פרשת ויצא

[p. 320] ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ר' חייא פתח (קהלת א':5) וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. האי קרא אוקמוה, אבל וזרח השמש, דא יעקב כד הוה בבאר שבע. ובא השמש, כד אזל לחרן דכתיב וילן שם כי בא השמש. ואל מקומו שואף [קמז ע"א] זורח הוא שם, דכתיב וישכב במקום ההוא.

ת"ח שמשא אע"ג דנהיר כל עלמא מטלנוי בתרין סטרין אינון, כד"א הולך אל דרום וסובב אל צפון, בגין דדא ימינא ודא שמאלא. ונגיד ונפיק כל יומא [p. 321] מסטרא דמזרח ואזיל לסטרא דדרום ולבתר לסטרא דצפון ומסטרא דצפון לסטרא דמערב, וכדין שמשא אתכניש ואזיל לגבי מערב. נפיק ממזרח ואזיל למערב. נפיק ממזרח דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע, ואזיל למערב דכתיב וילך חרנה.

רבי שמעון אמר נפק מכללא דארעא דישראל דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע, ואזל לרשו אחרא דכתיב וילך חרנה, ארעא דרשו אחרא.

אמר רבי חייא כד אזיל שמשא למערב האי מערב אקרי מקומו דשמשא, כרסייא דיליה, אתר דשריא עליה, הה"ד ואל מקומו שואף זורח הוא שם, דאזיל לגביה לאנהרא עליה ונטיל כל נהורין וכניש לון לגביה. והיינו כמה דתנינן קב"ה אנח תפלי, בגין דנטיל כל כתרין עלאין. ומאן נינהו, [p. 322] רזא דאבא עלאה ורזא דאמא, ואינון תפלין שבראש כמה דתנינן כהן נוטל בראש. ולבתר דנטיל אבא ואמא נטיל ימינא ושמאלא, ואשתכח דנטיל כלא ואשתכח דקב"ה נטיל כלא.

ר' אלעזר אמר תפארת ישראל נטיל כלא, וכד אתמשכא כנסת ישראל לעילא נטלא אוף הכי כלא, עלמא דדכורא, קב"ה, וכן עלמא [קמז ע"ב] דנוקבא דקב"ה. כמה דנפקי כל נהורין מהאי עלמא, הכי נמי נטיל כלא האי עלמא, דהא דא כגוונא דא, ובגין כך באר שבע אקרי.

ת"ח באר שבע האי יובלא, באר שבע אפי' שמטה, וכלא קב"ה דהא דא כגוונא דא. ושמשא לא נהיר אלא מתוך יובלא מבאר שבע, ועל דא ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, דא מערב.

[p. 323] ור' שמעון אמר ויצא יעקב מבאר שבע, דא מערב, שנת השמטה. וילך חרנה, דא שנת ערלה, בגין דנפק מרשו קדישא לרשו אחרא דהוה עריק מאחוי כמה דאתמר. וכד מטא לבית אל דאיהו ברשו קדישא מה כתיב, ויפגע במקום. מאן מקום.

רבי חייא אמר דא הוא מקומו דקאמרן דכתיב ואל מקומו שואף.

וילן שם כי בא השמש, כד"א שואף זורח הוא שם, דהא בגין לאנהרא ליה קא אתא.

ויקח מאבני המקום. אבני המקום לא כתיב, אלא מאבני המקום. אלין אינון אבני יקר, מרגלאן טבאן, דאינון תריסר אבנין עלאין כמה דכתיב שתים עשרה אבנים. ותחות אלין תריסר אלף ורבוון אבני פסילן וכלהו אבנין. בגין כך מאבני המקום ולא אבני המקום. דא הוא מקום דקאמרן.

[p. 324] וישם מראשותיו. מראשותיו דמאן, אלא מראשותיו דההוא מקום. מאי מראשותיו. אי תימא כמאן דשוי תחות רישיה, לא. אלא מראשותיו, לארבע רישי סטרין דעלמא, תלת אבנין לסטר [קמח ע"א] צפון ותלת לסטר מערב ותלת לסטר דרום ותלת לסטר מזרח, וההוא מקום עלייהו לאתתקנא בהו.

וכדין וישכב במקום ההוא. כיון דאתתקן ערסא שכיב ביה. מאן שכיב ביה, שמשא, ועל דא כתיב ביעקב וישב על המטה, דהא ליה אתחזי ולא לאחרא. ועל דא וישכב במקום ההוא, ובגין כך כתיב וזרח השמש ובא השמש.

 

רבי יצחק הוה יתיב יומא חד קמי מערתא דאפיקותא. אעבר חד בר נש ותרין בנין עמיה, והוה אמר חד לחד דא תוקפא דשמשא מסטרא דדרום איהו, ועלמא לא אתקיים אלא על רוח, בגין דרוח איהו קיומא שלימו דכל סטרין, ואלמלא דאיהו קיימא בשלימו לא יכיל עלמא לאתקיימא.

א"ל אחוה זעירא אלמלא יעקב לא אתקיים עלמא. ת"ח בשעתא דייחדו בנוי יחודא דלעילא [p. 325] ואמרו (דברים ו':4) שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, דא הוא שלימו עלאה לאתיחדא ביחודא חד. כדין אתא סבא יעקב אבוהון ונטיל ביתיה ויהביה בחבורא חדא עם אבהן לאתחברא דכר ונוקבא כחדא.

אמר רבי יצחק אשתתף בהדייהו ואשמע מאי קאמרי. אזל בהדייהו.

פתח ההוא בר נש ואמר (תהלים קל"ב:8) קומה יי' למנוחתך אתה וארון עוזך. קומה יי' למנוחתך, כמאן דאמר יקום מלכא לנייחא, לבי נייחא דמשכביה. תרין אינון דאמרו קומה יי', משה ודוד. משה אמר (במדבר י':35) קומה יי' ויפוצו אויביך. דוד אמר קומה יי' למנוחתך. מאי איכא בינייהו. אלא משה כמאן דפקיד לביתיה קאמר, משה פקיד לה לאגחא קרבא לקביל שנאוי. [p. 326] דוד זמין ליה לנייחא כמאן דמזמין למריה, זמין למלכא ולמטרוניתא עמיה, הה"ד קומה יי' למנוחתך אתה וארון עזך, בגין דלא לאפרשא לון.

כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. מכאן אוליפנא דמאן דמזמן למלכא ישני [קמח ע"ב] עובדוי בגין למיהב חדוה למלכא. אי ארחיה דמלכא דחדאן ליה בדיחי הדיוטי, יסדר קמיה בדיחי רופינוס ופרדשכי, ואי לאו איהו, בגין בדיחותא דמלכא.

ת"ח דוד זמין ליה למלכא ולמטרוניתא לנייחא. מה עבד, שני בדיחי מלכא בגין רופינוס. ומאן נינהו, דכתיב כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. וחסידיך ירננו, ולוייך ירננו מבעי ליה, דהא לית רנה ושירה בר מינייהו ואינון בדיחי מלכא, והשתא דוד דזמין ליה לנייחא עבד כהני וחסידי דלהוו בדיחי מלכא. א"ל קב"ה לאו הכי. א"ל כד אנת בהיכלך את עביד רעותך, השתא [p. 327] דזמינא לך ברעותי קיימא מלה לאקרבא אלין דאינון חשיבי יתיר, אע"ג דלאו ארחייהו בהאי.

מכאן אוליפנא דמאן דאיהו בביתיה יסדר אורחיה ועובדוי כרעותיה, אי מזמנין ליה יעביד רעותא דאושפיזיה כמה דמסדר עלוי, דהא דוד אחלף ליואי וסדר כהני וקב"ה אוקים מלה כרעותיה.

אמר דוד בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך, סדורא דקא סדרנא לא יתוב לאחורא. א"ל קב"ה דוד חייך אפילו במאנין דילי לא אשתמש אלא במאנין דילך. ולא זז קב"ה מתמן עד דיהב ליה נבזבן ומתנן דכתיב (תהלים קל"ב:11) נשבע יי' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך.

אתא רבי יצחק ונשקיה, אמר אי לא אתינא האי ארחא אלא למשמע דא דיי.

פתח חד בריה ואמר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, היינו דכתיב (בראשית ב':24) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו.

ד"א ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, רמז כד נפקו ישראל מבי מקדשא ואתגלו ביני עממיא, כד"א (איכה א':6) ויצא מן בת ציון כל הדרה, וכתיב גלתה יהודה מעוני.

פתח זעירא ואמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וגו'. מאי ויפגע במקום. מלכא דאזיל [p. 328] לבי מטרוניתא בעי למפגע לה, בגין דלא תשתכח גביה כהפקירא. ולא עוד אלא דאפילו אית ליה ערסי דדהבא וכסתותי מרקמאן באפלייטא, לא יבית בהו, ואי איהי מתקנא ערסא בארעא ובקסטירא דתיבנא, ישבוק דידיה ויבית בהו למיהב לה נייחא. כמה דאוליפנא הכא, דכיון דאזל לגבה מה כתיב, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא, בגין למיהב לה נייחא, דאפילו אבני ביתה רחימין קמיה למיבת בהו.

בכה רבי יצחק וחדי, אמר מרגלאן אלין תחות ידייכו ולא אזיל בתרייכו.

אמרו ליה את זיל אורחך, ואנן ניעול למתא להלולא דהאי ברי.

אמר רבי יצחק השתא אית לי למהך ארחי. [קמט ע"א] אזיל ליה וסדר מלין קמיה דרבי שמעון.

אמר רבי שמעון ודאי שפיר קאמרו וכלא בקב"ה אתמר. [p. 329] אמר מלין אלין מבני בנוי דרבי צדוק חלשא נינהו. מאי טעמא אקרי חלשא, דארבעין שנין אתעני על ירושלם דלא יתחרב ביומוי, והוה פריש על כל מלה ומלה דאורייתא רזין עלאין ויהיב בהו ארחא לבני עלמא לאתנהגא בהו.

אמר רבי יצחק לא הוו אלא יומין זעירין עד דאערענא בההוא בר נש ובריה זעירא עמיה. אמינא ליה אן הוא ברך אחרא.

א"ל עבידנא ליה הלולא ואשתאר בדביתהו. כיון דאשתמודע בי א"ל חייך דלא זמינא לך להלולא דברי בגין תלת מלין. חד דלא ידענא בך ולא אשתמודענא לך, דהכי מזמנין ליה לבר נש כפום יקריה ודילמא אנת גברא רבא ואפגים יקרך. וחד דילמא אנת אזיל ארחך בבהילו ולא אטרח עלך. וחד דלא תכסיף קמי אנשי חבורא, דאורחא דילן כל אינון דאכלי לפתורא דחתן וכלה כלהו יהבי נבזבן ומתנן לון.

אמינא ליה קב"ה ידין לך לטב. אמינא ליה מה שמך. א"ל צדוק זוטא.

בההוא שעתא אוליפנא מניה תליסר רזין באורייתא ומן בריה תלת, חד בנבואה ותרין בחלמא. ואמר מה בין נבואה לחלמא. נבואה בעלמא דדכורא איהו וחלמא בעלמא דנוקבא, ומהאי להאי בשיתא דרגין נחתא. נבואה בימינא [p. 330] ובשמאלא, חלמא בשמאלא, וחלמא מתפרשא לכמה דרגין לתתא. בגין כך חלמא איהו בכל עלמא, אבל כפום דרגיה הכי חמי, כפום בר נש הכי דרגיה. נבואה לא אתפשט אלא באתריה.

תא חזי כתיב ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. פתח ואמר (יחזקאל א':3) היה היה דבר יי' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד יי'. היה היה, נבואה לשעתא היתה דאצטריך על גלותא, בגין דשכינתא נחתת בהו בישראל בגלותא, [p. 331] וחמא יחזקאל מה דחמא לפום שעתא, ואע"ג דלא אתחזי ההוא אתר להאי, בגיני כך היה היה. מאי היה היה. אלא היה לעילא, היה לתתא, דכתיב סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, נטיל לעילא ונטיל לתתא. היה היה, חד לעילא וחד לתתא.

תא חזי האי סלם בתרי עלמין אתתקף, בעילא ותתא. בארץ כשדים על נהר כבר. בארץ כשדים, באתר דגלותא שריא ביה, ועכ"ד על נהר כבר. מאי נהר כבר, אלא דהוה כבר מקדמת דנא, דשכינתא [קמט ע"ב] שריא עלוי דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. ודא הוא נהרא חד מאינון ארבע נהרין, ובגין דשריא עלוי מקדמת דנא והוה עלוי כבר, שריא ביה השתא ואתגלי ליה ליחזקאל.

תא חזי ויחלום. וכי יעקב קדישא דאיהו שלימא דאבהן בחלמא אתגלי עלוי, ובאתר דא קדישא דלא חמא אלא חלמא. אלא יעקב בההוא זמנא לא הוה נסיב ויצחק הוה קיים. [p. 332] ואי תימא והא לבתר דאתנסיב כתיב (בראשית ל"א:10) וארא בחלום. תמן אתר גרים ויצחק הוה קיים, ועל דא כתיב ביה חלום. ולבתר דאתא לארעא קדישא עם שבטין ואשתלים בהון עקרת הבית ואם הבנים שמחה, כתיב וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו, וכתיב (שם מ"ו:2) ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה. הכא לא כתיב ביה חלום, דהא מדרגא עילאה אחרא הוה.

ת"ח חלמא איהו ע"י דגבריאל דאיהו לתתא בדרגא שתיתאה מנבואה. מראה על ידא דדרגא דההוא חיה דשלטא בליליא. ואי תימא הא כתיב (דניאל ח':16) גבריאל הבן להלז את המראה. הכי הוא ודאי, דמראה מלוי סתימין יתיר ובחלמא פריש יתיר ופריש סתימין דמראה, ועל דא אתפקד גבריאל דיפריש מלוי דמראה דאיהו סתים יתיר.

ועל דא כתיב במראה וירא, וארא. מאי טעמא, בגין דמראה איהו כהאי מראה דאתחזי כל דיוקנין בגויה. בגיני כך וארא, אחמית דיוקני באל שדי דאיהו מראה דאחמי דיוקנא אחרא בגויה וכל דיוקנין עלאין ביה אתחזון.

[p. 333] בגיני כך יעקב בההוא זמנא כתיב ויחלום והנה סלם מוצב ארצה. מהו סלם, דרגא דשאר דרגין ביה תליין.

וראשו מגיע השמימה, הכי הוא לאתקשרא בהדיה. וראשו מגיע השמימה. מאן ראשו, ראשו דההוא סלם. ומאן איהו, דא דכתיב ביה (בראשית מ"ז:31) ראש המטה, בגין דאיהו ראש להאי מטה ומניה נהיר. מגיע השמימה, בגין דאיהו סיומא דגופא וקאים בין עלאה ותתאה, כמה דברית סיומא דגופא וקאים בין ירכין וגופא, ועל דא מגיע השמימה.

והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אלין ממנן דכל עמין דאינון סלקין ונחתין בהאי סלם. כד ישראל חטאן מאיך האי סלם וסלקין אינהו, וכד ישראל מכשרן עובדייהו אסתלק האי סלם וכלהו נחתין לתתא ואתעבר שולטנותא דילהון. הא כלא בהאי סלם קיימא. הכא חמא יעקב בחלמיה שלטנותא דעשו ושלטנותא דשאר עמין.

ד"א והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. במאן, בההוא ראשו דההוא סלם. דכד אסתלק ראשו [p. 334] מניה, סלם אתכפיא וסלקין כלהו, וכד אתחבר ראשו בהדיה, סלם אסתלק וכלהו נחתין. וכלא חד מלה.

כתיב (מלכים א' ג':5) וירא אלהים אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אליו שאל מה אתן לך. ואי תימא הכא בחלום וכי מה [קנ ע"א] רשו אית לחלום בהאי. אלא הכא אתכליל דרגא בדרגא, דרגא עלאה בדרגא תתאה, בגין דעד כען שלמה לא הוה שלים, כיון דאשתלים כתיב (מלכים א' ה':26) ויי' נתן חכמה לשלמה, וכתיב (שם:10) ותרב חכמת שלמה, דקיימא סיהרא באשלמותא ובי מקדשא אתבני, וכדין הוה חמי שלמה עינא בעינא חכמתא ולא אצטריך לחלמא.

לבתר דחטא אצטריך ליה לחלמא כקדמיתא, ועל דא כתיב (שם י"א:9) הנראה אליו פעמים. וכי פעמים הוה ולא יתיר. אלא סטרא דחלמא הוה פעמים, סטרא דחכמתא כל יומא. ועם כל דא סטרא דחלמא יתיר על כל שאר בני נשא, בגין דאתכליל דרגא בדרגא, מראה במראה. והא השתא בסוף יומוי חשוך יתיר, ודא בגין דחטא וסיהרא קיימא לאתפגמא. מאי טעמא, בגין [p. 335] דלא אתנטיר ברית קדישא באשתדלותיה בנשים נכריות. ודא הוא תנאי דאתני קב"ה בדוד דכתיב (תהלים קל"ב:12) אם ישמרו בניך בריתי וגו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך. מאי עדי עד, היינו דכתיב (דברים י"א:21) כימי השמים על הארץ. ובגין דשלמה לא נטר האי ברית כדקא יאות שריא סיהרא לאתפגמא, ועל דא בסופא אצטריך חלמא, וכן יעקב אצטריך ליה לחלמא כדקאמרן.

והנה יי' נצב עליו. הכא חמא קשורא דמהימנותא כחד. נצב עליו כד"א נציב מלח, תלא, דכל דרגין קיימין כלהו כחד על ההוא סלם לאתקשרא כלא בחד קשרא, ובגין דאתיהיב ההוא סלם בין תרין סטרין, הה"ד אני יי' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, אלין אנון תרין סטרין בימינא ושמאלא.

ד"א והנה יי' נצב עליו, עליה דיעקב, למהוי כלא רתיכא קדישא, ימינא ושמאלא ויעקב בגוייהו וכנסת ישראל לאתקשרא בינייהו, הה"ד אני יי' אלהי אברהם [p. 336] אביך ואלהי יצחק הארץ. מנלן דיעקב באמצעיתא, משמע דכתיב אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, ולא כתיב אלהי יצחק אביך, דכיון דאתקשר ביה באברהם אשתכח דאיהו באמצעיתא. ולבתר הארץ אשר אתה שוכב עליה, הא כלא רתיכא חדא קדישא. והכא חמא דיהוי שלימו דאבהן.

תא חזי אלהי אברהם אביך, דכיון דאמר אברהם אביך ודאי איהו באמצעיתא. ואלהי יצחק. הכא אתרמיז דקשיר לתרין סטרין ואחיד לון. קשיר לסטרא חד דכתיב אברהם אביך, וקשיר לסטרא אחרא דכתיב ואלהי יצחק, תוספת וא"ו לגבי דיצחק לאשתכחא דיעקב אחיד לתרין סטרין.

ועל דיעקב לא אתנסיב לא אתמר באתגליא יתיר, ואתמר באתגליא למאן דידע אורחוי דאורייתא. לבתר דאתנסיב ואוליד אתמר ליה באתגליא, הה"ד (בראשית ל"ג:20) ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל. מהכא אוליפנא [p. 337] מאן דלא אשתלים לתתא לא אשתלים לעילא. שאני יעקב דאשתלים אבל לא באתגליא.

ואי תימא דאשתלים בההיא שעתא, לא. אלא חמא דישתלים לבתר זמנא. ואי תימא הא כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך. אלא אשגחותא דקב"ה ונטירו דיליה לא אשתביק מניה דיעקב לעלמין בכל מה דאצטריך ליה בהאי עלמא, אבל בעלמא עלאה לא עד דאשתלים.

ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. מאי ואנכי לא ידעתי, וכי תווהא הוא דלא ידע. אלא ואנכי לא ידעתי, כד"א (שמואל א' י"ג:12) ופני יי' לא חליתי. אמר וכי כל האי אתגלי לי ולא אשתדלנא למנדע אנכי ולמיעל תחות גדפוי דשכינתא למהוי שלים.

ת"ח כתיב (בראשית כ"ה:22) ותאמר אם כן למה זה אנכי. כל יומא ויומא חמאת רבקה נהורא דשכינתא [קנ ע"ב] במשכנא וצליאת תמן. כיון דחמאת עאקו דילה במעהא מה כתיב, ותלך לדרוש את יי', נפקת מדרגא דא לדרגא אחרא. בגיני כך כתיב למה זה אנכי, ובגין כך אמר יעקב כל כך חמינא ואנכי לא ידעתי, בגין דהוה בלחודוי ולא עאל תחות גדפוי דשכינתא.

[p. 338] מיד ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. מלה לתרין סטרין איהו. מה נורא המקום הזה, חד על ההוא מקום דקאמר בקדמיתא, וחד על דא את קיימא קדישא דלא בעיא לאתבטלא. ואע"ג דאינהו תרי סטרי חד הוא. אמר אין זה כי אם בית אלהים, אין זה למהוי בטיל, אין זה לאשתכחא בלחודוי. קיומא דיליה לאו איהו אלא בית אלהים, לאשתמשא ביה ולמעבד ביה פירין ולארקא ביה ברכאן מכל שייפי גופא, דהאי הוא תרעא דכל גופא, הה"ד וזה שער השמים, דא תרעא דגופא ודאי, תרעא איהו לארקא ברכאן לתתא, אחיד לעילא ואחיד לתתא. אחיד לעילא דכתיב וזה שער השמים, אחיד לתתא דכתיב אין זה כי אם בית אלהים. ועל דא ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, ובני נשא לא משגיחין ביקרא דיליה למהוי ביה שלים לעילא ותתא.

[p. 339] אתא אבוי ונשקיה.

אמר רבי יצחק כד מלין אינון שמענא מפומיה בכינא, אמינא בריך רחמנא דלא בטיל מעלמא חכמתא עלאה.

אזילנא עמהון תלת פרסי עד דעאלנא עמהון למתא. לא ספיקו למיעל עד דשדך ההוא בר נש לבריה. אמר מיליך לא יהון לבטלא.

אמינא הא דאמר רבי שמעון דמלין אלין כלהו ברזא דחכמתא ולאחזאה מלין אחרנין. כד סדרנא מלין קמיה דרבי שמעון אמ' לא תימא דמלין דינוקא נינהו. אלין מלין עילאין נינהו, וכולהו ברזא דחכמתא רשימין.

 

וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה וגו'. אמר רבי יהודה כיון דכל האי אבטח ליה קב"ה, אמאי לא האמין, דאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו'. אלא אמר יעקב חלמא חלמנא, וחלמין מנייהו קשוט ומנייהו לא קשוט, ואי יתקיים הא ידענא דחלמא דקשוט הוא, ועל דא אמר אם יהיה אלהים עמדי, כמה [p. 340] דחלמנא, והיה יי' לי לאלהים, אנא אהא משיך ברכאן ממבועא דכלא לאתר דא דאקרי אלהים.

תא חזי ישראל דאיהו באמצעיתא כלא נטיל, נטיל הוא בקדמיתא ממקורא דכלא ולבתר דמטי ליה מניה נגיד ואמשיך להאי אתר, משמע דכתיב והיה יי' לי בקדמיתא, ולבתר כלא לאלהים. כמה דאלהים יהא נטיר לי ועביד לי כל אלין טבאן, אוף אנא אהא משיך ליה מאתר דילי כל אינון ברכאן ואתחבר קשרא דכלא ביה. אימתי, ושבתי בשלום אל בית אבי, כד אהא יתיב בדרגא דילי ואהא יתיב בדרגא דשלום לתקנא בית אבי, ושבתי בשלום דייקא, כדין והיה יי' לי לאלהים.

ד"א ושבתי בשלום אל בית אבי, דתמן הוא ארעא קדישא, תמן אשתלים והיה יי' לי. באתר דא אסלק מדרגא דא לדרגא אחרא כדקא יאות ותמן אפלח פולחניה.

[p. 341] רבי חייא פתח (תהלים ס"ה:4) דברי עונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם. האי קרא קשיא דלאו סופיה רישיה ולאו רישיה סופיה. אלא דוד בעא על גרמיה ולבתר בעא על כלא. דברי עונות גברו מני. אמר דוד אנא ידענא בגרמי דחבנא, אבל כמה חייבין אינון בעלמא דאתגברו חובייהו עלייהו יתיר מני. הואיל וכן לי [קנא ע"א] ולהון פשעינו אתה תכפרם.

תא חזי בשעתא דחובין סגיאין בעלמא אינון סלקין עד ההוא אתר דההוא ספר דחייביא אתפתח, כד"א (דניאל ז':10) דינא יתיב וספרין פתיחו. וההוא ספר לעילא מרישיה דדוד איהו, ובגין כך דברי עונות גברו מני, ועל דא פשעינו אתה תכפרם. יעקב בגין כך לא הימין. אי תימא דלא הימין ביה בקב"ה, לא. אלא דלא הימין ביה בגרמיה, דילמא יחוב וההוא חובא ימנע לי דלא יתוב בשלם ויסתלק נטירו מניה, ובגין כך לא הימין ביה בגרמיה.

והיה יי' לי לאלהים. אפי' רחמי כד איתוב בשלם אשוי לקבלי לדינא, בגין דאפלח קמיה תדירא.

אמר ר' אחא אמר יעקב השתא לא אצטריכנא לדינא. כד איתוב לבי אבא אתכלילנא בדינא ואתקשר ביה.

[p. 342] אמר רבי יוסי לאו הכי, אלא אמר השתא אם יהיה אלהים עמדי, דינא אצטריכנא לנטרא לי עד דאיתוב בשלם לבי אבא. כיון דאיתוב בשלם אכלילנא רחמי בדינא ואתקשר בקשורא מהימנא לאכללא כלא כחד.

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים, דהא כדין יהא כלא קשורא חדא והאי אבן אתברכא מימינא ומשמאלא, אתברכא מעילא ומתתא בגין דאתן מעשרא מכלא.

אמר רבי אבא הא כתיב ויקח מאבני המקום, ואי תימא דאבנא עילאה דא, כמה אבנין לאתר מותבא למשרי עלייהו, והא כתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. בגין דאמר אין זה כי אם בית אלהים. הכא ארים לה קמא עלאה, בגין דתלה כל שבחא דזה בה, דאין זה לקיומא לתתא כי אם בית אלהים. ושפיר, ועל דא אשר שמתי מצבה כתיב.

יהיה בית אלהים, לעלמין. בית אלהים, בית יי' מבעי ליה, כד"א לכונן את בית יי', וכן (תהלים קכ"ב:1) בית יי' נלך. אלא אתר דבי דינא איהו מתרין סטרין עלאין, מסטרא דיובלא דאיהו אלהים חיים ומסטרא דיצחק.

[p. 343] אמר רבי אלעזר יובלא אע"ג דדינין מתערין מיניה וכלהו רחמי ודינין, כל חירו מינה נפקי והוא חדוותא דכלא. אלא בית אלהים, סטרא דדינא קשיא. אי לטב, בסטרא דשמאלא אתער ביה רחימותא, כד"א שמאלו תחת לראשי. אי לביש, בסטרא דשמאלא אתער ביה דינא קשיא, כד"א מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ. ודאי בית אלהים.

רבי שמעון אמר בית אלהים היינו דכתיב קרית מלך רב. אית מלך ואית מלך. ודאי עלמא עלאה מלך רב איהו, ודא קרית מלך רב אקרי.

 

רבי חייא ורבי חזקיה הוו יתבי תחות אילני חקל אונו. אדמוך רבי חייא, חמא ליה לאליהו. אמר ליה מקסטוטירא דמר חקלא נהיר.

[p. 344] אמר השתא אתינא לאודעא דירושלם קריב איהו לאתחרבא וכל אינון קרתין דחכימיא, בגין דירושלם דינא איהו ועל דינא קיימא ועל דינא אתחרב. והא אתיהיב רשו לסמאל עלה ועל תקיפי עלמא, ואתינא לאודעא לחכימיא דילמא יורכון שני ירושלם, דהא כל זמנא דאורייתא אשתכח בה היא קיימא, בגין דאורייתא היא אילנא דחיי דקיימא עלה. כל זמנא דאורייתא לתתא אתער אילנא דחיי לא אעדי לעילא, פסק אורייתא לתתא אילנא דחיי אסתלק מינה. ועל דא כל זמנא דחכימיא יחדון בה באורייתא לא יכיל סמאל בה, דהא כתיב הקול קול יעקב. הקול, דא היא אורייתא עלאה דאקרי קול יעקב. בעוד דהאי קול לא פסק דבור שלטא ויכלא, ועל דא לא אצטריך אורייתא לתתא למפסק.

[p. 345] אתער [קנא ע"ב] רבי חייא ואזל ואמר מלה לחכימיא.

אמר רבי ייסא כלא ידעין דא והכי הוא דכתיב (תהלים קכ"ז:1) אם יי' לא ישמר עיר, אלין אנון דמשתדלין באורייתא, קרתא קדישא קיימא עלייהו ולא על גברין תקיפין דכל עלמא, היינו אם יי' לא ישמר עיר שוא שקד שומר.

 

וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה. ר' יהודה פתח (שם ג':1) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. האי קרא אתערו ביה חבריא, אבל מזמור לדוד, אמאי קאמר שירה, אי בגין דבריה איהו דהוה קם עליה, קינה יתיר מבעי ליה, דהא באיש מדיליה זעיר מדאחרא סגי. אלא מזמור לדוד, אמר שירה והכי בעיא. חד דחשיב דקב"ה סליק ליה חוביה לההוא עלמא, כיון דחמא דהכא בעי למגבי מניה [p. 346] חדי. תו חמא דעילאי מיניה בעלמא דקא ברחו וכלהו בלחודייהו. יעקב ברח דכתיב (הושע י"ב:13) ויברח יעקב שדה ארם, וערק בלחודוי. משה ערק דכתיב (שמות ב':15) ויברח משה מפני פרעה, וברח בלחודוי. ודוד דהוה בורח, כל אינון שולטני ארעא וכל אינון גיברי ארעא ורישיהון דישראל כלהו ערקין עמיה וסחרין ליה מימינא ומשמאלא לנטרא ליה מכל סטרין. כיון דחמא שבחא דא אמר שירתא.

ואמר רבי יהודה כלהו אערעו בהאי באר, ודוד אמאי לא אערע ביה. אלא דוד מארי דבבו הוה לקבליה בההוא זמנא, ובגין כך לא אערע ביה. יעקב ומשה בחדוה קביל לון האי באר ובעא לאתקרבא בהדייהו, ועל דא כיון דחמא לון האי באר סליקו מיא לגבייהו, כאתתא דחדיאת עם בעלה.

ואי תימא הא אליהו ברח ולא אערע ביה, אמאי. אלא אליהו לתתא מן באר הוה ולא לעילא כמה דהוו משה ויעקב, ובגין כך [p. 347] מלאך איהו ועביד שליחותא, ובגין דיעקב ומשה לעילא אינון מן באר, באר חדי לגבייהו וסליק לקבלא לון, כאתתא דחדיאת בבעלה ומקבלא ליה.

וירא והנה באר בשדה. רזא איהו דחמא האי באר לעילא, דא כגוונא דא.

כתיב שלשה עדרי צאן רובצים עליה. אי אינון [קנב ע"א] שלשה, אמאי כתיב ונאספו שמה כל העדרים. אלא אינון שלשה, דרום מזרח צפון, דרום מהאי סטרא וצפון מהאי סטרא ומזרח בינייהו, ואלין קיימין על האי באר ואחידן ליה ומליין ליה. מאי טעמא, בגין כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, היינו דכתיב (תהלים ק"ד:11) ישקו כל חיתו שדי.

ונאספו שמה כל העדרים, היינו דכתיב (קהלת א':7) כל הנחלים הולכים אל הים.

וגללו את האבן, מעבירין מינה תקיפו דדינא קשיא, ההוא דגליד וקריש מימין, דכדין אקרי אבן ולא נפקי מייא לבר. וכד אינון נחלין אתיין [p. 348] אתתקף דרום ולא יכלא צפון למקרש מיין, כהאי נהרא כד מימוי סגיאין לא גלידין וקרשי מיא כנהרא דמימוי זעירין. ועל דא כד אינון נחלין אתיין אתתקף דרום דאיהו ימינא ומיין אשתריין ונגדין ואשקיין עדרייא כמה דאמרן דכתיב ישקו כל חיתו שדי.

והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, בגין דעלמא אצטריך דינא דילה, ותהוי בדינא לאוכחא ביה חייביא.

ת"ח כד הוה יתיב על בירא וחמא מיא דסלקין לגביה, ידע דתמן תזדמן ליה אתתיה. וכן במשה כד הוה יתיב על בירא וחמא מיא דסלקין לגביה, ידע דאתתיה אזדמנת ליה תמן, והכי הוה ליה ליעקב דתמן אזדמינת ליה אתתיה, כמה דכתיב עודנו מדבר עמם ורחל באה ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וגו'. משה דכתי' (שמות ב':17) ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען, ותמן אזדמנת ליה צפורה, [קנב ע"ב] בגין דההוא באר גרמא לון.

ת"ח האי באר, שבע זמנין כתיב בפרשתא דא, בגין דאיהו רמז לשבע והכי אקרי באר שבע, באר דאדכר שבע זמנין בפרשתא דכתי' וירא והנה באר בשדה, כי מן הבאר ההיא, והאבן גדולה על פי הבאר, וגללו את האבן מעל פי הבאר, והשיבו את האבן על פי הבאר, עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר, ויגל את האבן מעל פי הבאר. הא שבעה, ודאי הכי הוא.

[p. 349] במשה לא כתיב אלא זמנא חדא דכתיב וישב בארץ מדין וישב על הבאר, בגין דמשה אתפרש מכל וכל מביתא דלתתא, ויעקב לא אתפרש כלל. במשה חד, כמה דכתיב (שיר ו':6) אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה. ובגין כך משה מאריה דביתא הוה ואסתלק לעילא. במשה כתיב וישב על הבאר, ביעקב כתיב וירא והנה באר בשדה, ולא כתיב וישב על הבאר.

 

ד"א ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. רבי אבא פתח (תהלים ק"ו:3) אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. אשרי שומרי משפט. זכאין אינון ישראל דקב"ה יהב לון אורייתא דקשוט לאשתדלא בה יממא ולילי, דהא כל מאן דאשתדל באורייתא אית ליה חירו מכלא, חירו מן מותא דלא יכלא לשלטאה עליה והא אוקמוה, בגין דכל מאן דאשתדל באורייתא ואתאחיד בה אתאחיד באילנא דחיי, ואי ארפי גרמיה מאילנא דחיי הא אילנא דמותא שריא עלוי ואתאחיד ביה, הה"ד [p. 350] (משלי כ"ד:10) התרפית ביום צרה צר כחכה. התרפית, אי ארפי ידוי מאורייתא, ביום צרה צר כחכה. מאי צר כחכה, צר כח כה, דהא איהו תדיר לימינא ונטירו דיליה תדיר על ב"נ כד אזיל באורחי דאורייתא, וכדין דחי ליה לרע לבר דלא יקרב לגביה דב"נ ולא יכיל לקטרגא ליה, וכד ב"נ אסטי מאורחי דאורייתא ואתרפי מינה כדין צר כח כה, בגין דההוא רע דאיהו שמאלא שליט עליה דבר נש ודחי ליה להאי כה לבר עד דדחיק ליה אתר בעקו.

ד"א צר כחכה, דכד איהו ב"נ אחיד בה באורייתא אתרחים לעילא ואתרחים לתתא, ורחימא דקב"ה הוי, כד"א (שמואל ב' י"ב:24) ויי' אהבו, דהוי רחימא דקב"ה ורחים ליה, וכד ב"נ אסטי אורחי דאורייתא כדין צר כח כה, צר דיליה ומארי דבבו איהו לגביה, ושליט עלוי ההוא דאקרי רע, עד דמקטרג ביה בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

ת"ח האי רע דאיהו יצר הרע שליט על עלמא בכמה סטרין, וכמה שלטנו אית ליה בעלמא, ואיהו חויא תקיפא דחב ביה אדם וכשלין ביה בני עלמא ומשכי ליה עלייהו עד דאפיק לון נשמתא.

ות"ח כד איהו שליט שליט על גופא, וכיון דעל גופא שליט נשמתא נפקא מיניה מיד, בגין דגופא סאיב ונשמתא סלקא. [p. 351] ולא שליט עליה עד דנטיל רשו. וכמה אינון דאתיין מסטריה ושלטין על עלמא. והא תנינן דכל עובדין דעלמא דאתעבידו שלטי בהו, ואית ליה ממנן ושמשין, כלהו שלטין בעובדין דעלמא.

ועל דא איהו קץ דשמאלא, והא אוקמוה דאית קץ לימינא ואית קץ לשמאלא, והאי קץ דשמאלא איהו קץ כל בשר, קץ כל בשר אקרי, קץ כל רוחא לא אקרי. ורזא דמלה דא איהו קץ כל בשר ודא איהו קץ כל רוחא, דא קץ על בשרא ודא על רוחא. בגין כך דא פנימי ודא חיצון, דא ימינא ודא שמאלא, דא קדישא ודא מסאבא והא אוקמוה.

ות"ח רזא עלאה קדישא דמהימנותא, רזא דעלמא דדכורא ועלמא דנוקבא, וכל קדושא דקדושין וכל רזי דמהימנותא מהכא נפקו, וכל חיין וכל חירו וכל טבין וכל [קנג ע"א] נהורין מהכא אינון, וכל ברכאן וטלי נדבאן ורחימו דרחימותא כלא מסטרא דא, רזא דדרום.

מסטרא דצפון מתפשטי דרגין לתתא עד דימטא לתתא, קסטופא דדהבא בסטרא מסאבא, לכלוכא דמסאב ואחיד להאי לעילא ואחיד [p. 352] לתתא. והכא מזדווגי דכר ונוקבא כחדא, ואינון רוכב נחש, רזא דדכר ונוקבא, ורזא דא עזאזל. ומהכא מתפרשי דרגין, ונפקין כמה סטרין לעלמא דמתפשטין מהכא ושלטין על עלמא, וכלהו סטרי מסאבא ורברבין ממנן גו עלמא.

תא חזי עשו כד נפק לעלמא נפק כוליה סומקא כורדא, בשערא כגוונא דשעיר, ומתמן אלופין ממנן תריסין דשלטין בעלמא והא אוקמוה.

תא חזי אשרי שומרי משפט, דנטרי למהימנותא דקב"ה, בגין דקב"ה איהו משפט ובעי ליה לבר נש לנטרא דלא יסטי לארחא אחרא, אלא דיהא נטיר משפט, בגין דקב"ה איהו משפט דכל ארחוי משפט.

עושה צדקה בכל עת. וכי בכל עת יכיל בר נש למעבד צדקה. אלא מאן דאשתדל באורחי אורייתא ועביד צדקה עם אינון דאצטריכו לה, דכל מאן דעביד צדקה עם מסכנא אסגי ההיא צדקה לעילא ותתא.

[p. 353] תא חזי מאן דאשתדל בצדקה, ההיא צדקה דעביד סליק לעילא ומטא לעילא לעילא לההוא אתרא דיעקב דאיהו רתיכא עלאה, ואמשיך ברכאן לההוא אתר ממבועא דכל מבועין. ומההיא צדקה אמשיך וארבי ברכאן לכל אינון תתאי ולכל רתיכין ולכל חילין, וכלהו אתברכאן ואתוספן נהורין כדקא יאות, בגין דכלהו אקרו עת, ודא הוא עושה צדקה בכל עת.

ת"ח בזמנא דהוו ישראל בארעא קדישא אינון הוו משכי ברכאן מעילא לתתא. כד נפקו ישראל מארעא קדישא עאלו תחות רשו אחרא וברכאן אתמנעו מעלמא.

ת"ח יעקב הוה תחות רשו קדישא. כיון דנפק מארעא עאל ברשו אחרא. ועד לא עאל תחות רשו אחרא אתגלי עליה קב"ה בחלמא וחמא כל מה דחמא, ואזלו עמיה מלאכין קדישין עד דיתיב על בירא, וכיון דיתיב על בירא סליקו מייא לגביה, וכך הוה למשה ותמן אזדמנת ליה אתתיה, והכי הוה ליה ליעקב דתמן אזדמנת ליה אתתיה. רזא דמלה בירא לא סלקא אלא כד חמא קשרא דיליה לאתחברא בהדיה.

ואמר רבי אבא כל הני קראי קשיין אהדדי. בקדמיתא כתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ולבן בחרן הוה יתיב. אמאי נטיל מתמן דכתיב וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. ומנלן [p. 354] דבחרן בי דיוריה דלבן, דכתיב ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם, ויאמרו מחרן אנחנו, ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור וגו'. משמע דדיוריה דלבן בחרן הוה.

אלא יעקב אמר אנא בעינא למיעל בשכינתא בגין דבעינא לאזדווגא. אבא כד אינסיב ושדר לעבדא אשכח עינא דמיא ותמן אזדמנת ליה אתתא לאבא, והא באתר דא לא אשכחנא לא עינא ולא בירא ולא מיא. מיד וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, ותמן אזדמנת ליה בירא כדקאמרן ואזדמנת ליה אתתיה.

רבי אלעזר אמר חרן תמן הוה והאי בירא בחקלא הוה, דאי לאו הכי אמאי כתיב ותרץ ותגד לאביה, אלא בגין דהוה סמיך למתא.

ואמר רבי אלעזר יעקב דאזדמנת ליה על בירא אתתא, אמאי לא אזדמנת ליה לאה, דהיא קיימת ליה ליעקב כל אינון שבטין. אלא לאה לא בעא קב"ה לזווגא ליה ליעקב באתגליא דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה, דהא קודם לכן לא אתגליא מלה. ותו בגין לאמשכא לבא דיעקב בשפירו דרחל למעבד דיוריה תמן, ובגיניה [קנג ע"ב] אזדווגת ליה לאה ואוקימת כל אינון שבטין.

במה ידע יעקב מאן היא רחל. אלא אינון רעיין אמרו ליה והנה רחל בתו באה עם הצאן.

[p. 355] תא חזי מה כתיב, ויאמר יעקב אל לבן אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה. וכי מה דעתוי דיעקב דלא קאמר עשר ירחין או שתא חדא, אמאי שבע שנים. אלא יעקב בחכמתא עבד, ודלא יימרון דהא בגין תיאובתא דשפירו דרחל עבד אלא בגין חכמתא, דסיהרא בת שבע שנין היא, וכלהו שבע שנין עלאין שרו עליה דיעקב עד לא נסיב לה לרחל, למיתי לגבה כדקא יאות. דהא יעקב נטל כלהו בקדמיתא ולבתר אתא לגבה, בגין לאשתכחא איהו שמים ואיהי ארץ.

ורזא דמלה דכתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים. מאי כימים אחדים, אלא כלהו שבע שנין שקיל לון בעינוי כאינון עלאין דאינון אחדין דלא מתפרשאן וכלהו חד דמתקשרן דא בדא. באהבתו אותה, לאשתכחא כגוונא עלאה.

ת"ח דאפילו לבן רמז ליה באינון שבע ולא ידע מאי קאמר, דפתח ואמר טוב דכתיב טוב תתי אותה לך.

אמר ר' אבא הכי הוא ודאי, פלח ז' שנין לאזדווגא בשמטה.

אמר רבי אלעזר ת"ח בכל אתר יובלא סתים דלא אתגליא ושמטה אתגליא. [p. 356] ת"ח בשעתא דיעקב פלח שבע שנין קדמאין נפקא קלא ואמר יעקב מן העולם ועד העולם כתיב (תהלים ק"ו:48), עולם דלעילא יובלא ומתמן הוא שירותא. אלין דאינון סתימין דלא אתגליין לך מן יובלא אינון. בגין כך אסתימו מיעקב דלא ידע בהו, דחשב דהא מן שמטה אינון, ובגין דיעבד שירותא מעולם דלעילא אתכסיין מניה, בגין דיובלא איהו סתים. ולבתר דעברו שני יובלא דאתכסיין עבד שני שמטה דאתגליין ואתעטר בתרין עלמין ואחיד לון.

ת"ח לאה אולידת שית בנין וברתא חדא והכי אתחזי, דהא שית סטרין קיימין עלה, ואלין שית וברתא חדא ברזא דיובלא נפקן. רחל אולידת תרין צדיקים והכי אתחזי, דהא שמטה בין תרי צדיקי יתבא לעלמין דכתיב [p. 357] (תהלים ל"ז:29) צדיקים ירשו ארץ, צדיק לעילא וצדיק לתתא. צדיק לעילא, מניה נקטא מיין עלאין. צדיק לתתא, מניה נבעא נוקבא מיא לגבי דכורא בתיאובתא שלים. צדיק מסטרא דא וצדיק מסטרא דא. כמה דדכורא לעילא יתיב בין תרי נוקבי, הכי נמי נוקבא לתתא יתבא בין תרי צדיקי. ועל דא יוסף ובנימין תרין צדיקין נינהו. יוסף זכה למהוי צדיק לעילא בגין דנטר את קיימא, בנימין איהו צדיק לתתא, לאתעטרא שמטה בין תרי צדיקי, יוסף הצדיק ובנימין הצדיק.

וכי בנימין צדיק הוה, אין, דכל יומוי לא חטא בהאי את קיימא, ואע"ג דלא אזדמן ליה כיוסף עובדא. אי הכי אמאי אקרי צדיק. אלא כל יומוי דיעקב הוה באבלא דיוסף, לא שמש ערסיה. [p. 358] ואי תימא כד אתנטיל יוסף מיעקב רביא הוה ולא נסיב, ואת אמרת דלא שמש ערסיה. אלא אע"ג דאזדווג לבתר לא בעא לשמשא ערסיה.

ואנן הכי תנינן בשעה דשאיל יוסף לבנימין אמר אית לך אנתו. אמר ליה אין אבל בנין זמינין לי והיך אקרא לון. אמר ליה על שום אחי גרא ונעמן וגו', דהא בההיא שעתא עד לא הוו ליה. ואי תימא ובני בנימין בלע ובכר, כד עאלו למצרים הכי הוה ודאי, דכל זמנא דאתאבל יעקב על יוסף לא שמש ערסיה ולבתר שמש ערסיה ואוליד בנין. אלא אמר בנימין הא יוסף אחי את קיימא דאבא הוה, דהא ברית סיומא דגופא איהו. כיון דאיהו אתאביד אנא אהא נטיר [קנד ע"א] אתריה דאחי.

ואי תימא הא בההוא זמנא דאתאביד לא הוה צדיק, דצדיק לא הוה עד דאערע עובדא ביה. אלא כלהו הוו ידעי מיעקב, [p. 359] דיעקב הוה ידע דאתר דא ירית יוסף, ובגיני כך אוריך בלבן עד דיסתיים גופא. ומאן הוא סיומא דגופא, דא ברית. ועל דא כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי, דהא ודאי אשתלים גופא. כיון דגופא אשתלים בעינא למיזל.

ובגיני כך בנימן ידע ונטר אתריה דאחוי. כיון דאתא יוסף ואשתכח, בנימין אהדר לדביתהו ואוליד בנין. ועל דא קב"ה עביד ליה צדיק לתתא ויוסף צדיק לעילא.

ובגיני כך רחל תרין בנין אולידת, ולאה שית בנין וברתא. ועל דא אינון שנין קדמאי אתכסיין, דלא ידע בהו יעקב בגין דהוו דיובלא, ואינון דשמטה אתגליין, ובשמטה דאתגליין פלח ליובלא דאתכסיא דכתיב ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים, שבע שנים סתם, ברחל פלח שבע שנים עלאין ואתאחיד בתרי עלמין. מכאן אוליפנא מגו אתגליא אתי בר נש לסתימאה.

ואי תימא אי הכי דשנין קדמאי מיובלא אינון, הא ביובלא כתיב שבע שנים שבע פעמים. שבע שנים שכיחי, שבע פעמים אן אינון. אלא אינון שבעא יומין דנטר בהלולא דלאה אשלימו חושבנא, דהא כל יומא פעם אחת אקרי דכתיב (תהלים קי"ט:164) שבע [p. 360] ביום הללתיך, וכל שבעה אשתלים בשבעה יומין, ז' בכל יומא דאקרי פעם אחת. וברחל לא הוה כן, דלא נטר ז' יומין, אלא שבע שנין דפלח לבתר.

ואי תימא אי הכי, שנין דשמטה הוה ליה למפלח קודם ולבתר לאזדווגא בשמטה. אלא כיון דקביל עליה למפלח כאילו פלח לון.

אתא ר' אבא ונשקיה. אמר בריך רחמנא דזכינא להאי קרא. על ההוא אתר כתיב (ישעיה מ"ב:21) יי' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

תו א"ר אלעזר הא דאתמר לאה אולידת שית בנין וברתא חדא, הכי הוא ודאי, רחל תרי בנין ודאי, בני שפחות ארבעה, תקונא דלהון היך קיימי. אלא אינון ארבע קשרים דאקרון אחורים דכתיב (מ"א ז':25) וכל אחוריהם ביתה. דהא בדרועא ימינא תלת קשרין, אבל קשרא חד באמצעיתא דאיהו רב ואיהו אחור דאשתאר לבר, וכן חד בדרועא שמאלא וכן חד בירכא ימינא וחד בירכא שמאלא. וכד מתתקן כולא אשתכחו כלהו ביתה לקיימא דכתיב וכל אחוריהם ביתה. כל שאר קשורין כלהו אתחזיין במישר, ואלין נפקין לבר מדרועין ולבר מירכין, לאתחזאה דבני שפחות אע"ג דאינון במניינא לא חשיבי כבני רחל ולאה ובגיני כך נפקי לבר.

ד"א אלין אינון ארבע דכל שאר קשרין נטלי בגינייהו ואלין נטלין לון.

אמר ר' אבא דא לאו דא, ועל דא כלא מתתקן כחדא.

 

[p. 361] וירא יי' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה. רבי אלעזר פתח (תהלים קי"ג:9) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה. מושיבי עקרת הבית, דא רחל דאיהי עקרא דביתא. אם הבנים שמחה, דא לאה.

מושיבי עקרת הבית, דא שמטה דאיהי עקרא דהאי עלמא ועליה אתדבר. אם הבנים שמחה, דא יובלא דכל חירו וחדווא דכלהו עלמן ביה תליין. והאי קרא כללא דכלא הוא, בגין דהאי כליל כלא ברזא קדישא, ועל דא סיומא דקרא הללויה.

וירא יי' כי שנואה לאה. וכי אמאי היא שנואה, והא בני שנואה לאו בני מעלי נינהו, וחזינן דכל אינון בני מעלי מלאה נפקו, ואת אמרת כי שנואה לאה. אלא ודאי יובלא איהו תדיר עלמא דאתכסיא וכל מילוי לאו [קנד ע"ב] באתגליא נינהו, ובגין כך יעקב אתכסיין מניה כל עובדוי.

ת"ח עלמא תתאה באתגליא איהו והוא שירותא דכלא לסלקא בדרגוי. כמה דחכמה עלאה הוא שירותא דכלא, הכי נמי דא עלמא תתאה חכמה איהו והוא שירותא דכלא. ובגין כך קרינן אתה, בגין דאיהו שמטה [p. 362] ואתגליא, עלמא עלאה דאיהו יובלא קרינן הוא, דכל מלוי באתכסיא אינון. ורזא דמלה לאה דכתיב וישכב עמה בלילה הוא. ועל דא כתיב (במדבר י"ח:23) ועבד הלוי הוא, בגין לאמשכא מניה ברכאן לכלא. הוא, עלמא עלאה דאתכסיא תדיר. ויעקב במה דאתכסייא לא אתדבק ברעותיה, אלא במה דאתגליא, ורזא דא ודבק באשתו.

כי שנואה לאה. מהכא דסאני בר נש עריין דאמיה ואחתיה, ויתיחד בר נש באמיה בכל אתר ולא יתחשש. וכלא אתכסי מיעקב, דעלמא עלאה לא אתגליא כלל.

ת"ח בגיניה דיעקב אתקיים עלמא. ואי תימא הא בגיניה דאברהם דכתיב (בראשית ב':4) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם. אלא בגיניה דיעקב אתקיים אפילו אברהם [p. 363] דכתיב (ישעיה כ"ט:22) כה אמר יי' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. ומקדמת דנא הוה קב"ה בני עלמין וחריב לון. כיון דאתא יעקב, מניה אשתכללו עלמין ולא אתחרבו כקדמיתא, הה"ד (שם מ"ג:1) כה אמר יי' בוראך יעקב ויצרך ישראל.

ת"ח כתיב (שמות ד':22) בני בכורי ישראל, וכתיב (שם:23) שלח את בני ויעבדני. ישראל אקרי בן לקב"ה בגין דאתדבק ביה, כד"א (משלי ל':4) מה שמו ומה שם בנו.

לאה כד אולידת מה כתיב, ותקרא את שמו ראובן, ראו בן סתם, בגין דאתכליל בתלת סטרין מתחברן כחדא. שמעון ולוי. מאי טעמא לוי, כד"א (מלכים א' ז':36) כמער איש ולויות, חבורא דכל סטרין.

[p. 364] אמר רבי יהודה מהכא דכתיב (בראשית מ"ט:3) יתר שאת ויתר עז, כתרגומו בכירותא כהונתא ומלכותא, ומלכו בסטרא דגבורה איהו ועל דא ראו בן סתם.

אמר ר' אבא ראו בן, בן סתם דאתכליל בשמעון ולוי. ולאה הכי הוה דעתה דכתיב הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים, בגין דהוו תלתא דמתחברן כחדא.

ות"ח דהכי הוא, דהא רתיכא עילאה אבהן ודוד מלכא דאתחבר בהו, וכלהו ארבע אינון רתיכא עילאה, רזא דשמא קדישא, ועל דא ראובן שמעון לוי, לבתר יהודה דירית מלכו. ועל דא כולהו דא בתר דא, וכתיב הפעם אודה את יי' וגו'.

[p. 365] ותעמוד מלדת, בגין דהכא אשתכללו ארבע סמכין.

הפעם אודה את יי'. מ"ט אמרה אודה את יי' בהאי ולאו בכלהו. אלא מהכא כל זמנא [קנה ע"א] דכנסת ישראל בגלותא שמא קדישא לאו שלים הוא.

ת"ח אע"ג דתלת בנין הוו, עד דאולידת ליהודה לאו שלים כרסייא, ובגיני כך הפעם אודה את יי' ולא בכלהו ועל דא ותעמוד מלדת. מאי ותעמוד, דקיימא כרסייא על סמכוהי. ותעמוד, דהא עד הכא ותעמוד ביחודא חד, מכאן ולתתא עלמא דפרודא איהו.

ואי תימא אינון תרין בנין דאולידת לבתר כגוונא דא. לא, דהא אינון תרין באלין אתחברו, בגין דשית סטרין דעלמא כחדא אינון.

ות"ח כלהו תריסר שבטין תקוני דכנסת ישראל בהאי עלמא נינהו לאתתקנא נהורא אוכמא כמה דאתחזי ולאתבא עקרא דכלא לאתריה. כלהו עלמין כגוונא חד קיימי, ובהאי אשתכלל עלמא תתאה כגוונא דלעילא.

יששכר, זבולון. הכא אשתכללו שית בנין שית סטרין דעלמא. בני השפחות אינון ארבע ואתחברו באלין, ואלין ארבע קשרין דמתחברן בהו ואוקמוה, ועל דא כתיב (מלכים א' ז':25) וכל אחוריהם ביתה, דאע"ג דבני השפחות נינהו, ביתה.

[p. 366] רבי חזקיה אמר אי הכי, הא אתמר כל מה דאוליד עלמא תתאה פרודא איהו, דהא כתיב ומשם יפרד. מה תימא ביוסף ובנימין. אי תימא דעלמא חד כהני, לאו איהו, דהא לא נפקו מעלמא עלאה, ועלמא תתאה מה דאולידת אולידת לתתא ולא לעילא. אי הכי פרודא איהו.

אתא רבי אבא ונשקיה. א"ל מלה דא סתים איהו, דהא עלמא עלאה אתתקן בתריסר דאינון מדיליה. אבל ת"ח רזא דמלה, בכל זמנא צדיק מעלמא תתאה נפיק ועייל, ביה עייל ומניה נפיק, ובגין כך אתבני באתר דא, ועקרא הוא לעילא ועקרא הוא לתתא, ובעלמא תתאה [קנה ע"ב] איהו תדיר לעולם.

כתיב (בראשית ל"ה:18) ויהי בצאת נפשה כי מתה וגו'. ת"ח בהאי עלמא תתאה צדיק ביה עייל ומניה נפיק. כד עייל איהו ברזא דיוסף הצדיק, כד נפיק ברזא דבנימן, הה"ד ויהי בצאת נפשה. מאן נפשה, דא צדיק דנפיק מינה ודא בנימן. ותקרא שמו בן אוני, דחשיבת דאולידת לתתא בעלמא דפרודא ואשתארו חד סרי דאינון לעילא. מה כתיב, ואביו קרא לו בנימן, בן ימין, דהא אסתלק לעילא בעלמא עלאה, דכד אתאביד יוסף בנימן אשלים אתריה. [p. 367] ועל דא צדיק בעלמא תתאה עייל ונפיק. בגין כך יוסף ובנימן וכלהו תריסר כגוונא דלעילא ביחודא חד.

 

הפעם אודה את יי'. רבי שמעון פתח (תהלים קי"א:1) אודה יי' בכל לבב בסוד ישרים ועדה. בכל לבב, בכל לב מבעי ליה. אלא דוד ברזא עלאה דשמא קדישא קא בעא לאודאה ליה לקב"ה. אודה יי' בכל לבב, ביצר הטוב וביצר הרע, ואלין תרין סטרין, חד ימינא וחד שמאלא.

בסוד ישרים, אלין אינון שאר סטרין דהאי עלמא, דהא לבב כגוונא דדרום וצפון, בסוד ישרים אלין אינון שאר סטרי עלמא דאינון כגוונא דלעילא. ועדה, דא הוא אתר דיהודה דכתיב (שם קל"ב:12) ועדותי זו אלמדם, וכתיב (הושע י"ב:1) ויהודה עוד רד עם אל.

כתיב (תהלים קל"ח:1) אודך בכל לבי נגד אלהים אזמרך. הכא באתר חד קאמר דכתיב נגד אלהים אזמרך, דהא לגבי האי דרגא קאמר שירתא לחברא לה בימינא.

ת"ח יהודה אחיד בכל סטרין, אחיד בדרום ואחיד במזרח, דהא איהו מסטר שמאלא קא אתי ושירותיה בצפון, ואחיד [p. 368] בדרום בגין דאיהו אזיל לימינא ואתאחיד בגופא. בגין כך הפעם אודה את יי'.

ותעמוד מלדת. ותעמוד, דקיימא בקיומא, דקיימא כדקא יאות, דהא אתתקן כלא רתיכא קדישא.

 

רבי שמעון נפק לקרייתא, אזדמן ליה רבי אבא ורבי חייא ורבי יוסי. כיון דחמא לון אמר חדתותי דאורייתא אצטריך הכא. יתבו תלת יומין. כד בעו למיזל פתח כל חד וחד קרא.

פתח רבי אבא ואמר ויי' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה. וכי לפום חיזו דאברהם ירית ארעא ולא יתיר. עד כמה חמי ב"נ, תלת פרסי או ארבע או חמש פרסי, ואיהו אמר כי את כל הארץ אשר אתה רואה. אלא כיון דארבע סטרי עלמא חמי כל עלמא חמי, דהא ארבע סטרי עלמא כללא דכל עלמא. תו זקף ליה קב"ה ארעא דישראל [קנו ע"א] ואחמי ליה דאיהי קשירא בסטרי עלמא והוה חמי כלא. כגוונא דא מאן דחמי לר' שמעון כל עלמא חמי, חדוותא דעילא ותתא.

[p. 369] פתח רבי חייא ואמר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. וכי ההוא אתר בלחודוי אבטח ליה קב"ה, דהא ארבע אמין הוה ולא יתיר. אלא באינון ארבע אמין כפיל ליה קב"ה כל ארעא דישראל. אשתכח ההוא אתר כללא דכל ארעא. ומה ההוא אתר כללא דכל ארעא, ר' שמעון דאיהו בוצינא דכל עלמא על אחת כמה וכמה.

פתח ר' יוסי ואמר הפעם אודה את יי'. וכי בכלהו דאולידת לא אתחזי לאודאה ליה לקב"ה אלא בהאי. אלא יהודה איהו ברא רביעאה לכרסייא ואיהו אשלים לכרסייא, ובגין כך יהודה בלחודוי תקונא דכורסייא, סמכא דכלהו סמכין. ר' שמעון דנהיר כל עלמא באורייתא וכמה בוצינין נהרין בגיניה על אחת כמה וכמה.

 

וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה. ר' יצחק פתח (תהלים ק"ד:24) מה רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך. האי קרא אוקמוה בכמה אתר, אלא מאן יכיל לממני עובדוי דקב"ה. דהא ברא בעלמא כמה חילין ומשריין משניין דא מן דא [p. 370] וכלהו בזמנא חדא, כמרזפא דאפיק זיקין בזיקין לכל סטרין בזמנא חדא, כך קב"ה אפיק כמה זינין ומשריין משניין דא מן דא, לית לון חושבנא וכלהו בזמנא חדא.

ת"ח בדבורא וברוחא כחדא אתעביד כולא דכתיב (שם ל"ג:6) בדבר יי' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. בדבר יי', דא דבורא. וברוח פיו, דא רוחא. ודא בלא דא לא אזיל, ואתכליל דא בדא ונפק מנייהו כמה חילין לחילין ומשריין למשריין וכלא בזמנא חדא.

תא חזי כד בעא קב"ה למברי עלמין אפיק חד נהורא סתימאה דמההוא נהורא נהרין כל אינון נהורין דאתגליין ומההוא נהורא נפקי ואתפשטו ואתעבידו שאר נהורין ואתעביד עלמא עלאה.

תו אתפשט האי נהורא עלאה ועבד אומנא, נהורא דלא נהיר, ועביד עלמא תתאה. ובגין דאיהו נהורא דלא נהיר בעי לאתקשרא לעילא [קנו ע"ב] ובעי לאתקשרא לתתא, ובקשורא דלתתא אתקשר לאתנהרא בקשורא דלעילא. והאי נהורא דלא נהיר בקשורא דלעילא אפיק כל חילין ומשריין לזינין סגיאין, הה"ד מה רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך.

וכל מה די בארעא הכי נמי לעילא, ולית לך מלה זעירא בהאי עלמא דלא תלייא במלה עלאה אחרא דאתפקדא עליה, בגין [p. 371] דכד אתער האי לתתא אתער ההוא דאתפקדא עליה לעילא, דכלא אתאחד דא בדא.

תא חזי כתיב תני נא לי מדודאי בנך. לאו דודאים אולידו לה לרחל, אלא קב"ה קא גלגל מלה ע"י דאינון דודאים בגין דיפוק יששכר דאחיד באורייתא יתיר מכלהו שבטין. בגין דהא רחל אחידת ביה ביעקב ולא שבקת ליה לגבי לאה, הה"ד המעט קחתך את אישי, וכתיב לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך. אינון גרמו דנפק יששכר לעלמא דסליק ריחא דאורייתא קמי קודשא בריך הוא, הה"ד הדודאים נתנו ריח. וכתיב וישכב עמה בלילה הוא, הוא ודאי, והא אוקמוה דעלמא עלאה הוה דסתים ולא גליא. בגין דהא אורייתא מעלמא עלאה נפקת, ובכל אתר עלמא עלאה הוא, ויששכר ביה אתאחיד. ועל דא קרינן עץ החיים, אילנא דאינון חיין עלאין דאקרי הוא ולא אתה.

ואי תימא דאלין דודאים פתחו מעהא דרחל. לאו, דהא כתיב וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה, קב"ה [p. 372] ולא מלה אחרא, בגין דהא אלין דודאים אע"ג דחילא דלהון לעילא, בההוא חילא דלהון לא אתמני פקידא דבנין, דהא בנין במזלא תליין ולא בחילא אחרא.

ואי תימא דהא אינון למגנא אתבריאו. לאו, דהא אפילו [קנז ע"א] למלה דא סיועא אינון לאינון דמתעכבי ולאו אינון עקראן ולא אתגזר עלייהו במזלא.

 

ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא כי שכר שכרתיך. האי מלה חציפותא איהו, והכי איתחזי ולאו הכי הוא, אלא מהכא אוליפנא ענותנותא דלאה דלא אמרה קמי אחתה, ואיהי אקדימת לארחא ואמרת ליה בחשאי ואודעא ליה דהא ברשותא דרחל הוה דכתיב כי שכר שכרתיך, מרחל נטלית רשו. ובגין דלא יבאיש בעינהא דרחל אמרת ליה לבר ולא בביתא.

ולא עוד אלא פתחא דמשכנא דלאה נפקת לבר, ועיילת ליה ליעקב בפתחא דלבר עד לא ייעול למשכנא דרחל. מאי טעמא, בגין דלא תימא מלה קמי דרחל ולא תחציף קמי אחתה. ולא עוד אלא אמרה לאה אי ייעול יעקב במשכנא דרחל לאו דין הוא לאפקיה מתמן, בג"כ אקדימת ליה לבר.

וכל האי למה, אלא לאה רוחא דקודשא אתערת בה וידעת דכל הני שבטין עלאין כלהו קדישין יפקון מנה, ודחקת שעתא בחביבותא לקב"ה, ובגין כך קראת לון שמהן ברזא דחכמתא.

 

[p. 373] ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי באורחא. א"ר יוסי לר' חייא בכל זמנא דאנן באורחא קב"ה מרחיש לן נסין, והשתא אורחא דא אריך לן, נתעסק באורייתא וקב"ה יזדווג בהדן.

פתח ר' חייא ואמר (שמות י"ב:18) בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות, וכתיב (דברים ט"ז:3) שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני, לחם עני כתיב. האי מלה אתערו בה חברייא, אבל ת"ח ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא. כד בעא קב"ה לקרבא לון לגביה יהב לון אתר דלחם עני. מאן עני, דא דוד מלכא דכתיב ביה (תהלים פ"ו:1) כי עני ואביון אני. והאי לחם עני אקרי מצה, נוקבא בלא דכורא מסכנותא הוי. אתקריבו לגבי מצה בקדמיתא, כיון דקריבו יתיר עייל לון קב"ה בדרגין אחרנין ואתחבר דכורא בנוקבא, וכדין מצה כד אתחבר בדכורא אקרי מצוה בתוספת וא"ו, הה"ד (דברים ל':11) כי המצוה הזאת. בגיני כך מצה בקדמיתא ולבתר מצוה.

[p. 374] עד דהוו אזלי שמעו חד קלא דאמר טופסרא דקטנון עקימן באורחא. סטו לעילא, לא תחתון בקוסטרא דקיטרא דלתתא.

אמר ר' יוסי שמע מינה דקב"ה בעי לנטרא אורחין.

סליקו לעילא ועאלו בחד טורא בין טנרין תקיפין. אמרו הואיל וקב"ה בעי באורחא דא, מלה נחמי או ניסא אתרחיש לן.

אזלו, יתבו גבי בקיעי טינרא. סליק לון חד בר נש, תווהו. א"ר יוסי מאן אנת.

אמר מאנשי ארקא אנא.

אמר ותמן אית בני נשא.

אמר אין, וזרעין וחצדין. מנייהו בחיזו אחרא משניין מנאי, וסליקנא גבייכו למנדע מנייכו מה שמיה דארעא דאתון בה.

[p. 375] א"ל ארץ, בגין דהכא ארץ החיים שריא דכתיב (איוב כ"ח:5) ארץ ממנה יצא לחם. מהאי יצא לחם, בשאר לא יצא לחם, ואי נפיק לאו משבעת המינין.

אדהכי עאל לאתריה. תווהו, אמרו ודאי קב"ה בעא לאתערא לן במלה.

א"ר חייא ודאי, על האי קרא דאמרת דכירנא דאוליפנא מסבאי חד מלה עלאה בפסח, דיהב לון קב"ה לישראל לחם דא מארעא דחיי ולבתר לחם מן השמים, והא אוקימנא מלה.

תו הוה אמר בר [קנז ע"ב] נש כד נפיק לעלמא לא ידע מדי עד דאטעם נהמא, כיון דאכיל נהמא אתער למנדע ולאשתמודע. כך כד נפקו ישראל ממצרים לא הוו ידעי מדי עד דאטעים לון קב"ה לחם מהאי ארץ דכתיב ארץ ממנה יצא לחם, וכדין עאלו ישראל למנדע ולאשתמודע ליה לקב"ה. ינוקא לא ידע ולא אשתמודע עד דטעים נהמא דהאי עלמא, וכדין ידע ואשתמודע במילי דהאי עלמא. ישראל לא ידעו ולא אשתמודעו במלין דלעילא עד דאכלו לחם עילאה, וכדין ידעו ואשתמודעו בההוא אתר. ובעא קב"ה דינדעון ישראל יתיר בההוא אתר דאתחזי להאי ארץ, ולא יכילו עד דאטעמו לחם מההוא אתר. ומאן איהו, שמים דכתיב (שמות ט"ז:4) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, וכדין ידעו ואסתלכו בההוא אתר. ועד דאכלו לחם מאלין אתרי לא ידעו מדי ולא אשתמודעו.

[p. 376] אתא ר' יוסי ונשקיה. אמר ודאי על דא אתער לן קב"ה בהאי, ועל דא שירותא דישראל למנדע לחם הוה.

קמו ואזלו. עד דהוו אזלי חמו תרי דורמסקין, חד דכר וחד נוקבא. א"ר יוסי לית לך מלה בעלמא דלא הוי כגוונא דלעילא, וכל מה דלעילא הכי נמי אית בארעא, וכל מה די בארעא הכי נמי בימא.

פתח ר' יוסי ואמר ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני. ותצא לאה לקראתו. מנא ידעת. הא אמרו דגעא חמרא ולאה ידעת ונפקת ליה, וגרים לה דנפק מנה יששכר, הה"ד יששכר חמור גרם, אל תקרי גרם אלא גרם, דחמרא גרמא ליה. אמרת לאה ודאי ידענא דאי ייעול יעקב במשכנא דרחל לית לי לאפקא ליה, אלא אוריך ליה הכא וייעול במשכני.

כי שכר שכרתיך בדודאי בני. מאי בדודאי בני, בגין דניחא ליה ליעקב על דא דאלין מסייעין לאולדא. ויעקב [p. 377] הוה ידע דמלה לא קיימא בדודאים אלא לעילא. פתח ואמר מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה.

א"ר חייא רוחא דקודשא אמר, מושיבי עקרת הבית, דא רחל. אם הבנים שמחה, דא לאה. מושיבי עקרת הבית, דא עלמא תתאה. אם הבנים שמחה, דא עלמא עלאה. בגין כך הללויה.

 

א"ר יהודה כל אלין שבטין תקונין דלתתא אינון וכלהו כגוונא דלעילא. ת"ח כי שכר שכרתיך, לנסבא מניה גופא, ומאן איהו, תורה. שכר שכרתיך, לך לגופך ממש. שכר [קנח ע"א] שכרתיך לאולדא דיוקנך.

מהכא מאן דלעי באורייתא אחסין עלמא דאתי ואחסין אחסנתא דיעקב. אחסין עלמא דאתי דכתיב יששכר, יש שכר, וכתיב (משלי ח':21) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.

[p. 378] כי ילדתי לו ששה בנים. אמר רבי חזקיה אלין עילא ותתא וארבע סטרין דעלמא. ומאן דאריך באחד בעי לאמלכא ליה לקב"ה לעילא ותתא ולארבע סטרין דעלמא, והיינו אחד.

אמר רבי חזקיה כתיב (שיר ב':17) על הרי בתר, וכתיב (שם ח':14) על הרי בשמים. מאן אינון הרי בשמים, אלין שית בנין דלאה דאכללן שית אחרנין ואינון תריסר, ואינון שית בגין דכל חד כליל בחבריה, ולאה עלייהו לקיימא (תהלים קי"ג:9) אם הבנים שמחה.

ועל דא כתיב (דברים כ"ב:6) לא תקח האם על הבנים, בגין דאיהי עלמא דאתכסיא ולא אתגליא, ועל דא שלח תשלח את האם, בגין דלא אתגליא כלל, ואת הבנים תקח לך, [p. 379] היינו דכתיב (שם ד':32) כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים. וכל הני אקרון הרי בשמים, מכאן ולתתא אקרון הרי בתר, דכתי' (בראשית ב':10) ומשם יפרד, טורי דפרודא.

אמר רבי ייסא בני שפחות קשירו קשרין, ארבע קשרין דאצטריכו לתקונא.

ואמר ר' אלעזר דבגין כך נפקי לבר אינון קשרין, ואע"ג דכלהו חד. מכאן ולהלאה כלהו חד בארח מישר, ועל דא כלהו שבטין סלקין בסהדותא לעילא, הה"ד (תהלים קכ"ב:4) ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם יי'.

ואמר רבי אלעזר כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי. מה חמא יעקב למיהך לארחיה כד אתיליד יוסף, ועד לא אתיליד יוסף לא בעא למיהך לארחיה. אלא הא אוקמוה דחמא דאתיליד שטנא דעשו.

ותא חזי יוסף אשלים דוכתיה באתריה ויוסף זכי ליה דאקרי צדיק, והכא סיומא דגופא. כיון דחמא יעקב [p. 380] דאשתלים גופא בעא למהך לארחיה. וסיומא דגופא הוא, ועם כל דא בנימן אשלים חושבנא דביה אשתלימו תריסר.

וכי לא הוה ידע יעקב דעד לא אשתלימו שבטין אע"ג דאתיליד יוסף. מאי טעמא לא אוריך עד דאתיליד בנימן וישתלימו שבטין. אלא יעקב בחכמתא עבד ומלה ידע. אמר ודאי אי אשתלימו הכא כלהו שבטין, הא ידענא דתקונא דלעילא שריא עלייהו כדקא יאות, ובארעא דא לא ליבעי אלא בארעא קדישא.

ת"ח דהכי הוא, דכלהו תריסר שבטין תקוני דעלמא תתאה נינהו, וכיון דאתיליד בנימן מיתת רחל ונטלא דוכתא האי עלמא תתאה לאתתקנא בהו. ועל דא לא אתיליד בנימן אלא בארעא קדישא, הה"ד (בראשית מ"ח:7) ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען, ותמן מיתת רחל ונטלא דוכתא עלמא תתאה לאתישבא בביתא שלימתא. וכל זמנא דרחל קיימא, עלמא תתאה לא אתתקנא בהו, מיתת רחל נטלא ביתא בשלימו.

ואי תימא לאה אמאי לא מיתת בההוא זמנא. אלא בגין דביתא דעלמא תתאה איהו וכולהו מניה הוו לאתתקנא ולאו מעלמא עלאה, ובגין כך לא מיתת בההיא שעתא. וכל עובדוי דלאה באתכסיא אינון, בגין דעלמא עלאה איהו באתכסיא ולאו באתגליא, ובגין כך לא אדכר מיתתה דלאה כמיתתה דרחל.

[p. 381] ותא חזי בגין דעלמא עלאה כל מלוי באתכסיא ועלמא תתאה באתגליא, בגין כך אתכסיא לאה במערתא דכפלתא ורחל בגלוייא דאורחא, דא בסתרא ודא באתגליא. בגין כך כל ברכאן דתרין עלמין באתגליא ובאתכסיא, ואע"ג דאוקמוה רזא דא בעלמא עלאה אתרשים דכתיב ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות, ובגינה קראה שמיה אשר. [קנח ע"ב] ועם כל דא כלא חד, דהא כלא הוי מעלמא עלאה, הכי נמי, ובכל אתר תרין עלמין, דא באתגליא ודא באתכסיא. ואנן לא מברכינן לקב"ה אלא בתרין עלמין דכתיב (תהלים ק"ו:48) ברוך יי' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. בגיני כך עלמא עלאה קרינן הוא ועלמא תתאה אתה. בגין דאיהו ברוך מעלמא עלאה, איהו ברוך מעלמא תתאה על ידא דצדיק, הה"ד (שם קל"ה:21) ברוך יי' מציון שוכן ירושלם, ודאי מציון איהו ברוך.

[p. 382] תא חזי כגוונא דא יי' יי', תרי זימני, תרי עלמין נינהו, דא באתגליא ודא באתכסיא, ועל דא פסיק טעמא בגוויהו, ומעלמא דא עד עלמא דא כלא חד.

 

ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ואל ארצי. אמר ר' יהודה תא חזי שלימותא דיעקב דלא בעא למיזל אלא ברשותיה דלבן. ואי תימא זמנא אחרא אמאי לא. אלא בגין דדחיל יעקב דלא ישבוק ליה, וישתלימו תריסר שבטין בארעא אחרא. ועל דא כיון דחמא דמטא שעתא דבנימן ברח, כד"א ויברח הוא וכל אשר לו. דכיון דאתיליד בנימן אתקשרת שכינתא בכלהו שבטין ונטלא ביתא בהו. ויעקב הוה ידע ברוח חכמתא דכד ישתלימו תריסר שבטין דשכינתא תתקשר בהו ורחל תמות ואיהי נטלא ביתא.

ותא חזי הכי אוליפנא, עלמא תתאה אתחזי ליה ליעקב כמה דאתחזי ליה למשה, אלא דלא יכילת עד דהוו תריסר שבטין בביתא לאתקשרא בהו, וכדין אתדחיית רחל ונטלא איהי ביתא בכולהו שבטין והות עקרא דביתא, וכדין מושיבי עקרת הבית ודאי.

[p. 383] אמר יעקב הא מטא זמנא דישתלימו תריסר שבטין, ודאי עלמא דלעילא יחות ליה לביתא ואתקשרא בהו, ומסכנתא דא אתדחיית קמיה. אי תמות הכא לא אפוק מכאן לעלמין, ולא עוד אלא בארעא דא לא אתחזי לאשלמא ביתא. בגיני כך ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, עד לא ישתלימו שבטין.

שמע ר' שמעון, אמר ודאי כל מלוי דרבי יהודה שפיר, ודא סליק על כלא. ואי תימא אמאי לא אזל ליה לארחיה מיד. אלא כל זמנא דרחל לא מתעברא מבנימן אתעכב תמן, כיון דמטא זמנא דבנימן ערק ולא בעא רשותא, בגין דלא יתעכב תמן ויתחבר יעקב בכולהו שבטין באתרא דאצטריך.

 

ר' אבא פתח (שמות ד':18) וילך משה וישב אל יתר חותנו ויאמר לו אלכה ואשובה אל אחי אשר במצרים וגו' ויאמר יתרו למשה לך לשלום. תא חזי משה רעי ענא דיתרו חמוי הוה ודיוריה הוה ביה, וכד בעא למיזל לא אזל אלא ברשותיה, ויעקב דהוה שלים ודיוריה הוה תדיר עמיה דלבן, אמאי לא בעא רשותא מניה. אלא הא אתמר דהא בקדמיתא אמר ליה ומיד גלגל עליה גלגולין דישתאר תמן, והשתא דחיל מניה, אבל יתרו לא הוה הכי לגביה דמשה, בגין דלבן חרשא הוה ובחרשין הוו כל עובדוי לגביה דיעקב. והשתא לא בעא יעקב לאתעכבא תמן, דהא קב"ה אמר ליה שוב אל ארץ אבותיך וגו', [p. 384] ועל דא לא בעא לאתעכבא ולמישבק פקודא דמאריה.

תא חזי כתיב ויזכור אלהים את רחל וגו'. פתח ואמר (תהלים מ"ו:1) למנצח לבני קרח על עלמות שיר. האי קרא אית לאסתכלא ביה, דרזא דחכמתא איהו, וכל הני שירין ותושבחן דהוו אמרי בני קרח, כלהו מחדתי אינון שירין ואינון תושבחן דהוו מלקדמין, וכן כל אינון שירין ותושבחן דאמר דוד וכל אינון דהוו עמיה, כלהו הוו ברזא עלאה ברוחא דחכמתא.

ת"ח עבד קב"ה עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה, וכל אינון סדורין דסדר דוד ושלמה בריה וכל אינון נביאי קשוט, כלהו [קנט ע"א] סדרו כגוונא דלעילא.

ת"ח כגוונא דאיכא משמרות בארעא, הכי נמי איכא משמרות ברקיעא והא אוקמוה חברייא, ואיכא סדרי משמרות ברקיעא דמזמרי למאריהון ואמרי שירתא תדיר, וכלהו קיימין אלין לקבל אלין וכלא בסדורא דשירין ותושבחן.

עלמות שיר. מאי עלמות שיר, כד"א (שיר ו':8) ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ועלמות [p. 385] אין מספר. מאי עלמות אין מספר, כד"א (איוב כ"ה:3) היש מספר לגדודיו. ובגין דלית להו חושבנא כתיב ועלמות אין מספר, וכלהו שורין שורין, מסחרן סדרין, אלין לקבל אלין לזמרא ולשבחא למאריהון, ואלין אינון עלמות שיר. ובגין דאית עלמות דלא מזמרין כאלין, אלין אקרון עלמות שיר.

תלת סדרין מתפרשן לכל סטר לד' סטרי עלמא, וכל סדרא וסדרא דאיהי לכל סטר, תלת סדרין אחרנין. סדרא קדמאה דלסטר מזרח תלת סדרין אינון, ואינון תשעה סדרין בגין דכל סדרא מאינון תלת אית ליה תלת סדרין, ואשתכחו דאינון תשעה וכמה אלף ורבוון תחותייהו.

הני סדרין תשעה כולהו מתנהגי באתוון רשימן, וכל סדרא אסתכי לאינון אתוון רשימן, ומתחברן כולהו ואמרי שירתא. וכד אינון אתוון פרחי גו אוירא דרוחא דממנא על כלא, כדין אינון נטלי ושירתא אתבסם. וחד את בטש מתתא, וההוא את סלקא ונחתא, ותרין אתוון פרחי עלייהו, והאי את מתתא סלקא מתתא לעילא ואתחבר בהו ואתעבידו תלת אתוון, כלהו לפום אתוון יה"ו, דאינון תלת גו אספקלריא דנהרא. מאילין אתפרשו תלת סדרין, ואינון אתוון תרין, וההוא את דסלקא מתחברא עמהון ואינון תלת.

[p. 386] תא חזי אינון תרין אתוון עלאין דסלקין באוירא, אינון כלילן דא בדא, רחמי בדינא, ובגין כך אינון תרין, ואינון מעלמא עלאה ברזא דדכורא, והאי דסלקא ומתחברא עמהון איהי נוקבא ואתכלילת בתרווייהו. כגוונא דנוקבא אתכלילת בתרי סטרי בימינא ושמאלא ואתחברת בהו, הכי נמי האי את נוקבא ואתחברת בתרי אתוון אחרנין דאינון בתרין סטרין, אלין עלאין ודא לתתא, וכלא איהו חד, דכר ונוקבא, בר דכד אתברי עלמא דאינון אתוון מעלמא עלאה נינהו, דאינון אולידו כל עובדין לתתא כגוונא דלהון ממש. ובגין כך מאן דידע לון ואזדהר בהו, רחים לעילא רחים לתתא.

רבי שמעון אמר אלין אתוון כלהו דכר ונוקבא לאתכללא כחדא ברזא דמיין עלאין ומיין תתאין, וכלא חד ודא איהו יחודא שלים. ועל דא מאן דידע להו ואזדהר בהו, רחים לעילא ולתתא, בגין דאיהו עקרא דיחודא שלים כדקא יאות.

[p. 387] תלת תלת מסטרא דא ומסטרא דא ביחודא חדא בשלימו דכלא, וכלהו רזא דסדרא עלאה כדקא חזי כגוונא דלעילא, דההוא סדרא תלת תלת ברזא חדא.

סדרא תניינא דלסטר דרום, תלת סדרין אינון לההוא סטרא, וכל סדרא וסדרא תלת תלת ואינון תשעה כמה דאתמר. ואתוון אתפלגו הכי לכל סטר, לאתחברא כלא כחד, בגין דאית אתוון ברזא דנוקבא ואתוון ברזא דדכורא, ואתחברו כלהו כחדא והוו חד ברזא דשמא קדישא שלים. ולגבייהו סדרין ממנן תלת תלת כמה דאתמר.

וכלא נפקא מסדרא דאבהן דלעילא, כסדרא דאתתקנא אתוון דשמא קדישא יה"ו כמה דאתמר. הני סדרין כלהו מתנהגי באלין אתוון ידיען ונטלי בהו, וכמה חילין ורברבן כלהו לתתא דנטלי ואתנהגי בסדרא דא.

סדרא תליתאה דלסטר צפון, תלת סדרין אינון לההוא סטרא ואינון תשעה.

ובתלת סטרין תלת תלת לכל סטר, אינון תשעה, ואינון סדרין מתלת סטרין כמה דאתמר שבעה ועשרים [קנט ע"ב] ברזא דאתוון דאינון שבעה ועשרין, ואע"ג דאינון תרין ועשרין, שלימו דאתוון אינון שבעה ועשרין. ואשתכחו כמה דאתוון שבעה ועשרין, סדורא דסדרין אלין שבעה ועשרין לתלת תלת סדרין לכל סטר, ואשתכחו אלין תלת דהאי סטרא דאינון תשעה ואלין תלת דהאי סטרא דאינון תשעה ואלין תלת דהאי סטרא דאינון תשעה, אשתכחו כלהו שבעה ועשרין.

ורזא דאלין שבעה ועשרין אתוון, תשעה אתוון אינון ברזא דנוקבי, לאתחברא בהו נוקבא עם אינון תמני סרי אחרנין ברזא דאתמר, וכלא איהו כדקא חזי.

[p. 388] ת"ח כגוונא דאתוון עלאין דעלמא עלאה, הכי נמי אתוון אחרנין לתתא, אתוון עלאין רברבין ואתוון תתאין זעירין, וכלא דא כגוונא דא. ובכל הני רזין ברזא דדכר ונוקבא כלא חד בשלימו.

ויזכור אלהים את רחל, דהא במזלא תליא, ובגין כך כתיב בה זכירה. ויי' פקד את שרה, לאו ממזלא הוה.

ואי תימא דהא בנין במזלא תליין ולא לתתא, הכא בשרה לאו במזלא הוה. אלא ויי' כתיב, כלא כחדא.

[p. 389] אי הכי אמאי כתיב פקידה. אלא ודאי זכירה דא הות מקדמת דנא ואתמסר מפתחא דא לתתא כמה דכתיב (בראשית י"ז:21) ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה וגו'. ולבתר כגוונא דא, וכיון דאדכר ברזא דלעילא, לבתר אתמר ברזא דנוקבא פקידה, למהוי כללא דכלא כחדא.

 

ויזכור אלהים את רחל. רבי חייא פתח (שמות ו':5) וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי. ואזכור, הא זכירה בגין דאיהו לעילא, דהא מזלא דאיהו לעילא בדכורא אתא על פקידה דאיהי בגלותא לתתא בנוקבא. כגוונא דא ויזכור אלהים את רחל, כד"א ואזכור את בריתי.

[p. 390] ת"ח כתיב (שם ג':16) פקוד פקדתי אתכם. וכי פקוד פקדתי, והא פקידה בנוקבא קיימא, ובההוא זמנא בגלותא הות, ואיהי אמרת פקוד פקדתי. אלא הכא אית לאסתכלא ורזא דחכמתא הכא. אי איהי בגלותא היך אתחזי למשה הכא והיך אמרת פקוד פקדתי. אלא הכי אוליפנא שמשא כד נהיר איהו בשמיא ותוקפיה וחיליה שלטא על ארעא בכל אתר. כגוונא דא מלא כל הארץ כבודו. בזמנא דמקדשא קאים מלא כל הארץ כבודו, דא ארעא קדישא, והשתא דישראל בגלותא איהי לעילא ותוקפה סחרא להו לישראל לאגנא עלייהו, ואע"ג דאינון בארעא אחרא.

ות"ח שכינתא לעילא, שכינתא לתתא. שכינתא לעילא בתריסר תחומין רתיכין קדישין, תריסר חיוון עלאין, שכינתא לתתא [p. 391] בתריסר שבטין קדישין, וכדין אתכלילת שכינתא לעילא ותתא וכלא בחד זמנא כחדא, ואע"ג דבזמנא דישראל בגלותא ולתתא לא אתתקנת, לעילא הכי נמי לא אתתקנת, ודא הוא גלותא עמהון דישראל, דאיהי עמהון בגלותא.

במה אתתקנת. למלכא דמית בריה. מה עבד, כפא ליה לערסא על אבלא דבריה ולא אתקין ליה לערסא אלא נטל כובין ודרדרין ואטיל תחות ערסיה ושכיב עליה. כך קב"ה כיון דאתגלו ישראל ואתחריב מקדשא נטל כובין ודרדרין ושוי תחותיה, הה"ד (שם ג':2) וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה, בגין דישראל הוו בגלותא.

פקוד פקדתי אתכם. מאן דלא קיימא ברשותיה, מה פקיד ומה עביד. אלא פקוד מלעילא, פקדתי לתתא. מאי טעמא, בגין דהא זכירה הוה עלה מקדמת דנא דכתיב ואזכור את בריתי. כיון דכתיב ואזכור, הא זכירה אתמנא עלה, ובגין כך אמרת לבתר פקוד פקדתי, [קס ע"א] דהא סימנא נקטת מקדמת דנא. [p. 392] כגוונא דא שרה, ויי' פקד את שרה. אבל הכא רחל דלא אתדכירת מקדמת דנא, לא אתמר בה פקידה אלא זכירה, וכלא בזכירה איהו ברזא דמזלא.

 

ר' יהודה ור' חזקיה הוו אזלי מקפוטקיא ללוד, והוה רבי יהודה רכיב ורבי חזקיה ברגלוי. אדהכי נחת רבי יהודה, אמר מכאן ולהלא נתעסק באורייתא כמה דכתיב (דברים ל"ב:3) הבו גודל לאלהינו.

א"ל אלו הוינא תלתא יאות הוא, דחד יימא ותרין יתיבו ליה.

[p. 393] א"ל הני מלי בברכאן, בגין דאדכר חד שמא דקב"ה ותרין יתיבו ליה, הה"ד כי שם יי' אקרא הבו גודל לאלהינו. כי שם יי' אקרא, דא חד דמברך. הבו גודל לאלהינו, אלין תרין אחרנין. אבל באורייתא אפילו תרין יהבי רבו ותוקפא דשבחא דאורייתא לקב"ה.

אמר ליה רבי חזקיה לגבי ברכאן אמאי תלת.

אמר ליה הא אוקמוה ואתמר דכתיב הבו גודל. אבל רזא דמלה הכא, דהא כל רזין דברכאן הכי איהו, חד לברכא ותרין לאתבא, בגין דיסלק שבחא דקב"ה ברזא דתלתא, חד מברך ותרין דאודן, ודא הוא קיומא דברכאן ברזא עלאה כדקא יאות וברזא דתלת כמה דאוקמוה.

עד דהוו אזלי אמר רבי יהודה תנינן אית זכירה לטב ואית זכירה לביש, אית פקידה לטב ואית פקידה לביש. אית זכירה לטב כמה דאוקמוה דכתיב (ויקרא כ"ו:45) וזכרתי להם ברית ראשונים, (בראשית ח':1) ויזכור אלהים את נח, (שמות ב':24) ויזכור אלהים את בריתו. ואית זכירה לביש דכתיב (תהלים ע"ח:39) ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב. [p. 394] פקידה לטב דכתיב (שמות ג':16) פקוד פקדתי אתכם. פקידה לביש דכתיב (תהלים פ"ט:33) ופקדתי בשבט פשעם. וכלהו רזין עלאין.

כל הני זכירה ופקידה לטב, אלין אינון דרגין ידיען, רזא דמהימנותא דכר ונוקבא, רזא חדא זכירה ופקידה, ואלין אינון לטב. זכירה ופקידה לביש, אלין אינון רזא דסטרא אחרא דקיימא ברזא דאלהים אחרים, דכר ונוקבא כחדא, זכירה בהאי ופקידה בהאי. ואלין אינון דקיימין תדיר לביש, ואלין לקבל אלין. מהכא נפקי כל רזי מהימנותא וכל קדושין עלאין כמה דאוקמוה, ומהכא נפקי כל נזקין וכל בישין וכל מותא וכל סטרין וזינין בישין בעלמא ואוקמוה, ודא בהפוכא מן דא.

א"ר חזקיה הכי הוא ודאי. זכאה איהו מאן דחולקיה אתקיים בסטרא טבא ולא ירכין גרמיה לסטרא אחרא וישתזיב מתמן.

אמר ליה רבי יהודה הכי הוא ודאי, וזכאה מאן דיכיל לאשתזבא מניה מההוא סטרא, וזכאין אינון צדיקייא דיכלי לאשתזבא מנייהו ולאגחא בההוא סטרא קרבא.

אמר ר' חזקיה במה.

פתח ואמר (משלי כ"ד:6) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. מאן מלחמה, דא מלחמה דההוא סטרא בישא דאצטריך בר נש לאגחא ביה קרבא ולשלטאה עלוי ולאשתזבא מניה.

ת"ח דיעקב הכי אשתדל לגבי עשו בגין ההוא סטרא דיליה, לאתחכמא עלוי ולמיזל עמיה בעקימו בכל מה דאצטריך, בגין לשלטאה עלוי ברישא ובסופא וכלא כדקא יאות. ורישא וסופא כגוונא חד כמה דכתיב (בראשית כ"ז:36) בכרתי, ולבתר ברכתי, שירותא וסופא כחדא, [p. 395] דא כגוונא דא, בגין לשלטאה עליה באורח מישר כדקא חזי ליה. ובגין כך זכאה איהו מאן דאשתזיב מיניה ויכיל לשלטאה עליה.

תא חזי זכירה ופקידה לטב אינון כחדא רזא דמהימנותא, וזכאה איהו דאשתדל אבתר מהימנותא, כד"א (הושע י"א:10) אחרי יי' ילכו כאריה ישאג.

אמר ר' חזקיה הכי הוא ודאי. ות"ח בר נש כד צלי צלותיה לא יימא עליה זכרני ופקדני, בגין דאיכא זכירה ופקידה לטב וזכירה ופקידה [קס ע"ב] לביש, וזמינין לנטלא מלה מן פומא ואתיין לאדכרא חובוי דב"נ ולענשא ליה, בר אי איהו זכאה שלים דכד בדקי חובוי ההוא זכירה ופקידה לביש לא ישכחון לון, כגון עזרא דאמר זכרה לי אלהי לטובה. דהא בכל אתר דבר נש צלי צלותיה יכליל גרמיה בין סגיאין בכללא דסגיאין.

ותא חזי שונמית כד אמר לה אלישע (מלכים ב' ד':13) היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא. היש לדבר לך אל המלך, ההוא יומא יום טוב דראש השנה הוה, וההוא יומא מלכותא דרקיעא שלטא למידן עלמא [p. 396] וקב"ה אקרי מלך בההוא זמנא, ובגין כך אמר לה היש לדבר לך אל המלך.

מה כתיב, ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת. מאי קאמרה, לא בעינא למהוי רשימאה לעילא אלא לאעלאה רישאי בין סגיאין ולא לנפקא מכללא דלהון. וכן בעי ליה לבר נש לאתכללא בכללא דסגיאין ולא לאתייחדא בלחודוי, בגין דלא ישגחון עליה לאדכרא חובוי כדקאמרן.

פתח ר' יהודה ואמר (איוב ל"ח:17) הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה. האי קרא קב"ה אמר ליה לאיוב כד חמא דאיוב דחיק גרמיה על דינוי דקב"ה. תא חזי איוב אמר (שם י"ג:15) הן יקטלני לא איחל, כתיב לא באל"ף וקרי לו בוא"ו וכלא איהו. א"ל קב"ה וכי אנא קטיל בני נשא, הנגלו לך שערי מות. כמה תרעין פתיחן לההוא סטרא ומותא שלטא עלייהו, וכלהו סתימין מבני נשא ולא יכלין לאסתמרא מנייהו בגין דאינון סתימין מבני נשא ולא ידעין אינון שערים.

ושערי צלמות תראה. מאן אינון שערי מות ומאן אינון שערי צלמות. אלא מות וצלמות כחדא אינון וזווגא חדא אינון. מות הא אתמר דא מלאך המות והא אוקמוה. צלמות, צל מות, האי איהו מאן דרכיב עליה ואיהו צלא דיליה ותוקפא דיליה לאזדווגא כחדא בקשורא חד ואינון חד. [p. 397] וכל אינון דרגין דנפקי מנייהו ומתקשרן בהו אינון שערים דלהון. כמה דלעילא כתיב (תהלים כ"ד:7) שאו שערים ראשיכם וגו', ואלין אינון שערים נהרין ונחלין, שית סטרין דעלמא, אוף הכי נמי שערים אינון מסטרא אחרא, דרגין ידיען דשלטין בעלמא, שערי מות, שערי צלמות, דא נוקבא ודא דכורא ותרוייהו כחדא.

וכל דא אמר קב"ה לאיוב בגין כל אינון מלין דאיהו אמר (איוב ז':9) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה, וכל אינון שאר מלין. אמר קב"ה הנגלו לך שערי מות, למנדע דהא כלהו ברשותי וכלהו זמינין לאתבערא מעלמא דכתיב (ישעיה כ"ה:8) בלא המות לנצח וגו'.

תא חזי ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה. תרי אלהים אלהים אמאי. אלא חד מעלמא דדכורא וחד מעלמא דנוקבא בגין דבמזלא תלייא מלתא. וכד אתערת רחל בשמא דא דכתיב יוסף יי' לי בן אחר, ידע יעקב דאיהי אתחזייא לאשלמא כלהו שבטין ולא תתקיים בעלמא. בגין כך בעא [p. 398] למיזל ולא יכיל, וכד מטא זמנא דבנימן ערק ואזל ליה בגין דבארעא אחרא לא תשתלים ביתא לאתקשרא עלמא קדישא ביה. והיינו דכתיב (בראשית ל"א:3) ויאמר אלהים אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. מאי ואהיה עמך, אלא אמר ליה עד הכא רחל הות עמך עקרא דביתא, מכאן ולהלאה אנא אהוי עמך ואטול ביתא בהדך בתריסר שבטין. והיינו דכתיב ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל, עלי הוה, בגיני הוה מלה דאתדחייא איהי ואתיא דיורא אחרא ונטלא ביתא בגיני לדיירא עמי.

 

ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה. מאי נקבה. אמר רבי יצחק ההוא רשע אמר אנא חמי דיעקב לא אסתכל אלא בנוקבי [קסא ע"א] ובגין כך [p. 399] יפלח לי. אמר נקבה שכרך, הא נקבה דאיהי שכרך כדקדמיתא. ואתנה, אימא מאן נקבה אסתכלת בה ואתנה ופלח לי בגינה.

ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה, חלילה, דהא אנא כל מה דעבידנא לשום יקרא דמלכא קדישא קא עבידנא ולא בכסופא דגרמאי, ועל דא לא תתן לי מאומה, דהא לא דעתאי בהאי, אלא אם תעשה לי הדבר הזה וגו'.

 

ויסר ביום ההוא את התישים העקודים והטלואים וגו'. רבי אלעזר פתח (תהלים ט"ו:2) יי' מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק וגו'. הא אוקימנא ואוקמוה חברייא הולך תמים, דא אברהם דכד אתגזר תמים אקרי. ופועל צדק, דא יצחק. ודובר אמת, דא יעקב. ודאי יעקב באמת אתדבק. אי איהו אתדבק באמת מ"ט עבד עם לבן כגוונא דא. אלא יעקב בחין שעתא [p. 400] דמזליה הוה, דשרי ליה לאינש למבחן שעתיה עד לא יתוב לארעיה. אי מזליה קאים במה דעביד שפיר, ואי לאו לא יושיט רגלוי עד דסליק לגביה.

ת"ח כתיב וענתה בי צדקתי ביום מחר וגו', דהא איהו לא עבד בגין דיטול מדיליה למגנא, אלא כלא בקושטא ובשלימו דרעותא, ולא עוד אלא דאיהו נטיל רשו מלבן. על דא כתיב נחשתי ויברכני יי' בגללך. כמה זינין חרשין עבד לבן ובחין מזליה בגיניה דיעקב והוה אשכח בגיניה דיעקב מאה עאנא כל ירחא ומאה אמרין ומאה עזין יתיר על עאניה.

ר' אבא אמר אלף עאנין ואלף אמרין ואלף עזין הוה מייתי ליה יעקב יתיר בכל ירחא וירחא, הה"ד כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב ויברך יי' אותך לרגלי, וברכתא דלעילא לאו איהו פחות מאלף מכל זינא וזינא, מעאנין אלף אשתכח, מאמרין אלף אשתכח, מעזין אלף אשתכח. על כל מה דשריא ברכתא דלעילא לא פחות מאלף, עד דבגיניה דיעקב אסתלק לבן לכמה עותרא. וכד בעא יעקב לנטלא אגריה לא אשכח אלא עשרה מכל זינא וזינא, ויעקב חשיב ליה לעותרא סגי. חמי כמה נטיל מדיליה ממה דהוה יהיב איהו בזכותיה ללבן, וכל דא דסליק ביה יעקב [p. 401] לא הוה אלא בזרוע, דנטיל אינון מקלות ושוי לגבי עאנא.

ת"ח כמה טרח ההוא שלימא דיעקב אבתריה דלבן. כתיב וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב, והוה אייתי ליה כל האי עותרא, ועם כל דא לא בעא לבן דיהא אגריה דיעקב הכי, אלא נטל עשרה מן דא ועשרה מן דא ויהב ליה. אמר ליה טול הני ואי יולידו כמה דאמרת כל מה דיולידו בההוא גוונא ליהוי אגרך, הה"ד ותחלף את משכורתי עשרת מונים, עשרה מן דא ועשרה מן דא ועשרה מן דא, וכתיב ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים, ובהני עשרה אשתדל בתר קב"ה וברכיה. ומכל מה דשוי לבן עמיה דיעקב אהדר במלוליה ונטיל מיעקב כלא, עד דקב"ה חס עליה ונטל מדיליה בזרוע.

אמר רבי אלעזר כל הני קראי לאחזאה חכמתא קא אתיין, דתנינן מלין דלעילא מנהון תליין בעובדא ומנהון במלולא ומנהון ברעותא דלבא, ומאן דבעי לאמשכא ברכאן בצלותא במלולא ורעותא, ודלא בצלותא בעובדא תליין.

ת"ח יעקב שלים כל מה דעבד בחכמתא עבד. כתיב ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים, כלא בחכמתא לאמשכא ברכאן ממבועא דכלא לכלהו דרגין עלאין דאינון חולקיה ועדביה.

[p. 402] את המקלות. מאן מקלות, אלין דרגין דאינון בי דיני.

אשר פצל, דאעבר מנהון דינא.

ברהטים, היינו דכתיב (שיר ז':6) מלך אסור ברהטים, דהא מההוא מלך אתיין ברכאן לכלהו עלמין.

ד"א [קסא ע"ב] מלך אסור ברהטים, מלך דא אסור וקשור באינון רהטין עלאין דמנייהו אתמשכן ברכאן לכולא מעם מלך עלאה.

בשקתות המים, דמתמן אתשקיין כולא. שקתות המים, אלין אינון נחלין דנפקין ואתיין עד דמטו לאתר דמתכנשי תמן.

אשר תבאנה הצאן לשתות, כד"א (תהלים ק"ד:11) ישקו כל חיתו שדי וגו'. ובההוא אתר דמתכנשי תמן מיא כלהו, כלא אתיין לאשקאה מניה.

ויחמנה. מאי ויחמנה. ת"ח בשעתא דרוח צפון נשיב מיא גלידין ולא נגדין לבר ולא אתשקיין, בגין דדינא תליא וקרירו דצפון גליד מיא. וכד אתער רוח דרום מתחממי מיא ואתעבר גלידו דלהון [p. 403] ונגדין, כדין אתשקיין כלא, בגין דחמימו דדרום שראן מיא וכלא מתחממי וחדאן למשתי מההוא קרירו דצפון דהוה לון בקדמיתא, הה"ד ויחמנה בבואן לשתות.

ויחמנה, והא כתיב ויחמו. אלא בגין דאינון כלהו נוקבי.

ועל דא אתכוון יעקב למעבד עובדא בחכמתא, ודא הוא דכתיב ויקח לו יעקב מקל לבנה לח וגו'.

פתח ואמר (שם קל"ה:4) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. ת"ח כי יעקב בחר לו יה. עד כאן לא ידענא מאן בירר למאן, אי קב"ה בירר ליה ליעקב, אי יעקב בירר ליה לקב"ה. אלא ממה דגלי קרא ידענא דקב"ה נטל ליה ליעקב לעדביה דכתיב (דברים ל"ב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו.

תא חזי הכי נמי יעקב בירר אחסנתיה ועדביה לחולקיה ואסתליק לעילא מכל דרגין ונטל ליה לעדביה מקל לבנה לח, היינו דרגא חוורא דסטר ימינא, ולוז וערמון, היינו דרגא סומקא דסטר שמאלא.

ויפצל בהן פצלות לבנות, דאעבר דינא מן דא ואחבר ליה בימינא, והוא עאל בינייהו ונטיל לון כחדא ואתעביד כלא חד [p. 404] בתרי גווני. ועם כל דא מחשוף הלבן, דיתגלי חוורא על סומקא. וכל דא למאי, לאמשכא לדרגיה דא ועדביה ברכאן ממבועא דכלא ולשואה לדרגא דא דאיהו תלתא כחדא.

ברהטים בשקתות המים, כמה דאוקימנא. וכדין בעובדא דא דחכמתא נגדין ברכאן לתתא ומתשקיין כלהו עלמין ושריין עליה ברכאן כמה דאוקמוה דכתיב (בראשית מ"ט:27) בבקר יאכל עד, ולבתר ולערב יחלק שלל, [קסב ע"א] לאתברכא כלהו עלמין לתתא. ויעקב נטל חולקיה מאינון ברכאן דשריין עליה לתתא, בגין דאיהו חולקיה דקב"ה.

 

ר' ייסא זוטא הוה שכיח קמיה דר' שמעון. א"ל האי דכתיב (משלי י':6) ברכות לראש צדיק, לצדיק מבעי ליה, מאי לראש צדיק.

א"ל ראש צדיק דא היא עטרה קדישא ואוקמוה.

[p. 405] תו ראש צדיק, דא יעקב דאיהו נטיל ברכאן ונגיד לון לצדיק, ומתמן אזדריקו לכל עיבר ומתברכן כלהו עלמין.

תו ברכות לראש צדיק, ראש צדיק אקרי ההוא אתר רישא דברית דמניה נפקין מבועין לבר. נוקבא דקיסטא דחמרא נפיק מניה איהו רישא, כך ראש צדיק, ההוא אתר דזריק מבועין לנוקבא אקרי ראש צדיק. צדיק איהו ראש דכל ברכאן ביה שריין.

תו ההוא בר נש דזכי למיטר ההוא את קיימא קדישא ועביד פקודי דאורייתא אקרי צדיק, ומרישיה ועד רגלוי הכי אקרי. וכד ברכאן נגדין לעלמא שריין על רישיה, ומניה קיימי ברכאן לעלמא בבנין קדישין זכאין דאוקים.

ר' ייסא תו שאיל ואמר כתיב (תהלים ל"ז:25) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. האי קרא אוקמוה ואמרו דשרו דעלמא אמרו. אי הוא אמרו בחכמתא יתיר איהו ממה דחשבין בני נשא.

[p. 406] א"ל ברי יאות הוא, דהא ביחודא קדישא אתמר. נער הייתי גם זקנתי, הכי הוא. לא ראיתי צדיק נעזב, דא הוא שבחא דיחודא, דלא אשתכח יום בלא לילה, דהא לילה ביה אשתכח תדירא, וצדיק אחיד לעילא ואחיד לתתא. וזרעו מבקש לחם, מאי הוא. אלא בשעתא דזריק ואנגיד זרעא לא תבע לנוקבא דהא בהדיה שריא, דלא מתפרשא מניה לעלמין וזמינא היא לגביה, דהא זרעא לא נגיד אלא בשעתא דנוקבא זמינא [קסב ע"ב] ותיאובתא דתרוייהו כחדא בדבקותא חד דלא מתפרשן, ועל דא לא אצטריך למתבע עלה.

א"ל ובזמנא דגלותא לאו הכי.

א"ל זרעו כתיב ולא הוא. אימתי נפיק, כד נוקבא בדבוקא חד עם דכורא. ואי תימא לא ראיתי צדיק נעזב, בזמנא דגלותא מאי הוא. אלא הא אחיד לעילא ולא נעזב לעלמין. בזמנא אחרא לא נעזב מנוקבא, אחיד לעילא ואחיד לתתא. בזמנא דגלותא אחיד לעילא, בזמנא אחרא לתרין סטרין לעילא ותתא, ולעולם אינו נעזב.

כתיב (בראשית א':17) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים, [p. 407] דא צדיק. ואע"ג דאתמר ברקיע השמים, אלא ברקיע השמים ודאי, דאיהו סיומא דגופא.

תא חזי תרין רקיעין אינון, ואינון שירותא וסיומא, דא כגוונא דא. רקיעא תמינאה, ביה שקיען כל ככביא זעירין ורברבין, ודא הוא רקיעא עלאה סתימאה דקאים כלא ומניה נפיק כלא, ואיהו תמינאה מתתא לעילא והוא שירותא לאפקא מניה כלא.

כך איהו רקיעא תמינאה מעילא לתתא דביה שקיעין כל נהורין ובוצינין, והוא נטיל כלא ודא סיומא דכלא. כמה דבההוא רקיעא תמינאה דאיהו שירותא דכלא תליין ביה כל נהורין ומניה נפקי, הכי נמי האי איהו רקיעא תמינאה ותליין ביה כל נהורין ומניה נפקי לכלהו עלמין. שירותא וסיומא בגוונא חד קיימי, ועל דא איהו נהר דנפיק ולא פסקי מימוי לעלמין, כלא למהוי סיומא כשירותא. ובגין כך ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. ולמה, להאיר על הארץ. ואע"ג דאתמר כלא בגוונא חדא ודא הוא ברירו דמלה.

מה בין האי להאי. אלא דא אוקים וזן לעלמא דלעילא דאיהו ביה ולכל אינון סטרין עלאין, ודא אוקים וזן לעלמא תתאה ולכל אינון סטרין תתאין.

ואי תימא עלמא דלעילא מאן איהו, והא ההוא רקיעא תמינאה עלאה סתימאה עלמא דלעילא איהו והכי אקרי, דהא תרין עלמין נינהו כמה דאתמר. [p. 408] אלא איהו עלמא עלאה וכל אינון דנפקי מניה על שמיה אקרון, וכל אינון דנפקי מעלמא תתאה על שמיה אקרון, וכל האי והאי כלא חד בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין.

תא חזי (תהלים ק"ד:16) ישבעו עצי יי' ארזי לבנון אשר נטע. מאן לבנון, הא אוקמוה ואתמר האי קרא.

(שם:17) אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה. אשר שם צפרים יקננו, באן אתר, בלבנון. ואלין תרין צפרין דקאמרן בכמה אתר [קסג ע"א] ומאלין אתפרשן כמה צפרין אחרנין, אבל אלין עלאין ונפקין מלבנון דאיהו סתימאה, ורזא דמלה וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל.

חסידה ברושים ביתה דכתיב שם הגדולה לאה. ברושים ביתה, באינון שית בנין עלאין, שית סטרין דעלמא כמה דאתמר.

אמאי אקרי חסידה. אלא האי עלמא עלאה, אע"ג דנוקבא קרינן ליה, דכד אתפשט כל טיבו וכל נהירו מניה נפיק. [p. 409] ובגין דאיהי חסידה נפקא מינה חסד דאיהו נהורא קדמאה דכתיב (בראשית א':3) ויאמר אלהים יהי אור וגו'.

ועל דא ברושים ביתה. ברושים, אל תקרי ברושים אלא בראשים, דהא עלמא אחרא בתתאין ביתה ואיהי בי דינא דעלמא, ולזמנין אקרי כגוונא דלעילא בכל אינון שמהן. ועל דא אתר כתיב (שם ו':6) וינחם יי' ויתעצב אל לבו, חרון אף יי', דהא באתר דא תליא, דהא כל מה דלעילא כלא איהו בנהירו, חיין לכל סטרין, ועל דא תנינן אין עצבות לפני המקום, לפני דייקא. ועל דא כתיב (תהלים ק':2) עבדו את יי' בשמחה באו לפניו ברננה. עבדו את יי' בשמחה, לקביל עלמא עלאה. באו לפניו ברננה, לקביל עלמא תתאה.

[p. 410] זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי. בגין כך כתיב (דברים ל"ג:29) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביי' מגן עזרך.

 

ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים וגו'. ר' אלעזר פתח (משלי ט':12) אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא. ת"ח ווי לאינון חייבי עלמא דלא ידעין ולא משגיחין במלי דאורייתא. וכד אינון משגיחין, בגין דלית לון סכלתנו, מלין דאורייתא דמיין בעינייהו כאילו כלהו מילי ריקניא ולית בהו תועלתא. וכלא בגין דאינון ריקנין מדעתא וסכלתנו, דהא כל מילי דאורייתא כלהו מלין יקירין, וכל מלה ומלה כתיב (שם ג':15) יקרה היא מפנינים, (שם ח':11) וכל חפצים לא ישוו בה באורייתא.

וכל אינון טפשין אטימין דלבא, כד חמאן מלין דאורייתא, לא די לון דלא ידעי, אלא דאינון אמרי דאינון מלין פגימין, מלין דלית בהו תועלתא. ווי לון כד יתבע קב"ה עלבונא דאורייתא ויתענשון עונשא דמרדי במאריהון.

מה כתיב באורייתא, (דברים ל"ב:47) כי לא דבר רק הוא מכם, ואי רק הוא, מכם איהו, דהא אורייתא כלא מלייא מכל אבנין טבין [p. 411] ומרגלן יקירין, מכל טבין דעלמא, כד"א וכל חפצים לא ישוו בה, והיך יימרון דאיהי ריקניא.

ושלמה מלכא אמר אם חכמת חכמת לך, דכד יתחכם בר נש באורייתא תועלתא דיליה איהו, דהא באורייתא לא יכיל לאוספא אפילו את חד. ולצת לבדך תשא, דהא אורייתא לא יגרע משבחה כלום, וליצנותא דיליה איהו ואשתאר ביה לאובדא ליה מהאי עלמא ומעלמא דאתי.

ת"ח כד אתוון עלאין מתחברן כלהו בהאי דרגא, סופא דכל דרגין קדישין עלאין, ואתמליא מנייהו ואתברכא מעלמא עלאה, כדין האי דרגא קיימא לאשקאה לכולהו עדרין, כל חד וחד כדקא חזי ליה, וכל חד וחד אתשקי מן דינא ורחמי.

ת"ח מה כתיב, ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים. יעקב בעא לאתקנא תפלה של ערבית ולאנהרא לסיהרא ולאשקאה ולברכא לה מכל סטרין. כתיב ויצג את המקלות, אלין דינין וגבורן דנפקי מגבורה דלעילא, ויעקב כד בעא לאתקנא להאי דרגא סליק לאינון דינין וגבורן מינה ואוקים לון ברהטים, באינון רהטים ארבע דקיימי תחות האי באר דאתמליא מאינון נחלין ומבועין עלאין, בגין דכד נפקין מיין [p. 412] מהאי באר קדישא אלין ארבע נטלי כלא ועל דא אקרון רהטים, ומתמן [קסג ע"ב] אתיין כלא למשתי, ואינון דינין וגבורן כלהו קיימי תמן, לנטלא כל חד וחד כדקא חזי ליה.

אשר תבאנה הצאן לשתות לנכח הצאן, אלין לקביל אלין.

ויחמנה. מאי ויחמנה, דכד מתעטרן בדינא מתחממין בההוא דינא ואזלין ושאטין בעלמא ומעייני בארחיהון דבני נשא הן לטב הן לביש.

ת"ח מה כתיב בתריה, ויחמו הצאן אל המקלות, בגין אינון מקלות הוו מתחממן ומשגיחין בדיני עלמא ואתפקדן עליה ואתדנו בני נשא עלייהו, כד"א (דניאל ד':14) בגזרת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא.

 

רבי חייא פתח (תהלים ס"ג:9) דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך. האי קרא אית לאסתכלא ביה. דבקה נפשי אחריך, בגין דדוד מלכא הוה מתדבק נפשיה תדיר אבתריה דקב"ה ולא חייש למלין דעלמא אחרנין, אלא לאתדבקא נפשיה ורעותיה ביה. וכיון דאיהו הוה מתדבק ביה, קב"ה הוה תמיך ביה ולא שבקיה. מכאן לבר נש כד אתי לאתדבקא ביה בקב"ה, קב"ה אחיד ביה ולא שביק ליה.

ד"א דבקה נפשי אחריך, לאתעטרא דרגיה לעילא, דהא כד אתדבק ההוא דרגא בדרגין עלאין לסלקא אבתרייהו, כדין ימינא אחיד ביה לסלקא ליה ולחברא ליה בחבורא חד כדקא יאות, כד"א (שם קל"ט:10) ותאחזני ימינך, וכתיב (שיר ב':6) וימינו תחבקני, ועל דא בי תמכה ימינך. [p. 413] וכד אחיד ביה בקב"ה כדין כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, ואיהו יחודא חד וחבורא חד, וכד איהו חבורא חד כדין אתמליא ההוא דרגא דיליה ואתברכא, וכד אתמליא כל אינון רהטין אתמליין לארבע סטרין דעלמא וכלהו עדרייא אתשקיין כל חד וחד לסטריה.

וכד אתא יעקב לאתקנא האי דרגא בריר ליה סטרא דימינא דאתחזי ליה, וסטרא אחרא דלא אתחזי ליה אתפרש מיניה, כמה דכתיב וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן. לבדו, הוה בלחודוי, דלא ישתמש בטעוון אחרן ובסטרין אחרנין. זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב (דברים י"ד:2) כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך וגו'.

ותא חזי יעקב איהו תושבחתא דאבהן ואיהו כללא דכלהו, ובגין דאיהו כללא דכלהו בג"כ איהו קאים לאנהרא לסיהרא, דיעקב איהו קאים לאתקנא לה תפלת ערבית. וכל ההוא תקונא איהו כדקא חזי ליה, כל אינון סטרין קדישין כלהו אתקין בסטרוי ואפריש חולקיה מחולקא דשאר עמין, אלין סטרין קדישין בקדושה עלאה, ואלין סטרין מסאבין במסאבו מסאבותא, והא אוקימנא דכתיב וישת לו עדרים לבדו. וישת לו, דאתקין תקונין למהימנותא. לבדו, כד"א (שם) ובך בחר יי' להיות לו לעם סגולה וגו'.

ולא שתם על צאן לבן, דלא שוי חולקיה ועדביה עמהון. ועל דא יעקב שלימו דאבהן אתקין רזא דמהימנותא ואפריש חולקיה ועדביה מחולקא ועדבא דשאר עמין, ועל דא כתיב (שם ד':4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.

[p. 414] רבי אבא אמר זכאה חולקהון דישראל דאינון עלאין על כל שאר עמין דעלמא, בגין דדרגא דלהון לעילא ודרגין דשאר עמין לתתא, אלין בסטרא דקדושה ואלין בסטרא דמסאבא, אלין לימינא ואלין לשמאלא.

כיון דאתחרב בי מקדשא מה כתיב, (איכה ב':3) השיב אחור ימינו מפני אויב, ובגין כך (תהלים ס':7) הושיעה ימינך וענני. ושמאלא אתגבר ומסאבא אתתקף, עד דיבני קב"ה בי מקדשא ויתקין עלמא על תקונוי, ויהדרון מלין כלהו כדקא יאות ויתעבר סטרא מסאבא מן עלמא. והא אתמר דכתיב (זכריה י"ג:2) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, [קסד ע"א] וכתיב (ישעיה כ"ה:8) בלע המות לנצח. וישתאר קב"ה בלחודוי כמה דכתיב (שם ב':18) והאלילים כליל יחלוף, וכתיב (שם:17) ונשגב יי' לבדו ביום ההוא, הוא בלחודוי כמה דכתיב (דברים ל"ב:12) ואין עמו אל נכר, בגין דישתצי מעלמא ולא ישתאר לעילא ותתא אלא קב"ה בלחודוי וישראל לפולחניה עם קדיש, ויתקרי קדיש דכתיב (ישעיה ד':3) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו. וכדין יהא עלמא יחידאי לעילא ותתא, עלמא יחידאי לעילא ועלמא יחידאי לתתא ועמא יחידאי לפולחניה כמה דכתיב (דה"א י"ז:21) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

 

ר' יצחק ור' ייסא הוו אזלי בארחא. אמר רבי ייסא הא שכינתא לגבן, נתעסק במלוי דכל מאן דעסיק במלוי ואשתדל בה זכי לאמשכא לה בהדיה.

[p. 415] פתח רבי יצחק ואמר (תהלים י"ח:47) חי יי' וברוך צורי וירום אלהי ישעי. האי קרא רזא איהו. חי יי', וכי לא ידענא דקב"ה אקרי חי. אלא אפילו צדיק איהו אקרי חי, דהא חי צדיק איהו לעילא וצדיק איהו לתתא. לעילא קב"ה אקרי חי, צדיק לתתא אקרי חי דכתיב (שמואל ב' כ"ג:20) ובניהו בן יהוידע בן איש חי. אמאי אקרי חי, בגין דאיהו צדיק דהא צדיק חי אקרי, חי העולמים.

וברוך צורי, כלא חד, חי וברוך דלא מתפרשי מהדדי, דכד מתחברין כחדא אקרי באר מים חיים, דא נביע לגו ודא אתמלייא מיניה.

וירום אלהי ישעי, דא עלמא עלאה דאיהו רם ונשא, רם על כלא, דהא מיניה נפיק כלא וכל נביעו דנביע לאתמלייא בירא כדקא יאות, ומתמן אתברכא לאנהרא לכל אינון דלתתא, וכד אתמלייא כלא כדקא יאות כדין וירום אלהי ישעי.

 

[p. 416] פתח רבי ייסא ואמר (איוב ל"ו:7) לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו. ת"ח כד חייביא לא שלטין בעלמא ואתאבידו מיניה כדין צדיק איהו שליט בעלמא, הה"ד (שם:6) לא יחיה רשע ומשפט עניים יתן. בתריה מה כתיב, לא יגרע מצדיק עינו. מהו עינו, כד"א (תהלים ל"ד:16) עיני יי' אל צדיקים.

ואת מלכים לכסא, אלין אינון מלכין שליטין דאתאחדן לכסא.

ויושיבם לנצח ויגבהו. ויושיבם, אתקיימו בכרסייא בקיומא שלים.

ויגבהו. מאי ויגבהו, לשלטאה בעלמא ואתקיים כרסייא על סמכוהי.

ד"א ויגבהו, דנטלי כרסייא וזקפין לה לעילא לאתאחדא באתרה כדקא יאות וכדין כלא יחודא חדא.

 

עד דהוו אזלי חמו חד בר נש דהוה אתי וחד ינוקא עמיה רכיב על כתפיה. אמר רבי יצחק ודאי האי בר נש יודאי איהו ובגין לזכאה לבני נשא קא אתא.

אמר רבי ייסא נזכי אנן בקדמיתא ביה.

כד מטא לגבייהו אמר רבי ייסא אן קיסטא דטירמא בקירטוי דאורחא.

[p. 417] אמר בגין דיזכון בי בני נשא, דהא תרין בנין אית לי ואתא טורנא למתא ואשתבו, והאידנא אזילנא בגין דיזכון בי בני נשא.

זכו בהדיה ויהבו ליה למיכל. אדהכי פתח ההוא יודאי ואמר (במדבר כ"ח:2) את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו. קרבנא דקב"ה בכל יומא, בגין למיזן עלמא ולמיהב ספוקא לעילא ותתא, דהא באתערותא דלתתא אתער לעילא ובדא מסתפקין כל חד וחד כדקא יאות.

את קרבני לחמי, הה"ד (שיר ה':1) אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי.

לאשי, הה"ד (שם) אכלו רעים וגו'. ומה קב"ה פקיד לאתערא מזונא לעילא בגין לאתערא מההוא מזונא לתתא, מאן דיהיב [p. 418] מזונא לקיימא נפשא, על אחת כמה וכמה דקב"ה אתער ליה מזונא דלעילא ויתברך עלמא בגיניה.

אמר רבי יצחק ודאי רזא דא כדקא חזי ושפיר קאמר.

אמר רבי ייסא ודאי על דא אמרו דלא יזלזל בר נש לשום בר נש אחרא בעלמא. בתרי גווני זכינא בהאי בר נש.

פתח ואמר האי קרא אמר [קסד ע"ב] רבי אלעזר, את קרבני לחמי לאשי. את קרבני, רזא דכנסת ישראל דכתיב את, ודייקא את.

קרבני, דא איהו קרבנא וקשורא לאתקשרא.

לחמי, דא מזונא דקא אתי מלעילא באתערותא דלתתא.

לאשי, לאכללא שאר חילין אחרנין דאצטריכו לאתזנא כל חד וחד כדקא חזי ליה.

ריח ניחוחי, דא רעותא וקשורא דאתיחדא כלא ברזא דעלמא עלאה.

[p. 419] תשמרו להקריב לי במועדו. מאן מועדו, בזמן דאתער אברהם למעבד רעותיה דכתיב (בראשית כ"ב:3) וישכם אברהם בבקר, ובזמנא דאתעקד יצחק על גבי מדבחא, דההוא שעתא בין הערבים הוה.

ואמר רבי חייא אי הכי האי דכתיב במועדו, במועדם מבעי ליה.

א"ל ההוא שעתא אתכליל אשא במיא ומיא באשא, ובגין כך כתיב במועדו.

ת"ח בכל קרבנין לא כתיב כמה דכתיב הכא, תשמרו להקריב לי. תשמרו, רזא דשמור דאיהי צריכא לקרבא לגבי עילא דכתיב תשמרו להקריב לי במועדו, בימינא ושמאלא, כמה דאתמר באברהם ויצחק, וכלא ברזא עלאה.

אמר רבי ייסא אלמלא לא אתינא הכא אלא למשמע מלין אלין דיי. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי. על דא כתיב (ישעיה ס':21) ועמך כולם צדיקים.

 

[p. 420] ולבן הלך לגזוז את צאנו וגו'. אמר רבי יוסי מאן תרפים, אלא ע"ז הוה, ואמאי אקרי תרפים, אלא משום גנאי, כמה דתנינן מקום התורף. ומנלן דע"ז הוו, דכתיב למה גנבת את אלהי, וכתיב עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. ולבן חרש בכל חרשין דעלמא הוה, ובהאי הוה ידע כל מאי דבעי למנדע.

אמר רבי חייא בקסם אתעביד.

רבי יוסי אומר בנחש.

אמר רבי יהודה לא אתעביד אלא בשעתי ידיען. ואמאי אקרי תרפים, בגין דבטש וארפי ידא, כד"א (ש"ב כ"ד:16) עתה הרף ידך. אומנא כד עביד ליה, ההוא דידע רגעי ושעתי קאים עליה ואמר השתא ארפי, השתא עביד, ולא תשכח עבידתא דירפון מינה כהאי.

ואיהו מליל תדיר ויהיב עיטין בישין לנפשיה דבר נש. ורחל דחילת בגין דיהב עיטא לאבאשא ליה ליעקב, ובגין בזיונא דע"ז שוי ליה תחותה ולא יכיל למללא, דהא כד איהו מתתקן למללא מכבדין ומרביצין קמיה, והשתא מה [p. 421] כתיב, ותשב עליהם. דכר ונוקבא הוו, ופולחנין סגיאין קא עבדין לון עד לא ממללן, ובגין כך אתעכב לבן תלת יומין, דלא ידע דערק יעקב דכתיב ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב.

ואמר רבי יהודה זמין גרמיה בתרין מלין, אזדרז בכל חרשין דהוו ליה ואזדרז בזיינין בגין לאובדא ליה מן עלמא דכתיב (דברים כ"ו:5) ארמי אובד אבי. כיון דחמא קב"ה דבעא לאובדא ליעקב מה כתיב, השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע, והיינו דכתיב יש לאל ידי לעשות עמכם רע. במה אתרחיץ, בחרשין דהוו בידיה.

תא חזי לבן אזל ביומא חד ארח שבעה ימים דאזל יעקב, בגין לאעקרא ליה מן עלמא. חד על דאזל, וחד על אינון תרפים. ורחל אע"ג דאיהי עבדת לאעקרא לאבוה מבתר ע"ז, אתענשת דלא רביאת ליה לבנימן ולא קיימא בהדיה שעתא חדא בגין צערא דאבוה, אע"ג דאתכוונת לטב.

[p. 422] רבי יצחק אמר כל ההוא תוכחתא דהוה ליה ליעקב בלבן אהדר ליה ללבן לאודאה ביה בקב"ה דכתיב ראה אלהים עד ביני וביניך.

ת"ח כתיב אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו. אהדר ההוא רשע לתקליה, כיון דאמר אלהי אברהם אהדר ואמר אלהי נחור. [קסה ע"א]

וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. מאי טעמא בפחד יצחק ולא באלהי אברהם. אלא לא בעא לאטרחא לימינא בגיניה דלבן. ולא עוד אלא דלא לבעי ליה לאיניש אע"ג דאומי בקושטא, לאומאה באתר עלאה דכלא.

א"ר יוסי ודאי לקיומא כדקא יאות אומי יעקב כך והכי אתחזי, ויעקב אשגח במלה, אמר הא איהו אמר אלהי אברהם ושבק לאבא, אנא אשלים כלא. מיד וישבע יעקב בפחד אביו יצחק.

ד"א לאתכללא בדינא למיקם קמיה דלבן.

 

[p. 423] ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים. רבי אבא פתח (בראשית ה':2) זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם וגו'. כמה אית לן לאסתכלא במילי דאורייתא. ווי לון לאינון אטימי לבא וסתימין עינייהו. הא אורייתא קארי קמייהו (משלי ט':4-5) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו, ולית מאן דישגח.

ת"ח האי קרא אית ביה רזין עלאין, איהו לגו ואיהו לבר. זכר ונקבה בראם, אשתמע להאי גוונא ואשתמע להאי גוונא. אשתמע דשמשא וסיהרא בחבורא חד אינון דכתיב בראם, כד"א (חבקוק ג':11) שמש ירח עמד זבולה. ואשתמע דאדם וחוה כחדא אתבריאו בזווגא חד, וכיון דאשתכחו בזווגא חד מיד ויברך אותם, דלית ברכתא שריא אלא באתר דאשתכחו דכר ונוקבא.

תא חזי כד נפק יעקב בקדמיתא למיהך לחרן הוה בלחודוי דלא אינסיב. מה כתיב, ויפגע במקום, ולא אתיבו ליה אלא בחלמא. השתא [p. 424] דאנסיב והוה אתי בכלהו שבטין, כביכול משריין עלאין פגעו ביה ואתחננו ליה דכתיב ויפגעו בו, אינון אהדרו למפגע ליה, בגין דבגיניה דיעקב ובאינון שבטין אשתקיין אינון ממיין דימא רבא. ולא עוד אלא בקדמיתא בחלמא, השתא בחיזו דעינא וביממא, הה"ד ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה.

במה [קסה ע"ב] אשתמודע לון. אלא חמא דאינון הוו אינון דחמא בחלמא, בגיני כך קרא לון מחנים, משריין דאתחזו לעילא ומשריין דאתחזו לתתא.

אמאי אתגליאו למפגע ליה. אלא שכינתא אזלת לגביה לנטלא ביתא, ומחכא ליה לבנימן לנטלא ביתא עמיה דיעקב כדקא יאות, וכדין כתיב ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד.