פרשת וירא

[צז ע"א][p. 116] רבי חייא פתח (שיר ב':12) הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. הנצנים נראו בארץ. כד ברא קב"ה עלמא יהב בארעא כל חילא דאתחזי לה. וכלא הוה בארעא ולא אפיקת איבין לעלמא עד דאתא אדם. כיון דאתא אדם כלא אתחזי לעלמא, וארעא גליאת איבהא וחילהא דאתפקדו בה.

כגוונא דא שמים לא יהבו חילין לארעא עד דאתא אדם. הה"ד (בראשית ב':5) וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יי' אלהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה. אתטמרו כל תולדין ולא אתגלון, ושמיא אתעכבו דלא אמטירו על ארעא, בגין דאדם אין, דלא אשתכח ולא אתברי וכלא אתעכב בגיניה. כיון דאתחזי אדם, מיד הנצנים נראו בארץ וכל חיילין דאתטמרו ואתיהיבו בה.

עת הזמיר הגיע, דאתתקן תקונא דתושבחן לזמרא קמי קב"ה, מה דלא אשתכח כד לא אתברי אדם.

[p. 117] וקול התור נשמע בארצנו. דהא מלה דקב"ה לא [צז ע"ב] אשתכח בעלמא עד דאתברי אדם. כיון דאשתכח אדם כלא אשתכח. בתר דחטא כלא אסתלק מעלמא ואתלטיא ארעא, הה"ד (בראשית ג':17) ארורה האדמה בעבורך וגו', וכתיב כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך וגו', וכתיב וקוץ ודרדר תצמיח לך.

אתא נח ותקין קרדומין ופצירי בעלמא. ולבתר וישת מן היין וישכר. אתו בני עלמא וחבו קמיה דקב"ה, ואסתלקו חילין דארעא כמלקדמין, והוו קיימי עד דאתא אברהם.

כיון דאתא אברהם לעלמא, מיד הנצנים נראו בארץ, אתתקנו ואתגלו כל חילין דארעא.

עת הזמיר הגיע, בשעתא דאמר ליה קב"ה דיתגזר. כיון דמטא ההוא זמנא דברית אשתכח ביה באברהם דאתגזר, כדין אתקיים כל האי קרא ואתקיים עלמא [p. 118] ומלה דקב"ה הוה באתגלייא ביה, הה"ד וירא אליו יי'.

 

רבי אלעזר פתח האי קרא בשעתא דאתגזר אברהם. דעד לא אתגזר לא הוה מליל עמיה אלא מגו דרגא תתאה, ודרגין עלאין לא הוו קיימי על ההיא דרגא. כיון דאתגזר, מיד הנצנים נראו בארץ, אלין דרגין תתאין דאפיקת ואתקינת האי דרגא תתאה.

עת הזמיר הגיע, אלין ענפוי דערלה.

וקול התור נשמע בארצנו, דא קול דנפיק מגו [צח ע"א] ההוא פנימאה דכלא, וההוא קול נשמע, ודא קול דגזר מלה למללא ועביד לה שלימו.

ת"ח דעד לא אתגזר אברהם לא הוה עליה אלא האי דרגא כדאמרן. כיון דאתגזר מה כתיב, [p. 119] וירא אליו יי'. למאן, דהא לא כתיב וירא יי' אל אברם. דאי לאברם, מאי שבחא הכא יתיר מבקדמיתא עד לא אתגזר דכתיב וירא יי' אל אברם. אלא רזא סתימא איהו, וירא אליו יי', לההוא דרגא דמליל עמיה, מה דלא הוה מקדמת דנא עד לא אתגזר. והשתא אתגלי קול ואתחבר בדבור כד מליל עמיה.

והוא יושב פתח האהל. והוא, ולא גלי מאן. אלא גלי הכא חכמתא דכלהו דרגין דשארו על האי דרגא תתאה בתר דאתגזר אברהם.

ת"ח וירא אליו יי', דא הוא רזא דקול דאשתמע דאתחבר בדבור ואתגלי ביה.

והוא יושב פתח האהל, דא עלמא עלאה דקאים לאנהרא עליה.

כחום היום, דהא אתנהיר ימינא, דרגא דאברהם אתדבק ביה.

ד"א כחום היום, בשעתא דאתקריב דרגא לדרגא בתיאובתא דדא לקבל דא. [צח ע"ב]

 

וירא אליו. אמר רבי אבא עד לא אתגזר הוה אטים, כיון דאתגזר אתגלי כלא ושרא עליה שכינתא בשלימו כדקא יאות.

[p. 120] תא חזי והוא יושב פתח האהל. והוא, דא עלמא עלאה דשרי על האי עלמא תתאה. אימתי, כחום היום, בזמנא דתיאובתא דחד צדיק דשארי ביה עמיה.

מיד וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. מאן אנון שלשה אנשים. אלין אברהם יצחק ויעקב דקיימי עליה דהאי דרגא ומנייהו [צט ע"א] יניק ואתזן.

כדין וירא וירץ לקראתם, דתיאובתא דהאי דרגא תתאה לאתחברא בהו וחדוותא דיליה לאתמשכא אבתרייהו.

וישתחו ארצה, לאתקנא כרסייא לגבייהו.

ת"ח עבד קב"ה לדוד מלכא חד סמכא מכרסייא עלאה כאבהן. ואע"ג דאיהו כרסייא לגבייהו, אבל בזמנא דאתחבר בהו איהו חד סמכא לאתתקנא בכרסייא עלאה. ובגין כך נטל מלכותא בחברון דוד מלכא שבע שנין, לאתחברא בהו והא אתמר.

 

ר' אבא פתח ואמר (תהלים כ"ד:3) מי יעלה בהר יי' ומי יקום במקום קדשו. ת"ח כל אינון בני [p. 121] עלמא לא חמאן על מה קיימי בעלמא, ויומין אזלין וסלקין וקיימי קמי קב"ה, כל אינון יומין דבני נשא קיימין בהו בהאי עלמא, דהא כלהו אתבריאו וכלהו קיימי לעילא. ומנלן דאתבריאו, דכתיב (שם קל"ט:16) ימים יוצרו. וכד מטאן יומין לאסתלקא מהאי עלמא, כלהו קריבין קמי מלכא עלאה, הה"ד (מלכים א' ב':1) ויקרבו ימי דוד למות, (בראשית מ"ז:29) ויקרבו ימי ישראל למות.

בגין כך ב"נ כד איהו בהאי עלמא לא אשגח ולא אסתכל על מה קאים, אלא כל יומא ויומא חשיב כאילו הוא אזיל ברקנייא. דהא כד נשמתא נפקת מהאי עלמא לא ידיע לאן אורחא סלקין לה, דהא אורחא לסלקא לעילא לאתר דנהירו דנשמתין עלאין נהרין לא [צט ע"ב] אתיהיב לכלהון נשמתין. דהא כגוונא דאיהו אמשיך עליה בהאי עלמא, הכי אתמשך לבתר דנפיק מניה.

ת"ח אי ב"נ אתמשיך בתר קב"ה ותיאובתא דיליה אבתריה בהאי עלמא, לבתר כד נפיק מניה איהו אתמשיך אבתריה ויהבין ליה אורח לאסתלקא לעילא בתר ההוא משיכו דאתמשיך ברעותא כל יומא בהאי עלמא.

א"ר אבא יומא חד אערענא בחד מתא מאינון דהוו מן בני קדם, ואמרו לי מההיא חכמתא דהוו ידעין מיומי קדמאי. והוו אשכחן ספרין דחכמתא דלהון, [p. 122] וקריבו לי חד ספרא והוה כתיב ביה דהא כגוונא דרעותא דב"נ איכוון ליה בהאי עלמא, הכי אמשיך עליה רוחא מלעילא כגוונא דההוא רעותא דאתדבק ביה. אי רעותיה איכוין במלה עלאה, איהו אמשיך לההיא מלה מלעילא לתתא לגביה. ואי רעותיה לאתדבקא בסטרא אחרא ואיכוין ביה, איהו אמשיך ליה מלעילא לתתא לגביה.

והוו אמרי דעקרא דמלתא תלייא במלין ובעובדא וברעותא לאתדבקא, ובדא אתמשך מעילא לתתא ההוא סטרא דאתדבק בה.

ואשכחנא ביה כל אינון עובדין ופולחנין דככביא ומזלי ומלין דאצטריכן, והיאך רעותא לאתכוונא בהו בגין [ק ע"א] לאמשכא לון לגבייהו.

כגוונא דא מאן דבעי לאתדבקא לעילא ברוח קודשא, דהא בעובדא ובמלין וברעותא דלבא לאתכוונא בההיא מלה תלייא מלתא לאמשכא ליה לגביה מעילא לתתא ולאתדבקא בההיא מלה.

והוו אמרי כמה דבר נש אתמשך בהאי עלמא, הכי נמי משכין ליה כד נפיק מהאי עלמא. ובמה דאתדבק בהאי עלמא ואתמשך אבתריה, הכי אתדבק בההוא עלמא, אי בקודשא בקודשא ואי במסאבא במסאבא.

אי בקודשא, משכין ליה לגבי ההוא סטר ואתדבק ביה לעילא, ואתעביד ממנא שמשא לשמשא קמי קב"ה בין אינון שאר מלאכין. כמה דהכי אתדבק לעילא וקאים בין אינון קדישין דכתיב (זכריה ג':7) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.

הכי נמי כגוונא דא, אי במסאבא, משכין ליה לההוא סטר ואתעביד כחד מנייהו לאתדבקא בהו. ואינון אקרון נזקי בני נשא, ובההוא שעתא דנפיק מהאי עלמא נטלין ליה ושאבין ליה [p. 123] בגיהנם, בההוא אתר דדייני לון לבני מסאבא דסאיבו גרמייהו ורוחייהו. ולבתר אתדבק בהו ואיהו נזקא כחד מאינון נזקי דעלמא.

אמינא לון בני קריבא דא למלין דאורייתא, אבל אית לכו לאתרחקא מגו ספרין אלין, בגין דלא [ק ע"ב] יסטי לבייכו לאלין פולחנין ולכל אינון סטרין דקאמר הכא, דילמא ח"ו לא תסטון מבתר פולחנא דקב"ה. דהא כל ספרים אלין טעיין לון לבני נשא, בגין דבני קדם חכימין הוו וירותא דחכמתא ירתו מאברהם דיהב לבני פלגשים דכתיב (בראשית כ"ה:6) ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם. ולבתר אתמשכו בההיא חכמה לכמה סטרין.

אבל זרעא דיצחק וחולקא דיעקב לאו הכי דכתיב (שם:5) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, דא חולקא קדישא דמהימנותא דאתדבק ביה אברהם, ונפק מההוא עדבא ומההוא סטרא יעקב. מה כתיב, (שם כ"ח:13) והנה יי' נצב עליו, וכתיב ואתה יעקב עבדי וגו'. בגיני כך בעי ליה לב"נ לאתמשכא בתר קב"ה ולאתדבקא ביה.

ת"ח (תהלים כ"ד:4) מי יעלה בהר יי'. אהדר ופירש נקי כפים, דלא עביד בידוי טופסא ולא איתקף בהו במה דלא אצטריך. ותו דלא אסתאב בהו ולא סאיב בהו לגופא, כאנון דמסאבין גרמייהו בידין לאסתאבא. ודא הוא נקי כפים.

[p. 124] ובר לבב, כגוונא דא דלא אמשיך רעותיה ולביה לסטרא אחרא, לאתמשכא מבתר פולחנא דקב"ה.

אשר לא נשא לשוא נפשי. נפשו כתיב, והא אוקמוה [קא ע"א] נפשי דא נפש דוד, סטרא דמהימונתא. נפשו דא נפשיה דבר נש, בגין דכד יפוק מהאי עלמא דנפשיה יסתלק בעובדין דכשרין על מה דאתקיים בהו למיהך בין כל אינון קדישין, כד"א (תהלים קט"ז:9) אתהלך לפני יי' בארצות החיים. ובגין דלא נשא לשוא נפשי, ישא ברכה מאת יי'.

ת"ח בתר דאתגזר אברהם הוה יתיב וכאיב, וקב"ה שדר לגביה תלת מלאכין באתגליא לאקדמא ליה שלם. ואי תימא דהא באתגליא, וכי מאן יכיל למחמי מלאכין, והא כתיב (שם ק"ד:4) עושה מלאכיו רוחות. אלא ודאי חמא לון, ונחתי לארעא כגוונא דבני נשא. ולא יקשה לך, דהא ודאי אינון רוחין קדישין, ובשעתא דנחתי לעלמא מתלבשין באוירין וביסודי דגולמין ואתחזו כבני נשא ממש, כחיזו ודיוקנא דלהון.

ות"ח אברהם חמא לון כחיזו בני נשא, ואע"ג דהוה כאיב ממילה, רהט אבתרייהו, בגין דלא למגרע מה דהוה עביד מקדמת דנא.

 

[p. 125] א"ר שמעון בודאי בחיזו מלאכין חמא לון ממה דכתיב ויאמר אדני באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, שכינתא הוה אתיא ואלין הוו סמיכין דילה וכרסייא לגבה, בגין דאינון גוונין תלת דתחותה. וחמא השתא בגין דאתגזר, מה דלא הוה חמי מקדמת דנא עד לא [קא ע"ב] אתגזר. בקדמיתא לא הוה ידע אלא דאנון בני נשא, ולבתר ידע דאנון מלאכין ואתיאן בשליחותא לגביה, בשעתא דאמרו ליה איה שרה אשתך ובשרו ליה בשורת יצחק.

אליו, אתוון נקודות אי"ו, וסימן אי"ו רמז למה דלעילא, רמז לקב"ה.

ויאמר הנה באהל. כתיב הכא הנה באהל, וכתיב התם (ישעיה ל"ג:20) אהל בל יצען וגו'. ת"ח כיון דנקוד אי"ו, אמאי כתיב לבתר איה. אלא בגין חבורא דכר ונוקבא כחדא, רזא דמהימנותא. כדין אמר ויאמר הנה באהל, תמן הוא קשורא דכלא ותמן אשתכח.

[p. 126] איה שרה אשתך. וכי לא הוו ידעי מלאכי עלאי דשרה באהל, אמאי כתיב איה. אלא לא ידעי בהאי עלמא אלא מאי דאתמסר להו למנדע. ת"ח (שמות י"ב:12) ועברתי בארץ מצרים אני יי'. וכי כמה שליחין ומלאכין ליה לקב"ה. אלא בגין דאינון לא ידעי בין טפה דבוכרא לההוא דלא בוכרא, בר קב"ה בלחודוי. כגוונא דא (יחזקאל ט':4) והתוית תו על מצחות האנשים. ואמאי צריכין, אלא בגין דאינון לא ידעי אלא מאי דאתמסר לון למנדע ידעי, כגון כל מלין דזמין קב"ה לאייתאה על עלמא. ומ"ט, בגין דקב"ה אעבר כרוזא בכלהו רקיעין בההיא מלה דזמין לאייתאה על עלמא.

כגוונא דא בשעתא דמחבלא אשתכח [קב ע"א] בעלמא בעי בר נש לאתכסיא בביתיה ולא יתחזי בשוקא בגין דלא יתחבל, כד"א (שמות י"ב:22) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. מנייהו אין, אבל מקמי קב"ה מה כתיב, (ירמיה כ"ג:24) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם יי'.

איה שרה אשתך, דלא בעו לומר קמה. כיון דאמר הנה באהל, מיד שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך וגו'. ת"ח אורח ארעא, דעד לא זמין קמייהו למיכל לא אמרו ליה מדי, [p. 127] בגין דלא יתחזי דבגין ההיא בשורה קא אזמין להו למיכל. בתר דכתיב ויאכלו כדין אמרו ליה ההיא בשורה.

ויאכלו. סלקא דעתך וכי מלאכי עלאי אכלין. אלא בגין יקרא דאברהם אתחזי הכי.

אמר ר' אלעזר ויאכלו ודאי, בגין דאינון אשא דאכיל אשא, ולא אתחזי. וכל מה דיהב לון אברהם אכלי בגין דאכלי מההוא סטרא דלעילא.

ת"ח כל מה דאכיל אברהם, בטהרה איהו, ובגין כך אקריב קמייהו ואכלי. ונטיר אברהם בביתיה דכיא ומסאבותא, דאפילו בר נש דאיהו מסאב לא יכיל לקרבא לביתיה, כדין ידע אברהם דהא מסאב איהו ועביד ליה טבילה או עביד ליה לנטרא שבעה יומין כדקא חזי ליה בביתיה. הכי הוא.

ת"ח כתיב (דברים כ"ג:11) ואיש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. מאי תקנתיה, כתי' והיה לפנות ערב ירחץ במים. אערע ביה טומאה [קב ע"ב] אחרא כגון זיבה או סגירו או נדה, דהוו תרי [p. 128] מסאבו, לא סגיא בההיא טבילה, בין דאערע ביה קרי קודם דאיקביל טומאה אחרא, בין דאערע ביה לבתר.

ואברהם ושרה הוו מתקני טבילה לכולהו, איהו לגברי ואיהי לנשי. מאי טעמא אעסק אברהם לדכאה לבני נשא, בגין דאיהו טהור ואקרי טהור דכתיב (איוב י"ד:4) מי יתן טהור מטמא לא אחד. טהור, דא אברהם דנפק מתרח.

רבי שמעון אמר בגין לתקנא ההוא דרגא דאברהם, ומאן איהו, מים. בג"כ אתקין לדכאה בני עלמא במיא. ובשעתא דאזמין למלאכין, שירותא דמלוי מה כתיב, יוקח נא מעט מים, בגין לאתקפא ההוא דרגא דמיין שראן בה. ובגיני כך הוה מדכי לכל בני נשא, מדכי לון מסטרא דע"ז ומדכי לון מסטרא דמסאבא. וכמה דאיהו מדכי לגוברין, הכי נמי שרה מדכאת לנשין, ואשתכחו כלהו דאתיין לגבייהו דכיין מכלא.

ת"ח אילנא נטע אברהם בכל אתר דדיוריה תמן, ולא הוה סליק בכל אתר כדקא יאות, בר בשעתא דדיוריה בארעא דכנען. ובההוא אילנא הוה ידע מאן דאתאחיד ביה בקב"ה ומאן דאתאחיד בע"ז. מאן דאתאחיד בקב"ה, אילנא הוה פריש ענפוי וחפי על רישיה ועביד עליה צלא יאה. ומאן דאתאחיד בסטרא דע"ז, ההוא אילנא הוה אסתלק וענפוי סלקין לעילא. כדין הוה ידע אברהם ואזהיר ליה, ולא אעדי מתמן עד דאתאחיד במהימנותא. מאן דאיהו דכיא הוה מקבל ליה אילנא. מאן דאיהו מסאב לא מקבל ליה, כדין ידע אברהם ומדכי לון במייא. עינא דמייא הוה תחותוי דההוא אילנא, ומאן דצריך טבילה מיד מייא סלקין לגביה ואילנא אסתלקו ענפוי. כדין ידע אברהם דאיהו מסאבא ובעי טבילה מיד. ואם לאו, מיא נגיבן, כדין ידע דבעי לאסתאבא שבעה.

[p. 129] ת"ח דאפילו בשעתא דאזמין לון למלאכין אמר לון והשענו תחת העץ, בגין למחמי ולמבדק בהו, ובההוא אילנא הוה בדיק לכל בני עלמא. ורזא לקביל קב"ה קא עבד, דאיהו אילנא דחיי לכלא, ובגין כך והשענו תחת העץ, ולא תחת ע"ז.

ות"ח כד חב אדם, בעץ הדעת טוב ורע חב וגרם מותא לכל בני עלמא. כד אתא אברהם, באילנא אחרא אתקין עלמא, דהוא אילנא דחיי, ואודע מהימנותא לכל בני עלמא.

 

שוב אשוב אליך כעת חיה. א"ר יצחק שוב אשוב, שוב ישוב מבעי ליה, דהא מפתחא דא למפקד עקרות בידא דקב"ה איהו ולא בידא דשליחא אחרא. כמה דתנינן תלת מפתחן אנון דלא אתמסרו בידא דשליחא, דחיה ותחיית המתים וגשמים. והואיל דלא אתמסרו בידא דשליחא, אמאי כתיב שוב אשוב. אי תימא דקב"ה קאמר, הא כתיב ויאמרו אליו איה שרה אשתך. אלא ודאי קב"ה דהוה קאים עלייהו אמר מלה, בג"כ כתיב ויאמר שוב אשוב אליך.

ות"ח בכל אתר דכתיב ויאמר סתם או ויקרא סתם, הוא מלאכא דברית ולא אחרא. ויאמר, [p. 130] דכתיב (שמות ט"ו:26) ויאמר אם שמוע תשמע לקול יי' אלהיך. ויאמר, ולא קאמר מאן הוא. ויקרא, דכתיב (ויקרא א':1) ויקרא אל משה, ולא קאמר מאן הוה. אמר, דכתיב (שמות כ"ד:1) ואל משה אמר עלה אל יי', ולא קאמר מאן הוה. אוף הכא דכתיב ויאמר שוב אשוב, ויאמר סתם ולא קאמר מאן [קג ע"א] הוה. אלא בכל הני מלאכא דברית הוה, וכלא קב"ה, ובגין כך כתיב ויאמר שוב אשוב אליך.

והנה בן לשרה אשתך. מאי טעמא לא כתיב והנה בן לך. אלא בגין דלא יחשוב דהא מן הגר איהו כדבקדמיתא.

 

רבי שמעון פתח (מלאכי א':6) בן יכבד אב ועבד אדוניו. בן יכבד אב, דא יצחק לאברהם. אימתי כבד ליה, בשעתא דעקד ליה על גבי מדבחא ובעא למקרב ליה קרבנא, ויצחק בר תלתין ושבע שנין הוה ואברהם הוה סבא, דאילו בעט ברגלא חד לא יכיל למיקם קמיה, ואיהו אוקיר ליה לאבוי ועקד ליה כחד אימרא בגין למעבד רעותיה דאבוי.

ועבד אדוניו, דא אליעזר לאברהם, דשדר ליה לחרן ועבד כל רעותיה דאברהם ואוקיר ליה, כמה דכתיב (בראשית כ"ד:35) ויי' ברך את אדוני מאד ויגדל, וכתיב (שם:34) ויאמר עבד אברהם אנכי, בגין לאוקיר ליה לאברהם. דהא בר נש דהוה מייתי כסף וזהב ואבני יקר וגמלין ואיהו כדקא יאות, שפיר בחיזו, לא אמר דאיהו [p. 131] רחימא דאברהם או קריבא דיליה, אלא אמר עבד אברהם אנכי, בגין לסלקא בשבחא דאברהם ולאוקיר ליה בעינייהו.

ועל דא בן יכבד אב ועבד אדוניו, ואתון ישראל בני, קלנא בעינייכו לומר דאנא אבוכון או דאתון עבדין לי. ואם אב אני איה כבודי. בגין כך והנה בן, דא הוא בן ודאי, ולא ישמעאל. דא הוא בן דאוקיר לאבוי כדקא חזי.

לשרה אשתך, בן לשרה, דבגיניה מיתת, דבגיניה כאיבת נפשה עד דנפקת מינה.

והנה בן לשרה, לאסתלקא בגיניה בשעתא דקב"ה יתיב בדינא על עלמא. כדין ויי' פקד את שרה כאשר אמר. הא מדכרינן לשרה בגיניה דיצחק, ועל דא איהו בן לשרה.

והנה בן לשרה, דהא נוקבא נטלא ליה לברא מן דכורא.

 

ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו. מאי והוא אחריו, והיא אחריו מבעי ליה. אלא רזא איהו, ושרה שומעת מה דהוה אמר פתח האהל, דא קב"ה. [p. 132] והוא אחריו הוה אמר. פתח האהל, דא דרגא תתאה, פתחא דמהימנותא. והוא אחריו, דאודי ליה דרגא עלאה. מן יומא דהות שרה בעלמא לא שמעת מלה דקב"ה בר ההיא שעתא.

ד"א דהות יתבא שרה פתח האהל בגין למשמע מלין, והיא שמעת האי מלה דאתבשר בה אברהם. והוא אחריו, אברהם דהוה יתיב אחורוי דשכינתא.

ואברהם ושרה זקנים באים בימים. מאי באים בימים, שעורין דיומין דאתחזי כדין להו, חד מאה וחד תשעים, עאלו ביומין, שעורא דיומין כדקא יאות. באים בימים, כד"א כי בא היום, דאערב יומא למיעל.

חדל להיות לשרה ארח כנשים. וההיא שעתא חמאת גרמה בעדונא אחרא, ובגין כך אמרה ואדוני זקן, דהא איהו לאו כדאי לאולדא בגין דאיהו סבא.

 

[p. 133] ר' יהודה פתח (משלי ל"א:23) נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ. תא חזי קב"ה אסתלק ביקריה, ואיהו גניז וסתים בעלויא סגיא. ולא איתי בעלמא ולא הוה מן יומא דאתברי עלמא דיכיל לקיימא על חכמתא דיליה ולא יכיל לקיימא ביה, בגין דאיהו גניז וסתים ואסתלק לעילא לעילא. וכלהו עלאי ותתאי לא יכלין לאתדבקא, עד דכלהו אמרין (יחזקאל ג':12) ברוך כבוד יי' ממקומו. תתאי אמרי דאיהו לעילא דכתיב (תהלים קי"ג:4) על השמים כבודך. עלאי אמרי דאיהו לתתא דכתיב (שם נ"ז:12) על כל הארץ כבודך. עד דכלהו עלאי ותתאי אמרי ברוך כבוד יי' ממקומו, בגין דלא אתיידע ולא הוה מאן דיכיל לקיימא ביה. ואת אמרת נודע בשערים בעלה. [קג ע"ב]

אלא ודאי נודע בשערים בעלה, דא קב"ה, דאיהו אתידע ואתדבק לפום מה דמשער כל חד, כמה דיכיל לאתדבקא ברוחא דחכמתא. ולפום מה דמשער בלביה, הכי אתידע בלביה, ובגין כך נודע באינון שערים. אבל דאתידע כדקא יאות, לא הוה דיכיל לאתדבקא ולמנדע ליה.

[p. 134] רבי שמעון אמר נודע בשערים בעלה. מאן שערים, כד"א (תהלים כ"ד:7) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם. ובגין אלו שערים דאינון דרגין עלאין, בגינייהו אתידע קב"ה, ואי לא, לא יכלין לאתדבקא.

ת"ח דהא נשמתא דב"נ לאו איהו מאן דיכיל למנדע לה אלא בגין אלין שייפין דגופא דאינון דרגין דעבדין אומנותא דנשמתא, בג"כ אתידע ולא אתידע. כך קב"ה אתידע ולא אתידע, בגין דאיהו נשמתא לנשמתא, רוחא לרוחא, גניז וטמיר מכלא, אבל באינון שערים דאינון פתחין לנשמתא אתידע קב"ה.

ת"ח אית פתחא לפתחא ודרגא לדרגא, ומנייהו ידיע יקרא דקב"ה. פתח האהל, דא פתחא דצדק, כד"א (שם קי"ח:19) פתחו לי שערי צדק. דא פתחא קדמאה לאעלא ביה, ובהאי פתחא אתחזון כל שאר פתחין עלאין. מאן דזכי להאי, זכי למנדע ביה כלהו שאר פתחין, בגין דכלהו שראן עליה.

והשתא דפתחא דא לא אתידע, בגין דישראל בגלותא, כלהו פתחין אסתלקו מניה, ולא יכלין למנדע ולאתדבקא. אבל [p. 135] בזמנא דיפקון ישראל מן גלותא זמינין כלהו דרגין עלאין למשרי עליה כדקא יאות, וכדין ינדעון בני עלמא חכמתא עלאה יקירא, מה דלא הוו ידעין מקדמת דנא דכתיב (ישעיה י"א:2) ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי'. כלהו זמינין לאשראה על האי פתחא תתאה דאיהו פתח האהל, וכלהו זמינין לאשראה על מלכא משיחא לתתא בגין למידן עלמא דכתיב ושפט בצדק דלים.

בגיני כך כד אתבשר אברהם האי דרגא הוה כמה דאתמר, דכתיב ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה. ויאמר, לא כתיב מאן הוה, ודא הוא פתח האהל. ועל דא ושרה שומעת האי דרגא דהוה מליל, מה דלא שמעת מקדמת דנא, דכתיב ושרה שומעת פתח האהל, דהוה מבשר ואמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך.

ת"ח כמה הוא חביבותא דקב"ה לגביה דאברהם, דהא לא נפק מניה יצחק עד דאתגזר. לבתר דאתגזר אתבשר ביה ביצחק, בגין דאיהו כדין זרעא קדישא, ועד לא אתגזר לאו איהו זרעא קדישא, וכדין איהו כמה דכתיב (בראשית א':12) אשר זרעו בן למינהו.

ות"ח עד לא אתגזר אברהם ההוא זרעא דיליה לא הוה קדישא, בגין דנפיק בגו ערלה ואתדבק בערלה לתתא. לבתר דאתגזר נפק ההוא זרעא בגו קודשא ואתדבק בקודשא לעילא ואוליד לעילא, ואתדבק אברהם בדרגיה כדקא יאות.

ת"ח כד אוליד אברהם ליצחק נפק קדישא כדקא יאות. ודאי מיא אעדו ואולידו חשוכא.

 

[p. 136] ר' אלעזר שאיל יומא חד לר' שמעון אבוי, א"ל האי דקרא ליה קב"ה יצחק דכתיב (בראשית י"ז:19) וקראת את שמו יצחק, אמאי, דהא אתחזי דעד לא נפק לעלמא קרא ליה יצחק.

א"ל הא אתמר דאשא נטיל מיא, דהא מיא בסטרא דגבורה קא אתיין. ותא שאיל לליואי דאינון בדיחין לההוא סטרא במאני זמר ותשבחן לקביל האי סטרא, בגין כך יצחק איהו חדוה בגין דאתי מההוא סטרא ואתדבק ביה.

תא חזי יצחק בדיחותא, חדוה, דאחלף מיא באשא ואשא במיא, ועל דא אקרי הכי ובגין כך קרא ליה קב"ה [קד ע"א] עד לא יפוק לעלמא שמא דא דאודע ליה לאברהם. ות"ח בכלהו אחרנין שבק לון קב"ה למקרי לון שמהן ואפי' נשי הוו קראן לבנייהו שמהן, אבל הכא לא שבק קב"ה לאמיה למקרי ליה שמא אלא לאברהם דכתיב וקראת את שמו יצחק, אנת ולא אחרא בגין לאחלפא מיא באשא ואשא במיא לאכללא ליה בסטריה. כיון דאתבשר אברהם ביצחק מה כתיב, (בראשית י"ח:16) ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום.

[p. 137] ר' אלעזר אמר תא חזי כמה אנהג קב"ה טיבו עם כל בריין וכל שכן לאינון דאזלי באורחוי, דאפי' בזמנא דבעי למידן עלמא איהו גרים למאן דרחים ליה למזכי במלה עד לא ייתי ההוא דינא לעלמא. דתנינן בשעתא דקב"ה רחים ליה לב"נ משדר ליה דורונא, ומאן איהו, מסכנא בגין דיזכי ביה. וכיון דזכי ביה איהו אמשיך עליה חד חוטא דאתמשך מסטר ימינא ופריש ארישיה ורשים ליה, בגין דכד ייתי דינא לעלמא דההוא מחבלא יזדהר ביה וזקיף עינוי וחמא לההוא רשימו, כדין אסתלק מניה ואזדהר ביה. בגיני כך אקדים ליה קב"ה במה דיזכי.

ות"ח כד בעא קב"ה לאיתאה דינא על סדום אזכי קודם לאברהם ושדר ליה דורונא למזכי עמהון בגין לשזבא ללוט בר אחוה מתמן, הה"ד ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה, ולא כתיב ויזכור אלהים את לוט. ומאי ויזכור, מאי דאזכי קודם עם אנון תלת מלאכין. כגוונא דא בר נש דזכי בצדקה עם בני נשא, בשעתא דדינא שריא בעלמא קב"ה אדכר ליה לההיא צדקה דעבד, בגין דכל שעתא דזכי ב"נ הכי אכתיב עליה לעילא, ואפי' בשעתא דדינא שריא עלוי קב"ה אדכר ליה לההוא טיבו דעבד וזכה עם בני נשא, כד"א (משלי י"א:4) וצדקה תציל ממות. בגיני כך אקדים ליה קב"ה לאברהם בגין דיזכי וישזיב ללוט.

[p. 138] וישקיפו על פני סדום. ת"ח ויקומו משם האנשים, מההיא סעודה דאתקין לון אברהם וזכה בהו, דאע"ג דמלאכין הוו זכה בהו וכל ההוא מיכלא לא אשתאר מניה כלום בגיניה דאברהם ולמזכי ביה, דהא כתיב (בראשית י"ח:8) ויאכלו, באשא דלהון אתאכיל.

ואי תימא הא תלת מלאכין הוו, האי אשא והאי מיא והאי רוחא, אלא כל חד כליל בחבריה ובגיני כך ויאכלו. כגוונא דא (שמות כ"ד:11) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, אכילה ודאית אכלו דזנו מן שכינתא. אוף הכא ויאכלו, גרמו לאתזנא מההוא סטרא דאברהם ובגין כך לא אשארו ממה דיהיב לון אברהם כלום. כגוונא דא בעי ליה לב"נ למשתי מכסא דברכה בגין דיזכי לההיא ברכתא דלעילא. אוף אינון אכלו ממה דאתקין לון אברהם בגין דיזכון לאתזנא מסטרא דאברהם, דהא מההוא סטרא נפיק מזונא לכלהו מלאכי עלאי.

וישקיפו, אתערותא דרחמי לשיזבא ללוט. כתיב הכא וישקיפו, וכתיב התם (דברים כ"ו:15) השקיפה ממעון קדשך. מה להלן לרחמי אוף הכא לרחמי.

[p. 139] (בראשית י"ח:16) ואברהם הולך עמם לשלחם, למעבד לון לויה. אמר ר' ייסא אי תימא דאברהם ידע דמלאכין אינון, אמאי אעביד לון לויה. אלא אמר ר' אלעזר אע"ג דהוה ידע רגיל הוה למעבד בכלהו בני נשא דזמינין עמיה למעבד לון לויה, בגין דכך אצטריך ליה לבר נש למעבד לויה לאושפיזין דהא כלא בהאי תליא. ובעוד דאיהו הוה אזיל עמהון אתגלי קב"ה עליה דאברהם דכתיב ויי' אמר המכסה אני מאברהם. ויי', בגין דקב"ה הוה אזיל [קד ע"ב] עמהון. ת"ח כד בר נש עביד לויה לבר נש איהו אמשיך לשכינתא לאתחברא בהדיה ולמהך עמיה באורחא לשזבא ליה, ובגין כך בעי ליה לבר נש לאלוויי לאושפיזא בגין דחבר ליה לשכינתא ואמשיך עליה לאתחברא בהדיה. בג"כ ויי' אמר.

 

ויי' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה. ר' חייא פתח (עמוס ג':7) כי לא יעשה יי' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. זכאין אינון זכאי עלמא דקב"ה אתרעי בהו, וכל מה דעביד ברקיעא וזמין למעבד בעלמא על ידי דזכאין עביד ליה ולא כסי מנייהו כלום, בגין דקב"ה בעא לשתפא בהדיה לצדיקייא דלא תהא פתחון פה לרשיעייא בכל מה דאיהו עביד.

ת"ח כלא גלי להו לצדיקייא בגין דאינון אתיין ומזהרין לבני נשא לאתבא מחובייהו ולא יתענשון מגו דינא עלאה ולא יהא לון פתחא דפומא לגביה. בגיני כך קב"ה אודע לון רזא דאיהו עביד. [p. 140] תו בגין דלא יימרון דהא בלא דינא עביד בהו דינא.

אמר ר' אלעזר ווי לון לחייביא דלא ידעי ולא משגיחין ולא ידעי לאסתמרא מחובייהו. ומה קב"ה די כל עובדוהי קשוט ואורחתיה דין לא עביד כל מה דעביד בעלמא עד דגלי להו לצדיקייא בגין דלא יהא לון פתחא דפומא לבני נשא, בני נשא לא כ"ש דאית לון למעבד מלייהו דלא ימללון בני נשא סטיא עליהון, וכן כתיב (במדבר ל"ב:22) והייתם נקיים מיי' ומישראל. ואית לון למעבד דלא יהא לון פתחון פה לבני נשא ויתרון בהון אי אינון חטאן ולא משגחי לאסתמרא, דלא יהא ליה למדת דינא דקב"ה פתחא דפומא לגבייהו. ובמה, בתשובה ועובדין דכשרן.

תא חזי ויי' אמר המכסה אני מאברהם. א"ר יהודה קב"ה יהב כל ארעא לאברהם [קה ע"א] למהוי ליה אחסנא וירותת עלמין דכתיב (בראשית י"ג:15) כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם, וכתיב (שם:14) שא נא עיניך וראה. ולבתר קב"ה אצטריך לאעקרא אתרין אלין. אמר קב"ה כבר יהבית ארעא לאברהם, אצטריך לאודע ליה. בג"כ ויי' אמר וכו'.

אמר רבי אבא ת"ח ענותנותא דאברהם דאע"ג דאמר ליה קב"ה (שם י"ח:20) זעקת סדום ועמורה כי רבה, ועם כל דא דאוריך עמיה ואודע ליה דבעי למעבד דינא בסדום, לא בעא קמיה לשזבא ליה ללוט ולא יעביד ביה [p. 141] דינא. מ"ט, בגין דלא למתבע אגרא מן עובדוי. ועל דא שלח קב"ה ללוט ושזיב ליה בגיניה דאברהם דכתיב (שם י"ט:29) ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו'.

מאי אשר ישב בהן לוט. הא אתמר אבל בגין דכולהו חייבין ולא אשתכח בינייהו מכלהו דאית ליה מידי דזכו בר לוט. מכאן אוליפנא בכל אתר דדיירין ביה חייבין חריב איהו.

אשר ישב בהן לוט. וכי בכלהו הוה יתיב לוט. אלא בגיניה הוו יתבי דלא אתחרבו. ואי תימא בזכותיה, לא, אלא בזכותיה דאברהם.

א"ר שמעון ת"ח דשמושא דעביד ב"נ לזכאה ההוא שמושא אגין עליה בעלמא. ולא עוד אלא דאע"ג דאיהו חייבא אוליף מאורחוי ועביד לון. ת"ח דהא בגין דאתחבר לוט בהדיה דאברהם אע"ג דלא אוליף כל עובדוי אוליף למעבד טיבו עם בריין כמה דהוה עביד אברהם, ודא הוא דאותיב לכל אינון קרתי כל ההוא זמנא דיתבו בתר דעאל לוט בינייהו.

א"ר שמעון ת"ח דשכינתא לא אעדי מניה דאברהם בההוא זמנא דקב"ה אמר ליה.

א"ל ר' אלעזר והא שכינתא הוה מליל עמיה, דהא בדרגא דא אתגלי עליה קב"ה דכתיב (שמות ו':3) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי.

א"ל הכי הוא ודאי. ות"ח מה כתיב, ויאמר יי' זעקת סדום ועמורה כי רבה. [p. 142] בקדמיתא ויי' אמר, לבתר ויאמר יי', דאיהו דרגא עלאה דאתגלי ליה על דרגא תתאה. [קה ע"ב]

כתי' (בראשית י"ח:21) ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה. למאן קאמר. אי תימא לאינון מלאכין, מאן חמא מליל עם דא ופקיד לדא. אלא לאברהם קאמר דברשותיה קיימין אינון אתרי. ד"א לאינון מלאכין.

מה דאתמר לאברהם, מאי טעמא עשו, עשה מבעי ליה, מאי עשו. אלא אברהם ושכינתא דלא אעדי מניה. מה דאתמר למלאכין, בגין דהוו זמינין תמן והוו משתכחין למעבד דינא ועל דא עשו.

ד"א עשו, למעבד, כתרגומו עבדו. וכי לא הוה ידע קב"ה דאיהו אמר ארדה נא ואראה, והא כלא אתגלי קמיה. אלא ארדה נא מדרגא [p. 143] דרחמי לדרגא דדינא והיינו האי ירידה. ואראה, ראייה דא היא לאשגחא עליהון במאן דינא ידין לון.

אשכחן ראייה לטב ואשכחן ראייה לביש. ראייה לטב דכתיב (שמות ב':25) וירא אלהים את בני ישראל וידע. ראייה לביש דכתיב ארדה נא ואראה, בגין לאשגחא עלייהו בדינא. ועל דא אמר קב"ה המכסה אני מאברהם.

ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום. מ"ט ברכה דא הכא. אלא בגין לאודעה דאפי' בשעתא דקב"ה יתיב בדינא על עלמא לא אשתני, דהא יתיב בדינא על דא וברחמי על דא וכלא ברגעא חדא ובשעתא חדא.

א"ר יהודה והא כתיב (תהלים ס"ט:14) ואני תפלתי לך יי' עת רצון. זמנין דאיהו עת רצון וזמנין דלאו איהו עת רצון, זמנין דשמע וזמנין דלא שמע, זמנין דאשתכח וזמנין דלא אשתכח דכתיב (ישעיה נ"ה:6) דרשו יי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב.

א"ר אלעזר כאן ליחיד כאן לצבור, כאן לאתר חד וכאן לכולי עלמא, בגיני כך ברך ליה לאברהם דאיהו שקיל ככל עלמא דכתיב (בראשית ב':4) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, וכתי' באברהם. יהיה, הכי תנינן תלתין צדיקים אזמין קב"ה לעלמא כמה דאזמין לאברהם.

[p. 144] פתח ואמר (שמואל ב' כ"ג:23) מן השלשים הכי נכבד ואל השלשה לא בא. מן השלשים הכי נכבד, אלין אינון תלתין צדיקים דאזמין קב"ה לעלמא ולא יבטל לון מניה. ובניהו בן יהוידע כתיב ביה מן השלשים הכי נכבד, איהו חד מנייהו. ואל השלשה לא בא, דלא שקיל לתלתא אחרנין דעלמא קאים עלייהו. ואל השלשה לא בא, למהוי במניינא כחד מנייהו. באינון תלתין זכה למיעל בחושבנא אבל ואל השלשה לא בא, דלא זכה לאתחברא בהו ולמהוי עמהון בחולקא חדא.

יהיה, כמה דתנינן תלתין הוו, ובגין כך קב"ה ברכיה באינון תלתין צדיקים.

ת"ח א"ל קב"ה לאברהם זעקת סדום ועמורה כי רבה, דהא סליקת קדמי מה דאינון עבדין לכל עלמא, דכל עלמא מנעי רגלייהו דלא למיעל בסדום ועמורה דכתיב (איוב כ"ח:4) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו. פרץ נחל מעם גר, פרצה הוה פריץ נחל לאינון בני עלמא דעאלו לתמן, דכלהו דחמאן דהוו יהבי למיכל ולמשתי לבר נש אחרא, שדיין ליה בעומקא דנהרא ואיהו דנטיל ליה הכי נמי. ועל דא כלהו בני עלמא הוו נשכחים מני רגל, דמנעי רגלייהו דלא למיעל תמן. ומאן דעאל דלו מאנוש נעו, דהוו דלי גופא בכפנא דלא הוו יהבי ליה למיכל ולמשתי ואשתני דיוקניה משאר בני נשא דכתיב דלו מאנוש נעו. [p. 145] כתיב הכא נעו, וכתיב התם (משלי ה':6) נעו מעגלותיה, הכי נמי הוו סטאן מעגלין ואורחין דלא למיעל תמן. ואפילו עופי שמיא הוו מנעי [קו ע"א] למיעל תמן דכתיב (איוב כ"ח:7) נתיב לא ידעו עיט. ובגיני כך כולי עלמא הוו צווחין על סדום ועל עמורה ועל כלהו קרתי דכלהו כגוונא חדא הוו.

זעקת סדום ועמורה כי רבה. אמר ליה אברהם אמאי. אמר ליה וחטאתם כי כבדה מאד, בגיני כך ארדה נא ואראה הכצעקתה. הכצעקתם מבעי ליה, דהא כתיב זעקת סדום ועמורה ותרי קרתי הוו, אמאי הכצעקתה. אלא הא אוקמוה.

ת"ח בסטרא דתותי קלא דברדא סלקין קוטרי בכתפא, מתכנשי בחד טיף ועאלין בגו נוקבי דתהומא רבא, אתעבידו חמש בחד, חד איהו כד צלילן קלי דכולהו אתעבידו [p. 146] חד. קלא דסליק מתתא עאל בינייהו ואתמשכא כחד, וההוא קלא סלקא ונחתא, תבעא דינא לאתמשכא לתתא. כד האי קלא סלקא למתבע דינא כדין אתגלי לאשגחא קב"ה בדינא.

אמר רבי שמעון הכצעקתה. מאן הכצעקתה, דא גזרת דינא דתבעא דינא כל יומא, דהכי תנינן כמה שנין קיימא גזרת דינא ותבעא מקמי קב"ה על דזבינו אחוי דיוסף ליוסף, בגין דגזרת דינא צווחת על דינא ועל דא הכצעקתה הבאה אלי. מאי הבאה אלי, דא הוא רזא כמה דכתיב (אסתר ב':14) בערב היא באה ובבקר היא שבה, ודא הוא הבאה אלי תדיר. כגוונא דא קץ כל בשר בא לפני והא אתמר.

 

ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע. אמר רבי יהודה מאן חמא אבא דרחמנותא כאברהם. ת"ח בנח כתיב ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני, עשה לך תיבת עצי גפר, ואשתיק ולא אמר ליה מידי ולא בעא רחמי. אבל אברהם בשעתא דאמר ליה קב"ה [p. 147] זעקת סדום ועמורה כי רבה ארדה נא ואראה, מיד ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע.

אמר רבי אלעזר אוף אברהם לא עבד שלימו כדקא יאות. נח לא עביד מידי. אברהם תבע דינא כדקא יאות דלא ימות זכאה עם חייבא ושארי מחמשים עד עשרה. עבד ולא אשלים דלא בעא רחמי בין כך ובין כך, דאמר אברהם לא בעינא למתבע אגר עובדוי. אבל מאן עבד שלימו כדקא יאות, משה, דכיון דאמר קב"ה (שמות ל"ב:8) סרו מהר מן הדרך וגו', עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו, מיד מה כתיב, (שם:11) ויחל משה את פני יי' אלהיו, עד דאמר (שם:32) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. ואע"ג דכלהו חטו לא זז מתמן עד דאמר ליה (במדבר י"ד:20) סלחתי כדברך.

אבל אברהם לא אשגח אלא אי אשתכח בהו זכאי ואם לאו לא. ועל דא לא הוה בעלמא בר נש דיגין על דריה כמשה דאיהו רעיא מהימנא.

ויגש אברהם ויאמר, אתקין גרמיה למתבע דא. אולי ימצאון שם חמשים, שרא מחמשים דאיהו שירותא למנדע עד עשרה דאיהו מעשרא, סופא דכל דרגין.

[p. 148] אמר רבי יצחק עד עשרה, אלין עשרה יומין דבין ראש השנה ליום הכפורים, בגין כך שרא מחמשים עד עשרה. וכיון דמטא לעשרה אמר מכאן ולתתא לאו אתר דקיימא בתשובה, בגיני כך לא נחת לתתא מעשרה.

ויבואו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום וגו'. אמר רבי יוסי ת"ח מה כתיב לעילא, (בראשית י"ח:33) וילך יי' כאשר [קו ע"ב] כלה לדבר אל אברהם, דהא כיון דאתפרש שכינתא מאברהם ואברהם תב לאתריה כדין ויבאו שני המלאכים סדומה בערב, דהא חד אסתלק בשכינתא ואשתארו אינון תרין. כיון דחמא לון לוט רהט בתרייהו. מאי טעמא, וכי כל אינון דהוו אתיין איהו אעיל לון לביתיה ויהיב לון למיכל ולמשתי, ובני מתא היך לא קטלין ליה, דהא לברתיה עבדו דינא. אלא בגין דהוה בליליא חשיב דלא יסתכלון ביה בני מתא, ועם כל דא כיון דעאלו לביתא אתכנשו כלהו ואסחרו לביתא.

אמר ר' יצחק אמאי רהט לוט אבתרייהו. אלא בגין דכתיב וירא לוט וירץ לקראתם.

רבי חזקיה ורבי ייסא. חד אמר דיוקנא דאברהם חמא עמהון, וחד אמר שכינתא אתיא עלייהו. כתיב הכא וירא לוט וירץ לקראתם, וכתיב התם (שם:2) וירא וירץ לקראתם מפתח האהל. מה להלן חמא שכינתא, אוף הכא חמא שכינתא, ועל דא וירא לוט וירץ לקראתם [p. 149] ויאמר הנה נא אדני באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד.

סורו נא. גשו נא מבעי ליה, מאי סורו נא. אלא לאהדרא לון סחרניה דביתא בגין דלא יחמון לון בני מתא ולא יעלון באורח מישר לביתא, ובגין כך סורו נא.

 

רבי חזקיה פתח (איוב כ"ח:24) כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה. כמה אית לון לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב"ה ולאשתדלא באורייתא יממא ולילי, דכל מאן דאשתדל באורייתא קב"ה אשתבח ביה לעילא ואשתבח ביה לתתא, בגין דאורייתא אילנא דחיי איהי ואילנא דחיי איהי לכל אינון דאתקיפו בה למיהב לון חיין בעלמא דין [קז ע"א] ובעלמא דאתי.

ת"ח כי הוא לקצות הארץ יביט, למיהב לון מזונא ולספקא לון מכל מה דאצטריכו, בגין דאיהו אשגח בה תדיר דכתיב (דברים י"א:12) תמיד עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה. בגין דארץ דא מה כתיב בה, (משלי ל"א:14) ממרחק תביא לחמה, ולבתר איהי יהבת מזונא וטרפא לכל אינון חיוון ברא דכתיב (שם:15) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. ועל דא כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה, לכלהו בני עלמא למיהב לון מזונא וספוקא בכל מה דאצטריך כל חד וחד [p. 150] דכתיב (תהלים קמ"ה:16) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון.

ד"א כי הוא לקצות הארץ יביט, לאסתכלא עובדוי דבר נש ולאשגחא בכל מה דעבדי בני נשא בעלמא. תחת כל השמים יראה, מסתכל וחמי לכל חד וחד.

ת"ח כיון דחמא קב"ה עובדין דסדום ועמורה שדר לון לאינון מלאכין לחבלא לסדום. מה כתיב, וירא לוט, חמא לשכינתא. וכי מאן יכיל למחמי שכינתא. אלא חמא זהרא דנהיר דקא סלקא על רישייהו וכדין ויאמר הנה נא אדני באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד כמה דאתמר, ובגין שכינתא ההוא נהירו דנהיר קאמר.

סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם. לא עבד הכי אברהם, אלא בקדמיתא אמר ורחצו רגליכם ולבתר ואקחה פתח לחם וסעדו לבכם. אבל לוט אמר סורו נא אל בית עבדכם ולינו ולבתר ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם, בגין דלא ישתמודעון בהו בני נשא.

ויאמרו לא כי ברחוב נלין. בגין דכך הוו עבדי אורחין דעאלין תמן, לא הוה ב"נ דיכנוש לון לביתא, ועל דא אמרו לא כי ברחוב נלין. מה כתיב, ויפצר בם מאד וגו'.

ת"ח כד קב"ה עביד דינא בעלמא שליחא חדא עביד ליה, והשתא חמינן תרי שלוחי, אמאי, וכי לא סגי חד. אלא חד הוה, ומה דאמר תרי, חד הוה לאפקא ליה ללוט ולשזבא ליה, לבתר אשתאר חד.

[p. 151] ויי' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת יי' מן השמים. ר' חייא פתח (ישעיה י"ג:9) הנה יום יי' בא אכזרי ועברה. הנה יום יי', בי דינא לתתא. בא, כמה דאתמר הבאה אלי, בגין דלא עביד דינא עד דעאל ונטיל רשו, כגוונא דא קץ כל בשר בא לפני.

ד"א הנה יום יי' בא, דא כד מחבלא לתתא נטיל נשמתא, בגיני כך אכזרי ועברה.

לשום הארץ לשמה, דא סדום ועמורה. וחטאיה [קז ע"ב] ישמיד ממנה, אלין יתבי ארעא. מה כתיב בתריה, (שם:10) כי ככבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם, דהא מן שמיא אמטר עליהון אשא ואעבר לון מן עלמא. לבתר מה כתיב, (שם:12) אוקיר אנוש מפז, דא אברהם דקב"ה סליק ליה על כל בני עלמא.

ר' יהודה אוקים לון להני קראי יומא דאתחרב בי מקדשא דבההוא יומא אתחשכו עלאי ותתאי ואתחשכן שמיא וככביא.

[p. 152] רבי אלעזר מוקים להני קראי ביומא דיוקים קב"ה לכנסת ישראל מעפרא, וההוא יומא יתידע לעילא ותתא דכתיב (זכריה י"ד:7) והיה יום אחד הוא יודע ליי', וההוא יומא יומא דנוקמא איהו דזמין קב"ה לנקמא משאר עמין. וכד קב"ה יעביד נוקמין בשאר עמין כדין אוקיר אנוש מפז, דא מלכא משיחא דיסתלק ויתייקר על כל בני עלמא וכל בני עלמא יפלחון ויסגדון קמיה דכתיב (תהלים ע"ב:9-10) לפניו יכרעו ציים ואיים וגו' מלכי תרשיש וגו'.

ת"ח אע"ג דנבואה דא אתמר על בבל בכלא אתמר דהא חמינן בהאי פרשתא דכתיב (ישעיה י"ד:1-2) כי ירחם יי' את יעקב, וכתיב ולקחום עמים והביאום אל מקומם.

ויי' המטיר על סדום, דא דרגא דבי דינא לתתא דנטיל רשו מעילא.

רבי יצחק אמר דעבד דינא ברחמי דכתיב מאת יי' מן השמים, בגין לאשתכחא דינא ברחמי. ואי תימא מאי רחמי הכא, דכתיב ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט, ולבתר נפקו מניה תרין אומין שלמין וזכה דנפקו מיניה דוד מלכא ושלמה מלכא.

[p. 153] חמי מה כתיב, ויהי כהוציאם אותם החוצה וגו'. תא חזי בשעתא דדינא שרי בעלמא הא אתמר דלא ליבעי לב"נ לאשתכחא בשוקא, בגין דכיון דשריא דינא לא אשגח בין זכאה וחייבא ולא בעי לאסתכלא תמן, והא אתמר דבג"כ אסתים נח בתיבה דלא ישגח בעלמא בשעתא דדינא אתעביד, וכתיב (שמות י"ב:22) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, עד דיתעביד דינא, ובגין כך ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך וגו'.

 

רבי יצחק ור' יהודה הוו אזלי בארחא. אמר רבי יהודה לרבי יצחק דינא דעבד קב"ה במבול ודינא דסדום תרווייהו דינין דגיהנם הוו בגין דחייבי גיהנם אתדנו במיא ובאשא.

אמר ר' יצחק סדום בדינא דגיהנם אתדן דכתיב ויי' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש, דא מסטרא דמייא ודא מסטרא דאשא ודא הוא דינא דגיהנם וחייבין דגיהנם בתרין דינין אלין אתדנו.

א"ל דינא דחייבי דגיהנם תריסר ירחי, וקב"ה סליק לון מגיהנם ותמן מתלבנין ויתבין לתרעא דגיהנם וחמאן אינון חייביא דעאלין ודנין לון ואינון תבעי [p. 154] רחמי עלייהו, ולבתר קב"ה חייס עלייהו ואעיל לון לדוכתא דאצטריך לון. מההוא יומא ולהלאה גופא אשתכך בעפרא ונשמתא ירתא [קח ע"א] אתרא כדחזי לה.

ת"ח דהא אתמר דאפילו אינון בני טופנא לא אתדנו אלא באשא ומיא, מייא נחתי מלעילא ומייא רתיחן מתתא כאשא, ואתדנו בתרי דינין בגין דדינא דלעילא הכי הוי. כך בסדום גפרית ואש.

א"ל אי יקומון ליום דינא.

אמר ליה הא אתמר אבל אלין דסדום ועמורה לא יקומון וקרא אוכח דכתיב (דברים כ"ט:22) גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח וגו' אשר הפך יי' באפו ובחמתו. אשר הפך יי', בעלמא דין. באפו, בעלמא דאתי. ובחמתו, בזמנא דזמין קב"ה לאחייא מתייא.

א"ל ת"ח כמה דארעא דלהון אתאביד לעלם ולעלמי עלמיא, הכי נמי אתאבידו אינון לעלם ולעלמי עלמיא.

ות"ח דינא דקב"ה דינא לקבל דינא. אינון לא הוו תייבין נפשא דמסכנא במיכלא ובמשתיא, אוף קב"ה לא אתיב לון נפשייהו לעלמא דאתי. ות"ח אינון אתמנעו מצדקה דאיהו חיים, אוף קב"ה מנע מנייהו חיים בעלמא דין ובעלמא [p. 155] דאתי. וכמה דאינון מנעו אורחין ושבילין מבני עלמא, הכי נמי קב"ה מנע מנייהו אורחין ושבילין דרחמי לרחמא עלייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי.

ר' אבא אמר כלהו יקומון ויקומון לדינא ועלייהו כתיב (דניאל י"ב:2) ואלה לחרפות ולדראון עולם. וקב"ה מארי דרחמין איהו, כיון דדן להו בהאי עלמא וקבילו דינא לא אתדנו בכלהו דינין.

 

א"ר חייא כתיב וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו'. מהו בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט. אלא בכולהו עבד דיוריה לוט דכתיב ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום, ולא קבילו ליה, בר דמלך סדום קביל ליה [קח ע"ב] בגיניה דאברהם.

ותבט אשתו מאחריו. מאחריה מבעי ליה, אלא מבתר שכינתא.

ר' יוסי אמר מבתריה דלוט דמחבלא אזיל אבתריה. וכי אבתריה אזיל, והא הוא שדר ליה, אלא בכל אתר דהוה אזיל לוט אתעכב מחבלא לחבלא, וכל אתר דאזיל כבר ושביק לאחוריה הוה מהפך ליה מחבלא. ובגין כך אמר ליה אל תבט אחריך, דהא אנא אחבל בתרך, ועל דא כתיב ותבט אשתו מאחריו, וחמת מחבלא, כדין ותהי נציב מלח. דהא בכל זמנא דמחבלא לא חמי אנפוי דבר נש לא מחביל ליה. [p. 156] כיון דאתתיה אהדרת אנפהא לאסתכלא אבתריה, מיד ותהי נציב מלח.

 

רבי אלעזר ורבי יוסי הוו יתבי יומא חד ועסקי בהאי קרא. אמר רבי אלעזר כתיב (דברים ח':9) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה. האי בה בה תרי זמני אמאי. אלא הא אתמר דקב"ה פליג כל עמין וארעאן לממנן שליחן וארעא דישראל קב"ה ירית לה ולא יהיב לה לשליחא ולא לממנא אחרא אלא איהו בלחודוי שליט בה, ועמא דישראל לא שליט בה מלאכא ולא ממנא אחרא אלא איהו בלחודוי. בגין כך אעיל לעמא דלא שליט בהו אחרא לארעא דלא שליט בה אחרא.

תא חזי קב"ה יהיב מזונא תמן בקדמיתא ולבתר לכל עלמא. כל שאר עמין במסכנות וארעא דישראל לאו הכי, אלא ארץ ישראל אתזן בקדמיתא ולבתר כל עלמא, ובגין כך ארץ אשר לא במסכנות, אלא בעתירו בספוקא דכלא. תאכל בה, ולא באתר אחרא. בה, בקדישו דארעא, בה שריא מהימנותא עלאה, בה שריא ברכתא דלעילא ולא באתר אחרא.

ת"ח כתיב כגן יי' כארץ מצרים. עד הכא לא אתידע גן יי' אי איהו ארץ מצרים ואי איהו סדום [קט ע"א] ואי איהו גן יי' דאקרי גן עדן. אלא כגן יי', דאית ביה ספוקא ועדונא דכלא, הכי נמי הוה סדום והכי נמי מצרים. מה גן יי' לא אצטריך [p. 157] בר נש לאשקאה ליה, אוף מצרים לא אצטריך אחרא לאשקאה ליה, אוף סדום דכתי' כי כלה משקה, כל עדונין דעלמא הוו בה, ועל דא לא בעאן דבני נשא אחרנין יתעדנון בה.

רבי חייא אמר אינון הוו חייבין מגרמייהו וממונהון, דכל בר נש דאיהו צר עינא לגבי מסכנא יאות הוא דלא יתקיים בעלמא, ולא עוד אלא דלית ליה חיים לעלמא דאתי. וכל מאן דאיהו וותרן לגבי מסכנא יאות הוא דיתקיים בעלמא ויתקיים עלמא בגיניה ואית ליה חיים ואורכא דחיי לעלמא דאתי.

 

ויעל לוט מצוער וישב בהר הוא ושתי בנותיו עמו וגו'. מאי טעמא, בגין דחמא דהוה קריב מסדום ואסתלק מתמן.

רבי יצחק פתח (איוב ל"ז:12) והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם כל אשר יצום על פני תבל ארצה. והוא מסבות מתהפך, קב"ה מסבב סבובין בעלמא ואייתי קומרין טהירין למעבד עובדוי, ולבתר מהפך לון ועביד לון כגונא אחרא. ובמה, בתחבולותיו, עביד תחבולין ומסבב סבובין לאפקא לון כאינון קדמאי. [קט ע"ב]

[p. 158] לפעלם, בגין פעלם דבני נשא, כמה דאינון עבדין עובדין הכי מהפך לון.

כל אשר יצום על פני תבל ארצה. בגין עובדין דבני נשא לאינון מסבות מהפך בכל מה דאיהו פקיד לון על פני תבל וגו'.

רבי אלעזר אמר והוא מסבות מתהפך. הקב"ה מסבב סבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא, ולבתר דחשיבו בני נשא דיתקיימון אינון עובדין קב"ה מהפך לון לאינון עובדין מכמה דהוו בקדמיתא.

בתחבולותיו, בתחבולתו כתיב, כהאי אומנא דעביד מאנין דחרסא. בעוד דההיא טיקלא אסתחרת קמיה חשיב למעבד כגוונא דא עביד, חשיב למעבד כגוונא אחרא עביד. מהפך מאנא דא למאנא אחרא בגין דההוא טיקלא אסתחרת קמיה. כך קב"ה מהפך עובדוי דאיהו עביד בתחבולתו, חסר יו"ד. ומאן איהו, דא בי דינא לתתא דאיהו טקלא דאסתחרת קמיה, ועל דא מהפך מאנין ממאנא דא למאנא אחרא. וכל דא לפעלם דבני נשא, אי מטיבין בני נשא עובדיהון ההוא טקלא דסחרא אסחרת לון לימינא וכדין אתעבידו עובדין בעלמא לאוטבא לון כדקא יאות, וטיקלא אסחרת תדיר ולא שכיך בההוא סטרא דימינא ועלמא מתגלגלא ביה. אתו בני נשא לאבאשא, [קי ע"א] תחבולתו דאסחר תדיר והוה קיימא באסחרותא דימינא קב"ה אסחר לה בסטרא דשמאלא ומהפך מסבות ומאנין דהוו בקדמיתא לההוא סטר שמאלא, וכדין טקלא אסחרא ואתעבידו עובדין בעלמא לאבאשא לון לבני נשא, וטקלא אסחר לההוא סטרא עד [p. 159] דבני נשא תייבין לאוטבא עובדיהון. וטקלא קיימא בעובדין דבני נשא, ועל דא בתחבולתו לפעלם ולא קיימא תדיר.

תא חזי קב"ה גרם סבובין ועובדין בעלמא בגין למעבד כלא כדקא יאות, וכלא נפקא מעקרא ושרשא דלעילא. אקריב אברהם לגביה, נפק מניה ישמעאל דלא הוה אברהם גזיר כד נפק מניה בגין דאיהו לתתא ולא אשתלים באת קיימא קדישא. לבתר קב"ה סבב סבובין בתחבולתו ואתגזר אברהם ועאל בברית ואשתלים בשמיה ואקרי אברהם וה' עלאה אעטרת ליה ברזא דמים מרוח. כיון דהא אשתלים ואתגזר נפק מניה יצחק והוה זרעא קדישא ואתקשר לעילא ברזא דאש ממים, ועל דא כתיב (ירמיה ב':21) ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת, ולא אתקשר בהו סטרא אחרא.

תא חזי לוט נפקו מניה ומבנתיה תרין אומין מתפרשן ואתקשרו בההוא סטרא דאתחזי לון, ועל דא קב"ה מסבב [קי ע"ב] סבובין ומגלגל גלגולין בעלמא דיתעביד כלא כדקא יאות ויתקשר כלא באתריה.

ת"ח יאות הוה ליה ללוט דקב"ה יפיק מניה ומאתתיה תרין אומין אלין, אלא בגין לאתקשרא באתרייהו דאתחזי להו, ואתעבידו מגו [p. 160] יינא ודא הוא רזא דאתעבידו, כד"א וישת מן היין וישכר, והא אתמר ואוקמוה.

ת"ח מואב ועמון אינון קראן לון שמהן.

מואב. ר' יוסי אמר בחציפו אמרה מואב, מאבא הוה. והצעירה גם היא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי. בצניעו אמרה בן עמי, בר עמי ולא אמרה ממאן הוה.

ת"ח בקדמיתא כתיב ולא ידע בשכבה ובקומה, בוא"ו ונקוד על וא"ו, בגין דסיועא דלעילא הוה אשתכח בההוא עובדא, דזמין מלכא משיחא לנפקא מניה, ובגין כך אשתלים הכא וא"ו. ובאחרא כתיב ובקמה, חסר וי"ו, בגין דלא נפק מינה חולקא לקב"ה כהאי אחרא, ועל דא כתיב בהאי אחרא קשישא ובקומה, בוא"ו ונקוד עלה.

[p. 161] ר' שמעון אמר לא ידע דזמין קב"ה לאוקמא מינה דוד מלכא ושלמה וכל שאר מלכין ומלכא משיחא. תו ובקומה דכתיב (רות ג':14) ותקם בטרם יכיר איש את רעהו, ובההוא יומא הוה לה קימה ודאי [קיא ע"א] דאתחבר עמה בעז להקים שם המת על נחלתו ואתקם מנה כל הני מלכין וכל עלויא דישראל. ולא ידע בשכבה, דכתיב ותשכב מרגלותיו עד הבקר. ובקומה, דכתיב ותקם בטרם יכיר איש את רעהו. בגין כך ובקומה נקוד וא"ו.

תא חזי ענותנותא דאברהם, דהא אפי' בקדמיתא כד בעא קב"ה למעבד דינא בסדום לא בעא מניה רחמי על לוט, ולבתר דכתיב וירא והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן, לא תבע עליה דלוט ולא אמר עליה לקב"ה כלום. אוף קב"ה לא אמר ליה מדי בגין דלא יחשב אברהם דקב"ה גרע מזכותיה כלום.

ואי תימא דאברהם לא הוה חשיב ליה ללוט בלביה כלום, הא מסר נפשיה למיהך לאגחא קרבא בחמשה מלכין תקיפין, כד"א (בראשית י"ד:14-16) וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו', וכתיב וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו השיב וגו'. אבל ברחימותא דרחים לקב"ה וחמא עובדוי דלוט דלא כשרן כדקא יאות, לא בעא אברהם דבגיניה ישבוק קב"ה כלום מדיליה, ובגיני כך לא תבע עליה לא בקדמיתא ולא בסופא.

[p. 162] ויסע משם אברהם ארצה הנגב. כל מטלנוי הוו לסטרא דדרומא [קיא ע"ב] יתיר מסטרא אחרא בגין דהא בחכמתא עבד לאתדבקא בדרומא.

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא. תנינן לא ליבעי ליה לבר נש לסמכא על ניסא, ואי קב"ה רחיש ניסא לבר נש לא אית ליה לסמכא תדיר על ניסא, בגין דלאו בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. ואי ייעול בר נש גרמיה באתר דנזקא אשתכח לעינא, הא פקע כל זכותיה דעבד בקדמיתא ואוקמוה, כד"א (בראשית ל"ב:11) קטונתי מכל החסדים ומכל האמת וגו'. ואברהם כיון דסליק ממצרים ואשתזיב זמנא חדא, השתא אמאי אעיל גרמיה בצערא כקדמיתא ואמר אחותי היא. אלא אברהם לא סמיך על גרמיה כלום וחמא שכינתא תדיר בדיורה דשרה ולא אעדי מתמן, ובגין דהוה תמן אסמיך אברהם לאמר אחותי היא דכתיב (משלי ז':4) אמור לחכמה אחותי את. ובגין כך אמר אחותי היא.

[p. 163] ויבא אלהים אל אבימלך וגו'. וכי קב"ה אתא לגבייהו דרשיעיא, כמה דכתיב (במדבר כ"ב:9) ויבא אלהים אל בלעם, (בראשית ל"א:24) ויבא אלהים אל לבן הארמי. אלא ההוא ממנא שליחא דאתפקדא עלייהו הוה, בגין דכלהו כד עבדי שליחותא נטלי שמא דא ומסטרא דדינא קא אתיין. ועל דא ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת.

 

ר' שמעון פתח (משלי י"ב:19) שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר. שפת אמת תכון לעד, דא אברהם דכל מלוי בקדמיתא ובסופא הוו באמת. ועד ארגיעה לשון שקר, דא אבימלך. אברהם אמר אחותי היא. דא בקדמיתא, בגין דשכינתא דהות עמה דשרה אמ' אחותי היא, ואברהם בחכמתא עבד. מאי טעמא, [קיב ע"א] בגין דאברהם סטרא דימינא איהו אמר אחותי היא, ורזא כד"א (שיר ה':2) אחותי רעיתי יונתי תמתי, ועל דא אברהם קרא לה תדיר אחותי, בגין דאתדבק בהדה ולא יתעדון דא מן דא לעלמין.

לסוף מה כתיב, וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי. וכי הכי הוה, אלא כלא בגין שכינתא קאמר. אחותי היא בקדמיתא דכתיב אמור לחכמה אחותי את, ולבתר וגם אמנה. מאי וגם, לאתוספא על מה דקאמר בקדמיתא, אחותי היא, אחותי בת אבי, ברתיה דחכמה עלאה. ובגין כך אתקרי אחותי ואתקרי חכמה, אך [p. 164] לא בת אמי, מאתר דשירותא דכלא סתימא עלאה. ועל דא ותהי לי לאשה, באחוה בחביבותא דכתיב (שם ב':6) וימינו תחבקני, וכלא רזא דחכמתא איהו.

תא חזי בקדמיתא כד נחת למצרים הכי קאמר בגין לאתדבקא בגו מהימנותא וקרא לה אחותי בגין דלא יטעי גו אינון דרגין דלבר. אוף הכא אחותי, בגין דלא יתעדי מגו מהימנותא כדקא יאות, דהא אבימלך וכל אינון יתבי ארעא הוו אזלי בתר פולחנא נוכראה ואיהו אתדבק גו מהימנותא, ובגין כך כד עאל לתמן אמר אחותי. מה אחות לא אתפרש מאחא לעלמין, אוף הכא, דהא אתתא יכילת לאתפרשא אבל אחות לא אתפרש, דהא תרין אחין לא יכלין לאתפרשא לעלם ולעלמי עלמין. ובגין כך אמר אברהם אחותי היא, דהא כלהון הוו להיטין גו טהירי ככביא ומזלי ופלחי לון, ואברהם הוה מתדבק גו מהימנותא ואמר אחותי, דלא נתפרש לעלמין. וסימניך (ויקרא כ"א:3) ולאחותו הבתולה דאתמר לכהן, אתרא דאברהם שריא ביה.

כתיב (דברים י':20) את יי' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע. האי קרא אוקמוה, אבל ת"ח ליי' אלהיך תירא לא כתיב, אלא את [קיב ע"ב] יי'. מאי את, דא דרגא קדמאה אתר דחלא דקב"ה, ובגין כך [p. 165] כתיב תירא, דתמן בעי ב"נ לדחלא קמי מאריה בגין דאיהו בי דינא.

ואותו תעבוד, דא דרגא עלאה דקיימא על האי דרגא תתאה ולא מתפרשאן לעלמין, את ואותו, דא בדא דבקין ולא אתפרשן. מאי ואותו, דא אתר ברית קדישא, אות לעלמין, דהא פולחנא לא שריא באת ולאו איהו למפלח אלא למדחל, אבל פולחנא איהו לעילא ובגין כך ואותו תעבוד.

ובו תדבק, באתר דאיהו דבקותא לאתדבקא דאיהו גופא דשרי באמצעיתא.

ובשמו תשבע, אתר שביעאה דדרגין וסימניך (ירמיה ל':9) ואת דוד מלכם אשר אקים להם.

בגין כך אתדבק אברהם במהימנותא כד נחת למצרים וכד אזל לארעא דפלשתים. לב"נ דבעא לנחתא גו גובא עמיקא. דחיל דלא יכיל לסלקא מגו גובא. מה עבד, קשר חד קשרא דחבל לעילא מן גובא, אמר הואיל דקשירנא קשרא דא מכאן ולהלאה אעול תמן. כך אברהם בשעתא דבעא לנחתא למצרים עד לא ייחות תמן קשר קשרא דמהימנותא בקדמיתא לאתתקפא ביה ולבתר נחת. אוף הכי נמי כד עאל לארעא דפלשתים. בג"כ (משלי י"ב:19) שפת אמת תכון לעד, דא אברהם. ועד ארגיעה לשון שקר, דא אבימלך דאמר בתום לבבי ובנקיון [p. 166] כפי עשיתי זאת, וכד אהדרו ליה מה כתיב, גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת, ולא כתיב נקיון כפים.

 

ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. ר' יהודה פתח (שמואל א' ב':9) רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו. חסידו כתיב, חד, ודא אברהם דקב"ה נטר ליה תדיר ולא אעדי נטירו מניה לעלמין. ומה דאמר רגלי, דא אתתיה, דקב"ה שדר שכינתיה עמה ונטר לה תדיר.

ד"א רגלי חסידו ישמור, חד, דא אברהם דקב"ה אזיל עמיה תדיר בגין דלא ייכלון לנזקא ליה.

ורשעים בחשך ידמו, אלין אינון מלכין דקטל קב"ה בההוא ליליא דרדף בתרייהו, הה"ד בחשך ידמו, דא ליליא דאתקשר בחשוכא וקטל לון, ואברהם רדיף וליליא קטיל לון, הה"ד ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. ויחלק עליהם [p. 167] לילה, דא קב"ה דפליג רחמי מן דינא בגין למעבד נוקמין לאברהם, ובגין כך ורשעים בחשך ידמו.

ויכם. ויכום מבעי ליה, אלא דא קב"ה.

כי לא בכח יגבר איש, דאיהו ואליעזר הוו בלחודייהו.

ר' יצחק אמר והא תנינן באתר דנזקא שכיח לא יסמוך ב"נ על ניסא, ולא הוה אתר דנזקא אשתכח כהאי דאברהם אזל בתר חמשה מלכין למרדף בתרייהו ולאגחא קרבא.

אמר ר' יהודה כד אזל אברהם להאי לא אזל לאגחא קרבא ולא סמך על ניסא אלא צערא דלוט אפקיה מביתיה ונטיל ממונא למפרק ליה, ואי לאו דימות בהדיה גו שביה. כיון דנפק חמא שכינתא דנהרא קמיה וכמה חילין סחרניה. בההיא שעתא רדף בתרייהו וקב"ה קטיל לון, הה"ד ורשעים בחשך ידמו.

ר' שמעון אמר רזא איהו, רגלי חסידו ישמור, דא אברהם. וכד נפק אשתתף יצחק בהדיה ונפלו קמיה, ואי לאו דאשתתף יצחק בהדיה דאברהם לא אשתציאו, הה"ד ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש. אע"ג דחילא אשתכח תדיר בימינא, אי לא הוה בסטרא דשמאלא לא אתדחיין קמיה.

