קטע לא ידוע ממדרש הנעלם

[79] [p. 568] כל הקורא ק״ש באותיותיה מצננין לו גיהנם שנאמר בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון. אל תקרי בפרש אלא כפרש, אל תקרי בצלמון אלא בצלמות.

ר׳ חייא אזל גבי מריהון דמתניתא למילף מיניהו. אזיל לגביה דר׳ שמעון בן יוחאי וחמא פרגודא דהוה פסיק בביתא. תוה ר׳ חייא וכו׳ כדאית׳ בפרשת ואלה שמות.

אתו לוותי׳. אמרו ליה מהו דתנינן כל הקורא ק״ש באותיותיה מצננין לו גיהנם.

פתח ר׳ שמעון ואמר עד סוף האשמורת הראשונה דברי ר’ [80] אליעזר וכו׳ עד חמור נוער. שנייה כלבים צועקים. תאנא ד׳ רוחות נבראו בעולם רוח פנת המזרח רוח פנת המערב רוח פנת צפון רוח פנת דרום. ולארבע רוחות הללו ברא הקב״ה ד׳ מלאכים שממונין עליהם ביום ובלילה. מיכאל שהוא מצד החסד והרחמים הוא ממונה על רוח מזרחית עד חצי היום. ומחצי היום עד [p. 569] הלילה רפאל הוא ממונה עם רוח מערבית שהוא כמו כן מצד החסד ועליהם כתיב חסד אל כל היום וכתיב יומם יצוה יי׳ חסדו וגו’. כשמגיע הלילה גבריאל שהוא בא מכח הדין הוא ממונה עם רוח צפונית עד חצי הלילה.

ושתי מדות יש בעולם והם נקראים שור וחמור דכתיב וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו׳ ויצו אותם לאמר וגו׳ עם לבן גרתי. מה בא ללמדנו שאמר יעקב לעשו עם לבן גרתי. אלא כל העולם היו [81] יודעין שאין בעולם מכשף כמו לבן שכל מי שהיה עושה לו שום דבר רע היה הורג אותו בכח שפתיו עם כח חמש מדות שהיה מקובל בהם דכתיב ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה, וכל המזיקין שבעולם מכחם הם באים. ומדת השור הוא ממונה על היום ומדת החמור בלילה. ומפני שחסדו של הקב״ה מנהיג העולם ביום אינו יכול זה השור לקטרג העולם. [p. 570] ומפני שמדת הדין שולטת בלילה יש לחמור רשות לקטרג, וכשהוא נוער במשמרה ראשונה החמורים שומעים את קולו ונוערים גם הם. ובאותה שעה שומעים כל המזיקין את קולו ובאים כולם עם זו המדה. ועל אלו המדות כתיב בתורה קטב מרירי ,ובכתובים מקטב ישוד צהרים. משמרה שניה כלבים צועקים.

כשהקב״ה ברא את האדם נתן לו שני מלאכים, אחד של רחמים ואחד של דין שנאמר כי מלאכיו יצוה לך וגו׳ ובכל לילה ולילה אותן המלאכים מעלין הנשמה לפני הקב״ה והיא שואבת חיים לגוף ואומרת לפני הקב״ה רבונו של עולם, הגוף שנכנסתי בו כך וכך עשה, כך וכך דבר, ואפילו שיחה קלה שבין אדם לחבירו או לאשתו מגידין לו לאדם בשעת מיתתו שנאמר ומגיד לאדם מה שיחו. והמלאכים שעולים עם הנשמה מעידין [82] שנאמר ואתם עדי נאם יי׳ ואני אל.

[p. 571] וכשהאדם נפטר המלאכים עולים הנשמה עד מהלך שלש מאות שנה שכך שנו רז״ל מן הארץ ועד הרקיע מהלך ת״ק שנה והם עולים לשמי מרום ואומרים אם יש זכות לנשמה היא תעלה. וקודם שיעלו הם מניחין אותה במקום שיש שם שלשים ושתים אלף רבבות נתיבות מהם ישרים ומהם עקלקלות וכולם נקראו מוקשי מות דרכי שאול. ובכל נתיב ונתיב אש אוכלה והם אומרים אחד אל אחד אם תראה שום נשמה שתכנס בשום דרך מהדרכים הללו אמור לי.

ויש שם דרך אחד ובאותו דרך מדה אחת כמו כלב ובזמן שהנשמה נכנסת בשום נתיב מהנתיבות הכלב רואה אותה ומיד הוא צועק וכששומעין המזיקין ומלאכי חבלה את קולו יודעין שיש שם נשמה. מיד הם באים ותופשין הנשמה והם קולעין אותה דכתיב ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע עד שמשליכין אותה בגיהנם. ודוד המלך ע״ה בקש לפני הקב״ה שיצילנו מן אותו כלב שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. וכי דוד מלך ישראל היה מתיירא מכלב אחד. אלא מאותה המדה שנקראת כלב.

ועוד אמרו שאין נשמתן של ישראל [83] נכנסות באותו מקום ובאותן הנתיבות ואין זה הכלב מזיק אותן שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.

ועוד אמרו שבין אותן הדרכים יש שם דרך אחד שנקרא אורח חיים שנאמר ארח חיים למעלה למשכיל לסור ממוקשי מות וכתיב אורח חיים פן תפלס וגו׳ וכתיב אורח חיים שומר מוסר ועוזב תוכחות מתעה. רוצה לומר שאם לא ישמור התורה בעולם הזה שיטעה בנתיבות שאמרנו. ואמרו שבאותו הדרך שנקרא אורח חיים הוא חשך עד מהלך שלשה ימים שנאמר וארון ברית יי׳ נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה. ומשם ואילך [p. 572] כולו אור שנאמר ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, ר״ל כשהוא יבא מן החשך והאש שהוא מהלך ג׳ ימים ומשם ואילך הולך ואור עד נכון היום, עד העולם הבא שנקרא אור יום וכל שאר הנתיבות חוץ מזה הם כולם תחלתן וסופן אש אוכלה וחשך ואפלה מנודח וכולם הולכים עד גיהנם ונקראים עמקי שאול. ואותו מקום שהוא באורח חיים שהוא חשך נקרא גי צלמות ודוד ע״ה בקש לפני הקב״ה שאותו דרך שיעשהו כולו אור. אמר הקב״ה אל תירא אותו שאני אהיה עמך באותו מקום. באותה שעה התחיל משורר [84] ומזמר שנאמר מזמור לדוד יי׳ רועי לא אחסר, גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע גו׳. והצדיקים כשנפשותן עוברות באותו מקום מצננין להם אותו האש כמו שארז״ל כל הקורא ק״ש באותיותיה מצננין לו גיהנם שנאמר בפרש שדי מלכים וכו’.

וגבריאל הוא ממונה עד חצי הלילה, בחצי הלילה ממש עד שתסיים אותה משמרה. באותה שעה הקב״ה מסתכל בעדן ממש להראות לצדיקים חלקם שהוא עתיד ליתן להם ובאותה שעה קם נוריאל עם רוח דרומית ואומר עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני וגו׳, ר״ל שנוריאל אומר עורי גבריאל עם רוח צפונית שאתה ממונה עליו. ובואי תימן, זה רוח דרומית שאני ממונה עליו. הפיחי גני יזלו בשמיו, יזלו ריחיו ועיציו ובשמיו דכתיב ישבעו עצי יי׳ ארזי לבנון וגו׳ ואומר אשר שם צפרים יקננו וגו׳, אלו נפשות הצדיקים שהם צרורות בצרור החיים בגן עדן. יבוא דודי לגנו, יבא הקב״ה לגן עדן, ויאכל פרי מגדיו.

[p. 573] וכי יש אכילה לפני הקב״ה. [85] לא אכילה ממש ולא על דעת אכילה אמר שלמה דבר זה. אלא משל למה הדבר דומה. למלך שיש לו בן אחד והיה חוטא לפני אביו כל היום והיה אביו לוקה אותו בכל יום ויום ולא היה לוקח מוסר. אמר לו בני עד כמה אינך לוקח מוסר. מה אעשה לך הלקיתיך ולא הטית אזנך, השלכתיך בבית הסהר ולא קבלת מוסר. אגרש אותך מביתי שעד כאן היית לובש בגדים משובחים ונאים, מכאן ואילך תלך ערום בארצות. בביתי היית שבע ובבית נכרי תהיה רעב. בביתי היית נכבד בבית נכרי תהיה נבזה. כך אמר הקב״ה לישראל כשהייתם טובים הייתם בכבוד גדול בשכינה ובנביאים ובסנהדרין ובמלכים. עכשיו שחטאתם אשליך אתכם בבור הגלות ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחו. כל אלו המדות יש בהן. אשר לא יראון, הקב״ה רואה שנאמר ארדה נא ואראה וכתיב וירא אלהים את בני ישראל. אבל עץ ואבן, עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו. הקב״ה שומע שנאמר כי שומע אל אביונים יי׳ וכתיב וישמע אלהים את נאקתם. אבל ע״ז אזנים להם ולא ישמעו ולא יאכלון. מה אכילה [86] יש בהקב״ה [p. 574] שהרי אמרנו שכל אלו המרות יש בהקב״ה. שהרי ע״ז לא תצא אש מלפניה ותאכל את קרבנותיה כמו שכתוב בקב״ה כתיב ותצא אש לפני יי׳ ותאכל על המזבח את העולה. ולא יריחון, הקב״ה כתיב ביה וירח יי’ את ריח הניחוח וכל ריח ניחוח ליי׳. אבל הם אף להם ולא יריחון.

ובאותה שעה שהקב״ה מסתכל בעדן כל צבא השמים באים עמו, אראלים כרובים אופנים שרפים וכולם מזמרין כאחת ואומרים מה רב טובך אשר צפנת ליריאך פעלת לחוסים בך וגו׳. ודוד היה יודע אותה שעה שהקב״ה משמח עם הצדיקים בגן עדן והיה קם בחצות הלילה דכתיב חצות לילה אקום להודות לך. ודוד היאך היה יודע חצות לילה אימתי. אלא דדוד היה תולה הכנור שלו ברוח צפונית וכשהיה הולך גבריאל עם רוח צפונית היה מנשבת בו והכנור היה [87] מנגן מאליו וכשהיה דוד שומע קם בחצי הלילה והיה משתתף עם צבא השמים והיה משורר ומזמר עד שיעלה עמוד השחר ובאותה שעה שהיא באשמורת הבקר היה מתפלל.