THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
  
[Home] [Variant Readings]

Haqdamat Sefer ha-Zohar Introduction to the Zohar

הקדמת ספר הזהר

[זהר ח"א א ע"א] [p. 1] רבי חזקיה פתח כתיב (שיר השירים ב':2) כשושנה בין החוחים. מאן שושנה, דא כנסת ישראל, בגין דאית שושנה ואית שושנה. מה שושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחוור, אוף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי. מה שושנה אית בה תליסר עלין, אוף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא. אוף אלהים [p. 2] דהכא משעתא דאדכר אפיק תליסר תיבין לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה, ולבתר אדכר זמנא אחרא. אמאי אדכר זמנא אחרא. בגין לאפקא חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה ואינון חמש אקרון ישועות ואינון חמש תרעין. ועל רזא דא כתיב (תהלים קט"ז:13) כוס ישועות אשא, דא כוס של ברכה. כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא דחמש אצבען, ושושנה דא איהו כוס של ברכה.

מאלהים תניינא עד אלהים תליתאה חמש תיבין. מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז ואתכליל בברית, ההוא דעאל בשושנה ואפיק בה זרעא, ודא אקרי עץ עושה פרי אשר זרעו בו, וההוא זרע קיימא באות ברית ממש. וכמה דדיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין דההוא זרעא, כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ"ב אתוון דעובדא דבראשית.

 

[p. 3] בראשית. רבי שמעון פתח (שיר ב':12) הנצנים נראו בארץ. הנצנים, דא עובדא דבראשית. נראו בארץ, אימתי, ביום השלישי דכתיב ותוצא הארץ, כדין נראו בארץ. עת הזמיר הגיע, דא יום רביעי דהוה ביה זמיר עריצים, מארת חסר. וקול התור, דא יום חמישי דכתיב ישרצו המים וגו', למעבד תולדות. נשמע, דא יום ששי דכתיב נעשה אדם, דהוה עתיד למקדם עשיה לשמיעה דכתיב [א ע"ב] הכא נעשה אדם, וכתיב התם נעשה ונשמע. בארצנו, דא יום שבת דאיהו דוגמת ארץ החיים.

[p. 4] הנצנים, אלין אינון אבהן דעאלו במחשבה ועאלו בעלמא דאתי ואתגניזו תמן, ומתמן נפקו בגניזו ואטמירו גו נביאי קשוט. אתיליד יוסף ואטמרו ביה. עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון תמן וכדין נראו בארץ ואתגלו תמן. ואימתי אתחזן, בשעתא דאתגלי קשת בעלמא, דהא בשעתא דקשת אתחזי כדין אתגליין אינון ובההוא שעתא עת הזמיר הגיע, עדן לקצץ חייבין מעלמא. אמאי אשתזיבו, בגין דהנצנים נראו בארץ, ואלמלא דנראו לא אשתארון בעלמא ועלמא לא אתקיים. ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן דאתגליין. קל ינוקי דלעאן באורייתא, ובגין אינון רביין עלמא אשתזיב. לקבליהון (שיר א':11) תורי זהב נעשה לך, [p. 5] אלין אינון ינוקי רביין עולמין דכתיב (שמות כ"ה:18) ועשית שנים כרובים זהב.

 

בראשית. ר' אלעזר פתח (ישעיה מ':26) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. שאו מרום עיניכם. לאן אתר, לאתר דכל עיינין תליאן ליה. ומאן איהו, פתח עינים. ותמן תנדעון דהא סתים עתיקא דקיימא לשאלה ברא אלה. ומאן איהו, מ"י, ההוא דאקרי מקצה השמים לעילא, דכלא קיימא ברשותיה. ועל דקיימא לשאלה ואיהו בארח סתים ולא אתגליא אקרי מ"י, דהא לעילא לית תמן שאלה.

[p. 6] והאי קצה השמים אקרי מ"י, ואית אחרא לתתא ואקרי מ"ה. מה בין האי להאי. אלא קדמאה סתימאה דאקרי מ"י קיימא לשאלה. כיון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין, כיון דמטי תמן, מ"ה, מה ידעת מה אסתכלתא מה פשפשתא, הא כלא סתים כדקדמיתא.

ועל רזא דנא כתיב (איכה ב':13) מה אעידך מה אדמה לך. כד אתחרב בי מקדשא נפק קלא ואמר מה אעידך מה אדמה לך. בההוא מ"ה אעידך. בכל יומא ויומא אסהידת בך מיומין קדמאין דכתיב (דברים ל':19) העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. מה אדמה לך, בההוא גוונא ממש, עטרית לך בעטרין קדישין, עבדית לך שלטנו על עלמא דכתיב (איכה ב':15) הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי וגו'. קרינא לך (תהלים קכ"ב:3) ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה. (איכה ב':13) מה אשוה לך. כגוונא דאנת יתבה, הכי הוא כביכול לעילא. כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרין קדישין, הכי אומינא לך דלא איעול אנא לעילא עד דיעלון בך אוכלסך לתתא. ודא איהו נחמה דילך, הואיל דדרגא דא אשוה לך בכלא. והשתא דאנת הכא גדול כים שברך. ואי תימא דלית לך קיימא ואסוותא, מ"י ירפא לך ודאי, ההוא דרגא סתימאה עלאה דכלא קיימא ביה ירפא לך ויוקים לך.

[p. 7] מ"י, קצה השמים לעילא. מ"ה, קצה השמים לתתא. ודא ירית יעקב דאיהו מבריח מן הקצה אל הקצה, מן הקצה קדמאה דאיהו מ"י אל הקצה בתראה דאיהו מ"ה, בגין דקאים באמצעיתא. ועל דא מי ברא אלה.

אמר ר' שמעון, אלעזר בני פסוק מליך ויתגלי סתימא דרזא עלאה דבני עלמא לא ידעין.

שתיק רבי אלעזר. בכה רב שמעון וקאים רגעא חדא. אמר, אלעזר מאי אלה. אי תימא ככביא ומזלי, הא אתחזן תמן תדיר ובמ"ה אתבריאו, כד"א (תהלים ל"ג:6) בדבר יי' שמים נעשו. אי על מלין סתימין, לא לכתוב אלה דהא אתגלייא איהו. אלא רזא דא לא אתגליא בר יומא חד דהוינא על כיף ימא ואתא אליהו ואמר לי ר' ידעת מה הוא מי ברא אלה. אמינא ליה אלין שמיא וחיליהון, עובדא דקב"ה דאית ליה לבר נש לאסתכלא בהו ולברכא ליה דכתיב (שם ח':4,10) כי אראה שמיך מעשה [ב ע"א] אצבעותיך וגו' יי' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ.

[p. 8] א"ל ר' מלה סתימא הוה קמי קב"ה וגלי במתיבתא עלאה ודא הוא. בשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגלייא עבד ברישא נקודה חדא, ודא סליק למהוי מחשבה. צייר בה כל ציורין, חקק בה כל גליפין ואגליף גו בוצינא קדישא סתימא גליפו דחד ציורא סתימאה, קדש קדישין, בניינא עמיקא דנפק מגו מחשבה ואקרי מ"י, שירותא לבנינא, קיימא ולא קיימא, עמיק וסתים בשמא, לא אקרי אלא מ"י.

בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא אלה וסליק אל"ה בשמא. אתחברון אתוון אלין באלין ואשתלים בשמא אלהים, ועד לא ברא אלה לא סליק בשמא אלהים. ואינון דחבו בעגלא על רזא דנא אמרו (שמות ל"ב:8) אלה אלהיך ישראל. וכמה דאשתתף מ"י באל"ה, הכי הוא שמא דאשתתף תדיר, וברזא דא אתקיים עלמא.

ופרח אליהו ולא חמינא ליה, ומניה ידענא מלה דאוקימנא על רזא וסתרא דילה.

אתא רבי אלעזר וכלהו חברייא ואשתטחו קמיה. בכו ואמרו אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די.

[p. 9] א"ר שמעון על דא שמיא וחיליהון במ"ה אתבריאו דכתיב (תהלים ח':1,4) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו', וכתיב (שם) מ"ה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. על השמים איהו לסלקא בשמא, בגין דברא נהורא לנהוריה ואתלבש דא בדא וסליק בשמא קדישא עלאה. ועל דא בראשית ברא אלהים, דא אלהים עלאה, דהא מ"ה לא הוי הכי ולא אתבני אלא בשעתא דאתמשכן אתוון אלין אל"ה מלעילא לתתא ואמא אוזיפת לברתא מאנהא ולא קשיט לה בקישוטהא. ואימתי קשיט לה בקושיטהא כדקא חזי. בשעתא דאתחזון קמה כל דכורא דכתיב (שמות כ"ג:17) אל פני האדון יי', ודא אקרי אדון, כד"א (יהושע ג':11) הנה ארון הברית אדון כל הארץ. כדין נפקת ה' ואעילת י' ואתקשיטת במאני דכורא לקבליהון דכל דכר בישראל, ואתוון אחרנין משכין לון ישראל מעילא לגבי אתר דא, (תהלים מ"ב:5) אלה אזכרה, אדכרנא בפומאי ושפיכנא דמעאי ברעות נפשי בגין לאמשכא אתוון אלין. וכדין אדדם מעילא עד בית אלהים, למהוי אלהים כגוונא דיליה. ובמאי, (שם) בקול רנה ותודה המון חוגג.

[p. 10] א"ר אלעזר שתיקא דילי בנא מקדשא לעילא ובנא מקדשא לתתא, ובודאי מלה בסלע ומשתוקא בתרין. מלה בסלע, מה דאמרנא ואתערנא ביה. משתוקא בתרין, מה דשתיקנא, דאברו ואיבנו תרין עלמין כחדא.

א"ר שמעון מכאן ולהלאה שלימו דקרא דכתיב (ישעיה מ':26) המוציא במספר צבאם. תרין דרגין אינון דאצטריך למהוי רשים כל חד מנייהו, חד מ"ה וחד מ"י, דא עלאה ודא תתאה. דא עלאה רשים ואמר המוציא במספר צבאם. המוציא, ההוא דאשתמודע ולית כוותיה. כגוונא דא המוציא לחם מן הארץ. המוציא, ההוא דאשתמודעא, דא דרגא תתאה וכלא חד. במספר, שתין רבוא אינון דקיימין כחדא ואפיקו חילין לזינייהו דלית לון חשבנא. לכלם, בין אינון שתין, בין כל חילין דילהון בשם יקרא. מאי בשם יקרא. אי תימא דקרא לון בשמהתהון, לאו הכי הוא, אלא בזמנא דדרגא דא לא סליק לעילא ואקרי מ"י, לא אוליד ולא אפיק טמירין לזיניה, אע"ג דכלהו הוו טמירין ביה. כיון דברא אלה ואסתלק בשמיה ואקרי אלהים, כדין בחילא דשמא דא אפיק לון בשלימו, ודא הוא בשם יקרא, בההוא שם דיליה קרא ואפיק כל זינא וזינא לאתקיימא בשלימותיה. כגוונא דא (שמות ל"א:2) ראה קראתי בשם, אדכרנא שמי לאתקיימא בצלאל על קיום אשלמותיה. [p. 11] (ישעיה מ':26) מרוב אונים. מאי מרוב אונים, דא ריש דרגין דסליקו ביה כל רעותין ואסתלקו ביה [ב ע"ב] בארח סתים. ואמיץ כח, דא רזא דעלמא עלאה דאסתלק בשם אלהים כדקאמרן. איש לא נעדר, מאינון שתין רבוא דאפיק בחילא דשמא. ובגין דאיש לא נעדר בכל אתר דמיתו ישראל ואתענשו בחובייהו אתמנון ולא אעדר מאינון שתין רבוא אפילו חד, בגין למהוי כלא דיוקנא חדא. כמה דאיש לא נעדר לעילא אוף הכי לא נעדר לתתא.

 

בראשית. רב המנונא סבא אמר אשכחן אתוון בהפוכא, בי"ת בקדמיתא ולבתר בי"ת והיינו בראשית ברא, ולבתר אל"ף בקדמיתא ולבתר אל"ף והיינו אלהים את. אלא כד בעא קב"ה למעבד עלמא כל אתוון הוו סתימין, ותרין אלפין שנין עד דלא ברא עלמא הוה מסתכל קב"ה ואשתעשע בהו. כד בעא למברי עלמא אתו כל אתוון קמיה מסופא ארישייהו.

[p. 12] שריאת את ת' למיעל ברישא. אמרה רבון עלמין ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא חותמא דגושפנקא דילך, אמת, ואת אתקריאת אמת. יאות למלכא אמת למשרי באת אמת ולמברי בי עלמא.

אמר לה קב"ה יאות אנת וזכאה אנת, אלא לית אנת כדאי למברי בך עלמא הואיל ואנת זמינא למהוי רשים על מצחין דגוברין מהימנין דקיימו אורייתא מאל"ף ועד תי"ו וברשימו דילך ימותון. ועוד דאנת חותמא דמות. הואיל ואנת כך לית אנת כדאי למברי בך עלמא. מיד נפקת.

עאלת את ש' קמיה, אמרה קמיה רבון עלמין ניחא קמך למברי בי עלמא דבי אתקרי שמך שדי ויאות למברי עלמא בשמא קדישא.

אמר לה יאות אנת וטב אנת וקשוט אנת, אבל הואיל ואתוון דזיופא נטלין לך למהוי עמהון לא בעינא למברי בך עלמא בגין דלא אתקיים שקרא אלא אי יטלון לך ק"ר. מכאן מאן דבעי למימר שקרא יטול יסודא דקשוט בקדמיתא ולבתר יוקים ליה שקרא, דהא את ש' את קשוט איהו, את קשוט דאבהתן דאתייחדו בה, ק' ור' אתוון דאתחזיאו על סטרא בישא אינון, ובגין לאתקיימא נטלי את ש' בגווייהו, הוי קשר. כיון דחמאת הכי נפקת מקמיה.

[p. 13] עאלת את צ', אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא בי חתימין צדיקים, ואנת דאתקריאת צדיק בי רשים דכתיב (תהלים י"א:7) כי צדיק יי' צדקות אהב, ובי יאות למברי עלמא.

אמר לה צדי, צדיק אנת וצדיק אתקריאת, אבל אנת צריך למהוי טמירא, לית אנת צריך לאתגלייא כל כך, בגין דלא למיהב פתחון פה לעלמא. מ"ט, נ' איהי, אתיא י' דשמא דברית קדישא ורכיב עלה ואתאחד בהדה. ורזא דא כד ברא קב"ה לאדם הראשון דו פרצופין בראו, ובגין כך אנפוי דיו"ד מהדר לאחורא כגוונא דא: צ', ולא אתהדרו אנפין באנפין כגוונא דא: צ'. אסתכל לעילא כגוונא דא: צ', אסתכלת לתתא כגוונא דא: צ'. אמר לה קב"ה תו דאנא זמין לנסרא לך ולמעבד לך אפין באפין, אבל באתרא אחרא תסתלק. נפקת מקמיה ואזלת.

[p. 14] עאלת את פ', אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דהא פורקנא דאנת זמין למעבד בעלמא בי רשים ודא הוא פדות ובי יאות למברי עלמא.

אמר לה יאות אנת אבל בך אתרשים פשע בטמירו כגוונא דחיויא דמחי ואעיל רישיה בין גופיה, הכי מאן דחב כפיף רישיה ואפיק ידוי.

וכן ע', עון. אע"ג דאמרה דאית בי ענוה, אמר לה קב"ה לא אברי בך עלמא. נפקת מקמיה.

עלאת את ס', אמרה קמיה רבון [ג ע"א] עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דאית בי סמיכא לנפלין דכתיב (תהלים קמ"ה:14) סומך יי' לכל הנופלים.

אמר לה על דא אנת צריך לאתרך ולא תזוז מניה. אי את נפיק מאתרך מה תהא עלייהו דאינון נפילין הואיל ואינון סמיכין עלך. מיד נפקת מקמיה.

עאלת את נ', אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דבי כתיב נורא תהלות ותהלה דצדיקים נאוה תהלה.

אמר לה נו"ן תוב לאתרך דהא בגינך תבת סמ"ך לאתרה והוי סמיך עלה. מיד תבת לאתרה ונפקת מקמיה.

עאלת את מ', אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דבי אתקריאת מלך.

אמר לה הכי הוא ודאי אבל לא אברי בך עלמא בגין דעלמא אצטריך למלך. תוב לאתרך, אנת ול' וך', דהא לא יאות לעלמא למיקם בלא מלך.

בההיא שעתא נחתא מן קדמוהי את כ' מעל כורסי יקריה ואמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא כבודך.

[p. 15] וכד נחתת כ' מעל כורסי יקריה אזדעזעו מאתן אלף עלמין ואזדעזע כרסייא וכלהו עלמין אזדעזעו למנפל. אמר לה קב"ה כ"ף כ"ף מה את עביד הכא, דלא אברי בך עלמא. תוב לאתרך דהא בך כליה (ישעיה י':23) כלה ונחרצה אשתמע. תוב לכרסייך והוי תמן. בההוא שעתא נפקת מקמיה ותבת לדוכתה.

עאלת את י', אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא שירותא דשמא קדישא ויאות לך למברי בי עלמא.

א"ל די לך דאנת חקיק בי ואנת רשים בי וכל רעותא דילי בך סליק. לית אנת יאות לאתעקרא מן שמי.

עאלת את ט', אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דאנת בי אתקריאת טוב וישר.

אמר לה לא אברי בך עלמא דהא טובך סתים בגווך וצפון בגווך, הה"ד (תהלים ל"א:20) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. הואיל וגניז בגווך לית ביה חולקא לעלמא דא דאנא בעי למברי אלא בעלמא דאתי. ותו דעל דטובך גניז בגווך יטבעון תרעי דהיכלי, הה"ד (איכה ב':9) טבעו בארץ שעריה. ותו דח' לקבלך וכד תתחברון כחדא הא ח"ט. ועל דא אתוון אלין לא רשימין בשבטין קדישין. מיד נפקת מקמיה.

עאלת את ז', אמרה ליה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דבי נטרין בניך שבת דכתיב (שמות כ':8) זכור את יום השבת לקדשו.

[p. 16] אמר לה לא אברי בך עלמא דאנת אית בך קרבא וחרבא דשננא ורומחא דקרבא כגוונא דנו"ן. מיד נפקת מקמיה.

עאלת את ו', אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא את משמך.

אמר לה וא"ו אנת וה"א די לכון דאתון אתוון דשמי, דאתון ברזא דשמי וחקיקין וגליפין בשמי ולא אברי בכו עלמא.

עאלת את ד' ואת ג', אמרו אוף הכי. אמר אוף לון די לכון למהוי דא עם דא דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא וצריכין לגמול עמהון טיבו. דל"ת איהו מסכנא, גימ"ל גומל לה טיבו. לא תתפרשון דא מן דא ודי לכון למיזן דא לדין.

עאלת את ב', אמרה ליה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דבי מברכאן לך לעילא ותתא.

אמר לה קב"ה הא ודאי בך אברי עלמא ואת תהא שירותא למברי עלמא.

קיימא את א', לא עאלת. אמר לה קב"ה אל"ף אל"ף למה לית אנת עאלת קמאי כשאר כל אתוון.

אמרה ליה רבון עלמא בגין דחמינא כל אתוון נפקו מן קמך בלא תועלתא, מה אנא אעביד תמן. ותו דהא [ג ע"ב] יהיבתא לאת בי"ת נבזבזא רברבא דא ולא יאות למלכא עלאה לאעברא נבזבזא דיהב לעבדוי ולמיהב לאחרא.

אמר לה קב"ה אל"ף אל"ף אע"ג דאת בי"ת בה אברי עלמא, את תהא ריש לכל אתוון. לית בי יחודא אלא בך. בך ישרון כל חושבנין וכל עובדי דעלמא וכל יחודא לא הוי אלא באת אל"ף.

ועבד קב"ה אתוון עלאין רברבן ואתוון תתאין זעירין, ובגין כך בי"ת בי"ת בראשית ברא, אל"ף אל"ף אלהים את, [p. 17] אתוון מלעילא ואתוון מתתא, וכלהו כחדא הוו מעלמא עלאה ומעלמא תתאה.

 

בראשית. רבי יודאי אמר מאי בראשית, בחכמה. דא חכמה דעלמא קיימא עלה לעאלה גו רזין סתימין עלאין. והכא אגליפו שית סטרין רברבין עלאין דמנהון נפיק כלא, דמנהון אתעבידו שית מקורין ונחלין לאעלא גו ימא רבא, והיינו ברא שית, מהכא אתבריאו. מאן ברא לון, ההוא דלא אדכר, ההוא סתים דלא ידיע.

רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא. כד מטו לחד בי חקל אמר ליה רבי חייא לרבי יוסי הא דאמריתו ברא שית, ודאי הכי הוא בגין דשית יומין עלאין גבי אורייתא ולא יתיר, אחרנין סתימין אינון. אבל חמינן גו סתרי בראשית דאמר הכי, גליפו אגליף ההוא סתימאה קדישא גו מעוי דחד טמירו דנקיד בנקודה דנעיץ. ההוא גליפו אגליף וטמיר ביה כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא, וההוא מפתחא גניז כלא [p. 18] בהיכלא חדא. ואע"ג דכלא גניז בההוא היכלא, עקרא דכלא בההוא מפתחא הוי. ההוא מפתחא סגיר ופתח. ההוא היכלא אית ביה גניזין סתימין סגיאין אלין על אלין. בההוא היכלא אית תרעין עובד סתימו ואינון חמשין. אגליפו לארבע סטרין והוו ארבעין ותשע. חד תרעא לית ליה סטרא, לא ידיע אי הוא לעילא, אי הוא לתתא, ובגין כך ההוא תרעא סתים. גו אינון תרעין אית מנעולא חדא וחד אתר דקיק לאעלא ההוא מפתחא ביה, ולא אתרשים אלא ברשימו דמפתחא. לא ידעין ביה אלא ההוא מפתחא בלחודוי. ועל רזא דנא בראשית ברא אלהים. בראשית, דא מפתחא דכלא סתים ביה והוא סגיר ופתח, ושית תרעין כלילן ביה בההוא מפתחא דסגיר ופתח. כד סגיר אינון תרעין וכליל לון בגויה כדין ודאי כתיב בראשית, מלה גליא בכלל מלה סתימאה. ובכל אתר ברא מלה סתימאה איהו, סגיר ולא פתח.

א"ר יוסי ודאי הכי הוא, ושמענא לבוצינא קדישא דאמר הכי דמלה סתימאה איהו ברא, סגיר ולא פתח. ובעוד דהוה סגיר במלה דברא, עלמא לא הוה ולא אתקיים והוה חפי [p. 19] על כלא תהו, וכד שלטא האי תהו עלמא לא הוה ולא אתקיים. אימתי ההוא מפתחא פתח תרעין ואזדמן לשמושא ולמעבד תולדין. כד אתא אברהם, דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ותנינן באברהם. ומה דהוה כלא סתים במלת ברא, אתהדרו אתוון לשמושא ונפק עמודא דעבד תולדין, אבר, יסודא קדישא דעלמא קיימא עליה.

כד האי אבר אתרשים במלת ברא, כדין רשים סתימאה עילאה רשימו אחרא לשמיה וליקריה, ודא איהו מ"י, וברא אלה. וגם כן שמא קדישא דאתברכא דאיהו מ"ה אתרשים. ואפיק מן ברא אבר, והוא רשים באלה מסטרא דא ואבר מסטרא דא. סתימאה קדישא. אלה קיימא, אבר קיימא. כד אשתלים דא אשתלים דא. גליף להאי אבר ה', גליף להאי אלה י'. אתערו אתוון לאשלמא להאי סטרא ולהאי סטרא. כדין אפיק מ"ם. נטיל חד להאי סטרא וחד להאי סטרא, אשתלים שמא קדישא ואתעביד אלהים, גם כן שמא [ד ע"א] דאברהם. כד אשתלים דא אשתלים דא. וכדין עבד תולדות [p. 20] ונפק שמא שלים, מה דלא הוה קדם דנא, הה"ד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. כלהו הוו תליין עד דאתברי שמיה דאברהם, כיון דאשתלים שמא דא דאברהם שמא קדישא אשתלים, הה"ד ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים.

אשתטח רבי חייא בארעא ונשק לעפרא ובכה ואמר עפרא עפרא כמה את קשי קדל, כמה את בחציפו, דכל מחמדי עינא יתבלון בך. כל עמודי נהורין דעלמא תיכול ותידוק. כמה את חציפא. בוצינא קדישא דהוה נהיר עלמא, שליטא רברבא, ממנא דזכותיה מקיים עלמא אתבלי בך. רבי שמעון, נהירו דבוצינא, נהירו דעלמין, אנת בלי בעפרא ואנת קיים ונהג עלמא.

אשתומם רגעא חדא ואמר עפרא עפרא לא תתגאי דלא יתמסרון בך עמודין דעלמא דהא רבי שמעון לא אתבלי בך.

קם רבי חייא והוה בכי. אזל ורבי יוסי עמיה. מההוא יומא אתעני ארבעין יומין למחמי לרבי שמעון. [p. 21] אמרו ליה לית אנת רשאי למחמי ליה. בכה ואתעני ארבעין יומין אחרינין. אחזיאו ליה בחזווא לרבי שמעון ורבי אלעזר בריה דהוו לען במלה דא דאמר רבי יוסי, והוו כמה אלפין צייתין למלוליה. אדהכי חמא כמה גדפין רברבין עלאין, וסליקו עלייהו רבי שמעון ורבי אלעזר בריה וסליקו למתיבתא דרקיעא, וכל אלין גדפין הוו מחכאן להו. חמא דמתהדרן ומתחדשן בזיוון ונהירו יתיר מנהורא דזיוא דשמשא.

פתח רבי שמעון ואמר ייעול רבי חייא וליחמי בכמה דזמין קב"ה לחדתא אנפי צדיקייא לזמנא דאתי. זכאה איהו מאן דעאל הכא בלא כסופא, וזכאה מאן דקאים בההוא עלמא כעמודא תקיף בכלא.

וחמא דהוה עאל והוה קם רבי אלעזר ושאר עמודין דיתבין תמן, והוא הוה כסיף ואשמיט גרמיה ועאל ויתיב לרגלוי דרבי שמעון. קלא נפק ואמר מאיך עינך לא תזקוף רישך, ולא תסתכל. מאיך עינוי וחמא נהורא דהוה נהיר למרחוק. קלא אהדר כמלקדמין ואמר עלאין טמירין סתימין, פקיחי עינא, אינון דמשטטין [p. 22] בכל עלמא, אסתכלו וחמו. תתאין, דמיכין, סתימין בחוריכון, אתערו. מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירא למתקא עד לא ייתון הכא. מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא דמלכא פקיד לאילתא ואתייקר ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא. מאן דלא מצפא דא בכל יומא בההוא עלמא, לית ליה חולקא הכא.

אדהכי חמא כמה מן חברייא סחרניה, כל אינון עמודין דקיימין, וחמא דסליקו לון למתיבתא דרקיעא, אלין סלקין ואלין נחתין. ועילא דכולהו חמא מארי דגדפי דהוה אתי והוא אומי אומאה דשמע מאחורי פרגודא דמלכא מפקד בכל יומא ודכיר לאילתא די שכיבת לעפרא. ובעט בעיטין בההוא שעתא בתלת מאה ותשעין רקיעין וכלהו [p. 23] מרתתין וזעין [ד ע"ב] קמיה, ואוריד דמעין על דא ונפלי אינון דמעין רתיחין כאשא לגו ימא רבא. ומאינון דמעין קאים ההוא ממנא דימא ואתקיים וקדיש שמיה דמלכא קדישא וקביל עליה למבלע כל מימוי דבראשית ויכנוש להו לגויה בשעתא דיתכנשון כל עממיא על עמא קדישא וינגבון מיא ויעברון בנגיבו.

אדהכי שמע קלא דאמר פנון אתר, פנון אתר דהא מלכא משיחא אתי למתיבתא דר' שמעון בגין דכל צדיקייא דתמן רישי מתיבתא, ואינון מתיבתי דתמן רשימין אינון וכל אינון חברין די בכל מתיבתא סלקי ממתיבתא דהכא למתיבתא דרקיעא, ומשיח אתי בכל אינון מתיבתי וחתים אורייתא מפומייהו דרבנן. ובההוא שעתא אתי משיח מתעטר מן רישי מתיבתי בעטרין עלאין. בההוא שעתא קמו כל אינון חברייא וקם רבי שמעון והוה סליק נהוריה עד רום רקיע.

אמר ליה רבי זכאה אנת דאורייתך סלקא בתלת מאה ושבעין נהורין וכל נהורא ונהורא אתפרשת לשית מאה ותליסר טעמין, סלקין ואסתחיין בנהרי אפרסמונא דכיא. וקב"ה איהו חתים [p. 24] אורייתא ממתיבתך וממתיבתא דחזקיה מלך יהודה ומגו מתיבתא דאחיה השלוני. ואנא לא אתינא למחתם ממתיבתך אלא מארי דגדפין עאל הכא דהא ידענא דלא ייעול גו מתיבתי אחריתי אלא במתיבתך.

בההוא שעתא סח ליה ר' שמעון ההוא אומאה דאומי מארי דגדפין. כדין אזדעזע משיח וארים קליה ואזדעזעו רקיעין ואזדעזע ימא רבא ואזדעזע לויתן וחשיב עלמא לאתהפכא. אדהכי חמא לר' חייא לרגלוי דר' שמעון, אמר מאן יהיב הכא בר נש לביש מדא דההוא עלמא.

אמר רבי שמעון דא איהו רבי חייא, נהירו דבוצינא דאורייתא.

אמר ליה יתכנש הוא ובנוי וליהוון ממתיבתא דילך.

א"ר שמעון זמנא יתייהב ליה.

[p. 25] יהבו ליה זמנא ונפק מתמן מזדעזע וזלגין עינוי דמעין. אזדעזע ר' חייא ובכה ואמר זכאה חולקהון דצדיקייא בההוא עלמא, וזכאה חולקיה דבר יוחאי דזכה לכך. עליה כתיב (משלי ח':21) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.

 

בראשית. ר' שמעון פתח (ישעיה נ"א:16) ואשים דברי בפיך. כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא וליליא, בגין דקב"ה ציית לקלהון דאינון דמתעסקי באורייתא, וכל מלה דאתחדש באורייתא על ידא דההוא דאשתדל באורייתא עבד רקיעא חדא.

תנן בההוא שעתא דמלה דאורייתא אתחדשת מפומיה דבר נש, ההוא מלה סלקא ואתעתדת קמיה דקב"ה, וקב"ה נטיל לההוא מלה ונשיק לה ועטר לה בשבעין עטרין גליפין ומחקקן. ומלה דחכמתא דאתחדשא סלקא ויתבא על רישא דצדיק חי עלמין, וטסא מתמן ושטא בשבעין אלף עלמין וסליקת לגבי עתיק [p. 26] יומין. וכל מלין דעתיק יומין מלין דחכמתא אינון ברזין סתימין עלאין, וההוא מלה סתימא דחכמתא דאתחדשת הכא כד סלקא אתחברת באינון מלין דעתיק יומין וסליק ונחית בהדייהו ועאלת בתמניסר עלמין גניזין דעין לא ראתה אלהים זולתך. נפקי מתמן ושטאן ואתיין מליאן ושלמין ואתעתדו קמי עתיק יומין. בההוא שעתא ארח עתיק יומין בההוא מלה וניחא קמיה מכלא. נטיל לההוא מלה ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטרין, וההוא מלה טסת וסלקא ונחתא ואתעבידא רקיעא חדא. וכן כל מלה ומלה דחכמתא אתעבדין רקיעין קיימין בקיומא שלים קמי עתיק יומין והוא קרי לון שמים חדשים, שמים מחודשים, סתימין דרזין דחכמתא עלאה. וכל אינון שאר מלין דאורייתא דמתחדשין קיימין קמי [ה ע"א] קב"ה וסלקין ואתעבידו ארצות החיים, ונחתין ומתעטרין לגבי ארץ חד ואתחדש ואתעביד כלא ארץ חדשה מההוא מלה דאתחדש באורייתא. ועל דא כתיב (ישעיה ס"ו:22) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני וגו'. עשיתי לא כתיב אלא עושה, דעביד תדיר מאינון חדושין ורזין [p. 27] דאורייתא. ועל דא כתיב (שם נ"א:16) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ. השמים לא כתיב אלא שמים.

אמר רבי אלעזר מהו ובצל ידי כסיתיך.

אמר ליה בשעתא דאתמסר אורייתא למשה אתו כמה רבוא דמלאכי עלאין לאוקדא ליה בשלהובא דפומהון, עד דחפא עליה קב"ה. והשתא דהאי מלה סלקא ואתער וקיימא קמי קב"ה, איהו חפי על ההוא מלה וכסי על ההוא בר נש דלא ישתמודע לגבייהו ולא יקנאון לגביה, עד דאתעביד מההוא מלה שמים חדשים וארץ חדשה, הה"ד ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ. מכאן דכל מלה דסתים מעינא סלקא לתועלתא עלאה, הה"ד (שם) ובצל ידי כסיתיך. ואמאי אתחפי ואתכסי מעינא. בגין לתועלתא עלאה, הה"ד לנטוע שמים וליסוד ארץ כמה דאתמר.

ולאמר לציון עמי אתה. ולאמר לאנון תרעין ומלין דמצויינין אלין על אלין, עמי אתה. [p. 28] אל תיקרי עמי אתה אלא עמי אתה, למהוי שותפא עמי. מה אנא במלולא דילי עבדית שמים וארץ, כד"א בדבר יי' שמים נעשו, אוף הכי את. זכאין אינון דמשתדלי באורייתא.

ואי תימא דמלה דכל ב"נ דלא ידע עביד דא. ת"ח ההוא דלאו אורחיה ברזין דאורייתא וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות, ההוא מלה סלקא ונפיק לגבי ההוא מלה (משלי ט"ז:28) איש תהפוכות לשון שקר מגו נוקבא דתהומא רבא, ודלג חמש מאה פרסי לקבלא לההוא מלה ונטיל לה, ואזיל בההוא מלה לגו נוקביה ועביד בה רקיעא דשוא דאקרי תהו. וטס בההוא רקיעא ההוא איש תהפוכות שיתא אלפי פרסי בזמנא חדא. כיון דהאי רקיעא דשוא קאים נפקת מיד אשת זנונים ואתקיף בההוא רקיעא דשוא ואשתתפת ביה, ומתמן נפקת וקטלת כמה אלפין ורבוון, בגין דכד קיימת בההוא רקיעא אית לה רשו ויכלתא למהוי טס כל עלמא ברגעא חדא. ועל דא כתיב (ישעיה ה':18) הוי מושכי העון בחבלי השוא. העון, דא דכורא. וכעבות העגלה חטאה. מאן חטאה, דא נוקבא. איהו משיך ההוא דאקרי עון באינון חבלי השוא, ולבתר כעבות העגלה חטאה, לההיא נוקבא דאקרי חטאה, דתמן אתתקפת למהוי טס לקטלא בני נשא. ועל דא (משלי ז':26) כי רבים חללים הפילה. מאן הפילה, דא ההיא חטאה דקטלית בני נשא. מאן גרים דא, תלמיד חכם דלא מטי להוראה ומורה, רחמנא לשזבן.

[p. 29] א"ר שמעון לחברייא במטותא מנייכו דלא תפקון מפומייכו מלה דאורייתא דלא ידעתון ולא שמעתון מאילנא רברבא כדקא יאות, בגין דלא תהוון גרמין לההוא חטאה לקטלא אכלוסין דב"נ למגנא.

פתחו כלהון ואמרו רחמנא לשזבן, רחמנא לשזבן.

ת"ח באורייתא ברא קב"ה עלמא והא אוקמוה דכתיב (שם ח':30) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום. ואיהו אסתכל בה זמנא ותרין ותלתא וארבע זמנין, ולבתר אמר לה ולבתר עביד בה עבידתא, לאולפא לבני נשא דלא ייתון למטעי בה, כד"א (איוב כ"ח:27) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם. ולקביל ארבע זמנין אינון דכתיב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ברא קב"ה מה דברא. ועד לא אפיק עבידתיה אעיל ארבע תבין בקדמיתא דכתיב בראשית ברא אלהים את, הא ארבע, ולבתר השמים. אינון לקביל ארבע זמנין דאסתכל קב"ה באורייתא עד לא יפיק עבידתיה לאומנותיה.

 

[p. 30] רבי אלעזר הוה אזיל למחמי לרבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא חמוי, [ה ע"ב] ורבי אבא בהדיה, והוה טעין חד גברא אבתרייהו.

א"ר אבא נפתח פתחין דאורייתא דהא שעתא ועדנא הוא לאתתקנא בארחן.

פתח רבי אלעזר ואמר (ויקרא י"ט:30) את שבתותי תשמורו. ת"ח בשית יומין ברא קב"ה עלמא, וכל יומא ויומא גלי עבידתיה ויהב חיליה בההוא יומא. אימתי גלי עבידתיה ויהב חיליה. ביומא רביעאה בגין דאינון תלת יומין קדמאין כולהו הוו סתימין ולא אתגלו. כיון דאתא יומא רביעאה אפיק עבידתא וחילא דכולהו, דהא אשא ומיא ורוחא אע"ג דאינון תלת יסודין עלאין כלהו תליין ולא אתגלי עבידתא דלהון עד דארעא גלי לון. כדין אתידע אומנותא דכל חד מנייהו.

ואי תימא הא ביומא תליתאה הוה, דכתיב תדשא הארץ דשא, וכתיב ותוצא הארץ. אלא האי אע"ג דכתיב ביומא תליתאה, רביעאה הוה [p. 31] ואתכליל ביומא תליתאה למהוי חד בלא פרודא, ולבתר יומא רביעאה אתגלי עבידתיה לאפקא אומנא לאומנותיה דכל חד וחד, בגין דיומא רביעאה איהו רגלא רביעאה דכרסייא עלאה. וכל עבידתייהו דכלהו, בין יומין קדמאין ובין יומין בתראין, הוו תליין ביומא דשבתא, הה"ד (בראשית ב':2) ויכל אלהים ביום השביעי, דא שבת ודא הוא רגלא רביעאה דכרסייא.

ואי תימא אי הכי מהו את שבתותי תשמורו, תרין. אלא שבת דמעלי שבתא ושבתא דיומא ממש לית לון פרודא.

אמר ההוא טייעא דהוה טעין אבתרייהו ומהו ומקדשי תיראו.

אמר ליה דא קדושא דשבת.

א"ל ומהו קדושא דשבת.

א"ל דא קדושא דאתמשכא מלעילא.

[p. 32] א"ל אי הכי עבידת לשבת דלאו איהו קדוש אלא קדושא דשריא עלוי מלעילא.

אמר רבי אבא והכי הוא, (ישעיה נ"ח:13) וקראת לשבת עונג לקדוש יי' מכובד. אדכר שבת לחוד וקדוש יי' לחוד.

אמר ליה אי הכי מאן קדוש יי'.

א"ל קדושא דנחתא מליעלא ושריא עליה.

אמר ליה אי קדושא דאתמשכא מלעילא אקרי מכובד, אתחזי דשבת לאו איהו מכובד, וכתיב וכבדתו.

אמר ר' אלעזר לר' אבא אנח להאי גברא דמלה חדתא אית ביה דאנן לא ידענא ביה.

אמרו ליה אימא אנת.

פתח ואמר (ויקרא י"ט:30) את שבתותי. את לאסגאה תחום שבת דאיהו תרין אלפין אמין לכל סטרא, ובגין כך אסגי את שבתותי, דא שבת עלאה ודא שבת תתאה, דאינון תרין כלילן כחדא וסתימין כחדא. אשתאר שבת אחרא דלא אדכר והוה בכסופא. אמרה קמיה מארי דעלמא מיומא דעבדת לי שבת אתקרינא ויומא לאו איהו בלא ליליא. אמר לה ברתי שבת אנת ושבת קרינא לך, אבל הא אנא מעטר לך בעטרא עלאה יתיר. אעבר כרוזא ואמר מקדשי תיראו. דא שבת דמעלי שבתא דאיהי יראה ושריא בה יראה. [p. 33] ומאן איהו, דקב"ה אכליל ואמר אני יי'.

ואנא שמענא מאבא דאמר הכי ודייק את לאסגאה תחום שבת. שבתותי, דא עגולא ורבוע דלגו ואינון תרין, ולקביל אינון תרין אית תרי קדושתי דאית לן לאדכרא, חד ויכלו וחד קדוש. ויכלו אית ביה תלתין וחמש תבין, ובקדושא דאנן מקדשין תלתין וחמש תבין, וסליק כלא לשבעין שמהן דקב"ה וכנסת ישראל אתעטר בהו. ובגין דעגולא ורבועא דא אינון שבתותי, כלילן תרוייהו בשמור, דכתיב תשמורו, דהא שבת עלאה [p. 34] הכא לא אתכליל בשמור אלא בזכור, דהא מלכא עלאה בזכור אסתיים. ועל דא אקרי מלכא דשלמא דיליה, ושלמא דיליה זכור איהו. ועל דא לית מחלוקת לעילא, בגין דתרין שלומות לתתא, חד יעקב וחד יוסף, ובגין כך כתיב תרי זמני (ישעיה נ"ז:19) שלום שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק, דא יעקב. [ו ע"א] ולקרוב, דא יוסף. לרחוק, כד"א (ירמיה ל"א:2) מרחוק יי' נראה לי, (שמות ב':4) ותתצב אחותו מרחוק. ולקרוב, כד"א (דברים ל"ב:17) חדשים מקרוב באו. מרחוק, דא נקודה עלאה דקיימא בהיכליה, ועל דא כתיב תשמורו, אתכליל בשמור. ומקדשי [p. 35] תיראו, דא נקודא דקיימא באמצעיתא דאית לדחלא מינה יתיר מכלא דעונשיה מיתה, והיינו דכתיב (שמות ל"א:14) מחלליה מות יומת. מאן מחלליה, מאן דעאל לגו חלל דעגולא ורבועא, לאתר דההוא דנקודה שריא ופגים ביה, מות יומת. ועל דא כתיב תיראו. וההיא נקודה אקרי אני, ועלה שריא ההוא דסתים עלאה דלא אתגליא והיינו יי', וכלא חד.

נחתו ר' אלעזר ור' אבא ונשקוהו. אמרו ומה כל חכמתא דא אית תחות ידך ואת טעין אבתרן. אמרו ליה מאן אנת.

אמר לון לא תשאלון מאן אנא, אלא אנא ואתון ניזל ונתעסק באורייתא, וכל חד יימא מלין דחכמתא לאנהרא אורחא.

אמרו ליה מאן יהב לך למיזל הכא למהוי טעין בחמרי.

אמר לון יו"ד עבד קרבא בתרין אתוון בכ"ף וסמ"ך לאתקשרא בהדאי. כ"ף לא בעא לאסתלקא ולאתקשרא בתר דלא יכיל למהוי רגעא חדא אלא בה. סמ"ך לא בעא לאסתלקא בגין לסעדא לאינון דנפלין, דהא בלי סמ"ך לא יכלין למהוי. יו"ד אתא לגבאי יחידאה, נשיק לי [p. 36] וגפיף לי, בכה עמי ואמר לי ברי מה אעביד לך. אבל הא אנא אסתלק ואנא אתמלי מכמה טבין ואתוון טמירין עלאין יקירין. בתר כן איתי לגבך ואנא אהוי סעיד לך ואתן לך אחסנתא דתרין אתוון עלאין יתיר מאלין דאסתלקו, דאינון י"ש, יו"ד עלאה ושי"ן עלאה, למהוי לך אוצרין מליין מכל. ובגין כך ברי זיל והוי טעין חמרי. ועל דא אנא אזיל בכך.

חדו ר' אלעזר ור' אבא ובכו ואמרו זיל רכיב ואנן נטעין אבתרך.

אמר לון ולא אמרית לכון דפקודא דמלכא איהו עד דייתי ההוא דטעין חמרי.

אמרו ליה הא שמך לא אמרת לן. אתר בית מותבך מאי הוא.

אמר לון אתר בית מותבי איהו טב ועיילא לגבאי, ואיהו מגדל חד דפרח באוירא, רב ויקירא, ואינון דדיירין ביה בהאי מגדלא קב"ה וחד מסכנא. ודא הוא אתר בית מותבי וגלינא מתמן ואנא טעין חמרי.

[p. 37] אשגחו ר' אבא ור' אלעזר ביה, ואטעים לון מלוי דהוו מתיקין כמנא ודובשא.

אמרו ליה שמא דאבוך אי תימא ננשיק עפרא דרגלך.

אמר לון ואמאי. לאו אורח דילי בכך לאתגאה באורייתא. אבל אבא דילי הוה דיוריה בימא רבא, ואיהו הוה חד נונא דהוה אסחר ימא רבא מסטרא דא לסטרא דא, והוה רב ויקירא ועתיק יומין, עד דהוה בלע כל שאר נונין דימא ולבתר אפיק לון חיין וקיימין, מליין מכל טבין דעלמא. ושאט ימא ברגעא חדא בתוקפיה, ואפיק לי כגירא בידא דגבר תקיף, וטמיר לי בההוא אתר דאמרית לכו, והוא תב לאתריה ואגניז בההוא ימא.

אשגח ר' אלעזר במלוי. אמר ליה אנת הוא בריה דבוצינא קדישא, אנת הוא בריה דרב המנונא סבא, בריה דנהירו דאורייתא, ואנת טעין אבתרן.

[p. 38] בכו כחדא ונשקוהו ואזלו.

אמרו ליה אי ניחא קמי מארי לאודעא לן שמיה.

פתח ואמר (שמואל ב' כ"ג:20) ובניהו בן יהוידע. האי קרא אוקמוה ושפיר איהו, אבל האי קרא לאחזאה רזין עלאין דאורייתא הוא דאתא. ובניהו בן יהוידע על רזא דחכמתא קא אתא. מלה סתימא איהו ושמא גרים. בן איש חי, דא צדיק עלמין. רב פעלים, מארי דכל עובדין וכל חילין עלאין, בגין דכלהו נפקין מניה. יי' צבאות איהו, אות הוא בכל חיילין דידיה. רשים הוא ורב מכלא, רב פעלים איקרי.

מקבצאל. האי אילנא רב ויקירא, רב מכלא, מאן אתר נפק, מאן דרגא אתא. אהדר קרא ואמר מקבצאל, דרגא עלאה סתימאה [ו ע"ב] דעין לא ראתה, דרגא דכלא ביה וכניש בגויה מגו נהורא עלאה ומניה נפיק כלא, ואיהו היכלא קדישא סתימאה דכל דרגין כנישין וסתימין בגויה. [p. 39] ובגופא דהאי אילנא קיימין כל עלמין וכל חיילין קדישין, מיניה אתזנו וקיימי על קיומיהון.

הוא הכה את שני אריאל מואב. תרין מקדשין הוו קיימין בגיניה ואתזנו מניה, מקדש ראשון ומקדש שני. כיון דאיהו אסתלק, נגידו דהוה נגיד מלעילא אתמנע. כביכול הוא הכה לון וחריב לון ושצי לון וכרסייא קדישא נפלת, הה"ד (יחזקאל א':1) ואני בתוך הגולה, ההוא דרגא דאקרי אני הוא בתוך הגולה. אמאי, על נהר כבר, על נהר דנגיד ונפיק דפסיק מימוי ומבועוי ולא אנגיד כדבקדמיתא, הה"ד (איוב י"ד:11) ונהר יחרב ויבש, יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני. ובגין כך הוא הכה את שני אריאל מואב, מואב דהוו מאב דבשמיא ואתחרבו ואשתציאו בגיניה, וכל נהורין דהוו נהירין לישראל כלהו אתחשכו.

ותו הוא ירד והכה את הארי. בזמנין קדמאין כד האי נהר הוה משיך מימוי לתתא, הוו קיימין ישראל בשלימו דדבחין דבחין וקרבנין לכפרא על נפשייהו. וכדין הוה נחית מלעילא דיוקנא דחד אריה, והוו חמאן ליה ע"ג מדבחא [p. 40] רביץ על טרפיה, אכיל קרבנין כגבר תקיף, וכל כלבין הוו מתטמרין מקמיה ולא נפקי לבר.

כיון דגרמו חובין איהו נחית לגו דרגין דלתתא וקטיל לההוא אריה, דלא בעא למיהב ליה טרפיה כדבקדמיתא, כביכול קטיל ליה, הוא הכה את הארי ודאי. לתוך הבור, לעינהא דסטרא אחרא בישא. כיון דחמאת הכי ההוא סטרא אחרא אתתקפת ושדרת לחד כלבא למיכל קרבנין. ומה שמיה דההוא אריה. אוריאל, דאנפוי אנפי אריה. ומה שמיה דההוא כלבא. בלאדן שמיה, דלאו איהו בכלל אדם אלא כלבא ואנפוי כלבא. ביום השלג, ביומא דגרמו חובין [p. 41] ודינא אתדן לעילא מעם בי דינא עלאה. ועל דא כתיב לא תירא לביתה משלג, דא דינא עלאה. אמאי, בגין דכל ביתה לבוש שנים ויכיל למיסבל אשא תקיפא.

ע"כ רזא דקרא. מה כתיב בתריה, (שמואל ב' כ"ג:21) והוא הכה את איש מצרי איש מראה. הכא רזא דקרא דאתא לאודעא כי בכל זמנא דישראל חבו איהו אסתלק ומנע מנייהו כל טבין וכל נהורין דהוו נהירין לון. הוא הכה את איש מצרי. דא נהורא דההוא נהורא דהוה נהיר לון לישראל. ומאן איהו, משה דכתיב (שמות ב':19) ותאמרנה איש מצרי הצילנו וגו'. ותמן אתיליד ותמן אתרבי ותמן אסתליק לנהורא עלאה. איש מראה, כד"א (במדבר י"ב:8) ומראה ולא בחידות. איש, כד"א (דברים ל"ג:1) איש האלהים, כביכול בעלה דההוא מראה כבוד יי', דזכה לאנהגא דרגא דא בכל רעותיה בארעא, מה דלא זכי בר נש אחרא.

[p. 42] וביד המצרי חנית. דא מטה האלהים דהוא אתמסר בידיה, כד"א (שמות י"ז:9) ומטה האלהים בידי. ודא איהו מטה דאתברי ערב שבת בין השמשות וחקוק ביה שמא קדישא, גליפא קדישא. ובהאי חב בסלע, כד"א (במדבר כ':11) ויך את הסלע במטהו פעמים. א"ל קב"ה משה לא יהבית לך מטה דילי להאי. חייך לא יהא בידך מכאן ולהלאה. מיד וירד אליו בשבט, בדינא קשיא, (שמואל ב' כ"ג:21) ויגזול את החנית מדי המצרי, דמההוא שעתא אתמנע מניה ולא הוה בידיה לעלמין. ויהרגהו בחניתו. על ההוא חובא דמחא בההוא מטה מת ולא עאל לארעא קדישא ואתמנע נהורא דא מישראל.

(שם:23) מן השלשים הכי נכבד. אלין שלשים שנה דאיהו נטיל מנהון ואנגיד לתתא [p. 43] ומנייהו איהו הוה נטיל ואתקרב. ואל השלשה לא בא. אינון הוו אתיאן לגביה ויהבי ליה ברעותא דלבא, ואיהו לא הוי אתי לגביהון. ואע"ג דלא עאל במניינא דחושבנא דלהון, (שם) וישימהו דוד אל משמעתו, דלא אתפרש מלוחא דלביה [ז ע"א] לעלמין. לית פרודא להון לעלמין. דוד שם ליה לגביה, ואיהו לאו לדוד, בגין דתושבחן ושירין ורחמין דסיהרא עביד לשמשא איהי משיכת ליה לגבה למהוי דיוריה בהדה, ודא איהו וישימהו דוד אל משמעתו.

נפלו ר' אלעזר ור' אבא קמיה. אדהכי והכי לא חמו ליה. קמו ואסתכלו לכל סטרין ולא חמו ליה. יתבו ובכו ולא יכילו למללא דא לדא. לבתר שעתא אמר רבי אבא ודאי הא דתנינן דבכל ארחא דצדיקייא אזלין ומילי דאורייתא בינייהו, דאינון זכאין דההוא עלמא אתיאן לגביהון. ודאי דא הוא רב המנונא סבא דאתא לגבן מההוא עלמא לגלאה לן מלין אלין, ועד לא נשתמודע ביה אזל ליה ואתכסי מינן.

[p. 44] קמו והוו בעו למטען לחמרי ולא אזלו, בעו למטען ולא אזלו. דחילו ואנחו לון לחמרי. ועד יומא הוו קראן לההוא אתר דוך דחמרי.

פתח ר' אלעזר ואמר (תהלים ל"א:20) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. כמה הוא טבא עלאה ויקירא דזמין קב"ה למעבד גבי בני נשא לאינון זכאין עלאין דחלי חטאה דמשתדלדי באורייתא כד עאלין לההוא עלמא. טובך לא כתיב אלא רב טובך. ומאן איהו, זכר רב טובך יביעו, ודא איהו ענוגא דחיין דנגדין מעלמא דאתי לגבי חי עלמין דאיהו זכר רב טובך, ודא איהו (ישעיה ס"ג:7) ורב טוב לבית ישראל וגו'.

תו מה רב טובך. הכא אגליף רזא דחכמתא וכל רזין אתכלילו הכא. מה, כמה דאתמר. רב, דא אילנא רב ותקיף בגין דאית אילנא אחרא זוטא מניה, ודא הוא רב ואעיל ליה ברום רקיעין. [p. 45] טובך, דא אור דאתברי ביומא קדמאה. אשר צפנת ליראיך, בגין דגניז ליה לצדיקייא בההוא עלמא.

פעלת, דא גן עדן עלאה דכתיב (שמות ט"ו:17) מכון לשבתך פעלת יי', ודא הוא פעלת לחוסים בך. נגד בני אדם, דא גן עדן דלתתא דכל צדיקייא תמן קיימי ברוחא דאתלבש בלבוש יקר כגוונא ודיוקנא דהאי עלמא. ודא איהו נגד בני אדם, בההוא דיוקנא דבני אדם דהאי עלמא, וקיימי תמן ופרחי באוירא וסלקי לגו מתיבתא דרקיעא בההוא גן עדן דלעילא ופרחי ואסתחיין בטלי נהרי אפרסמונא דכיא ונחתי ושראן לתתא. ולזמנין [p. 46] אתחזון נגד בני אדם למעבד לון נסין כמלאכין עלאין כגוונא דחזינא השתא נהירו דבוצינא עלאה ולא זכינא לאסתכלא ולמנדע רזין דחכמתא יתיר.

פתח רבי אבא ואמר (שופטים י"ג:22) ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו. אע"ג דמנוח לא הוה ידע מאי עבידתיה אמר הואיל וכתיב (שמות ל"ג:20) כי לא יראני האדם וחי, ודאי אנן חזינן ובגין כך מות נמות. ואנן חמינן וזכינן לנהורא דא דהוה אזיל בהדן ונתקיים בעלמא, דהא קב"ה שדריה לגבן לאודעא לן רזין דחכמתא דגלי. זכאה חולקנא.

אזלו, מטו לחד טורא והוה נטי שמשא. שרו ענפין דאילנא דטורא לאקשא דא בדא ואמרי שירתא. עד דהוו אזלי שמעו חד קלא תקיפא דהוה אמר בני אלהין קדישין, אינון דאתבדרו ביני חייא דהאי עלמא, אינון בוציני בני מתיבתא, אתכנשו לדוכתייכו לאשתעשעא במאריכון באורייתא.

דחילו אלין וקאימו בדוכתייהו ויתבו. אדהכי נפק קלא כמלקדמין ואמר טנרין תקיפין, פטישין רמאין, הא מארי דגוונין מרקמא בציורין קאים על אצטוונא. עולו ואתכנשו. בההוא שעתא שמעו קל ענפי דאילנין רב ותקיף והוו אמרי (תהלים כ"ט:5) קול יי' שובר ארזים. נפלו על אנפייהו ר' אלעזר ור' אבא ודחילו סגיא נפל עלייהו. קמו בבהילו ואזלו ולא שמעו מידי. נפקו מן טורא ואזלו.

[p. 47] כד מטו לבי ר' יוסי בר' שמעון בן לקוניא חמו לר' שמעון בן יוחאי תמן, חדו. [ז ע"ב] חדא רבי שמעון, אמר לון ודאי ארחא דנסין ואתין עלאין קא עברתון, דאנא דמיכנא השתא וחמינא לכו ולבניהו בן יהוידע דקא משדר לכו תרין עטרין על ידא דחד סבא לאעטרא לכו. ודאי ארחא דא דקב"ה הוה. תו דחמינא אנפייכו משניין.

א"ר יוסי יאות אמרתון דחכם עדיף מנביא.

אתא רבי אלעזר ושוי רישיה בין ברכוי דאבוי וסח עובדא. דחיל ר' שמעון ובכה ואמר (חבקוק ג':2) יי' שמעתי שמעך יראתי. האי קרא חבקוק אמר בשעתא דחמא מיתתיה ואתקיים על ידא דאלישע. אמאי אקרי חבקוק. בגין דכתיב (מלכים ב' ד':16) למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, ודא הוא ברא דשונמית הוה. ותו תרין חבוקין הוו, חד דאימיה וחד דאלישע דכתיב (שם:34) וישם פיו על פיו.

[p. 48] אשכחנא בספרא דשלמה מלכא, שמא גליפא דשבעין ותרין שמהן אגליף עלוי בתבין, בגין דאתוון דאלפא ביתא דאגליף ביה אבוי בקדמיתא, כד מית פרחו מניה, והשתא דאלישע חבק ליה, אגליף ביה כל אינון אתוון דשבעין ותרין שמהן. ואתוון דאילין שבעין ותרין שמהן גליפן אינון מאתן ושיתסר אתוון, וכולהו אתוון אגליף ברוחיה אלישע בגין לקיימא ליה באתוון דשבעין ותרין שמהן וקרא ליה חבקוק, שמא דאשלים לכל סטרין, אשלים לחבוקין כדאתמר ואשלים לרזא דמאתן ושיתסר אתוון דשמא קדישא. בתבין אתקיים לאהדרא רוחיה, ובאתוון אתקיים כל גופיה [p. 49] על קיומיה. ועל דא אקרי חבקוק, ואיהו אמר (חבקוק ג':2) יי' שמעתי שמעך יראתי. שמענא מה דהוה לי, דאטעימנא מההוא עלמא ודחילנא. שרא למתבע רחמין על נפשיה ואמר יי' פעלך דעבדת לי, בקרב שנים יהון חייו, וחייהו כמו חייו. וכל מאן דאתקשר באינון שנים קדמוניות חיין אתקשרו ביה. בקרב שנים תודיע, לההוא דרגא דלית חיין כלל.

בכה רבי שמעון ואמר אוף אנא ממה דשמענא דחילנא לקב"ה.

זקיף ידוי על רישיה ואמר ומה רב המנונא סבא נהירו דאורייתא זכיתון אתון למחמי אפין באפין ולא זכינא ביה.

נפל על אנפוי וחמא ליה מעקר טורין, מנהיר שרגין בהיכלא דמלכא משיחא. א"ל רבי בההוא עלמא תהון שבבין מארי אולפנין קמי קב"ה.

מההוא יומא הוה קרי לר' אלעזר בריה ולר' אבא פניאל, כד"א (בראשית ל"ב:31) כי ראיתי אלהים פנים אל פנים.

 

בראשית. רבי חייא פתח (תהלים קי"א:10) ראשית חכמה יראת יי' שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד. ראשית חכמה. האי קרא הכי מבעי ליה, סוף חכמה יראת יי', בגין דיראת יי' [p. 50] סוף חכמה איהי, אלא לאעלא לגו דרגא דחכמתא עלאה, הה"ד (שם קי"ח:19-20) פתחו לי שערי צדק, זה השער ליי', ודאי, דאי לא ייעול בהאי תרעא לא ייעול לעלמין.

למלכא עלאה דאיהו עלאה וטמיר וגניז ועביד ליה תרעין אלין על אלין, ולסוף כל תרעין עבד תרעא חד בכמה מנעולין בכמה פתחין בכמה היכלין אלין על אלין. אמר כל מאן דבעי למיעל לגבאי, תרעא דא יהא קדמאה לגבי. מאן דיעול, בהאי תרעא יעול.

אוף הכי תרעא קדמאה לחכמה עלאה יראת יי' איהי, ודא איהי ראשית ב', תרין אינון דמתחברין כחדא. ואינון תרין נקודין, חד גניזא וטמירא וחד קיימא באתגליא. ובגין דלית בהו פרודא אקרון ראשית, חד ולא תרין. מאן דנטיל האי נטיל האי וכלא חד דהא הוא ושמיה חד דכתיב (שם פ"ג:19) וידעו כי אתה שמך יי' לבדך.

אמאי אקרי יראת יי'. בגין דאיהו אילנא דטוב ורע. זכי בר נש הא טוב, ואי לא זכי הא רע. [ח ע"א] ועל דא שרי בהאי אתר יראה ודא תרעא לאעלא לכל טובא דעלמא.

[p. 51] שכל טוב. אלין תרין תרעין דאינון כחדא.

רבי יוסי אמר שכל טוב, דא אילנא דחיי דאיהו שכל טוב בלא רע כלל, ועל דלא שריא ביה רע איהו שכל טוב בלא רע. לכל עושיהם, אלין חסדי דוד הנאמנים, תמכין אורייתא, ואינון דתמכין אורייתא כביכול אינון עבדין. כל אינון דלעאן באורייתא לית בהו עשיה בעוד דלעאן בה, אינון דתמכין לון אית בהו עשיה, ובחילא דא תהלתו עומדת לעד, וקיימא כורסייא על קיומיה כדקא יאות.

 

ר' שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא בליליא דכלה אתחברת בבעלה, דתנינן כל אינון חברייא דבני היכלא דכלה אצטריכו בההיא ליליא דכלה אזדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה, למהוי עמה כל ההוא ליליא ולמחדי עמה בתקונהא דאיהי אתתקנת, למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים [p. 52] לכתובים ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא, בגין דאלין אינון תיקונין דילה ותכשיטהא. ואיהי ועולמתהא עאלת וקיימת על רישיהון ואתתקנת בהו וחדת בהו כל ההוא ליליא, וליומא אחרא לא עאלת לחופה אלא בהדייהו, ואלין אקרון בני חופתא. וכיון דעאלת לחופתא קב"ה שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה. זכאה חולקהון.

והוה רבי שמעון וכלהו חברייא בהדיה ומרננין ברנה דאורייתא ומחדשן מלין דאורייתא כל חד וחד מנייהו, והוה חדי רבי שמעון וכל שאר חברייא.

אמר לון רבי שמעון בני זכאה חולקכון, בגין דלמחר לא תעול כלה לחופה אלא בהדייכו, בגין דכלהו דמתקנין תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה כלהו יהון רשימין וכתיבין בספרא [p. 53] דדכרניא וקב"ה מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה.

פתח רבי שמעון ואמר (תהלים י"ט:2) השמים מספרים כבוד אל וגו'. קרא דא הא אוקימנא ליה, אבל בזמנא דא דכלה אתערת למיעל לחופה ביומא דמחר, אתתקנת ואתנהירת בקישוטהא בהדי חברייא דחדאן עמה כל ההיא ליליא, ואיהי חדאת עמהון. וביומא דמחר כמה אוכלוסין, כמה חיילין ומשריין מתכנשין בהדה, ואיהי וכלהו מחכאן לכל חד וחד דתקינו לה בהאי ליליא. כיון דמתחברן כחדא ואיהי חמאת לבעלה, מה כתיב, השמים מספרים כבוד אל. השמים, דא חתן דעאל לחופה. מספרים, מנהרין כזוהרא דספיר דנהיר וזהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא. כבוד אל, דא כבוד כלה דאקרי אל, דכתיב (תהלים ז':12) אל זועם בכל יום. בכל יומי שתא אקרי אל, והשתא דהא עאלת לחופה אקרי כבוד ואקרי אל, יקר על יקר, נהירו על נהירו, ושלטנו על שלטנו. כדין בההוא שעתא דשמים עאל לחופה ואתי ונהיר לה, כל אינון חברייא דאתקינו לה כלהו אתפרשי בשמהן תמן, הה"ד (שם י"ט:2) ומעשה ידיו מגיד הרקיע. מעשה ידיו, אלין אינון מארי קיימא דברית בהדי כלה, ואינון מארי קיימא דברית אקרון מעשה ידיו, [p. 54] כד"א (שם צ':17) ומעשה ידינו כוננהו, דא ברית קיימא דחתים בבשרא דבר נש.

רב המנונא סבא אמר הכי (קהלת ה':5) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, דלא יהיב בר נש פומיה למיתי להרהורא בישא ויהא גרים למחטי לההיא בשר קדש דחתים ביה ברית קדישא, דאילו עביד כן משכין ליה לגיהנם. וההוא דממנא על גיהנם דומה שמיה וכמה רבוא דמלאכי חבלה בהדיה וקאים על פתחא דגיהנם, וכל אינון דנטרו ברית קדישא בהאי עלמא לית ליה רשו למקרב בהו.

דוד מלכא בשעתא דאירע ליה ההוא עובדא דחיל. בההוא שעתא סליק דומה קמי קב"ה ואמר ליה מארי דעלמא [ח ע"ב] כתיב בתורה (ויקרא כ':10) ואיש אשר ינאף את אשת איש וגו', וכתיב ואל אשת עמיתך וגו'. [p. 55] דוד דקלקל ברית בערוה מהו.

אמר ליה קב"ה דוד זכאה הוא וברית קדישא על תקוניה קיימא, דהא גלי קדמי דאזדמנת ליה בת שבע מיומא דאתברי עלמא.

אמר ליה אי קמך גלי, קמיה לא גלי.

אמר ליה ותו בהיתרא הוה מה דהוה, דהא כל אינון דעאלו לקרבא לא עאל חד מנייהו עד דאפטר בגט לאנתתיה.

אמר ליה אי הכי הוה ליה לאורכא תלת ירחי ולא אוריך.

אמר ליה במאי אוקים מלה. באתר דחיישינן דהיא מעוברת, וגלי קדמי דאוריה לא קריב בה לעלמין, דהא שמי חתים בגויה לסהדותא, כתיב אוריה וכתיב אוריהו. שמי חתים בהדיה דלא שמש בה לעלמין.

אמר ליה מארי דעלמא הא מה דאמרית, אי קמך גלי דלא שכיב בהדה אוריה, קמיה מי גלי. [p. 56] הוה ליה לאורכא לה תלת ירחי. ותו אי ידע דלא שכיב בהדה לעלמין, אמאי שדר ליה דוד ופקיד עליה לשמשא באנתתיה דכתיב (שמואל ב' י"א:8) רד לביתך ורחץ רגליך.

אמר ליה ודאי לא ידע, אבל יתיר מתלת ירחי אוריך דהא ארבע ירחי הוו, דהכי תנינן בחמשה ועשרים דניסן אעבר דוד כרוזא בכל ישראל, והוו עם יואב בשבעה יומין דסיון, ואזלו וחבלו ארעא דבני עמון. סיון ותמוז ואב ואלול אשתהו שם, ובארבעה ועשרים באלול הוה מה דהוה מבת שבע. וביומא דכפורי מחל ליה קב"ה ההוא חובא. ואית דאמרי בז' באדר אעבר כרוזא ואתכנשו בחמיסר דאייר, ובחמיסר באלול הוה מה דהוה מבת שבע, וביומא דכפורי אתבשר (שמואל ב' י"ב:13) גם יי' העביר חטאתך לא תמות. מאי לא תמות, לא תמות בידא דדומה.

אמר דומה מארי דעלמא הא מלה חדא אית לי גביה, דאיהו אפתח פומיה ואמר (שם:5) חי יי' כי בן מות האיש העושה זאת, ואיהו דן לנפשיה. טרונייא אית לי עליה.

אמר ליה לית לך רשו, דהא אודי לגבאי ואמר חטאתי ליי', ואע"ג דלא חב. אבל במה דחטא באוריה עונשא כתבית עליה וקבל.

[p. 57] מיד אהדר דומה לאתריה בפחי נפש. ועל דא אמר דוד (תהלים צ"ד:17) לולי יי' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי. לולי יי' עזרתה לי, דהוה אפטרופא דילי, כמעט שכנה וגו'. מהו כמעט. כחוטא דקיק כשערא דאית ביני ובין סטרא אחרא. כההוא שיעורא הות דלא שכנה דומה נפשי.

ובגין כך בעי לאסתמרא בר נש דלא יימא מלה כדוד, בגין דלא יכיל למימר לדומה (קהלת ה':5) כי שגגה היא, כמה דהוה לדוד ונצח ליה קב"ה בדינא. למה יקצוף האלהים על קולך, על ההוא קול דאיהו אמר. וחבל את מעשה ידיך, דא בשר קדש ברית קדישא דפגים ואתמשך בגיהנם על ידא דדומה.

ובגין כך (תהלים י"ט:2) ומעשה ידיו מגיד הרקיע. אלין אינון חברייא דאתחברו בכלה דא ומארי קיימא דילה. [p. 58] מגיד ורשים כל חד וחד. מאן הרקיע, דא איהו הרקיע דביה חמה ולבנה וככביא ומזלי ודא איהו ספר זכרון. איהו מגיד ורשים להו וכתיב להו למהוי בני היכלא ולמעבד רעותהון תדיר.

(שם:3) יום ליום יביע אומר. יומא קדישא מאינון יומין עלאין דמלכא, משבחין לון לחברייא ואמרין ההיא מלה דאמר כל חד לחבריה. יומא ליומא יביע ההוא אומר ומשבח ליה.

ולילה ללילה. כל דרגא דשליט בליליא משבח דא לדא ההוא דעת דכל חד מחברייא, וברחימו סגי אתעבידו לון חבירין ורחימין.

אין אומר ואין דברים, בשאר מילין דעלמא דלא אשתמעו קמי מלכא קדישא ולא בעי למשמע לון. אבל הני מילי, בכל הארץ יצא קום, עבדי [ט ע"א] משיחא אינון מלין ומדדי עילא ומדדי תתא. מאלין אתעבידו רקיעין ומאלין ארץ בההוא תושבחתא. ואי תימא דאינון מלין באתר חד, משטטי בעלמא, בקצה תבל מליהם. וכיון דאתעבידו רקיעין מנהון מאן שריא בהון. הדר ואמר לשמש שם אהל בהם. ההוא שמשא קדישא שוי מדורה ומשכניה בהו ואתעטר בהו. כיון דשרי באינון רקיעין ואתעטר בהו כדין והוא כחתן יוצא מחופתו, [p. 59] חדי ורהיט באינון רקיעין, נפיק מנייהו ועאל ורהיט גו מגדלא חדא אחרא באתר אחרא. מקצה השמים מוצאו, ודאי מעלמא עלאה נפיק ואתא דאיהו קצה השמים לעילא. ותקופתו. מאן תקופתו, דא קצה השמים לתתא דאיהי תקופת השנה דאסחרא לכל סייפין ואתקשרת מן השמים עד רקיעא דא. ואין נסתר מחמתו דההיא תקופה דא ותקופה דשמשא דאסחר בכל סטרא. ואין נסתר, לית דאתכסי מניה מכל דרגין עלאין, דהוו כלהו מסחרן ואתיין לגביה, וכל חד וחד לית מאן דאתכסי מיניה מחמתו בשעתא דאתחמם ותאיב לגבייהו בתיאובתא שלים. כל שבחא דא וכל עלויא דא בגין אורייתא הוא דכתיב (תהלים י"ט:8) תורת יי' תמימה. שית זמנין כתיב הכא יי' ושית קראי מן השמים מספרים עד תורת יי' תמימה. ועל רזא דא כתיב בראשית, הא שית אתוון. ברא אלהים את השמים ואת הארץ, הא שית תבין אחרנין לקבל שית זמנין יי'. שית קראי בגין שית אתוון דהכא, שית שמהן בגין שית תבין דהכא.

עד דהוו יתבי עאלו ר' אלעזר בריה ור' אבא. אמר לון ודאי אנפי שכינתא אתיין ועל דא [p. 60] פניאל קרינא לכו, דהא חמיתון אנפי שכינתא אפין באפין. והשתא דקא ידעתון וגלי לכו קרא דובניהו בן יהוידע, ודאי מלה דעתיקא קדישא איהו וקרא דאבתריה, וההוא דסתים מכלא אמרו והאי קרא איהו באתר אחרא כגוונא דא.

פתח ואמר (ד"ה א' י"א:23) והוא הכה את איש המצרי איש מדה חמש באמה. וכלא רזא חדא איהו. מאי המצרי, ההוא דאשתמודע, (שמות י"א:3) גדול מאד בארץ מצרים, רב ויקירא כמה דגלי ההוא סבא. והאי קרא במתיבתא עלאה אתמר. איש מדה, כלא חד, (ש"ב כ"ג:21) איש מראה. ומאי טעמא מדה. כלא חד, בגין דאיהו שבת ותחומה [p. 61] דכתיב (במדבר ל"ה:5) ומדותם מחוץ לעיר, וכתיב (ויקרא י"ט:35) לא תעשו עול במשפט במדה. ועל דא איש מדה איהו ואיהו ממש איש מדה, איהו ארכיה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא, אדם הראשון הכי הוה. ואי תימא הא כתיב חמש באמה, אינון חמש באמה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא הוה.

(ד"ה א' י"א:23) וביד המצרי חנית, כדאמר. כמנור אורגים, דא מטה האלהים דהוה בידיה, חקיק בשמא גליפא מפרש, בנהירו דצרופי אתוון דהוה גליף בצלאל ומתיבתא דיליה דאקרי אורג דכתיב (שמות ל"ה:35) חרש וחשב ורוקם וגו'. וההוא מטה הוה נהיר שמא גליפא בכל סטרין בנהירו דחכימין דהוו מגלפין [p. 62] שמא מפרש בארבעין ותרין גווני. וקרא מכאן ולהלאה כמה דאמר. זכאה חולקיה.

תיבו יקירין, תיבו ונחדש תקון דכלה בהאי ליליא, דכל מאן דאשתתף בהדה בהאי ליליא יהא נטיר עילא ותתא כל ההיא שתא ויפיק שתא בשלם. עלייהו כתיב (תהלים ל"ד:8-9) חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם, טעמו וראו כי טוב יי'.

פתח ר' שמעון ואמר בראשית ברא אלהים. האי קרא אית לאסתכלא ביה, דכל מאן דאמר אית אלהא אחרא אשתצי מעלמין כמה דאתמר (ירמיה י':11) כדנה תמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה, בגין דלית אלהא אחרא בר קב"ה בלחודוי. והאי [ט ע"ב] קרא איהו תרגום בר ממלה דסוף קרא. אי תימא בגין דמלאכין קדישין לא נזקקין לתרגום ולא אשתמודען ביה, מלא דא יאות היא למימר בלישנא קדישא [p. 63] בגין דישמעון מלאכין קדישין ויהון נזקקין לאודאה על דא. אלא ודאי בגין כך כתיב תרגום, דלא נזקקין ביה מלאכין קדישין ולא יקנאון בבר נש לאבאשא ליה, בגין דבהאי קרא בכללא אינון מלאכין קדישין דהא אינון אלהים אקרון ובכללא דאלהים הוו ואינון לא עבדו שמיא וארקא.

וארקא. וארעא מבעי ליה, אלא בגין דארקא איהי חדא מאינון שבע ארעין דלתתא ובההוא אתר אית בני בנוי דקין. לבתר דאתתריך מעל אפי ארעא נחית לתמן ועביד תולדות ואשתבש תמן דלא ידע כלום. ואיהי ארעא כפילא דאתכפל מחשוכא ונהורא, ואית תמן תרין ממנן שליטין די שלטין, דא בחשוכא ודא בנהורא, ותמן קטרגו דא בדא. ובשעתא דנחית לתמן קין אשתתפו דא בדא ואשתלימו כחדא וכלא כדחזי לאינון תולדות דקין. ועל דא אינון בתרין ראשין כתרין חיוין, בר דההוא דנהורא שליט ונצח דיליה ונצח על אחרא. ועל דא אתכלילו די בחשוכא בנהורא והוו חד. אינון תרין ממנן עפרירא וקסטימון ודיוקנא דלהון כדיוקנא דמלאכין קדישין בשית גדפין. חד דיוקניה כתורא וחד דיוקניה כנשרא, וכד מתחברן אתעבידו דיוקנא דאדם. כד אינון בחשוכא [p. 64] מתהפכין לדיוקנא דנחש בתרין ראשין ואזלין כחויא וטאסין גו תהומא ואסתחיין בימא רבא. כד מטאן לשלשלאי דעזא ועזאל מרגיזין לון ומתערי לון ואינון מדלגין גו טורי חשוכן וחשבי דקב"ה בעי למתבע לון דינא. ואלין תרין ממנן שאטין בימא רבא ופרחין מתמן ואזלין בליליא לגבי נעמה אמהון דשדין דטעו אבתרהא דחלין קדמאין וחשבין למקרב לגבה, ואיהי דליגת שתין אלפין פרסין ואתעבידת בכמה ציורין לגבי בני נשא בגין דיטעון בני נשא אבתרה. ואלין תרין ממנן פרחין ומשטטן בכל עלמא ואהדרן לאתרייהו ואינון מתערין לאינון בני בנוי דקין ברוחא דיצרין בישין למעבד תולדות.

שמיא דשלטין תמן לאו כהני, ולא אולידת ארעא בחילא דלהון זרועא וחצדא כהני, ולא אהדרן אלא בכמה שנין וזמנין. ואינון אלהא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא עילאה דתבל, דלא ישלטון בה ולא ישטטון בה ולא יהון גרמין לבני נשא לאסתאבא ממקרה ליליא. ועל דא יאבדו מארעא ומן תחות שמיא [p. 65] דאתעבידו בשמא דאלה כמה דאתמר. ועל דא האי קרא תרגום, דלא יחשבון מלאכי עלאי דעלייהו אמרין ולא יקטרגו לן. ועל דא רזא דאלה כמה דאתמר, איהו מלה קדישא דלא אתחלף בתרגום.

אמר ליה רבי אלעזר האי קרא דכתיב (ירמיה י:7) מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה, מאי שבחא איהו.

אמר ליה אלעזר ברי האי קרא בכמה דוכתי אתמר, אבל ודאי לאו איהו, דכתיב (שם) כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם, דהא אתא למפתח פומא דחייבין דחשבין דקב"ה לא ידע הרהורין ומחשבין דילהון, ובגין כך אית לאודעא שטותא דלהון. דזמנא חדא אתא פילוסופא חדא דאומות העולם לגבאי, אמר לי אתון אמרין דאלהכון שליט בכל רומי שמיא, כולהון חיילין ומשריין לא אדבקן ולא ידעי אתר דיליה. האי קרא לא אסגי יקריה כל כך דכתיב כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. מאי שקולא דא לבני נשא די לית [י ע"א] לון קיומא. ותו דאתון אמרין (דברים ל"ד:10) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. אוף הכי אנא אימא בכל חכמי הגוים אין כמוהו, אבל בחכמי ישראל אית. אי הכי אלהא דאית בחכמי ישראל כוותיה לאו איהו אלהא שליטא. אסתכל בקרא ותשכח דדייקנא כדקא יאות.

[p. 66] אמינא ליה ודאי שפיר קא אמרת. מאן מחיה מתים אלא קב"ה בלחודוי, אתא אליהו ואלישע ואחיו מתייא. מאן מוריד גשמים אלא קב"ה בלחודוי, אתא אליהו ומנע לון ונחית לון בצלותיה. מאן עבד שמיא וארעא אלא קב"ה בלחודוי, אתא אברהם ואתקיימו בקיומייהו בגיניה. מאן מנהיג שמשא אלא קב"ה, אתא יהושע ושכיך ליה ופקיד ליה דיקום על קיומיה ואשתכך דכתיב (יהושע י':13) וידום השמש וירח עמד. קב"ה גוזר גזירין, אוף הכי משה גזר גזירין ואתקיימו. ותו דקב"ה גוזר גזירין וצדיקיא דישראל מבטלין לון דכתיב (שמואל ב כ"ג:3) צדיק מושל יראת אלהים. ותו דאיהו פקיד לון למהך באורחוי ממש לאתדמא ליה בכלא.

אזל ההוא פילוסופא ואתגייר בכפר שחלים וקרון ליה יוסי קטינאה, ואוליף אורייתא סגיא ואיהו בין חכימין וזכאין דההוא אתר.

השתא אית לאסתכלא בקרא, והא כתיב (ישעיה מ':17) כל הגויים כאין נגדו. מאי רבויא הכא. אלא מי לא ייראך מלך הגוים, וכי מלך הגוים איהו ולאו מלך ישראל. אלא בכל אתר קב"ה בעא לאשתבחא בישראל ולא אתקרי אלא על ישראל בלחודוי דכתיב (שמות ה':1,3) אלהי ישראל, אלהי העברים, וכתיב (ישעיה מ"ד:6) כה אמר יי' מלך ישראל, מלך ישראל ודאי. אמרו אומות העולם פטרון אחרן אית לן בשמיא, דהא מלכיכון לא שליט אלא עלייכו בלחודיכון ועלנא לא שליט. אתא קרא ואמר מי לא ייראך [p. 67] מלך הגוים, מלכא עילאה לרדאה לון ולאלקאה לון ולמעבד בהון רעותיה. כי לך יאתה, לדחלא מנך לעילא ותתא. כי בכל חכמי הגוים, אלין שליטין רברבן די ממנן עלייהו. ובכל מלכותם, בההוא מלכו דלעילא, דהא ארבע מלכוון שליטין אית לעילא ושלטין ברעותיה על כל שאר עמין, ועם כל דא לית בהו דיעביד אפילו מלה זעירא אלא כמה דפקיד לון דכתיב (דניאל ד':32) וכמצביה עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא. חכמי הגוים, אינון ממנן ורברבן דלעילא דחכמתא דלהון מפימוי הוה. בכל מלכותם, מלכותא דשליט כמה דאתמר.

ודא קרא כפשטיה, אבל בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם, האי אשכחנא בספרי קדמאי דאינון משריין וחיילין אע"ג דאתפקדן על מלין דעלמא ופקיד לכל חד למעבד עבידתא, מאין כמוך, מאן הוא סתימא קדישא, ולא כרעותיה דיעביד שום חד מנייהו כמוך, בגין דאנת רשים בעילויא ואת רשים בעובדך ובמילולך מכלהו. ודא הוא מאין כמוך יי', מאן הוא סתימא קדישא דיעביד ולהוי כמוך עילא ותתא ויהא דמי לך בכלא. עובדא דמלכא קדישא שמים וארץ, אבל אינון (ישעיה מ"ד:9) תהו וחמודיהם בל יועילו. בקב"ה כתיב בראשית ברא אלהים וגו', [p. 68] במלכותם כתיב והארץ היתה תהו ובהו.

 

א"ר שמעון לחברייא, בני הלולא דא, כל חד מנכון יקשט קשוטא חד לכלה.

אמר לר' אלעזר בריה, אלעזר הב נבזבזא חד לכלה, דהא למחר אסתכל כד יעול לחופה באינון שירין ושבחין דיהבו לה בני היכלא לקיימא קמיה.

פתח רבי אלעזר ואמר (שיר ג':6) מי זאת עולה מן המדבר וגו'. מי זאת, כללא דתרין קדושין דתרין עלמין בחבורא חדא וקשורא חדא. עולה ממש, למהוי קדש קדשין, דהא קדש קדשין מי ואתחברא בזאת בגין למהוי עולה דאיהי קדש קדשין. מן המדבר, דהא במדבר ירתא למהוי כלה ולמיעל לחופה.

תו מן המדבר איהי עולה, כד"א (שם ד':3) ומדברך נאוה. בההוא מדבר, [י ע"ב] בלחישו דשפוון, איהי עולה. ותנינן מאי דכתיב (שמואל א' ד':8) האלהים האדירים האלה, אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר. וכי כל דעבד לון קב"ה במדבר הוה, [p. 69] והא בישובא הוה. אלא במדבר, בדבורא, כד"א (שיר ד':3) ומדברך נאוה, וכתיב (תהלים ע"ה:7) ממדבר הרים. אוף הכי עולה מן המדבר, מן המדבר ודאי. בההיא מלה דפומא איהי סלקא ועאלת בין גדפי דאמא, ולבתר בדבורא נחתא ושריא על רישייהו דעמא קדישא.

היך סלקא בדבורא. דהא בשירותא כד בר נש קאים בצפרא אית ליה לברכא למאריה בשעתא דפקח עינוי. היך מברך. הכי הוו עבדי חסידי קדמאי, נטלא דמייא הוה קמייהו, ובזמנא דאתערו בליליא אסחן ידייהו וקיימי ולעאן באורייתא ומברכי על קריאת תרנגולא, דהא בשעתא דתרנגולא קארי כדין הוא פלגות ליליא ממש וכדין [p. 70] קב"ה אשתכח עם צדיקייא בגנתא דעדן. ואסיר לברכא בידין מסואבות ומזוהמות, וכן כל שעתא, בגין דבשעתא דבר נש נאים רוחיה פרחא מניה, ובשעתא דרוחיה פרחא מניה רוחא מסאבא זמין ושריא על ידוי ומסאב לון, ואסיר לברכא בהו בלא נטילה. ואי תימא אי הכי הא ביממא, דלא נאים ולא פרח רוחיה מניה ולא שריא עליה רוחא מסאבא, עאל לבית הכסא לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מלה חדא עד דיסחי ידוי. ואי תימא בגין דמלוכלכים אינון, לאו הכי הוא, במה אתלכלכו. אלא ווי לבני עלמא דלא משגיחין ולא ידעין ביקרא דמאריהון ולא ידעי על מה קיימא עלמא. רוחא חדא אית בכל בית הכסא דעלמא דשריא תמן ואתהני מההוא לכלוכא וטנופא ומיד שרי על אינון אצבען דידוי דבר נש.

 

פתח ר' שמעון ואמר כל מאן דחדי באנון מועדיא ולא יהב חולקיה לקב"ה, ההוא רע עין שטן שונא אותו [p. 71] וקא מקטרג ליה וסליק ליה מעלמא, וכמה עקו על עקו מסבב ליה.

חולקיה דקב"ה למחדי למסכני כפום מה דיכיל למעבד, בגין דקב"ה ביומייא אלין אתי למחמי לאינון מאנין תבירין דיליה. ועאל עלייהו וחמי דלא אית להון למחדי ובכי עלייהו, סליק לעילא לחרבא עלמא.

אתאן כמה בני מתיבתא קמיה ואמרי רבון עלמא רחום וחנון אתקריאת, יתגלגלון רחמך על בנך.

אמר לון וכי בני עלמא לא ידעין דלא עבדית ליה אלא על חסד, דכתיב (תהלים פ"ט:3) אמרתי עולם חסד יבנה, ועלמא על דא קיימא.

אמרי קמיה מלאכי עלאי רבון עלמא הא פלניא דאכיל ורוי ויכיל למעבד טיבו עם מסכני ולא יהיב לון מידי. אתי ההוא מקטרגא ותבע רשו ורדף אבתריה דההוא בר נש.

מאן לן בעלמא גדול מאברהם דעבד טיבו לכל בריין. ביומא דעבד משתיא מה כתיב, [p. 72] (בראשית כ"א:8) ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. עבד אברהם משתייא וקרא לכל רברבי דרא לההיא סעודתא.

ותנינן בכל סעודתא דחדוה ההוא מקטרגא אזיל וחמי. אי ההוא בר נש אקדים טיבו למסכני ומסכני בביתא, ההוא מקטרגא אתפרש מההוא ביתא ולא עאל תמן. ואי לאו, עאל תמן וחמי ערבוביא דחדוה בלא מסכני ובלא טיבו דאקדים למסכני, סליק לעילא ומקטרגא עליה.

אברהם כיון דזמין לרברבי דרא, נחת מקטרגא וקם על פתחא כגוונא דמסכנא ולא הוה מאן דאשגח ביה. אברהם הוה משמש לאינון מלכין ורברבין. שרה אוניקת בנין לכולהו, דלא הוו מהמנין כד איהי אולידת אלא אמרו אסופי הוא ומן שוקא איתיאו ליה. בגין כך אתיין בנייהו בהדייהו ונטלת לון שרה ואוניקת לון קמייהו, הה"ד (שם:7) מי מלל [יא ע"א] לאברהם הניקה בנים שרה, בנים ודאי.

וההוא מקטרגא על פתחא. אמרה צחוק עשה לי אלהים. מיד סליק ההוא מקטרגא קמי קב"ה ואמר ליה רבון עלמא את אמרת אברהם אוהבי. עבד סעודתא ולא יהב לי מידי ולאו למסכני, [p. 73] ולא קריב קדמך אפי' יונה חד. ותו אמרת שרה דחייכת בה.

אמר ליה קב"ה מאן בעלמא כאברהם.

ולא זז מתמן עד דבלבל כל ההיא חדוה, ופקיד קב"ה למקרב ליצחק קרבנא, ואתגזר על שרה דתמות על צערא דברה. כל ההוא צערא גרים דלא יהיב מידי למסכני.

 

פתח ר' שמעון ואמר מאי דכתיב (ישעיה ל"ח:2) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יי'. ת"ח כמה הוא תקיפא חילא דאורייתא וכמה הוא עלאה על כלא. דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מעילאי ומתתאי ולא דחיל ממרעין בישין דעלמא, בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ויליף מיניה בכל יומא. דהא אורייתא תוליף לבר נש [p. 74] למיזל בארח קשוט, תוליף ליה עיטא היך יתוב קמי מאריה לבטלא ההיא גזרה, דאפילו אתגזר עליה דלא יתבטל האי גזרה מיד אתבטל ואסתלק מניה ולא שריא עליה דבר נש בהאי עלמא. ובגין כך בעי ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילי ולא יתעדי מינה, הה"ד (יהושע א':8) והגית בו יומם ולילה. ואי אתעדי מינה דאורייתא או אתפרש מינה כאלו אתפרש מאילנא דחיי.

ת"ח עיטא לבר נש, כד איהו סליק בליליא על ערסיה בעי לקבלא עליה מלכותא דלעילא בלבא שלים ולאקדמא לממסר קמיה פקדונא דנפשיה, ומיד אשתזיב מכל מרעין בישין ומכל רוחין בישין ולא שלטין עליה.

ובצפרא כד קם מערסיה בעי לברכא למאריה ולמיעל לביתיה ולמסגד קמי היכליה בדחילו סגיא, ובתר כן יצלי צלותיה ויסב עיטא מאינון אבהן קדישין דכתיב (תהלים ה':8) ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. הכי אוקמוה, לא לבעי ליה לבר נש לאעלא לבי כנישתא אלא אי אמליך בקדמיתא באברהם יצחק ויעקב, בגין דאינון תקינו צלותא לקמי קב"ה, הה"ד ואני ברוב חסדך אבא ביתך, דא אברהם. אשתחוה אל [p. 75] היכל קדשך, דא יצחק. ביראתך, דא יעקב. ובעי לאכללא לון ברישא ובתר כן ייעול לבי כנישתא ויצלי צלותיה. כדין כתיב (ישעיה מ"ט:3) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

 

ר' פינחס הוה שכיח קמיה דר' רחומאי בכיף ימא דגנוסר, ובר נש רב וקשישא דיומין הוה ועינוי אסתלקו למחמי.

[p. 76] אמר לרבי פינחס ודאי שמענא דיוחאי חברנא אית ליה מרגלית אבן טבא, ואסתכלית בנהורא דההיא מרגלית נפקא כנהירו דשמשא מנרתקה ונהרא כל עלמא, וההוא נהורא קאים משמיא לארעא ונהיר כל עלמא עד דייתי עתיק יומין ויתיב על כרסייא כדקא יאות. וההוא נהורא כליל כלא בביתך, ומנהורא דאתכליל בביתך נפיק נהירו דקיק וזעיר ונפיק לבר ונהיר כל עלמא, זכאה חולקך. פוק ברי, פוק זיל אבתריה דההיא מרגלית דנהיר עלמא דהא שעתא קיימא לך.

נפק קמיה וקם למיעל בההיא ארבא ותרין גוברין בהדיה. חמא תרין צפרין דהוו אתיין וטסין על ימא, רמא לון קלא ואמר צפרין צפרין דאתון טאסין על ימא, חמיתון דוך דבר יוחאי תמן.

אשתהי פורתא, אמר צפרין צפרין זילו ואתיבו לי.

פרחו ואזלו. עאלו בימא ואזל ליה. עד דנפק הא אינון צפרין אתיין ובפומא דחדא מנייהו פתקא חדא וכתיב בגווה דהא בר יוחאי נפק מן מערתא ור' אלעזר בריה.

אזל לגביה ואשכח ליה משניא וגופיה מליא חלודין. בכה [יא ע"ב] בהדיה ואמר ווי דחמיתיך בכך.

[p. 77] אמר זכאה חולקי דחמית לי בכך, דאלמלא לא חמיתני בכך לא הוינא בכך.

 

פתח ר' שמעון בפקודי אורייתא ואמר פקודי אורייתא דיהב קב"ה לישראל כלהו באורייתא בארח כלל כתיבי.

בראשית ברא אלהים. הדא היא פקודא קדמאה דכלא ואקרי פקודא דא יראת יי' דאקרי ראשית דכתיב (תהלים קי"א:10) ראשית חכמה יראת יי', (משלי א':7) יראת יי' ראשית דעת, בגין דמלה דא ראשית אקרי ודא איהי תרעא לאעלא גו מהימנותא, ועל פקודא דא אתקיים כל עלמא.

יראה אתפרש לתלת סטרין. תרין מנייהו לית בהו עקרא כדקא יאות וחד עקרא דיראה. אית בר נש דדחיל מקב"ה בגין דייחון בנוהי ולא ימותון או דחיל מעונשא דגופיה או דממוניה, ועל דא דחיל ליה תדיר. אשתכח יראה דאיהו דחיל לקב"ה לא שוי לעקרא.

אית בר נש דדחיל מן קב"ה בגין דדחיל מעונשא דההוא עלמא ועונשא דגיהנם. תרין אלין לאו עיקרא דיראה אינון ושרשא דיליה.

יראה דאיהי עקרא, למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט, עקרא ושרשא דכל עלמין, וכלא קמיה [p. 78] כלא חשיבין כמה דאתמר (דניאל ד':32) וכל דיירי ארעא כלא חשיבין, ולשואה רעותיה בההוא אתר דאקרי יראה.

בכה רבי שמעון ואמר ווי אי אימא, ווי אי לא אימא. אי אימא ינדעון חייבין היך יפלחון למאריהון. אי לא אימא יאבדון חברייא מלה דא.

באתר דיראה קדישא שרי, מלרע אית יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג, ואיהי רצועה לאלקאה חייביא. ומאן דדחיל בגין עונש דמלקיותא וקטרוגא כמה דאתמר, לא שריא עליה ההיא יראה דאקרי יראת יי' לחיים. אלא מאן שריא עליה, ההיא יראה רעה, ואשתכח דשריא עליה ההיא רצועה, יראה רעה, ולא יראת יי'. ובגין כך אתר דאקרי יראת יי' ראשית אקרי, ועל דא אתכליל הכא פקודא דא. ודא עקרא ויסודא לכל שאר פקודין דאורייתא. מאן דנטיר יראה נטיר כלא, לא נטיר יראה לא נטיר פקודי אורייתא, דהא דא תרעא דכלא.

ובגין כך כתיב בראשית, דאיהי יראה, ברא אלהים את השמים ואת הארץ. מאן דעבר על דא עבר על פקודי [p. 79] דאורייתא, ועונשא דמאן דעבר על דא האי רצועה רעה, והיינו והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים. הא אלין ארבע עונשין לאענשא בהון חייביא. תהו, דא חנק דכתיב (ישעיה ל"ד:11) קו תהו חבל מדה. בהו, דא סקילה, אבנין דמשוקעין גו תהומא רבא לעונשייהו דחייביא. וחשך, דא שריפה דכתיב (דברים ה':20) ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך, (שם ד':11) וההר בוער באש עד לב השמים חשך, ודא אשא תקיפא דעל רישיהון דחייביא שרי לאוקדא לון. ורוח, דא הרג בסייף, רוח סערה, חרבא משננא היא מלהטא ביה, כד"א (בראשית ג':24) ואת להט החרב המתהפכת, ואקרי רוח.

האי עונשא למאן דיעבר על פקודי אורייתא, וכתיב לבתר יראה, ראשית, דאיהי כללא דכלא. מכאן ולהלא שאר פקודין דאורייתא.

 

פקודא תניינא. דא איהי פקודא דפקודא דיראה אתאחדת בה ולא נפקא מינה לעלמין, ואיהי אהבה, למרחם בר נש למאריה רחימו שלים. ומאן איהו רחימו שלים, דא אהבה רבה דכתיב (שם י"ז:1) התהלך לפני [p. 80] והיה תמים, שלים ברחימותא. ודא הוא דכתיב ויאמר אלהים יהי אור, דא רחימו שלים דאקרי אהבה רבה. והכא איהו פקודא למרחם בר נש למאריה כדקא יאות.

א"ר אלעזר, אבא, רחימותא בשלימו אנא שמענא ביה.

אמר ליה אימא ברי קמיה דר' פינחס דהא איהו בהאי דרגא קאים.

א"ר אלעזר אהבה רבה היינו אהבה שלימתא בשלימו דתרין סטרין, ואי לא אתכליל בתרין סטרין לאו [יב ע"א] איהו אהבה כדקא יאות בשלימו. ועל דא תנינן בתרין סטרין אתפרש אהבה, רחימו דקב"ה. אית מאן דרחים ליה מגו דאית ליה עותרא, אורכא דיומין, בנין סחרניה, שליט על שנאוי, ארחוי מתתקנן ליה, ומגו כך רחים ליה. ואי יהא בהפוכא ויהדר עליה קב"ה גלגולא דדינא קשיא, יהא שניא ליה ולא ירחם ליה כלל. ובגין כך רחימו דא לאו איהו אהבה דאית ליה עקרא.

רחימו דאקרי שלים ההוא דהוי בתרין סטרין, בין בדינא בין בטיבו. ותקונא דארחיה דרחים ליה למאריה כמה דתנינן, אפילו הוא נטיל נשמתך מינך. דא איהו רחימו שלים דהוי בתרין [p. 81] סטרין. ועל דא אור דמעשה בראשית נפק ולבתר אגניז. כד אגניז נפק דינא קשיא, ואתכלילו תרין סטרין כחדא למהוי שלימו דאהבה כדקא יאות.

נטליה רבי שמעון אבוי ונשקיה. אתא רבי פנחס ונשקיה וברכיה ואמר בודאי קב"ה שדרני הכא. דא הוא נהירו דקיק דאמרו לי דאתכליל בביתאי ולבתר נהיר כל עלמא.

א"ר אלעזר ודאי לא אצטריך לאתנשי יראה בכל פקודין, כ"ש בפקודא דא אצטריך יראה לאתדבקא בהאי. היך אתדבקא. אהבה איהי בסטרא חד טב כמה דאתמר, דיהב עותרא וטב, אורכא דחיי בני מזוני. כדין אצטריך לאתערא יראה ולמדחל דלא יגרום חובא, ועל דא כתיב (משלי כ"ח:14) אשרי אדם מפחד תמיד, בגין דהא כליל יראה באהבה.

והכי אצטריך בסטרא אחרא דדינא קשיא לאתערא ביה יראה. כד חמי דדינא קשיא שריא עלוי כדין יתער יראה [p. 82] וידחל למאריה כדקא יאות ולא יקשה לביה. ועל דא כתיב (שם) ומקשה לבו יפול ברעה, בההוא סטרא אחרא דאקרי רעה. אשתכח יראה דאתאחדת בתרין סטרין ואתכלילת מנייהו, ודא איהו אהבה שלימתא כדקא יאות.

 

פקודא תליתאה, למנדע דאית אלהא רברבא ושליטאה בעלמא, ולייחדא ליה בכל יומא יחודא כדקא יאות באינון שית סטרין עלאין ולמעבד לון יחודא חדא בשית תבין דשמע ישראל ולכוונא רעותא לעילא בהדייהו. ועל דא אחד אצטריך לארכא ליה כשית תבין, ודא הוא דכתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, יתכנשון דרגין דתחות שמיא לאתאחדא ביה, [p. 83] למהוי בשלימו דשית סטרין כדקא יאות. ועם כל דא בההוא יחודא אצטריך לקשרא ביה יראה, דאצטריך לארכא בדל"ת דאחד, דדל"ת דאחד גדולה, והיינו דכתיב ותראה היבשה, דתתחזי ותתקשר דל"ת דאיהי יבשה בההוא יחודא. ולבתר דאתקשרת תמן לעילא איצטריך לקשרא לה לתתא באכלוסהא, בשית סטרין אחרנין דלתתא, בשכמל"ו, דאית ביה שית תבין אחרנין דיחודא. כדין מה דהות יבשה אתעבידת ארץ למעבד פירין ואיבין ולנטעא אילנין, והיינו דכתיב ויקרא אלהים ליבשה ארץ, בההוא יחודא דלתתא ארעא רעוא שלים כדקא יאות. ועל דא כי טוב כי טוב תרי זמני, חד יחודא עלאה וחד יחודא תתאה. כיון דאתאחיד בתרין סטרין, מכאן ולהלא [p. 84] תדשא הארץ דשא, אתתקנת למעבד פירין ואיבין כדקא יאות.

 

פקודא רביעאה, למנדע דיי' הוא האלהים, כד"א (דברים ד':39) וידעת היום והשבות אל לבבך כי יי' הוא האלהים, ולאתכללא שמא דאלהים בשמא דיי', למנדע דאינון חד ולית בהו פרודא. והיינו רזא דכתיב יהי מארת ברקיע השמים להאיר על הארץ, למהוי תרין שמהן חד בלא פרודא כלל, לאתכללא מארת חסר בשמא דשמים דאינון חד ולית בהו פרודא, נהורא אוכמא בנהורא חיוורא, לית בהו פרודא וכלא חד. [יב ע"ב] ודא הוא עננא חיוורא דיממא ועננא דאשתא בליליא, כמה שאמרו מדת יום ומדת לילה, ולאתתקנא דא בדא לאנהרא כמה דאתמר להאיר על הארץ.

[p. 85] ודא חובא דההוא נחש קדמאה, חבר לתתא ואתפרש לעילא, ובגין כך גרם מה דגרם לעלמא בגין דאצטריך לאפרשא לתתא ולחברא לעילא. נהורא אוכמא אצטריך לאתאחדא לעילא בחבורא חדא ולאתאחדא לבתר באוכלוסהא דייחודא ולאפרשא לה מסטרא בישא.

ועם כל דא אצטריך למנדע דאלהים יי', כלא חד בלא פרודא, יי' הוא האלהים. וכד ינדע בר נש דכלא חד ולא ישוי פרודא, אפילו ההוא סטרא אחרא יסתלק מעל עלמא ולא אתמשך לתתא. והיינו רזא דכתיב והיו למאורות. הא קליפה בתר מוחא סלקא. מוחא אור, סטרא אחרא מות. אור בחבורא דאתוון, מות בפרודא. וכד האי אור אסתלק מתמן מתחברן אתוון דפירודא. מאלין אתוון שריאת חוה וגרמת בישא על עלמא כמה דכתיב (בראשית ג':6) ותרא האשה. אהדרת אתוון למפרע, אשתאר מ"ו ואינון אזלו ונטלו אות ת' בהדייהו וגרמו מותא על עלמא כמה דכתיב ותרא.

[p. 86] א"ר אלעזר אבא הא אוליפנא מ"ם אשתארת יחידאה. וא"ו דאיהו חיין תדיר אתהפכת ואזלת ונטלת תי"ו דכתיב ותקח, ותתן, ואשתלים תיבה דא ואתחברו אתוון.

אמר ליה בריך אנת ברי והא אוקימנא מלה דא.

 

פקודא חמישאה. כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה. בהאי קרא אית תלת פקודין. חד למלעי באורייתא וחד לאתעסקא בפריה ורביה וחד למגזר לתמנייא יומין ולאעברא מתמן ערלתא.

למלעי באורייתא ולאסתכלא באורייתא ולאפשא לה בכל יומא ולא תתנשי מיניה דכתיב ישרצו המים, דא אורייתא דאצטריך לאשתדלא בה בכל יומא לתקנא נפשיה ורוחיה. דכיון דבר נש אתעסק באורייתא אתתקן בנשמתא אחרא קדישא דכתיב שרץ [p. 87] נפש חיה, נפש דההיא חיה קדישא. דכד בר נש לא אתעסק באורייתא לית ליה נפשא קדישא, קדושא דלעילא לא שריא עלוי, וכד אשתדל באורייתא, בההוא רחישו דרחיש בה זכי לההיא נפש חיה ולמהדר כמלאכין קדישין דכתיב (תהלים ק"ג:20) ברכו יי' מלאכיו, אלין אינון דמתעסקין באורייתא דאקרון מלאכיו בארעא. ודא הוא דכתיב ועוף יעופף על הארץ, הא בהאי עלמא. בההוא עלמא תנינן דזמין קב"ה למעבד לון גדפין כנשרין ולאשטא בכל עלמא דכתיב (ישעיה מ':31) וקוי יי' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים. והיינו דכתיב ועוף יעופף על הארץ, דא אורייתא דאקרי מים, ישרצון ויפקון רחשא דנפש חיה, מאתר דההיא חיה ימשכון לה לתתא כמה דאתמר. ועל דא אמר דוד (תהלים נ"א:12) לב טהור ברא לי אלהים, למלעי באורייתא, וכדין ורוח נכון חדש בקרבי.

 

פקודא שתיתאה, לאתעסקא בפריה ורביה. דכל מאן דאתעסק בפריה ורביה גרים לההוא נהר למהוי נביע תדיר ולא יפסקון מימוי וימא [p. 88] אתמליא מכל סטרין, ונשמתין חדתין מתחדשן ונפקין מההוא אילנא וחילין סגיאין אתרביאו לעילא בהדי אינון נשמתין, הה"ד (בראשית א':20) ישרצו המים שרץ נפש חיה. דא ברית קיימא קדישא, נהר דנגיד ונפיק, ומיא דיליה אתרביאו ורחשין רחשא ורבויא דנשמתין לההיא חיה. ובאינון נשמתין דעאלין בההיא חיה נפקי כמה עופי דפרחן וטאסן כל עלמא, וכד נשמתא נפקא להאי עלמא ההוא עופא דפרח ונפק בהדי האי נשמתא מההוא אילנא נפק עמה.

כמה נפקן בכל נשמתא ונשמתא. תרין, חד מימינא וחד משמאלא. אי זכי אינון נטרין ליה דכתיב (תהלים צ"א:11) כי מלאכיו יצוה לך, ואי לא אינון מקטרגי עליה.

אמר ר' פינחס [יג ע"א] תלתא אינון דקיימי אפוטרופסין עליה דבר נש דכתיב (איוב ל"ג:23) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם מה ישרו. אם יש עליו מלאך, הא חד. מליץ, תרי. להגיד לאדם ישרו, הא תלת.

אמר ר' שמעון חמש דכתיב יתיר ויחננו ויאמר. ויחננו, חד. ויאמר, תרין.

א"ל לאו הכי אלא ויחננו, דא קב"ה בלחודוי דהא לית רשו לאחרא אלא ליה.

א"ל שפיר קאמרת.

[p. 89] ומאן דאתמנע מפריה ורביה כביכול אזעיר דיוקנא דכליל כל דיוקנין וגרים לההוא נהר דלא נגדין מימוי ופגים קיימא קדישא בכל סטרין. ועליה כתיב (ישעיה ס"ו:24) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, ודאי. דא לגופא, ונשמתיה לא עייל לפרגודא כלל ואטדיד מההוא עלמא.

 

פקודא שביעאה, למגזר לתמניא יומין ולאעברא זוהמא דערלתא. בגין דההיא חיה איהי דרגא תמינאה לכל דרגין, וההיא נפש דפרחא מינה אצטריכא לאתחזאה קמה לתמניא יומין, כמה דאיהי דרגא תמינאה. וכדין אתחזי ודאי דאיהי נפש חיה, נפש דההיא חיה קדישא ולא [p. 90] מסטרא אחרא. ודא איהו ישרצו המים. בספרא דחנוך, יתרשמון מיא דזרעא קדישא רשימו דנפש חיה, ודא רשימו דאת יו"ד דאתרשים בבשרא קדישא מכל שאר רשומין דעלמא.

ועוף יעופף על הארץ. דא אליהו דטאס כל עלמא בארבע טאסין למהוי תמן בההוא גזירו דקיימא קדישא. ואצטריך לתקנא ליה כורסייא ולאדכרא בפומיה דא כרסייא דאליהו, ואי לאו לא שארי תמן.

[p. 91] ויברא אלהים את התנינים הגדולים. תרין אלין ערלה ופריעה, גזירו דערלה ופריעה לבתר, ואינון דכר ונוקבא.

ואת כל נפש החיה הרומשת. דא רשימו דאת קיימא קדישא דאיהי נפש חיה קדישא כדקאמרן.

אשר שרצו המים, מיין עלאין אתמשכו לגבי את רשימו דא. ובגין דא רשימין ישראל ברשימו קדישא ודכיו לתתא. כגוונא דאינון רשימין לאשתמודעא בין סטר קדישא לסטרא אחרא דמסאבו, אוף ישראל רשימין לאשתמודעא [p. 92] בין קדושא לשאר עמין דאתיין מסטרא אחרא מסאבא כמה דאתמר. וכמה דרשים לון הכי רשים בעירי ועופי דילהון לבעירי ועופי דשאר עמין. זכאה חולקהון.

 

פקודא תמינאה, למרחם על גיורא דעאל למגזר גרמיה ולאעלא תחות גדפוי דשכינתא. ואיהי אעילת לון תחות גדפהא לאינון דמתפרשן מסטרא אחרא מסאבא ומתקרבין לגבה, דכתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה.

ואי תימא דהא נפש חיה דכלילא בישראל לכלא היא אזדמנת, הדר ואמר למינה. כמה אכסדרין ואדרין דא לגו מן דא אית לה להאי ארץ דאיהי חיה תחות גדפהא. ימינא אית לה תרין אכסדרין ומהאי גדפא מתפרשן לתרין אומין אחרנין דאינון קריבין בייחוסא לישראל, לאעלא לון לגו [p. 93] אכסדרין אלין. ותחות גדפא שמאלא אית תרין אכסדרין אחרנין ומתפרשן לתרין אומין אחרנין דאינון עמון ומואב. וכלהון אקרון נפש חיה.

וכמה אדרין סתימין אחרנין והיכלין אחרנין בכל גדפא וגדפא ומנייהו נפקו רוחין לאפרשא לכל אינון גיורין דמתגיירין, ואקרון נפש חיה אבל למינה. וכלהו עאלין תחות גדפוי דשכינתא ולא יתיר. אבל ישראל נשמתא דילהון נפקא מגו גופא דההוא אילנא, ומתמן פרחין נשמתין לגו האי ארץ גו מעהא לגו לגו, ורזא (מלאכי ג':32) כי תהיו אתם ארץ חפץ. ועל דא ישראל בן יקיר דהמו מעהא עליה ואקרון (ישעיה מ"ו:3) העמוסים מני בטן, ולא מגדפין לבר. ותו [יג ע"ב] גיורין לית לון חולקא באילנא עלאה, כ"ש בגופא דיליה. אבל חולקא דלהון בגדפין איהו ולא יתיר, וגיורא תחות גדפי שכינתא ולא יתיר. גירי הצדק אינון דתמן שראן ואתאחדן ולא לגו כמה דאתמר. ובגין כך תוצא הארץ נפש חיה למינה. ולמאן, בהמה ורמש וחיתו ארץ [p. 94] למינה. כלהו שאבין נפש מההיא חיה, אבל כל חד למינה כדקא חזי לה.

 

פקודא תשיעאה, למיחן למסכני ולמיהב לון טרפא דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. נעשה אדם, בשתופא, כלל דכר ונוקבא. בצלמנו, עתירי. כדמותנו, רזא דמסכני. דהא מסטרא דדכורא עתירי ומסטרא דנוקבא מסכני. כמה דאינון בשתופא חדא וחס דא על דא ויהיב דא לדא וגמיל ליה טיבו, הכי אצטריך בר נש לתתא למהוי עתירא ומסכנא בחבורא חדא ולמיהב דא לדא ולגמלא טובא דא לדא.

וירדו בדגת הים וגו'. רזא דנן חמינן בספרא דשלמה מלכא, דכל מאן דחס על מסכני ברעותא דלבא לא משתני דיוקניה לעלם מדיוקנא דאדם, וכיון דדיוקנא דאדם אתרשים ביה שליט על כל בריין דעלמא, הה"ד (בראשית ט':2) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו'. [p. 95] כלהו זעין ודחלין מההוא דיוקנא דאתרשים ביה כיון דדא הוא פקודא מעליא לאסתלקא בר נש בדיוקניה דמאריה על כל שאר פקודין.

מנא לן, מנבוכדנצר. אע"ג דחלם ההוא חלמא, כל זמנא דהוה מיחן למסכני לא שרא עליה חלמיה. כיון דאטיל עינא בישא דלא הוה מיחן למסכני, מה כתיב, (דניאל ד':28-29) עוד מלתא בפום מלכא וגו'. מיד אשתני דיוקניה ואטריד מן בני נשא.

ובגין כך נעשה אדם. כתיב הכא עשיה, וכתיב התם (רות ב':19) שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז.

 

[p. 96] פקודא עשיראה, לאנחא תפילין ולאשלמא גרמיה בדיוקנא עלאה דכתיב (בראשית א':27) ויברא אלהים את האדם בצלמו.

פתח ואמר (שיר ז':6) ראשך עליך ככרמל. האי קרא אוקימנא ואתמר, אבל ראשך עליך [p. 97] ככרמל, דא רישא עלאה, תפלין דרישא, שמא דמלכא עלאה קדישא, יהוה באתוון רשימין. כל את ואת פרשתא חדא, שמא קדישא גליפא בסדורא דאתוון כדקא יאות.

ותנן (דברים כ"ח:10) כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך, אלין תפלין דרישא דאינון שמא קדישא בסדורא דאתווי. פרשתא קדמאה, (שמות י"ג:1-10) קדש לי כל בכר, דא י' דאיהי קדש, בוכרא דכל קודשין עלאין. פטר כל רחם, בההוא שביל דקיק דנחת מן יו"ד דאיהו אפתח רחמא למעבד פירין ואבין כדקא יאות, ואיהו קדש עלאה.

פרשתא תניינא, (שם:11-16) והיה כי יביאך, דא ה', היכלא דאתפתח רחמא דילה מגו יו"ד בחמשין פתחין אכסדראין ואדרין סתימין דבינה. דההוא פטר דעביד יו"ד בהאי היכלא למשמע בה קלא די נפקא מגו שופר דא, [p. 98] בגין דשופר דא הוא סתים בכל סטרין ואתא יו"ד ופתח ליה לאפקא מניה קלא, וכיון דאפתח ליה תקע ליה ואפיק מניה קלא לאפקא עבדין לחירו. ובתקיעו דשופרא דא נפקו ישראל ממצרים וכך זמין זימנא אחרא לסוף יומיא, וכל פורקנא מהאי שופר אתיא. ובגין כך אית בה יציאת מצרים בפרשתא דא דהא מהאי שופר אתי בחילא דיו"ד דפתח רחמא דילה ואפיק קליה לפורקנא דעבדין. ודא ה' את תניינא דשמא קדישא.

פרשתא תליתאה, רזא דיחודא (דברים ו':4-9) דשמע ישראל. דא ו' דכליל כלא וביה יחודא דכלא וביה אתייחדן והוא נטיל כלא.

פרשתא רביעאה, (שם י"א:13-21) והיה אם שמוע, כלילו דתרין סטרין [יד ע"א] דאתאחדת בהו כנסת ישראל, גבורה דלתתא, ודא ה' בתראה דנטלא לון ואתכלילת מנהון.

[p. 99] ותפלין אתוון דשמא קדישא אינון ממש, ועל דא ראשך עליך ככרמל, אלין תפלין דרישא. ודלת ראשך, ההיא תפלה של יד דאיהי מסכנא לגבי עלאי. אוף הכי שלימו אית לה כגוונא דלעילא. (שיר שם) מלך אסור ברהטים, קשיר איהו ואחיד באינון בתי לאתאחדא בההוא שמא קדישא כדקא יאות. ועל דא מאן דאתתקן בהו איהו הוי בצלם אלהים. מה אלהים אתיחדא ביה שמא קדישא, אף הוא אתיחד ביה שמא קדישא כדקא יאות. זכר ונקבה ברא אותם, תפלין דרישא ותפלה של יד וכלא חד.

 

פקודא חדסר, לעשרא מעשרא דארעא. הכא אית תרין פקודין, חד לעשרא מעשרא דארעא וחד בכורי דפירי אילנא דכתיב (בראשית א':29) הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ. כתיב הכא הנה נתתי, [p. 100] וכתיב התם (במדבר י"ח:21) ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל, וכתיב (ויקרא כ"ז:30) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ ליי' הוא.

 

פקודא תריסר, לאייתאה בכורי דאילנא דכתיב ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע. כל מה דאתחזי לי לכון אסרית למיכל, אתרית לון ויהבית לון כל מעשרא דיליה ובכורין דאילנין. נתתי לכם, לכם ולא לדרין דבתריכון.

 

פקודא תליסר, למעבד פורקנא לבריה, לקשרא ליה בחיין. דתרין ממנן נינהו, חד דחיין וחד דמותא, וקיימין עליה דבר נש וכד יפרוק בר נש לבריה, מידא דההוא מותא פריק ליה ולא יכיל לשלטאה עליה. ורזא דא וירא אלהים את כל אשר עשה, בכלל, והנה טוב, דא מלאך חיים, מאד, דא מלאך המות. ועל דא בההוא פורקנא אתקיים דא דחיים ואתחלש ההוא דמות. בפורקנא דא קני ליה חיים כמה דאתמר, וההוא סטרא בישא שבק ליה ולא אחיד ביה.

 

[p. 101] פקודא ארביסר, לנטרא יומא דשבתא דאיהו יומא דנייחא מכל עובדי בראשית. הכא כלילן תרין פקודין, חד נטירא דיום השבת וחד לקדשא ההוא יומא בקדושיה. לנטרא יומא דשבתא כמה דאדכרנא ואתערנא עליה, דאיהו יומא דנייחא לעלמין וכל עבידן ביה אשתכללו ואתעבידו עד דאתקדש יומא. כיון דאתקדש יומא אשתאר בריאה דרוחין דלא אתברי לון גופא. וכי לא הוה ידע קב"ה לאעכבא לקדושא דיומא עד דיתברון גופין להני רוחין. אלא אילנא דדעת טוב ורע אתער ההוא סטרא אחרא דרע ובעא לאתתקפא בעלמא ואתפרשו כמה רוחין בכמה זיינין לאתתקפא בגופין. כיון דחמא קב"ה כך, אתער מגו אילנא דחיי נשיבו דרוחא ובטש באילנא אחרא ואתער סטרא אחרא דטוב ואתקדש יומא. דהא בריאו דגופין ואתערו דרוחין בסטרא דטוב איהו בהאי ליליא ולא בסטרא אחרא. ואלמלא אקדים סטרא אחרא בהאי ליליא עד דלא יקדים סטרא דטוב, לא יכיל עלמא למיקם קמייהו אפילו רגעא חדא, אבל אסוותא אקדים קב"ה [p. 102] דדליג קמיה קדושא דיומא ואקדים קמי סטרא אחרא ואתקיים עלמא. ומה דחשיב סטרא אחרא לאתבני בעלמא ולאתתקפא, אתבני בהאי ליליא סטרא דטוב ואתתקף, ואתבנון גופין ורוחין קדישין בהאי ליליא מסטרא דטוב, ובגין כך עונתן דחכימין דידעי דא משבת [יד ע"ב] לשבת. דהא כד חמאת סטרא אחרא דכמה דאיהי חשיבת למעבד עביד סטרא דקדושה, אזלא ומשטטא בכמה חיילין וסטרין דילה וחמאת כל אינון דקא משמשי ערסייהו בגלויא דגופיהון לנהורא דבוצינא. וכל אינון בנין דנפקין מתמן הוו נכפין, דשרו עלייהו רוחין דההוא סטרא אחרא, ואינון רוחין ערטילאין דחייביא דאקרון מזיקין, או שריאת בהו לילית וקטילת לון.

[p. 103] כיון דאתקדש יומא ושלטא קדושה על עלמא ההוא סטרא אחרא אזעירת גרמה ואטמרת כל ליליא דשבתא ויומא דשבתא. בר אסימון וכל כת דיליה דאזלי על שרגי בטמירו למחמי על גלויא דשמושא, ולבתר אטמרון גו נוקבא דתהומא רבא עד דנפיק שבתא. כיון דנפיק שבתא כמה חיילין ומשריין פרחין ומשטטין בעלמא, ועל דא אתקן שיר של פגעים דלא ישלטון על עמא קדישא. לאן אתר משטטי בההוא ליליא. כד נפקי בבהילו וחשבין לשלטאה בעלמא על עמא קדישא, וחמאן לון בצלותא ובשירתא ומבדלי בצלותא ומבדלי על הכוס, פרחי מתמן ואזלי ומשטטי ומטאן לגו מדברא.

במוצאי שבת אז"ל תלתא אינון גרמין בישא לגרמייהו. חד מאן דלייט גרמיה. תניינא מאן דזרק נהמא או פרורין דאית בהו כזית. תליתאה מאן דאוקיד שרגא במפקא דשבתא [p. 104] עד לא מטו ישראל לקדושא דסדרא, דגרים לנורא דגיהנם לאדלקא בהאי נורא עד לא מטא זמנייהו. דחד דוכתא אית בגיהנם לאינון דקא מחללי שבתות, ואינון דענושין בגיהנם לייטין ליה לההוא דאוקיד שרגא עד לא מטא זמניה ואמרי ליה (ישעיה כ"ב:17-18) הנה יי' מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה, צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים. בגין דלאו יאות הוא לאדלקא נורא כד נפיק שבתא עד דמבדלי ישראל בצלותא ומבדלי על כסא, בגין דעד ההוא זמנא שבת הוא וקדושה דשבת שליט עלנא. ובשעתא דמבדילין על כסא כל אינון חיילין וכל אינון משריין דאתמנן על יומי דחול, כל חד וחד יתיב לאתריה ופולחניה דאתמני עליה. בגין דכד עאל שבתא ואתקדש יומא קדש אתער ושליט בעלמא וחול אתעדי משולטנותא דיליה. עד שעתא דנפיק שבתא לא תייבין, ואע"ג דנפק שבתא לא תייבין לאתרייהו עד זמנא דאמרי ישראל בא"י המבדיל בין קדש לחול. כדין קדש אסתלק ומשריין דאתמניאו על יומי דחול מתערין ותייבין לאתרייהו, כל חד וחד על מטריה דאתפקיד עליה. ועם כל דא לא שלטין עד דיהון נהרין מרזא דשרגא, וכלהון אקרון מאורי [p. 105] האש בגין דמרזא דנגדא דנורא יסודאה אתיאן כלהו ושלטין על עלמא תתאה.

וכל דא כד בר נש אדליק שרגא עד לא שלימו ישראל קדושא דסדרא, אבל אי איהו ממתין עד דישלימו קדושא דסדרא אינון חייבין דגיהנם מצדיקין עלייהו דינא דקב"ה ואינון מקיימי על ההוא בר נש כל ברכאן דקא אמרי צבורא, (בראשית כ"ז:28) ויתן לך האלהים מטל השמים, (דברים כ"ח:3) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה.

©2004–2022 Zohar Education Project, Inc. All rights reserved.

This document may be reproduced and distributed for educational use only. Any other use, including commercial use, is strictly prohibited without the prior written permission of Zohar Education Project, Inc.

[Home]

[Variant Readings]

[Top]