פקודין

[זהר ח"ג צב ע"ב] [p. 210] פקודי דמארי עלמא. הא תנינן דכתיב ושמרתם את כל מצותי ועשיתם אותם. אי נטורי קא בעינן עבידא למה. תו כל פקודי אורייתא אינון בתרין גוונין דאינון חד, זכור ושמור, זכור לדכורא, ושמור לנוקבא וכלהו כללא חדא. אי שמור לנוקבא אמאי כתיב ושמרתם את כל מצותי.

[p. 211] אלא כלא בהאי קרא. ושמרתם דא שמור, ועשיתם דא זכור דכלא רזא חדא. זכירה דא איהי עשייה דהא מאן דאדכר מלה לתתא אתקין ואתעביד ההוא רזא דלעילא. פקודי אורייתא אלין אינון שית מאה ותליסר פקודין דאינון כללא דדכר ונוקבא וכלא רזא חדא.

 

[ב: כה ע"א] פקודא קדמאה ראשיתא קדמאה דכל פקודין למנדע ליה לקב"ה בכללא. מאי בכללא. למנדע דאית שליטא עלאה דאיהו רבון עלמא וברא עלמין כלהו שמיא וארעא וכל חיליהון ודא איהו בכללא. וסופא דכלא בפרט למנדע ליה בפרט.

[p. 212] וכלל ופרט איהו רישא וסופא רזא דכר ונוקבא כחדא. ואשתכח בר נש בהאי עלמא דאתעסק בכלל ופרט, בר נש בהאי עלמא איהו כלל ופרט, תקונא דהאי עלמא איהו כלל ופרט. בגין כך ראשיתא דכלא למנדע דאית שליט ודיין על עלמא ואיהו רבון כל עלמין וברא ליה לבר נש מעפרא ונפח באפוי נשמתא דחיי ודא איהו באורח כלל.

כד נפקו ישראל ממצרים לא הוו ידעי ליה לקב"ה. כיון דאתא משה לגבייהו פקודא קדמאה דאוליף לון [p. 213] דכתיב וידעתם כי אני יי' אלהיכם המוציא אתכם וגו'. ואלמלא פקודא דא לא הוו ישראל מהימנין בכל אינון נסין וגבורן דעבד לון במצרים. כיון דידעו פקודא דא באורח כלל אתעבידו להון נסין וגבורן.

ולסוף מ' שנין דקא אשתדלו בכל אינון פקודין דאורייתא דאוליף לון משה בין אינון דמנהגי בארעא בין אינון דמנהגי לבר מארעא כדין אוליף לון באורח פרט הה"ד (דברים ד:39) וידעת היום והשבות אל לבבך, היום דייקא מה דלא הוה רשו מקדמת דנא, כי יי' הוא האלהים, דא באורח פרט. במלה דא כמה רזין וסתרין אית בה. ודא וההוא דקדמיתא כלא מלה חדא, דא בכלל ודא בפרט.

ואי תימא הא כתיב (משלי א:7) יראת יי' ראשית דעת. דא באורח פרט למנדע מאן איהו יראת יי'. ואע"ג דאית ליה לבר נש לדחלא מניה עד לא ינדע אבל הכא כתיב ראשית דעת, למנדע ליה דהא איהו ראשיתא למנדע ליה באורח פרט.

[p. 214] בגין כך פקודא קדמאה למנדע ליה לקב"ה בכלל ופרט ברישא ובסופא ורזא דא (ישעיה מד:6) אני ראשון ואני אחרון. אני ראשון, בכלל, ואני אחרון, בפרט. וכלא כללא חדא ורזא חדא.

כיון דינדע דא בכלל ישלים כל שייפוי. ומאן אינון. רמ"ח פקודין דאינון רמ"ח שייפין דבר נש. כיון דאשתלים בהו על האי בכלל כדין ינדע באורח פרט דדא איהו אסוותא לכלהו וינדע כל יומי שתא דמתחברן למיהב אסוותא לכל שייפין.

[p. 215] ואי תימא כל יומי שתא היך יהבין אסוותא לכל שייפין. ודאי הכי הוא עילא ותתא. שתא ויומין דיליה יהבין אסוותא לכל שייפין לעילא. בזמנא דשייפין אריקו ברכאן ליומי שתא כדין אסוותא וחיין תליין עלון מלעילא ואתמליין מכלא. מאן גרים לון. יומי שתא. אוף הכי נמי לתתא, כד בר נש ישלים גופיה באינון פקודין דאורייתא לית לך כל יומא דלא אתייא לאתברכא מניה, וכד אינון אתברכאן מניה כדין חיין ואסוותא תליין עליה מלעילא. מאן גרים ליה. אינון יומי שתא. יומי שתא כמא דאתברכאן מלעילא מרזא [כה ע"ב] דאדם, הכי אתברכאן מתתא מרזא דאדם.

זכאין אינון ישראל בהאי עלמא באלין פקודין דאורייתא דאקרון אדם דכתיב (יחזקאל לד:31) אדם אתם. אתם קרויים אדם ושאר עמין לא אקרון אדם. ובגין דישראל אקרון אדם אית לון לאשתדלא באינון פקודין דאורייתא למהוי כלא חד ברזא דאדם.

[p. 216] כד יהב קב"ה אורייתא לישראל על טורא דסיני מלה קדמאה איהו אנכי. אנכי סלקא לרזין סגיאין. והכא איהו רזא דפקודא קדמאה למנדע ליה בכללא. בגין דכתיב אנכי, הא קא רמיז דאית אלהא שליטא עלאה על עלמא דאיהו פקודא קדמאה בכלל. בפרט, בגין דכתיב יי' אלהיך, דא פרט. אנכי, כלל. יי' אלהיך, פרט. ודא כלל ופרט. פקודא קדמאה דאצטריך למנדע ברישא ובסופא כמה דאוקימנא.

 

[ג: קיא ע"ב] פקודא תניינא לעבוד בכל מיני עבודה במקדש ולבר ממקדש בכל אינון פולחנין דאקרון עבודה, בצלותא לאשתדלא בתר פקודי אורייתא, דכלא אקרי עבודה כעבד דאשתדל בתר מאריה בכל מה דאצטריך.

בגין דישראל אקרון לון עבדים דכתיב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם. מ"ט אינון עבדים. בגין דכתיב אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. ובגין כך כתיב בעשר אמירן לבתר דכתיב (שמות כ:2) אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים למפלח ליה כעבד דפלח למאריה דפריק ליה מן מותא דפרק ליה מכל בישין דעלמא.

[p. 217] בתרין אינון אקרון ישראל לקב"ה, אקרון עבדים דכתיב עבדי הם, ואקרון בנים דכתיב (דברים יד:1) בנים אתם ליי' אלהיכם. בזמנא דידע ליה ב"נ לקב"ה בארח כלל כדין אקרי עבד דעביד פקודא דמארי ולית ליה רשו לחפשא בגניזוי וברזין דביתיה. בזמנא דידע בר נש לקב"ה בארח פרט כדין אקרי בן רחימא דיליה כבן דחפיש בגניזוי בכל רזין דביתיה.

ואע"ג דאקרי בן ברא בוכרא לקב"ה כד"א (שמות ד:22) בני בכורי ישראל לא יפוק גרמיה מכללא דעבד למפלח לאבוי בכל פולחנין דאינון יקרא דאבוי. והכי אצטריך לכל ב"נ למהוי לגבי אבוי בן לחפשא בגניזוי ולמנדע רזין דביתיה ולאשתדלא אבתרייהו, ולמהוי לגבי אבוי עבד.

ורזא דמלה תרין דרגין אינון לעילא דאצטריך ב"נ לאתעטרא בהו ואינון רזא דמהימנותא ואינון חד, חד רזא דעבד, וחד רזא דבן. והאי עבד אקרי אדון כל הארץ, בן כמה דאוקימנא בני בכורי ישראל, וכלא רזא חדא דמיהמנותא. ואצטריך ב"נ לאתעטרא באלין דרגין לאתכללא ברזא דמהימנותא.

[p. 218] עבד, למפלח בכל זיני פולחנא בצלותא דאקרי עבודה כהאי עבד דאיהו רזא עלאה דלא שכיך לעלמין תדיר וקא משבחא ומנגנא תדיר. והא אתמר בפולחנין אחרנין דכל פולחנין ומלין דעלמין כלהו איהו עביד ופלח ובג"ד אקרי אדון בגין דאיהו עבד למפלח אקרי אדון כל הארץ. בר נש דאתעטר ברזא [קיב ע"א] דא למיהוי עבד למפלח פולחניה דמאריה איהו סליק ואתעטר למהוי בדרגא דא ואקרי אוף הכי אדון כל הארץ דהא איהו בריך בכל אינון פולחנין להאי עלמא וקיים ליה, ועל דא אקרי אדון כל הארץ.

זכאה חולקיה בן לאשתדלא למנדע בגנזי דאבוי ובכל רזין דביתיה כברא יחידאי דשלטיה אבוי בכל גנזוי ודא איהו יקרא דשליט על כלא. מאן דישתדל בחכמתא למנדע ליה לקב"ה ובאינון גניזין דיליה אקרי בן לקב"ה. כל חילי שמיא לית מאן דימחי בידיה בכל שעתא דאצטריך למיעל לגבי אבוי. זכאה חולקיה בעלמין כלהו. ובג"ד כד אשתדל למנדע ליה באורח פרט ברזא דחכמתא כדין אקרי בן.

בפולחנא דב"נ פלח ליה לקב"ה אית פולחנא דאצטריך ב"נ לאתכללא בתרוייהו למהוי עבד ובן לאתעטרא ביה בקב"ה. ומאן איהו. דא פולחנא דצלותא דאצטריך למהוי בה עבד ובן לאתכללא בדרגין עלאין אלין, למפלח ולאתקנא צלותא ברזא דעבד, למפלח פולחנא דתקונא דעלמין, ולאתדבקא רעותיה ברזין דחכמתא [p. 219] לאתדבקא במאריה ברזין עלאין ברזא דבן וכלא בכללא חדא. זכאה חולקיה דבר נש דידע לאתעטרא ברזין עילאין כדקא חזי.

בן אתדבק תדיר באבוי בלא פרודא כלל לית מאן דימחי בידיה. עבד עביד פולחניה דמאריה ואתקין תקוני עלמא. מאן דהוי תרוייהו בכללא חד בחבורא חדא דא איהו ב"נ דאתקין רזא דכל מהימנותא בכללא חדא בלא פרודא כלל ומחבר כלא כחדא. דא איהו ב"נ דקב"ה אכריז עלוי בכל אלין חיילין ומשריין דכל עלמין ובכל אינון רקיעין, אזדהרו בפלניא מהימנא דבי מלכא, רזא דבי מלכא וכל גנזי דמאריה בידיה. זכאה איהו בהאי עלמא וזכאה איהו בעלמא דאתי.

מההוא יומא ולהלאה אשתמודע ההוא ב"נ ואתרשים בעלמין כלהו. בשעתא דאצטריך כל חילין ומשריין עלאין כלהו אזדהרן למהוי גביה וקב"ה לא בעי אלא איהו בלחודוי. וקלא אתער יאות הוא ליחיד למהוי גביה דיחיד ולאתעסקא יחיד ביחיד.

ורזא דתרין דרגין אלין אשכחנא בחד קרא דכתיב (ישעיה מט:3) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. ויאמר לי עבדי אתה, הא עבד, ישראל, הא בן. דכד אינון כללא חדא כדין כתיב אשר בך אתפאר.

 

[ב: קלד ע"ב] פקודא תליתאה ללמוד תורה בכל יומא דאיהי רזא עלאה למנדע ארחיה דקב"ה. דכל מאן דאשתדל [p. 220] באורייתא זכי בהאי עלמא וזכי בעלמא דאתי ואשתזיב מכל קטרוגין בישין. בגין דאורייתא רזא דמהימנותא איהי, דמאן דאתעסק בה אתעסק במהימנותא עלאה, קב"ה אשרי שכינתיה בגויה דלא תעדי מניה.

מאן דידע מלה דאורייתא אצטריך למרדף אבתרייה ולאולפה ההוא מלה מניה לקיימא רזא דכתיב מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. אורייתא אילנא דחיי איהו למיהב חיין לכולא. מאן דאתתקף באורייתא אתתקף באילנא דחיי כד"א (משלי ג:18) עץ חיים היא למחזיקים בה.

וכמה רזין עלאין אוקמינא במאן דאשתדל באורייתא, דזכי לאתקשרא באורייתא דלעילא. בהאי עלמא לא שכיך ולא שכיך בעלמא דאתי. ואפי' בקברא שפוותיה מרחשן אורייתא כד"א (שיר ז:10) דובב שפתי ישנים.

 

 

[ג: רסג ע"א] [p. 221] פקודא רביעאה ליחדא שמיה דקב"ה בכל יומא דהא כמה דמייחדי שמא דקב"ה לתתא הכי אתייחד שמיה לעילא. אשתכח קב"ה יחידאי עילא ותתא.

מאן דמייחד שמיה דקב"ה ישוי לביה ורעותיה בההוא יחודא דקאמרן ויחבר כל שייפוי בההוא יחודא בההוא רעותא למהוי כלהו אחד. כמה דשוי כל שייפוי ברזא דחד הכי לעילא מחבר כל שייפין עלאין בההוא יחודא למהוי כלהו חד.

[p. 222] בשעתא דאתי ב"נ לייחדא שמא דקב"ה כל חילי שמיא כלהו קיימין שורין שורין בגין לאתתקנא ולאתכללא כלהו בההוא יחודא למיקם ברזא דחד ביחודא חדא כלהו מתתקנן בתקונין כדקא יאות.

בהאי שעתא קיימא חד ממנא שמשא דקיימא תחות רמ"ח עלמין וכלהו אקרון שייפין דגופא ודא אקרי הלני"ו קיימא מחכה בההוא יחודא. ודא איהו מלקט שושנים כד"א (שיר ו:2) וללקוט שושנים, דאינון שייפין דגופא. שייפין עלאין לקיט לון שמא עלאה ברזא דיחודא דקא אתייחד ברזא דמ"ב שמהן ולקיט כל אינון שושנים עלאין, ושמשא דא לקיט כל אינון תתאין די כלהו ממנן בכללא דע"ב שמהן. ואתלקיטו כלהו בההוא יחודא ואתעבידו כלהו גופא חדא ברזא חדא. וההוא יחודא סלקא וקא מייחד כלא בתרין סטרין ביחודא חדא. בההוא שעתא מתלקטין שייפין כלהו ומתחברן בחבורא חדא למהוי כלהו ברזא דחד עילא ותתא ברזא דיהוה א' ושמו א'.

[p. 223] ועל דא מאריכין באחד בתרי אתוון למלקט שושנים, לאתייחדא ברזא דאחד ביחודא שלים. כיון דאתייחדן שייפין כלהו ברזא חדא דיחודא חדא כדין אתקרי כלא קרבן שלים. ועל רזא דא אעיל ליה קב"ה בג"ע לאדם קדמאה [p. 224] כמה דכתיב (בראשית ב:15) לעבדה ולשמרה, ותנינן דאלין אינון קרבנין תרין רזא דיהוה א' ושמו א'. ועל אינון קרבנין כתיב וללקוט שושנים, דקב"ה איהו לקיט שושנים, לקיט כל אינון שייפין דעילא ותתא לחברא לון ביחודא חדא בההוא יחודא דקאמרן. כדין אתער מאן דאתער ללקוט שושנים, אלין שייפין דתרין סטרין דאינון חד.

שושנים רזא איהו. דכד מתחברן כל אינון שייפין כחדא למהוי כלהו ביחודא חדא רזא דקרבן כדין מתעטר קב"ה בעטרוי ברישא דכתם פז למהוי ביקרוי מתעטרא. ורזא דא הוי דכתיב שושנים, רזא דכל אינון שייפין דעילא ותתא, ורזא דההוא פז, עטורא דמתעטרא וסלקא מבינייהו וכלא איהו ביה.

[p. 225] בהני שושנים אית ביה שית מאה ותליסר פקודין דאינון שייפין דתרין סטרין רזא דיהוה אחד ושמו אחד [רסג ע"ב] ואית ביה סליקו דההוא פז דקא סליק מבינייהו. ובכל אתר דאינון משתכחין ההוא סליקו עלאה אשתכח מבינייהו לאסתלקא. ורזא דא תפוח בעצי היער ושושנה בין החוחים. דא ודא אצטריך לאסתלקא כחדא ביחודא שלים. זכאה איהו מאן דקריב קרבנין אלין. ודאי לרעוא ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

 

פקודא חמישאה ליראה בארח כלל ובארח פרט. והא יראה אוקימנא בגין דאית עליה דב"נ לדחלא מקמי קב"ה תדיר ובגין יראה יסתמר בארחוי.

[p. 226] ויראה, אתר הוא דאקרי יראה כד"א (דברים כח:58) ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את יי' אלהיך, בגין דתמן שריא דחלא דקב"ה ואיהו ירא ממש לדחלא מניה ודא איהו רזא דכתיב ומקדשי תיראו. בהאי יראה שריא פולסא דנורא לאלקאה לון לחייביא דלא נטרין פקודי אורייתא. ועל דא בארח כלל אית לדחלא.

ובתר בארח פרט, כד ינדע ב"נ מאן איהי יראת יי'. ודא איהו דחלא דחביבותא דאיהי עיקר ויסודא למרחם ליה לקב"ה. בתר האי יראה עביד לנטרא כל פקודוי דאורייתא למהוי ב"נ עבד נאמן לגבי קב"ה כדקא יאות והא אוקימנא יראה.

 

פקודא שתיתאה לאהבה, והא אוקימנא רחימו דקב"ה, דבעי ב"נ לרחמא ליה רחימו סגי כאברהם דרחים ליה לקב"ה בכמה רחימו ומסר גופיה ונפשיה לגביה.

מכאן אוליפנא מאן דרחים ליה לקב"ה איהו מקיים עשר אמירן עילא ותתא. ועל דא כל אינון עשר נסיוני דאתנסא אברהם וקאים בכלהו כולהו לקבל עשר אמירן, כל נסיונא אמירא היא, ואתנסא בההוא אמירא וקאים ביה.

[p. 227] ועל דא אינון עשר נסיוני, וכלהו קאים בהו אברהם בגין דאתקשר ואתדבק בימינא דקב"ה דאיהי אהבה רבה. מ"ט איקרי אהבה רבה. בגין דקאים האי אהבה מתקשר בעלמא עלאה. אהבת עולם דא רזא דעלמא תתאה בלא פרודא דאתקשר ביה רחימו דיליה וכלא רזא חדא. והא אתמר רזא דאהבה.

רחימו דא סליק על כל פולחנין דעלמא, בהאי אתייקר שמיה דקב"ה יתיר מכלא ואתברך. בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין ורזא דאהבה אתמר.

 

 

[ג: קעד ע"ב] פקודא שביעאה ציצית. פקודא דא איהו לאדכרא כל פקודי דאורייתא בגינה כד"א וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי' ועשיתם אותם, דא איהו סימנא דמלכא לאדכרא ולמעבד.

[p. 228] כתיב (שמות כח:36) ועשית ציץ זהב, והא אוקימנא רזא דציץ לאתעטרא ביה כהנא רבא, ודא איהו ציץ לאסתכלא ביה עיינין דאיהו סימן דעלמא עלאה דאתעטר ביה כהנא רבא. ובגין כך אסתכלותא דיליה מכפרא על עזות פנים, דלא קיימא לקמיה אלא פנים דקשוט רזא דכל אינון פנים עלאין דאינון פנים [קעה ע"א] דקשוט פנים דאמת דכלילן באמת דיעקב.

ציצית איהו נוקבא רזא דעלמא תתאה אסתכלותא לאדכרא. ציץ דכר, ציצית נוקבא, ודא לכל ב"נ, ציץ לכהנא.

ותנינן אסור לאסתכלא בשכינתא בגין כך אית תכלא בגין דתכלת איהו כרסייא לבית דוד ותקונא דיליה. ודא איהו דחלא דיהוה לדחלא מההוא אתר. ועל דא וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי'. ודא כרסייא דדיינין בה דיני דנפשות. [p. 229] כמה דאוקמוה דכל גוונין טבין לחלמא בר תכלת דאיהו כרסייא דסליק בדינא דנפשאן.

כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. ונתנו על הכנף לא כתיב, אלא ונתנו על ציצית, דדא איהו דחפי על שאר חוטין.

וראיתם אותו וזכרתם וכתיב (דברים כה:17) זכור את אשר עשה לך עמלק. מ"ט דא. אלא לברא דפריץ גדרא ונשכיה כלבא. כל זמנא דאבוי [p. 230] בעי לאוכחא לבריה הוה אמר הוי דכיר כד נשיך לך כלבא. אוף הכא וראיתם אותו וזכרתם, דדא איהו אתר דסלקין נשמתין למידן. כגוונא דא (במדבר כא:8) והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. אמאי. אלא כד סליק לעינוי וחמי דיוקנא דההוא דנשיך ליה הוה דחיל וצלי קמי דקב"ה והוה ידע דאיהו עונשא דחייביא. כל זמנא דברא חמי רצועה דאבוי דחיל מאבוי, אשתזיב מרצועה אשתזיב מכלא. מאן גרים ליה לאשתזבא. ההוא דחמי בעינוי ההוא רצועה, ההוא רצועה גרים ליה לאשתזבא. ועל דא וראה אותו וחי, חמי רצועה דאלקי ליה ואיהו עביד ליה לאשתזבא. אוף הכא וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם, ועשיתם ודאי. ואי לאו הא רצועה, דהא יגרום לכון למהוי תבין לפולחנא דילי תדיר. וכדין ועשיתם, ולא תתורו אחרי לבבכם, ימנע מנכון בישין ארחין אחרנין. ודאי לא תתורו ולא תעבדו בישין. ועל דא סלקא גוון תכלא. דא תכלת דמיא לכסא הכבוד. מה כסא הכבוד עביד לבר נש למהך בארח מישר לדכאה ליה, אוף האי תכלת עביד לב"נ למהך בארח מישר. ודאי דכלא אית לדחלא מהאי אתר למיהך במישר.

[p. 231] כתיב (ישעי' כד:16) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי רזי לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו. מכנף הארץ, דא כנף דציצית דאיהו כנף הארץ. זמירות שמענו, אלין שאר חוטין דנפקין ותליין מאתר עלאה גו אינון שבילין עלאין דנפקין מחכמה עלאה. צבי לצדיק, דא צדיק חי העולמים דאינון חוטין אינון שפירו דיליה דהא מניה נפקין וכל חוטא כלילא בתרין סטרין. וכד אסתכלנא אמינא רזי לי רזי לי, דהא מגו רזא עלאה דכל מהימנותא נפקין. וכד אסתכלנא בתכלת וחמינא רצועה לאלקאה אתר דחילו למדחל אמינא אוי לי, דבני נשא לא ידעי לאשגחא ולאסתכלא על מה מתענשין לשקרא בהאי. בוגדים בגדו, דהא קורין ק"ש בלא ציצית וסהדין סהדותא דשקרא. ואלין אינון בוגדים דבגדו משקרי בגרמייהו. ובגד בוגדים בגדו, לבושא דלהון בלא ציצית אקרי בגד בוגדים, לבושא דאינון בוגדים דבגדו דמשקרי וסהדין סהדותא דשקרא בכל יומא. ווי לון ווי לנפשיהון. דסלקי בההוא כרסייא דתכלא למידן ועלייהו כתיב (תהלים קא:7) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. ההוא בגד דלהון אשתמודע לגבי כל מאריהון דדינין. ווי לון דלית לון חולקא בעלמא דאתי. זכאין אינון צדיקייא דמלבושיהון ותקוניהון אשתמודען לעילא לאוטבא לון בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

 

[ב: מג ע"א] [p. 232] פקודא תמניא תפילין. דא פקודא דאקרי בגוונא אחרא ולא אקרי מצוה אלא קדושה ואלין אינון תפלין, תפלה של יד ותפלה של ראש, תקונא פארא שפירו דגוונין עלאין, ועל דא אקרון טוטפות כד"א (ישעיה מט:3) ישראל אשר בך אתפאר.

[p. 233] וכתיב (הושע יא:1) כי נער ישראל ואהבהו, ישראל זוטא. ישראל סבא, שפירו דגוונין, עילא ותתא. יוסף סליק ואתעטר בתרין דרגין, בקדמיתא נער ובסופא צדיק. כמה יאן ביה גוונין למחזי. ורזא דא (בראשית לט:6) ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, שפירא בתרין סטרין עילא ותתא.

[p. 234] כתיב (דברים ו:18) ועשית הישר והטוב. הישר, דא תפלה של יד לאסמכא לה בתפלין של ראש לאתיחדא כחדא. ותפלה של יד אקדים לשל ראש ואצטריך דלא הוי פרודא בינייהו כלל.

מאן דמתעטרא בתפלין קאים ברזא דגוונא עלאה וקאים באינון תרין רזין דקאמרן כיוסף דאקרי נער ואקרי צדיק ברזא דעבד נאמן וברזא דבן יחידאי. ואלין אינון תפלה של יד ותפלה של ראש, ואינון כללא חדא בלא פרודא.

[p. 235] ארבע פרשיין דתפלין בד' בתים בתפלין של ראש, וכמה דאינון ד' פרשיין באינון תפלין של ראש אוף הכי כלהו בתפלין של יד בבית אחת דהא בתפלה של יד לית לה מגרמה כלום אלא מה דנקטא מלעילא. ורזא דא (קהלת א:7) כל הנחלים הולכים אל הים. ומגו דנקטא לון אקרי תפלה ואתקדשת בקדושתהון וכלא אקרי קדושה וכדין אקרי מלכות שמים שלימה.

ד' פרשיין, הא אוקימנא רזא דלהון בכמה דוכתי. אבל פרשה קדמאה קדש לי כל בכור, דא איהו רזא [מג ע"ב] עלאה דכליל כל ד' בתים ברזא דנהירו עלאה דנפקא מאין, וכל אינון ד' אתרמיזו הכא.

[p. 236] קדש, דא קדושה עלאה, רזא דחכמתא עלאה דמתמן כלא אתקדש ברזא דגניזו עלאה אקרי קדש. לי, דא בינא, רזא דעלמא עלאה היכלא פנימאה. ורזא דא (ויקרא כה:55) כי לי בני ישראל עבדים (במדבר ג:13) כי לי כל בכור (שמות יט:5) והייתם לי סגולה. כל, רזא דחסד בכל דוכתא בין לעילא בין לתתא. בכור, דא בן בכור דכתיב (שם ד:22) בני בכורי ישראל, והאי בן בכור כליל כל סטרין וכל גוונין. ובגין כך קרא כליל כלהו ארבע ברזא דחכמתא עלאה. אבל דא באורח כלל למנדע דכלא כליל בהאי, אבל באורח פרט דא איהי פרשתא קדמאה דכליל כל שאר פרשיין.

פרשה תניינא והיה כי יביאך וגו'. דא בינה דהא בפרשתא דא איהי יציאת מצרים דהוה מסטרא דיובלא. ועל דא שירותא דילה והיה דהא מלה דא איהי ביובלא ובגין כך שמא דילה והיה [p. 237] דלית הויה אלא באתר דא דאיהו זמין לאתמשכא לתתא ולאנהרא בוסינין ולאשתכחא בדרגא תתאה. והיה, כמאן דאמר על מלכא די יהוי זמין לאתמשכא לתתא ולאנהרא בוסינין וכלא ברזא חדא. ובגין דאקרי באורח טמיר לא אקרי באתגלייא בשמא דא אלא אתמסר לחכמימין למנדע. ועל דא אתרשים בשמא קדישא מלה דא.

פרשה תליתאה שמע. דא רזא דימינא דאקרי חסד עלאה דאיהו קא מייחד יחודא דכלא לד' סטרין וקב"ה מסדר ביה סדורא דכל עלמא ודא איהו דקא מתפשט בכל סטרין אפילו גו תהומי תתאי. בדא קב"ה ברא עלמא כד אתעטף בעטופא דזהרא. ודא דקא מייחד יחודא, ובגין כך שמע סמיך לוהיה.

[p. 238] יחודא דכל יומא איהו יחודא למנדע ולשואה רעותא. יחודא דא הא אמרן בכמה דוכתי. יחודא דכל יומא איהו יחודא דקרא (דברים ו:4) יי' קדמאה אלהינו יי'. הא כלהו חד, ועל דא אקרי אחד. הא תלת שמהן אינון, היך אינון חד. ואע"ג דקרינן אחד אמאי אינון חד.

אלא בחזיונא דרוח קדשא אתיידע ואינון בחיזו דעינא למנדע דתלתא אלין אחד. ודא איהו רזא דקול דאשתמע. קול איהו חד ואיהו תלתא גוונין, אשא ורוחא ומיא וכלהו חד ברזא דקול ולאו אינון אלא חד. אוף הכא יי' אלהינו יי', אינון חד, תלתא גוונין ואינון חד. ודא איהו קול דעביד בר נש ולשוואה ביחודא דכלא מאין סוף עד סופא דכלא בהאי קול דקא עביד בהני תלתא דאינון חד. ודא איהו יחודא דכל יומא דאתגלי ברזא דרוח קודשא.

[p. 239] וכמה גוונין דיחודא אתערו וכלהו קשוט. מאן דעביד האי עביד, ומאן דעביד האי עביד. אבל האי יחודא דקא אנן מתערי מתתא ברזא דחד קול דאיהו חד ברירא דמלה. האי בכללא.

לבתר והיה אם שמוע, פרט דדינא עילאה כדקאמרן ואיהי פרשה רביעאה הוא רזא דדינא קשיא, (שם יא:16) השמרו לכם.

[p. 240] ואצטריך בר נש לאנחא לון בכל יומא למהוי בר נש בדיוקנא עלאה וע"ד כתיב (דברים כח:10) וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך. אלין תפלין דרישא ותפלין דדרועא כגוונא דא והא אתערנא בהו וכלהו חד.

קשרא דתפלין דרישא איהו דל"ת ועל דא כתיב (שמות לג:23) וראית את אחורי, ועל דא איהו לאחורא. ותמן אתקשר כלא בקשרא חדא. ואיהי כד מנחא אלין תפלין דדרועא מתקשרא אחרא רזא דברית קדישא. רזא דא כמה דאתמר בכמה דוכתי וכלא רזא חדא.

 

[ג: צג ע"א] פקודא תשיעאה לקדשא ליה בכל יומא לסלקא קדושתיה מתתא לעילא כמה דאיהו קדישא לעילא עד דסליק קדושתיה לאבהן ובנין. ורזא דא ונקדשתי בתוך [p. 241] בני ישראל, עילא ותתא, עילא בתלת דרגין, לתתא בתלת דרגין.

קדושה הא אוקימנא בכמה דוכתי. אבל כמה דאית קדושה לעילא על כלא הכי אית קדושה באמצעיתא, קדושה לתתא, וכלא ברזא דתלתא, קדושא דלעילא לעילא ברזא חדא, קדושה באמצעיתא, ולתתא, תלת דרגין דאינון חד.

קדש איהו סטר עלאה דאשתכח ראשיתא לכל דרגין. ואע"ג דאיהו סטר טמירא ואקרי קדש מתמן אתפשט פשיטו דנהיר בחד שבילא דקיקא טמירא לאמצעיתא. כיון דנהיר [p. 242] לאמצעיתא כדין אתרשים חד ו' דנהיר גו האי קדש. מהאי נהירו אתפשט פשיטו לתתא סופא דכל דרגין. כיון דאתנהיר בסופא כדין אתרשים בנהירו חד ה' ואקרי קדושה והא אוקימנא.

ומה דאקרי קדוש קדוש קדוש דהא קדש מבעי ליה רזא דראשיתא דכלא, הואיל ומתמן אשתכח. אי הכי אמאי אקרי לעילא קדוש דהא תמן ו' לא אשתכח.

אלא רזא הכי הוא. ודאי וישראל מקדשי לתתא כגוונא דמלאכי עלאי לעילא דכתיב בהו (ישעיה ו:3) וקרא זה אל זה ואמר קדוש. וכיון דישראל קא מקדשי סלקי מתתא לעילא יקרא עלאה עד דאסתלק ו' רזא דשמים עלאין לעילא. כיון דאינון שמים אסתלקו לעילא נהיר ההוא קדש בהו וכדין אקרי לעילא קדוש. ולבתר נהיר ההוא נהירו עלאה על כרסייא דאיהו שמים, ואינון שמים תבין לדוכתייהו ומתיישבן ביה בההוא נהירו וכדין אקרי קדוש. לבתר נחית ההוא נהירו עד דנטיל כלא חד צדיק עלאה דרגא יקירא לקדשא כלא לתתא. כיון דאיהו נטיל כלא כדין אקרי קדוש. ודא איהו רזא דכלא.

[p. 243] ומאן דשוי רעותיה בהאי שפיר קא עביד, ומאן דשוי רעותיה בתלת דרגין דאבהן בכללא חדא ליחדא לון גו קדושתא דא, אי לא יכיל לשואה רעותיה יתיר, שפיר קא עביד. וכלא לנחתא מגו קדושתא דלעילא לתתא לקדשא כל חד גרמיה בהאי קדושה ולנטלא ליה למפרש פרישו דקדושתא על גביה. ורזא דא ונקדשתי בתוך בני ישראל, בקדמיתא, ולבתר, אני יי' מקדשכם.

באן אתר יקדש ב"נ גרמיה גו קדושתא דא לאכללא גרמיה בה. כד מטי ב"נ לשמא קדישא יי' צבאות, ורזא דא אני יי' מקדשכם. דא אשכחנא ברזא דספרי קדמאי. ואנן לא עבדינן הכי אלא לבתר יי' צבאות, בלחודוי בקדמיתא. ולבתר כד מטי ב"נ מלא כל הארץ כבודו כדין יכלול גרמיה בההוא קדושה לאתקדשא לתתא גו ההוא כבוד דלתתא. ורזא דא ונקדש בכבודי. ולבתר [p. 244] יעביד ארח פרט, לאתקדשא כלא כמה דאנן עבדין לעומתם דמלאכי עלאי דאמרי ברוך כבוד יי' ממקומו, דא כבוד עלאה, ולבתר, ימלוך יי' לעולם וכו', דא כבוד דלתתא.

ובספרא דרב ייסא סבא קדוש קדוש קדוש, דא איהו קדושה לאתקדשא תורה שבכתב בכללא חדא. ולבתר לעמתם ברוך כבוד יי', אלין נביאים, ולבתר ימלוך יי' לעולם. רזא דא אנן צריכין בקדושתא דא לאשתכחא תמן קדושה ברכה ומלכות לאשתכחא כלא כחדא. קדושה כמה דאתמר קדוש וכו'. ברכה, ברוך כבוד יי' ממקומו. מלכות, ימלוך יי' לעולם. ועל דא כלא אנן צריכין לאשלמא ועל דא יכוון ב"נ וישוי רעותיה בכל יומא.

 

[ג: רסג ע"ב] [p. 245] פקודא עשיראה למקרי קריאת שמע ב' זמנין בכל יומא, חד לקבל דרגא דיממא וחד לקבל דרגא דליליא, ולאכללא ביממא דרגא דליליא ולאכללא בליליא דרגא דיממא .והא אתמר ועל דא תרין זמנין בכל יומא חד ביממא וחד בליליא.

 

פקודא חדסרי מזוזה. למקבע ב"נ מזוזה לתרעיה למהוי כל ב"נ נטיר מעם קב"ה כד נפיק וכד עייל. ורזא דא (תהלים קכא:8) יי' ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם. בגין דרזא דמזוזה איהו קאים תדיר לפתחא ודא איהו פתחא דלעילא ודא איהו דרגא דאקרי שומר לאשתכחא. דלאו נטירו לבר נש בר נטירו דקב"ה דאיהו נטיר תדיר וקאים לפתחא וב"נ לגו.

[p. 246] ותו בגין דלא ינשי ב"נ דוכרנא דקב"ה לעלמין ודא איהו כגוונא דציצית כד"א (במדבר טו:39) וראיתם אותו וזכרתם וגו'. כיון דחמי בר נש להאי דוכרנא אדכר בגרמיה למעבד פקודא דמאריה. ורזא דמהימנותא מזוזה כללא דכר ונוקבא כחדא.

[p. 247] בספרא דשלמה. סמיך לפתחא לקבל תרין דרגין אזדמן חד שידא ודא אית ליה רשו לחבלא, ואיהו קאים לסטר שמאלא. זקיף ב"נ עינוי חמי ליה לרזא דשמא דמאריה ואדכר ליה ולא יכיל ליה לאבאשא.

ואי תימא אי הכי כד נפיק ב"נ מתרעיה לבר הא ההוא שידא קאים לימיניה ומזוזה לשמאליה והיאך אתנטיר ב"נ אי איהו שארי לשמאליה.

אלא כל מה דעבד קב"ה כל מלה ומלה אתמשך בתר זיניה. בבר נש קיימין תרין דרגין כגוונא דא חד מימינא וחד משמאלא. ההוא דימינא אקרי יצה"ט וההוא דשמאלא אקרי יצר הרע. כיון דנפק בר נש מתרעא דביתיה ההוא שידא זקיף עינוי וחמי ליצר הרע דשארי לשמאלא. אתמשך לההוא סטרא ואתעדי מימינא. ובההוא סטרא קאים שמא דמאריה ולא יכיל לקרבא ליה ולאבאשא ליה ונפיק ב"נ [רסד ע"א] ואשתזיב מניה. כד עייל הא שמא קדישא לימיניה קאים ולא יכיל לקטרגא בהדיה.

[p. 248] ועל דא אצטריך ב"נ דלא יעביד טנופא ולכלוכא בתרעא דביתיה ולא יושיד מיין עכורין, חד דלא יעביד קלנא לגבי שמא דמאריה וחד דאית ליה רשו לההוא מחבלא לחבלא. ובגין כך יזדהר ב"נ מהאי ויזדהר ב"נ דלא ימנע מתרעא דביתיה שמא דמאריה.

וכד בר נש אתקין מזוזה לפתחיה כד עייל ההוא יצר הרע וההוא שידא בעל כרחייהו נטרי ליה ואמרי (תהלים קיח:20) זה השער ליי' צדיקים יבאו בו. וכד לא קאים מזוזה לפתחיה דב"נ יצר הרע וההוא שידא מתתקנין כחדא, שוו ידייהו על רישיה בזמנא דעייל פתחי ואמרי ווי ליה לפלניא דהא נפק מרשותא דמאריה. מההוא זמנא קאים בלא נטירו דלית מאן דנטיר עליה. רחמנא לישזבן.

 

[ב: צא ע"ב] פקודא תריסר לאומאה בשמיה בארח קשוט. ומאן דאומי שבועה הוא כליל גרמיה באינון ז' דרגין עלאין דשמא דקב"ה אתכליל בהו. והא שיתא אינון. ההוא בר נש דאומי אומאה דקשוט כליל גרמיה בהו והוא שביעאה לקיימא שמא קדישא בדוכתיה. ועל דא כתיב (דברים ו:13) ובשמו תשבע. ומאן דאומי אומאה למגנא ולשקרא גרים לההוא אתר דלא יתקיים בדוכתיה.

[p. 249] אומאה לקיימא פקודא דמאריה דא איהו שבועה דקשוט כד ההוא יצר הרע מקטרג לבר נש ומפתי ליה למעבר על פקודא דמאריה. דא איהו אומאה דמאריה אשתבח ביה, ואצטריך ליה לבר נש לאומאה במאריה על דא ואיהו שבחא דיליה, וקב"ה משתבח ביה. כגון בועז דכתיב (רות ג:13) חי יי' שכבי עד הבקר, דהא יצר הרע הוה מקטרג ביה ואומי על דא.

נדר איהו לעילא ואינון חיי מלכא רזא דרמ"ח שייפין ותריסר קטירין כחושבן נד"ר, ועל דא חמיר משבועה. חיי דמלכא, דיהיב חיין לכל אלין שייפין ואקרון הכי בגין אינון חיין נחתין [p. 250] מעילא לתתא לההוא מקורא דחיין ומההוא מקורא נחתין לתתא לכל אינון שייפין.

שבועה, לקיימא דרגא דלתתא רזא דשמא קדישא, ודא אקרי מלך עצמו דרוחא עלאה וגופא דיליה למשרי בגויה. עצמו דההוא דסתיר לעילא. ובגין כך מאן דאומי בקשוט הוא מקיים לההוא אתר וכד קאי האי אתר מקויים מקיים כל עלמא. נדר שריא על כלא על מצוה ועל רשות, דלאו הכי בשבועה והא אוקמוה חברייא.

 

[א: רסד ע"ב] פקודא תליסר לאתעסקא בהאי עלמא בפריה ורביה ולמעבד תולדין לאתפשטא שמא קדישא לכל סטרין ולמלקט רוחין ונשמתין למהוי יקרא דקב"ה עילא ותתא.

[p. 251] דכל מאן דלא אתעסק בפריה ורביה אזעיר דיוקנא דמריה דלא אשתכח בהאי עלמא וגרים דלא שריא שכינתא בהאי עלמא. כמה דאתוספאן רוחין ונשמתין הכי אתוסף לנחתא בהאי עלמא זיו יקרא דמלכא דכתיב (משלי יד:28) ברב עם הדרת מלך ובאפס לאם מחתת רזון.

הדרת מלך, דא זיו יקרא דמלכא דאתוסף לנחתא בהאי עלמא. מחתת רזון, דא זעירו דדיוקנא דמלכא [רסה ע"א] דאזעיר מהאי עלמא הכי אזעיר מעילא. דהא ההוא זיוא לא נחית ואתחשב על ההוא בר נש כאלו אושיד דמין דגרע דיוקנא דלתתא כגוונא דלעילא דכתיב כי בצלם אלהים עשה [p. 252] את האדם ואיהו אזעיר צלם אלהים לתתא ודמות ודיוקנא לעילא. ועל דא איצטריך בר נש לאתעסקא בפריה ורביה ולמעבד צלם אלהים לאסגאה יקרא דיי' בכל סטרין.

 

[ג: מג ע"ב] פקודא ארביסר למגזר לתמניא יומין. גזירו דקיימא קדישא רזא עלאה דכתיב (תהלים כה:14) סוד יי' ליראיו ובריתו להודיעם. למאן. לאינון יראיו, אינון דחלי חטאה דהא רזא דקיימא קדישא לא אתחזי לגלאה בר להו. ורזא דקיימא קדישא הא אוקמוה ואתמר בכמה דוכתין.

ורזא דא לתמניא יומין איהו חיובא על עלמא לכל עמא קדישא דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו. יום השמיני, דא הוא את קיימא קדישא ואיהו תמינאה לכל דרגין וגזירו דההוא קיימא לאעברא ערלה [מד ע"א] מקמי ברית.

[p. 253] דהא בההוא זמנא דמתכנשי עמא קדישא לאעברא ההוא ערלה מקמי ברית קב"ה כניש כל פמליא דיליה ואתגלי ודחי לההוא ערלה לעילא מקמי ברית קיימא קדישא. דהא כל עובדין דישראל עבדין לתתא מתערי עובדא לעילא, ובההוא זמנא אתדחייא ההוא ערלה מעל עמא קדישא לעילא.

ולההוא ערלה מתקני מאנא חדא בעפרא לאשראה ההוא ערלה בגויה ברזא דכתיב (ישעיה סה:25) ונחש עפר לחמו, (בראשית ג:14) ועפר תאכל כל ימי חייך. מכאן דלא אצטריך לאנהגא קלנא בההוא אתר אע"ג דמעברי ליה מקמי האי ברית. ודוכתיה כד מתעברא מהאי ברית עפרא איהו, דהא בתר דההוא נחש אתעבר מקמי אדם קב"ה שוי ליה מדוריה בעפר דכתיב ועפר תאכל כל ימי חייך. וכיון דקב"ה כד אעבר ליה מקמי אדם שוי מדוריה בעפרא ואתקין ליה, כך אנן בהוא גוונא ממש אנן צריכין כד מעברין לערלה לאתקנא ליה עפרא למהוי ביה מדוריה.

[p. 254] כל בר נש אצריך לקרבא ההוא ברא קרבנא לקב"ה בחדוה ברעו דלבא למיעל ליה תחות גדפוי דשכינתא ואתחשב קמי קב"ה דאיהו קרבנא שלים לאתקבלא ברעוא.

וקרבנא דא כגוונא דקרבנא דבעירא. דא לתמניא יומין ודא לתמניא יומין דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה. במאי ירצה. במעבר עליה חד שבתא. כיון דאעבר עליה חד שבתא כדין ירצה דא לקרבנא ודא לקרבנא. אמאי. בגין דאתדבק ואזדמן לגבי ההוא שבת רזא דברית קדישא. ועל דא כלא ברזא עלאה איהו.

 

[ג: רעז ע"ב] [p. 255] פקודא חמיסר חתן למחדי באתתיה שתא חד דכתיב נקי יהיה לביתו שנה אחת. ואינון תריסר ירחין אינון מדילה דהא שנה איהי כלה ולית כלה בר בתריסר ירחין דכתיב (מלכים א' ז:25) עומד על שנים עשר בקר. והואיל ולית תקונ' דכלה בר בתריסר אצטריך חתן למחדי לה ולביתה, לה ולתקונהא כגוונא דלעילא. ועל דא יעקב כתיב ביה (בראשית כח:11) ויקח מאבני המקום, אבני המקום תריסר הוו. ומאן דחדי לכלה חדי לעולימתהא [רעח ע"א] ועולימתהא תריסר הוו. וכלא איהו רזא דשנה. בגין כך אצטריך לחתן למחדי באתתיה שנה חדא.

והא אוקימנא דחדוה דא לאו דיליה היא אלא דילה דכתיב ושמח את אשתו. וישמח את אשתו לא כתיב אלא ושמח, יחדי לכלה. כגוונא דא לאו חדו לכלה בר כל גופא ותקונהא. ומאן חדי לון. צדיק. ועל דא נקי יהיה לביתו. נקי, דלא יעמול במלי דעלמא דיהא ביה רעוא למחדי לה, נקי מכלא, נקי למסין ולארנונין וגולגלתין, נקי דלא יפוק לחילא לאגחא קרבא, לאשתכחא חדוה עילא ותתא ולאתערא חדוה לעילא. זכאין עמא קדישא דמאריהון חדי בהון. זכאין אינון בהאי עלמא וזכאין אינון בעלמא דאתי.

 

[p. 256] פקודא דשיתסר למהך בר נש בארחוי דקב"ה דכתי' והלכת בדרכיו, למילף בר נש בארחוי. מה איהו קדוש אוף הכי בר נש, מה איהו רחום אוף הכי בר נש, דלא יסטי מארחוי לימינא ולשמאלא. וע"ד כתי' בכל דרכיך דעהו וגו'. בכל דרכיך, בכל אינון ארחין דאת עביד בהאי עלמא, דעהו לקב"ה למלף אינון ארחין דיליה ותעביד בגווניהו. וכדין, והוא יישר ארחותיך. ובעי בר נש למלף אינון ארחין ולא ישני מניהו. וכד יעביד כל מה דעביד באינון ארחין כדין יחסין תרין עלמין, עלמא דא ועלמא דאתי.

 

[ג: פה ע"ב] פקודא דשביסר לאוכחא לההוא דחטי למחזי ליה רחימו סגיא דרחים ליה בגין דלא יתענש איהו. דהא בקב"ה כתיב (משלי ג:12) כי את אשר יאהב יי' יוכיח. וכיון דקב"ה עביד הכי ואוכח למאן דרחים ליה יוליף בר נש מההוא ארחא ויוכח לחבריה.

[p. 257] קב"ה במאי אוכח לבר נש. אוכח ליה ברחימו בסתרא. אי יקבל יאות, ואי לא אוכח ליה בין רחימוי. אי יקבל יאות, ואי לא אוכח ליה באתגליא לעיניהון דכלא. אי יקבל יאות, ואי לאו שרי ליה ולא אוכח ליה ושביק [פו ע"א] ליה ייזיל ויעביד רעותיה.

בקדמיתא אודע ליה בסתרא בגין לאוכחא ליה ולאתערא ליה דלא ינדע ביה ב"נ, ודא איהו ביניה לביניה. אי מקבל יאות, ואי לאו אודע ליה בין רחימוי. בזמנא דכהנא רבא הוה בעלמא יהיב ליה מרעין בערסיה ואתו רחימוי דקב"ה ואודען ליה אי אית ביה חובא דייתוב מניה ולעיין במליה. אי מקבל יאות, ואי לאו אוכח ליה באתגלייא בממוניה בבנוי דכלא מלחשן עליה וייתון לגביה. אי מקבל יאות, ואי לאו שארי ליה מאריה למעבד רעותיה ולא יתקיף ביה לעלמין.

כגוונא דא אצטריך ליה לבר נש לאוכחא לחבריה, בקדמיתא בסתרא, לבתר בין רחימוי, לבתר באתגלייא. מכאן ולהלאה ישבוק ליה ויעביד רעותיה. ועל דא כתיב הוכח תוכיח. הוכח, בסתרא דלא ינדע ביה ב"נ. תוכיח, בין חברוי ורחימוי. את עמיתך, באתגלייא. ועל דא לא כתיב בקדמיתא תוכיח אלא הוכח.

[p. 258] תו הוכח תוכיח, אי איהו ב"נ דיכסוף לא יימא ליה ולא יוכיח ליה אפילו בסתרא. אלא יימא קמיה כמאן דמשתעי במלין אחרנין ובגו אינון מלין ידכר מאן דעבד ההוא חובא הוא כך וכך, בגין דאיהו ינדע בגרמיה וישתביק מההוא חובא. ועל דא הוכח, ואם לאו, תוכיח, ולבתר את עמיתך באתגלייא. מכאן ולהלאה ולא תשא עליו חטא.

ד"א ולא תשא עליו חטא. דהא כיון דב"נ אוכח לחבריה ואזדמן לאוכחא ליה באתגלייא לא יסלק קמיה ההוא חובא דעביד דאסיר ליה ודאי. אלא יימא סתם ולא יסלק עלוי ההוא חובא באתגלייא ולא ירשים עלוי חובא, דקב"ה חס על יקרא דבר נש אפילו בחייביא.

 

[ג: רע ע"ב] פקודא תמניסרי לברכא ליה לקב"ה על כל מה דאכיל ושתי ואתהני בהאי עלמא. ואי לא בריך אקרי גזלן לגבי קב"ה דכתיב (משלי כח:24) גוזל אביו ואמו והא אוקמוה חברייא. בגין דברכאן דבריך ב"נ לקב"ה אתי לאמשכא חיין ממקורא [p. 259] דחיי לשמיה קדישא ולארקא עליה מההוא משחא עלאה, ואתי לאתמשכא מתמן לכל עלמא. וכתיב ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך [רעא ע"א]. ואינון ברכאן אריק ב"נ באינון מלין מההוא מקורא עלאה ואתברכאן כל אינון דרגין ומקורין ואתמליין לארקא על כל עלמין ואתברכאן כלהו כחדא.

ועל דא אצטריך ב"נ לשואה רעותיה ברזא דברכאן בגין דיתברכון אבהן ובנין כלא כחדא. ומאן דמברך לקב"ה יתברך ונטיל חולקיה מאינון ברכאן בקדמיתא דכל עלמא לתתא. כיון דשמא דקב"ה מתברך מתמן נחית ושרא על רישיה חולקא קדמאה. והא אוקימנא דכתיב (שמות כ:21) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. אזכיר, כד"א (תהלים כ:4) יזכור כל מנחותיך. כיון דההיא ברכה אתייא ושרא על רישיה מתמן אתפשט בכל עלמא.

[p. 260] בשעתא דאינון ברכאן נחתין מתעטרן גו חקל תפוחין קדישין ופגעי בהו כמה דרגין דממנן בעלמא ונחתי בהו ואמרי ומכריזי דא איהו דורונא דשדר פלוני לקב"ה. מאן אתר נחתי. לבתר מרישא חדא דצדיק. תמן סלקין ומתערי לנחתא אחרנין מלעילא ואתמלייא מלעילא ומתתא הה"ד (משלי י:6) ברכות לראש צדיק. כיון דהאי דרגא אתמלייא אריק להאי כלה ומתמן נגדין ואתמשכן לתתא.

כד סלקין אינון ברכאן מתתא לית פתחא ופתחא לעילא ולית ממנא לעילא דלא פתח כל אינון פתחין ומכרזי ואמרי בכל אינון רקיעין דא איהו דורונא דמלכא דשדר פלוני, דא הוא דורונא בקיומא כדקא יאות. ומאן איהו. ברכה דאתיבו עליה אמן, דכל ברכה דאתיבו עליה אמן דא איהו בקיומא כדקא יאות.

וכיון דהאי ברכתא סלקא כל דרגין דלעילא כלהו זמינין לגבי ההוא נהורא דלא נהיר בגין לאנהרא לגבה. וכל שכן אי היא ברכתא דסגיאין מברכן לה ומעטרין לה בעטרין קדישין ברזא דאמן. אמן הוא רזא דקשרי דכל יחודא וקדושה [p. 261] ברזא דמאריה ומעטר לההיא ברכתא בעטרין עלאין כדקא יאות.

וקב"ה אתרעי בהו באינון דמברכין ליה ותיאובתיה בברכתא דלתתא. דההיא ברכתא סלקא ואנהיר בוסינא דלא נהיר ואתקיף לה בתוקפא תקיפא לסלקא לעילא. ועל רזא דא כתיב (שמואל א ב:30) כי מכבדי אכבד, אלין אינון דמברכין ליה לקב"ה, ובוזי יקלו, אלין אינון דלא מברכין ליה לקב"ה ומנעין ברכתא מפומייהו.

רזא דרזין לאינון דידעי חכמתא דמאריהון למנדע רזא דברכאן בפקודי אורייתא ובכל הנאין וכסופין דהאי עלמא, לארקא ברכאן מעילא לתתא בר ברכאן דצלותא דאינון תקונא דמאריהון מתתא לעילא ומעילא לתתא.

ברכאן דלאו אינון בצלותא סלקין מתתא לעילא עד דמטו גו נהורא דלא נהיר ומתערי לעילא בתוקפא לההוא נהורא דלא נהיר בההיא ברכה. וסלקא אתערו לעילא עד דמטו לכרסייא עלאה מקורא דכל חיין, כדין נפקו מההוא מקורא עלאה ברכאן אחרנין ואערעו אלין באלין ונשקי אלין לאלין ואתיין ושראן לריש צדיק לארקא לתתא. וכד נחתין אתברכן אבהן ובנין וכל שרגין דלהון.

[p. 262] ורזא דאלין ברכאן לאתערא מעילא לתתא ברזא דא.

ברוך, דא רזא דמקורא עלאה מכלא לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוסינין ואיהו ברוך תדיר דלא פסקין מימוי. ומתמן שירותא דאקרי עלמא דאתי ואיהו קצה השמים דההיא קצה קצה עלאה איהו בגין דאית קצה כגוונא דא לתתא ואיהו עלמא תתאה, ואקרי אוף הכי ברוך לקבל תתאי לארקא לתתא ולאתערא מתתא לעילא בברכאן דצלותא. וברוך קדמאה אקרי הכי ברזא דחכמתא עלאה דאמלי לההוא אתר בחד שביל דקיק דאעיל ביה.

[p. 263] אתה, לבתר דשארי לאתגלייא. דהא האי ברוך סתים איהו, ובגין כך אקרי בארח סתים. ברוך, מקורא עלאה דלא אתגלייא. אתה, שירותא לאתגלייא לבר ובגין כך אקרי אתה. ומאן איהו. דא רזא דימינא ואקרי כהן לגבי ההוא אתר. ורזא דא (תהלים קי:4) אתה כהן לעולם. מאן כהן לההוא עולם. אתה, ודא איהו ימינא עלאה דהא אשתכח לאתגלייא. יהוה, דא רזא דאמצעיתא, רזא דמהימנותא בכל סטרין [רעא ע"ב].

אלהינו, דא סטרא דשמאלא דכליל בימינא וימינא ביה ואתכלילו דא בדא למהוי חד.

ועד הכא אתקשרו ברכאן. דכיון דאלין אתברכאן כלהון דלתתא אתברכאן.

לבתר דאינון אתברכאן ונטלי ברכאן לגרמייהו אתהדרו כלילן כחד לההוא מקורא, דאינון לא יכלין לאתהדרא לגבי ההוא אתר עד דאתברכן. כיון דאתברכן בקדמיתא אתהדרו ועאלין לגבי ההוא [p. 264] אתר לנטלא ברכאן יתירן אחרנין לארקא לתתא. ועד דאינון אתברכן לא עאלין ולא תבין לגביה. ורזא דא (שמות כג:15) ולא יראו פני ריקם.

וכד תבין לגבי ההוא אתר ועאלין תמן כדין אקרי ההוא אתר מלך. ומלך לא אתקרי בר כד אינון מתקרבין לגביה מתברכן. מלכא אימתי אקרי מלך. כד רברבנוי אתיין לגביה עתירין מסתפקן בכל מה דאצטריכו בלא חסרונא. כדין איהו מלך. מלך לתתא כד מעטרן אלין ליה בספוקא בעטרוי קדישין. והכא אקרי מלך ומאן איהו. העולם אשר קדשנו וצונו. ובגין דאיהו עלמא דלא אתגלייא לבר ואיהו סתים קרי ליה הכי בארח סתים. ועל דא לא אקרי אלא בארח סתים.

ולעולם ימינא אתה כמה דאתמר. ועל דא כהן כפיף לגבי ההוא אתר ברישא ובסופא. ועלמא תתאה [p. 265] כד אתקשר לימינא ואתדבק ביה קרי מתתא לעילא ברוך. ולא אקרי ברוך בר ברזא דמקורא דאתדבק בהדיה ועייל ביה ואמלי ליה. אתה, רזא דההוא כהן לאתדבקא בהדיה. ועל דא בצלותא ב"נ כורע בברוך דאיהו עלמא כפוף לגבי עילא. ודא איהו שינויא בין ברוך דצלותא ובין ברוך דשאר ברכאן. וכלא ברזא עלאה איהו לארקא ברכאן לכל עלמין.

ברוך דצלותא ב"נ כורע ביה בברכוי וגחין רישא באתה בגין דאתה אקרי ראש, ועל דא כהן נטיל בראש ואיהו ראש תדיר. ובגין כך כריעה בברוך וגחינו דרישא באתה. וכהן, בכל אתר דאקרי אתה גחין בצלותא. מלך, בתר דגחין תו לא זקיף. מ"ט. קב"ה אמר לה לסיהרא זילי אזעירי גרמיך, ותו לא זקפא.

[p. 266] ובג"ד ברכתא דב"נ בריך לקב"ה אתער לארקא ברכאן מלעילא לעלמין כלהו כמה דאתמר. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי.

כתיב (ישעיה סג:16) כי אתה אבינו כי אברהם וגו'. תנינן לזמנא דאתי אמרין ליה ליצחק וכו', בגין דשמאלא אתכליל בימינא. אבל ימינא מנלן דאקרי אב. דכתיב וישמהו לו לאב ולכהן, ואע"ג דלעילא אקרי אב. ואפילו לנהורא דלא נהיר בשעתא דאתדבק בימינא אקרי אתה כד"א (שם) אתה יי' אבינו גואלנו וגו'.

 

[ב: נט ע"ב] [p. 267] פקודא תשסרי למבני מקדשא לתתא כגוונא דבי מקדשא דלעילא כד"א מכון לשבתך פעלת יי', דאצטריך למבני בי כנישתא לתתא ולצלאה בגויה צלותא בכל יומא למפלח ליה לקב"ה דהא צלותא אקרי עבודה.

[p. 268] וההוא בי כנשתא אצטריך למבני ליה בשפירו סגיא ולאתקנא ליה בכל תקונין דהא בי כנשתא לתתא קיימא לקבל בי כנשתא לעילא.

בית המקדש לתתא איהו קאים כגוונא דבית המקדש דלעילא דקאים דא לקבל דא, וההוא בי מקדשא כל תקונוי וכל פולחנוי וכל אנון מאנין ושמשין כלהו אינון כגוונא דלעילא.

משכנא דקא עבד משה במדברא כלא הוא כגוונא דלעילא. בי מקדשא דבנה שלמה מלכא הוא בי נייחא כגוונא עלאה בכל אינון תקונין למהוי בתקונא דלעילא, בי נייחא ואחסנתא.

[p. 269] בי כנשתא אצטריך בכל תקוני שפירו למהוי כגוונא עלאה למהוי בית צלותא לאתקנא תקונין בצלותא כמה דאוקימנא. וההוא בי כנישתא למהוי ביה חלונות דכתיב (דניאל ו:11) וכוון פתיחן כגוונא דלעילא ועל דא (שיר ב:9) משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים.

ואי תימא אפילו בחקלא בגין דרוחא להוי סליק. לאו הכי דהא אנן צריכין בית וליכא, לאשתכחא בית לתתא כגוונא דבית דלעילא, לנחתא דיורא עלאה לדיורא תתאה.

ותו דההוא צלותא וההוא רוחא אצטריך לסלקא ולנפקא מגו עאקו בארח מישר לקבל ירושלים [ס ע"א] ועל דא כתיב (תהלים קיח:5) מן המצר קראתי יה, דאצטריך אתר דחיק בעאקו לשדרא בגויה ההוא רוחא דלא יסטי [p. 270] לימינא ולשמאלא, ובחקלא לא יכיל קלא לשדרא ליה הכי. דהא כגוונא דא קלא דשופר אתדחייא לבר בארח מישר מגו אתר דחיק ואזיל ובקע רקיעין וסליק בסליקו לאתערא רוחא לעילא.

ואי תימא הא כתיב (בראשית כד:63) ויצא יצחק לשוח בשדה. שאני יצחק דמלה אחרא הוה ביה מה דלא הוה בכל עלמא. ותו דהאי קרא לאו להכי אתא דודאי בשדה אחר הוה מצלי והא אוקימנא.

 

פקודא עשרין למדחל מההוא מקדשא דודאי תמן שארי דחילו דקב"ה ודיורא עלאה נחית [p. 271] לדיירא ביה. ובגין דדיורא עלאה שריא בגויה אצטריך בר נש לדחלא מההוא אתר כמאן דדחיל למאריה למנדע דתמן אתי מלכא לדיירא ובי דיוריה דמלכא איהו. וע"ד כתי' ומדקשי תיראו.

 

[ג: פח ע"ב] פקודא חד ועשרין לסדרא כהנא בכל יומא בוסינין בבי מקדשא. והא אוקימנא ברזא דמנורה ואיהו רזא כגוונא דלעילא. בגין דנהירו עלאה במשח רבו נחית על רישא דכהנא בקדמיתא, לבתר איהו אדליק ואנהיר כל בוסינין. דכתיב כשמן הטוב על הראש יורד וגו' וכתיב כי שמן משחת אלהיו עליו וגו'. ועל דא אתייהיב רשו לכהנא בלחודוי לסדרא בוסינין ולאדלקא לון בכל יומא תרין זמנין לקבל נהירו דיחודא בכל יומא תרין זמנין וכלא אצטריך.

[p. 272] ועל ידי דכהנא נהרין בוסינין בכלא עילא ותתא [פט ע"א] למחדי חדו ולאשכחא חדו בכל סטרין באדלקותא דבוסינין. דהא תרין אינון על ידא דכהנא לאשתכחא חידו בכל סטרין ואלין אינון אדלקותא דבוסינין וקטרת והא אוקימנא דכתיב (משלי כז:9) שמן וקטרת ישמח לב.

 

[ג: קמה ע"א] פקודא תרין ועשרין לברכא כהנא בכל יומא ית עמא בזקיפו דאצבען ולברכא ברכתא בכל יומא לאשתכחא ברכאן עילא ותתא. דהא אצבעאן קיימן ברזא עלאה, חמש גו חמש, חמש דימינא וחמש דשמאלא. חמש דימינא אינון שבחא יתירא על אינון דשמאלא בגין דהא ימינא אית ליה שבחא יתירא על שמאלא. ועל דא בברכתא דקא בריך כהנא ית עמא אצטריך לזקפא ימינא על שמאלא ולעיינא בעינא טבא.

[p. 273] וכד פריש ידוי כהנא שכינתא שריא על אינון אצבען דהא קב"ה אסתכם עמיה דכהנא באינון ברכאן וישראל מתברכין מתרין סטרין מעילא ומתתא, מעילא שכינתא דשריא על אינון אצבען ומתתא כהנא דקא מברך.

ת"ח מלין דלתתא דקא עבדי מתערין מלין לעילא. כגוונא דא בפרישו דאצבען דכהנא לתתא אתערת שכינתא למיתי ולשריא עלון. וכן כמה מלין אינון בעלמא דמתערין מלין לעילא, דהא באתערותא דלתתא אתער חילא אחרא לעילא, והא אוקימנא בכמה דוכתי. והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דשופר, וכמה אינון בהאי גוונא. עשר אצבען מתערי שכינתא לשרייא עלייהו, מתערי עשר דרגין אחרנין לעילא לאנהרא וכלא בשעתא חדא.

ועל דא אסיר ליה לבר נש לזקפא אצבען בזקיפו למגנא, אלא בצלותא ובברכאן ובשמא דקב"ה. והא אוקימנא דאינון אתערו דשמא קדישא ורזא דמהימנותא. זקיפו דאצבעאן ממנן [p. 274] בההוא זקיפו דלהון עשרה שליטין כמה דאוקמוה. וכהנא בעי לברכא בעינא טבא באסתכמותא דשכינתא כמה דאתמר.

בההיא שעתא דברכתא דא נפקא מפומיה דכהנא אינון שתין אתוון נפקין וטסין ברקיעא וממנן שתין רברבין על כל את ואת, וכלהו אודן על כל אלין ברכאן. מאי טעמא שתין אתוון בברכן אלין. בגין דישראל שתין רבוא אינון וברזא דשתין רבוא קיימין תדיר בעלמא וכל חד וחד איהו חד רבוא.

שמא קדישא דנפקא מהאי סלקא לעילא עד ההוא כרסייא דלעילא. וכלא שכינתא עלאה ושכינתא דלתתא אודן בכהנא באינון ברכאן וכל אינון שתין ממנן. ועל דא כתיב ושמו את שמי על בני ישראל. וכדין קב"ה מברך לון לכהני כמה דאתמר.

 

[ג: פג ע"א] פקודא תלת ועשרין לכבד אב ואם, דאצטריך בר נש למדחל מאבוי ומאמיה ולאוקיר לון. כמה דאצטריך בר נש לאוקיר ליה לקב"ה מסטרא דרוחא דיהב בגויה ולמדחל מניה, הכי אצטריך ליה לאוקיר לאבוי ולאמיה מסטרא דגופא דיליה ולמדחל מנהון. דהא אינון [p. 275] משתתפין בקב"ה ועבדי ליה גופא. והואיל ואינון שותפין בעובדא ליהוו שותפין בדחילו ויקרא.

כגוונא דא תלת שותפין אשתכחו לעילא ברזא דאדם. אדם קדמאה אע"ג דגופא דיליה הוה מעפרא לאו מעפרא דהכא הוה, אלא מעפרא דבי מקדשא לעילא. אבא ואמא אשתכחו ומלכא עלאה אשתתף בהדייהו ושדר ביה רוחא דחיי ואתברי. וכגוונא דא אשתכח כלא עילא ותתא. ועל דא אצטריך ליה לבר נש למדחל לקב"ה ולמדחל לאבוי ולאמיה.

בס"ת. אדם קדמאה לא הוה ליה מהאי עלמא כלום. חד צדיק עבד שמושא בנוקביה ואתעביד מההוא שמושא גופא חדא דנהירו דיליה יתיר מכל אינון מלאכין שליחן לעילא. וכד אתברי ההוא גופא מלכא עלאה שדר [p. 276] בההוא צדיק כ"ב אתוון ואשתתף בהדייהו ונפק לעלמא.

כיון דנפק חמו ליה שמשא וסיהרא ואסתימו [פג ע"ב] נהורייהו דתפוחא דרגליה אחשיך נהורא דלהון. מאי טעמא. בגין דמעובדא דשמשא וסיהרא עלאה נפק. כיון דחטא אתחשך ואזעיר גרמיה ואצטריך לגופא אחרא במשכא ובבשרא דכתיב (בראשית ג:21) ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.

[p. 277] כההוא שמושא דעבד ההוא צדיק בנוקביה לא אשתכח מקדמת דנא ולבתר דנא. דהא עד לא נפק לצורף אומנא עד דאתא חנוך ונטל ליה קב"ה מארעא ואבריר פסולת וקסטורא מכספא, וכן בכל אינון צדיקייא די בארעא. לבתר אתתקן ההוא אתר ואתעבידו רוחין ונשמתין בשמושייהו, וגופא מתתא בארעא. ועל דא בשותפו דלעילא ותתא בר נש אתי לעלמא ואצטריך למדחל לאינון שותפין ולאוקיר לון כמה דאתמר.

 

[ב: צב ע"א] פקודא כ"ד למהוי דכיר יום השבת כד"א זכור את יום השבת לקדשו. רזא דשבת הא אוקימנא בכל אינון דוכתי, יומא דנייחא לדוכרנא דעלמא ואיהו כללא דאורייתא. מאן דנטיר שבת כאילו נטיר אורייתא כלא.

[p. 278] והא אתמר דוכרנא דשבת לקדשא ליה בכל זיני קדושין. מאן דאדכר למלכא אצטריך לברכא ליה, מאן דאדכר יום שבת אצטריך לקדשא ליה.

והא אתמר, זכור לדכורא איהו, שמור איהו לנוקבא, ודא ודא בלא פרודא. יום שבת רזא דכל מהימנותא דתליא מרישא עלאה עד סופא דכל דרגין, שבת איהו כלא.

תלת דרגין אינון וכלהו אקרון שבת, שבת עלאה, שבת דיומא, שבת דליליא, וכלהו חד ואקרי כלא שבת. וכל חד כד איהו שלטא נטיל לחברוי וזמין לון בהדיה בההוא שלטנו דיליה. וכד האי אתי לעלמא כלהו אתיין וזמינין בהדיה.

[p. 279] כד אתי ליליא זמין בהדיה לשבת דיממא וזמין ליה בהיכליה ואתטמר בהדיה. כיון דהאי אתיא שבת עלאה אתמשך עליה וכלהו גניזין בהיכלא דליליא. ובגין דא סעודתא דליליא חמור דביממא.

כד אתי יממא זמין בהדיה לתרין אלין אחרנין, דרגא עלאה ודרגא תתאה, דא דאנהיר ליה ודא דאתנהיר מניה. וכלא כחדא אקרי שבת ושלטין ביומא דשבת. ואלין תלת דרגין אינון כללא ורזא דכל אורייתא, תורה שבכתב נביאים וכתובים. מאן דנטיר שבת נטיר אורייתא כלא.

תרין מרגלן אינון וחד סיכתא בהדייהו בגווייהו דקאים בין האי ובין האי. מרגלא עלאה לית ביה גוון לית ביה חיזו באתגלייא.

האי מרגלא כד שארי לאתגלייא נהרין ז' אתוון גליפין בלטין ונצצין ובקעין בקיעין וקסטירין ונהרין כל חד וחד. ואינון ז' אתוון אינון תרין שמהן מחקקין בההוא מרגלא. וביומא דשבת נצצין ונהרין ופתחין פתחין ונפקי ושלטי, ואינון אהיה יהו. מתנצצי אתוון ובנציצו דלהון עאלין דא בדא ונהרין דא בדא.

[p. 280] וכד עאלין דא בדא נהרין דא מגו דא בתרין גוונין, חד גוון חוור וחד גוון סומק. ומאינון תרין גוונין אתעבידו תרין שמהן אחרנין עד דסלקין אתוון לשבע שמהן.

א' נפיק ונציץ ועאל באת ו' ונהרין תרווייהו בתרין גוונין ואינון תרין שמהן, חד אקרי יהוה וחד אקרי אל ונהרין כחדא. ה' נפיק ונציץ ועאל באת ה' ונהרין תרווייהו בתרין גוונין ואינון תרין שמהן, חד אקרי יֱהֹוִה רזא דאלהים, וחד אקרי אלהים ונהרין כחדא.

[p. 281] י' עאל בי' ונהרין ונציצין כחדא ועאלו דא בדא ונהרין תרווייהו גליפין מחקקן כחדא. ואינון זקפן רישא, נהירין מנצצין. ענפין סלקין מהאי סטרא ומהאי סטרא ואינון חד סרי ענפין. ואלין תרין אתוון דנהרן מתחברן דא בדא אינון יהוה יהוה מצפץ מצפץ ברזא דתליסר מכילן דרחמי. ואלין תרין אתוון כד עאלין דא בדא ומתחבקן דא בדא זקפין רישא ונהרן ומנצצן על כלא באינון חד סרי ענפין דנפקין בכל [צב ע"ב] סטר.

ה' דאשתאר איהי סלקא בשמא חד לאתחברא בהדייהו ואיהי אדני.

וכל אלין שמהן בלטין ונצצין ונפקי ושלטי בהאי יומא. כיון דאלין שלטי נפק ההוא מרגלא עלאה, בלטא מנצצא, ומגו נציצו דילה לא אתחזי בה גוון.

[p. 282] כד נפקא בטש באלין שבע שמהן. חד שמא מנייהו אדני דאיהו שביעאה מתעטרא ועאל במרגלא תתאה ואתיישב שמא אחרא תחותיה ואיהו יה. ואסתחר ההוא מרגלא עלאה ביה ומתעטרא ההוא נציצו דנציץ בהאי שמא.

לבתר דבטש באלין שמהן נפקין מינייהו שבעים ענפין לכל סטר ומתחברן כלהו כחדא ואתעביד רתיכא וכרסייא חדא לההוא מרגלא עלאה ושלטא בעטרוי מלכא בכרסייא ביומא דא וחדי כלא. כיון דחדי כלא יתיב מלכא על כרסייא דינא וסליק בשבעין ענפין כרסייא כדקאמרן.

ואינון תרין אתוון סלקין ונחתין ונהרין ומעטרן עשרין ותרין אתוון כללא דאורייתא. בטשי בתרין אתוון קדמאי וסלקי לחד לשית שבטין וחד לשית שבטין אחרנין, ואלין אינון י"ב שבטין דישראל עלאה. תו אלין תרין אתוון סלקין ונחתין ובטשי בתרין אתוון דסופא דכ"ב אתוון וסלקי חד בחמש דרגין וחד בחמש דרגין, ואינון עשר אמירן לשכללא לכ"ב אתוון. י"ב שבטין בתרין אתוון קדמאי ועשר אמירן דתרין אתוון דסופא, הא כ"ב אתוון כללא דאורייתא. ורזא דא ירית מרגלא עלאה ביומא דשבתא.

[p. 283] מרגלא תתאה, בשעתא דיתיב מרגלא עלאה בההוא כרסייא דע"ב ונהרין כ"ב אתוון, כדין ההוא מרגלא תתאה דהוה בחשוכא מסתכל בההוא נהירו בחילא דתוקפא דאינון אתוון דאתרשים בהון דאקרון אדני. וכדין אתנהיר וסליק ההוא נהורא ונטיל כל אינון כ"ב אתוון עלאין ושאיב לון ההוא מרגלא בגויה ונהיר נהירו דנציץ לע"ב עיבר.

כיון דהאי מרגלא נציץ ושאיב לאינון אתוון בהדיה מרגלא עלאה אתמשך בהדייהו ואתדבק מרגלא במרגלא והוי כלא חד. ודא איהו רזא חדא דתושבחתא והא אוקימנא.

[p. 284] אתוון כד נצצין מהאי סטרא ומהאי סטרא דא איהו סיכתא דעייל בגווייהו בין מרגלא למרגלא. כדין אתעביד כלא רזא דשמא קדישא דמ"ב אתוון וברזא דשמא קדישא דע"ב אתוון דרתיכא עלאה. וכלא האי והאי אתקרי שבת, ודא איהו רזא דשבת.

 

[ב: מ ע"ב] פקודא כ"ה לבער חמץ דהא פקודא דא אתמסר להו לישראל דכתיב וישא העם את בצקו טרם יחמץ, וכתיב שאור לא ימצא בבתיכם. והא אוקמוה חבריא ורזא אוקמינא בין חמץ ומצה בכמה דוכתי, דא יצר רע ודא יצר טוב.

 

[p. 285] פקודא כ"ו לספר בשבחא דיציאת מצרים דאיהו חיובא על בר נש לאשתעי בהאי שבחא לעלמין. הכי אוקימנא, כל בר נש דאשתעי ביציאת מצרים ובההוא ספור חדי בחדוה זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי ולמעבד ליה חדו מכלא דהאי איהו בר נש דחדי במריה, וקב"ה חדי בההוא ספור.

ביה שעתא כניש קב"ה לכל פמלייא דיליה ואמר לון זילו ושמעו ספורא שבחא דילי דקא משתעו בני וחדאן בפורקני. כדין כלהו מתכנשין ואתיין ומתחברין בהדייהו דישראל ושמעו ספורא דשבחא דקא חדאן בחדוא דפורקנא דמריהון. כדין אתיין ואודן ליה לקב"ה על כל אינון נסין וגבורן ואודאן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא דחדאן בחדוה דפורקנא דמאריהון.

כדין אתוסף חילא וגבורתא לעילא. וישראל בההוא ספורא יהבי חילא למאריהון כמלכא דאתוסף חילא וגבורתא כד משבחין גבורתיה ואודן ליה וכלהו דחלין קמיה ואסתלק יקריה על כלהו. ובגין כך אית לשבחא ולאשתעי בספורא [מא ע"א] כמה דאתמר.

כגוונא דא חובה איהו על בר נש לאשתעי תדיר קמיה קב"ה ולפרסומי ניסא קמיה בכל אינון [p. 286] ניסין דעבד. ואי תימא אמאי איהו חובתא. והא קב"ה ידע כלא כל מה דהוה ויהוי לבתר דנא. אמאי פרסומא דא קמיה על מה דאיהו עבד ואיהו ידע. אלא ודאי אצטריך בר נש לפרסומי ולאשתעי קמיה בכל מה דאיהו עבד. בגין דאינון מלין סלקין וכל פמליא דלעילא מתכנשין וחמאן לון ואודאן כלהו לקב"ה ואסתלק יקריה עלייהו עילא ותתא.

כגוונא דא מאן דאשתעי ומפרט חטאוי על כל מה דעבד. אי תימא למאי אצטריך. אלא מקטרגא קאים תדיר קמיה קב"ה בגין לאשתעי חובי בני נשא ולמתבע עליהון דינא. כיון דבר נש אקדים ומפריט חטאוי כל חד וחד לא אשאיר פטרא דפומא לההוא מקטרגא ולא יכיל למתבע עליה דינא. דהא תדיר תבע דינא בקדמיתא ולבתר משתעי ומקטרג פלוני עבד כך. ועל דא אצטריך ליה לבר נש לאקדמא ולפרט חטאוי.

כיון דמקטרגא חמי דא לית ליה פטרא דפומא עליה וכדין אתפרש מניה מכל וכל. אי תב בתיובתא יאות. ואי לאו הא מקטרגא אשתכח עליה ואמר פלוני דאתא קמך בתוקפא דאפין [p. 287] בעיט במריה, חובוי כך וכך. על דא יאות לאזדהרא בכל הני בגין דישתכח עבדא מהימנא קמי קב"ה.

 

פקודא כ"ז לאכול מצה בפסח בגין דאיהו דוכרנא לדרי דרין על רזא דמהימנותא. והא אוקימנא דישראל נפקו בההוא זמנא מרזא דטעוון אחרן ועאלו ברזא דמהימנותא. והא אוקמוה רזא דנא בכמה דוכתי.

 

פקודא כ"ח למשחט פסח בין הערבים בי"ד בניסן דוכרנא דההוא פסח דמצרים ודא איהו חובתא על כלא כד"א ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים.

פסח דא אצטריך למהוי נטיר מעשרה יומין ולהלאה דכתיב בעשור לחדש הזה ויקחו להם וגו'. מאי טעמא. בגין דהא כדין שריאת סיהרא לאנהרא מעשרה יומין עד דאשתלים בחמיסר וארביסר דליהוי נכיס בשעתא דדינא תליא על עלמא.

[p. 288] רזא דא לאעברא זוהמא מקמי ברית קדישא ולאתהנאה בההוא ריחא דנדיף טוי נור. ועל דא לא אתיא אלא על שבעא, ועל דא וכל ערל לא יאכל בו. מאן דאית ביה ברית קדישא ייכול ביה, מאן דלא אית ביה ברית קדישא לא ייכול ביה. דהאי מבני ברית איהו לתברא תוקפא דחילא אחרא לאעברא ערלה מקמי ברית. בגין כך האי בבני ברית איהו למעבד ולא בבני ערלה.

כד אתא קב"ה למצרים חמא דמא דההוא פסח דהוה רשים על פתחא ודמא דברית היך הוו קיימין על פתחא דכתיב ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם וגו'. אזובא הא אוקימנא דאיהו מעבר רוחין בישין וכל סטר רוח בישא מעבר באתערותא דיליה דכתיב תחטאני באזוב ואטהר.

[p. 289] בפורקנא עלאה דישראל לזמנא דאתי ייתי קב"ה ליצר הרע ויכוס ליה. והשתא בפורקנא דא כתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וגו', דוכרנא דזמנא דאתי בההוא פורקנא עלאה.

על שתי המזוזות ועל המשקוף, בהאי רשימו דאת יו"ד ובהאי רשימו דאת יו"ד ובהאי רשימו דאת יו"ד לאחזאה רשימו דברית קדישא, ואתבר ערלה מקמי דמיה דברית רשים על כלא ואתא דמא על דמא. כד עבר ההוא משחית הוה חמי ואזדקיף מביתא כד"א ולא יתן המשחית וגו'.

[p. 290] אי קב"ה הוה איהו בלחודוי קטיל אמאי כתיב ולא יתן המשחית, דמשמע משחית הוה אזיל ולא קב"ה. אלא ודאי קב"ה הוה קטיל ומשחית הוה אזיל [מא ע"ב] לאשכחא עילה לישראל. כיון דהוה חמי ההוא תבירו דערלה בתרין סטרין הוה ערק ואתפרש מנייהו. ועל דקטל קב"ה כל אינון בכורין דההוא סטרא יהיב בכורין דישראל לפורקנא דלא ישכח עלייהו סטרא אחרא עילה כלל. ובכלא נטיר לון קב"ה כאבא על בנין.

 

פקודא כ"ט למיכל האי פסח על מצות ומרורין דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. מצות ומרורים, מצת כתיב. מאי האי לקבל האי. אלא לאחזאה גלותא דשכינתא עמהון דישראל בההוא מרירו דלהון דכתיב וימררו את חייהם [p. 291] בעבודה קשה וגו'. וכד אכלין להאי פסח לאחזאה כל האי דעבדו לון במצרים בההוא גלותא ובההוא שעבודא.

מה כתיב ועצם לא תשברו בו. לאחזאה ביה קלנא ובכל אינון טעוון דמצראי, דהא גרמין הוו רמאן בשוקא ואתו כלבי והוו גררי לון מאתר לאתר. ודא קשיא לון מכלא דהא גרמי אינון תקונא דגופא ודמי לגוונא אחרא וישראל רמאן לון בשוקא אורח קלנא. ועל דא כתיב ועצם לא תשברו בו, אתון לא תשברון אבל כלבי הוו אתיין ומשברין לון.

[p. 292] תו מצראי הוו אתיין לבתר והוו חמאן אינון גרמי דנטלי לון כלבי מאתר לאתר והוו נטלי לון ומדקן לון לעפרא בגין כלבי דלא ישכחון לון. ודא איהו בטולא דע"ז יתיר, מסטרא דלהון. ובדא קב"ה אסתלק ביקריה ואתכפיין כל חילין אחרינין. דהא אתכפיין יתיר כד בטילו אשתכח מסטרא דלהון. ועל דא אתפקדו ישראל ועצם לא תשברו בו.

 

[ג: קנב ע"ב] פקודא תלתין למעבד פסח שני על אינון דלא יכילו או דאסתאבו במסאבו אחרא.

אי רזא דפסח רזא דמהימנותא דישראל עאלין בה שלטא בניסן וכדין איהו זמנא לחדוה איך יכלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תניינא דהא אעבר זמנא. אלא כיון דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן לא אתעדיאת כתרהא ועטרהא מנה תלתין יומין. וכל אינון תלתין יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח יתבא מטרוניתא בעטרהא וכל חילהא בחדוה. מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכיל למחמי. וכרוזא כריז כל מאן דלא יכיל למחמי מטרוניתא ייתי ויחמי עד לא ינעלון תרעיה. אימתי כרוזא כריז. בארבעה עשר לירחא תניינא דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחן. מכאן ולהלאה ינעלון תרעי. ועל דא פסח שני.

 

[ג: צז ע"א] [p. 293] פקודא ל"א לספור ספירת העמר הא אוקימנא. ורזא דא ישראל אע"ג דאתדכו למעבד פסחא ונפקו ממסאבו לא הוו שלמין ודכיין כדקא חזי. ועל דא לאו הלל גמור ביומי דפסח, דעד כען לא אשתלימו כדקא יאות.

[p. 294] כאתתא דנפקא ממסאבו, וכיון דנפיק מתמן ולהלאה וספרה לה. אוף הכא ישראל כד נפקו ממצרים נפקו [צז ע"ב] ממסאבו ועבדו פסח למיכל בפתורא דאבוהון. מתמן ולהלאה יעבדון חשבנא למקרב אתתא בבעלה לאתחברא כחדא. ואינון חמישין יומין אינון יומי דכי לאעלא לרזא דעלמא דאתי ולקבלא אורייתא ולמקרב אתתא בבעלה.

ובגין דאלין יומין יומין דעלמא דדכורא לא אתמסר חושבנא דא אלא לגברי בלחודייהו. ועל דא חושבנא דא בעמידה איהו. ומלין דעלמא תתאה בישיבה ולא בעמידה. ורזא דא צלותא דעמידה וצלותא מיושב.

[p. 295] ואלין חמשין, מ"ט אינון, כלל אנפי אורייתא, דהא ביומא חמישין איהו רזא דאורייתא ממש. ואלין אינון חמשין יומין דביה שמטה ויובלא.

ואי תימא חמשין אינון. לאו בה, אלא חד טמירא איהו ועלמא אסתמיך עליה. ובההוא יומא דחמשין אתגליא טמירא ואתכסייא ביה, כמלכא דאתי לבי שושביניה ואשתכח תמן. אוף הכא יומא דחמשין והא אוקימנא רזא דא.

 

[ג: צז ע"א] [p. 296] פקודא ל"ב לקרבא קרבן העומר. קרבנא דא כלא איהו בדבקותא עילא ותתא מטרוניתא ובנהא כחדא אזלין. עמר דא מקרבין ישראל בדכיותא דלהון וההוא קרבנא איהו מן שעורים ודא אתקריב למיעל רחימו בין אתתא ובעלה.

אשת זנונים אתרחקת גרמה מבדיקו דא דלא יכלת למיקם על גבה. אשת חיל קריבת גרמה [p. 297] לקרבא לגבי כהנא רבא, ודאי טהורה היא (במדבר ה:28) ונקתה ונזרעה זרע, ואוסיפת חילא ורחימו לגבי בעלה.

אשת זנונים ערקת מן מקדשא דלא למקרב לגביה, דאלמל' בההוא זמנא דאשת חיל אבדיקת גרמה איהי אתקריבת לגבה אתאבידת מעלמא. ועל דא לא בעיא לקרבא למקדשא וערקת מניה ואשתארו ישראל זכאין בלא ערבוביא אחרא לגבי רזא דמהימנותא.

רזא דסתרא דא תרתין אחתן. וכד ארחת דא לגבי דא בבדיקו דילה צבתה בטנה ונפלה ירכה, דהא בדיקו דאשת חיל סמא דמותא לאשת זנונים. ודא איהו עיטא דיהב קב"ה לבנוי לקרבא קרבנא דא בגין אשת חיל דתערוק אשת זנונים מינה. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי.

 

[ג: צז ע"ב] [p. 298] פקודא ל"ג למעבד חג שבועות דכתיב ועשית חג שבועות ליי' אלהיך. שבועות על דעאלו ישראל לרזא דחמשין יומין דאינין שבעה שבועות. ובקרבנא דעמר אתבטל יצר הרע דערקת מאשת חיל. וכד תמן לא אתקריב מתדבקין ישראל בקב"ה ואתבטל מעילא ומתתא.

ובגין כך אקרי כגוונא דא עצרת דאית ביה בטול יצר הרע. ועל דא לא כתיב ביה חטאת כשאר זמנין דכתיב בהו חטאת. וכדין כל נהורין אתכנשו לאשת חיל, ובגין כך עצרת.

[p. 299] שבועות ולא כתיב כמה אינון. אלא בכל אתר דאתמר סתם שמא גרים דאינון מן שבע, וכתיב שבעה שבועות תספר לך. אמאי כתיב שבועות בלחודוי. אלא הכי אצטריך שבועות סתם לאכללא עילא ותתא. דהא בכל אתר דאלין מתערי אלין אוף הכי מתערי עמהון.

עד לא הוה שלמה לא הוה אתגליין. כיון דאתא שלמה עבד מנייהו פרט דכתיב (מלכים א ח:65) שבעת ימים ושבעת ימים, דא איהו פרט. בזמנא אחרא בכלל, שבועות סתם. ולא אצטריך לב"נ אחרא למעבד מנהון פרט בר שלמה בגין דאינון שבעת יומין דלתתא לא נהירו בשלימו עד דאתא שלמה וכדין קיימא סיהרא באשלמותא באינון שבעת יומין. והכא חג שבועות סתם בגין דאתכללו תתאי בעלאי ולא אנהירו כיומי דשלמה.

 

[p. 300] פקודא ל"ד [צח ע"א] לקרבא שתי הלחם. הא אוקימנא שתי הלחם תרתי שכינתי עילא ותתא דאתחברן כחדא. לגביהון תרין נהמי בשבת מזונא דחד תרין מזונא דעילא ותתא. ועל דא תנינן כתיב (שמות טז:22) שני העמר לאחד, לאחד ודאי לאתייחדא באתר חד, לההוא דאקרי אחד. ומאן איהו. הקול קול יעקב דאיהו ירית עילא ותתא, תרין נהמי כחדא. ובגין דשבת איהו רזא דעילא ותתא וכלא איהו שבת אתקריבו תרין נהמי.

 

פקודא ל"ה לקרבא ההוא קרבנא על אינון שתי הלחם דכתי' והקרבתם על הלחם.

 

[ב: רעא ע"ב] [p. 301] פקודא ל"ו לאקרבא קרבנא בר"ח דאיהו חדתותא דסיהרא בכל ירחא וירחא ובחדתותי דילה למקרב חביבותא עילא ותתא ולאעברא זוהמא מגו מקדשא. וקרבנא דר"ח סליק לעילא בגין לאמשכא נהירו דאנפין ממקורא דלעילא לתתא דדא אצטריך בגין מיעוטא וזעירו דסיהרא.

וההוא שעיר דר"ח אעבר זוהמא וסליק ליה דלא חפי לסיהרא. וכדין אנגיד נגידו לגבה מעילא לתתא ואתנהרת סיהרא כדקא יאות. בגין דשעיר מפני זוהמא תדיר ממקדשא וגרם לאמשכא נהירו מעילא לתתא. וקרבנא דא סליק לעילא.

[p. 302] ובגין כך כתיב בו (במדבר כח:15) חטאת ליי', בגין ההוא זוהמא דחפי לסיהרא. ואיהו רזא דכתיב (בראשית ד:7) לפתח חטאת רובץ.

ואי תימא אמאי כתיב חטאת ליי'. אלא ודאי ההוא שעיר מעברא ההוא חטאת וגרים לאמשכא נהירו מעילא. ודא איהו ושעיר עזים אחד לחטאת ליי'. לחטאת, לאעברא ליה מן מקדשא. ליי', לאמשכא נהירו מעילא. דכד חטאת אתעבר ההוא נהירו וחדוה נחית מעילא לתתא. ועל דא סליק קרבנא דא לעילא וקרבנא דא אקרי כפרה לפנאה מקדשא ולאעברא זוהמא.

 

פקודא ל"ז לקרבא קרבן מוסף שבת דאיהו תוספת נהירו וחדוה כמ' דאתמ' בכמה דוכתי.

פקודא ל"ח לקרבא קרבן מוסף ר"ח כמה דאתמר.

פקודא ל"ט לקרבא קרבן מוסף פסח.

פקודא מ' לקרבא קרבן מוסף עצרת.

[p. 303] פקודא מ"א לקרבא קרבן מוסף ראש השנה.

 

[ג: צח ע"ב] פקודא מ"ב לתקוע בשופר בראש השנה דהוא יומא דדינא לעלמא כמה דאוקימנא. והא אוקמוה חבריא דכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו. והא אתמר דהאי איהו יומא דסיהרא אתכסי ביה וקאים עלמא בדינא. בגין דההוא מקטרגא חפי וכסי ואנעל פתחא על מלכא, אתר דדינא שריא למתבע דינא על עלמא.

ואי תימא איך אתיהיב ליה רשו לההוא מקטרגא לחפאה ולמתבע דינא. אלא ודאי בידא דהאי מקטרגא שוי קב"ה למתבע דינא על כל עלמא ושוי ליה יומא ידיעא למתבע קמיה כל דינין דעלמא. דהא קב"ה עביד ליה ושוי ליה קמיה למהוי דחילו דקב"ה סלקא ושריא על כלא. ורזא דא (קהלת ג:14) והאלהים עשה שייראו מלפניו. מאי עשה. עשה להאי מקטרגא ואתקין ליה קמיה למהוי סייפא שננא על כל עלמא, וכל דא [צט ע"א] בגין דידחלון מקמי קב"ה כלא. ודא איהו סנטירא דתבע חובי בני נשא ותבע דינא ותפיס בני נשא וקטיל לון ואלקי לון כלא כמה דנפיק מן דינא.

[p. 304] כגוונא דא ההוא ממונה ב"ד דלתתא דאתייהיב ליה רשו לאדכרא קמי בי דינא פלוני עבד כך ופלוני עבר על כך, ולמתבע עלייהו דינא. ותנן רשו אתייהיב לההוא ממונה ב"ד לאנעלא על בי דינא פתחא עד דיגזרון דינא על כל מה דאיהו תבע. ולית רשו לבית דין לדחייא ליה בגין (ישעיה סא:8) כי אני יי' אוהב משפט, ואיהו בעי דעלמא יתקיים בדינא ולמנדע דאית דין ואית דיין.

כהאי גוונא שוי קב"ה קמיה להאי דאיהו תבע דינא קמי מלכא על כל בני עלמא. ובהאי יומא אתייהיב ליה רשו לכסאה פתחא דמלכא וסיהרא אתחפיא לגו עד דיתגזר דינא על כל בני עלמא. ואע"ג דכלא אתגלי קמי קב"ה לא בעי אלא בדינא. כלא כגוונא חדא עילא ותתא.

אתקין כרסייא דדינא בהאי יומא וסנטירא אתא ותבע דינא על כל עובדי בני עלמא כל חד וחד כפום ארחוי וכפום מה דעבד. וסהדין אתיין וסהדי על כל עובדי בני עלמא. ואלין אינון [p. 305] עיני יי' דאינון משטטי בכל עלמא. וכמה אינון עיני יי' דלית לון חושבנא דקא אזלי ומשטטי בכל עלמא וחמאן כל עובדי בני עלמא.

ווי לאינון דלא משגיחין ולא מסתכלין בעובדיהון. דהא לגבייהו קיימין ואזלין סהדי מלכא ומשגיחין וחמאן על כל מה דאינון עבדי ואמרי. דהא אינון סלקי וסהדי קמי מלכא, והא סנטירא קאים קמי מלכא ותבע דינא, פלוני עבר דינא פלוני עבד כך, והא הכא סהדי. ועד דקב"ה לא שאיל לון לית לון רשו לסהדא. כדין אינון סהדי סהדותא וכלא אכתיב קמי מלכא בפתקא.

בבי מלכא אית חד היכלא, היכלא דא מליא אשא חוורא. והאי אשא מתגלגלא בפלקא ולהיט שביבין והאי לא פסיק לעלמין. לגו מהאי היכלא אית היכלא אחרא מליא מאשא אוכמא דלא פסיק לעלמין. תרין סופרין קיימין תדיר קמי מלכא. בשעתא דדינא כל סהדין סהדי קמי מלכא, אינון סופרין נטלין [צט ע"ב] מההוא פלקא דאשא חוורא וכתבי עליה בההוא אשא אוכמא.

וכדין מלכא אחמיץ דינא עד זמנא ידיעא דילמא בין כך יהדרון בתשובה. אי יהדרון פתקין קרעין, ואי לאו מלכא יתיב וכל אינון דבי זכותא קיימי קמיה. כרוזא קם וכריז פלוני עבד כך. מאן יוליף עליה זכות. אי אית מאן דיוליף עליה זכות יאות, ואי לאו הא אתמסר לסנטירא.

וכלא ידע קב"ה. אמאי אצטריך לכל דא. אלא בגין דלא יהא פטרא דפומא לבני עלמא, [p. 306] אלא לאחזאה דכלא עביד בארח קשוט וניחא קמיה מאן דאשתזיב מן דיניה.

ואי תימא מנ"ל. האי אתמסר לחכימין. ואפי' לאינון דלא ידעי, מאן דבעי לאסתכלא ישגח במה דאיהו באתגלייא וידע במה דאיהו בסתרא, דהא כלא כגוונא חדא. כל מה דפקיד קב"ה בארעא כלא איהו כגוונא דלעילא.

יומא דר"ה איהו יומא דדינא ומלכא יתיב בכרסייא דדינא. סנטירא קא אתי וחפי פתחא דמלכא ותבע דינא. ואע"ג דקב"ה רחים ליה לדינא כד"א (ישעיה סא:8) כי אני יי' אוהב משפט, נצח רחימוי דבנוי לרחימו דדינא, ובשעתא דסנטירא קם למטען מלין עלייהו פקיד למתקע בשופר בגין לאתערא רחמי מתתא לעילא.

בההוא שופר סלקא ההוא קלא כלילא באשא ורוחא ומיא, ואתעביד מנייהו קלא חדא ואתער קלא אחרא לעילא. כד ההוא קלא אתער מעילא ומתתא כדין כל טענות דקא טעין ההוא מקטרגא מתערבבי.

[p. 307] ביומא דר"ה נפיק יצחק בלחודוי וקרי לעשו לאטעמא ליה תבשילין דכל עלמא, כל חד כפום ארחוי. דהא בההיא שעתא (בראשית כז:1) ותכהין עיניו מראות, דנפק מניה ואחשיך אנפי בריין. ואתפרש ושכיב על ערסיה דדינא וקרי לעשו ואמר וצודה לי צידה ועשה לי מטעמים והביאה לי.

ורבקה אמרה אל יעקב בנה, רחימא דנפשה בנה רחימא דאתמסר לה מיומא דאתברי עלמא, ופקידת ליה לאתערא איהו באינון מטעמים דיליה. ויעקב אתער [ק ע"א] מתתא, מתלבש בצלותין ובעותין. והקול קול יעקב, בההוא שופר דקא סליק .ואתער יעקב לגביה ואתקריב בהדיה ויגש לו ויאכל, ואתכליל דא בדא. כיון דאתכליל בהדיה ויבא לו יין, דא יין דמנטרא יין דחדוה חדו דלבא רזא דעלמא דאתי. כדין וירח את ריח בגדיו, צלותין דסלקין ובעותין, ויברכהו, נח רוגזא וחדי לבא וכלא איהו רחמי.

[p. 308] כיון דאיהו אתכליל ביעקב כל אינון חיילין ותוקפין ורוגזין דהוו זמינין לדינא אתבדרו ולא אשתכחו תמן וישראל נפקין מן דינא בחדוה ובברכאן. ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו, ביומא דא בחדוה ובברכאן עלאין, ועשו בא מצידו, טעין טועני מעובדי דעלמא. ויעש גם הוא מטעמים, חדיד לישניה למטען טענות. אתקין סהדי ויבא לאביו ויאמר יקום אבי, יתער בדינוי, ויאכל, כמה עובדין בישין דכל עלמא דקא אשכחנא.

ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, דהא לא יכיל לאתפרשא מכללא דיעקב דאיהו בחדוה, ויאמר מי איפה הוא הצד ציד, בכמה צלותין ובעותין, ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה. כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה וגו', דחמי דהא צידו לא הוה כלום. עד לבתר דאמר ליה הנה משמני הארץ יהיה מושבך, אלין תקיפין ואכלוסין דשאר עמין. ודא קשיא ליה מכלא. וישטום עשו את יעקב, למיזל אבתריה ולקטרגא ליה תדיר.

ויעקב אזיל באינון יומין דבין ר"ה ליום הכפורים עריק לאשתזבא מניה, תב בתיובתא שוי גרמיה בתעניתא. עד דאתי י"ה כדין ידעי ישראל דעשו בא ועמו ארבע מאות איש כלהו מקטרגי זמינין לקטרגא לון. מיד ויירא יעקב מאד ויצר לו, ואסגי בצלותין ובעותין, [p. 309] (בראשית לב:8) ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי וגו'. עד דנטיל עיטא ואמר כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ויקח מן הבא בידו מנחה וגו' עזים מאתים ותישים וגו'. כך הוא סטרא דיליה, גמלים, הוא נחש כמין גמל. בשעתא [ק ע"ב] דפתי סמאל לאדם ארכיב על נחש כמין גמל. תנינן מאן דחמי גמל בחלמיה מיתה נקנסה עליו מלעילא ואשתזיב מינה, וכלא חד.

וכדין אהדר עשו אפטרופוסא דיעקב. ויעקב לא בעא דובשיה ולא עוקציה, יעבר נא אדוני לפני עבדו, כדין וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה. אימתי. בשעת נעילה דהא אתפרש מעמא קדישא וקב"ה שביק לחובין ומכפר עלייהו.

[p. 310] כיון דההוא מקטרגא אזל בההוא דורונא ואתפרש מנייהו בעי קב"ה למחדי בבנוי. מה כתיב. ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית וגו', על כן קרא שם המקום סכות. כיון דיתבו בסכות הא אשתזיבו מן מקטרגא וקב"ה חדי בבנוי. זכאה חולקהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

 

[ג: קא ע"א] פקודא מ"ג לאתענאה ביומא דכפורי לאכנעא נפשא וגופא ברזא דחמש ענויין דחמש דרגין דיומא דכפורי, דהא מקטרגא קא אתי לאדכרא חוביהון כמה דאתמר, וכלהו בתיובתא שלימתא קמי אבוהון. כלא כמה דאתמר בכמה דוכתי.

 

[ג: סג ע"א] פקודא מ"ד למפלח כהנא רבא פולחנא דההוא יומא כמה דאצטריך ולמשלח שעיר לעזאזל. רזא דא כמא דאתמר בגין לאתפרשא מעמא קדישא ולא [p. 311] יתבע חוביהון קמי מלכא ולא יקטרג עלייהו, דהא לית ליה תקיפו ושלטנו בר כד אתקף רוגזא מלעילא. ובההוא דורונא אתהפך לבתר אפוטרופסא עלייהו. ועל דא אתדחייא מקמי מלכא. והא אוקימנא בגין דאיהו קץ כל בשר.

ועמא קדישא יהבין ליה כמה דאצטריך ליה, שעיר. ורזא דא (בראשית כז:11) הן עשו אחי איש שעיר. כמה דאיהו בסטר דקדושה דכר ונוקבא אוף הכי בסטר מסאבו דכר ונוקבא. מתלא אמרי לכלבא ארמי ליה גרמא ילחך עפרא דרגלך.

[p. 312] שאלו לבן זומא מהו לסרוסי כלבא. אמר להם (ויקרא כב:24) ובארצכם לא תעשו, כל שבארצכם לא תעשו. כמה דאצטריך עלמא להאי הכי אצטריך עלמא להאי. ועל דא אתמר (בראשית א:31) והנה טוב מאד, דא מלאך המות. לית לבטלא ליה מן עלמא, עלמא אצטריך ליה. אע"ג דכתי' בהו (ישעי' נו:11) והכלבים עזי נפש וגו', לא יתבטלון מן עלמא, כלא אצטריך טוב ורע.

ובגיני כך אית לן ביומא דא למרמי ליה גרמא לכלבא. עד דאיהו גריר ייעול מאן דייעול לגבי היכלא דמלכא ולית מאן דימחי בידוי. לבתר [סג ע"ב] יכשכש ליה בזנביה.

[p. 313] מה כתיב והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וכתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם. כיון דאיהו חמי האי שעיר תיאובתיה לגביה ולאשתכללא בהדיה ולא ידע מאינון חובין דקא נטיל שעיר. תב לגבייהו דישראל, חמי לון בלא חובין בלא פשעין דהא כלהו שראן ברישא דשעיר. סליק לעילא ושבח לון קמי קב"ה. וקב"ה חמי סהדותא דההוא מקטרגא והואיל ותיאובתיה לרחמא על עמיה אע"ג דאיהו ידע כל עובדא חס עליהון דישראל.

וכלא שריא בדא בגין דלא יתער רזא דדינא קשיא מלעילא ויתקף האי וישתצון בני עלמא דהא דא מסטרא דדינא קשיא קא אתי. ואי יתער האי בחובי בני אנשא אתער. דהא לית ליה אתערו לסלקא לעילא לאתערא דינא קשיא בר בדיל חובי בני נשא. דהא בשעתא דב"נ עביד חובא אתכנש האי וכמה אלף סייען דיליה ומתכנפי תמן ונטלי ליה וסלקי לעילא. רחמנא לישזבן. ועל כלא יהב קב"ה עיטא לישראל לאשתזבא מכל סטרין. ועל דא כתיב (תהלים קמד:15) אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלהיו.

 

[ג: קג ע"ב] פקודא מ"ה לישב בסכה והא אוקימנא בגין לאתחזאה דישראל יתבי ברזא דמהימנותא בלא דחילו כלל דהא מקטרגא אתפרש מנייהו. וכל מאן דאיהו ברזא דמהימנותא יתיב בסכה כמה דאוקימנא דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכות, מאן דאיהו ברזא דמהימנותא ומזרעא ושרשא דישראל יהא בסכות. ורזא דא אתמר בכמה דוכתי.

 

[p. 314] פקודא מ"ו לקרבא קרבנא בכל יומא. וקרבנא דא למהוי חולקא לכלא בחדוותא דבנוי. בגין דכלהו אחידן באילנא, ענפין דלתתא דלגבי שרשא דאילנא, כלא אתברכאן בגין אילנא. אע"ג דלית בהו תועלתא כלא אתברכאן. ובחדוותא דישראל באבוהון דלעילא יהבי חולקא דברכאן לכל אינון שאר עמין דאית לון אחידו ואתאחדו בהו בישראל.

וכל אלין קרבנין למיהב מזונא לאינון ממנן דשאר עמין. דהא מגו רחימו דקא רחים קב"ה לבנוי בעי דכלא יהון רחימין דלהון. ורזא דא (משלי טז:7) ברצות יי' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, אפי' כל אינון מקטרגי עלאי כלהו אהדרן רחימין לישראל. וכד חיילין דלעילא אהדרו רחימין לישראל כל אינון דלתתא עאכו"כ.

[p. 315] ואי תימא להון הוו מקרבי קרבנא. לאו הכי אלא כלא לקב"ה סליק ומתקרב ואיהו פריש מזונא לכלהו אכלוסין דסטרין אחרנין דיתהנון בההוא דורונא דבנוי ויתהדרון רחימין דלהון, דינדעון עילא ותתא דהא לית עמא כעמא דישראל דאינון חולקיה ועדביה דקב"ה. ואסתלק יקרא דקב"ה עילא ותתא כדקא יאות, וכל אכלוסין עלאין פתחי ואמרי (שמואל ב ז:23) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ.

 

[ג: קד ע"א] פקודא מ"ז ליטול לולב בההוא יומא באינון זינין דיליה. והאי רזא אוקימנא ואוקמוה חברייא, כמה דקב"ה נטיל לון לישראל בהני יומין וחדי בהון, אוף הכי ישראל נטלי ליה לקב"ה לחולקהון וחדאן ביה. ודא הוא רזא דלולב וזינין דביה דאיהו רזא דיוקנא דאדם והא אתמר.