פרשת בהר סיני

[מט ט"ג] רבי שמעון פתח (משלי ח:21) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. מאי אוהבי, דא אברהם דאתמר ביה (ישעיה מא:8) זרע אברהם אוהבי.

א"ר אלעזר אבא אבא והא ישמעאל ובני קטורה מניה קא אתיין.

בההוא שעתא תמה רבי שמעון. אדהכי אתא אליהו. א"ל בוצינא קדישא, שרגא עילאה, שפיר קאמר ר' אלעזר, דלית אוהבי אלא זרעא דיעקב, דכתיב (מלאכי א:2) ואוהב את יעקב.

[p. 657] בדח ר' שמעון ונשקיה לר' אלעזר על רישיה. א"ל בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. קום ברי ויתגלי רזא דהאי קרא. אזדעזע וקם על רגלוי.

א"ר שמעון להנחיל אוהבי י"ש. מאי יש, דא רזא דיובל ושמטה דלא מסר יתהון קב"ה לשאר עמין אלא לעמא קדישא. ובשעתא דישראל נטרין שתא דשמטה כדקא יאות נשמתהון דצדיקיא משתעשען בגנתא דעדן ואתהדרו חדתין. ועלייהו אתמר (ישעיה מ:31) וקוי יי' [מט ט"ד] יחליפו כח.

[p. 658] ותו כלהו נשמתין קב"ה טביל לון בנהרא דחמשין דבגנתא דעדן דלעילא, ואתקרי נהר דינור.

וברזא דשמטה ויובל קביל קב"ה צלותא דשרה רבקה רחל ולאה וזלפה ובלהה, דהא כולהו אתרשימו בה"א ה"א, דהיא שמטה ויובל. ובגין דחזת רחל דאתרמיז שמטה ויובל בשמא דלאה, והיא לית לה רשימו דה"א, מיד אמרה הנה אמתי בלהה, דאית בה תרי.

סופיה דיוב"ל ברישא דשמא דלאה ובסיפא דשמא דרחל.