מדרש הנעלם, פרשת לך לך

[זהר חדש, כד ט"א] [p. 275] רבי יהודה פתח (שיר ב:12) הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו.

א"ר יהודה בא וראה כמה יש לו לאדם להכשיר מעשיו לפני בוראו ולהתעסק בתורתו יומם ולילה שמעלת התורה למעלה מן כל המעלות.

דא"ר יהודה תרין טבין רברבין אית באורייתא, חיים ועותרא דכתיב (משלי ג:16) אורך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד.

אמר רב פפא אלין תלתא הוו.

א"ל רבי יהודה כבוד בכלל העושר הוא דמאן דאית ליה עותרא אית ליה יקרא. ובמה יזכה האדם לכל. בשביל התורה.

כד סליק רב כהנא להתם זכי באוריתא סגיאה עד דהוו נהירין אנפוי כשמשא. כד אתא הוו אתיין קמיה למזכי [p. 276] באוריתא. כד הוה אתי בר נש קמיה הוה אמר ליה מאי את בעי אי עותרא ויקרא אי אורכא דיומין לעלמא דאתי.

יומא חד אתא לקמיה חד בר נש דהוה בשיבבותיה. אמר ליה, ר' בעינא למזכי באוריתא בדיל דיהוי לי עותרא.

אמר ליה כך, ברי, אנא מערבנא בה באוריתא דאי תבעי עותרא דיהוי לך עד דתלי למימר די.

יתיב ואוליף באוריתא.

אמר ליה מה שמך.

אמר ליה יוסי.

אמ' להו לתלמידוי קרון ליה יוסף מארי דעותרא ויקרא.

כד הוה עייל לבי מדרשא הוו קיימין קמיה והוה מליף באוריתא.

בתר יומין אמר ליה, אן הוא עותרא.

אמר ש"מ דלא לשום שמים קא עביד.

[p. 277] גחין רב כהנא. שמע ההוא קלא דאמר, שביק לההוא גברא לא תענשא, דגברא רבה ליהוי.

אמ' ליה, תיב ברי תיב, דעתרא סגיאה ליהוי לך.

עד דהוו יתבי אתא חד בר נש ומנא יקירא דפז בידיה. עד דאפקיה נפל נהורא בביתא.

אמר, ר' בעינא למהוי לי חולקי באגר דאוריתא.

אמר ליה מה עובדך.

אמר ליה שביק לי אבא דהבא וכספא סגיאה וכד יתיבנא אפתורא מנחנא עליה תליסר מני יקרין כדין, ולא זכיתי לבר למלעי באוריתא דייתון לי בדיליה לעלמא דאתי, ואתינא לאשכחא מאן דבעי כספא ודהבא והוא ילעי באוריתא ויהא זכותי כאלו אנא לעאת באוריתא.

אמר ליה, הא ר' יוסי מארי דעותרא והוא ילעי באוריתא בגינך.

יהב ליה ההוא מאנא דפז יקירא.

קרא עליה רב כהנא, (איוב כח:17) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז.

יתיב ולעי באוריתא בגין ההוא עותרא עד דהוה ידע ספרא וספרי ותוספות והגדות, והוו קראן ליה ר' יוסי בן פזי.

[p. 278] בתר דאחכים אשגח באוריתא וחמא עובדוי דאינון בישין בגין דהוה שביק חיי עלמא דאתי בדיל דהבא וכספא.

אמר, ש"מ דטלפיהון דטלפין כד עקרבייא דקיקייא עד לאו רברבייא לאו אורח ארעא.

אתא לקמי דרב כהנא והוה בכי. אמר, אי שמעיא שמעין וקלייא אזלין מן גבי כמייא, לא בעינא שמאלא בגיניה דימינא. בשמאלא כתי' עשר וכבוד ובימינה ארך ימים.

אתקין רביה בההוא גברא דיהיב ההוא עותרא ליתמי ולארמלתי, ויהי אגריה באינון דעסקין באוריתא. ואחזיר ליה ר' יוסי כל דהבא וכספא ומאנא דפז יקירא דיהב ליה. ועד יומא דא לא אעדו שמיה ומן בנוהי בן פזי.

[p. 279] א"ר יהודה ת"ח אין לך בכל לילה ולילה שאינו אוחז מטטרו"ן שר הפנים כל נשמתן של ת"ח העוסקים בתורה לשמה ומראה אותן לפני הקב"ה, וממתינים מלאכי השרת ודוממים מלומר שירה עד שיתכנפו נפשות הצדיקים עמהם ויזמרו ביחד לאל עליון שנאמר הנצנים נראו בארץ אלו העוסקים בתורה לשמה. עת הזמיר הגיע, אז הוא עת לזמר לבוראם ביחד. וקול התור נשמע בארצנו, זה מטטרו"ן הבא לאסוף נשמתן של צדיקים לזמר ליוצרם בכל לילה ולילה שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם.

[p. 280] מהו בכבוד.

א"ר יהודה זה מטטרו"ן.

 

א"ר יעקב בר אידי כל נשמותן של צדיקים נגזרו מתחת כסא הכבוד לנהג את הגוף כאב המנהיג את הבן. כי בלתי הנשמה לא יוכל הגוף להתנהג ולדעת ולעשות רצון בוראו. דהא א"ר אבהו הנשמה היא מורה ומלמדה לאדם ומחנכתו לכל דרך ישר. ובשעה ששולח הקב"ה אותה לגוף ממקום הקדש מברך אותה בשבע ברכות הה"ד ויאמר יי' אל אברם, זו היא הנשמה שהיא א"ב ללמד את הגוף ור"ם עליו שממקום רם ונשא באה. ומה אומר לה. לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, מדירתך וממקומך ומהנאתך.

ומבית אביך. א"ר יעקב זו היא אספקלריא המאירה. אל הארץ אשר אראך, כלומר לגוף פלוני לגוף קדוש לגוף ישר ועם כל דא ואברכה מברכיך, אותם הנוהגים עמך מדות טובות מדות ישרות אותם המברכים אותי בשבילך [p. 281] ואומרים כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך יי' אלהי. ומקללך אאור, אותם המקללים אותך ומקלקלים [כד ט"ב] מעשיהם ודרכיהם.

וילך אברם כאשר דבר אליו יי'. כיון שנתברכה בשבע ברכות הללו מה כתיב. וילך אברם, זו היא הנשמה שהיא אב לגוף ורם ממקום הרמים. כאשר דבר אליו יי', להכנס באותו הגוף שנצטוה להנהיגו וללמדו.

אמר רבי יעקב ראה מה כתיב ביה כיון שבאה ליכנס באותה הגוף. וילך אתו לוט, זהו יצר הרע המזומן ליכנס עם הנשמה ביחד כיון שנולד אדם. ומנין שנקרא יצר הרע כך. שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעריו, וזהו לוט שנתארר בעולם. ואזלא הא כי הא דא"ר יצחק הנחש שהשיא לחוה הוא יצה"ר. וראינו שנתקלל שנאמר ארור אתה מכל הבהמה, ולפיכך נקרא לוט. שבשעה שהנשמה בא ליכנס בגוף מיד וילך אתו לוט, שהוא מזומן ליכנס עמו ולהשטין לאדם ולהיות מקטרג להנשמה.

[p. 282] א"ר יעקב בר ר' אידי מנין מה שאמרנו שהוא משל על הנשמה. ממה דכתיב אח"כ ויקח אברם את שרי אשתו, זהו הגוף. ואת לוט בן אחיו, זהו יצה"ר שהוא בן אחיו משותף ונדבק עם הגוף. ואת כל רכושם אשר רכשו, אלו מעשיהם. ויצאו ללכת ארצה כנען, כולם מדובקים בהבלי העולם הולכים אחרי בצעם והרהורם. ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם, בכל מקום שזה מתאוה הנשמה עמו. והכנעני אז בארץ, זו התאוה שהיא דבקה בגוף.

כיון שפוקד הקב"ה מעשיהם ומוציא הנשמה מן הגוף הנשמה רוצה לעלות למעלה. ראה מה כתיב בה, וילך למסעיו מנגב ועד בית אל, ורוצה לחזור אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה. [p. 283] א"ר יעקב אהלה כתיב בה"א ואזי היא עומדת בין בית אל ובין העי, בין לעלות למעלה ובין לירד למטה.

זכתה עולה אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה, מקום אשר מיכאל השר הגדול מקריב נשמתן של צדיקים. ויקרא שם אברם בשם יי', הנשמה נותנת שבח והודאה בירושלים של מעלה שזכתה לאותה המעלה. לא זכתה מה כתיב. ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, דוחין אותה והולכת עד שסובבת כל העולם עד שתקבל עונשה.

א"ר יהודה בא וראה הצדיקים מה הם עושים. אם בא ליטהר אפילו יצה"ר הבא לקטרגו נשמתו מסייעת אותו שנאמר ויאמר אברם אל לוט, הנשמה אומרת ליצה"ר אל נא תהי מריבה בני ובינך. מה עושה הצדיק הזה. הולך לבה"מ קורא ושונה ומקטרג ליצה"ר ואומר לו הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי. סגיאין אית בעלמא דתיכול לון מן קדם דאבאישו עובדיהון. אם השמאל ואימינה, אם אתה רוצה להשמאיל אותי אני אימין אלך לצד ימין שלא אטה אשורי ימין [p. 284] ושמאל, ואם הימין ואשמאילה, אע"פ שאראה שהיא טובה עצתך אעשה הפך רצונך ותאותך.

[כד ט"ג] ואמר רבי איבו יצה"ר מהו עושה באותה שעה שהוא רואה שלא נעשתה עצתו מה כתיב ביה. ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן, לאותם הרשעים שלא יקטרגו עמו ובשביל זה הדרך ויפרדו איש מעל אחיו. ואז הנשמה מה כתיב בה. ואברם כבד מאד בכל מעשים טובים וישרים בתורה ומצות.

 

וישמע אברם כי נשבה אחיו.

ר' תנחום פתח (שיר ה:5-6) קמתי אני לפתוח לדודי כו' ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו.

א"ר תנחום בא וראה כמה יש לו לאדם ליטהר מעונותיו בעוד דרכי התשובה פתוחין לפניו בטרם יסתם הדרך שנאמר (ישעיה נה:6) דרשו יי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב.

ס"ד יש עתים שהוא קרוב ויש עתים שהוא רחוק. ומי א"ר תנחום הכי והא אמר קרא (תהלים קמה:18) קרוב יי' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת.

אמר האי קרא מסייע ליה משמע דכתיב לכל אשר יקראוהו באמת. ועם כ"ז מאי כתיב. רצון יראיו יעשה.

