THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
  
[Home] [Variant Readings]

Matnitin Our Mishnah

מתניתין

[זהר ח“א, ק ע“ב] [p. 535] מתניתין. עלאין טסין דימינא. תשע נקודין דאורייתא נפקין ומתפלגין באתוון, ואתוון בהו נטלין מטלנין דקיקין ברזי פלגוון. אלין תשע שליטין על אתוון, אתוון מנייהו אתפשטו, אשתארו נקודין לאעלאה לון. לא נטלין בר כד אינון נפקין, אלין אינון ברזא דאין סוף, כלהו אתוון מטלטלן ברזא דאין סוף. כמה דאינון נטלי לון, הכי נטלי אלין סתימין. אתוון גליין ולא גליין. הני טמירין, על מה דשריין, אתוון.

[p. 536] תשע שמהן גליפן בעשר, ואינון, קדמאה אהיה, יו“ד ה“א וא“ו ה“א, אהי“ה [קא ע“א] אשר אהי“ה, יהו“ה, הא“ל, אלהי“ם, יהו“ה, צבאו“ת, אדו“ן, שד“י.

 

[קנד ע“ב] [p. 537] מתניתין. בני עליון, קדישי עליונין, ברירן דעלמא, מוחא דאגוזא, כנשו למנדע. הא צפרא נחית בכל יומא, אתער בגנתא, שלהובא דנורא בגדפהא. בידהא תלתא מגרופיין שנינן כחרבא, מפתחא בידא ימינא.

[p. 538] קרא בחיל, ואמר מאן מנכון דעאל ונפק, ואתתקיף באילנא דחיי, מטא בענפוי ואחיד בשרשוי, אכיל מאיביה מתיק מדובשא, יהיב חיין לנפשא, אסוותא לגרמיה, אסתמר מהרהורא בישא, מהרהורא דמשקרי, דמשקר באילנא דחיי, מסאיב נהרא ונחלא מקורא דישראל, ועביד אילנא דשקרא דיהיב מותא לנפשא ותבירו לגרמיה, לית ליה קיומא כלל.

הרהורא דמסאיב ההוא מקורא דיליה בגין דההוא הרהורא סלקא ואתחלף נפשא תחות נפשא. אילנא דחיי אסתלק, ואילנא דמותא אתתקיף ביה, נפשא מתמן משיך. ווי לי’ דאתעקר [קנה ע“א] בההוא הרהורא מגו אילנא דחיי, ואתדבק באילנא דמותא, ענפין לית ביה. לא חמא טבא לעלמין, יבשא איהו, בלא לחותא כלל, אנביה מריר. עליה אתמר (ירמיה יז:6) והיה כערער בערבה וגו’.

[p. 539] בגין דהרהורא טבא סליק לעילא, אחיד באילנא דחיי, אתקיף בענפוי, אכיל מאנביה. כל קדושין וכל ברכאן נפקין מניה, אחסין חיין לנפשיה, ואסוותא לגרמיה. עליה אתמר (שם:8) והיה כעץ שתול על מים, ועל יובל ישלח שרשיו, ולא יראה כי יבא חום וגו’. כל מלין דעלמא אזלין בתר הרהורא ומחשבה. וע“ד (ויקרא יא:7) והתקדשתם והייתם קדושים, בגין דכל קדושין דעלמא אפיק ומשיך בהרהורא טבא.

מאן דאסתאב בהרהורא בישא, כד אתי לאזדווגא באתתיה ושוי רעותיה והרהוריה באתתא אחרא, וזרע זרעא בהרהורא אחרא, דא איהו דאחלף דרגין עלאין דלעילא, דרגא דקודשא בגין דרגא דמסאבא. כמה דהרהורא דילי’ עביד חלופין לתתא, אוף הכי עבד חלופין לעילא. כמה דגופא דההוא ברא דיוליד אקרי בן תמורה, אוף הכי בנפשא בן תמורה אקרי, דהא לא משיך משיכו קדישא בההוא הרהורא, ונפשא דיליה אתחלף בדרגא אחרא.

[p. 540] יעקב שלימא דכלא, גלי לקב“ה דכל ארחוי בקשוט הוו, והרהורא דקשוט הרהר תדיר בכלא. בההוא ליליא דמשמש באתתיה בלאה, הרהורא דיליה ברחל הות. משמש בלאה וחשיב ברחל. ומקורא דיליה בההוא הרהורא אזלא, ולאו לדעתא דהא לא הוה ידע.

בגין כך לא סליק ראובן בשמא. קב“ה דהוה ידע, אחמי ליה, ואמר ראו בן דאתיליד בעלמא. וע“ד כתיב (ירמיה כג:24) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו. אל תקרי אראנו אלא אראנו, דיסתכלון ביה. ובגין [p. 541] דאתגלי קמי קב“ה דהא לאו לדעתא הוה, ובארח קשוט הרהר ברעותיה יעקב, לא איפסל מגו שבטין קדישין. דאי לאו הכי הוה איפסל.

ובגין דהרהורא עקרא איהו ועביד עובדא, קב“ה דהוה ידע ההוא הרהורא באתר דאתדבקא בההיא טפה [קנה ע“ב] קדמאה, אתמסר ליה בכירותא, דכתיב (דה“א ה:1) ראובן כי הוא הבכור וגו’ נתנה בכורתו ליוסף, בההוא אתר דהרהורא אזלא ואתדבק בההיא טפה. תמן אתדבק ואתמסר ההוא בכורא ואתנטילת בכורה מראובן ואתמסר באתר דהרהורא אתדבק בה. ברחל הרהר ואתדבק רעותא, ברחל אתדבק בכירותא, וכלא אתהדר בתר הרהורא ומחשבה.

כגוונא דא הרהורא ומחשבה עביד עובדא ומשיך משיכו בכל מה דאתדבק בר נש בסתרא, דכתיב (דברים כה:5) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, יבמה יבא עליה. והכא אצטריך הרהורא ורעותא לאתדבקא, [p. 542] ובההוא רעותא ומחשבה עביד עובדא דאצטריך, ולא ישתצי שמא מעלמא. וסתרא דא (איוב לד:14) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, דהא ודאי רעותא ומחשבה משיך משיכו ועביד עובדא בכל מה דאצטריך.

ועל דא בצלותא אצטריך רעותא והרהורא לכוונא. וכן בכל אינון פולחנין דקב“ה הרהורא ומחשבה עביד עובדא, ומשיך משיכו בכל מה דאצטריך.

 

[קסא ע“ב] ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון.

מתני’.

רעותא דעובדא, קטרי דמהימנותא. קל, קלא דקליא אתער לעילא לתתא. אנן פתיחין עיינין הוינן. גלגלא אסחר מעילא לכמה סטרין. קל נעימותא אתער, אתערו ניימין, דמיכין, דשינתא בחוריהון, ולא ידעי מסתכלן ולא [p. 543] חמאן. אטימין אודנין, כבדין בלבא, ניימין ולא ידעין. אורייתא קיימא קמייהו ולא משגיחין ולא ידעי במה מסתכלן, חמאן ולא חמאן. אורייתא רמאת קלין, אסתכלו טפשין, פתחו עיינין ותנדעון. לית מאן דישגח ולית מאן דירכין אודניה. עד מה תהוון בגו חשוכא דרעותייכו. אסתכלו למנדע, ואתגלי לכון נהורא דנהיר.

בזמנא דיעקב שלימא אזל מארעא לרשו אחרא, בגו דרגין נוכראין, דחה לכלהו, ובריר חולק עדביה ואחסנתיה מגו חשוכא, חכמתא מגו טפשותא. ואוקיר ליה למאריה בגו אל זר. ע“ד כתיב (ישעיה כט:22) לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו.

 

השמטות

[א:רנא ע“א] [p. 544] מתניתין. קטורי רמאי הורמני דבוריירי, קריבו שמעו. מאן מנכון דסליק ונחית, מאן כנש רוחא בידוי, יקום וינדע.

בשעתא דסלקי ברעותא דרישא חיורא למעבד יקרא ליקריה, סליק חד טהירו סתימו ברישא דכלא. נשב בה ואפיק קומרין טהירין מתחברן כחדא, וסליקו ונחתו ואתעביד כלא חד.

וההוא טהירו סתימו כד נשיב בה ואנהיר אקרי אהי“ה. ההוא טהירו סלקא ונחתא וזריק זיקין נציצין. ואנשיב בה ואפיק חד חילא טמירא ואקרי שמיה [p. 545] אשר אהי“ה בגליפו טמיר וסתים. אינון קומרין טהירן דאתחברו מגו חד טינרא סתים, נפקי בגלופא בחילא דההוא טהירו עלאה, ואקרי יהו“ה.

תו נשיב בה ואפיק זיקין נציצין זרקין לכל עיבר. ואפיק חד חילא טמירא נציץ לכל סטר, ואקרי א“ל.

תו ההוא טהירו סתים נשב בה וסלקא ונחתא, וסליק באלף ומאתן קיטורין דנורא. ואפיק חד חילא טמירא ואקרי אלהים. מהאי מתפשטאן חילין טמירין להטין לכל סטר, מנהון די מתקנן בתקוני יאות, ומנהון די מתקנן בתקוני אחרא.

תו נשיב בה [רנא ע“ב] ואפיק חד חילא טמירא וקיימא בין תרין חילין דאקרון צבאו“ת. מהאי נפקן כל חילין וכל משריין עלאין, כל חד וחד לזניה לקיימא ולאנהגא עלמין. עליה כתיב (תהלים פד:13) יי’ צבאות אשרי אדם בוטח בך.

 

 

[זהר ח“ב ד ע“א] [p. 546] מתניתין. אמר רבי שמעון אנן פתחין עיננא, חמאן גלגלי רתיכתא קדישתא נטלין במטלנוי וקל שירתא בסימא לאודנין, יאה ללבא, סלקא ונחתא, אזלא ולא נטלא. מזדעזעין אלף אלפין ורבוא רבבן, ופתחין שירתא מלרע לעילא.

לקל נעימותא ההוא קיימין דקיימין ומתכנפין בכנופיא לסטרא דימינא ארבע וחמשין אלפין מארי דעיינין, חמאן ולא חמאן. קיימין בקיומיהון תרין סטרין אחרנין אתחזרו בגיניהון.

ולסטרא דשמאלא מאתן וחמשין אלפין, אינון מאריהון דיבבא מיבבין ומיללין מאתר בית מותביהון. פתחין בדינא ומסיימין בדינא. מיבבין תניינות ודינא יתיב וספרין פתיחו.

ביה שעתא סליק מאריה דדינא דקאים עליהון ויתיב בכורסייא דדינא. ושירתא אשתכך עד לא תסתיים דינא. [p. 547] סחרן מארי דעיינין דלסטרא ימינא ועמהון [ד ע“ב] תמניסר אלפין אחרנין, תקעין ולא מיבבין ולא מיללין. פתחין שירתא מזדעזען מאתן וחמשין אלפין מארי דיבבא תקע תניינות ולא מיבבין.

נטיל פטרונא מההוא כורסייא ויתיב בכורסייא דוותרנותא. ביה זמנא הוה מדכר שמא קדישא עלאה רבא דבההוא שמא חייס לכלא. פתח ואמר זמנא חדא יו“ד ה“א וא“ו ה“א כד“א (שמות לד:5) ויקרא בשם יהוה. פתחין כקדמיתא גלגלי קדישין ואלף אלפין ורבוא רבבן, ואמרי שירתא, משבחין ואמרין בריך יקרא דיי’ מאתר בית שכינתיה.

[p. 548] אתיא ההוא גנתא דאיהי טמירא במאתן וחמשין עלמין, הוא שכינתא, יקרא בזיוה דנפיק מזיוא לזיוא. וזיוה נגיד מניה לד’ סטרין, רישין לקדמאי. מההוא זיוא אתמשך לכלהו דאינון לתתא וההיא אקרי גנתא דעדן.

פתח תניינות ההוא סבא פטרונא דכלא, ומדכר שמיה יו“ד ה“א וא“ו ה“א, וכלהו פתחי בתליסר מכילן דרחמי.

מאן חמי כל אלין תקיפין, ראמין דראמין, תקיפין דתקיפין, רתיכין קדישין ושמיא וכל חיליהון מזדעזעין ומתחלחלן באימתא סגיא, משבחן שמא קדישא ואמרין שירתא. זכאין אינון נשמתהון דצדיקייא דאינון בההוא עדונא וידעין דא. על האי איתמר (ירמיה י:7) מי לא ייראך מלך הגוים, כי לך יאתה וגו’.

 

[יב ע“ב] [p. 549] מתניתין. אינון רדפי קשוט, אינון דתבעו רזא דמהימנותא, אינון דאתדבקו בקשורא מהימנא, אינון דידעין אורחוי דמלכא עלאה, קריבו שמעו.

כד סליקו תרין ונפקי לקדמות חד, מקבלין ליה בין תרין דרעין. תרין נחתין לתלתא. תרין אינון, חד בינייהו. תרין יתבין מותבא דנביאי ינקין בהו. חד בינייהו, חבורא איהו דכלא, הוא נטיל כלא.

[יג ע“א] ההוא בירא קדישא קאים תחותייהו, חקלא דתפוחין קדישין איהו. מהאי בירא אתשקיין עדרייא דרעי משה במדברא. מהאי בירא אתשקיין עדרייא דבריר יעקב, כד אתבריר לון לגו חולקיה, כל אינון רתיכין כל אינון מארי דגדפין.

תלת קיימין רביעין על האי בירא. האי בירא מנייהו אתמלי. אדנ“י אתקרי, על דא כתיב (דברים ג:24) אדני אלהים אתה החלות וגו’, וכתיב (דניאל ט:17) והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני. [p. 550] אדון כל הארץ, הה“ד (יהושע ג:11) הנה ארון הברית אדון כל הארץ. ביה גניז חד מקורא קדישא דנביע ביה תדיר ואמלי ליה. יי’ צבאות אקרי. בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין.

 

[נ ע“א] ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וגו’.

מתניתין. עד לא אשתקע אוירא דכיא ולא נהיר, אבנין נקיבן הוו סתימאן. תלת רוחין דכלילן בתלת הוו שקיען, ומיין סתימן תחות נוקבי. בשבעין ותרין אתוון אתהדרו לאתרייהו. [נ ע“ב] אינון אבנין, בתר שבעין ותרין דרגין, אתבקעו ואתנקיבו אבנין תחות צרורא דהוה חקיק, ואתכנפו ואתעבידו כנופיא חד.

[p. 551] לבתר אתפלגו ואתעבידו תרין מייא, פלוגתא אגלידו ופלוגתא אשתקעו, אלין סליקו ואלין נחתו. מהכא שרא עלמא לאתפלגא.

צרורא אחרא אית לעילא לעילא, והיא גליפא בע“ב חתימן דגושפנקא תקיפא, ובהו שקיעין גלגלוי דימא. כד נטלין אתפלגו לארבע זויין, פלגו חדא סליק ופלגו חדא נחית, פלגו חדא לסטר צפון ופלגו חדא לסטר דרום. כד מתחברן כחדא, גומרין דלהטין קיימין בלהט שננא דחרבא דמתהפכא.

[p. 552] חד קיימא נעיץ בגו ימא. דרגא, שליחא דאפרכא עלאה, סליק בההוא קיימא לעילא לעילא, אסתכל, אסתליק למרחיק קטורא דארבין דשאטין בימא. מאן חמי גלגלין דסלקין ונחתין ורוחא דנשיב בהו, ונוני ימא נגדין כל אינון ארבין לכל סטרי עלמא.

ההוא דרגא כד נחית מההוא קיימא, אלף מימיניה ואלף משמאליה, הוה תב ויתיב באתריה כמלכא בכורסיא. ההוא דרגא, דכד שאטי ימא לארבע סטרי עלמא עמיה נפקת, ביה תבת, הוא תב בקיומא דמלכא.

כדין כרוזין נפקין, מאן מארי דעיינין זקפאן לון לעילא לעילא. מאריהון דגדפין יקומון בקיומייהו. מארי דאנפין חפיין לון עד דנטיל ימא במטלנוי. כדין ויסע מלאך האלהים.

 

[עד ע“א] [p. 553] מתניתין. בני עלמא, מאריהון דסכלתנו פקיחי עיינין, מאריהון דסכלתנו ודמהימנותא די הוה גניזא בכו. מאן מנכון דסליק ונחית, מאן מנכון די רוח אלהין קדישין ביה, ליקום ולינדע.

בשעתא דסליק ברעותא דרישא חוורא למברי אדם בטש בגו בוצינא חדא, ובטש בוצינא בפשיטו דנהיר, וההוא פשיטו דבוצינא אפיק נשמתין. אוף הכי בטש גו טנרא חדא תקיפא ואפיק ההוא טנרא שלהובא חדא מלהטא, מרקמא בכמה גוונין. וההוא שלהובא סלקא ונחתא עד דההוא פשיטו בטש ביה ותב ואתישב בדוכתיה, ואתעביד רוחא דחייא.

וההוא רוחא אתתחם ונטיל גוון חד משמשא. נחית לתתא, נטיל גוון חד מסיהרא. סטא לימינא, נטל גוון מייא כליל בפומא דאריה חדא. סטא לשמאלא, נטל גוון אשא כליל בפומא דחד שור, סומקא כוורדא. סטא לקמיה, נטל גוון רוחא [p. 554] כליל בפומא דחד נשר רברבא, רב גדפין, מאריה דנוצה כל גוונין ביה מתחמאן. סטא לאחורא, נטל גוון עפרא כליל בפומא דאדם. וכל דיוקנין מסתכלן לגביה.

[עד ע“ב] אתיישב ההוא רוחא בההוא עפרא ואתלבש ביה. כדין ההוא עפרא מכשכשא ונחת לתתא, ובטש סטרא מד’ סטרין דעלמא, ואתעביד דיוקנא חדא ופרצופא. וההוא רוחא אתטמר מגו לגו. וההוא עפרא דאתכניש מד’ סטרין, בטש לגביה נפש כלילא בעפרא.

וההוא נפש איהו יסודא לעובדי גופא, וכפום עובדין דההוא נפש בגופא רוחא דא אתטמר לגו. וההוא אחזי לבר סליק ונחית. ובטש באנפוי ואחזי דיוקנין ורשימין. בטש במצחיה, אחזי דיוקנין ורשימין. בטש בעינוי ואחזי דיוקנין ורשימין. הה“ד (ישעיה ג:9) הכרת פניהם ענתה בם.

[p. 555] בוצינא דאתמשך מניה מדידו דחד חוטא ירוקא, שלהבותא דתהו, בטש בידוי בשעתא דבר נש נאים, ורשים רשימין ושרטוטין בידיה. וכפום עובדין דב“נ הכי אתרשים, ואלין אתוון מתהפכן מתתא לעילא. וידעי לון חברי קשוט ברשימו דאתוון דבוצינא. וכל אלין חילין דלגו בב“נ עבדין רשומין ושרטוטין, אתוון מתהפכן. מאן דרקים דא רקים בשפולי משכנא כד“א (תהלים קלט:15) רקמתי בתחתיות ארץ.

בריך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין.

 

פרשת עריות

[ח“ג עג ע“ב] מתניתין. מתני בנמוסי טהירין. ארבע מפתחן שנינן לארבע סטרי עלמא בזוייתהון אשתכחו. חד לסטר ארבע וארבע לסטר חד, אתגלפן בחד גוונא. בההוא גוונא תכלא וארגוונא צבע זהורי חיוורא וסומקא, דא עייל בגוונא דחבריה, ודידיה ביה רשים.

[p. 556] ארבע רישין כחדא אסתלקו, בחד דיוקנא מתדבקן. חד רישא אסתליק מגו סחיו דאסתחי. תרי איילתא קציבן בשיעורא חד סלקן מההוא סחיותא דכתיב (שיר ד:2) כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה וגו’.

[p. 557] בשערא דלהון חיזו דאבן טבא דארבע גוונין. ארבע גדפין דכסיין על גופא, ידין זעירין תחות גדפייהו, חמש בחמש גליפן. טאסין לעילא לעילא מהיכלא דשפירא בריוא ויאה למחזי.

חד עולים רביא נפיק, שנן חרבא דמתהפכא לגוברין לנוקבא. נטלין למשחא דאיפה בין שמיא ובין ארעא. לזמנין נטלין לה בכל עלמא. וכל משחין בה משיחן דכתיב (ויקרא יט:36) איפת צדק וגו’.

חד חיזו בדולחא קיימא על חרבא חד. ברישא דההוא חרבא מלהטא סומקא מגו בדולחא. [עד ע“א] תרין סטרין מהאי גיסא ומהאי גיסא אתחזיא ההוא חרבא ברשימין עמיקין. חד גיבר תקיף, סולמא דקיימא בתלת עשר עלמין, חגיר ההוא חרבא למעבד נוקמין. עמיה חגירן שתין אחרנין כולהו מתיילפי נצחין קרבא, הה“ד (תהלים מה:4) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, וכתיב (שיר ג:8) כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו. בכמה גוונין מתהפכין אנפייהו, לית דידע [p. 558] לון בר חד תולעתא דשאט בין נוני ימא, כל אבנין דאעבר עלייהו מתבקעין.

בההוא זמנא קלא דנפיק מאינון חגירי חרבא מבקע תמני סר טורין רברבין. לית מאן דירכין אודניה, כלהו דעלמא סתימין עיינין אטימין לבא ולית מאן דישגח דהא בניינא לסתור. כד עובדן לא מתכשראן סטאן מארחא דתקנא ימינא אעדיו ושמאלא שלטא, כדין עריין אשתכחו. [p. 559] ווי לחייביא דגרמין דא בעלמא דהא לא מתברכין לעילא עד דישתיצון אינון לתתא. הה“ד (תהלים קד:35) ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי’ הללויה.

 

[רע ע“ב] מתניתין. לכון בני נשא, מארי דחכמתא מארי דסכלתנו, קלא קרי מאן מנכון דאתחכם וידע.

בשעתא דרישא חיוורא אתקין רישא, רשימא מעילא ולתתא ומתתא לעילא. אתקין סטר צפון בעטורא דקונאריתא, ביה רשים עומקא דתהומא עלאה דסליק ונחית בגוויה. נחית חד דרגא טמירא באלף וחמש מאה רשימין דאלף וחמש מאה עלמין.

[p. 560] (דניאל ד:9) תחותיה תטלל חד חיות ברא (שם ז:7) וקרנין עשר לה, וארו עינין כעייני אנשא לחיותא ופום ממלל רברבן. כד שלטא אזלא ביממא טמירא בליליא, כד נחתא טמירא ביממא ואזלא בליליא. כד נטלא מזדעזען ארבע מגרופי דאחידן בידהא ונטלין עמה שתין פולסין דנורא, כל חד חרבא שננא על יריכיה.

סליק ברעותא לנפקא בר נש שליטא לתתא, אתקין בהאי חיוא חד עפרא דקיקא כליל מכלא. [p. 561] נשב ביה, אתפשט בד’ סטרי עלמא וד’ אתגלגלו, חד לעילא חד לתתא חד לצפון חד לדרום.

אילנא חד רברבא ותקיף אתחבר ואזדווג בה בחד ענפא שפירא דחזו חדוותא דכלא, כד“א (תהלים מח:3) יפה נוף משוש כל הארץ. ביה אזדווג, אפיקו חד רוחא טמירא ומליא לההוא גבילו דעפרא, וקאים על רגלוי ואמלכיה על כל עלמא ושלטיה על כלא, הה“ד (שם ח:7) תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו.

אתפקיד על ההוא אילנא, לא נטיר פקודא. אתיב מלכא רוחיה לגביה וההוא חיותא נטלא ליה. כדין זמינין מנא אחרא וקאים בינייהו, בקוטרא דגליפין בין מלאכין קדישין, בטופסרא דעטורין אתאחדן.

דרין בתראין תפיסין בחובייהו, אשתליף רוחיהון מההוא מאנא דלבושא. לבתר אגניז בעפרא, בין רגבי נחלא אתטמרו ואתגניזו. בחד גרמא תקיף דההוא מאנא יתבנון בקדמיתא ויקומון חילין חילין תניינות, בארעא קדישא מתערין. וזמין קב“ה למגבל ההוא עפרא קדמיתא דההוא מאנא ממש ולאעלא ביה גבילו דקיק, כהאי חמירא דעיסה, ומההוא גבילו דאיהו צחותא [p. 562] דלעילא יתתקן ויתישר מאנא דכשרא. כגוונא (יואל ד:18) ומעין מבית יי’ יצא והשקה את נחל השטים, בגין דההוא נחל אסגי זנותא בעלמא. וכד ההוא מעיינא קדישא יפוק וייעול לגביה כדין יתתקן ויתישר ולא יהא בסורחניה כקדמיתא.

ואינון דלא זכאן יקומון לאתדנא בדינא דמלכא עלאה, הה“ד (דניאל יב:2) ורבים מישני אדמת [p. 563] עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם, וכדין כתיב (ישעיה סו:22) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם יי’ כן יעמוד זרעכם ושמכם.

 

[זהר חדש א ט“ד] מתניתין. עשר ספירות בלימה.

א, תנן ארבע תקיפין, רוחי עלמא. תרין סטרין, חמשין מטלנוי עביד בגוון. אתקין חד בלי כלום. ונפיק מצפון חד ספר, ושוי עלוי תלת אתוון רשימן, אתקין תחותוי תלת אחרנין. רשים חד על תרין. ושוי עלוי את ת’.

[p. 564] ב אפיק מצפון ספר תניין, באתוון ארבע רשימין, תרין על חד. ושוי עלוי את ה’.

ג, אשטח על [ב ט“א] קוטא בספר תליתאי, סטרא חד, באתוות חד רשימא בכתרא דמלכותא, תלי לה מעילאי לעילאי. ומינה סטרא חד רשים אומנא, ושוי בה ההוא את, בההוא את אומנותא אשתכלל. ואשתכלל סטר צפון ואתברי מינה. תחותוהי אשתכללו תלת סטרוי מתלת זיויתיה. ושוי עלוי את וא“ו.

[p. 565] ד, אפיק לעילא קרדנותא דסיהרא, לה ארבע רישין. בספר רביעאה אטבע ליה בכסיפא דתהומא רבא. הוא תהומא רבא דדינא אתייהיב, אתר בי דינא מותבא. ההוא דכתיב משפטיך תהום רבה. אשרי עלוי תרין אתוון רשימן בעזקתא דמלכא. ההוא עזקא, בה נטלין, בה שריין. שוי חד על ד’. ואותיב עלוי את אלף.

ה, אשטח על זוייתא דספר חמישאה, פרוכתא דפרסא לאפרשא מתתאין לעילאין. בה אתייהיב רשותא למאן דרשים. מעילוי מינה נטלין בה תרין תקיפין, אלף עלמין ביה, ירותא דאחסנא סמיך עלוי. ביה חמש אתוון רשימין בתרין, תלת על תרין. אתקין גבוי תרין אחרנין, רשימו ברזא דחמש, חמש גו חמש. שוי עלוי את יו“ד.

[p. 566] ו, אפיק בזיקין דנור על ספר שתיתאה, תרין סטרין. סטר חד מרחיש גבורן, סטר חד רוח חכמה דבהיקו. וההוא זיויא אשתטח לתלת אנפוי, וזיויא דסטרוי קיים לתלת. ארבע בארבע רשימין. חד לקבל חד שליט, חד רכיב. תרי אתוון רשימין בחד. ושוי עלוי את ו’.

ז, אשטח על זיויתיה דספר שביעאה, תוקפא דבלי כלום. הורמני דבריירי ועילעולא דקואנריתא קוזמיטין בשביעאה. בלימין על שביעתא, אתנהגן ולא נטלן, נטלן ולא אזלן, אזלן ולא הויין, הויין ולא אתבריין, אתבריין ולא אתמשיין. עילאין ותתאין נחתין, סלקין. תלת רכיבין, ארבע רשימין, חד אתחזרו, חד הוא. דחילא דחד שביל דשארי עלוי. שוי עלוי את ד’.

[p. 567] ח, אפיק על עילתא דספר תמינאה, רשים בככבא חד, והיינו ברשימא חד. הוא על ארבע, ארבע עלוי. שליט חד בחד, דא רהיט דא יתיב, דא נסיב דא שביק, דא סליק דא נחת, מחד תליין, מחד אתבריין. קדישא הוא, עילאה הוא, הוא הוי, הוא חד. רשים בגויה את ה’.

ט, אשטח על זיותא עילאה, ספר תשיעאה, דחזי ולא אתחזי. טמירא במאתן וארבעין ותמניא עלמין דאזלין בגויה. שקולא בצלמא [p. 568] דמארי’. רשימא בחמש, רכיבא על חמש. מלכא דאינון עלמין פלחין ליה, נחתא ביממא דנהיר, סלקא בליליא דאתחשך. רשים עלה תלת אתוון. שוי עלה את י’.

י, אפיק מרזין תמניסר אלפין, ספר עשרה. באתין עשרה, בשמא דאתגלף בי’, שליטא בעשרה. כד מטא לאזדעזעא בתמניסר עלמין, ארבע אתאן אזלין עלה. עשרה בעשרה רכיב עלה. עזקא דעזקאן, אתאחדן מניה הוא ואתתיה, חד הוא.

אתפלגו עשר ספירן אלין מעשר אתוותין עילאין דשמיה קדישא. ולקביל דנא, בעשרה אתברי עלמא, אפיק חיליהון בעשר [p. 569] אמירן. שמיה סתים, פריש לא הוה. עשר על חמש, חמש על עשר. שיתא על חמש, חמש על שיתא. בריך הוא, בריך שמיה לעלם, ולעלמי עלמין, אמן ואמן.

 

[ג ט“א] מתני’.

פתחי אתפתחו, תרעי הוו נטירין דעייל לא נפיק ודנפיק לא עייל. קמי פתחא הוו סגדן, סלקין בגויה רברבין תקיפין. סמך חד קאים בגויה, ההוא סמך הוה נעיץ. ותלת גוונין הוו ביה, גוון חשוך, גוון חוורא, גוון ירוקא. ביה סלקין ביה נחתין. כלא תאיבין למיעל בגויה, ולית רשותא לכולא. הוא קדמא לברייתא דעלמא. עליה קאים חד שלטן דאגניז באלף עלמין. מניה אתבקעו כל גילופי עלמא. זכאה הוא דישרי בגויה.

[p. 570] בתריה אשתכחו תרין אחין אחידאן דא בדא. חדא קביל אושפיזין, והוא חיזו דחיין. מאן דאכיל בפתוריה קאים תדירא. וחד הוא קביל אושפיזין ולא קביל, הוא חיזו דחיין, חיזו דמותא. מאן דאכיל בפתוריה נפיל ומית, לית ליה שיזבא, לית דאחיד בידיה. בתרי’ אשתכחו רחימין, תאיבין למחמי, תאיבין למקרב לון.

ולא משכחן לון עד עויר הוה אזיל קריב לגבון, לא בעא חולקהון. קריב לההוא חיזו דחיין וחיזו דמותא, אתקיף ביה, אחיד בגופי’. חברא דיליה הוה קריב, (משלי כג:2) ושמת שכין בלועיך אם בעל נפש אתה, לא אצית ולא ארכין אודניה עד דנפיל ומית.

[p. 571] בתר אלין נפק חד מתקא ואתפליג לארבע. וכל חכמתא נפיק מההוא רבא ויקירא, שבעאן כל אינון רחימין, ותאיבין למחמי, ואינון תרין אחין דאחידן דא בדא.

בתרוהי תרין רביין, עולמין, ינוקין, ושיננא דסייפא דמלהטא אשא בידיהון, נטרין אורחין ושבילין דלא ייעול חד ולא יפוק חד, בר ההוא דלא אכיל ולא שתי. אתבריאו קמי עלמא דין. מכאן ולהלאה אשתכללו כל סטרוי דעלמא.

שוריא אחרא סטרוי דשמאלא, סטר דנפלין שרידין אמצרייא, אתר דנורא הוה דליק יממין ולילין, למרמא קמה לרמי רוחא דאזלין לשמאלא. ביה אתטרדון עד עדן עדנין.

אלין אינון ימינא ושמאלא, אקדימו לברייתא דעלמא, ולבתר זוייתהון דארעא.

 

[קה ט“א] [p. 572] מתניתין.

בארבע תקיפין דרוחי דעלמא, (דניאל יב:3) והמשכילים יזהירו. מאן משכילים, אלין דידעי לאסתכלא ביקרא דמאריהון, וידעי רזא דחכמתא למיעל בלא כיסופא לעלמא דאתי, אלין זהירין כזוהרא עילאה. ומה דאמר והמשכילים ולא אמר והיודעים, אלין ודאי. אינון דמסתכלאן ברזין פנימאין, סתימין, דלא קיימין בגילוייא, ולא אתמסרו לכל בר נש. מאן דזכי לאסתכלא בהו בסכלתנו, דא אזהר ונציץ בעיטורא דזיהרא עילאה על כולא. לית זיהרא דאזהר כדא, לית זיהרא דנציץ לההוא עלמא כהאי זיהרא. דא זוהר דאורייתא, דא זוהר דמאריהון דחכמתא דירתין ההוא עלמא על כלא. אינון נפקין ועאלין בכל גנזי דמאריהון, ולית מאן דימחי בידיהון. כלא כסיפן מזוהרא דילהון, זוהר דא נציץ לכל סטר.

[p. 573] (שם:3) ומצדיקי הרבים, הרבים ולא כלא. כגוונא דכתי’ (שם:2) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. מאי ורבים, בגין דאית דלא יקומון. ודא היא אדמת עפר. מאי אדמת עפר, אלא אדמת דהיא מעפר. ודא היא ארעא דישראל דאיהי אדמת עפר, מההוא עפר דכתיב ביה (קהלת ג:20) הכל היה מן העפר, ואפי’ גלגל חמה. ואתנערין שאר חייבין מינה, ולא יקומון. ובגין כך ורבים, אלין ישראל.

[p. 574] אוף הכא ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, אלין ישראל דזכו לאורייתא דנקודה דסתים. ואורייתא כללא דנביאים וכתובים, כללא דאורייתא דבעל פה. ובגין דאיהי כללא דכלא, מאן דזכי בה זכי בכלא.

ככוכבים, אתחזון כוכבים לסטר מזרח, כוכבים לסטר צפון, כוכבים לסטר דרום, כוכבים לסטר מערב. אי קיסטון בקולפון, תלת לכל סטר, דקיקיא נצצין, ותרין, כקיטפא. כוכבא דזיהרא, זהיר וסתים גו תוקפוי דעגלא. ככבא [קה ט“ב] נהיר וזהיר בחוורו מהאי סטרא. אחרא נהיר וזהיר סומקא. דא חיין, דא מותא.

[p. 575] סמיך להאי דקיק דלא נהיר ולא נפיק, קיטטא דקינטא. גו היכלא דאתוון דקיקין, שבע טעמי דאורייתא תליין בהון. ואלין טעמין דאתפרשו מאינון אחרנין, תליסר דקיימין לאענאה ולנגנא. ואלין שבע מתפרשן לי“ג אחרנין, לאענאה ולנגנא לכתובים. ואלין יחידאי לאתר דא, בשבעה היכלין דכתובים.

[p. 576] ואלין שבע מתפרשן מאינון אחרנין. וכד שראן בכתובים מתפרשן לעשר. ועלייהו איקרי כתובים ספר אמונים. ועשר אמונים עלייהו אינון. לבתר מתפרשן לי“ג. וכלא כגוונא דלעילא באורייתא. נביאים שראן בדוכתייהו, וכלא ברזא דאורייתא אזלא.

 

בוציצא דקרדינותא עביד משחתא במדידו, דקא אמרן, וכלא ברזא דא“ס. בניגונא דטעמי שארי ובטש אוירא דילהון, דההוא אוירא נפקא מא“ס. ובטש גו מוחא, ומוחא אפיק אוירא, ובטש בגרונא, דמתמן נפיק אוירא אחרא לבר. אשתכחו תלת אוירין ואתכלילו בחד. אלין שראן בתלת קשרין, דקא אמרן.

[p. 577] ושארי מבוצינא פשיטו לאתפשטא, ומדיד לאורכא ופותיא לעומקא ורומא לאינון עשרין ותרין מפתחין עילאין, ומדיד עשרים ושנים אתוון וכל רזא ועומקא וסתימו דילהון לקבל תלת אוירין, ג’ קשרין, יהו“ה אלהינו יהו“ה. וכלא ברזא למשה מסיני.

[p. 578] וכיון דאדכרו בפומא, נפקא בוציצא ואיצטריך למדיד לון להני שמהן גו משחתא. ומשחתא דילהון אחיד במדידו דאורכא ופותיא, עומקא ורומא, עיגולא וריבועא. והכי איצטריך בגין דרזא דשמהן בעאן לאסתמכא על א“ס, ולאתקיימא בקיומא שלים גו משחתא דבוצינא, בניקודין וטעמי בניגונא. דדא שלימו דרזא דייחודא כדקא חזי, ולית מאן דידע על מה קיומא דכלא בר מארי מהימנותא, וזעירין אינון.

אח“ד, א’ בחטיפא, רזא לאתקשרא בוצינא באינון קשרין.

ועביד משחתי אורייתא דמשה, נקודה חדא דנפקא מאין. נביאים מההוא נקודה אתפשטו ואתכלילו, ונחתי לתתא. ואלין אסתמכו על קיומא דסתים מאין סוף, ג’ קשרין כדקא אמרן.

[p. 579] מתניתין.

קיטופי דקטרין, מארי דחריכין, פקיחין דעיינין, מארי דלבא בסכלתנו, קריבו שמעו. מאן מנכון דשמע קל גלגלא דנהים, ואסחר בגלגולא, סלקא ונחתא, ורמי קלין בקל נעימו, ותלת נציצין נפקין מאפותא דכל קלא.

וההוא גלגלא אסחר לעילא ולתתא, ונפקא נציצא ולהיט לה לגלגלא, וכדין אפיק אשא מלהטא בקולפין. ההוא גלגלא, כד אתפשט בוצינא למשחתא, נפקא אוירא דכיא דלהיט באינון תלת אוירין דקאמרן, ולהטין כחדא. ומההוא להיטו נפקא גלגלא דא דאסחר וסלקא ונחתא. וכד משחתא דבוצינא נפקא ומדיד מעילא לתתא, האי גלגלא כניש כל משריין. וכד שארא משחתא האי גלגלא נהים בנעימו ואפיק אתוון נציצין דקיקין לפרשא [קה ט“ג] באתוון דאורייתא, וכדין אקרי מסורת.

[p. 580] מהאי גלגלא להיט אחרא תתאה, ואתפשט ולהיט אתוון אחרנין לפרשא, ולא כאינון קדמאי, ואקרי מסורת זעירא. אלין תרין גלגלין איקרון מסורת זעירא ומסורת רברבא. אלין תרין מסורת אתמסרו לידוי דרעיא מהימנא למנדע ולאסתכלא, עד דנחתו אתוון ואתחקקו על לוחי אבנין.

כד גלגלא שארי ואסחר כמה חיילין וכמה משריין, מאריהון דגדפין טאסין באינון רקיעין. ואינון אתוון דנפקי אתמסרו לההוא ממנא קדישא דאיקרי יופיא“ל, מארי דחכמתא. וכדין אזיל וחקיק לון סחרני דאתוון, והאי ממנא קדישא מסר לון למהימנא קדישא, כד“א (שמות כד:12) עלה אלי ההרה והיה שם וגו’.

[קכא ט“ד] [p. 581] מתניתין. בטהירו, בריש הורמנותא דמלכא גליף תשע גליפין בגלגולי טהירין, וחד טמיר ולא ידיע.

גליף גליפין, ובטש גו בוצינא חדא, ונפיק א, הימנו דחד הורמנותא, טמיר בטמירו, ידיע ולא ידיע. כל סוכלתנו ביה, הדרא לאחורא. זעיר הוא, ומגו זעירותא דיליה, טמיר בסתימו דמעוי, ולא ידיע. כל הרהורין ביה משבשן, תבין והדרן ולא אתדבקו. ביה סתימין תלתין ותרין עיינין, אינון עיינין לא פתיחין, רשימין אינון ברשימו זעיר. ביה סלקין הרהורין ועובדין, ולא גלי טעמייהו. כניש לון בשעתא דאיזדריקו, ובשעתא דאיתכנישו זריק לון. ביה מתציירן ציורין, סתימין, ולא גליין.

[p. 582] גליף גליפין [קכב ט“א] ובטש, ונפק ב, חד דלתתא, דסחרא סחור סחור, ופרחא באוירא. בטש במגדלא ואיסתחר היכלא מגו אוירא דפרחא. ביה שויין ציורין, אומנין בכל מאני כסף ודהב ונחשא.

אזלא, ואיתטמרא, ולא אישתמע קליה לבר, לגו במעוי שמיע קל דלא איתיידע, וההוא קלא נפיק מסייפי דעלמא עד סייפי דעלמא, סלקא ונחתא, אזלא וקיימא.

[p. 583] עינא לא שלטא למיחמי. בשעתא דאיתכסי, איתגלייא, ובשעתא דאיתגלייא, איתכסי. בסתימו דעיינין חמאן ליה, באטימו דאודנין שמעין ליה. בפתיחו דעיינין איתכסי ליה, ולא ידיע עד דאיזדמין לפתוריה זכאי קשוט למיכל.

גליף גו גליפא דציורא, ונפק ג’, דאיתכסי חושנא ואפודא, מזרז בהמיינא. איתגלי ביממא ואיתכסי בליליא. נפק זמנא חדא ואתחריט, ואגניז עד דאתי ו’, אחיד ביה, ואיתפייס ותב לדוכתיה, ולא בעי לאיתגלאה אלא לאינון דקראן ליה בליליא. ובצפרא גלי רשימו דחוטא זעיר דקיק דאתחבר בהדייהו ביממא, מגו שירתא וחדוה דמזמרן ליה בליליא.

[p. 584] עביד טיבו לכלא, סליק דגלא לימינא, ואתרשים וקיים עלמא. עאל גו היכלין פנימאין ונפיק, ובני עלמין, שירותא וסופא איהו טמיר בשתין רבוון עלמין. בסטר דרומא שארי, ונפק ואחיד מגרופיא, ואפיק מזונא לכלא, ונהיר לון.

גליף גליפו דטהירו דטיהרא דכיא, ואפיק ד’ בחשכא דמאתן אלף עלמין, ערטורא דנהורא דנהיר, מניה נפקין עמיקן לגלאה. נהורא דנהיר ואיתטמר ואתחשך. ואיהו דחי, ואחרא מקרב. איהו מחי, ואחרא מסי. בידיה שרביט דחיי ומותא.

[p. 585] טמיר בארבע מאה אוונין, מגיחי קרבא, מארי דרומחא וחרבא דמלהטא, דמתמן נפקין ומתפשטין בלא חושבנא.

כד אגליף גליפו בהיתוכא דנורא דדליק, נפיק מניה חד, סומקא כורדא. שערוי תליין כדובי דטורי חשוך. דחילו ואימתנו, ותקיפא יתירא הוספת ביה, ידוי דבקן בשלהובא דחרבא מהפכא. יומא דיתער, כלא עברין קמיה כבני מרונא. זכאה איהו מאן דקריב ביה ואשתזיב מניה.

[p. 586] גליף גליפין דטורי נהירו, ואפיק ה’, דקיימא גו עמודין דעלמא. כלא קיימין קמיה ויתיב בינייהו כמלכא גו חיליה. תרין רברבין ממנן קיימין לקבליה, עביד שלמא בינייהו.

בשעתא דאיתגלי, כלא קיימין בקיומייהו. סגיר ופתח. ובגיניה קיימין שתין אלף רבוא על טורין סגיאין. וכל מפתחן דמלכא ביה קיימין. עביד כרעותיה, ולית מאן דימחי בידיה. סתימין עילאין, ראמין טמירין, קיימין עליה וחדאן ביה. כווי נהורא מניה פתיחן ונהרן. חותמא טמירא דמלכא בידיה, עביד כרעותיה בחיל שמיא ודיירי ארעא. גו אצילי ידוי ידורון תלת מאה אלף רבוא עלמין.

אורכיה מסייפי עלמא לסייפי עלמא. יתיב על כורסייא דשביבין דנור, מניה נהרין עלמין, מניה איתזנו. [p. 587] חד הוא, חד ליהוי, חד איקרי. בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין.

גליף גליפו ובטש בציורא, ואפיק ו’, דאזלא תדיר, ואחיד רחיין ושחיק נהירין למיזן עלמין באינון נהורין דשחיק. חמש סמנין דקטורת בוסמין איתערבן בהדייהו. איהו שחיק ונהיר, ולא איתבסם לבר. טמיר גרמיה דלא יתבסם, ולא יריחון ביה ריחא.

קדמא לשמושא ברזא דת“ק רזין דמלכא. קאים על קיומיה, [קכב ט“ב] ומלכא תמיך עליה. ביה שריין כל אינון מהימני קשוט. חד חברא אית ליה, יהיב רשו דא לדא, מיומא דהוו אילפו הכי.

[p. 588] גליף ובטש בגליפוי ואפיק ז’, ההוא מהימנא אחרא דלגבי חבריה. כל אומנותיה דחבריה איהו עביד קאים לגביה ברעוא סגי. דא ע“ד קאים, נטיל. מהימנין אינון למיעבד טיבו לבי דוד.

אברהם רחימא תמיך על דא. יצחק, קרבנא שלים, תמיך על דא. יעקב, שלימו דכלא, קאים ותמיך עלייהו. כחדא אינון, ואיתחפיין, כעששיתא דמקבל שמשא.

גליף גליפין ובטש בוצינא ואפיק ח’. דא תמינאה לחושבנא, ואפיק חד רחימא דכלא, תיאובתא דכלא, זכאה דכלא, מהימנא דכלא. דיוקנא דההוא שלים, זיהרא דמתפשטא לד’ זהרין, הוא נעיץ בארעא ורישיה מטי לצית שמיא. עפיה שפיר ואנביה סגיא, ומזון לכלא ביה.

[p. 589] תחותיה תטלל ההיא חיותא דאיתחמא לד’ סטרין דעלמא. בענפוי ידורון צפרי שמיא. אזל ועאל בחמש מאה עלמין, ואפיק מיכלא מכלהו. ואיהו נטיל וגבי מינייהו, דא יהיב נהמא, ודא יהיב מיא, ודא יהיב משחא, ודא יהיב מנא. ואיהו גבי ואעיל באוצרא דמסכני. איהו טמיר, לית ביה דיוקנא לאיסתכלא לבר.

נהירו דיליה מסייפי דעלמא ועד סייפי דעלמא. כל חיין ביה שריין ואיהו יהיב למאן דלית ליה חיין כלל. עאל לאינון חמש מאה עלמין ונטיל מינייהו חמשין שנין, ולא יתיר, ואיהו יהיב. לבתר עאל לגבי אבא ואימא, וממה דיהבי ליה יהיב איהו, ואשלים לשבעין. איתגלי ביממא איתחם לתריסר תחומין. שבעין תמרים ותריסר מבועין דנבעין ביה תליין. זכאין איקרון על שמיה. כל מיכלא וכל עיבורא דכל עלמא איהו לקיט ואיהו יהיב. בריך דוכרניה לעלם ולעלמי עלמין.

[p. 590] גליף בתוקפא גלידא גליפו חד, ואפיק ט’. ואיהו גרמא תשיעאה דסלקא ביממא ונחית’ בליליא. טמירא בתלת מאה ושתין וחמש דיוקנין טמירין. אזלא נחתא וקיימא, טמירין בין תרין דרועי דמלכא, גליפא בעזקתא דשרביטא דגושפנקא. פרוונקא דנטיר באורחא, דאין דינין ויתיב על עיונא דספרין פתיחן. טב וביש קיימא לקבליה, מסטריה חיין ומסטריה מותא, מסטריה מתקא ומסטריה מרירו.

[p. 591] חד חוייא קאים לקבליה, רישיה תחות לרגלוי. בשעתא דאפיק רישיה, מחי בזנבוי. מאן דאערע בקשקשוי, מאיך ליה עד נוקבא דתהומא רבא. קיימא רגליה על רישיה דההוא חוויא.

כד אסתלק, בקע ימא באוירא דמטי ולא מטי. קיימא בליליא, פלג נכסין לעותרין, יהיב מזונא לביתיה. איתחבר ואיתטמר ברמ“ח אנפין, איתקשט בקישוטי מלכא. רבון כל ארעא אגניז בגויה נהורא דנהיר, ורהיט בארונא לאורייתא.

[p. 592] אגח קרבא בשנאוי ונטיל נוקמין. מזרז גרמיה כגבר תקיף, חרבא משננא בידיה, רומחיה שביבין דנור, גירין דזריק להטן בתקיפו דאשא דאכלא.

בוצינא דשרגא דשארי על רישייהו דזכאי קשוט. טמירו דאינון היכלין דיליה, לית ליה חושבנא. תחומין דיליה עד שפתא דימא דגנוסר, איתתחמא לד’ סטרין, ארבע מלכין מתציירן מגויה, בהו שלטא על עלמא. תרין רביין קבועין תחותיה. טס בהו בתריסר עלמין, ואגניז תמן.

[p. 593] בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין.

 

 

ו206 (ו5)

[331 ע“א] מתני’. ר’ שמעון אמ’ עילאין אציתו תתאין שמעו. טורין רברבין טינרין רמאין, חכימין מארי דעיינין בסוכלתנו, הורמני דבוריירי קריבו שמעו, מאן מנכון די סליק ונחית, מאן כנש רוחא בידיה, ולינדע.

כד סליק ברעותא דרישא חיוורא למעבד יקרא ליקריה אפיק מבוצינא דקרדנותא חד ניצוצא. נשב בה, אתוקד ואפיק חד חילא תקיפא, וסליק ונחית למאתן ושבעין עלמין ושב לדוכתיה ונהיר.

[p. 594] א“ל נפק ניצוצא ובטש בגליפא דאלין תרין אתוון, דאיהי פטישא תקיפ’, רישא ואמצעית’, וזרק זיקין בזיקין לתלת מאה ושבעין עיבר. ועאלו תרין אלין תחות נהירותא דבזיקין ואתנהירו תלתא אחרנין.

ובאתוון דגליפא זעירא דר’ אלעזר אינון פ’ ואתחבר עם תרין קדמאין ואינון אל“ף. ופטישא בטש בהאי ואפיק חמשין תרעי [331 ע“ב] בינה, ודא הוא נהירו דדרדקי דאמרו אל“ף בינה.

נפק ניצוצא ובטש בהאי את דכליל תלתא ואתעביד ימא רבה, והוא איתקרי ים החכמה. ואתגליף י“ם בא“ל ונהיר איל“ם. מהאי נפקו רברבין תקיפין מתמנן בקלדיטין דבוסיטא שולטנין, ואינון איתקרון בני איל“ם.

[p. 595] נפק ניצוצא ובטש עאלו דנפקו בוצצין דכתרין. כתרא דמלכותא אתעטר כתרא עילאה, דא איתנהיר במאתן ושבעין עלמין.

אתיא ציצא נורא דקודשא ואתעטר באילם כד“א (שמות לט:30) וישם ציץ נזר הקודש על ראשו, ואסתחר אלהי“ם. ובהאי אשתכללו עלמין, ועל האי תנן באברהם בה’ בראם.

[p. 596] בתר דאשתכלל דא נחת ניצוצא מהאי דרגא ובטש משיפולי מעילא, ונפקו זיקי בוציצין דכתרין דמתערין רוח קודש’ לנביאי קשוט, מינהון ימינא ומנהון שמאלא.

מנהון אתקרון י“ד יי’ כד“א (יחזקאל לז:1) היתה עלי יד יי’, (מלכים א יח:46) ויד יי’ היתה אל אליהו. האי אצטבע בגוונין סגיאין, יד יי’ עילאה יד יי’ תתאה, וסגיאין גוונין מתהפכין בה בשמאלא.

ומנהון אתקרון דבר יי’ כד“א (הושע א:1) דבר יי’ אשר היה, (שמואל א טו:10) ויהי דבר יי’, (שם ג:1) ודבר יי’ היה יקר, (בראשית טו:1) היה דבר יי’ אל אברם במחזה לאמר. לשאר נביאין כן באמצעות שליחא דהוא שליחא ממש כד“א (תהלים קז:20) ישלח דברו וירפאם, (שם קמז:18) ישלח דברו וימסם. ולמשה כתי’ (שמות ו:1) וידבר יי’ אל משה.

מכאן ולעילא קוזטיפא דהרדינא עשרא דאפקותא. מאן דחמי חמי מאן דלא חמי לא חמי. ולעלמ’ דאתי כתי’ (ישעיה לג:6) והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמה ודעת יראת יי’ היא אוצרו. דנאי סתמא דמלה, ותמן בעדונא עלאה דההוא עלמא פשרא וההוא קדם מלכא. (תהלים פט:53) ברוך יי’ לעולם אמן ואמן.

©2016–2022 Zohar Education Project, Inc. All rights reserved.

This document may be reproduced and distributed for educational use only. Any other use, including commercial use, is strictly prohibited without the prior written permission of Zohar Education Project, Inc.

[Home]

[Variant Readings]

[Top]