THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
  
[Home] [Variant Readings]

Parashat Terumah Exodus 25:1–27:19

פרשת תרומה

[p. 184] רבי חייא פתח (תהלים קלה:4) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דאתרעי בהו ובעי לאתדבקא בהו ולאתקשרא עמהון, ועבד להו עמא יחידאי בעלמא דכתיב (שמואל ב ז:23) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, ואינון אתרעון ביה ואתקשרו ביה הה"ד כי יעקב בחר לו יה, וכתיב [קכו ע"ב] (דברים לב:9) כי חלק יי' עמו, יהב לשאר עמין לשלטנין רברבין ממנן עלייהו והוא נטיל לחולקיה לישראל.

ר' שמעון פתח (שיר ו:10) מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות. מי זאת, רזא דתרין עלמין מתחברן כחדא ודא הוא עולם ועולם. מי הא אוקימנא דרגא עלאה לעילא שירותא דקיימא בשאלתא ואקרי מי כד"א (ישעיה מ:26) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. זאת, דרגא תתאה לתתא עלמא תתאה ותרווייהו תרין עלמין בחבורא חדא בקשורא חדא כחדא.

[p. 185] הנשקפה כמו שחר, מתחברן תרווייהו כחד. כמו שחר, כקדרותא כד בעייא לאנהרא ולבתר אתנהיר כסיהרא כד בטש בה נהירו דשמשא ולבתר כשמשא כד קיימא סיהרא בשלימו.

איומה, תקיפא לאגנא על כלא דהא כדין אית לה שלימו למעבד חילא ונטלא חילא מעלמא עלאה על ידא דיעקב שלימא דחביר לון כחדא, חביר לון כחדא לעילא וחביר לון כחדא לתתא, ומתמן נפקו תריסר שבטין קדישין כגוונא דלעילא.

יעקב דהוה שלים אעיל רחימו בתרין עלמין כמא דאוקימנא, שאר בני נשא דעבדין כדין מגלין עריין לעילא ותתא, גרים [p. 186] דבבו בתרין עלמין, גרים פרודא הה"ד (ויקרא יח:18) לצרור, דאתעבידו מארי דבבו דא לדא.

ואי תימא (בראשית ל:1) ותקנא רחל באחותה, הכי הוא ודאי דהא עלמא תתאה כל תיאובתהא לאו איהו אלא בגין למיהוי כגוונא דעלמא עלאה ולמירת דוכתהא. בדוכתא אחרא קנאת סופרים אסגיאת חכמתא והכא קנאת סופרים בגין דאית ספר וספר ואסגיאו משיכו דחכמתא עלאה לגבייהו.

[p. 187] ועכ"ד אפי' יעקב לא אשלים לגבייהו כדקא חזי, שאר בני עלמא גרמין דבבו וגרמין פרודא ומגלין עריין דכלא עריין דלעילא ותתא וברזא דא אית עריין דאימא וברתא וכלא ברזא חדא. מי זאת אתקרון אחתן בגין דאינון באחוה וברחימו ובחבורא דרעותא ואקרון אמא וברתא. מאן דגלי ערייתהון לית ליה חולקא בעלמא דאתי ולית ליה חולקא במהימנותא.

ת"ח כי יעקב בחר לו יה, רזא עלאה לעילא. כיון דאשתלים ואקרי ישראל כדין לסגולתו, נטיל כלא בכל סטרין ונטיל לעילא ונטיל לתתא ואשתלים בכלא.

א"ר שמעון הא תנינן דכד ברא קב"ה עלמא גליף בגליפי דרזי מהימנותא גו טהירין ברזין עלאין וגליף לעילא וגליף לתתא וכלא ברזא חדא דגלופי דשמא קדישא יהוה דשליט באתווי עילא ותתא וברזא דא אשתכללו עלמין עלמא עלאה ועלמא תתאה.

עלמא עלאה אשתכלל ברזא דאת י' נקודה קדמאה עלאה דנפקא מגו דסתים וגניז דלא ידיע ולא קיימא למנדע ולא אתיידע כלל סליקו דרזא דאין סוף, ומגו סתימו דא נהיר נהירו חד דקיק [p. 188] סתים כליל בגויה כללא דכל נהורין ובההוא נהירו סתים בטש ביה מאן דלא בטש, נהיר ביה מאן דלא נהיר וכדין אפיק חד נהירו דאיהו עדונא לאשתעשעא לאתגנזא נהירו דקיק וסתים בגו ההוא נהירו.

וההוא נהירו דאיהו עדונא לעדונא סתים אתרקימו ואשתכללו ביה שית רשימין דלא ידיען בר לההוא נהורא דקיק כד עאל לאתגנזא עדונא בעדונא נהירו בנהירו, והאי נהירו דנפק מגו נהירו דקיק איהו דחילא ואמתני ותקיפא יתירא ואתפשט האי ואתעביד עלמא חדא דנהיר לכל עלמין, עלמא סתימא דלא ידיע כלל ובגויה דיירין שית רבוא אלף דאינון דיירין וחילין ומשיריין עלאין. וכיון דאפיק לון ואשתכללו כחדא כדין [קכז ע"א] איהו חבורא חדא ואינון רזא דאת וי"ו דאתחבר בההוא עלמא סתימא וכדין איהו כתיב (תהלים קלה:4) כי יעקב בחר לו יה, כד נפיק וי"ו ואשתכלל מגו י"ה. ישראל לסגולתו, שאר בני עלמא לא אתייהיב לון רשו לסלקא הכי אלא לסגולתו אתר דנטיל וכניש כלא ודא איהו דרגא לתתא ומגו דא נטלין לעילא בסתימו דרעו אבל לא באתגליא כמא דנטיל יעקב הה"ד ויקחו לי תרומה.

[p. 189] ויקחו לי תרומה. רבי יהודה פתח (שם לא:20) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. האי קרא הא אוקמוה ואתמר אבל רזא דא אוקמיה בוצינא קדישא גו רזין עלאין דרגא עלאה דאיהו רזא דעלמא עלאה אקרי מי, דרגא תתאה דאיהו רזא דעלמא תתאה אקרי מה, ותנינן אל תקרי מה [p. 190] אלא מאה בגין דכל דרגין עלאין באשלמותהון הכא אינון.

תו אמאי אקרי מה, אלא אע"ג דמשיכו עלאה אתמשך לא אתגליא עד דאשתלים הכא דאיהו אתר סופא דכל דרגין סופא דאמשכותא דכלא וקיימא באתגליא, אע"ג דאתגליא יתיר מכלא קיימא לשאלא מה, מה חמית מה ידעת, כד"א (דברים ד:15) כי לא ראיתם כל תמונה, ובגין כך מה.

רב טובך, דא איהו יסודא דעלמא דאקרי רב טוב כד"א (ישעיה סג:7) ורב טוב לבית ישראל, בגין דהאי איהו רב טוב. אור קדמאה אקרי טוב סתם והכא כלילו דכר ונוקבא כחדא.

[p. 191] אשר צפנת, דהאי אתגניז כגוונא דאור קדמאה דאתגניז ואתטמר.

פעלת, דהכא איהו אומנותא דכלא אומנותא דכל עלמא אומנותא דנשמתין ורוחין. ברזא דא עביד קב"ה אומנותא דכל עלמא ורזא דא (בראשית א:1) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ברזא דא אתעביד משכנא ואתבני דאיהו בדיוקנא דעלמא דלעילא ובדיוקנא דעלמא דלתתא הה"ד ויקחו לי תרומה, לי תרומה תרין דרגין דאינון חד מתחברן כחדא.

ויקחו לי תרומה. ר' שמעון ור' אלעזר ור' אבא ור' יוסי הוו יתבי יומא חד תחות אילני בבקעתא גבי ימא דגנוסר. אמר רבי שמעון כמה יאה צלא דא דחפיא עלן מגו אילני ואנן צריכין לאעטרא האי אתר במלי דאורייתא. [p. 192] פתח רבי שמעון ואמר (שיר ג:9) אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. האי קרא הא אוקימנא ליה ואתמר אבל אפריון דא היכלא דלתתא דאיהו כגוונא דהיכלא עלאה וקב"ה קרא ליה גנתא דעדן דאיהו נטע להנאותא וכסופא דיליה לאשתעשעא ביה גו אינון נשמתין דצדיקייא דתמן כלהו קיימין ורשימין בגויה. אינון נשמתין דלית לון גופא בהאי עלמא כלהו סלקין ומתעטרן תמן ואית לון דוכתין למחמי לאתענגא גו ענוגא עלאה דאקרי נעם יי' ותמן אתמליין מכל כסופין דנהרי דאפרסמונא דכיא.

[p. 193] אפרסמון דא היכלא עלאה טמירא גניזא, אפריון דא היכלא דלתתא דלית ביה ס' עד דאסתמיך מגו היכלא עלאה, ובגין כך את ס' איהו סתים בכל סטרוי, כגוונא דא ם סתימא. מה בין האי להאי, אלא בשעתא דסתים ואתגניז בגויה גו נקודא עלאה לעילא כדין איהי קיימא בדיוקנא דאת ס' סתים בגויה ואתגניז ביה לסלקא לעילא, ובשעתא דהדרא ויתבא רביעא על בנין לתתא לינקא לון כדין איהי קיימא בדיוקנא דאם ם רביעא סתימא לגו ארבע סטרין דעלמא. [p. 194] ועל דא איהי [קכז ע"ב] אפרסמון ודא אפריון, ובאתר תרין אתוון ס' מ' קיימא י' ברזא דברית דאיהו זמין לנטלא כלא רזא דאינון מאה ברכאן שתין וארבעין, שתין לקבל שית סטרין דנפקין מאת ס' ארבעין לקבל ארבע סטרי עלמא וכלא אשלימו למאה, ואת י' איהי אשלים לרזא דמאה כגוונא דלעילא, ועל דא דא אפרסמון ודא אפריון.

אינון נהרי נפקין מאפרסמון דא ונשמתין עלאין דלית לון גופא בהאי עלמא ינקין מההוא נהירו דנפיק מאינון נהרי אפרסמונא דכיא ומתענגי בענוגא דא עלאה, ונשמתין דסלקין ואית לון גופא בהאי עלמא סלקין וינקין מההוא נהירו דאפריון דא יהבי ונטלי, יהבי ריחא מאינון עובדין דכשראן דמשתדלי בהו בהאי עלמא ונטלי מההוא ריחא דאשתאר ביה בגנתא כד"א (בראשית כז:27) כריח שדה אשר ברכו יי', ריחא דאשתאר ביה בההוא חקלא וכלהו קיימי בההוא גנתא אלין מתענגי לעילא ואלין מתענגי לתתא.

[p. 195] עשה לו המלך שלמה, עשה לו לגרמיה. ואי תימא הא נשמתין דצדיקיא משתעשען ביה ואת אמרת עשה לו, הכי הוא ודאי בגין דהאי אפריון וכל אינון נשמתין דצדיקיא כלהו קיימי לאשתעשעא קב"ה.

המלך שלמה, מלכא דשלמא דיליה ודא איהו מלכא עלאה והא אוקמוה המלך סתם דא מלכא משיחא ודא עלמא דדכורא ודא עלמא דנוקבא.

מעצי הלבנון, אינון אילנין נטיען דעקר לון קב"ה ושתיל לון באתר אחרא ואלין אקרון ארזי לבנון כד"א (תהלים קד:16) ארזי לבנון אשר נטע, ולא אתבני האי אפריון ולא אשתכלל אלא בהו. [p. 196] מעצי הלבנון, אלין שית יומי בראשית כל יומא ויומא מסדר בהאי אפריון סדורא דאתחזי ליה.

סדורא קדמאה אתנגיד מסטרא דימינא אור קדמאה דאתגניז ואתנטיל מסטרא דימינא ועאל בהאי אפריון על ידא דיסודא חד ועביד ביה שמושא. לבתר אפיק האי אפריון חד דיוקנא כגוונא דהאי אור ודא הוא רזא דכתיב (בראשית א:3) יהי אור ויהי אור. כיון דאמר יהי אור מהו ויהי אור, אלא דההוא אור אפיק אור אחרא דאתחזי ליה ודא איהו יומא קדמאה מאינון עצי הלבנון.

סדורא תניינא אתנגיד מסטרא דשמאלא פרישו דמיא בנגידו דאשא תקיפא ואתנטיל מסטרא דשמאלא ועאל בהאי אפריון ועביד ביה שמושא ואפריש בין מיין דבסטר ימינא ובין אינון מיין דבסטר שמאלא. לבתר אפיק ההוא אפריון חד דיוקנא כגוונא דיליה ודא איהו רזא דכתיב (שם:7) בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן, ודא איהו יומא תניינא מאינון עצי הלבנון.

סדורא תליתאה אתנגיד מסטרא דשמאלא ומסטרא דימינא חד יומא תליתאה דעביד שלמא בעלמא ומתמן אתמשיכו איבין לכלא ודא עביד שמושא בהאי אפריון ואפיק זינא [p. 197] לזיניה זינא לעובדין סגיאין זינא דאתחזי ליה כל דשאין ועשבין ואילנין בכמה חילין ואשתאר דיוקניה תמן ואפיק זינא ההוא אפריון כההוא גוונא ממש ודא איהו יומא תליתאה דאתכליל מתרין סטרין מאינון עצי הלבנון.

סדורא רביעאה אתנגיד ואנהיר נהירו דשמשא לאנהרא להאי אפריון גו חשוך דיליה ועאל ביה לאנהרא ולא עביד ביה שמושא עד יומא חמשאה דאפיק האי אפריון ההוא שמושא דנהירו דעאל ביה ביומא רביעאה ואפיק ההוא אפריון בההוא גוונא ממש דההוא נהירו והוא חד מאינון עצי הלבנון.

סדורא חמישאה אתנגיד חד משיכו דרחישו [קכח ע"א] דמיא ועביד שמושא לאפקא ההוא נהירו דסדורא דיומא רביעאה ועביד בהאי אפריון שמושא ואפיק זינין לזיניה אינון דאתחזי כההוא גוונא ממש והאי יומא שמש שמושא יתיר מכל שאר יומין ותליא כלא עד יומא שתיתאה דאפיק האי אפריון כל מה דהוה גניז ביה דכתיב (בראשית א:24) תוצא הארץ נפש חיה למינה וגו', ודא איהו יומא חמישאה מאינון עצי הלבנון.

סדורא שתיתאה דא איהו יומא דאתקין כל האי אפריון ולית ליה תקונא ולית ליה תוקפא בר מהאי יומא. כד אתא האי אתקן האי אפריון בכמה רוחין בכמה נשמתין בכמה עולימתן שפירן בחיזו אינון דאתחזון למיתב בהיכלא דמלכא, אוף איהו אתקן בשפירו כל [p. 198] שאר יומין דהוו בקדמיתא ואתקין לון בתיאובתא חדא ברעווא בחדווא תקונא דלעילא ותתא. כדין אתקדש האי אפריון בקדושין עלאין ואתעטר בעטרוי עד דסליק בסליקו דעטרא דנייחא ואקרי שמא עלאה שמא קדישא דאיהו שבת נייחא דכלא תיאובתא דכלא דבקותא דעילא ותתא כחדא וכדין כתיב (שיר ג:3) אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון.

אמר רבי שמעון מאן דזכי בהאי אפריון זכי בכלא זכי למיתב בנייחא דצלא דקב"ה כד"א (שם ב:3) בצלו חמדתי וישבתי, והשתא יתיבנא בצלא דנייחא דא אית לן לאסתכלא דלא יתבינן אלא בצלא דקב"ה גו ההוא אפריון ואית לן לאתעטרא האי אתר בעטרין עלאין עד דאתערין אילני דההוא אפריון למיתי עלן בצלא אחרא.

פתח רבי שמעון ברישא ואמר ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. ויקחו לי, האי מאן דבעי לאשתדלא במצוה ולאשתדלא ביה [p. 199] בקב"ה אצטריך דלא ישתדל ביה בריקנייא במגנא אלא אצטריך ליה לבר נש לאשתדלא ביה כדקא יאות כפום חיליה והא אוקימנא מלה דא בכמה אתרי, יאות למיסב בר נש ההוא אשתדלותא דקב"ה כד"א (דברים טז:17) איש כמתנת ידו.

ואי תימא הא כתיב (ישעיה נה:1) לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, דהאי איהו במגנא ואשתדלותא בלא כסף ואיהו אשתדלותא דקב"ה. אלא אשתדלותא דאורייתא כל מאן דבעי זכה בה, אשתדלותא דקב"ה למנדע ליה כל מאן דבעי זכה ביה בלא אגרא כלל, אבל אשתדלותא דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה למגנא ובריקנייא בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל לאמשכא עליה רוח קודשא אלא באגר שלים.

בספרא דחרשי דאוליף אשמדאי לשלמה מלכא כל מאן דבעי לאעברא מניה רוח מסאבא ולאכפייא רוחא אחרא ההוא עובדא דבעי לאשתדלא ביה בעי למקני ליה באגר שלים בכל מה דיבעון מניה בין זעיר בין רב בגין דרוח מסאבא איהו אזדמן תדיר במגנא בריקנייא ואזדבן בלא אגרא ואניס לבני נשא למשרי עלייהו ומפתי לון לדיירא עמהון בכמה פתויין בכמה ארחין סטי לון לשוואה דיוריה עמהון. [p. 200] ורוח קודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי ובאתקנותא דגרמיה ובאתדכאותא דמשכניה וברעותא דלביה ונפשיה, ולואי דיכיל למרווח ליה דישוי מדוריה עמיה. ועכ"ד דיהך בארח מישר ולא יסטי לימינא ולשמאלא ואי לאו מיד אסתלק מניה ואתרחק מניה ולא יכיל למרווח ליה כדבקדמיתא. ועל דא כתיב ויקחו לי תרומה.

מאת כל איש, מההוא דאקרי איש דיתגבר על יצריה דכל מאן דיתגבר על יצריה אקרי איש.

אשר ידבנו לבו. מאי אשר ידבנו לבו, אלא [קכח ע"ב] דיתרעי ביה קב"ה כד"א (תהלים כז:8) לך אמר לבי, (שם עג:26) צור לבבי, (משלי טו:15) וטוב לב, (רות ג:7) וייטב לבו, כלהו בקב"ה קאמר, אוף הכא אשר ידבנו לבו מניה תקחו את תרומתי, דהא תמן אשתכח ולא באתר אחרא.

ומנא ידעינן דהא קב"ה אתרעי ביה ושוי מדוריה ביה, כד חמינן דרעותא דההוא בר נש בחדווא ברעותא דלבא למרדף ולאשתדלא אבתריה בלביה ובנפשיה וברעותיה, ודאי תמן ידעינן דשריא שכינתא. כדין בעינן למקני ההוא בר נש בכסף [p. 201] שלים לאתחברא בהדיה או למילף מניה, ועל דא קדמאי הוו אמרי קנה לך חבר, באגר שלים בעי למקני ליה בגין למזכי בשכינתא. עד הכא בעי למרדף בתר זכאה ולמקני ליה.

ההוא זכאה בעי למרדף בתר חייבא ולמקני ליה באגר שלים בגין דיעברא מניה ההוא זוהמא ואכפיא לסטרא אחרא ויעבד לנפשיה בגין דיתחשב עליה כאילו הוא ברא ליה ודא איהו שבחא דאסתלק ביה יקרא דקב"ה יתיר משבחא אחרא ואסתלקותא יתיר מכלא. מאי טעמא, בגין דאיהו גרים לאכפיא סטרא אחרא ולאסתלקא יקרא דקב"ה ועל דא כתיב באהרן (מלאכי ב:6) ורבים השיב מעון, וכתיב (שם:5) בריתי היתה אתו.

[p. 202] תא חזי כל מאן דאחיד בידא דחייבא ותב לגביה ואשתדל ביה למשבק ארחא בישא איהו אסתלק בתלת סלוקין מה דלא אסתלק הכי בר נש אחרא, גרים לאכפייא סטרא אחרא וגרים דיסתלק קב"ה ביקריה וגרים לקיימא כל עלמא בקיומיה דלעילא ותתא. על האי בר נש כתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום, וזכי למחמי בנין לבנוי וזכי בהאי עלמא ובעלמא דאתי. כל מארי דינין לא יכלין למידן ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, עאל בתריסר תרעי ולא איתי מאן דימחי בידיה, ועל דא כתיב (תהלים קיב:2-4) גבור בארץ יהיה זרעו, הון ועשר בביתו וצדקתו עומדת לעד, זרח בחשך אור לישרים.

באדרא עלאה קיימין תלת סטרי גוונין ואינון להטין גו שלהובא חדא דההוא שלהובא נפקא מסטרא דדרום דאיהו ימינא, ואינון גוונין מתפרשן לתלת סטרין חד סליק לעילא וחד נחית לתתא וחד דאתחזי וגניז בשעתא דשמשא נהיר.

גוונא חדא ההוא דסליק לעילא נפקא וההוא גוונא איהו גוון חוור יתיר מחוורוא אחרא ועאל בההוא שלהובא ואצטבע זעיר ולא אצטבע וקיימא ההוא גוון לעילא על רישא דההוא אדרא. בשעתא דישראל עאלין לבי כנשתא ומצלן צלותהון כד מטאן לגאל ישראל וסמכין גאולה לתפלה כדין האי גוון אסתלק על רישא דאדרא ואתעביד ליה כתרא דקיימא וכרוזא נפיק זכאין אתון עמא קדישא דעבדי טב קמי קב"ה, ורזא דא (מלכים ב כ:3) והטוב בעיניך עשיתי, דסמיך גאולה לתפלה בגין [p. 203] דהא בההוא שעתא דסליק ההוא גוון על רישא דהאי אדרא אתער האי צדיק לאתחברא באתר דאצטריך בחביבו ברחימו בחדווא ברעותא וכל שייפין כלהו מתחברן בתיאובתא חדא אלין באלין עלאין בתתאין ובוצינין כלהו נהרין ומתלהטין וכלהון קיימי בחבורא חדא בהאי צדיק דאקרי טוב כד"א (ישעיה ג:10) אמרו צדיק כי טוב, ודא מחבר לכלהו בחבורא חדא. כדין כלא בלחישו עילא ותתא בנשיקין דרעותא קיימא מלה בחביבו דבי אדרא.

כיון דמטו לשים שלום כדין עביד שמושא ההוא נהר דנפיק מעדן באדרא דא וכדין בעיין כלא לנפקא מקמי מלכא ולא אצטריך בר נש ולא אחרא לאשתכחא תמן ולא למשאל שאלתין [קכט ע"א] אלא אצטריך למנפל על אנפין. מ"ט, בגין דבההוא שעתא שעתא דשמושא הוי ובעי כל בר נש למכסף מקמי מאריה [p. 204] ולחפיא אנפוי בכסופא סגי ולאכללא נפשיה בההוא שמושא דנפשין דאתכליל ההוא אדרא מעילא ומתתא בנפשין ורוחין. כדין גוון אחרא דנחית לתתא קם ונחית בשפולי דהאי אדרא וכרוז נפיק קארי ואמר עלאין ותתאין אסהידו סהדותא מאן איהו דעביד נפשאן וזכי לחייביא ההוא דעטרא דמלכותא ברישיה ההוא דאתחזי לאעלא השתא קמי מלכא ומטרוניתא דהא מלכא שאיל עליה.

כדין אזדמן תרין סהדין מאינון עיני יי' דמשטטן בכל ארעא וקיימין בתר פרגודא וסהדין סהדותא הא אנן סהדין על פלוני בר פלוני, זכאה חולקיה דהא אבוי ידכר בגיניה לטב, דא איהו עביד נפשאן לתתא נפשין דחייביא דהוו מסטרא אחרא. כדין אתיקר קב"ה בחדווא שלימתא. [p. 205] ביה שעתא אזדמן חד ממנא דאיהו גזברא על דיוקנין דצדיקיא ברזא דשמושא דאקרי ברזא יהודיעם בכתרא דשמושא דשמא קדישא ורמיז קב"ה וההוא ממנא אייתי דיוקניה דההוא בר נש דעביד נפשאן דחייביא וקאים ליה קמי מלכא ומטרוניתא. ואנא אסהדנא עלי שמיא וארעא דבההוא שעתא מסרין ליה לההוא דיוקנא, דהא לית לך כל צדיקא בהאי עלמא דלא חקיק דיוקניה לעילא תחות ידא דההוא ממנא, ומסרין בידיה שבעין מפתחן דכל גנזיא דמאריה בהו. כדין מלכא בריך לההוא דיוקנא בכל ברכאן דבריך לאברהם כד עביד נפשאן דחייביא וקב"ה רמיז לד' משריין עלאין ונטלין לההוא דיוקנא ואזלין עמיה ואיהו עאל לשבעין עלמין גניזין דלא זכי בהו בר נש אחרא בר אינון גניזין לאינון דעבדי נפשיהון דחייביא. ואלמלא הוו ידעי בני נשא כמה תועלתא וזכו גרמי לצדיקיא וזכאן בגינייהו הוו אזלין אבתרייהו ורדפי כמאן דרדיף בתר חיין.

[p. 206] מסכנא זכי לבני נשא בכמה טבאן בכמה גניזין עלאין, לאו איהו כמאן דזכי בחייביא. מה בין האי להאי, אלא מאן דאשתדל בתר מסכנא איהו אשלים לנפשיה וגרים ליה לאתקיימא וזכי בגיניה כמה טבאן לההוא עלמא, מאן דאשתדל בתר חייביא איהו אשלים יתיר, עביד לסטרא אחרא דאלהים אחרים דאתכפיא ולא שלטא ואעבר ליה משולטניה, עביד דיסתלק קב"ה על כורסי יקריה, עביד לההוא חייבא נפשא אחרא, זכאה חולקיה.

גוונא אחרא דאתחזי ולא אתחזי בשעתא דמטאן ישראל לקדושה דסידרא כדין האי גוונא דגניז נפיק בגין דהאי איהו קדושתא דקא מקדשי ישראל יתיר על מלאכי עלאי דאינון חברים בהדייהו, והאי גוונא נהיר ואתחזי בשעתא דישראל מתקדשי דהא מסיימי ישראל עד לא ישגחון מלאכין עלאין ויענישו לון לעילא ולא יהון מקטרגין עלייהו. כדין כרוזא נפיק עלאין ותתאין אציתו מאן איהו גס רוחא במלי דאורייתא, מאן איהו דכל מלוי בגין [p. 207] למגבה במלי דאורייתא. דודאי תנינן דבעי בר נש למהוי שפיל בהאי עלמא במלי דאורייתא דהא לית גבהו דאורייתא אלא בעלמא דאתי.

בקדושתא דא בעינן לאסתמרא ולאגנזא לה ביננא בגין דנתקדש גו קדושא ברישא ובסופא יתיר מאינון קדושן דאמרי בהדן מלאכי עלאי. קדושא דאנן מתקדשי בשבחא דאנן משבחן למלאכי עלאי ובגין שבחא דא שבקין לן למעאל גו תרעי עלאי ועל דא אנן אמרין קדושתא דא [קכט ע"ב] בלשון הקדש ושבקין לן ברחימו למיעל תרעין דלעילא מגו דאנן משבחין לון בסדורא דלהון, ובגין כך אנן נטלין קדושא יתיר ועאלין תרעין עלאין.

[p. 208] ואי תימא רמאותא היא, לאו הכי אלא מלאכי עלאי אינון קדישין יתיר מינן ואינון נטלי קדושתא יתיר ואלמלא דאנן נטלין ומשכין עלן קדושאן אלין לא ניכול למיהוי חברים בהדייהו ויקרא דקב"ה לא אשתלים עילא ותתא בזמנא חדא, ועל דא אנן משתדלין למהוי עמהון חברים ויסתלק יקרא דקב"ה עילא ותתא בזמנא חדא.

קדושה די בסופא איהי תרגום כמא דאוקימנא ודא אפילו יחיד יכיל לומר לה אינון מלין דתרגום אבל מלין דלשון הקדש בקדושה לאו אינון אלא בעשרה בגין דלשון הקדש שכינתא מתחברא בהדיה ובכל קדושה דשכינתא אתיא לאו איהי אלא בעשרה דכתיב (ויקרא כב:32) ונקדשתי בתוך בני ישראל, בני ישראל אינון לשון הקדש ודאי ולא שאר עמין דאית לון לישן אחרא.

ואי תימא הא קדושתא דקדיש דאיהו תרגום אמאי לאו איהו ביחיד. ת"ח [p. 209] קדושתא דא לאו איהי כשאר קדושאן דאנן משלשין, אבל קדושתא דא איהי סליק בכל סטרין לעילא ותתא ובכל סטרי מהימנותא ותבר מנעולין וגושפנקי דפרזלא וקליפין בישין לאסתלקא יקרא דקב"ה על כלא ואנן בעינן למימר לה בלישנא דסטרא אחרא ולאתבא בחילא תקיף אמן יהא שמיה רבא מברך בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא ויסתלק יקרא דקב"ה על כלא. וכד אתבר בקדושתא דא חילא דסטרא אחרא קב"ה אסתלק ביקריה ואדכר לבנוי ואדכר לשמיה, ובגין דקב"ה אסתלק ביקריה בקדושתא דא לאו איהו אלא בעשרה. ובלישנא דא על כרחיה דסטרא אחרא אתכפיא ואתבר חיליה ואסתלק יקרא דקב"ה ותבר מנעולין וגושפנקין ושלשלאן תקיפין וקליפין בישין ואדכר קב"ה לשמיה ולבנוי. זכאין אינון עמא קדישא דקב"ה יהב לון אורייתא קדישא למזכי בה לעלמא דאתי.

א"ר שמעון לחברייא זכאין אתון לעלמא דאתי וכיון דשרינן מלין דכתרא דמלכותא עלאה אימא אנא בגינייכו וקב"ה יהיב לכון אגרא [p. 210] בההוא עלמא והבל דפומייכו יסתלק לעילא כאילו אתון מתערין מלין אלין.

פתח ואמר וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת. האי קרא איהו לסטרא עלאה ואיהו לסטרא תתאה, איהו לסטרא עלאה בסטרא דקדושה ואיהו לסטרא תתאה בסטרא אחרא. ת"ח כד ברא קב"ה עלמא שארי למברי מסטרא דכספא דאיהו ימינא בגין דההוא כספא הוה מלעילא, ובעובדא דמשכנא דאיהו כגוונא דיליה שארי מסטרא דשמאלא ולבתר מסטרא דימינא בגין דמשכנא מסטרא דשמאלא הוה.

וזאת התרומה וגו'. כתיב (תהלים נה:18) ערב ובקר וצהרים וגו', האי קרא אוקמוה ואתמר אבל הכא עדן עדנין הוא דצלותא דכל יומא וחברייא אתערו בהני תלת זמנין. ערב דא איהו אספקלריא דלא נהרא, ובקר דא הוא אספקלריא דנהרא, וצהרים לאו האי אתר דאקרי חשך אלא אתר דקיימא בין האי להאי, אבל זמנא דצלותא דמנחה אתר דאתקרי חשך איהו דאחיד בערב וקיימא דא עם דא. [p. 211] ומה דאתמר צהרים דאיהו תוקפא דשמשא לישנא מעליא נקט, והכי ארחא לבר נש אוכם [קל ע"א] קראן ליה חוור ולישנא מעליא נקט ולזמנין לחוור קראן ליה אוכם דכתיב (במדבר יב:1) כי אשה כושית לקח, (עמוס ט:7) הלא כבני כושיים אתם לי.

ערב, דא צלותא דערבית ובגין דבערב דא אתערב ביה סטרא אחרא דחשיך נהוריה ושלטא בליליא שוו ליה רשות ולית ליה זמן קבע. אמורין ופדרין מתעכלין בהאי זמנא ומכאן אתזנו כמה חבילי טהירין דנפקי ושלטי בליליא.

[p. 212] ואי תימא אי הכי הא תנינן דכל אינון מארי סטרא אחרא דרוח מסאבא לא שלטי בארעא קדישא והא מתערי לון ישראל בהאי ואסיר לאתערא לון לשריא על ארעא קדישא. אלא בליליא ההוא תננא סליק, ולא סליק כגוונא דקרבנא אחרא דהוה סליק תננא בארח מישר, והכא הוה סליק ההוא תננא לחד נוקבא דצפון דתמן כל מדורין דרוחין בישין, וכיון דההוא תננא סליק ועקים ארח לההוא סטרא כלהו הוו מתזנין ועאלין בדוכתייהו ולא הוו נפקי ושלטי בעלמא.

חד ממנא קיימא לההוא סטרא על ההוא נוקבא דצפון בכל אינון חבילי טהירין סנגיריא שמיה ובשעתא דההוא תננא עקים ארחיה וסליק האי ממנא ושתין אלף רבוא משריין אחרנין כלהו מתעתדן לקבלא ליה ולאתזנא מניה וקיימן בההוא נוקבא ועאלין בחד פתחא דאקרי קרי ודא איהו רזא דכתיב (ויקרא כו:21, 28) ואם תלכו עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי, בההוא רוגזא דנפיק מפתחא דקרי, ואלין אינון דמשטטי בליליא [p. 213] ובשעתא דנשמתין נפקין לסלקא לאתחזאה לעילא אלין נפקין ומקטרגן לון דלא יכלין לסלקא בר אינון חסידי קדישין דאינון בקעין רקיעין ואוירין וסלקין. ואלין חבילי טהירין נפקי ומודעי מלין כדיבין לבני נשא ואתחזיין לון בדיוקנין אחרנין וחייכאן בהו עד דאושדי זרעא ואקרון מאריהון דקרי בגין דאינון דנפקין מפתחא דקרי גרמי לון. ובשעתא דמתעכלי אמורין ופדרין ההוא תננא רוי לון וזן לון, כפום יקרא דלהון הכי מזונא דידהו מה דאתחזי לון, ובהאי לא נפקי ולא משטטי בארעא קדישא.

ערב, כד"א (שמות יב:38) וגם ערב רב עלה אתם, דכל אינון חבילי טהירין אינון מתערבי בשולטנו דליליא ועל דא לא שויוה חובה לצלותא דערבית דלית מאן דיכיל לאתקנא לה כיעקב דאיהו הוה מדכי משכנא ומתקן ליה כדקא יאות.

[p. 214] ואע"ג דאיהי רשו צלותא דא איהי לאגנא עלן מגו פחד בלילות מגו פחד דכמה סטרין פחד דגיהנם דהא בההוא שעתא טרדי לחייביא בגיהנם על חד תרין מביממא ובגין כך מקדמי ישראל והוא רחום דאיהו בגין פחד דגיהנם, ובשבת דלא אשתכח דינא דגיהנם ולא דינא אחרא אסיר לאתערא ליה דאחזי דהא לית רשו בשבת לאעברא דינא מעלמא.

פחד דקטרוגא דנשמתין כד בעאן לסלקא לעילא לאתחזאה קמי מאריהון ובגין כך אנן מקדימין שומר את עמו ישראל לעד אמן. פחד דכמה מזיקין וקטרוגין דמשתכחי בליליא ואית לון רשו לנזקא למאן דנפיק מתרע ביתיה לבר ובגין כך אנן מקדימין ושמור צאתנו ובואנו.

[p. 215] ועם כל דא מגו דחילו דכל דא אנן מפקידינן גופין רוחין ונשמתין למלכותא עלאה די שולטנו דכלא בידהא. ועל דא צלותא דערבית בכל ליליא וליליא, השתא דקרבנין ומדבחן לא אשתכחו אנן עבדין כל תקונין דאנן עבדין על רזא דנא.

בפלגו ליליא כד רוח צפון אתער בטש בכל אינון מדורין דרוחין בישין ותבר חד טנרא תקיפא ועאל ושאט לעילא ותתא וכל אינון [קל ע"ב] חבילי טהירין עאלין בדוכתייהו ואתבר חילייהו ולא שלטין, וכדין קב"ה עאל לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן והא אתמר.

כד אתי צפרא נהורא דשרגא דשלטא בליליא אגניז מקמי נהורא דיממא וכדין בקר שלטא ואתעבר שולטנו דערב וכדין האי בקר איהו בקר דאור קדמאה. האי בקר אשלים טיבו לעלמין כלהו, מניה אתזנו עלאין ותתאין, האי אשקי לגנתא, האי איהו נטירו דכל עלמא.

[p. 216] הכא רזא לידעי מדין מאן דבעי למיפק לארחא יקום בנגהא וישגח באסתכלותא לפום שעתא לסטר מזרח ויחמי בחיזו דאתוון דבטשי ברקיעא דא סליק ודא נחית ואלין אינון נציצו דאתוון דאתברון בהו שמיא וארעא. אי הוא ידע ברזא דאינון אתוון רזא דשמא קדישא דמ"ב אתוון וידכר לון כדקא חזי ברעותא דלבא יחמי גו נהירו דנגהא דרקיעא שית יודי"ן תלת לסטר ימינא ותלת לסטר שמאלא, ותלת ווי"ן דסלקין ונחתין ונצצי ברקיעא ואינון אתוון דברכת כהנים, וכדין יצלי צלותיה ויפוק לארחא ודאי שכינתא אקדימת עמיה זכאה חולקיה.

[p. 217] כד אתי האי בקר עמודא חד נעיץ בסטר דרום גו מתיחו דרקיעא דעל גבי גנתא בר ההוא עמודא דאיהו נעיץ באמצעו דגנתא ועמודא דא איהו נהיר בנהירו דתלת גוונין מרקמא דארגוונא. בההוא עמודא קיימא ענפא חדא, בההוא ענפא אתעתדו תלת צפרין מתערין צפצופא לשבחא.

פתח חד ואמר (תהלים קיג:1) הללויה הללו עבדי יי' הללו את שם יי', פתח תניינא ואמר יהי שם יי' מבורך מעתה ועד עולם, פתח תליתאה ואמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם יי'. כדין כרוזא קדים וקרי אתערו קדישי עליונין אינון דמשבחן למאריהון אתתקנו בשבחא דיממא. כדין אתפרשון יממא מן ליליא, זכאה חולקיה מאן דקם מגו תושבחתא דאורייתא דלעי בליליא. בההוא זמנא צלותא דצפרא.

כתיב (ישעיה כא:12) אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו. האי קרא אוקמוה ליה על גלותא דישראל דיתבי גו בני שעיר וישראל אמרי [p. 218] לקב"ה שומר מה מלילה, מה תהא עלן מן גלותא דדמי לחשוכא דליליא. מה כתיב, אמר שומר, דא קב"ה. אתא בקר, כבר נהירנא לכו ואפיקנא לכו לפולחני בגין דתזכון לחיי עלמא. שבקתון אורייתי וגם לילה, אעילנא לכו בגלותא כמלקדמין.

אם תבעיון בעיו, כד"א (שם לד:16) דרשו מעל ספר יי' וקראו, ותמן תשכחון במה תליא גלותא דלכון וגאולה וכד תתבעון בה היא תימא ותכריז קמייכו שובו אתיו, שובו בתשובה שלימתא ומיד אתיו ואתקריבו לגבאי.

וברזא דהאי קרא כתיב משא דומה. בשית ארחין דנבואה אתמר לנביאי, בחזון במחזה בחזות ובחזיון בדבר במשא, וכלהו חמשא כלהו כמאן דחמי בתר כותלא ההוא נהירו דנהורא ומנהון כמאן דחמי נהורא דשמשא מגו עששיתא אבל משא הוי כד מטא האי נהורא בטורח סגיא ואתטרח מלה עלוי דלא יכיל לאתגלייא ליה כד"א (במדבר יא:11) לשום את משא כל העם הזה עלי, ובגין כך משא. והכא משא דומה, טורח סגיא דלא יכיל לאתגלייא ואיהו נבואה בלחישו וקיימא בלחישו.

[p. 219] אלי קורא משעיר, הכא לא אתגלייא מאן אמר אלי קורא משעיר, אי קב"ה אי נביאה מהימנא, אבל נבואה דא ודאי קיימא בלחישו גו רזא דמהימנותא עלאה ומגו רזא סתימאה נביאה מהימנא אמר דליה הוה קרי קלא דרזא דמהימנותא ואמר אלי קורא משעיר [קלא ע"א] כד"א (דברים לג:2) וזרח משעיר למו, בגין דרזא דמהימנותא הכי איהו דרגין מגו דרגין אלין פנימאין מאלין קליפה גו קליפה ומוחא גו מוחא והא אוקימנא דכתיב (יחזקאל א:4-5) והנה רוח סערה באה מן הצפון הא דרגא חד, ענן גדול הא דרגא אחרא, ואש מתלקחת הא דרגא תליתאה, ונוגה לו סביב הא דרגא רביעאה, ולבתר ומתוכה כעין החשמל, ולבתר ומתוכה דמות ארבע חיות, דרגין גו דרגין.

[p. 220] אוף הכא כד אתגלייא קב"ה לא אתגלייא אלא מגו דרגין אלין. מסיני בא, דרגא דהוה טמירא יתיר ולבתר אצטריך לאתגלייא ואמר וזרח משעיר, הא דרגא אחרא דאיהו באתגלייא יתיר קליפה דשריא על גבי מוחא ולבתר הופיע מהר פארן, הא דרגא אחרא ולבתר ואתא מרבבות קדש, דא שבחא דכלא דאע"ג דאתגלייא מכל אלין דרגין מההוא אתר דהוא עקרא דכלא שרי לאתגלאה מניה. מאן אתר איהו, מרבבות קדש איהו אינון דרגין עלאין לעילא לעילא.

אוף הכא אלי קורא משעיר, מההוא דרגא דקאמרן דאתדבק לעילא.

שומר מה מלילה שומר מה מליל, שומר דא מטטרון שומר ישראל וכתיב (משלי כז:18) ושומר אדוניו יכובד, ודא דשלטא בליליא.

לילה ליל, מה בין האי להאי. אלא כלא חד אבל בחולקא דא שלטא סטרא אחרא ובחולקא דא לא שלטא כלל. ליל אצטריך לנטורא דכתיב (שמות יב:42) ליל שמורים הוא, ועל דא חסר ה' ודא איהו כד עאל ליליא עד דאתפליג. מפלגו ליליא ולהלאה שלטא לילה בה' דכתיב (שם:29) ויהי בחצי הלילה, הוא הלילה הזה, (תהלים קלט:12) ולילה כיום יאיר. [p. 221] ובגין כך שומר מה מלילה שומר מה מליל.

אמר שומר, אשכחנא בספרא דאדם מה בין ויאמר ואמר, ויאמר לעילא ואמר לתתא. ואל משה אמר, מאן אמר, אמר שומר דא מטטרון. אתא בקר, דא צלותא דשחרית דאיהו שלטנו דיממא ההוא דשליט על ליליא. ואי תימא דאיהו אתי בלחודוי ואתפרש דכר מנוקבא הא כתיב וגם לילה, תרוייהו כחדא ולא מתפרשאן דא מן דא לעלמין. וקלא דא קרי במלין אלין אתא בקר וגם לילה, תרוייהו זמינין לגבייכו.

[p. 222] מכאן ולהלאה אם תבעיון בעיו, אם תבעון בעותכון בצלו קמי מלכא קדישא, בעיו, צלו ובעו בעותכון ותובו לגבי מאריכון.

אתיו, כמאן דזמין לקבלא לבנוי ולרחמא עלייהו. אוף הכי קב"ה בקר וגם לילה קרא ואמר אתיו. זכאה עמא קדישא דמאריהון בעי לון וקרי לון לקרבא לון לגביה.

כדין עמא קדישא בעאן לאתחברא בבי כנישתא וכל מאן דאקדים בקדמיתא אתחבר בשכינתא בחבורא חדא. תא חזי ההוא קדמאה דאשתכח בבי כנישתא זכאה חולקיה דאיהו קיימא בדרגא דצדיק בהדי שכינתא ודא איהו רזא (משלי ח:17) ומשחרי ימצאנני, דא סליק בסליקו עלאה.

ואי תימא הא תנינן בשעתא דקב"ה אתי לבי כנישתא ולא אשכח תמן עשרה מיד כועס, ואת אמרת ההוא חד דאקדים אתחבר בשכינתא וקיימא בדרגא דצדיק. אלא למלכא דשדר לכל בני מתא דישתכחון עמיה ביום פלן בדוך פלן, עד דהוו מזמני גרמייהו אינון בני מתא אקדים חד ואתא לההוא אתר. בין כך ובין כך [p. 223] אתא מלכא אשכח לההוא בר נש דאקדים תמן אמר ליה פלן בני מתא אן אינון. אמר ליה מארי אנא אקדימנא מנייהו והא אינון אתאן אבתראי לפקודא דמלכא. כדין טב בעיני מלכא ויתיב תמן בהדיה ואשתעי עמיה ואתעביד רחימא דמלכא. בין כך [קלא ע"ב] ובין כך אתו כל עמא ואתפייס מלכא עמהון ושדר לון לשלם. אבל אי בני מתא לא אתיין וחד לא אקדים לאשתעי קמי מלכא לאחזאה בגינייהו דהא כלהו אתיין מיד כעיס ורגיז מלכא.

אוף הכא כיון דחד אקדים ואשתכח בבי כנישתא ושכינתא אתיא ואשכח ליה כדין אתחשיב כאלו כלהו אשתכחו תמן דהא דא אוריך לון תמן, מיד אתחברת עמיה שכינתא ויתבי בזווגא חד ואשתמודע בהדיה ואותיב ליה בדרגא דצדיק. ואי חד לא אקדים ולא אשתכח תמן מה כתיב, (ישעיה נ:2) מדוע באתי ואין איש, ואין עשרה לא כתיב אלא ואין איש, איש לאתחברא בהדאי למהוי גבאי כד"א איש האלהים, למהוי בדרגא דצדיק.

ולא עוד אלא דאשתמודע בהדיה ושאיל עלוי אי יומא חד לא אתי כמא דאוקימנא דכתיב (שם:10) מי בכם ירא יי' שומע בקול עבדו. והא אתערנא בהאי על מה דכתיב אלי קורא משעיר דהא דרגא בתר דרגא גו דרגא, ההוא שומר קורא בחילא בכל יומא ויומא ודא איהו שומע בקול עבדו, עבדו דא מטטרון. ובגין כך זכאה איהו מאן דאקדים לבי כנישתא לסלקא בההוא דרגא עלאה דקאמרן.

[p. 224] כד אתי צפרא וצבורא אשתכחו בבי כנישתא בעאן לאשתכחא בשירין ותושבחן והא אוקימנא דסדורא איהו לאתערא רחימו דלעילא ותתא לאתקנא תקונין ולאתערא חדווא דהא בגין כך ליואי באינון שירין ותושבחן לאתערא רחימו וחדווא לעילא.

ומאן דאשתעי בבי כנישתא ווי ליה דאחזי פרודא, ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל דאחזי דהא לית אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא. דהא בשעתא דישראל מסדרי בבי כנישתא סדורא דשירין ותושבחן וסדורא דצלותא כדין מתכנשי תלת משריין דמלאכי עלאי. משרייא חדא אינון מלאכין קדישין דקא משבחן לקב"ה ביממא בגין דאית אחרנין דקא משבחן לקב"ה בליליא ואחרנין אינון דקא משבחן ליה ואמרין שירין ותושבחן בהדייהו דישראל ביממא.

משרייא תניינא אינון מלאכין קדישין דמשתכחי בכל קדושה וקדושה דישראל מקדשי לתתא ובשולטנו דלהון כל אינון דמתערין בכל אינון רקיעין בההוא צלותא דישראל.

משרייא תליתאה אינון עולימתן עלאין דקא מתתקני עם מטרוניתא ומתקני לה לאעלא לה קמי מלכא ואלין אינון משריין עלאין על כלהו.

וכל אינון מתתקני בסדורא דישראל דמתקני לתתא באינון שירין ותושבחן ובההוא צלותא דקא מצלי ישראל. כיון [p. 225] דאלין תלת משריין מזדמני כדין ישראל פתחי וזמרי קמי מאריהון ואינון משרייא חדא די ממנא לשבחא למאריהון ביממא אזדמנן עלייהו וזמרי עמהון כחדא באינון שבחי דדוד מלכא והא אוקימנא מלי.

בההוא זמנא דמסיימי ישראל שבחי דאינון תושבחן דדוד כדין תושבחתא דשירתא דימא כמא דאוקימנא. ואי תימא האי תושבחתא אמאי איהי בתקונא בתרייתא בתר שבחי דדוד והא תורה שבכתב אקדימת לתורה שבעל פה ואקדימת לנביאים ואקדימת לכתובים וכמא דאקדימת הכי אצטריך לאקדמא. אלא מגו דכנסת ישראל לא אתתקנת אלא מתורה שבכתב הכי אצטריך לומר בשירותא דתקונהא, והאי תושבחתא מעליא מכל שאר תושבחן דעלמא ואיהי לא אתתקנת מכלהו כמא דאתתקנת [קלב ע"א] מתושבחתא דא, ובגין כך איהי סמוך לצלותא דמיושב כמא דאוקימנא.

בה שעתא כד שירתא דימא אתמר מתעטרא כנסת ישראל בההוא כתרא דזמין קב"ה לאעטרא למלכא משיחא וההוא כתרא גליפא מחקקא בשמהן קדישין כמא דאתעטר ההוא יומא דאעברו ישראל ית ימא ואטבע קב"ה לכל משריין דפרעה ופרשוהי. בגין כך בעי בר נש לשוואה רעותיה בהאי שירתא וכל מאן דזכי לה בהאי עלמא זכי למחמי למלכא משיחא בתקוני ההוא כתרא ובחגירו זייניה וזכי לשבחא האי שירתא תמן והא אוקימנא מלי.

[p. 226] כיון דמטי בר נש לישתבח נטיל קב"ה ההוא כתרא ושוי ליה קמיה וכנסת ישראל שריאת לאתתקנא למיתי לקמי מלכא עלאה, ואצטריך לאכללא לה בתליסר מכילן עלאי דמנהון אתברכת ואינון תליסר בוסמין עלאין כד"א (שיר ד:14) נרד וכרכום קנה וקנמון וגו', והכא אינון שיר ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה נצח גדולה וגבורה תהלה ותפארת קדושה, הא תריסר ולבתר לחברא לה בהדייהו ולומר ומלכות בגין דאיהי מתברכא מנייהו. ועל דא איצטריך בשעתא דאתכלילת בינייהו לשוואה רעותא ולבא להאי ולא לישתעי כלל דלא לפסוק בינייהו, ואי פסיק בינייהו מתחות גדפי כרובייא נפיק חד שלהובא קרי בחילא ואמר פלניא דפסיק גאותא דקב"ה ישתצי ויתפסק דלא יחמי גאותא דמלכא קדישא כד"א (ישעיה כ"ו:10) ובל יראה גאות יי', בגין דאלין תליסר אינון גאות יי'.

מכאן ולהלאה אל ההודאות וכו', דא מלכא עלאה דשלמא דיליה, בגין דכל הני שבחן אינון לגביה דכנסת ישראל כד משבחא במשרייהא דלתתא, כד"א שיר השירים אשר לשלמה, למלכא דשלמא דיליה.

[p. 227] מתמן ולהלאה (שם מה:7) יוצר אור ובורא חשך עושה שלום, והא אתערנא ביה ואתערו חברייא דהני אינון תקונין דעלמא עלאה, אל ברוך תקוני דעלמא תתאה מאינון כ"ב אתוון זעירין בגין דאית אתוון רברבן ואתוון זעירין, אתוון זעירין מעלמא תתאה, אתוון רברבן מההוא עלמא דאתי.

בכלא אינון רברבן, אינון רברבן בגרמייהו כד אתיין יחידאין, אינון רברבן דכד לא פשיטין יתיר אינון אתיין כל את ואת ברתיכא דאתחזי ליה כגון שבחא דשבת דאינון אתוון אל אדון על כל המעשים, ברוך ומבורך בפי כל הנשמה, אלין אתוון בחמש חמש תיבין דאינון חמשין תרעין דעלמא דאתי.

תרין אתוון אחרנין די בסופא ש"ת אינון בשית שית תיבין דאינון שית סטרין דעלמא דאתי ונפקי מתמן [p. 228] כגון שבח יתנו לו כל צבא מרום, תפארת וגדולה שרפים ואופנים וחיות הקודש. אלין תרין אתוון בשית שית, תרין אתוון קדמאי בחמש חמש, כלהו שאר אתוון די באמצעיתא כלהו בארבע ארבע בגין דאינון רזא דרתיכא עלאה.

אינון אתוון קדמאי ואינון דבסופא אינון שלימו דכ"ב אתוון בגין דאית בהו כ"ב תיבין לקבל כ"ב אתוון עלאין, אשתארו תמניסר אתוון אחרנין דקא סלקין ברתיכייהו לארבע ארבע לע"ב תיבין דאינון רזא דשמא מפרש גליפא קדישא דע"ב אתוון דקב"ה אתעטר בהו, ושמא דא איהו מעטרא לכנסת ישראל וסליק ברזהא לאתעטרא בהו גו שליחותא דמאריה.

וסימניך דאלין אתוון דקא מתעטרן בשבחא עלאה דא קדמאי וסופי דסלקין בעטרייהו אינון א"ת ב"ש, אל"ף בחמש, תי"ו בשית, בי"ת בחמש, שי"ן בשית. בג"כ רזא דא"ת ב"ש [קלב ע"ב] כללא דכ"ב אתוון דאינון עטרא דתלתין ותרין שבילין.

וסימניך דאינון אתוון אחרנין דסלקין ברתיכייהו ג"ר, שארי בגימ"ל וסיים ברי"ש וכלהו רזא [p. 229] דרתיכא קדישא. א"ת ב"ש רזא דשמא קדישא, ג"ר רזא דרתיכא קדישא דסלקא לע"ב ואתעביד מנייהו שמא קדישא לאתעטרא כנסת ישראל מגו רתיכא עלאה. ובגין כך ההוא שמא כלילא ברזא דאבהן ימינא ושמאלא ואמצעיתא, ואיהי מתעטרא בהו למהוי שמא קדישא ולאו שמא עלאה כאינון שמהן עלאין דעלמא עלאה דאתאחדא לעילא לעילא ואע"ג דהאי שמא עלאה איהו אבל רזא דיליה דוד מלכא דמתעטרא באבהן.

[p. 230] שמא דמ"ב אתוון רזא דיליה אבהן דקא מתעטרן בעלמא עלאה, ועלמא עלאה במה דלעילא ועל דא סליק ולא נחית אתעטר גו מחשבה עילאה. זכאה חולקיה מאן דידע ליה ואזדהר ביה.

שמא דע"ב דוד דקא מתעטרא באבהן ורזא דיליה סליק ונחית כגוונא דא מצפ"ץ שמא דתליסר מכילן דרחמי, אינון תריסר רזא דרתיכא קדישא דנפקין מחד דשריא עלייהו, ובגין כך סליק ונחית וכלהו סלקין ונחתין בר האי דסליק ולא נחית. ועל דא שמא דע"ב סליק ונחית סליק מסטרא דא ונחית מסטרא דא, שמא דתליסר מכילן סליק מסטרא דא ונחית מסטרא דא וההוא דנחית בגין לאמשכא טיבו לתתא. ועל דא א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"פ ז"ע ח"ס ט"ן י"ם כ"ל אתוון קדמאי סלקין בחושבנא ואתוון אחרנין נחתי בחושבנא בגין לאמשכא טיבו דלעילא לתתא.

[p. 231] שמא דמ"ב איהו מעטרא לרתיכא עלאה, שמא דע"ב איהו מעטרא לרתיכא תתאה. זכאה חולקיה מאן דישתדל למנדע למאריה, זכאה איהו בעלמא דין ובעלמא דאתי.

ובגין כך תושבחתא דשבת דקא משבח למלכא דשלמא דיליה, משבח ליה בשמא דע"ב ובכ"ב תיבון רזא דכ"ב אתוון בגין דתתעטר ביה לסלקא לעילא בתושבחתא דא. ועל דא אל אדון תושבחתא דעלמא דאתי איהו ופריחו דרתיכא עלאה דמתעטרא לסלקא לעילא ופריחו דכנסת ישראל דמתעטרא לסלקא גו רתיכא עלאה.

א"ת ב"ש סלקין ונחתין כמא דאתמר, א"ל ב"ם סלקין ולא נחתין וסימניך דא שבת בלחודוי ודא שבת ויום הכפורים סלקא רזא לעילא לעילא עד דמתעטרא כלא באין סוף.

[p. 232] אל ברוך דא סדורא דאתוון זעירין ותקוני כנסת ישראל בכל יומא בצלותא, ובגין דאינון אתוון זעירין לית רווחא בינייהו ואינון תקוני עולימתן דאתיין עם מטרוניתא לגבי מלכא עלאה.

קדושה דא דקא מקדשי מלאכי עלאי לאו איהו ביחיד והא אוקימנא כל קדושה דאיהו בלשון הקודש יחיד אסיר ליה למימר לה, תרגום לעולם ביחיד ולא בסגיאין ויחיד איהו תקונא דיליה ודאי ולא סגיאין, וסימניך לרזא דא שנים מקרא ואחד תרגום, שנים לישנא דסגיאין איהו דודאי קדושה דלשון הקדש אסיר איהו ביחיד, קדושת תרגום אסיר איהו בסגיאין אלא ביחיד לעולם, אחד תרגום תנינן ולא תרין ולא יתיר. תרגום אתיא למיעוטא והכי אצטריך, לשון הקודש אתיא לרבוייא והכי אצטריך דמעלין בקודש ולא מורידין, ובתרגום מורידין ולא מעלין, אחד תנינן ולא יתיר ולא מעלין כלל.

[p. 233] קדושה דא קדושתא דאתקדשת שכינתא וכל אינון רתיכין דילה לאתתקנא לגבי מלכא עלאה, ובגין דאיהי קדושת עלמא תתאה איהי מיושב ולא בעמידה. [קלג ע"א] קדושה אחרא דאהדורי צלותא איהי קדושתא דעלמא עלאה ובגין כך איהי בעמידה בגין לאמשכא לה לתתא וכל מלוי דעלמא עלאה איהו בעמידה ולא מיושב. ובכל הני קדושאן ישראל מתקדשי בהו לתתא, ועל דא ישראל מתקדשי בקדושה דרתיכא תתאה מיושב ובקדושה דרתיכא עלאה מעומד. קדושה אחרא איהי תוספת קדושה בגיני כך איהי בתר צלותא, ובגין דאיהי תוספת קדושה על קדושן אחרנין איהי לבתר צלותא, ובגין דכל חד וחד בעי לאמשכא עליה מההוא תוספת אתתקן לכל יחיד ויחיד קדושת תרגום.

[p. 234] ואי תימא הא אית בה קדושת לשון הקדש, ההוא לצבור לאתקדשא כלהו בכלל בההוא תוספת קדושה ובגין דיחיד לית ליה רשו בלשון הקדש לומר ולאתקדשא יחידאי אתקינו ליה בלשון תרגום ואיהו ביחיד לאתקדשא כל חד וחד בההוא תוספת לאמשכא עליה קדושה יתיר. זכאה חולקיהון דישראל דקא מתקדשי בקדושי עלאי בגין דאינון דבקין לעילא דכתיב (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם.

כתיב (מלכים ב ד:9-10) הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד, וכתיב נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה. בהאי קרא אית לן סימנא בעלמא. הנה נא ידעתי, דא איהו רעותא דבר נש לשואה בגויה.

כי איש אלהים קדוש הוא, דא איהו עלמא עלאה דאיהו יתיב על כורסי יקריה וכל קדושאן נפקין מניה ואיהו מקדש לכלהו עלמין.

עובר עלינו תמיד, מההוא קדושה דאיהו מקדש לכל עלמין לעילא איהו מקדש לן בהאי עלמא דהא לית קדושה לעילא אלא אי אית קדושה לתתא כמא דכתיב (ויקרא כב:32) ונקדשתי בתוך בני ישראל. [p. 235] והואיל וכך הוא נעשה נא עלית קיר קטנה, דא איהו סדורא דתקונא דשכינתא דאיהי עלית קיר כד"א (ישעיה לח:2) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. קטנה בגין דאיהי זעירא כד"א (קהלת ט:14) עיר קטנה.

ונשים לו שם, בתקונא דא דאנן מתקנין ובסדורא דילן בשירין ותושבחן ובצלותא, ותקונא דא אנן מתקנין לגביה לנייחא דיליה.

מטה ושלחן וכסא ומנורה, ארבע אלין כלהו בשכינתא אינון ואיהי כלא, וכל תקונין אלין מתתקנן לגבי עלמא עלאה בסדורא דאנן מסדרין. בסדורא דצלותא דערבית ובתקונא דיליה הא מטה, בסדורא דאינון קרבנין ועלוון דאנן מסדרין בצפרא ואינון שירין ותושבחן הא שלחן, בההוא סדורא דמיושב ובתקונא דקרית שמע בההוא יחודא דאנן מתקנין הא כסא, בההוא סדורא דצלותא דמעומד ובאינון קדושאן ותוספת קדושה וברכאן דאנן מסדרין הא מנורה.

[p. 236] זכאה איהו בר נש דדא שוי ברעותיה לאשלמא לגבי מאריה בכל יומא ולאתקנא לגביה הני תקונין, כדין ודאי קב"ה יהא אושפיזיה בכל יומא. זכאה איהו בהאי עלמא וזכאה איהו בעלמא דאתי בגין דאלין ארבע אינון תקוני שכינתא לאתקנא לגבי בעלה, בארבע תקונין אלין אתתקנת בשפירהא בחזווהא ע"י דעמא קדישא בכל יומא.

מטה אתיהיבת ליה ליעקב לאתקנא ועל דא יעקב אתקין צלותא דערבית. שלחן אתקין דוד מלכא באינון שירין ותושבחן דאיהו אתקין כד"א (תהלים כג:5) תערך לפני שלחן. כסא אתקין אברהם באתקשרותיה טיבו ושלימו דנשמתין לכל בני עלמא ולית תקונא דכסא אלא חסד דאברהם כד"א (ישעיה טז:5) והוכן בחסד כסא. מנורה [קלג ע"ב] אתקין יצחק דאקדיש שמא דקב"ה לעיניהון דכל עלמא ונהיר נהירו דבוצינא עלאה בההוא קדושה.

[p. 237] בגיני כך צריכין עמא קדישא לומר תדיר שבחא דמאריהון ולשואה רעותהון לסדרא לגבי עלמא עלאה דאיהו מאריה דביתא איש האלהים מטה ושלחן וכסא ומנורה למהוי שלימו בכל יומא עילא ותתא.

 

בשעתא דקא מיחדי ישראל יחודא דרזא דשמע ישראל ברעותא שלים כדין נפיק מגו סתימו דעלמא עלאה חד נהירו וההוא נהירו בטש גו בוצינא דקרדינותא ואתפלג לע' נהורין ואינון ע' להטי בע' ענפין דאילנא דחיי. כדין ההוא אילנא סליק ריחין ובוסמין וכל אילני דגנתא דעדן כלהו סלקין ריחין ומשבחן למאריהון דהא כדין אתתקנת מטרוניתא לאעלא לחופה בהדי בעלה. כל אינון שייפין עלאין כלהו מתחברן בתיאובתא חדא וברעותא חדא למהוי חד בלא פרודא כלל, וכדין בעלה אתתקן לגבה לאעלה בחופה ביחודא חד לאתייחדא במטרוניתא.

[p. 238] ועל דא אנן מתערי לה ואמרינן (דברים ו:4) שמע ישראל, אתקין גרמך הא בעלך לגבך בתקונוי זמין לקבלך.

יי' אלהינו יי' אחד, ביחודא חד ברעותא חד בלא פרודא דכל אינון שייפין כלהו אתעבידו חד ועיילין בחד תיאובתא. כיון דאמרי ישראל אחד באתערותא דשית סטרין כדין כל אינון שית סטרין אתעבידו חד, ורזא דא ו' חד פשיטו בלחודוי בלא דבקותא אחרא לגביה אלא איהו בלחודוי פשיט מכלא ואיהו חד.

בההוא שעתא מטרוניתא מתתקנא ומתקשטא ועאלין לה שמשהא בלחישו סגי לגבי בעלה ואמרי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דא איהו בלחישו דהכי אצטריך לאעלא לה לגבי בעלה. זכאה עמא דידעי דא ומסדרי סדורא עלאה דמהימנותא.

[p. 239] בההוא שעתא דאתחברו בעלה ואתתא כחדא כדין כרוזא נפיק מסטרא דדרום אתעתדו חילין ומשריין דגלי רחימותא לגבי מאריכון. כדין אתער חד ממנא עלאה בוא"ל רב משריין ובידיה ארבע מפתחן דנטיל מד' סטרי עלמא, חד מפתחא אתרשים באת י' וחד מפתחא אתרשים באת ה' וחד מפתחא אתרשים באת ו'. מפתחא אחרא דאתרשים באת ה' אנח לה תחות אילנא דחיי. אינון תלת מפתחן דאתרשימו בתלת אתוון אלין אתעבידו חד, כיון דאתעבידו חד ההוא מפתחא אחרא סליק וקאים ואתחבר בההוא אחרא כללא דתלתא וכל אינון משריין וחיילין עאלין לאלין תרין מפתחן גו גנתא וכלהו מיחדי כגוונא דלתתא.

יהוה, דא רשימו דאת י' רישא עלאה דבשמא קדישא. אלהינו, דא איהו רזא דרשימו דאת ה' עלאה את תניינא דבשמא קדישא. יהוה, דא משיכו דאתמשך לתתא ברזא דרשימו דאת ו' דאינון תרין אתוון אתמשכו למהוי באתר דא ואיהו אחד. כל הני תלתא אינון חד ביחודא חד.

[p. 240] כיון דכל דא אתעביד ביחודא חד ואשתאר כלא ברזא דאת ו' שלים מרישא דמבועא ומהיכלא פנימאה וירית לאבא ואימא כדין עאלין לה למטרוניתא בהדיה דהא השתא איהו שלים בכל טיבו עלאה ויכיל לאתזנא לה ולמיהב לה מזונא וספוקא כדקא יאות. וכל אינון שייפין דיליה כלהו חד, כדין עאלין לה לגביה בלחישו. אמאי בלחישו, בגין דלא יתערב זר בההוא חדוה כד"א (משלי יד:10) ובשמחתו לא יתערב זר.

כיון דאיהו אתיחד לעילא בשית סטרין, אוף הכי איהי אתיחדת לתתא בשית סטרין אחרנין בגין למהוי [קלד ע"א] אחד לעילא ואחד לתתא כד"א (זכריה יד:9) יהיה יי' אחד ושמו אחד. אחד לעילא בשית סטרין דכתיב (דברים ו:4) שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, הא שית תיבין לקבל שית סטרין. אחד לתתא בשית סטרין, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הא שית סטרין אחרנין בשית תיבין. יי' אחד לעילא ושמו אחד לתתא.

[p. 241] ואי תימא הא כתיב אחד לעילא ולתתא לא כתיב אחד. ועד הוא אחד בחלופי אתוון. אתוון דדכורא לא מתחלפי, דנוקבא מתחלפי ודא שבחא דדכורא על נוקבא. ובגין דלא תשלוט עין הרע אנן מתחלפי אתוון דלא אמרן אחד באתגלייא, ובזמנא דאתי דיתעבר ההוא עין הרע מעלמא ולא תשלוט בהדה כדין אתקרי אחד באתגלייא, בגין דהשתא דההוא סטרא אחרא אתדבק בהדה לאו איהי אחד אלא דאנן מיחדין לה בלחישו ברזא דאתוון אחרנין ואמרי ועד, אבל בזמנא דאתי דיתפרש ההוא סטרא מינה ויתעבר מעלמא כדין יתקרי אחד ודאי דלא יהא בהדה שותפו ודביקו אחרא כד"א (זכריה יד:9) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד באתגליא בהדיא ולא בלחישו ולא ברזא.

[p. 242] ועל דא אנן מיחדין לה מההוא סטרא אחרא כמאן דזמין לאחרא למיהוי סהיד דיליה, בגין דדא איהו סהיד דילן וסטרא אחרא לאו איהו סהדא לגבן, ובגין דא איהי אתפרשת מההוא סטרא. כיון דאתת אנן עאלין לה לחופה לגבי מלכא עלאה בכל רעותא וכוונא דלבא ועל דא איהי אחד.

בשעתא דאיהי אתת בעולימתהא ובעאת לאתפרשא מסטרא אחרא לא אתת אלא כמאן דאזדמנת למחמי ביקרא דמלכא ולא יתיר והכי מכריזי דיזדמנון למחמי ביקרא דמלכא, כדין סטרא אחרא לא ניחא ליה למחמי ואתפרש מינה כד"א (שיר ג:11) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, פוקו למחמי. כיון דאתת כל אינון שמשהא עאלין לה לחופה בהדי מלכא בלחישו ברזא, דאלמלא לאו הכי לא יתפרש מינה ההוא סטרא אחרא ויתערב בחדווהא. אבל בזמנא דאתי דיתפרש ההוא סטרא אחרא מינה ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.

כיון דעאלת לחופה ואיהי בהדי מלכא בחדווא כדין אנן מתערי חדווא דימינא ושמאלא כד"א (דברים ו:5) ואהבת את יי' אלהיך וגו', והיה אם שמוע וגו' בלא דחילו כלל דהא סטרא אחרא לא יתקרב תמן ולית ליה רשו.

[p. 243] כלה כל זמנא דבעאן לאעלא לה לגבי מלכא לחדווא דשמושא אצטריך בלחישו ברזא בגין דלא ישתכח ברגלי צעדהא רמז דסטרא בישא ולא יתדבק בהדה ולא ישתכחון בבנוי רמז פסול כלל. והכי אמר יעקב לבנוי חס ושלום שמא אירע פסול בערסי. כדין אינון אמרי כמא דלית בלבך אלא אחד וגו', לית לן דביקו בסטרא אחרא כלל דהא פרישא הוה מערסך ואנחנא ביחודא חדא ולא הוינן כלל מסטרא אחרא לא ברעו ולא במחשבה אלא ביחוד הוינן ברעו ומחשבה דילן.

כיון דידע דסטרא אחרא לא אתדבק תמן כלל כדין עאלת אתתא לגבי בעלה בלחישו ברזא דיחודא דשית סטרין. פתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דהא איהי ברזא דאחד בעולימתהא בלא ערבובא כלל ולא שותפו דסטרא אחרא.

ותא חזי בההוא שעתא יעקב ובנוי הוו בדיוקנא עלאה לתתא בהדי שכינתא, יעקב הוה ברזא דשית סטרין דעלמא עלאה ברזא חד, בנוי הוו בדיוקנא דשית סטרין דעלמא תתאה. ואיהו בעא לגלאה לון ההוא קץ כמא [p. 244] דאוקימנא דאית קץ ואית קץ, אית קץ הימין ואית קץ הימים. קץ הימין דא רזא מלכו דשמיא, קץ [קלד ע"ב] הימים דא מלכו חייבא רזא דסטרא אחרא דאקרי קץ כל בשר והא אוקימנא.

כיון דחמא דאסתלקת שכינתא מניה וגו' אינון אמרו כמא דלית בלבך אלא אחד דאנת ברזא דעלמא עלאה ואיהו אחד, אוף אנן דהוינן ברזא דעלמא תתאה איהו אחד. ועל דא אדכרו תרי לבבות רזא דעלמא עלאה דאיהו לבא דיעקב ורזא דעלמא תתאה דאיהו לבא דבנוי. כדין אעיל לה בלחישו. [p. 245] וכמא דאינון אתייחדו רזא דעלמא עלאה באחד ורזא דעלמא תתאה באחד, אוף הכי אנן צריכין ליחדא עלמא עלאה באחד וליחדא עלמא תתאה ברזא דאחד, דא בשית סטרין ודא בשית סטרין, ובגין כך שית תיבין הכא ברזא דשית סטרין ושית תיבין הכא ברזא דשית סטרין (זכריה יד:9) יי' אחד ושמו אחד. זכאה עדביה וחולקיה מאן דשוי רעותיה להאי בעלמא דין ובעלמא דאתי.

רב המנונא סבא אמר באתערותא דיחודא ושפיר איהו ורזא דברירא דמלה הא אוקימנא ומלין אלין זמינין לאתערא קמי עתיק יומין בלא כסופא כלל.

 

פתח ואמר ויקחו לי תרומה, הכא איהו יחודא בכללא חדא עילא ותתא. ויקחו תרומה לא כתיב אלא ויקחו לי תרומה עילא ותתא בכללא חדא בלא פרודא כלל.

[p. 246] מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. האי קרא הכי אצטריך כל איש אשר ידבנו לבו יקח את תרומתי, מאי מאת כל איש. אלא רזא הכא לאינון מארי מדין. זכאין אינון צדיקיא דידעי לשואה רעותא דלבהון לגבי מלכא עלאה וכל רעותא דלהון לאו איהו לגבי עלמא דא ובכסופא בטלא דיליה אלא ידעי ומשתדלי לשואה רעותהון ולאתדבקא לעילא בגין לאמשכא רעותא דמאריהון לגבייהו מעילא לתתא. ומאן אתר נטלי ההוא רעותא דמאריהון לאמשכא לה לגבייהו, נטלי לה מאתר חד עלאה קדישא דמניה נפקין כל רעותין קדישין. ומאן איהו, כל איש דא צדיק דאקרי כל כד"א (קהלת ה:8) ויתרון ארץ בכל היא, (תהלים קיט:128) על כן כל פקודי כל. איש כד"א (בראשית ו:9) איש צדיק, דא איהו כל איש מאריה דביתא דרעותיה תדיר לגבי מטרוניתא כגברא דרחים לאתתיה ותדיר ידבנו לבו, איהו רחים לה, ולבו דאיהי מטרוניתא דיליה ידבנו לאתדבקא ביה. [p. 247] ואע"ג דרחימו סגיא דא בדא דלא מתפרשן לעלמין מההוא כל איש מאריה דביתא מאריה דמטרוניתא מניה תקחו את תרומתי. ארחיה דעלמא מאן [קלה ע"א] דבעי לנסבא אתתיה דבר נש מניה איהו קפיד ולא שביק לה, אבל קב"ה לאו הכי, אע"ג דכל רחימו דילה לגביה ורחימו דיליה לגבה מניה נטלין לה לאשראה בינייהו מההוא אתר עלאה דכל רחימו דאתתא ובעלה שריא מתמן תקחו את תרומתי. זכאה חולקהון דישראל וזכאין דלהון דזכו להאי.

וזאת התרומה אשר תקחו מאתם. ואי תימא אי הכי אשר תקחו מאתו מבעי ליה, מאי מאתם. מתרין שמהן אלין.

תו רב ייסא סבא אמר מאתם מאת ם' דאיהו רזא דעלמא עלאה אתר מדוריה דהאי צדיק דאיהו אתעטר מאת ם' ומתמן נטיל חיין לאתזנא לעלמין כלהו, וכלא מלה חדא.

רזא לחכימין אתיהיבת זכאה חולקהון דאע"ג דאינון נטלין לה הכא לא יכלין אלא ברשו דבעלה וברעו דיליה למעבד פולחנא דרחימו לגביה וכדין ברחימו דיליה תקחו את תרומתי. וכל דא באינון פולחני דצלותא ותקונא וסדורא דישראל מסדרין בכל יומא.

[p. 248] מאתם מכללא דשית סטרין עלאין וכלא חד. מאתם מאינון זמני ושבתי וכלא רזא חדא.

זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש וגו'. זהב, ביומא דרזא דראש השנה דאיהו יומא דזהב ושלטא ההוא סטרא כד"א (איוב לז:22) מצפון זהב יאתה.

וכסף, דא יום הכפורים דמתלבנן חוביהון דישראל כתלגא כד"א (ישעיה א:18) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, וכתיב (ויקרא טז:30) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם.

ונחשת, יומי דקרבנין דחג דאנון רתיכי דשאר עמין ואקרון רזא דהרי נחשת ובגין כך מתמעטין בכל יומא ואזלין.

[p. 249] ותכלת, דא פסח שולטנו דרזא דמהימנותא רזא דנהורא תכלא ובגין דאיהי תכלא לא שלטא עד דשציאת ועברת כד"א (שמות יב:23) ועבר יי' לנגף את מצרים. בג"כ כל גוונין בחלמא טבאן בר תכלא.

וארגמן, דא שבועות רזא דארגוונא דאורייתא שבכתב אתיהיבת ביה כלילא מכל סטרין מימינא ומשמאלא כד"א (דברים לג:2) מימינו אש דת למו, ודא איהו ארגמן.

ותולעת שני דא איהו חמשה עשר באב דבנות ישראל נפקי במאני מלת כד"א (איכה ד:5) האמונים עלי תולע.

[p. 250] עד הכא שית זמנין, מכאן ולהלאה רזא דעשרת ימי תשובה. ושש ועזים ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים ועצי שטים ושמן למאר בשמים לשמן המשחה וגו' ואבני שוהם ואבני מלואים, עד הכא תשעה לקבל תשעה יומין ויום הכפורים משלים לעשרה. ומכל אלין אנן נטלין תרומת יי' בכל זמנא וזמנא בגין לאשראה עלן. בר"ה אנן נטלין תרומת יי' ואיהי רזא דר"ה דאתיא מסטרא דזהב.

מיום הכפורים אנן נטלין לה ואיהי יום הכפורים דירתא ברתא לאימא.

מסכות אנן נטלין לה דכתיב (במדבר כט:35) ביום השמיני עצרת תהיה לכם, ודא איהי תרומת יי'.

מפסח, איהי פסח והא אוקימנא רזא דנהורא תכלא.

משבועות אנן נטלין לה דכתיב (שמות כ:1) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, ואנן נטלין מתורה שבכתב תורה שבעל פה.

[p. 251] חמשה עשר באב איהי קיימא בחדווא על בנות ישראל. כל שאר יומין אינון לתקונא דילה, ועל דא אשר תקחו מאתם כתיב.

כגוונא דאינון אתייחדן לעילא אוף הכא איהי אתיחדת לתתא ברזא דאחד למהוי עמהון לעילא חד לקבל חד. קב"ה אחד לעילא לא יתיב על כורסי יקריה עד דאתעבידת ברזא דאחד כגוונא דיליה למהוי אחד באחד.

רזא דשבת איהי שבת דאתאחדת ברזא [קלה ע"ב] דאחד למשרי עלה רזא דאחד.

צלותא דמעלי שבתא דהא אתייחדת כורסייא קדישא ברזא דאחד ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא עלאה. כד עייל שבתא איהי אתיחדת ואתפרשת מסטרא אחרא וכל דינין מתעברין מינה ואיהי אשתארת ביחודא דנהירו קדישא ואתעטרת בכמה עטרין לגבי מלכא קדישא וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כלהו ערקין ולית שולטנו אחרא בכל עלמין ואנפהא נהירין בנהירו עלאה ואתעטרת לתתא בעמא קדישא וכלהו מתעטרן בנשמתין חדתין. [p. 252] כדין שירותא דצלותא לברכא לה בחדווא בנהירו דאנפין ולומר ברכו את יי' המבורך, את יי' דייקא בגין למפתח לגבה בברכה.

ואסיר לעמא קדישא למפתח לגבה בפסוקא דדינא כגון והוא רחום וגו' בגין דהא אתפרשת מרזא דסטרא אחרא וכל מארי דינין אתפרשו ואתעברו מינה, ומאן דאתער האי לתתא גרים לאתערא הכי לעילא וכרסייא קדישא לא יכלא לאתעטרא בעטרא דקדושה דכל זמנא דמתערי לתתא אינון מאריהון דדינא דהוו מתעברן והוו אזלי כלהו לאתטמרא גו נוקבא דעפרא דתהומא רבא כלהו תייבין לאשראה בדוכתייהו ואתדחקא בהו אתרא קדישא דבעאת נייחא.

[p. 253] ולא תימא דדא איהו בלחוד אלא לית אתערותא לעילא לאתערא עד דישראל מתערי לתתא כמא דאוקמוה דכתיב (תהלים פא:4) בכסא ליום חגנו, ליום חג לא כתיב אלא ליום חגנו. ועל דא אסיר לעמא קדישא דקא מתעטרין בעטרין קדישין דנשמתין בגין לאתערא נייחא דאינון יתערון דינא אלא כלהו ברעו ורחימו סגי דיתערון ברכאן עילא ותתא כחדא.

ברכו את יי', את דייקא כדקאמרן דא שבת דמעלי שבתא.

ברוך יי' המבורך, דא אפיקו דברכאן ממקורא דחיי לאתר דנפיק מניה כל שקיו לאשקאה כלא, ובגין דאיהו מקורא ברזא דאת קיימא קרינן ליה המבורך איהו מבועא דבירא, וכיון דמטו תמן הא ודאי בירא אתמליא דלא פסקין מימוי לעלמין. [p. 254] ועל דא לא אמרינן ברוך את יי' המבורך אלא ברוך יי' דאלמלא לא מטי התם נביעו ממקורא עלאה לא אתמליא בירא כלל ועל דא המבורך. אמאי איהו המבורך, בגין דאיהו אשלים ואשקי לעולם ועד. עולם ועד דא איהו שבת דמעלי שבתא, ואנן תקעין ברכאן באתר דאקרי מבורך, כיון דמטו התם כלהו לעולם ועד, ודא איהו ברוך יי' המבורך, עד הכא מטון ברכאן מעלמא עלאה וכלהו לעולם ועד לאתברכא ולאתשקאה ולמהוי שלים כדקא יאות מליא מכל סטרין.

ברוך, דא מקורא עלאה דכל ברכן נפקין מניה, וכד סיהרא אשתלים קרינן לה הכי לגבי תתאי אבל ברוך מקורא עלאה כדקאמרן.

יי', דא אמצעו דכל סטרין עלאין.

המבורך, דא שלמא דביתא מבועא דבירא לאשלמא ולאשקאה כלא.

לעולם ועד, דא עלמא תתאה דאצטריך לאתברכא ומשחא ורבו דברוך יי' והמבורך כלא איהו לעולם ועד. מבורך כד"א (בראשית מט:22) בן פורת.

[p. 255] ועל דא ברכה דא אצטריכו כל עמא לברכא ובמעלי שבתא ברעו דלבא ובחדווא בעו למשרי בשרותא דא לאתברכא האי שבת דמעלי ליליא מעמא קדישא כדקא יאות.

בהאי ברכה כד שראן ישראל לברכא קלא אזלא בכלהו רקיעין דמתקדשי בקדושה דמעלי שבתא, זכאין אתון עמא קדישא דאתון מברכי ומקדשי לתתא בגין דיתברכון ויתקדשון לעילא כמה משריין [קלו ע"א] עלאין קדישין, זכאין אתון בהאי עלמא וזכאין אתון בעלמא דאתי. ולא ברכי ישראל ברכה דא עד דמתעטרין בעטרין דנשמתין קדישין כדקאמרן. זכאה עמא דהכי לון בהאי עלמא.

בהאי ליליא שמושא דחכימין באלין נשמתין קדישין דמתעטרן בהו ואע"ג דהא אוקימנא וכלא חד, ובכל אתר דתשכח לחכימין בהאי מלה בסטרא דא ולזמנין בסטרא דא כלא איהו חד והני מילי הא אוקימנא, אבל בזמנא דא דמתעטרן כלהו בנשמתין ורוחין חדתין יתירין קדישין כדין איהו שמושא דלהון בגין דנגידו לההוא שמושא נגידו דקדושה דנייחא עלאה ויפקון בנייהו קדישין כדקא חזי.

[p. 256] רזא דא לחכימין אתייהיבת, בשעתא דאתפליג ליליא בליליא דא קב"ה בעי לאעלא בגנתא דעדן. ורזא דא ביומי דחול קב"ה עאל בגנתא דלתתא לאשתעשעא עם צדיקיא דשראן תמן, ובשבת בההוא ליליא דשבת קב"ה די ברזא דמקורא עלאה עאל בגנתא דלעילא בגין דביומי דחול כל נשמתין דצדיקיא כלהו בגנתא די בארעא שריין וכד אתקדש יומא במעלי שבתא כל אינון משריין דמלאכין קדישין די ממנן גו גנתא דלתתא כלהו סלקין להני נשמתין דשריין גו גנתא דלתתא לגבי ההוא רקיעא דקיימא על גנתא ומתמן אזדמן רתיכא קדישא דסחרא כורסי יקרא דמלכא וסלקין לון לכל אינון נשמתין בגנתא דלעילא. כיון דאלין רוחין סלקין כדין רוחין אחרנין קדישין נחתין לאתעטרא בהו עמא קדישא, אלין סלקין ואלין נחתין.

ואי תימא הא גנתא דבארעא ביומא דשבתא יתבא בריקנייא בלא נשמתין דצדיקיא. לאו הכי אלא נשמתין אזלין ונשמתין אתיין, נשמתין סלקין ונשמתין נחתין, נשמתין אזלין מגו גנתא ונשמתין אתיין לגו גנתא. כל אינון נשמתין דצדיקייא דמתלבנן ביומי דחול ועד לא עאלו לגו גנתא בשעתא דאלין נפקין אלין עאלין ואתר לא אשתאר בריקניא כאתר דלחם הפנים ביום הלקחו.

[p. 257] ואי תימא כד אהדרו ביומי דחול במה אתמשכן דוכתי לארכא ופותיא ורומא בגנתא ולא אתידע. כגוונא דרזא דארץ הצבי דהוה אתמשך לכל סטרין ולא אתידע, כגוונא דצבי כל מה דאתרבי משכיה אתרבי לכל סטר ולא ידיע. ואית כמה נשמתין דכיון דסלקין תו לא נחתין.

נשמתין סלקין ונשמתין נחתין לאתעטרא בהו עמא קדישא ובמעלי שבתא גלגולא דנשמתין איהו, אלין אזלין ואלין אתיין, אלין סלקין ואלין נחתין. מאן חמי כמה רתיכין קדישין די משטטי לכאן ולכאן, כלהו בחדווא כלהו ברעו באלין נשמתין לאעטרא לעמא קדישא לאעטרא לכמה צדיקייא בגנתא דעדן דלתתא עד שעתא [p. 258] דכרוזא קאים וקארי מקודש מקודש. כדין נייחא ושכיכו דכלא וחייבי דגיהנם כלהו משתככי ואית לון נייחא ונשמתין כלהו מתעטראן בדוכתייהו אלין לעילא ואלין לתתא. זכאה עמא דחולקא דא להון.

בפלגות ליליא דמעלי שבתא דחכימין מתערין לשמושא דלהון ההוא רוחא עלאה דמתעטרן ביה כד יומא אתקדש בשעתא דאינון ניימי בערסייהו ונשמתין אחרנין דלהון בעאן לסלקא למחמי ביקרא דמלכא כדין ההוא רוח דנחית במעלי שבתא נטיל ההוא נשמתא וסלקין לעילא ואתסחיא נשמתא אחרא בבוסמין דגנתא דעדן ותמן חמי מה דחמי, וכד נחית לאשראה בדוכתיה בפלגות ליליא ההוא נשמתא תבאת לדוכתה. ובעי לאינון [קלו ע"ב] חכימין לומר חד פסוקא דאתערותא דההיא רוחא עלאה קדישא דעטרא דשבת כגון (ישעיה סא:1) רוח יי' אלהים עלי יען משח יי' אותי לבשר ענוים שלחני לחבוש לנשברי לב לקרוא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח, (יחזקאל א:21) בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים, (שם:20) על אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים, בגין דמתעטרן בההוא רוחא באתערותא דלהון לחדווא דשמושא ויהא נגידו דההוא רוח עלאה דשבת בההוא שמושא דמצוה.

[p. 259] רב המנונא סבא כד הוה סליק מנהרא במעלי שבתא הוה יתיב רגעא וזקיף עינוי והוה חדי והוה אמר דהוה יתיב למחמי חדווא דמלאכי עלאי, אלין סלקין ואלין נחתין. ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש בעולם הנשמות. זכאה איהו מאן דידע ברזין דמאריה.

 

כד נהיר יממא ביומא דשבתא סליקו דחדווא סליק בכלהו עלמין בנייחא בחדווא, כדין (תהלים יט:2) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. מאן שמים, אלין שמים דשמא עלאה אתחזי בהו דשמא קדישא אתרשים בהו.

מאי מספרים. אי תימא כמאן דמשתעי ספור דברים לאו הכי, אלא דנהרין ונציצין בנציצו דנהורא עלאה וסלקין בשמא דכליל בנהירו דשלימו עלאה. ומאי איהו ספור, דנצצי בנהירו דשלימו דספר עלאה ובגין כך סלקין בשמא שלים ונהרין בנהירו שלים ונצצי בנציצו שלים. אינון מנצצי ונהרי בגרמייהו מגו נהירו דנציצו דספר עלאה ונהרי ונצצי לכל כבוד וכבוד [p. 260] דמתדבקן ביה דהא מנייהו מההוא ספירו ונהירו נהיר כל עזקא ועזקא ונציץ בנציצו, בגין דבהאי יומא מתעטרן שמים וסלקין בשמא קדישא יתיר משאר יומין.

ומעשה ידיו, ההוא טלא עלאה דנהיר מכל סטרין גניזין דאיהו מעשה ידיו ותקונא דיליה דמתקנא ביומא דא מכל שאר יומין.

מגיד הרקיע. מאי מגיד, משיך ונגיד לתתא מרישא דמלכא מליא מכל סטרוי. ההוא רקיע דאיהו מבועא דבירא דא איהו ההוא נהר דנפיק מעדן ודא איהו דנגיד ומשיך לתתא נגידו דטלא עלאה דנהיר ונציץ בנציצו מכל סטרין ודא רקיע אנגיד ליה במשיכו דרחימו ותיאובתא לאשקאה שקיו דחדווא למעלי שבתא, וכד אנגיד ומשיך ההוא טלא דבדולחא כלא נגיד מליא ושלים באתווי קדישין בכל אינון שבילין קדישין. כיון דכלא אתחבר ביה אתעביד ביה ארח לאשקאה ולברכא לתתא.

[p. 261] יום ליום יביע אומר. יום ליום, יומא ליומא ועזקא לעזקא. השתא משתעי קרא בארח פרט היך שמים מספרים ומתקנין בספירו ובנציצו עלאה להאי כבוד והיך נגיד ומשיך ההוא רקיע נגידו דטלא עלאה ואמר יום ליום יביע אומר, יומא ליומא ודרגא לדרגא אוחו לאתכללא דא בדא ולאתנהרא דא מן דא מההוא ספירו דאתנהרי ונצצי שמים להאי כבוד.

יביע, כד"א מבע אתעביד, אוחו לאנהרא דא מן דא ולאתנצצא דא מן דא מההוא ספירו ונציצו.

אמר, כללא דאתוון ושבילן דנפקן מאבא ואימא וההוא רישא דנפיק מנייהו דאיהו ברא בוכרא. א' אבא ודא איהו דסליק ונחית, הא אתחברת מ' בהדיה הא [p. 262] אם, ר' רישא בוכרא, כד מתחבראן כלהו אמר, דא נהירו דאבא ואימא וברא בוכרא ונהירו דא בדא בחבורא חדא שלטא ביומא דשבת. ועל דא כלא אתכליל דא בדא בגין למהוי חד, ובגין כך אוחי דא בדא ההוא אמר שליטו עלאה למהוי כלא חד.