[p. 285] משל למלך דהוה יתיב ואתא ב"נ וצוח קמיה. אצית מלכא כל מה דאמר ולא אתיב ליה. הוא צוח ומלכא אצית ושתיק. אזל ההוא גברא. אמרו קמי מלכא משמשוהי, מרנא למה לא אתיבת להאי מסכינא מדעם. אמר להו שמעית כל מה דאמר ואצית ליה אבל הוא חייבא קמאי וליתוהי כדאי למעבד רעותיה, דהא א"ל ולחברוהי זמנין סגיאין מן שמי דלא יהוון בישין וייתון קמאי ואעביד עמהון טבא ולא אשגחו בי, כען לית אנא משגח בהון.

כך הוא הקב"ה קרוב יי' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ושומע להם. אבל ממי עושה רצונו מהאי כתיב רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע וישיעם.

א"ר חלבו אמר רב הונא ממי אתה למד. ממשה רבינו ע"ה דכתיב ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך. אמר משה רבש"ע לית אנן צריכין למלאך ולא לשרף ולא לשר. מאי שינויא יהא לנא מן האומות. להם שר ולנו שר אבל ונפלינו אני ועמך וגו' ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך הלא בלכתך עמנו אתה ולא שר.

[p. 286] א"ר יהודה מאי הוה דעתיה דמשה דלא קביל ליה למלאכא. אלא אמר משה ידענא בהון בישראל דאינון חייביא וקשי קדל אלמלי יתמסרון למלאכא וכל שכן דהוא מדת הדין לא ישתייר משנאיהון דישראל שריד ופליט.

דא"ר יהודה בכל מקום יי' מדת רחמים. אמר משה רבש"ע אתה אמרת שמצאתי חן בעיניך. ועתה עם נא מצאתי חן בעיניך ילך נא יי בקרבנו שהוא הרחמים. א"ל למה. א"ל כי עם קשה עורף הוא וסלחת. ישראל סרבנין טרחנין הם כיון שיחטאו יש ביד המלאך לעשות דין ולא לעשות סליחה ומחילה אבל אתה רחום וחנון היכולת והכח בך ורחמיך רבים וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו מה שאין רשות למלאך לעשות כן.

[p. 287] א"ר סימון רחמנותו של הקב"ה אצל כנסת ישראל הה"ד פתחי לי פתח של תשובה למען תזכי לכל טוב שבעולם. שראשי נמלא טל זהו ראש העולם. קווצותי רסיסי לילה, זהו קצה העולם כלומר ראש העולם וקצהו מלאתי כל טוב בשבילך לא פתחה כנסת ישראל באותו זמן. ולאחר כן כשהציק לה מה כתיב. קמתי אני לפתוח לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו.

דבר אחר קמתי אני לפתוח לדודי, זו היא הנשמה אצל הגוף בעוד [כד ט"ד] שהנשמה בגוף אינם רוצים להעיר דרכי התשובה.

א"ר פנחס בשעה שהנשמה רוצה לצאת מן הגוף מתחרטת למה לא שבה בתשובה עד שיצאה מן הגוף ונשאר הגוף ככלי אין חפץ בו.

וא"ר פנחס כל שבעת הימים נפשו מתאבלת עליו ואומרת קמתי אני לפתוח לדודי. תדע לך בעוד שהנשמה בגוף והגוף עומד בכחו היא תשובה מעלייתא ולא בשעתא דלא יכיל.

[p. 288] כדא"ר פנחס משל למה"ד לאדם העומד על שולחנו והיה תאב ורעב לאכול ובעוד שהיה אוכל עמד עני על הפתח ושאל לאכול ולא החזיר לו פנים. הלך אותו העני בפחי נפש. לאחר שעה הגישו עוד לפניו לאכול והיה בטנו מלא מכל. כיון שראה שאינו יכול לאכול עוד אמר תנו לו לזה העני. היה חכם אחד עומד עליו. א"ל שוטה אלו יכילת לאכול לא נתת לו, עתה שאין בך כח לאכול יותר אתה נותנו לעני.

כך האדם בעה"ז. הולך בהבליו רעב לאכול ולהרויח ממון. בא העני שהוא היצר הטוב ושאל ממנו לחזור בתשובה ואינו מחזיר לו פנים מפני שהוא רעב יותר להרויח ממון. לאחר זמן תופסין אותו בקולר. כשרואה שאינו יכול להרויח יותר אומר אחזור בתשובה, שמא יתנו לו שעה לכך או שמא לא יתנו לו. א"ל הקב"ה שוטה עכשיו שאינך יכול עוד דאלו היית יכול לא תחזור. בעודו כך יצאת נשמתו ממנו.

[p. 289] וא"ר זריקא רב דמן חברייא אלישע בן אבויה הוה ולא יהבו ליה רשותא למהדר בתשובה דנפקא ההוא קלא ואמר בשעתא דהוה מת כל אורחין ושבילין מלעילא ומלרע יסתתמון מההוא גברא דלא ייתי לעלמא דאתי.

אריב"ל למה לן כולי האי (קהלת יב:1) וזכור את בוראך כו' עד אשר לא יבואו ימי הרעה.

 

וישמע אברם כי נשבה אחיו.

רבי אבא פתח כנגד יצר הרע כדאיתא לעיל. הא תנינן כיון שנפרד יצר הרע מן הגוף של צדיק לאיזה מקום הולך. למקום הרשעים שלא יקטרגו עמו. מאי משמע. דכתיב ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום ואנשי סדום רעים וחטאים ליי', למקום רשעים וחטאים שם שם אהלה לשבת. יצה"ר מהו עושה. חוטא עמם ומחטיא עד שנשבה בעונותיו ונלכד.

[p. 290] ונשמת הצדיק מה הוא עושה. וישמע אברם, זו היא הנשמה, כי נשבה אחיו, זה יצה"ר. וירק את חניכיו ילידי ביתו, אלו הם הצדיקים המחונכים במצות ובדרך הטוב. כדקאמר רבי אבהו כיון שרואה הצדיק דהרשע נעזב ונלכד בעונותיו הולך לאחוז בו אולי יחזירהו למוטב ומקרבו ומלמדו הה"ד וירדוף עד דן, עד עיקר דינו, רודף להצילו מדינה של גיהנם. וכן הוא דרך הצדיקים לרדוף אחרי הרשעים כדי להחזירם למוטב. מה כתיב בהו. ויחלק עליהם לילה וגו, וזהו נשמת הצדיקים ששוחרים ומבקשים להם כדי שלא ילכו בדרך רשעתם. הוא ועבדיו ויכם, הנשמה והצדיקים רודפים אחריהם ומוכיחין להם ומייסרים להם.

וירדפם עד חובה, מודיעים להם רעתם ורודפים אחריהם עד שמגלים להם רעתם ורשעתם למען יבושו ממעשיהם וזהו וירדפם עד חובה. הנשמה עושה כך ומודעת להם דרכם הרעה וזהו עד חובה [כה ט"א] והיאך הולכים לשמאל ולא לימין.

מה כתיב אחרי כן. וישב את כל הרכוש וגם את לוט. א"ר אבהו בעל כרחם הם חוזרים בתשובה דכתיב וגם את לוט אחיו ורכושו השיב, ואפילו יצה"ר בע"כ שב בתשובה.

[p. 291] וא"ר אבהו בא וראה כמה שכרו של אדם העושה לאחרים לחזור בתשובה. מנ"ל. ממה דכתיב אחריו ומלכי צדק מלך שלם.

תאני רבי חייא רבה בשעה שנשמת הצדיק המחזיר בתשובה לאחרים יוצאה מן הגוף מיכאל השר הגדול המקריב נפשות הצדיקים לפני בוראו הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק שנאמר ומלכי צדק, זהו מיכאל ראש שומרי שערי צדק, מלך שלם, זו ירושלים של מעלה, הוציא לחם ויין, שמקדים ויוצא לקראתו ואומר שלום בואך.

א"ר חייא מכאן למדנו כל המקדים ויוצא לקראת הבא מן הדרך ונותן לו שלום מעלה עליו הכתוב [p. 292] כאלו נותן לו אכילה ושתיה. מנ"ל. מהאי קרא דכתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. וכי צריכין ישראל ללחם ולמים והלא המן יורד להם שהיה טב ושפיר מכל אכילה שבעולם. אלא מפני שלא באו להקדים להם שלום העלה עליהם הכתוב כאילו חסרו מחייתם. וכל המקדים שלום לחבירו ויוצא לו לדרך מעלה עליו הכתוב כאלו נותן לו לאכול ולשתות.

וכן א"ר חייא רבה מיכאל ומלאכי השרת השומרים שערי צדק יוצאין לקראתו ומקדימין לו שלום.

והוא כהן לאל עליון. דתאני רב יוסף כשם שכ"ג למטה כך מיכאל השר הגדול הוא כהן למעלה והוא מקדים ומברך לנשמה קודם ואח"כ מברך להקב"ה ואלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, אשריך שזכית לכך, ואח"כ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך, אלו הרשעים שזיכיתם בתשובה ועשית את נשמתם.

ויתן לו מעשר מכל. א"ר יצחק האי קרא לא ידענו מי נתן מעשר למי. אלא הקב"ה נותן לו [p. 293] מעשר. נוטל אות א' מתחת כסא הכבוד ונותן אותה עטרה על הנשמה שהוא אברם. ואיזו היא אות אחת. ה' באשר נברא העולם להיות צרורה בצרור החיים ונשלמת בהשלמתו הה"ד ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם וזהו המעשר שנתן לו הקב"ה.

א"ר יהודה הוא שכינתו של מקום. דהא תנינן א"ר ברכיה מד"כ ויי' ברך את אברהם בכל. שהשרה שכינתו עמו.

אמר רב חסדא אין הקב"ה עושה משפט ברשעים בעולם הבא עד שנמלך בנשמתן של צדיקים שנאמר (איוב ד:9) מנשמת אלוה יאבדו וכשהן אובדין אין אובדין אלא מאותו הדין שהנשמה דנה לרשעים.

[p. 294] ותאנא ערסיא"ל שרו של גיהנם עומד לפני נשמת הצדיקים שלא יתפללו על הרשעים לפני הקב"ה ושיתנם ברשותו להורידם לבאר שחת הה"ד ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש. מלך סדום, זהו שרו של גיהנם העומד על הרשעים. ומה אומר לנשמה שהוא אברם. תן לי הנפש שהיא החוטאת כד"א (יחזקאל יח:4) הנפש החוטאת היא תמות, כלומר תן לי אותה הנפש [כה ט"ב] שהיא מתאוה בחטאות כדי שתהא נדונית כפי רשעתה ולא תקחנה בתחנוניך. והרכוש קח לך, אותם אשר שבו בתשובה בנפשותם מדרכם הרעה קח לך והצילם מדינה של גיהנם.

א"ר יהודה באותה שעה הנשמה מה היא אומרת. ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל יי' אל עליון, בשבועה שלא אתפלל ולא אקח לאותם הרשעים שהייתי מכריז לפניהם באותו עולם והוכחתים לחזור בתשובה ופרשתי להם כל משפטי גיהנם ולא שמעו לי. אם אקח מכל אשר לך, שלך הם וברשותך הם.

[p. 295] דאריב"ל זמנא חדא חזי הוית וערעית סמוך לתרעא דגיהנם ושמעית קל חייביא דהוו טרידין בגיהנם בדינא רבא דדיינין לחייביא בעלמא דאתי והוו אמרין פותקנא סייפנא שמענא ולא אריכנא אודננא ווי לן מילתא דצדיקיא לא עבדנא. בכינא. שמעית ההוא קלא דאמר בר ליואי בר ליואי סק סיקתך וסתום פומך לית לך רשותא דאת וחברך כתיב בכו (מלאכי ג:21) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם.

ואריב"ל שבעה מדורות יש בגיהנם באשר נדונין הרשעים לעתיד לבא ושבעה פתחים יש בגיהנם כנגד שבעה פתחים שיש לנשמת הצדיק להכנס בהם. כנגדן יש לנפש הרשע שבעה פתחים להכנס בהם ואלו הן אופל צלמות שערי מות באר שחת טיט היון שאול ואבדון, ושם נידונים שנים עשר חדש.

[p. 296] דא"ר שמעון משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש ושם יצפצפו תשובה ונשמתן של צדיקים פוגעין לפני הקב"ה ומעלין אותן משאול שהוא המדור הששי שנאמר (ש"א ב:6) מוריד שאול ויעל. ומי שנכנס במדור השביעי שהוא אבדון שוב אינו עולה. דתאנא א"ר יהודה אע"פ שנכנס בשאול עולה בתשובה שנאמר (יונה ב:3) מבטן שאול שועתי שמעת קולי.

ד"א הרימותי ידי אל יי' אל עליון וגו' אם מחוט וגו'. א"ר אלעזר אותם הראוים לך שהם רשעים גמורים שלא חזרו בתשובה מעולם בשבועה שלא אקחם לעולם.

בלעדי רק אשר אכלו הנערים. א"ר תנחום בא וראה כמה חביבה התורה לפני הקב"ה שבשבילה זוכה האדם לחיי העולם הבא וכל המלמד תורה לאחרים יותר מכולם. בא וראה מה כתיב בכאן. אם אקח מכל אשר לך, אותם הרשעים הראוים לך. בלעדי רק אשר אכלו הנערים, חוץ מאותם המורים תורה לאחרים ולתינוקות ששכרם כפול. [p. 297] דא"ר יצחק המלמד תורה לתינוקות דירתו עם השכינה. והיינו דא"ר שמעון כד הוה אתי למחמי עולימייא בבי רב הוה אמר אזלית למחמי אפי שכינתא. ואומר רק אשר אכלו הנערים, חוץ מאותם אשר למדו לנערים תורה, וחלק האנשים אשר הלכו אתי, באותו העולם. תדע שאחזיק בהם ולא אתנם לך אע"פ שראוים ליענש. כל כך יש לנשמת הצדיק עם מלך סדום שהוא שרו של גיהנם המושל על הרשעים. ועוד אומר לו לא אני לבדי אחזיק באלו אלא ענר אשכול וממרא שהם האבות הם יקחו חלקם.

רבי אלעזר בר רבי שמעון פגע ביה באליהו בדיוקנא דסבא חדא ועלם זעיר עמיה והוה מעבר נהרא דמייא רבא לאעברא להך גיסא.

א"ל סבא סבא ארמי אכתפאי רבייא דין ואת באידך גיסא [כה ט"ג] ואעבר לכון מעברא דמיא.

אמר ולאו מארי דדרא את ולא תיכול לאעבריננא.

א"ל סבא סבא אי אתפסך בתרי ידי לך וליה ארמי לכון לאידך גיסא בפלגות מילא.

[p. 298] א"ל ולעית באורייתא.

א"ל אין.

א"ל ולא נקראת תושיה שמתשת כחו של אדם.

א"ל ולא נקראת אסוותא ושקוייא שנאמר (משלי ג:8) רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. אף אנא שתי מאורייתא סגיאה כמאן דשתי מאנא דאסוותא ואתיישר חילי.

אעברינון. א"ל סבא סבא מאן רביא דין גבך.

א"ל אנא מליף ליה באורייתא.

א"ל סבא סבא חילי סגיא בעלמא דין ובעלמא דאתי ובגיניה דרבייא דין לא אשבוק למלאכא דגיהנם למינגע בך ואנא עיילינך לעלמא דאתי בתקוף חילי דאית לי תמן.

א"ל רבי ר' חילך סגיאה לעלמא דאתי כחד מן שמשוי דקב"ה דמשמשין קדמוהי.

עד דאשגח ביה לא חזייה. אמר ש"מ דאליהו הוה והוה חדי בעובדוי דעבד ליה.

ומן יומא ההוא כד הוה חמי דיוקנא דאבוי הוה א"ל אבא אבא אימא לההוא סבא שפמין סגיאין מאורייתא הוה.

[p. 299] א"ל אימא ליה סבא דקדמאי סבא דפותקא ומיד אתיישר חילך.

 

אחר הדברים האלה היה דבר יי' אל אברם וגו'.

ר' עזריה פתח בהאי קרא )שיר א:4( משכני אחריך נרוצה.

א"ר יצחק כל הקורא ק"ש כתקנה על מטתו נשמתו עולה לשוט בארץ החיים.

א"ר בו מאי כתקנה. ת"ש ששים אותיות ידועות יש בק"ש של לילה שיהא מתכוין בהם לדעת [p. 300] הסובבים כסא הכבוד שהם ששים הה"ד ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל.

ת"ר זמנא חדא אזל רבי דוסתאי למחמי לר' אלעזר בן ערך. אזדמן ליה רבי חגי. א"ל לימא לי מר האי אורחא דתקנא קמיה למאן אזל.

א"ל למחמי סבר אפי יומין.

[p. 301] א"ל מאן הוא.

א"ל מאן דנחתין קמיה רברבי עילאי דמלכא בריך הוא.

א"ל ניחא ליה למר דאיזיל עמיה לאורחיה.

א"ל אי תיכול למסבר סברא למאי דתשמע זיל, ואי לא סטי לאורחך כי היכי דלא תענש.

א"ל לא ליחוש מר להאי דהא שמעית מילתא דרזא עילאה ואסתכלית ביה וסברית סברא.

א"ל ומאי היא.

א"ל שמעית האי רזא דהאי פסוקא הנה מטתו שלשלמה. היא כורסייא יקרא דמלכא דשלמא כולא דיליה. ששים גבורים סביב לה, אלין שתין רברביא משמשין עילאין קדישין דאינון משמשין גבי כורסא יקרא דמלכא עילאה. מגבורי ישראל, דאינון ממנן תחות שולטנא רברבא קדישא מיכאל אפוטרופסא דישראל ובגיני דאינון תחות ידיה כלהון רברבין אפוטרופין דישראל הה"ד מגבורי ישראל.

א"ל ר' דוסתאי יאות אנת יתיר מני למיזל למחמי סבר אפי יומין.

אזלו. כד מטו לגביה וחמא לון אמר לשמשיה זיל ואימא לון דכורסייא דתלת קיימא מאי היא בלא חד.

[p. 302] שמע רבי דוסתאי אסתכל בנפשיה מילתא ואמר לשמשא זיל ואימא ליה למר דלאו למגנא אמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, דא דוד מלכא דאיהו רביעאה.

אזל שמשיה וא"ל האי מילתא.

אמר [כה ט"ד] מימר שפיר קאמרת אלא זיל ואימא ליה אן געלו ביה בדוד דאמר אבן מאסו הבונים.

א"ל לר' חגי שמעת בהאי מילתא פתגם.

א"ל תלת ענייני שמעית חד הוא דרשא.

א"ל לאו לדרשא קא אתינא הכא. דעובדא דישי ובנוי שמענא. אבל עיקרא דמלתא אי שמעת אימא.

אמר עיקרא דמלתא אינון תרי ענייני דשמעית. חדא הוא דאמר אבא. ביומא דאתבני בי מקדשא עבד קב"ה טיבו סגי לדוד מלכא דבתר דאזדמן ליה ההוא חובא ואע"ג דמחל ליה קב"ה כד נפק מהאי עלמא לא שבקוהו מלאכי עילאי למעבר תרעי ירושלים דלעילא והוה יתיב אבראי. וביומא דאתבני בי מקדשא קרא קב"ה למיכאל רברבא קדישא ומני ליה למהוי הוא ושתין קדישין עילאין אפוטרופסים דישראל אינון דאסחרו כורסי יקריה ומני ליה למיכאל למיעל לדוד משיחא בתרעי ירושלים דלעילא ולאתקנא ליה עם אבהתנא רתיכא קדישא עילאה הה"ד )מ"א ח:66( על כל הטובה אשר עשה יי' לדוד עבדו ולישראל עמו.

[p. 303] ואידך ענינא הוא דכתיב ביהודה סבוי דגעלוי ביה אחוי הה"ד וירד יהודה מאת אחיו דסרו ליה מגאותיה וקב"ה לא ניחא קמיה מכל בנוי דיעקב למיהב שולטנא דמלכותא דעלמין אלא ליהודה הה"ד לא יסור שבט מיהודה, הוא בלחודוי ולא שאר בנוי דיעקב. והיינו מלתא דהוה אמר אבוי. ותו שמענא מאי חמא קב"ה למיהב שולטנותא ליהודה מכל שאר אחוי. אלא אסתכל קב"ה בשמיה הגדול דהוה רשים בשמיה דיהודה ובגיניה אשלטיה על כלא ושולטניה לא תעדי.

אתא ר' דוסתאי ונשקיה ברישיה. שמע רבי אלעזר ונפק לגביהון אמר אתון מאריהון דמתיבתא עילאה פלגותא ושלימתא אייתו גבאי ותחמון ותיחון מה [p. 304] דלא הוה לעלמין דכתיב כי לא יראני האדם וחי ואתון תיחון.

יתבון קמיה. אשתיק ואינון אשתיקו. עאל לאדרונא שמע ההוא קלא דהוה אמר אימא לון דאינון בעאן דזכאין אינון. עד דנחית רמש ליליא. אכלו. עד דהוו אכלי אשתיק ואינון אשתיקו. כד אכלו קמו למשכב.

אמר לון אי אית מנכון דשמע מילתא לימא לי.

פתח רבי דוסתאי ואמר אנן סברא נסבור וטיבו למינדע את אימא לן.

אמר לון שמעתון האי מילתא דא"ר יצחק, כל הקורא ק"ש כתקנה על מטתו נשמתו עולה לשוט בארץ החיים הה"ד ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל.

אמרו ליה לימא מר.

אמר לון בק"ש אית שתין אתוותא ועל כל את ואת עד ובשעריך אית סוד יקרא דמלכותא קדישא דשליטא עילאה. ופולחניה דבר נש קמיה עד דיקרב דעתיה לכורסי יקרא דמלכותא קדישא. ובגין ההוא שעתא נסיב לון מן פומיה מאריה דאפייא די שמיה כשמא דמריה דהוא אזיל למיסק בכל לילה נשמותיהן דצדיקייא ונחית להון לעילא קמי מדבחא יקרא דלעילא ונסבין לון שתין מלאכין דסחרין כורסי יקרא כל חד את חד ומזמרין בהון כל ליליא הה"ד ולקח הכהן הטנא מידך והניחו [p. 305] לפני מזבח יי' אלהיך. ולקח הכהן, דא הוא מטטרו"ן. הטנ"א, אלין שתין אתוותא דק"ש דליליא.

אוליף להו. נפק נשמתהון מנייהו וחמו מה דחמו ואיתערו. אמר חד לחד לא ניתיב כאן [כו ט"א] לית אנן חזיין להאי. מאן דאיהו מלאכא עילאה להוי בהאי יקר.

מאי הוה דעתייהו. חזו דמלאכייא דחיין להו לבר ואצטערו עד דחמו מאי דחמו ונשמתיה דר' אלעזר אעבר להו ואשתזיבו. חמו לההוא כהנא רבא דאתא למקבל אולפניה דרבי אלעזר ואמר רבה קדישא סק סק. א"ל משכני אחריך נרוצה. [p. 306] א"ל מאן אלין גבך. א"ל רברבי דרא אינון. א"ל לית לי רשותא דהא קב"ה אמר לי לקבלא אפך ואנא עיילנא קמיה הה"ד הביאני המלך חדריו. ובחייך קדישא כל חילי דשמייא נגילה ונשמחה בך.

א"ר יצחק כך לכל צדיקיא עביד מטטרו"ן שר הפנים בשעתא דיסלק נשמתייהו לעילא. הוא אומר סק סק ונשמתיה אתיב ליה משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו, הואיל ורעותיה דאנא עייל לאידרין עילאין, נגילה ונשמחה בך הה"ד יעלזו חסידים בכבו"ד, דא מטטרון.

א"ר יצחק באותה שעה שנשמתו של אותו צדיק עולה לפני הקב"ה עושה לו הבטחה ומברך לו הה"ד אחר הדברים האלה היה דבר יי' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. אל אברם, זו היא הנשמה. במחזה, כשהוא שוכב על מטתו. ומה אומר לו. אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד.

ד"א, במחזה, זהו שנאמר ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר, וזהו מטטרו"ן המוליכו לפני בוראו.

 

[p. 307] ד"א, א"ר תנחום מה כתיב למעלה מן הענין. רק אשר אכלו הנערים וכתיב בתריה אחר הדברים האלה היה דבר יי' אל אברם. באותה שעה שהנשמה יושבת ונזונת מאותו האור של מעלה ומתלבשת בו.

דא"ר תנחום לבוש הנשמה לעולם הבא הוא אור זוהר שלמעלה מכסא הכבוד הוא שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה וכתיב (ישעי' ס:19) והיה לך יי' לאור עולם, ולא מלאך ולא כסא הכבוד. ודוד אמר יי' אורי וישעי ממי אירא.

[p. 308] ואזלא הא כי הא דא"ר יהודה, נשמתו של צדיק ניטלה מאור כסא הכבוד ונכנס בעוה"ז. אי זכתה ועולה למעלה אינו דין שיתוסף לה יותר אור ממה שקבלה בראשונה ליכנס בעוה"ז.

וממי מקבלת אותו האור. א"ר יהודה אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו דכתיב אל תירא אברם אנכי מגן לך, ולא אחר. ולמה בשביל ששכרך הרבה מאד.

ד"א, שכרך הרבה מאד. יש לך שכר הרבה מאד על שהי' לך בראשונה. ומתלבשת מאותו האור והקב"ה נוטל אות א' משמו ונותנה בראשה. כי הא דתנן עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק לעולם הבא. ואיזהו זה. אות ה"א כאשר ברא שמים וארץ. הה"ד ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם, להיות הנשמה שלימה בתכלית השלימות והטוב [p. 309] הה"ד עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.

 

רבי יהודה בן פזי הוה ליה ההוא אריסא והוה קא מצער ליה. אתו לקמיה ר' זירא ור' אבא. אמרו ליה מאי עביד מר באריסיה.

אמר להון גנבא כי גניב מאריה דשמשא יזהר עליה זיהרא.

אמרו ליה לא לעיין מר במליה.

אמר להו ומה אעביד והוא מצער לי.

[p. 310] אמרו ליה [כו ט"ב] יתפרש מר מיניה ויתהני לך.

עד דהוו יתבי אמרו ליה לאו להאי אתינא גבך אלא לימא לן מר השבטים בני יעקב מה אינון לעלמא דאתי.

אמר להו קב"ה סליק להו למתיבתא דרקיעא וכל נשמתא דצדיק דסליק אינון סהדין על עובדוי הה"ד (תהלים קכב:3) ירושלים הבנויה, זו ירושלים של מעלה, ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל, כדי להעיד על כל צדיק וצדיק מישראל. ולמה. להיות כלם מודים ומברכים לשמו הה"ד עדות לישראל להודות לשם יי'. וכל אחד ואחד מכיר את שלו ומשתבח ואומר רבש"ע ראה מה הנחתי בארץ, וזהו להודות לשם יי'.

והיינו דתנן כל צדיק וצדיק יש לו מדור לפי כבודו ולפי הראוי לו. מאן דאתי מראובן שם מדורו עם הצדיקים מן ראובן וכן כל שבט ושבט, ומאן דהוא גר מאוה"ע ונתגייר מדורו עם גרים. והשבטים עומדים לעדים לכל צדיק וצדיק הה"ד ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם יי'.

א"ר יהודה נשמתו של צדיק יודעת ומכרת לעולם הבא מה שאינו יודע ומכיר מלאך המשרת הה"ד (ישעיה ג:10) אמרו צדיק כי טוב. מאי כי טוב. טוב ממה"ש [p. 311] וכתיב (תהלים צז:11) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.

 

פרשת יב.

ד"א, (בראשית יז:1) ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא יי' אל אברם וגו'.

ר' יצחק פתח (שיר ב:3) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי.

אר"י בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו שנ' (בראשית כו:5) עקב אשר שמע אברהם בקולי. עקב, עק"ב שנים. וימי חיותו היו קע"ה נמצא עקב אשר שמע בקולי והשלש לא שמע בקולו.

[p. 312] ואר"י כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל אבהרם שנ' (שם ב:4) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, באברהם כתי'. ואל תתמה על זה. בא וראה מה כתיב. (תהלים קד:18) הרים הגבוהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים. הרים הגבוהים לא בראם הקב"ה אלא בשביל להיות מחסה לשפנים. אם הרים גבוהים לא בראם אלא בשביל היעלים והסלעים בשביל השפנים אל תתמה להיות העולם נברא בשביל אברהם.

א"ר יהודה בשעה שנולד אברהם קרא הב"ה לשמים ולארץ ואמ' להם עד היום לא הייתם ראויים לעמוד מפני הרשעים, מכאן ואילך הרי אתם קיימים לעולם ולעולמי עולמים שנ' (ישעיה מח:13) קורא אני עליהם ועמדו יחדו. כתי' הכא קורא וכתי' התם (שם נא:2) קראתיו, וכתי' הכא יחדו וכתי' התם אחד. ולמה נקרא אחד. שעד אותו היום מנח ועד אברהם לא היה אדם שיאמין בהקב"ה זולתו וכלם היו עובדי ע"ז ובא אברהם והוא נתהוה אחד. ולמה לא נקרא ראשון. א"ר אחא כשם שהקב"ה אחד ואין שני לנגדו כך היה אברהם אחד ואין שני בדורו.

[p. 313] א"ר יוחנן בשעה שנברא אברהם רצה הקב"ה להראות ולהוציא טבעו לעולם ונסהו כדי שלא יהא פתחון פה לכל באי עולם ויאמרו איש צדיק הוא בשביל שלא נסהו הקב"ה שאלמלא נסהו יהיה כשאר כל אדם החוטאים ואינם עומדים בנסיון. אלא אמ' הקב"ה גלוי לפני שיעמוד בכל אותם הנסיונות שאנסה לאברהם אבל כדי שלא יהא פתחון פה לבאי עולם שלא נסיתיו ולפי' היה צדיק, על כן נסהו ועמד בכלן.

אר"י כתפוח בעצי היער, זהו יצחק שנתקיים בבריתו של הקב"ה הה"ד (בראשית יז:21) ואת בריתי אקים את יצחק. וקודם שנולד בבטן אמו נתקדש לפני הקב"ה ונקרא שמו יצחק.

[p. 314] א"ר מ"ל. מהאי דכת' אקי"ם, נוטריקון א' אשר ק' קידש י' ידיד מ' מבטן שזהו יצחק.

דאמ"ר יוחנן מאי דכת' (שם כא:7) מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה. באותו המשתה שעשה אברהם לכל גדולי הדור היו כלם מביאים בניהם והיתה שרה מניקת לכלם כדי שיאמינו. היו הן נוטלות ליצחק ולא היה יונק משדיהם והיו כלם נדמים לפניו כקוף בפני אדם הה"ד כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים של אומות העולם.

בצלו חמדתי וישבתי. אר"י הואיל ואמ' חמדתי מהו וישבתי. זהו הר המוריה שבו נתעקד. ופריו מתוק לחכי, זהו יעקב שהוא הפרי דתנינן העץ זהו אברהם דכתי' בהו [p. 315] (בראשית יח:4) והשענו תחת העץ, והצל זהו יצחק והפרי זהו יעקב שנקראו ישראל על שמו ויצאו ממנו י"ב שבטים הנקראים (ירמיה ב:21) זרע אמת, זהו הפרי.

ד"א, כתפוח בעצי היער, זהו המילה שניתן לאברהם. דא"ר למה נדמה אברהם כשנימול בין אומות הערלים. לתפוח זה העומד בין עצי היער שאינם ראוים אלא לשריפה.

בצלו חמדתי וישבתי, זהו אברהם. ואזלא הא כיהא דא"ר תנחום בשעה שאמ' הקב"ה לאברהם שימול נצטער. אמ' לו אברהם (בראשית יז:12) ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר. חייך כל תינוקות שימולו לשמונה אתה תהי עומד עליהם לעדות שהם קבלו בריתי ולא יכנסו לגיהנם ואליהו עומד מהאי גיסא בכסא הברית ואברהם על ראשו הה"ד בצלו חמדתי וישבתי, כלומ' בצלו של אברהם. ופריו מתוק לחכי האי דאמרי' להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.