THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
  
[Home] [Variant Readings]

Parashat Va-Yḥi Genesis 47:28–50:26

פרשת ויחי יעקב

[רטז ע"א][p. 302] ר' חייא פתח (ישעיה ס':21) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. זכאין אינון ישראל יתיר מכל שאר עמין דקב"ה קרא לון צדיקים לאחסין לון ירותת עלמין בעלמא דאתי לאתענגא בההוא עלמא כמה דכתיב (שם נ"ח:14) אז תתענג על יי'. מאי טעמא, בגין דמתדבקין בגופא דמלכא דכתיב (דברים ד':4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.

רבי יצחק פתח ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. [p. 303] האי קרא רזא עלאה הוא בין מחצדי חקלא דהא ברזא דאגדתא תני רבי שמעון דאחסנת ירותא עלאה דהאי ארץ לית מאן דירית לה בר ההוא דאקרי צדיק, דהא מטרוניתא ביה אתדבקת לאתבסמא וצדיק ירית למטרוניתא ודאי.

אוף הכא בחביבותא דקב"ה לישראל אמר ועמך כלם צדיקים, ובגיני כך לעולם יירשו ארץ, אתחזון לירית למטרוניתא. מאי טעמא אקרון צדיקים ומ"ט ירתין למטרוניתא, בגין דאתגזרו, דתנינן כל מאן דאתגזר ועייל בהאי אחסנא ונטיר להאי ברית עאל ואתדבק בגופא דמלכא ועאל בהאי צדיק ובגיני כך אקרון צדיקים, ועל דא לעולם יירשו ארץ. מאי ארץ, חזר ואמר נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. נצר מטעי, ענפא מאינון ענפין דנטע קב"ה כד ברא עלמא דכתיב (בראשית ב':8) ויטע יי' אלהים גן בעדן מקדם, והאי ארץ חד מנייהו, בגיני כך נצר מטעי מעשה ידי להתפאר.

ד"א ועמך כלם צדיקים, דא יעקב ובנוי דנחתו למצרים בין עם קשי קדל ואשתכחו כלהו זכאין, ובגיני כך כתיב לעולם [רטז ע"ב] יירשו ארץ, דמתמן סליקו לירית ארעא קדישא.

 

[p. 304] ויחי יעקב בארץ מצרים. אמאי פרשתא דא סתימא.

רבי יעקב אמר דבשעתא דמית יעקב אסתימו עיניהון דישראל.

רבי יהודה אמר דכדין נחתו לגלותא ואשתעבידו בהון.

רבי שמעון אמר מאי כתיב לעילא, וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד, וכתיב ויחי יעקב, דלא אתחזי לאפרשא בין דא לדא. מה אינון קיימו בתפנוקי מלכין וקבילו ענוגא וכסופין לגרמייהו, אוף יעקב נמי קיים בתפנוקי מלכין בענוגא וכסופין לגרמיה, לא אתפרש דא מן דא.

והכא אקרי ויחי, דהא כל יומוי לא אקרי ויחי בגין דכלהו יומוי בצערא הוו, בצערא אשתכחו, עליה כתיב (איוב ג':26) לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז. בתר דנחת למצרים אקרי ויחי, חמא לבריה מלכא, חמא לכל בנוי זכאין צדיקים, כלהו בענוגי ותפנוקי עלמא והוא יתיב ביניהו כחמר טב על דורדייה, כדין אקרי ויחי יעקב, ולא פריש בין ויפרו וירבו מאד לויחי יעקב והכי אתחזי.

שבע עשרה שנה. מאי טעמא שבע עשרה שנה. אלא אמר ר' שמעון כל יומוי דיעקב בצערא הוו, בצערא אעבר לון בקדמיתא. כיון דמטא יוסף והוה קאים קמיה וכד [p. 305] יעקב מסתכל ביוסף הוה אשתלים בנפשיה כאילו חמא לאמיה, דשפירו דיוסף דמי לשפירו דרחל, והוה דמי בגרמיה כמאן דלא אעבר צערא מן יומוי.

וכד יוסף אתפרש מניה כדין אתקיים לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז, דדא קשיא ליה ליעקב מכל מה דעבר. ובזמנא דאתפרש יוסף מניה מה כתיב, (בראשית ל"ז:2) יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה וגו'. וכל יומין דיעקב לא חמא צערא כהאי והוה בכי כל יומא לאינון שבע עשרה שנה דיוסף.

מאי קא אתיבו ליה, (שם מ"ו:4) ויוסף ישית ידו על עיניך, הא לך שבע עשרה שנין אחרנין בתפנוקין וענוגין והנאות וכסופין הדא הוא דכתיב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו'. תאנא כל אינון שנין שכינתא יקרא דקב"ה עמיה אשתכח, ובגין כך חיים אקרון.

ת"ח כתיב ותחי רוח יעקב אביהם, אתחזי דהא בקדמיתא מית הוה ההוא רוחא דיליה ולא הוה מתכוין לקבלא רוחא אחרא, דהא רוחא דלעילא לא שריא בריקניא.

אמר רבי יוסי שכינתא לא שריא אלא באתר שלים ולא באתר חסרא ולא באתר פגים ולא באתר עציב, אלא באתר שלים באתר דאתכוון באתר חדו. ובגין כך כל אינון שנין דיוסף אתפרש מאבוי ויעקב הוה עציב לא שריא ביה שכינתא.

[p. 306] תאנא אמר רבי אלעזר אמר רבי אבא כתיב (תהלים ק':2) עבדו את יי' בשמחה באו לפניו ברננה, לאפקא דלית פולחנא דקב"ה אלא מגו חדוה. דאמר רבי אלעזר לית שכינתא שריא מגו עציבותא דכתיב (מלכים ב' ג':15) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן. מנגן מנגן תלת זימני אמאי, בגין לאתערא רוחא משלימותא דכלא דהוא רוח שלימא.

אמר רבי אבא תמן תנינן מארבע סטרין כלא אשתכח וכל שרשין דעלאין ותתאין בהו אחידן. ותאנא דא עייל דא נפיק, דא סתים דא פריש, אתאחד חד בחברתה ואינון אבהן דכלא.

ר' שמעון אמר (דברים י':15) רק באבותיך חשק יי'. כתיב באבותיך ממש תלתא, ומשמע דכתיב רק, רק ממש. ומאלין מתפרשן ומתאחדן כל שאר אחרנין וסלקין שמא לאתעטרא.

 

תאנא אמר ר' יוסי מיומא דאסתליק ר' שמעון מן מערתא מלין לא אתכסיין מן חבריא ורזין עלאין הוו מתגליין מבינייהו כאילו אתייהיבו ההיא [p. 307] שעתא בטורא דסיני. בתר דשכיב כתיב (בראשית ח':2) ויסכרו מעיינות [ריז ע"א] תהום וארובות השמים. והוו חברייא מרחשן מלי ולא מתקיימי בהו.

דיומא חד הוה יתיב ר' יהודה אפתחא דטבריה וחמא תרי גמלי דסלקי קטפירא מעילוי דכתפין, נפל מטולא דקטפירא ואתו צפרי ועד לא מטו עלייהו אתבקעו. לבתר אתו כמה צפרין והוו אזלי עלייהו ושדי לון בטרטישא ולא מתבקעין, והוו צווחין לון ולא מתפרשן.

שמעו חד קלא, עטרא דעטרין בקיזרין שדיא למריה לבר.

[p. 308] עד דהוה יתיב אעבר חד גברא אשגח בהו, אמר לא קיים דא דכתיב (בראשית ט"ו:11) וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם.

אמר רבי יהודה והא עבידנא ולא מתפרשן.

אהדר רישיה ההוא גברא, אמר עד לא מריט דא רישא דמריה ועד לא גליש למטרוניתא.

רהט אבתריה תלת מלין ולא אמר ליה. חלש דעתיה דרבי יהודה.

יומא חד אידמך תחות אילנא וחמא בחלמיה ארבע גדפין מתתקנן וסליק רבי שמעון עלייהו וספר תורה עמיה ולא שבק כל ספרי דרזין ואגדתא דלא סליק לון בהדיה, וסלקין ליה לרקיעא, וחמא דמתכסיא מעינא ולא אתגליא.

כד אתער אמר ודאי מדשכיב ר' שמעון חכמה אסתלק מארעא. ווי לדרא דהאי אבנא טבא דמתאחדן מניה סמכין עלאין ותתאין אתאביד מנייהו.

אתא לגביה דר' אבא, סח ליה. סליק ידוי רבי אבא על [p. 309] רישיה ובכה ואמר ר' שמעון ריחייא דטחנין מניה מנא טבא כל יומא ולקטין כמה דכתיב (במדבר י"א:32) הממעיט אסף עשרה חמרים, והשתא ריחייא ומנא אסתלקו ולא אשתאר בעלמא מיניה בר כמה דכתיב (שמות ט"ז:33) קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני יי' למשמרת. ואלו באתגלייא לא כתיב אלא למשמרת, לאצנעותא. השתא מאן יכיל לגלאה רזין ומאן ינדע לון.

לחיש ליה לרבי יהודה בלחישו, א"ל ודאי ההוא גברא דחמית אליהו הוה ולא בעא לגלאה רזין בגין דתנדע שבחא דר' שמעון דהוה ביומוי ויבכון דרא עלוי.

א"ל די למבכי לבכייא דר' יהודה דבכי כל יומא עלוי דהוה אערע עמיה באדרא קדישא דר' שמעון ושאר חברייא.

א"ל ווי דלא אסתלקנא ההוא יומא עם אינון תלתא דאסתלקו ולא נחמי דרא דהא מתהפך.

[p. 310] א"ל רבי אימא לי, כתיב (שמות כ"ח:5) והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן ואת תולעת השני ואת השש, ואילו כסף לא כתיב, והא כתיב זהב וכסף.

א"ל והכי נמי נחשת, דכסף ונחשת בחשבנא הוו והכא לא. אלא אי לא דגלי בוצינא קדישא באתריה לא אצטריכנא לגלאה.

פתח ואמר (חגי ב':8) לי הכסף ולי הזהב, היינו דכתיב (תהלים קט"ו:16) השמים שמים ליי'. בכמה אתר אסתכלנא באלין מאני דקודשא דכתיב (ויקרא ט"ז:4) בגדי קדש הם, (שמות כ"ח:4) ועשו בגדי קדש. מאי קדושא הכא. אלא הכי תנינן קדושא אינון בכל אתר, דכתיב בגדי קדש הם, ועשית בגדי קדש, כגוונא דלעילא, דתניא כהן גדול לעילא, כהן גדול לתתא, לבושין דיקר לעילא, לבושין דיקר לתתא.

ומה דלא אמר כסף ונחשת, לאתר אחרא אסתליקו דכתיב (שם כ"ז:17) כל עמודי החצר סביב מחושקים כסף וגו' ואדניהם נחשת, דאינון מאני שמושא לאשתמשא משכנא בהו. אבל הכא באלין לבושין דיקר לא בעי לאשתמשא בהו ב"נ אחרא בר כהנא רבא דרבו משח קודשא על רישיה דכתיב (שם כ"ח:2) ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך [p. 311] לכבוד ולתפארת, דבאינון לבושין דיקר דמי כגוונא דלעילא.

 

תניא ויקרבו ימי ישראל למות. א"ר יהודה ווי לעלמא דהא בני נשא לא חמאן ולא שמעין ולא [ריז ע"ב] ידעין דהא כל יומא ויומא קלא דכרוזא אשתמע במאתן וחמשין עלמין.

תאנא עלמא חדא אשתמודע לעילא, וכד כרוזא נפיק ההוא עלמא מזדעזעא ומתחלחלא, נפקי תרי צפרין ואסתלקו מההוא עלמא דמדוריהון תחות אילנא דחיזו דחיי ומותא ביה. נפק חד צפרא לסטר דרומא וחד צפרא לסטר צפונא, חד צפרא כד נהיר יממא וחד צפרא כד אתחשך יממא, כל חד וחד קרי ומכרזא מה דשמעין מההוא כרוזא. לבתר בעאן לאסתלקא לאתרייהו, משתמטי רגלייהו בנוקבא דתהומא ומתלכדן בגויה עד דיתפלג ליליא. כד אתפלג ליליא כרוזא קרי (קהלת ט':12) כצפרים הנאחזים בפח כהם יוקשים בני האדם וגו'.

א"ר יהודה בשעתא דמתלכדן רגלוי דבני נשא ויומוי אתקריבו ההוא יומא אתקרי יום יי' לאתבא רוחיה ליה. תאנא בההוא שעתא פקדא ההוא כתרא קדישא על רוחיה, ומאן איהי, דכתיב (תהלים צ':10) ימי שנותינו בהם שבעים שנה, והא כתרא שביעאה דכלא. [p. 312] ואם מסטרא דגבורה קא אתי כתיב ואם בגבורות שמנים שנה, דכתרא דגבורה תמינאה הוי. מכאן ולהלא לית אתר לאתמשך כמה דכתיב ורהבם עמל ואון, באתר דלא הוי יסודא בניינא לא אתקיים.

א"ר יהודה זכאין אינון צדיקיא כד קב"ה בעי לאתבא רוחיה ליה ולשאבא ההוא רוחא בגויה. דתניא בשעתא דקב"ה בעי לאתבא רוחיה ליה אי זכאה הוא כתיב (קהלת י"ב:7) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ואי זכאה לא אשתכח ווי לההוא רוחא דבעיא לאתסחאה בנורא דדליק ולאתתקנא בגין לאשתאבא בגופא דמלכא, ואי לא אתתקנת ווי דהא ההוא רוחא מתגלגלא כאבנא בקוספתא דכתיב (שמואל א' כ"ה:29) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע.

[p. 313] תניא אי ההוא רוחא זכי כמה טבאן גניזין ליה בההוא עלמא דכתיב (ישעיה ס"ד:3) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.

א"ר יוסי כד ההוא בר נש אתקריבו יומוי תלתין יומין מכרזין עלוהי בעלמא ואפי' צפרי שמיא מכריזין עלוהי, ואי זכאה הוא תלתין יומין מכריזין עלוהי בין צדיקיא בגינתא דעדן.

תאנא כל אינון תלתין יומין נשמתיה נפקא מניה בכל ליליא וסלקת וחמאת דוכתה בההוא עלמא, וההוא ב"נ לא ידע ולא אשגח ולא שליט בנשמתיה כל אינון תלתין יומין כמה דהוה בקדמיתא דכתיב (קהלת ח':8) אין אדם שליט ברוח לכלא את הרוח וגו'.

א"ר יהודה מכד שראן אינון תלתין יומין צלמא דב"נ אתחשך ודיוקנא דאתחזי בארעא אתמנעת.

 

ר' יצחק הוה יתיב יומא חד אפתחיה דר' יהודה והוה עציב, נפק ר' יהודה אשכחיה לתרעיה דהוה יתיב ועציב. א"ל מה יומא דא משאר יומין.

א"ל אתינא לגבך למבעי מינך תלת מלין, חד דכד תימא מלה דאורייתא ותדכר מאינון מלין דאנא אמינא דתימא [p. 314] לון משמי לאדכרא שמי, וחד דתזכי ליוסף ברי באורייתא, וחד דתיזיל לקברי כל שבעת יומין ותבעי בעותיך עלי.

א"ל מנין לך.

א"ל הא נשמתי אסתליקת מיני בכל ליליא ולא אתנהיר לי בחלמא כמה דהוה בקדמיתא. ועוד דכד אנא מצלינא ומטינא לשומע תפלה אשגחנא בצלמא דילי בכותלא ולא חמינא, ואמינא דהואיל וצלמא אתעבר ולא אתחזי דהא כרוזא נפיק וכריז דכתיב (תהלים ל"ט:7) אך בצלם יתהלך איש, כל זמנא דצולמא דבר נש לא יתעבר מניה יתהלך איש ורוחיה אתקיימא בגויה, אתעבר צולמא דבר נש ולא אתחזי מהאי עלמא אתעבר.

א"ל ומהכא דכתיב (איוב ח':9) כי צל ימינו עלי ארץ. אמר כל אלין מלין דאת בעי עבידנא, אבל בעינא מינך [ריח ע"א] דבההוא עלמא תבריר דוכתאי גבך כמה דהוינא בהאי עלמא.

בכה רבי יהודה, אמר במטו מינך דלא אתפרשנא מינך כל אלין יומין.

אזלו לגבי דרבי שמעון, אשכחו דהוה לעי באורייתא. זקיף עינוי רבי שמעון וחמא לרבי יצחק וחמא למלאך המות רהיט קמיה ורקיד קמיה. קם רבי שמעון ואחיד בידיה דרבי [p. 315] יצחק, אמר גוזרנא מאן דרגיל למיעל יעול, מאן דלא רגיל למיעל לא ייעול.

עאלו רבי יצחק ורבי יהודה, קטיר מלאך המות לבר. אשגח ר' שמעון וחמא דעד לא מטא עדנא דהא עד תמניא שעתי דיומא הוה זמנא. אותביה קמיה ר' שמעון והוה לעי ליה באורייתא.

אמר ליה לרבי אלעזר בריה תיב אפתחא ומה דתחמי לא תשתעי בהדיה, ואי יבעי למיעל הכא אומי אומאה דלא ליעול.

אמר ר' שמעון לרבי יצחק חמיתא דיוקנא דאבך יומא דא. דהא תנינן בשעתא דבר נש יסתלק מעלמא אבוי וקריבוי משתכחין תמן עמיה וחמא לון ואשתמודע לון, וכל אינון דהוה מדוריה גבייהו בההוא עלמא בדרגא חד כלהו מתכנפי עמיה ואזלין עם נשמתיה עד אתר דתשרי באתרוי.

אמר עד לא חמינא.

אדהכי קם ר' שמעון ואמר מארי עלמא אשתמודע רבי יצחק לגבן ומאנון שבעה עיינין דהכא הוא, הא אחידנא ביה והב לי.

נפק קלא ואמר טסיסא דמאריה קריפא בגדפוי דר' שמעון, הא דידך הוא, ועמך תתייה בזמנא דתיעול למשרי בכורסייך.

[p. 316] אמר ר' שמעון ודאי.

אדהכי חמא רבי אלעזר דהוה אסתליק מלאך המות ואמר לית קופטרא דטיפסא באתר דרבי שמעון בן יוחאי שכיח.

אמר ר' שמעון לרבי אלעזר בריה עול הכא ואחיד ביה ברבי יצחק דהא חמינא ביה דמסתפי.

עאל רבי אלעזר ואחיד ביה, ורבי שמעון אהדר אפיה ולעי באורייתא.

נאים רבי יצחק וחמא לאבוי. א"ל זכאה חולקך בעלמא דין ובעלמא דאתי, דהא בין טרפי אילנא דחיי דגנתא דעדן אתיהיב אילנא רבא ותקיף בתרי עלמין, ר' שמעון בן יוחאי הוא, דהא הוא אחיד לך בענפוי, זכאה חולקך ברי.

אמר ליה אבא ומה אנא התם.

אמר ליה תלת יומין הוה דחפו אדרא דמשכבך ותקינו לך כוין פתיחן לאנהרא לך מארבע סטרין, ואנא חמינא דוכתיך וחדינא ואמינא זכאה חולקך, בר דעד כען ברך לא זכי באורייתא.

והא השתא הוינא זמינין למיתי גבך תריסר צדיקיא חברין, ועד דהוינא נפקי קלא אתער בכלהו עלמין, מאן חברין רחימין דהכא, אתעטרו בגיניה דר' שמעון, שאלתא שאיל ואתייהיב ליה.

ולא דא בלחודוי דהא שבעין דוכתי מתעטרן הכא דיליה, וכל דוכתא ודוכתא פתחין פתיחן לשבעין עלמין, וכל עלמא ועלמא אתפתח לשבעין רהיטין, וכל רהיטא ורהיטא אתפתח לשבעין כתרין עלאין, ומתמן אתפתחו ארחין לעתיקא סתימא דכלא למחמי [p. 317] בההוא נעימותא דנהרא ומהניא לכלא כמה דכתיב (תהלים כ"ז:4) לחזות בנועם יי' ולבקר בהיכלו. מהו לבקר בהיכלו, היינו דכתיב (במדבר י"ב:7) בכל ביתי נאמן הוא.

אמר ליה אבא כמה זמנא יהיבו לי בההוא עלמא.

א"ל לית לן רשותא ולא מודעי ליה לבר נש, אבל בהלולא רבא דר' שמעון תהא מתקן פתוריה כד"א (שיר ג':11) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו.

אדהכי אתער רבי יצחק והוה חייך ואנפוי נהירין. חמא רבי שמעון ואסתכל באנפוי, א"ל מלה חדתא שמעת.

אמר ליה ודאי. סח ליה, אשתטח קמיה דרבי שמעון.

תאנא מההוא יומא הוה [ריח ע"ב] רבי יצחק אחיד לבריה בידוי ולעי ליה באורייתא ולא הוה שבקיה. כד הוה עאל קמיה דרבי שמעון אותביה לבריה לבר ויתיב קמיה דרבי שמעון והוה קרי קמיה (ישעיה ל"ח:14) יי' עשקה לי ערבני.

 

[p. 318] תאנא בההוא יומא תקיפא ודחילא דבר נש כד מטא זמניה לאסתלקא מעלמא ארבע סטרי עלמא קיימין בדינא תקיפא ומתערין דינין מארבע סטרין וארבע קטורין נצאן וקטטותא אשתכח בגוייהו ובעיין לאתפרשא כל חד לסטרוי.

כרוזא נפיק ומכרזא בההוא עלמא ואשתמע במאתן ושבעין עלמין. אי זכאה הוא כלהו עלמין חדאן לקדמותיה, ואי לאו ווי לההוא בר נש ולחולקיה.

תאנא בההוא זמנא דכרוזא כריז נפיק חד שלהובא מסטר צפון ואזלא ואתתקד בנהר דינור ומתפרשא לארבע סטרי עלמא ואוקיד נשמתהון דחייביא, ונפיק ההוא שלהובא וסלקא ונחתא בעלמא, וההוא שלהובא מטא בגדפוי דתרנגולא אוכמא ובטש בגדפוי וקרי לפתחא בין תרעי. זמנא קדמאה קרי ואמר [p. 319] (מלאכי ג':19) הנה יום בא ליי' בוער כתנור וגו'. זמנא תניינא קרי ואמר (עמוס ד':13) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח מגיד לאדם מה שחו. וההוא שעתא יתיב בר נש בעובדוי דסהדין קמיה והוא אודי עלייהו. זמנא תליתאה כד בעיין לאפקא נשמתיה מניה קרי תרנגולא ואמר (ירמיה י':7) מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה וגו'.

אמר רבי יוסי תרנגולא אוכמא למאי נפקא.

א"ר יהודה כל מה דעבד קב"ה בארעא כלהו רמיזי בחכמה, בר דבני נשא לא ידעי הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ד:24) מה רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית. ומשום דאתעבידו בחכמה כלהו רמיזי בחכמה. ותרנגולא אוכמא תנינן לית דינא שריא אלא באתר דהוא זיניה, ואוכמא מסטרא דדינא קא אתי, ובגין כך בפלגות ליליא ממש כד רוחא דצפון אתער חד שלהובא נפיק ובטש תחות גדפוי דתרנגולא וקרי, וכ"ש באוכמא דאתכוון יתיר מאחרא.

אוף הכא בשעתא דדינא דבר נש אתער שארי וקרי ולית דידע ליה בר ההוא בר נש דשכיב. דתנינן בשעתא דבר נש שכיב ודינא שריא עלוי לנפקא מהאי עלמא אתוסף רוחא עלאה ביה מה דלא הוה ביומוי, וכיון [p. 320] דשריא עלוי ואתדבק ביה חמי מה דלא זכה ביומוי משום דאתוסף ביה ההוא רוחא, וכד אתוסף ביה וחמא נפיק מהאי עלמא הדא הוא דכתיב (שם:29) תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון, וכתיב (שמות ל"ג:20) כי לא יראני האדם וחי, בחייהון לא זכאן במיתתהון זכאן.

תאנא בשעתא דבר נש חמי גביה קריבוי וחברוי מההוא עלמא ואשתמודע להו וכלהו גליפין בדיוקניהון כמה דהוו בהאי עלמא, אי זכאה ההוא בר נש כלהו חדאן קמיה ומקדמי ליה שלם. ואי זכאה לא הוי לא אשתמודען גביה בר מאינון חייביא דטרדין לון כל יומא בגיהנם, וכלהו עציבין ופתחין בווי ומסיימי בווי. סליק עינוי וחמא לון כטיסא דמסתלקא מן נורא. אוף הוא פתח ווי.

תניא בשעתא דנפק נשמתיה דבר נש אזלין כלהו קריבוי וחברוי דההוא עלמא עם נשמתיה ומחזיין ליה אתריה דעדונא ואתריה דעונשא. אי זכאה הוא חמי דוכתיה וסליק ויתיב ואתעדן בעדונא עלאה דההוא עלמא, ואי לא זכאה אשתארת ההיא נשמתא בהאי עלמא עד דאיטמר גופא בארעא. כיון דאיטמר כמה גרדיני נימוסין אחידן ביה עד דמטא לדומה ועאלין ליה במדורי דגיהנם.

[p. 321] אמר ר' יהודה כל שבעה יומין נשמתא אזלא מביתיה לקבריה ומקבריה לביתיה ומתאבלת עלוי [ריט ע"א] דגופא דכתיב (איוב י"ד:22) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. אזלת ויתבא בביתא, חמי לכלהו עציבין ומתאבלא.

תאנא בתר שבעה יומין גופא הוי כמה דהוי ונשמתא עאלת לדוכתא, עאלת במערתא דכפלתא, עאלת לאתר דעאלת, חמאת מה דחמאת עד דמטא לג"ע וערעת בכרובים ושנן חרבא די בגן עדן דלתתא. אי זכאה היא דתיעול עאלת.

תאנא ארבע סמכין זמינין וחד דיוקנא דגופא בידייהו, מתלבשא ביה בחדוותא ויתיבת בההיא מדורא זמנא דאתגזר. לבתר כרוזא קרי ועמודא דתלת גווני אזדמן, וההוא עמודא אקרי מכון הר ציון דכתיב (ישעיה ד':5) וברא יי' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה. סלקא בההוא עמודא לפתחא דצדק דציון וירושלם ביה.

[p. 322] אי זכי לסלקא יתיר טב חולקיה ועדביה לאתדבקא בגו גופא דמלכא. ואי לא זכי לסלקא יתיר כתיב (שם:3) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו. ואי זכי לסלקא יתיר זכאה הוא דזכי ליקרא דמלכא ולאתעדנא בעדונא עלאה דלעילא מאתר דאקרי שמים דכתיב (שם נ"ח:14) אז תתענג על יי', על יי' דייקא. זכאה חולקיה מאן דזכי לחסד דא דכתיב (תהלים ק"ח:5) כי גדול מעל שמים חסדך.

וכי על שמים הוא, והא כתיב (שם נ"ז:11) כי גדול עד שמים חסדך.

אמר ר' יוסי אית חסד ואית חסד, חסד עלאה חסד תתאה, חסד עלאה מעל שמים הוא, חסד תתאה הוא דכתיב (ישעיה נ"ה:3) חסדי דוד הנאמנים, ובהני כתיב עד שמים.

 

תניא אמר ר' יצחק כתיב (תהלים קי"ג:9) אם הבנים שמחה. אימא ידיעא, הבנים מאן אינון.

אמר ר' שמעון הא תנינן תרין בנין אית ליה לקב"ה, חד דכר וחד נוקבא. דכר יהביה ליעקב דכתיב (שמות ד':22) בני בכורי ישראל, וכתיב (ישעיה מ"ט:3) ישראל אשר בך אתפאר. בת יהבה לאברהם דכתיב [p. 323] (בראשית כ"ד:1) ויי' ברך את אברהם בכל, בת היתה לאברהם ובכל שמה.

ואימא רביעא עלייהו וינקא להו, ועל האי כתיב (דברים כ"ב:6) לא תקח האם על הבנים. ותנינן לא יסגי ב"נ חובוי לתתא בגין דתסתלק אימא מעל בנין, וכתיב (ויקרא י"ח:7) אמך היא לא תגלה ערותה. ווי למאן דגלי ערייתה.

וכד תייבין בני עלמא ואסגין בזכותא קמי קב"ה ואימא תבת וכסיא על בנין כדין אתקרי תשובה. מאי תשובה, תשובה דאימא דתבת בקיומא, וכדין כתיב אם הבנים שמחה, אם הבנים ודאי. ועל האי לא ליפטור איניש מפריה ורביה עד דאוליד בן ובת.

[p. 324] תניא אמר ר' יצחק כתיב (תהלים כ"ז:4) לחזות בנעם יי' ולבקר בהיכלו, תיאובתא דצדיקיא למחמי דא, ואת אמרת על יי'.

אמר ר' שמעון כלא חד משמע דכתיב נעם יי', דאתיא מעתיקא קדישא להאי שמים, ותיאובתא דצדיקיא כך הוא ודאי, על שמים כתיב אז תתענג על יי'. זכאה חולקיה דמאן דזכי, ודאי זעירין אינון.

תנינן אמר ר' שמעון כתיב (שיר א':6) בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים. בני אמי כמה דכתיב (איכה ב':1) השליך משמים ארץ, דכד בעא קב"ה לחרבא ביתיה דלתתא ולאגלאה לישראל ביני עממיא אעבר קב"ה מקמיה להאי ארץ ואתרחקא מניה כמא דכתיב (שמות ב':4) ותתצב אחותו מרחוק. וכד האי ארץ אתרחקא משמים האי ארץ דלתתא אתחרבת וישראל אתפזרו ביני עממיא. אמרה [p. 325] כנסת ישראל מי גרם לי האי ומאן עבד לי האי, בני אמי דנחרו בי ואתרחקו מני, בני אמי ודאי.

 

רבי יוסי הוה אזיל בארחא והוה עמיה רבי חייא בר רב. עד דהוו אזלי אמר רבי יוסי לרבי חייא חמית דאנא חמי. אמר ליה חמינא חד גברא בנהרא וצפרא חד על [ריט ע"ב] רישיה ועלעא בפומיה דצפורא ואכלא ורפסא ברגלוי, וההוא גבר רמי קלין וצווח ולא ידענא מאי קאמר.

אמר נקרב גביה ונשמע.

אמר מסתפינא למקרב.

א"ל וכי ב"נ הוא באתר דא, אלא רמיזא דחכמתא דרמיז לן קב"ה.

קריבו גביה שמעו דהוה אמר עוטרא עוטרא תרין בנין שדין לברא לבר, לא נח ולא נייחא עד דצפרא בקיסרא רמיו.

[p. 326] בכה ר' יוסי ואמר היינו דתנינן בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים. מ"ט, בגין דכרמי שלי לא נטרתי. אמר ודאי גלותא אתמשך וע"ד צפרי שמיא לא אעדיו עד די שלטנותא דשאר עמין אעדיו מן עלמא. ואימתי, עד די מטא יומא דקב"ה אתער דינוי בעלמא דכתיב (זכריה י"ד:7) והיה יום אחד הוא יודע ליי' לא יום ולא לילה וגו'.

עד דהוו אזלין שמעו חד קלא דהוה אמר אוקידא דקופטירא מטא בדינוי. נפק חד שלהובא ואוקיד לההוא צפורא. אמר ודאי כמה דכתיב (דניאל ז':11) ויהיבת ליקידת אשא.

א"ר יוסי לא גלי קב"ה לישראל אלא בזמנא דלא אשתכח מהימנותא בינייהו. כד אתמנע מהימנותא בינייהו כביכול הכי אשתכח בכלא דכתיב (ישעיה כ"ח:18) וכפר בריתכם את מות.

א"ר חייא מאי דכתיב (שם כ"ה:8) בלע המות לנצח.

א"ל כד אתער קב"ה ימינא דיליה יתמנע מותא מן עלמא, ולא יתער האי ימינא אלא כד יתערון ישראל בימינא [p. 327] דקב"ה. ומאי ניהי, תורה דכתיב (דברים ל"ג:2) מימינו אש דת למו. בההוא זמנא (תהלים קי"ח:16-17) ימין יי' עושה חיל, לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה.

 

תאנא ההוא זכאה דקב"ה אתרעי ביה כרוזא קרי תלתין יומין ביני צדיקייא בגנתא דעדן וכלהו צדיקיא חדאן וכלהו צדיקייא אתיין ומעטרן לדוכתיה דההוא זכאה עד דייתי למידר דיוריה בינייהו. ואי חייבא הוא כרוזא קרי בגיהנם תלתין יומין עלוי וכלהו חייביא כלהו עציבין כלהו פתחין ווי דהא דינא חדתא אתער השתא בגיניה דפלניא. כמה גרדיני נימוסין מזדמנין לקבליה ולאקדמא ליה ווי, וכלהו פתחין ואמרין (ישעיה ג':11) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. מאי גמול ידיו.

אמר ר' יצחק לאכללא מאן דזני בידוי לאפקא ולחבלא זרעא בריקניא. דהא תנינן כל מאן דאפיק זרעיה בריקניא אתקרי רע ולא חמי אפי שכינתא דכתיב (תהלים ה':5) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, וכתיב (בראשית ל"ח:7) ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יי'. אוף הכא אוי לרשע רע, ווי לההוא חייבא דאיהו רע, דעבד גרמיה רע. כי גמול ידיו יעשה לו, לאכללא מאן דזני בידוי לאפקא זרעא בריקניא, ולהאי טרדין בההוא עלמא יתיר מכלא.

ת"ח דהא כתיב אוי לרשע רע. כיון דכתיב אוי לרשע אמאי רע. אלא כמה דאמינא דעבד גרמיה רע, [p. 328] וכתיב לא יגורך רע, וכלהו סלקין והאי לא סליק. ואי תימא שאר חייבין דקטלו בני נשא. ת"ח כלהו סלקין והוא לא סליק. מ"ט, אינון קטלו בני נשא אחרנין והוא קטיל בנוי, בנוי ממש, אושיד דמין סגיאין.

ת"ח בשאר חייבי עלמא לא כתיב וירע בעיני יי', וכאן כתיב וירע בעיני יי' אשר עשה. מ"ט, בגין ושחת ארצה.

תנן אמר ר' יהודה לית לך בעלמא דלא אית ליה תשובה בר מהאי ולית לך חייבין דלא חמאן אפי שכינתא בר מהאי דכתיב לא יגורך רע כלל.

א"ר יצחק זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (ישעיה ס':21) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. מאי לעולם יירשו ארץ.

א"ר יהודה כמה דכתיב (תהלים קט"ו:9) אתהלך לפני יי' בארצות החיים.

 

[רכא ע"ב] תאנא ויקרבו ימי ישראל למות. א"ר חייא כתיב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, [p. 329] התם בקיומיה יעקב, והכא במיתתיה ישראל דכתיב ויקרבו ימי ישראל למות.

א"ר יוסי הכי הוא ודאי, דהא לא כתיב ויקרב יום ישראל למות אלא ימי. וכי בכמה יומין מית ב"נ, והא בשעתא חדא ברגעא חדא מית ונפיק מעלמא. אלא הכי תנינן כד קב"ה בעי לאתבא רוחיה ליה כל אינון יומין דקאים ב"נ בהאי עלמא אתפקדן קמיה ועאלין בחושבנא, וכד אתקריבו קמיה למיעל בחושבנא מית ב"נ ואתיב קב"ה רוחיה ליה, ההוא הבל דאפיק ונפח ביה אותביה לגביה.

זכאה חולקיה דההוא ב"נ דיומוי אתקריבו לגבי מלכא בלא כסופא ולא דחי יומא מנייהו לבר דישכח בההוא יומא דאתעביד ביה חובא. בגין כך בצדיקיא כתיב בהו קריבה משום דקריבו יומוי קמי מלכא בלא כסופא.

ווי לרשיעיא דלא כתיב בהו קריבה. והיך יקרבון יומוי קמי מלכא דהא כל יומוי בחיובי עלמא אשתכחו, ובגיני כך לא יקרבון קמי מלכא ולא יתמנון קמיה ולא אדכרו לעילא, אלא אינון שציין מגווייהו דכתיב (משלי ד':19) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. [רכב ע"א]

והכא ויקרבו ימי ישראל ודאי בלא כסופא בשלימו בחדוותא שלים, ובגיני כך ימי ישראל, דהוה שלים יתיר מיעקב. ואי תימא והא כתיב (בראשית כ"ה:27) ויעקב איש תם, שלים. שלים הוה ולא שלים בדרגא עלאה כישראל.

[p. 330] תניא אמר רבי יוסי בשעתא דיומוי דבר נש אתפקדן קמי קב"ה אית זכאה דאתפקדן יומוי ורחיקין מקמי מלכא, ואית זכאה דכד אתפקדן יומוי קריבין סמיכין למלכא ולא מתרחקין, בלא כסופא עאלין וקריבין למלכא. זכאה חולקהון הדא הוא דכתיב ויקרבו ימי ישראל למות.

 

ויקרא לבנו ליוסף. אמר רבי יצחק וכי שאר שבטין לאו בנוי אינון. אלא אמר רבי אבא בנו הוה יתיר מכלהו, דתנינן בשעתא דאנתו דפוטיפר דחקת ליה ליוסף מה כתיב, (שם ל"ט:11) ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית. האי קרא הכי מבעי ליה, ואין איש בבית, מהו מאנשי הבית. אלא לאכללא דיוקנא דיעקב דהוה תמן ואשתכח תמן, ובגיני כך מאנשי הבית, אבל איש אחרא הוה תמן. כיון דסליק יוסף עינוי וחמא דיוקנא דאבוי תב בקיומיה ותב לאחורא.

ת"ח מה כתיב, (שם:8) וימאן ויאמר אל אשת אדניו. א"ל קב"ה את אמרת וימאן, חייך [p. 331] וימאן אחרא ייתי לברכא לבנך ויתברכון ביה הדא הוא דכתיב וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי. כיון דאמר ידעתי בני אמאי ידעתי אחרא. אלא אמר ידעתי בני, בזמנא דקיימת בגופך דאת ברי כד חמית דיוקנא דילי, בגין כך כתיב ידעתי בני. ידעתי, על מה דאמרת דדא הוא בוכרא, גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל. והכא כתיב ויקרא לבנו ליוסף, לבנו ליוסף ממש.

ד"א ויקרא לבנו ליוסף, דבדיוקנא חד הוו מתחזיין, דכל מאן דחמי ליוסף הוה אסהיד דבריה דיעקב הוא.

רבי יוסי אמר כלא הכי הוא, ועוד דיוסף זן ליה ולבנוהי בסיבותיה, ובגיני כך בנו ממש יתיר מכלהו.

ויקרא לבנו ליוסף. אמאי ליוסף ולא לאחרא, משום דרשותא הוה בידיה לסלקיה מתמן.

רבי יוסי אמר כיון דיעקב ידע דבנוי ישתעבדון בגלותא תמן במצרים אמאי לא אתקבר תמן בגין דיגין זכותיה על בנוי, אמאי בעא לאסתלקא מתמן, והא כתיב (תהלים ק"ג:13) כרחם אב על בנים, אן הוא רחמנותא.

[p. 332] אלא הכי תנינן בשעתא דהוה נחית יעקב למצרים הוה דחיל, אמר ח"ו ישתצון בני ביני עממיא, ודילמא קב"ה יסלק שכינתיה מיני כקדמיתא. מה כתיב, (בראשית ל"ה:9) וירא אלהים אל יעקב וגו' (שם מ"ו:3) אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם. ומאי דאמרת דילמא אסלק שכינתי מבינך, אנכי ארד עמך מצרימה.

אמר עוד דחילנא דילמא אתקבר תמן ולא אזכה עם אבהתי. א"ל ואנכי אעלך גם עלה. אעלך ממצרים, גם עלה לאתקברא בקברי אבהתך.

בגיני כך בעא לסלקא גרמיה ממצרים. חד דלא יעבדון מניה דחלא, דהא חמא דקב"ה עתיד לאתפרעא מדחליהון. וחד דחמא דשכינתא ישוי מדוריה בין בנוי בגלותא. וחד בגין דגופיה יהא בין אבהתוי לאתכללא בינייהו ולא יתמני עם חייבי דמצרים. דתנינן גופא דיעקב אתמשיך משופרוי דאדם הראשון, ודיוקניה דיעקב דיוקנא עלאה קדישא, דיוקנא דכורסיא קדישא, ולא בעא לאתקברא ביני חייביא. ורזא [p. 333] דמלה באבהן לית פרודא כלל, ועל דא כתיב ושכבתי עם אבותי.

ויקרא לבנו ליוסף, בנו בחד דיוקנא דאנפין, בנו בגין דברעותא דרוחא ולבא אוליד ליה יתיר מכלהו.

ת"ח מה כתיב, (שם ל':15) המעט קחתך את אישי, דכל רעותא דיעקב ברחל הוה, ובגין כך [רכב ע"ב] ויקרא לבנו יוסף.

ר' שמעון פתח (דברים כ"ט:28) הנסתרות ליי' אלהינו. כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי ולאסתכלא דלא יעבר על רעותא דמאריה. דתנינן כל מה דבר נש עביד בהאי עלמא בספרא כתיבו אינון עובדין ועאלין בחושבנא קמי מלכא קדישא, וכלא אתגלייא קמיה הדא הוא דכתיב (ירמיה כ"ג:24) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם יי'. אי הכי איך יתטמר בר נש למיחב קמי מאריה. ותנינן אפילו ההוא דחשיב בר נש ואסתלק ברעותיה כלא אשתכח קמי קב"ה ולא אתאביד מניה.

ת"ח בההוא ליליא דעאלת לאה לגביה דיעקב ויהבת ליה אינון סימנין דיהב יעקב לרחל סליק ברעותיה דאיהי רחל ושמש שמושא בה, וההיא טפה קדמיתא דיעקב הוה דכתיב [p. 334] (בראשית מ"ט:3) כחי וראשית אוני, וסבר דאיהי רחל. קב"ה דאיהו גלי עמיקתא ומסתרתא וידע מה בחשוכא סליק ההוא רעותא לאתריה, ובכרותא דראובן אסתלק ליוסף. מאי טעמא, משום דרעותא דיעקב הוה ברחל, ורחל הוה רעותא דטפה קדמאה דנפק מיעקב, ובגין דההיא טפה קדמאה הוה דילה ההוא בכירותא ממש דראובן ירית יוסף ורחל ירתה ההוא דילה.

ובגין כך רזא דמלה לא אסתלק ראובן כשאר שבטין בשמא, אלא ראובן, חמו בר סתם. ומהאי בן לא אתידע שמיה, ועל דא לא קרייה לאה בני בהאי שמא ולא אקרי ראובני בגין דהא לאה ידעת עובדא.

ותנינן גלי קמי קב"ה דיעקב לאו רעותיה למיחב קמיה בהאי ולא אסתכל ברעותיה באתתא אחרא בההיא שעתא כשאר חייבי עלמא, ועל דא כתיב (שם ל"ה:22) ויהיו בני יעקב שנים עשר, דהא בנייהו דשאר חייבי עלמא דעבדי ההוא עובדא בשמא אחרא אקרון, והא ידיע מלה דא לגבי חבריא. ובגיני כך ויקרא לבנו ליוסף, בנו הוה משרותא וסיומא.

[p. 335] א"ר יוסי במה אומי ליה יעקב ליוסף דכתיב שים נא ידך תחת ירכי. אלא בההוא את קיימא דאתרשים בבשריה דהא חשיבותא דאבהן יתיר מכלא, והאי ברית רזא דיוסף איהו.

אמר ר' שמעון באברהם וביעקב כתיב שים נא ידך תחת ירכי, בההוא אתר דאתרמיזא בשמא קדישא ואפיק זרעא קדישא מהימנא לעלמא. ביצחק לא כתיב דנפק מניה עשו.

[p. 336] תו מ"ט הכא שים נא ידך תחת ירכי אל נא תקברני במצרים. אלא אמר ליה יעקב ליוסף בהאי רשימא קדישא אומי לי דאפיק זרעא קדישא מהימנא לעלמא ואתנטיר ולא אסתאב לעלמין, דלא אתקבר בין אינון מסאבין דלא נטרו ליה מעלמין דכתיב בהו (יחזקאל כ"ג:20) אשר בשר חמורים בשרם וגו'.

ואי תימא הא יוסף דנטיר ליה על כלא אמאי איקבר בינייהו. אלא תנינן (שם א':3) היה היה דבר יי' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר וגו', והא תנינן שכינתא לא שריא אלא בארעא דישראל, אמאי הכא שכינתא. אלא על נהר כבר כתיב, וכתיב ותהי עליו שם יד יי'. אוף הכא יוסף במיא אתרמי ארונא דיליה, אמר קב"ה אי יוסף אסתלק מהכא גלותא לא אתקיים, אלא תהא קבריה באתר דלא יסתאב ויסבלון ישראל גלותא.

[p. 337] תאנא אמר רבי יוסי חמא יעקב דהא בכלא אתתקן בכרסיא קדישא באבהן, אמר אי הכא אתקבר היך גופא דא אחידא באבהן, ואפילו מערתא דאתקבר תמן אקרי כפלתא, בגין דכל מלה כפיל איהו תרין וחד, אוף מערתא תרין וחד.

ות"ח אבהתא זכו לאתקברא תמן אינון וזווגייהו. יעקב [רכג ע"א] הוא ולאה, מ"ט רחל לא, והא כתיב (בראשית כ"ט:31) ורחל עקרה, דאיהי עקרא דביתא. אלא לאה זכתה ביה לאפקא שית שבטין דגזעא קדישא בעלמא יתיר, ובגיני כך אתיהיבת עמיה לזווגא במערתא.

א"ר יהודה לאה כל יומהא הות בפרשת אורחין קיימא ובכאת בגיניה דיעקב כד שמעת דאיהו צדיקא וצלותא אקדימת ליה והיינו דכתיב (שם:17) ועיני לאה רכות כמה דאוקימנא דמקדמת ומחשכת ביני אורחין למשאל. [p. 338] רחל לא נפקת לעלמין. בגיני כך זכתה לאתקברא עמיה, ורחל קיימת קבורתה בפרשת אורחין ואתקברת תמן הדא הוא דכתיב ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל. מהו עלי, עלי דווקא, בגיני. בארץ כנען בדרך, בגיני מתה בדרך דלא נפקת בגיני לעלמין כאחתה. בג"כ לאה דנפקת ובכיא בפרשת אורחין בגיניה דיעקב זכתה לאתקברא עמיה, רחל דלא בעאת למיפק ולמשאל בהדיה קבורתה בפרשת אורחין.

ורזא דמלה הא אוקימנא ואתמר, דא באתגליא ודא באתכסיא.

ות"ח דמעין סגיאין אשדת ההיא צדקת דלאה בגין דיהא חולקא ביעקב ולא בההוא רשע דעשו. והיינו דתנינן כל בר נש דבכי ואושיד דמעין קמי קב"ה אע"ג דאתגזר עליה עונשא אתקרע ולא יכיל לשלטאה ביה. מנא לן, מלאה, דהא לאה דאתגזר למהוי חולקא דעשו והיא בבעותא אקדימת ליה ליעקב ולא אתייהיבת ליה לעשו.

 

[p. 339] אמר רבי חייא כתיב ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ויאמר אנכי אעשה כדבדך.

רבי יצחק פתח (קהלת א':3) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. בכמה אתר אתמר דאסתכלנא במלוי דשלמה מלכא ואתחזון מלין סתימין, אבל כלהו מלין דשלמה אמר כלהו אקרון בחכמתא.

ת"ח מה כתיב, ותרב חכמת שלמה. ביומוי דשלמה מלכא קיימא סיהרא באשלמותא, והיינו דכתיב (מלכים א' ה':10) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. מאן בני קדם, הא אוקמוה, אבל חכמת בני קדם היא חכמתא דיריתו מאברהם דכתיב (בראשית כ"ה:5) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. מאי את כל אשר לו, דא חכמתא עלאה דהוה ידע בשמא קדישא דקב"ה, משמע את כל אשר לו דהוה דיליה כדתנינן בת הות לאברהם ובכל שמה. וכתיב ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם [p. 340]מתנות, דיהב להו ידיען בכתרין תתאין. אשדי להו אל ארץ קדם, ומתמן יריתו בני קדם חכמתא, והיינו דכתיב מחכמת כל בני קדם.

 

ת"ח ר' שמעון הוה אתי יומא חד מקפוטקיא ללוד והוה עמיה ר' אבא ור' יהודה. רבי אבא הוה לאי והוה רהיט אבתריה דר' שמעון דהוה רכיב. אמר רבי אבא (הושע י"א:10) אחרי יי' ילכו כאריה ישאג.

נחת ר' שמעון, א"ל ודאי כתיב (דברים ט':9) ואשב שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה. ודאי לאו חכמתא מתקיימא אלא כד יתיב ב"נ ולא אזיל ולא קאים בקיומא, והא אוקימנא מלי על מה דכתיב ואשב שם, בנייחא תלייא מילתא.

יתבו, אמר רבי אבא כתיב ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. [p. 341] מאי היא חכמת שלמה, ומאי היא חכמת כל בני קדם, ומאי היא חכמת מצרים.

א"ל ת"ח בכמה אתרי אוקמוה בההוא שמא דסיהרא, כד אתברכא מכלא כתיב ותרב, ביומוי דשלמה מלכא דאתרביאת ואתברכת וקיימא באשלמותא.

ותנינן אלף טורין מרברבין קמה וכלהו נשיכה חד הוו לקמה, אלף נהרין סגיאן לה ובגמיעא חדא גמע לון. טפרהא מאחדא לאלף ושבעין עיבר, [רכג ע"ב] ידהא אחידן לארבע ועשרין אלף עיבר, לית דנפיק מנה לסטר האי ולית דנפיק מנה לסטר אחרא. כמה וכמה אלפי תריסין מאחדין בשערהא.

חד עולימא דאורכיה מרישא דעלמא לסייפי עלמא נפיק בין רגלהא, בשתין פולסי דנורא מתלבש בגוונוי. דא אתמנא על תתאי מארבע סטרהא. דא איהו נער דאחיד שית מאה ותלת עשר מפתחן עלאין מסטרא דאמא, בשננא דחרבא דחגיר בחרציה תליין.

ההוא נער קרון ליה חנוך בן ירד באינון ברייתי דכתיב (משלי כ"ב:6) חנוך לנער על פי דרכו. [p. 342] ואי תימא מתניתין, במתניתא דילן אוקימנא מילי והא אתמר, וכלא מלה חד אסתכלו. תחותיה תטלל חיות ברא.

ת"ח כמא דישראל קדישא אקרי בן לאמיה דכתיב (שם ד':3) כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אמי, וכתי' (שמות ד':22) בני בכורי ישראל, הכי נמי לתתא אקרי נער דכתיב (הושע י"א:1) כי נער ישראל ואוהבהו. ובכמה גוונין אקרי בן ירד והא אוקימנא, אבל ת"ח בן ירד ממש, דתנינן עשר ירידות ירדה שכינה לארעא וכלהו אוקמוה חברייא.

[p. 343] ותחות האי כמה חיותא קיימי דאקרון חיות ברא, חיות ברא ממש. תחות אינון חיוותא מאחדן שערהא דאקרון ככביא דשרביטא ממש, מארי דמדין מארי דמתקלא מארי דקשיו מארי דחצדא, וכלהו אקרון שערי דארגוונא. ידהא ורגלהא אחידן כהאי אריא תקיפא דאחיד על טרפיה, על דא כתיב (מיכה ה':7) וטרף ואין מציל.

טופרהא כל אינון דאדכרן חובין דבני נשא וכתבין ורשימין חובייהו בתקיפא דדינא קשיא, ועל דא כתיב (ירמיה י"ז:1) חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפורן שמיר. מהו שמיר, ההוא דרשים אבנא ועמיק לה לכל סטרא.

זוהמא דטופרהא כל אינון דלא מתדבקין בגופא דמלכא וינקין מסטרא דמסאבותא כד שארי סיהרא בפגימותא.

ובגין דשלמה מלכא ירתא לסיהרא באשלמותא בעא לירתא לה בפגימותא, ועל דא אשתדל בדעתא דרוחין ושדין למירת סיהרא בכל סטרהא. וביומי דשלמה מלכא בכלא אתנהירת סיהרא הדא הוא דכתיב (מלכים א' ה':10) ותרב חכמת שלמה, ותרב דייקא.

[p. 344] מחכמת כל בני קדם, רזא עלאה הוא כמה דכתיב (בראשית ל"ו:31) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, ואלין אקרון בני קדם.

ות"ח אע"ג דאנהירא סיהרא לא אנהירת באשלמותא עד דאתא שלמה דאתחזי לקבלה כמה דאוקימנא דבג"כ אמיה בת שבע הות.

ומכל חכמת מצרים, דא חכמה תתאה דאקרי שפחה דבתר ריחיא, וכלא אכליל האי חכמה דשלמה, חכמת בני קדם וחכמת מצרים.

א"ר אבא בריך רחמנא דשאילנא קמך מלה דא, דהא בכל הני מילי זכינא.

אמר ר' שמעון מלין אלין הא אוקימנא לון והא אתמרו.

 

ת"ח (קהלת א':3) מה יתרון לאדם בכל עמלו. יכול אף עמלה של תורה, [p. 345]ת"ל שיעמול תחת השמש, שאני עמלה של תורה דלעילא מן שמשא הוא.

רבי חייא אמר אף עמלה של תורה דאיהו עמל בגיניהון דבני נשא או בגין יקרא דיליה האי תחת השמש כתיב דהא לא סליק לעילא.

ות"ח אמר ר' אלעזר אפילו אי ב"נ קיים אלף שנין ההוא יומא דאסתלק מעלמא דמי ליה כאילו לא אתקיים בר יומא חד.

ושכבתי עם אבותי. זכאה חולקהון דאבהתא דקב"ה עבד לון רתיכא קדישא לעילא ואתרעי בהו לאתעטרא עמהון הדא הוא דכתיב (דברים י':15) רק באבותיך חשק יי'.

א"ר [רכד ע"א] אלעזר יעקב הוה ידע דהא עטורא דאבהן עמיה הוא, ועטורא דיליה באבהתא הוא ועטורא דילהון עמיה הוא, ועל כך באתוון גליפן תנינן ש תלת קשרין, תרין קשרין מהאי סטרא ומהאי סטרא וחד כליל לון. ודא הוא דתנינן (שמות כ"ו:28) והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה, וההוא קשרא די באמצעותא אחיד להאי סטרא ולהאי סטרא, ועל האי כתיב ושכבתי עם אבותי ודאי.

 

[p. 346] ושכבתי עם אבותי. רבי יהודה פתח (ישעיה מ"ב:18) החרשים שמעו והעורים הביטו לראות. החרשים שמעו, אלין בני נשא דלא צייתין למלולי אורייתא ולא פתחי אודנייהו למשמע לפקודי מאריהון. והעורים, דלא מסתכלין למנדע על מה אינון קיימין. דהא בכל יומא ויומא כרוזא נפיק וקרי ולית מאן דישגח.

דתנן אינון יומין דב"נ כד אתברי בההוא יומא דנפיק לעלמא כלהו קיימין בקיומייהו, ואזלין וטאסין עלמא, נחתין ואזדהרן לב"נ כל יומא ויומא בלחודוי. וכד ההוא יומא אתי ואזהר ליה ובר נש עביד בההוא יומא חובא קמי מאריה ההוא יומא סליק בכסופא ואסהיד סהדותא וקאים בלחודוי לבר.

ות"ח בתר דקאים בלחודוי יתיב עד דבר נש יתיב מניה תשובה. זכה תב ההוא יומא לאתריה, לא זכה ההוא יומא נחית ואשתתף ברוחא דלבר ותב לביתיה ואתתקן בדיוקניה דההוא בר נש בגין לאבאשא ליה ודייר עמיה בביתא. ואית דדיוריה לטב אי הוא זכי, ואי לאו דיוריה עמיה לביש. בין כך ובין כך אתפקדן אינון יומין וחסרין ולא עאלין במניינא דאינון דאשתארו. ווי לההוא בר נש דגרע יומוי קמי [p. 347] מלכא קדישא ולא שביק לעילא יומין לאתעטרא בהו בההוא עלמא ולקרבא בהדייהו קמי מלכא קדישא.

ות"ח כד קריבו אינון יומין קמי מלכא קדישא, אי הוא זכאי האי בר נש דנפיק מעלמא סליק ועאל באינון יומין ואינון לבושי יקר דמתלבשא ביה נשמתיה, ואינון יומין הוו דזכה בהו ולא חב בהו.

ווי למאן דגרע יומוי לעילא, דכד בעאן לאלבשא ליה ביומוי אינון יומין דפגים הוא בחובוי חסרין מההוא לבושא ואתלבש במנא חסרא. כל שכן אי סגיאין אינון ולא להוי ליה לב"נ במה דאתלבש בההוא עלמא, כדין ווי ליה ווי לנפשיה דדיינין ליה בגיהנם יומין על יומאחד, על חד תרין. דכד נפיק מהאי עלמא לא אשכח יומין דאתלבש בהו ולא הוי ליה לבושא במה דאתכסי. זכאין אינון צדיקיא דיומין דלהון טמירין אינון לגבי קב"ה ואתעביד מנייהו לבושי יקר לאתלבשא בהו לעלמא דאתי.

תנינן ברזא דמתניתין מאי דכתיב (בראשית ג':7) וידעו כי ערומים הם. ידיעא ידעו ממש דההוא לבושא דיקר מאינון יומין גרע מנייהו ולא אשתאר יומא לאתלבשא ביה הדא הוא דכתיב (תהלים קל"ט:16) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם, ימים יוצרו ודאי, ולא אחד בהם, דלא אשתאר חד מנייהו לאתלבשא בהו, עד דאשתדל אדם ועבד תשובה [p. 348] וקב"ה קביל ליה ועביד ליה מאני לבושא אחרנין ולא מן יומוי הדא הוא דכתיב (בראשית ג':21) ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.

ת"ח באברהם דזכה מה כתיב, (שם כ"ד:1) בא בימים, כד אסתלק מהאי עלמא באינון יומין ממש דיליה עאל ואתלבש בהו ולא גרע מההוא לבוש יקר כלום דכתיב בא בימים. באיוב מה כתיב, (איוב א':21) ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה, דהא לא אשתאר לבושא לאתלבשא ביה.

[p. 349] ת"ח זכאין אינון צדיקיא דיומיהון זכאין ואשתארו לעלמא דאתי, וכד נפקי מתחברן כלהו ואתעבידו [רכד ע"ב] לבוש יקר לאתלבשא ביה, ובההוא לבושא זכאן לאתענגא מענוגא דעלמא דאתי, ובההוא לבושא זמינין לאחייא ולמיקם, וכל אינון דאית לון לבושא יקומון הדא הוא דכתיב (איוב ל"ח:14) ויתיצבו כמו לבוש. ווי לאינון חייבי עלמא דיומיהון בחוביהון חסרין ולא אשתאר מנייהו במה דאתכסיין כד יפקון מעלמא.

ת"ח כל אינון זכאין דזכו לאתלבשא בלבוש יקר ביומיהון מתעטרן בההוא עלמא מעטורי דמעטרי בהו אבהן מההוא נחלא דנגיד ונפיק לגנתא דעדן הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"ח:11) ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו' והיית כגן רווה וכמוצא מים וגו'. ואינון חייבי עלמא דלא זכו לאתלבשא בלבושא דיומיהון עלייהו כתיב (ירמיה י"ז:6) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב וגו'.

אמר רבי יצחק זכאה חולקיה דיעקב דרחצנו יתיר הוה ליה דכתיב ושכתבי עם אבותי, דאזכי בהו ולא באחרא, דאזכה בהו לאתלבשא ביומין דילי וביומין דלהון.

[p. 350] רבי יהודה אמר כתיב (בראשית כ"ז:27) וירח את ריח בגדיו ויברכהו. בגדיו, בגדי עשו מבעי ליה, דהא לאו דיליה הוו אלא דעשו דכתיב (שם:15) ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול, בגדי עשו כתיב והכא בגדיו דיעקב. אלא הכי אוקימנא וירח, אסתכל להלה וארח ריחא דלבושוי דההוא עלמא, כדין ברכיה. ועל דא כתיב ראה ריח בני כריח שדה, כההוא חקל תפוחין קדישין. אמר הואיל וזכית באינון לבושי יקר ויתן לך האלהים מטל השמים. מאי משמע, בגין דההוא חקל תפוחין קדישין נטיף טלא כל יומא מההוא אתר דאקרי שמים דכתיב מטל השמים.

[p. 351] אמר רבי יוסי בכלא ברכיה, מטל השמים ומשמני הארץ. מ"ט, בגין דוירח את ריח בגדיו ממש כמא דאמינא.

תנן אלף וחמש מאה ריחין סלקין בכל יומא מגנתא דעדן דמתבסמי בהו אינון לבושין דיקר דההוא עלמא דמתעטרי מן יומוי דב"נ.

אמר רבי יהודה כמה לבושין אינון.

אמר רבי אלעזר טורי דעלמא על דא פליגו, אבל תלתא אינון. חד דמתלבש בההוא לבושא רוחא דבגנתא דעדן דארעא, וחד יקרא מכלא דמתלבשת ביה נשמתא בגו צרורא דחיי בין פורפירא דמלכא, וחד לבושא דלבר דקאים ולא קאים, אתחזי ולא אתחזי, בהאי אתלבשת ביה נפשא ואזלת ושטאת בעלמא. בשבתא ובכל ריש ירחא אזלת ואתקשרת ברוחא דבגנתא דעדן דארעא דקיימא בין פרגודא יקירא ומניה אוליפת וידעת מה דידעת ושאטת ואודעת ליה בעלמא.

ת"ח בתרין קשורין אתקשרת נפשא בכל ריש ירחא ושבתא, בקשורא דרוחא די בין ריחי בוסמין דבגנתא דעדן דארעא, ומתמן אזלת ושטאת ואתקשרת עם רוחא בנשמתא דצרירא בצרורא דחיי ומתרויא ומתזנת מאינון זיוין יקרין דהאי סטרא ודהאי סטרא הדא הוא דכתיב ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך. מאי בצחצחות, אלא צחותא חד כד אתקשר ברוחא בגנתא דלתתא, צחותא דלגו מן צחותא כד מתקשרן בנשמתא דלעילא [p. 352] בצרורא דחיי, והיינו בצח חד, צחות דאינון לעילא לעילא ביקירו דנשמתא, ודא צחצחות. מאן ירית דא, נפשך, נפשך ממש. זכאה חולקהון דצדיקייא.

 

אמר ר' שמעון כד אנא בין אינון חברייא דבבל מתכנשי גבאי ואולפי מלי באתגלייא ואינון עיילי לון בגושפנקא דפרזלא תקיפא סתימא מכל סטרין. כמה זמנין אמינא לון אורחוי דגנתא דמלכא קדישא ואורחין עלאין, כמה זמנין אוליפנא לון כל אנון דרגין דצדיקיא בההוא עלמא, וכלהו מסתפי למימר [רכה ע"א] מלין אלא לעאן בגמגומא, בגיני כך פסילוסין אקרון כהאי פסילוסא דמגמגם בפומיה.

אבל לזכותא דאינא להו הואיל ומסתפי דהא אוירא קדישא ורוחא קדישא אתעדי מנייהו וינקי מאוירא ורוחא דרשותא אחרא. ולא עוד אלא דקשת אתחזי עלייהו ולאו אינון כדאי. אבל דא מהניא להו דאנא שכיח בעלמא ואנא סימנא דעלמא, דהא בחיי לא יתיב עלמא בצערא ולא אתדן בדינא דלעילא. בתראי לא יקום דרא כדרא דא, [p. 353] וזמין עלמא דלא ישתכח מאן דיגין עליה וכל אנפין חציפין ישתכחון בין לעילא בין לתתא, לעילא בחובייהו דלתתא וחציפותא דלהון.

וזמינין בני עלמא דצווחין ולית מאן דישגח עלייהו ויהדרון רישא לכל סטרי עלמא ולא יתובון באסוותא. אבל חד אסוותא אשכחנא בעלמא ולא יתיר, בההוא אתר דישתכחון ביה אינון דלעאן באורייתא וישתכח בינייהו ספר תורה דלא משתקר ביה, כד מפקי האי בגיניה מתערי עלאי ותתאי, וכל שכן אי כתיב ביה שמא קדישא כדקא חזי, והא אוליפנא מלה.

ווי לדרא דאתגלייא בינייהו ספר תורה ולא מתערי עליה לעילא לתתא. מאן אתער עליה בשעתא דעלמא בצערא טפי ואצטריך לאגלאה ס"ת יתיר בדוחקא דעלמא. דכד עלמא בצערא ובעאן בני נשא רחמין עלי קברי כלהו מתין מתערין עלייהו, דהא נפשא אקדימת ומודעא לרוחא דהא ס"ת אשתכח בגלותא דאתגלי בדוחקא דעלמא וחייא אתאן ובעאן רחמי. כדין רוחא אודעא לנשמה ונשמה לקב"ה, וכדין אתער קב"ה וחס על עלמא, ודא על דאתגלי ס"ת מאתריה וחייא אתאן למבעי רחמי על קבריהון דמתייא. ווי [p. 354] לדרא אי אצטריך ס"ת לאגלאה ליה מאתר לאתר אפי' מבי כנישתא לבי כנישתא דהא לא אשתכח בינייהו על מה ישגיחון עלייהו.

ודא לא ידעין כלהו בני נשא, דהא שכינתא כד אתגלייא גלותא בתראה עד לא תסתלק לעילא מה כתיב, (ירמיה ט':1) מי יתנני במדבר מלון אורחים. לבתר בזמנא דדחקא אשתכח טפי בעלמא תמן אשתכחת ובגלותא דס"ת תמן היא, וכלא מתערין עליה עלאי ותתאי.

אמר רבי שמעון אי הני מילי ינדעון, מילי דרזי דחכמתא על מה קאים עלמא וסמכי עלמא על מה מתרגשן כד אשתכח בדוחקא ינדעון שבחא דרב ייבא סבא כד אשתכח בינייהו ולא הוו ידעין שבחיה. והא אשכחנא מלוי מתקשרן במלוי דשלמה מלכא ברזא דחכמתא ואינון לא הוו ידעין שבחיה, והשתא אזלין בתר מלה דחכמתא ולית מאן דקאים עלה. ועם כל דא אית בינייהו פקחין [p. 355] בעבורא דשתי ובקביעותא דירחי אע"ג דלא אתייהיב להו ולא אתמסר בידייהו.

תנינן תריסר ירחי האי נפשא מתקשרא בגופא בקברא ואתדנו כחדא, בר האי נפש דצדיקייא כמא דאוקימנא, וזמינת בקברא וידעת בצערא דיליה ובצערא דחיי ידע ולא אשתדלת עלייהו. לבתר תריסר ירחי אתלבשת בלבושא חד ואזלת ושטאת בעלמא וידעת מן רוחא מה דידעת ואשתדלת על צערא דעלמא ולמבעי רחמין ולמנדע להו צערא דחיי.

ומאן אתער לכל האי, בזמנא דאית זכאה דמודע להו כדקא יאות, וההוא זכאה אשתמודע בינייהו. ת"ח זכאה כד אשתאר בין חייא ובין מיתיא אשתמודע דהא כל יומא מכרזי עליה בינייהו, וכד צערא טפי בעלמא והוא לא יכיל לאגנא על דרא הוא אודע להו צערא דעלמא. וכד לא אשתכח זכאה [רכה ע"ב] דמכרזי עליה בינייהו ולא אשתכח מאן דיתער להו בצערא דעלמא אלא ס"ת כדין עלאי ותתאי מתערין עליה, [p. 356] וצריכין כלא בההוא זמנא דישתכחון בתשובה, ואי לא משתכחי בתשובה הא מארי דדינא מתערין עלייהו ואפי' רוחי דגנתא דעדן מתערי עלייהו.

 

ושכבתי עם אבותי, בגופא בנפשא ברוחא בנשמתא ברתיכא חדא בדרגא עלאה.

א"ר יהודה כמה אטימין מכלא בני עלמא דלא ידעין ולא שמעין ולא מסתכלין במלי דעלמא ואיך קב"ה משתכח עלייהו ברחמי בכל זמן ועידן ולית מאן דישגח.

תלת זימנין ביומא עאל רוחא חדא במערתא דכפלתא ונשיב בקברי אבהתא ואתסיין גרמין וקיימין בקיומא, וההוא רוחא נגיד טלא מלעילא מרישא דמלכא אתר דמשתכחי אבהן עלאי, וכד מטי ההוא טלא מנייהו מתערין אבהן דלתתא.

ות"ח נחית ההוא טלא בדרגין ידיען דרגא בתר דרגא ומטי לגן עדן דלתתא, וההוא טלא אתסחי בבוסמין דגנתא ואתער רוחא חדא דכליל בתרין אחרנין וסליק ושאט ביני בוסמין ועייל בפתחא דמערתא, כדין מתערין אבהן אינון וזיווגן ובעאן רחמי על בנוי.

[p. 357] וכד אשתכח עלמא בצערא בגין דאינון דמיכין בחובי עלמא וההוא טלא לא אתנגיד ולא אשתכח עד דאתער ס"ת כדקא חזי בעלמא, ונפשא אודעא לרוחא ורוחא לנשמתא ונשמתא לקב"ה. כדין יתיב מלכא בכרסייא דרחמי ונגידא מעתיקא עלאה נגידו דטלא דבדולחא ומטי לרישא דמלכא ומתברכין אבהן ונגיד ההוא טלא לאינון דמיכין וכדין מתחברן כלהו וחס קב"ה על עלמא.

ות"ח לא חייס קב"ה על עלמא עד דאודע לאבהן ובגינייהו עלמא אתברכא.

אמר רבי יוסי ודאי הכי הוא והא אשכחנא מלי בספרא דשלמה מלכא ההוא עלאה דקרא ליה עיטא דחכמתא דכלא.

ורב ייבא הכי גלי ואמר דהא אחזיו ליה דיתיר עבדת רחל דקיימא בפרשת אורחין בכל זמנא דאצטריך עלמא מכלהו, ורזא דמלה ארון וכפורת וכרובים בחולקא דבנימן דאתיליד בארחא ושכינתא על כלא.

 

[p. 358] וישתחו ישראל על ראש המטה. מאן ראש המטה, שכינתא.

אמר ר' שמעון ח"ו אלא לדידיה כרע וסגיד. ת"ח מטה, דא שכינתא דכתיב (שיר ג':7) הנה מטתו שלשלמה. ראש המטה, דא יסודא דעלמא דהוא רישא דערסא קדישא. על ראש, דא ישראל דקאים על ראש המטה. בגיני כך ישראל לדידיה קא סגיד.

ואי תימא הא בההוא זמנא לא הוה מרע דהא לבתר כתיב ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, ובשעתא דסגיד לא הוה חולה, ועל דא ידע דהא בההוא זמנא סליק בדרגא עלאה קדישא כרסיא שלימתא, בגיני כך סגיד לההוא רתיכא עלאה שלימו אילנא רבא ותקיף [p. 359] דאקרי על שמיה. ועל דא וישתחו ישראל על ראש המטה, על ראש המטה ודאי דהא אסתליק לאתריה ואתעטר בעטרי מלכא קדישא.

 

ויאמר השבעה לי וגו'. רבי חייא פתח (קהלת ז':23) כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. הא תנינן שלמה מלכא ירית סיהרא מכל סטרוי וביומוי קיימא ההוא סיהרא באשלמותא דאתברכא מכלא, וכד בעא למיקם על נמוסי אורייתא אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.

אמר רבי יהודה יעקב אמר ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. תמן תנינן מאן דנפק נשמתיה ברשותא אחרא [רכו ע"א] וגופא אתקבר בארעא קדישא עליה כתיב (ירמיה ב':7) ותבאו ותטמאו את ארצי וגו'. ויעקב ברשותא אחרא נפקא נשמתיה ואמאי אמר וקברתני בקבורתם.

אמר ר' יהודה שאני יעקב דשכינתא אחידת ביה ואתדבקת ביה הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ו:4) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. אנכי ארד עמך לדיירא עמך בגלותא, ואנכי אעלך גם עלה לאזדווגא נשמתך בי ולאתקברא גופך בקברי אבהתך. מאי קא מיירי, דאע"ג דהא נפקת נשמתיה ברשותא אחרא, ועל דא אנכי אעלך גם עלה.

[p. 360] ויוסף ישית ידו על עיניך, דהוא בוכרא דהרהורא דלבא, בוכרא דטפה קדמאה מניה הוה. ובגין דידע קב"ה טמירא דא אתבשר ליה ביוסף דהא כל רחימותא ביה תליא.

ישית ידו על עיניך, מאי קא מיירי. אמר רבי יוסי בגין יקרא דיעקב ולאתבשרא דהא יוסף קיים וישתכח עליה במיתתיה.

ר' חזקיה אמר מלה ידענא דחילנא לאגלאה ובעובדי עלמא חכמתא אשתכח.

אתא ר' אבא בטש ביה, אמר אימא מילך וזיין זיינך, ביומוי דרבי שמעון מלין אתגליין.

אמר אוליפנא מפרקיה דרב ייבא סבא בנמוסי עלמא, בר נש דזכי לבר בהאי עלמא ליבעי לנגדא עפרא על עינוי כד יתקבר, ודא הוא יקרא דיליה לאחזאה דעלמא אסתים מניה והוא ירית ליה לעלמא תחותוי.

בגין דעינוי דבר נש חיזו דעלמא ביה אתחזי וכל גוונוי הכי אינון דאסחרו. חוורא דביה הוא ימא רבא דאסחר עלמא בכל סטרוי. גוונא אחרא הוא יבשתא דאקיפו מיא, ויבשתא קאים בין מיא, הכי הוא גוונא בין מיא. גוונא אחרא תליתאה הוא באמצעיתא דביה, דא ירושלם דהיא אמצעיתא דעלמא. גוונא רביעאה חיזו דכל עינא [p. 361] ואתקרי בת עין דבההוא בת עין אתחזי פרצופא וחיזו יקרא מכלא, דא ציון דהיא נקודה אמצעיתא מכלא דחיזו דכל עלמא ביה אתחזי, ותמן שריא שכינתא דהיא שפירו דכלא וחיזו דכלא. ועינא הוא ירותא דעלמא ובגיני כך האי שביק ליה והאי נטיל ליה וירית ליה.

א"ל שפיר קאמרת, אבל מלה סתימא הוא יתיר ובני עלמא לא ידעי ולא מסתכלן דהא בשעתא דב"נ נפיק מהאי עלמא נפשא דיליה סמיכא עמיה, ועד לא נפקת עינוי דב"נ חמו מה דחמו כמא דאוקמוה דכתיב (שמות ל"ג:20) כי לא יראני האדם וחי, בחייהון לא חמאן ובמיתתהון חמאן. ועינא פקיחא מההוא חיזו דחמא, אינון דקיימין עליה בעאן לשואה ידא על עינוי ולאסתמא עינוי בגין דההוא דאוליפנא ברזא דנמוסי עלמא דבשעתא דאשתאר עינא פקיחא מההוא חיזו דחמא יקירא, אי זכי לבר ברא קדים לשואה ידיה על עינוי ולאסתמא לון כמה דכתיב ויוסף ישית ידו על עיניך, בגין דהא חיזו אחרא דלא קדישא אזדמנא לקבליה ועינא דחזא השתא חיזו קדישא עלאה לא יסתכל בחיזו אחרא.

ועוד דההוא נפש סמיכא לקבליה בביתא, ואי אשתאר עינא פקיחא וההוא חיזו אחרא ישרי על עינוי בכל מה דאסתכל אתלטיא, ולאו יקרא דעינא הוא וכ"ש מקריבוי [p. 362] וכ"ש מן מיתא דלאו יקרא דיליה לאסתכלא במה דלא אצטריך ולשריא על עינוי מלה אחרא. לבתר יתכסי בעפרא, והא אתערו חבריא על דינא דקברא מה הוא. ויקרא הוא דיסתים עינא מכלא על ידא דבריה דשבק בעלמא.

ת"ח כל ז' יומין נפשא אזלת מביתא לקברא ומקברא לביתא ואתאבלת עליה. ותלת זמנין ביומא אתדנו כחדא נפשא וגופא ולית מאן דידע בעלמא וישגח לאתערא לבא. לבתר גופא אתטריד ונפשא אזלא ואתסחי [רכו ע"ב] בגיהנם ונפיק ושאט בעלמא ומבקרא לקבריה, עד דאתלבשא במה דאתלבש.

לבתר תריסר ירחי נייחין כלא, גופא שכיך בעפרא, נפשא אתצריר ברוחא במאנא דאתלבש, רוחא אתענג בגנתא, נשמתא סלקא לצרורא דענוגא דכל ענוגין וכלא אתקשר דא בדא לזמנין ידיען.

ת"ח ווי לון לבני נשא דלא מסתכלאן ולא ידעין ולא אשתמודען על מה קיימין ואתנשי מנייהו למעבד פקודי אורייתא. דתנינן אית פקודי אורייתא דעבדין לבושי יקר לעילא, ואית פקודי אורייתא דעבדין לבושי יקר לתתא, ואית פקודי אורייתא דעבדין לבושי יקר להאי עלמא וכלהו אצטריכן ליה לב"נ, ומן יומוי ממש כלהו אתתקן כמה דאוקימנא.

[p. 363] רבי יהודה סבא אתרגיש בדעתוי יומא חד ואחזיאו ליה בחלמיה חד דיוקנא דיליה מנהורא תקיף דאזדהר לארבע סטרין. אמר לון מאי האי. אמרו ליה לבושא דילך הוא לדיורא דהכא. ומההוא יומא הוה חדי.

א"ר יהודה כל יומא ויומא רוחין דצדיקייא יתבין בלבושיהון שורין שורין בגנתא דעדן ומשבחן ליה לקב"ה ביקרא עלאה הדא הוא דכתיב (תהלים ק"מ:14) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.

א"ר אבא בקדמיתא מה כתיב, וישתחו ישראל על ראש המטה כמה דאוקימנא. מאן מטה, דא כנסת ישראל. ראש, דא צדיק. על ראש המטה, דא מלכא קדישא דשלמא כלא דיליה כמה דכתיב (שיר ג':7) הנה מטתו שלשלמה, ויעקב לדידיה קא סגיד ההוא דקאים על ראש המטה ישראל שמיה, בגיני כך וישתחו ישראל על ראש המטה.

לבתר כיון דידע יעקב דהא בדרגא עלאה אשתלים ודרגא דיליה הוא לעילא עם אבהתא והוא בלחודוי תקונא שלימתא, אחסין לביה וחדי ואתתקף ברעותא עלאה דקב"ה. ביה מה כתיב, ויתחזק ישראל וישב על המטה, על המטה ממש, דהא בדרגא עלאה יתיר אשתלים, זכאה חולקיה.

[p. 364] תנן אמר ר' יהודה במתניתא אוקימנא הא דתנינן בארבעה פרקים בשנה העולם נדון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובחג נדונין על המים. הא אוקימנא מלי, ורזא דא אוליפנא, בפסח על התבואה, לקביל רתיכא עלאה רזא דאבהן ודוד מלכא.

תו בפסח על התבואה, דהכי הוא ממש והא אוקמוה מלה על מה אתייא מצה בפסח, והא דינא הוא ודינא דמלכותא דינא, ודא שירותא דשריאו ישראל למיעל בחולקא קדישא דקב"ה ולבערא מנייהו חמץ טעוון אחרנין דממנן על שאר עמין דאקרון אלהי נכר ואקרון חמץ יצר הרע, ולמיעל במצה חולקא קדישא דקב"ה.

[p. 365] אמאי תבואה, כמה דכתיב (ירמיה ב':3) תבואתה בה"א ואוקימנא, ועלמא אתדן על דינא דדא.

בעצרת על פירות האילן. פירות האילן, פירות האילנות מבעי ליה, מאן פירות האילן. אלא דא הוא אילנא רברבא ותקיף לעילא. פירות האילן כמה דכתיב (הושע י"ד:9) אני כברוש רענן ממני פריך נמצא.

בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. ת"ח בראש השנה דא הוא רישא דמלכא, ומאן איהו, דא יצחק דאקרי ראש דאיהו חד רישא דמלכא אתר דאקרי שנה. בגיני כך כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ועל דא תנינן בראש השנה דהא ברישא דשתא שארי יצחק.

[p. 366] ובחג נדונין על המים, ודא הוא שירותא דימינא דמלכא, ועל דא חדוותא דמיא אשתכח בכלא בשעתא דנסכי מיא ושאבי לון בגין דמים הא ידיעא. ועל כך בארבעה פרקים אלין כלא משתכחי. [רכז ע"א]

אמר רבי יוסי כד יסתכלון מלי כלא אשתכח בהני פרקין, אברהם יצחק ויעקב ודוד מלכא, ובהני עלמא אתדן, ובארבעה פרקים בני נשא אתדנו ביומין דאשתכח בעלמא. ובכל יומא ויומא ספרין פתיחין ועובדין כתיבין ולית מאן דישגח ולית מאן דירכין אודניה, ואורייתא אסהידת ביה בכל יומא וקלא קרי בחילא (משלי ט':4) מי פתי יסור הנה חסר לב ואמרה לו, ולית מאן דיצית לקליה.

ת"ח בשעתא דבר נש קאים בצפרא סהדין קיימין לקבליה וסהדין ביה והוא לא אשגח. נשמתא אסהידת עליה בכל עידן ובכל שעתא, אי אצית יאות, ואי לא ספרין פתיחן ועובדין כתיבין.

אמר ר' חייא זכאין אינון צדיקייא דלא מסתפי מן דינא לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב (שם כ"ח:1) וצדיקים ככפיר יבטח, וכתיב (תהלים ל"ז:29) וצדיקים יירשו ארץ.

 

[p. 367] רבי חזקיה פתח (בראשית ט"ו:12) ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו. האי קרא אוקמוה, אבל דא יומא דדינא קשיא דאפקין ליה לב"נ מהאי עלמא. ות"ח ההוא יומא דבר נש נפיק מעלמא הוא יומא דדינא רבא דאתחשך שמשא מן סיהרא כמה דכתיב (קהלת י"ב:2) עד אשר לא תחשך השמש וגו', דא נשמתא קדישא דאתחשך מבר נש תלתין יומין עד לא יפוק מעלמא, וההוא הוי צולמא דאתמנעת מניה ולא אתחזי.

מאי טעמא אתמנעת מניה, בגין דנשמתא קדישא סלקא ואתעברת מניה, דלא תימא דכד מית בר נש ואתחלש האי נשמתא אתעברת מניה, אלא כד איהו בתוקפיה אתעברת מניה נשמתא קדישא ולא נהירא לרוחא ורוחא לא נהיר לנפשא, כדין צולמא אתעברת מניה ולא נהיר ליה. מההוא יומא כלא מכרזי עליה ואפילו צפרי שמיא. מאי טעמא, בגין דנשמתא הא סלקא מניה ורוחא לא נהיר לנפשא, כדין נפשא אתחלשת ומיכלא וכל תיאובתא דגופא סלקא מניה ואתעבר.

אמר רבי יהודה ואפילו כל זמנא דנפיל איניש בבי מרעיה ולא יכיל לצלאה נשמתיה אתעברת וסלקא מניה וכדין לא נהיר רוחא לנפשא עד דדיינין דיניה דבר נש. ואי דיינין ליה לטב כדין נשמתא אתהדרת לאתרה ונהיר לכלא. האי בזמנא דקיימא מלה בדינא, ובזמנא דלא קיימא מלה בדינא תלתין יומין אקדימת נשמתא לכלא וצולמא אתעבר מניה.

[p. 368] ת"ח בזמנא דדיינין ליה לבר נש לעילא סלקין נשמתיה לבי דינא ודיינין על מימרהא, והיא אסהידת בכלא, ואסהידת בכל רעיוני דבר נש ובעובדין לא אסהידת דהא כלהו בספרא כתיבין, וכלהו דיינין ליה לב"נ.

בההוא שעתא דדיינין ליה לב"נ לעילא כדין דוחקא דגופא אשתכח יתיר משאר זמנא. אי דיינין ליה לטב כדין ארפין מניה וזיעא אתבקע על אנפוי ונשמתא אהדרת לבתר ונהיר לכלא. ולא סליק בר נש מבי מרעיה לעלמין עד דדיינין דיניה לעילא.

ואי תימא הא כמה חייבי עלמא כמה רשיעי עלמא קיימין בקיומייהו. אלא קב"ה אשגח בדיניה דב"נ, אע"ג דהשתא לא זכי והוא חמי דהא לבתר יזכי דאין ליה לטב, או לזמנין דאוליד בר דיהא זכאה בעלמא ועל דא קב"ה דאין ליה לטב. וכל עובדוי דקב"ה לטב ודינוי לטבא ובכלא אשגח כמה דכתיב (יחזקאל ל"ג:11) חי אני נאם יי' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה. ובגין כך כל אינון חייבי עלמא דקיימין בקיומייהו קב"ה דאין לון לטב.

ולזמנין דאינון מרעין אשתלימו זמנייהו מלמשרי תמן כד"א (דברים כ"ח:59) וחלאים רעים ונאמנים, דעבדי מהימנותא דכד שריין עליה דבר [רכז ע"ב] נש מסתלקי מניה לבתר דאשלימו זמנייהו בין לצדיקיא בין לחייביא, וכלא אעבד בדינא כדקאמרן.

 

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה. אמר רבי יצחק האי קרא קשיא דכתיב וירא ישראל, וכתיב ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות. אי לא יוכל לראות מהו וירא ישראל. דחמא ברוחא דקודשא אינון בני יוסף דאינון ירבעם [p. 369] וחביריו, דירבעם עבד תרין עגלי דדהבא ואמר (מלכים א' י"ב:28) אלה אלהיך ישראל. ובגין כך מי אלה, מאן הוא דזמין למימר אלה אלהיך לטעוון אחרן, ובגין כך וירא ישראל את בני יוסף.

מכאן דצדיקיא חמאן עובדא למרחיק וקב"ה מעטר לצדיקיא בכתרא דיליה. מה קב"ה חמי למרחיק כמה דכתיב (בראשית א':31) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, דקב"ה חמא כל עובדין עד לא יעביד לון וכלהו אעברו קמיה, כגוונא דא כל דרין דעלמא מרישא דעלמא עד סייפי עלמא כלהו אתעתדו וקיימו קמיה עד לא ייתון לעלמא הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"א:4) קורא הדורות מראש, עד לא אתברי עלמא, בגין דכל נשמתין דנחתין לעלמא עד לא ייחתון כלהו קיימי קמי קב"ה בדיוקנא דקיימי בהאי עלמא ואקרון בשמהן דכתיב (שם מ':26) לכלם בשם יקרא.

אוף הכי צדיקייא, קב"ה אחמי לון כל דרין דעלמא עד לא ייתון וישתכחון בעלמא. מנ"ל, מאדם דהוה קדמאה וקב"ה אחמי ליה כל אינון דרין עד לא ייתון כדכתיב (בראשית ה':1) זה ספר תולדות אדם, [p. 370] ותנינן אחמי ליה כל אינון דרין דזמינין למיתי לעלמא. וכן למשה דכתיב (דברים ל"ד:1) ויראהו יי' את כל הארץ, דקב"ה אחמי ליה כל דרין דעלמא וכל אינון מנהיגי עלמא וכל שאר נביאן עד לא ייתון לעלמא.

אוף הכא וירא ישראל את בני יוסף, חמא למרחיק ואזדעזע ואמר מי אלה, והאי קרא אשלים לתרין סטרין להאי סטרא ולהאי סטרא, ועל דא אתיב יוסף ואמר בני הם אשר נתן לי אלהים בזה. ומנ"ל דקב"ה אחמי ליה ברוחא דקודשא, דכתיב והנה הראה אותי אלהים גם את זרעך, גם לאסגאה אינון דנפקין מניה.

 

ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו. האי קרא אית לאסתכלא ביה, ויברך את יוסף, לא אשכחן הכא ברכה דבריך ליה ליוסף אלא לבנוי. ואי לבנוי ויברכם מבעי ליה, מהו ויברך את יוסף, ולא אשכחן הכא דאתבריך יוסף.

[p. 371] אמר רבי יוסי את דייקא דכתיב את יוסף, ברכתא דבנוי הוה וכד אתברכאן בנוי איהו אתברך, דברכתא דבנוי דבר נש ברכתיה איהי.

א"ר אלעזר ויברך את יוסף, את דייקא דבריך לאת קיימא רזא דברית, בגין דכיון דאמר בני הם אשר נתן לי אלהים בזה כדין בריך לההוא אתר רזא דברית דנטר יוסף, ובגין כך אקרי צדיק. את דיוסף, רזא דברית דקיימא בהדיה דיוסף.

האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו. האלהים, דא רזא דברית קיימא קדישא. אבותי לפניו, דייקא לפניו דאינון קדמאי עלאי מקמי רזא דנא, אברהם ויצחק דהא מנהון אתזן וינקא ההוא אתר.

האלהים הרועה אותי. כיון דאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו מ"ט זמנא אחרא האלהים. אלא רזא עלאה הוא, והכא בריך לההוא אתר ברזא דאלהים חיים [p. 372] מקורא דחיי דמניה נפקין ברכאן. ובגין דא אדכר גרמיה בהאי אתר ואמר האלהים הרועה אותי, בגין דכל ברכאן דנגדין ממקורא דחיי יעקב נטיל לון, וכיון דאיהו נטיל לון האי אתר נטיל ברכאן, וכלא איהו תלייא בדכורא, ועל דא ויברך את יוסף כתיב.

בגין כך בכל אתר דברכאן אצטריכו לברכא בעי קב"ה לאתברכא בקדמיתא, ולבתר יתברכו אחרנין. ואי קב"ה לא יתברך בקדמיתא אינון ברכאן לא [רכח ע"א] מתקיימן.

ואי תימא הא יעקב דברכיה אבוה ולא בריך לקב"ה בקדמיתא. ת"ח בשעתא דבריך יצחק ליעקב לא ברכיה עד דבריך לקב"ה בקדמיתא דכתיב (בראשית כ"ז:27) ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יי', הכא קיים לקב"ה ברכה דכתיב אשר ברכו יי', אתברך בקיומא דברכא. ולבתר מה כתיב, ויתן לך האלהים. כיון דההוא שדה אתקיים בברכוי מיד ברכיה ויתן לך האלהים, רזא דההוא שדה דנפקי מניה ברכאן לבתר דאיהו אתקיים בברכוי. כגוונא דא בריך יעקב בקדמיתא לקב"ה ולבתר בריך לבנוי.

ת"ח בצפרא בעי בר נש לאקדמא ברכאן לקב"ה, ולבתר לשאר בני עלמא, והא אוקימנא דכתיב בבקר יאכל עד וגו'.

[p. 373] ות"ח כד בעא יעקב לברכא לאינון בני יוסף חמא ברוח קודשא דזמין לנפקא מאפרים ירבעם בן נבט, פתח ואמר מי אלה, מאי שנא בעבודא דא דסטרא דע"ז דאמר (שמות ל"ב:4) אלה אלהיך ישראל. אלא רזא איהו, כל אינון סטרין דההוא חויא בישא. סטרא דרוח מסאבא ההוא חויא ואית מאן דרכיב עליה, וכד מזדווגן אקרון אלה, דאינון מזדמנין בעלמא בכל אינון סטרין דלהון.

ורוח קודשא אקרי זאת דאיהי רזא דברית רשומא קדישא דאשתכח תדיר בבר נש, וכן (שם ט"ו:2) זה אלי ואנוהו, (ישעיה כ"ה:9) זה יי'. אבל אלין אקרון אלה, ועל דא כתיב אלה אלהיך ישראל. ובגין כך כתיב (שם מ"ט:15) גם אלה תשכחנה ואנכי, רזא דזאת, לא אשכחך. [p. 374] וכתיב (איכה א':16) על אלה אני בוכיה, דההוא חובא גרמא לון למבכי כמה בכיין.

ד"א על אלה אני בוכיה, מ"ט, בגין דאתייהיב רשו לאתר דא לשלטאה על ישראל ולחרבא מקדשא, ועל דא כתיב על אלה, רזא דמלה על אלה דא סטרא דמסאבא דאתייהיב לון רשו לשלטאה. אני בוכיה, דא רוחא קודשא דאקרי אני.

ואי תימא הא כתיב (דברים כ"ח:69) אלה דברי הברית. הכי הוא ודאי, דכל אינון לא מתקיימי אלא מגו אלה דתמן כל לווטין שריין כמה דאוקימנא דאיהו ארור. ובגין דא אקדים ואמר אלה, דקיימא למאן דיעבר דברי הברית.

(ויקרא כ"ז:34) אלה המצות אשר צוה יי', בגין דפקודא דאורייתא לאתדכאה בר נש ולא יסטי לארחא דא ויסתמר מתמן ויתפרש מנייהו.

ואי תימא (בראשית ו':9) אלה תולדות נח, הכי הוא ודאי, דהא נפק חם דאיהו אבי כנען וכתיב (שם ט':25) ארור כנען, ואיהו רזא דא דאלה.

ועל דא כל הני התוכא סוספיתא דדהבא, ועל דא כתיב מי אלה. ישראל כד עבדו ית עגלא הכי אמרו אלה אלהיך ישראל. [p. 375] אהרן קריב דהבא דאיהו סטרא דיליה ותוקפאדאשא, וכלא חד וסטרא חד, דהבא ואשא לאתתקפא רוח מסאבא דאשתכח תדיר במדברא, אשכח אתר בההוא זמנא לאתתקפא ביה.

ומה דהוו ישראל דכיין מההוא זוהמא קדמאה דאטיל בעלמא וגרים מותא לכלא כד קיימו על טורא דסיני, השתא גרים לון כמלקדמין לסאבא לון ולאתתקפא עלייהו וגרים לון מותא ולכל עלמא לדריהון בתרייהו הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ב:6-7) אני אמרתי אלהים אתם וגו' אכן כאדם תמותון.

ועל דא כד חמא יעקב לירבעם בן נבט דעבד ע"ז ואמר אלה אלהיך ישראל אזדעזע ואמר מי אלה. כד בעא לבתר לברכא לון בריך לשכינתא בקדמיתא [p. 376] ולבתר בריך לון ובריך לבנוי. כיון דבריך לקב"ה בקדמיתא, לבתר מההוא אתר דבריך בקדמיתא בריך לון הדא הוא דכתיב המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים.

 

ר' יהודה פתח (ישעיה ל"ח:1) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יי'. הא אוקמוה דלא יצלי בר נש אלא סמיך לכותלא ולא יהא מלה חציץ ביניה לבין כותלא דכתיב ויסב חזקיה פניו אל הקיר. ומאי שנא בכלהו דצלו צלותא דלא כתיב בהו ויסב פניו אל הקיר, דהא די ליה דיימא ויתפלל אל יי', דהא מאן דמצלי צלותא איהו כוין דעתיה כדקא יאות, דהא כתיב במשה (במדבר י"א:2) ויתפלל משה אל יי, וכתיב (שמות י"ז:4) ויצעק משה אל יי', ולא כתיב [רכח ע"ב] ויסב פניו, הכא בחזקיהו מ"ט ויסב חזקיהו וגו' ולבתר ויתפלל אל יי'.

אלא רזא דמלה איהו דתנינן חזקיה בההוא זמנא לא הוה נסיב ולא הוה ליה אנתו במה לאוליד בנין. מה כתיב, (ישעיה ל"ח:1) ויבא אליו ישעיה בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר יי' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה, ותנינן כי מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. מ"ט, בגין דלא אוליד בנין. דכל מאן דלא אשתדל לאולדא בנין בהאי עלמא לא אתקיים לעלמא דאתי ולא יהא ליה חולקא בההוא עלמא, ואתתרכת נשמתיה בעלמא ולא אשכחת נייחא באתר דעלמא. ודא הוא עונשא דכתיב באורייתא (ויקרא כ':20) ערירים ימותו, ומתרגמינן בלא ולד. ושכינתא לא שריא עלוי.

[p. 377] כדין ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. אוליפנא דשוי רעיונוי וכוין אנפוי למיסב אתתא בגין דתשרי עלוי שכינתא רזא דקיר, ולבתר ויתפלל אל יי'. מכאן אוליפנא מאן דאית ביה חובא ובעי למבעי רחמי עלוי יכוין אנפוי ורעיונוי לאתקנא גרמיה מההוא חובא ולבתר יצלי צלותא כד"א (איכה ג':40) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד יי'. נחפשה דרכינו בקדמיתא, ולבתר ונשובה עד יי'. אוף הכא כיון דידע חוביה חזקיהו מה כתיב, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, שוי אנפוי לאתתקנא לגבי שכינתא, דהא לגבי אתר דא חב. בגין דשכינתא כל נוקבי דעלמא קיימין בסתרהא, מאן דאית ליה נוקבא שריא איהי לגביה, מאן דלית ליה נוקבא לא שריא לגביה. ועל דא אתקין גרמיה לגבה לאתתקנא ושוי עליה לאתנסבא ולבתר ויתפלל אל יי'.

קיר, דא הוא אדון כל הארץ, ודא שכינתא כד"א (יהושע ג':11) הנה ארון הברית אדון כל הארץ.

קיר, כד"א (ישעיה כ"ב:5) מקרקר קיר, קרקורא דקיר קרקורא ונהומא דקיר דאיהו אדון כד אתחריב בי מקדשא כד"א (ירמיה ל"א:15) רחל מבכה על בניה והא אוקימנא.

[p. 378] ת"ח בצלותא מה כתיב, (ישעיה ל"ח:3) אנא יי' זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי ויבך חזקיהו בכי גדול. רמז הכא דנטר ברית קדישא ולא סאיב ליה, כתיב הכא אשר התהלכתי לפניך, וכתיב התם (בראשית י"ז:1-2) התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך.

באמת ובלבב שלם, דאתכוון בכל הני רזי מהימנותא לכללן באמת.

והטוב בעיניך עשיתי, דסמך גאולה לתפלה, ואוקמוה חברייא דאתכוון ליחדא יחודא כדקא יאות. כדין ויבך חזקיהו בכי גדול, דלית תרעא דקיימא קמי דמעין. גאולה, דא הוא המלאך הגואל דדא הוא דאשתכח בכל פרוקא דעלמא והא אוקימנא.

 

[p. 379] המלאך הגואל אותי מכל רע. א"ר אלעזר כיון דבריך יעקב ואתכוון מתתא לעילא כדין אמשיך מעילא לתתא דכתיב האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. כיון דאיהו נטיל יהב ברכאן להאי אתר, כיון דאמטי ברכאן להאי אתר כדין פתח ואמר המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים.

פתח ואמר (מלכים א' ח':7) כי הכרובים פורשים כנפים אל מקום הארון ויסכו הכרובים על הארון ועל בדיו מלמעלה. ת"ח כרובים באת וניסא הוו קיימי, תלת זמנין ביומא הוו פרסי גדפייהו וסככי על ארונא לתתא דכתיב פורשים כנפים, פרושי לא כתיב אלא פורשים.

ות"ח עבד קב"ה לתתא כגוונא דלעילא, כרובים דיוקנא דלהון כחיזו רביין וקיימן תחות האי אתר מימינא ושמאלא, ואלין אתברכן בקדמיתא מהנהו ברכאן דנגדן מלעילא ומהכא נגדין ברכאן לתתאי. ועל דא כתיב המלאך הגואל אותי, דנטיל ברכאן מגוונין דלעילא, וכיון דאיהו נטיל יברך את הנערים, דא רזא דכרובים דמנייהו נגדי [רכט ע"א] ברכאן מעילאי לתתאי.

 

[p. 380] המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים. ר' חייא פתח (משלי י"ט:14) בית והון נחלת אבות ומיי' אשה משכלת. בית והון נחלת אבות, וכי נחלת אבות אינהו, אלא קב"ה יהיב כלא לב"נ, וכיון דאחסין ביתא לבר נש וממונא לזמנין דיחסין כלא לבריה ויהא אחסנא דאבות. אבל ומיי' אשה משכלת, בגין דאתתא כד אחסין לה ב"נ מעם קב"ה יחסין לה, דהא לא יחסין לה קב"ה לב"נ אלא כד מכריזין עליה מלעילא. דהא קב"ה מזווג זווגין עד לא ייתון לעלמא, וכד זכו בני נשא לפום עובדיהון הכי יהבי ליה אתתא, וכלא אתגלייא קמי קב"ה ולפום עובדין דזכאן הכי מזווג זווגין.

ולזמנין דקא סליקו בקליטין ואי סטי ההוא ב"נ ארחיה סליק זווגיה לאחרא עד דיכשר עובדוי, וכד יכשר [p. 381] עובדוי או דמטי זמניה אדחיא גבר מקמי גבר ואתא האי ונטיל מדיליה. ודא קשי קמי קב"ה מכלא לדחיא בר נש מקמי אחרא.

ובגין כך קב"ה איהו יהיב אתתא לב"נ ומניה אתיין זווגין, ועל דא ומיי' אשה משכלת. בגין כך קב"ה יהיב כלא לבר נש.

ואי תימא אשה משכלת ולא אחרא. ת"ח אע"ג דקב"ה אזמין טבאן לב"נ למיהב ליה והוא אסטי אורחיה מעם קב"ה לגבי סטר אחרא, מההוא סטרא אחרא דאתדבק ביה ייתי ליה מאן דייתי כל קטרוגין וכל בישין, ולא אתיין ליה מעם קב"ה אלא מההוא סטרא בישא דאתדבק ביה באינון עובדין דעבד.

[p. 382] ועל דא אתתא דלאו איהי משכלת קרא ע"ד שלמה (קהלת ז':26) ומוצא אני מר ממות את האשה, בגין דבחובוי דב"נ הוא משיך עליה באינון עובדין דעבד. ועל דא קב"ה כד אתרעי ביה בבר נש בגין עובדוי דכשרן איהו אזמין ליה אנתו דאיהי משכלת ופריק ליה בפורקן מגו סטרא אחרא.

ועל דא אמר יעקב המלאך הגואל אותי מכל רע. מאי מכל רע, דלא אזדמנת לי אנתו דאיהי מגו סטרא אחרא ולא אערע פסול בזרעי דכלהו צדיקי ושלימי בשלימו, בגין דאתפרק מכל רע ויעקב לא אתדבק בההוא סטרא אחרא כלל.

ועל דא המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים. מ"ט אתחזו לאתברכא, בגין דנטר יוסף את קיימא קדישא, ועל דא אמר יוסף בני הם אשר נתן לי אלהים בזה, אחמי ליה רזא דברית דנטר ליה, ובגין דנטר ליה אתחזו לאתברכא ואתחזי איהו לברכאן סגיאין. לכלהו יהב ברכא חד וליוסף ברכאן סגיאין, משמע דכתיב ברכות אביך, ברכות שדים ורחם, תהיינה לראש יוסף.

 

[p. 383] ר' יהודה פתח (תהלים קכ"ג:1) אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, האי קרא אוקמוה, אבל ת"ח צלותא דב"נ דאתכוון בה איהי לעילא לעומקא עלאה דמתמן נגדי כל ברכאן וכל חירו, ומתמן נפקי לקיימא כלא. ועל דא יתיר יו"ד בגין דלא פסיק יו"ד מאתר דא לעלמין, ובגין דא כתיב היושבי בשמים, אחיד לעילא ברזא דחכמתא עלאה, ואחיד לתתא דיתיב על כרסיא דאבהן, יתיב על כרסיא דאקרי שמים, ובגין כך היושבי בשמים.

ומהכא כד ברכאן נגדין מלעילא מעומקא דא כלהו נטיל לון האי אתר דאקרי שמים, ומהכא נגדי לתתא עד דמטו לצדיקא קיומא דעלמא, ומהכא מתברכין כל אינון חיילין וכל אינון משריין לזנייהו והא אוקימנא.

ת"ח בשבעין ותרין נהורין אסתלק עטרא דכל משריין. עגולא דעלמא בשבעין דוכתי, חד עגולא כלהו. בגו ההוא עגולא נקודה חדא דקיימא באמצעיתא, מההוא נקודה אתזנת כל ההוא עגולא. [p. 384] בית קדש הקדשים איהי אתר [רכט ע"ב] לההוא רוחא דכל רוחין. הכא רזא דכל רזין אתטמר בגויה, האי טמירא איהי גו חילהא, טמירא איהי בגו לגו. כד סלקא דא כלא סלקין אבתרה הדא הוא דכתיב (שיר א':4) משכני אחריך נרוצה.

 

ר' חזקיה ור' יוסי ור' יהודה הוו אזלי בארחא. אמר ר' יוסי כל חד וחד מינן לימא מלי דאורייתא.

פתח ר' יהודה ואמר (תהלים ע"ט:8) אל תזכר לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו וגו'. ת"ח קב"ה ברחימותא דישראל דרחים לון דאינון עדביה ואחסנתיה לא מסתכל אחרא בדינייהו בר איהו בלחודוי, וכיון דאיהו מסתכל בדינייהו אתמלי עלייהו רחמין בגין דאיהו כאב דרחים על בנין כד"א (שם ק"ג:13) כרחם אב על בנים רחם יי' על יריאיו. וכיון דאשכח לון חובין אעבר לון ראשון ראשון עד דאעבר לכלהו מקמיה, וכיון דאעבר לון מקמיה לא אשתאר עלייהו חובין למיהב שלטנו לסטרא דדינא עלייהו.

[p. 385] אתו למיחב קמיה כדבקדמיתא אינון חובין דאעבר מקמיה חשיב עלייהו, ועל דא כתיב אל תזכר לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך, דאי רחמין לא יקדימו עלייהו דישראל לא יכלין לקיימא בעלמא. בגין דכמה אינון מארי דדינא קשיא מארי תריסין וכמה דלטורין דקיימי עלייהו דישראל לעילא, ואלמלא דאקדים קב"ה רחמין עלייהו דישראל עד לא ישגח בדיניהון לא יכלין לקיימא בעלמא, ועל דא מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד, דלותא דעובדין טבין, דלותא דעובדין דכשרן.

ת"ח אלמלא יסגלון ישראל עובדין דכשרן לא קיימין שאר עמין בעלמא, אבל ישראל אינון גרמין לשאר עמין לזקפא רישייהו בעלמא, דאלמלא ישראל לא יהון חטאן קמי קב"ה שאר עמין אתכפיין קמייהו.

ות"ח אלמלא דאמשיכו ישראל בעובדין בישין לסטר אחרא בארעא קדישא הא אתמר דלא שליטו שאר עמין על ארעא דישראל ולא אתגלו מעל ארעא. ועל דא כתיב כי דלונו מאד, דלית לן עובדין דכשרן כדקא חזי, ובגין כך מהר יקדמונו רחמיך.

ר' יוסי פתח (שם ב':2) עבדו את יי' בשמחה באו לפניו ברננה. ת"ח כל ב"נ דאתי למפלח ליה לקב"ה פולחנא דצלותא דיממא בצפרא ובפניא בעי למפלח ליה לקב"ה. בצפרא כד סליק נהורא ואתערותא דסטר ימינא אתער בעלמא כדין בעי ב"נ לאתקשרא בימינא דקב"ה ולמפלח קמיה בפולחנא דצלותא בגין דצלותא אחסין תוקפא לעילא ואמשיך ברכאן מעומקא עלאה לכלהו עלמין ומתמן אמשיך ברכאן לתתא, ואשתכחו עלאין ותתאין מתברכין בההוא פולחנא דצלותא.

פולחנא דצלותא דקא בעי ב"נ למפלח ליה לקב"ה בשמחה וברננה לאכללא לכנסת ישראל בינייהו ולבתר [p. 386] לייחדא יחודא כדקא יאות דכתיב (שם ק':3) דעו כי יי' הוא האלהים, דא הוא רזא דייחודא ברזא דפולחנא. ועם כל דא בעי בר נש למפלח ליה לקב"ה בחדוה ולאחזאה חדוה בפולחניה. ואלין תרי שמחה ורננה לקביל תרין אלין תרין צלותין תרין קורבנין ליומא לקביל תרין אלין דאינון שמחה ורננה, שמחה בצפרא, רננה ברמשא, ועל דא (במדבר כ"ח:4) את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים.

ועל דא צלותא דערבית רשות איהו בגין דההוא שעתא מחלק טרפא לכל חילהא ולאו שעתא היא לאתברכא אלא למיהב מזונא. ביממא אתברכא מתרין סטרין אלין בצפרא וברמשא מגו שמחה ורננה, ובליליא פליג ברכאן לכלא כדקא חזי הדא הוא דכתיב (משלי ל"א:15) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה.

פתח ר' חזקיה ואמר (תהלים קמ"א:2) תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב. אמאי מנחת ערב ולא צלותא [רל ע"א] דצפרא ולא כתיב תכון תפלתי בבקר. אלא הכי אתמר תכון תפלתי קטרת לפניך, קטרת לא אתיא אלא לחדוא דכתיב (משלי כ"ז:9) שמן וקטרת ישמח לב. ועל דא כהנא באדלקות בוצינין הוה מקריב [p. 387] קטרת כד"א (שמות ל':7-8) בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה. בצפרא על חדוא דשעתא גרים, ברמשא למחדי שמאלא והכי אתחזי, ולעולם לא אתיא אלא על חדוא.

ות"ח קטרת מקשר קשרין ואחדי מעילא לתתא, ודא אעבר מותא וקטרוגא ורוגזא דלא יכיל לשלטאה בעלמא כמה דכתיב (במדבר י"ז:11-13) ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת וגו', לבתר דא כתיב ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ וגו' ויכפר על העם, וכתיב ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה, בגין דלא יכלין כל סטרין בישין וכל מקטרגין למיקם קמיה דקטרת, ועל דא איהו חדוא דכלא וקשורא דכלא.

ובשעתא דמנחה דדינא שריא בעלמא אתכוון דוד בההיא צלותא דכתיב תכון תפלתי קטרת. והאי צלותא דסליק ויעבר רוגזא דדינא קשיא דשליט השתא בהאי זמנא כההוא קטרת דדחי ואעבר קמיה כל רוגזא וכל קטרוגא דעלמא. מ"ט, בגין דאיהו מנחת ערב דדינא תליא בעלמא.

[p. 388] ת"ח כד אתחריב בי מקדשא בשעתא דאתוקד זמן מנחה הוה, ועל דא כתיב (ירמיה ו':4) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. מאן צללי ערב, אינון מקטרגין דעלמא ורוגזי דדינין דזמינין בההוא שעתא. ועל דא תנינן דבעי ב"נ לכוונא דעתיה בצלותא דמנחה, בכלהו צלותי בעי ב"נ לכוונא דעתיה ובהאי צלותא יתיר בגין דדינא תליא בעלמא. ועל דא זמן צלותא דמנחה יצחק תקן לה והא אוקמוה.

עד דהוו אזלי עאלו בחד טורא. א"ר יוסי האי טורא דחלא, נהך ולא נתעכב הכא בגין דטורא דחילא הוא.

א"ר יהודה אי הוה חד הוה אמינא הכי דהא תנינן דמאן דאזיל יחידאי בארחא אתחייב בנפשיה, אבל תלתא אנן וכל חד וחד מנן אתחזי דלא תעדי מניה שכינתא.

א"ר יוסי הא תנינן דלא יסמוך ב"נ על ניסא. מנא לן, משמואל דכתיב (שמואל א' ט"ז:2 איך אלך ושמע שאול והרגני), והא אתחזי שמואל יתיר מינן.

[p. 389] א"ל אפילו הכי איהו חד והזיקא אשתכח, אבל תלתא אנן והזיקא לא אשתכח לעינא. אי מזיקין הא תנינן לתלתא לא אתחזי ולא מזיק כלל, אי משום לסטים לא אשתכחו הכא דהא רחיק מיישובא הוא האי טורא ובני נשא לא משתכחי הכא, אבל דחילו דחיוון בראן משתכחי הכא.

פתח ואמר המלאך הגואל אותי מכל רע. האי קרא אית לאסתכלא ביה, הגואל, אשר גאל מבעי ליה. מאי הגואל, בגין דהאי איהו אשתכח תדיר לגבי בני נשא והאי איהו דלא אעדי מבר נש זכאה לעלמין. ת"ח המלאך הגואל אותי, דא שכינתא דאזיל עמיה דבר נש תדיר ולא אעדי מניה כד בר נש אזיל בארח קשוט ונטיר פקודי אורייתא. ועל דא יזדהר ב"נ דלא יפוק יחידאי לארחא. מאי יחידאי, דיזדהר ב"נ למטר פקודי אורייתא בגין דלא יסתלק מיניה שכינתא ויצטרך למיהך יחידאי בלא זווגא דשכינתא.

ת"ח כד נפיק ב"נ בארחא יסדר צלותיה קמי מאריה בגין לאמשכא עליה שכינתא ולבתר יפוק לארחא וישכח זווגא דשכינתא למפרק ליה בארחא ולשזבא ליה בכל מה דאצטריך. מה כתיב ביעקב, (בראשית כ"ח:20) אם יהיה אלהים עמדי, דא זווגא דשכינתא. ושמרני בדרך הזה, [p. 390] למפרק לי מכלא. ויעקב יחידאי הוה [רל ע"ב] בההוא זמנא ושכינתא אזלת קמיה, כל שכן חברייא דאית בינייהו מלין דאורייתא על אחת כמה וכמה.

א"ר יוסי מאי נעביד, אי נתעכב הכא הא יומא מאיך למיעל, אי נהך טורא רב איהו ודחילו דחיוון חקלא דחילנא.

א"ר יהודה תווהנא עלך ר' יוסי.

א"ל הא תנינן דלא יסמוך בר נש על ניסא דקב"ה ירחיש ניסא בכל שעתא.

א"ל ה"מ יחידאי אבל תלתא ומלי דאורייתא ביננא ושכינתא עמנא לא דחילנא.

עד דהוו אזלי חמו לעילא בטורא טנרא חד וחד מערתא בגווה. א"ר יהודה ניהך וניסק לההוא טינרא דאנא חמי חד מערתא תמן.

סליקו לתמן וחמו ההוא מערתא. א"ר יוסי דחילנא דילמא האי מערתא אתר לחיוון איהו ולא יפגעון לן הכא.

א"ר יהודה לר' חזקיה הא חמינא דר' יוסי דחיל. אי תימא בגין דאיהו חטאה דכל מאן דדחיל חטאה איהו דכתיב (ישעיה ל"ג:14) פחדו בציון חטאים, הא לאו איהו חטאה וכתיב (משלי כ"ח:1) וצדיקים ככפיר יבטח.

א"ר יוסי בגין דנזקא שכיח.

א"ל אי נזקא שכיח הכי איהו, אבל הכא לא אשתכח נזקא, ולבתר דאנן ניעול למערתא לא ייעול נזקא לצערא לן.

[p. 391] עאלו במערתא. א"ר יהודה נפלוג ליליא לתלת משמרות דהוי ליליא, כל חד וחד מנן ליקום על קיומיה בהני תלת סטרי דליליא ולא נדמוך.

פתח ר' יהודה ואמר (תהלים פ"ט:1) משכיל לאיתן האזרחי. האי תושבחתא אברהם אבינו אמרה בשעתא דאשתדל בפולחנא דקב"ה ועביד חסד עם בני עלמא דישתמודעון כלא דקב"ה שליט על ארעא, ואקרי איתן בגין דאתתקף בתקיפו ביה בקב"ה.

חסדי יי' עולם אשירה וגו'. וכי מסטרא דחסדים אתיין לזמרא, אלא הכא אתכלילו סטרא שמאלא בימינא. ועל דא קב"ה נסי לאברהם ואבחין ליה, והא אתמר דיצחק בר תלתין ושבע שנין הוה בההוא זמנא, מאי נסה את אברהם, נסה את יצחק מבעי ליה. אלא נסה את אברהם, דישתכח בדינא ולאתכללא בדינא דישתכח שלים כדקא יאות, ועל דא חסדי יי' עולם אשירה.

[p. 392] ד"א חסדי יי' עולם אשירה, אינון חסדים דקב"ה עביד עם עלמא.

(שם) לדור ודור אודיע אמונתך בפי, טיבו וקשוט דעביד עם כלא.

לדור ודור אודיע אמונתך, דא מהימנותא דקב"ה דאודע אברהם בעלמא ואדכר ליה בפומא דכל בריין, ועל דא אודיע אמונתך בפי.

וקב"ה אודע ליה לאברהם רזא דמהימנותא, וכד ידע רזא דמהימנותא ידע דאיהו עיקרא וקיומא דעלמא דבגיניה אתברי עלמא ואתקיים הדא הוא דכתיב (שם:3) אמרתי עולם חסד יבנה.

תו כי אמרתי עולם חסד יבנה, דכד ברא קב"ה עלמא חמא דלא ייכול למיקם עד דאושיט ימיניה עליה ואתקיים. ואי לאו דאושיט ימיניה עליה לא אתקיים בגין דעלמא דא בדינא אתברי.

[p. 393] והא אוקימנא בראשית, ורזא דא כללא חדא, תרין גוונין הכא. בראשית, אע"ג דקאמרן שירותא מתתא לעילא ראשית הכי נמי מעילא לתתא, וקאמרן בית ראשית כדקאמרינן בית קדש הקדשים, דהאי איהי בית להאי ראשית, ומלה כלילא איהי כחדא.

ובהאי בית אתברי עלמא דא, ולא אתקיים אלא בימינא, דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה, והיינו אברהם דכתיב בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם.

ובנינא קדמאה דעלמא ההוא נהורא דיומא קדמאה הוה ביה לקיימא, ולבתר ביומא תניינא בשמאלא ובהו אתתקן שמים דכתיב שמים תכין אמונתך בהם.

[p. 394] ד"א שמים תכין אמונתך בהם, שמים באינון חסדי יי' אתתקנו ורזא דאמונה אתתקנת בהו דלית תקונהא אלא מגו שמים.

(שם:4) כרתי ברית לבחירי, דא הוא רזא דמהימנותא.

ד"א דא איהו [רלא ע"א] צדיק דמיניה נפקי ברכאן לכלהו תתאי, וכל חיוון קדישן כלהו אתברכאן מן ההוא נגידו דנגיד לתתאי ובגין כך כרתי ברית לבחירי.

(תהלים פ"ט:4) נשבעתי לדוד עבדי, דא רזא דמהימנותא דאיהי קיימא תדיר בצדיק, דא קיומא דעלמא דלא יתפרדון לעלמין, בר בזמנא דגלותא דנגידו דברכאן אתמנעו ורזא דמהימנותא לא אשתלים וכל חדוון אתמנעו.

וכד עייל ליליא מההוא זמנא דחוון לא עאלו קמי מלכא, ואע"ג דדחוון לא אתערו אבל לבר קיימי ומזמרי שירתא, וכד אתפלג ליליא ואתערותא סלקא מתתא לעילא [p. 395] כדין קב"ה אתער כל חילי שמיא לבכיה ובעט ברקיעא ואזדעזעאן עלאין ותתאין.

ולית נייחא קמיה בר בזמנא דמתערי לתתא באורייתא וכד מתערי לתתא באורייתא כדין קב"ה וכלהו נשמתין דצדיקיא כלהו צייתין לההוא קלא, וכדין נייחא קמיה ואית נייחא לכלהו נשמתהון דצדיקיא עמיה. בגין דמיומא דאתחרב בי מקדשא לתתא אומי קב"ה דלא ייעול בירושלם דלעילא עד דיעלון ישראל בירושלם דלתתא דכתיב (הושע י"א:9) בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר, והא אוקמוה חברייא.

וכל אינון מזמרי קיימי מלבר ואמרי שירתא בתלת פלגי דליליא וכלהו משבחן בתושבחן ידיעאן, וכלהו חילי שמיא כלהו מתערי בליליא וישראל ביממא, וקדושא לא מקדשי לעילא עד דישראל מקדשי לתתא, וכד ישראל מקדשי לתתא כלהו חילי שמיא כלהו מקדשי שמא קדישא כחדא. ועל דא ישראל קדישין מתקדשי מעילא [p. 396] ומתתא בגין דקדושא דשמא דקב"ה לא סליק אלא מעילא ומתתא כחדא, ובגין כך (ויקרא י"ט:2) קדושים תהיו כי קדוש אני יי' אלהיכם.

פתח ר' יוסי ואמר (איוב ל"ח:6) על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה. האי קרא קב"ה אמר לה בגין דכד ברא עלמא לא ברא ליה אלא על סמכין ואינון ז' סמכין דעלמא דכתיב (משלי ט':1) חצבה עמודיה שבעה, ואינון סמכין לא אתיידע על מה קיימין בגין דאיהו רזא עמיקא סתימא דכל סתימין.

ועלמא לא אתברי עד דנטל אבנא חדא ואיהי אבנא דאקרי אבן שתיה, נטל לה קב"ה וזריק לה לגו תהומי ואתנעיץ מעילא לתתא ומינה אשתיל עלמא, ואיהי נקודה אמצעיתא דכל עלמא ובההוא נקודה קיימא קדש הקדשים הדא הוא דכתיב (איוב ל"ח:6) או מי ירה אבן פנתה. אבן פנתה, כד"א (ישעיה כ"ח:16) אבן בחן פנת יקרת, וכתיב (תהלים קי"ח:22) היתה לראש פנה.

[p. 397] ת"ח האי אבן איברי ממיא ומאשא ומרוחא ואגליד מכלהו ואתעביד אבנא חדא, וההיא אבנא קיימא על תהומי, ולזמנין נבעין מינה מיא ואתמליין תהומי, והאי אבנא קיימא לאת באמצעיתא דעלמא. והאי איהי אבן דקיים ואשתיל יעקב שתילו וקיומא דעלמא דכתיב (בראשית כ"ח:22) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים.

וכי השתא שוי לה יעקב, והא עד לא אתברי עלמא הוות אלא דיעקב שוי קיומא לעילא ותתא, ועל דא אשר שמתי מצבה כתיב. מאי אשר שמתי, דכתיב יהיה בית אלהים, דשוי מדורא דלעילא הכא.

ת"ח האי אבן דאית עלה שבעה עינים כד"א (זכריה ג':9) על אבן אחת שבעה עינים. על מה אתקרי שתייה, דמינה אשתיל עלמא. שתייה, שת יה דשוי לה קב"ה לאתברכא מינה עלמא בגין דמינה עלמא מתברכא.

ות"ח בשעתא דעאל שמשא הני כרובים דקיימן בהאי דוכתא והוו יתבי באת הוו אקישן גדפייהו לעילא ופרשי לון ואשתמע קול נגונא דגדפייהו לעילא, וכדין שראן לנגנא אינון מלאכין דאמרין שירתא בשירותא דליליא בגין דסליק יקריה דקב"ה מתתא לעילא. ומה שירתא הוו אמרי ההוא נגונא דגדפייהו דכרובים, (תהלים קל"ד:1-2) הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות, שאו ידיכם קדש וברכו את יי'. וכדין שירותא לאינון מלאכי עלאי לזמרא.

במשמרה תניינא הני כרובים [רלא ע"ב] אקשי גדפייהו לעילא ואשתמע קול נגונא דלהון וכדין שראן לנגנא אינון מלאכין דקיימן במשמרה תניינא. [p. 398] ומה שירתא הוו אמרי נגונא דגדפייהו דכרובים בההיא שעתא, (תהלים קכ"ה:1) הבוטחים ביי' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב. וכדין איהו שירותא לאינון דקיימי במשמרה תניינא לנגנא.

במשמרה תליתאה הני כרובים אקשי גדפייהו ואמרי שירתא. ומה שירתא אמרי אינון גדפי כרובים, (שם קי"ג:1-3) הללויה הללו עבדי יי' הללו את שם יי', יהי שם יי' מבורך מעתה ועד עולם, ממזרח ועד מבואו מהולל שם יי'. כדין כל אינון מלאכין דקיימין במשמרה תליתאה כלהו אמרי שירתא, וכלהו ככבי ומזלי דרקיעא כלהו פתחי ואמרי שירתא כד"א (איוב ל"ח:7) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים, וכתיב (תהלים קמ"ח:3) הללוהו כל ככבי אור, דהא אינון ככבי דנהורא דממנן על שירתא כד אתי צפרא. וכדין נטלי שירתא אבתרייהו ישראל לתתא וסלקא יקריה דקב"ה מתתא ומלעילא, ישראל לתתא ביממא ומלאכי עלאי לעילא בליליא, וכדין אשתלים שמא קדישא בכל סטרין.

והאי אבן דקאמרן כלהו מלאכי עלאי לעילא וישראל לתתא כלהו אתתקפי בהאי אבן ואיהי סלקא לעילא לאתעטרא גו אבהן ביממא. ובליליא קב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן. זכאין אינון כל אינון דקיימי בקיומייהו ומשתדלי באורייתא בליליא בגין דקב"ה וכל אינון צדיקיא דבגנתא דעדן צייתין לקליהון דבני נשא דמשתדלי באורייתא כמה דכתיב (שיר ח':13) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמעיני.

ת"ח האי אבן איהי אבן טבא ודא הוא דכתיב (שמות כ"ח:17) ומלאת בו מלואת אבן ארבעה טורי אבן, [p. 399] ואלין אינון סדרין דאבן טבא, אשלמותא דאבן טבא, בגין דאית אבן אחרא דכתיב (יחזקאל ל"ו:26) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, וכתיב (שם:27) ואת רוחי אתן בקרבכם, והאי איהי (ישעיה כ"ח:16) אבן בחן פנת יקרת. ועל רזא דא כתיב (שמות ל"א:18) לוחות אבן, דאינון לוחות מהכא אתגזרו, ועל דא אקרון על שמא דהאי אבן. ודא הוא רזא דכתיב (בראשית מ"ט:24) משם רועה אבן ישראל, הא ודאי אבן ישראל אקרי כמה דאתמר.

פתח ר' חזקיה ואמר (שמות ל"ט:14) והאבנים על שמות בני ישראל המה שתים עשרה על שמותם פתוחי חותם איש על שמו תהיינה לשנים עשר שבט. והאבנים, אלין אבנין יקרין עלאין דאקרו אבני המקום כד"א (בראשית כ"ח:11) ויקח מאבני המקום, והא אוקמוה.

על שמות בני ישראל, כמה דאית לתתא תריסר שבטין הכי נמי לעילא תריסר שבטין, ואלין אינון תריסר אבנין יקירין, וכתיב (תהלים קכ"ב:4) ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל, דא ישראל רזא דלעילא, וכלא להודות לשם יי'. ועל דא והאבנים על שמות בני ישראל המה שתים עשרה על שמותם.

[p. 400] כמה דאית תריסר שעתי ביומא הכי אית תריסר שעתי בליליא, תריסר שעתי ביומא לעילא, תריסר שעתי בליליא לתתא, כלא דא לקביל דא. הני תריסר שעתי די בליליא מתפלגין לתלת פליגאן, וכמה ממנן תריסין קיימין תחותייהו דרגין על דרגין, כלהו ממנן בליליא ונטלין טרפא בקדמיתא.

וכדין כד אתפלג ליליא קיימין תרין סדרין מסטרא דא ותרין סדרין מסטרא אחרא ורוחא עלאה נשיב בינייהו, וכדין כל אינון אילנין די בגנתא דעדן כלהו פתחי שירתא וקב"ה עאל בגנתא דעדן הדא הוא דכתיב (דה"א ט"ז:33) אז ירננו עצי היער מלפני יי' כי בא לשפוט את הארץ, כד"א (ישעיה י"א:4) ושפט בצדק דלים, בגין דמשפט עאל בינייהו ואתמליא מניה גנתא.

ורוחא דצפון אתער בעלמא וחדוותא אשתכח, ונשיב ההוא רוחא באינון בוסמין וסלקין ריחין לעילא, ומתעטרי צדיקייא בעטרייהו כדקא יאות ומתהנן מגו זיוא דאספקלריא דנהרא. זכאין אינון צדיקייא דזכאן לההוא נהורא עלאה, וההוא נהירו דאספקלריא דנהרא נהיר לכל סטרין, וכל חד וחד מאינון צדיקייא נטיל חולקיה כדקא חזי ליה והכי נהיר כל חד וחד כפום עובדוי [p. 401] דעבד בהאי עלמא, מנהון מתכספי מההוא נהירו דנטיל חבריה [רלב ע"א] יתיר ונהיר והא אוקימנא.

חולקין דליליא, מכד שארי ליליא למיעל כמה גרדיני נמוסין מתערין ושטאן בעלמא ופתחין סתימין, ולבתר כמה זינין לזנייהו כמה דאוקימנא. וכדין כד אתפלג ליליא סטרא דצפון נחית מלעילא לתתא ואחיד בה בליליא עד תרין חולקין דליליא. ולבתר סטרא דדרום אתער עד דאתי צפרא, וכד אתי צפרא כדין דרום וצפון אחידו ביה, אתאן ישראל לתתא סלקין לה לעילא בצלותהון ובעותהון עד דסלקא ואתגניזת בינייהו ונטלא ברכאן מרישא דכל רישין ואתברכא מההוא טלא דאתמשכא מלעילא, וההוא טלא פריש לכמה סטרין וכמה רבוון דאתזנו מניה, ומההוא טלא זמינין לאחייא מיתייא לעלמא דאתי הדא הוא דכתיב (ישעיה כ"ו:19) הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך, טלא מאינון נהורין עלאין דנהרין לעילא.

[p. 402] עד דהוו יתבי אתפליג עליהון ליליא. א"ל ר' יהודה לרבי יוסי השתא רוחא דצפון אתער וליליא אתפליג והשתא איהו עדנא דקב"ה תאיב לקלהון דצדיקיא בהאי עלמא, אינון דמשתדלין באורייתא. השתא קב"ה ציית לן בהאי אתר, לא נפסוק מלי דאורייתא.

פתח ואמר המלאך הגואל אותי מכל רע. הא אתמר ואוקמוה, אבל ת"ח כתיב (שמות כ"ג:20) הנה אנכי שולח מלאך לפניך, דא הוא מלאך דאיהו פרוקא דעלמא נטירו דבני נשא, והאי איהו דאזמין ברכאן לכל עלמא בגין דהאי נטיל לון בקדמיתא ולבתר איהו אזמין לון בעלמא, ובגין כך הנה אנכי שולח מלאך לפניך, וכתיב (שם ל"ג:2) ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי.

איהו מלאך די לזמנין דכר ולזמנין נוקבא. בזמנא דאזמין ברכאן כדין איהו דכר ואקרי דכר כדכורא דאזמין ברכאן לנוקבא, הכי איהו אזמין ברכאן לעלמא. ובזמנא דקיימא בדינא על עלמא כדין אקרי נוקבא כנוקבא דאיהי עוברא, הכי איהי אתמליא מן [p. 403] דינא וכדין אקרי נוקבא. ועל דא לזמנין אקרי דכורא ולזמנין אקרי נוקבא וכלא רזא חדא.

כגוונא דא כתיב (בראשית ג':24) ואת להט החרב המתהפכת, מלאכין אית שליחן בעלמא דמתהפכי לכמה גוונין, לזמנין נוקבי ולזמנין דכורי, לזמנין בדינא לזמנין ברחמי, וכלא בחד גוונא. כגוונא דא האי מלאך בגוונין סגיאין איהו, וכל גוונין דעלמא כלהו איתנהו בהאי אתר, ורזא דא (יחזקאל א':28) כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יי'. וכמה דאית ביה כל אינון גוונין הכי נמי אנהיג לעלמא.

 

תוספתא. רחימי עלאי מארי דסכלתנו אסתכלו, הורמני ידיען בקולופי דסיכתא קריבו למנדע. מאן מנכון מארי דעיינין בסכלתנו למנדע.

[p. 404] בשעתא דסליק ברעותא דרזא דרזין לאפקא תלת גוונין כלילן כחדא, ואינון חוור וסומק וירוק, תלת גוונין כחדא אשתלבן דא עם דא מזדלגן דא עם דא.

מגרופיא תתאה אצטבע ונפקא מגו גוונין אלין. כל גוונין אתחזון בהאי, חיזו איהי לאסתכלא כעינא דבדולחא אתחזי, בשעתא דגוונא בטש בגווה הכי אתחזי לבר.

תלת אלין גוונין סחרן בהאי, גוונא אזלא סלקא ונחתא, קסטרין דקטרא קביעי בגווה. גוונין סחרן גוונין כלילן כחדא, סלקין לה לעילא לעילא, סלקא ביממא נחתא בליליא. שרגא דדליק אתחזי בליליא, ביממא אסתתרת נהורא טמירא במאתן וארבעין ותמניא עלמין כלהו אזלין בגינה מעילא לתתא גו תלת מאה ושתין וחמש שייפין גניזא ואתכסיא לתתא.

מאן דיפשפש [רלב ע"ב] לאשכחא לה יתבר גדיפין קליפין טמירין ויפתח תרעין. מאן דזכי למחמי יחמי גו ידיעה [p. 405] וסכלתנו כמאן דחמי בתר כותלא, בר משה נביאה מהימנא עלאה דהוה חמי עינא בעינא לעילא באתר דלא אתיידע.

מאן דלא זכי דחו ליה לבר, כמה חבילי טהירין אזדמנו לגביה, נפקי עליה ואפקי ליה דלא יסתכל בענוגא דמלכא. ווי לון לחייביא דלא זכאן לאסתכלא כד"א (במדבר ד':20) ולא יבאו לראות וגו'.

 

אמר רבי יהודה מסתכל הוינא והא מגו זהירין אלין מסתכלן נשמתהון דצדיקיא כד אתדבקו בהאי אתר. מגו האי אתר מסתכלן אלין גוונין סלקין ואתכלילן כחדא. זכאה איהו מאן דידע לאכללא וליחדא כלהו כחדא לאתקנא כלא באתר דאצטריך לעילא לעילא, וכדין אתנטיר בר נש בעלמא דין ובעלמא דאתי.

פתח רבי יוסי ואמר (תהלים צ"ט:4) ועז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים. ועז מלך, דא קב"ה. משפט אהב, דא קב"ה.

[p. 406] ועז מלך, תוקפא דאתקף קב"ה לאו איהו אלא במשפט דהא במשפט יקיים ארעא כד"א (משלי כ"ט:4) מלך במשפט יעמיד ארץ, ובגין כך משפט אהב. לא אתתקף כנסת ישראל אלא במשפט בגין דמתמן אתזנת וכל ברכאן דנטלא מתמן נטלא, ובגין כך ועז מלך משפט אהב, כל תאיבו וכל רחימו דילה לקביל משפט.

אתה כוננת מישרים, רזא דתרין כרובים לתתא דאינון תקונא ויישובא דעלמא והא אתמר.

רבי חזקיה פתח ואמר (תהלים קל"ה:1) הללויה הללו עבדי יי' הללו את שם יי'. האי קרא אית לאסתכלא ביה, כיון דאמר הללויה אמאי הללו עבדי יי', ולבתר הללו את שם יי'. אלא הכי תנינן מאן דמשבח לאחרא אצטריך לשבחא ליה כפום יקריה, וכפום יקריה הכי אצטריך שבחיה. ותנינן מאן דמשבח לאחרא בשבחא דלית ביה הוא גלי גנותיה וסבב לגנאה ליה, ועל דא מאן דעביד הספדא על בר נש אצטריך כפום יקריה ולא יתיר, דמגו שבחיה אתי לגנותיה, ובכלא שבחא אצטריך כפום יקריה.

[p. 407] ת"ח הללויה, הכא איהו שבחא עלאה דמארי דכלא, אתר דלא שלטא ביה עינא למנדע ולאסתכלא, אתר דאיהו טמירא דכל טמירין. ומאן איהו, י"ה שמא עלאה על כלא. ובגין כך הללויה, שבחא ושמא כחדא כלילן כחד, וסתים מלה ואמר הללו ולא אמר מאן. הללויה, למאן אמרו. אלא כמה די"ה סתים, הכי שבחא דשבוחי סתים, אינון דמשבחי לא ידענא מאן אינון, והכי אצטריך למהוי כלא סתים ברזא עלאה.

ולבתר דסתים ברזא עלאה גלי ואמר הללו עבדי יי' הללו את שם יי', בגין דדא איהו אתר דלא סתים כההוא עלאה טמירא דכל טמירין, דא הוא אתר דאקרי שם כד"א (שמואל ב' ו':2) אשר נקרא שם שם יי'. קדמאה סתים דלא גליא, דא סתים וגליא, ובגין דקיימא באתגלייא אמר אינון דקא משבחין להאי אתר מאן אינון ואמר דאינון עבדי יי' דאתחזון לשבחא לאתר דא.

יהי שם יי' מבורך מעתה ועד עולם. מאי שנא דקאמר יהי. אלא יהי רזא דאמשכותא מההוא שמא עלאה דאיהו סתים דקאמרן דאיהו י"ה עד רזא דברית דאיהו יו"ד תתאה כגוונא דיו"ד עלאה, שירותא כסופא. ובגין כך יהי, רזא דאמשכותא מטמירא דכל טמירין עד דרגא בתראה, [p. 408] ובמלה דא אתקיים כל עובדא דבראשית כד"א יהי רקיע, יהי מאורות, יהי אור. בכל אינון עובדין דלעילא כתיב יהי, בכל אינון עובדין דלתתא לא כתיב יהי, בגין דרזא דא דאיהו אמשכותא מרזא עלאה סתימא דכל סתימין לא אתקיים אלא באינון מלין עלאין דלעילא ולא אתמר באינון [רלג ע"א] מלין תתאין דלתתא. ובדא מתברך שמא קדישא בכלא, ועל דא כתיב יהי שם יי' מבורך מעתה ועד עולם.

ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם יי'. ממזרח שמש, דא אתר עלאה דקא נהיר מניה שמשא ואנהיר לכלא, ודא איהו אתר דרישא עלאה סתימא.

ועד מבואו, דא הוא אתר קשרא דאתקשר ביה מהימנותא כדקא חזי, ומתמן נפקי ברכאן לכלא, ועלמא מהכא אתזן כמה דאתמר. ובגין כך קיימא האי אתר לאתזנא מעילא ולאתברכא מתמן, וכלא קיימא באתערותא דלתתא דמתערי אינון עבדי יי' כד מברכי שמא קדישא כדקאמרן, ובגין כך דא דאיהו באתגלייא כתיב הללו עבדי יי' הללו את שם יי'.

אדהכי הוה נהיר צפרא, נפקו מן מערתא [p. 409] ובההוא ליליא לא דמכו. אזלו בארחא, כד נפקו מאינון טורין יתבו וצלו צלותא. מטו לחד כפר ויתבו תמן כל ההוא יומא, בההוא ליליא ניימו עד דהות פלגו ליליא, בפלגו ליליא קמו לאתעסקא באורייתא.

פתח רבי יהודה ואמר ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל. מאי ביום ההוא, דהא סגיא מדקאמר ויברכם. ותו לאמור כתיב בוא"ו, מאי שנא. אלא רזא איהו, ויברכם ביום ההוא, רזא דדרגא דאתמנא על ברכאן לעילא. יום ההוא, יום מההוא אתר עלאה דאקרי הוא, והאי יום ההוא דלית פרודא בין יום ובין הוא, ובכל אתר יום ההוא דא תרין דרגין, דרגא עלאה ותתאה דאינון כחדא. ובגין כך כד בעא יעקב לברכא לבנוי דיוסף בריך לון ביחודא דעלמא עלאה ותתאה כחדא.

לאמור בוא"ו דאתכליל וא"ו בינייהו, ועל דא יחד לון ביחודא דלעילא כלהו כחדא, בגין דיתקיים ברכתהון, ולבתר כליל כלא כחדא, בך יברך ישראל לאמר. מאי בך, בך ודאי, דא רזא דיחודא, בקדמיתא מתתא לעילא, יום ההוא מתתא לעילא, ולבתר נחית לאמצעיתא, לאמור בוא"ו הא אמצעיתא, ולבתר נחית לתתא, בך. והכי הוא יאות כדקא חזי, מתתא לעילא ומעילא לתתא.

[p. 410] בך יברך ישראל. מאן ישראל, ישראל סבא. יבורך ישראל לא כתיב, אלא יברך ישראל, דהא ישראל נטיל ברכאן מלעילא ולבתר איהו מברך לכלא בהאי דרגא תתאה דייקא דקאמר בך יברך ישראל.

ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. אקדים ליה לאפרים בקדמיתא בגין דאפרים על שמא דישראל אקרי. מנא לן, מכד זמנא דשבטא דאפרים נפק עד לא אשתלים זמנא דשעבודא דמצרים, דחקו שעתא ונפקו מן גלותא, קמו עליהון שנאיהון וקטלו לון דכתיב (יחזקאל ל"ז:11) בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה, משמע דכתיב (שם) כל בית ישראל המה, ועל דא אקדים לאפרים קדם מנשה, בגין כך אפרים מטולא דסטר מערב ומטלנוי הוה.

[p. 411] ת"ח ברכתא דבריך לבני יוסף, אמאי אקדים לון ברכאן עד לא יברך לבנוי. אלא מכאן דחביבותא דבני בנוי חביב עליה דב"נ יתיר מבנוי, ובגין כך אקדים חביבותא דבני בנוי קודם לבנוי לברכא לון בקדמיתא.

ויברכם ביום ההוא לאמר. ר' יוסי פתח (תהלים קט"ו:12) יי' זכרנו יברך יברך את בית ישראל וגו'. יי' זכרנו יברך, אלין גוברין. יברך את בית ישראל, אלין נשין, בגין דדכורין בעיין לאתברכא בקדמיתא ולבתר נשין, ונשין לא מתברכן אלא מברכתהון דדכורין, דכד דכורין מתברכן כדין נשין מתברכן. ואי תימא הא כתיב (ויקרא ט"ז:6) וכפר בעדו ובעד ביתו, דצריך לכפרא עליה בקדמיתא ולבתר על ביתיה בגין דאתברכא מיניה.

ת"ח נשין לא מתברכן אלא מגוברין כד אתברכן אינון בקדמיתא, ומההוא ברכא אתברכן. אלא במאי אוקימנא יברך את בית ישראל. אלא קב"ה יהיב תוספת ברכאן לדכורא בגין דאתברכא מיניה אתתא, וכן בכל אתר [רלג ע"ב] יהיב קב"ה תוספת ברכאן לדכורא דנסיב בגין דאתברכא נוקבא מההוא תוספת דברכאן. כיון דאנסיב ב"נ יהבי ליה תרי חולקין חד ליה וחד לנוקביה, ואיהו נטיל כלא חולקיה וחולקא דנוקביה.

[p. 412] ת"ח ויברכם ביום ההוא לאמור, בריך לון ולכל דיפקון מנייהו לבתר.

לאמור בוא"ו, הכא אתרמיז ברא בוכרא, (שמות ד':22) בני בכורי ישראל, (ירמיה ל"א:8) ואפרים בכורי הוא, ועל דא תוספת וא"ו.

ר' חזקיה פתח (תהלים קל"ט:16) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם. האי קרא אוקמוה בכמה אתר, אבל ת"ח כל אינון נשמתין דהוו מיומא דאתברי עלמא כלהו קיימי קמי קב"ה עד לא נחתו לעלמא בההוא דיוקנא ממש דאתחזון לבתר בעלמא, וההוא חיזו דגופא דב"נ דקאים בהאי עלמא הכי קאים לעילא.

ובשעתא דההיא נשמתא זמינא לאחתא בעלמא ההיא נשמתא בההיא דיוקנא ממש דקיימא בהאי עלמא הכי קאים קמי קב"ה ואומי לה קב"ה דיטור פקודי אורייתא ולא יעיבר על קיימיה. ומנא לן דקיימין קמיה, כמה דכתיב (מלכים א' י"ז:1) חי יי' אשר עמדתי לפניו, אשר עמדתי ודאי והא אוקמוה. ובגין כך גלמי ראו עיניך, עד לא יתחזי בעלמא.

ועל ספרך כלם יכתבו, דהא כלהו נשמתין בההוא דיוקנא דלהון כלהו בספרא כתיבי.

ימים יוצרו, הא אוקמוה יוצרו ודאי.

[p. 413] ולא אחד בהם, בהאי עלמא למיקם בקיומא דמאריהון כדקא חזי.

ת"ח יומין דב"נ כד זכי ב"נ בהאי עלמא בעובדין טבאן אינון יומין דיליה אתברכאן לעילא מההוא אתר דאיהי מדת יומוי.

פתח ואמר (תהלים ל"ט:5) הודיעני יי' קצי ומדת ימי מה היא. האי קרא אוקמוה, אבל ת"ח קצי, דא קץ הימין דאיהי מתקשרא ביה בדוד.

ומדת ימי מה היא, דא איהו ממש דאתמנא על יומוי.

א"ר יהודה הא שמענא מר' שמעון דהאי קרא אתמר על אינון יומין דאתגזרו עלוי מאדם קדמאה דאינון שבעין והא אתמר דחיין כלל לא הוו ליה אלא דיהב ליה אדם לדוד מאינון יומין דיליה שבעין שנין. ורזא דא וילון דלא משמש כלל, וסיהרא לא אתנהירא מגרמה כלל ושבעין שנין נהרין לה בכל סטרהא ואינון חיי דוד סתם. ועל דא בעא דוד למנדע רזא דא על מה לית לה חיין לסיהרא מגרמה ולמנדע עקרא דיליה.

[p. 414] ומדת ימי מה היא, דא הוא דרגא עלאה סתימא דאיהו קיימא על כל אינון יומין דאינון חיין דילה, אתר דנהיר לכלא.

אדעה מה חדל אני. מאי מה חדל אני, אמר דוד אנדע על מה חדל אנא נהורא מגרמי ואתמנע מני כשאר כל אינון עלאין דאית לון חיין לכלהו, ואנא על מה אנא חדל ועל מה אתמנע מני. ודא הוא דבעא דוד למנדע ולא אתייהיב ליה רשותא למנדע.

ת"ח כל ברכאן עלאין כלהו אתמסרן להאי דרגא לברכא לכלא, ואע"ג דלית לה נהורא מגרמה כל ברכאן וכל חידו וכל טיבו כלהו קיימי בה ומנה נפקי, ועל דא אקרי כוס של ברכה ואקרי ברכה ממש, ועל דא כתיב (משלי י':22) ברכת יי' היא תעשיר, ברכת יי' ודאי. ועל דא כתיב (דברים ל"ג:23) ומלא ברכת יי' ים ודרום ירשה. בגין כך אית לה בכלהו שאר, מכלהו אתמליא ומכלהו אית בה, ואתברכא מכל [רלד ע"א] אינון ברכאן עלאין ואתמסרו לה ברכאן לברכא. מנלן, א"ר יצחק יעקב בריך לבנוי דיוסף מאתר דא דכל ברכאן [p. 415] אתמסרו ליה לברכא כמא דכתיב (בראשית י"ב:2) והיה ברכה, מכאן ולהלאה ברכאן אתמסרו בידך.

ת"ח כגוונא דא אנן מברכן ומשבחין לשמא דא, וע"ד הלילא באינון יומין דקאמרי הלילא, דאמר ר' חייא בהלילא צריכין תלת דרגין, חסידים וצדיקים וישראל, בגין דתסתלק יקרא דקב"ה על כלא באלין דרגין, חסידים צדיקים וישראל, חסידים מסטרא דימינא, וצדיקים מסטרא דשמאלא, וישראל מכל אינון סטרין בגין דישראל כלילן מכלהו. ועל דא סליק תושבחתא דקב"ה בכלא, וכן בכל אתר דישראל משבחן ליה לקב"ה מתתא אסתלק יקריה בכלא.

 

[רלג ע"ב] תוספתא. קל גלגלא מתגלגלא מתתא לעילא, רתיכהא טורקהא אזלין ומתגלגלין, קל נעימותא סלקא ונחתא אזלא ושטיא בעלמא. קל שופרא נגיד בעומקי דדרגין אסחר גלגלא.

[p. 416] סחרנהא יתבין תרין מגרופין מימינא ומשמאלא, בתרי גוונין משתאבין דא בדא, דא חוור ודא סומק, ותרווייהו סחרנין גלגלא לעילא. אסחר לימינא חוורא סלקא, אסחר לשמאלא סומקא נחתא, [רלד ע"א] וגלגלא אסחר תדיר ולא שכיך.

תרין צפרין סלקין מצפצפן חד לסטר דרום חד לסטר צפון, פרחין באוירא. צפצופא וקל נעימו דגלגלא מתחברן כחדא, כדין (תהלים צ"ב:1) מזמור שיר ליום השבת, וכל ברכאן נגדין בלחישו בדא נעימו מגו רחימו דקול שופרא.

לקבלא אינון ברכאן נחתין מעילא לתתא ואתגניזו כחדא בגו עומקא דבירא, נביעו דבירא דלא פסקא בלחישו עד דאתמליא. ההוא גלגלא סחרא, אינון תרי מגרופין סחרן, חד דימינא קרא בחיל ואמר זהירו דזהרן סלקא ונחתא, תרי אלפי עלמין אזדהרו, עלמא דאמצעיתא בגווייהו אזדהר בזוהרא דמארך.

כל אינון מארי דעיינין אסתכלו ופקחו עיניכון, תזכון להאי נהירו להאי עדונא, אלין אינון ברכאן דנגדי מלעילא. מאן דזכי גלגלא סחרא לימינא ואנגיד ואמשיך לההוא דזכי ואתעדן מאינון ברכאן עלאין דזהרין. זכאין אינון דזכאן בהו.

וכד לא זכי גלגלא אסחר וההוא מגרופיא דלסטר שמאלא אסחר ונחית לתתא ואמשיך דינא על האי דלא זכי וקלא נפקת ווי לאינון חייבין דלא זכו. מההוא סטרא נפקא אשא דשלהובא דדליק ושארי על רישיהון דחייבי עלמא. זכאין אינון כל אינון דאזלי בארח קשוט בהאי עלמא למזכי לההוא נהירו עלאה ברכאן דצחצחן כד"א (ישעיה נ"ח:11) והשביע בצחצחות נפשך וגו'.

 

[p. 417] ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את וגו'. רבי אבא פתח (תהלים ק"ב:18) פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם. האי קרא אוקמוה ואקשו ביה חברייא, אלא תו אית ביה סטר קורדיטא. פנה, הקשיב מבעי ליה או שמע, מאי פנה. אלא כל צלותין דעלמא צלותין, וצלותא דיחיד לא עאל קמי מלכא קדישא אלא בחילא תקיף, דעד לא עאל ההיא צלותא לאתעטרא בדוכתיה אשגח בה קב"ה ואסתכי בה ואסתכי בחובוי או בזכותיה דההוא ב"נ, מה דלא עביד בצלותא דסגיאין, דהא בצלותא דסגיאין כמה אינון צלותין דלא מבני זכאין נינהו ועאלין כלהו קמי מלכא ולא אהפך בחובייהו.

[p. 418] בג"כ פנה אל תפלת הערער, ומהפך ביה ואסתכי ביה במה לבא ומה רעותא אתעביד, ומאן איהו ב"נ דצלי צלותא דא ומאן אינון עובדוי. בג"כ ליבעי ליה לב"נ דיצלי צלותיה בצבורא. מאי טעמא, בגין דלא בזה את תפלתם, אע"ג דכלהו לאו בכוונה ורעותא דלבא.

ד"א פנה אל תפלת הערער, דא יחידאי דאתכליל בסגיאין, ומאן איהו יחידאי דאתכליל בסגיאין, דא יעקב דאיהו כליל בתרין סטרין וקרא לבנוי וצלי צלותא עלייהו. מאן צלותא, צלותא דיקבלון בשלימו לעילא, צלותא דלא ישצון בגלותא. בההיא שעתא דיעקב קרא לון אסתלק מניה שכינתא והא אוקמוה.

ות"ח ההיא שעתא דיעקב הוה קארי לבנוי אברהם ויצחק אזדמנו תמן ושכינתא על גבייהו, ושכינתא הוה חדי ביה ביעקב לאתחברא באבהן [רלד ע"ב] לקשרא נפשייהו כחד למהוי רתיכא. בשעתא דפתח יעקב האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, דא שכינתא, כביכול הוה עציבו ביה ואסתלק, ולבתר אהדרו לה בנוי ביחודא דמילייהו ופתחו ואמרו (דברים ו':4) שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד. בההיא שעתא יעקב קיים לה ופתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואתיישב תמן שכינתא בדוכתיה.

[p. 419] ויקרא יעקב. מאי קריאה הכא, אלא לקיימא דוכתייהו, לקיימא לון לעילא ותתא.

ת"ח בכל אתר קריאה כהאי גוונא דכתיב (במדבר י"ג:16) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, לקיימא דוכתיה ולקשרא ליה כמה דאצטריך. וכן (בראשית כ"ה:26) ויקרא שמו יעקב, וכתיב (שם ל"ג:20) ויקרא לו אל אלהי ישראל, קב"ה קיים ליה בשמא דא, קריאה לקיומא קאתא.

ואי תימא (יונה ג':8) ויקראו אל אלהים, (שם ב':3) קראתי מצרה לי [p. 420] אל יי' ויענני. הכי הוא ודאי לקיימא קיומא לעילא. ומאן איהו, סדורא דשבחא דמאריה וכל אינון מלין דבעי קמי מאריה קיומא יהיב למאריה דאחזי דביה תליא כלא ולא באתר אחרא, הא קיים קיומא.

כהאי גוונא ויקרא יעקב אל בניו, קיים לון בקיומא שלים. כגוונא דא ויקרא אל משה, אתקיים בקיומיה.

אמר רבי יצחק אל"ף דויקרא אמאי היא זעירא.

א"ל אתקיים משה בשלימו ולא בכלא דהא אסתלק מאתתיה. בספרי קדמאי אמרי לשבחא, ואנן הכי תנן מאן דיסתלק לעילא יתקשר לעילא ותתא, וכדין הוא שלים.

תו אל"ף זעירא, מאתר זעירא הוה, זעירא דאיהו רב באתחברותיה לעילא.

ויאמר, מאי ויאמר, הא אוקמוה כד"א (בראשית י"ז:17) ויאמר בלבו, אמירה בחשאי.

[p. 421] האספו, אספו מבעי ליה כד"א (תהלים נ':5) אספו לי חסידי, אלא הכא קיים לון, האספו מאתר דלעילא, האספו בקשורא שלים ביחודא חד.

ואגידה לכם, מאי ואגידה, רזא דחכמתא איהו.

רבי יוסי שאיל לר' שמעון, א"ל האי אגידה או ויגד או ויגידו, וכל כלהו, וחמינן דרזא דחכמתא איהו, אמאי במלה דא רזא דחכמתא.

א"ל בגין דאיהו מלה דאתיא בגימ"ל דל"ת בלא פרודא והכא הוא רזא דחכמתא, מלה דאתיא בשלימו ברזא דאתוון, הכי כד אינון בחכמתא, דל"ת בלא גימ"ל לאו הוא שלימו וכן גימ"ל בלא דל"ת דהא דא בדא אתקשרו בלא פרודא, ומאן דאפריש לון גרים לגרמיה מותא, ורזא דא חובא דאדם.

[p. 422] בג"כ הוא רזא דחכמתא, ואע"ג דאית יו"ד לזמנין בין גימ"ל לדל"ת לא הוי פרודא וכלא קשורא חד ועל דא מלה הכי הוא ודאי, ואגידה לכם, רזא דחכמתא, בעא לגלאה סופא דכל עובדיהון דישראל.

ואי תימא דלא גלי האי דבעא לגלאה, אי הכי אמאי אכתוב באורייתא מלוי דיעקב שלימא ואתפגים לבתר ולא אשתלים. אלא ודאי אשתלים, כל מה דאצטריך לגלאה גלי וסתים, אמר מלה וגלי לבר וסתים לגו, ומלה דאורייתא לא אתפגים לעלמין וכלא הוא סתים ביה באורייתא, בגין דאורייתא שלימו דכלא שלימו דעילא ותתא ולא הוי מלה או את באורייתא פגימא. ויעקב כל מה דאצטריך ליה למימר אמר, אבל גלי וסתים ולא פגים מכל מה דבעא אפילו את חד.

 

רבי יהודה ור' יוסי הוו יתבי יומא חד קמי דתרעא דלוד. אמר רבי יוסי לרבי יהודה הא דחמינן דיעקב בריך לבנוי חמינן ממה דכתיב ויברך אותם, אבל אן ברכתא דלהון.

א"ל כלא ברכאן אינון דקא בריך להו כגון יהודה אתה יודוך אחיך, דן ידין עמו, מאשר שמנה לחמו, וכן כלהו. אבל מה דגלי לון [p. 423] לא גלי מה דבעא לגלאה להו את הקץ, והא אוקמוה דאית קץ לימין ואית קץ לשמאל, בעא לגלאה לון את הקץ בגין לאסתמרא [רלה ע"א] ולאתדכאה מערלה. ומאי דגלי לון אתידע ואתגלי עד דעאלו לארעא קדישא, אבל מלין אחרנין לאו אינון באתגלייא וסתימין אינון באורייתא בההיא פרשתא דיעקב ובאינון ברכאן.

פתח ואמר ראובן בכרי אתה וגו'. מאי קא חמא יעקב למפתח בראובן, ליפתח ביהודה דאיהו קדמאה לכל משריין ואיהו מלכא, וחמינן דלא ברכיה וסליק ברכאן מניה עד דאתא משה וצלי צלותא עליה כד"א (דברים ל"ג:6) יחי ראובן ואל ימות.

אבל ודאי ברכיה וסליק ההוא ברכא לאתריה. לבר נש דהוה ליה בר, כד מטא זמניה לאסתלקא מעלמא אתא מלכא עליה, אמר הא כל ממונא דילי ליהוי בידא דמלכא נטיר לבראי, כד יחזי מלכא בברי [p. 424] דאתחזי ליה יהיב ליה. כך יעקב אמר ראובן בכרי אתה, רחימא דמעיי אנת, אבל ברכאן דילך יסתלקון בידא דמלכא קדישא עד דיחמי בך בגין דאזלת לקביל אפך כתרגומו.

 

ראובן בכורי אתה. רבי אלעזר פתח (יחזקאל ל"ז:9) הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר יי' מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו. כמה אטימין אנון בני נשא דלא ידעין ולא משגיחין ביקרא דמאריהון, דהא אורייתא אכריזת קמייהו בכל יומא ולית מאן דציית אודניה לקבלה. האי קרא קשיא, כיון דכתיב הנבא אל הרוח, אמאי זמנא אחרא הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח.

אלא מכאן אוליפנא רזא דחכמתא, תרין קיומין הכא, חד לאתערא מתתא לעילא דאי לא מתערין מתתא לא מתערין לעילא, ובאתערותא דלתתא אתער לעילא. הנבא אל הרוח, מתתא לעילא. הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח, מעילא לתתא, דהא אפילו לעילא באתערותא דלתתא נקיט ההוא עלאה מעלאה מניה, כגון האי קרא (שם) כה אמר יי' מארבע רוחות באי הרוח, מארבע רוחות, דא דרום ומזרח וצפון ומערב, ורוח אתיא ממערב באתחברותא דאלין אחרנין כד"א (במדבר כ"א:18) כרוה נדיבי העם, ומהכא נפקין רוחין ונשמתין לבני עלמא לאצטיירא בהו.

[p. 425] ופחי, כד"א (בראשית ב':7) ויפח באפיו נשמת חיים.

ת"ח נקיט מהאי גיסא ויהיב בגיסא אחרא, ועל דא (קהלת א':7) כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. אמאי איננו מלא, בגין דנקיט ויהיב אעיל ואפיק.

 

רבי אלעזר שאיל שאלתא לר' שמעון, אמר הואיל וקב"ה גלי קמיה דבני נשא ימותון אמאי נחית נשמתין לעלמא ואמאי אצטריך ליה.

א"ל שאילתא דא קמייהו דרבנן שאילו כמה וכמה ואוקמוה, אבל קב"ה יהיב נשמתין דנחתין להאי עלמא לאשתמודעא יקריה ונקיט לון לבתר. אי הכי אמאי נחתו. אלא רזא דא הכי הוא.

פתח ואמר (משלי ה':15) שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. בור אתר דלא נביע מגרמיה, ואימתי נבעין הני מיא, בשעתא דאשתלים נשמתא בהאי עלמא, כד סלקא לההוא אתר דאתקשר ביה, כדין הוא שלים מכל סטרין מתתא ומלעילא.

וכד נשמתא סלקא כדין אתער תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא וכדין נבעין מיא מתתא לעילא, ובור אתעביד באר מיין דנבעין, וכדין אתחברותא ויחודא ותיאובתא ורעוא אשתכח דהא ביה בנשמתא דצדיקייא אשתלים ההוא אתר, ואתער חביבותא ורעותא לעילא ואתחבר כחד.

 

[p. 426] ראובן בכרי אתה, הכי הוא ודאי, טפה קדמאה דיעקב הוה ורעותיה באתר אחרא הוה כמה דאתמר.

ת"ח ראובן וכלהו שבטין תריסר כלהו אתאחדן בשכינתא, וכד חמא יעקב לשכינתא על גביה קרא לבנוי תריסר לאתחברא בה.

ות"ח ערסא שלימתא לא אשתכח מן יומא דאתברי עלמא כההיא שעתא דבעא [רלה ע"ב] יעקב לאסתלקא מעלמא, אברהם מימינה ויצחק משמאליה, יעקב הוה שכיב בינייהו, שכינתא קמיה. כיון דחמא יעקב כך קרא לבנוי ואחיד לון סחרניה דשכינתא וסדר לון בסדורא שלים. מנא לן דסדר לון סחרניה דשכינתא, דכתיב האספו. וכדין אשתכח תמן שלימו דכלא, וכמה רתיכין עלאין סחרנייהו.

פתחי ואמרי (דה"א כ"ט:11) לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'. כדין אתכנש שמשא לגבי סיהרא ואתקרב מזרח במערב הדא הוא דכתיב ויאסוף רגליו אל המטה, ואתנהיר סיהרא ואשתכח בשלימו, וכדין ודאי תנינן יעקב לא מית. כיון דחמא יעקב סטרא שלים מה דלא אשתכח הכי לבר נש אחרא חדי ושבח ליה לקב"ה ופתח ובריך לבנוי כל חד וחד כדקא יאות ליה.

 

[p. 427] ר' יוסי ורבי ייסא הוו אזלי בארחא. אמר ר' ייסא הא ודאי תנינן כל בנוי דיעקב אתקנו בסדורא שלים ואתברכו כל חד וחד כדקא יאות ליה, מאי קא נימא בהאי קרא דכתיב מאשר שמנה לחמו וגו'.

א"ל לא ידענא בגין דלא שמענא ביה, אלא אנא ואנת ניזיל לגבי בוצינא קדישא.

אזלו, כד מטו לגביה דרבי שמעון אמרו מלה ושאילו שאילתא. אמר לון ודאי רזא דחכמתא איהו.

פתח ואמר (שופטים ה':17) אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון. אמאי יתיב תמן, אלא מאן דיתיב לשפתא דימא אשתמש בתפנוקי עלמא. והכא אשר דא פתחא עלאה דצדיק כד אתברכא לארקא ברכאן בעלמא, והאי פתחא אשתמודע תדיר לברכאן דעלמא ואקרי אשר, ודא הוא עמודא מאינון דקאים עלמא עלייהו. וההוא אתר דאקרי לחם עוני מהאי אתר אתתקן הה"ד מאשר [p. 428] שמנה לחמו, מה דהוה לחמא דמסכנא אתהדר לחם פנג בגין דאריק ביה ברכאן ותפנוקין, וסופיה דקרא אוכח והוא יתן מעדני מלך. מאן מלך, דא כנסת ישראל, דמניה אתזן בתפנוקי עלמא, ודא יהיב להאי מלך כל ברכאן כל חידו וכל טיבו, הוא יהיב ומניה נפקי.

אמרו אי לא ניתי לעלמא אלא למנדע דא טב לן.

 

ראובן בוכרא דיעקב הוה. אמר רבי חייא ליה הוה אתחזי ואתעבר מניה כלא, מלכו ליהודה אתיהיב, בכירותא ליוסף, כהונתא ללוי הדא הוא דכתיב פחז כמים אל תותר, לא תשתאר בהו.

ומה דאמר כחי וראשית אוני, הכא ברכיה ופקדיה לקב"ה. לרחימא דמלכא דבעא מלכא למעבד ליה טיבו. יומא חד אעבר בריה בשוקא, אמר למלכא דא הוא ברי ודאי רחימא [p. 429] דנפשאי. שמע מלכא וידע דהא שאיל על בריה. כך יעקב אמר ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני, הכא פקדיה למלכא.

פחז כמים אל תותר, הכא אמר מה דאערע ליה דלא ישתאר בארעא וישרי לבר. לקביל דא חד ממנא מסטרא דמשכנא לעילא די ממנא תחות ידא דמיכאל, ואמרי לה תחות ידא דגבריאל. ומיכאל הוא רישא בכל אתר מסטרא דחסד, וגבריאל מסטרא דגבורה, (הושע י"ב:1) ויהודה עוד רד עם אל, סטר גבורה בי דינא אקרי, וסמיך ליה ראובן, אע"ג דמלכו הוה דיהודה ראובן סמיך לקבליה הוה.

אר' שמעון זמינין אינון בני ראובן לאגחא תרי קרבין בגו ארעא.

ת"ח כחי, בגלותא דמצרים.

וראשית אוני, דאינון הוו קדמאין לגבי אחוהון לקרבא.

יתר שאת, בגלותא דאשור דתמן גלו בני ראובן ובני גד קדמאין מכלהו וסבלו כמה בישין וכמה ענויין סבלו ולא תבו עד כען.

[p. 430] ויתר עז, לזמנא דמלכא משיחא יתער בעלמא אינון יפקון ויגחון קרבין בעלמא ונצחין ויתתקפון על עממיא ובני עלמא ידחלון מנייהו וירתתון קמייהו [רלו ע"א] ויחשיבו לאתגברא במלכותא ולא ישתארון ביה הדא הוא דכתיב פחז כמים אל תותר. מ"ט לא ישתארון במלכותא ואפילו בסטרא חד דעלמא, בגין כי עלית משכבי אביך, דזמינין לאעלא ולאגחא קרבין בגו ארעא קדישא, משכבי אביך דייקא, דא ירושלם.

ת"ח בארבע סטרי עלמא אתבדרו בני ראובן בגלותא לקבליהון דכל ישראל דאתגלו בגלותא ארבע זמנין בארבע סטרי עלמא הדא הוא דכתיב כחי חד, וראשית אוני תרי, יתר שאת תלת, ויתר עז ארבע. כגוונא דא זמינין אינון לאגחא קרבא בארבע סטרי עלמא ולמשלט בקרבייהו על כלא וינצחון עממין סגיאין וישלטון עלייהו.

פחז כמים אל תותר, הכא אתרמיז על הרהורא קדמאה דהוה ליה ליעקב בההוא טפה קדמאה ברחל, דאלמלא הרהורא דההוא טפה הוה באתריה אשתאר ראובן בכלא. אבל פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך, בהרהורא אחרא אז חללת וגו'.

[p. 431] דבר אחר פחז כמים אל תותר, דהא כד יגחון קרבא בני ראובן בעלמא וינצחון עממין סגיאין לא ישתארון במלכותא. מ"ט, כי עלית משכבי אביך, דזמינין לאגחא קרבא בארעא קדישא דייקא דכתיב כי עלית משכבי אביך, דא ירושלים. משכבי, משכב מבעי ליה. אלא דא ישראל סבא, משכבי אביך ולא משכב בגין דהא בתרי זמני אתבני ירושלם, ותליתאה לזמנא דמלכא משיחא, ועל דא משכבי אביך.

הא הכא אתגלייא ברכה, ומה דהוה בההוא זמנא ומה דייתי כד עאלו ישראל לארעא, ומה דיהא בזמנא דמלכא משיחא בעובדא דראובן.

 

שמעון ולוי אחים כלי חמס מכירותיהם. אמר ר' יצחק אחיד לון בסטרא שמאלא דשכינתא דחמא עובדין דינא קשיא דעלמא לא יכיל למסבל.

אמר ר' יוסי ברכא דלהון אן הוא.

אמר רבי יצחק שמעון לא אתחזי להאי דחמא ליה כמה עובדין בישין, ולוי דאתי מסטרא דדינא קשיא [p. 432] וברכתיה לא תליא ביה, ואפילו כד אתא משה לא תליא ביה דהא בקב"ה תליא דכתיב (דברים ל"ג:11) ברך יי' חילו ופועל ידיו תרצה.

ת"ח כתיב (תהלים ק"ד:25) זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות. זה הים גדול, דא שכינתא דקיימא עליה דיעקב כד בעא לאסתלקא מעלמא.

ורחב ידים, דהא כל עלמא אמלי ואשלים ונתצמצם תמן.

שם רמש ואין מספר, דכמה מלאכי עלאי אשתכחו תמן.

חיות קטנות עם גדולות, אלין אינון י"ב שבטין בנוי דיעקב דאשתכחו בה בשלימו, חד אריה וחד איל, חד זאב וחד טלה.

אמר רבי יצחק אריה חד טלה חד, חד זאב וחד גדי, וכן כלהו לאשתכחא חיות קטנות עם גדולות.

רבי יהודה אמר כלהו שפיר, אבל יהודה אריה, שמעון שור, דא אוקמוה חברייא דהוו משגיחין דא לקביל דא, דא מימינא ודא משמאלא. לתורא דעובדוי בישין, אמרו נצייר אקונין דאריה בקופטיה ויסתכל ביה וידחל מניה. כך שמעון שור, יהודה אריה.

[p. 433] שמעון לא זכה לברכאן אלא טפל ליה משה ביהודה דכתיב (דברים ל"ג:7) שמע יי' קול יהודה. כתיב שמע יי', וכתיב (בראשית כ"ט:33) כי שמע יי' כי שנואה אנכי.

א"ר יהודה שמעון ולוי אבוהון סליק לון למשה.

א"ל ר' יוסי מ"ט אבוהון סליק לון למשה, אף אנן נסליק ליה לבוצינא קדישא עלאה.

אתו שאילו ליה לר' שמעון. אמר כמה חביבין מלין. אטפח בידוי ובכה אמר מאן יגלי לך מהימנא קדישא, אסתלקת בחייך על בני עלמא, אסתלקת במותך ואסתים דיוקנך, מפתחן דמארך אתמסרו בידך תדיר.

ת"ח יעקב הוה ליה ארבע נשין ואוליד בנין מכלהו [רלו ע"ב] ואשתלים בנשוי. כד בעא לאסתלקא [p. 434] שכינתא קיימא עלוי, בעא לברכא לאלין ולא יכיל מקמי שכינתא דדחיל. אמר איך אעביד דהא תרווייהו מסטרא דדינא קשיא קא אתיין, אי אתקוף בשכינתא לא יכילנא דהא ארבע נשין הוו לי ואשתלימנא בהו, אלא אסליק לון למארי ביתא דהא ביתא ברעותיה קיימא ומה דבעי יעביד.

כך יעקב אמר חולקי דנשין ובנין נסבית בהאי עלמא ואשתלימנא, היך אתקוף במטרוניתא יתיר, אלא אסלק מלין למארי מטרוניתא והוא יעביד ולא ידחל.

ת"ח מה כתיב (דברים ל"ג:1) וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, מארי דביתא מארי דמטרוניתא כמה דכתיב (במדבר ל':14) אישה יקימנו ואישה יפרנו, דהא (שם ז':1) כלת משה כתיב, ועל דא משה בריך מאן דבעא ולא דחיל. בגין כך אמר יעקב הא חמינא דבני אלין בסטרא דדינא קשיא, ליתי מארי דביתא והוא יברך לון.

ודאי איש האלהים, ורעותיה עביד בביתא כמה דאוקמוה אישה יקימנו ואישה יפרנו, אישה יקימנו כמא דכתיב (שם י':35) ויאמר משה קומה יי', ואישה יפרנו כמא דכתיב (שם:36) ובנחה יאמר שובה יי'. ודאי רעותיה עביד מארי דביתא ולית מאן דמחי בידיה, כבר נש דגזר על אתתיה ועבדא רעותיה. ועל דא יעקב אע"ג דאחיד באילנא דחיי לא הוה מארי דביתא אלא לתתא [p. 435] ומשה לעילא, בג"כ סליק לון למארי ביתא.

 

בסודם אל תבא נפשי. ר' אבא פתח (תהלים כ"ה:14) סוד יי' ליראיו ובריתו להודיעם. סוד יי' ליראיו, רזא עלאה דאורייתא לא יהביה קב"ה אלא לאינון דחלי חטאה, ומאן דאינון דחלי חטאה אתגלי לון רזא עלאה דאורייתא. ומאן איהו רזא עלאה דאורייתא, הוי אימא דא קיימא קדישא דאקרי סוד יי' ברית קודש.

[p. 436] שמעון ולוי אטרחו גרמייהו על האי סוד באנשי שכם דיגזרון גרמייהו ויקבלון עלייהו האי סוד, וקרא אסהיד במרמה. תו בעובדא דזמרי בן סלוא דפסל האי סוד יי'. ויעקב אמר בסודם אל תבא נפשי. מאי נפשי, דא נפש דעאלת ואתאחדת בברית לעילא ואקרי נפש צרורא דחיי.

בקהלם אל תחד כבודי. הא אוקמוה כד"א (במדבר ט"ז:19) ויקהל עליהם קרח. אל תחד כבודי, דא כבוד ישראל סתם. [p. 437] ועל דא לא בריך לון אבוהון בגין דסליק לון למשה.

ר' חייא אמר מהני קראי [חסר] בגיני כך דלא אתאחיד דא בדא ואצטריך הכי, ועל דא אית ביה כלא, ולית לך דרא בעלמא דלא נחתא דינא דלהון לקטרגא בעלמא ואסגיאו מהדרי על פתחייהו דבני נשא, הא לך כלא.

 

יהודה אתה יודוך אחיך. ר' ייסא פתח (תהלים ק"ד:19) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. עשה ירח למועדים, בגין לקדשא ביה ריש ירחין וריש שתין. ולעלמין סיהרא לא נהיר אלא משמשא, וכד שמשא שלטא סיהרא לא שלטא, כד אתכניש שמשא כדין סיהרא שלטא, ולית חושבן לסיהרא אלא כד אתכניש שמשא.

ותרווייהו עבד קב"ה לאנהרא דכתיב (בראשית א':7) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ. והיו לאותות, אלין שבתות דכתיב (שמות ל"א:17) כי אות היא. ולמועדים, אלין ימים טובים. ולימים, אלין ריש ירחין. ושנים, אלין רישי שנין. דלהוו אומות העולם עבדין חושבן לשמשא וישראל לסיהרא.

[p. 438] ואזלא הא כי הא דאמר ר' אלעזר כתיב (ישעיה ט':2) הרבית הגוי לו הגדלת השמחה. הרבית הגוי, אלין ישראל דכתיב בהו (דברים ד':7) כי מי גוי גדול. לו הגדלת השמחה, בגיניה הגדלת השמחה, דא סיהרא דאתרבי בנהורא בגיניהון דישראל.

אומות העולם לשמשא, וישראל לסיהרא, הי מנייהו עדיף. ודאי סיהרא [רלז ע"א] לעילא, ושמשא דאומות העולם תחות האי סיהרא הוא, וההוא שמשא מהאי סיהרא נהיר. חמי מה בין ישראל להו. ישראל אחידן בסיהרא ואשתלשלו בשמשא עלאה ואתאחדו באתר דנהיר לשמשא עלאה ומתדבקן ביה דכתיב (דברים ד':4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.

יהודה אתה יודוך אחיך. ר' שמעון אמר מלכו ליהודה אתקיים, והיינו דאמרינן מאי דכתיב (בראשית כ"ט:35) הפעם אודה את יי', בגין דאיהו רביעאה אודה את יי', רגלא רביעאה לכרסיא. יהודה, יה"ו דא רשימו דשמא עלאה, ובמה אשתלים בדל"ת, והיינו ה' בתראה דשמא קדישא, שמא קדישא שלים באתווי וקשר דאחיד לון. ועל דא יודוך אחיך, דמלכו לך אתחזי לאתקיימא [p. 439] כד"א (הושע י"ב:1) ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן. מאן קדושים, אלין קדישי עליונין דכלהו אודן לגביה ושוייה נאמן. בג"כ הוא קדמאה על כולא, הוא מלכא על כלא.

ר' שמעון פתח (תהלים מ"ה:14) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. כל כבודה, דא כנסת ישראל. כבודה, בגין דאית כבוד דא על דא, דא דכר ודא נוקבא ואקרי כבודה. בת מלך, היינו בת שבע, בת קול דאיהו קול גדול, והאי מלך עלאה הוא פנימה [p. 440] בגין דאית מלך דלאו איהו לגו כוותיה, והאי כבודה בת מלך.

ממשבצות זהב לבושה, בגין דאתלבשת ואתאחדת בגבורה עלאה. והאי אוף נמי מלך איהו, ובגיניה קיימא ארעא. אימתי, בזמן דאתאחדא במשפט כד"א (משלי כ"ט:4) מלך במשפט יעמיד ארץ. ודא קרינן מלכו דשמיא, יהודה ביה אתאחד וירית מלכותא דארעא.

 

ר' יהודה ור' יצחק הוו קא אזלי בארחא. אמר ר' יהודה נפתח במלי דאורייתא וניזיל.

פתח ר' יצחק ואמר (בראשית ג':24) ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. האי קרא אוקמוה חברייא, אבל ויגרש כב"נ דיהיב תירוכין לאנתתיה. את האדם דייקא.

ת"ח רזא דמלה, אדם במה דחטא אתפס וגרים ליה מותא וגרים לכל עלמא, וגרים לההוא אילנא דחטא ביה תירוכין לאתתרכא ביה ולאתתרכא בבנוי לעלמין הדא הוא דכתיב ויגרש את האדם, את דייקא כד"א (ישעיה ו':1) ואראה את יי', אוף הכא את האדם.

[p. 441] וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים, האי לתתא. כמא דכרובים לעילא אית כרובים לתתא, והאי אילנא אשרי עלייהו.

[p. 442] ואת להט החרב המתהפכת, אינון טפסי דשלהובי דאשא מההוא חרבא דמלהטא.

המתהפכת, דא היא דינקא בתרי סטרין ואתהפכא מסטרא דא לסטרא אחרא.

ד"א המתהפכת, אינון טפסי דשלהובא דקאמרן מתהפכן לזמנין נשין לזמנין גוברין, ומתהפכן מדכותייהו בכלא.

וכל דא לשמור את דרך עץ החיים. מאן דרך, כד"א (שם מ"ג:16) הנותן בים דרך.

אמר ר' יהודה שפיר והכי הוא ודאי דגרים אדם לההוא אילנא דחטא ביה לאתתרכא ואפילו שאר בני עלמא נמי כד"א (שם נ':1) ובפשעיכם שלחה אמכם. אבל שפיר קאמרת דהא מדוכתיה משמע דכתיב ויגרש את האדם, בגין דדא שלימו דאדם הוא. ומההוא יומא אתפגים סיהרא עד דאתא נח ועאל בתיבה. אתו חייביא ואתפגים, עד דאתא אברהם וקיימא בשלימו דיעקב ובנוי ואתא יהודה ואחיד ביה ואתתקף במלכותא ואחסין ליה לאחסנת ירותת עלמין הוא וכל בנוי בתריה הדא הוא דכתיב [p. 443] יהודה אתה יודוך אחיך, בגין דיליה מלכותא עלייהו כד"א (דה"א ה':2) כי יהודה גבר באחיו. יודוך אחיך ודאי בשעתא דקיימו ישראל על ימא דכלהו אודו ליה ונחתו אבתריה לימא.

ידך בערף אויבך, כד"א (שופטים א':2) יהודה יעלה בתחלה.

ישתחוו לך בני אביך, כללא דכל אינון שאר שבטין בגין דאמר בני אביך ולא בני אמך, בני אביך הא כלהו שאר שבטין דאע"ג דאתפליגו לתרין מלכוון כד הוו סלקין לירושלם הוו סגדין וכרען למלכא די בירושלם בגין דמלכותא [רלז ע"ב] ממלכותא קדישא מניה הוה.

ישתחוו לך, ולא כתיב וישתחוו, דאי כתיב וישתחוו לאוספא לשאר עמין. וישתחוו לא כתיב אלא בזמנא דייתי מלכא משיחא דכתיב (ישעיה מ"ט:7) שרים וישתחוו, השתא דאמר ישתחוו לאחזאה דישראל כלהו בלחודייהו יפלחון לרישא דגולה די בבבל ולא שאר עמין.

[p. 444] גור אריה יהודה, בקדמיתא גור ולבתר אריה, ורזא דמלה בקדמיתא נער ולבתר איש, (שמות ט"ו:3) יי' איש מלחמה.

מטרף בני עלית. מאי מטרף, לאכללא מלאך המות דקיימא על טרף לשיצאה בני עלמא ולא משזיב כד"א (מיכה ה':7) וטרף ואין מציל, ומההוא טרף אסתלקת שכינתא.

כרע, בגלותא דבבל. רבץ, בגלותא דאדום.

כאריה, דאיהו תקיפא. וכלביא, דאיהו תקיפא יתיר. כך ישראל תקיפין אינון דכל בני עלמא מפתאן לון ודחקין לון ואינון קיימין בדתיהון ובנימוסיהון כאריה וכלביא. דאע"ג דכתיב (עמוס ה':2) נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל היא תקיפא כאריה וכלביא בההיא נפילה. מה אריה ולביא לא נפלין אלא בגין למטרף טרפא ולשלטאה, דהא מרחיק ארח אריה טרפיה [p. 445] ומשעתא דארח נפיל ולא קם עד דדליג על טרפיה ואכלה, כך שכינתא לא נפלה אלא כאריה וכלביא בגין לנקמא משאר עמין ולדלגא עלייהו כד"א (ישעיה ס"ג:1) צועה ברוב כחו.

מי יקימנו, הוא לא יקום לנקמא מנייהו נוקמא זעירא, אלא מי יקימנו. מאן מי, אלא כד"א (איכה ב':13) מי ירפא לך, והא איהו עלמא עלאה דביה שלטנותא לאתתקפא לכלא, וכתיב (איוב ל"ח:29) מבטן מי יצא הקרח ואוקמוה.

לא יסור שבט מיהודה וגו'. אוקמוה חבריא, אבל עד כי יבא שילה בה"א בגין דשאר בוא"ו, לאחזאה הכא שמא קדישא י"ה. באתר אחרא שילו, ובאתר אחרא שלה בלא יו"ד, והכא שילה ביו"ד ה"א רזא דשמא עלאה דשכינתא תיקום בשמא דא ואיהו רזא מי כדקאמרן.

 

[p. 446] אסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה. רבי חייא פתח (תהלים קכ"א:7) יי' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך. כיון דאמר יי' ישמרך מכל רע אמאי ישמור את נפשך. אלא יי' ישמרך מכל רע בהאי עלמא, ישמור את נפשך בההוא עלמא.

שמירה דהאי עלמא למהוי נטיר ב"נ מכמה זינין בישין מקטרגין דאזלין בעלמא לקטרגא בני נשא ולאתדבקא בהו. מההוא עלמא מאי הוא, כד נפק ב"נ מהאי עלמא אי איהו זכי נשמתיה סלקא ואתעטרא באתריה. ואי לאו כמה חבילי טריקין אזדמנן לאנגדא ליה לגיהנם ולאמסרא ליה בידוי דדומה דממנא על גיהנם, ותריסר אלף רבוא ממנן עמיה וכלהו אזדמנן על נפשייהו דחייביא.

ת"ח שבעה מדורין אית ביה בגיהנם ושבעה פתחין, ונשמתא דחייביא עאלת, וכמה טריקי טהירין נטורי תרעין ועלייהו חד ממנא בכל תרעא ותרעא, ונשמתהון דחייביא אתמסרן לאינון ממנן על ידא דדומה. כיון דאתמסרן בידייהו סתימין תרעין דאשא דמלהטא דהא תרעין בתר תרעין הוו, תרעין כלהו פתיחין וסתימין אינון, דלבר פתיחין דלגו סתימין.

[p. 447] ובכל שבת ושבת כלהו פתיחן ונפקי חייביא עד אינון פתחין דלבר ופגעין נשמתין אחרנין דמתעכבין בפתחין דלבר. כד נפיק שבתא כרוזא קרי בכל פתחא ופתחא ואמר (שם ט':18) ישובו רשעים לשאולה וגו'.

ת"ח נשמתא דצדיקייא קב"ה נטיר לון דלא יתמסרון בידא דדומה כד"א ישמור את נפשך. [רלח ע"א]

אסרי לגפן עירה. מאי גפן, דא כנסת ישראל כד"א (תהלים פ':9) גפן ממצרים תסיע, וכתיב (שם קכ"ח:3) אשתך כגפן פוריה, אשתך כהאי גפן קדישא.

א"ר יוסי האי דברכינן בורא פרי הגפן, בורא היינו דכתיב עץ עושה פרי, פרי הגפן דא עץ פרי. עושה פרי דכר, עץ פרי דא נוקבא. בגיני כך בורא פרי הגפן דכר ונוקבא כחדא. נשמתהון דצדיקיא אינון פרי הגפן כדקאמרן בורא וגו'.

[p. 448] אסרי לגפן עירה, דא מלכא משיחא דזמין לשלטאה על כל חילי עממיא חילין דממנן על שאר עמין ואינון תוקפא דלהון לאתתקפא. וזמין מלכא משיחא לאתגברא עלייהו בגין דהאי גפן שליט על כל אינון כתרין תתאין דשלטי בהו עממיא. האי נצח לעילא, ישראל דאינון שרקה ישיצון וינצחון חילין אחרנין לתתא, ועל כלהו יתגבר מלכא משיחא הדא הוא דכתיב (זכריה ט':9) עני ורוכב על חמור ועל עיר. עיר וחמור, תרין כתרין דשליטין בהו עממיא ואינון מסטר שמאלא סטרא דמסאבא.

ומה דאמר עני, וכי מלכא משיחא עני אקרי. אלא הכי אמר ר' שמעון בגין דלית ליה מדיליה, וקרינן ליה מלך המשיח, דא סיהרא קדישא לעילא דלית לה נהורא אלא משמשא. ומלך המשיח דא ישלוט בשולטנותיה ויתייחד בדוכתיה, וכדין (שם) הנה מלכך יבא לך סתם, אי לתתא עני דהא בסטרא דסיהרא הוא, אי דעילא אספקלריא דלא נהרא, לחם עני. ועם כל דא רוכב על חמור ועל עיר, תוקפא דכל שאר עמין לאתכפייא תחותיה ויתתקף קב"ה בדוכתיה.

[p. 449] כבס ביין לבושו, כד"א (ישעיה ס"ג:1) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, וכתיב פורה דרכתי לבדי. כבס ביין, דא סטר גבורה דינא קשיא למיתי על עממיא.

ובדם ענבים, דא אילנא לתתא בי דינא דאקרי ענבים, ויינא אסתמר בדם ענבים בגין לאתלבשא בתרווייהו לתברא תחותיה כל שאר עמין וכל מלכין דעלמא.

ר' יוסי פתח אסרי לגפן עירה. כתיב (בראשית מ':10) ובגפן שלשה שריגים והיא כפורחת עלתה נצה והיא כפורחת עלתה נצה. ת"ח כמה אטימין אינון בני נשא דלא ידעין ולא משגיחין ביקרא דמאריהון ולא מסתכלי במלי אורייתא ולא ידעי ארחייהו במה יתפסון כד"א (משלי ד':19) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו.

בזמנא קדמאה הוה נבואה שריא עלייהו דבני נשא והוו ידעי ומסתכלי למנדע ביקרא עלאה. כיון דפסקא נבואה הוו משתמשי בבת קול. השתא פסקא נבואה ופסקא בת קול [p. 450] ולא משתמשי בני נשא אלא בחלמא. וחלמא דרגא תתאה הוא לבר דהא תנינן חלמא חד מששים בנבואה. מאי טעמא, בגין דאתייא מדרגא שתיתאה לתתא.

ת"ח חלמא לכלא אתחזי בגין דחלמא מסטר שמאלא אתייא ונחית בכמה דרגין ואתחזי אפילו לחייביא ואפילו לאומות העולם, בגין דלזמנין נקטין חלמא ושמעין הני זיני בישין ומודעין לבני נשא, מנייהו דחייכאן בבני נשא ומודעין לון מלין כדיבאן ולזמנין מלין דקשוט דשמעין, ולזמנין דאינון שלוחין לחייביא ומודעי לון מלין עלאין.

האי רשע מה כתיב ביה, חמא חלמא קשוט דכתיב ובגפן שלשה שריגים. מאן גפן, דא כנסת ישראל דכתיב (תהלים פ':15) הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת. משמים, דהא מאתר דא אתרמי כד"א (איכה ב':1) השליך משמים ארץ. ופקוד גפן זאת, גפן דאיהי זאת ודאי.

[p. 451] שלשה שריגים, כד"א (בראשית כ"ט:2) שלשה עדרי צאן רובצים עליה.

והיא כפורחת, כד"א (מלכים א' ה':10) ותרב חכמת שלמה, דאתנהיר סיהרא.

עלתה נצה, דא ירושלם לתתא.

ד"א עלתה נצה, לעילא ההוא דרגא דקיימא עלה ויניק לה כד"א [רלח ע"ב] (בראשית א':11) אשר זרעו בו על הארץ.

הבשילו אשכלותיה ענבים, לנטרא בהו יין דמנטרא.

חמי כמה חמא ההוא רשע, מה כתיב, (שם מ':11) וכוס פרעה [p. 452] בידי ואקח את הענבים ואשחט אותם. הכא חמא ההוא כוס תרעלה, יניקא דבי דינא דנפיק מאינון ענבים דאתייהיב לפרעה ושתי ליה כמה דהוה בגיניהון דישראל. כיון דשמע יוסף חדי וידע מלה קשוט בהאי חלמא, בגיני כך פתר ליה חלמא טב על דבשר ליה ליוסף בהאי.

ת"ח אסרי לגפן עירה, דאתכפיין תחות האי גפן כל אינון חילין תקיפין דשאר עמין, ובגין האי גפן אתקשר ואתכפייא ההוא חילא דלהון ואתמר.

ר' שמעון אמר אית גפן ואית גפן, גפן קדישא עלאה, (ירמיה ב':21) גפן נכריה בת אל נכר. בגין כך כתיב גפן זאת, ההיא דאקרי כלה זרע אמת. שורק, אלו ישראל דנפקי מהאי גפן. כד חבו ישראל ושבקו להאי גפן מה כתיב, כי מגפן סדום גפנם. בגין כך אית גפן ואית גפן.

 

ר' יהודה ור' יצחק הוו אזלי בארחא. א"ר יהודה לר' יצחק ניזיל בהאי חקל דהוא ארח מישר יתיר. [p. 453] אזלו, עד דהוו אזלי פתח רבי יהודה ואמר (משלי ל"א:21) לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים. האי קרא רבי חזקיה חברנא אוקים ביה דאמר דינא דחייבי דגיהנם תריסר ירחין, פלגו מנייהו בחמה ופלגו מנייהו בתלגא. בשעתא דעאלין לנורא אינון אמרין דא הוא ודאי גיהנם. עאלין לתלגא ואמרי דא חריפא דסתוא דקב"ה. שראן ואמרין וה, ולבתר וי. ודוד אמר (תהלים מ':3) ויעלני מבור שאון מטיט היון, מאתר דאמרי וה ולבתר וי.

והיכן משתלמי נפשייהו, בשלג הה"ד (שם ס"ח:15) בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון. יכול אף ישראל כן, ת"ל לא תירא לביתה משלג. מ"ט, כי כל ביתה לבוש שנים. אל תקרי שנים אלא שנים, כגון מילה ופריעה, ציצית ותפילין מזוזה ונר חנוכה וכו'.

[p. 454] ת"ח לא תירא לביתה משלג, דא כנסת ישראל דאיהי כי כל ביתה לבוש שנים כמה דאמרן דכתיב חמוץ בגדים, לבושא דדינא קשיא לאתפרעא משאר עמין, וזמין קב"ה למלבש סומקא וחרבא סומקא ולאתפרעא מן סומקא. לבושא סומקא דכתיב (ישעיה ס"ג:1) חמוץ בגדים מבצרה, וכתיב (שם:2) מדוע אדום ללבושך. סייפא סומקא דכתיב (שם ל"ד:6) חרב ליי' מלאה דם. ולאתפרעא מן סומקא דכתיב (שם) כי זבח ליי' בבצרה.

תו כי כל ביתה לבוש שנים, דהא מסטרא דדינא קשיא קא אתייא.

א"ר יצחק ודאי הכי הוא אלא כי כל ביתה לבוש שנים, מאי שנים, אלין שנים קדמוניות, בגין דהיא אתכלילת מכלהו וינקא מכל סטרא כד"א (קהלת א':7) כל הנחלים הולכים אל הים.

[p. 455] עד דהוו אזלי פגעו בההוא ינוקא דהוה אזיל בקסטרא דחמרא וחד סבא רכיב. אמר ההוא סבא לינוקא ברי אימא לי קראיך.

אמר ליה קראי לאו חד הוא, אלא חות לתתא או ארכיב לי קמך ואימא.

אמר ליה לא בעינא, אנא סבא ואנת רביא, דאתקיל גרמי בהדך.

אמר ליה אי הכי אמאי שאלת קראי.

אמר ליה בגין דניזיל אורחא.

אמר תיפח רוחיה דההוא סבא, הוא רכיב ולא ידע מלה ואמר דלא יתקל גרמיה בהדי. אתפרש מההוא סבא ואזל ליה באורחא.

[p. 456] כד מטו ר' יהודה ור' יצחק קריב לגבייהו. שאילו ליה וסח לון עובדא. אמר ר' יהודה שפיר קא עבדת, זיל בהדן וניתיב הכא ונשמע מלה מפומך.

אמר לון לאינא דלא [רלט ע"א] אכילנא יומא דין.

אפיקו נהמא ויהבו ליה. אתרחיש לון ניסא ואשכחו חד נביעא דקיק תחות אילנא ממיא, שתא מנייהו ואינון שתו ויתבו.

פתח ההוא ינוקא ואמר (תהלים ל"ז:1) לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה. לדוד, אי שירתא דא לא קאמר, אי תפלה לא קאמר. אלא בכל אתר לדוד סתם רוח הקדש אמרו.

אל תתחר במרעים. מאי אל תתחר במרעים, אל תתחבר מבעי ליה. אלא לא תעביד תחרות במרעים בגין דלא ידעת יסודא דגרמך ולא תיכול ליה, דילמא איהו אילנא דלא אתעקר לעלמין ותדחי קמיה.

[p. 457] ואל תקנא בעושי עולה, דלא תשגח בעובדיהון ולא תיתי לקנאה עלייהו, דכל מאן דחמי עובדיהון ולא קני לקב"ה אעבר על תלתא לאוין דכתיב (שמות כ':3,5) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יי' אלהיך אל קנא.

בג"כ בעי ליה לב"נ לאתפרשא מנייהו ולאסטאה אורחיה מנייהו, על דא אתפרשנא וסטינא ארחא. מכאן ולהלא דאשכחנא לכו הא קרא קמייכו.

פתח ואמר ויקרא אל משה. הכא אל"ף זעירא, אמאי, בגין דהאי קריאה לא הוה בשלימו. מאי טעמא, דהא לא הוה אלא במשכנא ובארעא אחרא, בגין דשלימו לא אשתכח אלא בארעא קדישא.

תו הכא שכינתא, התם שלימו דדכר ונוקבא, (דה"א א':1) אדם שת אנוש, אדם שלימו דדכר ונוקבא, הכא נוקבא.

[p. 458] תו סופיה דקרא וידבר יי' אליו מאהל מועד לאמר, בגין כך אל"ף זעירא.

תו אל"ף זעירא, למלכא כד איהו יתיב בכרסיה כתרא דמלכותא עליה ואקרי מלך עלאה, כד נחית ואזיל לבי עבדיה מלך זוטא אקרי. כך קב"ה כל זמנא דאיהו לעילא על כלא מלך עלאה אקרי, כיון דנחת מדוריה לתתא מלך איהו אבל לא עלאה כקדמיתא, בגין כך אל"ף זעירא.

ויקרא, הכי תנינן זמין ליה להיכליה.

מאהל מועד. מאן אהל מועד, אהל דביה תליין מועדי וחגי ושבתי לממני כד"א (בראשית א':14) והיו לאותות ולמועדים, ביה שריא חושבנא לממני. ומאן איהו, סיהרא כד"א (ישעיה ל"ג:20) אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח.

לאמר. מאי לאמר, בגין לגלאה מה דהוה סתים לגו. ובכל אתר לאמר כד"א וידבר יי' אל משה לאמר, דאתייהיב רשו לגלאה, אבל כלא חד ושפיר הוא בגין דהא אתמני לסיהרא ההיא מלה מאתר דמשה קיימא. וידבר יי', לעילא. אל משה, באמצעיתא. לאמר, בתרייתא אתר דאית רשו לגלאה.

[p. 459] תו ויקרא אל משה, מה כתיב לעילא, (שמות ל"ט:33) ויביאו את המשכן אל משה. אמאי אל משה, הכי אמרו בגין דמשה חמא ליה בטורא וקב"ה אחמי ליה בחיזו דעינא כד"א (שם כ"ז:8) כאשר הראה אותך בהר, וכתיב (שמות כ"ה:40) וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. השתא דאייתיאו ליה בגין דיחמי אי איהו ההוא משכנא דחמא.

אבל אמאי ויביאו את המשכן אל משה. אלא למלכא דבעא למבני פלטרין למטרוניתא, פקיד לאומנין היכלא דא בדוך פלן והיכלא דא בדוך פלן, הכא אתר לערסא והכא אתר לנייחא. כיון דעבדו לון אומנין אחמיו למלכא. כך ויביאו את המשכן אל משה מארי דביתא איש האלהים, כיון דאשתכלל היכלא דמטרוניתא זמינת למלכא להיכלא זמינת לבעלה עמה, בג"כ ויקרא אל משה.

ובגין דמשה מארי דביתא איהו מה כתיב, (שם ל"ג:7) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה. משה דאיהו מארי דביתא [רלט ע"ב] עביד הכי דלית רשו לבר נש אחרא למעבד הכי.

[p. 460] וידבר יי' אליו, דרגא אחרא עלאה. וכדין בשעתא דאזדמן משה למיעל כדין פתח ואמר (ויקרא א':2) אדם כי יקריב מכם. מאי אדם הכא, אלא כד אתחברו שמשא וסיהרא כחדא פתח ואמר אדם כדכתיב (חבקוק ג':11) שמש ירח עמד זבולה, עמד ולא עמדו.

כי יקריב מכם, הכא אתרמיז מאן דיעביד פולחנא דקרבנא שלים דישתכח דכר ונוקבא, משמע דכתיב מכם, דישתכח בחיזו דלכון.

קרבן ליי', דיקריב כלא לאתאחדא כחדא עילא ותתא.

מן הבהמה, לאחזאה אדם ובהמה כלא כחדא.

מן הבקר ומן הצאן, אלין דאינון דכיין, דכיון דאמר מן הבהמה יכול מכלא בין דכיין בין מסאבן, הדר ואמר מן הבקר ומן הצאן.

תקריבו את קרבנכם. קרבני מבעי ליה, מאי קרבנכם. אלא בקדמיתא קרבן ליי', והשתא קרבנכם. קרבן ליי', אדם. קרבנכם, מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן, לאחזאה יחודא מתתא לעילא ומעילא לתתא, מתתא לעילא היינו קרבן ליי', מעילא לתתא היינו קרבנכם.

[p. 461] למלכא דאיהו יתיב בטורסקא עלאה לעילא לעילא וכרסיא אתתקן על ההוא טורסקא ומלכא עלאה על כלא. בר נש דקריב דורונא למלכא בעי לסלקא מדרגא לדרגא עד דסליק מתתא לעילא לאתר דמלכא יתיב עלאה על כלא, וכדין ידעין דהא סלקין דורונא למלכא וההוא דורונא דמלכא איהו. נחית דורונא מעילא לתתא הא ידעין דההוא דורונא נחית מעילא לרחימא דמלכא דאיהו לתתא.

כך בקדמיתא אדם סליק בדרגוי מתתא לעילא וכדין קרבן ליי'. מן הבהמה מן הבקר, נחית בדרגוי מעילא לתתא וכדין קרבנכם. בגיני כך כתיב (שיר ה':1) אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי, היינו אדם וקרבן ליי'. אכלו רעים, היינו מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן, וכדין תקריבו את קרבנכם.

אתו ר' יהודה ור' יצחק ונשקוה על רישיה, אמרו בריך רחמנא דזכינא למשמע דא, ובריך רחמנא דלא אתאבידו מלין אלין בההוא סבא.

קמו ואזלו, עד דהוו אזלי חמו חד גפן נטיע בחד גנא. פתח ההוא ינוקא ואמר אסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו. האי קרא עלאה הוא. אסרי, אסר מבעי ליה. עירה, עיר מבעי ליה. אלא רזא הוא לדרדקי דבי רב [p. 462] לאסתמרא מההוא גירא דעיר, ושמא קדישא אתכליל תמן י"ה.

וכמה דהכא אתרמיז שמא קדישא, הכי נמי ולשורקה, ׂ מבעי ליה כד"א (ירמיה ב':21) ואנכי נטעתיך שורק. בני, בן מבעי ליה כד"א (זכריה ט':9) בן אתונות. אמאי שורקה ואמאי בני. אלא כמה דאית שמא קדישא לאתכפיא לעיר, הכי נמי שמא קדישא לאתכפיא לחילא אחרא דאיהו חמרא, דאלמלא דשמא קדישא אתרמיז הכא הוו מטרטשי עלמא. י"ה בחילא דא וי"ה בחילא דא לאסתמרא עלמא מנייהו ולאסתמרא בר נש דלא ישלטון ביה בעלמא.

אסרי לגפן. מאי גפן, דא כנסת ישראל. אמאי אקרי גפן. אלא מה גפן לא מקבלא עליה נטיעא אחרא, הכי נמי כנסת ישראל לא מקבלא עלה אלא לקב"ה. ובגין כנסת ישראל אתכפיין כל חילין אחרנין ולא יכלין לאבאשא ולשלטאה בעלמא. ועל דא אטיל קרא שמא קדישא בינייהו בהאי גיסא ובהאי גיסא.

[p. 463] בני אתונו, דאתעקר בגין ההוא שורק כד"א ואנכי נטעתיך שורק.

כבס ביין לבושו. כבס, כובס מבעי ליה. אלא כבס מיומא דאתברי עלמא, ומאן איהו, דא מלכא משיחא לתתא. ביין, סטר שמאלא. ובדם ענבים, סטר שמאלא לתתא. וזמין מלכא משיחא [רמ ע"א] לשלטאה לעילא על כל חילין אחרנין דשאר עמין ולתברא תוקפיהון מעילא ומתתא.

ד"א כבס ביין לבושו, כגוונא דהא חמרא אחזי חדווא וכוליה דינא, הכי נמי מלכא משיחא יחזי חדו לישראל וכוליה דינא לשאר עמין.

כתיב (בראשית א':2) ורוח אלהים מרחפת על פני המים, דא רוחא דמלכא משיחא, ומן יומא דאתברי עלמא אסחי לבושיה בחמרא עלאה.

חמי מה כתיב בתריה, חכלילי עינים מיין, דא חמרא דמרוי עלאה דאורייתא מניה שתי. ולבן שנים מחלב, דא אורייתא. יין וחלב, תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

כתיב (תהלים ק"ד:15) ויין ישמח לבב אנוש. אמאי, בגין דמאתר דחדוה קאתי, ומאן הוא, סופיה דקרא אוכח דכתיב להצהיל פנים משמן, משמן ודאי, מאתר דאקרי שמן.

[p. 464] ת"ח שירותא דחמרא חדוה איהו, אתר דכל חידו מניה נפקא, וסופיה דינא. מ"ט, בגין דסופא דיליה אתר כנישו דכלא דינא הוא וביה אתדן עלמא, ועל דא שירותא חדוה וסופא דינא. בגיני כך להצהיל פנים משמן, מאתר דכל חדוה מניה נפקא.

ולחם לבב אנוש יסעד. מאן לחם, אלא לחם עלמא סעיד. ואי תימא דביה תלייא סעידו דעלמא בלחודוי, לאו הכי דהא ליליא בלא יום לא אשתכח ולא בעי לאפרשא לון. ומאן דאפריש לון אתפרש מחיים והיינו דכתיב (דברים ח':3) למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, בגין דלא בעי לאתפרש.

ואי תימא דוד היך קאמר ולחם לבב אנוש יסעד, הואיל ולא תלייא ביה בלחודוי סעידו דעלמא. אלא דייקא דמלה ולחם, דאתוסף וא"ו כמו ויי', ועל דא כלא אשתכח כחדא.

ת"ח מאן דמברך על מזונא לא יברך על פתורא ריקניא, וליבעי נהמא לאשתכחא על פתורא וכסא דחמרא בימינא. מאי טעמא, בגין לקשרא שמאלא בימינא ונהמא דיתברך מנייהו ולאתקשרא בהו ולמהוי כלא חד קשורא לברכא שמא קדישא [p. 465] כדקא יאות, דהא לחם אתקשר ביין, ויין בימינא, וכדין ברכאן שריין בעלמא ופתורא אשתלים כדקא יאות.

א"ר יצחק אלמלא לא אזדמן לן אורחא דא אלא למשמע מלין אלין די לן.

א"ר יהודה יאות הוה להאי ינוקא דלא ינדע כל האי ואנא מסתפינא עליה אי אתקיים בעלמא בגין האי.

א"ר יצחק ולמה.

א"ל בגין דהא יכיל לאסתכלא באתר דלית רשו לאסתכלא ביה, ואסתפינא עלוי דעד לא ימטי לפרקיה ישגח ויסתכל ויענשון ליה.

שמע ההוא ינוקא ואמר לא מסתפינא מעונשא לעלמין דהא בשעתא דסליק אבא מעלמא בריך לי וצלי עלי, וידענא דזכותא דאבא יגין עלי.

אמרו ליה מאן הוא אבוך.

אמר רב יהודה בריה דרב המנונא סבא.

[p. 466] נטלו ליה וארכבוה על כתפייהו תלת מילין. קרו עליה (שופטים י"ד:14) מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק.

אמר לון ההוא ינוקא מלה אתא לידייכו פרישו לה.

אמרו ליה קב"ה זמין לן ארחא אימא אנת.

פתח ואמר מהאוכל יצא מאכל. האי קרא אסמכתא אית לן ביה, מהאוכל, דא צדיק דכתיב (משלי י"ג:25) צדיק אוכל לשובע נפשו, צדיק אוכל ודאי ונטיל כלא. אמאי, לשובע נפשו, למיהב שבעא לההוא דאקרי נפשו דאקרי נפש דוד.

יצא מאכל, דאלמלא ההוא צדיק לא יפוק מזונא לעלמא ולא יכיל עלמא לקיימא ביה.

ומעז יצא מתוק, דא יצחק דבריך ליעקב בטל השמים ומשמני הארץ. תו אע"ג דכלא [p. 467] חד אלמלא תוקפא דדינא קשיא לא נפקא דבש. מאן דבש, דא תורה שבעל פה. ומעז, דא תורה שבכתב דכתיב (שם כ"ט:11) יי' עז לעמו יתן. יצא מתוק, דא תורה שבע"פ דכתיב ומתוקים מדבש ונופת צופים. [רמ ע"ב]

אזלו כחדא תלת יומין עד דמטו לטורסיא דקירא דאמיה, כיון דחמאת לון אתקין ביתא ויתבו תמן תלת יומין אחרנין. ברכו לון ואזלו וסדרו מלין קמיה דרבי שמעון. אמר ודאי ירותת אורייתא אחסין, ואלמלא זכותא דאבהן אתענש מלעילא, אבל קב"ה לאינון דאזלין בתר אורייתא אחסינו לה אינון ובנייהו לעלמין הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"ט:21) ואני זאת בריתי אותם אמר יי' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר יי' מעתה ועד עולם.

 

זבולון לחוף ימים ישכון. ר' אבא פתח (תהלים מ"ה:4) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. וכי דא הוא הוד והדר למיזן זיינא ולאזדרזא בהאי. מאן דישתדל באורייתא ואגח קרבא דאורייתא וזריז גרמיה בה דא הוא שבחא, דא הוא הוד והדר, [p. 468] ואת אמרת חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך.

אלא עקרא דמלה, את קיימא קדישא יהב קב"ה ורשים ליה בבני נשא בגין דינטרון ליה ולא יפגמון בפגימו רשימו דמלכא, ומאן דפגים ליה הא קאים לקבליה (ויקרא כ"ו:25) חרב נוקמת נקם ברית לנקמא נוקמא דברית קדישא דאתרשים ביה והוא פגים ליה.

ומאן דבעי לנטרא האי אתר יזדרז ויתקן גרמיה וישוי לקבליה בשעתא דיצרא בישא יתתקף עלוי להאי חרב דקיימא על ירך לאתפרעא ממאן דפגים להאי אתר, וכדין חגור חרבך על ירך גבור, גבור איהו, גבור אתקרי, ועל דא הודך והדרך.

ד"א חגור חרבך על ירך גבור. מאן דנפיק בארחא יתקן גרמיה בצלותא דמאריה ויזדרז בהאי צדק חרב עלאה עד לא יפוק בארחא כד"א (תהלים פ"ה:14) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.

ת"ח זבולון נפיק תדירא לשבילין וארחין ואגח קרבין ואזדרז בהאי חרב עלאה בצלותין ובעותין עד לא נפיק בארחא, וכדין נצח עמין ואתתקף עלייהו. ואי תימא יהודה הא אתתקן בהאי לאגח קרבין ותקוניה [p. 469] בהאי חרב, אמאי זבולון. אלא ת"ח הני תריסר שבטין כלהו תקונא דמטרוניתא הוו.

תרין תקונין דנוקבי אמר שלמה בשיר השירים, חד לרעיא עלאה יובלא, וחד לכלה שנת שמיטה, חד תקונא לעילא וחד תקונא לתתא. עובדא דבראשית הכי הוא נמי בהני תרי אתר, חד עובדא לעילא וחד עובדא לתתא, ועל דא ב' פתחא דאורייתא, עובדא דלתתא כגוונא דלעילא, דא עבד עלמא עלאה ודא עבד עלמא תתאה. כגוונא דא תרין תקונין קאמר שלמה, חד לעילא וחד לתתא, חד לעילא בתקונא עלאה דשמא קדישא, חד לתתא בתקונא תתאה כגוונא דלעילא.

ת"ח זכאה חולקא דיעקב קדישא דזכה להאי, והא אתמר מיומא דאתברי עלמא לא אשתכח ערסא שלימתא כערסא דיעקב, ובשעתא דבעא לאסתלקא מעלמא כדין הוה שלים בכל סטרוי, אברהם מימינה, יצחק משמאליה, הוא באמצעיתא, שכינתא קמיה. כיון דחזא יעקב האי קרא לבנוי ואמר לון האספו, בגין דישתכח תקונא דלעילא ותתא.

[p. 470] ת"ח רזא דמלה תרי תקונין אשתכחו תמן, חד עלאה וחד תתאה למהוי כלא שלים כדקא יאות. תקונא עלאה תקונא סתים וגליא דהא תקונא דיובלא איהו, ההוא דאמר שלמה בשיר השירים כדקאמרן. רישא סתים הוה דלא אתגלייא הכא ולא יאות לאתגלייא, דרועין וגופא אתגליין והא ידיעא, שוקין סתים ולא אתגליין. מ"ט, בגין דנבואה לא שריא אלא בארעא קדישא, ותקונא דא סתים וגלייא.

תקונא אחרא תתאה, תקונא דכלה דאמר שלמה בשיר השירים, האי תקונא דאתגלייא יתיר ותקונא דא בתריסר שבטין [רמא ע"א] דאינון תחותה וגופא דתקונא דילה.

פתח ר' אבא ואמר (מלכים א' ז':23) ויעש את הים וגו', וכתיב עומד על שני עשר בקר שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה ושלשה פונים מזרחה והים עליהם מלמעלה וגו', וכתיב ואת הבקר שנים עשר תחת הים. עומד על שני עשר בקר, הכי הוא ודאי דדא ים מתתקנא בתריסר בתרין עלמין, בתריסר לעילא רתיכין ממנן, בתריסר לתתא תריסר שבטין. כיון דחמא יעקב תקונא עלאה וחמא שכינתא קאים לקבליה בעא לאשלמא תקונהא, קרא לבנוי תריסר ואמר לון האספו, אתקינו גרמייכו לאשלמא מהימנותא.

[p. 471] ת"ח תריסר שבטין בד' דגלין בד' סטרין, שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה נגבה ושלשה מזרחה והים עליהם, הכי הוא ודאי, תלת שבטין לכל סטר לד' רוחי עלמא, תלת שבטין לדרועא ימינא ותלת שבטין לדרועא שמאלא, ותלת שבטין לירכא ימינא ותלת שבטין לירכא שמאלא, וגופא דשכינתא עלייהו הדא הוא דכתיב והים עליהם.

מאי טעמא תלת שבטין לדרועא ותלת שבטין לירכא וכן לכלא. אלא רזא דמלה תלת קשרין אינון בדרועא ימינא ותלת קשרין בדרועא שמאלא, ותלת קשרין בירכא ימינא ותלת קשרין בירכא שמאלא, אשתכחו תריסר קשרין לארבע סטרין וגופא עלייהו, אשתכחו תליסר עם גופא כגוונא דלעילא. מנ"ל, דכתיב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת, דבה אשתלים חושבנא כמה דאתמר והים עליהם מלמעלה.

שבעה עיני יי', אינון עיני העדה שבעין סנהדרין.

שערהא כמה דכתיב (במדבר ב':9) כל הפקודים למחנה יהודה מאת אלף וגו', כל הפקודים למחנה ראובן וכן לכלהו.

[p. 472] אי תימא במצרים בסליקו דיעקב מעלמא דאשתכח שלימו בההוא שעתא, כולי האי אן הוא. ודאי שבעין נפש הוו, וכל אינון דאולידו בשבע עשרה שנין דלית לון חושבנא כד"א (שמות א':7) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו, וכתיב (תהלים מ':13) עצמו משערות ראשי. זכאה חולקיה דיעקב שלימא דהוא אשלים לעילא ותתא.

אמר ר' אלעזר ודאי הכי הוא, אבל בתקונא עלאה דיובלא היך אשתכח כולי האי.

א"ל אריא כיון דסדר רגלוי דייעול בכרמא מאן איהו דעייל בהדיה.

פתח רבי אלעזר ואמר (איוב כ"ג:13) והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש. האי תקונא עלאה כלא הוא חד, לא הוי ביה פרודא כהאי תתאה דהא כתיב (בראשית ב':10) ומשם יפרד. ואע"ג דאית ביה פרודא כד יסתכלון מלי כלא סלקא לחד.

[p. 473] אבל האי תקונא עלאה דיובלא קיימא על תריסר כהאי תתאה, ואע"ג דאיהו חד האי חד אשלים לכל סטר בהאי סטר ובהאי סטר. אינון שית סטרין עלאין תריסר הוו דהא כל חד אוזיף לחבריה ואתכליל מניה, ואשתכחו תריסר וגופא, כלא קיימא על תריסר. מאן גופא, דא יעקב, והא אתמר רישא וגופא בחד קיימי.

תו תריסר, תלת קשרין דדרועא ימינא חס"ד חסדים, תלת קשרין בדרועא שמאלא גבור"ה גבורות, תלת קשרין בירכא ימינא נצ"ח נצחים, תלת קשרין בירכא שמאלא הו"ד והודות, הא תריסר וגופא קיימא עלייהו.

תו בתליסר מכילן דאורייתא אתפרש וכלא חד מעילא לתתא ביחודא עד ההוא אתר דקיימא על פרודא.

שבעה עינין עלאין אלין דכתיב (זכריה ד':10) עיני יי' המה משוטטים דכורין דהא אתר דדכורא הכא. (דה"ב ט"ז:9) עיני יי' משוטטות, בתקוני שכינתא לתתא אתר דנוקבא. שבעה עינין עילאין לקביל רזא דכתיב (דה"א כ"ט:11) לך יי' [רמא ע"ב] הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ. האי חד אשלים לכל סטר.

[p. 474] תו שערא דכתיב (תהלים ק"ו:2) מי ימלל גבורות יי', הדא הוא דכתיב (שם מ':13) עצמו משערות ראשי, וכתיב (איכה ג':22) חסדי יי' כי לא תמנו וגו'. ותקונין אלין אסתלקו לאתר אחרא ואע"ג דהכא אתמר טפי ואסתליק במתקלא עילא ותתא, ושלמה מלכא אמרן ואצטריכנא לפרשא לון. זכאה חולקהון דצדיקיא דידעין ארחוי דקב"ה, והכא כלא אתגלייא לידעי מדין.

 

[p. 475] א"ר יהודה זבולן ויששכר תנאי עבדו, חד יתיב ולעי באורייתא, וחד נפיק ועביד פרקמטיא ותמיך ליששכר לקיימא דכתיב (משלי ג':18) ותומכיה מאושר, והוה פריש בימא וחולקיה הכי הוה דהא ימא הוה אחסנתיה. ובגיני כך קרא ליה ירך, דדרכא דירך לנפקא ולמיעל הדא הוא דכתיב (דברים ל"ג:18) שמח זבולון בצאתך.

לחוף ימים ישכון, באינון פרישי ימים למעבד פרקמטיא.

לחוף ימים, אע"ג דימא חד הוה ליה לאחסנתיה בתרי ימים שרייא.

ר' יוסי אמר כל שאר ימים הוו מהדרין קרפולין בימא דיליה. והוא לחוף אניות, אתר דכל ארבין משתכחין למעבד סחורתא.

וירכתו. אמר ר' חזקיה ירכא דיליה מטי עד ספר צידון ותחומא פריש לההוא אתר, ופרקמטיא דכל מארי סחורתא סחרין ותייבין בסחורתא לההוא אתר.

 

[p. 476] רבי אחא אמר כתיב (ויקרא ב':13) לא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח. וכי אמאי מלח, אלא בגין דאיהו ממרק ומבסם מרירא לאטעמא, ואי לא הוי מלחא לא יכיל עלמא למסבל מרירא הדא הוא דכתיב (ישעיה כ"ו:9) כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל, וכתיב (תהלים פ"ט:15) צדק ומשפט מכון כסאך. ומלח איהו ברית דעלמא קיימא ביה דכתיב (ירמיה ל"ג:25) אם לא בריתי יומם ולילה [חקות שמים וארץ לא שמתי]. בגין כך אקרי ברית אלהיך ואקרי ים המלח וימא אקרי על שמיה.

ר' חייא אמר כתיב (תהלים י"א:7) כי צדיק יי' צדקות אהב, דא מלחא בימא, ומאן דפריש לון גרים לגרמיה מותא, בג"כ לא תשבית מלח ברית אלהיך, דהא דא בלא דא לא אזלא.

אמר ר' אחא ימא חד הוא ואקרי ימים. [p. 477] אלא אתר אית בימא דאיהו מיין צלילן, ואתר דאית מיין מתיקין, ואתר דאית מיין מרירן, בג"כ ימים קרינן, ועל דא לחוף ימים.

ר' אבא אמר כל שבטא ושבטא וכל חד וחד קשרא חד מאינון קשרין דמתחברן בגופא.

 

ר' אבא הוה יתיב ליליא חד וקם למלעי באורייתא. עד דהוה יתיב אתא רבי יוסי ובטש אפתחא, אמר סיפטא בטיפסרא קפטילאי שכיחי.

יתבו ולעו באורייתא. אדהכי קם בריה דאושפיזא ויתיב קמייהו, אמר לון מאי דכתיב (יהושע ב':12-13) והחייתם את אבי ואת אמי וגו', וכתיב ונתתם לי אות אמת. מאי קא בעא מנייהו.

א"ר אבא יאות שאלת, אבל אי שמעת מידי אימא ברי.

אמר תו שאלתא דהא אינון יהבו לה מה דלא בעאת מנייהו דכתיב את תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון וגו'. אלא הכי אוליפנא היא בעאת סימנא דחיי דכתיב והחייתם את אבי ואת אמי, ואמרה סימנא דחיי לא שרייא אלא באות אמת. ומאי איהו אות אמת, דא את וא"ו בגין דביה שריין חיין. והכי אוליפנא סימנא דמשה קא בעאת, ואינון אמאי יהבו לה תקות חוט השני.

[p. 478] אלא אמרו משה הא אסתליק מעלמא דהא אתכניש שמשא, והא מטא זמנא דסיהרא למשלט, סימנא דסיהרא אית לן למיהב לך. ומאי איהו, תקות חוט השני הזה, כד"א (שיר ד':3) כחוט השני שפתותיך וגו'. סימנא דיהושע יהא גבך בגין דשולטנותא דסיהרא השתא.

קמו ר' אבא ור' יוסי [רמב ע"א] ונשקוה. אמרו ודאי זמין אנת למהוי ריש מתיבתא או גברא רבא בישראל. ומנו, רבי בון.

תו שאיל להו בנוי דיעקב כלהו תריסר שבטין, אמאי אקדים בברכאן זבולון ליששכר תדיר, והא יששכר אשתדלותיה באורייתא ואורייתא אקדים בכל אתר, אמאי אקדים ליה זבולן בברכאן, אבוי אקדים ליה, משה אקדים ליה.

אלא זבולן זכה על דאפיק פתא מפומיה ויהיב לפומיה דיששכר, בגיני כך אקדים בברכאן. מהכא אוליפנא מאן דסעיד למארייהו דאורייתא נטיל ברכאן מעילא ותתא. ולא עוד אלא דזכי לתרי פתורי, מה דלא זכי ב"נ אחרא, זכי לעותרא דיתברך בהאי עלמא, וזכי למהוי ליה חולקא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות. כיון דכתיב לחוף ימים אמאי לחוף אניות. אלא לחוף ימים בעלמא דין, [p. 479] לחוף אניות לעלמא דאתי כד"א (תהלים ק"ד:26) שם אניות יהלכון וגו', דתמן הוא נגידו דעלמא דאתי.

פתח ואמר (שיר ה':8) השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני. וכי מאן קריב למלכא ככנסת ישראל דאיהי אמרת אם תמצאו את דודי מה תגידו לו. אלא בנות ירושלם אלין נשמתהון דצדיקייא דאינון קריבין למלכא תדיר ומודעין למלכא בכל יומא עסקהא דמטרוניתא.

דהכי אוליפנא בשעתא דנשמתא נחתא לעלמא כנסת ישראל עאלת ליה בקיומא דאומאה דיחזי למלכא ויודע ליה רחימותא דילה לגביה בגין לאתפייסא בהדה. ובמה, בגין דחיובא על ב"נ ליחדא שמא קדישא בפומא ולבא ונפשא, ולקשרא כלא כשלהובא דאתקשרא בטיפסא, ובההוא יחודא דאיהו עביד גרים לאתפייסא מלכא במטרוניתא ואודע ליה למלכא רחימותא דילה לגביה.

ד"א בנות ירושלם, אלין תריסר שבטין, דתנינן ירושלם על תריסר טורין קיימא. ומאן דאמר על שבעה לא קאמר לאשלמא שלימו, ואע"ג דכלא חד, דאית שבעה, [p. 480] ואית ארבע, ואית תריסר, וכלא חד. ודאי על תריסר טורין קיימא, תלת טורין לסטרא דא, ותלת טורין לסטרא דא, וכן לארבע זוויין, וכדין אתקרי חיה כד"א (יחזקאל י':20) היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל. ואלין אקרו בנות ירושלים בגין דקיימא עלייהו, ואינון סהדי סהדותא על כנסת ישראל הדא הוא דכתיב (תהלים קכ"ב:4) שבטי יה עדות לישראל להודות לשם יי'.

אמר רבי אבא זכאה חולקיהון דישראל דידעי אורחוי דקב"ה, עלייהו כתיב (דברים י"ד:2) כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך.

 

יששכר חמור גרם. אמר רבי אלעזר וכי יששכר חמור אקרי. אי בגין דאשתדל באורייתא נקרי ליה סוס או אריה או נמר, אמאי חמור. אלא אמרי בגין דחמור נטיל מטולא ולא בעיט במאריה כשאר בעירי ולא אית ביה גסות רוח ולא חייש מדוריה למשכב באתר מתתקן, אוף הכי יששכר דאשתדלותיה באורייתא נטיל מטולא דאורייתא ולא בעיט ביה בקב"ה ולא אית ביה גסות רוח כחמור ולא חייש ליקרא דיליה אלא ליקרא דמאריה. רובץ בין המשפתים, כדאמרינן על הארץ תשכב וחיי צער תחיה.

[p. 481] פתח ואמר (תהלים כ"ז:1) יי' אורי וישעי ממי אירא יי' מעוז חיי ממי אפחד. כמה חביבין אינון מלין דאורייתא, כמה חביבין אינון דמשתדלי באורייתא קמי קב"ה, דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מפגעי עלמא, נטיר הוא לעילא, נטיר הוא לתתא. ולא עוד אלא [רמב ע"ב] דכפית לכל פגעי עלמא ונחית לון לעומקי דתהומא רבא.

ת"ח בשעתא דאתער ליליא פתחין סתימין וכלבי וחמרי שריין וסטאן בעלמא ואתייהיב רשו לחבלא, וכל בני עלמא ניימין בערסייהו ונשמתהון דצדיקייא סלקין לאתענגא לעילא. כד אתער רוח צפון ואתפלג ליליא אתערותא קדישא אתער בעלמא. זכאה חולקיה דההוא ב"נ דאיהו קם בההוא שעתא ואשתדל באורייתא, דכיון דאיהו פתח באורייתא כל אינון זינין בישין אעיל לון בנוקבי דתהומא רבה וכפית ליה לחמור בטפסירי דתחות עפרא דזוהמי קסרא.

[p. 482] בגיני כך יששכר דאשתדלותיה באורייתא כפית ליה לחמור ונחית ליה מההוא גרם המעלות דאיהו סליק לנזקא עלמא ושוי מדוריה בין המשפתים, בין זוהמי דטפסירי דעפרא.

ת"ח מה כתיב וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה וגו'. וירא מנוחה כי טוב, דא תורה שבכתב. ואת הארץ כי נעמה, דא תורה שבע"פ. ויט שכמו לסבול, למסבל עולא דאורייתא ולאתדבקא בה יממא ולילי. ויהי למס עובד, למהוי פלח לקב"ה ולאתשא גרמיה בה.

 

ר' שמעון ור' יוסי ור' חייא הוו קא אזלי מגלילא עלאה לטבריה. אר' שמעון נהך ונשתדל במילי דאורייתא, דכל מאן דידע לאשתדלא באורייתא ולא אשתדל אתחייב בנפשיה, ולא עוד אלא דיהבי עליה עולא דארעא ושעבודא בישא דכתיב ביששכר ויט שכמו לסבול. מהו ויט, סטא כד"א (שמואל א' ח':3) ויטו אחרי הבצע. מאן דסטא ארחיה וגרמיה דלא למסבל עולא דאורייתא, מיד ויהי למס עובד.

[p. 483] פתח ר' שמעון ואמר (משלי ח':21) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. זכאין אינון בני עלמא אינון דמשתדלי באורייתא, דכל מאן דאשתדל באורייתא אתרחים לעילא ואתרחים לתתא ואחסין בכל יומא ירותא דעלמא דאתי הדא הוא דכתיב להנחיל אוהבי יש. מאי יש, דא עלמא דאתי דלא פסק לעלמין, ונטיל אגר טב עלאה דלא זכי ביה ב"נ אחרא, ומאן איהו, יש. ובגין כך רמיז לן שמא דיששכר דאשתדל באורייתא, יש שכר, דא איהו אגרא דאינון דמשתדלי באורייתא, יש.

כתיב (דניאל ז':9) חזי הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב. חזי הוית עד די כרסוון רמיו, כד אתחריב בי מקדשא תרי כרסוון נפלו, תרי לעילא תרי לתתא. תרי לעילא בגין דאתרחקת תתאה מעלאה, כרסייא דיעקב אתרחקת מכרסייא דדוד, וכרסייא דדוד נפלת הה"ד (איכה ב':1) השליך משמים ארץ. תרי כרסוון לתתא, ירושלם ואינון מארי דאורייתא, וכרסוון דלתתא כגוונא דכרסוון דלעילא, מריהון דאורייתא היינו כרסייא דיעקב, ירושלם היינו כרסייא דדוד. ועל דא כתיב עד די כרסוון ולא כרסיא, כרסוון סגיאין נפלו, וכלהו לא נפלו אלא בעלבונה דאורייתא.

[p. 484] ת"ח כד אינון זכאי קשוט משתדלי באורייתא כל אינון תוקפין דשאר עמין וכל חילין דלהון אתכפיין ולא שלטין בעלמא, ויש אזדמן עלייהו לסלקא לון על כלא. ואי לאו חמור גרמא לון לישראל למיהך בגלותא ולמנפל ביני עממיא ולמשלט עלייהו. וכל דא אמאי, בגין וירא מנוחה כי טוב ומתקנא קמיה, ויכיל למרווח בגינה כמה טבין וכמה כסופין וסטא אורחיה דלא למסבל עולא דאורייתא. בג"כ ויהי למס עובד.

כתיב (שיר ז':14) הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים וגו'. הדודאים, אלין אינון דאשכח ראובן כד"א (בראשית ל':14) וימצא [רמג ע"א] דודאים בשדה.

נתנו ריח, דנפק מנייהו יששכר, דאלמלא אינון דודאים לא נפק יששכר לעלמא ולא אתחדשן מלי דאורייתא על ידוי בישראל כד"א (דה"א י"ב:33) ומבני יששכר יודעי בינה.

[p. 485] ועל פתחינו כל מגדים, אינון גרמו למהוי על פתחי בתי כנסיות ובתי מדרשות כל מגדים.

חדשים גם ישנים, כמה חדתאן ועתיקין באורייתא דאתגליין על ידייהו לקרבא לישראל לאבוהון דלעילא הדא הוא דכתיב (שם) לדעת מה יעשה ישראל.

(שיר ז':14) דודי צפנתי לך, מהכא אוליפנא כל מאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות וידע למחדי מלין ולחדתותי מלין כדקא יאות אינון מלין סלקן עד כרסייא דמלכא וכנסת ישראל פתח לון תרעין וגניז לון. ובשעתא דעאל קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן אפיקת לון קמיה, וקב"ה מסתכל בהו וחדי בהו, כדין מתעטר קב"ה בעטרין עלאין וחדי במטרוניתא הדא הוא דכתיב חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. ומההוא שעתא מלוי כתיבן בספרא הדא הוא דכתיב (מלאכי ג':16) ויכתב בספר זכרון לפניו. זכאה חולקיה מאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות, זכאה הוא בעלמא דין וזכאה הוא בעלמא דאתי.

[p. 486] עד הכא שולטנותא דיהודה, דרועה דאתכליל בכלא בחילא דכל סטרין, תלת קשרין דדרועא לאתגברא על כלא.

 

דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. רבי חייא אמר האי קרא הכי אית ליה למימר דן ידין לשבטי ישראל, או דן ידין לשבטי ישראל כאחד. מהו דן ידין עמו, ולבתר כאחד שבטי ישראל. אלא דן הוא דכתיב ביה (במדבר י':25) מאסף לכל המחנות, דאיהו ירכא שמאלא דאזיל לבתרייתא.

ת"ח כיון דיהודה וראובן נטלין, ליואי וארונא פרשין דגלא ונטיל דגלא דאפרים דאיהו למערב, ירכא ימינא נטיל בקטפירי קסטא.

ואי תימא זבולן דאיהו עאל ונפיק, [p. 487] וכתיב ביה (דברים ל"ג:18) שמח זבולן בצאתך, וכתיב וירכתו. אלא ודאי יהודה אתכליל מכלא.

ת"ח מלכו דלעילא אתכליל מכלא ויהודה איהו מלכו תתאה. כמה דמלכו עלאה אתכליל מכלא הכי נמי מלכו תתאה אתכליל מכלא מגופא מירכא בגין לאתגברא בתוקפיה.

כתיב (שם:2) מימינו אש דת למו, אורייתא מסטרא דגבורה אתייהיב, וגבורה אתכליל בימינא ובגופא ובירכא ובכלא. הכי נמי סדרא קדמאה יהודה דאיהו מלכו דאתי מסטר גבורה ואתכליל בימינא בגופא ובירכא בכלא אתכליל כמה דמלכו דלעילא אתכליל מכלא.

סדרא תניינא ראובן דאיהו לסטר דרום, ודרום איהו ימינא. כל חילא דימינא יהודה נטיל ליה בגין דראובן אתאביד מניה מלכו כמא דכתיב פחז כמים אל תותר, ונטיל ליה יהודה ואתגבר בתוקפא דימינא דהוה מראובן. וכן כתיב בדוד (תהלים ק"י:1) נאם יי' לאדני שב לימיני, בגין דשמאלא אתכליל בימינא ואתתקף בחיליה הדא הוא דכתיב (שם קי"ח:16) ימין יי' עושה חיל. יהודה וראובן תרין דרועין.

סדרא תליתאה אפרים איהו ירכא ימינא ונטלא קמי שמאלא תדיר, [p. 488] ודן דאיהו ירכא שמאלא נטיל לבתרייתא, ועל דא הוא מאסף לכל המחנות לצבאותם ואזיל לבתרייתא.

יהודה נטיל חילא דתרין דרועין בגין דראובן דאיהו ימינא אתאביד מניה בכירותא כהונתא ומלכותא, ועל דא כתיב ביהודה (דברים ל"ג:7) ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה.

ת"ח כתיב (מלכים א' י':18) ויעש המלך כסא שן גדול. כרסייא דשלמה עבד ליה כגוונא דלעילא, וכל דיוקנין דלעילא עבד הכא, ועל דא כתיב (דה"א כ"ט:23) וישב שלמה על כסא יי' למלך, מלה סתימא הוא. וכן (מלכים א' ב':12) ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד, דקיימא סיהרא באשלמותא.

דן ידין עמו בקדמיתא, ולבתר כאחד שבטי ישראל. כאחד, כיחידו של עולם, [רמג ע"ב] כמה דהוה בשמשון דאיהו יחידאי עביד דינא בעלמא ודאין וקטיל כאחד ולא אצטריך סמך.

 

[p. 489] דן ידין עמו. ר' יצחק אמר דן היינו חויא כמין על אורחין ושבילין. אי תימא דעל שמשון בלחודוי הוא, אוף הכי נמי לעילא דא הוא נחש אחרא מאסף לכל המחנות וכמין לאורחין ושבילין לבתר חילין ומשריין. מהכא נפקי אינון דכמאן לבני נשא על חובין דראמין להו בתר כתפייהו.

אמר רבי חייא נחש הקדמוני עד לא יתבשם בחמרא דחידו נחש עלי דרך.

ת"ח כמה דאית דרך לעילא הכי נמי אית דרך לתתא ומתפרשא ימא לכמה אורחין לכל סטר. ואית אורחא חד דאתי ואסגי ימא ורבי נונין בישין לזנייהו, כמה דאפיקו מיין לתתא נונין טבין נונין בישין נוני עורדענייא, כגוונא דא נונין בישין לזנייהו. וכד משתמטי מארחא דימא אתחזון רכבין על סוסיהון, ואלמלא דהאי חויא דאיהו כניש לכל משיריין כמין לסוף ארחין ובדר לון לאחורא הוו מטשטשי עלמא. [p. 490] מסטרא דהני נפקין חרשין לעלמא. ת"ח בבלעם כתיב (במדבר כ"ד:1) ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, בגין דאינון קיימין ללחשא בחרשי עלמא.

חמי מה כתיב, יהי דן נחש עלי דרך. מאי עלי דרך, אלא נחש מאן דאשתדל אבתריה אכחיש פמליא דלעילא, ומאי איהו, ההוא דרך עלאה דנפקא מלעילא כד"א (ישעיה מ"ג:16) הנותן בים דרך וגו'. נחש מאן דאשתדל אבתריה כאילו אזיל על ההוא דרך עלאה לאכחשא ליה, בגין דמההוא דרך אתזנו עלמין.

ואי תימא דן אמאי איהו בדרגא דא. אלא כד"א (בראשית ג':24) ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. הכי נמי הנושך עקבי סוס וגו', בגין לנטרא לכל משריין.

אמר רבי אלעזר תקונא דכורסייא איהו. ת"ח כרסייא דשלמא מלכא חד חויא מרפרף בקטורי שרביטא לעילא מאריותא.

[p. 491] כתיב (שופטים י"ג:25) ותחל רוח יי' לפעמו במחנה דן. ת"ח שמשון נזיר הוה ופריש עלמא איהו, ואתגבר ביה חילא תקיפא, והוא הוה חויא בהאי עלמא לקביל שאר עמין דהא אחסנת חולקא דברכתא דדן אבוה ירית דכתיב יהי דן נחש עלי דרך.

אמר ר' חייא נחש ידיעא, שפיפון מאי איהו.

א"ל רזא דתקונא דחרשין נחש איהו, שפיפון הכי נמי, וההוא רשע דבלעם בכלא הוה ידע. ת"ח כתיב (במדבר כ"ג:3) וילך שפי, לזמנין בהאי ולזמנין בהאי.

ואי תימא דן לאו דרגיה בהאי, הכי הוא ודאי, אלא אתמנא על דרגא דא למהוי סטרא בתרייתא ושבחא הוא דיליה. ממנן דמלכא בהאי וממנן על האי, ויקרא הוא לכל אינון ממנן וכרסייא דמלכא בכל הני ממנן אתתקן. ואלין ממנן תחותייהו מתפרשן אורחין ודרגין הן לטב הן לביש, וכלהו אתאחדן בהני תקוני דכרסייא, ובגיני כך דן לסטר צפון. בנוקבא דתהומא רבא דסטר צפון כמה חבילי טריקין אזדמנן תמן וכלהו טפסירא דקיטרא לאבאשא עלמא. בגיני כך [p. 492] צלי יעקב ואמר לישועתך קויתי יי'. בכלהו שבטין לא קאמר לישועתך קויתי יי' אלא בהאי, בגין דחמא ליה תוקפא תקי^