סתרי תורה

[זהר ח"א, רנג ע"ב] [p. 623] (בראשית ה:3) ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת. אוליפנא מהכא דאחרנין לא הוו בדיוקנא דיליה, ודא בדמותו אתעביד, בתקונא דגופא, בתקונא דנפשא, בארח מישר כדקא יאות.

נחש אטיל זוהמה בחוה וההוא זוהמא מכשכשא הוה במעהא, ולא יכיל לאתציירא. בגין דעד לא חטא אדם הוו אתוון דאלפא ביתא מתתקן ביה ואתציירן ביה בהאי עלמא. עד דמטא לאת פ"ף אתתקנו דכר ונוקבא בחביבו בגנתא [p. 624] ומלאכי עלאי קמייהו. מיד אבאיש לסמאל ברקיעא ונחת רכיב על נחש תקיף ואתחזי קמיה.

מיד אתערבו אתוון. כדין אתחבר סמאל בההוא נחש ואתעבידו חד. ונטלו אתוון ועבידו מתמן ולהלאה אומנותא בישא באתוון צ"ד, צי"ד, והיינו צ"ץ. וצדו לון בפתייא בישא. ועבדו אומנותא יתיר באתוון ק"ר, אומנותא דשקרא, בגין דאתהדרו לאהפכא אתוון באומנותא בישא. קוף דלא יכיל לקיימא דלית לה רגלין, קופא קמיה בני נשא לית ליה קיומא. רי"ש רע.

[p. 625] אלין אתהפכו באומנותא בישא עד דנפלו אדם ואתתיה. ובאלין אתוון ק"ר אולידו בנין, ולא הוו בקיומא. זוהמא דנחש דאסתאיב בחוה, מההוא זוהמא ממש אתיליד קין. ובגין כך אשתכח קטולא בגין דנחש אומנותא דיליה קטולא הוא. ואתעכבו אתוון עד הכא.

בשעתא דתב אדם בתיובתא, ואהדר כמלקדמין לשמשא בנוקבא, מה כתיב. ויולד בדמותו כצלמו, דא הוה מתקונא דגופא ורוחא כדקא יאות. וכדין כתיב (קהלת ח:14) יש הבל אשר נעשה על הארץ, ואהדרו אתוון בשירותא דשי"ן ותי"ו, דכתיב (בראשית ד:25) כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין.

[p. 626] שת הוא בצלם ובדמות דקדמאי, לאו הכי. ומהכא אתבני עלמא בגוונא אחרא דאלפא ביתא, קינן ומהללאל ירד, אתוסף אתוון לאתקנא עקימא.

 

סידורא דעלמא בשבע קטרין סגלגלן. שבע ארצות אינון, דא לעילא מן דא, כמה דאינון שבעה רקיעין, דא לעילא מן דא. ואינון ארץ אדמה ארקא גי נשיה ציה תבל. תבל לעילא מכלהו, דכתיב (תהלים ט:9) והוא ישפוט תבל בצדק.

[p. 627] כד נפיק אדם מגנתא דעדן ואתתרך מתמן, אתרמי לההוא דאקרי ארץ. ואיהו אתר חשיך דלית תמן כלום, ולא משמש כלום. כיון דאדם עאל תמן דחיל דחילו סגי. ולהט החרב המתהפכת הוה מלהטא בכל סטרין גו ההוא ארץ. כיון דנפק שבת והרהר תשובה, ארמי ליה קב"ה ואפיק ליה בההוא אתר דאקרי אדמה, דכתיב (בראשית ג:23) לעבוד את האדמה.

בהאי אית נהירו דנהיר ודיוקנין דככביא ומזלי. ותמן חמא ציורין דבני נשא עלאין, גברין דנפקו מאדם במאה ותלתין שנין דקא הוה משמש ברוחי נוקבי. ואינון עציבין תדיר, דלית בהו חדוה. ואלין משטטי ונפקי לעלמא דא ומתהפכאן לסטר בישא. ומתהדרן תמן וצלאן צלותא ומתיישבן בדוכתייהו תמן. וזרעין זרעין בריחין ואכלי, וחטין לית תמן, ולא חד מזיני תבואה.

בהאי אתר אתיליד קין והבל. כיון דחטא קין, אחית ליה קב"ה לההוא אתר דאקרי [רנד ע"א] ארץ, דכתיב (בראשית ד:14) הן [p. 628] גרשת אותי היום מעל פני האדמה, מההוא אתר דאקרי אדמה. והייתי נע ונד בארץ, בגין דתמן אדחי ואתתרך. והיה כל מוצאי יהרגני, ההוא להט החרב המתהפכת.

והוה דחיל והרהר תשובה, וסליק ליה קב"ה לארקא. והוה תמן, ואוליד בנין. בארקא אית נהירו דנהיר מגו שמשא, וזרעין זרעין ונטעין אילנין, ולית תמן חטין ולא מאינון שבע זיני תבואה.

כל אינון דתמן מתולדין דקין, ואינון בתרין רישין. מנהון גברין עלאין, ומנהון זעירין, ולית בהו דעתא שלים כשאר בני נשא. דהא זכאין אינון לזמנין ואתהדרן לסטרא טבא, ולזמנין אתהדרן לסטרא בישא. ומולידין ומתין כשאר בני נשא.

אדם הוה באדמה עד דאוליד שת, ומתמן סליק לעילא תלת דרגין מקין, וסליק להאי אתר דאקרי תבל. כיון דסליק, סליק לאתר בית מקדשא דאקרי באינון שמהן דהוה דיוריה בהו.

[p. 629] גיא איהו אתר ודוכתא סגי, בהאי פותיא וארכא דגיהנם. בגיא ונשיה וציה אתבדרו אינון דבנו מגדלא, ואולידו תמן על דארגיזו למלכא עלאה. בגין דא קריב לנורא דדליק. ואית בני נשא בכל יקירו דעותרא ועפרות זהב ואבנין יקירין. מאן דעאל תמן והוה מהכא מתבל, בחמידו דההוא עותרא, יהבין ליה.

וסליק לזמנין לדוכתא דאקרי נשיה בגין דאתנשי תמן. ונחית להאי גיא, ולא ידע אתר דהוה מתמן. גיא דא הוא באמצעותא דעילא ותתא, ודא אקרי גיא בן הנם. ורצועא חדא נפקא מתמן לעילא להאי תבל, ואקרי אוף הכי גיא בן הנם. ותמן פתחא דגיהנם. אינון בני נשא דתמן כולהו ידעי חרשין וחכמאן יקירין. ותמן זרעי ונטעי אילנין, ולית תמן חטין, ולא חד משבעת המינים.

בנשיה אית בני נשא כולהו קטיעין זעירין, ולית לון חוטמין בר תרין נוקבין דנפיק בהו רוחא. וכל מה דעבדין מיד משתכחי, ועל דא אקרי נשיה. וזרעי ונטעי אילנין, ולית תמן חטין, ולא משבעת המינים.

צי"ה איהו אתר כשמיה, ביבושתא דכלא. ותמן בני נשא שפירן בחיזו. ומגו דאיהו ציה, כד ידעי מיא נבעין, עאלין תמן. ולזמנין דסלקין מגו אתר דמיא, סלקין להאי תבל. ואינון בני מהימנותא יתיר מבני נשא אחרנין, ובינייהו דיורין טבין ועותרא סגי. וזרעי זעיר מגו יבשותא דהתם, ונטעי אילנין ולא מצליחין. ותיאובתא דלהון לבני נשא דהכא.

[p. 630] ומכלהו לית דאכלי נהמא בר אלין בתבל. הכא לעילא מכל אלין תבל, (תהלים ט:9) והוא ישפוט תבל בצדק. כגוונא דכל אלין ארעאן אית בהאי תבל, וכל אלין שמהן אית להו, אוף הכי בגין דאיהו שביעאה אית הכא כגוונא דאינון דוכתי תחומין ודוכתי הכא. ואקרי כל חד וחד כגוונא דההוא דוכתא דלתתא. וכל אלין בדיורין דבני נשא, משניין אלין מאלין, דכתיב (שם קד:24) מה רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך.

 

[עד ע"ב] ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. קומטרא דהרמנ' ממללן בלשון הקדש דמלאכי עילאין אשתמודען ביה, ולא הוו ממללין בלישן אחרא. בגין כך כתיב ועתה לא יבצר מהם, דאלמלי משתעאן בלישן אחר' דמלאכי עלאי לא אשתמודען ביה גרע חשיבו דהוו חשבין למעבד, בגין דעובדא דשדין לאו איהו אלא ברגע' לחזו בני אנשא ולא יתיר.

ודברים אחדים, דהוו ידעין דרגין עלאין כל חד וחד על בורייה ולא אתחלף להו דרגא, והיינו [p. 631] ודברים אחדים. ובגין כך אתיעטו בעיטא בישא, עיטא דחכמתא, דכתיב הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים.

כלא ברזא דחכמתא הוא, ובעו לאתקפא בארעא סטרא אחרא ולמפלח פולחנא דיליה, בגין דהוו ידעין דהא כל דינין בישין נחתי מתמן לעלמא ובעו לדחויא דרגא דקדשא.

עי"ר ומגד"ל, חכמתא עלאה דהוו ידעי דשמא קדישא לא אתתקף בארעא אלא בעיר ומגדל. עי"ר דכתיב (מל"א ח:1) עיר דוד היא ציון, עיר הקדש. מגד"ל דכתיב (שיר ד:4) כמגדל דוד צוארך. ובחכמתא עבדו למהוי שלטנא דסטרא אחרא בארעא, לדחייא אדון כל הארץ מאתריה, ולמהוי דיורא דסטרא אחרא בארעא.

ונעשה לנו שם, כמה דאחרא איהו שם לעילא הא אוף הכי נתקיף לה ביננא למהוי שם בארעא. פן נפוץ, ידיעא הוו ידעין דיתבדרון מעל אפי ארעא ובגין כך הוו מתיחדין למעבד עבידתא דא בחכמא.

[p. 632] סטרא אחרא דכר ונוקבא, תוקפא דזוהמא דדינא קשיא. וכמה דאדם חב בהו ואתקפו בגיניה על עלמא אוף הכי אינון עבדין דאתתקף יתיר, דכתיב אשר בנו בני האדם, בנוי דאדם קדמאה דאייתי ואשליט סטרא אחרא בעלמא סטרא בישא. כמה דסטרא דקדושה לאו שלטניה בהאי עלמא אלא בעיר ומגדל, אוף הכי חשיבי אנון למבני עיר ומגדל למישלט האי סטר בישא בעלמא.

 

וירד יי' לראות, [עה ע"א] נחת האי שמא דקודשא למחזי עובדיהון דבניינא דבנו. ואנון הוו בלשון הקדש ממללן לגבי כל אינון דרגין קדישין והוו מצליחין עובדין. כיון דנחתת קדושה אתבלבלו כל אינון דרגין, עלאין נחתו ותתאין סליקו, ולא הוו קיימין בארח מישר כמה דהוו. ולבתר בלבל לישנהון בע' לישן ואתבדרו לכל סטרי עלמא.

חד ממנא הוא ברקיע' וביה קיימין כל מפתחן דעובדי עלמא. ואיהו קיימא זמין בשעתי ורגעי דיומא, ואינון הוו ידעין ברזא דחכמתא גנזא דהאי ממנא, [p. 633] והוו פתחי וסגרי ומצלחי בעובדיהון במימרא דפומהון. כיון דאתבלבל מימרא דלהון כלא אתמנע מנייהו.

ואתר מתקנא אשכחו בההוא בקעה, סתרא דרזין. וימצאו בקעה, אתר מתקן להאי סטרא בישא דבעו אנון לאתקפ' ואתמנעו. תוקפא דיליה הוה תליא לאתפרעא בההיא בקעה עד דנטלא תמן חילין ומשיריין כגוונא דאינון דבנו קרתא ומגדלא, ואתיהיבו כלהו בידהא. ואתקטלו תמן אנון דלא בעו למיפק בק"ץ הימי"ן, אתבהילו ונפלו בקץ הימי"ם, בההוא אתר דאתחלש תקפא בקדמיתא בהאי בקעה. וע"ד כתיב (יחזקאל לז:1) והיא מלאה עצמות.

[p. 634] ואתתקפת בההוא צולמא דאקים נבוכדנצר ואתבר תוקפא לבתר באנון גרמין. ובההוא צולמא, אינון גרמי אתקיימו וקמו על רגליהון וההוא צולמא אתבר. וכדין ידעו כל עמין דעלמא דלית אלוה בר קב"ה בלחודוי. ותו דאתקדש שמיה על ידא דחנניה מישאל ועזריה וכלא בחד יומא. וע"ד (ישעיה כט:23) והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו.

 

 

[עו ע"ב] תאנא בתוקפא דהרמנו דמלכא אנציב חד אילנא רבא ותקיף, ונטיען נטיע. אילנא דא בתריסר תחומין אתסחר, בארבע סטרין דעלמא פרישא רגליה. ת"ק פרסי מטלנוי, כל רעותין דאינון פרסין ביה תליין.

[p. 635] כד אתער האי כלהו מתערין בהדיה. לית מאן דנפיק מרעותיה. לבתר כלהו ברעותא חדא בהדיה. קם מלעילא, איתנחית במטלנוי לגו ימא. מניה ימא אתמליא, איהו מקורא דכל מיין דנבעין. תחותיה מתפלגין כל מימוי דבראשית. שקיו דגנתא ביה תליין. כל נשמתין דעלמא מניה פרחין.

נשמתין אלין עאלין בגנתא לנחתא להאי עלמא. נשמתא כד נפקא אתברכא בשבע ברכאן, למהוי אבא [p. 636] לרוחא ורם לגופא ולמהוי בסליקו דדיוקנא עלאה. הה"ד ויאמר יי' אל אברם, הא נשמתא עלאה אבא לרוחא ורם לגופא בסליקו דדיוקנא עלאה.

כד בעיא לנחתא להאי עלמא אומי לה קב"ה למיטר פקודי אורייתא ולמעבד רעותיה. ומסר לה מאה מפתחאן [עז ע"א] דברכאן דכל יומא לאשלמא לדרגין עלאין כחושבן ל"ך ל"ך. דהא כלהו אתמסר לה בגין לאתקנא בהו לגנתא, ולמפלח לה ולנטרא לה.

מארצך, דא גנתא דעדן. וממולדתך, דא גופא דאתקרי אילנא דחיי, דאיהו תריסר שבטין עלאין. ומבית אביך, דא שכינתא. אביך, דא קב"ה שנאמר (משלי כח:24) גוזל אביו ואמו, ואין אביו אלא קב"ה, ואין אמו אלא כנסת ישראל. אל הארץ אשר אראך, דא איהו האי עלמא.

 

[עח ע"א] [p. 637] ואעשך לגוי גדול, האי ברכתא חדא. ואברכך, תרין. ואגדלה שמך, תלת. והיה ברכה, ארבע. ואברכה מברכיך, חמש. ומקללך אאור, שית. ונברכו בך כל משפחות האדמה, הא שבע. כיון דאתברכא באלין שבע ברכאן מה כתיב, וילך אברם כאשר דבר אליו יי', לנחתא להאי עלמא כמה דאתפקדא.

מיד וילך אתו לוט, דא איהו נחש דאתלטיא, ואתלטיא עלמא בגיניה, דאיהו קאים לפתחא לאסטאה לגופא. ולא תפעול נשמתא פולחנא דאתפקדת עד דיעברון בהאי עלמא י"ג שנין דהא מתריסר ולעילא נשמתא אתערת למפלח פולחנא דאתפקדת. הה"ד, [עח ע"ב] ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה, שבע וחמש תריסר אינון.

[p. 638] וכדין אתחזיאת נשמתא בהאי עלמ', דאיהי אתיא מחמש שנים דאנון פרסי דאילנא דחיי. ושבעים שנה, דא איהו ההוא אילנא ממש, דאיהו שביעאה לדרגין ושבעין שנה אתקרי.

כדין נפקת מההוא זוהמא דההוא נחש ועאלת בפולחנא קדישא, הה"ד בצאתו מחרן, מההוא תוקפא דההוא שטן דהוה אסטי ליה עד השתא לגופא ושלטא עלוי.

[p. 639] באילנא שלטא ערלה תלת שנין, בבר נש תלת סרי שנין דאקרון שני ערל'. כיון דאעברו על גופ' אינון שנין אתערת נשמתא למפלח פולחנא קדישא, פקידת לגופא לרעותא וכפיף לההוא נחש. דהא לא יכיל [עט ע"א] לשלטאה כמה דהוי, דכתיב ויקח אברם את שרי אשתו וגו'. דא גופא דאיהי לגבי נשמתא כנוקבא לגבי דכורא. ואת לוט, דא הוא נחש דלא אעדי כל כך מן גופא בגין דדבקותא דגופא לא אעדיו כל כך מניה. אבל אתערותא דנשמתא אלקי ליה תדיר ואוכח ליה וכפיף ליה על כרחיה, ולא יכיל לשלטאה.

ואת כל רכושם אשר רכשו, אלין עובדין טבין דעביד ב"נ בהאי עלמא באתערותא דנשמתא.

[p. 640] ואת הנפש אשר עשו בחרן, ההוא נפש דהות בקדמיתא בדבקותא בחברותא דההיא ערלה בהדי גופא ואתקין לה לבתר. דהא לבתר דתליסר שנין ולעילא, דנשמתא אתערת לאתקנא לגופא, תרווייהו מתקנין לההוא נפש דמשתתפא בתוקפא דנחש ותאובתיה בישא. הה"ד ואת הנפש אשר עשו בחרן. ועם כל דא נשמתא אתקיפת ביה בההוא נחש, לתברא ליה בתוקפא, בשעבודא דתשובה, בשעבודא דאורייתא ואמשיך ליה בבתי כנסיות ובתי מדרשות בגין דלא יתגבר על רוחא בקדמיתא. [p. 641] הה"ד [פ ע"א] (בראשית יב:6) ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם, דא בי כנישתא, אתר דדיורא דשכינתא תמן. כד"א (בראשית מח:22) ואני נתתי לך שכם אחד, דא שכינתא, דאתחזי ליה הואיל ואתקרי צדיק. דהא צדק לאו דיורה אלא בהדי צדיק. ודא הוא עד מקום שכם עד אלון מורה, אלו בתי מדרשות דאולפין ומורים תורה ברבים.

והכנעני אז בארץ, כדין אתבסם ואתתקן יצר הרע בגופא בעל כרחיה. דסגיאין שמהן אית ליה, ובגיני כך אדכר בשמהן סגיאין. אז בארץ, ודאי, ואתיישב בעל כורחיה, ואתכפיא בהאי. בגין דכדין איהו גופא, בזמנא דלא אתעבר מניה ההוא נחש כל כך, בגין דבקותא דגופא, כדין הכנעני אז בארץ.

אמאי אקרי כנעני, דאסחר גופא לדינין בישין.

[p. 642] ונשמתא קיימא בהאי עלמא כדקא יאות בגין למזכי בה לבתר, כד נפקת מהאי עלמא. אי זכאת, סלקאת לאתרה דנפקת מתמן, דכתיב אל מקום המזבח, וכתיב אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה. אהלה בה"א, והשתא איהי קיימאת בין לסלקא לעילא ובין לנחתא לתתא, בין בית אל ובין העי. אי זכאת, סלקא אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה.

מאן עשה שם, ומאן מזבח. אלא אשר עשה שם, דא קב"ה דאיהו עבד תמן האי מזבח ואתקין לה על תריסר אבנין, למספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר יי' אליו לאמר ישראל יהיה שמך, ודאי.

ומזבח דא, עשה שם בראשונה, כד אתברי עלמא עילאה, טמירא לכל עלמין. ומיכא"ל כהנא רבא קאים ומקריב עלה קרבנין דנשמתין. כיון [פ ע"ב] דנשמתא סלקת תמן, מה כתיב. ויקרא שם אברם בשם יי'. נשמתא קארי תמן ואצרירא בצרורא דחיי.

[p. 643] וכל דא אי זכאה בהאי עלמא לאתקנא גופא כדקא יאות, ולאכפיא תוקפא דההוא לייטא עד דאתפרשא מניה. מה כתיב, ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט. דבכל יומא ויומא בהאי עלמא אינון סיען ומנהיגין דנשמתא ואינון סיען ומנהיגין דיצר הרע, אינון בקטרוגא מקטרגין אלין באלין. וכל שייפין דגופא בצערא בינייהו, בין נשמתא וההוא נחש, דקא מגיחין קרבא בכל יומא.

מה כתיב, ויאמר אברם אל לוט. נשמתא אהדרא לגבי יצר הרע ואמר ליה, אל נא תהי מריבה ביני וביניך, ובין רועי ובין רועיך, סטרין דילי וסטרין דילך. כי אנשים אחים אנחנו, יצר טוב ויצה"ר, קריבין דא בדא, דא לימינא ודא לשמאלא. הלא כל הארץ לפניך. הפרד נא מעלי, סגיאין חייבין אינון בעלמא, זיל ושוט אבתרייהו ואתפרש מעמי, אם השמאל ואימינה וגו'. ואוכח ליה ואעיק ליה בכמה קרבין דעביד בהדיה בכל יומא, עד דכתיב ויפרדו איש מעל אחיו.

[p. 644] כיון דמתפרשין דא מן דא מה כתיב. אברם ישב בארץ, אשתארת נשמתא באינון צדיקייא בישובא טב בשלם. ולוט ישב בערי הככר, ההוא לייטא מקטרגא אזיל לקטרגא ולאתחברא באתר דחייביא תמן, דכתיב ויאהל עד סדום. מה כתיב בתריה, ואנשי סדום רעים וחטאים ליי' מאד. תמן שריא ושוי דיוריה בינייהו לאתחברא בהו, לאסטאה לון ולאובדא לון בעובדין בישין.

כיון דאשתארת נשמתא בלא מקטרגא, ואתדכי גופא מההוא זוהמא, מיד קב"ה שארי בגויה. הה"ד ויי' אמ' אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו. שוי דיוריה בגויה ולא אתפרש מיניה לעלמין. דהא כדין קב"ה אשרי דיוריה בהדיה, וירית אחסנתא, ירותא עלאה ותתאה. האי אית ליה נייחא בין הצדיקים והקב"ה שארי בגויה, וההוא ליטא בין אינון חייביא, חטאן בהדיה עד דלא הוה פורקנא לחובייהו.

מה כתיב, וישמע אברם כי נשבה אחיו. וישמע אברם, דא נשמתא דאשתארת בדכיו בגופא. כי נשבה אחיו, דא יצר הרע דנשבה בין אינון חייביא בחובין סגיאין. וירק את חניכיו ילידי ביתו, אלין אינון צדיקיא אינון דלעאן באורייתא.

[p. 645] תו, אלין שייפי דגופא, זריזין למהך לגביה. י"ח ושלש מאות, אלין רמ"ח שייפין דגופא, ושבעין דרזא דנשמתא דנפקא מתמן. בכלא אזדרז למהך תמן, לגבי אינון חייביא לאתבא לון מחוביהו.

מה כתיב, וירדוף עד דן. רדיף אבתרייהו ואודע לון דינא דההוא עלמא, ועונשא דגיהנם. ולא יהיב דמיכו לעיניה ביממא ובליליא עד דאוכח לון לאינון חייבין, ואתיב לון בתיובתא לגבי קב"ה. מה כתיב, וישב את כל הרכוש. אתיב לון בתיובתא שלימא כדקא יאות.

וגם את לוט אחיו וגו', אפילו לההוא יצר הרע אתקיף ביה, עד דאכפייה בעל כרחיה, ואמתיק ליה כדקא יאות. כלא אתיב בתיובתא שלימתא כדקא חזי, בגין דלא אשתכך יממא וליליא עד דאוכח לון ורדף לון על ההוא חובא דחאבו, עד דתאבו בתיובתא שלימתא כדקא חזי. אהדרנא למלי קדמאי דפרשתא.

 

כתיב (שיר ה:7) מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות. תנן עבד קב"ה ירושלם לעילא כגוונא דירושלם דלתתא, בשורין ובמגדלין ופתחין פתיחין. ואינון חומות דתמן אית עלייהו נטרין [פא ע"א] דנטרי תרעי דאינון חומות, דכתיב (ישעיה סב:6) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וגו', ומיכאל כהנא רבא עלאה מכלהו נטרי תרעי דאינון חומות.

[p. 646] נשמתא כד נפקת מהאי עלמא, אי זכאת עאלת בגנתא דעדן דארעא, דנטע קב"ה לרוחיהון דצדיקייא, כגוונא דההוא גנתא דעדן דלעילא, ותמן כל צדיקיא דעלמא.

וכד נשמתא נפקת מהאי עלמא עאלת במערתא דכפלתא, דתמן איהו פתחא דג"ע. פגעת באדם הראשון ובאינון אבהן דתמן. אי זכאת איהי, חדאן בה ופתחין לה תרעא ועאלת. ואי לא, דחיין לה לבר. כיון דעיילת יתבא תמן בגנתא ואתלבשת תמן בלבושא דדיוקנא דהאי עלמא, ואתעדנת תמן.

 

סתרא דסתרין לחכימי לבא אתמסר. תלת דרגין אינון דאחידן דא בדא, ואלין אינון נפש רו"ח ונשמה. נפש איהו חילא דגופא אתבני מניה. דכד בר נש אתער בהאי עלמא בשימושא בנוקביה כל שייפי מסתכמי ומתתקני ולאתהנאה תמן, וההוא נפש ורעותא דיליה אסתכם ביה בההוא עובדא. ומשיך ליה לההוא נפש ואעיל ליה תמן בההוא זרעא דאושיד. ומגו רעותא ומשיכו דנפשא דמשיך תמן, אתמשך חילא אוחרא תמן מאינון דרגין דתאקרון אישי"ם. ועאל כלא [p. 647] במשיכו דההוא זרעא, ואתבני מניה גופא. ודא איהו חילא קדמאה, תתאה דאינון תלתא.

ובגין דהאי נפש איהי בדבקותא ויסודא דגופא, קרבנא דאתקריב לכפרא על נפש אתיהיבת חולקא לאינון דרגין דאישים, בגין דמשיכו דחולקא דההוא נפש אתי מנייהו. והיינו דכתיב (במדבר כח:2) את קרבני לחמי לאשי, בגין דההוא כפרה דנפש נטלי חולקיהון.

וכד מית ב"נ בהאי עלמא, ההיא נפש לא אתעדי מקברא לעלמין. ובחילא דא ידעי מתייא ומשתעו דא עם דא.

רוח איהו דמקיים לנפש בהאי עלמא, ואיהו משיכו דאתערותא דנוקבא לגבי דכורא כד אינון בתיאובתא חדא. וכדין אתערת לגבי דכורא בתיאובתא דילה, האי רוח, כגוונא דנוקבא [p. 648] דלתתא אשדיאת זרעא בתיאובתא לגבי דכורא. וסתרא דא (קהלת יב:7) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה.

והאי רו"ח כד נפקא מהאי עלמא ואתפרשת מנפש, עאל לגנתא דעדן דבהאי עלמא. ואתלבש תמן גו אוירא דגנתא כמה דמתלבשי מלאכי עלאי כד נחתין להאי עלמא, בגין דאינון מההוא רוח הוו, דכתיב (תהלים קד:4) עושה מלאכיו רוחות וגו'. אוף הכי רוחא דא אתלבשת בג"ע דארעא בדיוקנא דהאי עלמא, ותמן אתעדנת בכל עידונין. בג"ע דא אית ציורין ודיוקנין דהאי עלמא, ואית ציורין ודיוקנין דעלמא עלאה. ותמן כל אינון צדיקייא אזלין ומתעדנין תמן, ובריש ירחי ושבתי אינון בעאן לסלקא לעילא.

[p. 649] ובאמצעיתא דגנתא אית עמודא חדא, מרקמא בכל גוונין. וההוא רוח כד בעא לסלקא אתפשט תמן מההוא לבושא ועאל גו ההוא עמודא, וסלקא לעילא גו ההוא אתר דנפקת מניה, כדכתיב והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. כדין נטיל לה מיכאל כהנא רבא ומקריב לה קרבן בוסמין קמי קב"ה, ויתבא תמן ומתעדנא בההוא צרורא דחיי, (ישעיה סד:3) דעין לא ראתה אלהים זולתך וגו'. לבתר [פא ע"ב] נחתא לגו גנתא דארעא ומתעדנא בכל עדונין. ואתלבשת בההוא לבושא, ויתבא תמן בעטורא, על חד תרין מכמה דהות בקדמיתא.

נשמה איהו חילא עלאה על כל אלין, ואיהי מחילא דדכורא, רזא דאילנא דחיי. ודא סלקא לעילא מיד. וכל הני תלת דרגין מתקשרין דא בדא, ואחידן דא בדא, וכד מתפרשן כולהו סלקין ותבין לההוא אתר דנפקו מניה.

כד האי רוחא נפקת מהאי עלמא ועאלת בגו מערתא דאדם הראשון ואבהן, יהבין לה פנקס סימנא, ועאלת לגבי גנתא דעדן. קריבת תמן ואשכחת כרובים וההוא להט החרב המתהפכת. אי זכאת, חמאן פנקס סימנא ופתחין לה פתחא ועאלת. ואי לא, דחיין לה לבר, ויתבא תמן.

[p. 650] כל ההוא זמנא דיתבא, מתלבשא תמן בדיוקנא דהאי עלמא. ובריש ירחי ושבתי כד בעאת לסלקא, אינון צדיקי' דבגנתא דעדן יהבין לה פנקס סימנא. וסלקת בההוא עמודא ופגעת באינון נטרי חומות ירושלם. אי זכאה, פתחין לה פתחא ועאלת. ואי לא, נטלין מינה ההוא פנקס ודחיין לה לבר. תבת לגנתא ואמרה (שיר ה:7) מצאוני השומרים הסובבים בעיר וגו'. נשאו את רדידי מעלי, דא איהו פנקס סימנא דנטלי מניה. שומרי החומות, אלין אנון נטרי חומות ירושלם.

 

[פח ע"א] (בראשית טו:1) אחר הדברים האלה היה דבר יהוה אל אברם במחזה לאמר, אל תירא אברם אנכי מגן לך, שכרך הרבה מאד.

אחר הדברים האלה, אלין פתגמי אורייתא, דכתיב (דברים ה:19) את הדברים האלה דבר יי' אל כל קהלכם. מה להלן פתגמי אורייתא, אוף הכא פתגמי אורייתא. בתר דאשתדל ב"נ בהאי עלמא בדברים האלה, קב"ה מבשר ליה ואקדים לה לנשמתא שלם. הה"ד אל תירא אברם אנכי מגן לך, מכל זיינין בישין דגיהנם.

בגין דהא שכרך הרבה מאד, ההוא אשתדלותא דאשתדלתא באורייתא. הרבה מאד, בגין דכל מאן דאשתדל באורייתא בהאי [p. 651] עלמא זכי ואחסין ירותא, אחסנתא בעלמא דאתי, כמה דכתיב (משלי ח:21) להנחיל אוהבי יש. מאי י"ש ואוצרותיהם אמלא. דא י"ש מאין, תלת עשר נהרי דאפרסמונא דכיא, דיהבי ליה אחסנתא עלאה בעלמא דאתי. ואוצרותיהם אמלא, בהאי עלמא מעותרא ומכל טיבו דעלמא. מאן דאזיל לימינא, לעלמא דאתי, ומאן דאזיל לשמאלא, הא עותרא בעלמא דין.

 

ר' אבא כד אתא מהתם הוה מכריז, מאן בעי עותרא ומאן בעי אורכא דחיי בעלמא דאתי, ייתי וישתדל באורייתא. הוו מתכנשין כולי עלמא לגביה.

[p. 652] רווק חד הוה בשיבבותיה, יומא חד אתא לגביה. א"ל ר' בעינא למלעי באורייתא כדי שיהיה לי עותרא.

א"ל הא ודאי.

א"ל מה שמך.

א"ל יוסי.

אמר לון לתלמידוי דיקרון ליה ר' יוסי מארי דעותרא ויקרא.

יתיב ואתעסק באורייתא. ליומין א"ל, ר', אן הוא עותרא.

אמר [פח ע"ב] שמע מינה דלאו לשם שמים קא עביד. ועאל לאדריה שמע חד קלא דהוה אמר לא תענשי'. תוב לגביה דגברא רבא ליהוי.

[p. 653] תב לגבי'. אמר ליה תיב ברי תיב ואנא יהיבנא לך עותרא.

אדהכי אתא גברא חד ומאנא דפז בידיה. אפקיה ונפל נהורא בביתא. א"ל, ר' בעינא למזכי באורייתא ואנא לא זכינא לבנין, ובעינא מאן דישתדל באורייתא בגיני, דהא אית לי עותרא סגי דקא שבק לי אבא. דכד הוה יתיב על פתוריה הוה מסדר עליה תריסר כסי מאלין. ובעינא למזכי באורייתא ואנא יהיבנא עותרא.

אמ' אן ר' יוסי מאריה דעותרא ויקרא, הא הכא עותרא. תשתדל באורייתא ודא יהבי לך עותרא. יהב ליה ההוא כסא דפז, קרא עליה ר' אבא (איוב כח:17) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. יתיב ולעא באורייתא, וההוא ב"נ הוה יהיב ליה עותרא.

ליומין עאל חמידו דאורייתא במעוי. יומא חד הוה יתיב והוה בכי, אשכחיה רביה דהוה בכי. א"ל על מה קא בכית.

ואמר ומה מנחנא חיי דעלמא דאתי בגין האי. לא בעינא אלא למזכי לגבאי.

אמר השתא ש"מ דהא לשם שמים קא עביד.

קרא ליה לההוא גברא, א"ל טול עותרך והב ליה ליתמי ולמסכני, ואנא יהיב לך חולק יתיר באורייתא בכל מה דאנן לעאן. אהדר ליה ר' יוסי ההוא כסא דפז ועד יומא לא אעדי מיניה שמיה בן פזי ומן בנוי בן פזי. והיינו ר' יוסי בן פזי. וזכה לכמה [p. 654] אורייתא הוא ובנוי, דלית לך אגר טב בעלמא כמאן דלעי באורייתא.

 

 

אחר הדברים האלה היה דבר יי' אל אברם במחזה.

בכל אתר דכתיב באורייתא במחזה, דא שמא דאתגלי לאבהן. ומאן איהו, שד"י, שנאמר (שמות ו:3) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. כד"א (במדבר כד:4) אשר מחזה שדי יחזה. ודא איהו חיזו, דכל חזוון עלאין אתחזיין מגויה. כהאי מראה דכל דיוקנין אתחזיין ביה. וכלא חד, מראה מחזה חד הוא, דא תרגום ודא לשון הקודש.

[p. 655] ר' יוסי אומ' סגיאין אינון באורייתא, וע"ד הוה רשו לאונקלוס לתרגם בההוא לישנא דגלי קב"ה באורייתא. ולישנא דא סתים איהו מגו מלאכי עלאה, במחזה דהוה סתים ממלאכי עלאי, דלא ידעי בדא כד ממליל ביה באברהם. מ"ט, בגין דאברהם לא הוה גזיר וקיימא קדישא לא חתים בבשריה. ובגין כך הוה סתים ממלאכי עילאי בגין דלא יהב לון פתרא דקב"ה ממלל בבר נש ערל. ובגין כך הוה סתים מינייהו לשון תרגום. כגוונא דא בלעם דכתי' [פט ע"א] אשר מחזה שדי יחזה יחזה, סתים הוה מלה מגו מלאכי קדישי בגין דלא יהא לון פטרא דקב"ה ממלל בההוא ערל מסאבא. דהא מלאכי קדישי לאו נזקקין בלשון תרגום.

אי תימא דלא ידעי, והא גבריאל אוליף ליה ליוסף ע' לשון, ותרגום חד מע' לשון הוא. אלא מנדע ידעי אבל לא נזקקין. תנן [p. 656] דלא חיישי ולא משגיחין עליה דהא מאיס איהו קמייהו מכל שאר לשון.

ואי תימא הואיל ומאיס איהו ממלאכי עלאי, אמאי תרגום אונקלוס אורייתא בהאי לשון ויונתן בן עוזיאל המקרא. אלא מאיס הוא קמייהו, והכי אצטריך, דלית קנאה למלאכי עלאי בהדייהו דישראל אלא אורייתא, ואלמלא הוו ידעי שבחא דאורייתא הוו להו קנאה בהדייהו דישראל יתיר. ועל דא תרגום של תורה כך. ולאו מאיס איהו, דהא בכמה דוכתי כתב הב"ה באורייתא הכי. ובג"כ סתים איהו מגו מלאכי קדישי.

ועל דא אתגלי לאברהם באורח סתים דלא ישגחון ביה מלאכין קדישין ולא יהא לון פטרא דקב"ה אתגלי על בר נש ערל.

[p. 657] אימתי אתגלי ליה באתגליא דמלאכי עלאי. כד יהיב ליה ברית קיימא קדישא, דכתיב וידבר אתו אלהים לאמר אלהים שמא דקודשא ולא כתיב במחזה שמא באתגלייא.

לאמר מאי לאמר, לאמר ולאכרזא בכל לשון דלא תהא באתכסיא אלא בלישנא דכלא משתעיין בה, דיכלי למימר דא לדא.

ר' יהודה אמר בגין כך את ה' לא אתייהב ליה עד דאתגזר. בגין דאיהי ממש ברי"ת אקרי. ועל דא כיון דעאל בברית כדין אתיהיב ליה את דא, אברה"ם.

 

[p. 658] רבי חייא הוה אזיל למחמי לרבי אלעזר. פגע ביה רבי חגאי. א"ל האי ארחא דמתקנא קמיה דמר, לאן איהו אזיל.

א"ל למחמי לסבר אפי יומין.

א"ל ניחא ליה למר דאיזיל עמיה לאורחיה.

א"ל אי תיכול למסבר סברא למאי דתשמע, זיל. ואי לאו, תוב אבתרך.

[p. 659] א"ל לא ליחוש מר להאי דהא אנא שמענא כמה רזין באורייתא ויכילנא למיקם בהו.

והשתא שמענא רזא דהאי קרא דכתיב (במדבר כח:2) את קרבני לחמי לאשי [פט ע"ב] וגו'. את קרבני, דא קרבן בשרא דאתקרב לכפרא, דמא על דמא בשרא על בשרא, דקרבנין דעלמא לא מתקרבין אלא בשרא לכפרא על בשרא.

והכי שמענא, אי ב"נ חטא, בהמה מה חטאת. דקב"ה אמר (ויקרא א:2) אדם כי יקריב וגו'. אמאי, אלא קב"ה עבד רוח בני נשא ורוח הבהמה, ואפריש דא מן דא. ובג"כ (קהלת ג:21) רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה יורדת היא למטה בארץ, ודאי מתפרש דא מן דא.

[p. 660] עד לא חטא אדם, מה כתיב, (בראשית א:29) הנה נתתי לכם את כל עשב וגו', וכתיב לכם יהיה לאכלה, ולא יתיר. כיון דחטא ויצה"ר אשתאיב בגופיה ובכל אינון תולדין עבד בהו דינא.

ולבתר אתא נח וחמא דהא גופא אתבני מאשתאבא דיצה"ר, אקריב קרבן כמה דאקריב אדם. מה כתיב, (שם ח:21) וירח יי' את ריח הניחח וגו', כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אמר קב"ה מכאן ולהלאה הואיל וגופא אשתאיב מההוא יצה"ר יתענג גופא כמה דאתחזי ליה, ייכול בשרא.

כירק עשב נתתי לכם את כל. כד אכיל בשרא מההוא בשרא אתענג בשרא דיליה, ואתערב דא בדא. ואתרבי גופא מניה, ומההוא ענג גופא חטא בכמה חטאין. אמר קב"ה כפרה על גופא, בשרא. בשרא דאכיל בר נש עביד דמא לגופא. בג"כ דמא דאשתאר מההוא בשרא לבר, אתעתד לכפרא על דמא דאתעביד מההוא בשרא דיליה, דכתיב (ויקרא יז:11) כי הדם הוא בנפש יכפר.

[p. 661] כתיב (במדבר כח:2) קרבני וכתיב (ויקרא א:2) קרבנכם. מה בין האי להאי, אלא קרבני, כגון שלמים דאתייא על שלום. קרבנכם כגון חטאות ואשמות דאתיין על חטא ואשם. בג"כ את קרבני, בשרא. לחמי, נהמא וחמרא. ריח, דא קטורת. ניחחי, דא נחת רוח דעביד כהנא ברעותא דשמא קדישא, וליואי ברעות' דשיר ושבחה.

תשמרו להקריב לי במעודו. במועדו, מאי איהו. אי תימא בכל יומא בבקר ובערב, מאי אריא דאיהו מועדו. אלא מועדו דשלטא בההוא זמנא רעוא, ורעוא דאשתכח לעילא בדרגא ידיעא, ועל דא כתיב במועדו. [p. 662] כד קורבנא אתקריב כלא נטלין חולקא, ואתבדרן קליפין לכל סטרא, וייחודא אתקריב ואתייחד, ובוצינין אתנהרין, ואשתכח רעוא ורעו בכל עלמין, וקב"ה אשתכח ברזא דיחודא חדא כדקא חזי.

אתא ר' חייא ונשקיה. א"ל יאות אנת מיני למיהך למחמי ליה לסבר אנפין דיומין.

אזלו. כד מטון לגביה חמא לון יתבי על תרעא. אמ' לשמשא, זיל ואימא לון, האי כרסייא דתלת קיימין, מהו בלא חד.

[p. 663] אמרו ליה זיל ואימא ליה למר דלאו למגנא אמר דוד מלכא דאיהו רביעאה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.

א"ל, זיל ואימא לון דאן געלו ביה בדוד דאיהו אמר אבן מאסו הבונים היתה.

אהדר ר' חייא רישיה לגבי ר' חגאי ואמר ליה, שמעת בהאי מדי.

אמר שמענא בהאי קרא דכתיב (שיר א:6) "בני "אמי "נחרו בי וגו', דהאי קרא דוד אמרו כד דחו ליה אחוהי מנייהו.

ותו שמענא. מאי חמא קב"ה למיהב מלכותיה ליהודה מכל אחוהי. אלא אתוון דשמיה הוו חקיקן ביה וקב"ה יהב יקרא לשמיה, ובגין כך אחסין מלכותא.

[p. 664] ותו שמענא, יהודה הא אתוון דשמיה ודאי ד' ליתיה, אמאי. אלא דוד מלכא דאיהו אתקשר בשמיה מכל בני עלמא, דכתיב (הושע ג:5) ובקשו את יי' אלהיהם ואת דוד מלכם וגו'. הא דוד קשיר בשמיה.

תו דאיהו קשר של תפלין ודאי. ד' דוד מלכא קשר של תפילין איהו ודאי. ובגין כך אתקשר בשמיה.

עאלו. כיון דעאלו יתיבו קמיה. אשתיק ואינון אשתיקו. עאל לאדריה, שמע קל חדא דהוה אמר, זיל ואימא לון מה דאינון בעאן, דכשרין אינון. אהדר לגבייהו, אמר לון אית מאן דשמע מלה.

אמרו ליה אנן מחכאן לאנהרא מגו צחותא דבוצינא עלאה, וסברא [צ ע"א] נסבר.

 

פתח ואמר (חבקוק ב:20) ויי' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ. כד בעי קב"ה למברי עלמא, אסתכל גו מחשבה, רזא דאורייתא, ורשים רשומין. ולא הוה יכיל למיקם עד דברא תשובה, דאיהי היכלא פנימאה עלאה ורזא סתימא. ותמן אתרשימו ואתציירו אתוון בגלופייהו. כיון דאתברי דא אסתכל [p. 665] מהאי היכלא ורשים קמיה ציורין דכל עלמא, דכתיב הס מפניו כל הארץ.

בעי למברי שמים, מה עבד. אסתכל באור קדמאה ואתעטף ביה וברא שמים, דכתיב (תהלים קד:2) עוטה אור כשלמה, ואח"כ נוטה שמים כיריעה.

[p. 666] אסתכל למעבד עלמא תתאה. עבד היכלא אוחרא ועאל ביה. ומניה אסתכל ורשים קמיה כל עלמין לתתא, וברא לון. הה"ד (חבקוק ב:20) ויי' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ. ה"ס, רשים נקודין דכל עלמא, דאינון שתין וחמש, כחושבן ה"ס. בג"כ יקרא דקב"ה לאו איהו אלא לאינון דידעין ארחוי דקשוט ומהלכין בה.

אדהכי דהוה משתעי, אתא נורא ואסחר ליה, ואינון יתבו לבר. שמעו חד קלא דהוה אמר אי קדישא, הביאני המלך חדריו, בכל אינון אידרין דסבא דאנפין עולימא קדישא. דאתמסרו מפתחן דלהון בידיה, וכלהו מתקנן לך, ובאינון דבגינך. ובחייך קדישא, כל חילא דשמיא נגילה ונשמחה בך.

[p. 667] כד חמו אלין הכי אזדעזעו, ודחילו סגי נפל עלייהו. אמרי לית אנן חזיין להאי, נפוק מכאן ונהך לאורחין. יתבו תמן כל ההוא יומא ולא יכילו למחמי ליה. ואמרו לית רעותא דקב"ה דנתיב הכא. נפקו ואזלי.

עד דהוו אזלי פתח ר' חייא ואמר (שם קג:20) ברכו יי' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. זכאין אינון ישראל מכל עמין דעלמא דקב"ה אתרעי בהו מכל שאר עמין, ועבד לון חולקיה ואחסנתיה. ועל דא יהיב לון אורייתא קדישא, דהוו ברעותא חדא על טורא דסיני ואקדימו עשיה לשמיעה.

[p. 668] כיון דאקדימו עשייה לשמיעה קרא קב"ה לפמליא דיליה, אמר לון עד הכא הויתון אתון יחידאין קמאי בעלמא. מכאן ולהלאה הא בני חברים בהדייכו בכלא. לית לכו רשו לקדשא שמי עד דישראל יתחברון בהדייכו בארעא, וכלהו כחדא תהוון חברי' לקדשא שמי. בגין דאקדימו עשיה לשמיעה כגוונא דמלאכי עלאי עבדי ברקיעא, דכתיב ברכו יי' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. עושי דברו בקדמיתא, ולבתר לשמוע.

 

דבר אחר. ברכו יי' מלאכיו, אלין צדיקיא בארעא דאינון חשיבין קמי קב"ה כמלאכי עלאי ברקיעא, בגין דאינון גבורי כח דמתגברי על יצריהון, כגבר טב דמתגבר על שנאיה.

לשמוע בקול דברו, דזכאן בכל יומא לשמוע קלא מלעילא בשעתא דאצטריכו. השתא מאן יכיל למיקם בהדייהו אינון קדישין עליונין. זכאין אינון דיכלי למיקם קמייהו, מאן דיכיל. אשגחותא דקב"ה עלייהו בכל יומא, היך אנן יכילן למיעל קמייהו. ועל דא כתיב (שם סה:5) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, וכתיב (שם פד:6) אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם.

 

[צז ע"א] [p. 669] הורמנותא דמלכא אתחזי בתלת גוונין. גוון חד דאתחזי לעינא מרחיק, ועינא לא יכיל לקיימא בברירו דחזי בגין דאיהו מרחוק, עד דנטיל עינא חיזו זעיר בקמיטו דיליה. וע"ד כתיב (ירמיה לא:3) מרחוק יי' נראה לי.

גוון תניין חיזו חזי עינא בסתימו דיליה. דהאי לא אתחזי לעינא בר בסתימו דנקיט זעיר, ולא קיימא בברירו. סתים עינא ופתח זעיר, ונקיט ההוא חיזו גוון. ודא אצטריך לפתרונא לקיימא על מה דנקיט עינא. ועל דא (שם א:13)וארא והנה ראיתי, מה אתה רואה.

גוון תליתאה הוא זהר אספקלריאה דלא אתחזי ביה כלל, בר בגלגולא דעינא, כד איהו סתים בסתימו, ומגלגלין ליה בגלגולא. [p. 670] ואתחזאי בההוא גלגולא אספקלריאה [צז ע"ב] דנהרא ולא יכיל לקיימא בההוא גוון בר דחזי זוהר מנהרא בסתימו דעינא. ועל דא כתיב (יחזקאל לז:1) היתה עלי יד יי', (מלכים א יח:46) ויד יי' הייתה אל אליהו. וכלהו מתפרשי לנביאי קשוט, בר מהימנא עלאה דזכה לאסתכלא לעילא במה דלא אתחזי כלל. עליה כתיב (במדבר יב:7) לא כן עבדי משה וגו'.

 

וירא אליו, אתחזי ואתגלי ליה שכינתא גו אינון דרגין דמתחבראן בסטרוי. מיכא"ל לסטר ימינא, גבריא"ל לסטר שמאלא, רפא"ל לקמא, אוריא"ל לאחרא. ועל דא אתגליא עליה שכינתא בהני אלוני בוסמין דעלמא בגין לאחזאה ברית קדמאה, רשימו קדישא ברזא דמהימנותא.

[p. 671] והוא יושב פתח האהל. מאן פתח האהל, פתח משכנא עילאה, דכדין עאל אברהם בההוא רשימו קדישא ברזא דמהימנות' ויתיב פתח האהל. דא אתר דאקרי ברית, רזא דמהימנותא.

כחום היום, דא רזא דאתדבק ביה אברהם, תוקפא דסטרא דימינא, דרגא דיליה. פתח [צח ע"ב] האהל, רזא דתרעא דצדק, פתחא דמהימנותא, דכדין עאל ביה אברהם בההוא רשימא קדישא. כחום היום, דא צדי"ק, דרגא דחבורא חדא, דעאל ביה מאן דאתגזר ואתרשים ביה רשימא קדישא. דהא אתעבר מערלה ועאל בקיומא דתרין דרגין, אלין דאינון רזא דמהימנותא.

 

[p. 672] והנה שלשה אנשים כו', תלת מלאכין שליחן דמתלבשן באוירא, ונחתי להאי עלמא, ואתחזון בחיזו דבר נש. ותלת הוו כגוונא דלעילא, בגין דקשת לא אתחזי אלא בגוונין תלתא חוור וסומק וירוק, והכי הוא ודאי. ואלין אינון שלשה אנשים תלתא גוונין, גוון חוור, גוון סומק, גוון ירוק. גוון חוור, דא מיכאל בגין דאיהו ממנא דימינא. גוון סומק, דא גבריאל סטרא דשמאלא. גוון ירוק, דא [צט ע"א] רפאל. והני אינון תלת גוונין דקשת, דקשת לא אתחזי אלא עמהון. ובג"כ וירא אליו, גלוי שכינה בתלת גוונין אלין.

וכלהו אצטריכו, חד לאסיא מן המילה, ודא איהו רפא"ל דאיהו מאריה דאסוון. וחד לבשרא לשרה על ברא, ודא איהו מיכאל, בגין דאיהו אתמנא לימינא. וכל טבין וברכאן בידיה אתמסרן מסטרא דימינא. וחד להפכא לסדום, ודא איהו גבריאל דאיהו לשמאלא. ואיהו אתמנא על כל דינין דעלמא מסטרא דשמאלא למידן ולמעבד ידא דמלאך המות, דאיהו מארי דקטולא דבי מלכא.

[p. 673] וכלהו עבדו שליחתהון, וכל חד וחד כדקא חזי ליה, מלאך גבריא"ל בשליחותיה לנשמתא קדישא, ומלאך בשליחותיה לנפשא דיצר הרע. ועם כל דא נשמתא קדישא לא יפיק עד דחזי שכינתא.

כד חמא לון מתחברן כחדא, כדין חמא שכינתא [צט ע"ב] בגוונהא וסגיד, דכתיב (בראשית יח:2) וישתחו ארצה, שנאמר (שם מז:31) וישתחו ישראל על ראש המטה, לשכינה.

ולגבי שכינתא אמר בשמא אדנ"י, ולגבי צדיק אדו"ן. דהא כדין אקרי אדון כל הארץ כד איהי בגוונהא, דא אשתלים לעילא.

[p. 674] מהכא דחיזו דלתתא משיך משיכו מלעילא, דהא גוונין אלין משכין משיכו מלעיל', מאינון מקורין עלאין. אדנ"י משכא מלעילא באלין תלת גוונין דאתלבש בהו, ובהו נטלא כל מה דנטלא מלעילא. ובגין דאינון חבורא דילה וסמכין דילה בכלא, אתמר שמא דא אדנ"י.

דהא שמא דא אתגלי ליה, כליל ברזין עלאין. אתגלי ליה באתגליא מה דלא הוות מקדמת דנא, דלא הוה גזיר, ועד דאתגזר לא בעא קב"ה לאפקא מניה זרעא קדישא. כיון דאתגזר מיד נפק מניה זרעא קדישא, ובגין כך אתגלי עליה שכינתא באינון דרגין [ק ע"א] קדישין.

 

[p. 675] (דניאל יב:3) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע.

זה"ר זהרא דזהרין בדליקו זהרא.

זה"ר דאנהיר ואדליק, ונציץ לכמה סטרין.

זה"ר סליק ונחית.

[p. 676] זה"ר נציץ לכל עיבר.

זה"ר נגיד ונפיק.

זה"ר דלא פסיק לעלמין.

זה"ר דעביד תולדין.

זה"ר טמיר וגניז, נציצו דכל נציצין ושרגין. כלא ביה נפיק וטמיר, סתים וגליא, חזי ולא חזי. ספתא בסיקורא, מבועא דבירא, נפיק ביממא, טמיר בליליא. אשתעשע בפלגות ליליא בתולדין דאפיק.

זה"ר דזהיר ואנהיר לכלא, כללא דאורייתא. ודא איהו דאתחזי, וכל גוונין סתימין ביה, ואתקרי בשמא דאדנ"י. תלת גוונין אתחזי לתתא, מהאי תלת גוונין לעילא. מאלין עלאין אתמשך כלא אינון עלאין.

זהר דלא אתחזי, ונציץ בתריסר נציצין וזהירין דנציצין מניה, תליסר אינון ברזא דשמא [ק ע"ב] קדישא, וגו רזא דאין סוף יהוה אקרי. כד אתחבר זהר תתאה אדני, [p. 677] בזהר עלאה יהוה, אתעביד שמא סתים דביה ידעי נביאי קשוט ומסתכלאן לגו זהרא עלאה, ודא יאהדונהי, חיזו טמירין, דכתיב (יחזקאל א:4) כעין החשמל מתוך האש.

 

מתניתין. עלאין טסין דימינא. תשע נקודין דאורייתא נפקין ומתפלגין באתוון, ואתוון בהו נטלין מטלנין דקיקין ברזי פלגוון. אלין תשע שליטין על אתוון, אתוון מנייהו אתפשטו, אשתארו נקודין לאעלאה לון. לא נטלין בר כד אינון נפקין, אלין אינון ברזא דאין סוף, כלהו אתוון מטלטלן ברזא דאין סוף. כמה דאינון [p. 678] נטלי לון, הכי נטלי אלין סתימין. אתוון גליין ולא גליין. הני טמירין, על מה דשריין, אתוון.

תשע שמהן גליפן בעשר, ואינון, קדמאה אהיה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, אהי"ה, [קא ע"א] אשר אהי"ה, יהו"ה, הא"ל, אלהי"ם, יהו"ה, צבאו"ת, אדו"ן, שד"י.

 

[p. 679] אלין אינון עשר שמהן גליפן בסטריהון. וכל הני שמהן אתגליפו ועאלין בחד, איהו ארו"ן הברית. ומאן איהו, שמא דאתקרי אדני. ודא אתגלי השתא לאברהם.

מיכאל שמא דימינא, דקא אחיד ומשמשא לשמא דא יתיר מאינון אחרנין. בכל אתר דרזא דהאי שמא תמן, מיכאל תמן, [קא ע"ב] אסתליק האי מיכאל, אסתליק בהדי.

בקדמיתא שלשה אנשים, ואגלימו בציורא דאוירא, והוו אכלי. אכלי ודאי, דאשא דלהו אכל ושצי כלא, ואעביד נחת רוח לאברהם. אינון אשא ודאי, וההוא אשא אתכסי בציורא דאוירא, ולא אתחזי. וההוא מיכלא אשא מלהטא, ואכלה ליה, ואברהם מקבל נחת רוח מהאי.

כיון דאסתלק שכינתא, מה כתיב. ויעל אלהים מעל אברהם. מיד מסתלק בהדיה מיכאל, דכתיב ויבאו שני המלאכים סדומה וגו'. שלשה כתיב בקדמיתא, והשתא תרין. אלא מיכאל דאיהו ימינא, אסתליק בהדי שכינתא.

[p. 680] מלאך דאתחזי למנוח נחת ואיגלים ליה באוירא, ואתחזי ליה. ודא איהו אוריאל, מה דלא נחת באלין דאברהם נחת הכא בלחודוי, לבשרא למנוח דאתי מדן. [קב ע"א] ובגין דלא חשיב כאברהם לא כתיב דאכל, דהא כתיב (שופטים יג:16) אם תעצרני לא אוכל בלחמך. וכתיב (שם:20) ויהי בעלות הלהב מעל המזבח ויעל מלאך יי' בלהב המזבח וגו', והכא ויעל אלהים מעל אברהם, בגין דביה אסתליק מיכאל.

ואשתארו רפאל וגבריאל, ועלייהו כתיב שני המלאכים סדומה בערב, בשעתא דדינא תליא על עלמא. לבתר אסתלק חד ואשתכח גבריאל בלחודיה. בזכותיה דאברהם אשתזיב לוט. ואיהו אוף הכי זכה בהו, ועל דא אתו לגביה.

[קט ע"ב] ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנותיו עמו וגו' וישב במערה ושתי בנותיו.

מגו הורמנותא דמלכא אתפרשא מסטרא דימינא התוכא דקטורא דגולפא, מתדבקא בגו התוכא דדהבא מסטרא דשמאלא בגו מסאבו דיוריה, ואתעביד דיקטור' חדא דאילנא.

כד בעא יצחק לאתערא בעלמא בתוקפיה דדינא קשיא, אתתקף ופריש דרגין מקיומייהו. [p. 681] ואתתקף אברהם ופריש ההוא דיקטור' חדא דאילנא מגו ההוא מסאבו.

ההוא נחש קדמאה עאל באנביה דההוא אילנא, ואיהו חמרא דשתא, ואוליד תרין דרגין קטירין דא בדא. ואינון דרגין דסחרן בסטר מסאבו, חד אקרי מלכו"ם וחד אקרי פעו"ר, דא עיטא דאתכסיא ודא עיטא דאתגליא. פעור, דאתגליא איהו וכל עובדוי באתגליא, מלכו"ם, דאתכסיא איהו וכל עובדוי באתכסיא. מאלין תרין אתפרשן זינין סגיאין לזנייהו [קי ע"א] וסחרן ימא רבא ולכל אינון סטרי מסאבו. וכל חד וחד שף לדוכתיה.

כגוונא דא איהו לתתא. לוט אתפרש מאברהם ושוי דיוריה באנשי סדום. כד אתער דינא בהו אדכר אברהם ושלח ליה מתמן ואתפריש מנייהו. יין אשקיאו ליה בנתיה ואולידו בהו תרין אומין, עמון ומואב, דא באתגליא ודא באתכסיא. עמון, דרגא דיליה מלכו"ם, עיטא דאתכסיא. מואב דרגא דיליה פעו"ר, כלא באתגליא. כגוונא דא בנתיה, דא אמרת בן עמי ברא אית לי עמי, ולא אמרת ממאן הוא, בגין כך איהו באתכסיא. דא אמרת מואב, [p. 682] מאב הוא דנא, מאבא אולידת ליה. דרגא דיליה פעו"ר, באתגליא.

ובתרין אלין אחיד דוד מלכא לבתר. מן מואב אתת רות ונפק מנה דוד מלכא. מן עמון [קי ע"ב] אתעטר דוד מלכא בההוא עטרא דאיהי סהדותא לזרעא דדוד, דכתיב (מלכים ב יא:12) ויתן עליו את הנזר ואת העדות. והאי הות מן מלכום, דרגא דבני עמון, דכתיב (ש"ב יב:30) ויקח את עטרת מלכם. מלכם, דרגא דבני עמון הוא, דכתיב ותהי על ראש דוד. ומתמן הוה סהדותא לבנוי לעלמין, ובה אשתמודע מאן דאיהו מן בנוי דדוד, דאתחזי למלכא. דאפילו אתיליד יומא יכיל למסבל לה על רישיה, דהא איהי דהות משקל זהב ואבן יקרה הות. וב"נ אחרא לא יכיל למסבלא. ודא הוא דכתיב ביואש, ויתן עליו את הנזר ואת העדות.

[p. 683] ובתרין דרגין אתאחיד דוד מלכא ואינון תוקפא דמלכותיה, לאתתקפא על שאר עמין. דאי לא אתכליל בסטרא דלהון, לא יכיל לאתתקפא עלייהו.

 

(בראשית יט:30) ויעל לוט מצוער [קיא ע"א] וישב בהר ושתי בנותיו עמו.

כתיב (משלי ל:15) לעלוקה שתי בנות. שתי בנות, אלין שתי בנות דיצר הרע דאינון מתערין ליה לשלטא בגופא. חדא איהי נפש דאתרביאת תדיר בגופא, וחדא איהי נפש דכסיפת בתיאובתין בישין, בכל כסופין בישין דהאי עלמא. ודא איהי בכיר"ה, ואחרא איהי צעיר"ה. ויצה"ר לא אתחבר תדיר אלא בתרין אלין בגין לפתאה לבני נשא ובגין דיהמנון ליה לאובלא להו לאתר גירין דמותא, ויפלחון ליה, כד"א (שם ז:23) עד יפלח חץ כבדו.

ללסטים דמקפחי בטוריא וכמינו. וטמירו גרמייהו באתר דחיל דטוריא, וידעין דהא בני נשא אתטמרן גרמייהו למיהך באינון דוכתי. מה עבדי, ברירו מנייהו ההוא דחדידא בלישניה מכלא, ההוא דידע למפתי בני נשא. ויפוק מבינייהו ויתיב באורח מישר דכל בני עלמא עברין תמן. כיון דמטא לגבייהו שרי לאתחברא.

[קמו ע"ב] [p. 684] ד"א וזרח השמש ובא השמש. מאי קא חמא שלמה מלכא דשירותא דספרא דחכמתא דיליה מהכא איהו. אלא אמר רבי אלעזר, שלמה מלכא האי ספרא אוקים ליה על שבע הבלים דעלמא קאים עלייהו. ואינון עמודין וסמכין קיומא דעלמא, דבג"כ אקרון הבלים. מה גופא לא אתקיים בלא הבל, אוף הכי עלמא לא אתקיים אלא על אינון הבלים דאמר שלמה מלכא. ואינון שבע, דכתיב (קהלת א:1) הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים, הכל הבל, הא שבע.

ואי תימא הני אינון טבאן דעלמא קיימא עלייהו, הא כתיב הבלים בישין, ואינון סתירו דעלמא. כגון (קהלת ו:2) זה הבל וחלי רע הוא, (שם ד:4) זה הבל ורעות רוח. אלא ודאי אלין שבע הבלים אינון קיומא דעלמא, ומנייהו מתפשטיןהבלים אחרנין, וכלא קיומא דעלמא. בגין דאית בהני שבע הבל דכל דינין דעלמא נפקי [קמז ע"א] ומתפשטי מניה. ואקרון הבלים אחרנין, לאלקאה בני נשא ולאתקנא לון דיהכון בארח מישר. ואקרון הבל דשריא בהו חלי רע, הבל דאיהו רעות רוח. ואינון קיומ' דעלמא דבגיניהון בני נשא אזלין בארח מישר ודחלי מקב"ה. ועל דא סגיאין אינון הבלים דמתפשטי מהני שבע.

[p. 685] ושירותא דאיהו אמר, רזא דשמשא, דאיהו הבל דקיים עלמא, ואיהו רזא לאעלא בר נש לגו מהימנותא עלאה דקב"ה. ובג"כ כל מה דתחות האי דרגא לאו איהו רזא דמהימנותא. וע"ד כתיב ואין יתרון תחת השמש בכל אשר נעשה תחת השמש דהא תחות האי לא אצטריך לאתדבקא. שמשא וסיהרא חדא אינון בלא פרודא, וסיהרא אע"ג דהיא תחות שמשא, כלא איהו שמשא בלא פרודא. ותחות האי כלא איהו רעות רוח, ואסיר לאתדבקא ביה.

 

ויצא יעקב. בקטרא דסתימו מגו סתרא סתימא, נפקא זהר, אספקלריאה דנהרא, כלילן מתרין גוונין דמתחברן כחדא. [קמז ע"ב] כיון דאלין אתכלילו דא בדא אתחזון ביה כל גוונין, ארגמן איהו כל חיזו דנהורין ביה כלילן, רצוא ושוב. אינון נהורין לא מתעכבן למחמי חבורא חדא, אתחברן בההוא זהר.

[p. 686] בהאי זה"ר שארי מאן דשארי, שמא איהו לההוא דסתים דלא ידיע כלל, קול יעקב אקרי. בהאי אתחזי מהימנותא דכלא, ההוא דסתים ולא ידיע כלל. בהאי שריא יהו"ה, שלימו דכל סטרין הוא, עלאה ותתאה הכא אשתכח. יעקב שלימו דאבהן דאחיד בכל סטרין.

זה"ר דא על ברירו דשמא דא אקרי, דכתיב (ישעיה מא:8) יעקב אשר בחרתיך, תרין שמהן אקרי, יעקב וישראל. בקדמיתא יעקב ולבסוף ישראל.

[p. 687] סתרא דא, כד הוה בקדמיתא בהאי סופא דמחשבה דאיהו פרוש דאורייתא דבכתב. ואיהי תורה שבעל פה, ועל דא אקרי באר, כד"א (דברים א:5) הואיל משה באר. בא"ר איהו, ההוא דאקרי שבע, דכתיב (מ"א ו:38) ויבנהו שבע שנים. והיינו קול גדול, ודא סופא דמחשבה, בא"ר שבע איהו.

ויעקב עאל בהאי רישא למהימנותא. כיון דאתדבק בהימנותא דא אצטריך ליה לאתבחנא בההוא אתר דאתבחינו אבהן דיליה, דעאלו בשלם ונפקו בשלם. אדם עאל ולא אסתמר, ואתפתא אבתרה, וחטא בההיא אשת זנונים, נחש קדמאה. נח עאל ונתפתא אבתרה וחטא, דכתיב וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. אברהם עאל ונפק דכתיב וירד אברם מצרימה, וכתיב ויעל אברם ממצרים. יצחק עאל ונפק דכתיב וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים, וכתיב ויעל משם יצחק.

[p. 688] יעקב כיון דעאל במהימנותא אצטריך למיעל [קמח ע"א] ולנחתא לההוא סטרא, בגין דמאן דאשתזיב מתמן איהו רחימא וברירא דקב"ה. מאי כתיב, ויצא יעקב מבאר שבע, סתרא דרזא דמהימנותא. וילך חרנה, סטרא דאשת זנונים, אשה מנאפת.

סתרא דסתרין, מגו דתוקפא דטיהרא דיצחק נפקא מגו דורדיא דחמרא חד נעיצו קטירא כליל דכר ונוקבא, סומקא כוורדא, מתפרשן [p. 689] לכמה סטרין ושבילין. דכורא אקרי סמא"ל, נוקביה כלילא בגויה תדיר. כמה דאיהו בסטר קדושה, הכי נמי בסטרא אחרא, דכר ונוקבא כלילן דא בדא. נוקבא דסמא"ל נחש אקרי, אשת זנונים, קץ כל בשר, קץ הימים. תרין בישין מתדבקן כחדא, רוחא דדכורא דקיק, רוחא דנוקבא בכמה אורחין ושבילין מתפרשא, ומתדבקא בההוא רוחא דדכורא.

קשיטת גרמה בכמה תכשיטין כזונה מרחקא, קיימת בריש אורחין ושבילין לפתאה לבני נשא. שטיא דקריב בהדה, אתקיפת ביה ונשקת ליה, מסכת ליה חמרא דדורדיא דמרורת פתנים. כיון דשתי אסטי אבתרה. לבתר דחמת ליה סטי מאורחא דקשוט, אפשיטת גרמה מכל אינון תקונין דהות מתתקנא לגבי דההוא שטיא.

תקונין דילה לפתאה לבני נשא, שערהא מתקנין, סומקן כוורדא, אנפהא חוורין וסומקין, באודנהא תליין שיתא תקונין, אטונא דמצרים, תליין על קדלה' כל חילי דארע' דקדם, פיה מתתקנ' בפתיחו דקיק, יאה בתקונהא. לישנא חדידא כחרבא, שעיען מלהא כמשחא, שפווהא יאן סומקין כוורדא, מתיקו בכל מתיקו דעלמא. ארגוונא לבשת, מתתקנת בארבעין תקונין חסר חד.

[p. 690] שטיא דא סטי אבתרה', ושתי מכס' דחמר', ועביד בה ניאופין ואסטי בהדה. מה עבדת, שבקת ליה נאים בערסא וסלקת לעילא, ואלשינת עליה ונטלא רשו, ונחתא. אתער ההוא שטיא וחשב לחייכא בהדה כקדמיתא. והיא אעדיאת תקונהא מינה ואתהדרת גיבר תקיף קאים לקבליה, לביש לבושא דנורא מלהטא, בדחילו תקיף מרתתא [קמח ע"ב] גרמא ונפשא. מלייא דעיינין דחלן, חרבא שננא בידיה, טיפין מרירן תליין מההוא חרבא. קטיל ליה לההוא שטיא וארמי ליה לגו גיהנם.

יעקב נחת לגבה ואזל לאתרה, וחמא כל תקון ביתא ואשתזיב מינה. דכורא דקא אבאיש קמיה ונחת לאגחא ביה קרבא ולא יכיל ליה, דכתיב ויאבק איש עמו וכו'. אשתזיב מכלא, ואשתלים בשלימו. ואסתלק בדרגא שלים, ואתקרי ישראל. כדין סליק בדרגא עלאה ואשתלים בכלא.

 

[קמט ע"א] [p. 691] ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וגו'.

חלמא מדרגא שתיתאה, מאינון דרגין תרין דנבואה עד ההוא דרגא שית דרגין אינון. ועל דא חלמא חד משתין דרגין דנבואה.

סלם, חמא בנוי דזמינין לקבלא אורייתא בטורא דסיני. סלם, דא סיני דאיהו נעיץ בארעא וחשיב בסליקו לשמיא. וכל רתיכין ומשריין עלאין כלהו נחתי תמן בהדי קב"ה כד יהיב לון אורייתא, וכלא חמא.

חמא מטטרון סבא דביתא, דשליט בכל דיליה. דאיהו קאי בשלטנו על האי עלמא בשם שד"י, וסליק לעילא בסליקו [p. 692] דשמא דמריה יהו"ה, אתר דיעקב אשתלים ביה לבתר. וראשו דשם שדי איהו י'. ודא מגיע השמימה, כיון דמטי וסליק את דא לההוא אתר אשתלים ואתקרי בההוא שמא דמאריה יהו"ה.

והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, אינון מלאכין קדישין דקרבין למלכותא סלקין, ואינון אחרנין דלא קרבין הם נחתי. ותו בו סלקי ונחתי, כד איהו סליק סלקין בהדיה, כד נחית נחתין בהדיה.

[קמט ע"ב] מלאכי אלהים תריסר מרגליטאן, מיכא"ל, קדמיא"ל, פדא"ל, גבריא"ל, צדקיא"ל, חסדיא"ל, רפא"ל, רזיא"ל, סטורי"ה, נוריא"ל, יפיא"ל, ענא"ל.

[p. 693] אלפי שנאן. שנא"ן, שו"ר, נש"ר, ארי"ה, ן' אדם כליל דכר ונוקבא. ואילין סלקי כד איהו סליק, ואלין נחתי כד איהו נחית. ותו כל אינון דשלטי בשלטנו דהאי עלמא על ידיה סלקין, וכל אינון דנחתי על ידיה נחתי, כלהו בהאי סלם. יהו"ה שלטא על כלא, דכתיב והנה יי' נצב עליו.

כד אתער כתיב אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. בית אלהים, ודאי, ואיהו תרעא לאעלא לגו, דכתיב (תהלים קיח:19) פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה. זה השער ליי', זה שער השמים כלא חד.

 

[קנא ע"ב] [p. 694] וירא והנה באר בשדה. באר, דרגא דאדון כל הארץ. בשדה, חקלא דתפוחין קדישין. שלשה עדרי צאן, תלת דרגין עלאין קדישין, מתתקנן על ההוא בירא. ואינון נצ"ח והו"ד ויסודא דעלמא. ואלין משכין מיא מלעילא ומליין להאי בירא, בגין דההוא מקורא יסודא דעלמא, שארי בגו ההוא בירא ונביע תדיר ואתמליא ההוא בירא מניה. כיון דאתמליא, ודאי, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. אלין אינון כל אוכלוסי' ומשריין קדישין דכלהו שקיין ושתאן מההוא בירא וכל חד וחד כמה דאתחזי ליה.

והאבן גדולה על פי הבאר, דא אבן דמינה כשלי בני עלמא אבן נגף דקיימא תדיר על פי האי באר ועל מימריה למתבע דינא דכל עלמא, דלא יחות מזונא וטב לעלמא.

 

[קנב ע"א] ונאספו שמה כל העדרים. ונאספו שמה העדרים לא כתי' אלא כל העדרים, משריין קדישין לעילא ומשריין ישראל לתתא. אלין בשירין ותושבחן לעילא ואלין בצלותין ובעותין לתתא, אלין ואלין. מיד וגללו את האבן מעל פי הבאר, מגנדרין לה ומעברין לה מן קודשא, ואסתליק מן דינא. מיד והשקו את הצאן, נטלו מלאכי עלאי לעילא, ונטלי ישראל לתתא.

[p. 695] לבתר והשיבו את האבן, על מימרא דהאי באר, לאתעתדא קמיה ולמתבע דינא דעלמא, לאתנהגא עלמא בדינא. והכי אצטריך דהא לא יכיל עלמא למיקם אלא על דינא, למהוי כלא בקשוט ובזכו.

כיון דאשתלים יעקב לא אצטריך להאי אבן סיועא אחרא. מה כתיב, ויגש יעקב ויגל את האבן.

ויגל וגללו, ולא כתיב ויסר והסירו. אלא וגללו, היינו ערבובא דשטן, דמערבבין ליה דלא יכיל לקטרגא.

ויעקב, בלחודיה, לא אצטריך לסיועא אחרא. אלא איהו בלחודיה דהא שלימו דאבהתא הוה יעקב. דכיון דיכיל ביה בעשו בהאי עלמ' יכיל לעילא. ובכלא אצטריך עובדא.

[p. 696] תרין עלמין אחסין יעקב, חד עלמא דאתגליא וחד עלמא דאתכסיא. כגוונא דלהון, מחד נפקו תרין שבטין ומחד נפקו שית שבטין. עלמא דאתכסיא אפיק שית סטרין, עלמא דאתגליא אפיק תרין,. ואינון תרין כרובין דתחותה. ויעקב בין תרין עלמין אשתכח, בדיוקנא דלהון ממש. ובגין כך כל מלוי דלאה הוו באתכסיא ודרחל באתגליא.

[קנו ע"א] וילך ראובן בימי קציר חטים וגו'.

תנן כוס של ברכה לא אתברכא אלא בסטר ימינא. ובגין כך בעוד דאתער ימינא לגבי כוס של ברכה, שמאלא לא תסייע תמן דהא ימינ' אשכח מלה בההו' כוס לאתער' לגבי עלמא עלאה.

[p. 697] וסתרא דא, וילך ראובן, דא סטרא דרום. בג"כ דגליה בדרום, דאיהו רישא לתריסר תחומין ותיאובתיה דסטר דרום לאשכחא עילה ותקרובא למטרוניתא לברכא לה. מה כתיב, (בראשית ל:14) וימצא דודאים בשדה. אזל לחפשא בכל אינון גניזין דילה ואשכח בהאי שדה אינון דודאים. ועלייהו אתמר הדודאים נתנו ריח, ואינון תרין כרובים דאינון תקונא דילה, לאתערא אתערו לעילא. דהא בכל אינון תקונין דהאי שדה לית תקונא דיתער לגבי עילא בר כרובים.

סטר דרום, אימתי אתער לגבה לאשכחא עילה לברכא לה. בימי קציר חטים, בזמנא דפליגת חולק שללא לאוכלוסהא וכלהו חצדי חקלא. מיד ויבא אותם אל לאה אמו, סליק ריחא ואתערו דלהון לגבי עלמא עלאה, עלמא דאתכסיא, בגין דיתער ברכאן לעלמא תתאה.

[p. 698] וכד איהי אתברכא, אינון דודאים נקטין ויהבין לכל עלמין, דכתיב (שיר ז:14) הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים. כד אינון נתנו ריח ההוא ריחא נקיט ליה סטר דרום, לאתערא לגבי עלמא עלאה. מיד על פתחינו כל מגדים, וכל טובא לא חסיר מעלמא. עלמא תתאה [קנו ע"ב] לא אתער לגבי עלמא עלאה אלא כד אינון דודאים יהבין ריחא לימינא.

כיון דאינון יהבין ריחא לימינא וימינא אתער לגבי עלמא עלאה, מיד עלמא תתאה אתער לשאלה מה דאצטריך. מה כתיב, ותאמר רחל אל לאה תני נא לי. הב לי ברכאן מההוא אתערו דאינון דודאי' דאתער לגבך סטר ימינא.

כדין עלמא עלאה בחדוה, בשעשוע, אתיב לגבה ואמרת המעט קחתך את אישי, כאמא לגבי ברתא. ואי הכי, בעלה דעלמא עלאה יעקב איהו. לאו הכי, אלא תיאובתא דאבא תדיר לאו איהו אלא לגבי ברתא דנא. דהאי בת רחימו דיליה לגבה בגין דאיהי בת יחידאה בין שית בנין. ולכל אינון שית בנין פליג לון חולקין ונבזבזן ומתנן, ולה לא פליג ולית לה ירותא כלום. ועל כל דא איהו אשגח בה בתיאובתא ורחימו יתיר מכלא.

ברחימו דיליה קרא לה בת. לא ספיק ליה דא, קרא לה אחות. לא ספיק ליה דא, קרא לה אם בשום אמיה. לא ספיק ליה דא, קרא לה בשמיה, דכתיב (איוב כח:12) והחכמה מאין תמצא, חכמה ודאי. ועל דא עלמא עלאה אמרת לגבה המעט קחתך את אישי, דכל רחימו דיליה אתמשך לך לגבך.

[p. 699] ועל דא בשעשועא ורחימו אימא לגבי ברתא, מה אתיבת איהי. לכן ישכב עמך הלילה. בכל אתר לכן שבועה איהי.

ישכב, מהו ישכב. אלא שכיבה בכל אתר תקונא דנוקבא לגבי דכורא, לאעלא בה ציורא דאתוון כלהו ודא איהו ישכב. י"ש, דא עלמא עלאה, רזא דאורייתא, נקודה טמירא דאתער לגבה כ"ב אתוון, ודא הוא ישכ"ב. י"ש, עלמא דאתי, דכתיב (משלי ח:21) להנחיל אוהבי יש. כ"ב, נקודה עלאה דאעיל כל כ"ב אתוון, רזא דכל אורייתא, [קנז ע"א] ודא הוא ישכב.

[p. 700] ישכב עמך יעקב לא כתיב אלא ישכב עמך, ההוא טמירא דאתחזי לאתערא לגבך, וכלא באתערו דאינון דודאים, וכלא כתיב ברחימו.

 

[קנז ע"ב] ויבא יעקב מן השדה בערב, תפארת קדישא מההוא שדה דנקיט כל ברכאן, דכתיב ביה אשר ברכו יי'. בערב, אמאי בערב, בזמנא דאתער יצחק אבוי לגבי האי שדה, ונקיט ליה. דהא יצחק לא אתער לגבי האי שדה אלא בערב, דכתיב (בראשית כד:63) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. כיון דאסתלק יעקב מתמן בערב, שביק האי שדה ליצחק אבוי, ואיהו סליק בההוא זמנא לגבי עילא.

מה כתיב, ותצא לאה לקראתו, אמא עלאה לגבי ברא יחידא, ותאמר אלי תבוא, תחות גדפאי לברכא לך ולרוואה לך בתפנוקין ועדונין עלאין. הא עידן רעוא וענוגא למיהב לך לגבי ההוא שדה, עד לא יתוקד בתוקפא דיצחק.

[p. 701] כיון דנקטא ליעקב תחות גדפאה, כדין וישכב עמה בלילה הוא. הוא דסתים מכלא. הוא דכל ברכאן קדושין נפקי מתמן. יעקב לא כתיב, אלא הוא, מאן דאתחזי לאתערא לגבה. ועד דיהא זמין לגבה תחות גדפהא, מאן דנקיט אינון קדישאן וברכאן, לא אתמלי מנקודה טמירא ההוא עלמא עלאה. ועל כך דודאים מתערי כלא, וכלא כגוונא דרזא עלאה.

ראובן, מאי ראובן. קב"ה שוי שמהן בארעא, דכתיב (תהלים מו:9) לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ.

 

[קסב ע"א] ויקח לו יעקב, בריר ליה לחולקיה, לעדביה. מקל לבנה לח, סטרא דימינא, גוון חוור. לח, סטרא איהו דמים. ולוז, דא סטרא דשמאלא, סומקא כוורדא. וערמון, כליל דא בדא. ובכלהו אחיד ימינא, חוורא בגווניה, וסלקא בהו דכתיב מחשוף הלבן. דאע"ג דאחיד לתרין סטרין, נטה חולקיה לסטר ימינא, ואגליף בכלא, בהאי סטרא ובהאי סטרא. כדין אקרי גבר שלים, שלים בכלא.

[p. 702] מה כתיב בתריה, (בראשית לא:41) והיה בעת יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את המקלות וגו', סתרא דסתרין לחכימי לבא אתמסר. בגו משריין עלאין קדישין אית דרגין עלאין, אלין על אלין, אלין פנימאין, ואלין לבר. אינון פנימאין מתקשרין במלכא קדישא ומתקשרין בישראל, בנין קדישין לקב"ה. ואלין אקרון הצאן המקשרות, משריין דאינון מקשרות, עילא ותתא.

בשעתא דתיאובתא דלהון לגבי זוהרא עלאה דלעילא, עמודא דאמצעיתא, יעקב שלימא, נטל אינון מקלות, תפלין דרישא, ברהטים, אתר ודוכתא לדיורי תפלין. ומהכא נטלי נהורא כל חילין ומשריין עלאין, אינון דמתקשרן לעילא [p. 703] ומתקשרן לתתא. כיון דאינון נטלין מגו רהטין, שקתות המים, כדין אינון הוו מקורין ומבועין לנחתא לתתא, ולמיהב לכלא.

ובג"כ אפריש יעקב בין דרגין עלאין לדרגין אחרנין דשאר עממין, כד"א וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן. אינון עדרים אפריש ליה [קסב ע"ב] לגרמיה דלא יהא חולק בשאר עממין. כמה דאפריש ליה דרגי דמהימנותא לעילא לחולקיה ועדביה, הכי אצטריך לאפרשא דרגין דמשריין קדישין לתתא, לקשרא לון בהדיה באינון היכלין דמטרוניתא.

וכלהו רשימין ברשימו דמלכא עלאה. כמה דישראל רשימין לתתא בין שאר עממין, אוף דרגין דמשריין עלאין רשימין אינון לחולקי' דקב"ה בין כל שאר חילין ומשריין עלאין. וע"ד בריר יעקב אלין לחולקיה ועדביה, רשימין לחולקא דמהימנותא. ובגין כך כתיב כי יעקב בחר לו יה, איהו בריר חולקיה ועדביה ברזא דמהימנותא, אוף הכי קב"ה בריר ליה מכל שאר חילין ומשריין דעלמא, ומשריין עלאין מתפרשאן אלין מאלין.

בשעתא דזהרא דנורא בנהירו דשכינתא אתגליא, כל אינון דרגין אחרנין אתכספן ומתעטפי מההוא זהרא, ולא יכלו לקרבא לגביה. וכל אינון תקונין קדישין, תקונא דיליה בשעתא דאתגליא ההוא זהרא, מיד חדאן וסלקן לאתקרבא בהדיה ולאתקשרא לגביה, ואיהו בהו אתתקנת. וסתרא דא והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב, ואצטריך לבררא ולאתפרשא דרגין קדישין דחולקיה, מאינון דרגין דשאר עמין. ובכלא אצטריך יעקב קדישא, ועל דא קב"ה כתיב באורייתא מהימנותא דיליה בגו סתרין מלין אלין. זכאה חולקיה.

 

[קסה ע"א] [p. 704] מתני'. ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים.

תוקפי דהורמני זקיפין מלעילא, ושננא דחרבא דמלהטא, ממנא על כמה חילין ומשיריין. ההוא חרבא מלהטא היא חרבא סומקא, דכתיב (ישעיה לד:6) חרב ליי' מלאה דם. ההוא חרבא דתליא ביה הפוכא, אינון דמהפכי לכמה גוונין, הוא נשיין הוא גוברין. בסטרין סגיאין מתפרשין גוונין אחרנין לכמה דרגין.

מסטרא דאילנא דחיי נפקי אינון דמתיחדי ביחודא בקשורא, קדישין אלין אשתאבן תדיר מטל השמים. שמא דאלהים אתתקן בהו, ועל דא אמר משמני הארץ, ואתתקן בארבע סטרין דעלמא. אתעבידו סמכין דכרסייא, כלהו מרגליטין שייפין וסמכין, לא מתפרשין לעלמא מגו האי שמא.

[p. 705] אינון קשורין דיעקב דבריר חולקיה ומתקשרן בשמא דא, כולהו נפקו בערב. ויעקב כד נפק למיזל לארחיה לארבע סטרין, אקיפו ליה לארבע זוויין דעלמא, נטרו ביה. שעתא קלה אתרגיש מאתר דאילנא דלעילא למיטר אילנא דלתתא. וכדין (בראשית לב:3) ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, ויקרא שם המקום ההוא מחנים.

 

 

[זהר ח"ב קמו ע"א] ויקחו לי תרומה.

רזא דרזין לידעי חכמתא. כד אסתלק ברעותא דסתרא דכל סתרין למעבד יקרא ליקריה, אנשיב רוחא מנקודא עלאה דנגיד מלעילא לתתא, ושוי תקוניה לאתישבא בהאי עלמא.

אמאי, בגין דאי לא יהא עקרא ושרשא דהאי עלמא, לא יהא מנא לארקא להאי עלמא כלל. ואי לא יריק להאי עלמא, מיד אתאביד, ולא יכיל לקיימא אפי' רגעא חדא. אבל בגין דתקוניה איהו [p. 706] מהאי עלמא אתמלי מסטרא חדא לארקא להאי עלמא ומסטרא אחרא לארקא למלאכי עלאי, וכלא אתזנו מניה כחדא.

שלימו דתקונא דהאי רוחא רוחיהון דצדיקיא בהאי עלמא. רוחא דא אשתלים בזמנא דחנוך וירד ומהללאל הוו בעלמא, וכד אסגיאו חייבי עלמא אעדו ההוא שלימו מניה. לבתר דאתאבידו, אתא נח ואשלים ליה. אתא דור הפלגה, אעדו ההוא שלימו מניה. אתא אברהם ואשלים ליה. אתו אנשי סדום ואעדו ליה. אתא יצחק ואשלים ליה. אתו פלשתים וחייבי דרא ואעדו ליה מניה.

אתא יעקב ובנוי, ערסא שלימא, ואשלימו ליה. נפקו מארעא קדישא ונחתו למצרים, ובגינייהו אתעכבת תמן. ובגין דאהדרי תמן ישראל לעובדין דמצראי, אתכפיא ואתעדי ההוא שלימו עד דנפקו ממצרים ואתו למעבד משכנא.

[p. 707] אמר קב"ה רעותי לדיירא בינייכו, אבל לא יכילנא עד דתתקנון ההוא רוחא דילי דישרי בגווייכו. הה"ד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ודא איהו רזא דכתיב ויקחו לי תרומה.

אמר משה לקב"ה מאן יכיל למיסב לה ולמעבד לה.

א"ל, משה לא כמה דאת חשיב, אלא מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו', מההוא רעותא ורוחא דלהון תסבון לה ותשלמון לה.

כד אתא שלמה, אתקין לההוא רוחא בשלימו דלעילא. דהא מן יומא דאשתלים לתתא ביומוי דמשה, לא אעדיאו ההוא שלימו מניה עד דאתא שלמה. כיון דאתא שלמה, אשתדל לאשלמא ליה לעילא. ושארי לאתקנא חיזו דעלמא עלאה, לאתתקנא מההוא חיזו עלמא תתאה. ודא איהו אשר לשלמה.