פרשת וישב יעקב

[p. 85] רבי חייא פתח (תהלים ל"ד:20) רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו יי'. ת"ח כמה מקטרגין ליה לב"נ מן יומא דקב"ה יהיב ביה נשמתא לאתקיימא בהאי עלמא, דכיון דנפיק ב"נ לאוירא דעלמא מיד אזדמן בהדיה לאשתתפא בהדיה יצר הרע, כמה דאתמר דכתיב (בראשית ד':7) לפתח חטאת רובץ. וכדין אשתתף בהדיה יצר הרע.

ות"ח דהכי הוא, דהא בעירי מיומא דאתילידו כלהו נטרי גרמייהו וערקין מגו נורא ומכל אתרין בישין, ובר נש מיד אתי לארמא גרמיה גו נורא, בגין דיצר הרע שארי בגויה ומיד אסטי ליה לאורח בישא.

ואוקימנא דכתיב (קהלת ד':13) טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד. טוב ילד, דא יצר טוב דאיהו ילד, מיומין זעירין עמיה דב"נ, דהא מתליסר שנין עמיה כמה דאתמר.

ממלך, דא יצר הרע דאיהו אקרי מלך ושליט בעלמא על בני נשא.

זקן וכסיל, דאיהו זקן ודאי כמה דאוקמוה, דכד [p. 86] אתיליד ב"נ ונפיק לאוירא דעלמא איהו [קעט ע"ב] אזדמן עמיה דב"נ, ועל דא איהו מלך זקן וכסיל.

אשר לא ידע להזהר עוד. להזהיר לא כתיב אלא להזהר, בגין דאיהו כסיל ועליה אמר שלמה (קהלת ב':14) והכסיל בחושך הולך, דהא מסוסיתא דחשך קא אתיא ולית ליה נהורא לעלמין.

 

רבי שמעון אמר ת"ח טוב ילד מסכן וחכם. מאן ילד, הא אוקמוה ואתמר, אבל טוב ילד, הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ז:25) נער הייתי גם זקנתי, ודא הוא נער דאיהו ילד מסכן דלית ליה מגרמיה כלום. ואמאי אקרי נער, [p. 87] בגין דאית ליה חדתו דסיהרא מתחדשא תדיר, ותדיר איהו נער. מסכן, כמה דאמרן. וחכם, בגין דחכמה שריא ביה.

ממלך זקן, דא הוא יצר הרע כמה דאתמר, דהא מן יומא דהוה לא נפק ממסאבותיה לעלמין. ואיהו כסיל, דכל ארחוי אינון בישין ואזיל וסטי לבני נשא ולא ידע לאזדהרא, ואיהו אתי עם בני נשא בתסקופין לאסטאה לון מארח טבא לארח בישא.

ת"ח על דא אקדים עם בר נש מיומא דאתיליד, בגין דיהימין ליה, דהא כד אתי יצר הטוב לא יכיל ב"נ למהימנא ליה ודמי עליה כמטול. כגוונא דא תנינן מאן הוא רשע ערום, דא הוא מאן דאקדים לאטענא מלוי קמי דיינא עד לא ייתי מאריה דדיניה, כד"א (משלי י"ח:17) צדיק הראשון בריבו וגו'. כגוונא דא האי רשע ערום, כד"א (בראשית ג':1) והנחש היה ערום, והוא אקדים ושארי עמיה דב"נ עד לא ייתי חבריה לאשראה עליה. ובגין דאיהו אקדים והא אטעין טענתיה עמיה, כד אתי חבריה דאיהו יצר הטוב, אבאיש ליה לב"נ בהדיה ולא יכיל לזקפא רישיה, כאילו אטעין על כתפיה כל מטולין דעלמא, בגין ההוא רשע ערום [p. 88] דאקדים עמיה, ועל דא אמר שלמה (קהלת ט':16) וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים, בגין דהא אקדים אחרא.

ועל דא כל מאן דקביל מבר נש מלה עד לא ייתי חבריה, כאילו מקבל עליה טעווא אחרא למהימנותא, אלא (משלי שם) ובא רעהו וחקרו, ודא הוא ארח דבר נש זכאה, דהא ב"נ זכאה דא הוא דלא הימין לההוא רשע ערום דיצר הרע עד דייתי חבריה דאיהו יצר הטוב. ובגין דא בני נשא אינון כשלין לעלמא דאתי.

אבל ההוא זכאה דאיהו דחיל למאריה, כמה בישין סביל בהאי עלמא בגין דלא יהימן ולא ישתתף בההוא יצר הרע, וקב"ה שזיב ליה מכלהו, הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ד:20) רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו יי'. רבות רעות לצדיק לא כתיב אלא צדיק, בגין דקב"ה אתרעי ביה בההוא ב"נ ושזיב ליה מכלא בהאי עלמא ובעלמא דאתי זכאה חולקיה.

ת"ח כמה בישין עברו עליה דיעקב בגין דלא יתדבק בההוא יצר הרע ויתרחק מחולקיה, ובגין כך סביל כמה בישין ולא שקיט.

פתח ואמר (איוב ג':26) לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז. ת"ח כמה בישין סבלין צדיקיא בהאי עלמא, בישין על בישין כאבין על כאבין, בגין למזכי לון לעלמא [p. 89] דאתי. יעקב כמה סביל, בישין דעל בישין תדיר, כד"א לא שלותי, בביתא דלבן ולא יכילנא לאשתזבא מניה. ולא שקטתי, מעשו, ההוא צערא דצער לי ההוא ממנא דיליה ולבתר דחילו דעשו. ולא נחתי, מדינה ומשכם. ויבא רגז, דא רוגזא וערבוביא דיוסף דאיהו קשיא מכולם. ומגו רחימו דיעקב לגבי דיוסף ואיהו רזא דברית, עאל במצרים, בגין דלבתר כתיב (שמות ו':5) ואזכור את בריתי, לאשתכחא שכינתא תמן בהדיה.

 

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. [קפ ע"א] ר' יוסי פתח (ישעיה נ"ז:1) הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו'. הצדיק אבד. בזמנא דקב"ה אשגח בעלמא ולא הוי עלמא כדקא יאות ודינא אזדמן לשריא על עלמא, כדין קב"ה נטיל זכאה מבינייהו בגין דישרי דינא על כלהו אחרנין [p. 90] ולא ישתכח מאן דיגין עלייהו. דהא כל זמנא דזכאה שריא בעלמא דינא לא יכיל לשלטאה על דרא. מנלן, ממשה דכתיב (תהלים ק"ו:23) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. ובגין כך קב"ה נטיל לזכאה מבינייהו וסליק ליה מעלמא וכדין אתפרע וגבי מדיליה.

סופיה דקרא, כי מפני הרעה נאסף הצדיק, עד דלא ייתי רעה לשלטאה על עלמא נאסף הצדיק.

ד"א כי מפני הרעה דא יצה"ר.

ת"ח יעקב שלימו דאבהן הוה ואיהו קאים לקיימא בגלותא, אבל מגו דאיהו צדיק אתעכב דינא דלא שלטא בעלמא, דהא כל יומוי דיעקב לא שרא דינא על עלמא וכפנא אתבטלת. [p. 91] ביומוי דיוסף דאיהו דיוקנא דאבוי כל יומוי לא שרא דינא על עלמא בגין דאיהו אגין עלייהו כל יומוי. כיון דאיהו מת מיד שרא עלייהו גלותא, כד"א (שמות א':6, 10, 14) וימת יוסף, וסמיך ליה הבה נתחכמה לו, וכתיב וימררו את חייהם בעבודה קשה. כגוונא דא בכל אתר דשרא זכאה על עלמא ואיהו קיים, דינא לא שריא עלייהו והא אתמר.

ת"ח וישב יעקב בארץ מגורי אביו. מאי מגורי אביו, כד"א (ירמיה ו':25) מגור מסביב, דכל יומוי הוה דחיל והוה בדחילו.

[p. 92] וישב יעקב בארץ מגורי אביו. רבי אלעזר אמר דאתקשר ויתיב בההוא אתר דאתאחיד בחשך, ארץ מגורי אביו דייקא. בארץ כנען, אתקשר אתרא באתריה. מגורי אביו, דא דינא קשיא. בארץ מגורי אביו כמה דאתמר ההוא דינא רפיא דאתאחיד מן דינא קשיא, וביה אתישב יעקב ואחיד ביה.

אלה תולדות יעקב יוסף. בתר דאתישב יעקב ואזדווג שמשא בסיהרא, כדין שרא למעבד תולדות. ומאן איהו דעביד תולדות, אהדר ואמר יוסף, דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק איהו עביד תולדות בגין דלא פסקין מימוי לעלמין, ואיהו עביד תולדות בהאי ארץ ומניה נפקין תולדות לעלמא. דהא שמשא אע"ג דאתקרב בסיהרא לא עביד איבין, בר ההוא דרגא דאקרי צדיק, ויוסף איהו דרגא דיעקב למעבד איבין ולאפקא תולדות לעלמא, ובגין כך אלה תולדות יעקב יוסף.

אלה תולדות יעקב יוסף. כל מאן דהוה מסתכל בדיוקנא דיוסף הוה אמר דא הוא דיוקנא דיעקב. ת"ח דכולהו בני יעקב לא כתיב אלה תולדות יעקב, בר יוסף דדיוקניה דמי לדיוקנא דאבוי.

בן שבע עשרה שנה. אמר רבי אבא רמז ליה קב"ה דהא כד אתאביד מניה יוסף בן שבע עשרה שנין הוה, וכל אינון יומין דאשתאר [p. 93] דלא חמא ליה ליוסף הוה בכי על אינון שבע עשרה שנין. וכמה דהוה בכי עלייהו, קב"ה יהב ליה שבע עשרה שנין אחרנין דאתקיים בארעא דמצרים בחדו וביקרא ובשלימו דכלא, יוסף בריה מלכא וכל בנוי קמיה. אינון שבע עשרה שנין הוו חיין לגביה, ובגין כך בן שבע עשרה שנה הוה איהו כד אתאביד מניה.

 

רבי חייא פתח (איוב ל"ד:10-11) לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול, כי פועל [קפ ע"ב] אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו. ת"ח כד ברא קב"ה עלמא עבד ליה על דינא ועל דינא אתקיים, וכל עובדין דעלמא אינון קיימין בדינא, בר דקב"ה בגין לקיימא עלמא ולא יתאביד פריש עליה רחמי, ואינון רחמי מעכבי לדינא דלא ישתצי עלמא, ועל רחמי אתנהיג עלמא ואתקיים בגיניה.

ואי תימא דקב"ה עביד דינא בבר נש בלא דינא, הא אתמר דכד דינא שריא עליה דבר נש כד איהו זכאה, בגין רחימותא דיליה ביה איהו כמה דאתמר. דהא קב"ה רחים ליה ברחימו לקרבא ליה לגביה, מתבר גופא לשלטאה [p. 94] נשמתא, וכדין אתקריב בר נש לגביה ברחימו כדקא יאות, ונשמתא שלטא וגופא אתחלש. ובעיא גופא חלשא ונפשא תקיפא דאתתקף בתקיפו וכדין איהו רחימא דקב"ה, וכד נשמתא חלשא וגופא תקיפא איהו שנאיה דקב"ה דלא אתרעי ביה. ובגין כך ההוא זכאה דאתבר תדיר רחימא איהו דקב"ה, והני מלי כד בדק ולא אשכח חובא בידיה דיתענש עליה.

הכא אית לאסתכלא בכמה סטרין. חד, דהא חמינן דשכינתא לא שריא באתר עציבו, באתר דלא אית ביה חדוא. אי חדוא לית ביה לא שריא שכינתא בההוא אתר, כד"א (מלכים ב' ג':15) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים, דהא ודאי שכינתא לא שריא באתר עציבו. מנלן, מיעקב, דבגין דהוה עציב עליה דיוסף אסתלקת שכינתא מניה. כיון דאתא ליה חדוא דבשורה דיוסף, מיד ותחי רוח יעקב אביהם. הכא בהאי זכאה דאתבר ואיהו חלשא במכאובין, אן הוא חדוא, דהא איהו בעציבו ולאו עמיה חדוא כלל.

וחד, דהא חמינן כמה רחימין הוו צדיקיא קמי קב"ה ולא אתברו במרעין ולא במכאובין ולא אתחלש גופא דלהון לעלמין. אמאי לאו אלין כאלין, דאלין אתברו ואלין קיימו בגופייהו כדקא יאות.

[p. 95] ואי תימא דהא אלין דקיימו בקיומא כדקא יאות, בגין דאינון צדיקי בני צדיקי כמה דאוקמוה, ואלין אחרנין צדיקי ולאו בני צדיקי, הא חמינן צדיקי בני צדיקי דהא אבוי דדין זכאה בר זכאה ואיהו זכאה, אמאי אתבר גופיה במכאובין וכל יומוי בצערא. אלא הכא רזא איהו, דהא כל עובדוי דקב"ה בקשוט וזכו (איוב ל"ד:11) כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו. אשכחנא בספרי קדמאי רזא חדא ולגבה רזא אחרא, חד דאיהו תרין. דהא אית זמנין דסיהרא איהי בפגימו ושריא בדינא ושמשא לא אשתכח גבה, ובכל זמנא ובכל שעתא אית לה לאפקא נשמתין בבני נשא כמה דלקטא בקדמיתא, ואפיקת לון השתא בזמנא דאיהי קיימא בדינא. האי מאן דנקיט לה בההוא זמנא ליהוי תדיר בגרעותא ומסכנותא אזלא לגביה ואתבר תדיר בדינא כל [p. 96] יומוי, בר דצלותא בטיל כל גזרי דינין ויכיל לסלקא בצלותא.

וההוא זמנא דקיימא ההוא דרגא בשלימו וההוא נהר דנגיד ונפיק אשתמש בה, כדין ההיא נשמתא דנפקת ואתרקת ביה בההוא ב"נ, ההוא ב"נ אשתלים בכלא, בעותרא בבנין בשלימו דגופא, וכלא בגין [קפא ע"א] ההוא מזלא דנגיד ונפיק ואתחבר בההוא דרגא לאשלמא ליה ולאתברכא מניה. ועל דא כלא במזלא תלי, ועל דא תנינן בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא, דהא בזכותא לאו איהו עד דאתמליא ואתנהיר מן מזלא.

ובגין כך כל אינון דאתברו בהאי עלמא ואינון זכאי קשוט, כלהו אתברו בהאי עלמא ואתדנו בדינא. מ"ט, בגין דההיא נפשא גרמא ליה, ועל דא חייס עלייהו קב"ה לעלמא דאתי.

 

[p. 97] רבי אלעזר אמר כל מה דעביד קב"ה בדינא איהו, בגין לדכאה לההיא נפשא לאייתאה לה לעלמא דאתי, ובגין כך קב"ה כל עובדוי אינון בדינא וקשוט, בגין לאעברא מינה ההוא זוהמא דקבילת בהאי עלמא, ועל דא אתברת ההיא גופא ואתדכיאת נפשא. ובגין כך קב"ה עביד לההוא זכאה דיסבול יסורין ומכאובין בהאי עלמא ויתנקי מכלא ויזכי לחיי עלמא, ועל דא כתיב (תהלים י"א:5) יי' צדיק יבחן ודאי והא אתמר.

 

ר' שמעון פתח (ויקרא כ"א:23) אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו. אך אל הפרכת לא יבא, ת"ח בההוא שעתא דההוא נהר דנגיד ונפיק אפיק כל אינון נשמתין ואתעברת נוקבא, כלהו קיימין לגו בקורטא דלגו בסיטו קורטא. וכד סיהרא אתפגים בסטרא דההוא חיויא בישא, כדין כל אינון נשמתין דנפקין, אע"ג דכלהו דכיין וכלהו קדישין, הואיל ונפקי בפגימו, [p. 98] בכל אינון אתרי דמטו אינון נשמתין, כלהו אתברו ואתפגימו בכמה צערין בכמה כאבין. ואלין אינון אתרין דאתרעי בהו קב"ה לבתר דאתברו, ואע"ג דנשמתין בעציבו ולא בחדוון.

רזא דמלה שריאן כגוונא דלעילא, גופא אתפגים ונשמתא לגו, כגוונא ודאי כגוונא. ובגין כך אלין אינון דבעיין לחדותי בחדתותא דסיהרא, ועל אלין כתיב (ישעיה ס"ו:23) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני, כל בשר ודאי, דאלין יתחדתון בכלא ובעיין לחדתותי בחדתותא דסיהרא. ואלין אינון בשותפותא חדא בסיהרא, פגימין בההוא פגימו דילה, ובגין כך איהי שריא בגווייהו תדיר ולא שבקא לון, כד"א (שם נ"ז:15) ואת דכא ושפל רוח, וכתיב (תהלים ל"ד:19) קרוב יי' לנשברי לב, לאינון דסבלי עמה ההוא פגימו, אינון קריבין לה תדיר. ועל דא להחיות לב נדכאים, [p. 99] באינון חיים דאתיין לה לאתחדתא יהא לון חולקהון, אינון דסבלו עמה יתחדתון עמה. ואלין אקרון יסורין של אהבה, של אהבה אינון ולאו מניה דההוא ב"נ. של אהבה אינון, דאתפגם נהורא של אהבה זוטא דאתדחיא מאהבה רבה. ובגין כך אלין אינון חברים משותפין בהדה. זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי, דאינון זכו להאי למהוי חברים בהדה, עלייהו כתיב (שם קכ"ב:8) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך.

 

פתח ואמר (ישעיה נ"ב:13) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה גלי לון ארחי דאורייתא למהך בהו. ת"ח האי קרא רזא עלאה איהו, הנה ישכיל עבדי, ואוקמוה. אבל ת"ח כד ברא קב"ה עלמא עבד לה לסיהרא ואזער נהורה, דהא לית לה מגרמה כלום, ובגין דאזעירת גרמה אית לה לאתנהרא בגין שמשא ובתוקפא דנהורין עלאין. [p. 100] ובזמנא דהוה בי מקדשא קיים, ישראל הוו משתדלי בקורבנין ועלוון ופולחנין דהוו עבדין כהני ליואי וישראל בגין לקשרא קשרין ולאנהרא נהורין. ולבתר דאתחרב בי מקדשא אתחשך נהורא וסיהרא לא אתנהירת מן שמשא ושמשא [קפא ע"ב] אסתלק מנה ולא אתנהירת, ולית לך יומא דלא שלטא ביה לווטין וצערין וכאבין כמה דאתמר.

ובההוא זמנא דימטי זמנא דסיהרא לאתנהרא מה כתיב, הנה ישכיל עבדי, עלה דסיהרא אתמר. הנה ישכיל עבדי, דא הוא רזא דמהימנותא. הנה ישכיל, [p. 101] דאתער אתערותא לעילא כמאן דארח ריחא ואתי לאתערא ולאסתכלא.

ירום, מסטרא דנהורא עלאה דכל נהורין. ירום, כד"א (ישעיה ל':18) ולכן ירום לרחמכם.

ונשא, מסטרא דאברהם. וגבה, מסטרא דיצחק. מאד, מסטרא דיעקב. ואע"ג דאוקמוה וכלא חד ברזא דחכמתא.

ובההוא זמנא יתער קב"ה אתערותא עלאה לאנהרא לה לסיהרא כדקא יאות, כד"א (שם:26) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. ובגין דא יתוסף בה רוחא עלאה, ובגין כך יתערון כדין כל אינון מיתיא דאינון גו עפרא. ודא הוא עבדי דרזא דמפתחן דמאריה בידיה, כדכתיב עבדו זקן ביתו, כד"א (בראשית כ"ד:2) ויאמר אברהם אל עבדו זקן [p. 102]ביתו, דא סיהרא כמה דאתמר, מטטרון דאיהו עבד שליחא דמאריה.

זקן ביתו, כד"א (תהלים ל"ז:25) נער הייתי גם זקנתי. המושל בכל אשר לו, בגין דכל גוונין אתחזון ביה ירוק חיוור סומק.

שים נא ידך תחת ירכי, דא הוא צדיק רזא דמילה קיומא דעלמין, דהא כדין האי עבד ממנא ברזא דלעילא לאחייא לון לדיירי עפרא ויתעביד שליחא ברוחא דלעילא ולאתבא רוחין ונשמתין לאתרייהו לאינון גופי דאתבלו ואתרקבו תחות עפרא.

ואשביעך ביי' אלהי השמים. מאי ואשביעך, לאתלבשא ברזין דשבע נהורין דאינון רזא דשלימו עלאה.

[p. 103] אשר לא תקח אשה, דא הוא גופא דתחות עפרא דאית ליה קיומא לאקמא מעפרא, דכל אינון דאתקברו וזכו בה בארעא דישראל אינון יתערון בקדמיתא כמה דאוקימנא דכתיב (ישעיה כ"ו:19) יחיו מתיך בקדמיתא, אלין מתין דארעא דישראל, נבלתי יקומון, אינון מתין דשאר ארצות. וכל דא לאינון גופיהון דישראל דאתקברו תמן ולא לגופי דשאר עמין דארעא אסתאבת מינייהו. ועל דא אשר לא תקח אשה לבני. מאי לבני, דכל נשמתין דעלמא דנפקי מההוא נהר דנגיד ונפיק אינון בנין לקב"ה, ועל דא אשר לא תקח אשה, דא גופא, לבני, דא נשמתא.

מבנות הכנעני, אלין גופין דשאר עמין דזמין קב"ה לנערא לון מארעא קדישא כד"א (איוב ל"ח:13) וינערו רשעים ממנה, כמאן דנעיר טליתא מזוהמא דיליה.

כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, דא היא ארעא קדישא דאיהי קדמאה לכל שאר ארעין כמה דאתמר. ועל דא כי אל ארצי, דא ארעא קדישא דאיהי דיליה, אבל שאר ארעאן לאינון ממנן אחרנין. [p. 104] ועל דא כי אל ארצי ואל מולדתי. כיון דאמר אל ארצי, מהו אל מולדתי. אלא אל ארצי כמה דאתמר, ואל מולדתי, אלין אינון ישראל.

ת"ח מה כתיב, ויקח העבד, כמה דאתמר. עשרה גמלים, אינון עשרה דרגין דהאי עבד שלטא עלייהו כגוונא דלעילא. מגמלי אדניו, דאינון כההוא גוונא ממש כמה דאתמר, והאי עבד שלטא ואתתקן בהו.

וכל טוב אדניו בידו, כל ההוא טיבו ורוחין עלאין דנפקי מגו אינון נהורין ובוצינין עלאין. וכל טוב אדוניו, ההוא שמושא דשמשא אשתמש בה בסיהרא.

ויקם וילך אל ארם נהרים, דא אתרא בארעא קדישא דבכת תמן רחל כד חריב בי מקדשא.

[p. 105] ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים, לאתקפא חילהא ותוקפהא כדקא יאות עד לא תיעול לאקמא לון לאינון גופין.

לעת ערב. מאי לעת ערב, דא ערב שבת [קפב ע"א] דאיהו זמנא באלף שתיתאה. לעת ערב, כד"א (תהלים ק"ד:23) ולעבודתו עדי ערב, וכתיב (ירמיה ו':4) כי ינטו צללי ערב.

[p. 106] לעת צאת השואבות, דההוא זמנא זמינין למיקם ולאחייא בקדמיתא מכל שאר בני עלמא אינון דשאבין מימי אורייתא, בגין דאתעסקו לשאבא ממימי אורייתא ואתתקפו באילנא דחיי, ואינון יפקון בקדמיתא דאילנא דחיי גרמא לון דיקומון בקדמיתא כמה דאתמר.

ובנות אנשי העיר יוצאות. מאי יוצאות, כד"א (ישעיה כ"ו:19) וארץ רפאים תפיל, דזמינא ארעא למפלט מנה כל גופין דאינון בגווה, ועל דא כתיב יוצאות.

לשאוב מים, לנטלא נשמתא ולקבלא לה כדקא יאות, מתקנא מאתרה כדקא חזי.

והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה. בגין דהא אתמר דכל אינון נשמתין דעלמא דאתקיימו בהאי עלמא ואשתדלו למנדע למאריהון ברזא דחכמתא עלאה, איהי סלקא ואתקיימת בדרגא עלאה על כל אינון דלא אתדבקו ולא ידעו, ואינון אתקיימון בקדמיתא, ודא הוא שאלתא דקיימא ההוא עבד למשאל ולמנדע, במה אתעסקת ההיא נשמתא בהאי עלמא.

[p. 107] ואמרה אלי גם אתה שתה, אנת בעי למשתי ולאתשקיא בקדמיתא, ובתרך וגם לגמליך אשקה, בגין דכל אינון שאר רתיכין אע"ג דאתשקיין מהאי דרגא, כלהו אתשקיין מפולחנא דצדיקייא דידעי פולחנא דמאריהון כדקא יאות, דצדיקייא ידעי לספקא לכל דרגא ודרגא כדקא יאות. ועל דא וגם לגמליך אשקה. ודאי היא האשה אשר הוכיח יי' לבן אדוני, ודאי איהו ההוא גופא דאזדמן לההיא נשמתא עלאה.

ת"ח דהא אתמר דתיאובתא דדכורא לגבי נוקבא עביד נשמתא, ותיאובתא דנוקבא לגבי דכורא סלקא ואתערב בהדה דלעילא ואתכליל דא בדא ועביד נשמתא. ובגין כך היא האשה, דא הוא גופא ודאי דאיהי זמינא לההוא רעותא דנשמתא דנפקא מן דכורא.

ואינון גופין זמינין לאתערא בקדמיתא כדקאמרן, ולבתר דאלין יקומון, יקומון כל אחרנין דבשאר ארעאן ויתקיימון בקיומא שלים ויתחדתון בחדתותא דסיהרא ויתחדש עלמא כמלקדמין, וכדין בההוא זמנא כתיב (תהלים ק"ד:31) ישמח יי' במעשיו.

[p. 108] ובגין כך (ישעיה נ"ב:13) הנה ישכיל עבדי, לאהדרא נשמתין כל חד וחד לאתריה. ירום ונשא וגבה מאד, מסטרא דכל אינון דרגין עלאין כדקאמרן.

(שם:14) כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו. ת"ח דהא אתמר דכד אתחרב בי מקדשא ושכינתא אתגלי בגו ארען נוכראין בינייהו, מה כתיב, (שם ל"ג:7) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. כלהו בכו על דא וקשירו בכיה ואבלא, וכל דא עלה דשכינתא דאתגלייא מאתרה. וכמה דאיהי משתנית מכמה דהות, אוף הכי בעלה לא נהיר נהוריה ואשתני מכמה דהוה דכתיב (שם י"ג:10) חשך השמש בצאתו, ועל דא כתיב כן משחת מאיש מראהו.

ד"א כן משחת מאיש מראהו, מהאי עבד דאשתני דיוקניה בגוונוי.

[p. 109] ד"א כן משחת מאיש מראהו, כמה דכתיב (שם נ':3) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. דהא מיומא דאתחריב בי מקדשא לא קיימו שמים בנהורא דלהון.

ורזא דמלה ברכאן לא שריין אלא באתרא דאשתכחו דכר ונוקבא, ואוקמוה כמה דכתיב (בראשית ב':2) זכר ונקבה בראם ויברך אותם, ובגין כך משחת מאיש מראהו. ודא כמה דכתיב (ישעיה נ"ז:1) הצדיק אבד. אבוד או נאבד לא כתיב אלא אבד, דלא שריין ברכאן אלא באתר דאשתכחו דכר ונוקבא כחדא כמה דאתמר. בגין דהא בההוא זמנא לא אשתכח [קפב ע"ב] דכורא בהדה, וכדין כל אינון נשמתין דנפקי כלהו הוי להו שנויא מכמה דהוו בזמנא דשמשא אתחבר בסיהרא כמה דאתמר. ועל דא אלה תולדות יעקב יוסף ואתמר.

[p. 110] והוא נער, בגין דלא מתפרשין לעלמין, צדיק וצדק כחדא אינון, כמה דאיהי אתקריא בשמא דדכורא, הכי נמי איהו אתקרי בשמא דילה דכתיב והוא נער.

את בני בלהה ואת בני זלפה, בכלהו קיימא לחדתא לון כדקא יאות ולאשתעשעא לון, דכלהו ענפין וכלהו עלין מתברכין בחדוה דיליה.

אלה תולדות יעקב יוסף, כמה דאתמר דכל דיוקנא דיעקב הוה ביה ביוסף וכל מאי דאיערע להאי איערע להאי, ותרווייהו כחדא אזלי, ודא הוא רזא דאת ו"ו דאזלי תרווייהו כחדא בגין דאינון רזא חדא ודיוקנא חדא.

ויבא יוסף את דבתם רעה. הא אוקמוה דהוה אמר לאבוי עלייהו דהוו אכלי שייפא מבעלי חיין כד אינון חיין.

[p. 111] ויבא יוסף את דבתם רעה. וכי הא במניינא הוו אינון בני שפחות, היך הוו מזלזלין בהון בני לאה, והיך הוו אכלי אבר מן החי והוו עברין על פקודא דמאריהון, דהא פקיד על בני נח פקודא דא כמה דכתיב (בראשית ט':4) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, ואינון הוו אכלי ליה ועברין על פקודא דמאריהון. אלא יוסף הוה אמר, ועל דא אתענש.

רבי יהודה אמר את דבתם רעה, כמה דאוקמוה דהוו יהבין עינייהו בבנת ארעא, ודא היא דבתם רעה, לינקא לכל אינון דרגין דלא קדישין אע"ג דאתיין מסטרא מסאבא.

 

וישראל אהב את יוסף מכל בניו. רבי אלעזר פתח (ישעיה כ"ו:20) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. ת"ח כמה רחים לון קב"ה לישראל, ובגין רחימותא דלהון דרחים לון על כל שאר עמין אזהר לון ובעי לנטרא לון בכל מה דאינון עבדין.

[p. 112] ת"ח זמנין אית ביומא דדינא שריא בעלמא, וכד אתי ההוא זמנא מבעי ליה לבר נש לאסתמרא דלא יפגע ביה ההוא דינא, ואינון זמנין ידיען והא אוקמוה. בגין דכד סליק צפרא אברהם אתער בעלמא ואחיד ליה לדינא לקשרא ליה בהדיה. ובשירותא דתלת שעי קמייתא נטיל דינא מאתריה לאתעתדא ביה ביעקב עד דיתער צלותא דמנחה, דאהדר דינא לאתריה ואתער דינא דלתתא לאתקשרא בדינא דלעילא, דהא כדין אתקשר דינא בדינא ובעי לאזדהרא.

תו כד דינא אתער בעלמא ומותא אשתכח במתא, לא ליבעי ליה לבר נש למיהך יחידאי בשוקא, והא אוקימנא מילי, אלא בעי לאסגרא גרמיה דלא יפוק לבר, כמה דאוקמוה בנח דאסתגר גרמיה בתיבותא דלא ישתכח קמיה דמחבלא. [p. 113] ועל דא לך עמי בא בחדריך, אסגר גרמך וסגור דלתך בעדך דלא יתחזי קמיה דמחבלא.

חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, דבתר דאעבר דינא לית ליה רשו למחבלא לחבלא.

ת"ח קב"ה בגין רחימותא דרחים לישראל וקריב לון לגביה, כל שאר עמין שנאין לון לישראל, בגין דאינון מתרחקין וישראל קריבין.

ות"ח בגין רחימותא דרחים ליה יעקב ליוסף יתיר מאחוי, אע"ג דכלהו הוו ליה אחין, מה כתיב, ויתנכלו אותו להמיתו, כל שכן שאר עמין לישראל.

ת"ח כמה גרים ליה ההוא רחימותא דרחים ליה יתיר, דגרים ליה דאתגלי מאבוי ואתגלי אבוי בהדיה, וגרים לכולהו גלותא [קפג ע"א] ולשכינתא דאתגליא בינייהו, ואע"ג דאתגזירת גזרה, ואוקמוה דבגין כתנת פסים דעבד ליה יתיר מה כתיב, ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם וגו'.

 

[p. 114] ויחלום יוסף חלום. רבי חייא פתח (במדבר י"ב:6) ויאמר שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם יי' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו. ת"ח כמה דרגין לדרגין עבד קב"ה וכלהו קיימי דא על דא דרגא על דרגא דא לעילא מן דא, וכלהו ינקין כדקא חזי לון, אלין מימינא ואלין משמאלא, וכלהו אתמנון אלין על אלין כלא כדקא יאות.

ת"ח כל נביאי דעלמא כלהו ינקי מסטרא חדא מגו תרין דרגין ידיען, ואינון דרגין הוו אתחזיין בגו אספקלריא דלא נהרא דכתיב במראה אליו אתודע. מאן הוא מראה, כמה דאתמר חיזו דכל גוונין אתחזיין בגויה ודא הוא אספקלריא דלא נהרא.

בחלום אדבר בו, דא הוא חד משתין בנבואה כמה דאוקמוה, ואיהו דרגא שתיתאה מההוא דרגא דנבואה, ואיהו דרגא דגבריאל דממנא על חלמא והא אתמר.

[p. 115] ת"ח כל חלמא דאיהו כדקא יאות מהאי דרגא אתיא, ועל דא לית לך חלמא דלא איתערבון ביה מלין כדיבן כמה דאוקימנא. ובגין כך מנייהו קשוט ומנייהו כדיבן, ולית לך חלמא דלא אית ביה מהאי גיסא ומהאי גיסא. ובגין דאית ביה בחלמא כלא כדאמרן כל חלמין דעלמא אזלין בתר פשרא דפומא, ואוקמוה דכתיב (בראשית מ"א:13) ויהי כאשר פתר לנו כן היה. מ"ט, בגין דאית ביה בחלמא כדיבו וקשוט ומלה שלטא על כלא, ובגין כך בעי חלמא פשרא טבא.

רבי יהודה אמר בגין דכל חלמא מדרגא דלתתא איהו ודבור שלטא עליה, ובגין כך כל חלמא אזלא בתר דבור.

פתח ואמר (איוב ל"ג:15-16) בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב אז יגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום. ת"ח כד סליק בר נש על ערסיה מבעי ליה לאמלכא עליה מלכותא דשמיא בקדמיתא ולבתר יימא חד פסוקא דרחמי, ואוקמוה חברייא, בגין [p. 116] דכד בר נש נאים על ערסיה הא נשמתיה נפקת מניה ואזלא ושטיא לעילא, כל חד וחד כפום ארחיה, והכי סלקא כמה דאתמר.

מה כתיב, בחלום חזיון לילה, כד בני נשא שכבי בערסייהו ניימין ונשמתא נפקת מיניה הדא הוא דכתיב בתנומות עלי משכב אז יגלה אזן אנשים. וכדין קב"ה אודע לה לנשמתא בההוא דרגא דקיימא על חלמא אינון מלין דזמינין למיתי על עלמא או אינון מלין כפום אינון הרהורין דליביה, בגין דבר נש נטיל ארחא דתוכחי דעלמא. דהא לא מודעין ליה לבר נש בעוד דאיהו קאים בתוקפא דגופא כדקאמרן, אלא מלאכא אודע לנשמתא ונשמתא לבר נש, וההוא חלמא איהו מלעילא כד נשמתין נפקין מגופא וסלקין כל חד כפום ארחיה.

וכמה דרגין לדרגין ברזא דחלמא כלהו ברזא דחכמתא. ות"ח חלום דרגא חדא, מראה דרגא חדא, נבואה דרגא חדא, וכלהו דרגין לדרגין אלין על אלין.

ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו. מהכא דלא בעי בר נש למימר חלמיה בר לההוא בר נש דרחים ליה, ואי לאו איהו גרים ליה דאי ההוא חלמא יתהפך לגוונא אחרא איהו גרם ליה.

[p. 117] ת"ח דיוסף איהו אמר חלמיה לאחוהי, ועל דא גרמו ליה לסלקא חלמיה תרין ועשרין שנין לאתעכבא.

רבי יוסי אמר מנלן, דכתיב ויוסיפו עוד שנא אותו. מאי שנא אותו, דגרמו ליה קטיגורין בדא. מה כתיב, ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה [קפג ע"ב] אשר חלמתי, דבעא מנייהו דישמעון ליה, ואיהו אודע להו ההוא חלמא, דאלמלא אינון אהפכו ליה בגוונא אחרא הכי יתקיים. ואינון אתיבו ואמרו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו, מיד אמרו ליה פשרא דחלמא וגזרו גזרה, ובגין כך ויוסיפו עוד שנא אותו.

 

ר' חייא ורבי יוסי הוו שכיחי קמיה דר' שמעון. אמר רבי חייא הא תנינן חלמא דלא אתפשר כאגרתא דלא אתקריא, אי בגין דיתקיים ואיהו לא ידע או דלא יתקיים כלל.

אמר ליה יתקיים ולא אתיידע, דהא ההוא חלמא תליא עליה ואיהו לא אתידע ולא ידיע אי יתקיים אי לא יתקיים. ולית לך מלה בעלמא דעד לא ייתי לעלמא דלאו איהו תלייא בחלמא, או על ידא דכרוזא דהא אתמר דכל מלה ומלה עד [p. 118] לא ייתי לעלמא מכרזי עליה ברקיעא ומתמן אתפשט בעלמא ואתיהיב על ידא דכרוזא. וכלא בגין דכתיב (עמוס ג':7) כי לא יעשה יי' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, בזמנא דנביאים אשתכחו בעלמא, ואי לאו אע"ג דנבואה לא שריא חכימי עדיפי מנביאים, ואי לא, מתיהיב בחלמא, ואי לאו, בצפרי שמיא משתכחי מילי והא אוקמוה.

 

וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם. רבי שמעון אמר לרעות צאן אביהם מבעי ליה, מאי א"ת נקוד לעילא. בגין לאסגאה עמהון שכינתא דאיהי עמהון שרייא בגין דאינון הוו עשרה, דהא יוסף לא הוה עמהון ובנימין איהו [p. 119] זעיר בביתא, ובגין כך אינון הוו עשרה וכד אזלו שכינתא הוה בינייהו, ועל דא נקוד לעילא.

ובגין כך בזמנא דזבינו ליוסף אשתתפו כלהו בהדי שכינתא ושתיפו לה בהדייהו כד עבדו אומאה, ועד דאתגלייא מלה דיוסף לא שריא שכינתא עליה דיעקב. ואי תימא דשכינתא לא אשתכחת עמהון, ת"ח דכתיב (תהלים קכ"ב:4) ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם יי', כלהו צדיקי וחסידי, קיומא דכל עלמין, קיומא אינון לעילא ותתא.

פתח ואמר (שם:1) שמחתי באומרים לי בית יי' נלך. האי קרא אוקמוה דדוד הוה עם לביה למבני ביתא כד"א (מלכים א' ח':17) ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית לשם יי'. ולבתר מה כתיב, רק אתה לא תבנה הבית כי אם בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי. וכל ישראל הוו ידעי דא והוו אמרי אימתי ימות דוד ויקום שלמה בריה ויבנה ביתא, [p. 120] וכדין עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם, כדין ניסק ונקריב תמן קרבנין.

ועם כל דא אע"ג דהוו אמרי אימתי ימות סבא דא, כדין שמחתי וחדוה הוה לי בגין ברי, דהוו אמרי דברי יקום תחותי למגמר פקודא למבני ביתא. כדין שארי ושבח לה ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו.

תנן עבד קב"ה ירושלם לתתא כגוונא דלעילא ודא מתקנא לקבל דא דכתיב (שמות ט"ו:17) מכון לשבתך פעלת יי'.

הבנויה, דזמין קב"ה לנחתא לה לירושלם מעילא כדקא יאות, ובגין כך הבנויה.

שחברה לה יחדו. הא אוקמוה שחברה, שחברו מבעי ליה, אלא דאתחברת אמא בברתא והוו כחדא והא אוקמוה כמה דאתמר.

ששם עלו שבטים, אלין אינון קיומא דעלמא ותקונא דעלמא. ולא תימא דעלמא תתאה בלחודוי אלא אפי' דעלמא עלאה דכתיב שבטי יה עדות לישראל, לישראל דייקא. בגין דאינון [p. 121] קיומא לתתא, סהדותא אינון לעילא. וכלא להודות לשם יי', לאודאה שמיה דקב"ה בכל סטרין דכתיב להודות לשם יי'.

 

וימצאהו איש והנה תועה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש. [קפד ע"א] מה כתיב לעילא, ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם. וכי יעקב שלימא דהוה רחים ליה ליוסף מכל בנוי והוה ידע דכל אחוי שנאין ליה, אמאי שדר ליה לגבייהו. אלא איהו לא חשיד עלייהו דהוה ידע דכלהו הוו זכאין ולא חשיד לון, אלא קב"ה גרים כל דא בגין לקיימא גזרה דגזר בין הבתרים.

אשכחנא בספרי קדמאי דבעיין אלין בני יעקב לשלטאה עליה עד לא יחות למצרים, דאילו הוה יחות למצרים ואינון לא שלטו ביה בקדמיתא, יכלי מצראי לשלטאה לעלמין עלייהו דישראל לאתקיימא ביה ביוסף דאזדבן לעבדא ואינון שלטו עלוי. ואע"ג דיוסף הוה מלכא לבתר ומצראי הוו עבדין ליה, אשתכחו ישראל דשלטו על כלהו.

[p. 122] ת"ח דיוסף דאיהו ברית עלאה, כל זמנא דאתקיים ברית, שכינתא אתקיים בהדייהו דישראל בשלם כדקא יאות. כיון דאסתלק יוסף ברית עלאה מעלמא, כדין ברית ושכינתא וישראל נפלו בגלותא כלהו. והא אוקימנא דכתיב (שמות א':8) ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף, וכלא הוה מעם קב"ה כדקא יאות.

ת"ח וימצאהו איש, דא גבריאל, ואוקמוה כתיב הכא איש, וכתיב התם (דניאל ט':21) והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף.

והנה תועה, תועה בכלא, תועה דאבטח על אחוי דהוה מתבע אחוה דלהון ולא אשכח ותבע להו ולא אשכח, ועל דא תועה בכלא.

 

וישאלהו האיש לאמר מה תבקש, ויאמר את אחי אנכי מבקש, ויאמר האיש נסעו מזה.

ר' יהודה פתח (שיר ח':1) מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי. האי קרא אוקמוה חבריא, אבל האי קרא כנסת ישראל אמרו למלכא דשלמא דיליה.

[p. 123] מי יתנך כאח לי, כיוסף על אחוי דאמר (בראשית נ':21) ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם. יהב לון מזוני וזן לון בכפנא, בגין כך מי יתנך כאח לי.

ד"א מי יתנך כאח לי, דא יוסף לגבה דשכינתא דאתאחד עמה ואתדבק בהדה.

יונק שדי אמי, דהא כדין אחוה ושלימו בהדייהו.

אמצאך בחוץ, גו גלותא דאיהו בארעא אחרא.

אשקך, בגין לאתדבקא רוחא ברוחא.

גם לא יבוזו לי, אע"ג דאנא בארעא אחרא.

ת"ח דיוסף אע"ג דאחוהי לא הוו ליה כאחין כד נפל בידייהו, איהו הוה לון אחא כד נפלו בידיה, והא אוקמוה דכתיב (שם) וינחם אותם וידבר על לבם בכלא דבר על לבייהו.

ות"ח מה כתיב ויאמרו איש אל אחיו, דא שמעון ולוי דאינון הוו אחין ודאי בכלא, בגין דקא אתו מסטרא דדינא קשיא. ובגין כך רוגזא דלהון איהי רוגזא דקטלא בעלמא כמה דכתיב (שם מ"ט:7) ארור אפם כי עז.

[p. 124] ת"ח רזא דמלה, אית רוגזא ואית רוגזא. אית רוגזא דאיהי מברכא מעילא ומתתא ואקרי ברוך כמה דאתמר דכתיב (שם י"ד:19) ברוך אברם לאל עליון, והא אוקמוה. ואית רוגזא דאתלטיא לעילא ותתא כמה דאתמר דאקרי ארור דכתיב (שם ג':14) ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. ארור אפם כי עז.

ועל רזא דא אית תרין טורין דכתיב (דברים י"א:29) ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל, לקביל אלין תרין דרגין, ועל דא דא אקרי ארור ודא אקרי ברוך. ושמעון ולוי אינון מסטרא דדינא קשיא, ומן סטרא דדינא קשיא תקיפא נפקת רוגזא דאתלטיא.

ות"ח מסטרא דדינא קשיא נפקין תרין סטרין, חד דאתברך וחד דאתלטיא, [קפד ע"ב] חד ברוך וחד ארור. כגוונא דא מסטרא דיצחק נפקו תרין בנין, חד מבורך וחד דאתלטיא לעילא ותתא, דא אתפרש לגויה ודא אתפרש לסטריה, דא דיוריה בארעא קדישא ודא דיוריה בטורא דשעיר דכתיב (בראשית כ"ה:27) איש יודע ציד איש שדה, דא אתריה במדברא וחרבא ושממה, ודא יושב אהלים, וכלא כגונא דאצטריך.

[p. 125] ובגין כך תרין דרגין אינון, ברוך וארור, דא לסטריה ודא לסטריה. מהאי נפקין כל ברכאן דעלמין דלעילא ותתא וכל חידו וטיבו וכל נהירו וכל פורקן ושיזבותא, ומהאי נפקין כל לווטין וכל חרבא וכל דמא וכל שממא וכל בישין וכל מסאבו.

 

ר' שמעון פתח (תהלים כ"ו:6) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך יי'. האי קרא אוקמוה, אבל ת"ח רזא דמלה הכא, דהא לית לך בר נש בעלמא דלא טעים טעמא דמותא בליליא ורוח מסאבא שריא על ההוא גופא. מאי טעמא, בגין דנשמתא קדישא אסתלקת מניה דבר נש ונפקת מניה, ועל דנשמתא קדישא נפקת ואסתלקת מניה שריא רוח מסאבא על ההוא גופא ואסתאב.

וכד נשמתא אהדרת לגופא אתעברת ההוא זוהמא. והא אתמר דידוי דבר נש זוהמא דמסאבו אשתאר בהו, ועל דא לא יעבר ידוי על עינוי בגין ההוא רוח מסאבא עד דנטיל לון, וכד נטיל ידוי כדין אתקדש ואקרי קדישא.

והיך בעי לאתקדשא, בעי חד כלי לתתא וחד כלי מלעילא, דיתקדש מההוא דלעילא וההוא דלתתא דיתיב זוהמא דמסאבו ביה, ודא כלי לקבלא מסאבו ודא לאתקדשא מניה, דא ברוך ודא ארור. ולא בעיין אינון מייא דזוהמא לאושדא בביתא, דלא יקרב בהו בר נש, דהא בהו מתכנשי סטרא דלהון ויכיל לקבלא נזקא מאינון מיין מסאבין.

ועד דיתעבר זוהמא מן ידוי לא יברך [p. 126] ואוקימנא. ובגין כך בר נש עד לא יקדש ידוי בצפרא אקרי טמא, כיון דאתקדש אקרי טהור, ובגין כך לא יטול אלא מן ידא דאדכי בקדמיתא דכתיב (במדבר י"ט:19) והזה טהור על הטמא, דא אקרי טהור ודא אקרי טמא.

בגין כך חד כלי לעילא וחד כלי לתתא, דא קדישא ודא מסאבא. ומאינון מיין אסיר למעבד בהו מידי אלא בעי לאושדא לון באתרא דבני נשא לא עברין עלייהו, ולא יבית לון בביתא דהא כיון דאתושדן בארעא רוח מסאבא אשתכח תמן ויכיל לנזקא, ואי אית מדרון תחות ארעא דלא יתחזון שפיר. ולא יהיב לון לנשי חרשיא דיכלין לאבאשא בהו לבני נשא בגין דאינון מיין דאתלטיין, וקב"ה בעי לדכאה לון לישראל ולמהוי קדישין דכתיב (יחזקאל ל"ו:25) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם.

 

ויקחהו וישליכו אותו הבורה וגו'. רבי יהודה פתח (תהלים י"ט:8) תורת יי' תמימה משיבת נפש. כמה אית לון לבני נשא לאשתדלא באורייתא, דכל מאן דישתדל באורייתא להוו ליה חיין בעלמא דין וחיין בעלמא דאתי, וזכי בתרין עלמין ואפי' דישתדל באורייתא ולא ישתדל לשמה כדקא יאות זכי אגר טב בהאי עלמא ולא דיינין ליה בההוא עלמא.

[p. 127] ת"ח כתיב (משלי ג':16) ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד. ארך ימים, בההוא דישתדל באורייתא לשמה, דאית ליה ארך ימים בההוא עלמא דביה אורכא דיומין, ואינון יומין אינון ודאי. תמן איהו רחצנו דקדושה דלעילא, דאתרחיץ בר נש בהאי עלמא לאשתדלא באורייתא לאתתקפא בההוא עלמא. [קפה ע"א] בשמאלה עושר וכבוד, אגר טב ושלוה אית ליה בהאי עלמא.

וכל מאן דאשתדל באורייתא לשמה, כד נפיק מהאי עלמא אורייתא אזלת קמיה ואכרזת קמיה ואגינת עליה דלא יקרבון בהדיה מאריהון דדינא. כד שכיב גופא בקברא היא נטרת עליה, כד נשמתא אזלא לאסתלקא למיתב לאתרה איהי אזלת קמה דההיא נשמתא, וכמה תרעין אתברו קמה דאורייתא עד דעאלת לדוכתה וקיימת עליה דב"נ עד דיתער בזמנא דיקומון מתייא דעלמא ואיהי סניגורא עליה הדא הוא דכתיב (משלי ו':22) בהתהלכך תנחה אותך וגו'.

בהתהלכך תנחה אותך, כמה דאתמר.

בשכבך תשמור עליך, בשעתא דשכיב גופא בקברא, דהא כדין בההוא זמנא אתדן גופא בקברא וכדין אורייתא אגינת עליה.

והקיצות, כמה דאתמר בזמנא דיתערון מתי עלמא מן עפרא.

[p. 128] היא תשיחך, דלהוי סניגורא עליה.

רבי אלעזר אמר היא תשיחך. מאי היא תשיחך, בגין דאע"ג דהשתא יקומון מן עפרא אורייתא לא יתנשי מנייהו, דהא ינדעון כל ההוא אורייתא דשבקו כד אסתלקו מהאי עלמא. ההוא אורייתא נטירא מההוא זמנא ותיעול במעייהו כמלקדמין ואיהי תמלל במעייהו, וכל מלין מתתקנן יתיר מכמה דהוה בקדמיתא, דהא כל אינון מלין דאיהו לא יכיל לאדבקא לון כדקא יאות ואיהו אשתדל בהו ולא אדבק, כלהו עאלין במעוי מתתקנן ואורייתא איהי תמלל ביה הדא הוא דכתיב והקיצות היא תשיחך.

רבי יהודה אמר כגוונא דא כל ההוא דאשתדל באורייתא בהאי עלמא זכי לאשתדלא בה לעלמא דאתי והא אתמר. ת"ח ההוא ב"נ דלא זכי לאשתדלא באורייתא בהאי עלמא ואיהו אזיל בחשוכא, כד נפיק מהאי עלמא נטלין ליה ועאלין ליה גו גיהנם, אתר תתאה דלא יהא מרחם עליה דאקרי בור שאון טיט היון כמה דכתיב (תהלים מ':3) ויעלני מבור שאון מטיט היון.

ובגין כך ההוא דלא אשתדל באורייתא בהאי עלמא ואתטנף בטנופי עלמא, מה כתיב, ויקחהו וישליכו אותו הבורה, דא הוא גיהנם, אתר דדיינין להו לאינון דלא אשתדלו באורייתא.

והבור רק, כמה דאיהו הוה רק. מ"ט, בגין דלא הוה ביה מים.

ות"ח כמה הוא עונשא דאורייתא, דהא לא גלו ישראל מארעא קדישא אלא בגין דאסתלקו מאורייתא ואשתבקו מינה הדא הוא דכתיב (ירמיה ט':11-12) מי האיש החכם ויבן את זאת וגו' על מה אבדה הארץ, ויאמר יי' על עזבם את תורתי.

[p. 129] רבי יוסי אמר מהכא, (ישעיה ה':13) לכן גלה עמי מבלי דעת. בגין כך כלא קיימא באורייתא ועלמא לא אתקיים אלא באורייתא דאיהו קיומא דעלמין לעילא ותתא דכתיב (ירמיה ל"ג:25) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.

 

ויקחהו וישליכו אותו הבורה, רמז על דארמיו ליה לגו מצראי, אתר דלא אשתכח רזא דמהימנותא כלל.

רבי יצחק אמר אמאי כתיב בראובן השליכו אותו אל הבור אשר במדבר וגו', וכי לא חייש ראובן להאי דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקון ליה, והיך אמר להשיבו אל אביו וכתיב למען הציל אותו מידם. אלא חמא ראובן דנזקא אשתכח בידייהו, בגין דידע כמה שנאין ליה ורעותא דלהון לקטלא ליה. אמר ראובן טב ליה למנפל לגו גובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידוי דשנאוי דלא מרחמי עליה. מכאן אמרו יפיל ב"נ גרמיה לאשא או לגוב נחשין ועקרבין ולא יתמסר בידוי דשנאוי. [קפה ע"ב] בגין דהכא קב"ה אי איהו צדיקא ירחיש ליה ניסא, ולזמנין דזכו אבהן מסייעין ליה לב"נ וישתזיב מנייהו, אבל כיון דאתמסר בידא דשנאוי, זעירין אינון דיכלין לאשתזבא.

ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם, מידם דייקא ולא כתיב למען הציל אותו ותו לא, אלא אמר ראובן [p. 130] ישתזיב מן ידייהו, ואי ימות בגובא ימות, ובגין כך כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם.

ת"ח כמה חסידותיה דראובן, דבגין דידע דשמעון ולוי שותפותא וחברותא דלהון קשיא אינון, דכד אתחברו בשכם קטלו כל דכורא והא דקטלו כל דכורא לא די לון אלא דנטלו נשין וטף וכספא ודהבא וכל בעירי וכל מאני יקר וכל מה דאשתכח בקרתא. ולא די כל דא דנטלו כל מה דאשכחו בקרתא אלא דאפילו כל מה דבחקלא נטלו דכתיב (בראשית ל"ד:28) ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו. אמר ומה קרתא רבתא כהאי לא אשתזיב מנהון, אלמלא רביא דא יפול בידייהו לא ישארון מניה אומצא בעלמא, ועל דא אמר טב ליה לאשתזבא מנייהו דלא ישארון מניה אשארותא בעלמא ולא יחמי אבא מניה כלום לעלמין. והכא אי ימות, לא ייכלון ליה וישתאר כל גופיה שלים ואתיב ליה לאבא שלים, ועל דא למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו, אע"ג דימות התם. ובגין כך אמר הילד איננו, ולא אמר איננו חי אלא איננו אפילו מת.

ת"ח מה עבד, דאיהו בחכמה שתף גרמיה בהדייהו דכתיב לא נכנו נפש, ולא כתיב לא תכוהו, ואיהו לא הוה תמן כד אזדבן יוסף, דהא כלהו משמשי לאבוהון כל חד חד יומא, וההוא יומא דראובן הוה, ועל דא בעא דבההוא יומא דהוה שמושא דיליה לא אתאביד יוסף, ובגין כך כתיב וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור, דייקא אפילו חי או מת. מיד וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו. [p. 131] ואפילו ראובן לא ידע מההוא זבינא דיוסף, והא אוקמוה דאשתתפו בהו שכינתא ועל דא לא ידע ראובן מההוא זבינו דיוסף ולא אתגלייא ליה עד ההוא זמנא דאתגלי יוסף לאחוהי.

ת"ח כמה גרים ליה לראובן דאיהו אשתדל לאחייא ליה ליוסף. מה כתיב, (דברים ל"ג:6) יחי ראובן ואל ימות וגו'. דהא בגין דא אע"ג דאשתקיל בכירותיה מניה, אשתדל לאחייא ליה, וצלי משה ואמר יחי ראובן ואל ימות, אתקיים בעלמא דין ואתקיים בעלמא דאתי. מאי טעמא, בגין דא ובגין דעבד תשובה על ההוא עובדא. דכל מאן דעביד תשובה קב"ה קיים ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי.

ת"ח מה כתיב, ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים וגו'. הא אוקמוה דבגין דדמא דשעיר דמיא לדמא דב"נ. אבל ת"ח דקב"ה מדקדק בהו בצדיקייא. אע"ג דמלה אתיא כדקא חזי, קב"ה מדקדק בהו אפילו כחוט השערה. יעקב עבד עובדא כדקא חזי, במאי, בגין דאקריב לגבי אבוי שעיר דאיהו סטרא דדינא קשיא. ועם כל דא בגין דאיהו אקריב ואכחיש [p. 132] ליה לאבוי דאיהו סטרא דיליה, אתענש בהאי בשעיר אחרא דאקריבו ליה בנוי דמא דיליה.

באיהו כתיב (בראשית כ"ז:16) ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו וגו'. בגין כך ויטבלו את הכתנת בדם, אקריבו ליה כתונתא לאכחשא ליה, וכלא דא לקבל דא. איהו גרים דכתיב ויחרד יצחק חרדה גדולה וגו', בגין כך גרמו ליה דחרד חרדה בההוא זמנא דכתיב הכר נא הכתנת בנך היא אם לא. [קפו ע"א]

רבי חייא אמר ביה כתיב (בראשית כ"ז:21) האתה זה בני עשו אם לא. ליה מה כתיב, הכתנת בנך היא אם לא. ובגין כך קב"ה מדקדק בהו בצדיקיא בכל מה דאינון עבדין.

אמר ר' אבא כיון דחמו כלהו שבטין ההוא צערא דאבוהון אתנחמו, וודאי יהיבו גרמייהו עליה דיוסף אלמלא ישכחון ליה. כיון דחמו דלא יכילו אהדרו לגביה דיהודה ואעברוהו מעלייהו, דאיהו הוה מלכא עלייהו וכדין אעברוהו מעלייהו. מה כתיב, ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו וגו'.

 

[p. 133] רבי יהודה פתח (תהלים י"ח:14) וירעם בשמים יי' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש. ת"ח כד ברא קב"ה עלמא אתקין ליה שבעה סמכין על מה דקיימא, וכלהו סמכין קיימי בחד סמכא יחידאי, והא אוקמוה דכתיב (משלי ט':1) חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה, ואלין כלהו קיימין בחד דרגא מנייהו דאקרי צדיק דכתיב (שם י':25) וצדיק יסוד עולם.

ועלמא כד אתברי מההוא אתר דאיהו שכלולא דעלמא ותקונוי, דאיהו חד נקודת עלמא, אמצעיתא דכלא. ומאן איהו, ציון דכתיב (תהלים נ':1) מזמור לאסף אל אלהים יי' דבר ויקרא ארץ וגו'. ומאן אתר, דכתיב מציון מכלל יופי, מההוא דאיהו סטרא דשכלולא דמהימנותא שלימתא כדקא יאות. וציון תקיפו ונקודה דכל עלמא, ומההוא אתר אשתכלל כל עלמא ואתעביד ומגויה כל עלמא אתזן.

ות"ח וירעם בשמים יי' ועליון יתן קולו. כיון דאמר וירעם בשמים יי', אמאי ועליון יתן קולו. הא הכא רזא דמהימנותא על מה דאמינא דציון איהו שכלולא ושפירו דעלמא ועלמא מניה אתזן, בגין דתרין דרגין אינון ואינון חד, ציון וירושלם, דא רחמי ודא דינא, ותרוייהו חד, מהכא דינא ומהכא רחמי.

מעילא לעילא נפקא קול דאשתמע. לבתר דההוא קול נפקא ואשתמע, כדין נפקי דינין וארחי דדינא ורחמי נפקין ומתפרשן מתמן. [p. 134] וירעם בשמים יי', דא בי דינא ברחמי. ועליון, אע"ג דלא אשתכח ולא אתיידע, כיון דההוא קול נפקא כדין אשתכח כלא דינא ורחמי הדא הוא דכתיב ועליון יתן קולו, כיון דיתן קולו, מיד ברד וגחלי אש, מיא ואשא.

ת"ח בשעתא דאתיליד יהודה מה כתיב, (בראשית כ"ט:35) ותעמוד מלדת, בגין דדא הוא יסודא רביעאה מאינון ארבע דאינון רתיכא עלאה, סמכא חד מאינון ארבע סמכין. מה כתיב ביה, ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו, דהוה מלכא עלייהו. מאי טעמא, בגין דיוסף נחתו ליה למצרים כדקאמרן.

וירא שם יהודה בת איש כנעני. וכי כנעני הוה, אלא אוקמוה חברייא.

[p. 135] ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער. תלת בנין הוו ליה ליהודה ולא אשתאר מנייהו בר חד ודא הוא שלה.

 

רבי אלעזר ורבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי בארחא. אמר רבי יוסי לרבי אלעזר אמאי כתיב בבנוי דיהודה בקדמאה ויקרא את שמו ער, ובתרין אחרנין ותקרא את שמו אונן, ותקרא את שמו שלה.

א"ל ת"ח האי פרשתא רזא איהו וכלא איהו כדקא חזי. וירד יהודה מאת אחיו, דהא אתכסיא סיהרא ונחתת מדרגא דתקנא לגו דרגא אחרא דאתחבר ביה חויא כד"א ויט עד איש עדלמי וגו', ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער, ואיהו רע וכלא חד דאתיא מסטרא דיצר הרע. ובגין כך כתיב ויקרא את שמו ולא כתיב ויקרא שמו אלא את שמו. [קפו ע"ב] ביעקב כתיב ויקרא שמו יעקב, דקב"ה קרא ליה יעקב, והכא לאסגאה דרגא אחרא דבזוהמא דמסאבא אתיליד, ודא הוא ער רע וכלא חד. [p. 136] לבתר לא אתבסם אתרא עד דאתא שלה דהוה עקרא דכלהו. מה כתיב, ויהי ער בכר יהודה רע. כתיב הכא רע, וכתיב התם (בראשית ח':21) כי יצר לב האדם רע מנעוריו. רע דאושיד דמין, אושיד זרעא על ארעא, ובגין כך וימיתהו יי'. מה כתיב בתריה, ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה וגו'.

 

ויאמר יהודה. רבי שמעון פתח (ישעיה מ"א:25) העירותי מצפון ויאת וגו'. ת"ח כמה אינון בני נשא טפשין דלא ידעין ולא מסתכלין למנדע ארחוי דקב"ה, דהא כלהו ניימין דלא מתערין, שינתא בחוריהון.

[p. 137] ת"ח קב"ה עבד ליה לבר נש כגוונא דלעילא, כלא איהו בחכמתא, דלית לך שייפא ושייפא בב"נ דלא קיימא בחכמתא עלאה, דהא כיון דאתתקן כל גופא בשייפוי כדקא יאות, קב"ה אשתתף בהדיה ואעיל ביה נשמתא קדישא בגין לאולפא ליה לבר נש למהך בארחוי דאורייתא ולמיטר פקודוי, בגין דיתתקן ב"נ כדקא יאות.

ובעוד דאית ביה נשמתא קדישא מבעי ליה לבר נש לאסגאה דיוקנא דמלכא עלאה בעלמא. ורזא דא דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק לא פסיק לעלמין, ועל דא מבעי ליה לבר נש דלא יפסיק נהרא ומקורא דיליה בהאי עלמא בגין דיתתקף ביה בההוא עלמא. וכל זמנא דבר נש לא יצלח בהאי עלמא קב"ה עקר ליה ונטע ליה כמה זמנין כמלקדמין.

ת"ח מה כתיב, העירותי מצפון, דא אתערותא דזווגא דבר נש בהאי עלמא דאיהו אתערותא מסטרא דצפון.

ויאת, דא היא נשמתא קדישא דאתיא מלעילא. ויאת, אתיא בהאי עלמא ועאלת בגו בני נשא כדקאמרן.

[p. 138] ממזרח שמש, דא אתר דההוא נהר דנגיד ונפיק, דמתמן נפקא נשמתא ואתנהירת.

ויבא סגנים כמו חומר, אלין אינון חילין דעלמא דאתיין בגין ההוא אתערותא דנשמתין כגוונא דאתער ב"נ בגופא.

דהא בגין דא קב"ה עביד זווגא ואטיל נשמתין בעלמא וחברותא אשתכח לעילא ותתא ומקורא דכלא יהא ברוך. ובגין כך קב"ה עבד ליה לבר נש, בגין לאשתדלא בארחוי ולא יפסיק מקוריה ומבועא דיליה לעלמין. ואי הוא פסיק דא, כד נפיק מהאי עלמא ההוא בר נש לא עאל לפרגודא ולא נטיל חולקיה בההוא עלמא. [קפז ע"א]

ת"ח (ישעיה מ"ה:18) לא תהו בראה לשבת יצרה. קב"ה בגין דא עבד ליה לבר נש כדקאמרן וקב"ה עביד טיבו עם עלמא.

[p. 139] ת"ח מה כתיב, (בראשית כ"ה:1) ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה, רזא דנשמתא אתת לאתתקנא כמלקדמין.

ת"ח ההוא גופא מה כתיב, (ישעיה נ"ג:10) ויי' חפץ דכאו וגו'. האי קרא אית לאסתכלא ביה. אמאי חפץ, בגין דיתדכי.

אם תשים אשם. אם ישים מבעי ליה, מאי אם תשים. אלא לנשמתא אהדר מלה, אי ההיא נשמתא בעיא לאתתקנא כדקא יאות יראה זרע, בגין דההיא נשמתא אזלת ושאטת ואיהי זמינא לאעלא בההוא זרע דאתעסק ביה בר נש בפריה ורביה, וכדין יאריך ימים. וחפץ יי' בידו יצלח, דא אורייתא.

ת"ח אע"ג דבר נש אשתדל באורייתא יומי ולילי ומקוריה ומבועיה קיימא ביה למגנא, לית ליה אתר לאעלא לפרגודא והא אתמר, דבירא דמיא אי ההוא מקורא ומבועא לא עאל ביה [p. 140] לאו איהו באר, דבירא ומקורא כחדא אינון ורזא חד איהו ואוקימנא.

כתיב (תהלים קכ"ז:2) שוא לכם משכימי קום וגו'. ת"ח כמה חביבין אינון מלי דאורייתא, דכל מלה ומלה דאורייתא אית בה רזין עלאין קדישין, והא אתמר דכד יהב קב"ה אורייתא לישראל כל גניזין עלאין קדישין כלהו יהב ביה באורייתא וכלהו אתיהיבו להו לישראל בשעתא דקבילו אורייתא בטורא דסיני.

ת"ח שוא לכם משכימי קום, אלין אינון דיחידין אשתכחו, דלאו אינון דכר ונוקבא כדקא יאות, ואקדימו בצפרא לעבידתייהו כמה דכתיב (קהלת ד':8) יש אחד ואין שני וגו' ואין קץ לכל עמלו.

מאחרי שבת, מאחרין נייחא כד"א כי בו שבת, בגין דאתתא לגבי בר נש איהי נייחא לגביה ודאי.

אוכלי לחם העצבים. מאי לחם העצבים, דכד בר נש אית ליה בנין, ההוא נהמא דאכיל אכיל ליה בחדוא וברעותא דלבא, וההוא דלית ליה בנין, ההוא נהמא דאכיל איהו נהמא דעציבו. ואלין אינון אוכלי לחם העצבים ודאי.

כן יתן לידידו שנה. מאי יתן לידידו, דא הוא דמקוריה מברך קב"ה יהיב ליה שינה בההוא עלמא כד"א (משלי ג':24) ושכבת וערבה שנתך, [p. 141] בגין דאית ליה חולקא בההוא עלמא דאתי, בגין דההוא בר נש שכיב ואתהני בההוא עלמא דאתי כדקא יאות.

יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו וגו'. יש אחד, דא הוא בר נש דאיהו יחידאי בעלמא, לאו יחידאי כדקא יאות אלא דאיהו בלא זווגא.

ואין שני, דלית עמיה סמך. גם בן, דיוקים שמיה בישראל לא שבק. ואח, לאייתאה ליה לתקונא.

ואין קץ לכל עמלו, דאיהו אעמל תדיר ואקדים יממא וליליא.

גם עינו לא תשבע עשר, ולית ליה לבא לאשגחא ויימא למי אני עמל ומחסר את נפשי [קפז ע"ב] מטובה. ואי תימא דבגין דייכול וישתי יתיר ויעביד משתיא בכל יומא, לאו הכי דהא נפשא לא אתהני מניה, אלא ודאי איהו מחסר את נפשיה מטיבו דנהורא דעלמא דאתי, בגין דדא היא נפשא חסרא דלא אשתלימת כדקא יאות.

ת"ח כמה חס קב"ה על עובדוי, בגין דקא בעי דיתתקן ולא יתאביד מההוא עלמא דאתי כדקאמרן.

רבי חייא בעא האי דאיהו זכאה שלימא ואשתדל באורייתא יממא ולילי וכל עובדוי אינון לשמא דקב"ה ולא זכה לבנין בהאי עלמא, כגון דאשתדל בהו ולא זכה או דהוו ליה ומיתו, מה אינון לעלמא דאתי.

[p. 142] אמר ר' יוסי עובדוי וההיא אורייתא קא מגינן עליה לההוא עלמא.

אמר רבי יצחק עלייהו דאינון זכאי קשוט כגון רבי יוחנן דהוו ליה בנין ומיתו וכגון רבי חזקיה דאיהו עקר, עלייהו כתיב (ישעיה נ"ו:4-5) כה אמר יי' לסריסים וגו'. מה כתיב בתריה, ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות וגו', בגין דאלין אית לון חולקא בעלמא דאתי.

א"ל רבי יוסי יאות הוא ושפיר. ת"ח זכאה שלים דהוו כל אלין ביה ואשתלים כדקא יאות ומית בלא בנין, והא קא ירית דוכתיה בההוא עלמא, אתתיה בעיא ליבומי או לא. אי תימא דלבעי ליבומי, הא בריקניא איהו דהא אתריה קא ירית בההוא עלמא. אלא ודאי בעיא ליבומי ודאי בגין דלא ידעינן אי הוה שלים בעובדוי או לא. והא דאתיבמת לא הוי בריקניא בגין דאתר אית ליה לקב"ה, דהא בר נש הוה בעלמא ומית בלא בנין ופרוקא לא הוה ליה בעלמא. כיון דמית האי זכאה שלים ואתתיה אתייבמת ואיהו אתריה ירית, אתא ואשתלים הכא, ובין כך ובין כך קב"ה אתר זמין ליה בעלמא עד דיימות האי זכאה שלים וישתלים איהו בעלמא.

[p. 143] פתח ואמר (במדבר ל"ה:28) כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול וגו'. ודא הוא דתנינן בנין זמינין אינון לצדיקיא במיתתהון, בחייהון לא זכו ובמיתתהון זכו. ובגין כך כל עובדוי דקב"ה כלהו קשוט וזכו וחייס על כלא.

(קהלת ד':9) טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם. אלין אינון דמתעסקין בהאי עלמא לאולדא בנין, דאינון בנין דשבקו בגיניהון אית להו אגר טב בההוא עלמא ובגינייהו ירתין אבהן דלהון חולקא בההוא עלמא ואוקמוה.

ת"ח קב"ה נטע אילנין בהאי עלמא. אצלחו יאות, לא אצלחו עקר לון ושתיל לון זמנא אחרא. אי אצלחו יאות, ואי לא עקר לון ושתיל לון אפי' כמה זמנין, ובגין כך כל ארחוי דקב"ה כלהו לטב ולאתקנא עלמא.

בא אל אשת אחיך ויבם אותה, דהא יהודה וכלהו שבטין הוו ידעי [p. 144] דא, ועקרא דמלתא והקם זרע לאחיך, בגין דההוא זרע אצטריך לאתקנא מלה ולמגלם גולמא לתקונא, דלא יתפרש גזעא משרשיה כדקא יאות. וכד מתתקנן לבתר כדקא יאות אלין משתבחי תמן בההוא עלמא בגין דקב"ה אתרעי בהו, ובגין כך כתיב (קהלת ד':2) ושבח אני את המתים שכבר מתו, שכבר מתו דייקא, מן החיים אשר המה חיים עדנה. מאי עדנה, כד"א (בראשית י"ח:12) אחרי בלותי היתה לי עדנה, וכתיב (איוב ל"ג:25) ישוב לימי עלומיו.

וטוב משניהם את אשר עדן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע [p. 145] אשר נעשה תחת השמש. וטוב משניהם את אשר עדן לא היה, דלא שב לימי עלומיו ולא אצטריך לאתתקנא ולא סביל חובין קדמאי, בגין דקב"ה [קפח ע"א] יהיב ליה אתר מתתקנא בההוא עלמא כדקא יאות.

ת"ח כתיב (קהלת ח':10) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וגו'. ובכן ראיתי רשעים קבורים, כמה דאתמר בגין דקב"ה עביד טיבו ולא בעי לאשתצא עלמא אלא כמה דאתמר, וכל ארחוי כלהו קשוט וזכו. זכאה חולקהון דצדיקיא דאינון אזלי בארח קשוט בהאי עלמא לאוטבא להו בעלמא דאתי, עלייהו כתיב (תהלים ל"ז:29) וצדיקים ירשו ארץ.

 

וירע בעיני יי' אשר עשה וגו'. רבי חייא פתח (קהלת י"א:6) בבקר זרע את זרעך וגו'. ת"ח כמה אתחזי ליה לב"נ לאזדהרא מחובוי ולאזדהרא בעובדוי מקמי קב"ה, בגין דכמה שליחן וכמה ממנן אינון בעלמא דאינון אזלי ושטאן וחמאן עובדיהון דבני נשא וסהדין עלייהו וכלא בספרא כתיבין.

[p. 146] ות"ח בכל אינון חובין דאסתאב בהו ב"נ בהאי עלמא, דא איהו חובא דאסתאב ביה ב"נ בהאי עלמא ובעלמא דאתי, מאן דאושיד זרעא בריקניא ואפיק זרעא במגנא בידא או ברגלא ואסתאב ביה כמה דכתיב (תהלים ה':5) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. לא עאל לפרגודא ולא חמי סבר אפי יומין כמה דתנינן דכתיב לא יגורך רע וכתיב ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יי' ובגין כך (ישעיה א':15) ידיכם דמים מלאו. זכאה חולקיה דב"נ דדחיל למאריה ויהא נטיר מאורח בישא וידכי גרמיה לאשתדלא בדחילו דמאריה.

ת"ח בבקר זרע את זרעך, האי קרא אוקמוה. בבקר, דא הוא בזמנא דבר נש אתקיים בחיליה ואיהו בעולימוי, כדין ישתדל לאולדא בנין דכתיב זרע את זרעך, דהא כדין זמנא איהו כמה [p. 147] דכתיב (תהלים קכ"ז:4) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים, בגין דיכיל למילף להו ארחוי דקב"ה ויהא ליה אגרא טבא לעלמא דאתי דכתיב אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבשו וגו'. לא יבושו בההוא עלמא בזמנא דמאריהון דדינא ייתון לקטרגא עלוי, דלית לך אגרא טבא בההוא עלמא כההוא דאוליף ליה לבריה דחילו דמריה וארחוי דאורייתא.

ת"ח מאברהם דכתיב (בראשית י"ח:19) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו'. ועל דא ההוא זכו קיימא ליה בההוא עלמא לגבי כל מאריהון דדינא, ובגין כך בבקר זרע את זרעך.

ולערב, אפילו ביומי דזקנה דאיהו זמנא דסיב ב"נ, מה כתיב, אל תנח ידך, לא ישבוק לאולדא בהאי עלמא. מאי טעמא, כי אינך יודע אי זה יכשר וגו', בגין דיקומון בגיניה בההוא עלמא.

ועל דא (תהלים קכ"ז:3) הנה נחלת יי' בנים. מאן נחלת יי' בנים, דא צרורא דנשמתא, סטרא דעלמא דאתי. ולהאי נחלה מאן זכי ליה לבר נש לאעלא בההוא נחלת יי', בנים, אינון בנין זכאן ליה לנחלת יי'. ועל דא זכאה ההוא בר נש דזכי לון ויוליף לון ארחוי דאורייתא כמה דאתמר.

 

[p. 148] ותסר בגדי אלמנותה מעליה וגו'. ת"ח תמר בת כהן הות, ס"ד דאיהי אזלא בגין לאזנאה עם חמוה, דהא צניעותא אשתכח בה תדיר. אלא איהי צדקת הות ובחכמה עבדת האי, דהא איהי לא אפקירת גרמה לגביה אלא בגין דידיעה ידעת וחכמתא אסתכלת, ועל דא איהי אתת לגביה למעבד טיבו וקשוט, ועל דא אתת לגביה ואשתדלת בעסקא דא.

ת"ח דאיהי בגין דידעת ידיעה ואשתדלת בעסקא דא, קב"ה עבד סיועא תמן בההוא עובדא ואתעברת מיד, וכלא הוה [קפח ע"ב] מניה.

ואי תימא אמאי לא אייתי קב"ה אינון בנין מאתתא אחרא, אמאי מן דא. אלא ודאי איהי אצטריכת לעובדא דא ולא אתתא אחרא.

[p. 149] תרין נשין הוו דמנייהו אתבני זרעא דיהודה ואתו מנייהו דוד מלכא ושלמה מלכא ומלכא משיחא, ואלין תרין נשין דא כגוונא דא, תמר ורות, דמיתו בעלייהו בקדמיתא ואינון אשתדלו לעובדא דא. תמר אשתדלת לגבי חמוה דאיהו קריב יתיר לבנוי דמיתו. מאי טעמא אשתדלת לגביה, דכתיב כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה. ובגין דא אשתדלת בעובדא דא לגבי חמוה.

רות מית בעלה ולבתר אשתדלת בעובדא דא לגביה דבעז דכתיב (רות ג':7) ותגל מרגלותיו ותשכב, ואשתדלת בהדיה ולבתר אולידת ליה לעובד. ואי תימא אמאי לא נפיק עובד מאתתא אחרא, אלא ודאי איהי אצטריכא ולא אחרא. ומתרין אלין אתבני ואשתכלל זרעא דיהודה, ותרווייהו בכשרו עבדו ולמעבד טיבו עם אינון מיתייא לאתקנא עלמא לבתר. ודא הוא כמה דאתמר (קהלת ד':2) ושבח אני את המתים שכבר מתו, דהא כד הוו חיין בקדמיתא לא הוה בהו שבחא ולבתר הוה בהו שבחא. ותרווייהו אשתדלו [p. 150] למעבד טיבו וקשוט עם מיתייא וקב"ה סייע בההוא עובדא וכלא הוה כדקא יאות. זכאה איהו מאן דאשתדל באורייתא יממא וליליא כמא דכתיב (יהושע א':8) והגית בו יומם ולילה.

 

ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר וגו'. מה כתיב לעיל, ויכר יהודה ויאמר צדקה וגו'. איהו אמר לגבי אבוי הכר נא וגו', ועל דא ויכר יהודה. וכתיב והנה תאומים בבטנה, תאומים הוו בקדמת דנא אחין הוו.

[p. 151] ר' חזקיה אמר לאו אשתמע הכי אלא בנין אחרנין אתילידו.

א"ר אבא בג"כ אשתדלת לאשכחא אובדא דאתאביד. ת"ח מה כתיב, ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ. רמז הכא פריצותא קדמאה דפריץ דמית עליה, משמע דכתיב פרצת עליך, עליך פרצת פריצותא, בגין דאצטריכת לאטרחא למארך, ובגין כך פריצותא תעביד בשאר עמין, ועל דא ויקרא שמו פרץ.

לבתר דכל עובדא דיהודה אתמר, דאיהו זבין ליה ליוסף ואיהו גרים ליה לכל האי, דאי יהודה הוה אמר נהדר ליה לאבון, הוו עבדין אחוי, ועל דא נחתו ליה אחוי משולטנא דעלייהו. לבתר דאתגלי מאחוי ואתא עליה כל דא, אמר מיוסף, ויוסף הורד מצרימה. מאי הורד, דאסתכם קב"ה בההוא עובדא לקיימא גזרה דיליה דגזר (בראשית ט"ו:13) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו'.

[p. 152] ויקנהו פוטיפר, לסטר חטאה קנה ליה.

פתח ואמר (איוב ט':7) האומר לחרס ולא יזרח ובעד ככבים יחתום. ת"ח שבעה ככביא עבד קב"ה ברקיעין, וכל רקיעא ורקיעא אית ביה כמה שמשין ממנן לשמשא ליה לקב"ה, בגין דלית לך שמשא או ממנא דלית ליה פולחנא ושמושא למאריה, וקיימי כל חד וחד על ההוא שמושא דאתפקדא ביה וכל חד ידע עבידתיה לשמשא.

מנהון משמשי בשליחותא דמריהון ואתפקדן בעלמא על כל עובדיהון דבני נשא, ומנהון דקא משבחין ליה ואינון אתפקדן על שירתא. ואע"ג דאינון אתפקדן בהאי, לית לך כל חילא בשמייא וככבין ומזלי דכלהו לא משבחן ליה לקב"ה. דהא בשעתא דעאל ליליא כדין אתפרשן תלת סטרין משריין לתלת סטרי עלמא, ובכל סטרא וסטרא אלף אלפין ורבוא רבוון וכלהו ממנן על [קפט ע"א] שירתא.

תלת משריין אינון וחד חיותא קדישא ממנא עלייהו וקיימא עלייהו, וכלהו קא משבחן ליה לקב"ה עד דאתי צפרא. כד אתי צפרא כל אינון דבסטר דרום וכל ככביא דנהרי כלהו משבחן ואמרי שירתא לקב"ה כד"א (איוב ל"ח:7) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. ברן יחד ככבי בקר, אלין ככביא דבסטר דרום כד"א (בראשית י"ט:27) וישכם אברהם בבקר. [p. 153] ויריעו כל בני אלהים, אלין אינון דבסטר שמאלא דאתכלילו בימינא.

וכדין צפרא נהיר וישראל נטלי שירתא ומשבחן ליה לקב"ה ביממא, תלת זמנין ביומא לקביל תלת זמנין דליליא, וקיימין אלין לקביל אלין עד דיסתלק יקרא דקב"ה ביממא ובליליא. ואינון שית זמנין ביממא ובליליא כדקא יאות, וקב"ה אסתלק הוא בשית אלין.

ההיא חיותא קדישא דקיימא עלייהו לעילא וקיימא על ישראל לתתא בגין לאתתקנא כלא כדקא יאות מה כתיב בה, (משלי ל"א:15) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, אלין אינון משיריין דלעילא. וחק לנערותיה, אלין משריין דישראל לתתא. ובגין כך יקרא דקב"ה אסתלק מכל סטרין מעילא ומתתא, ועל דא כלא הוא ברשותיה קיימא וכלא איהו ברעותיה.

(איוב ט':7) האומר לחרס וגו'. רבי שמעון אמר דא יוסף.

ובעד כוכבים יחתום, אלין אחוי דכתיב בהו ואחד עשר כוכבים.

ד"א האומר לחרס, דא יעקב בשעתא דאמרו ליה הכר נא.

ולא יזרח, בשעתא דאסתלק מניה שכינתא.

[p. 154] ובעד ככבים יחתום, בגין בנוי אתחתם ואסתים נהורא דיליה. שמשא אתחשך וככביא לא נהירו בגין דיוסף אתפרש מאבוי. ות"ח מההוא יומא אתפרש יעקב משמושא דערסא ואשתאר אבלא עד ההוא יומא דאתבשר בשורה דיוסף.

 

ויהי יי' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי. רבי יוסי פתח (תהלים ל"ז:28) כי לא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו. האי קרא אוקמוה באברהם, חסידו כתיב והא אתמר.

ת"ח בכל אתר דצדיקייא אזלי קב"ה נטיר לון ולא שביק לון. דוד אמר (שם כ"ג:4) גם כי אלך בגיא צלמות וגו'. בכל אתר דצדיקיא אזלי שכינתא אזלת עמהון ולא שבקת לון. יוסף אזל בגיא צלמות ונחתו ליה למצרים, שכינתא הות עמיה הדא הוא דכתיב ויהי יי' את יוסף. [p. 155] ובגין דהות עמיה שכינתא בכל מה דהוה עביד הוה מצלח בידיה, דאפי' מאי דהוה בידיה והוה תבע ליה מאריה בגוונא אחרא, הוה מתהפך בידיה לההוא גוונא דרעותא דמאריה הוה רעי ביה כמא דכתי' וירא אדוניו כי יי' אתו וכל אשר הוא עושה יי' מצליח בידו, מצליח בידו ודאי, כי יי' אתו.

ת"ח וידע אדניו כי יי' אתו לא כתיב, אלא וירא אדניו, דהא בעינוי הוה חמי עובדא דנסין בכל יומא דקב"ה עביד בידיה. ועל דא ויברך יי' את בית המצרי בגלל יוסף. קב"ה נטיר לון לצדיקיא ובגינהון נטיר לרשיעיא, דהא רשיעיא מתברכאן בגינהון דצדיקיא. כגוונא דא כתיב (שמואל ב' ו':11-12) ויברך יי' את בית עובד אדום וגו', בעבור ארון האלהים.

צדיקיא, אחרנין מתברכין בגינייהו ואינון לא יכלי לאיתזנא בזכותייהו והא אוקמוה. יוסף אתברך מאריה בגיניה ואיהו לא יכיל לאשתזבא מניה ולנפקא לחירו, ולבתר אעיל ליה בבית הסהר כד"א (תהלים ק"ה:18) ענו בכבל רגלו וגו', עד דלבתר קב"ה אפיק ליה לחירו ושלטיה על כל ארעא דמצרים. ובגין כך לא יעזוב את [קפט ע"ב] חסידו כתי'. וקב"ה אגין עלייהו דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי דכתי' (תהלים ה':12) וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו וגו'.

 

[p. 156] ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף. רבי חייא פתח (שם ק"ג:20) ברכו יי' מלאכיו גבורי כח וגו'. ת"ח כמה אצטריך ליה לבר נש לאסתמרא מחובוי ולמיהך בארח תקנא, בגין דלא יסטי ליה ההוא יצר הרע דאיהו מקטרגא ליה כל יומא ויומא כמה דאתמר. ובגין דאיהו מקטרגא ליה תדיר בעי בר נש לאתתקפא עליה ולאסתלקא עליה באתר תקיפו, דבעי למהוי גבר עליה ולאשתתפא באתר דגבורה. בגין דכד אתתקף בר נש עליה כדין איהו בסטר גבורה ואתדבק בה לאתתקפא, ובגין דההוא יצר הרע תקיף בעי ב"נ דיהא תקיף מיניה.

ואלין בני נשא דאתתקפו בהדיה אקרון גבורי כח, לאשתכחא זינא עם זיניה, ואלין אינון מלאכיו דקב"ה דאתיין מסטרא דגבורה קשיא לאתתקפא עלוי. גבורי כח וגו'.

ברכו יי' מלאכיו, כיוסף דאקרי צדיק ונטר ברית קדישא דאתרשים בגויה.

[p. 157] רבי אלעזר אמר ויהי אחר הדברים האלה, מאי היא, הא אוקמוה אתר דא דיצה"ר מקטרג דאיהו דרגא אחר הדברים, בגין דיוסף יהב ליה דוכתא לקטרגא, דהוה יוסף מסלסל בשעריה ואתקין גרמיה וקשיט ליה, כדין אתיהיב דוכתא ליצה"ר לקטרגא דאמר ומה אבוי איהו באבלא עליה ויוסף מקשט גרמיה ומסלסל בשעריה, כדין אתגרי ביה דובא וקטרג ליה.

ויהי אחר הדברים האלה. ת"ח בזמנא דקב"ה אשגח ביה בעלמא למידן יתיה ואשכח חייבין בעלמא מה כתיב, (דברים י"א:17) ועצר את השמים וגו', דהא בגין חובין דבני נשא שמיא וארעא אתעצרו ולא נהגי נמוסיהון כדקא יאות.

ות"ח אינון דלא נטרי להאי קיימא קדישא גרמי פרישו בין ישראל לאבוהון דבשמיא בגין דכתיב וסרתם ועבדתם אלהים אחרים [והשתחויתם להם]. האי איהו מאן דסגיד לאלהא אחרא דמשקר באת קיימא קדישא.

וכד קיימא קדישא אתנטיר בעלמא כדקא יאות, כדין קב"ה יהיב ברכאן לעילא לאתרקא בעלמא כמא דכתיב (תהלים ס"ח:10) גשם נדבות תניף אלהים וגו'. גשם נדבות, דא גשם דרעותא [p. 158] כד אתרעי קב"ה בכנסת ישראל ובעי לארקא בה ברכאן, כדין נחלתך ונלאה אתה כוננתה. נחלתך, אלין ישראל דאינון אחסנתיה דקב"ה כמא דכתיב (דברים ל"ב:9) יעקב חבל נחלתו. ונלאה, דא כנסת ישראל דאיהי נלאה בארעא דאיהי צחיא למשתי וכדין איהי נלאה. וכד איהו גשם דרעו אתיהיב כדין אתה כוננתה.

ועל דא שמיא וארעא וכל חיליהון כלהו קיימי על קיומא דא דכתיב (ירמיה ל"ג:25) אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. ובגין כך בעי לאזדהרא בדא והא אוקמוה, ובגין כך כתיב ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, וכתיב בתריה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף וגו'.

 

ויהי כדברה אל יוסף יום יום וגו'. רבי אלעזר פתח (משלי ו':24) לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה. זכאין אינון צדיקיא דידעין ארחוי דקב"ה למיזל בהו בגין דאינון משתדלי באורייתא יממא ולילי, דכל מאן דאשתדל באורייתא יממא ולילי אחסין תרי [p. 159] עלמין, עלמא דלעילא ועלמא [קצ ע"א] תתאה. אחסין האי עלמא אע"ג דלא אתעסק בה בר נש לשמה ואחסין ההוא עלמא עלאה כד אתעסק בה לשמה.

ת"ח מה כתיב, (משלי ג':16) ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד. ארך ימים בימינה, מאן דאזיל לימינא דאורייתא אורכא דחיין איהו לעלמא דאתי, דזכי תמן ליקרא דאורייתא דאיהו יקרא וכתרא לאתעטרא על כלא, דכתרא דאורייתא בההוא עלמא איהו.

בשמאלה עשר וכבוד, בהאי עלמא, דאע"ג דלא אתעסק בה לשמה זכי בהאי עלמא לעותרא ויקרא. והא רבי חייא כד אתא מהתם, דכד סליק לארעא דישראל, קרא באורייתא עד דהוו אנפוי נהירין כשמשא, וכד הוו קיימי קמיה כל אינון דלעאן באורייתא הוה אמר דא אשתדל באורייתא לשמה ודא לא אשתדל לשמה. והוה צלי על ההוא דאתעסק לשמה דליהוי הכי תדיר ויזכי לעלמא דאתי, וצלי על ההוא דלא אתעסק בה לשמה דייתי לאתעסקא בה לשמה ויזכי לחיי עלמא.

יומא חד חמא חד תלמיד דהוה לעי באורייתא ואנפוי מוריקן. אמר ודאי מהרהר בחטאה איהו דנא. אחיד ליה לקמיה ואמשיך ליה [p. 160] במלין דאורייתא עד דאתיישב רוחיה בגויה. מההוא יומא ולהלא שוי על רוחיה דלא ירדוף בתר הרהורין בישין וישתדל באורייתא לשמה.

אמר רבי יוסי כד חמי ב"נ דהרהורין בישין אתיין לגביה יתעסק באורייתא וכדין יתעברון מניה.

אמר רבי אלעזר כד ההוא סטרא בישא אתי למפתי ליה לבר נש יהא משיך ליה לבי אורייתא ויתפרש מניה. ת"ח הא תנינן דכד האי סטרא בישא קיימא קמיה דקב"ה לאסטאה על עלמא בגין עובדין בישין, קב"ה חס על עלמא ויהיב עיטא לבני נשא לאשתזבא מניה ולא יכיל לשלטאה עליהון ולא על עובדיהון. ומאי איהו עיטא, לאשתדלא באורייתא לאשתזבא מניה. מנא לן, דכתיב (שם ו':23) כי נר מצוה ותורה אור. מה כתיב בתריה, לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה. ודא הוא סטרא מסאבא סטרא אחרא דאיהי קיימא תדיר קמי קב"ה לאסטאה על חוביהון דבני נשא וקיימא תדיר לתתא לאסטאה לבני נשא. קיימא תדיר לעילא בגין לאדכרא חובייהו דבני נשא ולאסטאה לון על עובדון בגין דיתיהיבו ברשותיה כמה דעביד ליה לאיוב.

וכן קיימא עלייהו דישראל לאסטאה ולאדכרא חוביהון בכל מה דעבדו. באינון זמנין דקב"ה קיימא עלייהו [p. 161] בדינא, כדין קאים לאסטאה לון ולאדכרא חוביהון. וקב"ה חס עלייהו דישראל ויהב לון עיטא לאשתזבא מניה. ובמה, בשופר ביום ראש השנה וביומא דכפורי בשעיר דיהבי ליה בגין לאפרשא מנייהו ולאשתדלא בההוא חולקיה והא אוקימנא.

ת"ח מה כתיב, (שם ה':5) רגליה יורדות מות. ברזא דמהימנותא מה כתיב, (שם ג':17) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ואלין אינון ארחין ושבילין דאורייתא. וכלא חד, האי שלום והאי מות, וכלא הפוכא דא מן דא.

זכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין ביה בקב"ה כדקא חזי, ויהיב לון עיטא לאשתזבא מכל סטרין אחרנין דעלמא, בגין דאינון עמא קדישא [p. 162] לאחסנתיה וחולקיה, ועל דא יהב לון עיטא בכלא. זכאין אינון בעלמא דין וזכאין אינון בעלמא דאתי.

ת"ח כד האי סטרא בישא נחת ושאט בעלמא וחמי עובדין דבני נשא דאינון כלהו סטאן אורחייהו בעלמא, סליק לעילא ואסטין להו, ואלמלא דקב"ה חייס על עובדי ידוי לא ישתארון בעלמא.

מה כתיב, ויהי כדברה אל יוסף יום יום. כדברה, [קצ ע"ב] דסלקא וסאטי בכל יומא ויומא ואמר קמי קב"ה כמה בישין כמה דלטורין בגין לשיצאה בני עלמא. מה כתיב, ולא שמע אליה, בגין דאיהו חייס על עלמא.

לשכב אצלה. מהו לשכב אצלה, בגין לנסבא שלטנו לשלטאה על עלמא, ושלטנו לא שלטא עד דאתיהיב ליה רשו.

ד"א לשכב אצלה, כד"א (ויקרא ט"ו:33) ולאיש אשר ישכב עם טמאה.

להיות עמה, למיהב לה רבו וברכאן וסייעתא, דאלמלא סיועא הוי לה מלעילא לא אשתאר בעלמא אפילו חד, [p. 163] אבל בגין דקב"ה חייס על עלמא אשתאר עלמא בקיומיה.

ר' אבא אמר כלא איהו ארחא חד אבל יצה"ר איהו דקא אזיל ומפתי לון לבני נשא בגין לאסטאה ארחייהו ולאתדבקא ביה, וכל יומא ויומא וכל עידן ועידן סטי ליה לב"נ מארחא דקשוט בגין לדחייא ליה מארחא דחיי לאמשכא ליה לגיהנם.

זכאה מה איהו עביד, נטיר ארחוי ושבילוי בגין דלא יתדבק ביה, היינו דכתיב ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה, במה דאיהי אמרת ליה כל יומא, דהא רוח מסאבא יצר הרע איהי מפתה ליה לב"נ בכל יומא לשכב אצלה גו גיהנם ולאתדנא תמן להיות עמה.

ת"ח כד ב"נ אתדבק בה בהוא סטרא אתמשך אבתרה ואסתאב עמה בהאי עלמא ואסתאב עמה בעלמא אחרא. ת"ח האי סטרא מסאבא מנוולתא איהי לכלוכא איהי כד"א (ישעיה ל':22) צא תאמר לו, צואה ממש, ובה אתדן מאן דאסטי ארחוי מאורייתא ובה אתדנו אינון חייבין דעלמא דלית לון מהימנותא ביה בקב"ה.

[p. 164] מה כתיב, ויהי כהיום הזה ויבא הביתה וגו'. ויהי כהיום הזה, יומא דיצה"ר שלטא בעלמא ונחתא לאסטאה לבני נשא. אימתי, יומא דאתי בר נש לאתבא בתיובתא על חובוי או לאשתדלא באורייתא ולמעבד פקודי אורייתא, וכדין בההוא זמנא נחתא בגין לאסטאה לבני עלמא.

ויבא הביתה לעשות מלאכתו, לאשתלדא באורייתא ולמעבד פקודי אורייתא, דאיהי מלאכתו דבר נש בהאי עלמא. וכיון דעבידתא דב"נ בהאי עלמא הוא עבידתא דקב"ה, בעי ליה לב"נ למהוי תקיפא כאריא בכל סטרוי בגין דלא ישלוט עלוי סטרא אחרא ולא יכיל למפתי ליה. מה כתיב, ואין איש, לית גבר דיקום לקבליה דיצר הרע ויגח ביה קרבא כדקא יאות.

מאי אורחוי דיצר הרע. כיון דחמי דלית הוא בר נש לקיימא לקבליה ולאגחא ביה קרבא, מיד ותתפשהו בבגדו, בגין דכד שליט יצה"ר עליה דבר נש אתקין ליה וקשיט ליה לבושוי מסלסל ליה בשערוי הדא הוא דכתיב ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי, אתדבק עמי. מאן דאיהו זכאה אתתקף לקבלה ואגח בה קרבא. מה כתיב, ויעזוב בגדו, ישבוק ליה ויתתקף לקבלה ויערוק מינה בגין לאשתזבא מינה ולא ישלוט עלוי.

[p. 165] אמר רבי יצחק זמינין אינון צדיקיא למחמי ליה ליצר הרע כחד טורא רברבא, ויתמהון ויימרון היך יכילנא לאכפיא ליה לטורא רברבא עלאה. וזמינין רשיעיא למחמי ליה ליצר הרע דקיק כשערא חד, ויתמהון ויימרון היך לא יכילנא לאכפיא לחוטא דשערא דקיק דא. אלין יבכון ואלין יבכון, וקב"ה יבער ליה מעלמא ויכוס ליה לעינייהו ולא ישלוט עוד על עלמא, ויחמון צדיקיא ויחדון כד"א (תהלים ק"מ:14) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. [קצא ע"א]

 

ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים וגו'. ר' יהודה פתח (עמוס ג':4) הישאג אריה ביער וטרף אין לו וגו'. ת"ח כמה אית לון לבני נשא לאשגחא בפולחנא דקב"ה, דכל מאן דאשתדל באורייתא ובפולחנא דקב"ה דחליה ואימתיה איהו על כלא. דהא כד ברא קב"ה עלמא עבד כל בריין דעלמא כל חד וחד בדיוקניה כדקא חזי ליה, ולבתר ברא ליה לבר נש בדיוקנא עלאה ושלטיה על כלהו בדיוקנא דא, דכל זמנא דבר נש קאים בעלמא כל אינון בריין דעלמא זקפין רישא ומסתכלן בדיוקנא עלאה דבר נש, כדין כלהו דחלין וזעין מקמיה כד"א (בראשית ט':2) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו'. [p. 166] והני מלי כד מסתכלן וחמאן ביה האי דיוקנא ונשמתא ביה.

אמר ר' אלעזר אע"ג דנשמתא לית ביה צדיקיא לא משתניין מכמה דהוו דיוקניהון בקדמיתא. וכד בר נש לא אזיל בארחוי דאורייתא האי דיוקנא קדישא אתחלף ליה וכדין חיות ברא יכלין לשלטאה עליה בגין דאתחלף לון האי דיוקנא דבר נש.

ות"ח קב"ה אחלף עובדין דלעילא ותתא בגין לאהדרא מלה לאתריה ולאשתכחא רעותיה בכל עובדי דעלמא. דניאל לא אשתני דיוקניה כד אפילו ליה לגובא די אריותא ובגין כך אשתזיב.

א"ר חזקיה אי הכי הא כתיב (דניאל ו':23) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני, משמע דבגין דמלאכא סגר לפומייהו לא אתחבל.

א"ל בגין דא לא אתחבל, דהא ההוא דיוקניה דבר נש זכאה איהו מלאכא ממש, דסגיר פומא וקשיר לון [p. 167] לנטרא ליה דלא יחבלון ליה, ובגין כך אלהי שלח מלאכיה, ההוא דכל דיוקנין דעלמא מתחקקן ביה, ואיהו אתקיף דיוקני בי ולא יכילו לשלטאה בי וסגר פומייהו, ועל דא שלח מלאכיה ודאי.

והאי מלאכא דכל דיוקנין מתחקקן ביה כתיב (תהלים ק"י:6) ידין בגוים מלא גויות, איהו דלא אשתנו קמיה כל דיוקנין דעלמא. ועל דא מבעי ליה לב"נ לאסתמרא ארחוי ושבילוי דלא יחטא קמי מאריה ויתקיים בדיוקניה דיוקנא דאדם.

ת"ח יחזקאל נטר פומיה ממיכלי דאיסורי דכתיב (יחזקאל ד':14) ולא בא בפי בשר פגול, זכה ואקרי בן אדם. דניאל מה כתיב ביה, (דניאל א':8) וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו, זכה ואתקיים בדיוקנא דאדם, בגין דכל מילי דעלמא כלהו דחלין מדיוקנא דאדם דאיהו שליטא על כלהו ואיהו מלכא על כלא.

[p. 168] א"ר יוסי בגין דא אצטריך ליה לב"נ לאסתמרא מחובוי ולא יסטי לימינא ושמאלא. ועם כל דא בעי ליה לב"נ למבדק בחובוי בכל יומא ויומא, דהא כד ב"נ קאים מערסיה תרין סהדי קיימי עמיה ואזלי בהדיה כל יומא. בעי בר נש למיקם, אינון סהדי אמרין ליה בשעתא דאפתח עינוי (משלי ד':25) עיניך לנכח יביטו וגו'. קם ואתקין רגלוי למהך, אינון סהדי אמרי ליה (שם:26) פלס מעגל רגלך וגו'. ועל דא כד אזיל ב"נ בכל יומא בעי לאסתמרא מחובוי בכל יומא ויומא. כד אתי ליליא בעי לאסתכלא ולמבדק בכל מה דעבד כל ההוא יומא בגין דייתוב מנייהו ויסתכל בהו תדיר כד"א (תהלים נ"א:5) וחטאתי נגדי תמיד.

ות"ח בזמנא דהוו ישראל בארעא קדישא לא אשתכח בידייהו חובא כמה דאוקמוה בגין דאינון קרבנין דהוו מקרבין בכל יומא [קצא ע"ב] הוו מכפרי עלייהו. השתא דאתגליין ישראל מארעא ולית מאן דמכפר עלייהו, אורייתא איהי מכפרא עלייהו ועובדין דכשרן בגין דשכינתא עמהון בגלותא ומאן דאיהו לא מסתכל בארחוי דקב"ה גרים לה לשכינתא לאתכפיא בגו עפרא כד"א (ישעיה כ"ו:5) ישפילנה ישפילה עד ארץ וגו'.

[p. 169] א"ר יצחק וכן מאן דאשתדל באורייתא ובעובדין דכשרן גרים לה לכנסת ישראל לארמא רישא בגו גלותא. זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא יממא ולילי.

דת"ח גלגל קב"ה גלגולין בעלמא בגין לארמא רישא דצדיקייא, דהא בגין דיוסף ירים רישיה בעלמא על דאשתכח זכאה קמיה, ארגיז רבונא על עבדוהי כד"א חטאו משקה מלך מצרים והאופה וגו', וכלא בגין לארמא רישיה דיוסף זכאה.

ות"ח על ידא דחלמא אתכפייא מעם אחוי ועל ידא דחלמא אתרבי על אחוי ואתרבי על כל עלמא.

ויחלמו חלום שניהם וגו'. ת"ח הא אתמר דכל חלמין אזלין בתר פומא. יוסף כד פשר להו חלמא, אמאי פשר להאי פושרא טבא ולהאי פושרא בישא. אלא אינון חלמין עליה דיוסף הוו, [p. 170] ובגין דידע מלה על עקרא ושרשא דיליה בגין כך פשר חלמא להו כמה דאצטריך, לכל חד וחד פשר לון פושרא לאהדרא מלה על אתריה.

מה כתיב, ויאמר אליהם יוסף הלא לאלהים פתרונים ספרו נא לי. מאי טעמא, בגין דהכי מבעי ליה למפשר חלמא לפקדא פושרא לקב"ה, בגין דמתמן איהו קיומא דכלא וביה קיימא פושרא.

ת"ח הא אתמר דדרגא דחלמא איהו לתתא ואיהו דרגא שתיתאה, בגין דהא מאתר דנבואה שריא עד האי דרגא דחלמא שיתא דרגי אינון, וסלקא פושרא מדרגא דחלמא לדרגא אחרא. חלמא איהו דרגא דלתתא ופושרא קיימא עלייהו, ופושרא קיימא בדבור, ועל דא בדבור קיימא מלה דכתיב הלא לאלהים פתרונים, הלא לאלהים ודאי.

 

ת"ח מה כתיב ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף וגו'. רבי אלעזר פתח (מלכים ב' ב':9) ויהי בעברם ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך וגו'. הכא [p. 171] אית לאסתכלא והאי קרא תווהא איהו, ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך, וכי ברשותיה קיימא והא ברשותא דקב"ה איהו. ותו דאלישע הכי נמי איהו הוה ידע, מאי טעמא אמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי.

אלא ודאי מאן דאחיד בשמיא ובארעא ובכל עלמא, היך לא יהא ברשותיה דא, וודאי אליהו ושאר צדיקיא קב"ה עביד עמהון רעותהון תדיר דכתיב (תהלים קמ"ה:19) רצון יראיו יעשה. וכל שכן דההוא רוחא קדישא די עליה דירית ליה לצדיקא דאלישע דהוה שמשא דיליה, והא קב"ה א"ל (מלכים א' י"ט:16) ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך, ועל דא הוה ליה לאלישע לירתא ליה.

פי שנים ברוחך. מאי פי שנים. סלקא דעתך דחד תרין שאל, ומה דלא הוה ברשותיה היך שאל. אלא איהו לא שאל רוח על חד תרין אלא איהו שאל בההוא רוחא דהוה ליה דיעביד חד תרין נמוסין בעלמא בההוא רוחא.

ויאמר הקשית לשאול אם תראה אותי וגו'. מאי אם תראה אותי. אלא אמר ליה אי תיכול למיקם על עקרא דרוחא דשבקנא לך בשעתא דאתנסיב מינך, יהא לך [p. 172] כדין. דהא כל ההוא עקרא דרוחא בשעתא דיסתכל ביה כד חמי לאליהו דיהוי דביקותא ביה כדקא יאות. [קצב ע"א]

ת"ח האי מאן דאסתכל במה דאוליף מרביה וחמי ליה בההוא חכמתא יכיל לאתוספא בההוא רוחא יתיר. ת"ח יוסף בכל דאיהו עביד הוה מסתכל ברוחא דחכמתא לההוא דיוקנא דאבוי, ובגין כך הוה מסתייעא ליה מלתא ואתוספא ליה רוחא אחרא בנהירו עלאה יתיר.

בשעתא דאמר ליה ההוא רשע והנה גפן לפני אזדעזע יוסף דלא הוה ידע על מה תיתי מלה. כיון דאמר ובגפן שלשה שריגים, מיד אתער רוחיה ואתוסף בנהירו ואסתכל בדיוקנא דאבוי, כדין אתנהיר רוחיה וידע מלה.

מה כתיב, ובגפן שלשה שריגים. אמר יוסף הא ודאי בשורה דחדוה בשלימו איהו. מאי טעמא, בגין דהאי גפן על כנסת ישראל אתחזי ליה ואתבשר יוסף בהאי.

ובגפן שלשה שריגים, אלין אינון תלת דרגין עלאי דנפקי מהאי גפן, כהני ליואי וישראל.

[p. 173] והיא כפורחת עלתה נצה, דהא בגיניהון סלקא כנסת ישראל ואתברכת מעם מלכא עלאה.

הבשילו אשכלותיה ענבים, אלין אינון צדיקיא דעלמא דאינון כענבים מבשלין כדקא חזי.

ד"א הבשילו אשכלותיה ענבים, דא הוא יין דאתנטיר בענבייהו מששת ימי בראשית.

עד הכא אתבשר יוסף בחלמיה, מכאן ולהלא חלמא איהו דיליה, בגין דאית חלמין ליה ולאחרנין.

ואקח את הענבים, דאיהו ליה לגרמיה.

תנינן האי מאן דחמי ענבין בחלמא, חיוורי סימן יפה לו, אוכמי לאו. מאי טעמא, בגין דאיהו רזא דתרי דרגי ידיען, אינון אוכמי וחוורי, האי איהו טב והאי איהו דלא טב. וכלהו ענבין ברזא דמהימנותא תליין ועל דא מתפרשן בחכמתא הן לטב הן לביש, אלין צריכין רחמי ואלין אשגחותא דרחמי.

[p. 174] ת"ח אדם הראשון אנתתיה סחטא ליה ענבין וגרים מותא ליה ולכל עלמא. נח אתא להני ענבין ולא אתנטר כדקא יאות, מה כתיב, (בראשית ט':21) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. בני אהרן שתו חמרא מנייהו וקריבו קרבנא בההוא חמרא ומיתו והא אתמר. ובגין כך כתיב (דברים ל"ב:32) ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו, בגין דאינון ענבין גרמו.

האי חמא ענבין דאינון טבין בההוא כרם דקא סלקין נייחא וריחא בדרגין שלימין כדקא יאות. ועל דא יוסף ידע מלה ואסתכל בעקרא ופשר חילמא על בורייה בגין דאתבשר בההוא חלמא כדקא יאות, ובגין כך פשר פושרא לטב ואתקיים הכי.

מה כתיב וירא שר האופים כי טוב פתר וגו'. ת"ח ארורין אינון רשיעיא דכל עובדיהון כלהו לביש [p. 175] וכל אינון מלין דאינון אמרי כלהו לביש ולאבאשא. כיון דפתח פומיה פתח באף, מיד דחיל יוסף וידע דכל מלוי אינון לאבאשא ובשורה דביש בפומיה.

והנה שלשה סלי חרי. כדין ידע יוסף דאתבשר על חריבו דבי מקדשא וישראל בגלותא דיתגלון מארעא קדישא.

חמי מה כתיב, ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אופה והעוף אוכל אותם. אלין אינון שאר עמין דמתכנשי עלייהו דישראל וקטלי לון וחרבי ביתייהו ומפזרי לון לארבע סטרי עלמא. וכלא אסתכל יוסף וידע בההוא חלמא, מיד פשר ליה פושרא לביש דיתקיים ביה.

דת"ח תרין דרגין אלין דקא חמא האי וחמא האי, דא חמא [קצב ע"ב] כד שליט דרגא עלאה ואתנהיר סיהרא, דא חמא דאתחשך ושליט עלה חיויא בישא. ובגין כך אסתכל יוסף בההוא חלמא ופשר ליה פושרא לביש. ועל דא כלא בפושרא קיימא. ודאי חמו באלין תרין דרגין, דשליט דא ושליט דא.

 

רבי יהודה פתח (תהלים נ"א:12) לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי. האי קרא אוקמוה, אבל לב טהור כד"א (מלכים א' ג':9) ונתת לעבדך לב שומע, [p. 176] וכתיב (משלי ט"ו:15) וטוב לב משתה תמיד, ובגין כך לב טהור ודאי.

ורוח נכון חדש בקרבי, דא הוא רוח נכון ודאי, בגין דאית מסטרא אחרא לב טמא ודא הוא רוח דאסטי לבני עלמא ודא הוא רוח טומאה דאקרי רוח עועים כד"א (ישעיה י"ט:14) יי' מסך בקרבה רוח עועים, ועל דא ורוח נכון חדש בקרבי. מאי חדש, דא חדושא דסיהרא בשעתא דאתחדש סיהרא, ובגין כך חדש.

רבי אלעזר ורבי יוסי הוו אזלי בארחא. אמר ר' יוסי לר' אלעזר האי דכתיב (מ"א כ"ב:21) ויצא הרוח ויעמוד לפני יי' ויאמר אני אפתנו וגו', ותנינן דא הוא רוח נבות היזרעאלי. וכי נשמתין כיון דסלקין וקיימין לעילא אינון יכלין לאתבא בהאי עלמא, ומלה תמיהה דאמר אצא והייתי רוח שקר.

[p. 177] ותו מ"ט אתענש עליה אחאב, דהא דינא דאורייתא דשוי שמואל קמייהו דישראל דכתיב (שמואל א' ח':14) שדותיכם וכרמיכם וזיתיכם הטובים יקח. ואי אחאב נטל ההוא כרם מנבות דינא הוה. ותו דהא יהיב ליה אחרא או כספא ולא בעא.

א"ל יאות שאלת. ת"ח האי רוח דקאמרו דאיהו רוח דנבות, הכא אית לאסתכלא אי רוחא דנבות יכיל לסלקא ולקיימא קמיה דכתיב ויצא הרוח. אי צדיקא איהו היך בעי שקרא בההוא עלמא דאיהו עלמא דקשוט. ומה בהאי עלמא לא בעי זכאה שקרא, בההוא עלמא כ"ש. ואי לאו זכאה איהו היך יכיל לקיימא קמי קב"ה.

אלא ודאי נבות לאו זכאה הוה כ"כ לקיימא קמיה, אלא רוחא אחרא דשלטא בעלמא הוה, דדא הוא רוחא דקיימא תדיר וסלקא קמי קב"ה, ודא איהו דאסטי לבני עלמא בשקרוי. מאן דאיהו רגיל בשקרא אשתדל תדיר בשקרא, ועל דא אמר אצא והייתי רוח שקר. ועל דא א"ל קב"ה צא ועשה כן, פוק מהכא כמה דאוקמוה דכתיב (תהלים ק"א:7) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. ובגין כך דא איהו רוח שקר ודאי.

תו במה דקטל ליה לנבות ונטל כרמא דיליה, יטול, קטולא אמאי קטיל ליה. אלא על דקטל ליה בלא דינא אתענש. קטל ליה בלא דינא ונסב כרמא דיליה, ובגין כך כתיב (מ"א כ"א:19) הרצחת וגם ירשת, ועל דא אתענש.

[p. 178] ות"ח כמה אינון בני נשא בעלמא דאסטי לון האי רוח שקר בשקרא, ושליט איהו בעלמא בכמה סטרין וכמה עובדין והא אוקימנא מלי. ועל דא דוד מלכא בעא לאסתמרא מניה ובגין לנפקא מגו מסאבו דכתיב (תהלים נ"א:12) לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי. דא הוא רוח נכון ואחרא איהו רוח שקר, ועל דא תרין דרגין, חד קדישא וחד מסאבא.

פתח ואמר (יואל ב':11) ויי' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עושה דברו וגו'. האי קרא אוקמוה, אבל ויי' בכל אתר איהו ובי דיניה.

נתן קולו, דא הוא קלא דכתיב (דברים ד':12) קול דברים. כתיב הכא קול דברים, וכתיב התם (שמות ד':10) לא איש דברים. מאי איש דברים, כד"א (דברים ל"ג:1) איש האלהים.

[p. 179] לפני חילו, אלין ישראל.

כי רב מאד מחנהו, כד"א (איוב כ"ה:3) היש מספר לגדודיו, [קצג ע"א] דכמה ממנן ושליחן אית ליה לקב"ה וכלהו קיימי לאסטאה עלייהו דישראל. ועל דא קב"ה אזדמן קמייהו דישראל בגין לאסתמרא להו ולא יכילו לקטרגא להו.

כי עצום עושה דברו. מאן עצום, דא הוא זכאה ההוא דאשתדל באורייתא קדישא יממא ולילי.

ד"א כי עצום, דא הוא מקטרגא דאשתכח קמי קב"ה ואיהו תקיפא כפרזלא תקיפא כטינרא.

עושה דברו, נטיל רשו מלעילא ונטיל נשמתא מתתא.

כי גדול יום יי' ונורא מאד ומי יכילנו, דאיהו שליט על כלא ועלאה ותקיפא על כלהו וכלהו תחות שלטניה.

זכאין אינון צדיקיא דקב"ה אתרעי בהו תדיר לזכאה לון לעלמא דאתי ולמחדי להו בחידו דצדיקיא דזמינין למחדי ביה בקב"ה דכתיב (תהלים ה':12) וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך.