[פירוש למרכבת יחזקאל]

[ט 213ב] (יחזקאל א:1) ויהי בשלשים שנה. הא אוקמוה לתמן לזמן דאשכח חלקיה הכהן ס"ת, וכן תרג' יונתן. ולמה מנה מאותו זמן, לפי שאמרו כי יחזקאל בן ירמיהו הוא, שנתבזה על כבוד קונו וכל שהיה מיסר את ישראל, והוא היה בן חלקיהו.

[p. 591] ולהורות כי שלשה מעלות, עשר בכל מעלה, כנגדו שלשה דורות, חלקיהו, ירמיהו, יחזקאל, צדיק בן צדיק בן בנו של צדיק, ולהורות כי משם ינק נבואתו. וזכה חלקיה לבן שנבא מ' שנה, דהיינו ירמיהו, כמו שנבא משה דכתי' (דברים יח:15) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך יי' אלהיך אליו תשמעון, וזהו ירמיהו שהתנבא כמותו, והזהירם משה שישמעו לו כדי שלא יגלו, וזכה חלקיהו להוציא בן זה לעולם על שהוציא ס"ת שהיה גנוז בעזרה, והחזיר את ישראל למוטב.

ת"ח. עשרין וחמשה שנין אמתנת לון אי יתובון קמי מאריהון. כיון דלא תבו אגלי ליויכין בשנת עשרים וחמשה, דכ"ה איתערת עליהו בדינהו וגלו לעשרים וחמשה שנין. וחמשה שנין לגלות המלך יויכין, הרי שלשים שנה. בגיני כך ויהי בשלשים שנה.

ד"א, ויהי בשלשים שנה, לקביל ל מעלות דסיהרא דישתלימת בהו, והשתא בעיה למשלם אינון ל יומין ולמפל בגלותא.

[p. 592] ד"א, לקביל תלת דרגין דמליאן לההוא באר, דכל חד איתכליל מעשרה, דהא כל כתרי מלכא כל חד איתכליל מעשרה, ולקביל כולהו מאה ברכות. השתא אינון תלתא עדרי צאן דרבעין עלהא איתמליאן דינא מסטרא דצפון לארא בה, וכל דא ל שנה שריין, בהו איקריא סיהרא חדש.

ד"א, ברביעי, דא תמוז, ירחא קדמאה דדינא איתער ביה בעלמא, והוא הוה קדמאה לדיניהו דישראל. בתר דהוה להו חירו ממלאך המות ירחא רביעאה איתער דינא עליהו ואיתפסק חירו דמלאך המות דאיתיהיב בהו בלוחות.

[p. 593] ת"ח. שלשה ירחין דשתא דינא איתער בהו, ואינון תמוז, אב, טבת. והאי תמוז דאיקרי רביעי איהו קדמאה.

ת"ח. בשלישית איתיהיבת אוריתא, רזא דתורה שבכתב דאיקרי עץ חיים. לקביל דא, בשלשים שנה, רזא דתלת עשרות, לזימנא דאישתכחת אוריתא בימי חלקיהו. והשתא אינון, ברביעי, דשריא דינא עליהו.

ואע"ג דדנת לון אוף היא עמהון בגלותא, הה"ד (ויקרא כו:28) ויסרתי אתכם אף אני. יכול אתון תהכון בגלותא ולא אני. ת"ל אף אני עמכון בגלותא ודא שכנתא לדיירא עמכון. בגין כך (יחזקאל שם) ואני בתוך הגולה, למהוי עמכון בצרה. ת"ח. כיון דכתי' (יחזקאל א:3) היה היה דבר יי' אל יחזקאל בן בוזי ה"ל למכתב ויחזקאל בתוך הגולה. מאי ואני, דא שכנתא דנחתת עמהון. בחמשה לחדש, איתחזיאת ליחזקאל רזא דה"א תתאה דנחתת בגו גלותא.

[p. 594] על נהר כבר, ההוא נהרא כבר הוה. מאי דהוה אנהיר לה, והשתא עאל ואסתלק לעילא, ואיהי נחתת לגלותא בגין דבנהא אינון מארי אוריתא, החרש והמסגר, תמן לא בעיא לאתפרשא [ט 214א] מנהון.

(יחזקאל א:1) היה היה. היה לעילא, היה לתתא. היה בארעא קדישא, דמלילת עמיה כבר תמן. היה, השתא בגלותא דאיתהדרת למללא עמיה בזכותו דישראל.

(יחזקאל א:1) יחזקאל, כד"א (ישעיהו לה:3) חזקו ידים רפות. בגין כך איקרי יחזקאל, בגין דאתא לאיתתקפא לבייהו דישראל דהוו תבירין בגלותא.

[p. 595] (יחזקאל א:1) בן בוזי, על דאיתבזו ישראל בגלותא אע"ג דאינון ממלכת כהנים איקרי אוף איהו (שם:3) בן בוזי הכהן.

ד"א. בגין דאודע לון מאן גרם לון האי גלותא בגין דהוו מבזו דברי ירמיהו כד הוו בארעיהו ולא בעו לקבלא מיניה אולפא. בגין כך נחתו לארץ כשדים.

ת"ח. כד ישראל מכשרי עובדיהו איהדרא שמאלא למיהוי ימינא, הה"ד (שמות טו:6) ימינך תרעץ אויב. כגוונא דא אברהם, בקדמיתא בשמאלא, באור כשדים. אפקיה קב"ה ואהדריה לימינא, הה"ד (בראשית יב:9) ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה. ואע"ג דנחתא למצרים בתר הכי תב, דכתי' (שם יג:1) ויעל אברהם ממצרים וכו' ולוט עמו הנגבה.

והא איתערו (יהושע כד:3) ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך, ויצחק אישתאר תמן בסטרוי לאתקפא בדינא. כגוונא דא יחזקאל, בקדמיתא איתגלי ליה בארץ כשדים על נהר כבר, סטרא דשמאלא, ובסופא אהדריה לימינא.

[p. 596] (יחזקאל מ:1) בכ"ה שנה לגלותינו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר (שם לג:21) בא אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר. (שם מ:2) במראות אלהים הביאני אל א"י וינחני אל הר גבוה מאד ועליו כמבנה עיר מנגב, דאיתהדר בה לאחזאה ליחזקאל מה דיתדבקון בסוף יומיא, דיתדבקון בימינא ולא איתפרדון מתמן לעלמין, הה"ד במראות אלהים הביאני אל א"י ויניחני על הר גבוה מאד ועליו כמבנה עיר מנגב. דהאי עיר איתהדר משמאלא ותניק מימינא נהירו דחסד. ועל דא הר גבוה מאד, כד"א (ישעיהו נב:13) ירום ונשא וגבה מאד. ועלה דסיהרא איתמר ואוקימנא.

בגין השתא, בארץ כשדים, (יחזקאל א:3) ותהי עלי שם יד יי' כביכול בגין צדיקיא נחתת תמן דהוה משולש בזכותא. זכותא דחלקיהו וירמיהו וזכותיה דאיתעטרו באוריתא באינון תלתין שנין מדאשתכח ההוא סיפרא. בגין כך עלי, דיקא.

השתא בעי לפרשא מאי דחמא, בגין לאתקפא לבייהו דישראל דאיהו תביר בגלותא דבגין כך איקרי יחזקאל.

ואמ' (שם:4) וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, דא איתערו דסיטרא דשמאלא דאיתער למיעבד דינא באה [p. 597] לקבליה דהוא אתריה בדרום ב' [?], ואתיא שמאלא לשלטא על ימינא, הה"ד (שם) ענן גדול ואש מתלקחת. ענן גדול, דא ימינא, ואש מתלקחת, דשליט שמאל ואיתער דינא בעלמא, בגין דכתי' (איכה ב:3) השיב אחור ימינו מפני אויב. ועל דא לענן גדול מקפין ליה רוח סערה מהאי גיסא ואשא האי גיסא.

ועם כל דא, ונוגה לו סביב, דקב"ה אינהיר לו קצת בגלותא בגין דלא יבדון תמן דלא איתחזי ליחזקאל לתתא במערב ולא חזא לעילא בימינא ממש.

ת"ח. בהאי יד יי' כולהו דרגין איתכלילו בה, ונגיד לה חוט של חסד מסטרא דאברהם ודינא מסטרא דיצחק ונוגה לו מסטרא דרחמי דאיקרי לו.

והשתא ההוא חוטא דחסד דאיקרי ענן גדול איתכסי ביה מקמי דינא והכא אישתני, אבל לעילא (מלאכי ג:6) כי אני יי' לא שניתי בגין כך אתם בני יעקב לא כליתם.

 

[p. 598] (יחזקאל א:4) ומתוכה, דא הוא רוח סערה.

כעין החשמל מתוך האש, דאיתלבש באש.

(שם:5) ומתוכה דמות ארבע חיות, אינון מלאכין קדישין קריבין להיכלא דמלכא ואיקרון חיות דסיטרא דחיים איתנהירת בהו. ובגין דלא תטעי לומר חיות ממש אמ' (שם) וזה מראיהן דמות אדם [ט 214ב] להנה, אדם דעדיף מכלא.

וארבעה פנים לאחת, להיות פונה לכל צד.

(שם:10) ודמות פניהם פני אדם, ר"ל כי לכולם, לכל אחד ארבע חיות, יהיו פני האדם שבכל חיה פונים לצד דרום. (שם) ופני אריה אל הימין, של פני אדם, דהיינו מזרח לכל אחת מארבעתן. (שם) ופני שור מהשמאל, משמאל דרום, דהיינו, מערב. (שם) לארבעתן, מצד שכלפי צפון.

ולפי שפגע בדרום לא נתברר לו בתוכה לצד צפון בכל חיה שפיר בין נשר לנחש, והכל שם כמו שפירשו, זכו נשר, לא זכו נשר כחה ואיתיהיב חילא לחויא דשרי תמן לסטרא דצפון לשלטא.

[p. 599] ת"ח. האי נשר באתרא דיעקב וזה תלי, דכתי' (משלי ל:19) דרך הנשר בשמים ממש, ואירתרשים הכא לסטרא דצפון, בגין דיעקב בעי ליה לנטרא ביתיה, דאיקרי בית יעקב, מההוא נחש שלא יקרב לסאבא מקדשיה דיעקב כלל. ובגין כך איצטריך למהוי חכים בערמימותא, ואיקרי שמיה הכי יעקב, וקב"ה קרי ליה הכי דאיתחכם לקבל ההוא נחש.

[p. 600] ות"ח. אע"ג דאדם בדרום זימנין הוא במערב לאמשכא לה חוט של חסד, וזימנין איסתלק לעילא בדרום ואיתדבק בימינ', כד"א (תהילים קי:1) נאם יי' לאדני שב לימיני.

שור דשארי במערב זימנין סליק לצפון לינקא דינא מתמן, בגין דילמא איצטריך ליה, וכן כולהו איתכלילו האי בהאי לאחזאה דכלא חד.