פרשת בלק

אראנו, ולא עתה. אשורנו, ולא קרוב. דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל וגו'. [נה ט"ב] אראנו, למלה דפורקנא, דא דאיהו רביעאה. ולא עתה, אלא לסוף יומייא.

 

שית יומין הוו עלמא. ביומא רביעאה חמינא דנהורין דהוו ביה מסתלקי ומתדעכי, שמשא וסיהרא וכוכבייא ומזלי אתגניזו. ביה הוו [p. 662] בעובדא דבראשי', וביה אסתלקו ביומ' דאלף רביעאה.

בכה ר' שמעון ואמר ווי דגלותא אתמשך, ומאן יכיל למסבל ליה.

אמר ליה אי רבי אי רבי, אלו הוית ידע כמה ערטירא ובלבולא עבד קב"ה בכלהו רקיעין בשעתא דגזר ומסר לון לישראל בידא דההיא שפחה, ולאשתעבדא תחות ידא דאדום. בשעתא דהוו כתבי פתקין ברקיעא עד דלא אחתימו בגושפנקא דחותמא דמלכא, קרא קב"ה לכל חילי שמייא וקרא לגבריאל דקסת הסופר בחרצוי, ואמר ליה, איעכב פתקין עד דלא אחתימו. ואבכה על בני ואעביד להון מספדא ואבלא. באומאה עלייכו כל חילא דשמייא דתשבקון לי ולא תתקפון לנחמא לי, כד"א (ישעיהו כב:4) על כן אמרתי שעו מני, אמרר בבכי, וכו', וכתיב אל תאיצו לנחמני על שוד בת עמי.

[p. 663] בעט בעיטין ברקיעא דערבות ועבד ביה בקיעין וחלונין פתיחין. פתח ואמר בני בני רחימו דמעיי, רביתי לכון, ונטלית לכון כאבא דנטיל לבריה. אוליפנא לכו דחלתי, אשלטית לכו על כל אומין דעלמא. חבתון קמאי בכמה חובין, עברנא עלייכו בגין דבנין יקירין רחימין הוויתן קמאי. בני בני אקרא לארבע סטרין דעלמא ואומינא להו עלייכו.

מזרח מזרח, באומאה עלך, אי בני יתבדרון בינך דתסתכל בתוארא ודיוקנא דילהון, היך אשתני ואשתחר בענויין דעבדון לון בגווך, ותבכה ותספד עליהון ותנטר לון.

בני בני כד הויתון בביתאי בתוקפא דאמכון, בעידונין בעינוגין, לא אשגחתון עלי. בני בני מה אעביד לכון, גזירה גזרנא באומאה, אלא אנא ואתון נגלי. משה, רעייא מהימנא, איך לא תשגח על בני, ענא קדישא דמסרית בידך.

מזרח מזרח, אתערי לגבי משה ותבכון ותספדון על בני. אבלא ומספדא אשמעו כחדא עד דאנא אשמע ואתרוי עמכון.

[p. 664] בני בני, רחימין דנפשאי, היך [נה ט"ג] תהכון בשלשלאין תקיפין, ידכון מהדקן לאחורא. בנין דאתרביאו בעידונין, בנין דהוו יקירין מפז וספירין. בני בני, חסידין קדישין, היך תפלון בידי נוכראין דלא רחמין כלל. בשרא קדישא דגופיכון איתרמי ואתחלל בשווקים וברחובות. בני בני, ווי עליכון ועלי. כדין בזע פורפירא דיליה, והיינו דכתיב בצע אמרתו.

דרום דרום, באומאה עלך, כד יתבדרון בני בגווך דתסתכל בהו, היך משחרא דיוקניהון וימיניהון תבירין ביני עממיא. דרום דרום, באומאה עלך, אתער לגבי אברהם רחימאי, ואימא ליה, איך נפלו בנוי ואתבדרו בין שנאיהון, ותבכון ותספדון עליהון. דרום דרום, באומאה עלך, דתנטר בני, רחימו דנפשאי, כד יתבדרון בגווך.

צפון צפון, אתער בקול בכיה ומספד ואבלא ויגונא לגבי בני, ואימא ליה לעקידא דמדבחי, היך אזלין בנוי והיך נפלון בחרבא. לא תימרון דא ולא תהודעון דא ליעקב דלא יהפך עלמא בריגעא.

מערב מערב, אתער לגבי נאקת חללין וקרבין תקיפין דבני. איתער לגבי רחימתי, יונתי, תמתי. היך אזלין בנהא והיך מתבדרין בכמה סטרין. [p. 665] אחתי, ברתי, רעייתי, רעייא דילי, רחימתא דנפשאי, מה נעביד מן בננא, מה יעבדון אינון. אבל רחימתי, אחתי, אימא לך, אי ברעו סלקא עלך, אנת מרובעת, וגדפין דילך פרישן לד' סטרין, באומאה עלך ברתי, יחידתי, דתהך בהדייהו ולא תשבוק לון ותחפי עלייהו בארבע סטרין דעלמא. ואי לא, יתאבדון מעלמא.

מה אימא לך ר'. בההוא שעתא דכנסת ישראל שמעת דא, ארימת קלא ואזדעזעו תמינסר אלף עלמין, וקב"ה בהדה, וכדין (ירמיהו לא:15) קול ברמ' נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה.

וקב"ה כדין, ויקרא יי' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד. מאן חמא ערטורא בכלהו רקיעין. מאן חמא בלבולא ומספידא דתמן עד דכל חיילי שמייא חשיבו דכל עלמין יתהפכון.

אמר לה קב"ה לכנסת ישראל, ברתי, יחידתי דילי, תהך לחפייא עלייהו ולדיירא עם בנן.

אמרה ליה, מארי דעלמא לא איהך. בתר דרבית לון ותקינית לון וגדילית לון, אהי חמית לשנאיהון דאכלי לון, ותינשי לנא תמן.

כדין אומי קב"ה לה לאקמא לה ולמפרק לון לישראל, כד"א (ירמיהו לא:16) כה אמר יי', מנעי קולך מבכי וגו', ויש תקוה לאחריתך כו', ושבו בנים לגבולם. ועל דא נפקת מקמיה.

[p. 666] כיון דנפקת מקמיה פתח קב"ה על כל חילי שמייא ואמר, איכה יועם זהב. וכל ההוא קינה דאלפא ביתא קב"ה בלחודי אמר לה. לבתר קשר רחימין בההוא אלייא, וחתמו פתקין.

והשתא אהדרנא לפרשתא דבלעם, דורא גלותא אתמשך.

אראנו ולא עתה. למאן, לההוא דאיתמר עלוי כי איננו, כד ייתי לפקדא לאיילתא. ולא עתה, ולא לזמן קרוב. אשורנו ולא קרוב, אסתכלנא ביה אבל לאו [כען] אלא לזמן רחוק.

דרך כוכב מיעקב. רבי, רבי, כמה רזין סתימין כלילן הכא.

פתח ואמר ויפל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן. כד ברא קב"ה לאדם קדמאה דו פרצופין בראו, והוו מתחברן כחדא בלא פירודא. מאי טעמא, בגין דכתיב זכר ונקבה בראם בלא פירודא. ולא כתיב בראו אלא בראם. כיון [p. 667] דאתבריאו הוו כחדא [נה ט"ד] דא עם דא בשיקולא. מה עבד ליה קב"ה, נסר ליה נסירין ונטל לנוקבא מניה, ואתקין לה בכמה תיקונין, וקשטה בכמה קישוטין, ואלביש לה בכמה לבושין. באן אתר, בגנתא דעדן אתקין לה.

כמה קישוטין קשט לה, שבעין, ואינון שבעים פנים דאורייתא. כמה תיקונין תקין לה, תליסר תיקונין, אינון תליסר מכילין דאורייתא נדרשת בהו. כמה לבושין אלביש לה, שית לבושין, ואינון שית סדרי משנה בשית אנפין. כל הני תיקונין וכל הני קישוטין וכל הני לבושין עבד לה קב"ה תמן בגנתא דעדן, ולבתר ויביאה אל האדם.

[p. 668] ואדם היכן הוה, באתר דנקודה דציון, דבי מקדשא תמן, ומתמן נטיל לון, ואעיל לון בגנתא דעדן, ובריך לון ברכת חתנים.

ורזא דא דרך כוכב מיעקב, דרך וקשיט ותקין ההוא כוכב דאתנטיל מיעקב, דבגין כך, בגינה יתגלי מאן דיתגלי. בגין דעל דא הוה אתי לגבה ואתמשך מעילא לתתא. וקם שבט מישראל, דא אילנא דחיי. וקם, כמד"א והקימותי את בריתי.

וכד יהא דא ומחץ פאתי מואב וגו', כל אינון סטרין דאתאחדן באילנא תתאה יתעברון ויתעדון מניה. כדין ויאמר האדם זאת הפעם, דא זמנא דעידונין וענוגין לאשתעשעא כחדא, ולא כשאר זמנין דסטרא בישא אתאחדא ביננא, אבל השתא לית ערבוביא דסטרא אחרא עמנא, אלא עצם מעצמי בלא שיתופא אחרא דביש.

[p. 669] עצם מעצמי, נהירו דאספקלרייא דנהרא, ממש. ובשר מבשרי, מלבושא מההוא מלבושא דאתלבש ביה נהורא עילאה דילי. לזאת יקרא אשה, בשלטנותא עילאה על כל עלמא דלא תעדי לעלם. כדין (דניאל ב:44) תדיק ותסיף כל מלכוותא והיא תקום לעלמייא.

אראנו ולא עתה. ראייה דא דאנא חמינא זמינא למחמי ליה ולאתקרבא כחדא. ולא עתה, בגלותא דבבל, בההוא ביתא דבנו עולי גולה. אשורנו, אנא זמינא לאסתכלא ביה אנפין באנפין. ולא קרוב, אלא בההוא ביתא בתרייתא. דבין האי ובין האי לא הוה נייחא ולא קורבא ואחדותא כדקא יאות.

אי רבי, אי רבי, כמה קשיא מלה ואריך זימנא. כמה עאקו על עאקו זמינין לשנאיהון דישראל בגלותא. וכמה ישלטון חיוותא, וכמה ישאגון למיטרף טרפין דישראל בכל זמנא וזמנא עד סוף יומיא.

כעת, לסוף יומיא, כפום שעתא דיומא, בעידן די זרח שמשא מן יומא שתיתאה, בשעתא דיזדמנון לפום מנין שנין דיובל ושמטה כחדא, דאיהו רע"ד מן יומא שתיתאה, זמינא קלא חדא לאתערא מרום רומי רקיעין, קלא עציב במרירו, מה דלא הוה הכי מן יומא דאתברון עלמין. וההוא קלא יהוי דקיק בחשאי, במרירו ועציבו, נחית וסליק, סליק ונחית.

[p. 670] וכן אמר, איילת רחימין הות לי מן יומין קדמאין, ואתנשיאת מינאי. רחומין קיימין הוו לי בהדה. אדכרנא דחותמא דדיוקנה הוה חתים על לבי והוה חתים על דרועאי, והוה תקיף בגווי רחימו דילה, ורשפי שלהובה מוקדין בגווי.

בההוא שעתא געי תלת גועין, דא בתר דא, ויזדעזעון רקיעין ויזדעזעון עלמין כלהו עד דישתמעו קלין תלת לגו נונא תנינא. ויערוק ארבע מאה אלף פרסי גו נונא חד דימא. ותמן יושיט מצודין ויפריש רשתין, וימשיך ליה מן ימא. ויעיל [נו ט"א] ליה גו מתיבתא דרקיע, ויחמון מניה כל אינון קושין וכל אינון פלוגתין דאקשו תמן. ויהא תפיס תמן מאה וחמשין יומין.

וההוא זמנא יכנוש קב"ה כל חילי שמייא, וכל בני מתיבתא דיליה, והוא לעילא מכלהו. ואייתון קמיה ההוא תנינא, ויתיר תלת קשרין בקודליה, ויטול אינון רחימין. ויהדרון ליה לאתר דהוה תפיס תמן. ואינון רחימין ייעול בהיכלא חדא דאיקרי אהבה, ויהון גניזין תמן.

[p. 671] ואומי לון קב"ה לכל אינון חיילין ולתרי מתיבתי למהך כלהו ולמשמע קלא דרחימותא, דאיהו תאיב למשמע קלה בהדייהו. בההוא שעתא יתער על עמא קדישא כמה עאקין, אלין על אלין, בדחיקו סגי, ואינון צווחין צווחה בתר צווחה, דמעין בתר דמעין, ויתערון לה. איהי אשמעת קלא על בנהא.

וקב"ה קארי ואמר דא היא איילתי, חבירתי, יונתי, שלימתי, היושבת בגנים. דלא הות יתבא אלא בסתר המדריגה פנימאה, כמד"א (תהלים מה:14) כל כבודה בת מלך פנימה. והשתא בגנים בחציפו, כאימא דאזלא בתר ברה בשווקים ובפותיי קרתא, מדחילו דלא יבאישון ליה.

איילתי חבירתי אמי, הא חברייא כלהו דתרי מתיבתי הכא, חבירים דאינון מתיבתי מקשיבים לקולך. השמיעני, דתיאובתי למשמע לקלך. כמה זמנין איהו דלא שמענא לקלך ולא ידענא לך.

כדין כל עלמא בערבובייא, עמין בעמין, אומין באומין. ומאן דלא אתחזי למלכא ייתון ליה למישלט, וייתון עמיה עמין נוכראין ולישנין אוחרנין, דלא ישתמודעין דינא ולא נימוסי מלכותא. וכמה קרבין יחשבון למעבד, ובגו שפה רפייא וממלל רכיך יעביד כרעותיה, וישלוט ויחשיב כמה מחשבין לאבאשא. ועל עמא יחידאה יעביד נימוסין בישין. כדין יהא עאקו על עאקו על ההוא עמא יחידאה. ביה זימנא יתתקף קב"ה ויפייס לאיילתיה בכמה פיוסין, ויתקיף בה ויוקים לה מעפרא, איהו ולא אחרא, ותרי מתיבתי ישתארון בהדה.

[p. 672] תלת מלכין יתערון בתלת סטרין דעלמא על עמא דא, וההוא מלכא דהוה שליט בפום רכיך ישלוט ברגז סגיא ונס ותוקפא על עמא קדישא.

ובירחא תליתאי בד' לירחא בתשע שעתי ופלגא, יהכון כל בני מתיבתי בהדה דאיילתא לגו קבריה דרעיא, מהימנא דביתא, ותתן תלת קלין עליה. בשעתא דשמשא יתכניש מעלמא וקבריה יתפתח ויבעון בני מתיבתי לעאלא לתמן ולא יתייהיב לון, ויסתלקין כלהו לאתרייהו. והיא תיעול, ומגוויה יפוק מה דיפוק. ותשכח למשה יתיב ולעי ובוצינא דליק קמיה, וכמה ריחין ובוסמין סחרניה.

כיון דחאמי לה דעאלת יקום ויתחברון, דא עם דא, וקליא יתערון ברום רומי רקיעין. וקב"ה ישמע, וייעול לגו היכלא דאהבה, ויטול מתמן רחימין, ויפתח לון. כדין יתער משיח [p. 673] בההוא ליליא וישתכח תמן בהדייהו, ויהדרון רזין דאורייתא בכל ההוא לילייא במערתא דמשה.

וכד סליק עמודא דצפרא יתגניז משיח, וישתארון משה ושכינתא בההוא יומא כיומא דשבועות. סלקא שכינתא על ההוא טורא ותשתמע תלת קלין, חד לקביל אברהם, וחד לקביל יצחק, וחד לקביל משה ויעקב. הה"ד (ישעיה מ:9) על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון, הרימי בכח קולך וגו', אל תיראי. הרימי, הרימי, אמרי, דא [נו ט"ב] תרועה ותקיעה ותרועה כחדא. הרימי, בכח תרועה. הרימי אל תראי, תקיעה. אמרי, הא תרועה תקיעה ותרועה כחדא. ודא איקרא שופר תרועה, שופר מההוא תרועה דלעילא.

[p. 674] שופר זעירא, בגין דאית אחרא דאקרי שופר גדול. שופר זעירא דא אקרי שופר הולך גו תנועי דבוצינא, הה"ד ויהי קול השופר הולך. בגין דאחרא איהו שופר גניז טמיר ולא הולך, אבל דא זעירא איהו להכא כיומא דשבועות. והאי איהו דאיתער דאורייתא ביומא דשבועות.

באתערו דהאי שופר, דאיתער בתרועה ותקיעה ותרועה, יתערון אבהן מגו מערתא, ויסתלקון ברוחא וייתון לגבה. ומההוא קלא כמה חייבין בארעא קדישא ימותון ויסתלקון מעלמא. בההוא יומא סלקון צלותין דישראל בכל אתר דאינון קמי מלכא קדישא. ואבהן ייתון כחדא, ויהון בההוא טורא, ומשה סליק בהדייהו. ותמן יסתכל באבהן ואינון ביה, וייעלון כלהו גו מערתא דמשה. ומשיח יתער לגבייהו ויתחברון כלהון בהאי יומא.

ובהאי יומא יתערון עשר שבטין לאגחא קרבין לארבע סטרין דעלמא, בהדי משיחא דאתמשח עלייהו. ויקבל משיחו על יד דחד כהן צדק, ושבעה רועים מהימנן עמיה. ומשיחא דא משבטא דאפרים הוא, ומזרעא דירבעם בן נבט הוי, מבריה דאביה דבעולימוי מת. וההוא יומא דמת אתייליד ליה בר, ואתנטיל מבי ירבעם למדברא. [p. 675] תמן נטלו מאה ושבעין גברין כלהו זכאין משבטא דאפרים דלא אשתכחו בחובא דירבעם.

ומהאי בריה דאביה נפיק האי משיחא, ועל דא כתיב (מ"א יד:13) וספדו עליו כל ישראל וקברו אותו. סתים האי נבואה לשעתא ונבואה לעתיד, כי הוא לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב אל יי' אלהי ישראל בבית ירבעם. דא האי משיח דאיהו דבר טוב אל יי'.

כיון דינדעון אבהן דפקיד הקב"ה לאיילתיה ולעמיה כמה חידו על חידו בהאי יומא. בארעא דצפון, מלכותא דתימן, כמה עאקו על עאקו יתערון בהאי יומא על עמא דישראל, [p. 676] ותתקבל צלותהון ברעווא. ובפנייא דהאי יומא תהדר שכינתא לגו ביתא, ומשיח לאתריה, ואבהן לגו מערתא דילהון.

שכינתא תהך ותהדר לגבי משה שבעין יומין. לסוף שבעין יומין סליק נאקו דישראל לקמי מלכא קדישא, דיהון מעיקין לון בכל סטרין דעלמא. וכנישתא חדא לצד דרומא יתאביד ויתחריב, וחמשה זכאי קשוט יתקטלון בינייהו.

כדין לסוף תלתין ותרין יומין דיקטלון לכנישתא ההיא, ילבש קנאה קב"ה לההוא שופר זעירא. וההוא משיח בריה דאפרים יפרוש פרישא כחד תור דקרנוי סלקין כקרנוי דראם.

וההוא שופר זעירא יתקע תרועה תקיעה ותרועה, תלת זמנין בריש טורא כמלקדמין. כדין נטלין דגלין דההוא משיח ויפול רעשא על עלמא באינון קלין דשופרא. וכל אינון בני עלמא ישמעון ויחמון כמד"א (ישעיה יח:3) כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו.

[p. 677] וכדין יתבערון גלולין מן ארעא קדישא. ותלת קרבין יעבדון בני ישמעאל בהדי משיח דא, ואינון ייתין ויסגדון למארי עלמא בטורא דקודשא בירושלים. ואילין קרבין יהון באלף שתיתאה.

[נו ט"ג] ובירחא דבול יפולו שנאיהון, ויתבערון כל אינון גילולין דישתארון בארעא קדישא. ומתמן יהכון ויתערון קרבין על עלמא. ובעוד דאינון יגיחון קרבין עם כל בני עלמא, יתכנשון בנוי דאדום על ארעא קדישא ויתפסון לה וישלטון עלה תריסר ירחי.

[p. 678] לסוף תריסר ירחין יתגעש וירעש כל עלמא. ובין זמנין אלין דשכינתא תהך ותהדר לגבי מערתא דמשה, יתטמר מלכא משיחא ט' ירחין כירחין דיולדה. ואינון ט' ירחין כמה צירין וחבלים יטול על גרמיה.

ובין כך קב"ה יסגי צעריה, ויעול לגו שבילין דאילנא חדא. דאית ליה אילנא קדישא רברבא ותקיף. ותמן בשבעין ענפין יטול מכילן דאלכסונין, ויטול לשבעין ממנן דסחראן בשבעין ענפין דאילנא גו אינון אכלוסין אלכסונין. וישתכחון אסורין חד תקלא דמכילא ופלגו. כדין יחית לון מכל עלמ' וענפא.

וכמה ענפין זעירין ודלא זעירין יתברון במיחתהון מתמן בגין דאתאחדאן גו ענפין, ובמיחתהון יתברו. כדין כמה סגיאין [p. 679] מעמא קדישא יתברון בין רגלין דשאר עמין. וכל אינון ממנן יעברון לון גו נהר דינור ויתעברון משולטניהון.

ובין כך משיח צירין וחבלין יהון ליה כיולדה. ועל ההוא זמנא כתיב (תהלים כ:2) יענך יי' ביום צרה, דאינון תשע פסוקים כירחין דיולדה. ושבעין תיבין, דהא לשבעין שנין באלף שתיתאה יוליד וישלוט על כל עלמא. ובג"כ באינון תשעה ירחין יתחזון בכל ליליא מפלגו ואילך רכב אש וסוסי אש, לבר מרקיעא מגיחן קרבאן, אלין באלין, עד דינהר צפרא.

לבתר דאינון תשעה ירחין יעברון כדין קב"ה יתער למשיח דא ויפיק ליה מגנתא דעדן. וההוא יומא דיפוק, יזדעזע כל עלמא, דיחשבו כל בני עלמא דימותון.

ועל ההוא יומא כתיב (ישעיה ב:19) ובאו במערות צורים ובנקיקי סלעים מפני פחד יי', דא שכינתא דתירום מההוא זימנא ואילך, ומשיח בהדה. ומהדר גאונו, דא משיח. בקומו לערוץ הארץ, כדין ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ, דא בשתין שנין דאלף שתיתאה, ויהכון לבתר דיעביד לון קב"ה כמה נסין.