פרשת ואלה המשפטים [סבא דמשפטים]

[זהר ח"ב צד ע"ב] [p. 1] רבי חייא ורבי יוסי אערעו חד ליליא במגדלא דצור, אתארחו תמן וחדו דא בדא. אמר רבי יוסי כמה חדינא דחמינא אנפי שכינתא דהשתא [p. 2] בכל ארחא דא אצטערנא בחדא סבא טייעא דהוה שאיל לי [צה ע"א] כל ארחא,

מאן הוא נחשא דפרח באוירא ואזיל בפרודא ובין כך אית נייחא לחד נמלה דשכיב בין שנוי, שארי בחבורא וסיים בפרודא.

מאן הוא נשרא דקא מקננא באילן דלא הוה, בנוי דאתגזלו ולאו מן בריין דאתבריאו, כד סלקן נחתין כד נחתין סלקן, תרין דאינון חד, וחד דאינון תלת.

מהו עולימתא שפירתא ולית לה עיינין וגופא טמירתא ואתגליא, איהי נפקת בצפרא ואתכסיאת ביממא, אתקשטת בקשוטין דלא הוו.

[p. 3] כל דא שאיל בארחא ואצטערנא, והשתא אית לי נייחא דאילו הוינן כחדא אתעסקנא במלי דאורייתא מה דהוינן במלין אחרנין דתהו.

אמר רבי חייא וההוא סבא טייעא ידעת ביה כלום.

אמר ליה ידענא דלית ממשו במלוי, דאילו הוה ידע יפתח באורייתא ולא הוה ארחא בריקנייא.

אמר רבי חייא וההוא טייעא אית הכא דהא לזמנין באינון ריקנין ישכח גבר זוגין דדהבא.

אמר הא הכא הוא ואתקין חמריה במיכלא.

קרו ליה ואתא לקמייהו, אמר לון השתא תרין אינון תלת ותלת אינון כחד.

[p. 4] אמר רבי יוסי ולא אמינא לך דכל מלוי ריקנין ואינון בריקנייא.

יתיב קמייהו, אמר לון רבנן אנא טייעא אתעבידנא ומיומין זעירין דהא בקדמיתא לא הוינא טייעא, אבל ברא חד אית לי ויהיבנא ליה בבי ספרא ובעינא דישתדל באורייתא, וכד אנא אשכחנא חד מרבנן דאזיל בארחא אנא טעין אבתריה, והאי יומא חשיבנא דאשמע מלין חדתין באורייתא ולא שמענא מדי.

אמר ר' יוסי בכל מלין דשמענא דקאמרת לא תווהנא אלא מחד, או אנת בשטותא אמרת או מלין ריקנין אינון.

אמר ההוא סבא ומאן איהי.

אמר עולימתא שפירתא וכו'.

פתח ההוא סבא ואמר (תהלים קיח:6-8) יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, יי' לי בעזרי וגו' טוב לחסות ביי' וגו'. כמה טבין ונעימין ויקירין ועלאין מילי דאורייתא ואנא דאימא מקמי דלא שמענא מפומייהו עד השתא אפילו מלה חדא. אבל אית לי למימר דהא לית כסופא כלל לומר מילי דאורייתא קמי כלא.

אתעטף ההוא סבא, פתח ואמר (ויקרא כב:12) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. [p. 5] האי קרא אקרא אחרא סמיך, (שם:13) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו. הני קראי כמשמען אבל מלין דאורייתא מלין סתימין אינון וכמה אינון מלין דחכמתא דסתימין בכל מלה ומלה דאורייתא ואשתמודעון ארחין דהא אורייתא לאו מלין דחלמא אינון דקא אתמסרן למאן דפשר לון ואתמשכן בתר פומא ועכ"ד אצטריכו לפום ארחוי, ומה אי מלין דחלמא כך מלין דאורייתא דאינון שעשועין דמלכא קדישא על אחת כמה וכמה דאצטריכו למהך בארח קשוט בהו.

ובת כהן, דא נשמתא עלאה ברתיה דאברהם אבינו קדמאה לגיורין ואיהו משיך לה לנשמתא מאתר עלאה. השתא אית לומר מה בין [p. 6] קרא דאמר ובת איש כהן ובין קרא דאמר ובת כהן ולא כתיב איש. אלא אית כהן דאקרי איש כהן ולא כהן ממש, ועל ארחא דא הוה כהן והוה סגן והוה כהן גדול והוה כהן דלאו איהו גדול. כהן סתם רב ועלאה יתיר מאיש כהן. ועל דא אית נשמתא [צה ע"ב] ואית רוח ואית נפש.

ובת כהן כי תהיה לאיש זר, דא נשמתא קדישא דאתמשכת מאתר עלאה ועאלת לגו סתימו דאילנא דחיי, וכד רוחא דכהנא עלאה נשבא ויהיב באילנא דא פרחין מתמן אינון נשמתין ועאלין באוצר חד. ווי לעלמא דלא ידעין בני נשא לאסתמרא [p. 7] דקא משכין משיכו בהדי יצר הרע בהדי איש זר והאי בת כהן פרחת לתתא ואשכחת בניינא דאיש זר, ובגין דאיהו רעותא דמאריה עאלת תמן ואתכפיאת ולא יכילת לשלטאה ולא אשתלימת בהאי עלמא. כד נפקת מניה היא בתרומת הקדשים לא תאכל כשאר נשמתין דאשתלימו בהאי עלמא.

תו אית בהאי קרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר, עלובתא היא נשמתא קדישא כי תהיה לאיש זר, דקא אתמשכת על גיורא דאתגייר ופרחת עליה מגנתא דעדן בארח סתים על בניינא דאתבני מערלה מסאבא, דא הות לאיש זר.

תו ודא היא רזא עלאה יתירא מכלא. בעמודא דקיימא לטיקלין גו אוירא דנשבא אית טיקלא חדא בהאי סטרא ואית טיקלא אחרא בהאי סטרא, בהאי סטרא מאזני צדק ובהאי סטרא מאזני מרמה, וטיקלא לא שכיך לעלמין ונשמתין סלקין עאלין ותבי. אית נשמתין עשיקין כד שלטא אדם באדם דכתיב (קהלת ח:9) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו ודאי. אבל האי נשמתא דהות לסטרא איש זר ואתעשקת [p. 8] מניה, דא איהו לרע לו, להאי איש זר, ואיהי בתרומת הקדשים לא תאכל עד דעביד בה קב"ה מה דעביד. אתא קרא ואמר ובת כהן כי תהיה לאיש זר, הכי הוא.

הכא אית רזא היך מתעשקן נשמתין, אלא האי עלמא אתנהג כלא באילנא דדעת טוב ורע, וכד אתנהגן בני עלמא בסטרא דטוב טיקלא קיימא ואכריע לסטרא דטוב, וכד אתנהגן בסטרא דרע אכרע לההוא סטר, וכל נשמתין דהוו בההוא שעתא בטיקלא עשיק לון ונטיל לון אבל לרע לו, דאינון נשמתין כפיין לכל מה דאשכחן מסטרא בישא ושיצאן כלא. וסימנא לדא ארונא קדישא דאתעשק גו פלשתים ושליטו ביה לרע לון, אוף הכי הני נשמתין אתעשקין מסטרא אחרא לרע לו.

[p. 9] מה אתעבידו מאינון נשמתין, חמינן בספרי קדמאי דמנייהו הוו אינון חסידי אומות העולם ואינון ממזרי תלמידי חכמים דקדמן לכהנא רבא עמא דארעא וחשוב בעלמא אע"ג דעאל לפני ולפנים.

בכה האי סבא רגעא חדא, תווהו חברייא ולא אמרו מדי.

פתח סבא ואמר אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה והפדה לעם נכרי וגו'. האי פרשתא על רזא דא אתמר. וכי ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים אם רעה בעיני אדניה וגו'. מארי דעלמא מאן לא ידחיל מינך דאנת שליט על כל מלכין דעלמא כד"א (ירמיה י:7) מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. כמה אינון בעלמא [p. 10] דמשתבשאן בהאי קרא וכלהו אמרין אבל קרא דא לא אתיישר על פומייהו. וכי קב"ה מלך הגוים איהו והלא מלך ישראל איהו והכי אקרי דהא כתיב (דברים לב:8-9) בהנחל עליון גוים וגו', וכתיב (שם) כי חלק יי' עמו, ועל דא אקרי מלך ישראל. ואי תימא דאיהו מלך הגוים אקרי הא שבחא דלהון דקב"ה מלך עלייהו, ולא כמה דאמרין דאתמסרו לשמשוי ולממנן דיליה.

ותו סיפא דקרא דכתיב (ירמיה י:7) כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, כל האי שבחא איהו לשאר עמין ותווהא איהו איך לא מסתלקי בהאי קרא לרום [צו ע"א] עננין, אלא דקב"ה סמא עינייהו ולא ידעי ביה כלל דהא מה דאנן אמרין דכלהו אין ואפס ותהו דכתיב (ישעיה מ:17) כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, הא עקרא רבא עלאה ויקירא שוי לון קרא דא.

א"ר חייא והא כתיב (תהלים מז:9) מלך אלהים על גוים וגו'.

אמר אנא חמינא דבתר כתלייהו הוית ונפקת בהאי קרא לסייעא לון. הוה לי לאתבא בקדמיתא על מה דאמינא אבל כיון דאשכחנא לך בארחא אעבר לך מתמן ומתמן אהך לאעברא כלא.

ת"ח כל שמהן וכל כנויי שמהן דאית לה לקב"ה כלהו מתפשטן לארחייהו וכלהו מתלבשן אלין באלין ומתפלגין לארחין ושבילין, בר [p. 11] שמא יחידאה בריר מכלא דאחסין לעמא יחידאה בריר מכל שאר עמין ואיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א דכתיב (דברים לב:9) כי חלק יי' עמו, וכתיב (שם ד:4) ואתם הדבקים ביי', בשמא דא ממש יתיר מכל שאר שמהן.

ושמא חד משאר שמהן דיליה איהו דאתפשט ואתפלג לכמה ארחין ושבילין ואקרי אלהים, ואחסין שמא דא ואתפלג לתתאי דהאי עלמא, אתפלג שמא דא לשמשין ולממנן דמנהגי לשאר עמין כד"א (במדבר כב:20) ויבא אלהים אל בלעם לילה, (בראשית כ:3) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, וכן כל ממנא וכל שמשא דאחסין לון קב"ה לשאר עמין בשמא דא כלילן, ואפילו ע"ז בשמא דא אקרי. ושמא דא מלך על גוים, ולא שמא דא ההוא דמלך על ישראל דאיהו יחידאה לעמא יחידאה לעמא קדישא.

ואי תימא על ארחא דא נוקים קרא דכתיב (ירמיה י:7) מי לא יראך מלך הגוים, דדא איהו שמא דקא מלך על גוים, אלהים, ודחילו ביה שריא ודינא ביה שריא. לאו הכי ולאו על דא אתמר דאי הכי אפילו ע"ז בכללא איהו, אבל כיון דכתלא דהות סמיך אבתריה אתנסח קרא קאים על קיומיה באסתכלותא זעיר. מי לא יראך מלך הגוים, וכי תימא מלך הגוים דעל קב"ה אתמר, לאו הכי, אלא מאן הוא מלך הגוים דלא דחיל מינך ולא אזדעזע מינך, מי מלך הגוים דלא יראך. כגוונא דא (תהלים קיג:1) הללויה הללו עבדי יי' [p. 12] הללו את שם יי'. מאן דשמע ולא ידע מאי אמר, כיון דאמר הללויה אוף הכי הללו עבדי יי', דהוה ליה למכתב עבדי יי' הללו את שם יי'. אוף הכא הוה ליה למכתב מי מלך הגוים דלא יראך. אלא כלא על תקוניה אתמר.

כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם. מהו מלה דאתפשט בינייהו בחכמתא דלהון, מאין כמוך. וכלהו אודאן על דא, כד חמאן בחכמתא דלהון עובדך וגבורתך אתפשט מלה דא בינייהו ואמרי מאין כמוך, בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך אמרי ואתפשט בינייהו.

חדו חברייא ובכו ולא אמרו מדי. אוף הוא בכה כמלקדמין.

פתח ואמר (בראשית כא:10) ותאמר שרה לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק. חברייא אתערו דבעאת שרה לפנאה ע"ז מביתא ועל דא כתיב כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. הכא כתיב וכי ימכר איש את בתו, דא נשמתא בגלגולי עובדין בישין דעלמא. לאמה, [p. 13] ההוא סטרא אחרא בגלגולא דטיקלא דאהדר וקא אתעשקת. לאפקא לה מתמן, ודאי לא תצא כצאת העבדים.

כל אינון נשמתין דמתעשקן מאן אינון. הכא איהו רזא, אלין אינון נשמתין דינוקי זעירין כד אינון ינקי מגו תוקפא דאמהון, וקב"ה חמי דאי יתקיימון בעלמא יבאשון ריחיהון ויחמצון כחומץ דא, לקיט לון זעירין בעוד יהבי ריחא. מה עביד, שביק לון לאתעשקא בידא דהאי אמה ודא לילית דכיון [צו ע"ב] דאתייהיבת ברשותא חדת בההוא ינוקא, עשיק ואפיקת ליה מעלמא כד איהו יניק בתוקפא דאמיה.

[p. 14] ואי תימא דאינון נשמתין דיעבדון טב לעלמא, לאו הכי דכתיב אם רעה בעיני אדניה, דיחמיץ ההוא גבר בה לבתר יומין אי אתקיים בה. דא אתעשקת ואחרא לא אתעשקת, ועל אלין כתיב (קהלת ד:1) ראיתי את כל העשוקים וגו', והיינו אם רעה בעיני אדניה.

אשר לא יעדה, לא כתיב באל"ף. אי תימא דהא לההוא סטרא אחרא אזמין לה קב"ה מיומא דהות, לא. והשתא בגלגולי טיקלא לו יעדה בוא"ו, מה דלא הות מקדמת דנא.

[p. 15] והפדה. מאי והפדה, פריק לה קב"ה השתא דסלקא ריחא עד לא תחמיץ וסלקא לה לרומי מרומים במתיבתא דיליה.

ואי תימא כיון דאתעשקת מההוא סטרא אחרא יהיב לה כמא דאמרו לחסידי שאר עמין ולממזרי. אתא קרא ואוכח לעם נכרי לא ימשול למכרה ודאי בבגדו בה, דעשיק לה בעשיקו דגלגולא דטיקלא, אלא לישראל ודאי ולא לאחרא. וכד נפקת מן טיקלא לא תצא כצאת העבדים, אלא מתעטרא בעטרא בארמא על רישיה.

ואי תימא דההוא סטרא אעילת לה בההוא ינוקא, לאו הכי, אלא נטלת לה וחדאת בהדה ופרחת מן ידא ועאלת בההוא אתר ואיהי פקידת לההוא ינוקא וחדאת ביה וחייכת ביה ותאיבת לההוא בשר, עד לבתר נטיל קב"ה נשמתיה והיא לגופא, ובתר כלא איהו ברשותא דקב"ה.

[p. 16] תא חזי לא תצא כצאת העבדים, מאי הוא. אלא בשעתא דנפקת מן טיקלא וההוא סטרא בחדו רשים לה קב"ה וחתים לה בחד גושפנקא דלבושי יקר דיליה. ומאן איהו, שמא קדישא דאקרי אלוה, ודא איהו לבושא דמלכא דפריש עלה וכדין איהי נטירא דלא אתמסרת אלא לישראל לחוד, ודא איהו (איוב כט:2) כימי אלוה ישמרני. ועל רזא דא הכא כתיב לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה, בעוד דלבוש יקר דמלכא בה בגין דבגדו בה, לעם נכרי לא ימשול למכרה.

מה רשו אית לההוא סטר בה. ת"ח כל בני עלמא כלהו ברשותיה דמלכא קדישא לזמנא דאיהו בעי לסלקא לון מעלמא, ודא לית ליה זמנא ועל דא איהי חדאת בהו וחייכת בהו.

אזהרותא לבר נש בהאי עלמא אית בהני קראי וכמה טבין עלאין אינון בכל אינון מלי דאורייתא וכלהו בארח קשוט ואשתמודען לגבי חכימין דידעי קשוט. בזמנא דבעא קב"ה למברי עלמא סליק ברעותא קמיה וצייר כל נשמתין דאינון זמינין למיהב בבני נשא לבתר וכלהו אתציירו קמיה בההוא ציורא ממש דזמינין למהוי וחמא כל חד וחד, ואית מנהון דזמינין לאבאשא ארחייהו בעלמא, ובשעתא דמטא זמנייהו קרי קב"ה לההוא נשמתא, אמר לה זילי בדוך פלן בגוף פלן.

אתיבת קמיה מארי דעלמא די לי בעלמא דאנא יתבא ביה ולא אהך לעלמא אחרא דישתעבדון בי ואהא מלוכלכא בינייהו.

[p. 17] אמר לה קב"ה מן יומא דאתבריאת ע"ד אתבריאת למהוי בההוא עלמא.

כיון דחמאת נשמתא כך בעל כרחה נחתת ועאלת תמן.

אורייתא דיהבת עיטא לכל עלמא חמאת הכי, אזהירת לבני עלמא ואמרת חמו כמה חס מאריכון עלייכו, מרגליתא טבא דהות ליה זבין לכו למגנא דתשתעבדון בה בהאי עלמא.

וכי ימכר איש, דא קב"ה. את בתו לאמה, דא נשמתא קדישא למיהוי אמה משתעבדא בינייכו [צז ע"א] בהאי עלמא, במטו מנייכו בשעתא דמטי זמנא לנפקא מהאי עלמא לא תצא כצאת העבדים, לא תפוק מלכלכא בחובין, לא תפוק מתטנפא, תפוק בת חורין ברירה נקיה בגין דיחדי בה מארה וישתבח בה ויהיב לה אגר טב בצחצוחי דגנתא דעדן כד"א (ישעיה נח:11) והשביע בצחצחות נפשך, ודאי כד תפוק ברירה נקיה כדקא יאות.

[p. 18] אבל אם רעה בעיני אדניה, מלכלכא בטנופי חובין ולא אתחזיאת קמיה כדקא יאות ווי לההוא גופא דאתאביד מההיא נשמתא לעלמין בגין דכד נשמתין סלקין ברירן ונפקין נקיין מהאי עלמא כל נשמתא ונשמתא עאלת בספרא דאחמתא דמלכא וכלהו בשמהן ואמר דא היא נשמתא דפלניא זמינת תהא לההוא גופא דשבקת, וכדין כתיב לו יעדה בוא"ו. וכד נפקת רעה בעיני אדניה דקא אסתאבת בחובין ובטנופא דחטאין כדין לא יעדה באל"ף ואתאביד ההוא גופא מינה ואיהי לא אזדמנת לגביה, בר ההיא דמארה אתרעי בתיובתא דגופא בה, כדין והפדה כד"א (איוב לג:28) פדה נפשו מעבור בשחת. והפדה, דא איהו בבר נש דעיטא דיליה דיפרוק לה ויתוב בתיובתא. ולתרין סטרין קתני קב"ה והפדה בתיובתא, לבתר דתב בתיובתא פדה לה מארחא דגיהנם.

לעם נכרי לא ימשל למכרה. מאן עם נכרי, עלובתא איהי דכד נפקת מעלמא ובר נש אסטי ארחיה בהדה היא בעאת לסלקא לעילא גו משריין קדישין בגין דמשריין קדישין קיימי בההוא ארחא דג"ע ומשריין נוכראין קיימי בההוא ארחא דגיהנם. [p. 19] זכתה נשמתא כמה משריין קדישין דקא מתעתדן לה לאתחברא בהדה ולמיעל לה לגנתא דעדן, לא זכתה כמה משריין נוכראין מתעתדן בארחא דגיהנם, ואינון משריין דמלאכי חבלה דזמינין למעבד בה נוקמין. אתא קרא ואוכח לעם נכרי לא ימשל למכרה, אלין מלאכי חבלה. בבגדו בה, איהי נטירא קב"ה עביד לה נטורא דלא ישלוט בה עם נכרי בההוא פריסו דנטירו עלה.

ואם לבנו ייעדנה. ת"ח כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא דלא יסטי ארחוי בהאי עלמא דאי זכה בר נש בהאי עלמא ונטיר לה כדקא יאות האי איהו בר נש דקב"ה אתרעי ביה ואשתבח ביה בכל יומא בפמלייא דיליה ואמר חמו ברא קדישא דאית לי בההוא עלמא, כך וכך עביד כך וכך עובדוי. האי נשמתא נפקת מהאי עלמא זכייה נקייה ברירה, קב"ה אנהיר לה בכמה נהורין בכל יומין, קארי עלה דא איהי נשמתא דפלניא ברי. ודא הוא דכתיב ואם לבנו ייעדנה.

כמשפט הבנות יעשה לה. מאי משפט הבנות, הכא אית רזא לחכימין, בגו טנרא תקיפא רקיעא טמירא אית היכלא חדא דאקרי היכל אהבה ותמן אינון גנזייא טמירין וכל נשיקין דרחימו דמלכא אינון תמן, ואינון נשמתין רחימאן דמלכא עאלין תמן. כיון דמלכא עאל בההוא היכלא דתמן (בראשית כט:11) וישק יעקב לרחל אשכח לההיא נשמתא נשיק לה וגפיף לה סליק לה בהדיה אשתעשע בה. ודא הוא כמשפט הבנות יעשה לה, כדינא דאבא עביד לברתיה דאיהי חביבא לגביה ונשיק לה וגפיף לה ויהיב לה מתנן.

[p. 20] יעשה לה, היינו דכתיב (ישעיה סד:3) יעשה למחכה לו. האי ברתא אשלימת עשייה בהאי עלמא, אוף הכי הוא אשלים לה עשייה אחרא בעלמא דאתי דכתיב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, והכא כתיב [צז ע"ב] יעשה לה. עד כאן.

ההוא סבא אשתטח וצלי צלותא, בכה כמלקדמין ואמר אם אחרת יקח לו וגו'. אם אחרת, וכי נשמתא אחרא זמין קב"ה לאתבא לצדיקייא להאי עלמא ולאו האי נשמתא דאשלימת בהאי עלמא רעותא דמארה. אי הכי לית אבטחותא לצדיקייא כלל. מאי אם אחרת יקח לו.

פתח ואמר (קהלת יב:7) וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. האי קרא אוקמוה בחרבן בי מקדשא. וישוב העפר על הארץ כשהיה, הכא איהו מאי דכתיב (בראשית יב:6) והכנעני אז בארץ. כשהיה ודאי.

[p. 21] והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. מאי והרוח, דא שכינתא דאיהי רוח קדישא. כד חמאת באינון עשר מסעות דקא נטלא ולא בעון לאתבא קמי קב"ה ושליטו סטר אחרא על ארעא קדישא והא אוקמוה.

תא חזי ההוא רוח דבר נש זכאה אתעטר בדיוקנא בגנתא דעדן דלתתא ובכל שבתי ומועדי ורישי ירחי מתעטרן ומתפשטן וסלקן לעילא, וכמה דעביד קב"ה בההוא נשמתא קדישא לעילא ה"נ עביד בהאי רוח דקא סלקת קמיה ואמר דא איהי רוח דפלניא גופא. מעטרא לה קב"ה בכמה עטרין ואשתעשע בה.

ואי תימא דהא בגין רוח דא שביק קב"ה מה דעביד לנשמתא, לאו הכי אלא שארה כסותה ועונתה לא יגרע, תלת אינון אלין שמהן עלאין דעין לא ראתה אלהים זולתך וכלהו בעלמא דאתי ואתמשכן מתמן.

[p. 22] חד שארה, משיכו דנציצו דנהיר בארח סתים מזונא דזן כלא ואקרי יהוה בנקודה דאלהים. שארה בהפוך אתוון אשר ה' ודא (בראשית מט:20) מאשר שמנה לחמו, ודא איהו שארה.

כסותה, דא משיכו אחרא דנהיר ונטיר לה תדיר פרישו דלבושא דמלכא דפריש עלה, אלוה, דא בבגדו בה, תדיר דלא אתעדי מינה, האי איהו כסותה.

ועונתה, מאן הוא, דא משיכו דעלמא דאתי דביה כלא, יי' צבאות איהו, דא איהו דנהיר בכל נהורין סתימין עלאין דאילנא דחיי דביה עונה טמירא ומתמן נפקת, וכל דא בעדונא וכסופא דעלמא דאתי.

[p. 23] הני לא יגרע כד איהי זכאה כדקא יאות, וכד לית איהי כדקא יאות הני תלתא גרעאן מנה דלא עביד לה עטרה אפי' מחד מנייהו. מה כתיב, ואם שלש אלה לא יעשה לה, דלא זכאת להו. ויצאה חנם, תפוק מקמיה ודחיין לה לבר. אין כסף, לית כסופא ולית עדונא כלל.

עד כאן אוכיחת ההיא דכל עיטין בה תליין ויהיבת עיטא טבא לבני נשא. מכאן ולהלאה נהדר למלין קדמאין בההוא נטירו עלאה דקא פריש עלה קב"ה בגין דלא תהא לעם נכרי דהא בגדו בה ונטירא איהי תדיר.

ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה. אמר ההוא סבא חברייא כד תהכון לגבי טינרא דעלמא סמיך עליה אמרו ליה דידכר יומא דתלגא דאזדרעו פולין לחמשין ותרין גוונין והדר אקרינן האי קרא והוא יימא לכון.

[p. 24] אמרו במטו מינך מאן דשארי מלה הוא יימא.

אמר לון ודאי ידענא דהא זכאין אתון ואית לרמזא לכו רמזא דחכימין, ועל מה דאנא אימא כד תדכרון ליה סימנא דא הוא ישלים על דא. השתא אית לומר מאן הוא דאקרי בן לקב"ה. כל [צח ע"א] ההוא דזכי לתליסר שנין ולהלאה אקרי בן לכנסת ישראל וכל מאן דאיהו מעשרין שנין ולהלאה וזכי בהו אקרי בן לקב"ה, ודאי (דברים יד:1) בנים אתם ליי' אלהיכם.

כד מטא דוד לתליסר שנין וזכה בההוא יומא דעאל לארביסר כדין כתיב (תהלים ב:7) יי' אמר אלי בני אתה אני היום [p. 25] ילדתיך. מ"ט, דהא מקדמת דנא לא הוה ליה ברא ולא שראת עליה נשמתא עלאה דהא בשני ערלה הוה ובגין כך אני היום ילדתיך, היום ודאי, אני ולא סטר אחרא כמה דהוה עד השתא, אני בלחודאי. בר עשרין שנין מה כתיב בשלמה, (משלי ד:3) כי בן הייתי לאבי, לאבי ודאי.

ואם לבנו ייעדנה, בר תליסר ולהלאה דהא נפקת מרשו דסטרא אחרא דאזדמנת ליה. מה כתיב, כמשפט הבנות יעשה לה. מהו משפט הבנות, תנינן בכל יומא ויומא חמי קב"ה לההוא ינוקא דקאי ברשו דערלה ואיהו נפיק מינה ואתמשך לבי ספרא ותבר לה, אזיל לבי כנישתא ותבר לה. מה עביד קב"ה לההוא נשמתא, אעיל לה לאדרא דיליה, יהב לה מתנן ונבזבזן סגיאין, קשיט לה בקשוטין עלאין עד זמנא דאעיל לה לחופה גו ההוא בן מתליסר שנין ולעילא.

אם אחרת יקח לו, הכא איהו רזא דרזין לחכימין אתמסרן ואית לאודעא בקדמיתא מלה חדא. ת"ח ביומא דשבתא בשעתא דמקדשין ישראל יומא בבי כנישתא נפקי נשמתין מגו אילנא דחיי ומנשבין אינון נשמתין בתתאי קדישין [p. 26] ונייחין ביה כל יומא דשבתא ולבתר דנפק שבתא סלקן כלהו נשמתין ומתעטרן בעטרין קדישין, ודא אוף הכי קב"ה אזמין לההוא בר נש ודא איהי נשמתא אחרת ואע"ג דדא זמינא ליה שארה דקדמיתא כסותה ועונתה לא יגרע כמה דאתמר.

בכה ההוא סבא כמלקדמין ואמר איהו לנפשיה סבא סבא כמה יגעת לאדבקא מלין קדישין אלין והשתא תימא לון ברגעא חדא. תימא דתיחס עלייהו על אינון מלין ולא תימא הא כתיב (שם ג:27) אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות. מאי אל תמנע טוב מבעליו, אלא קב"ה וכנסת ישראל אינון הכא דהא בכל אתר דמלין דאורייתא אמרין קב"ה וכנסת ישראל אינון תמן וצייתי לון, וכדין ההוא אילנא דטוב ורע בשעתא דאזלין מתמן וצייתו אינון מלין ההוא סטרא דטוב אתגבר ואסתלק לעילא וקב"ה וכנסת ישראל מתעטרן בההוא טוב ואלין אינון בעליו דההוא טוב.

סבא סבא את אמר מלין אלין ולא ידעת אי קב"ה הכא ואי אלין דקיימי הכא זכאין למלין אלין. לא תדחל סבא, הא הוית בכמה [p. 27] קרבין דגברין תקיפין ולא דחלת והשתא אנת דחיל, אימא מילך דודאי הכא איהו קב"ה וכנסת ישראל וזכאין אלין דהכא, ואי לאו לא אערענא בהו ולא שרינא אלין מלין. אימא מילך סבא, אימא בלא דחילו.

בכה ואמר (תהלים קד:1) יי' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. יי' אלהי, דא שירותא דמהימנותא סליקו דמחשבה דעלמא דאתי רזא חדא בלא פרודא.

גדלת, דא שירותא יומא קדמאה דאינון יומין עתיקין סטרא דימינא.

מאד, בההוא סטרא דשמאלא.

הוד והדר, אלין תרין בדי ערבות. עד הכא, כיון דמטא לגו אילנא דחיי אתטמר ולא אסתלק למהוי במניינא בגין ההוא מאד. מאי מאד, שמאלא בכל ענפין דלתתא ובכללא ענפא מרירא חדא ועל דא אתטמר ההוא אילנא דחיי ולא בעא למהוי במניינא דא עד דאהדר כמלקדמין ושבח [p. 28] בגוונא אחרא ואמר עוטה אור כשלמה, דא שירותא [צח ע"ב] דיומא קדמאה.

נוטה שמים, הכא אתכליל שמאלא ולא אמר מאד, אתכליל שמאלא בימינא למהוי נהיר בכללא דשמים.

(תהלים קד:3) המקרה במים עליותיו, הכא נפיק בחדווא ההוא אילנא נהר דנפיק מעדן ואשתרשו ביה במימוי אינון תרי בדי ערבות דאינון גדלין במימוי דכתיב המקרה במים עליותיו. מאן עליותיו, אלין בדי ערבות ודא איהו (ירמיה יז:8) ועל יובל ישלח שרשיו, ודא הוא רזא דכתיב (תהלים מו:5) נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים. מאן פלגיו, אלין אינון והכי אקרון עליותיו שרשיו פלגיו כלהו אשתרשו באינון מים דההוא נהר.

[p. 29] (שם ק"ד:3) השם עבים רכובו, מיכאל וגבריאל אלין עבים.

המהלך על כנפי רוח, למיהב אסוותא לעלמא ודא איהו רפאל. מכאן ולהלאה עושה מלאכיו רוחות וגו'.

סבא סבא אי כל הני ידעת אימא ולא תדחל, אימא מילך וינהרון מלין דפומך.

חדו חברייא והוו צייתין בחדווא למלוי קדישין.

אמר אי סבא סבא במה עיילת גרמך, עיילת בימא רבא, אית לך לשטטא ולנפקא מתמן.

אם אחרת יקח לו. כמה גלגולין עתיקין הכא דלא אתגלון עד האידנא וכלהו קשוט כדקא יאות דלית לאסטאה מארח קשוט אפילו כמלא נימא. בקדמיתא אית [p. 30] לאתערא נשמתין דגיורין כלהו פרחן מגו גנתא דעדן בארח סתים, מסתלקן מהאי עלמא נשמתהון דקא רווחו מגו גנתא דעדן לאן אתר תבין. תנינן מאן דנטיל ואחיד בנכסי גיורין בקדמיתא זכי בהו. כל אינון נשמתין קדישין עלאין דקא זמין לון קב"ה לתתא כדקאמרן כלהו נפקין לזמנין ידיען בגין לאשתעשעא בגנתא דעדן. פגען באינון נשמתין דגיורין, מאן דאחיד בהו מאלין נשמתין אחיד בהו וזכי בהו ומתלבשן בהו וסלקין, וכלהו קיימי בהאי לבושא ונחתי גו גנתא בלבושא דא בגין דבגנתא דעדן לא קיימי תמן אלא בלבושא כל אינון דקיימי תמן.

אי תימא דבגין האי לבושא גרען אינון נשמתין מכל ענוגא דהוה לון בקדמיתא, כתיב אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע. בגנתא קיימי בלבושא דא דקדמו לאחדא בהו וזכו בהו וכד סלקין לעילא מתפשטן דהא תמן לא קיימין בלבושא.

בכה כמלקדמין ואמר לנפשיה סבא סבא בודאי אית לך למבכי, בודאי אית לך לאושדא דמעין על כל מלה ומלה דהא גלי קמי [p. 31] קב"ה ושכינתיה קדישא דאנא ברעו דלבא ובפולחנא דלהון קאמינא בגין דאינון בעליו דכל מלה ואתעטרן בהו.

כל אינון נשמתין קדישין כד נחתי להאי עלמא בגין למשרי על דוכתייהו דאתחזון בהו לבני נשא כלהו נחתי מתלבשן באינון נשמתין דקאמרן והכי עאלין בזרעא קדישא ובמלבושא דא קיימי לאשתעבדא מנייהו בהאי עלמא, וכד אשתאבן אינון מלבושין ממלין דהאי עלמא אינון נשמתין קדישין אתהנן מריחא דקא אריחו מגו לבושיהון אלין.

קב"ה כל מלין סתימין דאיהו עביד אעיל לון באורייתא קדישא וכלא אשתכח תמן וההוא מלה סתימא גלי לה אורייתא ומיד אתלבש בלבושא אחרא ואתטמר תמן ולא גלי, וחכימין דאינון מליין עיינין אע"ג דההוא מלה אסתים בלבושיה תמן חמאן לה מגו לבושיה ובשעתא דאתגלי ההוא מלה עד לא תיעול בלבושיה רמאן בה פקיחו דעינא ואע"ג דמיד אסתים לא אתאביד מעינייהו.

בכמה דוכתין אזהר קב"ה על גיורא בגין דזרעא קדישא יזדהרון ביה ולבתר נפיק מלה סתימא מנרתקה [צט ע"א] וכיון דאתגלי אהדר לנרתקה מיד ואתלבש תמן. כיון דאזהר על גיורא בכל אינון דוכתין נפק מלה מנרתקה ואמר (שמות כג:9) ואתם ידעתם את נפש הגר. מיד עאלת לנרתקה ואהדרת בלבושא ואתטמרת דכתיב כי גרים הייתם בארץ מצרים, דחשיב קרא דבגין דאתלבש מיד [p. 32] לא הוה מאן דאשגח ביה. בהאי נפש הגר ידעת נשמתא קדישא במלין דהאי עלמא ואתהניאת מנייהו.

פתח ההוא סבא ואמר (שם כד:8) ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר. ענן דא מאי היא. אלא דא היא דכתיב (בראשית ט:23) את קשתי נתתי בענן. תנינן דההוא קשת אשלחת לבושוי ויהב לון למשה ובההוא לבושא סליק ומניה חמא מה דחמא ואתהני מכלא. עד הכא.

[p. 33] אתו אינון חברייא ואשתטחו קמיה ובכו ואמרו אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין מפומך די לן.

אמר ההוא סבא אם אחרת יקח לו. חברייא לאו בגין דא בלחודוי שרינא מלה דהא סבא כגיני לאו במלה חדא עביד קיש קיש ולא קרי. כמה בני עלמא בערבוביא בסוכלתנו דלהון ולא חמאן בארח קשוט באורייתא, ואורייתא קרי בכל יומא בנהימו לגבייהו ולא בעאן לאתבא רישא. ואע"ג דאמינא דהא אורייתא מלה נפקא מנרתקה ואתחזיאת זעיר ומיד אתטמרת והכי הוא ודאי, ובזמנא דאתגליאת מגו נרתקה ואתטמרת מיד לא עבדת דא אלא לאינון דידעין בה ואשתמודעאן בה.

לרחימתא דאיהי שפירתא בחיזו ושפירתא בריוא ואיהי טמירתא בטמירו גו היכלא ואית לה רחימא יחידאה דלא ידעי ביה בני נשא אלא איהי בטמירו. ההוא רחימא מגו רחימו דרחים לה עבר לתרע ביתא תדיר זקיף עינוי לכל סטר. איהי ידעת דהא רחימא אסחר תרע ביתא תדיר, מה עבדת, פתחה פתחא זעירא בההוא היכלא טמירתא דאיהי תמן וגליאת אנפהא לגבי רחימא ומיד אתהדרת ואתכסיאת. כל אינון דהוו לגבי רחימא לא חמו ולא אסתכלו בר רחימא בלחודוי ומעוי ולביה ונפשיה אזלו אבתרה וידע דמגו רחימו דרחימת ליה אתגליאת לגביה רגעא לאתערא ליה.

[p. 34] הכי הוא מלה דאורייתא לא אתגליאת אלא לגבי רחימא. ידעת אורייתא דהא חכימא דלבא סחרא לתרע ביתא כל יומא. מה עבדת, גליאת אנפהא לגביה מגו היכלא וארמיזת ליה רמיזא ומיד אהדרת לאתרה ואתטמרת. כל אינון דתמן לא ידעי ולא מסתכלי אלא איהו בלחודוי ומעוי ולביה ונפשיה אזיל אבתרה. ועל דא אורייתא אתגליאת ואתכסיאת ואזלת ברחימו לגבי רחימהא לאתערא בהדיה רחימו.

ת"ח אורחהא דאורייתא כך הוא, בקדמיתא כד שריאת לאתגלייא לגבי בר נש ברגעא ארמיזת ליה ברמיזו. ידע טב, לא ידע שדרת לגביה וקראת ליה פתי, אמרו לההוא פתי דיקרב הכא ואשתעי בהדיה, הה"ד (משלי ט:4) מי פתי יסור הנה חסר לב. קריב לגבה שריאת למללא עמיה מבתר פרוכתא דפרסא מלין לפום ארחוי עד דיסתכל זעיר זעיר ודא הוא דרשא. לבתר תשתעי בהדיה מבתר שושיפא דקיק מלין דחידא ודא איהי הגדה. לבתר דרגיל לגבה אתגליאת לגביה אנפין באנפין ומלילת בהדיה כל רזין סתימין דילה וכל ארחין סתימין דהוו בלבה טמירין [p. 35] מיומין קדמאין. כדין [צט ע"ב] איהו גבר שלים בעל תורה ודאי מארי דביתא דהא כל רזין דילה גליאת ליה ולא כסיאת מיניה כלום.

אמרה ליה חמית מלה דרמיזא דקא רמיזנא לך בקדמיתא, כך וכך רזין הוו כך וכך הוא. כדין חמי דעל אינון מלין לאו לאוספא ולאו למגרע מנייהו, וכדין פשטיה דקרא כמא דאיהו דלאו לאוספא ולא למגרע אפילו את חד. ועל דא בני נשא אצטריכו לאזדהרא ולמרדף אבתרה דאורייתא למהוי רחימא דילה כמא דאתמר.

[p. 36] ת"ח אם אחרת יקח לו, גלגולין דקא מתגלגלן בהאי קרא כמה רברבין ועלאין אינון דהא כל נשמתין עאלין בגלגולא ולא ידעין בני נשא ארחוי דקב"ה והיך קיימא טיקלא והיך אתדנו בני נשא בכל יומא ובכל עידן והיך נשמתין עאלין בדינא עד לא ייתון להאי עלמא והיך עאלין בדינא לבתר דנפקי מהאי עלמא.

כמה גלגולין וכמה עובדין סתימין עביד קב"ה בהדי נשמתין. כמה רוחין ערטיראין אזלין בההוא עלמא דלא עאלין לפרגודא דמלכא, וכמה עלמא אתהפך בהו, עלמא דאתהפך בכמה פליאן סתימין ובני נשא לא ידעין ולא משגיחין והיך מתגלגלין נשמתין כאבנא בקוספתא כד"א (שמואל א כה:29) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע.

[p. 37] והואיל ושרינן לגלאה השתא אית לגלאה דהא כל נשמתין מאילנא רברבא ותקיף דההוא נהר דנפיק מעדן נפקי וכל רוחין מאילנא אחרא זעירא נפקין, נשמה מלעילא רוח מלתתא ומתחברין כחדא כגוונא דדכר ונוקבא, וכד מתחברן כחדא כדין נהרין נהירו עלאה ובחבורא דתרוייהו אקרי נר (משלי כ:27) נר יי'. מהו נ"ר, נשמה רוח ועל חבורא דתרוייהו כחדא אקרי נר דכתיב נר יי' נשמת אדם. נשמה רוח דכר ונוקבא לאנהרא כחדא ודא בלא דא לא נהרין ולא אקרי נר וכד מתחברן כחדא אקרי כלא נר. וכדין אתעטף נשמה ברוח לקיימא תמן לעילא בהיכלא טמירא דכתיב (ישעיה נז:16) כי רוח מלפני יעטוף, יתעטף לא כתיב אלא יעטוף. מ"ט, בגין דנשמות אני עשיתי. תמן לעילא בגנתא טמירא אתעטף ואתלבש נשמה ברוח כמא דאתחזי דכיון דבההוא היכלא לא הוי ולא אשתמש אלא רוח נשמה לא אתי לתמן אלא מתלבש בההוא רוח תמן, וכד נחתא לגו ג"ע דלתתא דהאי עלמא אתלבש בההוא רוח אחרא דאמינא ההוא דנפיק מתמן והוה מתמן ובכלהו שריא בהאי עלמא ואתלבש בהו.

[p. 38] רוח דנפיק מהאי עלמא דלא אתרבי ולא אתפשט בהאי עלמא אזלא בגלגולא ולא אשכח נייחא, אתי בגלגולא בעלמא כאבנא בקוספתא עד דישכח פרוקא דיפרוק ליה בההוא מאנא ממש דאיהו אשתמש ביה ודביק ביה תדיר רוחיה ונפשיה והות בת זוגיה רוחא ברוחא וההוא פרוקא בני ליה כמלקדמין.

[p. 39] וההוא רוח דשבק ואדביק בההוא מאנא לא אתאביד דהא לית מלה אפילו זעירא בעלמא דלא הוי לה אתר ודוכתא לאתטמרא ולאתכנשא תמן ולא אתאביד לעלמין, ובגין כך ההוא רוח דשבק בההוא מאנא תמן הוא ודא רדיף בתר עקרא ויסודא דקא נפיק מיניה ואייתי ליה ובני ליה בדוכתיה באתר דההוא רוח בת זוגו דנפקת בהדיה ואתבני תמן כמלקדמין. ודא איהו בריה חדתא השתא בעלמא רוחא חדתא וגופא חדתא.

ואי תימא רוח דא הוא מה דהוה, הכי הוא אבל לא אתבני אלא בגין דההוא רוח אחרא דקא שבק בההוא מאנא. [ק ע"א]

הכא אית רזא דרזין, בספרא דחנוך בניינא דא דאתבני לא אתבני אלא בההוא רוח דשביק תמן בההוא מאנא, וכד שארי [p. 40] לאתבנאה דא משיך אבתריה דההוא רוח דאזיל ערטיראה ומשיך ליה לגביה ותמן תרי רוחות דאינון חד. לבתר דא איהו רוח ודא איהו נשמה ותרווייהו חד. אי זכי לאתרבאה כדקא יאות תרווייהו אינון חד לאתלבשא בהו נשמה אחרא עלאה. כמא דאית לשאר בני עלמא רוח דזכאן בהו נשמתין אינון דקדמן ואחידן בהו ורוח אחרא מלעילא ונשמתא קדישא אתלבשא בהו, אוף הכי נמי מדיליה ממש אית תרין רוחין בגין לאתלבשא בהו נשמתא עלאה.

הא לדין גופא אחרא דקא אתבני השתא חדתא, גופא קדמאה מה אתעביד מניה. או האי בריקנייא או האי בריקנייא. לפום סוכלתנו דבר נש אשתמע דהאי קדמאה דלא אשתלים בקדמיתא אתאביד הואיל ולא זכה. אי הכי למגנא אשתדל בפקודי אורייתא או אפילו בחד מנייהו והא אנן ידעין דאפילו ריקנין שבישראל כלהו מליין מצות כרמון דא, וגופא דא אע"ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמסגי בעלמא פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מניה וכי למגנא הוי.

[p. 41] חברייא חברייא פקיחו עינייכו דהא אנא ידענא דהכי אתון סברין וידעי דכל אינון גופין ציונין אינון בריקנייא דלא אית לון קיימא לעלמין. לאו הכי וחס לן לאסתכלא באלין מלין.

פתח ואמר (תהלים קו:2) מי ימלל גבורות יי' ישמיע כל תהלתו. מאן הוא בעלמא דיכיל למללא גבורן דעביד קב"ה בעלמא תדיר. ההוא גופא קדמאה דשבק לא אתאביד וקיימא להוי ליה לזמנא דאתי דהא עונשיה סבל בכמה זינין וקב"ה לא מקפח אגרא דבריאן דברא בר אינון דנפקו מגו מהימנותא דיליה ולא הוה בהו טב לעלמין ולא כרעו במודים. הני קב"ה עביד מנייהו בריין אחרנין בגין דלא יתבני ההוא גופא דיוקנא דבר נש ולא יקום לעלמין. אבל הני לאו הכי. מה עביד קב"ה, אי ההוא רוח זכי לאתתקנא בהאי עלמא בההוא גופא אחרא מה עביד. ההוא פרוקא דפריק ליה ההוא רוח דיליה דקא אעיל תמן ושתף וערב בההוא רוח דהוה בההוא מאנא לא אתאביד, ומה עביד דהא תלת רוחין תמן, חד דהוה בההוא מאנא ואשתאר תמן וחד ההוא דאתמשך תמן דהוה ערטיראה וחד ההוא דאעיל תמן ההוא פרוקא ואתערב בהו. למהוי בתלת רוחין אי אפשר.

[p. 42] אלא כך אינון גבורן עלאין דעביד קב"ה, ההוא רוח דאעיל תמן ההוא פרוקא ביה אתלבשת נשמה באתר דלבושא דגיורי, וההוא רוח ערטירא דתב תמן לאתבנאה להוו לבושא לנשמה, וההוא רוח דהוה בקדמיתא דאשתאר בההוא מאנא פרח מתמן וקב"ה אזמין ליה אתר בגו כוין דטנרא דבתר כתפוי דגנתא דעדן ואתטמר תמן ואסתלק לההוא גופא קדמאה דהוה בקדמיתא ובההוא רוח יקום, ודא איהו חד דאינון תרין דקא אמינא.

ההוא גופא בעוד דלא יקום עונשיה סגיא דהא בגין דלא זכה לאתרבאה נחתי ליה לגו אדמה דסמיך לארקא ואתדן תמן ולבתר סלקי ליה להאי תבל, השתא נחית והשתא סליק הא סליק והא נחית, לית ליה שכיכו בר בשבתי וביומין טבין ובריש ירחי. [p. 43] ואלין דמיכין באדמת עפר, [ק ע"ב] אדמת מאדמה, עפר מתבל ועל אלין כתיב (דניאל יב:2) ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם וגו' [ואלה לחרפות ולדראון עולם], אי זכה ההוא רוח ערטירא דתב כמלקדמין לאתתקנא זכאה איהו דהא ההוא רוח דאתטמר בטנרא יתתקן בההוא גופא קדמאה, ועל אלין כתיב אלה לחיי עולם ואלה לחרפות וגו', כל אינון דלא זכו לאתתקנא.

ואלין אינון גבורן עלאין דמלכא קדישא ולא אתאביד כלום, אפילו הבל דפימא אתר ודוכתא אית ליה וקב"ה עביד מיניה מה דעביד, ואפילו מלה דבר נש ואפילו קלא כלא לא הוי בריקנייא ואתר ודוכתא אית לכלא. האי דאתבני השתא נפקא לעלמא בריה חדתא, לית ליה בת זוג, על דא לא מכריזי דהא בת זוגיה אתאבידת מניה, בת זוגיה דהות אתעבידת אמיה ואחוה אבוה.

 

[p. 44] סבא סבא מה עבדת, טב הוה לך שתיקא. סבא סבא הא אמינא דעאלת בימא רבא בלא חבלין ובלא דגלא, מה תעביד. אי תימא דתסתלק לעילא לא תיכול. אי תימא דתיחות לתתא הא עומקא דתהומא רבא, מה תעביד.

אי סבא אי סבא לא אית לך לאהדרא לאחורא, בעדנין אלין לא הוית ולא אתרגילת לאתחלשא בתוקפך. הא ידעת דבר נש אחרא בכל דרא דא לא עאל בארבא בעמיקא דא דאנת תמן. בריה דיוחאי ידע לאסתמרא ארחוי ואי עאל בימא עמיקא אשגח בקדמיתא היך יעבר בזמנא חדא וישוט בימא עד לא ייעול ואנת סבא לא אשגחת בקדמיתא. השתא סבא הואיל ואנת תמן לא תשבוק כל ארחך למשטטא לימינא ולשמאלא לארכא ולפותייא לעמקא ולרומא לא תדחל. סבא סבא אתקף בתקפך, כמה גברין תקיפין תברת בתקפיהון כמה קרבין נצחת.

בכה ואמר (שיר ג:11) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו'. האי קרא אוקמוה והכי הוא, אבל צאינה וראינה, וכי מאן יכיל למחמי במלך שלמה דהוא מלכא דשלמא דיליה והא סתים הוא מכל חילי מרומין דלעילא בההוא אתר (ישעיה סד:3) דעין לא ראתה אלהים זולתך, ואת אמר צאינה וראינה וגו'. ותו דהא כבוד דיליה כלהו שאלי ואמרי איה מקום כבודו. [p. 45] אלא מה דאמר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה כתיב ולא כתיב ובעטרה, מאן דחמי ההוא עטרה חמי נעם מלכא דשלמא דיליה.

שעטרה לו אמו, הא תנינן קרי לה בת קרי לה אחות קרי לה אם, וכלא איהו וכלא הוי. מאן דיסתכל וינדע בהאי ינדע חכמתא יקירא.

[p. 46] השתא מה אעביד. אי אימא רזא סתימא דא לא אצטריך לגלאה, אי לא אימא אשתארון זכאין אלין יתמין מהאי רזא. נפל על אנפוי ואמר (תהלים לא:6) בידך אפקיד רוחי פדית אותי יי' אל אמת. מאנא דהות לתתא היך אתעביד לעילא, בעלה דהוה לעילא היך אתהפך ואתעביד לתתא. בת זוגיה אתעבידת אמיה, תווהא על תווהא, אחוה אבוה. אי אבוה דקדמיתא יפרוק ליה יאות אבל אחוה דליהוי אבוה וכי לא תווהא דא. עלמא בהפוכא איהו ודאי עלאין לתתא ותתאין לעילא. אלא (דניאל ב:20-22) בריך להוי שמיה דאלהא מן עלמא ועד עלמא די חכמתא וגבורתא דיליה היא והוא מהשנא עדניא וזמניא וגו' ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא. תא חזי מאן דשרי בנהורא [p. 47] לא יכיל לאסתכלא ולמחמי בחשוכא אבל קב"ה לאו הכי, [קא ע"א] ידע מה בחשוכא אע"ג דנהורא עמה שרא, מגו נהורא אסתכל בחשוכא וידע כל מה דתמן.

אית לאקדמא בקדמיתא מלה חדא דאמרו קדמאי באינון חזוי ליליא דתנן מאן דאתי על אמיה בחלמא יזכי לבינה דכתיב (משלי ב:3) כי אם לבינה תקרא. הכא אית לאסתכלא, אי בגין דאיהי אם יאות והוה ליה למכתב הכי, מאן דחמא אמיה בחלמא יזכי לבינה, אבל מאן דאתי עלה אמאי. אלא רזא עלאה בגין דאתהפך מתתא לעילא וסליק. ברא הוה בקדמיתא, כיון דסליק לעילא אתהפך אילנא ואתעביד איהו מעלמא עלאה ושליט עלה וזכי לבינה.

בקדמיתא כד סליק אינש לי"ג שנין מה כתיב, (תהלים ב:7) יי' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, כדין איהו לתתא מינה. כיון דסליק עלה הא איהו מעלמא עלאה דהא אסתלק בדרגא דיוסף, ודאי זכי לבינה.

[p. 48] אוף הכי האי מאנא, בקדמיתא איהו הוה בדרגא דיוסף בעיל לאילנא תתאה ברעותיה ושליט עליה דהא כל נוקבא בדיוקנא דנוקבא אילנא תתאה קיימא. כיון דאיהו לא בעא לקיימא בההוא דרגא דיוסף ולא אתקיים לשמשא ביה ולאפשא בעלמא ולמעבד תולדין כדין נחית לתתא ואתעבידת איהי אמיה, וההוא פרוקא ירית ירותא דיוסף דהוה ירית בקדמיתא ואיהו נחית לתתא. כיון דנחית לתתא כדין אתקיים ביה יי' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. אתהפך אילנא מה דהוה תחותיה ואיהו שליט עליה אתהדר ושליט איהו אילנא עליה ואיהו נחית לתתא. כיון דאיהו נחית לתתא ההוא דירית ירותא אתר דיוסף אבוי אקרי ואבוי הוי ודאי, כלא איהו על תקוניה כדקא יאות. בקדמיתא הוה מעלמא דדכורא והא אתעקר מתמן והשתא איהו מעלמא דנוקבא, ומה דהוה איהו שליט עלה שלטא איהי עליה ואתהדר למהוי מעלמא דנוקבא. ועל דא לית ליה בת זוג כלל ולא מכריזי עליה על נוקבא דהא מעלמא דנוקבא אתהדר איהו.

[p. 49] וההוא גופא קדמאה דשבק אלמלא ינדעון ויסתכלון בני עלמא צערא דאית ליה כד יתעקר מעלמא דדכורא ואתהדר לעלמא דנוקבא ינדעון דהא לית צערא בעלמא כההוא צערא. בת זוג לית ליה דהא לא קיימא באתר דדכורא, לא מכרזי על נוקבא דהא מעלמא דנוקבא איהו. ואי אית ליה בת זוג ברחמי אערעת בהדי נוקבא דעד כען לא אית לה בר זוג, ועל דא תנינן דילמא יקדמנו אחר ברחמים, אחר תנן וכלא איהו על תקוניה.

ועל דא כתיב (ויקרא כב:13) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה. ובת כהן, הא אוקימנא מלה.

אלמנה, מההוא גופא קדמאה.

וגרושה, דלא עאלת לפרגודא דמלכא דכל אינון דלא קיימי בעלמא דדכורא לא אית ליה ביה חולקא. הוא אשתמיט [p. 50] ואעקר גרמיה מעלמא דדכורא, לא אית ליה חולקא ביה ועל דא איהי גרושה.

וזרע אין לה, דהא אי הות לה זרע לא אתעקר מניה ולא הוה נחית לעלמא דנוקבא.

ושבה אל בית אביה. מאן בית אביה, דא עלמא דנוקבא דההוא עלמא בית אביה אקרי וההוא מאנא דהוה אתתקן לאשתמשא ביה אתהפך ואיהו נחית לתתא וההוא מאנא סליק לעילא.

כנעוריה, כההוא זמנא דכתיב אני היום ילדתיך ודאי, ישוב לימי עלומיו כמה דהוה מי"ג שנין ולעילא.

אי זכאת לאתקנא הואיל ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל, [קא ע"ב] תתענג מההוא ענוגא דעלמא דנוקבא דאכלי מנהמא דאבירים דנחית מלעילא, אבל לאסתכלא ולאתהני כמא דאתהנון שאר צדיקייא לא יכלה בגין דהוה זר לתמן. ועל דא לא אכיל קדש אבל אכיל תרומה דאיהו יהבי לעלמא דנוקבא, ומגו דאיהו מעלמא דנוקבא לא אכלי ליה אלא בלילה דכתיב (ויקרא כב:13) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וכו', [p. 51] דהא קדש דאיהו מעלמא דדכורא לא אתאכיל אלא ביום. ובגין כך (ירמיה ב:3) קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה, שירותא עלאה דכל עלמא דדכורא קדש איהו ומה דסליק ביה בקדש ישראל הוה ובגין כך קדש ישראל.

כד רוחין פקידן באינון זמנין דפקדין לבי קברי אינון לא פקדן דהא לא זכאן לעלמא דקדש דכתיב (ויקרא כב:10) וכל זר לא יאכל קדש. ואם לא זכה ההוא רוח לאתקנא כדקא יאות כיון דאהדר בגלגולא אפילו בההוא תרומה לא אכיל וזר אקרי אפילו לעלמא תתאה ולא אכיל בה. עד הכא ברזא דא.

 

סבא סבא כיון דשארית לשטטא בימא זיל ברעותך לכל סטרין דימא. השתא אית לגלאה, הא אמינא דהא [p. 52] פרוקא כד אתי על ההוא מאנא דקא אמינא אעיל תמן ודביק תמן רוח דיליה בההוא מאנא ולא אתאביד כלום אפילו הבל דפומא, יאות הוא וכך הוא. סבא סבא אי תימא ותגלי אימא בלא דחילו.

שאר בני נשא דעלמא דקא מסתלקי מניה והא ידענא דרוח דיליה שביק בהאי אתתא דהות ליה ורוחא אעיל תמן, מה אתעביד ההוא רוח. ואי נסבא אוף הכי מה אתעביד דהא גבר אחרא אתי עלה. לאתקיימא רוח ברוח לא אפשר דהא האי דאתי עלה השתא רוח אעיל בה, וההוא קדמאה דאסתליק רוח אעיל בה. ההוא קדמאה בנין הוו ליה והא דהשתא לאו פרוקא איהו, רוח דשבק ההוא קדמאה בההוא מאנא ואתא האי ואעיל בה רוח ודאי לא יכלי תרוייהו לאתקיימא כחדא. אי נימא דאתאביד אי אפשר, מה אתעביד מניה.

אוף הכי אי איהי לא אנסיבת ההוא רוחא דשבק בעלה מה אתעביד מניה. אי נימא דאתאביד לאו הכי. כל דא צריך לגלאה השתא. סבא נחמי מה עבדת ובמה אעילת גרמך. קום סבא ארים דגלך, קום סבא ושפיל גרמך קמי מארך.

פתח ואמר (תהלים קלא:1) יי' לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו'. דוד מלכא אמר דא בגין דהוה מלכא עלאה ושליטא על כל מלכין דמזרח ומערב ולא סליק לביה לאסטאה מארחא ותדיר שפיל לביה קמי מאריה, וכד הוה לעי באורייתא הוה מתגבר כאריא ועינוי מאיכין בארעא מדחילו דמאריה, וכד הוה אזיל בין עמא לא הוה גס רוח כלל. [p. 53] ועל דא כתיב יי' לא גבה לבי, אע"ג דאנא שליטא על שאר מלכין דעלמא. ולא רמו עיני, בזמנא דאנא קיימא קמך לעי באורייתא. ולא הלכתי בגדולות וגו', בשעתא דאנא אזיל בין עמא. אי דוד מלכא האי שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה, ואנא כמה אנא שפיל לבא ומאיך בעיני קמי מלכא קדישא וחס לי דבמלין קדישין דאורייתא ירים לבאי.

בכה ודמעוי נפלין על דיקניה. אמר סבא לאי בחילא, כמה שפירן דמעין על דיקנך כמא דהוה שפיר משחא טבא כד הוה נחית על דיקנא דסבא טבא דאהרן. אימא מילך סבא [קב ע"א] דהא מלכא קדישא הכא.

שאר בני נשא דעלמא דקא אסתלקו מניה ושבקו רוחא בההוא מאנא דהוו משתמשי ביה ואנסיבת ואתא אחרא ואעיל בההוא מאנא רוחא אחרא, מה אתעביד ההוא קדמאה כמא דאתמר. תא חזי כמה עלאין גבוראן דמלכא קדישא דקא עביד ומאן יכיל למללא לון. כד האי בעלה תניינא אתי ואעיל רוחא בההוא מאנא רוחא קדמאה מקטרגא בהאי רוח דעאל ולא אתיישבן כחדא, ובגין כך אתתא לא אתיישבת כדקא יאות בהדי בעלה תניינא בגין דרוחא קדמאה מכשכשא בה וכדין איהי דכירת ליה תדיר ובכת עליה או אתאנחת עליה דהא רוחא דיליה מכשכשא במעהא כחויא ומקטרגא בהדי רוח אחרא דעאל. עד זמן סגיא מקטרגאן דא בדא ואתער דא דעאל לההוא דעאל בקדמאה, [p. 54] לבתר דא קדמאה נפיק ואזיל ליה. ולזמנין דדחי דא קדמאה לההוא תניינא ואתעביד ליה מקטרגא עד דאפיק ליה מעלמא. ועל דא תנינן דמתרין ולהלאה לא יסב בר נש להאי אתתא דהא מלאך המות אתתקף בה ובני עלמא לא ידעין דהא רוחא כיון דאתתקף וקא נצח לההוא רוחא אחרא תניינא מכאן ולהלאה לא יתערב בר נש אחרא בהדיה.

חברייא הא ידענא דבאתר דא אית לכו למקשי אי הכי לא מית בדינא האי תניינא ולא דיינין עליה מלעילא. תא חזי כלא איהו בדינא דינצח פלוני לפלוני, דלא יקטרג פלוני לפלוני. ומאן דנסיב ארמלתא כמאן דעאל בימא ברוחין תקיפין ועלעולין בלא חבלין ולא ידע אי יעבר בשלם או יטבע גו תהומי.

ואי דא דעאל רוחא תניינא אתתקיף ונצח לההוא קדמאה ההוא קדמאה נפיק מתמן ואזיל ליה. לאן אזיל ומה יתעביד.

סבא סבא מה עבדת, חשבת דתמלל זעיר ונפקת להאי. הא עאלת באתר דלא עאל בר נש אחרא מן יומא דדואג ואחיתופל עבדו בעיין אלין באינון ארבע מאה בעיי דהוו בעאן על מגדלא דפרח באוירא ולא אתיב עלייהו בר נש עד דאתא שלמה וברר לון כל חד על תקוניה.

[p. 55] סבא סבא רזא עלאה דהוה טמירא אתית לגלאה מה עבדת. סבא סבא בקדמיתא הוה לך לנטרא ארחך ותסתכל ברישך אבל השתא לאו שעתא לאתטמרא. אהדר בתקפך. ההוא רוח דנפק לאן אזל.

בכה ואמר חבריא כל הני בכיין דקא בכינא לאו בגינייכו הוא אלא דחילנא למארי עלמא דגלינא ארחין סתימין דלית רשו, אבל גלי קמיה דלא ליקרי עבידנא ולא ליקרא דאבא אבל רעותי לפולחנא דיליה, ואנא חמינא יקרא דחד מנייכו בההוא עלמא ואחרא ידענא דהכי הוא אבל לא גלי קמאי והשתא חמינא.

תנינן דחיין גברא מקמי גברא, בכמה ארחין אתדחיין. ההוא רוח קדמאה דאתדחייא מקמי ההוא תניינא לאן אזיל. ההוא רוח נפיק ומשטטא בעלמא ולא ידיע ואזיל לגו קברא דההוא בר נש ומתמן משטטא בעלמא ואתחזי בחלמא לבני נשא וחמאן בחלמא דיוקנא דההוא בר נש ואודע לון מלין לפום ארחיה. רוח דהא אתמשך מניה כמה דאיהו בההוא עלמא הכי משטטא האי ואודע בהאי ואזיל הכי ומשטטא בעלמא ופקדא תדיר לההוא קברא עד זמנא דרוחות פקדן לגבי קברייהו דגופין, כדין האי רוח אתחבר בההוא רוח דיליה ואתלבש ביה ואזיל ליה. כד עאל לדוכתיה אתפשט מניה ודוכתא אית ליה [קב ע"ב] באינון היכלין [p. 56] דגנתא דעדן או לבר לפום ארחוי דכל חד וחד ותמן אתטמר. וכד רוחין פקדין להאי עלמא דמתין נזקקין לגבי חיין לא נזקקין אלא בההוא משיכו דרוח ואתלבש ביה רוחא אחרא.

ואי תימא אי הכי תועלתא איהו לרוחא והאי אתתא תועלתא עבדת לכלא. לאו הכי דאלמלא לא אנסיבת והאי רוח לא אתדחייא מקמי האי תועלתא אחרא הוה ליה בגוונא אחרא ולא יהא לאי בעלמא כמא דהוי ולא אזדקיק לגבי חיין דהאי עלמא כמא דהוי משטטא הכא והכא.

אי הכי זווגא תניינא דהאי אתתא לא הוי מלעילא ואת אמר דאתדחייא גבר מקמי גבר. ואימא דהאי בעלה תניינא דנסיב לאתתא דא איהי בת זוגיה ממש וההוא קדמאה לאו בר זוגה ממש הוה, והאי תניינא [p. 57] דיליה הוה וכד מטא זמניה אתדחייא דא מקמיה. ודאי הכי הוא דהא לא אתדחייא ההוא רוח קדמאה דהוה בהאי אתתא אלא בגין דאיהו בר זוגה האי תניינא. וכל אינון תניינין דאתדחיין קדמאין הוו בני זוגייהו ולא הני ובגין כך לא אית לון קיימא בהדייהו ואתדחייא רוח תניינא מקמי רוח קדמאה.

ומגו כך מאן דנסיב ארמלתא קרינן עליה (משלי ז:23) ולא ידע כי בנפשו הוא, (שם א:17) כי חנם מזורה הרשת, ולא ידיע אי היא בת זוגיה ממש אי לאו. ארמלתא דלא נסיבת אע"ג דאתי בר זוגה ואיהי לא בעאת קב"ה לא כייף לה מן דינא, וקב"ה אזמין לההוא בר נש אתתא אחרא ולית עלה דינא בהאי לההוא עלמא ואע"ג דלית לה בר דהא אתתא לא אתפקדת על פריה ורביה.

אתתא דא דלא אנסיבת זמנא תניינא ההוא רוח דשבק בה בעלה מאי אתעביד מניה. יתיב תמן תריסר ירחי ובכל ליליא נפיק ופקדא לנפשא ואהדר לאתריה. לבתר תריסר ירחי דקא אסתלק דינא דההוא גברא, דהא כל אינון תריסר ירחי האי רוחא אתכפייא בעציבו כל יומא, לבתר תריסר ירחי נפיק מתמן ואזיל וקיימא לתרע דגנתא דעדן ופקדא להאי עלמא לגבי ההוא מאנא דנפק מניה, וכד האי אתתא אסתלקת מעלמא ההוא רוח נפיק ואתלבש בההוא רוחא דילה וזכאת ביה לגבי בעלה ונהרין תרווייהו כדקא יאות בחבורא חדא.

 

[p. 58] כיון דאתינא להאי אתר השתא אית לגלאה וארחין סתימין דמארי עלמא לא ידעין בני נשא וכלהו אזלי בארח קשוט כד"א (הושע יד:10) כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם וגו', ובני נשא לא ידעי ולא משגיחין כמה אינון עלאין עובדין דקב"ה וכמה משניין אינון ובני עלמא לא ידעין וכלהו בארח קשוט דלא סטאן לימינא ולשמאלא.

הני דמתגלגלן דקא אתתרכו בתרוכין מההוא עלמא מאן אינון אינון נשין דקא מזדווגן בהדייהו בהאי עלמא דהא כל בני נשא אית לון בת זוג בר מהאי. חמו השתא כמה אינון רברבין ועלאין גבורן דיליה. תנינן מאן דמתרך אתתיה קדמאה מדבחא אחית עלוי דמעין. אמאי, אלא הא אמינא דכל נשין דעלמא בדיוקנא דהאי מזבח קיימן ועל דא ירתאן אינון שבע ברכאן דכלהו מכנסת ישראל אינון, ואי איהו [קג ע"א] מתרך לה אהדר אבנא עלאה לגרעונא. מ"ט, בגין דמתחברן תרוכין בהדי הדדי. [p. 59] ורזא דא דכתיב (דברים כד:1-2) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. ממשמע דאמר והלכה והיתה לאיש לא ידענא דלית ההוא דתריך לה, מאי אחר. אלא כמא דאתמר אחר תנן ואחר כתיב ואחר קרינן ליה דכתיב (איוב ח:19) ומעפר אחר יצמחו, ותרוכין מתחברן כחדא תרוכין דההוא עלמא ותרוכין דהאי עלמא. ומה דהות האי אתתא בדיוקנא עלאה הא אשתעבדת לדיוקנא תתאה.

קרינן ליה אחר וקרינן ליה אחרון. אחרון מנא לן, דכתיב (שם יט:25) ואחרון על עפר יקום, והכא כתיב ושנאה האיש האחרון או כי ימות האיש האחרון. אחרון, שני מבעי ליה. ואי תימא דלא תזדווג אפילו לעשרה דא בתר דא, לאו הכי, וכי לבעלה דא תזדווג ולא לאחרא, מאי אחרון. אלא דא איהו האי אחר דקאמרן ואיהו אחר ואיהו אחרון. השתא אבנא מתגלגלא בקוספיתא.

[p. 60] אחר, אמאי אקרי הכי דהא כל בניינא נפל ואתהדר לעפרא, איהו הוה מה דהוה ולא אחרא, אמאי קרינן ליה אחר. אחרון אוף הכי אמאי אקרי אחרון, וכי אחרון איהו והא אי יתישר יאות ואי לא אתהדר ויתגלגל ויתנטע כמלקדמין, אמאי אקרי אחרון. אבל תא חזי כתיב (בראשית א:31) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. טוב תנינן דא מלאך דטוב, מאד דא מלאך המות, ולכלא קב"ה אזמין תקונוי.

ת"ח (שם ב:10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, נהר דא לא שכיך לעלמין מלאפשא ולמסגי ולמעבד פירין, ואל אחר אסתרס ולית ליה תיאובתא לעלמין ולא אפיש ולא עביד פירין דאלמלא יעביד פירין יטשטש לכל עלמא. ובגין כך בר נש דגרים לההוא סטר דיפיש בעלמא אקרי רע ולא חמי אפי שכינתא לעלמין דכתיב (תהלים ה:5) לא יגורך רע. [p. 61] האי בר נש דמתגלגלא בגלגולא איהו עבר ואתדבק בההוא אל אחר דלא עביד פירין ולא אפיש בעלמא, בגין כך אקרי אחר ושמא גרים ליה, איהו הוא ואחר אקרי, אחר ודאי.

אחרון, מקדמאה ואילך אחרון קרינן ליה ואחרון אקרי, תניינא מיד אקרי אחרון והכי קרי ליה קב"ה אחרון בגין דליתקן ולהוי אחרון ולא יתוב כמלקדמין. תליתאה אוף הכי וכן בכל זמנין מקדמאה ואילך הכי אצטריך למקרי אחרון דאלמלא אתקרי מיד תניינא הא פתיחו דפומא לאהדרא כמלקדמין וההוא בניינא אסתתר. מנא לן, מבית שני דכתיב (חגי ב:9) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, דהא מקדמאה ואילך אחרון אקרי דהא לא יהא פתיחו דפומא דההוא בניינא ינפול ויתהדר כמלקדמין. אוף הכי דא אחרון קרינן ליה.

[p. 62] ובגין כך כתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. לא יוכל, לא יקחנה מבעי ליה, מאי לא יוכל. אלא כיון דהאי אתתא אתדבקת באחר ונחתת לאשתעבדא בדרגא תתאה לא בעי קב"ה דאיהו יתוב מדרגא דיליה למיהב איבא ולאתדבקא בההוא דרגא דילה.

ות"ח אלו האי אתתא לא אנסיבת אפילו תזנה בכל גוברין דעלמא אי בעי בעלה יתוב לגבה, אבל אי אתדבקת בנשואין לאחר דא האי לא יוכל לשוב לדרגא קדמאה דהוה בקדמיתא לגבה, לא יוכל ודאי לאתבא לההוא דרגא לעלמין.

אחרי אשר הוטמאה, תנינן דהוטמאה בלביה. אי הכי אפילו תתרחק ותזנה בלא נשואין, אלא כיון דאתדבקת באחר הא קבילת עלה חולקא דההוא סטרא ובעלה [קג ע"ב] קדמאה דאיהו בסטרא אחרא טבא דטוב לא יהא ביה חולקא לעלמין ולא יפיש כלל לההוא אתר. הא אם שלחה האיש האחרון או כי ימות האיש האחרון לקדמאה אסורה, אבל לשאר בני נשא תשתרי דילמא תשכח אתרא כמלקדמין ואחרון יקום דיזדווג בהדה.

מאן דאית ליה בנין מאתתיה קדמיתא ואעיל האי לגו ביתיה ההוא יומא אתדבק בחרבא קשיא דמתהפכא בגין תרין סטרין, חד דהא תרין דחת לון לבר והשתא איהו תליתאה, ותו מאנא דאשתעבד ביה אחר היך ייתי איהו למיהב בה רוחא דיליה וישתתף בהדה ויתדבק בה, לאו דאיהי אסורה אבל ודאי שתופא בישא איהי לגרמיה.

[p. 63] רבי לויטס איש כפר אונו הוה חייך ואתלוצץ על אתתא דא כד חמי מאן דאזדוג בהדה והוה אמר (משלי לא:25) ותשחק ליום אחרון כתיב, מאן דאתדבקת ביה באיש אחרון חיוכא איהי לבתר.

 

השתא אית לאהדרא ולעיינא על אתר חד רב ועלאה דהוה בעלמא וגזעא ושרשא דקשוט ואיהו עובד אבי ישי אבי דוד דהא איתימא דאחר הוא היך נפק שרשא דקשוט מגו אתר דא. אלא עובד אתתקן בתקונא עלאה ואהדר שרשא דאילנא דקא אתהפך על תקוניה ואסתלק ביה ואתתקן כדקא יאות, ועל דא אקרי עובד מה דלא זכו הכי שאר בני עלמא. אתא איהו פלח ואעדר עקרא ושרשא דאילנא ונפק מענפין מרירין ואהדר ואתקין בנופא דאילנא. [p. 64] אתא בריה ואחסין ליה ותקין ליה ואתאחד בענפוי דאילנא אחרא עלאה וחבר אילנא באילנא ואסתבכו דא בדא. כיון דאתא דוד אשכח אילנין מסתבכן מתאחדן דא בדא, כדין ירית שלטנו בארעא ועובד גרים דא.

בכה ואמר אי סבא סבא ולא אמינא לך דעלת בימא רבא, השתא אנת גו תהומי רברבין, אתתקן לסלקא. סבא סבא אנת גרמת דאלמלא הות שתק בקדמיתא הוה יאות אבל השתא לא יכילתא ולית מאן דאחיד בידך אלא אנת בלחודך. קום סבא ואסתלק בסליקו.

עובד דא אתתקן ונפק מגו חקל בישא דגובין בישין, אתא בריה ואתקין ואעדר אילנא ועכ"ד, דא רזא דרזין ולא ידענא אי אימא אי לא אימא. אימא מילך סבא ודאי אימא, בדא ידיעאן כל שאר בני גלגולא. ועכ"ד דאילנא אתתקן כד אתא דוד באילנא תתאה דנוקבא אשתאר ואצטריך לקבלא חיין מאחרא. ומה אי האי דאתתקן ואתקין כלא הכי, שאר בני גלגולא דלא יכלין הכי עאכ"ו.

[p. 65] בכל סטרין אתהפך בגלגולא, פרץ הכי הוה, בעז הכי הוה, עובד הכי הוה, ובכלא נפק אילנא מסטרא דרע ואתדבק לבתר בסטרא דטוב. בקדמיתא (בראשית לח:7) ויהי ער בכור יהודה רע, מחלון אוף הכי ולא כ"כ. אבל בהני הוה אתעכל רע ונפיק טוב לבתר ההוא דכתיב ביה (שמואל א טז:12) וטוב ראי (שם:18) ויי' עמו. הכא קיימא אילנא תתאה על תקוניה ומלך אלהים על גוים.

בשירותא דכלא מעקרא ויסודא אחרא עלאה אשתרשו דרגין ראובן שמעון לוי, ויהודה מה כתיב ביה, (בראשית כט:35) הפעם אודה את יי', וכתיב ותעמוד מלדת. [p. 66] בספרא דחנוך ותעמוד מלדת היינו (ישעיה נד:1) רני עקרה לא ילדה, בגין דכד אתיליד יהודה נפקת נוקבא מתדבקא בדכורא ולא הות על תקונהא אנפין באנפין ולא כשרת לאולדא, כיון דנסר לה קב"ה ואתקין לה כדין אתכשרת לאתעברא ולאולדא.

ובספרא דחנוך ותעמוד מלדת לאו על לאה אתמר אלא על רחל אתמר ההיא דמבכת [קד ע"א] על בנהא ההיא דאשתרשת ביהודה, יהודה, ותעמוד מלדת דהא לא אתתקנת.

בקדמיתא דיוקנא דלעילא הוה ראובן אור בן, (בראשית א:3) ויאמר אלהים יהי אור, ימינא אור. שמעון שמאלא בההוא סיגא דדהבא בהדיה שם עון. [p. 67] לוי חבורא דכלא לאתחברא מתרין סטרין. יהודה נוקבא בהדי דכורא מתדבקא יה"ו דא דכורא, ד"ה נוקבא דהות בהדיה. ד"ה, אמאי דא בהדי דא. אלא דבאתדבקו דרע בהדה איהי ד' מסכנא ואצטריך לאתבא בגלגולא לאתעכלא ההוא רע ולמתבלי בעפרא ולבתר לצמחא בסטרא דטוב ולנפקא ממסכנו לעתירו וכדין ה', ועל דא יה"ו ד"ה.

פוק סבא פוק מגו תהומי לא תדחל, כמה ארבין זמינין לך בשעתא דתשוטט ימא בגין לנייחא בהו.

בכה כמלקדמין ואמר מארי עלמא דילמא יימרון משריין עלאין דאנא סבא בכי כינוקא. גלי קמך דעל יקרך אנא עביד ולא עבידנא על יקרא דילי דהא בקדמיתא הוה לי לאסתמרא דלא איעול בימא רבא, כיון דאנא ביה אית לי לשטטא בכל סטרין ולנפקא מניה.

(שם מט:8) יהודה אתה יודוך אחיך, היינו דאנן אמרין ברוך אתה, איהו ברוך ואיהי אתה. לכלהו לא אמר יעקב אתה אלא לאתר דאצטריך, דא איהו אתה. [p. 68] שמא דא יודוך אחיך, כלהו אודן לך על שמא דא, ודאי אתה יודוך אחיך, על שמא דא אסתלק ואתכפיא סטרא אחרא בגין דכד אתקרי ואדכר הא נפקת סטרא אחרא בהדה, כיון דאמרי אתה שלטנו ורברבנו אית לה וסטרא אחרא אתכפייא ולא אתחזיאת תמן. ודאי בשמא דא אתרשים ואתבריר מסטרא אחרא ודא אסתלקו ושלטנו דילה ותבירו וביש לסטרא אחרא. כיון דיודוך אחיך על שמא דא אתה כדין ידך בערף אויביך, מיד אתכפיין לגבך ושמא דא גרים.

ידענא חברייא ידענא דהא אתה שמא דא אתון אמרין לאתר אחרא עלאה דכתיב (תהלים קי:4) אתה כהן לעולם, בימינא עלאה, שפיר איהו דהא כיון דרבי שמעון אודן ליה עלאין ותתאין וזכה לכלא כל מה דאיהו אמר הכי איהו ושפיר, אבל כד תהוון מטאן לגביה אמרו ליה ואדכרו ליה יומא דתלגא כד זרענא פולין לכל אינון גוונין דהא אתה כהן, הכא אתקשר כוס דברכה בימינא בלא פרודא כלל [p. 69] ובגין כך אתה כהן לעולם, הכא אתקשר בימינא כדקא יאות. ועל דא יהודה אתה, להאי אתה יודוך אחיך ולא כתיב יהודה יודוך אחיך ולא יתיר אלא על שמא דאתה, אתה אתר דא אצטריך לשמא דא ולא אחרא.

יהודה אבא קדמאה ואבא תניינא ולא הוה ביה חלופא לעלמין, ובגין כך פרץ אתתקף בתוקפוי מה דלא הוה הכי לכל בני עלמא, ועל דא בניינא דדוד שארי חשבנא מפרץ ולא מבעז דהוה ביה שנויא. חברייא אי תשגחון לאו מלין בסתימו קא אמינא ואע"ג דסתימין אינון.

ועל דא רווח שמא דא דאקרי אתה. קם על בוריה זמנא קדמאה וזמנא תניינא ולא אשתני לעלם, ובנוי דיהודה וזרעאן דיליה אודן ואמרין כי אתה אבינו, מה דלית הכי לשאר בני גלגולא לעלמין. שאר בני גלגולא תרין אבהן תרין אמהן אית לון לבניינא. ורזין אלין בעמקי ימא בלבא דתהומי אינון, מאן ייכול לאפקא לון. קום סבא אתתקף בתוקפך, אפיק מרגלן מגו תהומי.

[p. 70] בעז אתחזי דהוה ביה שנויא כד אוליד לעובד דהא עובד בשנויא הוה. לאו הכי, אבצן הוא בעז, הוא אבא קדמאה דלא עבד שנויא. ואי תימא איהו הוא ודאי כד אתער לעובדא דא ביה הוה. מאן, ההוא תקיף כאריא וכליתא ביה הוה בגין דלא [קד ע"ב] להוי ביה שנויא בדוד ואתהדר מלה לעקרא קדמאה בגין דיהא כלא מאבא חדא ושלשלא חדא וכלא חד ולא הוה שנויא בגלגולא דזרעא דדוד, ועל דא אתה מרישא ועד סופא בלא שנוייא כלל. השתא נפקת סבא מעמקי לבא דימא.

יהודה אתה ודאי מרישא ועד סופא ולא אתחזי לכל שאר בנין אלא ליה בלחודוי לאתקרי אתה. זכאה חולקיה דדוד דהכי אתבריר ואסתלק משאר עקרא דבני נשא בארעא.

יודוך אחיך, יודוך כל בני עלמא מבעי ליה, מ"ט אחיך. אלא ארח כל בני עלמא לא מתיבמאן לגלגולא אלא מסטרא דאחין ואחא אזדמן ליבמא, והכא כלהו [p. 71] אחיך יודוך דלא ישתלשל מנייהו שלשולא דמלכו אלא אתה בלחודך, אתה מרישא ועד סופא. אתה עבדת ומינך נפק כל שלשולא וגזעא דאריא, בניך בני אריה דלא אעברו לשנויא דאחיך, לא אתחלפו לטלה ולא לשור ולא לגדי ולא לשום דיוקנא אחרא אלא אריה שארי למבני ואריה סיים בניינא, כל שלשולך בני אריה נינהו, דאלמלא אתא גלגולא מסטרא דאחיך יתחלפון כל דיוקנין ויתערבון אלין באלין, ודא יודוך אחיך דלא הוה חד מנהון בגלגולא דשלשלאה דבנך. ידך זקיף דלא הוה בך ערבוביא אחרא מנייהו, והיינו מטרף בני עלית, דלא הוה טרפא לאחרא על פתורך.

כרע, במיתת ער. רבץ, במיתת אונן. לבתר אתגבר כארי, לאקמא לפרץ. וכלביא, לאקמא לזרח.

מי יקימנו, דכתיב (בראשית לח:26) ולא יסף עוד לדעתה, ותרגם ולא פסק. מי יקימנו, מאן הוא דיימא אסורה אתתא דא, מאן הוא דיימא הואיל ואשלימת ארחהא לא אצטריכא לך יתיר, יבמה דא כיון דאשלימת ארחהא אתחזי לאתפרשא מינה. [p. 72] אבל מי יקימנו ודאי מתמן ולהלאה איהי דיליה דהא אפיק מאן דמכשכש במעהא.

רזא סתימא סבא, אחוה דבר נש אמאי, או יהודה דהוה אבוי אמאי. אלא ההוא דמכשכשא במעהא חמי דמאן דהוה נטיר ליה מקטרג ליה קטרוגין בכל סטרין בעי לאפקא. כיון דנפיק זמין לאחרא ההוא רוח אחרא ואתיין לאעלא כמלקדמין עד דאתבני כמלקדמין בחילא דקטרוגא תקיף דקא מקטרגא באחוה, מתמן ולהלאה שריאת אתתא דא ליה.

זכאה חולקיה דיהודה, בקדמיתא הוה גור לבתר אריה דקא אתגבר ואתפשט בחיליה ולבתר אריה וסיים [p. 73] כלביא, כל אינון שאר בני עלמא לאו הכי ועל דא יהודה כדקאמרן.

 

ראובן שמעון לוי הא תלתא כדאמרנן, יהודה אתחבר בהדייהו וכלא כדקא יאות.

יששכר זבולון תרי ירכין, אתר דינקי נביאי קשוט. ירכא ימינא כתיב (דה"א יב:33) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, וכתיב (דברים לג:18) שמח זבולון בצאתך, ובשעורא רברבא כתיב (בראשית מט:13) זבולון לחוף ימים ישכן והוא לחוף אניות. מ"ט, בגין דירכתו על צידון, שיעורא דירך דידיה עד צידון.

[p. 74] בנימן אשתאר לעילא בין ירכין דהא יוסף הוה דיוקנא בארעא ולאשתמשא בעלמא דא ועמיה אשתמש משה, (שמות יג:19) ויקח משה את עצמות יוסף עמו. בנימין אסתלק לעילא בנימין צדיקו דעלמא.

מברכין ולתתא דן ונפתלי גד ואשר. ברכא שמאלא דן עד פרקא דרגלא. פרקא דרגלא נפתלי, ובגין כך נפתלי אילה שלוחה, קל ברגלוי. ברכא ימינא גד והוא יגוד עקב, עד פרקא דעקב. אשר פרקא דעקב ימינא, (דברים לג:24) וטובל בשמן רגלו, וכתיב (שם:25) ברזל ונחשת מנעליך וגו'.

[p. 75] כל אלין אינון דיוקנין עלאין דיוקנא דלעילא ובגין דהוו בריין ממש בהאי עלמא אתתקנת בהו שכינתא [קה ע"א] באלין תריסר פרקין תריסר מתיחין דאתמתחו מישראל ממש דכתיב (בראשית מט:28) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, דמתיחין דישראל אלה אקרון לאתמתחא שמא דמ"י למהוי בניינא כדקא יאות למהוי ישראל בכללא שמא דאלהים. אל"ה איהו ישראל בכלל, מ"י חבר אלה בהדיה והוה בניינא על תקוניה שמא חדא ממש הדא הוא דאמר ליה ליעקב ההוא ממנא דעשו דכתיב (שם לב:29) כי שרית עם אלהים, לעילא בתקונא קדמאה בבניינא קדמאה. כל אלה, ודאי בניינא קדמאה איהו, ועל דא לית שציאו לישראל לעלם ולעלמי עלמין, וחס ושלום אלמלא אשתציאו שמא דא לא הוי הה"ד (יהושע ז:9) והכריתו את [p. 76] שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול, שמא גדול דא בניינא קדמאה שמא קדמאה אלהים. והשתא דישראל בגלותא כביכול כל בניינא נפל ולזמנא דאתי כד יפרוק קב"ה לבנוי מ"י ואל"ה דהוה בהו פרודא בגלותא יתחברון כחדא ושמא יהא שלים על תקוניה ועלמא יתבסם הה"ד (ישעיה ס:8) מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם. ובגין דאיהו שמא חדא לא כתיב מי ואלה אלא מי אלה שמא חדא בלא פרודא, דהא בגלותא אסתלק מי לעילא כביכול אימא מעל בנין ובנין נפלו ושמא דהוה שלים ההוא שמא עלאה קדמאה רברבא נפל. ועל דא אנן מצלן ומקדשן בבתי כנסיות על שמא דא דאתבני כמה דהוה, יתגדל ויתקדש שמיה רבא. מאן שמיה, ההוא רבא ההוא קדמאה דכלא בגין דלית ליה בניינא אלא בהדן, מ"י לא אתבני לעולם אלא באלה, ועל דא בההוא זמנא מי אלה כעב תעופינה, ויחמון כל עלמא דהא שמא עלאה אתקן על תקוניה. ואי שמיה רבא דא אתקן ואתבני הא ישראל שליטין על כלא וכל שאר שמהן יהדרון על תקונייהו דהא כלהו תליין בשמיה רבא קדמאה לכל בניינין.

[p. 77] ורזא דא כד ברא עלמין קדמאה לכל בניינין שמא דא אתבני דכתיב (ישעיה מ:26) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, ברא שמא על תקוניה וכד ברא אלה ברא ליה בכל חילי דאתחזון ליה למהוי שמיה על תקוניה כדקא יאות דכתיב (שם) המוציא במספר צבאם. מאי במספר, אלא ברא חדא דנהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא אית ליה לקב"ה והוא אילנא רברבא ותקיף, רישיה מטי לצית שמיא וסופיה מתחין שרשוי ואשתרשן בעפרא קדישא ומספר שמיה ותליא בשמים עלאין וחמש רקיעין תליין מניה עד האי מספר וכלהו נטלין שמא דא בגיניה דכתיב (תהלים יט:2) השמים מספרים כבוד אל, בגין האי מספר כלהו שמים רווחין שמא דא בגיניה, ועל דא המוציא במספר צבאם דאלמלא מספר דא לא ישתכחון חיילין ותולדין לעלמין.

[p. 78] ועל דא כתיב (במדבר כג:10) מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל, תרין אינון דמנו עאנא ועאלו בחושבנא על ידייהו בגין דלא שלטא בהו עינא בישא. מי מנה עפר יעקב, הא חד דעביד חושבנא. ומספר את רבע ישראל, הא מונה אחרא ועל תרין אלין לא שלטא בהו עינא בישא. דהא מי מנה לעפר, אלין אינון דרגין קדישין אבנין מפולמאן דמנהון נפקין מיין לעלמין, ועל דא (בראשית כח:14) והיה זרעך כעפר הארץ. מה ההוא עפר עלמא מתברך בגיניה, אוף הכי (שם כב:18) והתברכו בזרעך כל גויי הארץ, כעפר הארץ ממש.

ומספר דאיהו מונה תניינא מנה לרבע, כל אינון נוקבין מרגלאן דמטה דשכיב עליה ישראל. [p. 79] ומתמן [קה ע"ב] ולהלאה איהו מונה לכלא בגין דאיהו טוב עין הה"ד מונה מספר לככבים. מאן הוא מונה לככבים, מונה מספר לככבים, על ידוי עברין כלהו בחשבנא ולזמנא דאתי (ירמיה לג:13) עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה, ולא ידעין מאן הוא, אלא בגין דבההוא זמנא יהא כלא ביחודא בלא פרודא כלא ליהוי וכלא ליהוי מונה חד.

קום סבא אתער אתגבר בחילך ושוט ימא.

פתח ואמר (במדבר כג:10) מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל. בשעתא דאתער קב"ה לאחייא מתיא הני דאהדרו בגלגולא תרין גופין ברוחא חדא תרין אבהן תרין אמהן כמה גלגולין מתגלגלן על דא. אע"ג דאתמר והכי הוא, אבל מי מנה עפר יעקב ואיהו יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום והא אתמר (דניאל יב:2) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אדמת עפר הני כמה דאתמר.

[p. 80] בספרא דחנוך כד חברייא אסתכלו באינון אתוון דתליין באוירא ביה ואינון אע"ד פמת"ר, היינו (קהלת ד:2) ושבח אני את המתים שכבר מתו, אדמת עפר אינון אתוון, וקלא אתער ואודע והכי אמר בבניינא תניינא עפר קדמאה אדמת תניינא דאתקן עקר קדמאה פסולת לגביה.

אדמת עפר כלהו יקיצו אלה דאתתקנו לחיי עולם. מאן עולם, דא עולם דלתתא דהא לא זכו למהוי בעולם דלעילא. ואלה דלא זכו לחרפות לדראון עולם. מאי לחרפות, אלא בגין דסטרא אחרא אתעבר מעלמא וקב"ה אלין דהוו מצביעו דההוא סטרא ישאר לון לתווהא בהון כל בני עלמא.

[p. 81] כל דא מאן גרים, ההוא דלא בעי לאפשא בעלמא ולא בעי לקיימא בברית קדישא, על דא גרים כל מה דגרים וכל הני גלגולין דקא אמינא עד הכא. עד כאן סבא.

שתיק רגעא חדא וחברייא הוו תווהין ולא הוו ידעין אי הוא יממא אי הוא ליליא, אי קיימי תמן אי לא קיימי.

 

פתח ההוא סבא ואמר כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי חנם. קרא דא אוכח על כל מה דאתמר. כל דכורא קאים בדיוקנא דעלמא דדכורא וכל נוקבא קאים בדיוקנא דעלמא דנוקבא. בעוד דאיהו עבדא דקב"ה אתדבק ביה ובאינון שש שנים קדמוניות, אעקר גרמיה מפולחניה אעקר ליה קב"ה מאינון שש שנים דעלמא דדכורא ואתמסר לבר נש דאיהו משית סטרין. יפלח ליה שית שנין ויתעקר משית שנין, לבתר נחית מתמן ואתמסר בעלמא דנוקבא. הוא לא בעא לקיימא בעלמא דדכורא נחית וקיימא בנוקבא. אתאת נוקבא דאיהי שביעית ונטלא ליה, הא מכאן ולהלאה מעלמא דנוקבא איהו.

[p. 82] לא בעא לקיימא בה ובפירוקא דיליה נחית לתתא ואתדבק לתתא ואתאחיד בסטרא אחרא. מכאן ולהלאה אתעקר מעלמא דדכורא ומעלמא דנוקבא, הא אתאחד באינון עבדים דאינון מסטרא אחרא. השתא כיון דהכי הוא איצטריך פגם ולמעבד ביה רשימו דפגם דהא כל פגם דסטרא אחרא איהו, ומיובל ולהלאה אתהדר לגלגולא ותב לעלמא כמלקדמין ואתדבק בההוא עלמא דנוקבא ולא יתיר. זכה עביד תולדין בעלמא וכלהו רזא דכתיב (תהלים מה:15) בתולות אחריה רעותיה מובאות לך, וזכאה איהו כד אתתקן וזכי לכך.

אי לא זכה אפי' בגלגולא דיובלא הא איהו כלאו הוה, אהדר ולא אשלימו יומוי לאתנסבא בעלמא ולמעבד תולדין. מה כתיב, אם בגפו יבא בגפו יצא, אי יחידאי יעול לההוא עלמא בלא [קו ע"א] תולדין ולא בעא לאשתדלא בהאי ונפקא מהאי עלמא יחידאי בלא זרעא אזיל כאבנא בקוספתא עד ההוא אתר דטנרא תקיפא ועאל תמן ומיד נשבא רוחא דההוא יחידאי [p. 83] דקא אשתביק מנוקביה ואזיל יחידאי כחויא דלא אתחבר באחרא באורחא ונשיב ביה ומיד נפק מגו ההוא אתר דטנרא הוא בלחודוי ואזיל ומשטטא בעלמא עד דקא אשתכח פרוקא לאתבא, והיינו אם בגפו יבא בגפו יצא, האי דלא בעא לאתנסבא למהוי ליה תולדין.

אבל אם בעל אשה הוא, דקא אתנסיב ואשתדל באתתיה ולא יכיל, ההוא לא אתתרך כההוא אחרא, לא ייעול יחידאי ולא נפיק יחידאי אלא אם בעל אשה הוא קב"ה לא מקפח אגר כל בריין אע"ג דלא זכו. מה כתיב, ויצאה אשתו עמו, ותרווייהו אתיין בגלגולא וזכיין לאתחברא כחדא כמלקדמין. והאי לא נסיב אתתא דתרוכין אלא הא דאשתדל בה בקדמיתא ולא זכו השתא יזכון כחדא אי יתקנון עובדין ועל דא ויצאה אשתו עמו.

[p. 84] אם אדוניו יתן לו אשה וגו'. השתא אהדר קרא למלין אחרנין לההוא דנפיק יחידאי בלא נוקבא כלל ויפרוק ליה ההוא דוכתא דאקרי שביעית, וההוא שביעית אקרי אדוניו אדון כל הארץ איהו. אם דא אדוניו חס עליה ואתיב ליה להאי עלמא יחידאי כמא דהוה ויהיב ליה אתתא ההיא דמזבח אחיתת עלוי דמעין ויתחברו כחדא וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדניה כמה דאתמר. דהא אי תב ואתקין ההוא אתר דפגים בחייוי אתקבל קמי מלכא קדישא, נטיל ליה ואתקין ליה על תקונוי לבתר ודא אקרי בעל תשובה דהא ירית מותביה דההוא אתר דההוא נהר דנגיד ונפיק ואתקין גרמיה ממה דהוה בקדמיתא. כיון דאתתקן ותב בתיובתא הא סליק על תקוניה דלית מלה בעלמא ולית מפתחא בעלמא דלא תבר ההוא דתב בתיובתא.

מאי יצא בגפו, הא אתמר אבל תו אית ביה. יצא בגפו, כד"א (משלי ט:3) על גפי מרומי קרת, [p. 85] מה להתם עלוייא וסליקו אוף הכא עלוייא וסליקו, אתר דמריהון דתיובתא סלקין ואפילו צדיקים גמורים לא יכלין למיקם תמן. ובגין כך כיון דתב בתיובתא קב"ה יקבל ליה מיד.

[קט ע"א] אם אדניו, דא איהו אדון כל הארץ. יתן לו אשה, מהכא דלאו ברשותא דבר נש איהו למיסב אתתא אלא כלא במאזנים לעלות. יתן לו אשה, דהא לאו ברשותיה איהו. ומאן איהי, האי דלאו דיליה ולא אזדמנת לגביה. ומאן איהי, ההיא דהות זמינא לאחרא ואקדים האי ברחמי ונטיל לה, דא אתייהיבת ליה דלא אתחזיאת ליה, וקב"ה חמי מרחיק וחמי לההיא אתתא דזמינת לאפקא זרעא בעלמא, אקדים האי ברחמי ואתייהיבת ליה ועביד איבין וזרע זרעא בגנתא דלאו דיליה, בג"כ האשה וילדיה תהיה לאדניה והוא יצא בגפו. אי ענייא מסכנא, כמה אשתדל בריקניא, לאה ואשתדל למעבד פירין בגנתא דלאו דיליה ונפק בריקניא.

[p. 86] סבא סבא בעדנין אלין לא הוית ברגליך דחי לתרעא כמאן דשכיב בארעא בלא תוקפא ומחלשא סגיא דלא יכיל דחי ברגלוי. אתקף סבא ולא תדחל. הא ענייא מסכנא דאשתדל בריקניא אימא אמאי, אי בגין דזרע בגנתא אחרא דלאו דיליה יאות, אי הכי קב"ה יהיב ליה ההוא גנתא למזרע ביה דהא איהו לא נטיל. אלא ת"ח כל מלין דקב"ה עביד כלהו בדינא אינון ולא הוי מלה בריקניא. האי דקב"ה יהיב ליה אתתא ועביד בה פירין ואיבין לאו האי כשאר בני גלגולא ולא דמי מאן דאשתדל בהאי עלמא לאסגאה אילנא למאן דלא בעא לאשתדלא ואעקר ואפיל טרפין דאילנא ואזעיר איבא דיליה.

האי דאדניו יהיב ליה אתתא בגין למעבד איבין הא אשתדל בקדמיתא בגין לאסגאה אילנא ולא יכיל. זכיין כל כך לית ליה דאי הוה זכאה כדקא יאות לא הוה תב בגלגולא כאבנא בקוספיתא דהא כתיב (ישעיה נו:5) ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות, [p. 87] והשתא דלא זכה קב"ה חמי דהא אשתדל ולא יכיל. האי אדוניו יתן לו אשה כמה דאתמר, וכיון דחס עליה קב"ה ויהבא ליה ברחמי קב"ה גבי מדידיה בקדמיתא ונטיל מה דגרע ההוא מבועא, ובגין כך האשה וילדיה תהיה לאדניה, ולבתר ייתוב וישתדל על גרמיה לאשלמא גרעוניה. עד הכא רזא דקרא.

 

סבא את אמרת דבריקניא אשתדל ולא אשגחת עלך דבריקניא את אזיל במה דאמרת דהא קרא אבתריה דדא סתיר כל בניינא דבנית עד השתא ואת חשיב דאת משטטא ימא לרעותך. ומאי איהו, דכתיב ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי.

אי סבא מה תעביד, חשבת דלא ליהוי מאן דרדיף אבתרך והא האי קרא נפק מבתר כתלא כאילא בחקלא מדלג דלוגין אבתרך, תליסר דילוגין דליג מאבתרך ואדביק לך. מה תעביד סבא, השתא אית לאתגברא בחילך דהא גיבר תקיף הוית עד יומא. [p. 88] סבא הוי דכיר יומא דתלגא כד זרענא פולין והוו כמה גיברין בני [קט ע"ב] חילא לגבך ואנת בלחודך נצחת תליסר גברין בני חילא דכל חד מנייהו הוה קטיל אריא עד לא ייכול. אי לאינון תליסר נצחת הני תליסר דלית בהו אלא מלין עאכ"ו.

אמור יאמר כתיב. אלא קב"ה ארחיה למעבד דינא בכלא. כד מטא זמנא דהאי אתתא למשכח בר זוגא מה עביד, קטיל לדין ונטיל לה ההוא בר זוגא ואיהו נפיק מהאי עלמא בלחודוי יחידאה.

ואם אמור יאמר העבד, הא אוקמוה חברייא כפשטיה דקרא, ואם אמור בשירותא דשית שנין, יאמר בסיפא דשית שנין עד לא יעול שביעאה דהא אי אמר כד איהו אפילו יומא בשביעאה מלוי בטלין. מ"ט, העבד כתיב, בעוד דאיהו עבד בשתא שתיתאה. אמר בשירותא דשית ולא אמר בסופא דשית לאו כלום הוא, ובגין כך תרין זמני אמור יאמר.

והכא בעוד דאיהו בהאי אתתא אסגי צלותין ובעותין בכל יומא לגבי מלכא קדישא, כמא דהוה שירותא ברחמי הכי הוא סופא ברחמי ודא הוא אמור יאמר, אמור בקדמיתא כד אקדים ברחמי, יאמר בסיפא ויתקבל ברחמי.

אהבתי את אדני, דבג"ד ובסגיאו צלותין רחים לקב"ה אתקין עובדוי ואמר אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני, קב"ה קביל ליה בההוא תיובתא ובאינון סגיאו דצלותא. מה עביד, מה דהוה לאהדרא בגלגולא ולמסבל עונשין בהאי עלמא על מה דעבד לא אהדר. מה עביד, קריב [p. 89] ליה לבי דינא דמתיבתא דרקיעא ודיינין ליה ומסרין ליה לבי מלקיותא וארשים ליה קב"ה היך אתמסר לבי עונשא ופגים ליה למהוי תחות שלטנותא דערלה עד זמן ידיעא ובתר פריק ליה.

אי בההוא זמנא דקא עבדין ליה פגימו אי מטא יובלא אפילו יומא חד ליובלא אתחשב כמא דאשכח זמנא עד יובלא, הכי אתענש ולא יתיר, אתא יובלא ואפרוק ועאלין ליה גו פרגודא. עד הכא.

אסתים עינוי ההוא סבא רגעא חדא. פתח ואמר (מיכה ו:2) שמעו הרים את ריב יי' והאיתנים מוסדי ארץ כי ריב ליי' עם עמו וגו'. אי סבא סבא עד השתא הוית בעמקי ימא והשתא דלגת בטורין תקיפין למעבד עמהון קרבא, אלא ודאי עד כען בימא תקיפא אנת אבל עד דאזלת בעמקי ימא פגעת באינון טורין תקיפין די בגו ימא ואערעת בהו. השתא אית לך לאגחא קרבא בעמקי ימא ובהנהו טורין.

לאי חילא מאן יהבך בדא, הוית בשלם ובעית לכל האי, אנת עבדת אנת סבול. השתא לית לך לאתבא לאחורא, אתתקף בחילך סבא חגור חרבך ולא תדחל לתבר הני טורין דלא יתתקפון לגבך. אימא לון טורין רמאין טורין תקיפין היך אתון מתתקפין.

[p. 90] תרי קראי כתיבי, חד כתיב (שם:1-2) קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קולך, וחד כתיב שמעו הרים את ריב יי'. אלא אית טורין ואית טורין. אית טורין דאינון טורין רמאין לעילא לעילא, לאלין כתיב שמעו הרים את ריב יי'. ואית טורין דאינון טורין תתאין לתתא מנייהו, לאלין כתיב קום ריב את ההרים דהא רדיף מצותין אית לגבייהו. ועל דא אית טורין ואית טורין.

ואי תימא סבא הא כתיב ותשמענה הגבעות, אלין גבעות כל אינון דלתתא והשתא אנת עביד לון הרים. אלא הכי הוא לגבי טורין רמאין אינון גבעות, כד אינון בלחודייהו אקרון הרים.

תא חזי כתיב והאיתנים מוסדי ארץ. כיון דכתיב שמעו הרים [קי ע"א] מאן אינון הרים ומאן אינון איתנים. אלא הרים ואיתנים כלהו חד אבל אלין תלת עלאין לעילא על רישייהו ואלין תלת לתתא מנייהו וכלהו חד. הרים לעילא ועלייהו אמר דוד (תהלים קכא:1) אשא עיני אל ההרים, ואלין אינון תלת קדמאי. והאיתנים אלין תלת בתראי לתתא מנייהו תרי סמכי ביתא וחד חדוה דביתא ואלין אקרון מוסדי ארץ, איתנים אינון ואיתנים אקרון.

[p. 91] סבא הא ידעת מאן דאגח קרבא אי לא ידע לאסתמרא לא ינצח קרבין. אצטריך למהוי מחי בידיה ולאסתמרא ברעיונוהי, מה דחשיב אחרא דיהא חשיב הוא ויד כהה זמינא תדיר לההוא רעיונא וימינא לכלא, ימינא לרעיונא ולמחאה.

השתא אמרת והאיתנים אינון איתנים לתתא והרים לעילא, אסתמר סבא דהא רעיונא אחרא לקבלך דכתיב (שם פט:1) משכיל לאיתן האזרחי, ודא איהו אברהם סבא ואקרי איתן, ואי אברהם איהו איתן יצחק ויעקב איתנים אינון. קום סבא דהא ידעת רעיונא דא הוי מחי לרעיונך.

(במדבר כד:3) וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך. איתן דא בקר דאברהם והיינו (בראשית מד:3) הבקר אור, דא עמודא דכל עלמא קיימא עליה ונהירו דיליה מאברהם ירית, נהר היוצא מעדן אקרי.

[p. 92] אי סבא סבא הא רעיונא אחרא לקבלך ולא ידעת לאסתמרא היכי מגיחין קרבא. סבא אן הוא תוקפא דילך ודאי (קהלת ט:11) לא לגבורים המלחמה. משכיל לאיתן האזרחי, כתיב משכיל, דא נהר היוצא מעדן דאיהו תורגמן לדוד לאודעא ליה מאינון מלין סתימין עלאין. אי משכיל איהו נהר דנפיק מעדן איתן האזרחי אברהם איהו לעילא.

ודאי הא ידענא ואע"ג דאנא סבא על רעיונא דא מחינא. איתן האזרחי תרין דרגין אינון. בקר אור, אור הוא אברהם, בקר הוא נהר. אוף הכי איתן האזרחי, אזרחי הוא אברהם, איתן כמא דאתמר דא ההוא נהר דנפיק.

השתא סבא קום קאים על רתיכך דהשתא תנפול ולא תיכול למיקם, הא שלמה מלכא אתי בחילוי ורתיכוי וגברוי ופרשוי ואתי לקבלך. פוק מן חקלא דלא ישכח לך תמן. (מלכים א ח:2) ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג, ירח דאתילידו ביה האיתנים. ומאן אינון, אבהן ואינון איתני עלמא, וירח דא איהו תשרי דאלפא ביתא אהדר למפרע מתתא לעילא.

[p. 93] ותו ממילך יאות דתפוק מן חקלא. אילו כתיב משכיל איתן האזרחי כדקאמרת, השתא דכתיב משכיל לאיתן האזרחי לית קרבך כלום ותפוק מן חקלא בעל כרחך ולא תתחזי תמן.

אי עניא מסכנא היכי תפוק, אי הכי ינצחון לך ותערוק מן חקלא כל בני עלמא ירדפון אבתרך ולית לך אנפין לאתחזאה קמי בר נש. הכא אומינא דלא אפוק מן חקלא והכא אתחזי אנפין באנפין בשלמה מלכא וכל איש ישראל וגוברין ופרשין ורתיכין דיליה, קב"ה יסייע לך סבא דהא לאי אנת. קום סבא ואתקן, עד יומא דא הוית גבר בגברין.

פתח ואמר משכיל לאיתן האזרחי. אלו כתיב משכיל לדוד כדקאמרת אבל משכיל לאיתן. אית משכיל ואית משכיל, אית משכיל לעילא ואית משכיל לתתא. משכיל לאיתן, בזמנא דההוא נהר קם בתיאובתא כל שייפן חדאן ומתחברן לגביה ואיהו [קי ע"ב] סליק וסליק עד מוחא עלאה אתפייס לגביה וחדי לקבליה, וכדין משכיל לאיתן, משכיל ליה ואודע ליה על ידא דאברהם רחימוי כל מה דאצטריך וההוא מוחא עלאה משכיל לאיתן. וכד דוד מלכא אתתקן בתיאובתא לגביה איהו משכיל לדוד כמא דהוה מוחא עלאה משכיל ליה, ועל דא אית משכיל ואית משכיל.

[p. 94] בירח האיתנים, דאתילידו בהאי ירח איתנים, בנינא דלתתא איהו כגוונא דלעילא ואתילידו ביה הרים ואיתנים. הרים סתימין, איתנים ירכין תקיפין כנחשא וההוא איתן בינייהו.

קום סבא הוי מחי לכל סטרין. בשעתא דסליק משה לקבלא אורייתא מסר ליה קב"ה שבעין מפתחן דאורייתא. כד מטא לתשעה וחמשין הוה חד מפתחא גניז וסתים דלא הוה מסר ליה, אתחנן לקמיה. אמר ליה משה כל מפתחן עלאין ותתאין בהאי מפתח תליין. אמר לקמיה מאריה דעלמא מה שמיה. אמר ליה איתן וכל אינון איתנים ביה תליין וביה קיימן. ולבר מגופא דתורה שבכתב אודע ליה ומשכיל ליה, איהו עקרא ומפתחא דתורה שבכתב, וכד אתקנת תורה שבעל פה לגביה איהו מפתחא דכלא מפתחא דילה ודאי, כדין משכיל לדוד.

[p. 95] ומגו דירתא תורה שבעל פה אתוון למפרע ועל דא אקרי תשר"י. תש"ר איהו אבל בגין דאיהו רזא דשמא קדישא חתים ביה קב"ה את דשמיה י'. במזבח חתים ביה ה', (שמות כז:5) הרשת עד חצי המזבח. אתת דבורה וחתים ביה ו' והיינו (שופטים ה:1) ותשר דבורה, ובאתר דא חתימו דשמא קדישא דאחתים בה.

וההוא מפתחא כד פתח בתורה שבעל פה בעינן לאשתמודעא ליה ודא איהו תניא, (במדבר כד:21) איתן מושבך, ברייתא לבר מגופא. איתנים אינון תנאים עמודים סמכין לבר מגופא.

השתא אית לאודעא מלה, בזמנא דאלין לגבי תורה שבכתב אקרון איתנים, לגבי תורה שבעל פה אקרון תנאים, איתן לגבי תורה שבכתב, תניא לגבי תורה שבעל פה וכלא כדקא יאות.

[p. 96] חברייא הא אנא בחקלא, שלמה מלכא וגוברין תקיפין ייתי וישכח חד סבא לאי בחילא תקיף גיבר נצח קרבין. הא ידענא דאתא וקיימא לבתר טינרא דחקלא והוא אשגח בי והיך גבורתי קיימא בחקלא, בלחודוי אשגח דאיהו איש שלום ומאריה דשלמא ואזל ליה. השתא סבא גבורתך עלך ואנת בלחודך בחקלא, תוב לאתרך ושדי זינך מעלך.

(מיכה ו:2) שמעו הרים את ריב יי' והאיתנים מוסדי ארץ. שמעו הרים כדקאמרן. והאיתנים מוסדי ארץ, מוסדי ארץ ודאי דהא מנייהו אתזן ומנייהו קביל כל יומא ואינון מוסדי ארץ.

(שם) כי ריב ליי' עם עמו, מאן הוא דיכיל למיקם בריב דקב"ה כל שכן ישראל ועל דא אמר לאלין שמעו הרים, דא איהו מצותא חדא. קום ריב את ההרים, מצותא תניינא דנצת בהו קב"ה. כל אינון ריבות לישראל וכל אינון תוכחות כלהו כאבא לבריה והא אוקמוה.

ביעקב כתיב בשעתא דבעא לנצתא בהדיה מה כתיב, (הושע יב:3) כי ריב ליי' עם יעקב. מה ריב איהו, כמא דכתיב (שם:4) בבטן עקב את אחיו. על האי מלה אתא תוכחא וכל אינון ריבות, וכי לאו מלה רברבא איהי בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלהים. [p. 97] האי לאו מלה זעירא איהו מה דעבד בבטן. וכי עוקבא בבטן, ודאי און ועוקבא עבד בבטן אבל בכלא דחה יעקב לעשו אחוי בגין דלא יהא ליה חולקא כלל. ועשו לא נתרעם [קיא ע"א] אלא מחד דאינון תרין דכתיב (בראשית כז:36) ויעקבני זה פעמים. אלה פעמים מבעי ליה, מאי זה. אלא חד דאקיש לתרין, חד דנפק לתרין. ומאי ניהו, בכרתי, אתהפכו אתוון והוי ברכתי, זה פעמים, חד דאתקש לתרין.

ולא ידע עשו מה דעבד ליה בבטן אבל רב ממנא דיליה הוה ידע וקב"ה ארגיש שמיא וחיילייהו לקלא דא דהא ברכה ובכורה לא תבע ממנא דיליה ולא אמר דהא ברכה הוה ליה למתבע ולא תבע, אחוה הא תבע ודאי (ישעיה נח:7) ומבשרך לא תתעלם, ולא בעא יעקב למיהב ליה למיכל עד דנטל מניה בכרותיה. מאי בכורה נטל מניה, הבכורה דלעילא ותתא, בכרה חסר ו'. [p. 98] כדין עקב את אחיו ודאי דעבד ליה עוקבא וארמי ליה לאחורא. מאי לאחורא, אקדים ליה דיפוק בקדמיתא להאי עלמא. אמר יעקב לעשו טול אנת האי עלמא בקדמיתא ואנא לבתר.

ת"ח מה כתיב (בראשית כה:26) ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו. וכי ס"ד דהוה אחיד ידיה ברגליה, לאו הכי אלא ידו אחזת במאן, בההוא דהוה עקב, ומנו, עשו דהא עשו עקב אקרי משעתא דעקב לאחיו ומיומא דאתברי עלמא עקב קרי ליה קב"ה דכתיב (שם ג:15) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, אנת דאקרי עקב תשופנו בקדמיתא ולבסוף הוא דימחי רישך מעלך, ומנו, סמאל דאיהו רישא דחויא דמחי בהאי עלמא.

ועל דא בבטן עקב את אחיו, שוי עליה למהוי עקב ונטל עשו האי עלמא בקדמיתא ודא רזא דכתיב (שם לו:31) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני [p. 99] ישראל, ודא רזא דאמר שלמה מלכא (משלי כ:21) נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך, בסוף עלמא. ועל דא (הושע יב:4) בבטן עקב את אחיו וגו'. מאי ובאונו שרה את אלהים, הכי אמרו בחילא בתוקפא דיליה, יאות אבל לאו הכי ברירו דמלה. יעקב דיוקנא עלאה הוא וגופא קדישא דלית גופא מיומא דהוה אדם הראשון כגופא דיעקב ושופריה דאדם הראשון ההוא שופריה ממש הוה ליה ליעקב ודיוקנא [קיא ע"ב] דיעקב דיוקנא דאדם הראשון ממש.

אדם הראשון בשעתא דאתא חויא ואתפתא על ידוי יכיל חויא ליה. מ"ט, בגין דלא הוה תוקפא לאדם הראשון דעד כען לא אתייליד מאן דהוה תוקפא דיליה, ומנו תוקפיה דאדם הראשון, דא שת דהוה בדיוקניה דאדם הראשון ממש דכתיב (בראשית ה:3) ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת. מאי בדמותו כצלמו, דהוה מהול.

 

[קי ע"ב] האי קלא דאתתא דיכלא קלא דחויא אחדא בה ככלבא בכלבתא מאו איהי. [קיא ע"א] [p. 100] תא חזי דלאו בכל קלין דנשין דעלמא יכלא קלא דחויא לאתדבקא בה ולאתאחדא בה ולאשתתפא בה אלא תרין נשין אינון דיכלא קלא דחויא לאתאחדא בהון. חדא האי דלא נטירת סואבות נדותה וימי לבונה כדקא יאות או דאקדימת יומא חד לטבול, וחדא האי אתתא דמאחרא לבעלה לדעת למעבד ליה צערא לבעלה בר אי איהו לא חייש ולא אשגח לדא. אלא אינון תרין נשין דהא כמא דאקדימו הכי מתאחרן לגבי קלא דנחשא עד דאדביק קלא בקלא, כמא דמתאחרא למעבד צערא לבעלה הכי קלא דנחש אקדים לאתדבקא בהאי קלא דאתתא, ואלין אינון תרין נשין דקלא דנחש אחיד בקלא דלהון ככלבא בכלבתא.

וא"ת מאי איכפת לן אי אחיד קלא בקלא אי לא אחיד. ווי דהכי מתאבדן בני עלמא בלא דעתא, האי קלא דאתתא כד אתערב ואשתתף בהדי קלא דנחש בשעתא דחייבת ומרשעת נפקא מגו איפה ומשטטא בעלמא אערעת בהני תרין קלין קלא דנחש וקלא דאתתא ואתתא אתחממת בהו ואינון בה, וכיון דאתחממת מתעברין רוחא אגלים בהדה עד דמשטטא ועאל במעהא דהאי אתתא. והאי אתתא דילידת כד אתאת ההיא חייבתא פקידת ליה לההוא רוחא דאיהו חבורא בישא קלא דנחש דמכשכשא בה ואיהו מחייכא בינוקא עד דאתת ההיא חייבתא כאתתא דפקידת ברה לאתתא אחרא ומפטפטא ליה וחייך ליה בפטפוטא עד דתיתי אמיה, כך עבדא ההיא רוחא וזמנין סגיאין דאיהו שליחא דאיהי חייבתא וקטלא ליה [p. 101] הה"ד (קהלת ד:1) ומיד עושקיהם כח, ולא [קיא ע"ב] כמא דאתון אמרין אלא ההוא כח דההוא רוחא ועל דא תרין זמנין כתיב בקרא דא ואין להם מנחם, חד מלילית חייבתא וחד מההוא רוחא.

אי סבא השתא אית לך רחימין ואת משתעי כמאן דלא חמי אנון מגיחי קרבא, הא כלהו בשלמא עמך, השתא מכאן ולהלאה לא אעדי מנאי מאני קרבא בדיל דא דכרנא שמי.

ההוא חטאת רובץ קאים על פתחא ככלבא. בזמנא דקלא בתרייתא דיהיבת אתתא נפיק איהו דליג מעל פתחא ואתעבר מתמן ואזיל אבתרא. מ"ט, בגין דקב"ה שדר חד מפתחא דיליה וקלא פרחא ומפתחא אתיא וחויא אזל בתר קלא דהוא נפיק לעלמא ועד טורא דבטנא אזיל ומכשכשא עד עידן דאתנקיאת מההוא זוהמא דנשיכין דחויא, וקב"ה מסבב סבובין ועביד עובדין כדקא יאות.

[p. 102] וכל דא בגין דההוא בטן אתדחיא, הא ודאי אתדחיא מההוא בטן ולית ליה חולקא ואתדחי מבטן דלתתא דשאר נשין דעלמא דאע"ג דאתעביד צער לא אתיהיב ליה רשו לשלטאה ביה. מאן בטן אתייהיב ליה ואיהו שליט עליה, ההוא בטן דסוטה דכתיב (במדבר ה:27) וצבתה בטנה בגין דהאי בטן דאיהו עביד נוקמין לרעותיה והאי בטן דיליה איהו, יהבי ליה בגין דלא אתדחי מכלא.

השתא רחימין דילי אציתו, לא חמינא לכו ומלילנא לכו, (קהלת א:8) כל הדברים יגעים לא יכיל איניש למללא, אפילו מלין דאורייתא יגעין אינון דכתיב (בראשית לב:25-16) ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו, וכתיב וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, וההוא ירך רווח מיעקב וההוא ירך הוא בחלישו דיליה עד דאתא שמואל. מאי בחלישו, דלא משיך נבואה. כד אתא שמואל נטל ההוא ירך וסלקיה מההוא אתר וחטף ליה מניה [p. 103] ומההוא זמנא אתעדי מניה ולא הוה ליה חולקא בקדושא כלל.

קב"ה לא קפח ולא דחי ליה מכלא בגין דנטל שמואל ירך דיליה אלא יהב ליה חולקא חדא. מאי איהי, יהיב ליה ההוא ירך דסוטה חלף ההוא ירך דאעדי מניה, בטן דסוטה חלף ההוא בטן דאעדי מניה, ועל דא תרווייהו יהיב ליה קב"ה למהוי אתר דקודשא.

ולנפיל ירך. מהו, ונפלה ירכה, ונשברה ירכה מבעי ליה. אלא כמאן דשדי גרמא לכלבא ואמר טול האי לחולקך. ומכלא לא אבאיש קמיה אלא דגזלו מניה ירך בגין דאיהו יגע ולאי עלה ורווח ליה ואפיקו ליה מניה, [p. 104] ועל דא קב"ה אפיל ליה גרמא דא דסוטה ובדא איהו רוי וחדי.

כל אינון רתיכין וסייעתא דיליה בעאן תדיר ירך ואזלי בכסופא אבתריה ובג"ד האי ברכי דרבנן דשלהי מן דא איהו דכל כסופא דלהון בתר ירך איהו וכל שכן ירך דרבנן וכל מלה אהדר לאתריה וקב"ה לא גרע כלום מכל מה דאצטריך ולא בעא דיקרב לקודשא בר עמיה ועדביה חולקיה ואחסנתיה. כמא דעביד קב"ה לעילא הכי עביד ישראל לתתא, והכי תנינן אסיר ליה לישראל למילף אורייתא לגוי דכתיב (תהלים קמז:19-20) מגיד דבריו ליעקב וגו', וכתיב לא עשה כן לכל גוי. ועל דא דחי ליה יעקב ודחי ליה שמואל דלא יהא ליה חולקא [קיב ע"א] בקודשא ובג"ד כל נטירו דבבו דישראל על דא איהו.

לכלבא דחטף עופא דכיא מן שוקא אייתי ליה, עד לא יתבר ליה אתיא חד בר נש וחטפא מניה, [p. 105] לבתר יהב ליה חד גרמא יחידא גרידא בלא תועלתא. כך לשרו של עשו אפיקו ליה מההוא בטן חטיפו מניה ההוא ירך, לבתר יהבו ליה גרמא חד ההוא בטן וההוא ירך דסוטה ולא אחרא, הא גרמא דקא יהבו ליה לחולקיה ועדביה וערב ליה. ובגין כך כל דינין דקב"ה דינין דקשוט אינון ובני נשא לא ידעין ולא משגיחין לקב"ה וכלהו בארח מישר. איהי אסטיאה גרמה מבעלה כמא דכתיב (משלי ב:17) העוזבת אלוף נעוריה, אוף הכי אתתא כגוונא דילה בארעא.

ת"ח מאן דאשכח חברא כוותיה עביד כעובדוי בעלמא רחים ליה ואתדבק בהדיה ועביד עמיה טיבו, אבל סטרא אחרא לאו הכי כיון דאשכח מאן דשבק סטרא דקדושה דקב"ה ועביד כעובדוי ואתדבק ביה כדין בעי לשיצאה ליה ולאפקא ליה מעלמא. האי אתתא עבדת כעובדהא ואתדבקת בה חזי מה עבדת בה וצבתה בטנה ונפלה ירכה. קב"ה לאו הכי מאן דשביק לסטרא אחרא ואתדבק ביה בקב"ה כדין רחים ליה ועביד ליה כל טיבו דעלמא. השתא סבא אתקין גרמיך דהא חויא אזיל ליה ובעא לאתגרי בהדך ולא יכיל.

פתח (קהלת א:3) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. וכי לא אתא שלמה אלא לאולפא מלה דא, אלו אמר בעמלו שיעמול יאות הוא דהא אשתאר עמל שיש בו יתרון, אלא כיון דכתיב בכל עמלו הא כללא דכלא דלא אשתאר כלום דאית ביה יתרון. אלא לאו לכל אדם אמר שלמה מלה דא אלא אית אדם בעלמא דאיהו משתדל תדיר בביש ולאבאשא ולא אשתדל בטב אפילו רגעא חדא ועל דא [p. 106] כתיב עמלו ולא כתיב יגיעו. עמלו כד"א (תהלים ז:17) ישוב עמלו בראשו, יגיעו כד"א (תהלים קכח:2) יגיע כפיך כי תאכל וגו', וכתיב (בראשית לא:42) את יגיע כפי ראה אלהים, אבל עמלו כתיב (תהלים י:14) עמל וכעס. אשתדלותיה לביש ועל דא איהו תחת השמש, על האי כתיב (איוב יח:19) לא נין לו ולא נכד בעמו וגו', דהא קב"ה בעא דלא יעביד תולדין דאלמלא יעביד תולדין הוה מטשטשא עלמא, ועל דא כתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו. האי מאן דלא אשתדל למעבד תולדין אתדבק בהאי סטרא בישא ועאל תחות גדפוי.

רות אמרה (רות ג:9) ופרשת כנפיך על אמתך בגין לאזדווגא בהדיה למעבד תולדין וקב"ה פריש גדפין על בר נש בגין לאפשא בעלמא ומאן דלא בעי למעבד תולדין בגפו יבא, בגפא דההוא ביש דאיהו אזיל ערירי כחויא דא דאזיל יחידאי.

[קח ע"ב] אם בגפו יבא. מהו בגפו, תנינן כתרגומו בלחודוי. יאות הוא אבל הא תנינן כל עלמא לא קאים אלא על גפא חדא [p. 107] דלויתן, ורזא דא בשעתא דקיימא דכר ונוקבא דדכר ונוקבא ברא לון קב"ה וכל מה דאזלין עלמא מזדעזע ואלמלא דסרס קב"ה דכורא וצנן ית נוקבא הוו מטשטשין עלמא ועל דא לא עבדין תולדין, ומאן דלא עביד תולדין בגפו יבא תחות ההוא גפא דלא עביד תולדין עאל. והואיל וכן בגפו יצא, לתמן אתדחא ולא עאל לפרגודא כלל ואתדחא ואטריד מההוא עלמא, בגפו יצא, בגפו יצא ודאי.

ת"ח מה כתיב (ויקרא כ:20) ערירים ימותו, ערירם כתיב כלל דכר ונוקבא, ברזא [p. 108] דדכורא עאל וברזא דנוקבא יפוק, עאל בהאי ויפוק בהאי, והאי איהו אתר דקא אתדבק ביה בההוא עלמא דהא קב"ה לא בעי דיעול קמיה מאן דמסרס גרמיה בהאי עלמא. ת"ח מן קרבנא, דלא [קט ע"א] הוו מקרבין קמיה סרוסא ואפיקו ליה דלא אתקרב לקמיה ופקיד ואמר (ויקרא כב:24) ובארצכם לא תעשו, וכן לדרי דרין אסיר לסרוסי בריין דברא קב"ה בעלמא דהא כל סרוסא דסטרא אחרא איהו.

אי איהו אשתדל ונסיב אתתא ולא עביד תולדין ולא בעא אע"ג דאית ליה אתתא או היא לא בעאת ועאל לההוא עלמא בלא תולדין מה כתיב, אם בעל אשה הוא, ולא אשגחו לפעל ידוי דמאריהון ויצאה אשתו עמו, איהו יעול בגפו דדכורא ואיהי בנוקבא, בגפו יבא בגפו יצא כמה דאתמר כלא על תקוניה. [קיב ע"א] הא אתמר כל מה דאצטריך.

 

[p. 109] ריב דעבד קב"ה הא אתמר, ריב דכתיב (מיכה ו:1) קום ריב את ההרים מאי איהו, אלא אלין טורין דלתתא. אמאי ריב דא, בגין דבהו תליא כל חובא דעבדין ישראל לגבי אבוהון דבשמיא. מאי טעמא, בגין דישראל הוו ידעי שמושא דכל מלאכין עלאין דשמיא ולא אנס להו כל שמא דכל חד וחד מנייהו וכל שמושא דהוה משמש. ובתרין סטרין הוו טעאן אבתרייהו, חד דהוו ידעי לאמשכא חילא דלהון דככביא ומזלי בארעא, וחד דהוו ידעי לאומאה לון בכל מה דאצטריכו. ועל דא בעא קב"ה למעבד בהו ריב ודינא, וכיון דבהו להוי ריב ודינא כל שלשולא נפל דלא יהא ביה תועלתא. ובגין כך קום ריב.

ותשמענה הגבעות קולך. [קיב ע"ב] מאן גבעות, אלין אינון אמהות דרגין דאקרון (תהלים מה:15) בתולות אחריה רעותיה, ובגין כך ותשמענה הגבעות קולך.

תא חזי דאית לאהדרא סבא במלין קדמאין דהכי הוו עבדי ישראל עד דאשתתפו בדרגין תתאין. ירך דקא אמרן סגיא אתקיפו לון ישראל בההוא ירך. מרדכי הוה אחמי לההוא רשע דהמן ההוא ירך דיליה ועל דא הוה רגיז, מלה דאתחזי ליה ואיהו ארגיז ליה בהדיה.

[p. 110] חמו חברייא מה כתיב (בראשית כז:15) ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וגו'. באלין לבושין דיליה גזל ואפיק ליה מכלא מברכתא דיליה ומבכרותא ובגין כך עילא דקא אשכחו רתיכין דיליה לרבנן איהו דחופיא דלהון למאני דרבנן תדיר ולירכין דלהון. אלין תרין מלין דסטרא אחרא הוו ועל דא בגין דגזלו לון מניה לית ליה עילא אלא לרבנן ובגין כך הני מאני דרבנן דקא בלו מחופיא דדהו איהו והני ברכי דשלהי מינייהו הוא ודאי ומדלהון איהו ומדלהון נטלי עילא וממה דהוה מנייהו בעאן לרבנן דאינון כללא דההוא יושב אהלים, ועל דא לית עילא ולית מלה בלא דינא וכל מלה תב לאתריה.

 

(קהלת ד:1) שבתי אני ואראה את כל העשוקים אשר נעשו תחת השמש והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם. האי קרא [p. 111] ארמיזנא ביה ואתמר אבל שבתי אני, מאי שבתי, מאן אתר שב. אי נימא לבתר דאמר מלה דא תב כמלקדמין ואמר מלה אחרא יאות, אבל שבתי ואראה, הכי תני בכל יומא הוה אקדים בצפרא ושוי אנפוי לסטר מזרח וחמי מה דחמי ולבתר תב לסטר צפון וקאים לתמן מאיך עינוי וזקיף רישיה והא עמודא דאשא ועמודא דעננא הוו אתיין ועל עמודא דעננא הוה אתי חד נשרא רברבא ותקיף גדפיה דימינא על גבי עמודא דאשא וגדפא דשמאלא על גבי עמודא דעננא, ההוא נשרא תרין טרפין בפומיה. אתא עמודא דאשא ועמודא דעננא וההוא נשרא עלייהו וסגדין לקמיה דשלמה מלכא. אתא נשרא ומאיך לקמיה ויהיב ליה אינון תרין טרפין, נטיל לון שלמה מלכא וארח בהו והוה ידע בהו סימן ואמר דא איהו דנופל ודא איהו דגלוי עינים. בשעתא דתרין טרפין אחיד לון הוה ידע בתרווייהו דנופל וגלוי עינים בעאן לאודעא מלין.

[p. 112] מה עביד, חתים כורסייא דיליה בגושפנקא דהוה חקיק ביה שמא קדישא ואיהו נטיל עזקא דחקיק עליה שמא קדישא וסליק לאגרא ורכיב על ההוא נשרא. אזיל ליה ההוא נשרא ואסתלק לרום עננין ובכל אתר הוה אתחשך נהורא. חכימין דבהו הוו ידעי והוו אמרי הא שלמה אזיל ועבר הכא ולא ידעי לאן הוא אזיל, טפשין הוו אמרי עננא איהו דקא אזיל ואחשיך.

גבה נשרא בהדיה ופרח ארבע מאה פרסי עד טורי חשוך ותמן איהו תרמוד במדבר בהרים ואיהו נחית תמן. זקיף רישיה וחמי טורי חשוך והוה ידע דתמן יעול, רכיב על נשרא כמלקדמין וטאס ועאל לגו טורין עד ההוא אתר דזיתא תמן, קרי בחילא (ישעיה כו:11) יי' רמה ידך בל יחזיון יחזו ויבושו קנאת עם אף אש צריך תאכלם. [p. 113] עאל לתמן עד דקריב לההוא אתר ושוי עזקא קמייהו וקריב ותמן הוה ידע כל מה דבעי מאינון חכמתן נוכראין דבעי למנדע. כיון דאמרין ליה כל מה דבעי כדין הוה רכיב על ההוא [קיג ע"א] נשרא ותב לאתריה. כיון דיתיב על כורסייא אתיישב בדעתיה והוה אמר מלין דחכמתא יקירא. בההוא שעתא הוה אמר שבתי ואראה, שבתי ודאי מההוא ארחא, שבתי מההוא חכמתא דאתיישבת בלבאי ובדעתאי. וכדין ואראה את כל העשוקים.

וכי זעירין אנון בעלמא דאיהו אמר את כל העשוקים, אלא מאן עשוקים אלין, אינון ינוקין בתוקפא דאמהון דקא עשיקין מכמה סטרין, עשוקים באתר עלאה לעילא ועשוקים לתתא. והא חברייא אתערו והכי הוא אבל סגיאין אינון. קום סבא אתער בחילך, סבא סבא אימא מילך לא תדחל. אית עשוק באינון עשוקים דהוה עשיק איהו בקדמיתא או מתלתא לאחרא כמא דכתיב (שמות לד:7) פוקד עון [p. 114] אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים. היך הוה עשוק, שלמה מלכא צווח ואמר (משלי כח:17) אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו. כיון דהוא עשוק בדם נפש הוא או בנו או בן בנו יהון עשוקין בטיקלא דכתיב עד בור ינוס, עד ההוא בור רק ינוס מאתר קדישא ולא יתמכו בו בהאי עלמא. כיון דאיהו עשוק בדם נפש איהו או זרעיה להוו עשוקין מההוא סטרא אחרא.

אית עשוק משאר עשוקים כד"א (ויקרא יט:13) לא תעשק את רעך. איהו עבר ועשק, איהו עשוק בבנוי מההוא סטרא אחרא. ובגין כך אמר את כל העשוקים, אמר שלמה קאימנא בכל סטרין דאקרון עשוקים ואמאי אינון עשיקין.

אשר נעשו תחת השמש. אשר נעשו, אשר גרעו מבעי ליה, מאי אשר נעשו. אי עשייה איהו לשבחא לאו עשייה דלהון אלא לעילא מן שמשא. אבל ודאי נעשו. היך נעשו, אלא כיון דעשוקין מרוחיהון תמן אמאי אתיין להאי עלמא. אלא רוחין ודאי נעשו, [p. 115] אתעבידו בהאי עלמא. כיון דאשתכלל גופא דלהון ואתעביד ההוא רוחא בגופא זך ונקי בלא לכלוכא דחובין בהאי עלמא כדין אתעשק גופא כמא דאתעשק רוחא והאי איהו גופא דאתהני ביה יתיר מכלא. ועשוקין אחרנין אית בכמה זינין מרוחין תמן ולא נעשו מגופין, אבל אלין אינון עשוקין אשר נעשו.

אית אחרנין אשר נעשו ואטרחו בני נשא למאריהון ומאן איהו, מאן דעשיק אתתא דחבריה בטמירו או באתגלייא וההוא ולדא דאתיליד מנייהו עשיק איהו בלא רעותא דמאריהון ולא ידע בעלה דאתתא. אינון עובדין עשוקין ואטרחו לקב"ה למעבד לון גופא ולציירא לון צורה, אלין עשוקין אשר נעשו, אשר נעשו ודאי גופין דלהון על כרחא. בג"כ שלמה מלכא אמר (קהלת ד:1) ראיתי את כל העשוקים, בכל זיני עשוקים קאימנא אינון אשר נעשו ואתעבידו בעשייה.

כמא דהני הכי אינון דכבר נעשו בערלה, רבי לון ונטיר וגדיל גופא ועביד ליה ולבתר עשקין ליה מניה ונטלין ליה, הרי עשוקים אשר נעשו. ועל כלא קאים שלמה מלכא ואמר קאימנא על כל העשוקים אשר נעשו.

והנה דמעת העשוקים, כלא אושדין דמעין קמי קב"ה עם טענה. הני אושדין דמעין דהא ערלה רבי לון וגדיל לון עד תליסר שנין לבתר עשקין לון מערלה ונטיל לון קב"ה, הא לך עשוקין אשר נעשו כבר. [p. 116] עבר עבירה קטלין ליה, לון אית טענה וזמינין למימר מארי דעלמא תינוק בר יומיה דחב דיינין ליה דינא, אנא בר יומא הוינא, דהא מההוא יומא קרי ליה קב"ה בן דכתיב (תהלים ב:7) יי' אמר אלי בני אתה אני [קיג ע"ב] היום ילדתיך, מאריה דעלמא יליד בר יומא דינא עבדין ביה. הרי דמעת אינון עשוקים ואין להם מנחם.

ואית עשוק אחר ההוא עשוק דאקרי ממזר כד נפק לעלמא מיד מפרישין ליה מקהלתא דעם קדישא, ההוא ממזר עניא מסכינא אושיד דמעין קמי קב"ה ואטעין קמיה מארי דעלמא אי אבהתי חאבו אנא מה חובה עבידנא, הא עובדי מתקנן לקמך הוי. והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם. וכן לכל אינון עשוקים אית לון טענה קמי קב"ה ולית לון מנחם ולית דיתיב מלה על לבהון.

ומה דאמר והנה דמעת העשוקים אלין אינון דמתין בתוקפא דאמהון אלין עבדין לאושדא דמעין לכל בני עלמא בגין דלית דמעין דנפקין מלבא כהני דכל בני עלמא תווהין ואמרין דינין דקב"ה קשוט אינון ועל דרך קשוט אזלי. הני מסכני ינוקי דלא חאבו אמאי מיתו, אן דינא דעביד מאריה דעלמא, אי בחובי אבהתהון מסתלקי מעלמא אמאי. ודאי אין להם מנחם.

[p. 117] תו והנה דמעת העשוקים, ההוא דמעה דלהון בההוא עלמא דקא מגיני על חייא דתנן אתר אית מתתקנא לון בההוא עלמא דאפילו צדיקים גמורים לא יכלין לקיימא תמן וקב"ה רחים לון ואתדבק בהו ואתתקן בהו מתיבתא עלאה ועלייהו כתיב (תהלים ח:3) מפי עוללים ויונקים יסדת עז. ומאי תועלת עבדין תמן ואמאי סלקין תמן, דכתיב (שם) למען צורריך להשבית אויב ומתנקם. וכן אית אתר אחרא לבעלי תיובתא.

 

[קו ע"א] תנינן לית מלה בעלמא דקיימא קמי תשובה ולכלא קב"ה מקבל ואי תב בתיובתא הא אזדמן לקבליה ארח חיין ואע"ג דפגים מה דפגים כלא אתקן וכלא אתהדר על תקוניה דהא אפי' על מה דאית אומאה קמי קב"ה קרי ביה (ישעיה יד:27) כי יי' צבאות יעץ ומי יפר, דא איהי רזא סתימא. ותו כד קב"ה אומי אומאה לא אומי אלא אם לא עבדי תיובתא דהא לית פתגמא דקיימא קמי תיובתא ועל כלא מכפר קב"ה כד [p. 118] עבדין תיובתא שלימתא דכתיב (ירמיה כב:24) חי אני נאם יי' אם יהיה כניהו וגו', וכתיב (שם:30) כתבו את האיש הזה ערירי וגו', ובתר דתב בתיובתא כתיב (ד"ה א ג:17) ובני יכניה אסיר בנו וגו', דהא תשובה מתבר כמה גזיזין ודינין וכמה שלשלאין דפרזלא ולית מה דקיימא קמה ובגין כך כתיב (ישעיה סו:24) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, אשר פשעו בי לא כתיב אלא הפושעים דלא בעאן לאתבא ולאתנחמא על מה דעבדו, אבל כיון דאתנחמן הא מקבל לון קב"ה. בגין כך בר נש דא אע"ג דפשע ביה ופגים באתר דלא אצטריך ותב לקמיה מקבל ליה וחס עליה דהא קב"ה [קו ע"ב] מליא רחמין איהו ואתמלי רחמין על כל עובדוי כד"א (תהלים קמה:9) ורחמיו על כל מעשיו, ואפילו על בעירוי ועופוי מטון רחמוי. אי עלייהו מטון רחמוי כל שכן על בני נשא דידעין ואשתמודעאן למאריהון דרחמוי מטאן עלייהו ושראן עלייהו ועל דא אמר דוד (שם קיט:156) רחמיך רבים יי' כמשפטיך חייני.

אי על חייבין מטאן כ"ש על זכאין, אלא מאן בעי אסוותא, אינון מארי כאבין. ומאן אינון מארי כאבין, אלין אינון חייבין, אינון בעאן אסוותא ורחמי וקב"ה רחים עלייהו דלא יהון שביקין מניה ואיהו דלא אסתלק מנייהו ויתובון לקבליה. כד מקרב קב"ה בימינא מקרב וכד דחי בשמאלא דחי ובשעתא דדחי ימינא [p. 119] מקרב, מסטרא דא דחי ומסטרא דא מקרב וקב"ה לא שביק רחמוי מנייהו.

ת"ח מה כתיב (ישעיה נז:17-18) וילך שובב בדרך לבו, וכתיב דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו. וילך שובב, אע"ג דחייבין עבדין מה דעבדי בזדון דאזלין בארחא דלבייהו ואחרנין עבדין בהו התראה ולא בעאן לצייתא לון בשעתא דתבין ונטלין ארחא דתיובתא הא אסוותא זמינא לקבליהו.

השתא אית לאסתכלא אי על חייא אמר קרא או על מיתא אמר קרא דהא רישא דקרא לאו איהי סופא וסופא לאו איהו רישא, רישא דקרא אחזי על חייא וסופיה אחזי על מיתא. אלא קרא אמר בעוד דבר נש איהו חי והכי הוא וילך שובב בדרך לבו, בגין דיצר הרע דביה תקיף ואתתקף ביה ועל דא אזיל שובב ולא בעי לאתבא בתיובתא. וקב"ה חמי ארחוי דקא אזלין בביש בלא תועלתא, אמר קב"ה אנא אצטריכנא לאתקפא בידיה הה"ד דרכיו ראיתי, דקא אזלין בחשוכא, אנא בעי למיהב ליה אסוותא, וארפאהו, קב"ה איהו אעיל בלבוי ארחוי דתיובתא ארחא דאסוותא לנשמתיה.

ואנחהו. מאי ואנחהו, כד"א (שמות לב:34) לך נחה את העם, אנהיג ליה קב"ה בארח מישר כמאן דיתקיף בידא דאחרא ואפקיה מאתר חשוכא.

ואשלם נחומים לו ולאבליו, הא אתחזי דמיתא איהו. אין ודאי דמיתא איהו וקיימא בחיין דהואיל ואיהו רשע מיתא אקרי. מהו ואשלם נחומים לו ולאבליו, [p. 120] אלא קב"ה עביד טיבו עם בני נשא דכיון דעאל מי"ג שנין ולהלאה פקיד עמיה תרין מלאכין נטורין דנטרין ליה חד מימיניה וחד משמאליה. כד אזיל בר נש בארח מישר אינון חדאן ביה ואתקיפו עמיה בחדוה מכרזן קמיה ואמרי הבו יקר לדיוקנא דמלכא, וכד אזיל בארח עקימו אינון מתאבלן עליה ומתעברן מניה. כיון דאתקיף ביה קב"ה ואנהיג ליה בארח מישר כדין כתיב ואשלם נחומים לו ולאבליו, ואשלם נחומים לו בקדמיתא דאיהו אתנחם על מה דעבד בקדמיתא ועל מה דעבד השתא ותב בתיובתא, וכן ולאבליו אינון מלאכין דהוו מתאבלן עליה כד אתעברו מניה והשתא דאתהדרו יהא ודאי נחומים לכל סטרין, והשתא איהו חי ודאי חי בכל סטרין דאחיד באילנא דחיי, וכיון דאחיד באילנא דחיי כדין אקרי בעל תשובה דהא כנסת ישראל תשובה אוף הכי אקרי ואיהו בעל תשובה אקרי וקדמאי אמרו בעל תשובה ממש ועל דא אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בו באתריהון דבעלי תשובה.

[p. 121] דוד מלכא אמר (תהלים נא:6) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי וגו'. לך לבדך, מאי לבדך. אלא בגין דאית חובין דחטי בר נש לקב"ה ולבני נשא ואית חובין דחטי לבני נשא ולא לקב"ה ואית חובין דחטי לקב"ה בלחודוי ולא לבר נש אחרא. דוד מלכא חטי לקב"ה ולא לבני נשא. ואי תימא הא [קז ע"א] חב ההוא חובא דבת שבע ותנינן מאן דאתי על ערוה אסרה לבעלה וחב לחבריה וחב לקב"ה, לאו הכי דההוא בהיתרא הוה ודוד דיליה נקט וגט הוה לה מבעלה עד לא יהך לקרבא דהכי הוה מנהגא דכל ישראל דיהבין גט זמן לאתתיה כל דנפיק חילא וכן עבד אוריה לבת שבע, ובתר דעבר זמנא דהות פטורא לכלא נטל לה דוד ובהיתרא עבד כל מה דעבד דאלמלא לאו הכי ובאסורא הוה לא שבקה קב"ה לגביה והיינו דכתיב (שמואל ב יב:24) וינחם דוד את בת שבע אשתו, סהדותא דאשתו היא ואשתו הות ואשתו דאזדמנת לגביה מיומא דאתברי עלמא. הא דוד לא חב חובא דבת שבע כדקאמרן.

[p. 122] מהו חובא דחב לקב"ה בלחודוי ולא לאחרא, דהוא קטל לאוריה בחרב בני עמון ולא קטליה איהו בשעתא דאמר ליה ואדני יואב דהא דוד הוה רבון עליה וקרא אוכח דכתיב (שם ב כג:8) ואלה שמות הגבורים אשר לדוד, ולא אשר ליואב ולא קטליה ההיא שעתא וקטליה בחרב בני עמון. וקרא אמר ולא נמצא אתו דבר (מ"א טו:5) רק בדבר אוריה החתי, רק למעוטי קא אתא בדבר אוריה ולא באוריה, וקב"ה אמר ואותו הרגת בחרב בני עמון, וכל חרב בני עמון דיוקנא הוה חקיק עליה דיוקנא דדרקון חויא בישא עקים ע"ז דלהון. אמר קב"ה יהבת חילא לההוא שקוץ דכיון דחרב בני עמון אתגבר בההוא שעתא על אוריה כמה תוקפא אתתקף חויא עקימא.

[p. 123] ואי תימא אוריה לאו זכאה איהו, לאו הכי אלא אע"ג דכתיב עליה אוריה החתי דדיוריה הוה בההוא אתר קראן ליה אוריה החתי כד"א (שופטים יא:1) ויפתח הגלעדי, על שום אתריה אתקרי הכי.

ועל דא בדבר אוריה החתי, דשקוץ בני עמון אתגבר על מחנה אלהים דהוו משריתא דדוד דדיוקנא ממש דלעילא הוו ובההוא שעתא דהוה פגם במשריתא דא הוה פגימו במשריתא אחרא. ועל דא אמר דוד (תהלים נא:6) לך לבדך חטאתי, לבדך ולא לאחרא, דא הוה ההוא חובא דחב לגביה ודא הוא בדבר אוריה ודא הוא בחרב בני עמון.

כתיב (ד"ה ב טז:9) עיני יי' משוטטות בכל הארץ, וכתיב (זכריה ד:10) עיני יי' משוטטים בכל הארץ, אלין דכורין ואלין נוקבין והא ידיען אינון. דוד אמר (תהלים נא:6) והרע בעיניך עשיתי. בעיניך, לפני עיניך מבעי ליה. אלא מאי בעיניך, אמר דוד בההוא אתר דחבנא בעיניך הוה דהוינא ידע דהא עיניך הוו זמינאן וקיימאן קמאי ולא חשיבנא לון, הרי חובא דחבנא ועבדנא באן אתר הוה, בעיניך.

[p. 124] למען תצדק בדברך תזכה בשפטך, ולא יהא לי פתחון פה למימר קמך. ת"ח כל אומן כד מליל באומנותיה מליל. דוד בדיחא דמלכא הוה ואע"ג דהוה בצערא כיון דהוה קמי מלכא תב לבדיחותיה בגין לבדחא למלכא. אמר מאריה דעלמא אנא אמינא (שם כו:2) בחנני ונסני, ואת אמרת דלא איכול לקיימא בנסיונך. הא חבנא למען תצדק בדברך ויהא מילך קשוט דאלמלא לא חבנא יהא מלה דילי קשוט והא מילך בריקניא, השתא דחבנא בגין דלהוי מילך קשוט יהיבנא אתר לצדקא מילך, בגין כך עבידנא למען תצדק בדברך תזכה בשפטך. אהדר דוד לאומנותיה ואמר גו צעריה מלין דבדיחותא למלכא.

תנינן לאו דוד אתחזי לההוא עובדא דהא איהו אמר (שם קט:22) ולבי חלל בקרבי, אנקיד חָלַל כבר הוה חלל [קז ע"ב] בקרבי הכי הוא אבל אמר דוד בלבא אית תרין [p. 125] היכלין בחד דמא ובחד רוחא, ההוא חד דמלייא דמא ביה דיורא ליצר הרע, ולבי לאו הכי דהא ריקן איהו ולא יהבית דיורא לדמא בישא לשכנא ביה יצר הרע, תרגום נבוב חליל, ודאי חלל איהו בלא דיורא בישא. וכיון דהכי הוא לא אתחזי דוד לההוא חובא דחב אלא בגין למיהב פתיחו דפימא לחייביא, ימרון דוד מלכא חב ותב בתיובתא ומחל ליה קב"ה כ"ש שאר בני נשא, ועל דא אמר (תהלים נא:15) אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו.

כתיב (שמואל ב טו:30) ודוד עלה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יחף. ראש חפוי ויחף אמאי, אלא נזוף הוה, עבד גרמיה נזוף לקבלא ענשא ועמא הוו רחיקין מניה ד' אמות. זכאה עבדא דהכי פלח למאריה ואשתמודע לחוביה לאתבא מניה בתיובתא.

ת"ח יתיר הוה מה דעבד ליה שמעי בן גרא מכל עקתין דעברו עליה עד ההוא יומא ולא אתיב לקבליה מלה והכי הוה יאות ליה ובדא אתכפרו חובוי. השתא אית לאסתכלא, שמעי ת"ח הוה וחכמתא סגיאה הות ביה, אמאי נפיק לגבי דוד ועבד ליה כל מה דעבד. אלא מאתר אחרא הוה מלה ואעיל ליה בלביה וכל דא לתועלתא דדוד דהא עובדא דעבד ליה שמעי דא גרמא ליה דתב בתיובתא שלימתא ותבר לביה בתבירו סגיא ואושיד דמעין מגו לביה קמי קב"ה ועל דא אמר [p. 126] (שם טז) כי יי' אמר לו קלל, ידע דהא מאתר אחרא נחת מלה.

תרין פקודין פקיד לשלמה בריה, חד דיואב וחד דשמעי עם שאר פקודין דפקיד ליה. דיואב דכתיב (מלכים א ב:30) וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה, מלה סתימא הוה דאפילו שלמה לא הוה ליה למנדע אלא בגין דידעו אחרנין אתגלי לשלמה, ועל דא אמר וגם אתה, מה דלא אתחזי לך למנדע, וגם אתה ידעת.

דשמעי כתיב והנה עמך שמעי. מאי והנה עמך, זמין הוא עמך תדיר, רבו הוה ובגין כך לא אמר על יואב והנה עמך יואב, אבל דא דאשתכח עמיה תדיר אמר והנה עמך.

וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר בנה לך בית בירושלם. אן הוא חכמתא דשלמה מלכא בהאי, אלא כלא בחכמתא עבד ולכל סטרין אשגח. איהו חכים הוה. מאן, שמעי, ואמר שלמה בעינא דיסגי אורייתא על ידוי ולא יפוק לבר.

[p. 127] ומלה אחרא שלמה אשגח בחכמתא דכתיב (שמואל ב טז:5) ויצא יצא ויקלל. מאי ויצא יצא תרי זמני, ויצא ויקלל סגיא. אלא חד יציאה דנפק מבי מדרשא לגבי דוד וחד יציאה דנפק מירושלם לגבי עבדוי דמית עלוי, יציאה חדא לגבי מלכא ויציאה תניינא לגבי עבדין, וכל דא חמא שלמה ואשגח ברוח קודשא ההוא יציאה תניינא, ועל דא אמר (מ"א ב:36) והיה ביום צאתך, ידע דביציאה ימות.

(שמואל שם:13) ועפר בעפר, מהו. אמר שלמה לגבי אבא בעפר הוה, לגבי שמעי במיא דכתיב והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון, עפר התם, והכא מיא. תרווייהו דן שלמה למהוי עפר ומיא כסוטה למאן דאסטין ארחא לגבי אבוי.

כתיב (מלכים א ב:8) והוא קללני קללה נמרצת, וכתיב ואשבע לו ביי' לאמר אם אמיתך בחרב. וכי שמעי טפשא הוה, דאילו הכי אומי דלא יימא בחרב לא אבל בחנית או בגירא אין. אלא תרין מלין הכא, חד אמר ינוקא בריה דנונא רבא ההוא [קח ע"א] דקשקשוי סלקין לרום עננין. אומאה דדוד מלכא כד הוה בעי לאומאה אפיק חרבא דיליה דתמן הוה חקיק שמא גליפא ותמן אומי, וכך עבד לשמעי [p. 128] דכתיב ואשבע לו ביי' לאמר אם אמיתך. במה הוה אומאה דא, בחרב אומי.

ומלה אחרא דן שלמה, קללה אמר לגבי אבא במלין הא מלין לגביה, בשם המפורש קטליה ולא בחרב ובגין כך עבד שלמה הכי.

השתא אית לאסתכלא ולומר דכיון דאומי ליה דוד אמאי קטליה, אתחזי דהא אומאה דא בעלילה הוה דהא לבא ופומא לא הוה כחדא. אלא ודאי לא קטליה, והא ידיע כל שייפין דגופא מקבלין כלא ולבא לא מקבלא אפילו כחוטא דנימא דשערא. דוד מלכא לבא הוה וקביל מה דלא אתחזי ליה לקבלא ובגין כך (מלכים א ב:9) וידעת את אשר תעשה כתיב. ותו דהא אילנא גרים למהוי נטיר ונוקם כחויא.

[p. 129] כתיב (תהלים נא:18-19) כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה, זבחי אלהים רוח נשברה וגו'. כי לא תחפוץ זבח, וכי לא בעי קב"ה דיקרבון קמיה קרבנא והא איהו אתקין לגבי חייביא קרבנא דיקרבון ויתכפר להו חובייהו. אלא דוד לקמיה דאלהים אמר וקרבנא לא קרבין לשמא דאלהים אלא לשמא דיו"ד ה"א וא"ו ה"א דהא לגבי דינא קשיא מדת הדין לא מקרבין קרבנא דכתיב (ויקרא א:2) אדם כי יקריב מכם קרבן ליי', ליי' ולא לשמא דאלהים, וכי תקריב קרבן מנחה ליי', זבח תודה ליי', זבח שלמים ליי'. ובגין כך כיון דדוד מלכא לגבי דאלהים אמר אצטריך למכתב כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה, דהא לשמא דא לא מקרבין אבל זבחי אלהים רוח נשברה, עציבו ותבירו דלבא. ובגין כך מאן דחמי חלמא בישא עציבו אצטריך לאחזאה דהא במדת אלהים קיימא וזבח דמדת דינא עציבו אצטריך ורוח נשברה, וההוא עציבו מסתייה לחלמא ולא שלטא דינא עלוי דהא זבח דאתחזי למדת דינא אקריב קמיה.

לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. מאי לא תבזה, מכלל דאיכא לב דאיהו בוזה. אין [p. 130] היינו לב דאיהו גאה לב בגסו רוחא היינו לב דאיהו בוזה אבל לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה.

הטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים. הטיבה ברצונך קמ"ל, מאי הטיבה, אתחזי דהא טיבו אית בה והשתא הטיבה על ההוא טיבו. ודאי הכי הוא דהא מן יומא דקב"ה אשתדל בבנין בי מקדשא לעילא עד כען ההוא הטבה דרצון לא שרייא על ההוא בנין ועל דא לא אשתכלל דהא בשעתא דרצון דלעילא אתער ייטיב וידליק נהורין דההוא בנין וההוא עבידתא דאפילו מלאכין דלעילא לא ייכלון לאסתכלא בבי מקדשא ולאו בההוא בנין וכדין כל עובדא אשתכלל.

תבנה חומות ירושלים, וכי מן יומא דאשתדל קב"ה בבנין בי מקדשא עד כען לא בנה לון, אי חומות ירושלם לא בנה בי מקדשא על אחת כמה וכמה. אלא קב"ה כל עובדוי לאו כעובדי בני נשא. בני נשא כד בנו בי מקדשא בקדמיתא עבדו שורי קרתא ולבסוף עבדו בי מקדשא, שורי קרתא בקדמיתא בגין לאגנא עלייהו ולבתר בניינא דביתא. קב"ה לאו הכי אלא בני בי מקדשא בקדמיתא ולבסוף כד יחית ליה ויותיב ליה על אתריה כדין יבנה חומות ירושלם, שורין דקרתא ועל דא (תהלים נא:20) הטיבה ברצונך את ציון בקדמיתא ולבתר תבנה [קח ע"ב] חומות ירושלם.

הכא אית רזא כל עובדין דעביד קב"ה בקדמיתא אקדים ההוא דלבר ולבתר מוחא דלגו והכא לאו הכי. ת"ח כל אינון עובדין דעביד קב"ה ואקדים ההוא דלבר מוחא אקדים במחשבה ובעובדא ההוא דלבר דהא כל קליפה מסטרא אחרא הוי ומוחא מן מוחא [p. 131] ותדיר סטרא אחרא אקדים ורבי ואגדיל ונטיר איבא, כיון דאתרבי זרקין ליה לבר (איוב כז:17) יכין רשע וצדיק ילבש, זרקין לההוא קליפה ומברכין לצדיקא דעלמא. אבל הכא בבניינא דבי מקדשא דסטרא בישא אתעבר מעלמא לא אצטריך דהא מוחא וקליפה דיליה הוי, אקדים מוחא דכתיב הטיבה ברצונך את ציון בקדמיתא ולבתר תבנה חומות ירושלם, ההוא חומה דלבר דאיהו קליפה דיליה הוא ממש דכתיב (זכריה ב:9) ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב, אני ולא סטרא בישא.

ישראל אינון מוחא דעלמא, ישראל סליקו במחשבה, שאר עמין דאינון קליפה אקדימו דכתיב (בראשית לו:31) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל. וזמין קב"ה לאקדמא מוחא בלא קליפה דכתיב (ירמיה ב:3) קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה, מוחא יקדים לקליפה, ואע"ג דמוחא יקום בלא קליפה מאן הוא דיושיט ידא למיכל מניה, (שם) כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם יי'.

[p. 132] בההוא זמנא (תהלים נא:21) אז תחפץ זבחי צדק, בגין דהא כדין אתחבר כלא בחבורא חדא ויהא שמא דקב"ה שלים בכל תקוניה וכדין קרבנא להוי שלים ליי' אלהים, דהשתא אלהים לא אתחבר לקורבנא דאלמלא אתחבר ביה כמה אלהים יסלקון אודנין לאתחברא תמן אבל בההוא זמנא (שם פו:10) כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך, ואין אלהים אחרא.

ובההוא זמנא כתיב (דברים לב:39) ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי. ראו עתה, ראו כי אני אני הוא סגיא, מאי עתה. אלא דלא הוה קדם לכן וההוא זמנא ליהוי. אמר קב"ה ראו עתה מה דלא תיכלון למיחמי מקדמת דנא.

כי אני אני הוא, תרי זמני אמאי. אלא לדייקא דלית תמן אלהים אלא הוא דהא כמא זמנין דאתמר אני זמנא חדא ולא יתיר והוה תמן סטרא אחרא אבל השתא אני אני הוא ואין אלהים עמדי דהא כלא אתעבר ודייקא אני אני.

אני אמית ואחיה, עד השתא מיתה הות מסטרא אחרא, מכאן ולהלאה אני אמית ואחיה. מכאן דבההוא זמנא כל אינון דלא טעמון מותא מניה תהא לון מותא ויקום לון. אמאי, בגין דלא אשתאר מההוא זוהמא בעלמא כלל ויהא עלמא חדתא בעובדי ידוי דקב"ה.

 

[קיג ע"ב] תנינן עשרה דברים אתבריאו ערב שבת וכו' הכתב והמכתב והלוחות דכתיב (שמות לב:16) והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות. מאי איריא מהכא דערב שבת הוה, [p. 133] ודילמא אלף שנין לבתר או בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני. אלא ודאי הכי הוא דבערב שבת הוה.

ת"ח בכל עובדא דבראשית לא אתמר שם מלא אלא אלהים אלהים בכל מה דאתברי ובכלהו שם אלהים עד דכל עובדא אשתכלל בערב שבת, מדאשתכלל כל עובדא אקרי יי' אלהים שמא שלים. ואע"ג דבשם אלהים אברי כלא לא אשתכלל בעשיה כל מה דאתבריא עד ערב שבת, בההוא שעתא אשתכלל כלא בעשיה דכתיב (בראשית ב:4) מלאכתו אשר עשה, מכל מלאכתו אשר עשה, וקיימא במעשה. ועל דא כתיב והלוחות מעשה אלהים, כד אשתכלל עלמא בשם אלהים במעשה ולא לבתר דכתיב יי' אלהים, ובדא אשתכלל עלמא וקיימא על קיומיה.

ת"ח בההוא שעתא דכתיב (שמות לב:19) וישבר אותם תחת ההר צף אוקיינוס מאתריה דסליק לשטפא. חמא משה דאוקיינוס סליק לגבייהו והוה בעי לשטפא עלמא, מיד ויקח את העגל אשר עשו וישרוף אותו וגו' ויזר על פני המים. קם משה על מי אוקיינוס ואמר מיא מיא מה אתון בעאן. [p. 134] אמרו וכי אתקיים עלמא אלא באורייתא דלוחות ועל אורייתא דשקרו בה ישראל ועבדו עגלא דדהבא אנן בעאן לשטפא עלמא. מיד אמר לון משה הא כל מה דעבדו מסיר לכון ולא די כל אינון אלפין דנפלו מנייהו. מיד ויזר על פני המים. לא הוו משתככי מיא עד דנטל מנייהו ואשקי לון דכתיב וישק את בני ישראל, מיד אשתקע אוקיינוס באתריה. דהא בההוא מדברא לא הוו מיא דכתיב (במדבר כ:5) לא מקום זרע וגו' ומים אין לשתות. ואי תימא באר דמרים הוה אזיל עמהון, ח"ו דתמן שדי משה דכרנא בישא דא למשתי לבתר. ותו דעד כען לא הוה להו עד דאתו למדבר מתנה דכתיב (שם כא:18) באר חפרוה שרים וגו' וממדבר מתנה, מתמן ירתו בירא. כתיב הכא על פני המים, וכתיב התם (בראשית א:2) על פני תהום.

[p. 135] חרות על הלוחות. מאי חרות, הכי אוקמוה חירות ממלאך המות חירות ממלכיות [קיד ע"א] חירות מכלא, הכי הוא. ומאי חרות, גושפנקא דעלמא דאתי דביה הוה חירות בכל מיני חירות ואלמלא לא אתברו כל מה דאתא לעלמא לבתר לא אתא והוו ישראל בדיוקנא דמלאכין עלאין דלעילא. [p. 136] ועל דא אכריז קרא ואמר והלוחות מעשה אלהים וגו', לא תימא דלבתר דעלמא אשתכלל ואדכר שם מלא הוו אלא בשעתא דאשתכלל בשם אלהים עד לא ייעול שבת.

המה. מאי המה, מה' ה' הוו, מתרין סטרין הוו חדא בעובדא וחדא דחירות לעילא רשים לעילא לנטרא לכלא, ועל דא המה.

והמכתב מכתב אלהים הוא, אשא אוכמא על גבי אשא חוורא. [p. 137] מכתב אלהים הוא, היינו דכתיב (במדבר יח:23) ועבד הלוי הוא.

חרות כמא דאתמר דהא יובל קרי חירות ועביד חירות לכל עלמא.

עד כאן חברייא, מכאן ולהלאה תנדעון דהא סטרא בישא לא שלא עלייכו ואנא ייבא סבא קאימנא קמייכו לאתערא מלין אלין.

קמו אינון כמאן דאתער משינתיה ואשתטחו קמיה ולא הוו יכלין למללא, לבתר שעתא בכו.

פתח רבי חייא ואמר (שיר ח:6) שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה וגו'. שימני כחותם, בשעתא דאתדבקת כנסת ישראל בבעלה איהי אמרת שימני כחותם. ארחא דחותם כיון דאדבק בההוא אתר דאתדבק שביק ביה דיוקניה, אע"ג דההוא חותם אזיל הכא או הכא ולא קיימא תמן והא אתעבר מניה כל דיוקניה שביק תמן ותמן קיימא. אוף הכי קאמרת כיון דאתדבקנא בך כל דיוקני ליהוי חקיק בך דאע"ג דאיזיל הכא או הכא תשכח דיוקני חקיק בך ותדכר לי.

[p. 138] וכחותם על זרועך, כמא דכתיב (שם ב:6) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, אוף הכי תהא דיוקני חקיק תמן ובכן אהא בך מתדבקא לעלמין ולא אתנשיא מינך.

כי עזה כמות אהבה, תקיפא בתוקפא תקיף כההוא אתר דשריא ביה מותא. אהבה, ההוא אתר דאקרי אהבת עולם.

קשה כשאול קנאה, אוף הכי דהא אלין שמהן מההוא סטרא אינון.

רשפיה רשפי אש. מאן אינון רשפין, אלין אינון אבנין ומרגלן טבאן דאתילידו מההוא אש. שלהבת יה, מההוא שלהובא דנפקא מעלמא עלאה ואתאחדא בכנסת ישראל למהוי כלא חד יחודא.

ואנן הא אהבה ורשפין דשלהובא דלבא אבתרך, יהא רעוא קמי קב"ה דדיוקנא דילן תהא חקיקא בלבך כמא דדיוקנא דילך חקיקא בלבן. נשק לון ובריך לון ואזלו.

כד מטו לרבי שמעון וסחו ליה כל מה דאירע לון חדי ותווה, אמר זכאין אתון דזכיתון לכל האי ומה הויתון בהדי אריא עלאה גיבר תקיף דלא הוו כמה גיברין לגביה כלום ולא ידעתון לאשתמודעא ליה מיד, תווהנא [p. 139] היך אשתזבתון מעונשא דיליה אלא קב"ה בעא לשזבא לכון. קרא עלייהו (משלי ד:12) וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום, (שם:18) בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל, (ישעיה ס:21) ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר.