פרשת תולדות

[p. 257] ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק. ר' חייא פתח (תהלים ק"ו:2) מי ימלל גבורות יי' ישמיע כל תהלתו. ת"ח כד בעא קב"ה וסליק ברעותיה למברי עלמא הוה אסתכל באורייתא וברא ליה, ובכל עובדא ועובדא דברא קב"ה בעלמא הוה מסתכל באורייתא וברא ליה, הה"ד (משלי ח':30) ואהיה אצלו אמון וגו', [קלד ע"ב] אל תקרי אמון אלא אומן.

כד בעא למברי אדם אמרה תורה אי ב"נ יתברי ולבתר ייתי למחטי ואנת עניש ליה, אמאי יהא עובדי ידך למגנא, דהא לא ייכול למסבל דינך. אמר לה הא אתקינת תשובה עד לא בראתי עלמא.

אמר קב"ה לעלמא בשעתא דעבד ליה וברא ליה לאדם, א"ל עלמא עלמא, אנת ונימוסך לא קיימין אלא על אורייתא, ובגין כך בראתי ליה לאדם בך דיתעסק בה וישתדל בה, ואי לאו הא אנא אהדר לך לתהו ובהו. [p. 258] וכלא בגיניה דאדם קיימא, הה"ד (ישעיה מ"ה:12) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. ואורייתא קיימא ומכרזא קמייהו דבני נשא בגין דיתעסקו וישתדלו בה, ולית מאן דירכין אודניה.

ת"ח כל מאן דאשתדל באורייתא איהו קיים עלמא וקיים כל עובדא ועובדא על תקוניה כדקא יאות, ולית לך כל שייפא ושייפא דקיימא ביה בבר נש דלא הוי לקבליה בריה בעלמא, דהא כמה דבר נש איהו מתפלג שייפין שייפין וכלהו קיימין דרגין על דרגין מתתקנין אלין על אלין וכלהו חד גופא, הכי נמי עלמא, כל אינון בריין כלהו שייפין שייפיין וקיימין אלין על אלין, וכד מתתקנן כלהו חד גופא ממש. וכולהו כגוונא דאורייתא, דהא אורייתא כלא שייפין ופרקין וקיימין אלין על אלין, מתתקנן כלהו ואתעביד חד גופא. כיון דאסתכל דוד בעובדא דא פתח ואמר (תהלים ק"ד:24) מה רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך. באורייתא אינון כל רזין עלאין סתימין דלא יכלין לאתדבקא, באורייתא אינון כל מלין עלאין דאתגליין ולא אתגליין, באורייתא אינון כל מלין דלעילא ולתתא. כל מלין דעלמא דין וכל מלין דעלמא דאתי באורייתא אינון, ולית [קלה ע"א] מאן דישגח וידע לון, ובגין כך כתיב (תהלים ק"ו:2) מי ימלל גבורות יי' ישמיע כל תהלתו.

תא חזי אתא שלמה ובעא למיקם על מלוי דאורייתא ועל דקדוקי אורייתא ולא יכיל, אמר (קהלת ז':23) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. דוד אמר (תהלים קי"ט:18) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

[p. 259] תא חזי כתיב בשלמה (מלכים א' ה':12) וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירה חמשה ואלף. הא אוקמוה דחמשה ואלף טעמים הוו בכל משל ומשל דהוה אמר. ומה שלמה דאיהו בשר ודם כך הוו במלוי, מלין דאורייתא דקאמר קב"ה על אחת כמה וכמה דבכל מלה ומלה אית בה כמה משלים כמה שירין כמה תושבחן כמה רזין עלאין כמה חכמאן ועל דא מי ימלל גבורות יי'.

תא חזי מה כתיב לעילא, ואלה תולדות ישמעאל, דאינון תריסר נשיאין. לבתר אמר ואלה תולדות יצחק. ס"ד דכיון דכתיב ביה בישמעאל דאוליד תריסר נשיאין ויצחק אוליד תרין בנין דדא אסתלק ודא לא אסתלק. על דא כתיב מי ימלל גבורות יי', דא יצחק דאוליד יעקב ועשו. יצחק אפיק ליה ליעקב דהא איהו בלחודוי יתיר מכלהו, דאוליד תריסר שבטין קיומא דעילא ותתא. אבל יצחק לעילא בקדושה עלאה ועשו לתתא, ועל דא כתיב מי ימלל גבורות יי'. ישמיע כל תהלתו, דא יעקב. כד אתדבק שמשא בסיהרא כמה ככביא נהירין מנייהו.

ואלה תולדות יצחק בן אברהם. אמר רבי יוסי מאי שנא דעד הכא לא כתיב בן אברהם והשתא אמר. אלא אע"ג דכתיב ויברך אלהים את יצחק בנו, השתא דמית אברהם דיוקניה הוה ביה ואשתאר ביה ביצחק, דכל מאן דחמי ליצחק הוה אמר דא אברהם ודאי, והוה סהיד ואמר אברהם הוליד את יצחק.

 

[p. 260] ר' יצחק קם ליליא חד [קלה ע"ב] למלעי באורייתא, ור' יהודה קם בקוסרוי בההיא שעתא. אמר רבי יהודה איקום ואיזיל לבי רבי יצחק, אילעי באורייתא ונתחבר כחדא. אזל עמיה חזקיה בריה דהוה רביא. כד קריב אבבא שמע ליה לרבי יצחק דהוה אמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי רואי. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. מאי שנא דקב"ה אצטריך לברכא ליה ליצחק, בגין דאברהם לא ברכיה. מאי טעמא, משום דלא יתברך עשו, ועל דא סליק אינון ברכאן לקב"ה ואוקומוה.

וישב יצחק עם באר לחי ראי. מאי לחי ראי, אלא דאתחבר בה בשכינתא, בירא דמלאך קיימא אתחזי עלה כתרגומו, ובגין כך ברכיה.

אדהכי בטש רבי יהודה אפתחא ועאל ואתחברו. אמר ר' יצחק השתא זווגא דשכינתא בהדן.

אמר רבי יהודה האי באר לחי רואי דקאמרת שפיר, אבל במיליה אשתמע. פתח ואמר (שיר ד':15) מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. הא אתמר אבל הא אוקמוה, מעין גנים, דא אברהם. באר מים חיים, דא יצחק. [p. 261] ונוזלים, דא יעקב. באר מים חיים, דא יצחק, היינו דכתיב וישב יצחק עם באר לחי ראי וודאי. באר, דא שכינתא. לחי, דא חי העולמים, צדיק חי העולמים, ולית לאפרשא לון. חי איהו בתרי עולמים, מלעילא דאיהו עלמא עלאה, חי לגבי עלמא תתאה, ועלמא תתאה בגיניה קיימא ונהרא.

ת"ח סיהרא לא אתנהיר אלא כד חזיא ליה לשמשא, וכיון דחזיא ליה אתנהיר, ועל דא האי באר לחי רואי ודאי, וכדין אתנהרא וקיימא במיין חיין. לחי ראי, בגין לאתמליא ולאתנהרא מהאי חי.

תא חזי [קלו ע"א] (שמואל ב' כ"ג:20) ובניהו בן יהוידע בן איש חי, דהוה צדיק ונהיר לדריה כמה דחי לעילא נהיר לעלמא, ובכל זמנא האי באר לחי אסתכל וחמי בגין לאתנהרא כדקאמרן.

וישב יצחק עם באר לחי ראי, היינו דכתיב בקחתו את רבקה, ויתיב בהדה ואתאחיד עמה, חשך בלילה, דכתיב (שיר ב':6) שמאלו תחת לראשי. [p. 262] ותא חזי יצחק בקרית ארבע הוה בתר דמית אברהם, מהו וישב יצחק עם באר לחי רואי, דאזדווג ביה ואחיד ביה בההוא בירא לאתערא רחימותא כדקאמרן.

פתח רבי יצחק ואמר (קהלת א':5) וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. וזרח השמש, דא שמשא דנהיר לסיהרא, דכד אתחזי בהדה כדין נהרא ואתנהיר וזרח מאתר עלאה דקיימא עליה, מתמן זרח תדיר.

ובא השמש, לאזדווגא בסיהרא.

הולך אל דרום, דאיהו ימינא ושוי תוקפיה ביה, ובגין דתוקפיה ביה כל חילא דגופא בימינא הוא וביה תליא.

ולבתר סובב אל צפון, נהיר לסטרא דא ונהיר לסטרא דא.

סובב סובב הולך הרוח. בקדמיתא כתיב שמש והשתא רוח, אלא כלא חד ורזא חדא, וכל דא בגין דסיהרא אתנהרא מניה ויתחברון תרווייהו.

תא חזי כד אתא אברהם לעלמא חביק לה לסיהרא וקריב לה. כיון דאתא יצחק אחיד בה ואתקיף בה כדקא יאות ומשיך לה ברחימו כמה דאתמר דכתיב שמאלו תחת לראשי. כיון דאתא יעקב כדין אתחבר שמשא בסיהרא ואתנהיר, ואשתכח יעקב שלים בכל סטרוי וסיהרא אתנהירת ואתתקנת בתריסר שבטין.

[p. 263] פתח רבי יהודה ואמר (תהלים קל"ד:1) הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות. האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי הנה ברכו את יי', ומאן אינון דאתחזיין לברכא ליה לקב"ה, כל עבדי יי', בגין דכל בר נש [קלו ע"ב] בעלמא מישראל אע"ג דכלא אתחזיין לברכא ליה לקב"ה, ברכתא דבגינייהו יתברכון עלאין ותתאין מאן היא, ההיא דברכין ליה עבדי יי' ולא כלהו. ומאן אינון דברכתהון ברכתא, העומדים בבית יי' בלילות, אלין אינון דקיימו בפלגות ליליא ואתערי למקרי באורייתא. אלין קיימי בבית יי' בלילות, דהא כדין קב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן. ואנן קיימי הכא לאתערא באורייתא, נימא במלי דיצחק דאנן ביה.

פתח רבי יצחק ואמר ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וגו'. בן ארבעים שנה. אמאי אתא לממני הכא דהוה בן ארבעים שנה כד נסיב לה לרבקה. אלא ודאי הא אתכליל יצחק בצפון ודרום באשא ומיא, וכדין הוה יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה, כמראה הקשת, ירוק חוור סומק. בת שלש [p. 264] שנים אחיד בה כד אחיד בה ברבקה, וכד אוליד אוליד בן ששים לאולדא כדקא יאות, בגין דיפוק יעקב שלם מבן ששים שנה כדקא יאות, וכלהו אחיד ליה ליעקב לבתר ואתעביד גבר שלים.

בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי. מאי אכפת לן כולי האי, דהא כבר אתמר ובתואל ילד את רבקה, והשתא אמר בת בתואל הארמי ולבתר מפדן ארם ולבתר אחות לבן הארמי. אלא אוקמוה דהות בין רשעים ואיהי לא עבדת כעובדייהו, דהות בת בתואל ומפדן ארם ואחות לבן וכלהו חייבין לאבאשא והיא סלקא בעובדין דכשרן ולא עבדת כעובדייהו.

השתא אית לאסתכלא, אי רבקה הות בת עשרין שנין או יתיר או בת שלש עשרה, כדין הוא שבחא דילה דלא עבדת כעובדייהו, אבל עד כען בת שלש שנים הות, מאי שבחא דילה.

א"ר יהודה בת שלש שנים הות ועבידת לעבדא כל ההוא עובדא.

[p. 265] אמר רבי יצחק אע"ג דכולי האי עבדת לא ידענא עובדהא אי אינון כשראן או לאו. [קלז ע"א] אלא תא חזי כתיב (שיר ב':2) כשושנה בן החוחים כן רעיתי בן הבנות. כשושנה, דא כנסת ישראל דאיהי בין אוכלסהא כוורדא בין כובין. ורזא דמלה יצחק אתי מסטרא דאברהם דאיהו חסד עלאה ועביד חסד עם כל בריין ואע"ג דאיהו דינא קשיא. ורבקה אתיא מסטרא דדינא קשיא ואסתלקת מבינייהו ואתחברת ביצחק, דהא רבקה מסטרא דדינא קשיא אתיא, ואע"ג דאיהי מסטרא דדינא קשיא, דינא רפיא הות וחוטא דחסד תלי בה, ויצחק דינא קשיא ואיהי רפיא, כשושנה בין החוחים הות. ואי לאו דאיהי רפיא לא יכיל עלמא למסבל דינא קשיא דיצחק. [p. 266] כגוונא דא קב"ה מזווג זווגין בעלמא, חד תקיף וחד רפיא, בגין לאתתקנא כלא ויתבסם עלמא.

 

פתח רבי יהודה אבתריה ואמר ויעתר יצחק ליי' לנכח אשתו. מהו ויעתר, דקריב ליה קרבנא וצלי עליה. ומה קרבנא קריב, עולה קריב דכתיב ויעתר לו יי'. כתיב הכא ויעתר לו יי', וכתיב התם (ש"ב כ"ד:25) ויעתר אלהים לארץ. מה להלן קרבן, אף כאן קרבן. כתיב ויעתר יצחק, וכתיב ויעתר לו יי', דנפק אשא מלעילא לקבלא אשא דלתתא.

ד"א ויעתר יצחק, דצלי צלותיה וחתר חתירה לעילא לגבי מזלא על בנין, דהא בההוא אתר תליין בנין, וכדין ויעתר לו יי'. [p. 267] אל תקרי ויעתר אלא ויחתר. חתירה חתר ליה קב"ה וקביל ליה וכדין ותהר רבקה אשתו.

תא חזי עשרין שנין אשתהי יצחק עם אתתיה ולא אולידת עד דצלי צלותיה, בגין דקב"ה אתרעי בצלותהון דצדיקיא בשעתא דבעאן קמיה צלותהון על מה דאצטריכו. מאי טעמא, בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשא מאן [קלז ע"ב] דאצטריך בצלותהון דצדיקייא.

תא חזי אברהם לא צלי קמי קב"ה דיתן ליה בנין אע"ג דשרה עקרה הות. ואי תימא הא כתיב הן לי לא נתת זרע, ההוא לאו בגין צלותא הוה, אלא כמאן דמשתעי קמי מריה. אבל יצחק צלי על אתתיה, בגין דהא איהו הוה ידע דלאו איהו עקר אלא היא, דיצחק הוה ידע רזא [p. 268] דחכמתא דיעקב זמין למיפק מניה בתריסר שבטין, אבל לא ידע אי בהאי אתתא אי באחרא, ועל דא לנכח אשתו.

אמר ההוא רביא בריה דרבי יהודה אי הכי אמאי לא רחים ליה יצחק ליעקב כל כך כמו לעשו, הואיל והוה ידע דזמין איהו לקיימא מניה בתריסר שבטין.

א"ל שפיר קאמרת, אלא כל זינא רחים ליה לזיניה, ואתמשיך ואזיל זינא בתר זיניה.

תא חזי עשו נפק סומק כמה דכתיב ויצא הראשון אדמוני וגו', ואיהו זינא דיצחק דאיהו דינא קשיא דלעילא ונפק מניה עשו דינא קשיא לתתא דדמיא לזיניה, וכל זינא אזיל לזיניה, ועל דא רחים ליה לעשו יתיר מיעקב כמה דכתיב ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. כתיב הכא כי ציד בפיו, וכתיב התם (בראשית י':9) על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני יי'.

א"ר יצחק ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן [p. 269] למה זה אנכי ותלך לדרוש את יי'. לאן אתר אזלת, לבי מדרשא דעבר.

ויתרוצצו הבנים בקרבה, דתמן ההוא רשע דעשו אגח קרבא ביעקב. ויתרוצצו, אתברו, כמה דאמרינן רצץ את מוחו. אתברו דא עם דא ואתפלגו.

ת"ח דא סטרא דרוכב נחש ודא סטרא דרוכב על כרסיא שלימתא קדישא בסטרא [קלח ע"א] דשמשא לשמשא בסיהרא. ותא חזי בגין דאתמשך עשו אבתריה דההוא נחש אזיל עמיה יעקב בעוקמא כנחש דאיהו חכים, כד"א (בראשית ג':1) והנחש היה ערום וגו', חכים. ועובדוי דיעקב לגביה הוו ליה כנחש, והכי אצטריך ליה בגין לאמשכא ליה לעשו בתריה דההוא נחש ויתפרש מניה ולא יהא ליה חולקא עמיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. ותנינן בא להרגך אקדים אנת וקטליה.

כתיב בבטן עקב את אחיו, דאשדי ליה לתתא בההוא עקב, הה"ד וידו אוחזת בעקב עשו, דשוי ידוי על ההוא עקב לאכפיא ליה.

[p. 270] ד"א וידו אוחזת בעקב עשו, דלא יכיל למיפק מניה מכל וכל, אלא וידו אוחזת, דא סיהרא דאתכסיא נהורא בגין עקב דעשו, ועל דא אצטריך ליה למיהך עמיה בחכמתא בגין לדחייא ליה לתתא ויתדבק באתריה.

ויקרא שמו יעקב. קב"ה קרי ליה יעקב ודאי. תא חזי כתיב הכי קרא שמו יעקב. נקרא שמו לא כתיב, אלא קרא שמו.

ויעקבני ודאי. חמא ליה קב"ה דהא ההוא חויא קדמאה איהו חכים לאבאשא. כיון דאתא יעקב אמר הא ודאי חכים לקבליה, ובגין כך קרא ליה יעקב.

הא אוקימנא בכל אתר ויקרא סתם האי הוא דרגא בתראה כמה דכתיב ויקרא אל משה, והכא ויקרא שמו יעקב. בכל אתר שמיה לא אקרי על ידא דב"נ. באתר אחרא מה כתי', (בראשית ל"ג:20) ויקרא לו אל אלהי ישראל, קב"ה קרא לו אל ליעקב. א"ל אנא אלהא בעלאי ואנת אלהא בתתאי.

[p. 271] ותא חזי יעקב הוה ידע דעשו הוה ליה לאתדבקא בההוא חויא עקימא, ועל דא בכל עובדוי אתמשך עליה חויא עקימא אחרא [קלח ע"ב] בחכמתא בעקימו והכי אצטריך. ואתייא הא כי הא דאמר רבי שמעון דכתי' (בראשית א':21) ויברא אלהים את התנינים הגדולים, דא יעקב ועשו. ואת כל נפש החיה הרומשת, אלין שאר דרגין דבינייהו. ודאי אתעביד יעקב חכים לקבלי' דההוא חויא אחרא והכי אצטריך.

ובגין כך בכל ירחא וירחא חד שעיר בגין לאמשכא ליה באתריה ויתפרש מן סיהרא, וכן ביומא דכפורי לאקרבא ההוא שעיר, ודא בחכמה לשלטאה עליה ולא יכיל לאבאשא דכתיב (ויקרא ט"ז:22) ונשא השעיר עליו את כל עונותם, ואוקמוה דא עשו דאיהו שעיר, וכלא [p. 272] בחכמה וברמאות לגביה. מאי טעמא, דכתיב (תהלים י"ח:27) ועם עקש תתפל, בגין דאיהו חויא בישא, עקים רוחא, חכים לאבאשא, אסטי לעילא ואסטי לתתא. ובגין כך ישראל מקדמין וחכמין ליה בחכמה בעקימו בגין דלא יכיל לשלטאה.

ועל דא יעקב דאיהו רזא דמהימנותא כל עובדוי לגבי דעשו בגין דלא יהיב דוכתא ליה לההוא חויא לסאבא מקדשא ולא יקרב לגביה. ועל דא לא אצטריך ליה לאברהם לאתנהגא בעוקמא ולא ליצחק, בגין דעשו דאיהו סטרא דההוא חויא עד לא אתא לעלמא, אבל יעקב דאיהו מאריה דביתא איבעי ליה לקיימא לקבליה דההוא חויא דלא יהיב ליה שלטנותא כלל לסאבא בי מקדשא דיעקב. ועל דא אצטריך ליעקב יתיר מכל בני עלמא, ובגין כך ישראל קדישין אתברירו חולק עדביה דקב"ה דכתיב (דברים ל"ב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו.

ויגדלו הנערים וגו'. אמר רבי אלעזר כל חד וחד אתפרש לארחיה, [קלט ע"א] דא לסטרא דמהימנותא ודא לסטרא דע"ז. וכן הוה במעוי דרבקה דתמן כל חד אזיל לסטריה, דכד איהי אשתדלת בעובדין דכשרן או עברת סמיך אתר טב למעבד מפקודי אורייתא הוה יעקב חדי ודחיק לנפקא, וכד הוות אזלא סמיך לאתר ע"ז ההוא רשע הוה בטש לנפקא ואוקמוה. ובגין כך כד אתבריאו ונפקו לעלמא כל חד אתפרש ואזל ואתמשך בתר דוכתיה דאתחזי ליה, ועל דא ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד וגו'.

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. הא אוקמוה כמא דכתיב איש יודע ציד. כתיב הכא איש יודע ציד, וכתיב התם הוא היה גבור ציד.

[p. 273] איש שדה. מאי איש שדה, לקפחא לון לבני נשא ולקטלא לון, ואיהו אמר דעביד צלותא, וצייד ליה בפומיה. איש שדה, בגין דחולק עדביה לאו איהו בישובא אלא באתר חרוב במדברא בחקלא, ועל דא איש שדה.

ואי תימא היך לא ידע יצחק כל עובדוי בישין דעשו, והא שכינתא הות עמיה, דאי לא שריא עמיה שכינתא היך יכיל לברכא ליה ליעקב בשעתא דברכיה. אלא ודאי שכינתא הות דיירא עמיה בביתא ודיירא עמיה תדיר, אבל לא אודעא ליה בגין דיתברך יעקב בלא דעתיה אלא בדעתיה דקב"ה והכי אצטריך. ובההוא שעתא דעאל יעקב קמי אבוי עאלת עמיה שכינתא, וכדין חמא בדעתוי יצחק דאתחזי לאתברכא, ואתברך מדעתא דשכינתא.

[p. 274] ת"ח ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף. ויזד יעקב. אמר רבי אלעזר אוקמוה דהא בגין אבלותא דאברהם הוה, אבל ויזד יצחק נזיד מבעי ליה, אלא יעקב עביד אינון תבשילין ואיהו הוה ידע עקרא [קלט ע"ב] דיליה בההוא סטרא דאתדבק ביה, ובגין כך עבד תבשילין סומקין, עדשים תבשיל סומקא, ותבשילא דא תבר חילא ותוקפא דדמא סומקא בגין לתברא תוקפיה וחיליה. ובגין כך עבד ליה בחכמתא בההוא גוונא סומקא, ועל ההוא תבשילא אזדבן ליה לעבדא וזבין בכירותיה ליעקב. בההוא שעתא ידע יעקב דבגין שעיר חד דיקרבון ישראל לגבי דרגא דיליה יתהפך לעבדא לבנוי ולא יקטרג לון, ובכלא אזל יעקב לגביה דעשו בחכמה בגין ההוא דרגא חכים דעשו, ולא יכיל לשלטאה ואתכפיא ולא יסתאב ביתיה ואיהו דיגין עלה.

א"ר יהודה וכן בלבן אתחזי הכי, בגין דהא איהו חרשא הוה כמה דכתיב (בראשית ל':27) נחשתי ויברכני יי' וגו'. ואע"ג דיעקב אקרי גבר שלים, בג"כ הוה שלים, [p. 275] עם מאן דאצטריך ליה למיהך עמיה ברחמי הוה אזיל, ועם מאן דאצטריך למיהך עמיה בדינא קשיא ובעקימו הוה אזיל, בגין דתרי חולקי הוו ביה ועליה כתיב (תהלים י"ח:27) עם חסיד תתחסד ועם עקש תתפל. עם חסיד בסטרא דחסד, ועם עקש בסטרא דדינא קשיא, כלא כדקא יאות.

 

ויהי רעב בארץ וגו'. ר' יהודה פתח (תהלים י"א:5) יי' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. כמה עובדוי דקב"ה מתתקנן וכל מה דאיהו עביד כלא על דינא וקשוט כמה דכתיב (דברים ל"ב:4) הצור תמים פעלו וגו'.

ת"ח לא דן קב"ה לאדם קדמאה עד דפקיד ליה לתועלתיה דלא יסטי לביה ורעותיה לארח אחרא בגין דלא יסתאב, ואיהו לא אסתמר ועבר על פקודא דמאריה, ולבתר דן ליה דינא. [קמ ע"א] ועם כל דא לא דן ליה כדקא חזי ליה ואוריך עמיה רוגזיה ואתקיים יומא חד דאיהו אלף שנין, בר אינון שבעים דמסר ליה לדוד מלכא דלא הוו ליה מגרמיה כלום.

כגוונא דא לא דן ליה לב"נ כעובדוי בישין דאיהו עביד תדיר, דאי הכי לא יכיל עלמא לאתקיימא, אלא [p. 276] קב"ה אריך רוגזיה עם צדיקיא ועם רשיעיא יתיר מצדיקיא. עם רשיעיא בגין דיתובון בתיובתא שלימתא ויתקיימון בהאי עלמא ובעלמא דאתי כמה דכתיב (יחזקאל ל"ג:11) חי אני נאם יי' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה. וחיה בעלמא דין וחיה בעלמא דאתי. ועל דא אוריך לון רוגזיה תדיר, או בגין דיפוק מנהון גזעא טבא לעלמא, כמה דאפיק לאברהם מתרח דאיהו גזעא טבא ושרשא וחולקא טבא לעלמא.

אבל קב"ה מדקדק עם צדיקיא תדיר בכל עובדין דאינון עבדין, בגין דהא ידע דלא יסטון לימינא ושמאלא ובגין כך אבחין לון, לאו בגיניה דהא איהו ידע יצרא ותוקפא דמהימנותא דלהון, אלא בגין לארמא רישא בגינייהו, כגוונא דעבד ליה לאברהם דכתיב (בראשית כ"ב:1) והאלהים נסה את אברהם. מאי נסה, כד"א (ישעיה ס"ב:10) הרימו נס, (ישעיה י"ג:2) שאו נס, ארים דגלא דיליה בכל עלמא, ואע"ג דהא אתמר, בגין דקב"ה ארים דגלא דאברהם בעיניהון דכלא, הה"ד נסה את אברהם. אוף הכי קב"ה בגין לארמא דגלא דצדיקיא איהו בחין לון לארמא רישייהו בכל עלמא.

[p. 277] צדיק יבחן. מאי טעמא. אמר רבי שמעון בגין דקב"ה כד אתרעי בהו בצדיקיא מה כתיב, (שם נ"ג:10) ויי' חפץ דכאו החלי ואוקמוה, אבל בגין דרעותא דקב"ה לא אתרעי אלא בנשמתא אבל בגופא לא, דהא נשמתא איהי דמיא לנשמתא וגופא לאו איהו לאתאחדא לעילא ואע"ג דדיוקנא דגופא ברזא עלאה [קמ ע"ב] איהו.

ות"ח בזמנא דקב"ה אתרעי בנשמתיה דב"נ לאתהנא בה, מחי לגופא בגין דתשלוט נשמתא, דהא בעוד דנשמתא עם גופא נשמתא לא יכלא לשלטאה, וכד אתבר גופא נשמתא שלטא.

צדיק יבחן. מאי צדיק יבחן, כד"א (ישעיה כ"ח:16) אבן בחן. הכי נמי צדיק יבחן, אתקיף ליה כהאי אבן בחן דהיא פנת יקרת, הכי נמי צדיק יבחן.

ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. מאי שנאה נפשו, ס"ד דקב"ה הוי דנפשו שנאה לההוא רשע. אלא ההוא דרגא דכל נשמתין תליין ביה שנאה נפשו דההוא רשע, דלא בעיא בה כלל ולא בעיא בה בעלמא דין ולא בעלמא דאתי, ובגין כך ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו ודאי.

ד"א שנאה נפשו, כד"א (עמוס ו':6) נשבע יי' אלהים בנפשו, ובגין כך צדיק יבחן.

[p. 278] ת"ח כד ברא קב"ה לאדם פקיד ליה לאוטבא ליה, יהב ליה חכמתא, אסתלק בדרגוי לעילא. כד נחת לתתא חמא תיאובתא דיצר הרע ואתדבק ביה ואנשי כל מה דאסתלק ביקרא עלאה דמריה.

אתא נח, בקדמיתא כתיב (בראשית ו':9) נח איש צדיק תמים היה, ולבתר נחת לתתא וחמא חמרא תקיף דלא צליל מחד יומא ואשתי מניה ואשתכר ואתגלי.

אתא אברהם, אסתלק בחכמתא ואסתכל ביקרא דמאריה. לבתר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וגו'. לבתר מה כתיב, ויעל אברם ממצרים וגו', ואסתלק לדרגיה קדמאה דהוה ביה בקדמיתא, ועאל בשלם ונפק בשלם.

אתא יצחק, מה כתיב, ויהי רעב בארץ וגו' וילך יצחק. אזל יצחק ואסתלק מתמן לבתר בשלם. [p. 279] וכלהו צדיקייא כלהו בחין לון קב"ה בגין לארמא רישייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי.

וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא, כמה דאמר אברהם, בגין דשכינתא הות עמיה באתתיה ובגין שכינתא קאמר דכתיב (משלי ז':4) אמור לחכמה אחותי את, ועל דא אתתקף ואמר אחותי היא.

תו אברהם ויצחק הכי אתחזי, דודאי בגין קרא דכתיב (שיר ה':2) אחותי רעיתי יונתי תמתי, ובגין כך ודאי אתחזי לון לומר אחותי היא. ועל דא אתתקפו צדיקייא ביה בקב"ה.

ויהי כי ארכו לו שם הימים וגו'. את רבקה אשתו דייקא, ודא שכינתא. כמה דע"ז כתיב בה (שמות ל"ב:6) ויקומו לצחק, הכי נמי מצחק. את, דא שכינתא דהות עמה דרבקה.

[p. 280] ד"א וכי ס"ד דיצחק הוה משמש ערסיה ביממא, והא תנינן ישראל קדישין אינון ולא משמשי ערסייהו ביממא, ויצחק דהוה קדיש הוה משמש ערסיה ביממא. אלא ודאי אבימלך חכים הוה ואיהו אסתכל באצטגנינותא דיליה דאיהו חלון. כתיב הכא בעד החלון, וכתיב התם (שופטים ה':28) בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא. מה להלן באצטגנינותא, אוף ה"נ באצטגנינותא, וחמא דלא הוא כמה דהוה אמר יצחק, אלא ודאי איהו מצחק עמה ואיהי אתתיה. וכדין ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך ואיך אמרת אחותי היא.

רבי יוסי אמר יאות הוה אבימלך למעבד ליצחק כמה דעבד לאברהם, בר דהא אוכח ליה קב"ה בקדמיתא.

תא חזי כתיב כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה.

אמר רבי אבא בג"כ אמר אחותי היא, בגין לאתדבקא בשכינתא דכתיב אמור לחכמה אחותי את. מאי טעמא, בגין דבהו לא הוה מהימנותא, דאי מהימנותא אשתכח בינייהו לא אצטריך, אבל מגו דלא הוה בינייהו מהימנותא אמר הכי. ובגין כך אמר כי אמרתי רק אין יראת אלהים [קמא ע"א] במקום הזה. יראת אלהים, דא מהימנותא.

אמר רבי אלעזר בגין דלא שריא שכינתא לבר מארעא קדישא, ועל דא אין יראת אלהים במקום הזה, דלאו אתריה הוא [p. 281] ולא שריא הכא, ויצחק אתתקף בה במהימנותא דחמא דהא שכינתא גו אתתיה שריא.

ויצו אבימלך את כל העם וגו'. תא חזי כמה אוריך להו קב"ה לרשיעייא בגין ההוא טיבו דעבדו בהו באבהן קדמאי, דהא בגין דא לא שליטו ישראל בהו עד לבתר דרין בתראין. יאות עבד אבימלך דעבד טיבו עם יצחק דא"ל הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב.

רבי יהודה אמר חבל עלייהו דרשיעייא דטיבותא דלהון לאו איהו שלים. ת"ח עפרון בקדמיתא אמר (בראשית כ"ג:11) אדוני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה. ולבתר אמר ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא, וכתיב וישקול אברהם לעפרון. אוף הכא כתיב בקדמיתא הנה ארצי לפניך, ולבתר אמר ליה לך מעמנו וגו'.

אמר ליה רבי אלעזר דא הוא טיבו דעבד עמיה, דלא נסיב מדיליה אבימלך כלום ושדריה בכל ממוניה, ולבתר אזל בתריה למגזר עמיה קיים.

וא"ר אלעזר יאות עבד יצחק, דהא בגין דידע רזי דחכמתא אשתדל וחפר בירא דמיין, בגין לאתתקפא במהימנותא כדקא יאות. [p. 282] אברהם אשתדל וחפר בירא דמיין, יצחק אשתדל אבתריה וחפר בירא דמיין, יעקב אשכח ליה מתתקן ויתיב עליה, וכלהו אזלו ואשתדלו אבתריה בגין לאתתקפא במהימנותא שלימתא כדקא יאות.

והשתא ישראל אתתקפו בה ברזי דפקודי אורייתא, כגון דכל יומא ויומא אתתקף בר נש בציצית דאיהו מצוה ובר נש אתעטף ביה, בתפלי דמנח ארישיה ובדרועיה דאינון רזא עלאה כדקא חזי, בגין דקב"ה אשתכח ביה בבר נש דאתעטר בתפלוי ואתעטף בציצית וכלא רזא דמהימנותא עלאה. ועל דא מאן דלא אתעטף בהאי ולא אתעטר לאתתקפא בתפילי בכל יומא, דמי ליה דלא שריא עמיה מהימנותא ואתעדי מניה דחילו דמאריה וצלותיה לאו צלותא כדקא יאות. [p. 283] ובגין כך אבהן הוו מתתקפי גו מהימנותא עלאה בגין בירא עלאה דרזא דמהימנותא שלימתא שריא ביה.

 

ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה וגו'. רבי חייא פתח (ישעיה נ"ח:11) ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו'. האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל האי קרא ביה אתתקפו מארי מהימנותא דאבטח לון לעלמא דאתי. ונחך יי' תמיד, בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

ונחך יי'. כיון דאמר ונחך יי', אמאי תמיד. אלא דא תמיד דבין הערבים דאיהו אתתקף תחות דרועיה דיצחק, ודא הוא חולקא לעלמא דאתי. מנלן, מדוד דכתיב (תהלים כ"ג:3) ינחני במעגלי צדק.

והשביע בצחצחות נפשך, דא אספקלריא דנהרא דכל נשמתין אתהנן לאסתכלא ולאתענגא בגווה.

[p. 284] ועצמותיך יחליץ. הא לאו רישיה דקרא סופיה. אי נשמתא דצדיקיא אתהני בענוגא דא דלעילא, מאי ועצמותיך יחליץ. אלא אוקמוה דא תחיית המתים דזמין קב"ה לאחייא מתיא ולאתקנא לון לגרמוי דבר נש למהוי כדקמיתא בגופא שלים, ונשמתא אתוספא נהורא גו אספקלריא דנהרא לאתנהרא עם גופא לקיימא שלים כדקא חזי. ובגין כך כתיב והיית כגן רוה. מאי כגן רוה, דלא פסקין מימוי עלאין לעלם ולעלמי עלמין והאי גנתא אתשקי מינייהו ואתרוי תדיר. [קמא ע"ב]

וכמוצא מים, דא ההוא נהר דנגיד ונפיק ולא פסקין מימוי לעלמין.

ת"ח בירא דמיין נבעין, האי איהו רזא עלאה בגו רזא דמהימנותא, בירא דאית ביה מוצא מים ואיהו בירא דאתמליא מההוא מוצא מים, ואינון תרין דרגין דאינון חד דכר ונוקבא כדקא חזי. ות"ח ההוא מוצא וההוא בירא אינון חד ואקרי כלא באר, דהא ההוא מקורא דעייל לא פסיק לעלמין ובירא אתמלי. ומאן דאסתכל בבירא דא יסתכל ברזא עלאה דמהימנותא, ודא הוא סימנא דאבהן דמשתדלי לחפור בירא דמיא גו רזא עלאה, ולית לאפרשא בין מקורא ובירא וכלא חד.

ויקרא שמה רחובות. רמיז דזמינין בנוי למפלח ולאתקנא האי בירא כדקא חזי ברזא דקרבנין ועלוון. כגוונא דא (בראשית ב':15) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, אלין קרבנין ועלוון. ובגין דא [p. 285] דיתפשטון מבועוי לכל סטרין כד"א (משלי ה':16) יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים, ובגין כך ויקרא שמה רחובות.

 

רבי שמעון פתח (שם א':20) חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה. האי קרא איהו רזא עלאה. מאי חכמות, אלין חכמה עלאה וחכמה זעירא דאתכלילת בה בעלאה ושריא בה.

בחוץ תרונה. ת"ח חכמה עלאה איהי סתימא דכל סתימין ולא אתיידע ולאו איהי באתגליא, כד"א (איוב כ"ח:13) לא ידע אנוש ערכה. וכד אתפשטת לאתנהרא אתנהרא ברזא דעלמא דאתי, ועלמא דא אתברי מניה כדקא תנן עלמא דאתי אתברי ביו"ד, ואתכסיא האי חכמה תמן ואינון חד. בזמנא דאתעתד כלא ברזא דעלמא דאתי כדקאמרן, כדין הוא חדוה לאתנהרא וכלא בחשאי דלא אשתמע לבר לעלמין.

תו בעיא לאתפשטא ונפיק מהאי אתר אשא ומיא ורוחא כמה דאתמר, ואתעביד חד קלא דנפקא לבר ואשתמע כמה [p. 286] דאתמר. כדין מתמן ולהלן איהו חוץ, דהא לגו בחשאי איהו דלא אשתמע לעלמין, השתא דאשתמע רזא אקרי חוץ. מכאן בעי בר נש לאתתקנא בעבידתיה ולשאלא.

ברחובות. מאן רחובות, דא ההוא רקיעא דביה כל כוכביא דנהרין ואיהו מבועא דמימוי לא פסקין, כד"א (בראשית ב':10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ואיהו רחובות ותמן תתן קולה עלאה ותתאה וכלא חד.

ובגין דא אמר שלמה (משלי כ"ד:27) הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך וגו'. הכן בחוץ, כמה דאתמר דכתיב בחוץ תרונה, דהא מכאן קיימא עבידא לתקנא ומלה לשאלא דכתיב (דברים ד':32) כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים.

ועתדה בשדה לך, דא שדה אשר ברכו יי'. ובתר דינדע בר נש רזא דחכמתא ויתקין גרמיה בה מה כתיב, אחר ובנית ביתך, דא נשמתא דבר נש בגופיה דיתתקן ויתעביד גבר שלים.

[p. 287] ועל דא כד חפר יצחק ועבד בירא בשלם, לההוא שלם קרי ליה רחובות וכלא כדקא יאות. זכאין אינון צדיקיא דעובדיהון לגבי קב"ה ולקיימא עלמא דכתיב כי ישרים ישכנו ארץ, ישכינו ארץ ואוקמוה.

 

ויהי כי זקן יצחק. אמר רבי שמעון כתיב (בראשית א':5) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה. האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל ת"ח כל עובדוי דקב"ה כלהו אינון מלין קשוט וכלא ברזא עלאה, וכל מלוי דאורייתא כלהו מילי דמהימנותא ורזין עלאין כדקא יאות.

ות"ח לא זכה יצחק כאברהם, דלא סמו עינוי ולא כהו. אבל רזא עלאה הכא, רזא דמהימנותא כמה דאתמר דכתיב ויקרא אלהים לאור יום, דא אברהם דאיהו נהורא דיממא ונהורא דיליה אזיל ונהיר ואתתקף בתקונא [קמב ע"א] דיומא. ובגין כך מה כתיב, (בראשית כ"ד:1) ואברהם זקן בא בימים, באינון נהורין דנהרין, ואיהו סיב, כדין אזיל ונהיר, [p. 288] כד"א (משלי ד':18) הולך ואור עד נכון היום, ובגין כך ויקרא אלהים לאור יום.

ולחשך קרא לילה, דא יצחק דאיהו חשך ואיהו אזיל לקבלא ליליא בגויה. ובגין כך איהו כד סיב מה כתיב, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. הכי הוא ודאי, דבעא לאתחשכא ולאתדבקא בחשך בדרגיה כדקא יאות.

אתא רבי אלעזר בריה ונשיק ידוי. א"ל שפיר, אברהם נהיר מסטרא דדרגא דיליה, יצחק אתחשך מסטרא דדרגא דיליה, יעקב אמאי דכתיב ועיני ישראל כבדו מזוקן.

א"ל הכי הוא ודאי. כבדו כתיב ולא כהו. מזוקן כתיב ולא מזקנו, אלא מזוקן, מזוקן דיצחק, מההוא סטרא כבדו. לא יוכל לראות, לאסתכלא כדקא חזי, אבל לא כהו, ויצחק כהו ודאי מכל וכל ואתעביד חשך, דהא כדין אתאחיד ביה לילה ואתקיים ולחשך קרא לילה.

ויקרא את עשו בנו הגדול, דאתכלל מסטריה דדינא קשיא.

ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. רבי אלעזר פתח (תהלים פ"ד:6) אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם. אשרי אדם עוז לו בך. זכאה [p. 289] ב"נ דאתתקף ביה בקב"ה וישוי תוקפיה ביה. יכול כחנניה מישאל ועזריה דאתתקפו ואמרו (דניאל ג':17) הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשזבותנא מגו אתון נורא יקידתא ומן ידך מלכא ישזיב. ת"ח דאי לא ישזיב ולא יתקיים עלייהו קב"ה, אשתכח שמא קדישא דלא יתקדש בעינייהו דכלא כמה דאמרו. אלא כיון דידעו דלא אמרו כדקא יאות אהדרו ואמרו והן לא ידיע להוי לך מלכא, בין ישזיב בין לא ישזיב ידיע להוי לך מלכא די לאלהך ליתנא פלחין. ותנינן דמלה אודעו ליה ליחזקאל ושמעו וקבילו מניה דקב"ה לא יתקיים עלייהו בגין דיקבלון אגרא. וכדין אהדרו ואמרו והן לא ידיע להוי לך מלכא וגו'.

[p. 290] אלא לא יתתקף ב"נ דיימא קב"ה ישזבינני או איהו יעביד לי כך, אבל ישוי תוקפיה ביה בקב"ה דיסייע ליה באינון פקודין דאורייתא ולמיהך בארח קשוט, דכיון דאתי ב"נ לאתדכאה מסייעין ליה ודאי. ובדא יתתקף ביה בקב"ה דאיהו יסייע ליה, ויתתקף ביה דלא ישוי תוקפיה באחרא ובגין כך עוז לו בך.

מסלות בלבבם, דיעביד לביה כדקא יאות בלא הרהורא אחרא אלא כהאי מסלה דאיהי מתיישבא לאעברא בכל אתר דאצטריך הכי נמי.

ד"א אשרי אדם עוז לו בך. עז, כד"א (תהלים כ"ט:11) יי' עז לעמו יתן, בגין דאצטריך ליה לב"נ דיתעסק באורייתא לשמיה דקב"ה, דכל מאן דאתעסק באורייתא ולא אשתדל בה לשמה טב ליה דלא יתברי.

מסלות בלבבם. מאי מסלות, כד"א (שם ס"ח:5) סולו לרוכב בערבות וגו', דהא ההוא אורייתא דאיהו אשתדל בה לארמא ליה לקב"ה ולמעבד ליה חטיבא בעלמא.

[p. 291] ת"ח יעקב כל עובדוי הוו לשמא דקב"ה, ובגין כך קב"ה הוה עמיה תדיר דלא אעדי מניה שכינתא, דהא בשעתא דקרא ליה יצחק לעשו בריה, יעקב לא הוה תמן ושכינתא אודעת לה לרבקה ורבקה אודעת ליה ליעקב.

רבי יוסי אמר תא חזי אי ח"ו בההוא זמנא יתברך עשו, לא ישלוט יעקב לעלמין. אלא מעם קב"ה הוה, וכלא באתריה אתא כדקא חזי.

תא חזי ורבקה אוהבת את יעקב כתיב והא אתמר. ובגין כך שדרת בגיניה דיעקב, אמרה ליה הנה שמעתי את אביך וגו', ועתה בני שמע בקולי וגו'. בההוא זמנא ערב פסח הוה ובעי יצר הרע לאתבערא ולשלטאה סיהרא רזא [קמב ע"ב] דמהימנותא, ועל דא עבדת תרי תבשילין.

רבי יהודה אמר רמז הכא דזמינין בנוי דיעקב לקרבא שני שעירים, חד ליי' וחד לעזאזל ביומא דכפורי. ובגין כך קריבת שני שעירים, חד בגין דרגא דלעילא וחד בגין לכפייא דרגא דעשו ולא ישלוט עליה דיעקב, ועל דא שני גדיי עזים ומתרוייהו טעים יצחק ואכיל.

[p. 292] ויבא לו יין וישת. ויבא לו יין, רמז רמז מאתר רחיק קריב ליה, מההוא אתר דעשו.

רבי אלעזר אמר רמז מההוא יין דכל חדו אשתכח ביה, בגין לחדתא ליה ליצחק דבעי חדוה כדקא בעיין חדוה לחדתא סטרא דליואי, ועל דא ויבא לו יין וישת.

ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וגו'. אלין אינון לבושין דרווח עשו מנמרוד, ואלין לבושי יקר דהוו מן אדם הראשון ואתו לידא דנמרוד ובהו הוה צד צידה נמרוד דכתיב (בראשית י':9) הוא היה גבור ציד לפני יי'. ועשו נפק לחקלא ואגח ביה קרבא בנמרוד וקטל ליה ונסיב אינון לבושין מניה, הה"ד ויבא עשו מן השדה והוא [p. 293] עיף, ואוקמוה כתיב הכא והוא עיף, וכתיב התם (ירמיה ד':31) כי עיפה נפשי להורגים.

ועשו הוה סליק לון לאינון לבושין לגבה דרבקה ובהו הוה נפיק וצד צידה. וההוא יומא לא נטל לון ונפק לחקלא ואתעכב תמן. וכד הוה לביש לון עשו לא הוו סלקין ריחין כלל, כיון דלביש לון יעקב כדין תב אבידה לאתריה וסליקו ריחין, בגין דשופריה דיעקב שופריה דאדם הוה, ובגין כך אהדרו בההיא שעתא לאתרייהו וסליקו ריחין.

אמר רבי יוסי שופריה דיעקב דאיהו שופריה דאדם, והא תנינן דתפוח עקבו דאדם הראשון מכהה גלגל חמה, ואי תימא דכך הוה יעקב.

א"ל רבי אלעזר ודאי הוא. בקדמיתא עד לא חב אדם הראשון לא הוו יכלין כל בריין לאסתכלא בשופריה, כיון דחטא אשתני שופריה ונתמאך רומיה ואתעביד בר מאה אמין.

ות"ח שופריה דאדם הראשון רזא איהו, דמהימנותא עלאה תלייא בההוא שופרא, ובגין כך (תהלים צ':17) ויהי נעם יי' אלהינו עלינו, [p. 294] וכתיב (שם כ"ז:4) לחזות בנועם יי' ולבקר בהיכלו, ודא הוא שופריה דיעקב ודאי, וכלא רזא עלאה איהו.

וירח את ריח בגדיו ויברכהו. ת"ח וירח את ריח הבגדים לא כתיב, אלא ריח בגדיו, כד"א (שם ק"ד:2) עוטה אור כשלמה וגו'.

ד"א וירח את ריח בגדיו ויברכהו, דכיון דאלביש לון סליקו ריחין בההיא שעתא, ועד דארח ריחא דלבושין לא ברכיה, דהא כדין ידע דאתחזי הוא לברכא, דאי לא אתחזי לאתברכא לא סליקו כל הני ריחי בהדיה, הה"ד וירח את ריח בגדיו ויברכהו.

ויאמר ראה ריח בני כריח שדה וגו'. ויאמר, מלה סתים איהו. אית דאמרי שכינתא הות, ואית דאמרי יצחק הוה.

כריח שדה אשר ברכו יי'. מאן שדה, דא שדה דתפוחין, שדה דאבהן עלאין חמידו ליה ומתקנין ליה.

 

[p. 295] ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'. אמר רבי אבא האי קרא אוקמוה. רבי אבא פתח ואמר (תהלים ק"כ:1) שיר המעלות אל יי' בצרתה לי קראתי ויענני. כמה שירין ותושבחן אמר דוד מלכא קמי קב"ה וכלא בגין לאתקנא דרגיה ולעשות לו שם, כד"א (שמואל ב' ח':13) ויעש דוד שם, ושירתא דא אמר כד חמא ליה עובדא דא ליעקב.

רבי אלעזר אמר יעקב אמר שירתא דא, דהא בשעתא דאמר ליה אבוי גשה נא ואמשך בני האתה זה בני עשו, כדין הוה [קמג ע"א] יעקב בעאקו סגי דדחיל דאבוי ידע ליה ואשתמודע קמיה. מה כתיב, ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות. כדין אמר אל יי' בצרתה לי קראתי ויענני.

יי' הצילה נפשי משפת שקר. דא הוא דרגא דעשו שריא ביה דאיהו שפת שקר. מאי שפת שקר, בשעתא דאייתי ההוא חויא לווטין על עלמא ובחכמה ובעקימו אייתי לווטין דאתלטיא עלמא.

ת"ח בשעתא דאמר יצחק לעשו וצא השדה וצודה לי צידה, בה"א ואוקמוה. ונפק עשו בגין דיתברך מיצחק דקאמר ליה ואברככה לפני יי'. דאלו אמר ואברככה ולא יתיר, יאות. כיון דאמר לפני יי', בההיא שעתא אזדעזע כרסי יקרא דקב"ה, אמרה ומה דיפוק [p. 296] חויא מאינון לווטין וישתאר יעקב בהו. בההיא שעתא אזדמן מיכאל ואתא קמיה דיעקב ושכינתא בהדיה, וידע יצחק וחמא לגן עדן בהדיה דיעקב וברכיה קמיה. וכד עאל עשו עאל בהדיה גיהנם, ועל דא ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, דחשב דלא הוה עשו בההוא סטרא. פתח ואמר ואברכהו גם ברוך יהיה.

בגין כך אזדמן יעקב בחכמה ובעקימו דאייתי ברכאן עליה דיעקב דאיהו כגוונא דאדם ואתנטלו מההוא חויא דאיהו שפת שקר, דכמה שקרא אמר וכמה מלי דשקרא עבד בגין לאטעאה ולאייתאה לווטין על עלמא. בגין כך אתא יעקב בחכמה ואטעי לאבוי בגין לאייתאה ברכאן ולנטלא מניה מה דמנע מעלמא, ומדה לקבל מדה הוה, ואיהו עליה כתיב (תהלים ק"ט:17) ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. עליה כתיב (בראשית ג':14) ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, ואשתאר ביה לדרי דרין, ואתא יעקב ונטיל מניה ברכאן. ומן יומוי דאדם אזדמן יעקב לנטלא מההוא חיויא כל הני ברכאן, ואשתאר איהו בלווטין ולא נפק מנייהו.

[p. 297] ודוד אמר ברוח קודשא (תהלים ק"כ:3) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. מה איכפת ליה לההוא חויא בישא דאייתי לווטין על עלמא, כמה דאמרו נחש נושך וממית ולית ליה הנאה מניה.

לשון רמיה, דרמי ליה לאדם ולאתתיה ואייתי בישא עליה ועל כל עלמא. לבתר אתא יעקב ונטל מדיליה כל אינון ברכאן.

חצי גבור שנונים, דא עשו דאגזים ליה ליעקב על אינון ברכאן, כד"א וישטום עשו את יעקב על הברכה וגו'.

ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ, הא מלעילא ומתתא בחבורא חדא.

ורוב דגן ותירוש, הא אוקמוה, אבל כדכתיב (שם ל"ז:25) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. תא חזי נער הייתי גם זקנתי, אוקמוה האי קרא שרו דעלמא אמרו, ובגין כך אמר ורוב דגן ותירוש.

[p. 298] יעבדוך עמים, בזמנא דשליט שלמה בירושלם דכתיב (דה"ב ט':23-24) וכל מלכי הארץ מביאים איש מנחתו.

וישתחוו לך לאומים, בזמנא דייתי מלכא משיחא דכתיב (תהלים ע"ב:11) וישתחוו לו כל מלכים.

רבי יהודה אמר כלא בזמנא דייתי מלכא משיחא כדכתיב וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו.

הוה גביר לאחיך, הוה ולא אמר היה או תהיה, אלא דא רזא עלאה דמהימנותא, דאלין אתוון אנון רזי דמהימנותא, ה' לעילא, ו' באמצעיתא, ה' לבתר בבתריתא. ובגין כך אמר הוה גביר לאחיך, לשלטאה עלייהו ולרדאה לון בזמנא דאתא דוד מלכא.

רבי יוסי אמר כלא איהו בזמנא דייתי מלכא משיחא, דהא בגין דעברו ישראל על פתגמי אורייתא כדין ופרקת עלו מעל צוארך.

ויתן לך האלהים. רבי יוסי אמר כל הני [קמג ע"ב] ברכאן [p. 299] מסטרא דחולקיה דיעקב הוו ומדיליה נטל, ואלין ברכאן הוה קא בעי יצחק לברכא ליה לעשו, ובגין כך עבד קב"ה וגרם ליה ליעקב לנטלא מדיליה.

תא חזי בשעתא דההוא נחש אייתי לווטין על עלמא ואתלטיא, ארעא מה כתיב, (בראשית ג':17) ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו' ארורה האדמה בעבורך, דלא תהא עבדא פירין ואיבין כדקא יאות. לקבל דא ומשמני הארץ. בעצבון תאכלנה. לקבל דא מטל השמים. וקוץ ודרדר תצמיח לך. לקבל דא ורוב דגן ותירוש. בזעת אפך תאכל לחם. לקבל דא יעבדוך עמים, דאינון יעבדון ארעא ויפלחון חקלא, כד"א (ישעיה ס"א:5) ובני נכר אכריכם וכורמיכם. וכלא נטל יעקב דא לקבל דא ומדיליה נטל, וקב"ה גרים ליה ליעקב דיטול הני ברכאן לאתדבקא באתריה וחולקיה ועשו לאתדבקא באתריה וחולקיה.

אמר ר' חזקיה והא חמינן דמשמני הארץ ומטל השמים נטל עשו לבתר, הה"ד הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל.

אמר ר' שמעון לאו הכי, לאו האי כהאי ולא דא כדא, כמה אתפרשאן דרגין. ביעקב כתיב ויתן לך האלהים, ובדא כתיב יהיה. ביעקב כתיב מטל השמים ומשמני הארץ, בעשו כתיב משמני הארץ וטל השמים. [p. 300] דא לאו איהו כדא, דרגין אתפרשן כמה וכמה, בגין דהא ביעקב כתיב ויתן לך האלהים מטל השמים, דא טל עילאה דנגיד מעתיק יומין דאקרי טל השמים, השמים דלעילא, טל דנגיד בדרגא דשמים ומתמן לחקל תפוחין קדישין. ומשמני הארץ, דא ארץ דלעילא ארץ החיים. ובעשו בארעא דהכא לתתא ובשמים דהכא לתתא. יעקב לעילא לעילא, עשו לתתא לתתא.

תו יעקב לעילא ותתא, ועשו לתתא. ואע"ג דכתיב והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך, מהאי דהכא לתתא, אבל לעילא לא כלום דכתיב (דברים ל"ב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו.

תא חזי בשעתא דשרו לנטלא ברכאן דלהון יעקב ועשו, יעקב נטל חולקיה לעילא ועשו נטל חולקיה לתתא.

 

רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא אמר לרבי אלעזר כלום שמעת מאביך אמאי לא אתקיימו ברכאן דברכיה יצחק [p. 301] ליעקב, ואינון ברכאן דבריך יצחק לעשו כלהו אתקיימו.

א"ל כל אינון ברכאן מתקיימי וברכאן אחרנין דברכיה קב"ה ליעקב, אבל מיד יעקב נטל לעילא ועשו נטל לתתא. לבתר כד יקום מלכא משיחא יטול יעקב לעילא ותתא ויתאביד עשו מכלא, דלא יהא ליה חולקא ודוכרנא בעלמא, כד"א (עובדיה א':18) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו', בגין דיתאביד מכלא וירית יעקב תרין עלמין, עלמא דין ועלמא דאתי. ובהאי זמנא כתיב (שם:21) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליי' המלוכה. ההוא מלכו דעשו נטל בהאי עלמא יהא ליה לקב"ה בלחודוי. וכי השתא לאו איהו מקב"ה. אלא אע"ג דשליט קב"ה לעילא ותתא, הא יהב לון לשאר עמין לכל חד וחד חולק ואחסנתא בהאי עלמא לאשתמשא ביה, ובההוא זמנא יטול מכלהו מלכותא ותהא דיליה כלא דכתיב והיתה ליי' המלוכה, ליה בלחודי דכתיב (זכריה י"ד:9) והיה יי' למלך על כל הארץ.

 

ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו. רבי שמעון אמר אך יצא יצא, תרי יציאות הללו למה. אלא [קמד ע"א] חד דשכינתא וחד דיעקב, דהא כד עאל יעקב שכינתא עאלת עמיה וקמי שכינתא אתברך, ויצחק הוה אמר ברכאן ושכינתא [p. 302] אודי עלייהו. וכד נפק יעקב שכינתא נפקת עמיה, הה"ד אך יצא יצא יעקב, תרי יציאות כחד.

ועשו אחיו בא מצידו. מן הציד לא כתיב, אלא מצידו, דאיהו צידה דיליה דלא הוה ביה ברכה, ורוח הקודש צווחה ואמרה (משלי כ"ג:6) אל תלחם את לחם רע עין וגו'.

ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו וגו' יקום אבי. דבוריה הוה בעזות, בתקיפו דרוחא, מלה דלית בה טעמא, יקום אבי. ת"ח מה בין יעקב לעשו. יעקב אמר בכסיפו דאבוי, בענוה. מה כתיב, ויבא אל אביו ויאמר אבי. מאי האי, אלא דלא בעא לאזדעזעא ליה אלא בלשון תחנונים, קום נא שבה ואכלה מצידי. ועשו אמר יקום אבי, כמאן דלא מליל עמיה.

ת"ח בשעתא דעאל עשו עאל עמיה גיהנם, אזדעזע יצחק ודחיל דכתיב ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. כיון דכתיב ויחרד יצחק חרדה, די, אמאי גדולה עד מאד. אלא דלא הוה דחילו ואימתא דנפל עליה דיצחק מיומא דאתברי, ואפי' בההיא שעתא דאתעקד על גבי מדבחא וחמא סכינא עליה, לא אזדעזע כההיא שעתא דעאל עשו וחמא גיהנם דעאל עמיה. כדין אמר בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה, בגין דחמא שכינתא אודי ליה על אינון ברכאן.

ד"א יצחק אמר ואברכהו, נפק קלא ואמר גם ברוך יהיה. כדין אודי קב"ה על אינון ברכאן.

ת"ח כלא אודו על אינון ברכאן עלאי ותתאי, ואפילו איהו חולק עדביה דעשו אודי עלייהו וברכיה איהו ואודי על אינון ברכאן וסלקיה על רישיה לעילא. מנלן, [p. 303] דכתיב (בראשית ל"ב:27) ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. ויאמר שלחני, בגין דאתקיף ביה יעקב. וכי היך יכיל ב"נ דאיהו גופא ובשרא לאתתקפא ביה במלאכא דאיהו רוח ממש דכתיב (תהלים ק"ד:4) עושה מלאכיו רוחות. אלא מכאן דמלאכי שליחי דקב"ה כד אינון נחתין להאי עלמא גלימין ואתגלימו ומתלבשין בגופא כגוונא דהאי עלמא, בגין דהכי אתחזי דלא לשנאה ממנהגא דההוא אתר דאזיל לתמן והא אתמר דמשה כד סליק לעילא מה כתיב, (שמות ל"ד:28) ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, בגין מנהגא דלא לשנאה מההוא אתר דאזיל לתמן. ואינון מלאכין כד נחתו לתתא מה כתיב, (בראשית י"ח:8) והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. וכן הכא האי מלאכא כד נחת לתתא לא אתאבק עמיה דיעקב אלא מגו דהוה אתלבש בגופא כגוונא דהאי עלמא, ועל דא אתאבק יעקב בהדיה כל ההוא ליליא.

תא חזי בגין דשלטנותא דהני לאו איהו אלא בליליא ודאי, בגין כך שלטנותא דעשו לאו איהו אלא בגלותא דאיהו ליליא, ועל דא בליליא אתתקף עמיה דיעקב ואתאבק עמיה, וכד אתא צפרא אתחלש חיליה ולא יכיל, וכדין אתתקף יעקב בגין דיעקב שלטנותיה ביממא. ובגין כך כתיב (ישעיה כ"א:11) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל. [p. 304] דהא כדין שלטנותיה דעשו דאיהו שעיר, בלילה איהו, ובגין כך אתחלש תוקפיה כד אתא צפרא, וכדין ויאמר שלחני כי עלה השחר.

ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. כי אם [קמד ע"ב] תברכני מבעי ליה. מאי כי אם ברכתני, אי אודית לי על אינון ברכאן דברכני אבא ולא תהא מקטרגא לי בגינייהו. מה כתיב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל וגו'. אמאי ישראל, א"ל בעל כרחין אית לן לשמשא לך, דהא אנת אתעטרת בחילך לעילא בדרגא עלאה, ישראל יהיה שמך ודאי.

כי שרית עם אלהים. מאי עם אלהים, ס"ד דעליה הוה אמר. אלא אמר ליה שרית לאתחברא ולאזדווגא עם אלהים בזווגא דשמשא וסיהרא. ועל דא לא כתיב על אלהים, אלא עם אלהים, בחבורא וזווגא חדא.

ד"א ויאמר, כד"א (שמות ט"ו:26) ויאמר אם שמוע תשמע לקול יי' אלהיך, אוף הכא ויאמר [p. 305] לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. כדין אתעטר יעקב בדרגיה למהוי כללא דאבהן. מה כתיב, ויברך אותו שם, דאודי ליה על כלהו ברכאן דברכיה אבוי.

 

ר' שמעון פתח (משלי ט"ז:7) ברצות יי' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. תא חזי כמה אית ליה לבר נש לאתתקנא שבילוי ביה בקב"ה בגין למעבד פקודי דאורייתא. דהא אוקמוה דודאי תרי מלאכין שליחן אית לבר נש מלעילא לאזדווגא בהדיה, חד לימינא וחד לשמאלא, ואינון מזדווגין ביה בבר נש, בכל מה דאיהו עביד אינון משתכחי תמן, וקרינן לון יצר טוב ויצר רע.

אתי בר נש לאתדכאה ולאשתדלא בפקודי דאורייתא, ההוא יצר טוב דאזדווג ביה בבר נש איהו אתתקף על ההוא יצר הרע ואשתלים בהדיה ואתהפיך ליה לעבדא. וכד אהדר בר נש ואזיל לאסתאבא, ההוא יצר הרע אתתקף ואתגבר על ההוא יצר טוב והא אוקימנא. ודאי כד ההוא בר נש אתי לאתדכאה כמה תקיפו אתתקף בר נש כד אתגברא ההוא יצר טוב, כדין אויביו ישלים אתו, דההוא יצר הרע אתכפיא קמיה דיצר טוב. ועל דא אמר שלמה (שם י"ב:9) טוב נקלה ועבד לו. מאי ועבד לו, דא יצר הרע. וכדין כד אזיל בר נש בפקודי אורייתא כדין גם אויביו ישלים אתו, דא יצר הרע.

תא חזי בגין דיעקב אבטח ביה בקב"ה וכל ארחוי הוו לשמיה, על דא אויביו ישלים אתו. ודא סמאל, חילא [p. 306] ותוקפא דעשו, דאשלים עמיה דיעקב, ובגין דאשלים עמיה דיעקב ואודי ליה על אינון ברכאן כדין אשלים עמיה עשו. ועד דאשתלים יעקב לגבי ההוא ממנא דאתפקד עליה, לא אשלים עמיה עשו. בגין כך בכל אתר תוקפא דלתתא תליא בתוקפא דלעילא.

ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי איפה. מאי מי איפה, מי הוא זה מבעי ליה. אלא מי איפה, בגין דקיימא שכינתא תמן כד בריך ליה יצחק ליעקב, ועל דא אמר מי איפה, מאן הוא דקיימא הכא ואודי על אינון ברכאן דברכית ליה. ודאי גם ברוך יהיה, דהא קב"ה אסתכם באינון ברכאן.

רבי יהודה אמר בגין ההיא חרדה דחרד יעקב ליצחק אבוי, אתענש בעונשא דיוסף, דחרד חרדה כהאי בשעתא דאמרו ליה (בראשית ל"ז:32) זאת מצאנו. יצחק אמר מי איפה, באיפה אתענש יעקב דכתיב (שם:16) איפה הם רועים, ותמן יוסף אתאביד ואתעניש יעקב. ואע"ג דקב"ה אסתכם על ידוי באינון ברכאן, איהו אתענש באיפה, איפה הם רועים, ותמן אתאביד מניה ואתענש כל ההוא עונשא.

ויחרד יצחק חרדה גדולה. מאי גדולה. כתיב הכא גדולה, וכתיב התם (דברים י"ח:16) ואת האש הגדולה הזאת לא אראה עוד ולא אמות, דעאל עמיה גיהנם.

[p. 307] עד מאד. מאי עד מאד. כתיב הכא עד מאד, וכתיב התם (בראשית א':31) והנה טוב מאד, דא מלאך המות. כדין אמר מי איפה. [קמה ע"א]

כשמוע עשו את דברי אביו. אמר רבי חייא כמה בישין עבדו אינון דמעין דבכה עשו קמי אבוי דיתברך מניה, בגין דהוה חשיב מלה דאבוי יתיר.

הכי קרא שמו יעקב. קרא שמו ההוא דקרא ליה. אפיק ציצא דרוקא בגין קלנא. הכי נקרא שמו לא כתיב, אלא קרא שמו.

[p. 308] ויעקבני זה פעמים. מהו זה פעמים, פעמים מבעי ליה. אלא מלה חד הוה תרי זמני. בכרתי אהדר ליה זמנא אחרא ברכתי, זה הוה תרי זמנין.

כגוונא דא (בראשית מ"ג:10) כי עתה שבנו זה פעמים. מלה חד תרין זמנין. חד דהא אהדרנא ולא נהוי בכסופא מההוא בר נש, שבנו, בשנו, אנן בכסופא מניה וכבר אהדרנא. כגוונא דא אמר איוב (איוב י"ג:24) ותחשבני לאויב לך. אהדר איוב אויב ואוקמוה (שם ט':17) אשר בשערה ישופני. והכא בכרתי לקח והנה עתה אהדר מלה ונטיל ברכתי.

הן גביר שמתיו לך וגו' ולכה איפה, לית קיימא הכא מאן דאסתכם עלך.

[p. 309] מה אעשה בני. כדין ברכיה בהאי עלמא, ואסתכל בדרגיה ואמר ועל חרבך תחיה, דהא הכי אתחזי לך לאושדא דמין ולמעבד קרבין. ועל דא אמר מה אעשה.

רבי אלעזר אמר ולך איפה מה אעשה. כיון דאמר האי, אמאי בני. אלא אמר ולך איפה מה אעשה, דאנת בדינא ובחרבא ובדמא חזינא לך, ולאחיך בארח שלים. אלא בני, בני ודאי, אנא גרימנא לך בגין דאנת בני. ועל דא על חרבך תחיה, דהכי אתחזי לך.

ואת אחיך תעבוד, ועדיין לא אתקיים דהא לא פלח ליה עשו ליעקב, בגין דיעקב לא בעא ליה השתא, ואיהו אהדר וקרא ליה אדוני אדוני כמה זמני, בגין דאסתכל למרחוק וסליק ליה לסוף יומיא כדקאמרן.

 

רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא. עד דהוו אזלי חמו ליה לרבי ייסא סבא דהוה אזיל בתרייהו. יתבו עד דמטא לגבייהו. כיון דמטא לגבייהו אמרו השתא ארחא מתתקנא קמן. אזלו. אמר רבי חייא עת לעשות ליי'.

פתח רבי יוסי ואמר (משלי ל"א:26) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. פיה פתחה בחכמה, דא כנסת ישראל. ותורת חסד על לשונה, אלין אינון ישראל דאינון לישנא דאורייתא דמשתעי בה יומי ולילי.

[p. 310] פיה פתחה בחכמה, דא ב' דבראשית ואוקמוה. ותורת חסד על לשונה, דא אברהם דביה ברא עלמא וביה משתעי תדיר.

ב' סתים מהאי גיסא ופתיחא מהאי גיסא. סתימא מהאי גיסא, כד"א וראית את אחורי. פתיחא מהאי גיסא בגין לאהדרא אנפהא לגבי עילא, ופתיחא מהאי גיסא בגין לקבלא מלעילא ואיהי אכסדרה לקבלא. ובגין כך קיימא בריש אורייתא ואתמליא לבתר.

פיה פתחה בחכמה, בחכמה ודאי, דכתיב בראשית ברא אלהים. [p. 311] ותורת חסד על לשונה, דהא לבתר משתעי ואמר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור.

פיה פתחה בחכמה, דא ה' דשמא קדישא דכלא בה ואיהי סתים וגליא, כללא דעילא ותתא, רזא דעילא ותתא. פיה פתחה בחכמה, בגין דאיהי סתימא דלא אתיידע כלל דכתיב (איוב כ"ח:21) ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה. וכד שארי לאתפשטא בחכמה דאתדבקת בה ואיהי בגווה אפיקת קלא דאיהי תורת חסד.

פיה פתחה בחכמה, דא ה"א בתראה דאיהי דבור ומלה תליא בחכמה. ותורת חסד על לשונה, דא קול דקיימא על דבור לאנהגא ליה. ותורת חסד על לשונה, דא יעקב [קמה ע"ב] דאיהו על לשונה לאנהגא מלה ולאחתכא לה, דהא לית דבור בלא קול ואוקמוה.

פתח רבי חייא אבתריה ואמר (משלי ח':12) אני חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא. אני חכמה, דא כנסת ישראל. שכנתי ערמה, דא יעקב דאיהו חכים. ודעת מזמות אמצא, דא יצחק דהוה ליה דעת מזמות לברכא לעשו. ובגין דחכמה אשתתף בהדיה דיעקב דאיהו ערמה, ודעת מזמות אמצא, דאתברך יעקב [p. 312] מאבוי ושרו עליה כל אינון ברכאן ואתקיימו ביה ובבנוי לעלם ולעלמי עלמין. מאינון אתקיימו בהאי עלמא, וכלהו יתקיימון לזמנא דמלכא משיחא, דכדין יהון ישראל גוי אחד ועם אחד ליה לקב"ה, הה"ד (יחזקאל ל"ז:22) ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ. וישלטון לעילא ותתא דכתיב (דניאל ז':13) וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי, דא מלכא משיחא דכתיב (שם ב':44) וביומיהון די מלכייא אינון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותא לעם אחרן לא תשתבק, תדק ותסיף כל אלין מלכוותא והיא תקום לעלמיא. ועל דא בעא יעקב דיסתלקון ברכוי לההוא זמנא דאתי ולא נטל לון לאלתר.

פתח רבי ייסא אבתריה ואמר (ירמיה מ"ו:27-28) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יי' כי אתך אני כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. האי קרא אוקמוה, אבל בההיא שעתא דנפק יעקב מקמי אבוי באינון ברכאן, אסתכל בנפשיה, אמר הא אלין ברכאן בעינא לסלקא לון לבתר לאריכו יומין, והוה דחיל ומסתפי. נפק קלא ואמר ואתה אל תירא עבדי יעקב, לא אשבוק לך בהאי עלמא. כי הנני מושיעך מרחוק, לההוא זמנא דאנת סליק לון לאינון ברכאן. ואת זרעך מארץ שבים, דאע"ג דהשתא נטיל ברכוי עשו וישתעבדון בבנך, אנא אפיק לון מידוי וכדין ישתעבדון בנך ביה. ושב יעקב, לאינון ברכאן.

ושב יעקב, דא שכינתא, ושב יעקב ודאי.

[p. 313] ושקט ושאנן, כמה דאוקמוה באינון מלכוותא מבבל ומאדום, דאינהו הוו דאתשעבדו בהו בישראל. ואין מחריד לעלם ולעלמי עלמיא.

אזלו, עד דהוו אזלי א"ר יוסי ודאי כל מה דעביד קב"ה בארעא כלא הוא ברזא דחכמתא וכלא בגין לאחזאה חכמתא עלאה להו לבני נשא, בגין דילפון מההוא עובדא רזין דחכמתא וכלא אינון כדקא יאות. ועובדוי כלהו אורחי דאורייתא, בגין דאורחי דאורייתא אינון אורחי דקב"ה, ולית מלה זעירא דלית בה כמה אורחין ושבילין ורזין דחכמתא עלאה.

ת"ח דהא רבי יוחנן בן זכאי הוה אמר תלת מאה הלכות פסוקות ברזא דחכמתא עלאה בפסוק (בראשית ל"ו:39) ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, ולא גלי לון אלא לרבי אלעזר דהוה עמיה, [p. 314] בגין למנדע דכמה רזין עלאין אינון בכל עובדא ועובדא דאיהי באורייתא ובכל מלה ומלה חכמתא איהי ואורייתא דקשוט. בג"כ אינון מלין דאורייתא מלין קדישין אינון, לאחזאה מינה נפלאות, כד"א (תהלים קי"ט:18) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

ת"ח בשעתא דעקים ההוא חויא לאדם ולאתתיה, דאקריב לאתתא ואטיל בה זוהמא ואתפתא ביה אדם, כדין אסתאב עלמא ואתלטיא בגיניה וגרים מותא לכל עלמא. קיימא עלמא לאתפרעא מניה, עד דאתא אילנא דחיי וכפר על אדם וכפייא ליה לההוא נחש דלא ישלוט לעלמין על זרעא דיעקב. דהא בזמנא דאקריבו ישראל שעיר הוה אתכפיא ההוא נחש ואתהפך לעבדא כמה דאתמר. ועל דא אקריב יעקב לאבוי תרין שעירין, חד לאכפיא לעשו דאיהו שעיר, וחד בגין דרגא דהוה תלי ואתדבק ביה עשו ואתמר.

[p. 315] ובגין כך קיימא עלמא, עד דתיתי אתתא כגוונא דחוה ובר נש כגוונא דאדם ויעקימו ויחכימו [קמו ע"א] ליה לההוא חויא בישא וההוא דרכיב עליה וכלא אתמר.

פתח ואמר ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, והא אתמר, ויעקב איש תם יושב אהלים. איש תם, גבר שלים כתרגומו. יושב אהלים. אמאי איהו תם, בגין דאיהו יושב אהלים, דאחיד לתרין סטרין, לאברהם וליצחק. ועל דא יעקב בסטרא דיצחק אתא לגביה דעשו כמה דאתמר דכתיב (שמואל ב' כ"ב:26-27) עם חסיד תתחסד ועם עקש תתפל. וכד אתא עם ברכאן, בסיועא דלעילא קא אתא, בסיועא דאברהם ויצחק, ובגין חכמתא הוה כמה דאתמר.

ת"ח כד יעקב אתער לגבי סמאל דרגא דעשו וקביל עליה ליעקב ויעקב נצח ליה בכמה סטרין, נצח לחויא בחכמתא ובעקימו ולא אתנצח בר בשעיר. ואע"ג דכלא חד, נצח כמו כן לסמאל בנצחונא אחרא ונצחיה, הה"ד ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יכול לו.

ת"ח זכותיה דיעקב כמה הוה, דאיהו אתא ובעא לאעברא ליה מעלמא, וההוא ליליא הות ליליא דאתברי ביה סיהרא, [p. 316] ויעקב אשתאר בלחודוי דלא הוה עמיה אחרא. ותנן לא יפוק ב"נ יחידאי בליליא וכ"ש בליליא דאתבריאו ביה נהורין, דהא סיהרא איהי חסרא דכתיב יהי מארת, חסר, וההוא ליליא אשתאר בלחודוי. בגין דכד סיהרא חסרא חויא בישא אתתקף ושלטא, וכדין אתא סמאל וקטריג ליה ובעא לאובדא ליה מעלמא. ויעקב הוה תקיף בכל סטרין, בסטרא דיצחק ובסטרא דאברהם דאינון תקיפו דיעקב. אתא לימינא חמא לאברהם תקיף בתקיפו, אתא לשמאלא חמא ליצחק תקיף בדינא קשיא, אתא לגופא חמא ליעקב תקיף מתרין סטרין אלין דסחרן ליה, חד מכאן וחד מכאן. כדין וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, דאיהו אתר לבר מגופא ואיהו חד עמודא דגופא. כדין ותקע כף ירך יעקב.

[p. 317] כיון דאתער צפרא ועבר ליליא, אתתקף יעקב ואתחלש חיליה דסמאל. כדין אמר שלחני, דמטא זמניה לומר שירתא דצפרא ובעא למיזל, ואודי ליה על ברכאן ואוסיף ליה ברכתא אחרא דכתיב ויברך אותו שם.

ת"ח כמה ברכאן אתברך יעקב, חד דאבוי בההוא עקימו ורווח כל אינון ברכאן, וחד דשכינתא דבריך ליה קב"ה כד הוה אתי מלבן דכתיב ויברך אלהים את יעקב, וחד דברכיה ליה ההוא מלאכא ממנא דעשו, וחד ברכה אחרא דברכיה ליה אבוה כד הוה אזיל לפדן ארם דכתיב ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך. בההוא זמנא דחמא יעקב גרמיה בכל הני ברכאן אמר במאן ברכתא מנייהו אשתמש השתא. אמר בחלשא מנייהו אשתמש השתא. ומאן איהי, דא בתרייתא דברכיה אבוה, ואע"ג דאיהי תקיפא אמר לאו איהי תקיפא בשלטנותא דהאי עלמא כקדמאה. אמר יעקב אטול השתא דא ואשתמש בה ואסלק כל אינון אחרנין לזמנא דאצטריך לי ולבנאי בתראי. אימתי, בזמנא דיתכנשון כל עממיא לאובדא לבני מעלמא דכתיב (תהלים קי"ח:10-12) כל גוים סבבוני בשם יי' כי אמילם, סבוני גם סבבוני בשם יי' כי אמילם, סבוני כדבורים דועכו כאש קוצים בשם יי' כי אמילם. הא הכא תלתא לגבי תלתא דאשתארו, חד אינון ברכאן קדמאי דאבוה, תרין אינון ברכאן דברכיה קב"ה, תלת אינון ברכאן דברכיה ההוא מלאכא. אמר יעקב להתם אצטריכו לגבי כל עמין ואומין ולישנין דכל עלמא ואסליק לון להתם, והשתא לגבי דעשו די לי בהאי.

למלכא דהוו ליה כמה לגיונין תקיפין, כמה מארי מגיחי קרבא לאגחא קרבין דזמינין לגבי מלכין תקיפין [קמו ע"ב] לאגחא בהו קרבא. אדהכי [p. 318] שמע על לסטים חד קפחא. אמר הני בני תרעי יהכון תמן. א"ל מכל לגיונין דילך לית אנת משדר התם אלא אלין. אמר לגבי לסטים די באלין, דהא כל לגיונותי ומארי קרבא אסלק לגבי אינון מלכין תקיפין, ביומא דקרבא דאצטריכו לי ליהוו.

אוף הכי יעקב אמר לגבי עשו די לי השתא באלין ברכאן, אבל לההוא זמנא דאצטריכו לבני לגבי כל מלכין ושליטין דכל עלמא אסלק לון. כד ימטי ההוא זמנא יתערון אינון ברכאן מכל סטרין ויתקיים עלמא על קיומיה כדקא יאות, ומההוא יומא ולהלאה יקום מלכותא דא על כל שאר מלכוון אחראן, כמה דאוקמוה דכתיב (דניאל ב':44) תדיק ותסף כל אלין מלכוותא והיא תקום לעלמיא, והיינו ההיא אבנא דאתגזרת מן טורא די לא בידין, כד"א (בראשית מ"ט:24) משם רועה אבן ישראל. מאן אבן, דא כנסת ישראל, כד"א והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים.

ר' חייא אמר מהכא, (ישעיה י':21) שאר ישוב שאר יעקב, אלין ברכאן אחרנין דאשתארו, וכתיב והיה שארית יעקב בגוים, בגוים כלהו ולא בעשו בלחודוי, כטל מאת יי'.

ר' ייסא פתח (מלאכי א':6) בן יכבד אב ועבד אדוניו. בן, דא עשו דלא הוה ב"נ בעלמא דיוקיר לאבוי כמה דאוקיר עשו לאבוי. וההוא יקירו דאוקיר ליה אשליט ליה בהאי עלמא.

[p. 319] ועבד אדוניו, דא אליעזר עבד אברהם ואוקמוה, דהא ב"נ דהוה אתי לחרן בכמה עותרא וכמה מתנן ונבזבן וגמלין טעינן, דלא אמר לבתואל ולבן דאיהו רחימוי דאברהם או ב"נ אחרא דאתי בפיוסא דאברהם, אלא עד לא ימלל מלוי מה כתיב, ויאמר עבד אברהם אנכי, ולבתר אדני אדני, בגין דיוקיר ליה לאברהם. וההוא יקרא וההוא טיבו אוריך ליה לכמה זמנין.

כך עשו, ההוא יקרא דאוקיר ליה לאבוי אוריך ליה כל הני זמנין דישלוט בעלמא דא, ואינון דמעין אוריכו לון לישראל בשעבודא דיליה, עד דיתובון ישראל לקב"ה בבכיה ובדמעין דכתיב (ירמיה ל"א:9) בבכי יבאו ובתחנונים אובילם וגו'. וכדין (עובדיה א':21) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליי' המלוכה.