וכד כל האי אתנגיד ואתמשך לההוא רקיע כדין איהו אשקי ואנהיר לתתא למעבד תולדין בדיוקנא דאינון [קלז ע"א] שמים דנהרין לההוא כבוד, ודא הוא דכתיב ולילה ללילה יחוה דעת, רתיכיא דילה דא לדא דאינון גופא דכורסייא וכלהו אקרון לילות כד"א (תהלים טז:7) אף לילות יסרוני כליותי. רתיכא עלאה אקרי ימים יום ליום, רתיכא תתאה אקרי לילות לילה ללילה.

יחוה דעת, יחוה יחיה, יחיה תולדין דאינון שמים. ואי תימא יחוה לאו איהו יחיה, ת"ח כתיב (בראשית ג:20) ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי, חוה וחיה במלה חדא סלקין ועל דאסתלק י' ועייל ו' דא איהו כדקא יאות דהא ו' איהו חיין ודאי. ועל דא חוה וחיה דנטלא חיין מן ו', אוף הכא יחוה יחיה.

[p. 263] דעת, דא איהו רזא דשמים, מה שמים שית סטרין אוף איהי שית סטרין באינון תולדין דקא יחיה כגוונא דיליה, ועל דא יום ליום אתכליל בדרגא עלאה אמ"ר, ולילה ללילה ברזא דדכורא דקא נהיר לה דאיהו שמים דעת.

ובגין דהאי אמר רזא עלאה הוא ולא כשאר אמירן אסהיד קרא עליה ואמר אין אמר ואין דברים כשאר אמירן דעלמא, אלא האי אמר רזא עלאה הוא בדרגין עלאין דלית תמן אמירן ודברים ולא אשתמעו כשאר דרגין דאינון רזא דמהימנותא דאינון קלא דאשתמע אבל הני לא אשתמעו לעלמין והיינו בלי נשמע קולם.

אבל בכל הארץ יצא קום, אע"ג דאינון טמירין עלאין דלא אתיידעו לעלמין נגידו ומשיכו דלהון אתמשך ואתנגיד לתתא, ובגין ההוא משיכו אית לן מהימנותא שלימתא בהאי עלמא וכל בני עלמא משתעו רזא דמהימנותא דקב"ה באינון דרגין כאילו אתגליין ולא הוו טמירין וגניזין והיינו ובקצה תבל מליהם, מרישא דעלמא ועד סייפי דעלמא משתעאן אינון חכימי לבא באינון דרגין גניזין אע"ג דלא אתיידעו.

[p. 264] אבל במה אשתמודען, בגין לשמש שם אהל בהם, בגין שמשא קדישא דאיהו משכנא מאינון דרגין עלאין קדישין ואיהו נהורא דנטיל כל נהורין גניזין וההוא משיכו דלהון ובגיניה אתחזי מהימנותא בכל עלמא.

מאן דנטיל לשמשא כמאן דנטיל לכלהו דרגין בגין דשמשא איהו אהל דאתכליל בהם ונטיל כלא ואיהו נהיר בכל אינון גווני נהורין לתתא. ועל דא והוא כחתן יוצא מחפתו, בנהירו ונציצו דכל נהורין גניזין דכלהו בתיאובתא ברעותא שלים יהבי ליה רעותייהו ונהירו דלהון כמא דלחתן אית רעו ותיאובתא דכלא למיהב ליה נבזבזן ומתנן, ועל דא והוא כחתן יוצא מחפתו. מאן חפתו, דא עדן ורזא דא (שם ב:10) ונהר יוצא מעדן. עדן איהו חופה דחפיא על כלא.

ישיש כגבור, ישיש מסטרא דאור קדמאה דלא אשתכח ביה דינא כלל. כגבור, מסטרא דגבורה, ואע"ג דגבורה איהי דינא שלים כגבור כתיב ולא גבור בגין דאמתיק דינא בחסד ונטל כלא כחדא בתיאובתא ורעותא שלים. [p. 265] וכל דא לרוץ ארח, כד"א (ישעיהו מג:16) הנותן בים דרך, ולאשקאה ולאשלמא נהירו דסיהרא בכל סטרין ולמפתח בה ארח לאנהרא לתתא.

מקצה השמים מוצאו, מסייפי אלין שמים עלאין דקאמרן איהו נפיק בגין דבסופא דגופא איהו אפיק ובההוא אתר אשתמודע בין דכר לנוקבא, ודא הוא דכתיב (דברים ד:32) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, קצה השמים דא עלמא עלאה, ולמקצה השמים דא שלמא דיליה. כמא דהאי נטיל כל נהורין וכלהו ביה, אוף הכי האי נטיל כל נהורין וכלהו ביה ואיהו נפיק מקצה השמים.

ותקופתו, דסחרא בכל אינון סטרין קדישין דאתחזון [קלז ע"ב] לאנהרא ולאתשקאה ולאתנצצא מניה.

[p. 266] ואין נסתר, לית מאן דאתחפיא מההוא נהירו דהא לכלהו אנהיר בכללא חדא לכל חד וחד כמא דאתחזי ליה.

וכד כלהו אשתלימו ואתנהירו מגו שמשא כדין סיהרא מתעטרא כגוונא דאימא עלאה שלימא בחמשין תרעין ודא איהו דכתיב תורת יי' תמימה, דהא איהי שלימא מכל סטרין ברזא דחמש דרגין כגוונא דאימא עלאה דאינון חמש רזא דחמשין. ובגיני כך איהי אתיא בחמש חמש תיבין בגין לאשלמא, תורת יי' תמימה משיבת נפש הא חמש, עדות יי' נאמנה מחכימת פתי הא חמש, פקודי יי' ישרים משמחי לב הא חמש, מצות יי' ברה מאירת עינים הא חמש, יראת יי' טהורה עומדת לעד הא חמש, משפטי יי' אמת צדקו יחדיו הא חמש, וכלהו אתיין בחמש חמש לאתכללא כגוונא דאימא עלאה.

ועל דא יי' יי' שית זמנין לקבל שית סטרין עלאין דאינון רזא דשמא עלאה, ועל דא סיהרא אתמליא ואשתלים בסדורא עלאה כדקא יאות ודא איהו ביומא דשבתא דכלא אשתלים כדקא יאות ברזא דשבתא עילא ותתא.

[p. 267] ועל דא ביומא דא אתוסף נהירו בכלא כדקאמרן. שמים נטלי ממקורא דחיי בקדמיתא ואינון מנהרי ומתקני לכבוד עלאה מרזא דספר עלאה אבא דכלא ומרזא דספר אימא עלאה ואיהו מרזא דספור, ובגין כך מספרים כדקאמרן ברזא דתלת שמהן אלין דשלטין ביומא דשבתא על כל שאר יומין. ובגיני כך תושבחתא דא קאמר דוד ברוח קדשא על נהירו ונציצו ושולטנו דיומא דשבתא על כל שאר יומין בגין רזא דשמא עלאה דקא נהיר בנהירו ונציץ בנציצו ואשתלים בשלימו עילא ותתא.

וכדין תורת יי' תמימה, שבת דמעלי שבתא ברזא חדא כדקאמרן. ואתקינו חברייא שירותא דתושבחתא מאינון תושבחן דדוד מרזא דא השמים דאיהו נטיל ברישא ונהיר לכל שאר, ולבתר ההוא נהר דנפיק מעדן ודא איהו רזא (תהלים לג:1) רננו צדיקים ביי', בגין דהא נהר כניש ונטיל כלא מרזא דשמים ברזא עלאה ומקורא דחיי כלא כדקא יאות ביומא דא ושמשא אתקין לאנהרא כדקא יאות ביומא דא.

[p. 268] ולבתר סיהרא דקא אתפרשת מסטרא אחרא ביומא דא בגין לאתנהרא מן שמשא ודא איהו לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך, ולבתר דאתפרשת מיניה הא אתחברת בשמשא ותושבחתא דא בכ"ב אתוון דאעיל בה שמשא בסיהרא, ותושבחתא דא פרישו דסיהרא מסטרא אחרא ותושבחתא דכ"ב אתוון בנהירו דשמשא.

ולבתר אתחברותא וסליקו דמטרוניתא עם בעלה ודא איהו (שם צ:1) תפלה למשה איש האלהים, אתחברותא ודבקותא דאתתא בבעלה לאפרשא ימינא ושמאלא לקבלא לה ולמהוי כחדא בחבורא חדא למהוי חד ברזא חד.

וכל אלין שמים מספרים לון ומתקנין לון. מכאן ולהלאה תושבחן אחראן דחדווא ותיאובתא שלימתא, אבל הני אינון תקונא עלאה ברזא דשמא קדישא כדקא יאות ותושבחן אלין אתקינו בתקונא דשבת דאיהו סליק ואתעטר בעטרוי כדקא יאות וסלקין ברזא דשמא קדישא למהוי חד ברזא דכבוד אל דשמים מספרים ליה וזהרין ליה כדקאמרן.

[p. 269] (שם צח:1) מזמור שירו ליי' שיר חדש, תושבחתא דא הא אוקימנא, אבל אע"ג דאתערנא ביה אתערו דחברייא דקא אתערו שפיר איהו ודאי, [קלח ע"א] פרות עלות כד הוו נטלי ארונא אינון פרות אתערו בהאי תשבחתא כד"א (שמואל א ו:12) וישרנה הפרות בדרך. ומה שירה הוו אמרי, (תהלים צח:1) מזמור שירו ליי' שיר חדש כי נפלאות עשה. רזא דא איהו כגוונא דלעילא, בשעתא דאינון חיות נטלי כורסייא לארמא ליה לעילא אינון אמרי תושבחתא דא.

ואי תימא אמאי כתיב הכא חדש והא תדיר קאמרי תושבחתא דא. אלא ודאי חדש איהו וחדש לא אקרי אלא באתחדותא דסיהרא כד אתנהרא מן שמשא, כדין איהו חדש ודא איהו שיר חדש.

הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, הא אתערותא דימינא ושמאלא לקבלא לה. ותושבחתא דא כד נטלי [p. 270] ארונא קא משבחאן לה כד סלקין לבית שמש כגוונא דעגלות סלקין לבית שמש וכלא ברזא חד סליק. ובגין דבשבת איהו סליקו דכורסייא לסלקא לעילא תקונא דתושבחתא דא בשבת, ואלין תושבחן כלהו תקינו דשבת לשבחא ליה עמא יחידא בעלמא.

 

(תהלים צב:1) מזמור שיר ליום השבת, תושבחתא דא אדם הראשון קאמר לה בשעתא דאתתרך מגנתא דעדן ואתא שבת ואגין עליה ואוקמוה חברייא. תושבחתא דא עלמא תתאה קא משבח לגבי עלמא עלאה יומא דכלא איהו שבת מלכא דשלמא דיליה, ודא איהו מזמור שיר ולא כתיב מאן קאמר ליה כמא דאוקימנא.

[p. 271] ליום השבת, יומא עלאה שבת עלאה. דא שבת ודא שבת, מה בין האי להאי. אלא שבת סתם דא שבת דמעלי שבתא, יום השבת דא שבת דלעילא, דא יום ודא לילה. (שמות לא:16) ושמרו בני ישראל את השבת, הא לילה רזא דנוקבא. (שם כ:8) זכור את יום השבת, הא יום רזא דדכורא, ובגין כך מזמור שיר ליום השבת.

ואשכחן בכמה אתר דעלמא תתאה לא סליק בשמא ואתיא סתם כגון האי וכגון (שם כד:1) ואל משה אמר עלה אל יי', (ויקרא א:1) ויקרא אל משה, כלהו סתים שמא ולא סליק ביה, אלא בגין דאתיא דרגא עלאה ולגבי דרגא עלאה איהי לא סליק בשמא. נהורא דשרגא לא סליק ביממא בנהורא דשמשא ועל דא לא סליק בשמא. וכל אלין תושבחן דשבת דאיהו עלאה על כל שאר יומין.

 

[p. 272] נשמת כל חי הא חברייא אתערו מילי קשוט, אבל אית לן לאדכרא האי נשמתא דפרחא מההוא חי העולמים ובגין דאיהי דיליה דמניה נפקין כל ברכאן ושריין ביה והוא אשקי ומברך לתתא האי נשמתא דנפקא מניה אית לה רשו לברכא להאי אתר. ועל דא פרחין נשמתין מההוא חי במעלי שבתא. אינון נשמתין דאינון ברכאן ממש מברכין להאי אתר דאקרי שם מתתא וההוא אתר דנפקי מניה מברך לה לעילא והאי שם מקבלא ברכאן מתתא ומעילא ואתכלילא מכל סטרין.

ביומי דחול איהי מקבלא ברכאן משאר נשמתין דקא מברכין לה מתתא, ביומא דשבת איהי מקבלא ברכאן מאינון נשמתין עלאין דקא מברכאן לה בארבעין וחמש תיבין כחושבן מ"ה כמא דאוקימנא [p. 273] ברזא מ"ה וברזא מ"י, דא עלמא עלאה ודא עלמא תתאה. ועל דא מן ואילו פינו עד ומלפנים סלקא תושבחתא אחרא עד חמשין תיבין, ואע"ג דלא קיימא תמן מלה בחושבנא סלקא חושבנא עד רזא מ"י. ומתמן סלקא תושבחתא אחרא לחושבן מאה תיבין תשלומא דכלא וחד רתיכא על מה דשריא דאיהו [קלח ע"ב] תשלומא.

וכל שבחא דא וכל מלין אלין כלהו שייפין ידיען בחושבנא לתשלומא דשבת ולאשתלמא מנייהו כדקא חזי. זכאה עמא דידעי לסדרא שבחא דמריהון כדקא יאות. מכאן ולהלאה סדורא דצלותא כמא דאתתקנת.

 

[p. 274] כתיב (תהלים כב:20) ואתה יי' אל תרחק אילותי לעזרתי חושה. דוד מלכא אמר דא בשעתא דהוה מתקן ומסדר שבחא דמאריה בגין לחברא שמשא בסיהרא. כיון דהוה מתקן ומסדר שבחוי לאתחברא אמר ואתה יי' אל תרחק. ואתה, רזא דחברותא חדא בלא פרודא.

אל תרחק, כיון דאיהי סלקא לאתעטרא בבעלה וכלא בעלמא עלאה ומתמן בעי לסלקא לאין סוף לאתקשרא כלא לעילא לעילא ובגין כך אל תרחק לאסתלק מינן לשבקא לן.

ובגין כך בגו סדורא דתושבחתא בעאן ישראל לאתכללא תמן ולאתדבקא בהדייהו מתתא דאלמלא יבעי לאסתלקא האי כבוד הא ישראל לתתא דאחידן ביה ותקפין ביה דלא שבקי ליה לאתרחקא מנייהו. ועל דא צלותא בלחש כמאן דמליל ברזא עם מלכא ובעוד דאיהו ברזא עמיה לא אתרחקא מניה כלל.

אילותי, מה איל וצבי בשעתא דאזלי ומרחקי מיד אהדרן לההוא אתר דשבקי, אוף קב"ה אע"ג דאסתלק לעילא לעילא באין סוף מיד אהדר לאתריה. מ"ט, בגין דישראל לתתא אתאחדן ביה ולא שבקין ליה לאתנשיא מניה ולאתרחקא מנייהו. ועל דא אילותי לעזרתי חושה.

[p. 275] ובגין כך בעינן לאתאחדא בקב"ה ולאחדא ביה כמאן דאמשיך מעילא לתתא דלא ישתבק בר נש מניה אפילו רגעא חדא, ועל דא כד סמיך גאולה לתפלה בעי לאחדא ביה ולאשתעי בהדיה בלחישו ברזא דלא יתרחק מינן ולא נשתבק מניה, ועל דא כתיב (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום, (תהלים קמד:15) אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלהיו.

בההוא שעתא קם רבי שמעון וחברייא אוף הכי קמו ואזלו. אמר רבי אלעזר לרבי שמעון אבוי אבא עד הכא הוינא יתבי בצלא דאילנא דחיי דבגנתא דעדן, מכאן ולהלאה דאנן אזלין אצטריכינן למיהך בארחי דנטרן אילנא דא.

אמר ליה אנת שארי בשירותא למפתח אורחא.

[p. 276] פתח ואמר ויקחו לי תרומה, כמא דאתמר. במאי איהי תרומה, ברזא דזהב דהא מתמן אתזנת בקדמיתא בגין דאיהי גבורה תתאה ואתיא מסטרא דזהב. ואע"ג דאתיא מסטרא דזהב כל עקר לא אשתארת אלא בסטרא דכסף דאיהו ימינא ורזא דא כוס של ברכה דאצטריך לקבלא ליה בימינא ובשמאלא וכל עקר לא אשתאר אלא בימינא ושמאלא אתעדי מניה ולא אתדבק ביה בגין דאיהו אתייהיב בין ימינא ושמאלא ושמאלא אתאחיד תחותיה וימינא אתאחיד ביה לעילא כד"א (שיר ב:6) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.

זהב וכסף, כד"א (חגי ב:8) לי הכסף ולי הזהב והא אתמר.

[p. 277] ונחושת, דא איהו גוון כגוונא דזהב בגין דאצטבע מגוון זהב ומגוון דכסף, ועל דא מזבח הנחשת קטן (שמואל א יז:14) ). ודוד הוא הקטן. אמאי איהו קטן, כד"א (מלכים א ח:64) כי מזבח הנחשת אשר לפני יי' קטן מהכיל את העולה ואת השלמים וגו', ואע"ג דאיהו קטן כלא אחיד בגויה. ואי תימא מזבח אחרא אקרי קטן, לאו הכי דלאו קטן בר האי דכתיב (בראשית א:16) את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, ודא איהו המאור הקטן, המאורהגדול דא איהו מזבח הפנימי דאיהו מזבח הזהב.

ותכלת, [קלט ע"א] דא איהו תכלת דציצית. תכלת דא איהו כרסייא רזא דתפלה דיד. תכלת דא איהו כרסייא [p. 278] דדיינין ביה דיני נפשות בגין דאית כרסייא דדיינין ביה דיני ממונות ואית כרסייא דדיינין ביה דיני נפשות. ועל דא כל גוונין טבין לחלמא בר גוון תכלא בגין דינדע דהא נשמתיה סלקא בדינא וכד נשמתא סלקא בדינא גופא אתדן לאשתצאה בר דאצטריך ההוא חלמא רחמין סגיאין.

תכלת דא איהו כרסייא דכתיב ביה (יחזקאל א:4) אש מתלקחת ונגה לו סביב, בגין דעבדין ביה כריכין לציצית וכד נגה לו אתהדר לגוון ירוק גוון כרתי. מההוא שעתא ואילך אשתרי זמן לקרית שמע דהא אשתני גוון תכלא מכמה דהוה, ובגין כך אסיר למידן דיני נפשות בלילה בגין דשלטא ההוא גוון תכלא בההוא זמנא ואתיהיב רשו למחטף נפשא בלא משפט דהא משפט לא שלטא בההוא זמנא. [p. 279] כד אתי צפרא ואתער ימינא דלעילא נפיק ההוא נהורא ומטי עד האי תכלת ואשתני מכמה דהוה וכדין שלטא עליה ואתדבק ביה כרסייא אחרא בקדושה. מההיא שעתא ואילך זמנא לקרית שמע.

וארגמן, דא כנופיא דכלא כל גוונין כחדא.

ותולעת שני, כתיב שני וכתיב שנים דכתיב (משלי לא:21) כי כל ביתה לבוש שנים. אלא האי איהו גוון דאקרי שני דנטיל כל גוונין ביה, וכלא איהו שני ושנים, שנים כד כלהו ביה כלילן כחדא, שני דנפיק מכרסייא עלאה דשלטא על תכלת מסטרא דימינא ודא איהו אפטרופוסא דישראל דכתיב ביה (דניאל י:21) מיכאל שרכם. [p. 280] תולעת דחיליה בפומיה כתולעת מעקר כלא ומתבר כלא.

תולעת שני, תרין גוונין כחדא דימינא ושמאלא חיור וסומק.

ושש, בוצא איהו דשית חוטין מתחברן ודא איהו דכתיב ביה (שם:6) וגויתו כתרשיש. ובאלין תרין כלילן תרין אחרנין.

ועזים, גבוראן תתאי דלבר לחפיא על פנימאי וכלא אצטריך, ואצטריך למיהב דוכתא לכלא דהא מסטרא דדהבא קא אתיין.

[p. 281] ועורות אלים מאדמים, משיכו דתרין סטרין דימינא ושמאלא לחפייא בדוכתא אחרא.

ועורות תחשים, סטרא חדא אית דרבי גו סטרא אחרא בחורבא ולא בישובא ודא דכיו ואקרי תחש.

בספרא דשלמה מלכא אית גו האי מזבח הנחשת דקאמרן רזין עלאין דהא מזבח אדמה כתיב (שמות כ:21) מזבח אדמה תעשה לי, ודא איהו רזא כדקא יאות. נחשת, כד שלטין טורין אחרנין ואיהי אצטריכא למיזן לון אצטבע בהאי גוון למיזן לון ואינון אקרון הרי נחשת. ואינון טורי נחשת אתמשך מנייהו רוחא חדא מגו האי מזבח וכד האי מזבח אסתליק בסליקו אחרא כדין אסתלק את נ' דאיהי מזבח קדישא ואשתאר רוחא דאלין טורי נחשת, וכד ההוא רוחא אסתליק בקיומיה אקרי תחש דהא אסתלק מניה את נ' והאי אתפרש לכמה רוחין אחרנין ואקרון אוף הכי, ועל דא אקרי ההוא עמא חד תחש כד"א (בראשית כב:24) ואת תחש ואת מעכה, ואינון הוו ידעי בהאי חיה דמשכנא דאקרי על שמהון.

[p. 282] ועצי שטים, אלין אינון רזין קדישין דאינון לוחי משכנא ואקרון ברזא דלהון, כתיב עצי שטים עומדים, וכתיב (ישעיה ו:2) שרפים עומדים. מכאן ולהלאה משיכו דמשח רבות קודשא לאמשכא עלייהו.

אבני שהם ואבני מלואים, אלין אבני קודשא יסודי דמקדשא ברתיכין קדישין, אלין אזדמנן בלחודייהו ליקר ולשבח בלבוש יקר לעיינא כהנא תמן ולאדכרא תריסר שבטין ועל דא תריסר אבנין כמא דאוקמוה.

תליסר זינין אינון בר אבנין יקרין אלין וכלהו סלקין לכ"ה אתוון [קלט ע"ב] ברזא עלאה דיחודא, ולקבל אלין גליף ואתקין משה כ"ה אתוון ברזא דפסוקא דיחודא דכתיב (דברים ו:4) שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד, [p. 283] ואינון כ"ה אתוון גליפן מחקקן ברזא דלעילא. יעקב בעא לאתקנא לתתא ברזא דיחודא ואתקין בכ"ד אתוון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ולא אשלים לכ"ה אתוון בגין דעד לא אתתקן משכנא. כיון דאתתקן משכנא ואשתלים מלה דהוה נפיק מניה כד אשתלים לא מליל אלא בכ"ה אתוון לאחזאה דהא דא כגוונא דלעילא דכתיב (ויקרא א:1) וידבר יהוה אליו מאהל מועד לאמר. ועל דא כ"ה זינין לאשלמא תקונא דמקדשא וכל הני אתוון אוקימנא באינון אתוון גליפן דאוליפנא ממר. ובגין דמשכנא אשתלים ברזין אלין אקרי כ"ה ביחודא דשלימו דמשכנא ועל דא [p. 284] (תהלים קמה:10) וחסידיך יברכוכה כתיב רזא דשלימו דכל משכנא ותקונא דיליה. כ"ה לקבל כ"ב אתוון ותורה ונביאים וכתובים דאינון כללא חדא ורזא חדא.

בשעתא דישראל קא מיחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכ"ה אתוון ואינון שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד דאינון כ"ד אתוון ויכוון כל חד בהו כלהו אתוון מתחברן כחדא וסלקין בחבורא חד מ"ט תרעין ברזא דיובלא, וכדין אצטריך לסלקא ועד ולא יתיר וכדין אתפתחו תרעין וחשיב קב"ה לההוא בר נש כאילו קיים אורייתא כלה דאיהי אתיא במ"ט פנים בכלא. [p. 285] ועל דא אצטריך לכוונא רעותא בכ"ה ובכ"ד ולסלקא לון ברעותא דלבא במ"ט תרעין דקאמרן. כיון דיתכוון בהאי יתכוון בההוא יחודא דאמר מר שמע ישראל וגו' וברוך שם וגו' כללא דכל אורייתא כלה. זכאה חולקיה מאן דיתכוון בהו דודאי כללא איהו דכל אורייתא דעילא ותתא. ודא איהו רזא דאדם שלימא בדכר ונוקבא ורזא דכל מהימנותא.

מחלוקת דשמאי והלל בקימה ושכיבה דכתיב (דברים ו:7) בשכבך ובקומך, דשמאי סבר בערב דקא כלילא נוקבא בשלטנהא אצטריך לגבי נוקבא דקא יטו ויקראו, ובבקר דקא שלטא דכורא בשולטנו דעלמא עלאה אצטריך למיקם קמי דכורא כמא דאצטריך בתפלה מעומד ובכל אתר דדכורא אתיא. ובית הלל סבר אלמלא אשתכח דא לחוד ודא לחוד הכי אצטריך אבל כיון דאנן מחברין לון כחדא וסלקין כחדא בחבורא דמ"ט פנים מ"ט תרעין לא אצטריכינן לאפרשא דא לחוד ודא לחוד אלא לאשגחא דכלא איהו חד בלא פרודא וכמא דאזדמן ליה לבר נש הכי יימא דהא תרווייהו בחבורא חדא כמא דניחא לון והכי אצטריך לאחזאה. [p. 286] ועל דא דכורא בשית סטרין בקרא דשמע ישראל דאינון שית תיבין ונוקבא בשית סטרין בברוך שם וגו' דאינון שית תיבין אחרנין וסלקין בחבורא חדא ברזא דמ"ט תרעין והלכה כבית הלל בכל אתר.

רבי שמעון ארים ידוי ובריך לרבי אלעזר בריה. פתח ואמר (ישעיה מא:2) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו. האי קרא אוקמוה ואתמר אבל רזא דחכמתא איהו מ"י רזא דעלמא עלאה איהו דהא מתמן נפקא שירותא לאתגליא רזא דמהימנותא והא אוקימנא.

תו מ"י טמירא דכל טמירין דלא אתידע ולא אתגלייא כלל גלי יקריה לאשתמודעא מההוא אתר דאקרי מזרח דהא מתמן שירותא דכל רזא דמהימנותא ונהורא לאתגלייא. [p. 287] ולבתר צדק יקראהו לרגלו, דהא צדק גלי גבורתא עלאה ושלטניה דקב"ה ולהאי צדק שלטיה על עלמין כלהו לדברא לון ולאתקנא לון כדקא יאות, ועל דא (שם) יתן לפניו גוים ומלכים ירד, [קמ ע"א] דהא כל עמין דעלמא ברשותא דהאי צדק קיימין כד"א (תהלים ט:9) והוא ישפוט תבל בצדק.

תו צדק יקראהו לרגלו, מאן קרי למאן. אלא צדק איהו קרי תדיר לאספקלריא דנהרא ולא שכיך לעלמין וצדק קאים תדיר לרגלו דלא אעדיו מתמן וקרי ולא שכיך הה"ד (שם פג:2) אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט אל. והשתא קב"ה אנהיר ארחא דא בגינן ור' אלעזר ברי קרי לנהורא עלאה ולא שכיך. זכאה חולקהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי.

 

ר' אבא פתח קרא ואמר (שם סג:1) מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. מאי שנא בכל שאר תושבחן דלא קאמר באן אתר שבח לון דוד מלכא ומ"ש הכא דקאמר בהיותו במדבר יהודה. אלא לא דא בלחודוי דהא אוף הכי נמי (שם לד:1) בשנותו את טעמו לפני אבימלך, (שם נה:2) בבא הזיפים וכן כלהו לאחזאה לכל בני עלמא שבחיה דדוד דאע"ג דבצעריה הוה והוו רדפי אבתריה הוה משתדל לומר שירין ותושבחן לקב"ה.

[p. 288] ואע"ג דברוח דקודשא הוה אמר רוח קודשא לא הוי שארי עלוי עד דאיהו אשתדל למשרי עלוי, וכן בכל אתר לא שרא רוחא דלעילא עד דיתער בר נש עליה מתתא. ודוד אע"ג דרדפי אבתריה והוה בצעריה לא הוה שביק שירין ותושבחן מפומיה ולשבחא למאריה על כלא.

ואי תימא הא דתנינן מזמור לדוד או לדוד מזמור, והכא שרת עליה רוח קודשא בקדמיתא בגין דאמר מזמור לדוד. אי איהו לא מכוין גרמיה בקדמיתא לא שרת עליה רוח קודשא. מזמור, דא רוח קודשא. אמאי אקרי הכי, בגין דאיהי משבחת תדיר למלכא עלאה דכל זמנא איהו דקא משבח ומזמר ולא שכיך. כיון דאתא דוד אשכח גופא מתקנא כדקא יאות ושרא עליה והוה מגלי בהאי עלמא לשבחא ולזמרא למלכא דכלא בגין דיתתקן האי עלמא כגוונא דלעילא. [p. 289] לדוד, גבר שלים בתקונוי גבר מתקנא גבר זכאה. דוד ודאי דלא אשתני לעלמין.

בהיותו במדבר יהודה, דא שבחא דדוד אע"ג דבצעריה הוה דהוו רדפי אבתריה.

ומה תושבחתא קאמר, תושבחתא דאיהי רב ויקירא. ושבחא דילה מאי איהי, (שם סג:2) אלהים אלי אתה אשחרך. אלהים סתם. כיון דאמר אלהים אמאי אלי, אלא ההוא דרגא דיליה. תלת דרגין הכא, אלהים אלי אתה, ואע"ג דאינון תלת חד דרגא איהו ברזא דאלהים חיים. אלהים, לעילא אלהים חיים. אלי, קצה השמים עד קצה השמים. אתה, דרגא דיליה, ואע"ג דכלא חד ובשמא חד סליק.

אשחרך, אי כמשמעו דיליה שפיר, אבל אשחרך אתקין נהורא דנהיר בשחרותא דהא נהורא דקיימא בשחרותא לא נהיר עד דיתקנון ליה לתתא. [p. 290] ומאן דאתקין נהורא שחורה דא אע"ג דאיהי אוכמא זכי לנהורא חוורא דנהיר ודא איהי אספקלריא דנהרא ודא איהו בר נש דזכי לעלמא דאתי.

ורזא דא (משלי ח:17) ומשחרי ימצאונני. ומשחרי, דמתקנין נהורא משחרא אוכמא. ימצאונני, ימצאוני לא כתיב אלא ימצאונני דזכי לתרין נהורין לנהורא דשחרא אוכמא ולנהורא חוורא דנהרא וזכי לאספקלריא דלא נהיר ולאספקלריא דנהיר ודא איהו ימצאונני. ועל דא אמר דוד אשחרך, אתקין נהורא דמשחרא אוכמא לנהרא עליה נהורא חוורא דנהרא.

(תהלים סג:2) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי, כמאן דכפין למיכל וצחי למשתי.

בארץ ציה ועיף בלי מים, בגין דאיהו מדבר ולאו אתר דישובא ולאו איהו אתר דקודשא [קמ ע"ב] ובגין כך איהו אתר בלי מים. וכמא דאנא כפין וצחי לגבך באתר דא כן בקדש חזיתיך. ואנן כמא דאנן צחין לגבי דמר למשתי בצחותא מלוי באתר דא אוף הכי צחינן למשתי בצחותא מלוי בבי מקדשא אתר דאקרי קדש.

[p. 291] אמר ר' שמעון לר' אבא מאן דשארי מלה השתא יימא.

פתח ואמר ויקחו לי תרומה מאת כל איש וגו'. משה בשעתא דקב"ה אחמי ליה עובדא דמשכנא הוה קשי קמיה ולא יכיל למיקם ביה והא אוקמוה, והשתא אית לן למקשי הכא אי תרומה דא יהבה קב"ה למשה בלחודוי היך יהבה לאחרא ואמר דבני ישראל יקחו האי תרומה. אלא ודאי למשה יהבה ולא יהבה לאחרא.

למלכא דהוה בגו עמיה ולא הות מטרוניתא עמיה דמלכא. כל זמן דמטרוניתא לא הות עמיה דמלכא לא מתיאשי עמא ביה ואינון לא יתבין לרחצן, כיון דאתת מטרוניתא כל עמא חדאן ויתבין לרוחצן. כך בקדמיתא אע"ג דקב"ה עבד לון נסין ואתין ע"י דמשה לא מתיאשי עמא, כיון דאמר קב"ה ויקחו לי תרומה, (ויקרא כו:11) ונתתי משכני בתוככם, מיד אתיאשו כלהו וחדו בפולחנא דקב"ה הה"ד (במדבר ז:1) ויהי ביום כלת משה, דנחתת כלת משה לארעא.

[p. 292] ואי תימא בכל אתר ויהי לאו איהו אלא לישנא דצערא והכא כתיב ויהי ביום. אלא בההוא יומא דשכינתא נחתת לארעא אשתכח מקטרגא לגבה וחפיא ההוא חשוך קבל לגבה בגין דלא תיחות. ותנינן אלף וחמש מאה רבוא מלאכין מקטרגין אשתכחו לגבה בגין דלא תיחות, ובהוא זמנא אשתכחו כל כנופיא דמלאכי עלאי [p. 293] קמי קב"ה אמרו קמיה מארי דעלמא כל זיוונא וכל נהורא דילן בשכינת יקרך איהו והשתא תיחות לגבי תתאי. בההוא שעתא אתתקפת שכינתא ותברת ההוא חשוך קבל כמאן דמתבר גזיזין תקיפין ונחתת לארעא. כיון דחמו כלהו כך פתחו ואמרו (תהלים ח:2) יי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ, אדיר ודאי דתבר כמה גזיזין וחילין תקיפין ונחתת לארעא ושליט בכלא. ועל דא כתיב ויהי, צערא דקבילו כמה חיילין ומשיריין ביומא דכלת משה נחתת לארעא.

ובגין כך ויקחו לי תרומה, ויקחו לי ותרומה לא כתיב אלא ויקחו לי תרומה לאחזאה דכלא חד בלא פרודא.

ועובדא דמשכנא כגוונא דלעילא דא לקבל דא לאתכללא שכינתא מכל סטרין עילא ותתא. הכא בהאי עלמא עובדא דיליה כעובדא דגופא לאתכללא רוחא בגויה ודא איהי שכינתא דאתכלילת לעילא ותתא ואיהי רוח קודשא ולעולם עאלת ואתמשכת גו רזא דגופא לאשראה מוחא גו קליפא כולא כמא דאתחזי.

[p. 294] האי רוחא דקודשא אתעביד כגופא לאתכללא בגויה רוחא אחרא עלאה דקיק ונהיר וכלא הכי אתאחיד ואתכליל דא בדא ועאל דא בדא עד דאתאחיד בהאי עלמא דאיהו קליפא בתראה דלבר. קליפא תקיפא איהי לגו מקליפא דהאי עלמא כגוונא דאגוזא דהא קליפא דלבר לאו איהי תקיפא, קליפא דאיהי לגו מינה איהי קליפא תקיפא. אוף הכי לעילא קליפא תקיפא איהי רוחא אחרא דשלטא בגופא, לגו מניה איהי קליפא קלישא, לגו מניה מוחא.

בארעא קדישא מתקנא כלא בגוונא אחרא דהא קליפא תקיפא אתברת מההוא אתר ולא שלטא ביה כלל. קליפא תקיפא אתברת תדיר ואתפתחת מהאי סטרא ומהאי סטרא, וההוא פתיחו הוה בארעא קדישא בכל זמנא דפלחין פולחנא [קמא ע"א] כדקא יאות. כיון דגרמו חובין משיכו ההוא פתיחו להאי סטרא ולהאי סטרא עד דאתקרב קליפא כלא כחדא, כיון דאסתים קליפא למוחא כדין שלטא ההוא קליפא עלייהו ודחה לון לבר מההוא דוכתא. ועכ"ד אע"ג דדחה לון לבר לא יכיל ההוא קליפא לשלטאה בההוא דוכתא קדישא דלאו אתריה איהו.

ואי תימא אי הכי הואיל ולא יכיל ההוא קליפא תקיפא לשלטאה בההוא דוכתא קדישא אמאי קיימא חרוב דהא חרבא לא הוי בעלמא אלא מסטרא דההוא קליפא תקיפא. אלא ודאי כד אתחרב לא אתחרב אלא מההוא סטרא בשעתא דאסתים למוחא וקב"ה עבד דלא תשלוט ההוא קליפא תקיפא על ההוא דוכתא וכד דחה לון לישראל מניה אתהדרת ההוא קליפא ואתפתחת כמלקדמין. ובגין דעמא קדישא לא הוו תמן חפיא על ההוא פתיחו חופאה דפרוכתא קדישא לנטרא ההוא אתר דלא יסתים ליה ההוא קליפא תקיפא ואחיד בכל סטרוי.

[p. 295] למהוי רבות קדשא על ארעא כמלקדמין לא יכיל דהא ההוא חופאה קלישא אחיד דלא יחות לתתא דהא עמא קדישא לאו תמן ועל דא לא אתבני חרבן מיומא דאתחריבו. לשלטאה ההוא קליפא תקיפא לא יכלא דהא ההוא חופאה קלישא אחיד ביה בכל סטרוי בההוא פתיחו דלא תשלוט תמן ולא תסתים למוחא.

ההוא חופאה דפרוכתא קלישא איהו מגו משיכו דפרוכתא קדישא דלעילא דנטיר ההוא אתר, ובגין כך כל אינון נשמתין דשאר עמין דדיירין בארעא כד נפקין לא מקבלא לון ודחי לון לבר ואזלין ושאטן ומתגלגלין בכמה גלגולין עד דנפקי מכל ארעא קדישא וסחרן לסטרייהו במסאבו דלהון. וכל אינון נשמתין דישראל דנפקין תמן סלקין וההוא חופאה קלישא מקבלא לון ועאלין לקדושא עלאה בגין דכל זינא אזלא לזיניה. נשמתהון דישראל דנפקי לבר מארעא ברשותא דההוא קליפא תקיפא אזלא וסחרא ומתגלגלא עד דתבת לדוכתא [p. 296] ועאלת לאתר דאתחזי לה. זכאה חולקיה מאן דנשמתיה נפקת ברשו קדישא בההוא פתיחו דארעא קדישא.

מאן דנשמתיה נפקת בארעא קדישא אי אתקבר בההוא יומא לא שלטא עליה רוח מסאבא כלל, ועל דא כתיב בצליבא (דברים כא:23) כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו' ולא תטמא את אדמתך, בגין דבליליא אתיהיב רשו למשטטא ואע"ג דאתיהיב לון רשו לא עאלין בארעא קדישא בר אי אשכחן תמן מנא לאעלא ביה.

אברים ופדרים דמתאכלן בליליא לאתזנא זינין אחרנין, לאו דעיילין בארעא ולאו לאמשכא לון בארעא אלא בגין דלא תשלוט סטרא אחרא גו ארעא ולאתמשכא לאעלא תמן. ובגין כך תננא מנייהו הוה סליק עקימא ומתגלגלא לבר ואזיל תקיף בבהילו עד דעאל לנוקבא דצפון דתמן מדורין כל סטרין אחרנין ותמן עאל תננא וכלהו אתזנו תמן. תננא דיממא הוה סליק לדוכתיה בארח מישר ואתזן מאן דאתזן. [p. 297] ומההוא פתיחו אתזנו כל סטרי קליפא תקיפא דאיהי לבר מארעא קדישא ומההוא תננא גסה כמא דאוקימנא.

גופיהון דצדיקייא דלא אתמשכו בהאי עלמא בתר הנאי דההוא קליפא תקיפא לא שלטא עלייהו רוח מסאבו כלל דהא לא אשתתפו אבתריה כלום בהאי עלמא. כמא דגופא אתמשך בהאי עלמא בתר ההוא קליפא תקיפא והנאין דיליה וענוגין דיליה ומתקנין דיליה הכי אסתאב בתר דנפקת נשמתיה מניה.

גופיהון דצדיקיא דלא מתענגי בהאי [קמא ע"ב] עלמא אלא מענוגי דמצוה וסעודתי דשבתי וחגין וזמנין ההוא רוח מסאבא לא יכלה לשלטאה עלייהו דהא לא אתענגו מדיליה כלום, והואיל ולא נטלו מדיליה לית ליה רשו עליהון כלל. זכאה איהו מאן דלא אתהני מדיליה כלום.

מאן דנשמתיה נפקת לבר מארעא קדישא וההוא גופא אסתאב בההוא רוח מסאבו ההוא רוח מסאבו אשתאיב בגויה עד דיתבלי בעפרא. ואי ההוא גופא דאשתאיב ביה ההוא רוח מסאבא סלקין ליה לאתקברא גו ארעא קדישא עליה כתיב (ירמיה ב:7) ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה, ארצי דלא שלטא עלה רוח מסאבו, בההוא גופא דלכון דאשתאיב ביה רוח מסאבו דקא מתיין לקברא ליה בארצי אתון מסאבין לה לאסתאבא ביה, אי לא דקב"ה  [p. 298] עביד אסוותא לארעא דהא כיון דאתבלי ההוא גופא נשיב קב"ה רוחא ודחי ליה לבר דהא איהו חס על ארעיה.

יוסף לא שליט על גופיה רוח מסאבו לעלמין אע"ג דנפקת נשמתיה ברשו אחרא. מ"ט, בגין דלא אתמשיך בחייוי בתר רוח מסאבו. ועם כל דא לא בעא דגופיה יסלקון ליה לאתקברא בארעא קדישא אלא אמר (בראשית נ:25) והעליתם את עצמותי, ולא גופי.

יעקב לא מית וגופיה אתקיים בקיומא תדיר ולא דחיל לסטרא אחרא דהא ערסיה הוה שלים בשלימו דנהורא עלאה בשלימו דתריסר שבטין ובשבעין נפש בגין כך לא דחיל לסטרא אחרא ולא יכיל לשלטאה עליה. [p. 299] ותו דאיהו גופא דדיוקנא עלאה דשפירו דיליה אחיד לכל סטרין וכל אינון שייפין דאדם הראשון הוו אחידן ביה ועל דא כתיב ביה (שם מז:30) ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים, גופא שלים. ועל דא ויחנטו הרופאים את ישראל, דגופיה יהא קיים בקיומא והכי אצטריך.

שאר בני עלמא דנפקת נשמתייהו בארעא קדישא נפשא וגופא אשתזיב מכלא.

תלת שמהן אקרי נפשא דבר נש נפש רוח ונשמה, וכלהו כלילן דא בדא ובתלת דוכתי אשתכח חילייהו. נפש דא אשתכחת גו קברא כד גופא אתבלי בעפרא ובדא מתגלגלא בהאי עלמא לאשתכחא גו חייא ולמנדע בצערא דלהון ובשעתא די אצטריכו בעאת רחמי.

[p. 300] רוח דא איהו דעאלת בגנתא די בארעא ואצטיירת תמן בדיוקנא דגופא דהאי עלמא בחד מלבושא דאתלבשת תמן, ודא אתהני תמן בהנאין וכסופין דזיוא דבגנתא. ובשבתי וירחי וזמני סלקא לעילא ואתהני תמן ותב לאתרה ועל דא כתיב (קהלת יב:7) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, תשוב ודאי בהני זמנין דקאמרן.

נשמה איהי סלקת מיד לאתרה לההוא אתר דנפקת מתמן ודא איהי דבגינה אתנהירת בוצינא לאנהרא לעילא. דא לא נחתת לתתא לעלמין, בדא אתכלילת מאן דאתכלילת מכל סטרין מעילא ומתתא ועד דהאי סלקא לאתקשרא בדוכתא רוח לא מתעטרא בגנתא די בארעא ונפש לא מתישבא בדוכתה. כיון דהאי סלקא כלהו אית להו נייחא.

וכד אצטריך לבני עלמא כד אינון בצערא ואזלי לבי קברי האי נפש אתערת ואיהי אזלא ומשטטא ואתערת לרוח וההוא רוח אתער לגבי אבהן וסלקא ואתער לגבי נשמה וכדין קב"ה חייס על עלמא והא אוקימנא. ואע"ג דהא אתערו מלין אלין דנשמתא בגוונין אחרנין כלהו סלקן במתקלא חדא ודא איהו ברירו דמלה וכלא חד.

[p. 301] וכד נשמה אתעכבת מלסלקא לדוכתה רוח אזלא וקיימא לפתחא דגנתא דעדן ולא פתחין לה פתחא [קמב ע"א] ואזלא ומשטטא ולית מאן דישגח בה. נפש אזלא ומשטטא בעלמא חמאת לגופא דסלקא תולעין ובההוא דינא דקברא מתאבלא עליה כמא דאוקמוה דכתיב (איוב יד:22) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. וכלא איהו בעונשא עד דנשמה אתקשרת בדוכתה לעילא וכדין כולהו מתקשרן בדוכתייהו בגין דכל הני קשורא חדא אינון כגוונא דלעילא ברזא דנפש ורוח ונשמה וכלא חד וקשורא חד.

נפש לית לה נהורא מגרמה כלום ודא איהי דמשתתפא ברזא דגופא חד לאענגא ולמיזן ליה בכל מה דאצטריך כמא דכתיב (משלי לא:15) ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, ביתה דא ההוא גופא דאיהי זן ליה, נערותיה אלין אינון שייפין דגופא כולהו.

[p. 302] רוח דא איהו דרכיב על האי נפש ושליט עלה ונהיר לה בכל מה דאצטריך, ונפש איהי כרסייא להאי רוח. נשמה האי איהי דאפיקת להאי רוחא ושליט עליה ונהיר ליה בההוא נהורא דחיין וההוא רוח תליא בהאי נשמה ואתנהיר מינה בההוא נהורא דנהיר. ההוא נפש תליא בהאי רוח ואתנהירת מניה ואתזנת מניה וכלא קשורא חד.

ועד דהאי נשמה עלאה לא אסתלקת גו נביעו דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין ואתמליא מניה בגין דלא פסיק, רוח דא לא עאל בגנתא דעדן דאיהו נפש, ולעולם רוח לא שריא אלא בגנתא דעדן ונשמה לעילא, נפש דא לא מתישבא בדוכתה גו גופא לתתא.

כגוונא דא כלא לתתא הכי מתפרשן בבר נש ואע"ג דכלהו קשורא חדא. נשמה סלקא לעילא גו נביעו דבירא, רוח עאל בגנתא דעדן כגוונא דלעילא, נפש אתישבא גו קברא. ואי תימא נפש לעילא דאתישבת גו גופא בקברא, אן הוא קברא. אלא גו ההוא קליפא תקיפא ועל דא נפש כגוונא דא לתתא וכלא דא כגוונא דא, ובגין כך תלת דרגין מתפרשן דאינון קשורא חדא ורזא חדא.

ובכל זמנא דגרמי אשתכחו גו קברא האי נפש אשתכחת תמן. רזא הכא לאינון דידעי ארח קשוט דחלי חטאה, בשעתא דנשמתא מתעטרא לעילא גו עטרא קדישא ורוח קאים בנהירו עלאה בשבתי וירחי וזמני האי נפש בשעתא דרוח נחתא מגו נהירו עלאה לדיורא דגנתא דעדן נהיר ונציץ איהי קיימא גו קברא ואתגלימת בדיוקנא דהות גו גופא בקדמיתא, וכל אינון גרמי בההוא דיוקנא סלקין תושבחתא ואודן לקב"ה [p. 303] הה"ד (תהלים לה:10) כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך, אומרות לא כתיב אלא תאמרנה.

ואלמלא אתיהיב רשו לעינא למחמי חמי בליליא דנפיק שבתא ובלילי ירחי וזמני כדיוקנין על גבי קברי אודן ומשבחן לקב"ה, אבל טפשו דבני נשא קא מעכבא להו דלא ידעין ולא משגיחין על מה קיימין בהאי עלמא ולא חששין לאשגחא ביקרא דמלכא עלאה בהאי עלמא כ"ש לאשגחא ביקרא דההוא עלמא ועל מה קיימא והיך מתפרשן מלין.

בליליא דר"ה דעלמא אתדן וכרסיא דדינא קיימיין לגבי מלכא עלאה למידן עלמא כל נפש ונפש משטטן ובעאן רחמי על חייא. בליליא דנפקא יומא דדינא דנא אזלן וקא משטטן למשמע ולמנדע מאי הוא דינא דאתדן על עלמא ולזמנין דקא מודיעין בחזווא לחייא כד"א (איוב לג:15-16) בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים וגו' אז יגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום. מאי מוסרם, דא נפש דקיימא וחתים לבני נשא מלין לקבלא מוסר.

בליליא דקא נפקין פתקין מבי מלכא וההוא צל אעדיאו מבני גריעו דהאי עלמא ההוא נפש [p. 304] דקאמרן אזלא [קמב ע"ב] ומשטטא וחד ממנא סרכא ברזא גליפא דעזקא בכתב מפרש ידומיע"ם דפקיד בכתב דזיוא גליפא ובגו חזוון עלאין בההוא ליליא נחית וכמה אלף אלפין ורבוא רבבן עמיה ונטלין לההוא צל מכל חד וחד וסלקין לה לעילא. וההוא נפש דקאמרן אזלא ומשטטא וחמאת לההוא צל ותב לאתריה גו קברי וקא מכרזא לשאר מתייא פלוני אתי לגבן פלוני אתי לגבן. אי טבא איהו כלהו חדאן ואי לאו כלהו אמרי ווי.

כד סלקין ההוא צל סלקין ליה לגבי ההוא עבד מהימן מטטרו"ן ונטיל ההוא צל לגביה וסליק ליה לאתריה הה"ד (איוב ז:2) כעבד ישאף צל ודאי. מההוא שעתא ואילך מתתקנא דוכתא להאי נשמה דההוא בר נש ודוכתא לרוח בגנתא דעדן ודוכתא לנפש לנייחא ולאתהנאה בשעתא דמשטטא ואזלא.

[p. 305] בגין דאית נפש דלית ליה נייחא ואית נפש דאשתצי עם גופא, והאי איהי דלית לה נייחא איהי דכתיב בה (שמואל א כה:29) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, דדא איהי אזלא ומשטטא ומתגלגלא בכל עלמא ולית לה נייחא כלל יממא ולילי ודא איהו עונשא יתיר מכלא.

והאי דתשתצי עם גופא ההיא דכתיב בה (ויקרא ז:20) ונכרתה הנפש ההיא מעמיה, והאי לית לה דוכרנו כלל. ואית דלא תשתצי עם גופא ותשתצי מאתר אחרא ההיא דכתיב בה (שם כב:3) ונכרתה הנפש ההיא מלפני. מאי מלפני, דלא שריא עלה רוח. וכד רוח לא שריא עלה לית לה שותפו כלל במה דלעילא ולא ידעת מאינון מלין דעלמא כלל והאי איהי נפש כבעירי.

נפש דאית לה נייחא האי איהי כד אזלא ומשטטא אערעת בהאי ידומיע"ם ובאינון סרכין דיליה ונטלין לה ועאלין לה בכל פתחי גן עדן ואחזיין לה יקרא דצדיקיא ויקרא דההוא רוח דילה ומתדבקאת ביה בנייחא גו ההוא לבושא וכדין ידעת באינון מלין דעלמא. וכד ההוא רוח סלקא לאתעטרא גו נשמה עלאה לעילא ההוא נפש מתקשרא בההוא רוח ואתנהירת מניה כסיהרא כד אתנהירת משמשא ורוח מתקשרא גו ההוא נשמה וההוא נשמה אתקשרת גו סוף מחשבה דאיהי רזא דנפש לעילא וההיא נפש [p. 306] אתקשרת גו ההוא רוח עלאה וההוא רוח אתקשר גו ההיא נשמה עלאה וההיא נשמה אתקשרת באין סוף וכדין איהו נייחא דכלא וקשורא דכלא עילא ותתא כלא ברזא חדא וגוונא חדא. וכדין דא איהו נייחא דנפש דלתתא ועל דא כתיב (שמואל א כה:29) והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את יי' אלהיך, בגוונא חדא ורזא חדא דההוא את דא כגוונא דא.

כד נחתא סיהרא רזא דנפש עלאה נהירא מכל סטרין איהי נהרא לכל רתיכין ומשריין ועביד לון גופא חדא שלימא דנהיר בנהירו בזיוא עלאה. אוף הכי כגוונא דא נחתא האי נפש תתאה נהירא מכל סטרין מגו נהירו דנשמה ומגו נהירו דרוח ונחתא ונהרא לכל אינון רתיכין ומשריין דאינון שייפין וגרמין ועביד לון גופא שלימא דנהיר בנהירו הה"ד (ישעיה נח:11) והשביע בצחצחות נפשך, נפשך ממש. ולבתר ועצמותיך יחליץ, דעביד מנייהו גופא שלימא נהיר בנהירו וקם ואודי ומשבח לקב"ה כמה דאתמר דכתיב (תהלים לה:10) כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך. ודא איהו נייחא דנפש ודאי מכל סטרין. זכאין אינון צדיקייא דדחלין למאריהון בעלמא דין למזכי בתלת נייחי לעלמא דאתי.

[p. 307] אתא רבי שמעון וברכיה לרבי אבא. אמר רבי שמעון זכאין אתון בני וזכאה אנא דעיני חמו בכך. כמה [קמג ע"א] דוכתין עלאין מתתקנין לן ונהירין לן לעלמא דאתי.

 

פתח ואמר (תהלים קכה:1) שיר המעלות הבטחים ביי' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב. האי קרא אוקמוה אבל שיר המעלות תושבחתא דקאמרי אינון דרגין קדישין עלאין מסטרא דגבורן עלאין ואינון כגוונא דלואי לתתא ואינון מעלות דרגין על דרגין ופלחין ברזא דחמשין שנין והאי איהו שיר המעלות.

הבטחים ביי', דאינון מתרחצן ביה בעובדין כד"א (משלי כח:1) וצדיקים ככפיר יבטח.

ואי תימא הא צדיקייא לא אתרחצן בעובדיהון כלל ודחלן תדיר כאברהם דכתיב ביה (בראשית יב:11) ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה וגו', כיצחק דכתיב ביה (שם כו:7) כי ירא לאמר אשתי וגו', כיעקב דכתיב ביה (שם לב:8) ויירא יעקב מאד ויצר לו. ואי הני לא אתרחיצו בעובדיהון כל שכן שאר צדיקי עלמא ואת אמרת וצדיקים ככפיר יבטח.

אלא ודאי ככפיר כתיב דהא מכל אינון שמהן לא כתיב אלא כפיר ולא כתיב אריה ולא כתיב שחל ולא שחץ אלא כפיר דאיהו חלשא וזעירא מכלהו ולא אתרחיץ בחיליה אע"ג דאיהו תקיף. כך צדיקייא לא אתרחיצו [p. 308] בעובדיהון אלא ככפיר, אע"ג דידעין דתקיף חילא דעובדיהון לא אתרחיצן אלא ככפיר ולא יתיר.

ובגיני כך הבטחים ביי', לאו ככפיר ולאו כאריה ולאו ככלהו שמהן אלא כהר ציון, ואוקמוה מה הר ציון איהו תקיף ולא ימוט תדיר אוף הכי בההוא זמנא להוו כהר ציון ולא כהשתא דלא אתרחיצו אלא ככפיר דדחיל ולא אתגבר בחיליה. ואתון בני קדישי עליונין רחצנותא דלכון כהר ציון ודאי, זכאין אתון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

אזלו, כד מטו למתא אתחשך ליליא. אמר ר' שמעון כמא דיומא דא אנהר לן בהאי עלמא למזכי ביה בעלמא דאתי, אוף הכי ליליא נהיר לן למזכי לן לעלמא דאתי ולאעטרא מלין דיממא וליליא קמי עתיק יומין דהא כיומא דא שלים לא ישתכח בכל דרין אחרינן. זכאה חולקנא בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

עאלו לביתיה ר' שמעון ורבי אלעזר ורבי אבא ורבי יוסי עמהון, יתבו עד דאתפלג ליליא, כיון דאתפלג ליליא אמר רבי שמעון לחבריא עידן איהו לאתעטרא רתיכא קדישא לעילא באשתדלותא דילן. [p. 309] אמר לרבי יוסי אנת דלא אשתמעו מילך בהאי יומא ביננא אנת הוי שירותא לאנהרא ליליא דהא השתא עידן רעותא איהו לאנהרא עילא ותתא.

 

פתח רבי יוסי ואמר שיר השירים אשר לשלמה. שירתא דא אתער לה שלמה מלכא כד אתבני בי מקדשא ועלמין כלהו אשתלימו עילא ותתא באשלמותא חדא, ואע"ג דחברייא פליגן בהאי, אבל שירתא דא לא אתמר אלא בשלימו כד סיהרא אתמליא ובי מקדשא אתבני כגוונא דלעילא. בשעתא דאתבני בי מקדשא לתתא לא הוה חדוה קמי קב"ה מיומא דאתברי עלמא כההוא יומא.

משכן דעבד משה במדברא לנחתא שכינתא לארעא ובההוא יומא משכן אחרא אתקם עמיה לעילא כמא דאוקמוה דכתיב (שמות מ:17) הוקם המשכן, משכן אחרא דאתקם עמיה ודא משכן דנער מטטרון ולא יתיר. [p. 310] בית ראשון כד אתבני בית ראשון אחרא אתקיים בעלמין כלהו ואנהיר לכל עלמין ואתבסם עלמא ואתפתחו כל משקופי עלאין לאנהרא ולאו הוה חדוה בכל עלמין כההוא יומא. כדין פתחו עלאי ותתאי ואמרו שירתא והיינו שיר השירים, שירתא דאינון מנגנין דמנגנן לקב"ה. [קמג ע"ב]

דוד מלכא אמר שיר המעלות, שלמה פתח שיר השירים, שיר מאינון מנגנין. מה בין האי להאי דהא אשתמע דכלא חד. אלא ודאי כלא חד, אבל ביומי דדוד לא הוו כל אינון מנגנין מתתקנן בדוכתייהו לנגנא כדקא יאות ובי מקדשא לא אתבני ובגין כך לא אתתקנו לעילא בדוכתייהו דהא כמא דאית תקוני משמרות בארעא אוף הכי ברקיעא וקיימין אלין לקבל אלין. [p. 311] וביומא דאתבני בי מקדשא אתתקנו כלהו בדוכתייהו ושרגא דלא נהרא שריאת לאנהרא ושירתא אתתקן לגבי מלכא עלאה מלכא דשלמא דיליה. ותושבחתא דא איהי מעליא מכל תושבחן קדמאי. יומא דאתגלי תושבחתא דא בארעא ההוא יומא אשתכח שלימו בכלא ועל דא איהו קדש קדשים.

בספרא דאדם הוה כתיב ביה יומא דיתקם בי מקדשא יתערון אבהן שירתא עילא ותתא ובגין כך אשכחנא ש' מאתוון רברבן ואלין אינון דקא אתערו, לאו דאינון מנגנן אלא דאינון מתערי לגבי עילא כביכול שיר דאינון שרים רברבן דממנן על עלמין כלהו.

[p. 312] ותנינן בההוא יומא קם יעקב שלימא ועאל בגנתא דעדן בחידו על דוכתיה, כדין גנתא דעדן שארי לנגנא וכל אינון בוסמין דגנתא. מאן גרים שירתא דא ומאן אמר לה, הוי אימא יעקב דאלמלא איהו לא עאל בגנתא דעדן לא אמר גנתא שירתא.

שירתא דא שירתא דאיהי כללא דכל אורייתא, שירתא דעלאי ותתאי מתערי לגבה, שירתא דאיהי כגוונא דעלמא דכלא איהו שבת, שירתא דשמא קדישא עלאה אתעטר בגיניה, ועל דא איהי קדש קדשים. מ"ט כל מלוי ברחימו בחדווא, אלא בגין דכוס של ברכה אתיהיב בימינא, כיון דאתיהיב בימינא כדין כל חידו וכל רחימו אשתכח, ובגין כך כל מלוי ברחימו בחדווא.

בזמנא דהאי ימינא אתהדר לאחורא כד"א (איכה ב:3) השיב אחור ימינו, כדין כוס של ברכה לא אתיהיב אלא בשמאלא, כיון דאתיהיב בשמאלא שריאו עלאי ותתאי למפתח עליה קינה. ומאי קאמרו, איכה, אי כה אי כוס של ברכה דאתר עלאה דהוית יתבא בגויה אתגרע ואתמנע מינך. [p. 313] ובגין כך שיר השירים דהוה מסטרא דימינא כל מלוי רחימו וחדווא, איכה דחסר ימינא ואשתכח שמאלא כל מלוי אינון קנטורין וקינין.

ואי תימא הא כל חדווא וכל חידו וכל שיר מסטרא דשמאלא איהו ועל דא לואי מסטרא דשמאלא מנגני שירתא. אלא כל חידו דאשתכח מסטרא דשמאלא לא אשתכח אלא בזמנא דימינא אתדבק בהדיה ובזמנא דימינא אתער ואתדבק בהדיה כדין ההוא חדווא מימינא איהו דקא אוטיב לרתחא וכד רתחא אשתכך וחדו איהו מסטרא דימינא כדין חדווא שלימא אתי מההוא סטרא. וכד ימינא לא אשתכח רתחא דשמאלא נפיש ולא שכיך ולא אוטיב ולא חדי, כדין איכה, אי כה, כוס של ברכה מה תהא עליה דקא יתבא בשמאלא ורתחא נפיש ולא שכיך ועל דא קנטורין וקינין מתערין. אבל שיר השירים כוס של ברכה אתיהיב בימינא ואתמסר בגויה ועל דא כל רחימו וכל חידו אשתכח, ובגין כך כל מלוי ברחימו בחדווא ולא אשתכח הכי בשאר כל השירים דעלמא, ובגין דא מסטרא דאבהן אתער שירתא דא.

[p. 314] יומא דאתגליא שירתא דא ההוא יומא דנחתת שכינתא לארעא דכתיב (מלכים א ח:11) ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת וגו'. מאי טעמא, כי מלא כבוד יי' את בית יי'. בההוא יומא ממש אתגליא תושבחתא [קמד ע"א] דא ואמר שלמה ברוח קודשא תושבחתא דשירתא דא דאיהי כללא דכל אורייתא, כללא דכל עובדא דבראשית, כללא דרזא דאבהן, כללא דגלותא דמצרים וכד נפקו ישראל ממצרים ותושבחתא דימא, כללא דעשר אמירן וקיומא דהר סיני וכד אזלו ישראל במדברא עד דעאלו לארעא ואתבני בי מקדשא, כללא דעטורא דשמא קדישא עלאה ברחימו בחדווא, כללא דגלותהון דישראל ביני עממיא ופורקנא דלהון, כללא דתחיית המתים עד יומא דאיהו שבת ליי', מה דהוה ומה דהוי ומה דזמין למהוי לבתר יומא שביעאה כד יהא שבת ליי', כלא איהו בשיר השירים.

[p. 315] ועל דא תנינן כל מאן דאמר פסוקא דשיר השירים ואמר ליה בבי משתאי אורייתא איהי חגירא שק וסלקא לגבי קב"ה ואמרה ליה עבדו לי בניך מחוך בבי משתיא. ודאי אורייתא סלקא וקאמרת האי בגין דאצטריך לנטרא ולסלקא עטרה על רישיה דבר נש כל מלה ומלה דשיר השירים.

ואי תימא אמאי איהו בין הכתובים, הכי הוא ודאי בגין דאיהו שיר תושבחתא דכנסת ישראל קא מתעטרא לעילא, ובגין כך בכל תושבחן דעלמא לא סלקא רעותא לגבי קב"ה כתושבחתא דא.

הכי אוליפנא שיר חד, השירים תרין, הא תלתא. ורזא דא דאתיהיב כוס של ברכה ואתנטיל בין ימינא ושמאלא וכלא אתער לגבי מלכא דשלמא דיליה ובהאי אסתלק רעותא ברזא דאין סוף לעילא לעילא. רתיכא קדישא הכא דהא אבהן אינון רתיכא, דוד מלכא אתחבר עמהון ואינון ארבע רזא דרתיכא קדישא עלאה, ובגין כך ארבע תיבין בהאי קרא קדמאה רזא דרתיכא שלימתא.

[p. 316] תו רזא דא שיר, דא רזא דדוד מלכא דאיהו רזא לסלקא בשיר. השירים, אלין אבהן רזא דרברבן ממנן רתיכא שלימתא כדקא יאות. אשר לשלמה, רזא מאן דרכיב על רתיכא שלימתא דא. ובהאי קרא אשתכח שלימו דרזא (תהלים קו:48) מן העולם ועד העולם, רזא דכל מהימנותא, וכלא איהו רתיכא שלימתא למאן דלא ידיע ולא אתידע ולית מאן דקאים למנדע ביה. ועל דא אתמר האי קרא בארבע תיבין רזא דרתיכא שלימתא מכל סטרין, מכאן ולהלא רזא לחכימין אתמסר.

שיר, בהאי אית רזא פנימאה דתנינן מאן דחמי ענבין בחלמיה אי חיורן אינון טבאן, אוכמי בזמנן טבאן דלא בזמנן צריכין רחמי. מאי שנא חיורי ומאי שנא אוכמי, מאי שנא בזמנן ומאי שנא שלא בזמנן. ותו תנינן אכלן לאינון אוכמי מובטח לו דהוא בן עלמא דאתי.

[p. 317] אלא תנינן אילנא דחטא ביה אדם קדמאה ענבים הוו דכתיב (דברים לב:32) ענבמו ענבי רוש, ואלין אינון ענבין אוכמין, בגין דאית ענבים ואית ענבים. ענבין חוורין טבין דהא מסטרא דחיי אינון, ענבין אוכמין צריכין רחמי דהא מסטרא דמותא אינון. בזמנן טבין, מאי טעמא, בגין דבזמנא דחוורי שלטן כלא אתבסם דהא בההוא זמנא כלא אצטריך לתקונא וכלא איהו שפיר וכלא תקונא חדא אוכמא וחוורא. ובזמנא דחוורי לא שלטאן ואוכמי אתחזון לינדע דהא בדינא דמותא סליק ואצטריך רחמי דהא אילנא דחטא ביה אדם קדמאה וגרים מותא ליה ולכל עלמא חמא.

הכא אית לאסתכלא ואי לאו דמר הכא לא אימא. תנינן דעלמא דא איהו כגוונא דעלמא דלעילא ועלמא דלעילא כל מה דהוה בהאי עלמא הכי איהו לעילא. אי נחש גרים מותא לאדם לתתא לעילא מאי. [קמד ע"ב] אי נימא לאתתא דבגין נחש איהי גרע נהורא דהא סיהרא גרע נהורה לזמנין ובההוא זמנא איהי מיתת, [p. 318] דכורא מאי. ואי נימא דסיהרא בעטיו דהאי נחש מיתת בגריעו נהורא, הא תנינן דלא בגין נחש הוה אלא דאמרת סיהרא קמי קב"ה וכו', הא לא הוה בגין נחש. ואי תימא דבעלה הכי הוא, ח"ו דגריעו הוי לעילא. אלא כל דא סתרי אורייתא ונחש בכלא אתקין גריעו.

ת"ח והכי אוליפנא כל מה דעבד קב"ה עילא ותתא כלא ברזא דדכר ונוקבא איהו, וכמה דרגין אינון לעילא משניין אלין מאלין ומדרגא עד דרגא רזא דאדם ואינון דרגין דאינון זינא חדא עבד לון קב"ה דיוקנא דחד גופא עד דסלקין ברזא דאדם. ותנינן ביומא תניינא לעובדא דבראשית אתברי ביה גיהנם ואתעביד חד גופא ברזא דאדם ואינון שייפין ממנן דמקרבין לאשא ומתין ומהדרן כמלקדמין, ודא בגין דאינון אתקריבו [p. 319] לגבי האי חויא ואיהו אדם דאתפתא גו משכנא דהאי חויא ועל דא מית וחויא גרים ליה מותא דאיהו קריב ליה. ובכל אתר אדם דכר ונוקבא איהו אבל אדם דאיהו קדישא עלאה איהו שלטא על כלא, דא יהיב מזונא וחיין לכלא, ועכ"ד בכלא מנע נהורא האי חויא תקיפא. כד מסאיב משכנא נוקבא דההוא אדם כדקאמרן מיתת ודכורא מית וסלקין כמלקדמין ועל דא כלא כגוונא דלעילא.

אכלן לאינון ענבים מובטח לו דהוא בן עלמא דאתי בגין דשיצי ושליט על ההוא אתר ואעבר ליה ואהדק ליה כד"א (דניאל ז:7) אכלה ומדקא. כיון [p. 320] דאעבר ההוא קליפא תקיפא הא אתקרב לגבי עלמא דאתי ולית מאן דימחי בידיה, ועל דא חמי בחלמיה דאינון ענבין אוכמין אכיל ומהדק. כגוונא דא לא הוי שיר בביתא דדוד עד דאתעברו אינון ענבין אוכמין ושלטא עלייהו וכדין אתמר שיר השירים כמא דאתמר, ואפילו באתר דא אקרי ענבים כד"א (הושע ט:10) כענבים במדבר וגו', ואלין אינון ענבים חוורין.

שירתא דא איהו מעליא על כל שירין דקדמאי. כל שירין דקדמאי אמרו לא סליקו אלא גו שירין דמלאכי עלאי אמרי, ואע"ג דהא אוקמוה אבל כתיב שיר המעלות לדוד, רזא דא אתמר אבל שיר המעלות, שיר דמלאכי עלאי אמרי דאינון מעלות ודרגין. אמרי למאן, לדוד לבקשא טרפא ומזונא מניה.

תו שיר המעלות, כד"א (תהלים מו:1) על עלמות שיר, (שיר א:3) על כן עלמות אהבוך. לדוד, בגין דוד מלכא עלאה דאיהו משבח תדיר למלכא עלאה.

כיון דאתא שלמה מלכא אמר שיר דאיהו עלאה לעילא דרברבי עלמא עלאין קאמרי לגבי מלכא עלאה דשלמא כלא דיליה. כלהו דאמרי שירתא לא סליקו בההוא שירתא לומר אלא ההוא שירתא [p. 321] דמלאכי עלאי קאמרי, בר שלמה מלכא דסליק בההוא שירתא למה דרברבין עלאין עמודי עלמא קאמרי. כל בני עלמא ברתיכין תתאין, שלמה מלכא ברתיכין עלאין.

ואי תימא משה דסליק בדרגא דנבואה ובחביבו לגבי קב"ה על כל בני עלמא, ההוא שירתא דקאמר ברתיכין תתאין הוה ולא סליק יתיר.

תא חזי שירתא דקאמר משה סליק לעילא ולא לתתא, אבל לא אמר שירתא כשלמה מלכא ולא הוה בר נש דסליק בשירתא כשלמה. משה סליק בתושבחתיה לעילא ותושבחתא דיליה הוה למיהב תושבחין והודאין למלכא עלאה דשזיב לון לישראל ועבד לון נסין וגבוראן במצרים ועל ימא, אבל דוד מלכא ושלמה בריה אמרו שירתא [קמה ע"א] בגוונא אחרא. דוד אשתדל לאתקנא עולימתן ולקשטא לון במטרוניתא לאתחזאה מטרוניתא ועולימתהא בשפירו ועל דא אשתדל באינון שירין ותושבחן לגבייהו עד דאתקין וקשיט כלהו עולימתן ומטרוניתא. כיון דאתא שלמה אשכח למטרוניתא מתקשטא ועולימתהא בשפירו, אשתדל למיעל לה לגבי חתן ואעיל החתן לחופה עם מטרוניתא ואעיל מלין דרחימו בינייהו בגין לחברא לון כחדא ולמהוי תרווייהו בשלימו חדא בחביבו שלים. ועל דא שלמה סליק בתושבחתא עלאה על כל בני עלמא.

משה זווג לה למטרוניתא בהאי עלמא לתתא למהוי בהאי עלמא בזווגא שלים בתתאי. שלמה זווג לה למטרוניתא בזווגא שלים [p. 322] לעילא ואעיל החתן לחופה בקדמיתא ולבתר אעיל לתרווייהו בהאי עלמא וזמין לון בחדווא בבי מקדשא דאיהו בנה.

ואי תימא היך עייל משה למטרוניתא בלחודהא בהאי עלמא דהא אתחזי פרודא. ת"ח קב"ה זווג לה במשה בקדמיתא ואיהי הוות כלת משה כמא דאתמר. כיון דאזדווגת ביה במשה נחתת להאי עלמא בזווגא דהאי עלמא ואתתקנת בהאי עלמא מה דלא הוות מקדמת דנא ולעולם לא הוות בפרודא. אבל לא הוה בר נש בעלמא מיומא דאתיליד אדם דיעיל רחימו וחביבו ומלין דזווגא לעילא בר שלמה מלכא דאיהו אתקין זווגא דלעילא בקדמיתא ולבתר זמין לון כחדא בביתא דאתקין לון. זכאין אינון דוד ושלמה בריה דאינון אתקינו זווגא דלעילא. מיומא דאמר לה קב"ה לסיהרא זילי ואזעירי גרמיך לא אזדווגת בזווגא שלים בשמשא בר כד אתא שלמה מלכא.

שיר השירים, הא הכא חמש דרגין לאתדבקא לעלמא דאתי. שיר חד, השירים תרין הא תלתא, אשר הא ארבע, לשלמה הא חמשא. בחמשאה איהו דהא יומא דחמשין רזא דיובלא איהו.

ת"ח זווגא דלעילא לא יכיל שלמה לאתקנא אלא בגין דאשתכח זווגא לתתא מקדמת דנא. ומאן איהו, זווגא דמשה דאי לא הוי [p. 323] זווגא דא לא אתתקן זווגא דלעילא, וכלא ברזא עלאה איהו לחכימי לבא.

כתיב (מלכים א ה:12) וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף. האי קרא אוקמוה חברייא, אבל וידבר שלשת אלפים משל, ודאי על כל מלה ומלה דאיהו אמר הוו ביה תלת אלף משלי כגון ספרא דקהלת דאיהו ברזא עלאה ואיהו בארח משל דלית ביה קרא דלאו איהו בחכמתא עלאה ובארח משל אפילו קרא זעירא דביה, דכד הוה מטי רב המנונא סבא קדמאה להאי קרא (קהלת יא:9) שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותך, הוה בכי אמר ודאי האי קרא יאות הוא ואיהו בארח משל, ומאן יכיל למעבד דרשא במשל דא, ואי איהו דרשא [p. 324] לית ביה דרשא אלא כמא דחמינן בעיינין, ואי חכמתא איהו מאן יכיל למנדע לה.

מיד הוה תב ואמר כתיב (בראשית לז:2) אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה וגו'. האי קרא דקהלת איהו משל לחכמתא דקרא דא דאורייתא ודא משל לדא.

שמח בחור בילדותך, והוא נער.

ויטיבך לבך, היה רעה את אחיו בצאן.

בימי בחורותיך, את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו.

ודע כי על כל אלה, ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם.

יביאך האלהים במשפט, אלה תולדות יעקב יוסף, יוסף אתכליל ביעקב. ורזין דסתרי אורייתא מאן יכיל למנדע לון.

והאי משל אתפשט לתלת אלף משלים דכלהו [קמה ע"ב] בהאי משל. בשעתא דיוסף אתכליל ביעקב תלת אלף אינון באברהם יצחק ויעקב דכלהו בהאי משל ברזא דחכמתא. וכאן [p. 325] כמה טייעין אינון בטוענין דטמירו בהו דיירי תריסין דלית לון חושבנא לטמירין דחכמתא.

ויהי שירו חמשה ואלף, הכי אוקמוה ויהי שירו של משל, וכלא חד בין מאן דאמר ויהי שירו דשלמה בין מאן דאמר ויהי שירו של משל כלא איהו חד וכלא איהו קאמר.

ויהי שירו, דא שיר השירים. וכי חמשה ואלף איהו שיר השירים. ודאי הכי הוא חמשה איהו תרעין ופתחין דמתפתחין במלכא דשלמא דיליה, ואינון חמש מאה שנין דאילנא דחיי, חמשין שנין דיובלא.

[p. 326] ואלף, דא אילנא דחיי חתן דנפיק מסטריה ואיהו ירית כל אינון חמשה למיתי לגבי כלה. יומיה דקב"ה אלף שנין איהו ודא איהו נהר דנגיד ונפיק מעדן, יוסף זכאה דאקרי צדיק על שמיה דסיהרא כמא דאתני בה קב"ה.

ובגין כך שיר השירים קדש קדשים ולית לך קרא בשיר השירים דלא אית ביה רזא דחמשה ואלף ודאי. שיר השירים ודאי, חמש דרגין אינון האי קרא כמא דאתמר.

[p. 327] ואי תימא האלף אמאי לא אדכר הכא. ודאי ההוא אלף טמירא הוה וטמירא איהו עד דאתחברת אתתא בבעלה. ועל דא אשתדל שלמה למיתי ההוא אלף לגבי כלה בטמירו דגושפנקא דחכמתא עלאה. כיון דעבד קדש קדשים לתתא גניז וטמיר ואעיל רזא דקדש הקדשים לתמן למעבד גניזו דשמושא שלים עילא ותתא כדקא יאות.

קדש הקדשים איהו לעילא רזא דחכמתא עלאה ויובלא. כגוונא דא ירתין כלה וחתן ירותא דאבא ואמא ואתהדרו אחסנת ירותא בגוונא אחרא. ירותא דאבא ירתא ברתא בסליקו דשמא דא ואתקרי אוף הכי קדש חכמה. ירותא דאמא ירית ברא ואקרי קדשים בגין דנטיל כל אינון קדשים עלאין וכניש לון לגביה, ובתר יהיב לון ואעיל לון לגבי כלה.

ועל דא אמר שיר השירים, שיר לגבי קדש, השירים [p. 328] לגבי קדשים למהוי כלא קדש קדשים ברזא חדא כמא דאתחזי. אשר לשלמה, הא אתמר למלכא דשלמא דיליה.

ואי תימא דשבחא דא דיליה הוא, לא תימא הכי, שבחא באתר עלאה איהו וסלקא. אבל הכי הוא רזא, כד מתתקן דכר ונוקבא כחדא תחות מלכא עלאה כדין ההוא מלכא אסתלק לעילא ואתמליא מכל קדושין ומכל ברכאן דנגדין לתתא ואתמלי ואריק לתתא, ודא איהו תיאובתיה דמלכא עלאה כד אתמלי קדושין וברכאן ואריק לתתא.

ודא איהו צלותין ובעותין דאתתקן ואתמלי ההוא מבועא עלאה דכיון דאיהו מתתקן כדקא יאות מחיזו דיליה ומחיזו דההוא תקונא מתתקנא עלמא תתאה ועולימתהא. ולא אצטריך עלמא תתאה לאתתקנא אלא מחיזו דעלמא עלאה. סיהרא לית לה חיזו מגרמהא כלל בר כד אתתקן שמשא ואנהיר ומחיזו דשמשא ותקונא דיליה אתתקנת סיהרא ואתנהירת.

מאן דאצטריך צלותא ובעותין דאתנהיר ואתתקן ההוא אתר דנפקא מניה נהורא דכיון דההוא אתר מתתקנא מחיזו דיליה אתתקן כל מה דלתתא. ובגין כך תושבחתא דקאמר שלמה לא אשתדל אלא בגין מלכא דשלמא דיליה דיתתקן. כיון דאיהו אתתקן מחיזו דיליה כלא אתתקן, ואי איהו לא אתתקן לית ליה תקונא לסיהרא לעלמין. ובגין כך אשר לשלמה, דיתתקן ויתמלי כדקא יאות בקדמיתא כמא דאתמר. [קמו ע"א]

ויקחו לי תרומה. רזא דרזין לידעי חכמתא, כד אסתלק ברעותא דסתרא דכל סתרין למעבד יקרא ליקריה אנשיב רוחא [p. 329] מנקודא עלאה דנגיד מלעילא לתתא ושוי תקוניה לאתישבא בהאי עלמא. אמאי, בגין דאי לא יהא עקרא ושרשא דהאי עלמא לא יהא מאנא לארקא להאי עלמא כלל, ואי לא יריק להאי עלמא מיד אתאביד דלא יכיל לקיימא אפילו רגעא חדא. אבל בגין דתקוניה איהו מהאי עלמא אתמלי מסטרא חדא לארקא להאי עלמא ומסטרא אחרא לארקא למלאכי עלאי, וכלא אתזנו כחדא מניה.

שלימו דתקונא דהאי רוחא רוחיהון דצדיקיא בהאי עלמא. רוחא דא אשתלים בזמנא דחנוך וירד ומהללאל הוו בעלמא, ואסגיאו חייבי עלמא אעדו ההוא שלימו מניה. לבתר אתא נח ואשלים ליה, אתו דור הפלגה אעדו ההוא שלימו מניה. אתא אברהם ואשלים ליה, אתו אנשי סדום ואעדו ליה. אתא יצחק ואשלים ליה, אתו פלשתים וחייבי דרא ואעדיו ליה מניה. אתא יעקב ובנוי ערסא שלימא ואשלימו ליה, נפקו מארעא קדישא ונחתו למצרים ובגינייהו אתעכבת תמן, ובגין דאהדרו תמן ישראל לעובדין דמצראי אתכפיא ואתעדי ההוא שלימו עד דנפקו ממצרים ואתו למעבד משכנא. אמר קב"ה רעותי לדיירא בינייכו אבל לא יכילנא עד דתתקנון ההוא רוחא דילי דשריא בגווייכו, הה"ד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

[p. 330] ודא איהו רזא דכתיב ויקחו לי תרומה. אמר משה לקב"ה מאן יכיל למיסב לה ולמעבד לה. א"ל משה לאו כמא דאת חשיב אלא מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, מההוא רעותא ורוחא דלהון תסבון לה ותשלמון לה.

כד אתא שלמה אתקין לההוא רוחא בשלימו דלעילא דהא מן יומא דאשתלים לתתא ביומוי דמשה לא אעדיו ההוא שלימו מניה עד דאתא שלמה, כיון דאתא שלמה אשתדל לאשלמא ליה לעילא ושארי לאתקנא חיזו דעלמא עלאה לאתתקנא מההוא חיזו עלמא תתאה ודא איהו אשר לשלמה.

וזאת התרומה, הא אתמר דכד קב"ה אתגלי על טורא דסיני כד אתיהיב אורייתא לישראל בעשר אמירן כל אמירה ואמירה עביד קלא וההוא קלא [p. 331] אתפרש לשבעין קלין והוו כלהו נהירין ונצצין לעינייהו דכל ישראל והוו חמאן עיינין בעיינין זיו יקרא דיליה הה"ד (שמות כ:15) וכל העם ראים את הקולת, רואים ודאי. וההוא קלא הוה אתרי ביה בכל חד וחד מישראל ואמר ליה תקבלני עלך בכך וכך פקודין דבאורייתא ואמרו הין. אהדר ליה על רישיה ומתגלגלא עליה והוה אתרי ביה ואמר ליה תקבלני עלך בכך וכך עונשין דבאורייתא והוה אמר הין. לבתר אהדר ההוא קלא ונשיק ליה בפומיה הה"ד (שיר א:2) ישקני מנשיקות פיהו.

וכדין כל מה דהוו חמאן ישראל בההוא זמנא הוו חמאן גו חד נהורא דקביל כל אינון נהורין אחרנין והוו תאבין למחמי. אמר לון קב"ה ההוא נהורא דחמיתון בטורא דסיני דקביל כל גווני נהורין ותיאובתא דלכון עליה תקבלון לה ותסבון לה לגבייכו, ואינון גוונין דאיהי מקבלא אלין אינון זהב וכסף ונחשת וגו'.

ד"א ישקני מנשיקות פיהו, מאי קא חמא שלמה מלכא דאיהו אעיל מלי דרחימו בין עלמא עלאה [p. 332] לעלמא תתאה ושירותא דתושבחתא דרחימו דאעיל בינייהו ישקני איהו. אלא הא אוקמוה והכי איהו דלית רחימו דדביקותא רוחא [קמו ע"ב] ברוחא בר נשיקה, ונשיקה בפומא דאיהו מבועא דרוחא ומפקנו דיליה, וכד נשקין דא בדא מתדבקן רוחין אלין באלין והוו חד וכדין איהו רחימו חד.

בספרא דרב המנונא סבא קדמאה הוה אמר על האי קרא נשיקה דרחימו אתפשט לארבע רוחין וארבע רוחין אינון כחדא ואינון גו רזא דמהימנותא, וסלקין בארבע אתוון דאינון אתוון דשמא קדישא תלי בהו ועלאין ותתאין תליין בהו ותושבחתא דשיר השירים תלי בהו. ומאן איהו, אהב"ה ואינון רתיכא עלאה ואינון חברותא ודבקותא ושלימו דכלא. אלין אתוון ארבע רוחין אינון ואינון רוחין דרחימו וחדווא דכל שייפי גופא בלא עציבו כלל.

ארבע רוחין אינון בנשיקה כל חד כליל בחבריה, וכד האי רוחא כליל באחרא וההוא אחרא כליל בהאי אתעבידו תרין תרין כחדא. וכד אתחברן בדביקו חד אינון ארבע בשלימו ונבעין דא בדא ואתכלילו דא בדא, וכד מתפרשן אתעביד מאינון ארבע רוחין חד איבא ואיהו רוחא חדא דכליל מארבע רוחין ודא סליק ובקע רקיעין עד דסליק ויתיב לגבי חד היכלא דאתקרי היכלא דאהבה ואיהו היכלא דכל רחימו תליא ביה וההוא רוחא הכי אקרי אהבה, וכד האי רוחא סליק אתער לההוא היכלא לאתחברא לעילא.

[p. 333] ארבע אתוון אינון לגבי ארבע רוחין ואינון אהבה ואיבא דלהון אהבה. כד מתחברן דא בדא מיד אתער דא בסטרא דא ודא בסטרא דא. א', מיד נפיק ה' ואתחבר בא' מתדבקן בדביקו ואתעבידו תרין אתוון אחרינין ב' ה' ואתכלילו רוחין ברוחין בדביקו דרחימו ופרחין אלין אתוון מנייהו בההוא רוחא דסליק מתעטרן ביה כדקא יאות. כיון דסליק ההוא אהבה שלימא כלילא דכל אינון ארבע רוחין פגע בחד ממנא עלאה רברבא די ממנא על אלף ושלש מאה ותשעין רקיעין ואיהו ממנא על נגידו דתליסר נהרי אפרסמונא דכיא דנגדא מרזא דטלא דלעילא, וההוא נגידו אתקרי מים רבים.

כיון דפגע לגבי ההוא רב משרין קאים לגביה ולא יכיל לעכבא ליה לאעברא בהו עד דאעיל לגבי היכל אהבה, ועל דא אמר שלמה מלכא בסיום שבחיה (שיר ח:7) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. מים רבים אלין מיין עלאין דנגדין גו טלא עלאה, ונהרות לא ישטפוה אלין אינון נהרי אפרסמונא דאינון תליסר. ההוא ממנא איהו מלאכא דשליח מן קדם יי' ודא איהו רב משריין דקשיר כתרין למאריה רזא אכתרי"אל מעטר עטרין למאריה בשמא גליפא מחקקא יהו"ה י"ה צבאו"ת.

[p. 334] כיון דעאל לגבי היכל אהבה אתער רחימו דנשיקין עלאין דכתיב (בראשית כט:11) וישק יעקב לרחל, למהוי נשיקין דרחימו עלאה כדקא יאות ואינון נשיקין שירותא דאתערו דכל רחימו דאתדבקותא וקשורא דלעילא, ובגין כך שירותא דתושבחתא דשירתא דא איהו ישקני. מאן ישקני, ההוא דסתים גו סתימו עלאה. ואי תימא סתימאה דכל סתימין ביה תליין נשיקין ונשיק לתתא.

ת"ח סתימא דכל סתימין לית מאן דידע ליה ואיהו גלי מניה נהירו חד דקיק סתים דלא אתגלי בר בחד שביל דקיק דאתפשט מגויה ואיהו נהירו דנהיר כלא ודא אתערו דכל רזין עלאין, ואיהו סתים, לזמנין סתים לזמנין אתגליא, ואע"ג דלא אתגליא כלל ואתערו דסליקו דנשיקין ביה תליין, ומגו דאיהו סתים שירותא דתושבחתא בארח סתים איהו.

[p. 335] ואי ביה תליין מה בעי יעקב הכא דהא ביה תליין נשיקין. אלא ודאי הכי הוא, ישקני ההוא דסתים לעילא. ובמה, [קמז ע"א] בההוא רתיכא עלאה דכל גוונין תליין ומתחברן ביה, ודא איהו יעקב כמאן דאמר דביקותא לאתדבקא במלכא בברא דיליה איהו, ועל דא כתיב (שיר א:2) מנשיקות פיהו.

כי טובים דודיך, אהדר לגבי שמשא דנהיר לה לסיהרא מגו נהירו דאינון בוצינין עלאין ואיהו נטיל נהורא דכלהו ואנהיר לסיהרא. ואינון בוצינין דמזדווגין ביה מאן אתר נהרין, אהדר ואמר מיין, מההוא יין דמנטרא מההוא יין דאיהו חדווא דכל חדוון. ומאן איהו, ההוא יין דיהיב חדו וחיין לכלא ודא איהו אלהים חיים יין דיהיב חיין וחדווא לכלא.

תו מיין, מההוא שמא דאקרי יהו"ה, דא איהו יין דחדווא דרחימו דרחמי ומן דא כלהו נהרין וחדאן.

[p. 336] אתו חברייא ונשקו ליה ברישיה. כד מטו לגבי דרבי שמעון סדרו מלין קמיה. בכה רבי שמעון אמר ודאי ידענא דרוח קדישא עלאה קא מכשכשא בכו. זכאה דרא דחמא דא דהא לא יהא כדרא דא עד זמנא דייתי מלכא משיחא דהא אורייתא אהדרת לעתיקותהא. זכאין אינון צדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי.

[p. 337] וזאת התרומה אשר תקחו מאתם. רבי אלעזר אמר האי קרא אוקימנא ורזין דיליה הא אתמר, אבל רזא דקרא הכי אוליפנא וקשיין קראי דאי אינון ברזא דלתתא קשיין אהדדי, ואי ברזא דלעילא לא אינון בנהירו. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה שפיר, תקחו את תרומתי קשיא, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם קשיא ודאי כלא עילא ותתא כחדא.

אלא הכי הוא ויקחו לי תרומה. מאן, בני ישראל.

מאת כל איש, אלין מלאכין עלאין לעילא בגין דעליהון איהי תרומה ארמותא דאינון ארימו תדיר לגבי מלכא עלאה דהא אינון סלקין לה תדיר לגבי מלכא עלאה, וכד ישראל זכאין אינון נטלין לה מנייהו ונחתין לה לתתא הה"ד מאת כל איש אשר ידבנו לבו. ומאן אינון, אינון ארבע דארימו לה לעילא דההוא לב אתרעי בהו, וההיא תרומה איהי זקפא עלייהו ואע"ג דאיהי קיימא עלייהו ומנחא על גבייהו תקחו, תסבון לה מנייהו לנחתא לה לתתא.

[p. 338] ובמה, בזמנא דא באינון עובדין דכשראן בצלותין ובעותין למעבד פקודי אורייתא. בההוא זמנא באינון גוונין דאתחזיין לתתא כגוונא דלעילא באינון פולחנין אחרנין, ואינון גוונין אתמשכן לתתא ההוא ארמותא ונצחן גוונין דלתתא לאינון גוונין דלעילא ומשכין אלין גוונין לגוונין עלאין ועיילין אלין באלין ואתעבידו אלין גופין לאלין, ועל דא אשר תקחו מאתם כתיב.

זהב, דאתכליל בגבריאל. זהב לעילא גבריאל נטיל ליה ושבעה זיני זהב אתפרשאן לתתא מן דא.

וכסף, לעילא ואתכליל במיכאל לתתא ושריא דא על דא.

ונחשת, לעילא ונפקא מן זהב בגין דזהב ואשא ברזא חדא אזלין. אשא אפיק נחשת ומחילא ותקפא דא אתבדרן נחשים שרפים דנפקי מאשא, ועל דא נחשת איהו סומקא כאשא ואתכליל באוריאל ואתעביד דא גופא לדא.

[p. 339] ותכלת, שריא בדא ובדא בנחשת וזהב ובגין דאתתקף בתרין סטרין תכלת איהו תקיפא ולית מאן דשלטא עליה לחיין דאיהו כרסייא דדינא לשריא ביה דינא תקיפא, ודא איהו בואל ב"ו א"ל דכתיב (תהלים ז:12) ואל זועם בכל יום, וכד אהדרן בני נשא בתיובתא שלימתא אתהדר שמיה רפאל דהא אסוותא אזדמן לון מההוא דינא [קמז ע"ב] קשיא.

וארגמן, דא זהב וכסף דאהדראן לאתכללא כחדא מיכאל וגבריאל אתכלילו ומשלבן דא בדא ועל דא כתיב (איוב כה:2) עושה שלום במרומיו, ובגין דאינון משלבאן דא בדא אתעבידו גופא חד.

ותולעת שני, לעילא ואתכליל באוריאל כמלקדמין למהוי אחידו גו תכלת ובגו ארגמן.

ושש, איהו לעילא ואתכליל כמלקדמין ברזא דרפאל לאתאחדא בכסף וזהב. [p. 340] עד הכא רזא דז' עמודין לעילא גו ז' עמודים לתתא, קליפא גו קליפא לנטורא.

ועזים, והא אוקימנא דהא אלין ז' מוחא למוחא ודא איהו קליפא למוחא.

ועורות אלים מאדמים, אלין אינון מארי תריסין עיינין מלהטין כטיסין דנורא כד"א (דניאל י:6) עיניו כלפידי אש ואקרון רקיעין לבר בגו קליפא.

ועורות תחשים, אלין אינון לגו מסטרא קדישא ואתאחדן בקדושה ולא אתאחדן כמא דאמרן דאברהם הא אוליד באינתו אחרא תחש (בראשית כב24) ואת תחש ואת וגו', ואלין אינון באימא דישמעאל אחוהון דישמעאל, כמא דאית דרגא בעשו הכי נמי אית דרגא בישמעאל. [p. 341] אימא דישמעאל אולידת תחש ומסטרא דאברהם קאתא דהא נהורא קדמאה מנפץ בשעתא דנפיק נהורין לכל סטרין. כיון דאתבסם ההוא נהורא קדמאה גניז ליה קב"ה, ולמאן גניז ליה, לצדיקיא, ומאן אינון, צדיק וצדק, בגין למעבד בההוא נהורא קדמאה איבין לעלמא ואינון איבין דזמינין למיתי לעלמא. דהא אברהם ושרה עבדו נפשין ואיבין דכתיב (שם יב:5) ואת הנפש אשר עשו בחרן. כמא דעשו נפש בסטרא דקדושה הכי נמי עבדו נפש בסטרא אחרא דאלמלא ההוא אתערו דאתער אברהם בסטרא אחרא לא אשתכחו גיורין בעלמא כלל.

[p. 342] ועצי שיטים, הא אוקימנא דאינון שרפים עומדים כד"א (ישעיה ו:2) שרפים עומדים ממעל לו. מאי ממעל לו, ממעל לההוא קליפא. ואי תימא האי קרא בקב"ה אתמר, והא אתמר (שם:1) ואראה את יי', את דייקא, כגוונא דא דכתיב בהאי קרא (שם) ושוליו מלאים את ההיכל, את דייקא לאסגאה ההוא קליפא. כיון דאמר רזא דההוא קליפא כתיב שרפים עומדים ממעל לו, ממעל לההוא קליפא.

ושמן למאור דא רבות עלאה דאתיא מלעילא. תרין שמן אינון ואינון חד, חד לעילא ואקרי שמן המאור [p. 343] וחד לתתא ואקרי שמן למאור. שמן המאור איהו עלאה דקיימא בודאי ולא פסיק לעלמין ותדיר מליא רבות קודשא וכל ברכאן וכל נהורין וכל בוצינין כלא אתברכאן ואתנהרן מתמן. שמן למאור, לזמנין אתמליא ולזמנין לא.

תו הא תנינן (בראשית א:16) ויברא אלהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, ואע"ג דהא אוקמוה חברייא והכי הוא, אבל שני המאורות הגדולים אלין שמן המאור ושמן למאור עלמא עלאה ועלמא תתאה חד דכר וחד נוקבא, וכל זמנא דדכורא ונוקבא אתיין כחדא תרווייהו קריין בלישנא דדכורא, ובגין דעלמא עלאה אקרי גדול בגיניה עלמא תתאה דאתחבר בהדיה בכללא אקרי גדול. כיון דאתפרש דא מן דא אדכרו בפרט כל חד וחד כדקא חזי ליה, דא אקרי גדול ודא אקרי קטן. ובגין כך אמרו קדמאי דליהוי בר נש זנבא לאריוותא ולא רישא לשועליא, דכד איהו קיימא גו אריוותא לא אקרי כלא אלא בכללא דאריוותא, זנבא דאריא אריא איהו בלא פירודא. גו שועלים אפילו דאיהו [קמח ע"א] רישא, רישא דשועל שועל איהו בלא פרודא ושועל אקרי.

ורזא דא האי קרא דהא בקדמיתא כד יתבין כחדא שני המאורות הגדולים אקרון ואע"ג דדא זנבא לגבי דעלאה, כיון דדא אתפרש מעלאה כביכול למהוי רישא לשועלים כדין אקרי קטן. [p. 344] ועל רזא דא שמן המאור דלא פסיק לעלמין וקיימא בסליקו עלאה למשלט ביממא, שמן למאור פסיק ואקרי קטן ושלטא בליליא. וחמש בוסמין אינון לגו שמן וקטרת ואע"ג דאיהו חד אינון תרין וכלא חד.

ואבני שהם וגו', כל הני תליסר אינון ואינון תקונא דמשכנא.

ואהדרנא למלי קדמאי, זהב, הא אתמר דשבעה זיני זהב אינון. ואי תימא זהב דאיהו דינא וכסף אסתליק לעילא מניה, לאו הכי דודאי זהב סליקו יתירא איהו על כלא, אבל זהב בארח סתים איהו ודא זהב עלאה דאיהו שביעאה מכל אינון זיני זהב ודא איהו זהב דנהיר ונציץ לעיינין ודא איהו דכד נפיק לעלמא מאן דאדביק ליה טמיר ליה בגויה ומתמן נפקי ואתמשכן כל זיני זהב.

אימתי אקרי זהב מאן דאקרי זהב, כד איהו בנהירו ואסתלק ביקר דחילו ואיהו בחדווא עלאה למחדי לתתא. וכד איהו בדינא [p. 345] כד אשתני מההוא גוון לגוון תכלת אוכם וסומק כדין איהו בדינא תקיפא. אבל זהב בחדווא איהו ובסליקו דדחילו דחדווא קיימא ובאתערותא דחדווא.

וכסף, לתתא רזא דרועא ימינא דהא רישא עלאה זהב איהו דכתיב (דניאל ב:38) אנת הוא רישא דדהבא, (שם:32) חדוהי ודרעוהי די כסף לתתא. וכד אשתלים כסף כדין אתכליל בזהב ורזא דא (משלי כה:11) תפוחי זהב במשכיות כסף, אשתכח דכסף אתהדר לזהב וכדין אשתלים אתריה, ועל דא שבעה זיני זהב אינון.

ונחשת, נפקא מזהב ואשתני לגריעותא דדרועא שמאלא.

ותכלת, ירכא שמאלא. ותולעת שני, ירכא ימינא ואתכליל בשמאלא.

ושש, דא נהר דנגיד ונפיק דאיהו נטיל כל שית סטרין, כגוונא דא לתתא והא אוקמוה ואתמר.

הא הכא שבע דיובל ואינון שבע דשמיטה, ואע"ג דאינון שית אינון תליסר ושביעאה דאיהו עלייהו רישא הא תליסר. רישא דקיימא על כל גופא לתתא רישא דקיימא על כל שייפי גופא איהו זהב. מה בין האי להאי, זהב עלאה איהו ברזא סתימאה ושמא דיליה איהו זהב סגור, סגור וסתום מכלא וע"כ אקרי סגור דאיהו סגור מעינא דלא שלטא ביה.

[p. 346] זהב תתאה איהו באתגליא יתיר [רעז ע"א] ושמא דיליה אקרי זהב ירקרק ורזא דא אוקמוה חברייא אסתר ירקרוקת היתה גוון אתרוג וכלא חד. זהב דא איהו רישא בסתימו אע"ג דאיהו באתגליא לגבי זהב עלאה עד דאתמשכא ושריא לרישא דגבריאל כמא דאוקימנא, ובגין כך כלא איהו ברזא עלאה ואתמשכא ההוא רזא לתתא כלא כגוונא חדא.

ועשית כפורת זהב טהור וגו'. ר' שמעון אמר בכל פרשתא דא אשכחנא דאתמסר עבידתא בידא דמשה בר תרין, בכלהו כתיב ועשית ובארון ואפוד כתיב ועשו ארון עצי שטים, ועשו את האפוד [p. 347] ולא כתיב ועשית. מאי טעמא בארון לא כתיב ועשית, בגין דארון כליל ליה למשה בגויה לאתנהרא מניה ואצטריכו אחרנין לתקנא תיקונא ושפירו דיליה למיעל לגביה.

באפוד לאו דיליה הוא ולא לאשתמשא ביה ולא אצטריך ליה למשה למעבד פולחנא דאחוי דהא משה איהו מלכא ואהרן שושבינא דמלכא. ואי תימא והא כתיב (שמות כט:5-6) והלבשת את אהרן, ואפדת לו, ונתת עליו, ושמת עליו, הא כולי האי פולחנא דמשה ויקרא דאהרן איהו. אלא ודאי יקרא דמשה איהו דהא קב"ה לא בעא פולחנא דאהרן אלא על ידא דמשה ואהרן לא יכיל לאתקדשא אלא על ידא דמשה ובכלא אצטריך אהרן למשה וכל האי יקרא דמשה.

ועשית כפורת, תא חזי כתיב בפרשתא דא עובדא דשמים וארץ וכל אינון חילין דתמן דהא [p. 348] קב"ה לא פקיד למעבד משכנא אלא כגוונא דעובדא דשמים וארץ למהוי דיורא דלתתא כגוונא דדיורא דלעילא ולאתחברא דא לדא כגוונא דנשמתא וגופא למהוי כלא חד.

כתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, הא אוקימנא אבל רזא דכפורתא הכא ברמיזו דלעילא שלשלא דמטטרון גניזא דמשכנא לארמא ארמות קודשא עילאה ותתאה.

ברא שית, דא שיתא עלאה כפורתא גניזא טמירתא דאשתכחא מרזא דטמירו עלאה, ואתפרש פרישו לאתנהרא גו נהירו טמירותא. טמירא גו האי כפורתא מיטטרון מטטרון דאתאחדא מתתא. [p. 349] מגו דחילו דאזלא בקושטא גו ארעא הוה אשתכח נהירו דאביד אדם קדמאה ואתטמר ההוא נהירו בגנתא דעדן. סלקא לעילא ולא אתיישבא בדוכתיה דהא לא הוה אשתלים מכל סטרין, שלימו דלתתא הוה גרע דהא אתאביד בחוביה דאדם קדמאה. נחת לתתא אתטמר גו אילני גנתא, אתפשט תמן בכל סטרי גנתא עד דאתיליד חנוך בן ירד. כיון דאתיליד הוה אשתכח סמיך לגנתא, שריאת ההוא נהירו לאנהרא בגויה, אתרבי ברבו קודשא ושריא עליה נהירו דא מנצצא. עאל לגנתא דעדן אשכח תמן אילנא דחיי וענפוי ואיביה דאילנא, ארח ביה ואתיישב גו ההוא רוחא דנהירו דחיי. ואתו שליחן מלאכי עלאי ואוליפו ליה חכמתא עלאה, יהבו ליה ספר דהוה טמיר גו אילנא דחיי ואוליף מניה וידע אורחוי דקב"ה ואשתדל אבתריה הה"ד (בראשית ה:24) ויתהלך חנוך את האלהים, [רעז ע"ב] עד דההוא נהירו אשתלים בגויה. כיון דההוא נהירו אשתלים לתתא בעא לסלקא לדוכתיה ובגין לאחזאה ההוא שלימו ברזא דחנוך.

יומא חד עאל לגנתא דעדן ואחמי ליה טמירין דגנתא ואנח ההוא ספר וכל מה דחמא לבר ואיהו צניע גו חברייא. לבתר אתלבש ההוא נהירו גו ההוא לבושא לאחזאה לעילא למהוי כסופא בהדיה לכל אינון דעבדו קטגוריא [p. 350] במאריהון דלא יתברי בר נש בעלמא הה"ד (בראשית ה:24) ואיננו כי לקח אותו אלהים, ואיננו בהאי עלמא, ואיננו כדקא הוי בהאי עלמא, כי לקח אותו אלהים בדיוקנא אחרא בהאי איהו תדיר נער, ורזא דא הא אוקימנא חנוך לנער על פי דרכו, לאנהגא עלמין כלהו. גם כי יזקין לא יסור ממנה, דהא תדיר אשתכח ביה ואתהדר נער דחנוך אתכליל בדיוקנא דעלמא טמירא, איהו גו כרסייא דמאריה עביד שליחן בעלמין. כד עלמא בדינא נפקא ואקרי מטטרון רבון על כל חיילין עלאין, וסבא איהו נער, עאל מעלמא לעלמא ואתיישבא רוגזא.

דיוקנא דא אתפריס בפריסו כפורתא ואתציירן ביה בההוא פריסו תרין דיוקנין חד דכר וחד נוקבא וקיימין תרין רביין עולימין רחימן ברחימו דביקן דא בדא. ורזא דא בראשית ברא אלהים, פרישו כפורתא סתימאה. את השמים ואת הארץ, תרין כרובין קיימין בדביקו דחביבותא. שמים וארץ לא כתיב אלא את לאסגאה תרין כרובין כחדא. כפרת דא פריסא לגו בטמירו דהיכלא ובתרין סטרין קיימין תרין אלין.

[p. 351] בראשית, סלקא לעילא רזא דיליה נחתא לתתא, כגוונא דההוא רזא דבראשית סלקא לעילא לעילא ולא אתרשים ברשימו נפקא רשימו לבתר ואתעביד מניה כפורתא עלאה רשימא ברשימין תלתא ברזא יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה. מאלין תלתא נפקין תלתא אחרנין ואינון שית והיינו ברא שית.

אתפרש דא כפורתא לסטר דרום ומערב ואפיק תרין כרובין כחדא דכר ונוקבא דישתכחון דא לקבל דא. דרום איהו ראש כהן בראש ואיהו דכר, מערב איהו נוקבא בת יחידה בת היתה לאברהם ודאי, והיינו ברזא דא בראשית בת ראש י', כפורתא דלא אשתמודע עד דאתפרש בפרישו ואפיק תרין אלין כגוונא דא ה', ועל דא בת ראש בת אברהם, י' כפורתא לאתפרשא.

[p. 352] אתהדר כפורתא ממערב לצפון ואתפרש בפרישו ואתגליא דכר דאתאחיד בסטרא דכפורתא ונוקבא אתטמרת לתתא ואתעבידת באר דצפון, ורזא דא בראשית בת אש, י' כפורת, ר' פרישו דאתפרש, ואתחזי חד ולא תרין דהא נוקבא אתכפייא לתתא. ואי תימא ר' כלא חד פרישו עילאה ותתאה, הכי הוא דלא אתפרש שמא דא מן דא, כלא איהו אלהים.

אתהדר כפורתא ממערב למזרח, פריס פריסו לתרין סטרין בסטרא דמזרח ובסטרא דמערב. כיון דכפורתא קיימא במזרח ומערב כדין חדווא אשתכח וחבורא כדקא יאות והאי בת אתכלילת בעטרה כדקא יאות וקיימא באשלמותא, וכדין איהי ברזא דיליה בראשית בלא פרודא כלל.

ולקבל תלת זימנין אלין סלקין ישראל תלת זימנין למיחג חגייהו. בפסח אתהדר כפורתא בסטר דרום ומערב וכדין ההיא בת קיימא באברהם ואיהי בת ראש ותמן הלל ולאו הלל גמור דהא תרין כרובין אלין לאו אינון באשלמותא כדקא יאות וישמעאל נפקא ומקטרגא.

[p. 353] מיומא דראש השנה עד יומא דסוכות אתהדר כפורתא מצפון למערב, כדין ההיא בת אתכפיא וקיימא ביה ביצחק ולאו בחדווא ואיהי בת אש ואינון לאו באשלמותא ועל דא לית תמן הלילא כלל דהא עשו נפקא ומקטרגא. בסוכות סלקא האי בת ואשלימא ביה ביצחק בחדווא ומתחברן דא בדא וכדין הלל גמור על דאשתכך רוגזא וחברותא אשתכח.

בשבועות אתהדר כפורתא בסטר מזרח ומערב, כדין שלימו אשתכח וחביבו ודביקותא איהו בכל סטרין וחדווא דעלאי ותתאי וכדין (תהלים יט:8) תורת ה' תמימה משיבת נפש.

ובתלת זימנין אלין כפורתא מהדרא בסטרהא כדקא יאות. כפורת דא אתפרסת לעילא גו ההוא נקודה טמירא בנהירו קדמאה דאתפרסא, לבתר אתפרס בשלימו ושריא על ההוא פריסו קדמאה. כד אתחפייאן גדפי כרובים על האי כפורת בגין דאתחפייא כפורת ולא יהא באתגליא, כפורת, כפרת כתיב, דכד אתיא נהירו עלאה אינון כרובים בטשי בגדפייהו וסליקו לון לעילא ואמרין שירתא מסגיאו דההוא חדווא דההוא נהירו. כגוונא דא לתתא וכפורתא אתהדר ומאינון תלתא וחד הוו כרובים ימינא ושמאלא. ימינא שריא ביה רוחא דלעילא מההוא סטרא, ושמאלא דהוה במערב באתהדרותא דכפורתא קאי לגביה בסטרא שמאלא ושריא ביה רוחא דנוקבא ואתדבק [p. 354] דא בדא בחביבו דדכר ונוקבא, וכן [רעח ע"א] לכל סטרין באתהדרותא דכפורתא ולעולם תרין אינון דכר ונוקבא, לתתא בהאי עלמא אינון תרין ולא יתיר.

ואי תימא לעילא הואיל ולא אצטריך דבקותא בכפורתא איך יתהדר כפורתא. ודאי בההוא אתהדרותא אתדבק דא בדא ותדיר אתדבק ביה.

כגוונא דכרובים אינון לעילא קיימין על את וניסא והא אוקימנא רזא דכתיב פורשי כנפים סוככים בכנפיהם, ולא כתיב פרושי כנפים סכוכים אלא על את וניסא הוו קיימין. זמנין ידיעאן הוו סלקין גדפייהו ופרשי לון לעילא בכל יומא ויומא והוו מהדרן ומחפיין על כפורתא, ועל דא באת וניסא הוו קיימין.

[p. 355] בכל אתר דרוחא עלאה הוה אתי ושריא ודאי בההוא אתר דשארי אית ביה ממשו וקיומא. בר נש איהו מעפרא ועד לא שרא עליה נציצו דרוחא דלעילא לית ביה ממשו, כיון דשריא עליה אית ביה ממשו וקיימא בקיומא. ואי תימא דא בלחודוי ת"ח מחוטרא דאהרן דאיהו אעא בלא ממשו כלל כיון דשדר ביה קב"ה זעירו דרוחא קאי בקיומא וממשו. ומה אעא דלאו אורחיה בכך כיון דשדר ביה קב"ה חד זעירו דרוחא קאים בקיומא והוה ביה ממשו, כרובים דאינון בקדושה וקיימן בקדושה כגוונא דלעילא עאכ"ו.

בכל זמנא דהוו ישראל זכאין כרובים הוו דביקין בדביקו אפין באפין, כיון דהוו סרחאן הוו מהדראן אנפייהו דא מן דא. מנא הוו ידעי, הכא אפליגו עמודין דעלמא אבל בתננא דקורבנא ובקורבנא ע"ג מדבחא וכהנא כד בריך ית עמא, באלין תלתא הוו ידעי דאלין כרובין מהדרן אפין דא מן דא וקב"ה בעי תיובתא דבנוי.

[p. 356] תננא דקורבנא, כד הוו ישראל זכאין תננא הוה סליק לעילא באורח מישר בעיטרא דקולפין. אי לסטר מזרח ואי לסטר מערב או בכל סייפי עלמא באורח מישר הוה סליק וכד לא סטא ימינא ושמאלא כדין רעותא קיימא לעילא ותתא וקב"ה אתרעי בעובדיהון דישראל בחביבו יתיר.

בקורבנא על גבי מדבחא, כד הוו ישראל זכאין הוה אתחזי על גבי אשא דמדבחא דיוקנא דאריה אכיל קורבנא על גבי מדבחא, וכד לא הוו זכאין הוו חמאן דיוקנא דכלבא רביע על מדבחא.

כהנא כד בריך ית עמא, בשעתא דזקיף ידוי כד הוו ישראל זכאין ואתחזון לברכא ידוי הוו זקפין בזקיפו בלא טורח כלל ואתרמו בחדו וברעו, כדין שכינתא שריא עלייהו ואזדקפו אינון מגרמייהו וכדין כהנא הוה ידע דאתחזון ישראל לברכא ובריך לון ברעו דלבא. וכד ידוי הוו יקירן ובטורח סגי אזדקפו ולא יכיל לארמא לון בר בטורח כדין הוה ידע דהא שכינתא לא שריא על ידוי וישראל לא אתחזון לברכא בגין דבשעתא דשכינתא הוה אתייא לשריא על ידוי כל אינון אצבעאן דאינון בדיוקנא עלאה הוו חדאן בחדו לקבלא שכינתא עלייהו ופרחי לאזדקפא לעילא, כמא דהוו חדאן כרובין דהאי עלמא וכ"ש לעילא לקבלא שכינתא על גבייהו.

[p. 357] ורזא דא (שמות יז:12) וידי משה כבדים וגו'. מ"ט, בגין דההוא שעתא ישראל לא הוו זכאין וידוי דמשה אתייקרו ולא יכיל לאזדקפא לון דכתיב לעילא (שם:7) על ריב בני ישראל ועל נסותם את יי' לאמר היש יי' בקרבנו אם אין, וכדין ויבא עמלק ואתייקרו ידוי דמשה ולא יכיל לזקפא לון עד דקביל עליה ענשא דכתיב (שם:11,12) ויקחו אבן וישימו תחתיו וגו' והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. כגוונא דא לוחי אבנא כגוונא דא לכהנא.

[p. 358] ועל דא כרובים בההוא זמנא דישראל זכאין הוו אנפין באנפין מתדבקן דא בדא וכד לא הוו זכאין הוו מהדרן אנפין אלין מאלין, ועל רזין אלין הוו ידעין אי ישראל זכאין אי לאו זכאין.

כרובים רביין וכלא ברזא חד קיימי דכתיב (הושע יא:1) כי נער ישראל ואהבהו, ובגין כך כלא בחדתותא דסיהרא קיימי, כמא דאתחדי דא בחדתותא הכי הוא כלא, ובגין נער אינון נערים ורזא דא אשת נעורים דקיימא על תרין נערים בחדתותא עלאה.

כרובים אנפי רברבי ואנפי זוטרי, ודאי הכי אינון, אנפין טמירין לעילא דלא אתגלייאן ובגינייהו הוי חדתותא דסיהרא ומילוי דילה. אנפי זוטרי לתתא כמא דאוקימנא בכפרת לעילא ותתא ברזא חדא קיימא. את השמים ואת הארץ, אלין רזא דתרין כרובים חד דכר וחד נוקבא למהוי דביקין אלין באלין בחביבו כמא דאתמר את לאסגאה עילא ותתא כחדא למהוי רזא דכרובים כלא בכללא חדא.

כתיב (תהלים ק:2) עבדו את יי' בשמחה, חדוותא דתרין כרובים דהא רביין כל מאן דשארי בגווייהו אהדרו אנפוי כרביא וחדי עמהון. ורזא דא [p. 359] כיון דשארי עלייהו מאן דשארי אתהדר נער בחדו דכלא וברעותא. אע"ג דאתיא בדינא על עלמא כיון דשארי עלייהו אתהדר בחדווא נער קטירא בחדו ועלמא אתהדר ברחמי. מאן דאיהו ברוגזא ייתון לגביה רביא מיד אשתכך רוגזא ואתהדר בחדווא ושוי גרמיה כרביא וכדין [רעח ע"ב] כלא בחדווא ועל רזא דסתרא דא נער ישראל ואהבהו, לית רחימו וחביבו בר דרביא.

כתיב (שמות לג:1) ויהושע בן נון נער לא ימיש, הוה קאים גו משכנא דמשה בגין דההוא אהל אהל דמשה הוה ובשעתא דשכינתא הוה אתיא אשתכח תמן יהושע דאיהו נער ומיד הוה בחדו ורעו דחדווא, ויהושע אנפוי דסיהרא בכלא, בכל רזין דיליה הכי הוה. כיון דמשכנא אתבני לא אצטריך יהושע למהוי תמן אלא כרובים הוו תמן ומשתכחי בחביבו דא בדא אנפין באנפין כרביי בחדו, כיון דשארי עלייהו מיד כולא בחדו ודינא לא אשתכח כלל. ובגין כך קב"ה רעותיה דעמא ישראל בעא לאחזאה עובדא לתתא לאתערא רחימו ולאעברא דינא דלא ישלוט עלייהו כלל ויהון תדיר בחדווא עמיה. זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

[p. 360] כתיב (שמואל א ג:1) והנער שמואל משרת את יי'. כתיב נער וכתיב (תהלים צט:6) ושמואל בקראי שמו, ותנינן שקול היה שמואל כנגד משה ואהרן. אי שקיל איהו כמשה ואהרן אמאי כתיב נער דהא מכמה דרגין אינון ולא הוי מטי אפילו לדרגא זעירא דמשה כ"ש למהוי שקיל כתרוייהו. אלא האי קרא הכי איהו (שם) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, משה איהו נביאה מהימנא עלאה על כל שאר נביאי, אהרן בכהניו איהו כהנא עלאה על כל כהני עלמא ולא הוה כהנא רבא דסליק בדרגא עלאה כאהרן. זכה אהרן לכהונה ונבואה נביא וכהן מה דלא זכה כהנא אחרא.

ואי תימא הא זכריה כהן ונביא הוה, ההוא נבואה [קמח ע"א] לשעתא הוה דכתיב (דה"ב כד:20) ורוח אלהים לבשה את זכריה. [p. 361] ואי תימא הא ירמיה דכתיב ביה (ירמיה א:3) בטרם אצרך בבטן ידעתיך, והא אחרנין. אלא כלהו לא זכו לנבואה עלאה כאהרן דהא אהרן זכה בנבואה עלאה על כל שאר כהני וזכה בכהונה על כלהו.

משה זכה בנבואה ושמש בכהונה עלאה, שמואל זכה בתרווייהו, מה משה הוה קרי וקב"ה אתיב ליה מיד, אוף שמואל כתיב ביה (שמואל א יב:17) הלא קציר חטים היום אקרא אל יי' ויתן קולות וגו', אבל לא סליק לדרגא עלאה כמשה. מה אהרן הוה משמש בכהונה גבי קב"ה אוף שמואל הוה משמש קמי קב"ה אבל לא סליק בשמושא עלאה כאהרן.

ומלה הכי הוא, תלתא אינון דהוו נביאי מהימני ושמשו בכהונה, חד משה וחד אהרן וחד שמואל. ואי תימא שמואל לא משיך בכהונה אלא אחרא הוה דשמש בכהונה ומנו [קמח ע"ב] ירמיהו. לאו הכי דהא כתיב (ירמיה א:1) מן הכהנים אשר בענתות, מן הכהנים הוה אבל לא שמש ושמואל ביומי דעלי שמש ומשה זמנא חדא כל אינון שבעה ימי מלואים.

[p. 362] שמואל זכה לנער דכתיב (שמואל א ב:1) והנער שמואל משרת ובגין דקיימא בהאי דרגא ודאי איהו כמשה ואהרן. מאן דנטיל להאי נער וזכי ביה זכי באינון דרגין עלאין דקיימן בהו משה ואהרן.

 

כרובים אינון זהב כמא דאוקמוה דנפקי מסטרא דזהב ולא אתערב בהו כסף ולא גוון אחרא ודא איהו גוון זהב ירקרק. במשכן מתערבין גוונין זהב וכסף למהוי רזא דלעילא בחד. תו נחשת למהוי בהדייהו ולמיזל בינייהו כל סטרין לאשתכחא שלימו דכלא כחדא דכתיב זהב וכסף ונחשת.

ד"א זהב וכסף, זהב דאתהדר לכסף וכסף לזהב וכלא אתכליל כחדא ובדוכתא חדא. בתלת גוונין אתהדר, כד אצטריך לחדווא גו דינא זהב, כד אצטריך לרחמי כסף, כד אצטריך תוקפא דדינא נחשת. ועל דא אסתכל משה בעובדא דנחש דכתיב (במדבר כא:9) ויעש משה נחש נחשת, והוה ידע אתר דהתוכא דזהב בההוא נחשת בגין דנחש כלישנא דיליה איהו ואתריה הוה ידע דהא קב"ה לא אמר ליה אלא עשה לך שרף ואיהו אתא ועשה [p. 363] נחש נחשת דכתיב ויעש משה נחש נחשת. מ"ט, אלא אתר הוה ידע ועקרא דמלתא דהא בקדמיתא כתיב (שם:6) וישלח יי' בעם את הנחשים השרפים, וכתיב (דברים ח:15) נחש שרף. עקרא דלהון נחש איהו ובגין דהוה ידע משה עקרא ושרשא ויסודא מההוא אתר עבד נחש ואסתמיך עליה. מ"ט, בגין דישראל חטו בלישנהון דכתיב (במדבר כא:5) וידבר העם באלהים ובמשה, ועל דא וישלח יי' בעם את הנחשים השרפים. ומשה לא אזל אלא בתר עקרא ועבד נחש נחשת בההוא גוונא דאצטריך ליה, דהא אתריה נחשת איהו וקב"ה לא א"ל ממה יתעביד ומשה אסתכל ועבד ליה מנחשת כמא דאצטריך לאתריה. מנלן, דכתיב ויעש משה נחש נחשת וישימהו על הנס. מאי על הנס, על ההוא רשימו דאיהו לעילא.

[p. 364] והא תנינן בכל אתר האי נחש אזלא בתר רזא דאשת חיל ובעיא אשת זנונים לאתקנא גרמה כגוונא דילה ולא יכילת. אשת חיל ההוא רשימו ואת דילה איהי את ה' והכי אתחזי לה, אשת זנונים ההוא רשימו ואת דילה איהי כההוא גוונא ולא אתתקן למהוי הכי ואת דילה ק', את דילה אתתקנת בתקונא דאת ה' כגוונא דקופא אצל בני נשא דאזלא בתר בני נשא ולא אתתקן למעבד הכי. כגוונא דא עבד משה ההוא נחש על ההוא רשימו דאתחזי ליה ותדיר אתתקן לאבאשא ועליה חב אדם ואתתרך מגנתא דעדן דהוה אתר דדיוריה כגוונא דדיורא דלעילא.

 

(בראשית א:3) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. אמר רבי יוסי ההוא אור אתגניז ואיהו אזדמן לגבי צדיקיא לעלמא דאתי כמא דאוקמוה דכתיב (תהלים צז:11) אור זרוע לצדיק, לצדיק ודאי סתם, וההוא אור לא שמש בעלמא בר יומא קדמאה ולבתר אתגניז ולא שמש יתיר.

[p. 365] רבי יהודה אמר אלמלא אתגניז מכל [קמט ע"א] וכל לא קאים עלמא אפילו רגעא חדא, אלא אתגניז ואזדרע כהאי זרעא דעביד תולדין ואיבין ומניה אתקיים עלמא, ולית לך יומא דלא נפיק מניה בעלמא וקיים כלא ועליה זן קב"ה עלמא, ובכל אתר דלעאן תמן באורייתא בלילא חד חוטא נפיק מההוא אור גניז ואתמשיך על אינון דלעאן בה הה"ד (תהלים מב:9) יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירה עמי והא אוקימנא.

יומא דאתעביד משכנא מה כתיב, (שמות מ:35) ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן. [p. 366] מאי הענן, חד הוה מההוא סטרא דאור קדמאה דנפק בחדווא דכלה כד עאלת למשכנא דלתתא, ומההוא יומא קדמאה לא אתגלי אבל שמושא קא משמש בעלמא ואיהו מחדש בכל יומא עובדא דבראשית.

ותכלת. רבי יצחק הוה לעי באורייתא והוו עמיה רבי יוסי ור' חזקיה. אמר ר' יצחק הא חמינן דעובדא דמשכנא כגוונא דעובדא דשמים וארץ והא אתערו חברייא ברמיזין דלהון זעירו דלא יכיל בר נש למיכל בפומיה ולמישט ידיה לגו פומיה ולמבלע.

א"ר יוסי מלין אלין סליק לון לגבי בוצינא קדישא דאיהו מתקן תבשילין מתיקין כמה דאתקין לון עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין ואיהו אתקין תבשילין דלית בהו אתר למיתי אחרא למשדי בהו מלחא. ותו דיכיל בר נש למיכל ולמשתי ולאשלמא כרסוי מכל עדונין דעלמא ולאשתארא וביה אתקיים (מלכים ב ד:44) ויתן לפניהם ויאכלו ויותירו כדבר יי'.

[p. 367] פתח ואמר (שם א ה:26) ויי' נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם. האי קרא הא אתמר בכמה דוכתי אבל ויי' אסתכמותא דלעילא כחדא איהו ובי דיניה.

נתן חכמה, נתן כמאן דיהיב מתנה ונבזבזא לרחימיה.

כאשר דבר לו, שלימו דחכמה בעותרא ובשלם ובשלטנו הה"ד כאשר דבר לו.

ויהי שלום בין חירם ובין שלמה. מ"ט, בגין דהוו ידעי דא לדא סתימו דמלין דהוו אמרי ובני נשא אחרנין לא הוו ידעי לאסתכלא ולמנדע בהו כלל ובגינייהו אתהדר חירם לאודאה לשלמה בכל מלוי.

שלמה מלכא אסתכל והוה חמי דהא אפילו בההוא דרא דהוה שלים מכל דרין אחרנין לא הוה רעותא ממלכא עלאה דיתגלי כ"כ חכמה על ידיה אתגלי אורייתא דהוה סתים בקדמיתא פתח לה פתחין, ואע"ג דפתח סתימין אינון בר אינון חכימין דזכו ומתגמגמי בהו ולא ידעי למפתח בהו פומא.

[p. 368] ודרא דא דרבי שמעון שריא בגויה רעותיה דקב"ה בגיניה דרבי שמעון דאתגליין מלין סתימין על ידוי. אבל תווהנא על חכימי דרא היך שבקין אפילו רגעא חדא למלעי באורייתא בעוד דרבי שמעון קיימא בעלמא, אבל בדרא דא לא יתנשי חכמה מעלמא. ווי כד אסתלק איהו וחכימין יתמעטון וחכמתא יתנשי מעלמא.

אמר ר' יצחק ודאי הכי הוא דהא יומא חד הוינא אזיל עמיה בארחא ופתח פומיה באורייתא וחמינא עמודא דעננא נעיץ מעילא לתתא וחד זיהרא זהיר גו עמודא. דחילנא דחילו סגי אמינא זכאה איהו בר נש דהכי אזדמן ליה בהאי עלמא. מה כתיב במשה, (שמות לג:10) וראה כל העם את עמוד הענן עומד פתח האהל וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו. יאות הוא למשה דאיהו נביאה מהימנא עלאה על כל בני עלמא ודרא ההוא דקבילו אורייתא על טורא דסיני וחמו כמה נסין וכמה גבוראן במצרים ועל ימא, אבל הכא בדרא דא זכותא עלאה דרבי שמעון קא עביד לאתחזאה נסין על ידוי. [קמט ע"ב]

[p. 369] ותכלת. אמר רבי יצחק תכלת מההוא נונא דימא דגינוסר דאיהו בעדביה דזבולן ואצטריך גוונא דא לעובדא דמשכנא לאתחזאה האי גוון.

פתח ואמר (בראשית א:6) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. האי רקיע אתברי בשני דעובדא דא מסטרא דשמאלא איהו וביומא תניינא דאיהו סטר שמאלא אתברי ביה גיהנם דאיהו נפיק מגו התוכא דנורא דשמאלא ובההוא יומא אצטבע ביה גוון תכלת דאיהו כורסייא דדינא. [p. 370] ונטיל האי יומא מים דהוו מסטרא דימינא ואינון מים דהוו מסטרא דימינא לא אתגלו אלא ביום שני, ביומא דיליה לא אתגלי מים אלא אתחלף בגין דאתכליל דא בדא ואתבסם דא בדא.

אור דיומא קדמאה נהירו קדמאה מכל שיתא נהורין איהו והאי אור בסטרא דאשא הוה דכתיב (ישעיה י:17) והיה אור ישראל לאש, וההוא אור דישראל מסטרא דימינא הוה ואתכליל באשא, ויומא קדמאה מאינון שיתא יומין מים איהו ולא שמש עובדא דמים אלא עובדא דאור דאיהו מסטרא דאש דאיהו יום שני לאחזאה דקב"ה לא ברא עלמא אלא על שלום ובארח שלום הוה כלא. יומא קדמאה כל מה דעבד בסטרא דחבריה עבד, יומא תניינא בסטרא דיומא קדמאה עבד ההוא אומנא ושמש בה דכל חד שמש בעובדא דחבריה לאחזאה דהא אתכלילו דא בדא. יומא תליתאה הוה בסטרא דתרוייהו וביה הוה ארגמן ועל דא כתיב ביה כי טוב כי טוב ביומא תליתאה.

[p. 371] תכלת דא ביומא תניינא אצטבע בשאר גוונין סומק ואוכם. ותכלת, סומק איהו דיליה מיומא תניינא ממש כפום גוון אשא ודא איהו אלהים וירית גוון דהבא דכלא גוונא חדא. תכלא נפיק מגו ההוא גוון סומק וכד נחית לתתא אתרחק גוון סומק גו ההוא אתר דאיהו ימא ואצטבע גוון תכלא, ההוא סומקא עייל גו ימא ואתחלש גוונא דיליה ואתהדר תכלא ודא איהו אלהים אבל לאו תקיפא כקדמאה.

אוכם, נפיק גוון דא מהתוכא דסומקא כד אתחלש ואתהתך לתתא בהתוכא דזוהמא ונחית לתתא ונפק מההוא זוהמא גוון סומק מזוהמא תקיפא ומגו דזוהמא תקיף אתהדר אוכם וכלא מההוא סומקא קדמאה אתהתך, וכלא דא אתברי בשני והאי אקרי אלהים אחרים.

האי אוכם איהו חשוך יתיר דלא אתחזי גוון דיליה מגו חשוכא. בוצינא קדישא הכי אמר דהאי גוון אוכם חשוך באן אתר אצטבע, אלא כד ההוא סומקא אתהתך בגו תכלא ואתערבו גוונין אתהתך התוכא דזוהמא לגו תהומי ואתעביד מתמן רפש וטיט כד"א (שם נז:20) ויגרשו מימיו רפש וטיט, ומגו ההוא טינא דתהומי נפק ההוא חשוך דאיהו אוכם ולא אוכם אלא חשוך יתיר הה"ד (בראשית א:2) וחשך על פני תהום. אמאי אקרי חשך, בגין דגוון דיליה חשוך ואחשיך אנפי בריין [p. 372] ודא איהו סומק ואוכם ובגין דא ביום שני לא כתיב ביה כי טוב.

ואי תימא והא כתיב (שם:31) והנה טוב מאד דא מלאך המות והכא אמרת דלא אתמר בגיניה כי טוב. אלא רזא דרזין הכא דהא ודאי מלאך המות מאד איהו טוב. מ"ט, בגין דהא כל בני עלמא ידעי דימותון ויהדרון לעפרא וסגיאין אינון דמהדרן בתיובתא למאריהון בגין דחילו דא ודחלין למחטי קמיה. סגיאין דחלי מן מלכא מגו דתליא רצועה לקמייהו, כמה טב ההוא רצועה לגבי בני נשא דעבדת לון טבין וקשיטין ומתקנן בארחייהו כדקא יאות, ועל דא והנה טוב מאד, מאד ודאי. [קנ ע"א]

רזא דרזין דאוליפנא מגו בוצינא קדישא והנה טוב דא מלאך חיים, מאד דא מלאך המות דאיהו יתיר. אמאי, אלא כד ברא קב"ה עלמא כלא הוה אתתקן עד לא ייתי אדם דאיהו מלכא דהאי עלמא. כיון דאתברי אדם עבד ליה מתתקן בארח קשוט הה"ד (קהלת ז:29) אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. עבד ליה ישר ולבתר סרח ואתטריד מגנתא דעדן.

גן עדן איהו בארעא נטיע באינון נטיעין דנטע ליה קב"ה כד"א (בראשית ב:8) ויטע יי' אלהים גן בעדן מקדם, [p. 373] איהו נטע ליה בשמא שלים כגוונא עלאה לעילא וכל דיוקנין עלאין כלהו מרקמן ומתציירן בהאי גן עדן דלתתא. ותמן אינון כרובים, לאו אינון גליפי בגלופי בני נשא מדהבא או ממלה אחרא אלא כלהו נהורין דלעילא גליפן ומתציירן בציורא מרקמא עובדי ידי אומנא דשמא שלים דקב"ה וכלהו מחקקן תמן וכל דיוקנין וציורין דהאי עלמא כלהו מתציירן תמן וגליפן ומתחקקן תמן כלהו כגוונא דהאי עלמא.

ואתר דא איהו מדורא לרוחין קדישין בין אינון דאתו להאי עלמא בין אינון דלא אתו להאי עלמא ואינון דזמינין למיתי להאי עלמא וכלהו רוחין מתלבשן בלבושין וגופין ופרצופין כגוונא דהאי עלמא ומסתכלן תמן בזיו יקרא דמאריהון עד דאתיין להאי עלמא. בשעתא דנפקי מתמן למיתי להאי עלמא מתפשטין אינון רוחין מההוא גופא ולבושא דתמן ומתלבשין בגופא ולבושא דהאי עלמא ועבדין דיוריהון בהאי עלמא בלבושא דגופא דא דאיהו מטפה סרוחה. כד מטא זמניה למיהך ולנפקא מהאי עלמא לא נפיק עד דההוא מלאך המות אפשיט ליה לבושא דגופא דא. כיון [p. 374] דאתפשט ההוא רוחא מההוא גופא על ידא דההוא מלאך המות אזלא ומתלבשא בההוא גופא אחרא דבגנתא דעדן ולית חדו לרוחא בר בההוא גופא דתמן וחדי על דאתפשט מהאי גופא דהאי עלמא ואתלבש בלבושא אחרא שלם כגוונא דהאי עלמא, וביה יתיב ואזיל ואסתכל למנדע ברזין עלאין מה דלא יכיל למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא בגופא דא.

וכד אתלבשת נשמתא בההוא לבושא דההוא עלמא כמה עדונין כמה כסופין דילה תמן. מאן גרים לגופא דא לאתלבשא ביה רוחא, הוי אימא ההוא דאפשיט ליה לבושין אלין. וקב"ה עביד טיבו עם בריין ולא פשיט לבר נש לבושין אלין עד דאתקין ליה לבושין אחרנין טבין ויקירין מאלין, בר לאינון חייבי עלמא דלא אהדרו בתיובתא שלימתא למאריהון דערטלאין אתו להאי עלמא וערטלאין יתובון תמן, ונשמתא אזלת בכסופין לגבי אחרנין דלית לה לבושין כלל ואתדנת בההוא גיהנם דבארעא מגו ההוא אשא דלעילא.

ואית מנהון דמצפצפי וסלקי, ומאן אינון, חייבי דחשיבו בלבייהו תשובה ומיתו ולא יכילו למעבד תשובה. אלין אתדנו תמן בגיהנם ולבתר מצפצפי וסלקין. [p. 375] חמי כמה רחמנותא דקב"ה עם בריוהי דאפילו דאיהו חייבא יתיר והרהר תשובה ולא יכיל ומית בודאי מקבל עונשא על דאזיל בלא תשובה, לבתר ההוא רעותא דשוי למעבד תשובה לא אעדי מקמי מלכא עלאה וקב"ה אתקין לההוא חייבא דוכתא במדורא דשאול ותמן מצפצפא תשובה דהא ההוא רעותא נחית מקמי קב"ה ותבר כל גזיזין דתרעי מדורי גיהנם ומטי לההוא אתר דההוא חייבא תמן ובטש ביה ואתער ליה ההוא רעותא כמלקדמין, וכדין מצפצפא [קנ ע"ב] ההיא נשמתא וסלקא מגו מדורא דשאול ולית רעותא טבא דאתאביד מקמי מלכא קדישא. בגין כך זכאה איהו מאן דמהרהר הרהורין טבין לגבי מאריה דאע"ג דלא יכיל קב"ה סליק ליה רעותיה כאילו עביד, דא לטב אבל הרהורא לביש לאו בר הרהורא דע"ז והא אוקמוה חברייא.

אינון דלא הרהרו תשובה נחתי לשאול ולא סלקן מתמן לדרי דרין, עלייהו כתיב (איוב ז:9) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. על קדמאי כתיב (שמואל א ב:6) יי' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.

[p. 376] אמר רבי יהודה דינא דעונשי דגיהנם הא אוליפנא דאיהו למידן תמן לחייביא. על מה אתדנו בנורא דגיהנם. אלא גיהנם איהו נור דליק יממי ולילי כגוונא דחייביא אתחממן בנורא דיצר הרע למעבר על פתגמי אורייתא, בכל חמומא וחמומא דאינון מתחממן ביצר הרע הכי אתוקד גיהנם.

זמנא חדא לא אשתכח יצר הרע בעלמא דאעילו ליה גו גושפנקא דפרזלא בנוקבא דתהומא רבא ובכל ההוא זמנא כבה נורא דגיהנם ולא אתוקד כלל. אהדר יצר הרע לאתריה שארו חייבי עלמא לאתחממא ביה שארי נורא דגיהנם לאתוקדא דהא גיהנם לא אתוקד אלא בחמימו דתוקפא דיצר הרע דחייביא, ובההוא חמימו גיהנם אתוקד יממא ולילי ולא שכיך.

שבעה פתחין אינון לגיהנם שבעה מדורין אינון תמן. שבעה זיני חייבין אינון רע, בליעל, חוטא, רשע, משחית, לץ, יהיר, וכלהו לקבלייהו אית מדורין לגיהנם כל חד וחד כדקא חזי ליה, וכפום ההוא דרגא דאיהו חייב ביה הכי יהבין ליה מדורא בגיהנם. [p. 377] ובכל מדורא ומדורא אית מלאך ממנא על ההוא אתר תחות ידא דדומה וכמה אלף ורבוא עמיה דדיינין לון לחייביא כל חד וחד כמה דאתחזי ליה בההוא מדורא דאיהו תמן.

אשא דגיהנם מטי לתתא מגו אשא דגיהנם דלעילא ומטי להאי גיהנם דלתתא ואתוקד בההוא אתערו דחמימו דחייביא דקא מחממי גרמייהו גו יצר הרע וכל אינון מדורין דלקין תמן.

אתר אית בגיהנם ודרגין תמן דאקרון צואה רותחת ותמן איהו זוהמא דנשמתין אינון דמתלבנן מכל זוהמא דהאי עלמא ומתלבנן וסלקין ואשתאר ההוא זוהמא תמן ואינון דרגין בישין דאקרון צואה רותחת אתמנן על ההוא זוהמא ונורא דגיהנם שלטא בההוא זוהמא דאשתאר.

ואית חייבין אינון דמתלכלכן בחובייהו תדיר ולא אתלבנן מנייהו ומיתו בלא תשובה אינון דחטו והחטיאו אחרנין והוו קשי קדל תדיר דלא אתברו קמי מאריהון בהאי עלמא. אלין אתדנו תמן בההוא זוהמא בההוא צואה רותחת דלא נפקין מתמן לעלמין. אינון דמחבלאן ארחייהו על ארעא ולא חששי ליקרא דמאריהון בהאי עלמא, כל אלין אתדנו תמן לדרי דרין ולא נפקי מתמן.

[p. 378] בשבתי ובחגי ובזמני ההוא נורא אשתכך ולא אתדנו אבל לא נפקי מתמן כשאר חייבין דאית לון נייחא, כל אינון דמחללי שבתי וזמני ולא חיישי ליקרא דמאריהון כלל בגין למיטר לון אלא מחללי בפרהסיא כמה דאנון לא נטרי שבתי וזמני בהאי עלמא הכי הוא לא נטרי לון בההוא עלמא ולית לון נייחא.

אמר ר' יוסי לא תימא הכי אלא נטרי שבתי תמן בעל כרחייהו.

אמר רבי יהודה אלין אינון גויים דלא אתפקדו דלא נטרי שבת בהאי עלמא נטרי ליה תמן בגיהנם בעל כרחייהו.

בכל מעלי שבתא כרוזין [קנא ע"א] אזלין בכל אינון מדורין דגיהנם סליקו דינין דחייביא דהא מלכא קדישא אתיא ויומא אתקדש ואיהו אגין על כלא. ומיד דינין אסתלקו וחייביא אית לון נייחא, וכל אינון מחללי שבתות וזמני בפרהסיא דינין סלקין מנייהו אבל נורא דגיהנם לא אשתכך מעלייהו לעלמין, וכל חייבי גיהנם שאלי עלייהו מאי שנא אלין דלית לון [p. 379] נייחא מכל חייבין דהכא. אינון מאריהון דדינא תייבין לון אלין אינון חייבין דכפרו ביה בקב"ה ועברו על אורייתא כלא בגין דלא נטרו שבת תמן, בגין כך לית לון נייחא לעלמין.

ואינון חייבין כלהו נפקין מדוכתייהו ואתייהיב לון רשו למיהך למחמי בהו ומלאך חד די שמיה סנטרי"אל אזל ואפיק לההוא גופא דלהון ועייל ליה בגיהנם לעיניהון דחייביא וחמן ליה דסרחא תולעין ונשמתא לית לה נייחא בנורא דגיהנם וכל אינון חייבין דתמן סחרין לההוא גופא ומכריזי עליה דא איהו פלניא חייבא דלא חייש ליקרא דמאריה כפר ביה וכפר באורייתא כלא ווי ליה טב ליה דלא אברי ולא ייתי לדינא דא ולכסופא דא, הה"ד (ישעיה סו:24) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, כי תולעתם לא תמות מן גופא ואשם לא תכבה מן נשמתא, והיו דראון לכל בשר, והיו די ראון עד דכל חייבין דגיהנם יימרון די ראיה דא.

ר' יוסי אמר ודאי הכי הוא בגין דשבת איהו לקבל אורייתא כלא ואורייתא איהו אש, בגין דאעברו על אש דאורייתא הא אש דליק דגיהנם דלא שכיך מעלייהו לעלמין.

אמר ר' יהודה לבתר כד נפיק שבתא אתא ההוא מלאך ומהדר ההוא גופא לקבריה ואתדנו תרווייהו דא [p. 380] לסטריה ודא לסטריה. וכל דא בעוד דגופא קיימא על בורייה דהא כיון דגופא אתבלי לית ליה לגופא כל אלין דינין וקב"ה (תהלים עח:38) לא יעיר כל חמתו כתיב ביה.

כל חייבין דעלמא בעוד דגופא שלים בכל שייפוי גו קברא אתדנו גופא ורוחא כל חד דינא דאתחזי ליה. כיון דגופא אתבלי דינא דרוחא אשתכך, מאן דאצטריך לנפקא נפיק, מאן דאצטריך למהוי עלייהו נייחא אית לון נייחא, מאן דאצטריך למהוי קטרא וקטמא תחות רגלוי דצדיקייא כל חד וחד כדקא חזי ליה.

ועל דא כמה טב לון בין לצדיקי בין לחייבי למהוי גופא דלהון דביק בארעא ולאתעכלא גו עפרא לזמן קריב ולא למהוי בקיומא כל ההוא זמנא סגי לאתדנא גופא ורוחא תדיר בכל יומא, דהא לית לך כל צדיק וצדיק בעלמא דלית ליה דינא בקברא בגין דההוא מלאך דממנא על קברי קאים על גופא ודן ליה בכל יומא ויומא. אם לצדיקי כך כ"ש על חייביא. [p. 381] בגין כך כל זמנא דגופא אתעכל ואתבלי בעפרא הא דינא אשתכך מכלא בר מאינון חסידי קיימין דעלמא דאינון אתחזון לסלקא נשמתהון לההוא אתר עלאה דיתחזי לון וזעירין אינון בעלמא.

כל אינון מתין דעלמא בר אינון דמתין די בארעא קדישא כלהו מתין על ידא דמלאך מחבלא דאיהו מלאך המות. כל אינון מתין די בארעא קדישא לא מתין על ידוי אלא על ידא דמלאכא דרחמי דשליט בארעא.

אמר רבי יצחק אי הכי מאי שבחא איהו למשה ואהרן ומרים דכתיב בהו (במדבר לג:38 דברים לד:5) על פי יי', דאלין לא מיתו על ידא דההוא מלאך מחבלא ואת אמרת דכולי עלמא אינון דמיתו בארעא דישראל לא מתין על ידוי דדא.

אמר [קנא ע"ב] ליה הכי הוא ודאי ושבחא דמשה ואהרן ומרים יתיר מכל בני עלמא דאינון לבר מארעא קדישא, דמשה ואהרן ומרים לבר מארעא מיתו וכלהו מיתו על ידא דההוא מחבלא בר אינון משה ואהרן ומרים דלא מיתו אלא על ידא דקב"ה. אבל אינון דמתין בארעא קדישא לא מתין על ידוי דההוא מחבלא דהא ארעא לא קיימא ברשו אחרא אלא ברשו דקב"ה בלחודוי.

[p. 382] ועל דא כתיב (ישעיה כו:19) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר. יחיו מתיך, אלין מתין דארעא קדישא דאינון מתין דיליה ולא מאחרא דלא שלטא תמן סטרא אחרא כלל ועל דא כתיב מתיך.

נבלתי יקומון, אינון מתין דמיתו בארעא נוכראה אחרא על ידא דההוא מחבלא, ועל דא אקרון נבלה, מה נבלה מטמאה במשא אוף אינון מתין דלבר מארעא מטמאין במגע ועל דא אינון נבלה. כל שחיטה דאיפסיל בגין שחיטה הא איהי מסטרא אחרא ומיד דאיפסיל שריא עליה סטרא אחרא, ובגין דאיהי דיליה ושריא עליה אקרי נבלה, ורזא דא (שמואל א כה:25) נבל שמו ונבלה עמו, ועל דא בכל אתר דאיהו שריא אקרי נבלה. מנוול דא לא שריא אלא באתר פסול ועל דא שחיטה דאפסיל הא דיליה הוא ואקרי על שמיה, ובגין כך מתין דאינון לבר מארעא תחות רשו אחרא ושריא עלייהו סטרא אחרא אקרון נבלה.

[p. 383] הקיצו ורננו שוכני עפר. שוכני, דיירין דמיכין ולא מתין. ומאן אינון, דמיכין דחברון דאינון לאו מתין אלא דמיכין ועל דא אקרי בהו גויעה כמאן דגווע ואית ביה קיומא לאנערא, אוף הכי אינון ארבעה זוגי דחברון דמיכין אינון ולא מתין וכלהו קיימי בקיומייהו אינון גופין דלהון וידעי סתרין גניזין יתיר משאר בני עלמא, גניזין הוו תמן גו פתחא דג"ע אינון גופין דלהון ואלין אקרון שוכני עפר.

ועל דא כל אינון דנפיק נשמתייהו בארעא קדישא לא נפיק על ידא דההוא מחבלא ולא שלטא תמן אלא על ידא דמלאך דרחמי דארעא קדישא קיימא בעדביה.

 

אתר אית בישובא דלא שלטא ביה ההוא מחבלא ולא אתייהיב ליה רשו תמן וכל אינון דדיירי תמן לא מתין עד דנפקין לבר מקרתא, ולית לך בר נש מכל דיירין תמן דלא מתין וכלהו מתין כשאר בני נשא אבל לא במתא. מ"ט, בגין דלא יכלין למיתב תדיר במתא אלא אלין נפקין ואלין עיילי ועל דא כלהו מתין.

[p. 384] מ"ט לא שלטא תמן ההוא מלאך מחבלא. אי תימא דלא קיימא ברשותיה הא ארעא קדישא דלא קיימא ברשו אחרא ומתין, בההוא אתר אמאי לא מתין. אי תימא בגין קדושה לית אתר בקדושה בכל ישובא כגוונא דארץ ישראל. ואי תימא בגין ההוא גברא דבני לה, כמה בני עלמא הוו דזכותהון יתיר מדיליה.

אמר רבי יצחק אנא לא שמענא ולא אימא.

אתו שאילו ליה לר' שמעון אמר לון ודאי אתר דא לא שליט עליה מלאך [p. 385] המות וקב"ה לא בעי דבההוא אתר ימות בר נש לעלמין. ואי תימא דקודם לכן בההוא דוכתא עד לא אתבני מיתו בני נשא לאו הכי, אלא מיומא דאתברי עלמא אתתקן ההוא אתר לקיומא.

ורזא דרזין הכא לאינון דמסתכלי בעקרא דחכמתא, כד ברא קב"ה עלמא ברא ליה ברזא דאתוון ואתגלגלו אתוון וברו עלמא בגלופי דשמא קדישא. אתגלגלו אתוון ואסתחרו עלמא בגלופוי וכד מתגלגלן ואתפשט עלמא ואתברי והוו אתוון סחרן למברי אמר קב"ה די אסתים ביו"ד. אשתארת את ט' בההוא דוכתא [קנב ע"א] תליא באוירא. ט' איהו חיין, בגין כך מאן דחמי ט' בחלמיה סימנא טבא איהו ליה וחיין אתתקן ליה. ועל דא בגין דהוה תליא על גב ההוא אתר לא שלטא ביה מותא.

[p. 386] כד בעא קב"ה לקיימא עלמא זריק חד צרורא גו מיא גליף ברזא דשבעין ותרין אתוון ומתמן שארי למיהך ההוא צרורא ולא אשכח אתר לאתקיימא ביה בר ארעא קדישא ומיא הוו אזלין אבתריה עד דמטא ההוא צרורא תחות המזבח ותמן אשתקע ואתקיים תמן כל עלמא.

ואי תימא אי הכי דבההוא אתר שריין חיין אמאי לא אתבני תמן בי מקדשא למיהב חיין ליתבהא. אלא הכא בהאי אתר אתקיים בגין את חד דשריא עליה, בבי מקדשא כל אתוון כלהו שראן ביה ובהו אתברי הוא בלחודוי כגוונא דכל עלמא. ותו דארעא קדישא יהיב חיין וכפרה ליתבהא בההוא עלמא ואתר דא לאו הכי יהיב חיין לההוא אתר בהאי עלמא ולאו לעלמא דאתי, ובי מקדשא בהפוכא מתמן בגין דאית חולקא לישראל בההוא עלמא ולא בעלמא דא, ועל דא קיימא בי מקדשא לכפרא חובין ולמזכי לון לישראל לעלמא דאתי.

[p. 387] ת"ח ט' נהירו דחיין בכל אתר ועל דא פתח ביה קרא כי טוב דכתיב (בראשית א:4) וירא אלהים את האור כי טוב. מהאי את עריק מלאכא מחבלא, לא תימא עריק אלא דלא אתייהיב ליה רשו תמן.

את דא משניא מאת ק'. את ק' לא מתיישבא כלל בדוכתא בעלמא וסימניך (תהלים קמ:12) איש לשון בל יכון בארץ, את ט' אתיישבא בכל דוכתא ואתתקנת לאתיישבא כדקא יאות, ובגין כך בכל דוכתא דאת ט' תמן לית ישובא לאת ק' תמן