[p. 168] ד"א רגלי חסידו ישמור. בשעתא דב"נ רחים ליה לקב"ה, קב"ה רחים ליה בכל מה דאיהו עביד ונטיר ארחוי, כד"א (תהלים קכ"א:8) יי' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם.

ת"ח כמה חביבותיה דאברהם לגבי קב"ה, דבכל אתר דהוה אזיל לא חייש על דיליה כלום [קיג ע"א] אלא בגין לאתדבקא ביה בקב"ה, ובגין כך רגלי חסידו ישמור ודא היא אתתיה דכתי' ואבימלך לא קרב אליה, וכתיב כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה. בפרעה מה כתיב, (בראשית י"ב:17) וינגע יי' את פרעה וגו' על דבר, איהי אמרה וקב"ה מחי, ובגין כך רגלי חסידו ישמור.

ורשעים בחשך ידמו, אלין פרעה ואבימלך דקב"ה עבד בהו דינין בליליא.

כי לא בכח יגבר איש. מאן איש, דא אברהם דכתיב ועתה השב אשת האיש.

 

ויי' פקד את שרה. רבי חייא פתח (זכריה ג':1) ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך יי' והשטן עומד על ימינו לשטנו. האי קרא אית לאסתכלא ביה. ויראני את יהושע הכהן הגדול, דא יהושע בן יהוצדק.

עומד לפני מלאך יי'. מאן מלאך יי', דא אתר צרורא דנשמתין צרירן ביה וכל אינון נשמתין דצדיקיא קיימין תמן, ודא הוא מלאך יי'.

והשטן עומד על ימינו לשטנו, דא יצר הרע דאיהו משוטט ואזיל בעלמא לנטלא נשמתין ולאפקא רוחין ולמסטי לון לברייתא לעילא ותתא.

[p. 169] ודא הוא בשעתא דאטיל ליה נבוכדנצר לאשא עם אינון נביאי שקר, והאי הוה אסטין לעילא בגין דיתוקד עמהון. דהכי הוא אורחוי דלאו איהו מקטרג אלא בזמנא דסכנה ובזמנא דצערא שריא בעלמא, ואית ליה רשו למסטי ולמעבד דינא אפי' בלא דינא, כד"א (משלי י"ג:23) ויש נספה בלא משפט.

מהו לשטנו, דהוה אמר או כלהו ישתזבון או כלהו יתוקדון. דהא בשעתא דאתייהיב רשותא למחבלא לחבלא לא אשתזיב זכאה בין חייביא, ובגין כך בשעתא דדינא שרייא במתא בעי ליה לבר נש לערקא עד לא יתפס תמן, דהא מחבלא כיון דשרי הכי נמי עביד לזכאה ולחייבא, כל שכן דהוו תלתיהון כחד, והוה תבע דיתוקדון כלהו או כלהו ישתזבון, בגין דכד אתעביד [קיג ע"ב] ניסא לא אתעביד פלגו ניסא ופלגו דינא, אלא כלא כחדא או ניסא או דינא.

אמר ליה ר' יוסי ולא, והא בזמנא דבקע קב"ה ימא לישראל הוה קרע ימא לאלין ואזלין ביבשתא, ומייא הוו תבין מסטרא אחרא וטבעין לאלין ומתין, ואשתכח כחדא ניסא הכא ודינא הכא ובמלה חדא.

א"ל ודא הוא דקשיא קמיה, דכד קב"ה עביד דינא וניסא כחדא לאו באתר חד ולא [p. 170] בביתא חדא דאשתכח כלא כחדא, ואי אתעביד קשיא קמיה, דהא לעילא לא אתעביד כלא אלא בשלימו כחדא, או ניסא או דינא באתר חד ולא בפלגו.

בג"כ לא עביד קב"ה דינא בחייביא עד דאשתלימו בחובייהו, הה"ד (בראשית ט"ו:16) כי לא שלם עון האמורי עד הנה, וכתיב (ישעיה כ"ז:8) בסאסאה בשלחה תריבנה. ועל דא הוה אסטין ליה ליהושע דיתוקד בהו עד דאמר ליה (זכריה ג':2) יגער יי' בך השטן.

מאן אמר ליה, דא מלאך יי'. ואי תימא ויאמר יי' אל השטן יגער יי' בך השטן. תא חזי הכי נמי למשה בסנה דכתיב (שמות ג':2) וירא מלאך יי' אליו בלבת אש, וכתיב וירא יי' כי סר לראות. לזמנין מלאך יי' ולזמנין יי', ובגין כך א"ל יגער יי' בך השטן, ולא אמר הנני גוער בך.

תא חזי כגוונא דא ביומא דאשתכח דינא בעלמא וקב"ה יתיב על כרסייא דדינא, כדין אשתכח האי שטן דאסטי לעילא ותתא, ואשתכח איהו לחבלא עלמא וליטול נשמתין.

 

[p. 171] רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא והוה משתדל בהאי קרא (דברים כ"א:3-4) ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר וגו' וערפו שם את העגלה בנחל. ודינא איהו בקופיץ לערפא ליה.

א"ל רבי אלעזר האי למאי אצטריך.

בכה ר' שמעון ואמר ווי לעלמא דאתמשך בתר דא, דהא מן יומא דההוא חויא [קיד ע"א] בישא איתפתה ביה אדם ושליט על כל בני עלמא, איהו קאים למסטי עלמא, ועלמא לא יכיל לנפקא מעונשיה עד דייתי מלכא משיחא ויוקים קב"ה לדמיכי עפרא דכתיב (ישעיה כ"ה:8) בלע המות לנצח וגו', וכתיב (זכריה י"ג:2) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ואיהו קאים על עלמא דא למיטל נשמתין דכל בני נשא.

ותא חזי הא כתיב (דברים כ"א:1) כי ימצא חלל באדמה וגו'. תא חזי כל בני עלמא ע"י מלאך המות נפקא נשמתייהו. אי תימא דב"נ דא על ידא דההוא מלאך המות נפק נשמתיה, לאו הכי, אלא ההוא דקטיל ליה אפיק נשמתיה עד לא מטא זמניה לשלטאה ביה ההוא מלאך המות, ובגין כך ולארץ לא יכופר. ולא די לן דקאים איהו למסטי עלמא למגנא ולקטרגא תדיר, כ"ש דגזלין מיניה מה דאית ליה לנטלא. וקב"ה חייס על בנוי, ובגין כך קרבין האי עגלא בגין לתקנא עמיה מה דאתנטיל ההיא נשמתא דב"נ מניה ולא ישתכח מקטרגא על עלמא.

[p. 172] ורזא עלאה תנינן הכא, שור פרה עגל עגלה, כלהו ברזא עלאה אשתכחו, ובגין כך בדא מתקנין ליה, ודא הוא דכתיב ידינו לא שפכה את הדם הזה, ולא גרימנא מיתתיה. ובדא לא אשתכח מקטרגא עלייהו, ובכלא יהיב עיטא קב"ה לעלמא.

תא חזי כגוונא דא ביום ראש השנה דדינא אשתכח בעלמא, איהו קאים לקטרגא, וישראל בעיין לאתערא בשופר ולאתערא קול דכליל באשא ומיא ורוחא ואתעבידו חד, ולאשמעא לההוא קול מגו שופר. וההוא קול סלקא עד אתר דכרסייא דדינא יתבא ובטש בה וסלקא. כיון דמטא האי קול מתתא, קול דיעקב אתתקן לעילא וקב"ה [קיד ע"ב] אתער רחמי, דהא כגוונא דישראל מתערי לתתא קול חד כליל באשא ומיא ורוחא דנפקי כחדא מגו שופר, הכי נמי אתער לעילא שופר, וההוא קול כליל באשא ומיא ורוחא אתתקן, ונפיק דא מתתא ודא מלעילא ואתתקן עלמא ורחמי אשתכחו. וההוא מקטרגא אערבב, דחשיב לשלטאה בדינא ולקטרגא בעלמא, וחמי דמתערי רחמי, כדין אערבב ואתשש חיליה ולא יכיל למעבד מדי. וקב"ה דאין עלמא ברחמי, דאי תימא דדינא אתעבר, לאו הכי, אלא אתחברו רחמי בדינא ועלמא אתדן ברחמי.

[p. 173] תא חזי כתיב (תהלים פ"א:4) תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו, דאתכסיא סיהרא, דהא כדין שלטא האי חיויא בישא ויכיל לנזקא עלמא, וכד מתערי רחמי סלקא סיהרא ואתעברת מתמן, ואיהו אתערבב ולא יכיל לשלטאה, ואתעבר דלא יתקרב תמן. ועל דא ביום ראש השנה בעי לערבבא ליה כמאן דאתער משנתיה ולא ידע כלום. ביומא דכפורי בעי לנייחא ליה ולמעבד ליה נייחא דרוחא בההוא שעיר דקרבין ליה, וכדין אתהפך סניגורא עלייהו דישראל, אבל ביומא דראש השנה אתערבב דלא ידע ולא יכיל למעבד כלום. חמי אתערותא דרחמי סלקין מתתא ורחמי מלעילא וסיהרא סלקא בינייהו, כדין אתערבב ולא ידע כלום ולא יכיל לשלטאה, וקב"ה דן להו לישראל ברחמי וחייס עלייהו ואשתכח להו זמין כל אינון י' יומין דבין ראש השנה ליום הכפורים לקבלא כל אינון דתייבין קמיה ולכפרא לון מחובייהו וסליק לון ליומא דכפורי.

ועל דא בכלא קב"ה פקיד לון לישראל למעבד עובדא, בגין דלא ישלוט עלייהו מאן דלא אצטריך ולא ישלוט עלייהו דינא ויהון כלהון זכאין בארעא [קטו ע"א] ברחימו דאבא על בנין, וכלא בעובדא ובמלין תליא והא אוקימנא מלין.

[p. 174] ויי' פקד את שרה כאשר אמר, דכתיב למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. ותנינן פקד את שרה, פקידה לנוקבא, זכירה לדכורא, ובגין כך ויי' פקד את שרה כאשר אמר, דכתיב שוב אשוב אליך כעת חיה. מהכא משמע ויאמר שוב אשוב אליך, ויאמר סתם, דאיהו הוה ולא שליחא אחרא.

ויעש יי' לשרה. כיון דאמר ויי' פקד את שרה, מהו ויעש יי' לשרה. אלא הכי תנינן דאיבא דעובדוי דקב"ה מההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן איהו, ואיהו נשמתהון דצדיקיא ואיהו מזלא דכל ברכאן טבאן וגשמי ברכאן נזלי מניה ומתמן נפקי דכתיב להשקות את הגן, דאיהו מזיל ומשקה מעילא לתתא בגין דבני בהאי מזלא תליין ולא באתר אחרא. ועל דא כתיב ויי' פקד את שרה, פקידה בלחודוי. ויעש יי' לשרה, עשייה איהו לעילא מהאי דרגא כמה דאתמר, דהא במזלא תלייא. ועל דא בכאן פקידה ובכאן עשייה, ובגין כך ויי' יי', וכלא חד.

 

[p. 175] רבי אלעזר פתח (תהלים קכ"ז:3) הנה נחלת יי' בנים שכר פרי הבטן. הנה נחלת יי', אחסנתא לאתאחדא בה דלא יתעבר מיניה לעלמין, דבר נש דזכי לבנין בהאי עלמא זכי בהו למיעל לפרגודא בעלמא דאתי, בגין דההוא ברא דשביק ב"נ וזכי ביה בעלמא דא איהו יזכי ליה לעלמא דאתי וזכי לאעלה ביה לנחלת יי'.

מאן נחלת יי', דא ארץ החיים, והכי קרא לה לארץ ישראל דאיהי ארץ החיים דוד מלכא נחלת יי' דכתיב (שמואל א' כ"ו:19) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת יי' לאמר לך עבוד אלהים אחרים. ובגין כך הנה נחלת יי' [קטו ע"ב] בנים. מאן אזכי ליה לבר נש, בנים. אי זכי בהו בהאי עלמא, שכר פרי הבטן, אגרא וחולקא טבא בההוא עלמא בההוא איבא דמעוי איהו דזכי בר נש בההוא עלמא בהו.

תא חזי הנה נחלת יי' בנים, ירותא ואחסנתא דאיבין דעובדוי דקב"ה מלעילא איהו מאילנא דחיי, דהא מתמן זכי בר נש לבנין, כד"א (הושע י"ד:9) ממני פריך נמצא.

מה כתיב, (תהלי' קכ"ז:5) אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם, אשרי בעלמא דין ואשרי בעלמא דאתי.

לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער. מאן אויבים בשער, אלין מריהון דדינין, דכד נשמתא נפקת מהאי עלמא כמה אינון מריהון דדינין דזמינין קמיה עד לא ייעול לדוכתיה.

[p. 176] בשער, בההוא תרעא דייעול תמן בגין דמשכונין שביק בהאי עלמא ובגיניהון יזכי בההוא עלמא, ועל דא לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער.

 

רבי יהודה ורבי יוסי הוו אזלי בארחא. א"ל רבי יהודה לרבי יוסי אפתח פומך דהא שכינתא גבן, דכל זמן דמילי דאורייתא לעאן שכינתא אתיא ומתחברא, וכל שכן באורחא דשכינתא קדמא ואתיא ואזלא קמייהו דבני נשא דזכאן במהימנותא דקב"ה.

פתח רבי יוסי ואמר (שם:קכ"ח:3) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך. אשתך כגפן פוריה, כל זמנא דאתתא צניעא בירכתי ביתך ולא נפקת לבר, הא היא צניעא ואתחזי לאולדא בנין דכשרן.

כגפן. מה גפן לא אתנטעא אלא בזינה ולא בזינא אחרא, כך אתתא דכשרא לא תעבד נטיען בבר נש אחרא. מה גפן לא אית בה רכיבה מאילנא אחרא, אוף אתתא דכשרא הכי נמי.

חמי מה אגרה, [קטז ע"א] בניך כשתילי זיתים. מה זיתים לא נפלי טרפייהו כל יומי שתא וכלהו קטירין תדיר, אוף הכי בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך.

מה כתיב בתריה, הנה כי כן יבורך גבר ירא יי'. מאי הנה כי כן, הנה כן מבעי ליה. אלא לאסגאה [p. 177] מלה אחרא דאוליפנא דא מינה, דכל זמנא דשכינתא הות צניעא באתרה כדקא חזי לה, כביכול בניך כשתילי זיתים, אלין ישראל כד שראן בארעא. סביב לשלחנך, דאכלי ושתאן וקרבין קרבנין וחדאן קמי קב"ה, ומתברכן עלאין ותתאין בגינייהו.

לבתר דשכינתא נפקת אתגלו ישראל מעל פתורא דאבוהון והוו ביני עממיא, וצווחין כל יומא ולא משגח בהו בר קב"ה דכתיב (ויקרא כ"ו:44) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים. וחמינן כמה קדישי עליונין מיתו בגזירין תקיפין, וכל דא בגין עונשא דאורייתא דלא קיימו ישראל כד הוו שראן בארעא קדישא.

חמי מה כתיב, (דברים כ"ח:47) תחת אשר לא עבדת את יי' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. האי קרא רזא איהו. תחת אשר לא עבדת, בזמן דכהני הוו קרבין קרבנין ועלוון, ודא היא בשמחה. ובטוב לב, בליואי. מרוב כל, אלו ישראל דהוו אמצעיים בינייהו ונטלי ברכאן מכל סטרין. דכתיב (ישעיה ט':2) הרבית הגוי לו הגדלת השמחה, אלין כהני. שמחו לפניך כשמחת בקציר, אלו ישראל דקב"ה בריך לון עבורא דחקלא [p. 178] ויהבי מעשרא מכלא. כאשר יגילו בחלקם שלל, אלין ליואי דנטלי מעשרא מגו אדרא.

ד"א, הרבית הגוי, אלין ישראל דמהימנותא דקב"ה עלייהו כדקא חזי. לו הגדלת השמחה, דא איהו דרגא רישא עלאה דאברהם אתדבק ביה דאיהו גדול וחדוה ביה אשתכח. שמחו לפניך [קטז ע"ב] בשעתא דסלקין לאתדבקא בך. כשמחת בקציר, דא כנסת ישראל דשמחת בקציר דילה הוא. כאשר יגילו בחלקם שלל, אלין שאר חילין ורתיכין לתתא בזמנא דמחלקי שלל וטרפי טרפא בראשיתא דכלא.

 

ר' יהודה פתח (תהלים קי"ט:126) עת לעשות ליי' הפרו תורתך. עת לעשות ליי' מהו, אלא הא אוקמוה, אבל עת דא כנסת ישראל דאקרי עת, כד"א (ויקרא ט"ז:2) ואל יבא בכל עת אל הקדש. מאי ואל יבא בכל עת, כד"א (משלי ז':5) לשמרך מאשה זרה, ודא הוא (ויקרא י':1) ויקריבו לפני יי' אש זרה. [p. 179] מאי טעמא עת, בגין דאית לה עת וזמן לכלא, לקרבא לאתנהרא לאתחברא כדקא יאות, כד"א (תהלים ס"ט:14) ואני תפלתי לך יי' עת רצון.

לעשות ליי', כמה דכתיב (שמואל ב' ח':13) ויעש דוד שם, דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו עביד ותקן האי עת לחברא לה בקב"ה. וכל כך למה, בגין דהפרו תורתך, דאילו לא הפרו תורתך לא אשתכח פרודא דקב"ה לעלמין.

אמר ר' יוסי כגוונא דא כתיב (ישעיה ס':22) אני יי' בעתה אחישנה. מהו בעתה, בעת ה' דתקום מעפרא, כדין אחישנה.

אמר ר' יוסי ועם כל דא יומא חד איהי כנסת ישראל גו עפרא ולא יתיר.

אמר ר' יהודה הכי אמרו אבל ת"ח רזא דאוליפנא, בשעתא דכנסת ישראל אתגלייא מאתרה, כדין אתוון דשמא קדישא כביכול אתפרשו, דאתפרשא ה"א מן וא"ו, ובגין דאתפרשו כתיב, (תהלים ל"ט:3) נאלמתי דומיה, בגין דאסתלק וא"ו מן ה"א וקול לא אשתכח, כדין דבור אתאלם. ובגין כך היא [p. 180] שכיבת בעפרא כל ההוא יומא דה"א. ומאן איהו, אלף חמשאה, ואע"ג דאקדימת בגלותא עד לא ייעול ההוא אלף חמשאה רזא דה"א. וכד ייתי אלף שתיתאה דאיהו רזא [קיז ע"א] דוא"ו, כדין וא"ו יוקים לה"א בזמנא שית זמנין עשר. כדין שלימו דו"ו, ו' סלקא בעשר, ו' נחתא בחמש, אשתלים ו' גו עשר שית זמנין, הוו שתין, לאקמא מעפרא. ובכל שתין ושתין מההוא אלף שתיתאה אתתקף ה"א וסלקא בדרגוי לאתתקפא. ובשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון מבועי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ויתתקן עלמא לאעלה בשביעאה, כבר נש דמתתקן ביומא שתיתאה מכי ערב שמשא לאעלא בשבתא, אוף הכי נמי, וסימניך (בראשית ז':11) בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו.

א"ל רבי יוסי כל דא אריכו זמנא יתיר מכמה דאוקמוה חברייא, דאיהו יומא חד גלותא דכנסת ישראל ולא יתיר דכתיב (איכה א':13) נתנני שוממה כל היום דוה.

א"ל הכי אוליפנא מאבא ברזין דאתוון דשמא קדישא וביומי דשני עלמא וביומי דבראשית, וכלא רזא חדא איהו.

[p. 181] וכדין יתחזי קשתא בעננא בגוונוי נהירין כאתתא דמתקשטא לבעלה דכתיב (בראשית ט':16) וראיתיה לזכור ברית עולם והא אוקמוה ושפיר הוא. וראיתיה, בגוונוי נהירין כדקא יאות, וכדין לזכור ברית עולם. מאן ברית עולם, דא כנסת ישראל, ויתחבר וא"ו בה"א ויקום מעפרא, כד"א והיתה לאות ברית.

ת"ח כד אתער וא"ו לגבי ה"א, אתין עלאין יתערון בעלמא ובנוי דראובן יתערון קרבין בכל עלמא, וכנסת ישראל יוקים לה מעפרא וידכר לה קב"ה. וישתכח קב"ה לגבה גו גלותא כחושבן וא"ו, שית זמנין עשר, עשר שנין, וכדין תיקום ויתפקד עלמא למעבד נוקמין, ומאן דאיהו מאיך יתרמי.

א"ל ר' יוסי שפיר קאמרת בגין [קיז ע"ב] דאיהו גו רזא דאתוון, ולית לן לאתערא חושבן וקצין אחרנין, דהא בספרא דרב ייבא סבא אשכחנא חושבן כגוונא דא דכתיב (ויקרא כ"ו:34) אז תרצה הארץ, והוא רזא דוא"ו דכתיב (שם:42) וזכרתי את בריתי יעקוב, ודא הוא וא"ו, כלא כחדא. ועל דא אזכור, ולבתר והארץ אזכור, דא כנסת ישראל. תרצה, תתרעי ארעא לגבי קב"ה.

[p. 182] אבל יומא חד דאמרו חברייא, ודאי כלא הוא גניז קמי קב"ה וכלא אשתכח ברזא דאתוון דשמא קדישא, דהא גלותא באינון אתוון גלי לון רבי ייבא סבא, והשתא באינון אתוון אתגליין.

א"ל ת"ח דאפילו כד אתפקדא שרה מהאי דרגא, לא פקיד לה אלא ברזא דוא"ו דכתיב ויי' פקד את שרה, בגין דכלא ברזא דוא"ו איהו ובהא כליל כלא וביה אתגליא כלא, בגין דכל מלה דאיהי סתימא איהי גלי כל סתים, ולא אתיא מאן דאיהו באתגליא ויגלי מאי דאיהו סתים.

א"ר יוסי כמה אית לן לאתמשכא גו גלותא עד ההוא זמנא, וכלא תלי ליה קב"ה כד יתובון בתיובתא, אי יזכו ואי לא יזכו, כמה דאתמר בההוא קרא דכתיב אני יי' בעתה אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה.

אזלו. עד דהוו אזלי א"ר יוסי אדכרנא השתא דהא באתר דא יתיבנא יומא חד באבא ואמר לי ברי זמין אנת כד מטון יומך לשיתין שנין לאשכחא בהאי אתר סימא דחכמתא עלאה. והא זכינא לאינון יומין ולא אשכחנא, ולא ידענא אי הני מלין דקאמרן איהו ההוא חכמתא דאיהו אמר.

ואמר לי כד מטון קולפין דנורא גו טהירי ידך יתאביד מינך.

אמינא ליה אבא במה ידעת.

[p. 183] א"ל בהני תרין צפורין דאעברו על רישך ידענא.

אדהכי אתפרש ר' יוסי ועאל גו מערתא [קיח ע"א] חדא ואשכח ספרא חד דהוה נעיץ גו נוקבא דטנרא בסייפי מערתא. נפק ביה. כיון דפתח ליה חמא שבעין ותרין גליפין דאתוון דאתמסרו לאדם הראשון ובהו הוה ידע כל חכמתא דעלאין קדישין וכל אינון דבתר ריחיא דמתגלגלן בתר פרוכתא גו טהירין עלאין וכל אינון מלין דזמינין למיתי לעלמא עד יומא דיקום עננא דבסטר מערב ויחשיך עלמא.

קרא לרבי יהודה ושרו למלעי בההוא ספרא. לא ספיקו למלעי תרי או תלתא סטרין דאינון אתוון עד דהוו מסתכלין [p. 184] בחכמה עלאה. כיון דמטו למלעי בסתירו דספרא ומשתעי דא עם דא, נפק שביבא דאשא ועלעולא דרוחא ובטש בידיהון ואתאביד מנייהו.

בכה ר' יוסי ואמר דילמא ח"ו חובא איהו גבן או דלאו אנן זכאין למנדע ליה.

כד אתו לגביה דר' שמעון ואמרו ליה עובדא, אמר לון דילמא בקץ משיחא באינון אתוון הויתן משתדלי.

אמרו ליה הא לא ידעינן, דהא כלא אתנשי מינן.

אמר לון ר' שמעון לית רעותא דקב"ה בהא דאתגלי כל כך לעלמא, וקריב ליומי משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא ולמנדע ביה קצין וחושבנין, ובההוא זמנא אתגליא לכלא, הה"ד (צפניה ג':9) כי אז. מהו אז, בזמנא דתיקום כנסת ישראל מעפרא ויוקים לה קב"ה, כדין אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחד.

ת"ח אע"ג דאברהם כתיב ביה ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, וכל מטלנוי הוו לדרומא ואתקשר ביה, לא סליק לדוכתיה כדקא יאות עד דאתיליד יצחק. כיון דאתיליד יצחק אסתלק לאתריה ואיהו אשתתף בהדיה ואתקשרו [קיח ע"ב] דא בדא. בג"כ איהו קרי ליה יצחק ולא אחרא, בגין לאשתתפא מיא באשא דכתיב ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק. מאי הנולד לו, אש ממים.

 

[p. 185] ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. אמר רבי חייא מיומא דאתיליד יצחק והוה ישמעאל בביתא דאברהם לא אסתלק ישמעאל בשמא. באתר דדהבא שריא סספיתא לא אדכר קמיה, ובגין כך את בן הגר המצרית, גבר דלא אתחזי לאדכרא קמיה דיצחק.

אמר רבי אלעזר ותרא שרה, בעינא דקלנא חמאת ליה שרה, לא חמאת ליה בעינא דאיהו בריה דאברהם אלא דאיהו ברא דהגר המצרית. ובגין כך ותרא שרה, שרה חמאת ליה בעינא דא ולא אברהם, דאילו באברהם לא כתיב את בן הגר אלא על אודות בנו. ת"ח לבתר מה כתיב, וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו, ולא כתיב על אודות בן הגר המצרית. בג"כ ותרא שרה את בן הגר המצרית, ולא חמאת דאיהו בריה דאברהם.

רבי שמעון אמר האי קרא תושבחתא דשרה איהו. בגין דחמאת ליה דקא מצחק בע"ז אמרה ודאי לאו ברא דא דאברהם למעבד עובדוי דאברהם אלא ברא דהגר המצרית איהו, אהדר לחולקא דאמיה. בג"כ ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק.

[p. 186] וכי ס"ד דקני לה שרה או לברה. אי הכי לא אודי קב"ה עמה דכתיב כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. אלא בגין דחמאת ליה בע"ז ואמיה אולפא ליה נמוסי דע"ז, בגין כך אמרת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת, אנא ידענא דלא ירית לעלמין חולקא דמהימנותא ולא יהא ליה עם ברי חולקא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי, ובגין כך אודי עמה קב"ה.

וקב"ה בעא לאפרשא בלחודוי זרעא קדישא כדקא יאות דבגין כך ברא עלמא, דהא ישראל סליק ברעותא דקב"ה עד לא יברי עלמא, ובגין כך נפק אברהם לעלמא ועלמא אתקיים בגיניה. ואברהם ויצחק קיימו ולא אתיישבו בדוכתייהו עד דנפק יעקב לעלמא. כיון דנפק יעקב לעלמא אתקיימו אברהם ויצחק ואתקיים כל עלמא, ומתמן נפק עמא קדישא לעלמא ואתקיים כלא כגוונא כדקא יאות.

ובגין כך א"ל קב"ה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע, ולא בישמעאל. מה כתיב לבתר, ותלך ותתע במדבר באר שבע. כתיב הכא ותתע, וכתיב התם (ירמיה י':15) הבל המה מעשה תעתועים. וקב"ה בגיניה דאברהם לא שביק לון לה ולברה.

ת"ח בקדמיתא כד אזלת מקמה דשרה מה כתיב, כי ראה אלהים את ענייך. והשתא דטעאת בתר ע"ז, [p. 187] אע"ג דכתיב ותשא את קולה ותבך, מה כתיב, כי שמע אלהים את קול הנער, ולא כתיב כי שמע אלהים את קולך.

באשר הוא שם. אוקמוה דלאו בר עונשא הוא לגבי עילא, דהא בי דינא דלתתא מענישין מתליסר שנין ולעילא, ובי דינא דלעילא מעשרים שנין ולהלאה. ואע"ג דחייבא הוא, לאו בר עונשא איהו ואוקמוה, ודא הוא דכתיב באשר הוא שם.

א"ר אלעזר אי הכי מאן דאסתלק מעלמא עד לא מטון יומוי לעשרין שנין, מאן אתר אתענש, בגין דהא מתליסר שנין ולתתא לאו בר עונשא איהו אלא בחטאוי דאבוי, אבל מתליסר שנין ולעילא מהו.

א"ל קב"ה חס עליה דלימות זכאי ויהיב ליה אגר טב בההוא עלמא, ולא לימות חייב דיתענש בההוא עלמא ואוקימנא ליה.

א"ל אי חייבא הוא ולא מטון יומוי [קיט ע"א] לעשרין שנין מהו. כיון דאסתלק מעלמא במאן הוא עונשיה.

[p. 188] א"ל בדא אתקיים (משלי י"ג:23) ויש נספה בלא משפט, דכד עונשא נחת לעלמא איהו אערע בלא כונה לעילא ותתא בההוא מחבלא ואתענש בדלא אשגחו עליה מלעילא, ועליה כתיב (שם ה':22) עונותיו ילכדנו את הרשע, את לאסגאה מאן דלא מטון יומוי לאתענשא. עונותיו ילכדנו, ולא בי דינא דלעילא. ובחבלי חטאתו יתמך, ולא בי דינא דלתתא. בגין כך כתיב כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם.

 

ר' שמעון פתח (ויקרא כ"ו:42) וזכרתי את בריתי יעקוב, בוא"ו, אמאי. אלא בתרין סטרין איהו רזא דחכמתא. חדא דאיהו רזא דרגא דחכמתא, אתר דשרי ביה יעקב. אבל האי קרא על גלותא דישראל אתמר, דכד אינון גו גלותא ההוא זמנא דיתפקדון ביעקב, יתפקדון ברזא דוא"ו ואיהו אלף שתיתאה. ופקידה בוא"ו שית רגעי ופלג עידן, ובזמנא דשתין שנין [p. 189] לעבורא דדשא באלף שתיתאה יקים אלה שמיא פקידו לברתיה דיעקב, ומההוא זמנא עד דיהא לה זכירה שית שנין ופלגא, ומההוא זמנא שית שנין אחרנין ואינון שבעין ותלת.

בשיתין ושית יתגלי מלכא משיחא בארעא דגליל. וחד ככבא דבסטר מזרח יבלע שבע ככביא מסטר צפון, ושלהובא דאשא אוכמא תהא תליא ברקיעא שיתין יומין, וקרבין יתערון בעלמא לסטר צפון ותרין מלכין יפלון באינון קרבין. ויזדווגון כלהון עממיא על ברתיה דיעקב לאדחייא לה מעלמא, ועל ההוא זמנא כתיב (ירמיה ל':7) עת צרה היא ליעקב וממנה יושע. וכדין תסתימון נפשין מגופא ובעיין לאתחדשא, וסימניך (בראשית מ"ו:26-27) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה ששים ושש.

בשבעין ותלת כל מלכי עלמא יתכנשון לגו קרתא רבתא דרומי, וקב"ה יתער עלייהו אשא וברדא ואבני אלגביש ויתאבדון מעלמא, בר אינון מלכין דלא ימטון לתמן ויהדרון לאגחא קרבין אחרנין. [p. 190] ומההוא זמנא מלכא משיחא יתער בכל עלמא ויתכנשון עמיה כמה עמין וכמה חיילין מכל סייפי עלמא, וכל בני ישראל יתכנשון בכל אינון אתרי עד דאשתלימו אינון שנין למאה. כדין וא"ו יתחבר בה"א, וכדין (ישעיה ס"ו:20) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליי' וגו'.

ובני ישמעאל זמינין בההוא זמנא לאתערא בכל עמין דעלמא למיתי על ירושלם דכתיב (זכריה י"ד:2) ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה, וכתיב (תהלים ב':2) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יי' ועל משיחו. מה כתיב לבתר, יושב בשמים ישחק יי' ילעג למו.

לבתר וא"ו זעירא יתער לאתחברא ולחדשא נשמתין דהוו עתיקין בגין לחדתא עלמא. דא הוא (שם ק"ד:31) יהי כבוד יי' לעולם, לאתחברא כדקא יאות, ישמח יי' במעשיו, לנחתא לון לעלמא ולמהוי כלהון בריין חדתין לחברא עלמין כלהו כחד. זכאין אינון כל דישתארון בעלמא בסייפי אלף שתיתאה למיעל בשבתא, דהא כדין איהו יומא חד לקב"ה בלחודוי לאזדווגא כדקא יאות ולמלקט נשמתין חדתין למהוי בעלמא עם אינון דאשתארו מקדמיתא דכתיב (ישעיה ד':3) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם.

 

[p. 191] ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני. רבי יהודה פתח (תהלים מ"ד:5) אתה הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב. אתה הוא מלכי, דא הוא שלימו דכל דרגין כחדא דא בדא. צוה ישועות יעקב, כל אינון שליחן דעבדי שליחותא [קיט ע"ב] בעלמא, דלהוו כלהו מסטרא דרחמי ולא להוו מסטרא דדינא, בגין דאית מארי שליחן מסטרא דרחמי ומסטרא דדינא קשיא. אינון שליחן דאתיין מסטרא דרחמי לא עבדי שליחותא דדינא בעלמא כלל.

ואי תימא הא מלאכא דאתגלי ליה לבלעם, והא תנינן שליחא דרחמי הוה ואתהפך לדינא. לא, לעולם לא אשתני, אלא שליחא דרחמי הוה לאגנא עלייהו דישראל ולמהוי סניגוריא עלייהו, ולקבליה דינא. וכך אורחוי דקב"ה, כד אוטיב לדא, ההוא טיבו דינא לדא. כך הא שליחא דרחמי הוה להו לישראל, ולבלעם אתהפך לדינא. בג"כ צוה ישועות יעקב. אמר דוד פקיד על עלמא כד ישתלחון שליחן די להויין מסטרא דרחמי.

רבי אבא אמר צוה ישועות יעקב, דאינון גו גלותא וישתכח פורקנא להון גו גלותהון.

[p. 192] ת"ח תושבחתן דאבהן יעקב הוה, ואלמלא יצחק לא אתא יעקב לעלמא, ובגין כך צוה ישועות יעקב, דא יצחק דכיון דאשתזיב יצחק, ישועות יעקב הוו.

 

ויהי אחר הדברים האלה. ר' שמעון אמר הא תנינן ויהי בימי, על צערא אתמר. ויהי, אע"ג דלא כתיב בימי, טיפסי דצערא אית ביה. ויהי אחר דרגא תתאה דכל דרגין עלאין. ומאן איהו, דברים, כד"א (שמות ד':10) לא איש דברים אנכי. ומאן הוה בתר דרגא דא, והאלהים נסה את אברהם, דאתיא יצר הרע לקטרגא קמי קב"ה.

[p. 193] הכא אית לאסתכלא, והאלהים נסה את אברהם. את יצחק מבעי ליה, דהא יצחק בר תלתין ושבע שנין הוה, והא אבוי לאו בר עונשא דיליה הוה, דאלמלא אמר יצחק לא בעינא, לא אתענש אבוי עליה. מאי טעמא והאלהים נסה את אברהם, ולא כתיב והאלהים נסה את יצחק. אלא את אברהם ודאי, דבעי לאתכללא בדינא, דהא אברהם לא הוה ביה דינא כלל מקדמת דנא, והשתא אתכליל מייא באשא, ואברהם לא הוה שלים עד השתא דאתעטר למעבד דינא ולאתקנא ליה באתריה. וכל יומוי [p. 194] לא הוה שלים עד השתא דאשתלים מיא באשא ואשא במיא. ובגין כך והאלהים נסה את אברהם ולא את יצחק, דאזמין לאברהם לאתכללא בדינא. וכד עביד דא עאל אשא במיא ואשתלים, דא אתדן ודא עביד דינא לאתכללא דא בדא. וכדין יצר הרע אתא לקטרגא עליה דאברהם דלא אשתלים כדקא יאות עד דיעביד דינא ביצחק, דיצר הרע אחר הדברים איהו ואתא לקטרגא.

ותא חזי רזא דמלה, אע"ג דקאמרן דאברהם כתיב ולא יצחק, יצחק אתכליל ביה בהאי קרא, רזא דכתיב והאלהים נסה את אברהם. נסה לאברהם לא כתיב, אלא נסה את אברהם, את דייקא, ודא יצחק, דהא בההיא שעתא בגבורה תתאה שריא. כיון דאתעקד ואזדמן בדינא על ידא דאברהם כדקא יאות, כדין אתעטר באתריה בהדיה דאברהם ואתכלילו אשא ומיא וסליקו לעילא, וכדין אשתכח מחלוקת כדקא יאות, מיא באשא.

מאן עבד אבא רחמנא דאתעביד אכזר. אלא בגין לאשתכחא מחלוקת מיא באשא ולאתעטרא באתרייהו, [p. 195] עד דאתא יעקב ואתתקן כלא כדקא יאות ואתעבידו תלתא אבהן שלמין ואתתקנו עלאי ותתאי.

 

ויאמר קח נא את בנך. וכי היאך יכיל אברהם דאיהו סבא. אי תימא בגין דיצחק לא נפיק מרשותיה כלל, יאות. אבל כד"א (במדבר כ':25) קח את אהרן ואת אלעזר בנו, אלא בגין לאמשכא במלין ולאדברא לון לרעותא דקב"ה. אוף הכא קח במלין.

את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, [קכ ע"א] ואוקמוה.

ולך לך אל ארץ המוריה, כד"א (שיר ד':6) אלך לי אל הר המור לאיתקנא באתרא דיתחזי.

ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. ביום השלישי, הא אוקמוה אלא כיון דאתמר ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים, מאי טעמא ביום השלישי וירא את המקום מרחוק. אלא בגין דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע, ודא הוא יעקב דנפק מניה, והאי הוא ביום השלישי.

[p. 196] וירא את המקום מרחוק, כד"א (ירמיה ל"א:2) מרחוק יי' נראה לי. וירא את המקום, דא הוא יעקב דכתיב (בראשית כ"ח:11) ויקח מאבני המקום. אסתכל אברהם ביום השלישי דאיהו דרגא תליתאה וחמא ליה ליעקב דזמין למיפק מניה. מרחוק כמה דאמרן, מרחוק ולא לזמן קריב.

אמר ליה רבי אלעזר מאי שבחא איהו לאברהם כד אסתכל וחמא דזמין למיפק מניה יעקב, דהא כד אזיל למיעקד ליה ליצחק לאו שבחא כל כך איהו דיליה.

א"ל ודאי חמא ליה ליעקב, דהא מקדמת דנא ידע אברהם חכמתא ואסתכל השתא ביום השלישי דאיהו דרגא תליתאה למעבד שלימו, וכדין חמא ליה ליעקב דכתיב וירא את המקום, אבל השתא קיימא ליה מלה מרחוק בגין דאזיל למיעקד ליה ליצחק ולא בעא להרהר אבתריה דקב"ה.

מרחוק חמא ליה, גו אספקלריא דלא נהרא בלחודוי, ובגין כך חמא ליה ולא אתגלי כלא, דאלו אספקלריא דנהרא הוה שכיח על האי אספקלריא דלא נהרא, אתקיים עליה אברהם כדקא יאות, אבל מרחוק בלחודוי הוה.

[p. 197] מאי טעמא אסתלק בהאי מלה אספקלריא דנהרא. בגין דהאי דרגא דיעקב הוה, ובגין דיעקב עד לא אתייליד לא אשתכח השתא על האי דרגא. ותו בגין דיהך ויקבל אגרא.

וירא את המקום, דא יעקב כמה דאתמר. מרחוק, דלא זכה ביה ראייה בעינוי בהאי עלמא אלא מרחוק, מגו האי דרגא, דהא כד אתא יעקב מית הוה אברהם ואסתלק מעלמא. וירא את המקום מרחוק, אבל לאו בראייה אחרא.

 

ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח. רמיז הכא דאע"ג דאתו לההוא ראייה וחמו ליעקב, אמר אברהם ודאי קב"ה ידע בגוונא אחרא דאתחזי. מיד ויבן שם אברהם את המזבח וגו'.

מה כתיב לעילא, ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי. הא אוקמוה, אבל מאי טעמא לא אתיב ליה מידי. אלא בגין דהא אסתלק מרחמי דאבא על ברא, ובגין כך כתיב הנני בני, הנני דאסתלקו רחמי ואתהפך לדינא.

[p. 198] ויאמר אברהם, ולא כתיב ויאמר אביו, דהא לא קאים עליה כאבא אלא בעל מחלוקת הוה ביה.

אלהים יראה לו השה. יראה לנו מבעי ליה, מאי יראה לו. אלא א"ל אלהים יראה לו לגרמיה כד איהו אצטריך, אבל השתא בני ולא אמרא. מיד וילכו שניהם יחדו.

 

רבי שמעון פתח (ישעיה ל"ג:7) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. הן אראלם, אלין מלאכי עלאי. צעקו בההוא שעתא ובעו לקיימא על ההוא מלה דכתיב (בראשית ט"ו:5) ויוצא אותו החוצה, בגין כך צעקו חוצה.

מלאכי שלום, אלין אינון מלאכין אחרנין דהוו זמינין למיהך קמיה דיעקב, ובגיניה דיעקב אבטח לון שלימו קב"ה דכתיב (שם ל"ב:2) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים, ואלין אקרון מלאכי שלום. כלהו בכו כד חמו ליה לאברהם דעקיד ליה ליצחק, ואזדעזעו עלאי ותתאי וכלהו עליה דיצחק.

ויקרא מלאך יי' וגו' אברהם אברהם. פסיק טעמא בגוויהו, דלאו אברהם בתראה כקדמאה. בתראה [קכ ע"ב] שלים, קדמאה לא שלים. כגוונא דא שמואל שמואל, [p. 199] בתראה שלים, קדמאה לא שלים, בתראה נביא, קדמאה לא נביא. אבל משה משה לא פסיק, בגין דמיומא דאתייליד לא אעדי מניה שכינתא.

אברהם אברהם. רבי חייא אמר בגין לאתערא ליה ברוחא אחרא, בעובדא אחרא, בלבא אחרא.

ר' אלעזר אמר אתבריר יצחק ואסתליק ברעותא קמי קב"ה כריחא דקטרת בוסמין דקרבין כהנייא קמיה תרין זמנין ביומא ואשתלים קרבנא. דהא צערא דאברהם הוה בשעתא דאתמר ליה אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה. חשיב דקרבניה לא אשתלים ולמגנא עבד ובנא מדבחא וסדר כלא. מיד וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו'. הא תנינן הוא האיל דאתברי בין השמשות, ובן שנתו הוה, כד"א (במדבר ז':15) כבש אחד בן שנתו, והכי אצטריך. ואת אמרת דאתברי בין השמשות, והא יצחק לא הוה בעלמא. אלא אתפקד חילא לאזדמנא ההוא אימרא בשעתא דאצטריך ליה לאברהם. דכל אינון מלין דהוו בין השמשות אתמנא חילא לאזדמנא ההוא מלה בשעתא דאצטריך ליה. הכי נמי האי איל דאתקריב תחותיה דיצחק.

[p. 200] פתח ואמר (ישעיה ס"ג:9) בכל צרתם לא צר ומלאך פניו הושיעם. תא חזי בכל צרתם דישראל כד אזדמן לון עאקו, לא, כתיב באל"ף וקרי בוא"ו, בגין דקב"ה עמהון בעאקו.

לא באל"ף, אתר עלאה יתיר. אע"ג דלאו בההוא אתר רוגזא ועאקו, להתם לעילא מטא עקתא דישראל.

לא באל"ף, כד"א (תהלים ק':3) הוא עשנו ולא אנחנו, כתיב באל"ף וקרי בוא"ו.

ומלאך פניו הושיעם. והא איהו עמהון בההוא עאקו ואת אמרת הושיעם. אלא מושיעם לא כתיב, אלא הושיעם, מקדמת דנא, דאיהו זמין בההוא עאקו למסבל עמהון.

תא חזי בכל זמנא דישראל אינון בגלותא, שכינתא עמהון בגלותא, ואוקמוה דכתיב (דברים ל':3) ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך וגו'.

[p. 201] ד"א ומלאך פניו הושיעם, דא שכינתא ואיהי עמהון בגלותא, ואת אמרת דאיהו הושיעם. אלא הכי הוא ודאי, דאלין אינון משכנותיו דקב"ה בגלותא, ובגין דשכינתא עמהון קב"ה אדכר לון לאוטבא לון ולאפקא לון מן גלותא דכתיב (שמות ו':5) ואזכור את בריתי בקדמיתא, ולבתר והנה צעקת בני ישראל באה אלי.

וגם ראיתי, לאסגאה אחרא דאיהי קדמאה דכלא דכתיב (שם ב':24) ויזכור אלהים את בריתו, דא שכינתא. את אברהם. מאי את אברהם, לאברהם מבעי ליה. אלא את אברהם, דא חברותא וזווגא דילה באבהן. [p. 202] את אברהם, דא הוא מערבית דרומית. את יצחק, דא צפונית מערבית. ואת יעקב, זווגא חדא, כללא חדא, זווגא שלים כדקא יאות.

כגוונא דא את השמים ואת הארץ. את השמים, דא הוא כללא מדת לילה ביום. ואת הארץ, מדת יום בלילה כחדא. אוף הכא בכלהו את וביעקב ואת, למהוי כלא זווגא חדא דלא מתפרשין דכר ונוקבא לעלמין. וזמין קב"ה לאכרזא בכל עלמא ולאשמעא קל דיימא (ישעיה ס"ג:8) ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע.