מפרשת וישב יעקב

[כו ט“ג] [p. 517] ת“ח שבעה יומין עילאין ברא קב“ה בעלמא ועלייהו שתיל ובאני עלמין, הה“ד כי ששת ימים עשה יי’ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. ולא כתיב בששת, אלא ששת.

[p. 518] ולקבל אינון יומין עילאין ברא בארעא שבעה זכאי קשוט לקיימא לון ולאנהרא לון, כל חד וחד לקביל יומיה. ושתיל לון כל חד וחד בדרא דחזי ליה, ואינון אבהן דעלמא, אברהם יצחק ויעקב משה אהרן יוסף דוד. ואינון איקרון הרים, הררי קדם דאינון תליין בשבעה יומין עילאין דאמרן, שתא יומי בראשית ושביעה דאזיל דקמייהו, כמד“א (זכריה יב:8) ובית דוד כאלהים כמלאך יי’ לפניהם.

ואע“ג דאיהו שביעאה רביעאה איהו ביומין. ויוסף שביעאה איהו אבל כד אתכלילת ביה ביוסף ויהיב ליה תוספת תפנוקא מבי מלכא אקרי אוף איהי שביעאה.

וכלהו אחידו בה בשכינתא ברזא דשבעה בגין דשכינתא איהי בת שבע, בת מאימא עילאה דאיהי כללא מאינון שבע דרגין עלאין דעמה. ואיהי דרגא דצדק עשיראה מאינון עשרה נהרין דאיקרי בהון קב“ה.

[p. 519] דא איהי שביעאה בקרא דלך יי’ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך יי’ הממלכה (ד“ה א’ כט:11). ומ“ט, והא רביעאה היא ליומי. אלא בגין דאיהי נטיעה בתראה ואתכלילת בשביעאה, בג“כ נטלה שמיה.

וכל חד וחד מאבהן תתאי ידע ליה לקב“ה מגו דרגא דיליה ואחיד ביה בההיא דרגא. אברהם אחיד ביה בקב“ה וידע ליה מגו אספקלריה דיליה והיא גדול“ה דאיהי חס“ד ימינ“א דמלכא. ועל דא אחיד בה ולא שביק לה לעלמין ועביד טיבו עם בני נשא. ואוקמוה דעובדוי סליקו ליה בהאי דרגא.

[p. 520] יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה דאקרי פחד יצחק, ודחיל ליה לעלמין. יעקב ידע ליה מגו דרגא דתפארת דאיהו כליל מחסד ומפחד, ואקרי אמת, ואחיד בה. הה“ד (מיכה ז:20) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם.

ויוסף ידע [כו ט“ד] ליה לקב“ה מגו ההיא אספקלריא דאקרי כ“ל ואיקרי יסו“ד צדי“ק. ועל דא איקרי יוסף כלכל דכתיב ויכלכל יוסף, דאיקרי יסוד עולם.

משה ואהרן אינון תרין כרובין דאשתמע קלא דלעילא מבינייהו, ועל דא אתייהיב אורייתא על ידייהו, הה“ד ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת אשר על ארון העדות את כל אשר אצוה אותך. ואינון תרין כרובין דלעילא ואיקרון נצח והוד, ואינון תרין סמכין דגופא. כגוונא דא אית לה למטרוניתא לתתא תרין כרובין תחות ימא דינקין מינה.

ואינון ודאי על ארון העדות דאיקרי צדק, ארונא דעדות. ומאן עדות, דא יוסף, הה“ד (תהלים פא:6) עדות [p. 521] ביהוסף שמו, ואיקרי תורה שבכתב, והאי ארונא תורה שבעל פה.

ת“ח כל בנין עילאין דאחידן לעילא רמיזן כלהו בתורה שבכתב, תורת יי’. ודוד דאיהו אחיד בברייתא דאיהי תורה שבע“פ רמיזא בדברי קבלה, ובג“כ אקרי קבלה דמקבלא נהירו מאורייתא דבכתב דאיקרי יוסף, ואיקרי צדיק, כ“ל, יסו“ד, ואיהו חולקיה דיוסף.

ואינון תרין כרובין עילאין קיימין על ההוא סהדותא דארונא, הה“ד והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ. ודא איהו סיומא דשמי“ם, ומזווג לההוא ארץ. והכי הוא דכל מאי דברא קב“ה לעילא ברא לקבליה לתתא. ויוסף אקרי עדות, הה“ד עדות ביהוסף שמו. ואיהו שלו“ם לעילא ותתא.

[p. 522] ועל דא תנינן ארון של יוסף וארון שכינה בהדי הדדי הוו קא אזלי במדברא. כולי עלמא אמרין מה טיבן של שני ארונות הללו, ואמרן לון קיים זה מה שכתוב בזה. קיי“ם ודאי, הה“ד וצדיק יסוד עולם דאיהו קיומא דעלמא, ודאי.

אתא דוד דאיהו שביעאה דאבהן, אחיד בה בהאי בת שבע דאיהי ממלכה ולא שביק לה לעלמין. הה“ד (יחזקאל לז:25) ודוד עבדי נשיא להם לעולם, וכתיב (תהלים פט:37) כסאו כשמש נגדי. וכל דא אוליפנא לן אורייתא דכלהו אחידן בה בשכינתא ברזא דשבע.

ת“ח אברהם בוצינא קדמאה קדישא דעלמא, כד בעא לסלקא בדרגיה לא יכיל עד דסליק באינון תלת דרגין עילאין דאינון לעילא מחולקא דיליה. כיון דאישתמודע ליה קב“ה מגו אינון תלתא דאינון עתיקא ואו“א דנגיד מנהון נהירו לתתא, אז אחיד לחולקיה נהורא קדמאה דאיקרי יום ראשון. וכלהו אדביק לון [p. 523] מגו ההוא אספקלריא דשלטא לעילא, דבהו ממש לא הוה ב“נ דאשתמודע כלום. ועל דא תנינן בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, בן שלש שנים דייקא.

ות“ח דהני שלש שנים בגין דשכינתא איקרי בת שבע ולא יכיל לאתדבקא בהדה עד דאיסתלקא לאישתמודע מטה ולאיתנהרא ולאנהרא לכל מאי דאיהו לתתא באינון שלש דרגין עילאין דעם אינון ז’. שבע ושלש, הא עשר דרגין עלאין, רזא דאמא דקב“ה.

וכיון דהוה מתנהיר באינון שלשה בעא לסלקא באינון שבע, דכתיב ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן לבדיהון. ורזא דא רמז ליה לאבימלך דלא ישלטון עליהון בנוי עד דישתלימו אינון שבעה זכאי קשוט בישראל לתתא לקביל אינון דרגין [כז ט“א] דלעילא. כיון דישתלמון יהא עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה בקיומא שלים.

[p. 524] דוד דאיהו שביעאה ויתער לההיא בת שבע דלעילא, דאיהי נקמא נקמתהון דישראל ויתפרע מנהון, הה“ד (ש“ב ח:1) ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם, ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים. מאי ויהי אחרי כן. בתר דאשתלימו ישראל והוו כגוונא דלעילא, כדין ויך דוד את פלשתים ויכניעם. דהא עד השתא לא יכילו ישראל למיתבר תוקפיהון. והא איתערו חברייא בההוא מתג האמה ואוקמוה.

