| Liqqutim | Gleanings |
יוסף מדיליה יהבו ליה. פומא דלא נשק לעבירה, ועל פיך ישק כל עמי. ורזא דמלה מניה אתזן כל עלמא, ומניה פרחין נשמתין לכולא. [ס ט"ב] [p. 696] הצואר שלא הרכין לעבירה, וישם רביד הזהב על צוארו. ורזא דמלה ז' דרגין דאינון לעילא מניה, וכולהו נגדין ליה נגידו טבא מעתיקא קדישא. ודא הוא רזא דזה"ב דאיהו ארביסר, דכל חדא וחדא מאינון ז' דרגין כלילא מרחמא ודינא.
ודא הוא רזא דאמרו מארי מתניתין, סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה בגין דכל חדא וחדא כלילא מרחמי ודינא. ואם היא לתתא מי' פסולה, בגין דלאו איהי כלילא מרחמי ודינא.
[p. 697] הגוף שלא הרכין לעבירה, וילבש אותו בגדי שש, היינו רזא דו"ו דשמא קדישא.
הרגלים שלא הלכו לדבר עבירה, וירכב אותו במרכבת המשנה, בגין דאית רתיכא עילאה ורתיכא תתאה, ויוסף זכי לתרווייהו בגין דנטר ברית קיימא קדישא.
שבת. ש' בת. בזמן שיתחברו ג' אבות עם המלכות שהיא ב"ת תקרא שבת.
ויטע אשל בבאר שבע, הקיצוץ שקצץ אדם הראשון תקנו אברהם. והוא בבאר שבע, שהיא המלכות.
[p. 698] ד"א, אש"ל גווני מדות שהם חג"ת, "אדום "שחור "לבן, המשיך לה מהם בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה.
יעקב שמש בבית שם ועבר י"ד שנה לתקון יובל ושמטה שהם לאה ורחל.
ת"ח בשעתא דאפיק קב"ה לישראל מארעא דמצרים אפיק לון ברזא דשמא דמ"ב אתוון כגוונא דברא ביה שמייא וארעא. ובגין דא כד נפקו ישראל מארעא דמצרים נטלו תריסר מטלנין, עד דמטו לטורא דסיני, הה"ד ביום הזה באו מדבר סיני. ובעא קב"ה דתלתין מטלנין אוחרנין דלהוו אזלין יתהון בתלתא יומין, הה"ד ויסעו מהר יי' דרך שלשת ימים, עשרה מטלנין בכל יומא.
[p. 699] ובגין דחבו, גרמו דלהוו נטלין יתהון בתליסר קדמאין. ובגין דא לא עלו לארעא עד דנטלו תלתין מטלנין אוחרנין ואשתלים רזא דשמא דמ"ב אתוון, כגוונא דעובדא דבראשית.
מפרי העץ אשר בתוך הגן. דא הוא אתר דרוחיהון דבני נשא גניזין, ודא הוא אתר דאיקרי אוצר הנשמות, והוא גביה דקב"ה. ואמר לון לא תשתדלון למנדע האיך רוחיהון מתפרשין מזווגא דיקרא דילי.
ועל דא תנינן, אשה כי תזריע וילדה זכר כתיב, ולא כליל דכר ונוקבא כפום אורחוי דעלמא, דלא מתחבראן כמה דנפקו מלעילא זוגות זוגות, בגין דאדם קדמאה וזוגא דיליה חבו קמיה קב"ה. ועל דא מתפרשין כד נפקין מלעילא, עד דיהא רעוא קמי קב"ה. אי זכה בר נש [p. 700] יהבין ליה זוגיה, ואי לא, מפרשין לה מניה ויהבין לה אוחרא ומולידין בנין דלא כדקא יאות.
וע"ד כתיב לא ידון רוחי באדם לעולם. מאי רוחי, רוחו מבעי ליה. אלא אינון תרי רוחי דנפקי זוגות, לא ידונין כחדא. ועל דא כתיב וילדה [זכר], ולא כליל דכר ונוקבא כפום אורחיי דעלמא דאינון גרמו.
©2017–2020 Zohar Education Project, Inc. All rights reserved.
This document may be reproduced and distributed for educational use only. Any other use, including commercial use, is strictly prohibited without the prior written permission of Zohar Education Project, Inc.