ות“ח האי דרמז ליה אברהם בכבשות הצאן ולא בעזים בגין דאינון מסטרא דחסד מאינון ממנן דינקין מסטרא דימינא, ינקין אילין לתתא, ואינון כבשים תחות שולטניהון. ואברהם אחיד לחולקיה, דרגא [p. 525] ימינ“א, חס“ד, בכלא דרגא דחכמתא. וע“ד תנינן מאן דשרי גו עאנא, לא איתנזק לעלמין, ואי איהו שרי בגו עזים, כמה גרדיני נימוסין קודמין לקבליה לאסטאה ליה, בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא.

אבל כד אתא יצחק למגזר עמיה קיים, גזר עמיה בשכינתא דאיתגליא מגו ההוא בירא, ההוא דכתיב ויקרא אותה שבעה.

ת“ח אברהם קרא ליה להאי בארא דמייא נובעין באר שבע, יצחק קרא לה שבעה. מאי בין האי להאי. אלא בגין דיצחק אחיד לחולקיה דרגא דפחד, דאיהו דינא, וע“ד אוסיף בה ה’. וה’ בכל אתרא דינא הוא, וסימנך (יחזקאל טז:43) הא דרכך בראש נתתי. ועל דא כתי’ ויקרא אותה שבעה. ולא עבד בחרפן כמא דעבד אבוי, וכלא ברזא דחכמתא, ואוסיף בה ה’ לאחזאה דהוא חולקיה.

 

[p. 526] ת“ח כד ברא קב“ה עלמא, ברא ליה בדינא. כיון דחזא דלא מתקיים שתף עמיה חסד, הה“ד ביום עשות יי’ אלהים ארץ ושמים. ואוקמוה באברהם איתקיים עלמא.

בג“כ האי בירא ביתא דעלמא. על שם כך איקרי אבן שתיה, הה“ד על כן שם העיר באר שבע, אע“ג דידבק ביצחק, דכתיב ויקרא אותה שבעה. שמיה באר שבע כבירא דאברהם, ולא באר שבעה, הה“ד וימינו תחבקני.

 

[p. 527] ות“ח, ד’ מאינון שבעה זכאי קשוט כד בעו לאתקרבא בשכינתא ברזא דשבע, כלהו ערעו בהאי באר דלא פסקין מימוי לעלמין. אברהם כרי לה להאי בירא בגין דאיהו אוליף לון לבני עלמא דינדעון לקב“ה ויפלחון ליה. וכיון דכרי לה אפיק מיין נבעין דלא פסקין לעלמין. וכיון דמת אברהם מה כתיב. וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו, וגו’.

בארת כתי’, לישנא דנוקבא, והאי בירא חד הוה, דכתיב באר שבע. וקרינן ליה בארות דמשמע דסגיאין הוו. משום דהאי בירא מתחזי לון לאבהן בכל דוכתא דהוו אזלין, והוה מתחזי לון כבירין סגיאין.

כיון דמילאו פלשתים עפרא, הוה עלמא שמם דלית דידע לקב“ה. כיון דאתא יצחק מה כתיב, וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו. מאי וישב, אלא דאתיב עלמא לתיקוניה ואוליף לון לבני עלמא דינדעון ליה לקב“ה. הה“ד ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו. וישב יצחק עם באר לחי רא“י.

[p. 528] ממאן הוא האי בירא. ממאן דכל חיין עילאין ותתאין וקיומיהון תליין ביה. וחזי כלא, הה“ד (דניאל ב:22) ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרי.

ות“ח, אינון עבדי יצחק [כז ט“ב] בגין דאינון מסטרא דדינא קשייא, כד חפרו לה מה כתיב. שטנה, והא אוקמוה. עד דאתא איהו ויחפר באר אחרת ויקרא שמה רחובות, ודאי. אבל עבדי אביו, בגין דכלהו אתיין מסטרא דימינא, לא הוה שטנא בעלמא, ולא נפיק דינא בהאי בירא לאשטנא לון כד לא מכשרי עובדיהון.

ומהאי בירא איהו פתחא למינדע ליה לקב“ה, הה“ד (תהלים קיח:19) פתחו לי שערי צדק, אבא בם אודה יה.

ועד דלא סליק יצחק מעלמא בריך ליה ליעקב ושלחיה ללבן לאזדוגא. וכד אזיל לחרן מה כתיב, וירא והנה באר בשדה. כיון דחזא יעקב יקרא דקב“ה מגו ההוא בירא דאקרי באר שבע, כדין א“ל ללבן אעבדך שבע שנים ברחל וגו’.

[ט 116א] [p. 529] ות“ח, אע“ג דהאי בירא בבאר שבע הוה, עם כל דא בכל אתר דאבהן אזלין הוה אזיל עמהון, והוא הוה אזיל עם ישראל במדברא. וכיון דחזא יעקב שלימא דאיהו אזיל עמיה, מה כתי’. (בראשית כט:2) וירא והנה בא“ר בשד“ה, כמאן דחזי מדיליה, מה דהוה הכא חזייה הכא. כדין בעא לאזדווגא בשכינת“א ברזא דשב“ע ואמ’ ליה ללבן, (שם:18) אעבד“ך שב“ע שני“ם ברח“ל בת“ך הקטנ“ה, דייקא. וכלא ברזא דחכמתא. כדין אמ’ לבן, (שם:19) טו“ב תתי אותה לך, הה“ד (תהילים קמה:9) טוב יי’ לכל גו’.

כיון דאתא יוס“ף, יסודא דעלמא, מה כתי’. (בראשית לז:2) אלה תולדות יעקב יוסף גו’. וכי תולדות יעקב לא הוו אלא יוסף. והא הוו ליה כמה שבטין זכאין. אלא שבחא דכל אינון תולדות, קיומא דעלמין כולהו, מאן איהו. יוס“ף בן שבע עשרה שנה, ואיהו אחיד בקב“ה יתיר מכולהו, אחיד לתתא ברזא דשב“ע, ואחיד לעילא ברזא דעשר. הה“ד בן שבע בקדמיתא, והדר עשרה.

[p. 530] וסליק מתתא לעילא ויתיב ברישיהו דאבה“ן וזן לון, דהא בגיניה נחית ההוא משח רבות ממוחא סתימאה לקיומא דכולא.

ואיקרי צדי“ק לעילא, הה“ד (משלי י:25) וצדי“ק יסו“ד עול“ם, דבגיניה מתקיימין כולהו ברזא דשב“ע לתתא, הה“ד (משלי ט:1) חצבה עמודיה שבע“ה, וכתי’ צדי“ק יסו“ד עול“ם. ודא הוא דאחיד לתתא ביסודא דיאהו לתתא ברזא דשב“ע ואחיד לעילא ברזא דעש“ר, וסליק לעילא מכולהו עד רישא דמוח“א. ובגין דא כתי’ בברכתיה דיוסף (דברים לג:15) ומרא“ש הרר“י קד“ם.

[p. 531] מאן יתיב ברישיהו דאינון שבע הרים רמין דעלמא מתקיים עליהו. הוי אימא, דא יוס“ף, דתלתא זכאי קשוט דאחידו בה בשכינת“א יתבין מימיניה, ואינון אברהם יצחק ויעקב, ותלתא משמאליה, ואיהו יתיב ברישיהו, הה“ד (דברים לג:15) ומראש הרר“י קד“ם. בגין דאיהו יתיב לעילא מנייהו ברזא דעש“ר דמפרשאן ביה, הה“ד (בראשית לז:2) בן שב“ע עשרה שנה, אחיד לעילא ותתא, לקיימא עילאין ותתאין. ויתיב באמצעיתא כגוונא דאינון שית קני מנרתא, וקנה אמצעיתא קיים לכולהו.

הכי צדי“ק לעילא, דאיקרי שב“ת איהו באמצעיתא כמלכא, הה“ד (בראשית מב:6) ויוסף הוא השליט על האר“ץ, דייקא. ועל דא פתחת אוריתא למללא בשבחיה ולמימר, (בראשית לז:2) אלה תולדות יעקב יוסף.

מאן אינון תולדות יעקב שלימא בעלמא כד איתותב בארע“א עילאה, הה“ד (בראשית לז:1) וישב יעקב באר“ץ מגורי אביו. ואע“ג דאיתיליד יוסף בחרן, עם כל דא לא סליק בדרגא דא אלא כד הוה יעקב שלימא באר“ץ מגורי אביו, ארץ עלאה.

ומ“ט מגורי אביו, אלא ודאי דשליט מדת דינא דאתיא [p. 532] מסטרא דאבי“ו בארע“א, ובגין דא בעי בר נש למדחל ממדת דינא דלא ישלוט בעלמא, דהא יעקב שלימה דחיל הוה מאבו“י, דייקא, בגין דלא קיים כבוד אב ואם עשרין ותרין שנין דהוה בבית לבן, ואישתלים ליה הכא ביוסף כ“ב שנין, הה“ד (בראשית לז:2) אלה תולדות יעקב יוסף.

מאן הוא כללא דכולהו, קיומא דעלאין ותתאין. הוי אימא דא יוסף. ומאי הוא תושבחתיה, דאיהו (בראשית לז:2) בן שב“ע עשר“ה שנ“ה.

וכדין שאילת אורייתא, מה עובדוי דההוא יוסף צדיקא. [116ב] כדין אתיב ליה תור“ה שבכת“ב, (בראשית לז:2) היה רועה את אחיו בצאן. רזא מש“ם, דכתיב (בראשית מט:24) רועה אב“ן ישראל. ודאי איהו רעי להו וזן להו לאחוהי ומקיים עלמא כוליה, הה“ד (משלי י:25) וצדי“ק יסו“ד עול“ם.

ואיהו אקרי צדיק בגין דאיהו נטיר לההוא ברי“ת, דאיהו ברזא דיו“ד, ואיהו כללא דאינון עשר, ולא אעיל ליה באתר נוכראה. ולא בעא [p. 533] לאכחשא גופא דלעילא ולאסתאבא באשת זנוני“ם, אש“ת פוטיפר“ע.

וכי תימא, במאי רעי להו לאחוהי וקיים לון בעלמא. בצא“ן, ודאי, בתמידין דאינון מקרבין בכל יומא, דאינון מצאן. ורזא דמלה שנה היה רועה את אחיו בצאן, באינון (שמות כט:38) כבשים בני שנה.

וכדין שאלת אוריתא דבעל פה דקב“ה יהבה לבנוי ברחימו סגיאה דרחים לון, יהבה לגלאה להו רזין עלאין, ואמרת, התינח בשעתא דמקדשא בשלמותיה, דמקרבין ביה אינון תמידין, אבל בשעתא דחריב בי מקדשא בחוביהון דישראל ולא מקרבין לון, במה רעי להו.

[p. 534] כדין אתיבת אוריתא עילאה, והוא נע“ר, ההוא דהוה מלך עד האידנא והוא שליט, הה“ד (בראשית מב:6) ויוסף הוא השליט על הארץ, וכתי’ ביה (קהלת ד:14) כי מבית הסורים יצא למלוך. אשתאר השתא בחוביהון דישראל נע“ר, הה“ד (ישעיהו יט:5) ונה“ר יחרב ויבש. ההוא דהוה נה“ר עילאה אתהפך נע“ר, ועל דא כתי’ (קהלת י:16) אי לך ארץ שמלכך נע“ר.

בשעתא דמלכך דהוה נה“ר איהו נע“ר ואזיל בגלותא עמהון דישראל, צדי“ק וכנס“ת ישרא“ל, ורעי להון לשאר עמין בגין דיתזון ישראל ביניהו, הה“ד (שיר השירים א:6) שמוני נוטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי. שמוני, חוביהון דישרא’. נוטרה את הכרמים, אינון שאר עמין. אינון דאיקרון כרמי שלי, הה“ד (ישעיהו ה:7) כי כרם יי’ צבאות בית ישראל (שיר השירים א:6) לא נטרתי כדקיאות.

[p. 535] ווי לון לבני עלמא כד ההוא דהוה מל“ך אתהפך לנע“ר, ההוא דהוא נה“ר עילאה, דנהיר לכלא, איהו אתנער מטיבו עלאה דמוח“א סתימאה. אבל לזמנא דאתי יתוב צדיק עם כנסת ישראל מן גלותא. והא אוקמוה דכתי’ (ישעיהו כז:13) ובאו האובדי“ם בארץ אשור, דא צדי“ק וכנס“ת ישרא“ל, דאינון אבדו שפע חולקהון. צדי“ק, דכתי’ (ישעיהו נז:1) הצדי“ק אבד כנס“ת ישרא“ל, דכתי’ (ירמיהו ט:11) על מה אבדה האר“ץ.

כדין שאילת אוריתא, מאן גרם דיפסקון ברכאן דאתיין לעלמא על ידא דההוא צדיק, דאיהו (תהלים פ:2) רוע“ה ישראל.

כדין אתיבת ואמרת, (בראשית לז:2) ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם, ההוא דבה רעה, ודחבו אינון שבטין בההוא צדיקא גרם לון מניעו דברכאן דאתיין לון על ידוי דעשו חייבא, וגרם לון דיתחרב בי מקדשא.

[p. 536] ובדא הוא רזא דר’ עקיבא וחברוי, אינון עשרה דאתקטלו על ידוי דעשו, ואוקמוה. ות“ח יקרא דקב“ה, דעל ידוי דעשו תבע ליה לההוא עלבונא דההוא צדי“ק, אע“ג דיוסף שטניה דעשו, ואוקמוה.

ומאן גרם תלתא פורענין אלין. הה“ד על שלשה פשעי ישראל. לקבל אינון תלתא הוו פורענין תלתא, מניעו דברכאן וגלותא וחריבו דבי מקדשא, וכולהו תליין האי בהאי. ות“ח, תלתא זימנין חבו בההוא זכאה. חדא, (עמוס ב:6) על מכרם בכסף צדי“ק, דייקא. וחדא, דרמו יתיה לגובא ובעטו ביה בסנדליהון, הה“ד (שם) ואביון בעבור נעליים. וחדא, דאשלחו כתונא דעליה, הה“ד ועל בגדים חבולים יטו אצל כל מזב“ח, ודאי.

[p. 537] אינון בגדים, דאינון כתונא דפיוסא לפייסא למטרונית“א, לחפאה לההוא מזב“ח, אינון מה עבדו. עבדו בהו חבוליא ונטו להו מההוא מזב“ח. כדין האי מזב“ח נטלא מנהון נוקמהא, הה“ד (שם:8) ויי“ן ענושי“ם ישתו בי“ת [ט 117א] אלהיה“ם. ההוא יינ“א דאיקרי כו“ס החמ“ה וכו“ס התרעל“ה, איהו עונשיהון.

ומאן אתי לון מבית אלהיה“ם. ההוא אתרא דאיקרי בית אלהיהם חלף ההוא יינא דמינטרא דהוו שתאן. ואינון גרמו דאסטיאו ההוא נהירו דברכאן מההוא (שמות ל:28) מזב“ח העולה דחפיא גדפהא עליהו, כאימא על בניא. הה“ד יטו, יטו ודאי, כד“א (במדבר כ:21) ויט ישראל מעליו. יטו, ודאי, לההוא שפע דברכאן דלא אתיין לון דהוו אתיין על ידיה. ועל דא, מכאן אוליפנא מאן דמצלי דינא גרים מניעו דברכאן דאתיין מצדי“ק לצד“ק. הה“ד לא תטה משפ“ט, צד“ק צד“ק תרדוף למען תחיה וירשת את האר“ץ.

[p. 538] וכל שאר חובין דכתיבין בההוא ענינא דשלשה פשעי ישראל לא הוו ממנינא דאינון שלשה, בגין דלא חבו ביה בההוא צדיק אלא בהני תלתא דאמרן.

ותא חזי, עד דיתמחון אינון חובין בדמעתהון דישראל וייתי עמהון ההוא צדי“ק דזבינו לא יכלין לשיצאה לעשו מעלמא, הה“ד (עובדיה א:18) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו’. ואש בלא להבה לא אכיל כל כך. וכיוון דייתי ההוא זכאה עמהון כדין כתי’ (שם:21) ועלו מושיעי“ם בה“ר ציו“ן לשפוט את הר עשו גו’. מושיעים, תרין, יעקב ויוסף, ומלוכה אזדווגת בהו.

כדין שאלת אוריתא ואמרת, דילמא חס ושלום יגרמון אינון חובין וידחון לההוא צדיק“א מאתריה דהוה יניק בקדמיתא וזן לעלמא.

כדין אתיבת אורית“א שבכת“ב, לא, ודאי. דהא לא שביק ליה קב“ה אלא רחים ליה יתיר ומני ליה שליט על עלמא למיזן ולמרעי ליה, ולמיזן להו לישראל כל זימנא דאינון נטרין ההוא שבת, דאיתיהיב לון לקבליה לכפרא ההוא חובה דחללו להא שב“ת עלאה. קב“ה חס עליהו ורעי לון על ידוי, הה“ד (בראשית לז:3) וישרא“ל אהב את יוס“ף מכל בניו וגו’.

[p. 539] ישרא“ל עילאה רחים ליה ודכיר ליה ולא שביק ליה לעלמין. מ“ט, כי בן זקונים הוא, יתיב ברישיהו דאינון זקוני“ם עלאין דהוו בעלמא, דאינון (דברים לג:15) הרר“י קד“ם. דברישיהו כתי’ (בראשית כד:1) ואברהם זקן בא בימי“ם, באינון יומי“ן עילאין. ובסופיהו כתי’ (מלכים א א:1) והמלך דוד זקן בא בימי“ם.

ומ“ט רשים לון אוריתא להני תרי יתיר מכל שאר אבהן ואמ’ לן דיוסף, מעלי מנייהו. אלא בגין דארבהם הוה קדמאה, וחפר ליה להאי ביר“א דמיין נבעי“ן בעלמא, ואיהו אבוהון דכולהון. ודוד דאיהו מלכא, הה“ד (יחזקאל לז:25) ודוד עבדי נשיא להם לעולם, וכתי’ (תהילים פט:37) כסאו כשמש נגדי. עם כל דא שלים הוא מכל סטרין יתיר מנייהו, ואיהו יסוד“א דכל עלמא, ואיהו ארונ“א דסהדותא, ואיהו יתיב ברישיהו, ואיהו יתיב תלתא מימינא ותלתא משמאליה, והא אוקמוה.

כדין (בראשית לז:3) ועשה לו כתונת פסים, עבד ליה לבושא לההוא צדיק“א, לבושא דפיוסין לפייסא ביה מטרונית“א ולאזדווגא כחדא. כדין צדי“ק וצד“ק אשתכחו כחדא, וכל עלמא בחדווא בשעשועא. ונטיל ליה להאי צד“ק תחות גדפוי, בההוא כתונת עלאה דפיוסים דעליה, ואפיקו נשמתין לעלמא בההוא ליליא שביעאה דשבתא, לארקא על בינייהו, דאינון מזדווגין מלילי שבת ללילי שבת. וכלא ברזא דאינון שב“ע דאמרן.

[p. 540] אתא משה ואחיד לחולקיה נצ“ח, ואחיד בה בשכנת“א. ואתגליא עליה בההוא ביר“א, הה“ד (שמות ב:15) וישב על הבאר. כדין אחיד בה ברזא דשבע, הה“ד וישב על הבא“ר, וסמיך ליה (שם:16) ולכהן מדיי“ן שב“ע בנו“ת. ולא כתי’ וליתרו, אלא לההוא כהן דלעילא, דאיהו זן לעלמ“א. שב“ע בנן הוו ליה, ואינון שב“ע תקונא דהאי בא“ר.

 

ת“ח, כתי’ (ישעיה סג:12) ומוליך לימי“ן משה זרוע תפארת“ו. כיון דאמ’ מוליך [117ב] לימין משה, אלמא משה מימינ“א דמלכא הוא. והדר אמ’ זרו“ע תפארת“ו, אלמא לשמאלא דמלכא הוא. אלא האי קרא רזא דחכמתא הוא, והכי הוא, מוליך לימין משה זרוע תפארתו. אע“ג דאיהו מליואי, דאינון מסטר שמאל“א ואיהו זרו“ע תפארתו, איהו דאחיד לחולקיה מדת תפאר“ת ויניק מזרוע דאיקרי גבור“ה, הה“ד (שם סב:8) נשבע יי’ בימינ“ו ובזרו“ע עוז“ו.

[p. 541] ותנינן ימינו, זו תורה, הה“ד (דברים לג:2) מימינו אש דת למו. זרוע עזו, אלו תפלין, הה“ד (תהלים כט:11) יי’ עוז לעמו יתן. ועל דא אוריתא כלילא רחמי ודינא. רחמ“י, מימינ“ו. אש דת למו, דינ“א.

דתנינן, קללות שבתורת כהנים משה מפי הגבור“ה, דאיהי שמאל“א, אמרן. ואע“ג דאיהו אחיד לחולקיה זרוע תפארתו, עם כל דא מוליך לימין משה, דא הוא ירכ“א ימינ“א דאיקרי נצ“ח. הה“ד מוליך, דייקא.

מכאן אוליפנא דאית שמאל“א דאיהי ימינ“א לגבי שמאל“א תתאה. דהא אע“ג דאהרן מכהני, דאינון מסטרא ימינ“א, לא אחיד לחולקיה אלא מדת ההו“ד. אלמא איקרי שמאל“א לגבי שמאל“א עלאה דמשה דהדרא לימינ“א. [p. 542] הה“ד (שמות ד:16) והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים.

כתי’ ולכה“ן מדיי“ן שב“ע בנו“ת ותבאנה ודלינה גו’.

ולכה“ן מדין, כמא דאוקמוה.

שב“ע בנו“ת, אלין שב“ע כתר“י מלכא דאחידין אבהן דעלמא בהון בפסוק (דה“א כט:11) לך יי’ הגדול“ה והגבור“ה והתפאר“ת גו’.

[p. 543] ותבאנ“ה ותדלנה, דלאן אינון צדיקים מההוא מקורא עלאה מהאי בא“ר, כד“א (שמות ב:16) ותמלאנה את הרהטים, כד“א וירץ, ורהט. אלין אינון מלאכי שליחן דעל ידיהו אתיין ברכאן לעלמא.

וכל דא למה, (שם) להשקות צאן אביהן, כד“א ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם. אלין אינון ישראל, דאיקרון אדם.

(שמות ב:17) ויבואו הרועים ויגרשום, כד“א (ירמיהו יב:10) רועים רבים שיחתו כרמי, אלין אינון שאר עמים. (שמות ב:17) ויקם משה ויושיען, דא אוריתא דאיתיהיבת על ידא דמשה, איהי משיזבא לון.

כיון דישראל הדרן בתיאובתא לגבי מאריהון ולעאן באוריתא, מה כתי’. ותבאנה אל רעואל אביהן, ההוא דהוה עד השתא כה“ן מדי“ן ויתיב על כורסיא דדינא עליהו. כיון דאינון הדרו לגביה אשכחו דאיהו רעוא“ל, [p. 544] רעי בהו וצבי בהו, ולא שביק לון לעלמין.

 

כדין ההוא סבא פתח פומיה בחכמתא עלאה ואמ’ להו, (שמות ב:18) מדוע מהרתן בא היום. כלומ’ מאן גרם לכו דתהדרון בתיאובתא ותיתון למתבע ההוא חס“ד עלאה דאיקרי יום. כדין מה כתי’, (שמות ב:19) ותאמר“ן איש מצרי הצילנו מיד הרועים.

איש, כד“א, (במדבר יב:3) והאיש משה ענו מאד. מצרי, דה“א אפיק לן מארץ מצרים.

[p. 545] ד“א, איש מצרי, דההוא אי“ש כד אנן לא מתעסקי באוריתא איהו מצר“י, יתיב בעקתא עלן. וכד אנן הדרן בתיואבתא, (שמות ב:19) הצילנו מיד הרועים וגם דלה דלה לנו.

מ“ט דלה דלה תרי זמני. אלא דלה לעילא, רזא משה מפי הגבורה. דלה לתתא, רזא משה מפי עצמ“ו. דא הוא מדת הנצ“ח דאיהו דלה מתמן אינון ברכאן עלאין לאשקאה לון, הה“ד (שם) וישק את הצאן.

והאי דקארי להו בההוא שעתא (שמות ב:16) שב“ע בנו“ת, בגין דהוו ישראל בההיא שעתא בגלותא. אבל כיון דאינון על ארעהון, איתהדרו למיהוי בנ“ן נוקב“ן בני“ן דכרי“ן, הה“ד (שופטים א:16) ובני קני חותן משה עלו. עלו, ודאי.

זכאין אינון ישראל דקב“ה רעי בהו ולא שביק לון לעלמין ויהיב לון אוריתא על ידא דההוא רעיא מהימנא, הה“ד זכרו תורת משה עבדי, ואיהי מגינה עליהו בגלותא. דאי לאו אוריתא לא יכלין למיקם בין שאר עמין, וכיון דאינון הדרן לאוריתא, דכתי’ זכרו תורת משה עבדי, כדין זמינא פורקנא [p. 546] ונהירו דברכא לון, הה“ד (מלאכי ג:23) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא גו’.

ת“ח, כתי’ (שמות יג:19) ויקח משה את עצמות יוסף עמו, [118א] דא אוריתא, דאיהו תוקפיהו דיוסף, תורה שבכת“ב.

אתא אהרן ואחיד לחולקיה מדת ההו“ד, הה“ד (שמות כח:2) לכבוד ולתפאר“ת. וכדין אחיד בה בשכינת“א ברזא דשבע, הה“ד (שמות ו:23) ויקח אהרן את אלישב“ע בת עמנדב. ועל דא איתיהיב אוריתא על ידיהו דמשה ואהרן בגין דאינון אחידו לחולקיהו אינון תרין כרובי“ם דלעילא, דאישתמע קלא מביניהו, דאינון נצ“ח והו“ד. ועל דא תנינן, קללות שבתורת כהנים, משה מפי הגבור“ה אמרן. קללות שבמשנה תורה, משה מפי עצמ“ו אמרן. [p. 547] מפי עצמ“ו, דייק“א, מהאי מדה דאחיד בה ואוקמוה.

אתא דוד ואחיד בה שכינת“א ברזא דשב“ע, הה“ד (מל“א ב:11) בחברון מלך שבע שנים. בחברון, לאתחברא עם אבהן דבחברון למהוי רתיכא עלאה. כדין נסיב לה להאי ב“ת שב“ע, כד“א (שמואל ב יא:3) הלא זאת ב“ת שב“ע בת אליע“ם אשת אוריה החתי. הלא דא היא בת שבע, דאיהי בת אל“י דאחדין לה לעם קדישא דיליה.

נ“א. סיתר“א דימינא דאיקרי אל, דכתי’ (בראשית כד:1) ויי’ ברך את אברהם בכל. ותנינן, בת היתה לו ובכל שמה, ואיקרי על שמיה דאיהו חפי ליה להאי בירא, וכתי’ ביה (בראשית יח:19) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו’.

ת“ח, האי דרגא איקרי שמור ואיקרי (בראשית יח:19) דרך יי’. וכד ישראל עבדין (שם) צדקה ומשפט אז נטרין להאי ארוסה דלא יקרב בה ערל וטמא. [p. 548] בגין כך דוד (שמואל ב ח:15) עושה משפט וצדקה לכל עמו לנטרא להאי דרך עילאה וכיון דהוא נטיר לה כדין ויואב על הצבא, איהי מגיחת קרבא בעממיא וכל דיני דמלכא בידהא יתמסרון.

ורזא דאתיהיבת בת שבע לאוריה מקמי דוד ורזא דאיתהיבת ארעא קדישא לכנען, כלא במתקלא חד סלקא, ואוקמוה. ואלמלא דאכלה דוד פגה, לא הוה פסיק מלכותא מישראל לעלמין, דהכי הוא דינא למיהוי מלכותא דארעא מעין מלכותא דרקיעא.

[p. 549] עם כל דא, כיון דאהדר בתיאובתא קמי מאריה ההוא ברא דיתיליד מנה הוה שלמה וסליק לעילא, הה“ד (דברי הימים א כט:23) וישב שלמה על כסא יי’ למלך. ועל דא תנינן, ביומוי דשלמה מלכא קיימא סיהר“א באשלמותה ואוקמוה. וכלא חד, כולהו עשר.

 

(בראשית לז:5) ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו גו’.

ר’ פתח ואמ’ (משלי יח:10) מגדל עוז שם יי’ גו’. כמה אית לון לבני נשא לאשתדלא באוריתא, אילנא דחיי, דכל מאן דזכי לה זכי לכל טבאן דעלמא. ולא עוד אלא דאחיד בשמא דמלכא ואיסתמיך ביה, דהא אוריתא שמא דקב“ה.

[p. 550] ות“ח, יוסף הצדיק אחיד באורייתא דאיקרי תור“ה שבכת“ב יתיר משאר אחוי. ועל דא תנינן כל מה דאוליף יעקב מעבר מסר ליה ליוסף, בגין דבן זקונים הוה ליה. וכיון דחמא קב“ה תיאובתא דההוא צדי“ק לאתדבקא בטוב ולסלקא בדרגא דיליה אתער עלוי ברזא דחילמא.

מ“ט איקרי חילמ“א. בגין דחמי ליה בר נש כד איהו בחלימות“א ובתוקפא דנפשא.

[p. 551] וכד סליקת נפשיה לעילא חמא ההוא דרגא דזמין לאתדבקא ביה ברזא דכתי’ (בראשית לז:7) והנה אנחנו מאלמים אלומים, לישנא דתקיפו, כ“ל דאלים גבר. ובאן אתר אנן מתדבקין. (שם) בתוך השדה, בגו לגו.

(שם) והנה קמה אלומתי וגם נצבה, ברזא דהוא אחיד בדרגא עילאה יתיר מכולהו, והה“ד (משלי יח:10) מגדל עוז שם יי’ גו’. בגיני כך, קמה, ודאי, בקיומא שלים, ברזא דצדי“ק יסו“ד עול“ם (שם י:25), [118ב] קיימא למסמך עלמא. וגם נצבה. וגם, לאכללא ביה כנסת ישראל, דכתי’ נצבה, רזא דה“א תתאה דלא איתפרשא מההוא דרגא, לינקא מיניה.

(בראשית לז:7) והנה תסובינה אלומותיכם, כולהו תריסר שבטין עם מנשה ואפרים מסתחרין וקיימין תחות ההוא ימ“א דחכמת“א תתאה, דכתי’ (מלכים א ז:25) עומד על שני עשר בקר שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה ושלשה פונים מזרחה, והי“ם עליהם מלמעלה. רזא דה“א תתאה דאתתקנא עליהו דהנהו שבטין ואיקרי ים, הה“ד (קהלת א:7) כ“ל הנחלי“ם הולכים אל הי“ם, בגין דהאי כ“ל איתדבק בה בקדמיתא. וכדין שאר דרגין עילאין, דאינון שש“ת ימ“י בראשי“ת, דאינון ינקין מראשי“ת עילאה, דאקרי חכמה עילאה.

[p. 552] ולקביל רזא דא קיימין סחור סחור למשכנא, (במדבר ב:2) איש על דגלו באותות, ובגין כך כתי’ דגל מחנה אפרים (במדבר ב:18) ולא כתי’ יוסף, בגין דהוא לעילא אחיד בההוא (משלי יח:10) מגד“ל עו“ז. ובגין כך (בראשית לז:7) ותשתחוין לאלומת“י, דהוא דרגא דילי.

ת“ח, כתי’ (שם:8) ויאמרו לו אחיו המלוך תמלו“ך עלינו, ברזא דדרגא עילאה דידך. (שם) אם משול תמשול בנו, ברזא דלתתא. כדין (שם) ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותי“ו, ברזא דשלטנותא דלעילא. (שם) ועל דבריו, ברזא דשלטנותא דלתתא. הה“ד (שם מב:6) ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ. הוא שביר בקדמיתא, הה“ד (תהלים קמה:15) עיני כ“ל אליך ישברו. והדר משביר לכל עם הארץ, הה“ד ואתה נותן להם את אכלם בעתו. מאי בעת“ו, אלא ודאי, בעת“ו, דההוא צדי“ק, ההוא דרגא דיליה, מתמן נפיק כל טבאן לעלמא.

[p. 553] ת“ח, כתי’ (שם לז:9) ויחלום עוד חלום אחר. ברזא דשלטנותא דלתתא, דאיהו שליט עליהו. וכיון דאחמו אחוי כדין קניאו ביה.

ת“ח, מה כתי’. (בראשית לז:12) וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם. מאי א“ת, דא כללא דאוריתא דהוו אזלין לאולפא בשכ“ם בגין דהוא חולקהו“ן דיהב לון קב“ה בהאי עלמא לאולפא אורחהא ולסלקא לעילא. ואינון לא אוליפו לה כדקיאות ולא קיימוה כדקא חזי. בגיני כך נקוד על א“ת.

כדין אמ’ ליה ההוא סבא לההוא צדיק, הלא (בראשית לז:13) אחיך רועים בשכם ואינות משתדלין באוריתא. (שם) לכה ואשלחך אליהם, לאתתקנא בהו. כדין, (שם) ויאמר [p. 554] לו הנני. אע“ג דהוה ידע דהוו סנאין ליה ולא אתמנע מלמעבד תיפקדתא דאבוי.

כיון דאשכחיה גבריאל דהוה תעי בההוא שד“ה, דהוה חשיב בליביה דהוו אחוי קיימין בקיומא שלים לאתקנא ההוא שדה על סמכוי. ואינון לא עבדו הכי, אלא אזלו לאתר אחרי דלא הוה חזי לאתדבקא ביה. כדין אזלי אוף הוא לתמן וגלי מההוא שד“ה, ואזל בתריהון לאתבותהון בתיאובתא לגבי ההוא שדה דלא יסטון מאורחא דאוריתא לאחסנא ירותת ההוא שד“ה בשלימו כדקא חזי.

ואזל ואשכח דהוו יתבין (שם:17) בדותן. ת“ח, האי דות“ן אתרא דדינא קשיא הוא, והכי איקרי בגין דאיתמליאו על ההוא צדיק נכלי דתות לדחאותיה מאתריה. וכדין כתי’ (בראשית לז:18) ויראו אותו מרחוק, בגין דאיתרחקו מארחא קדישא דאתדבק בה ההוא צדיק, ארחא דחיי.

[p. 555] וכדין, (שם) ויתנכלו אותו להמיתו. ת“ח, עני חשוב כמת. מ“ט, בגין דחסר מיניה ההוא כ“ל. בגין כך אינון בעו לדחאה ליה מאתריה, דאיקרי כ“ל ויהיב שפע זוהרא לאר“ץ ישרא“ל, דאיתדבקותיה לאו איהו אלא בה. ואינון בעו לדחאה יתיה מינה ולממנע מיניה ההוא טיבותא עילאה. וכדין, איתערו שמעון ולוי, דאינון [119א] מסטרא דדינא לאעדאה מיניה ולאפרדא מיניה ההוא (שם כו:19) בא“ר מי“ם חיי“ם מקורא קדישא דאתדבק ביה, ולמירמי יתיה באתרא מסאבא, חולקא דשאר עמין דאתי מסטרא מסאבא, הה“ד (שם לז:20) ונשליכהו באחד הבורו“ת חולקא דשאר עמין.

[p. 556] ת“ח, כתי’ (שם:23) ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף גו’, אשלחו מיניה סיועא דאיתיהיב ליה מלעילא, דהוא כתונת פיוסים, לפייסא מטרונית“א, לאתדבקא בכנסת ישראל. הה“ד (שם) כתנתו, חולקיה ועדביה.

(שם) כתונת הפסים אשר עליו, דפריסא פריסא דגדפהא עלוי מלעילא. כיון דאיתדחי ההוא צדי“ק מאתריה יהבו אתרא לההוא סטרא מסאבא לשלטא בעלמא, הה“ד (שם:31) וישחטו שעיר עזים, דא הוא דאתי מסיטרא דינא, חולקיה דעשו. כדין איתכסי סיהר“א בגלותא, הה“ד (שם) ויטבלו את הכתנת בדם, סאיבו אתרא דמקדשא ואתיהיב רשותא לחיוי“א לשלט“א בעלמא, וכדין עלמא בגריעו סגיאה. הה“ד (שם:24) ויקחוהו וישליכו אותו הבור“ה, והבו“ר רק, אין בו מי“ם, נביעו דחסד“א לא אית ביה בגין דהוא אתרא דמסאבותא. אבל נחשים ועקרבים יש בו, אינון דחקין לון בגלותא, הה“ד (ירמיה ח:17) נחשים צפעונים אשר אין להם לחש גו’. בגין דאתון סאיבתון מקדשא דאיהו לכון סעדא עילאה ואתדבקתון בפולחנא נוכראה.

[p. 557] כדין, (בראשית לז:28) ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו וגו’. ויעברו אנשים מדינים, דאינון מסטרא דאש“ת מדיני“ם ובי“ת חב“ר (משלי כא:9). סחרי“ם, דאינון סחרין ומסבבין לאתר דדינ“א קשיא. וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעלים גו’, ויביאו את יוסף מצרימ“ה, אתרא דשלטנותא דשאר עמין, אתרא דגלותא. ועם כל דא סיוע דקב“ה לא אתעדי מיניה, מההוא צדיק, הה“ד (שם לט:21) ויהי יי’ את יוסף. תא חזי, כתי’ ברזא דמהימנותא (תהלים קמה:9) טוב יי’ לכל ורחמיו על כל מעשיו.

 

[כז ט“ב] לקביל אינון שבעה זכאין פקיד קב“ה באורייתא לקרבא קרבן מוסף בשבע זמנין בשתא בגין לאוספא להו עדונין ותפנוקין מבי מלכא, דישבעון אבהן בקדמיתא ובתר כן בנין. ואינון ז’ זמנין ולא יתיר.

[p. 558] בשבתא לקבל צדיק יסוד עולם דאקרי כל, ואקרי שבת לאוספא ליה עידונין ממוחא סתימאה.

ובריש ירחא לקבל כנסת ישראל דאתקריאת סיהרא.

ובט“ו יומא לירחא קדמאה לקביל אברהם אבוהון דאחיד במדת החסד ואקרי ראשון.

ובעצרת דבחדש הג’ דאתייהיבת ביה אורייתא בשבעה קולות לקביל יעקב דאיהו תליתאי לאבהן ואחיד בקול קול יעקב.

ובראש השנה לקביל יצחק דאתיליד ביה, ואנן מדכרינן ביה עקדת יצחק. ואיהו יומא דדינא לקבל מדת הדין דאחיד בה.

[p. 559] ביום הכפורים לקביל משה דקביל קב“ה ביה צלותיה, וחס על ישראל, ואהדר ליה לוחי אורייתא.

בחג הסכות לקביל אהרן דבזכותיה הוו אזלין שבעה עננין דחפן על ישראל כסוכות, ובג“כ אינון עבדין סוכה.

וכל אורייתא כמה רזין עילאין סתימין בה. וכד אלין שבעה מתוספין בברכאן כל עלמא בשלימו סגיאה.

[כט ט“א] [p. 560] פתח ההוא יודאי ואמר (תהלים עג:28) ואני קרבת אלהים לי טוב וגו’. ת“ח כד ב“נ אתקריב לאורייתא דאקרי טוב דכתיב (שם קיט:72) טוב לי תורת פיך כדין אתקריב לקב“ה דאקרי טוב דכתיב (שם קמה:9) טוב יי’ לכל וכדין אתקריב למהוי זכאה כמד“א (ישעיה ג:10) אמרו צדיק כי טוב וכד איהו זכאה שכינתא שריא עליה ואוליפת ליה רזין עילאין באורייתא, בגין דשכינתא לא אזדווגא אלא בטוב דהא צדיק וצדק כחדא אזלין.

ת“ח כד ברא קב“ה עלמא קיים ליה ושתיל ליה על הנהו [כט ט“ב] שיתא יומין עילאין ושביעאה דעלייהו דבגיניה דשביעאה דאקרי צדיק מתזנין עילאין ותתאין ועליה קיימין וביה מסתמכין והוא יסודא ושרשא דילהון, הה“ד (שם:15) עיני כל אליך ישברו וגו’, לההוא משח רבות עילאה דנגיד ממוחא סתימאה דכל סתימין, להאי כ“ל. וכדין ואתה נותן להם את אכלם בעתו דהאי כל כד אתער לכלה דאיהי כנסת ישראל. וכדין הוא למירחם על עלמא וכולהו עלמין חדו בשעשועא. [p. 561] וכדין מה כתיב, פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, ודא רעוא דרעוין דנחית ממוחא סתימאה להאי כל. וכיון דהאי כל אתברך כולהו עלמין איתבריכו, הה“ד צדיק יי’ וגו’ קרוב יי’ וגו’ רצון יראיו יעשה וגו’.

וכמא דברא האי בעלמא עילאה ברזא דשמיה קדישא הכי ברא בעלמא תתאה שיתא זכאי קשוט וחד שביעאה כדכתיב (קהלת ז:14) גם את זה לעמת זה עשה האלהים. וכד גרמו חובין דדחו לההוא כל דאיקרי צדיק מאתריה כדכתיב על מכרם בכסף צדיק, אמר קב“ה אנא גזרנא דיהא עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה ויהא ההוא צדיק שליט על הארץ ויהוון כל בני עלמא מתברכין על ידוי. הה“ד בן פורת יוסף דהא לית בכל שייפי גופא דיעביד פירין אלא האי צדיק יסוד עולם.

[p. 562] ובן פורת עלי עין. כמא דהאי עין גלגלא קיומא דגלגל דלא יכלא גלגלא לאתקימא אלא בבת עין דיליה, הכי יוסף איהו כעין לכל אינון שתא דסחרין ליה. מימיניה תלתא ומשמאלא תלתא ואיהו מקיים לון. והכי איהו לכל עלמא דהא עלמא לא קיימא אלא על אינון שיתא ושביעאה דעלייהו.

וקרא קב“ה לצדיק ברזא דשבת, ונח ביה ואנח ביה כל ברכאן לברכא כל שאר יומין, הה“ד וינח ביום השביעי על כן ברך יי’. מאן שבת, דא צדיק.

אמר קב“ה אתון חללתון להאי שבת ואנא גזרית דיהא מלך על כל שאר יומין ואתון עבדתון יתיה עבד עבדין, אוף אתון תסבלון ההוא עבדותא קשיא.

ותא חזי כמה שנין יתיב ההוא צדיק דלא חמא לאבוי. כ“ב שנין. הא אנון יתבו בארעא דמצרים כ“ב שנין לכל שבטא מאינון עשר שבטין דזבינו ליה. הוו מאתן ועשרים שנין לכולהו, דל מינייהו עשר שנין דנכיתו לון לעילא בגין עשר שבטין דמיתו תמן במצרים. אשתארו מאתן ועשר, הה“ד רד“ו שמה.

[p. 563] אמר לון יעקב בבעו מנכון חותו לגלותא ונכיתו אינון חובין ולא יתחרב עלמא בכפנא דהא לית לתתא בזכו מאן דיזין ליה קב“ה בר ע“י דההוא דזבינתון, הה“ד פותח את ידיך. הדר פריש, מאן האי כל, צדיק, הה“ד צדיק יי’ וגו’. וכגוונא דא לתתא על ידוי דהאי צדיקא הוה ליה לעלמא שיזבותא באינון שבע שני כפנא. ועל דמנעו ברכאן משבע דרגין עילאין איתערו דרגין דסטרא אחרא עלייהו בחובייהו.

כיון דנחת יעקב שלימא למצרים, הוא וכל אינון שבטין, וחמא עולם תתאה כגוונא דעלמא עילאה דע“י דההוא צדיק מיתזן עלמא, הה“ד הוא המשביר לכל עם הארץ. מאי משביר, אלא הוא שביר בקדמיתא, מעלמא עילאה, כדכתיב עיני כל אליך ישברו ובתר משביר לעלמא תתאה.

[p. 564] ומנ“ל דיוסף כל אקרי, [כט ט“ג] ותאנה כלכל זה יוסף, דכתיב ויכלכל. וכתו’ משם רועה אבן ישראל.

כיון דחמא יעקב דכל שבע דרגין עילאין איסתכמו למהוי כפנא על חובא דגרמו בנוי לאפקא לההוא צדיק מארעא קדישא, כדין צלי לקב“ה ואעדי מנהון חמש שנין, בגין דאיהו באינון יומין עילאין בדרגא בחמשאה מתתא לעילא. אבל באינון תרין דאחדין בהו אבהתוי, לא הוה ליה רשותא לבטלא.

ויוסף הצדיק נמי עביד הכי, הה“ד ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים כו’. אינון דן ונפתלי גד ואשר, ובנימן דלא סני ליה, הה“ד והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה. אמר כדאי אתון למיקם בהאי פרצה דפרצו אחוכון.

[p. 565] מאי לפני פרעה, דא בי דינא עילאה דקיימא לאתפרעא מחובי עלמא. וכד אשתלימו אינון יומין דחובא דעלייהו, כדין איתער קב“ה ברחמוהי סגיאין עלייהו, ובדינא על אינון דאשתעבדו בהו, ואפיק לון מתמן.

כיון דמטו למרה קמת ביה דינא מסטרא דשמאלא קמי קב“ה ואמרת, והיך יפקון ישראל מגלותא, והא כתיב באורייתא עילאה, טמירא תרי אלפי שנין עד לא דאתברי עלמא, דעל חד שבעה על חוביהון אית לון למסבל בגין ההוא פרצה רבתא דפרצו וחבו בההוא זכאה קדישא. א“ל הקב“ה, אחוותא אית לון באוריתא קדישתא, מתנה טובה, ושבת שמה. אי אינון נטרין לה, איהו קיימא בההוא אתר לסגרא ההיא פרצה דפרצו, דההוא צדיק בה אחיד, וכדאי היא לכפרא על ההוא חובא. הה“ד ויצעק אל יי’. מאן ויצעק, דא מדת דינא דאיהי קיימא כל שעתא למצווח קמיה על דינא.

[p. 566] ויורהו יי’ עץ, דא אורייתא, הה“ד (משלי ג:18) עץ חיים היא למחזיקים בה. וישלך אל המים, אינון מים הזדונים דקיימין לאתפרעא מינייהו. וכדין וימתקו המים, בסימו ודאי, דהא חזו אסוותא רבא לההוא חובא.

ומנא לן דבמרה אתפקדו, דכתיב שמור את יום השבת לקדשו וכו’. אמר לון קב“ה אי אתון נטרין להאי שביעאה עילאה, לית רשו למדת דינא לקטרגא בכו, הה“ד שם שם לו חק ומשפט. ועל דא תנינן יכולה היא שתרחם עלינו ויקבצנו קב“ה מן גלותינו. ואלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים.

[p. 567] ת“ח, כד גרמו חובין והאי שבת לא אתנטיר כדקא חזי, כדאשכחן דאזהר לון נביאה עליה, הה“ד (ירמיה יז:21) כה אמר יי’ השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים. מאי ואל תשאו משא, אלא אמר לון לא תטלון מטולא דחובה דשבת עליכון, חובא קדמאה דהאי משא מטולא איהו. ומדוריה דהאי שבת לאו איהו אלא בשערי ירושלים עילאה דאקרון שערי צדק. ואיהי כלה הכלולה מהכל.

ואי אתון נטרין ליה כדין היא תתחזק בידא דמלכותא דארעא, מלכותא דדוד, דאחיד בה דוד. בגין כך אמ’ דוד (דה“א כט:11) לך יי’ הממלכה ולא אמר מלוכה לאכללא מלכותא דיליה במלכותא דשמיא. ואי אתון לא נטרין שבת, [כט ט“ד] (שם) והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים דלתתא.

ת“ח, כד אתערת האי חרב נוקמת נקם ברית על דלא נטרו ההוא ברית קדש [p. 568] בתלת גוונין, וכולא בדרגא חד. חדא בצדיק דזבינו דאחיד ביה ונטר ליה ובגיניה אקרי צדיק. וחדא (שם יא:15) ובשר קדש יעברו מעליך. וחד ברזא דשבת דחללו.

וכדין על ג’ פשעי ישראל וכו’ על מכרם בכסף צדיק, כדין אתגזר עליהו למיהוי שבעין שנין למברא לארעא קדישא, עשרה לכל יומא. ובסוף שבעין שנין אפיק לון קב“ה מתמן ואתו לארעא קדישא ואתקיימת ת“כ שנין על חילא דאורייתא דהוו מתעסקין בה באינון פקודין קדישין כדקא חזי.

[p. 569] וכד אשתלימו גרם חובה דשנאת חנם ואיתער ההיא שנאת חנם דקדמיתא. הה“ד וישנאו אותו, לההוא צדיק. וכדין יהב יתהון קב“ה בידא דמאן דסני לון שנאת חנם, ודא עשו, דכתיב יען היות לך איבת עולם ותגר את בית ישראל ע“י חרב.

וכדין אתפרע מנייהו על ידא דממנא דעשו דאינון שנין דחסרו מרזא דשבע על חטאתיכם. ת“ח כד תמנה כ“ב שנין ז’ זמנין לכל חד מאינון עשרה דזבינו ליה תשכח אלף תק“מ.

[p. 570] איתער פורקנא דישראל כצפרא דשארת לאנהרא זעיר זעיר, עד תלתין שנין דאסתלק ההוא צדיק דאינון תלתין דרגין עלאין. הה“ד יוסף בן שלשים שנה בעומדו לפני פרעה. דהא כדין יתחזי למיקם בפרץ קמי מדת דינא, (עובדיה א:18) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה. וכדין יתער קב“ה טבאן סגיאין על ישראל ויתבע עלבונהון ועלבונא דאורייתא דקלו שנאין דאינון דאתקטלו על קדושת שמיה.

ת“ח דהכי הוא דתנינא בי“ז בתמוז בטל תמידא ובט’ באב איתחרב בי מקדשא, כדא“ר יוסי מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב. דההיא ליליא אפיקו דבה רעה על ארעא קדישא. [p. 571] ות“ח ההוא ליליא דט’ באב בכו בכיה דחנם ואיתקבע בכיה לדרי דרין.

דוק ותשכח אדאיתבטל תמידא דהוה מכפר על חוביהון עד דאתחרב בי מקדשא, בין זמנא קדמאה ובין זמנא תנינא, כ“ב יומין לקבל אינון כ“ב שנין דלא חזא ההוא צדיק אפי יקרא דאבוה.

והא איתערו חברייא כד איתחרב בי מקדשא מוצאי שבת היתה ומוצאי שביעית היתה. ומשמרתו של יהויריב היתה, והלוים עומדים על דוכנם ואומרים שירה יגודו על נפש צדיק וגו’ ויהי יי’ לי למשגב וגו’ וישב עליהם את אונם וגו’ ולא הספיקו לגמור את הדבר יצמיתם יי’ אלהינו עד שבאו גוים וכבשום. דהאי הוו אמרי ליה לא הוה לון תקנה.

[p. 572] ומוצאי שבת, חכמתא סגיאה קא רמז דנפקו משבת דהוה רפואה למכתהון. ומוצאי שביעית, דחבו לגבי כנסת ישראל. ולא עוד אלא דנפקו במילה ולא קיימא בשר קדש. ומשמרתו של יהויריב כד“א (ירמיה ב:9) עוד אריב אתכם נאם יי’ ואת בני בניכם אריב.

וזמין קב“ה לאפקא לון מגלותא, הה“ד (זכריה ט:9) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדי“ק ונושע הוא.

ואי תימא אמאי אתי משיחא מיהודה, מיוסף מבעי ליה. אלא דתרויהו ייתון, ובגין דקב“ה לא מקפח שכר כל בריה יהב מלכותא לדוד בגין דהוה עשיראה לצדיקים ושביעאה דאחים. והכי הוא מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא.