פרשת ואלה שמות

[זהר ח"ב ב ע"א] [p. 1] ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. (דניאל י"ב:3) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. והמשכילים אינון דמסתכלי ברזא דחכמתא.

יזהירו, נהרין ונצצין בזיוא דחכמתא עלאה.

כזהר, נהירו נציצו דנהרא דנפיק מעדן, ודא איהו רזא סתימא דאקרי הרקיע, ביה קיימין כוכביא ומזלי שמשא וסיהרא וכל אינון בוצינין דנהורא.

[p. 2] זהר דהאי רקיע נהיר בנהירו על גנתא, ואילנא דחיי קיים במציעות גנתא, ענפוי חפיין על כל אינון דיוקנין ואילנין ובוסמין במאנן דכשראן, ותטללין תחותיה כל חיות ברא וכל צפרי שמיא ידורון תחות אינון ענפין.

זהר, איבא דאילנא יהיב חיין לכלא, קיומיה לעלם ולעלמי עלמין. סטרא אחרא לא שריא ביה אלא סטרא דקדושה. זכאה חולקיהון דאינון דטעמין מניה, קיימין אינון לעלם ולעלמי עלמין. אלין אקרון חיים להאי עלמא וחיים לעלמא דאתי.

זהר, אילנא דא זקפא לעילא לעילא, חמש מאה פרסי הלוכיה, שתין רבוא איהו בפשיטותיה. בהאי אילנא קיימא חד זהרא, זהר, כל גוונין קיימין ביה. אינון גוונין סלקין ונחתין, לא מתישבי בדוכתא אחרא בר בההוא אילנא. כד נפקי מניה לאתחזאה בגו זהר דלא נהרא מתישבן ולא מתישבן, קיימן ולא קיימן בגין דלא מתישבן באתר אחרא.

מאילנא דא נפקו תריסר שבטין דמתחמן ביה, ואינון נחתו בהאי זהר דלא נהרא לגו גלותא דמצרים בכמה משיריין עלאין הה"ד ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה.

 

[p. 3] רבי שמעון פתח (יחזקאל א':3) היה היה דבר יי' אל יחזקאל בן בוזי וגו'. היה היה תרי [ב ע"ב] זמני אמאי. ותו אית לשאלה אי יחזקאל נביאה מהימנא הוה אמאי גלי כל מה דחמא, מאן דמלכא אעיל ליה בהיכליה אית ליה לגלאה רזין דחמי. אלא ודאי יחזקאל נביאה מהימנא הוה וכל מה דחמא במהימנותא איהו וברשותא דקב"ה גלי כל מה דגלי וכלא אצטריך.

ואמר ר' שמעון מאן דארגיל בצערא אע"ג דאתי לפום צערא סביל מטלנוי ולא חייש, אבל מאן דלא ארגיל בצערא והוי כל יומוי בתפנוקין ועידונין ואתי לצערא דא איהו צערא שלים ועל דא אצטריך למבכי.

ישראל כד נחתו למצרים רגילין בצערא הוו דהא כל יומוי דההוא זכאה אבוהון בצערא הוו ועל דא סבלו גלותא כדקא יאות, אבל גלותא דבבל ההוא הוה צערא שלים, ההוא הוה צערא דעלאין ותתאין בכו עליה. עלאין דכתיב (ישעיה ל"ג:7) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום חר יבכיון. תתאין דכתיב (תהלים קל"ז:1) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו. כלא בכו על גלותא דבבל. מ"ט, בגין דהוו [p. 4] בתפנוקי מלכין דכתיב (איכה ד':2) בני ציון היקרים המסולאים בפז וגו'. והשתא הוו נחתי לגלותא ברחיין על קדליהון וידיהון מהדקן לאחורא. וכד הוו בגלותא חשיבו דהא לית להו קיימא לעלמין והא קב"ה שביק לון לעלמין.

ותנינן בההוא שעתא קרא קב"ה לכל פמליא דיליה ואמר לון מה אתון עבדין הכא, ומה בני בגלותא דבבל ואתון הכא. קומו נחתו כלכון לבבל ואנא עמכון, הה"ד (ישעיה מ"ג:14) כה אמר יי' למענכם שולחתי בבלה והורדתי בריחים כלם. למענכם שולחתי בבלה, דא קב"ה. והורדתי בריחים כולם, אלין כל רתיכין ומשריין עלאין.

בההוא שעתא אתגלי קב"ה על יחזקאל וחמא כל מה דחמא, אמר לון לישראל הא מאריכון הכא. [p. 5] לא הימנוה, עד דאצטריך לגלאה כל מה דגלי, וארא וארא. ואי גלי יתיר כלא אצטריך. כיון דחמו ישראל כך חדו, וכד שמעו מלין מפומיה דיחזקאל לא חיישו על גלותהון כלל דהא ידעו דקב"ה לא שביק לון, וכל מאן דגלי ברשותא גלי.

ותנינן בכל אתר דישראל גלו תמן שכינתא אתגליא עמהון, והכא בגלותא דמצרים מה כתיב, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב. כיון דכתיב בני ישראל מהו את יעקב, הבאים אתו אצטריך למימר. אלא אלה שמות בני ישראל אינון רתיכין ומשריין עלאין דנחתו עם יעקב בהדי שכינתא בגלותא דמצרים.

 

רבי חייא פתח (שיר ד':8) אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממעונות אריות מהררי נמרים. האי קרא על כנסת ישראל אתמר, בשעתא דנפקו ישראל ממצרים וקריבו לטורא דסיני לקבלא אורייתא אמר לה קב"ה אתי מלבנון, מן ההוא עדונא עלאה קא אתת.

כלה, שלימתא כהאי סיהרא דאשתלימת מן שמשא בכל נהורא ונציצו. [ג ע"א]

[p. 6] אתי מלבנון תבואי, בגין לקבלא בניך אורייתא.

תשורי מראש אמנה, תשורי כד"א (שמואל א' ט':7) ותשורה אין להביא. תקביל תקרובתא על בניך.

מראש אמנה, מראשיתא דעאלו במהימנותא עלאה ואמרו (שמות כ"ד:7) כל אשר דבר יי' נעשה ונשמע, והוו במתקלא חדא כמלאכין עלאין דהכי כתיב בהו (תהלים ק"ג:20) ברכו יי' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. כדין קבילת כנסת ישראל תשורה.

מראש שניר וחרמון, דא טורא דסיני דקריבו לגביה ואתעתדו תחותיה דכתיב (שמות י"ט:17) ויתיצבו בתחתית ההר.

ממעונות אריות, אלין בני שעיר דקב"ה זמין לון באורייתא ולא בעו לקבלה.

ומהררי נמרים, אלין בני ישמעאל דכתיב (דברים ל"ג:2) יי' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קדש.

[p. 7] מאי ואתא מרבבות קדש, דתנינן כד בעא קב"ה למיהב אורייתא לישראל אתו משריין דמלאכי עילאי, פתחו ואמרו (תהלים ח':2) יי' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. בעון דיתיהיב לון אורייתא.

אמר לון קב"ה וכי אית ביניכון מותא דכתיב (במדבר י"ט:14) אדם כי ימות באהל, (דברים כ"א:22) וכי יהיה באיש חטא משפט מות. אית בינייכו חטאה. אתון בעיין לדינין. אית בינייכו גזל או גנבה דכתיב (שמות כ':13) לא תגנב. אית בינייכו נשין דכתיב (שם) לא תנאף. אית בינייכו שקרא דכתיב (שם) לא תענה ברעך עד שקר. אית בינייכו חמדה דכתיב (שם:14) לא תחמד. מה אתון בעאן אורייתא. מיד פתחו ואמרו יי' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואלו אשר תנה הודך על השמים לא כתיב. ועל דא ואתא מרבבות קדש, כדין מימינו אש דת למו.

ר' יוסי אוקים להאי קרא כד נחתת שכינתא בגלותא דמצרים.

ר' שמעון אמר האי קרא על רזא דיחודא דמהימנותא אתמר. אתי מלבנון כלה, קול אמר לדבור אתי בגין דהאי קול אתי לדבור ומדברא ליה בהדיה כחדא בלא פרודא כלל, בגין דקול איהו כלל, דבור איהו פרט. ועל דא כלל אצטריך לפרט ופרט אצטריך לכלל, דהא לית קול בלא דבור ולית דבור בלא קול. ועל דא אתי מלבנון, דעקרא דתרוייהו מלבנון קא אתיין.

[p. 8] תשורי מראש אמנה, דא איהו בי גרון דמתמן נפקא רוחא לאשלמא כלא מרזא דלבנון סתים וגניז.

מראש שניר וחרמון, דא איהו לישנא רישא ואמצעיתא דמחתכא לדבור.

ממעונות אריות, אלין אינון שינים.

מהררי נמרים, אלין אינון שפוון שלימו דאשתלים בהו דבור.

 

ואלה שמות בני ישראל, רבי חייא פתח (משלי כ"ג:6) אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמתיו. אל תלחם את לחם רע עין, בגין דנהמא או הנאה דההוא בר נש דהוי רע עין לאו איהו כדאי למיכל ולאתהני מניה. דאי כד נחתו ישראל למצרים לא יטעמון נהמא דמצראי לא אשתבקו בגלותא ולא יעיקון לון מצראי.

[p. 9] אמר ליה רבי יצחק והא גזרא אתגזר.

א"ל כלא איהו כדקא יאות, דהא לא כתיב (בראשית ט"ו:13) כי גר יהיה זרעך בארץ מצרים, אלא בארץ לא להם, ואפילו בארעא אחרא.

אמר ר' יצחק מאן דאיהו בעל נפש דמיכליה יתיר משאר בני נשא או מאן דהוה אזיל בתר מעוי, אי אערע בההוא רע עין יכוס גרמיה ולא ייכול מנהמא דיליה, דלית נהמא בישא בעלמא בר מההוא רע עין. מה כתיב, (שם מ"ג:32) כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה היא למצרים, הא לך לחם רע עין.

 

תלתא אינון דדחיין שכינתא מעלמא וגרמין דדיוריה דקב"ה לא הוי בעלמא, ובני נשא צווחין ולא ישתמע קליהון. ואלין אינון, מאן [ג ע"ב] דשכיב בנדה, בגין דלית מסאבו תקיף בעלמא בר מסאבו דנדה. מסאבו דנדה קשיא מכל מסאבו דעלמא, אסתאב איהו וכל דמקרבין בהדיה יסתאבון עמיה, בכל אתר דאזלין אתדחייא שכינתא מן קמייהו.

[p. 10] ולא עוד אלא דגרים מרעין בישין על גרמיה ועל ההוא זרעא דיוליד, דכיון דיקרב ב"נ לגבי נדה ההוא מסאבו דליג עלוי וישתאיב בכל שייפין דיליה. זרעא דיוליד בההוא שעתא משכין עלוי רוח מסאבו וכל יומוי יהא במסאבו דהא בנינא ויסודא דיליה איהו במסאבו רב ותקיף מכל מסאבו דעלמא, דמיד דיקרב ב"נ לגבי נדה ההוא מסאבו דליג עלוי דכתיב (ויקרא ט"ו:24) ותהי נדתה עליו.

מאן דשכיב בגויה, דאעיל ברית ואת קיימא דקודשא ברשו אחרא דכתיב (מלאכי ב':11) ובעל בת אל נכר. ותנינן לית קנאה קמי קב"ה בר קנאה דברית קדישא דאיהו קיומא דשמא קדישא ורזא דמהימנותא. מה כתיב, (במדבר כ"ה:1,3) ויחל העם לזנות אל בנות מואב מיד ויחר אף יי' בישראל, רישי עמא דידעי ולא מיחו בידייהו אתענשו בקדמיתא דכתיב (שם:4) קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליי' נגד השמש.

רבי אבא אמר מאי נגד השמש, נגד הברית דאקרי שמש, ועליה אתמר (תהלים פ"ד:12) כי שמש ומגן יי' צבאות. שמש ומגן דא ברית קדישא. מה שמש זרח ואנהיר על עלמא, אוף הכי ברית קדישא זרח ואנהיר גופא דב"נ. [p. 11] מגן, מה מגן איהו לאגנא עליה דב"נ, אוף הכי ברית קדישא מגן עליה דב"נ, ומאן דנטיר ליה לית נזקא בעלמא דיכיל למקרב בהדיה ודא איהו נגד השמש.

רישי עמא יתפסון בכל דרא ודרא בחובא דא אי ידעין בגין דחובתא דא עלייהו לקנאה ליה לקב"ה בהאי ברית. מאן דאעיל קודשא דא ברשותא אחרא עליה כתיב (שמות כ':3,5) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יי' אלהיך אל קנא, וכלא קנאה חדא. ועל דא אתדחייא שכינתא מקמיה. מאן דמשקר בברית קדישא דחתים בבשריה דב"נ כאילו משקר במהימנותא דקב"ה, מאן דמשקר חותמא דמלכא משקר ביה במלכא, לית ליה חולקא באלהא דישראל אי לאו בחילא דתיובתא יתיר.

ר' יוסי פתח ויעזבו בני ישראל את יי' וימכור אותם. מאי ויעזבו, דדחו מנייהו ברית קיימא דקודשא, הוו גזרין ולא פרעין, עד דאתת דבורה ונדיבת בהאי לכל ישראל כמה דכתיב (שופטים ה':2) בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יי'.

[p. 12] מאן דקטיל בנוי ההוא דמתעברא אתתיה וגרים לקטלא ליה במעהא, דסתיר בניינא דקב"ה ואומנותא דיליה. אית מאן דקטיל בר נש והאי קטיל בנוי. תלתא בישין עביד דכל עלמא לא יכיל למסבל ועל דא עלמא מתמוגגא זעיר זעיר ולא ידיע וקב"ה אסתליק מעלמא וחרבא וכפנא ומותנא אתיא על עלמא. ואלין אינון, קטיל בנוי, סתיר בניינא דמלכא, דחיא נשמתא דאזלא ומשטטא בעלמא ולא אשכחת נייחא. ועל אלין רוחא דקודשא עביד בכיה ועלמא אתדן בכל הני דינין. ווי לההוא ב"נ ווי ליה, טב ליה דלא איברי בעלמא.

זכאין אינון ישראל דאע"ג דהוו בגלותא דמצרים אסתמרו מכל הני תלתא, מנדה ומגויה ואשתדלו בפריה ורביה, דאע"ג דגזרה אתגזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו לא אשתכח ביניהון דקטיל עוברא במעהא דאתתא כל שכן לבתר, ובזכותא דא נפקו מן גלותא.

מנדה דתני רבי חייא מאי [ד ע"א] דכתיב (שמות ל"ח:8) ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות הצובאות וגו'. מפני מה זכו נשין להאי, בגין דאסתמרו גרמייהו בגלותא דמצרים, דלבתר דאתדכיין הוו אתיין מתקשטן ומסתכלן במראה בבעליהון ומעוררן לון לפריה ורביה.

[p. 13] מגויה דכתיב (שם י"ב:41) יצאו כל צבאות יי' מארץ מצרים, (תהלים קכ"ב:4) שבטי יה עדות לישראל, ואלה שמות בני ישראל, שבטי בני ישראל, דבר אל בני ישראל, בני ישראל ודאי.

ואי תימא והא כתיב והוא בן איש מצרי, הא ודאי חד הוה ופרסמו קרא דכתיב (ויקרא כ"ד:10) והוא בן איש מצרי, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן.

פריה ורביה דכתיב (שמות א':7) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וגו'. ומכל הני אסתמרו ישראל, בני ישראל עאלו, בני ישראל נפקו, הה"ד ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו'.

 

[p. 14] ואלה שמות בני ישראל. רבי אלעזר ורבי יוסי הוו אזלי באורחא. עד דהוו אזלי אמר רבי אלעזר פתח פומך וינהרון מילך.

אמר ליה ניחא קמיה דמר דאשאל מלה חדא דקשיא לי, הא שמענא מבוצינא קדישא דהוה אמר ואלה שמות בני ישראל, ישראל סבא, כל אינון חילין ומשריין דהוו נחתי בהדיה דיעקב דכתיב את יעקב. מהו איש וביתו.

אמר ליה הכי הוא ודאי אבל הא תנינן מאן דמקבל מאחרא איהו ביתא מההוא דיהיב, ועל דא איש וביתו באו.

פתח רבי אלעזר ואמר (מלכים א' ט':1) ויהי ככלות שלמה לבנות את בית יי' ואת בית המלך וגו'. וכי כיון דאתמר את בית יי' מהו ואת בית המלך. אי בגין שלמה אתמר לאו הכי, אלא את בית יי' דא בית המקדש, בית המלך דא קדש הקדשים דאיהו פנימאה דכלא.

המלך סתם, דא מלך אע"ג דאיהו מלך עלאה איהו נוקבא לגבי נקודה עלאה סתימא דכלא, ואע"ג דאיהו נוקבא [p. 15] איהו דכורא לגבי מלך דלתתא, ובגין כך כלא כגוונא דא, ועל דא תתאי ברזא דא כתיב בהו איש וביתו באו.

 

]ה ע"ב] ויקם מלך חדש על מצרים. ר' אבא פתח (ישעיה ל"ב:20) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור. זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו מכל שאר עמין וקריב לון לגביה דכתיב (דברים י"ד:2) ובך בחר יי' להיות לו לעם סגולה וגו', וכתיב (שם ל"ב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו. ישראל מתדבקין ביה בקב"ה דכתיב (שם ד':4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כולכם [ו ע"א] היום.

ועל דא זכאין אינון קמיה בגין דאינון זרעין על כל מים. מאי על כל מים, דזרעין לצדקה. [p. 16] ומאן דזרע לצדקה כתיב ביה (תהלים נ"ז:11) כי גדול עד שמים חסדך. על כל מים, הה"ד (שם ק"ח:5) כי גדול מעל שמים. מעל שמים, על כל מים איהו, ומאן איהו מעל שמים, דא עלמא דאתי, וישראל זרעי זרעא על כל מים.

בספרא דרב ייבא סבא הכי אמר כתיב (דניאל ד':14) בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא. כל דינין דהאי עלמא וכל גזרין וכל שאלתא כלהו קיימי בחד היכלא דתמן ע"ב סנהדרין מעיינין בדינין דעלמא, וההוא היכלא אקרי היכל זכותא בגין דכד דיינין דינא מהפכין בזכותא דבר נש בקדמיתא, דלאו הכי בדרגא דההוא סטרא אחרא דתמן [p. 17] איהו אתר דאקרי חובה בגין דכל עובדוי דההוא אתר דנחש אשת זנונים לאו איהו אלא למהפכא בחובה דב"נ ולמלשן עבדא למאריה.

אינון דהיכלא דזכותא אקרון מים מתיקין מים צלילן. אינון דהיכלא דחובה אקרון מים מרירין (במדבר ה':18) מי המרים המאררים. בההוא היכלא דזכותא לא קיימי תלת, בני חיי ומזוני, ולאו בההוא אתר דחובה, לאו במים מתיקין וצלילן ולאו במים מרירין מלטטיא.

ועל דא ישראל זרעי על כל מים, זרעא קדישא דאולידו על כל מים איהו דהא לאו נכון זרעא דילהו אלא לעילא, במזלא קדישא תלי מלה, על כל מים איהו.

משלחי רגל השור והחמור, דלא אית לון בההוא סטרא בישא כלום, ומשדרן מנייהו כל חולקין בישין ומתדבקן בסטרא טבא דכל קדושין עלאין. שור וחמור כד מזדווגן כחדא תרין פגעין בישין אינון. שור סטרא דדינא קשיא איהו ואתדבקותא דסטר קדושא איהו. חמור כד אזדווג בהדיה דאיהו מסטרא אחרא תרין פגעין בישין אינון לעלמא. ועל דא שמעון תוקפא דדינא קשיא הוה ביה וכד מזדווגן כחדא לא יכיל עלמא למסבל, ובגין כך (דברים כ"ב:10) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. ועל דא שדר יעקב לעשו מלה דא דכתיב (בראשית ל"ב:6) ויהי לי שור וחמור. ואי לאו דמאיך יעקב גרמיה דחילו סגי נפל ביה בעשו.

[p. 18] ת"ח כל עמין דעלמא וכל מלכין דעלמא לא מתתקפי בשולטניהון אלא בגינייהו דישראל. מצרים לא הוו שלטין על כל עלמא עד דאתו ישראל ועאלו בגלותא, כדין אתתקפו על כל עמין דעלמא. בבל לא אתתקפו על כל עמין דעלמא אלא בגין דישראל להוון בגלותהון. אדום לא אתתקפו על כל עמין דעלמא אלא בגיניהון דישראל דלהוון בגלותהון, דהא עמין אלין בשפלותא הוו דשאר עמין ומאיכין הוו מכלהו ובגין ישראל אתתקפו. מצרים דכתיב (שמות כ':2) מבית עבדים, עבדים אקרון ממש דהא מצרים בשפלותא דשאר עמין הוו. בבל דכתיב (ישעיה כ"ג:13) הן ארץ כשדים זה העם לא היה. אדום דכתיב (עובדיה א':2) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד.

וכלהו לא נטלו תוקפא אלא בגיניהון דישראל, דכד עמא דישראל בגלותהון מיד מתתקפי על כל עמין דעלמא. מ"ט, בגין דישראל אינון בלחודייהו לקביל כל עמין דעלמא. כד עאלו ישראל בגלותא מיד הוה קימא למצרים ואתתקף שולטנותא דלהון על כל שאר עמין דכתיב ויקם מלך חדש על מצרים. ויקם, קימה הוה לון דאתתקף וקם ההוא ממנא שולטנא דמצרים ואתייהיב ליה תוקפא [p. 19] ושלטנותא על כל שאר עמין, דהא בקדמיתא אית שולטנותא לההוא ממנא דלעילא, ולבתר לעמא [ו ע"ב] לתתא. ובגין כך ויקם מלך חדש על מצרים, דא ההוא ממנא דלהון. חדש, דעד יומא הדין לא הוה ליה שולטנו על כל שאר עמין והשתא אתקם לשלטאה על כל עמין דעלמא, וכדין אתקיים (משלי ל':21-22) תחת שלש רגזה ארץ וגו' תחת עבד כי ימלוך וגו'.

ר' חייא אמר תלתין יומין עד לא ייתי תוקפא לעמא בארעא או עד לא ייתי תבירו לעמא בארעא מכרזי בעלמא ההוא מלה ולזמנין דאתמסר ההוא מלה בפומא דרביי, ולזמנין באינון בני נשא דלית בהו דעתא, ולזמנין דההוא מלה אתמסר בפומא דעופי ומכריזי בעלמא ולית מאן דישגח ביה. כד עמא זכאין אתמסר ההוא מלה לאינון רישין זכאין דעמא בגין דיודע לון ויתובון למאריהון, וכד לאו אינון זכאין כדקאמרן.

 

ר' אלעזר הוה יתיב אבבא דתרעא דלוד והוה יתיב עמיה רבי אבא ורבי יהודה ורבי יוסי. א"ר יוסי אימא לכו מה דחמית יומא דא בצפרא, קמית בנהורא חמית חד עופא דהוה טאס, זקף לעילא תלת זמנין ומאיך חד והוה אמר עלאין עלאין טאסי רקיעין לימינא, [p. 20] תלת זקפין ממנן שלטנין על ארעא, חד יתיב דלא יתיב אעברו ליה בנורא דדליק, מעברין קיימיה מעברין שלטניה. תלת סמכין שליטין עלאין קיימין על עלמא.

רמינא ליה לההוא עופא קלא, אמינא ליה עופא עופא אימא לי ההוא דמעברן קימיה ואינון שולטנין דקיימין על עלמא, מאן אינון.

רמא לי מגדפוי דימינא תלת גירין אלין, מגדפוי דשמאלא חד, ולא ידענא מאי רמיזא.

נסיב להו רבי אלעזר, נחית להו לנחירוי, נפק דמא מנחירוי. אמר ודאי תלת שלטנין עמין קיימין על עלמא ואינון לסטר רומאי וזמינין למעבד גזרין בישין לישראל.

נסב ההוא גירא דמגדפא שמאלא, ארח ונפק אשא אוכמא מניה. אמר שלטנא דמצראי אעדיו וזמין חד מלכא דרומאי לאעבר בכל ארעא ולמנאה במצרים רברבי תריסין וסתיר בנין ובני בנין.

רמא לון ר' אלעזר לארעא, נפלו אלין תלת על חד דלסטר שמאלא.

עד דהוו יתבי אעבר חד ינוקא והוה קארי (ישעיה י"ט:1) משא מצרים הנה יי' רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים ימס בקרבו. אעבר תניינא חבריה ואמר וארץ מצרים תהיה שממה. אעבר תליתאה חבריה ואמר ואבדה חכמת מצרים. חמו גירא דבגדפא שמאלא דאתוקד ותלת אחרנין דהוו עליה לא אתוקדו.

[p. 21] א"ר אלעזר האי דעופא דדרדקי כלא נבואה עלאה היא, ובעא קב"ה לאחזאה לן סתרי דאיהו עביד הה"ד (עמוס ג':7) כי לא יעשה יי' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, וחכימי עדיפי מנביאי בכל זמן, דהא לנביאי לזמנין שרת עלייהו רוח קודשא ולזמנין לא וחכימי לא אעדי מנהון רוח קודשא אפילו רגעא חדא, ועוד דידעי מה לעילא ותתא ולא בעא לגלאה.

א"ר יהודה כלא בחכמתא וחכמתא דר' אלעזר יתיר מכלהו.

רבי אבא אמר אלמלא לא הוו חכימי לא הוו ידעי בני נשא מהו אורייתא ומה פקודאי דמרי עלמא ולא אתפרשא רוחא דבני נשא מרוחא דבעירי.

 

א"ר יצחק כד אייתי קב"ה דינא על עמא בקדמיתא עביד דינא בההוא ממנא דממנא עלייהו לעילא דכתיב (ישעיה כ"ד:21) ופקדתי על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה. מאי דינא אתדן ההוא ממנא דלעילא. אעברו ליה בההוא נהר דינור דנגיד ונפיק וכדין אעדיו ההוא שולטנותא דיליה, ומיד מכרזי עליה ברקיעא [p. 22] שולטנותא דפלניא אעדיו מניה, [ז ע"א] עד דמטי ההוא קלא בכל אינון רקיעין עד דמטי לאינון דשלטין בהאי עלמא, ונפיק קלא ואכריז בכל עלמא עד דמטי לעופי ולינוקי ולאינון טפשין דבני נשא דלא ידעין.

 

ויקם מלך חדש. רבי חייא אמר מלך חדש ממש דהוה מחדש גזירין דלא חדש מלכא אחרא מקדמת דנא.

אשר לא ידע את יוסף, כל ההוא טיבו דעבד יוסף בארעא דמצרים דכתיב (בראשית מ"ז:14) ויבא יוסף את כל הכסף ביתה פרעה, וקיים לון בשני כפנא, כל האי לא דכר ועבד גרמיה דלא ידע ביה.

 

רבי יוסי ורבי יהודה הוו יתבי ולעאן באורייתא קמיה דר' שמעון. אמר רבי יהודה האי דכתיב ויקם מלך חדש על מצרים, ותנינן דאיהו קם מגרמיה, מה דהוה שפיל קם ולא אתחזי למלכא ובעותרא קם.

אמר רבי שמעון כלא הוא כגוונא דאחשורוש דלא אתחזי למלכא וקם מגרמיה ובעא לאעברא לשנאיהון דישראל מעלמא, אוף הכא הא לא אתחזי למלכא וקם מגרמיה ובעא לאעברא לשנאיהון דישראל מעלמא דכתיב ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו וגו'. וכד הוה קם מלכא לעילא קם מלכא לתתא.

[p. 23] פתח ואמר (ישעיה י"ט:1) משא מצרים הנה יי' רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו וגו'. ת"ח כל מלכין דעלמא וכל עמין דעלמא לא חשיבי כלום קמי קב"ה דכתיב (דניאל ד':32) וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצביה עביד בחיל שמיא וגו'. והכא במצרים אע"ג דכל אינון גבוראן ודרעא מרממא גלי קב"ה במצרים מה כתיב, הנה יי' רוכב על עב קל ובא מצרים. מאי שנא בכל עמין דעלמא דלא הוה הכי דהא קב"ה גזר גזרה ואתעביד, והכא איהו אתא דכתיב ובא מצרים, וכתיב (שמות י"ב:12) ועברתי בארץ מצרים אני יי'.

אלא בגין דמלכא הוה אתי לאפקא למטרוניתא דהוות תמן, ובגין יקרא דמטרוניתא הוה אתי, ועל דא הוה קב"ה בעי ביקרה ואתי לגבה לאקמא לה ולמיהב לה ידא כמה דזמין קב"ה למעבד בסוף גלותא דאדום.

אמר רבי ייסא אי הכי דבגין דמטרוניתא הוה, הא בגלותא דבבל מטרוניתא תמן הוה, אמאי לא הוה כך.

[p. 24] אמר ליה הא תנינן דחטאה גרים דנטלו נשין נכריות ואעילו ברית קיימא קדישא ברשותא אחרא, ובגין כך אתאביד מנהון נסין ואתיין דאתחזי למעבד להו, מה דלא הוה הכי במצרים דכלהו הוו שבטי יה, בני ישראל עאלו, בני ישראל נפקו.

בגלותא דאדום בעי קב"ה לאתיקרא בעלמא ולמיתי איהו לאקמא למטרוניתא ולנערא לה מעפרא. ווי למאן דאיערע תמן קמיה בשעתא דיימא (ישעיה נ"ב:2) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם התפתחי מוסרי צוארך. מאן איהו עמא ומלכא דייקום קמיה. (שם י"ט:1) ונעו אלילי מצרים מפניו. אלילי מצרים לאו על אבנין ואעין אתמר אלא על כל אינון דרגין ממנן עלאין על אינון פולחנין תתאין דלהון.

ובכל אתר דגלו ישראל קב"ה בעי עלייהו ואתקביל מאינון עמין. מה כתיב, (שם נ"ב:4) כה אמר יי' מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם ואשור באפס עשקו. תורעמא דאתרעם קב"ה על אשור ואמר חמו מה עבד לי אשור, דהא מצרים דאנא עבדית בהו כל אינון דינין, עמי אינון נחתו תמן לדיירא ביניהון וקבלום מצראי בינייהו ויהבו לון שפר ארעא ארץ גושן, ואע"ג דאעיקו לון בגלותא לא אעדו ארעא מנהון דכתיב (שמות ט':26) רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד, ומיטב ארעא דמצרים הוה דכתיב (בראשית מ"ז:11) במיטב הארץ בארץ רעמסס. ותו דלא אעדו מדלהון כלום דכתיב (שמות ט':6) וממקנה בני ישראל וגו'. ועכ"ד אתדנו בכמה דינין. [p. 25] אבל אשור באפס עשקו, אטיל [ז ע"ב] לון בארעא דסייפי עלמא ונטל ארעא דלהון. ומה מצראי דעבדו כל הני טבאן בהו בישראל אתדנו בכל אינון דינין, אשור ואדום ושאר עמין על אחת כמה וכמה דאנון מעיקין לון וקטלי לון ונטלי ממוניהון, עאכ"ו דקב"ה בעי לאתיקרא שמיה דכתיב (יחזקאל ל"ח:23) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי. התם במצרים במלכא חד, הכא בכל מלכין דעלמא.

 

רבי שמעון זקף ידוי ובכה, אמר ווי מאן דיזדמן בההוא זמנא, וזכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא. ווי מאן דיזדמן בההוא זמנא בגין דכד ייתי קב"ה לפקדא לאיילתא יסתכל מאן אינון דקיימין בהדה בכל אינון דמשתכחי עמה בכל עובדוי דכל חד וחד ולא ישתכח זכאי דכתיב (ישעיה ס"ג:5) ואביט ואין עוזר, וכמה עקתין על עקתין לשנאיהון דישראל.

זכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא בגין דההוא דאתקיים במהימנותא יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא. ועל ההוא זמנא כתיב (זכריה י"ג:9) וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב.

לבתר דאינון עקתין מתערי על שנאיהון דישראל וכל מלכי עמין יתייעטון כחדא עלייהו ומתערי כמה גזירין בישין כלהו בעיטא חדא עלייהו וייתון עקתא על עקתא בתרייתא משכחן קמייתא, כדין יתחזי חד עמודא דאשא קאים מעילא לתתא ארבעין יומין וכל עמין דעלמא חמאן ליה.

בההוא יומא יתער מלכא משיחא לנפקא מגו גנתא דעדן [p. 26] מההוא אתר דאתקרי קן צפור ויתער בארעא דגליל, וההוא יומא דיפוק לתמן יתרגז כל עלמא וכל בני עלמא מתחבאין בגו מערתי וטנרי דלא יחשבון לאשתזבא. ועל ההוא זמנא כתיב (ישעיה ב':19) ובאו במערות צורים ובנקיקי הסלעים מפני פחד יי' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ.

מפני פחד יי', דא הוא רגיזו דכל עלמא.

ומהדר גאונו, דא משיח.

בקומו לערוץ הארץ, כד יקום ויתגלי בארעא דגליל בגין דאיהו הוה אתר קדמאה לחרבא דארעא קדישא ובגין כך יתגלי תמן קדמאה לכל אתר ומתמן יתער קרבין לכל עלמא.

לבתר ארבעין יומין דעמודא יקום מארעא לשמיא לעיניהון דכל עלמא ומשיח יתגלי, יקום מסטר מזרח חד כוכבא מלהטא בכל גוונין, ושבעה כוכבין אחרנין דסחרן לההוא כוכבא, ויגיחון בה קרבא בכל סטרין תלת זמנין ביומא עד שבעין יומין, וכל בני עלמא חמאן. וההוא כוכבא יגיח בהו קרבא בטיסין דנורא מלהטין מנצצין בכל עיבר ובטש בהו עד דבלע לון בכל רמשא ורמשא, וביומא אפיק לון ויגיחון קרבא לעיניהון [p. 27] דכל עלמא, וכן בכל יומא עד שבעין יומין. לבתר שבעין יומין יתגניז ההוא כוכבא ויתגניז משיח עד תריסר ירחין, ויתהדר ההוא עמודא דאשא כמלקדמין וביה יתגניז משיח וההוא עמודא לא יתחזי.

לבתר תריסר ירחין יסלקון ליה למשיח בההוא עמודא לגו רקיעא, ותמן יקבל תוקפא ועטרא דמלכותא. וכד נחית יתחזי ההוא עמודא דאשא כמלקדמין לעיניהון דכל עלמא, ויתגלי לבתר משיח ויתכנשון לגביה עמין סגיאין ויתער קרבין בכל עלמא. ובההוא זמנא יתער קב"ה גבורתיה לכל עמין דעלמא, ומלכא משיחא אתידע בכל עלמא, וכל מלכין דעלמא יתערון לאתחברא לאגחא ביה קרבא, וכמה עמין מפריצי יהודאין יתהפכון לאהדרא לגבייהו וייתון עמהון לקרבא על מלכא משיחא. כדין יתחשך כל עלמא חמש עשרה יומין, וסגיאין מעמא דישראל יהון מתין בההוא חשוכא.

פתח ואמר (דברים כ"ב:6-7) כי [ח ע"א] יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים, שלח תשלח את האם וגו'. האי קרא אוקימנא ליה ואיהו חד מפקודי אורייתא גניזין, ואנן אית לן גו כריסי אורייתא גניזין שבילין וארחין ידיען לגו חברייא באינון תלתין ותרין שבילין דאורייתא.

[p. 28] אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה אלעזר בזמנא דיתער מלכא משיחא כמה אתיין ונסין אחרנין יתערון בעלמא. ת"ח בגנתא דעדן לתתא אית אתר חד גניז וטמיר דלא אתידע, ואיהו מרקמא בכמה גוונין וביה גניזין אלף היכלין דכסופין, ולית מאן דעאל בהו בר משיח דאיהו קאים תדיר בגנתא דעדן. וכל גנתא מסחרא בכתרין סגיאין דצדיקיא, ומשיח קאים על כמה חילין ומשיריין דנשמתין דצדיקיא, ובזמני ושבתי משיח עאל בההוא אתר ואשתעשע בכל אינון היכלין.

לגו לגו מאינון היכלין אית אתר אחרא טמיר וגניז דלא אתידע כלל ואקרי עדן, ולית מאן דיכיל למנדע ביה. ומשיח אגניז לבר סחרניה דההוא אתר, עד דאתגליא ליה חד אתר דאקרי קן צפור, ואיהו אתר דכריז עליה ההוא צפור דאתער בגנתא בכל יומא. ובההוא אתר מרקמן דיוקנין דכל שאר עמין דאתכנשו עלייהו דישראל לאבאשא לון. עאל בההוא אתר, זקיף עינוי וחזי אבהן דעאלין בחרבן בית אלהא, עד דחמי לרחל דמעהא באנפהא וקב"ה מנחם לה ולא צביאת לקבלא תנחומין כד"א (ירמיה ל"א:15) מאנה להנחם על בניה. כדין משיח ארים קליה ובכי ואזדעזע כל גנתא דעדן וכל אינון צדיקיא דתמן געיין ובכיין. געי ובכי זמנא תניינא ואזדעזע ההוא רקיעא דעל גבי גנתא ואלף וחמש מאה רבוא משריין עלאין עד דמטי לגו כרסייא עלאה. כדין קב"ה רמיז לההוא צפרא ועאל בההוא קן דילה ויתבא לגבי משיח וקרי מה דקרי ואתער מה דאתער. עד דמגו כרסייא קדישא אתקרי תלת זמנין ההוא קן צפור ומשיח, וכלא סלקין לון לעילא, ואומי לון קב"ה [p. 29] לאעברא מלכו חייבא מן עלמא על ידא דמשיח ולנקמא נוקמין דישראל, וכל אינון טבאן דזמין קב"ה למעבד לעמיה. ותב ההוא קן צפור ומשיח ביה לדוכתיה, ושף משיח ואתגניז גו ההוא אתר כמלקדמין.

ובזמנא דיתער קב"ה לאתקנא אתוון דשמיה בשלימו יו"ד בה"א, לאתקנא וא"ו בה"א למהוי כלא בשלימו חד, כדין יתער חד ככבא באמצעות רקיעא בגוון ארגוונא להיט ונציץ ביממא לעיניהן דכל עלמא. ויקום חד שלהובא דאשא מסטרא דצפון גו רקיעא, ויקום דא לקביל דא ארבעין יומין ויתבהלון כל בני עלמא. לסוף ארבעין יומין יגחון קרבא ככבא ושלהובא לעיניהון דכלא ויתפשט ההוא שלהובא ביקידו דאשא גו רקיעא ויחשב למבלע ההוא ככבא, וכמה מלכין ושליטין ואומיא ועממיא יתבהלון מהאי.

כדין יסתלק ההוא ככבא לסטר דרום וישלוט על ההוא שלהובא, וההוא שלהובא יתבלע זעיר זעיר ברקיעא מקמי ההוא ככבא עד דלא יתחזי כלל. כדין ההוא ככבא יעביד אורחין ברקיע תריסר יומין אחרנין. לבתר תריסר יומין דיזדעזעון כל בני עלמא יתחשך שמשא בפלגו שמייא כמה דאתחשך יומא דאתחרב בי מקדשא עד דלא יתחזון שמיא וארעא, ויתער חד קלא ברעם זיקין ואתחלחלא ארעא מההוא קלא וכמה חילין ומשיריין ימותון מניה.

[p. 30] וההוא יומא ממש יתער בקרתא דרומי רבתא חד שלהובא דאשא בההוא קלא דיתער בכל [ח ע"ב] עלמא, ויוקיד כמה היכלין וכמה מגדלין יפלון וכמה פרדשכי ורברבי יפלון בההוא יומא, וכלהו יתנבאון עלה לביש וכל בני עלמא לא יחשבון לאשתזבא.

מההוא יומא עד תריסר ירחין יתיעטון כל מלכין ויגזרון כמה שמדות על שנאיהון דישראל ויצלחון ביה כמה דאתמר. זכאה איהו מאן דלא איערע תמן, וזכאה איהו מאן דאיערע תמן. וכל עלמא יהא בערבוביא סגיא.

לסוף תריסר ירחי יקום שבט מישראל, דא מלכא משיחא דיתער גו גנתא דעדן, וכל אינון צדיקיא יעטרון ליה תמן ויחגרון ליה מאני זיניה באתוון רשימן דשמא קדישא. וקלא יתפוצץ בענפי אילנין דגנתא, קרי בחיל ואמר אתערו קדישין עליונין, קומו מקמי משיחא, הא עדנא לאתחברא אילתא בבעלה, ובעלה בעי לנקמא לה נוקמין דעלמא ולאקמא לה מעפרא.

כדין יקומון כלהו ויחגרון ליה כמלקדמין מאני זיניה, אברהם מימיניה, יצחק משמאליה, יעקב קמיה, משה רעיא מהימנא על כל אינון צדיקיא אזיל ורקיד גו גנתא. כיון דאתתקן משיח על ידא דצדיקיא בגנתא דעדן יעול בההוא דוכתא דאקרי קן צפור כמלקדמין וחמי ההוא דיוקנא [p. 31] דחרבן בית מקדשא וכמה צדיקיא דאתקטלו ביה. כדין נטיל מתמן עשר לבושין ואקרון לבושי קנאה, ויתגניז תמן ארבעין יומין דלא אתגליא כלל.

לסוף ארבעין יומין קלא חד יתער ויתקרי מגו כורסייא עלאה ההוא קן צפור במלכא משיחא דאתגניז ביה, וכדין סלקין ליה לעילא וקב"ה חמי ליה למלכא משיחא מתלבש בלבושי נוקמא וחגיר מאני זיניה, נטל ליה ונשיק ליה על רישיה.

כדין מזדעזען ג' מאה ותשעין רקיעין, ואזמין קב"ה לחד רקיעא מאינון דהוה גניז מששת ימי בראשית ואפיק מחד היכלא דבההוא רקיעא כתרא חדא גליפא מחקקא בשמהן קדישין. בההוא כתרא אתעטר קב"ה כד אעברו ישראל ית ימא למיטל נוקמין מכל רתיכי פרעה ופרשוי, ואעטר ליה למלכא משיחא.

כיון דאתעטר ואתתקן בכל הני תקונין נטיל ליה קב"ה ונשיק ליה כמלקדמין. מאן חמי רתיכין קדישין ומשריין עלאין דסחרין ליה ויהבין ליה מתנן ונבזבזן סגיאין ואתעטר מכלהו. עאל תמן בחד היכלא וחמי כל אינון מלאכי עלאי דאקרון אבלי ציון, אינון דבכו על חרבן בי מקדשא ובכאן תדיר, ואינון יהבי ליה חד פורפירא סומקא למעבד נוקמין. כדין קב"ה גניז ליה בההוא קן צפור ויתכסי תמן תלתין יומין. לבתר בההוא קן צפור יחות מעטר בכל אינון תקונין מעילא ומתתא, כמה משריין קדישין סחרניה, ויחמון כל עלמא חד נהירו תלי מרקיעא לארעא דיקום שבעה יומין, וכל בני עלמא יתמהון ויתבהלון ולא ינדעון כלל, בר אינון חכימין דידעי ברזין אלין, זכאה חולקהון.

[p. 32] וכל אינון שבעה יומין יתעטר בארעא בההוא קן צפור. באן אתר, בדרך, דא קבורת רחל דאיהי קיימא בפרשת אורחין, ויבשר לה וינחם לה, וכדין תקבל תנחומין ותקום ותנשיק ליה.

לבתר יקום ההוא נהירו מההוא אתר ושרי ביריחו קרתא דאילני. בכל עץ, דא יריחו. או על הארץ, דא ירושלים. ויהא גניז בההוא נהירו דקן צפור תריסר ירחי. בתר תריסר ירחי יזדקף ההוא נהירו בין שמיא וארעא וישרי בארעא דגליל דתמן הוה שרותא דגלותא דישראל, ותמן יתגלי מההוא נהירו דקן צפור ותב לאתריה.

וההוא יומא אזדעזע כל עלמא כמלקדמין מסייפי שמיא ועד [ט ע"א] סייפי שמיא. כדין ינדעון כל עלמא דהא אתגלי מלכא משיחא בארעא דגליל, ויתכנשון ליה כל אינון דלעאן באורייתא ואינון זעירין בעלמא, ובזכות אינון ינוקי דבי רב יתתקף חיליה לאתגברא, ורזא דא אפרוחים, ואי לא ישתכחון אלין הא ינוקי דיתבי בתוקפא דאמהון וינקי כד"א (ישעיה כ"ח:9) גמולי מחלב [p. 33] עתיקי משדים, והיינו או ביצים, דבגין אלין שריא שכינתא עמהון דישראל בגלותא דהא חכימין זעירין אינון דישתכחון בההוא זמנא, והיינו (דברים כ"ב:6) והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים.

לא תקח האם על הבנים, דהא ביה לא קיימא מלה לאפקא לה מן גלותא אלא במלכא עלאה, דכיון דאלין רביין וינוקין יהבין תוקפא למלכא משיחא כדין אימא עלאה דהות רביעא עלייהו אתערת לגבי בעלה, ויתעכב הכי עד תריסר ירחין אחרנין. לבתר ייתי בעלה ויוקים לה מעפרא כד"א (עמוס ט':11) אקים את סוכת דוד הנופלת.

בההוא יומא מלכא משיחא שארי ויכנוש גלותא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא כד"א (דברים ל':4) אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו'. מההוא יומא כל אתין ונסין וגבוראן דעבד קב"ה במצרים יעביד לון לישראל כד"א (מיכה ז':15) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

אמר ר' שמעון אלעזר מלין אלין כלהו תשכח ברזא דתלתין ותרין שבילין דבשמא קדישא, ועד דנסין אלין לא יתערון [p. 34] בעלמא לא אשתלים רזא דשמא קדישא ולא תתער לאהבה כד"א (שיר ב':7) השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות. צבאות, דא מלכא דאקרי צבאות.

או באילות השדה, שאר חילין ומשריין דלתתא.

אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, דא ימינא דקב"ה דאקרי אהבה.

עד שתחפץ, ההיא דשכיבת לעפרא ויהא רעותא דמלכא בה.

זכאה איהו מאן דיזכי לההוא דרא, זכאה איהו בעלמא דין וזכאה איהו בעלמא דאתי.

 

ר' שמעון ארים ידוי בצלו לקב"ה וצלי צלותיה. לבתר דצלי צלותיה אתו ר' אלעזר ור' אבא ויתבו קמיה. עד דהוו יתבי חמו חד נהורא דיממא דאתחשך ואשתקע חד צנורא דשלהובא דאשא גו ימא דטבריה ואזדעזע כל ההוא אתר.

אמר ר' שמעון ודאי השתא הוא עדנא דקב"ה אדכר לבנוי ואחית תרין דמעין לגו ימא רבא, וכד נחתין פגעין בהאי צנורא דשלהובא ואשתקעו דא בדא גו ימא. בכה ר' שמעון ובכו חברייא.

[p. 35] אמר ר' שמעון הא אתערנא ברזי דאתוון דשמא קדישא בסתרא דאתערותא דיליה לגבי בנוי, אבל השתא אית לי לגלאה מה דלא אתיהיב רשו לב"נ אחרא לגלאה, אלא זכו דדרא דא יקיים עלמא עד דייתי מלכא משיחא.

אמר לר' אלעזר ולרבי אבא קומו בקיומייכו. קמו ר' אלעזר ור' אבא.

בכה ר' שמעון זמנא אחרא, אמר ווי מאן יקום במה דחמינא, גלותא יתמשך, מאן יכיל למסבל.

אוף הוא קם ואמר (ישעיה כ"ו:13) יי' אלהינו בעלונו אדונים זולתך לבד בך נזכיר שמך. האי קרא אוקמוה, אבל בהאי קרא אית רזא עלאה גו מהימנותא. יי' אלהינו, דא איהו שירותא דרזין עלאין, אתר דמתמן נפקי כל נהירו דשרגין כלהו לאדלקא, ותמן תליא כל רזא דמהימנותא, שמא דא שליט על כלא.

בעלונו אדונים זולתך, דהא עמא דישראל לית מאן דשליט עליה בר שמא עלאה דא, והשתא בגלותא שליט עליה אחרא.

לבד בך, רזא דשמא קדישא כללא דעשרין ותרין אתוון וכנסת ישראל לא מתברכא אלא מגו שמא דא דאקרי בך [p. 36] כד"א (שמות ל"ב:13) אשר נשבעת להם בך, (בראשית מ"ח:20) בך יברך ישראל, (תהלים י"ח:30) כי בך ארוץ גדוד. ובזמנא דשלימו אשתכח לא הוה מתפרש דא מן דא, ואסיר [ט ע"ב] לאפרשא דא מן דא, אתתא מבעלה לא ברעיוני ולא בדכירו בגין דלא לאחזאה פרודא, והשתא בגלותא אשתכח מגו עאקו דכל זמנא וזמנא אנן עבדי פרודא לאדכרא ההוא שם בר מבעלה בגין דאיהי שכיבת לעפרא, והיינו לבד בך נזכיר שמך, בר מבעלה אנן דכרין להאי שם בפרודא בגין דאנן רחיקין מינך ושלטין אחרנין עלן ושמך איהי בפרודא מן שמא דאקרי בך.

והאי ביומי דגלותא בגין דגלותא קדמאה הוה מבית ראשון, ובית ראשון איהי רזא דה' קדמאה, ולקביל ע' שנין דילה גלותא דבית ראשון הוה ע' שנין, ואינון ע' שנין לא אשתכחת אימא רביעא עלייהו והוה פרודא מן שמא עלאה רזא דה' עלאה. וכדין י' רזא עלאה אסתלק לעילא לעילא לאין סוף ובית ראשון עלאה קדישא [p. 37] לא נביע נביעו דמיין חיין דהא מקורא דילה אסתלק, ואיהי ע' שנין דגלותא בגין דאיהי ז' שנין אקרי כד"א (מ"א ו':38) ויבנהו שבע שנים.

ואי תימא דשלטא מלכות בבל לעילא ברזא דע' שנין ח"ו, אלא נהורא ונביעו דאמא עלאה הוה נהיר ונחית לתתא, כיון דחטו ישראל ושלטא מלכות בבל הוה חפי ואחשיך ההוא נהירו ותתאי קדישין לא נהרין. כיון דתתאי לא הוו נהרין מגו שלטנו דמלכו בבל אסתלק ההוא נהורא וההוא מבועא עלאה דהוה נביע רזא די' אסתלק לעילא לעילא לאין סוף, כדין אינון ע' שנין לא נהרין וההוא נהירו דאתמנע הוה ודאי גלותא דע' שנין.

כיון דאעדיו שלטנו דבבל ישראל כלהו לא אהדרו לאתדכאה למהוי סגלתא שלימתא כמלקדמין אלא זעיר זעיר בערבוביא, וכדין כד שלימו לא אשתכח ושריאת ה' תתאה לשלטאה כדין י' נביעו עלאה לא נחית כ"כ לאנהרא כמה דהוה מלקדמין אלא זעיר זעיר בערבוביא דלא הוו דכיין כמה דאתחזי. ועל כך נביעו עלאה לא נביע ולא נהיר אלא דאהדר לאנהרא זעיר זעיר מגו דחקא דשמאלא.

[p. 38] ועל דא אתגרו בהו בישראל קרבין סגיאין עד דהחשך יכסה ארץ, וה' תתאה אתחשך ונפלת לארעא ונביעו עלאה אסתלק כמלקדמין בגין דמלכות אדום אתתקף וישראל אהדרו לסורחנייהו. ועל דא ה' בית שני אתחרב וכל אינון תריסר שבטין דילה כחושבן משריין דלהון אינון בגלותא דמלכות אדום, ונביעו עלאה אסתלק מההוא נביעו דקיימא עלה כד"א (ישעיה נ"ז:1) הצדיק אבד, אבד ההוא נביעו דמקורא עלאה דהוה נגיד ומשיך מלעילא. וכדין הוה פרודא בה' בית שני ואיהי בגלותא בכל אינון תריסר שבטין ומשריין דילהון. תריסר שבטין סלקין לחושבן סגי ועל דרזא דה' בהו בכל ההוא חושבנא גלותא אתמשך.

רזא דרזין לחכימי לבא אתיהיבת. י' שבטין אלף שנין, תרין שבטין מאתן שנין. [p. 39] שארו דמעין למנפל, פתח ואמר (איכה א':2) בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה. לסוף תריסר שבטין דבגלותא ליליא אתחשך לאינון שנאיהון דישראל עד דיתער ו' לזמן שתין ושית שנין. לבתר תריסר שבטין דאינון אלף ומאתן שנין דגלותא ולבתר עד שתין ושית שנין דחשוכא דליליא כדין (ויקרא כ"ו:42) וזכרתי את בריתי יעקב, דא אתערותא דאת ו' דאיהו נפש דבית יעקב, ורזא דא (בראשית מ"ו:26-27) כל הנפש לבית יעקב ששים ושש, ואיהו ו' נפש דבית שני רזא דה' תתאה, ודא ו' רזא דששים ושש, ששים לאתערותא דיעקב ושש לאתערותא דיוסף, ועל דא איהו ו"ו דאינון תרין בחבורא חדא ורזא חדא.

מתמן ולהלאה יתער קב"ה לאינון אתין ונסין [י ע"א] דקאמרן [p. 40] ויתערון על שנאיהון דישראל אינון עקתין דקאמרן, ורזא דא ואף את בריתי יצחק. ולבתר כד יגיח מלכא משיחא קרבין בכל עלמא בימינא דקב"ה כד"א (שמות ט"ו:6) ימינך יי' נאדרי בכח, כדין ואף את בריתי אברהם אזכור, ולבתר והארץ אזכור, דא ה' בתראה. בההוא זמנא כתיב (זכריה י"ד:9) והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.

לסוף שתין ושית שנין אחרנין דאינון מאה ותלתין ותרין שנין יתחזון אתוון דשמא קדישא גליפן בשלימו עילא ותתא כדקא יאות, ורזא דא ה' ה' עלאה ותתאה וכל אינון שבילין דאינון תלתין ותרין דכלילן ברזא דאת ו', ה 'ו' ה' רזא דשלימו דמאה ותלתין ותרין.

לסוף מאה ותלתין ותרין שנין אחרנין יתקיים לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, ויתדכי ארעא קדישא, וקב"ה יתער מתייא דארעא קדישא ויקומון חיילין חיילין. וכדין יתער סתימו דנביעו עלאה [p. 41] את י' ויתקיימון תלתין ותרין שבילין לנגדא לתתא, ויתקיימון אתוון בקיומייהו יהו"ה, ועד כען לא יהון בשלימו, עד זמן דינגיד ויתמשך ההוא נביעו עלאה בחבורא דאתוון גו ה' בתראה, ודא איהו לסוף תשלום מאה וארבעין וארבעה שנין אחרנין דישתלמון, ויתערון שאר מתי ישראל דבשאר ארעאן, דישתכח כל דא בחשבן ח"ת דיתישב עלמא ויתבסם ויתעבר סטרא אחרא מעלמא. וה' תתאה יתמלי מגו נביעו עלאה ותתעטר ותתנהיר בשלימו, כדין כתיב (ישעיה ל':26) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים, עד דיהא [p. 42] שבת ליי' לאלקטא נפשין דתענוגי קדושה דא ה' בתראה כל ההוא אלף שביעאה, ודא איהו אתערו דרוחין קדישין דעמא דישראל לאתלבשא לבתר שבת בגופין אחרנין קדישין לאתקרי קדישין דכתיב (שם ד':3) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו. עד כאן מלין דרזין סתימין.

 

ויקם מלך חדש. ר' יוסי אמר בכל יומא קב"ה עביד מלאכין שליחן על עלמא דכתיב (תהלים ק"ד:4) עושה מלאכיו רוחות, עשה לא כתיב אלא עושה, בגין דכל יומא ויומא עושה, ובההוא זמנא אתמנא ממנא חד על מצרים, ודא איהו דכתיב ויקם מלך חדש, חדש ודאי.

[p. 43] אשר לא ידע את יוסף, דהא מאתר דפרודא הוי כד"א (בראשית ב':10) ומשם יפרד, וקדמאה מההוא פרודא נהרא דמצרים איהו, ובגין כך אשר לא ידע את יוסף, אתר דכל יחודא שריא ביה דאקרי צדיק.

 

ר' אלעזר ור' יוסי הוו אזלי באורחא, אקדימו בנהורא למיזל. חמו חד כוכבא דהוה רהיט מסטרא דא וכוכבא מסטרא דא. א"ר אלעזר השתא מטא זמנא דכוכבי בקר לשבחא למאריהון, ורהטי מדחילו ואימתא דמאריהון לשבחא ולזמרא ליה הה"ד (איוב ל"ח:7) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים, בגין דכלהו ביחודא חדא קא משבחן ליה.

פתח ואמר (תהלים כ"ב:1) למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. אילת השחר, דכד נהירו אנפוי דמזרח ואתפרשא חשוכא דליליא חד ממנא אית לסטר מזרח ומשיך חד חוטא דנהירו דסטר דרום עד דאתי ונפיק שמשא ובקע באינון כוי רקיעא ואנהיר עלמא, וההוא חוטא אפריש חשוכא דליליא. כדין אילתא דשחרא אתי, ואתי נהירו אוכמא בקדרו לאתחברא ביממא ונהיר יממא ונהירו דיממא כליל ושאיב בגויה לההוא אילתא. ועל האי אילתא כד אתפרש מיומא לבתר דכליל לה אמר דוד שירתא דכתיב למנצח על אילת השחר. [p. 44] ומאי קא אמר, [י ע"ב] אלי אלי למה עזבתני, דהא אתפרשא אילתא דשחרא מנהירו דיממא.

עד דהוו אזלי נהיר יממא ומטא עידן צלותא. א"ר אלעזר נצלי צלותא וניזיל. יתבו וצלו, לבתר קמו ואזלו.

פתח ר' אלעזר ואמר (קהלת ח':14) יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה הבל. האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל יש הבל, שלמה מלכא עבד ספרא דא ואוקים ליה על שבעה הבלים דעלמא קיימא עלייהו, ואינון שבעה עמודין סמכין דעלמא לקביל שבעה רקיעין, וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות, ולקבלייהו הבל הבלים הבל הבלים הכל הבל.

כמה דאינון שבעה רקיעין ואית אחרנין דדבקי בהו ומתפשטי [p. 45] ונפקי מנייהו, הכי נמי אית הבלים אחרנין דמתפשטי ונפקי מאלין, וכלהו אמר שלמה.

והכא רזא דחכמתא אית ביה. יש הבל דנפקא מאינון הבלים עלאין דעלמא קיימא עלייהו, ודא נעשה על הארץ ואתקיים בקיומיה ואתתקף תוקפיה בעובדי ארעא ובסליקו דסלקא מארעא, ודא אתמנא על ארעא וכל תוקפא וקיומא דיליה באינון נשמתין דצדיקיא דאתלקיטו מארעא כד אינון זכאין עד לא סרחו בעוד דיהבי ריחא טב, כגון חנוך דכתיב ביה (בראשית ה':24) ואיננו כי לקח אותו אלהים, נטל ליה עד לא מטא זמניה ואשתעשע ביה, וכן שאר זכאין דעלמא, דתנינן על תרין מלין צדיקיא מסתלקי עד לא מטא זמנייהו. חד על חובי דרא, דכד אסגיאו חייביא בעלמא אינון זכאין דמשתכחי בינייהו יתפסון בחוביהון. וחד דאיגלי קמי קב"ה דיסרחון לבתר, סליק לון מעלמא עד לא מטא זמנייהו הה"ד (קהלת ח':14) אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, מטי עלייהו דינא מלעילא כאילו עבדו חובין ועובדין דרשיעייא.

[p. 46] דהא זמנא חדא שאיל רבי יוסי ב"ר יעקב איש כפר אונו בזמנא דרבי עקיבא וחברוי אסתלקו מעלמא ומיתו בההוא גוונא לרבי מאיר. אמר ליה וכי כתיב דא בכל אורייתא כלה.

אמר ליה ולא והא אמר שלמה אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, מטי עלייהו דינא מלעילא כאילו עבדו עובדוי דרשיעייא. ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, יתבי בשקט בשלם בהאי עלמא דינא לא מטא עלייהו כאילו עבדו עובדוי דצדיקייא. אמאי, בגין דאתגלי קמי קב"ה דיתובין בתיובתא או דיפוק מנייהו זרעא דיהא קשוט בעלמא כגון תרח דנפק מניה זרעא דקשוט, אחז דנפק מניה חזקיהו, ושאר חייבי דעלמא.

ובגין כך בסטרא דא ובסטרא דא הבל דקאמרן נעשה ואתתקף על הארץ.

ד"א יש הבל אשר נעשה על הארץ, כדקאמרן דאתתקן ואתתקף על עלמא. במאי, בגין דיש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, מטאן לידייהו כעובדין דחייביא דאינון מעשה הרשעים ואינון קיימי בקיומייהו מדחילו דמאריהון ולא בעאן לאסתאבא, כגון כמא זכאי קשוט דמטא לידייהו כעובדין אלין ואינון גבורי כח דעבדי רעותא דמאריהון ולא חטאן. ועל דא הבל נעשה על הארץ ואתתקף בתוקפיה.

[p. 47] ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, מטי לידייהו חד מצוה דאיהו עובדא דצדיקיא וזכאן בה ועבדי, כגון לסטים מקפחא הוה משכח בטורייא בהדי אינון גוים וכד הוה יודאי אעבר תמן הוה משזיב ליה ונטיר ליה מנייהו, והוה קרי עליה רבי עקיבא יש רשעים אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים.

כגון ההוא חייבא דהוה [יא ע"א] בשבבותיה דרבי חזקיה. ליליא חד פגע בה בההיא אתתא דהות אזלת לבי ברתה. בעא למתקף בה, אמרה ליה במטו מינך אוקיר למרך ולא תחטי גבאי. שבקה ולא חב בה. הוי ויש רשעים אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה הבל, כמה דאתתקף הבל בהדי אינון צדיקים דמטו לידייהו עובדי דחייביא ולא חטאן, אוף הכי אתתקף בהדי אינון חייביא דמטי לידייהו עובדי דצדיקים ועבדי. דתנינן עבד קב"ה צדיקים ורשעים בעלמא, וכמה דאתייקר איהו בעלמא בעובדי צדיקים הכי נמי אתייקר איהו ברשעים כד עבדי עובדא טבא בעלמא כד"א (קהלת ג':11) את הכל עשה יפה בעתו. ווי לחייבא כד עביד גרמיה רע ואתתקף בחוביה כד"א (ישעיה ג':11) אוי לרשע רע וגו'.

תו פתח ואמר את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו. האי קרא אוף הכי חברייא אוקמוה, אבל כד אתיהב חכמה לשלמה חמא כולא בזמנא דשלטא סיהרא.

יש צדיק, עמודא דעלמא.

[p. 48] אובד, כד"א (שם נ"ז:1) הצדיק אבד, בזמנא דגלותא.

בצדקו, בגין דאיהי שכיבת לעפרא. צדק דא כל זמנא דישראל בגלותא איהי עמהון בגלותא, ובגין כך (קהלת ז':15) צדיק אובד בההיא צדקו, דהא לא מטאן לגביה אינון ברכאן עלאין.

ויש רשע מאריך ברעתו, דא סמאל דאוריך שקט ושלוה לאדום. במאי, ברעתו, בההיא אשה רעה (הושע א':2) אשת זנונים נחש תקיפא, דהא לא מטא עלייהו שקט ושלוה אלא בגין דאתדבק בההיא נוקבא. כגוונא דא לשאר מלכוון עד דקב"ה יקים מעפרא לההיא סוכת דוד דכתיב (עמוס ט':11) אקים את סוכת דוד הנופלת.

 

וילך איש מבית לוי. רבי יוסי פתח (שיר ו':2) דודי ירד לגנו לערוגת הבושם וגו'. דודי ירד לגנו, דא כנסת ישראל בגין דהיא ערוגת הבושם, כלילא מכל סטרי בוסמין וריחין דעלמא. בשעתא דקב"ה נחית לגנתא דא כל אינון נשמתין דצדיקיא דמתעטרן תמן [p. 49] כלהו יהבי ריחא כד"א וריח שמניך מכל בשמים, אלין אינון נשמתהון דצדיקיא, דאמר רבי יצחק כל אינון נשמתין דצדיקיא דהוו בהאי עלמא וכל אינון נשמתין דזמינין לנחתא להאי עלמא כלהו בגנתא דא קיימין. בגנתא די בארעא כלהו קיימין בדיוקנא וציורא דהוו קיימין בהאי עלמא.

וסתרא דא אתמסר לחכימין, רוח דנחית לבני נשא דאיהי מסטרא דנוקבא מתגלפא תדיר בגלופא כהאי חותם. ציורא דגופא דבר נש בהאי עלמא בליט לבר ורוחא אתגליף לגו. כד אתפשט רוחא מן גופא ההוא רוח בליט בגנתא דארעא בציורא ודיוקנא ממש דגופיה בהאי עלמא בגין דהוה תדיר כחותם.

ועל דא איהי אמרה (שם ח':6) שימני כחותם. מה חותם גליף בגלופא לגו ואתצייר בציורא בלטא לבר, אוף הכי איהי, [p. 50] ורוח דהוה מסטרא דילה כהאי גוונא ממש בהאי עלמא גליף בגלופא לגו. כד אתפשט מן גופא ועאל בגנתא דארעא אוירא דתמן בליט ההוא גלופא לאתציירא לבר ואתצייר בציורא בלטא לבר כגוונא דציורא דגופא בהאי עלמא. לעילא נשמה דאיהי מאילנא דחיי אתצריר תמן לעילא בההוא צרורא דחיי לאתענגא בנועם יי' כד"א (תהלים כ"ז:4) לחזות בנועם יי' ולבקר בהיכלו.

וילך איש, דא גבריאל כד"א (דניאל ט':21) והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה.

מבית לוי, דא כנסת ישראל דאתיא מסטרא דשמאלא.

ויקח את בת לוי, דא נשמתא דתנינן בשעתא דאתייליד גופא דצדיק בהאי עלמא [יא ע"ב] קב"ה קרי ליה לגבריאל ונטיל ההיא נשמתא די בגנתא ונחתא ליה להאי גופא דצדיקא דאתייליד בהאי עלמא ואיהו אתפקדא עליה ונטיר ליה. [p. 51] ואי תימא ההוא מלאכא דאתמנא על רוחיהון דצדיקיא לילה שמיה ואת אמרת דאיהו גבריאל, הכי הוא ודאי בגין דאתי מסטרא דשמאלא, וכל מאן דאתי מסטרא דשמאלא הכי אקרי.

וילך איש, דא עמרם.

ויקח את בת לוי, דא יוכבד, ובת קול נחתת ואמרת ליה לאזדווגא בה דהא קריב זמנא דפורקנא דישראל על ידא דברא דאתיליד מנייהו. וקב"ה סייע ביה דתנן שכינתא קיימא על ערסייהו ורעותא דלהון בדבקותא חדא הוה בה בשכינתא, ועל דא לא אתעדי שכינתא מההוא ברא דאולידו לקיימא דכתיב (ויקרא י"א:44) והתקדשתם והייתם קדושים, ב"נ מקדש ליה מלרע קב"ה מקדש ליה מלעילא. כמה דרעותא דלהון בדבקותא דשכינתא, הכי אתדבקת בההוא עובדא ממש דעבדו.

[p. 52] א"ר יצחק זכאין אינון צדיקיא דרעותא דלהון בדבקותא דקב"ה תדיר, וכמה דאינון מתדבקין ביה תדיר הכי איהו אתדבק בהו ולא שביק לון לעלמין. ווי לרשיעייא דרעותא דלהון ודבקותא דלהון מתרחקא מניה, ולא די להו דמתרחקן מניה אלא דמתדבקן בסטרא אחרא.

ת"ח עמרם דאתדבק ביה בקב"ה נפק מניה משה דקב"ה לא אעדי מניה לעלמין ושכינתא אתדבקת בהדיה תדיר, זכאה חולקיה.

 

ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא. מאי כי טוב הוא. אמר רבי חייא דאתייליד מהול, בגין דרזא דברית טוב אקרי דכתיב (ישעיה ג':10) אמרו צדיק כי טוב.

רבי יוסי אמר נהירו דשכינתא דנהיר ביה חמאת דבשעתא דאתיליד אתמלי כל ביתא נהורא דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב (בראשית א':4) וירא אלהים את האור כי טוב, ועל דא כי טוב הוא כתיב וכלא הוה.

[p. 53] ותצפנהו שלשה ירחים. ג' ירחים מאי קא מיירי. אמר ר' יהודה רמז הוא דקא רמז על דלא אשתמודע משה בזיהרא עלאה עד ג' ירחים, דכתיב (שמות י"ט:1) בחדש השלישי, דהא כדין אתיהיבת תורה על ידוי ושכינתא אתגליא עלוי לעיניהון דכלא דכתיב (שם:3) ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו יי'.

ולא יכלה עוד הצפינו, דעד ההוא שעתא לא אשתמודע מלוליה בקב"ה, וכתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול.

ותקח לו תבת גומא, רמז על הארון דלוחות קיימא עאלין בגויה. תיבת גומא ארון הברית איהו.

ותחמרה בחמר ובזפת, דההוא תיבה דאיהו ארון הוה מחופה מלגו ומלבר.

רבי יהודה אמר דא היא אורייתא דהחמירה קב"ה במצות עשה ובמצות לא תעשה.

ותשם בה את הילד, אלו ישראל כד"א (הושע י"א:1) כי נער ישראל ואהבהו.

ותשם בסוף, דלא הוו פקודי אורייתא חומרא למעבד עד סוף דעאלו ישראל לארעא לסוף ארבעין שנין.

[p. 54] על שפת היאור, על מימרא דאינון דמורים אורייתא וחוקה לישראל.

 

וילך איש, דא קב"ה דכתיב יי' איש מלחמה.

מבית לוי, דא קב"ה, אתר דחכמה עלאה וההוא נהר מתחברין כחדא ולא מתפרשין לעלמין.

מבית לוי דא שארי לויתן לחידו בעלמא הה"ד (תהלים ק"ד:26) לויתן זה יצרת לשחק בו.

ויקח את בת לוי, דא קב"ה, אתר דנהירו דסיהרא נהיר.

ותהר האשה ותלד בן, האשה ודאי כד"א לזאת יקרא אשה. בקדמיתא בת [יב ע"א] והשתא אשה, אלא הכי אוליפנא אתתא עד לא אזדווגת אתקריאת בת פלוני, בתר דאזדווגת אתקריאת אשה, והכא בת ואשה, כלא חד דרגא איהו.

[p. 55] ותצפנהו שלשה ירחים, אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא. ומאי נינהו, תמוז אב טבת. מאי קא משמע, דעד לא נחת משה לעלמא שכיח הוה איהו לעילא, ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מיומא דאתיליד. מכאן אמר רבי שמעון רוחיהון דצדיקיא שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא.

ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גומא. מאי ותקח לו תבת גומא, דחפת ליה בסימנהא למהוי נטיר מאינון נוני ימא דשאטין בין ימא רבא במיא דכתיב (תהלים ק"ד:25) שם רמש ואין מספר, והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו בחפו דסטרא דיובלא יקירא דתרין גוונין חוור ואוכם, ואחווא ליה למישט בינייהו זמנא אחרא לקבלא אורייתא.

[p. 56] ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, דא איהי דאתיא מסטרא דשמאלא דדינא קשיא כד"א לרחוץ על היאור, על היאור דייקא ולא על הים. ואי תימא והא כתיב (שמות י"ז:5) ומטך אשר הכית בו את היאור, ומשה לא מחא אלא ימא וקרייה יאור. אלא יאור דמחא אהרן על ידא דמשה ושוויה קרא דאיהו עביד. כהאי גוונא (שם ז':25) וימלא שבעת ימים אחרי הכות יי' את היאור, ואהרן הכהו, אלא על דאתא מסטרא דקב"ה קרייה קרא הכות יי', לבתר קרייה בשמא דמשה.

ונערותיה הולכות על יד היאור, אלין שאר משריין דאתיין מסטרא דא.

ותפתח ותראהו את הילד. ותראהו, ותראה מבעי ליה, מאי ותראהו. אמר רבי שמעון לית לך מלה באורייתא דלית בה רזין עלאין ויקירין, אלא הכי אוליפנא רשימא דמלכא [p. 57] ומטרוניתא אשתכח ביה ואיהו רשימא דוא"ו ה"א. מיד ותחמול עליו וגו'. עד כאן לעילא, מכאן ולהלאה לתתא בר מהאי קרא.

ותתצב אחותו מרחוק. ותתצב אחותו, אחותו דמאן. אחותיה דההוא דקרא לכנסת ישראל אחותי כד"א (שיר ה':2) פתחי לי אחותי רעיתי.

מרחוק, כד"א (ירמיה ל"א:3) מרחוק יי' נראה לי.

מאי משמע, דאינון זכאין דלא נחתו לעלמא אשתמודעאן אינון לעילא לגבי כלא וכל שכן משה, ומשמע נמי דנשמתהון דצדיקיא אתמשכו מאתר עלאה כמה דאוקימנא, ורזא דמלה אוליפנא דמשמע דאב ואם עביד לגופא בארעא, ומשמע דכל סטרין בין לעילא בין לתתא מדכר ונוקבא אתיין כלא ואשתכחי. והא אוקמוה רזא דכתיב תוצא הארץ נפש חיה. הארץ, דא כנסת ישראל. נפש חיה, נפשא דאדם קדמאה עלאה כמה דאתמר.

[p. 58] אתא רבי אבא ונשקיה, אמר ודאי שפיר קאמרת והכי הוא ודאי. זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי עלמא.

 

, דא היא חכמה כד"א (משלי ז':4) אמור לחכמה אחותי את.

אמר רבי יצחק מעולם לא אתעדיאת גזרת דינא מעלמא, דהא בכל שעתא דהוו ישראל חטאן הוה דינא מקטרגא עמהון, וכדין ותתצב אחותו מרחוק. מרחוק, כד"א מרחוק יי' נראה לי.

ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור וגו'. בשעתא דהוו פסקי ישראל מאורייתא מיד ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, הות נחתת מדת הדין [יב ע"ב] לאתסחאה מדמא דישראל על עלבונא דאורייתא.

ונערותיה הולכות על יד היאור, אלין אומיא דאינון אזלין ורדפין אבתרייהו.

על יד היאור, על סבת עלבונא דאורייתא ואינון דמורים בה דרפו ידייהו מינה.

[p. 59] א"ר יהודה כל מלין דעלמא תליין בתשובה ובצלותא דצלי ב"נ קמי קב"ה, וכל שכן מאן דאושיד דמעין בצלותיה דלית לך תרעא דלא עאלין אינון דמעין. מה כתיב, ותפתח ותראהו את הילד. ותפתח, דא שכינתא דקיימא עלייהו דישראל כאימא על בנין והיא פתחה תדיר בזכותיהון דישראל. כיון שפתחה ותראהו את הילד, (ירמיה ל"א:20) ילד שעשועים, ישראל דמתחטאין קמי מלכיהון בכלא ומיד מהדרן בתשובה ובכאן קמיה כברא קמי אבוי. מה כתיב, והנה נער בוכה. כיון דבכי מתברי כל גזרין בישין דעלמא. מה כתיב, ותחמול עליו, אתער עלוי ברחמין ומרחם ליה.

ותאמר מילדי העברים זה, ולא מילדי האומות דאינון קשי קדל קשי לבא. מילדי העברים, רכי לבא מאבהן ומן אמהן לאתבא קמי מאריהון.

ותקרא את אם הילד, שהיא בוכה הה"ד (שם:15) קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה וגו'. הוא בוכה ואם הילד היא בוכה.

[p. 60] א"ר יהודה לזמנא דאתי מה כתיב, (שם:9) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. מהו בבכי יבואו, בזכות בכי דאם הילד שהיא רחל יבואו ויתכנשון מן גלותא.

אמר רבי יצחק פורקנא דישראל לא תליא אלא בבכי, כד ישתלמון ויכלון בכי דמעות דבכה עשו קמי אבוי דכתיב (בראשית כ"ז:38) וישא עשו קולו ויבך.

אמר רבי יוסי אותו בכי דבכה עשו ואינון דמעין אחיתו לישראל בגלותיה. כיון דיכלון אינון דמעין בבכיה דישראל יפקון מגלותיה הה"ד (ירמיה ל"א:9) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וגו'.

 

ויפן כה וכה. אמר רבי אבא כה, אי הוו ביה עובדין דכשרן. וכה, אי זמין לנפקא מניה ברא מעליא. מיד וירא כי אין איש, חמא ברוח קודשא דלית זמין לנפקא מניה ברא מעליא. דאמר רבי אבא כמה חייבין אינון בעלמא דמפקי בני מעליי יתיר מאינון זכאין, וההוא מעליא דנפק מן חייבא איהו משובח יתיר למהוי טהור מטמא, נהורא מגו חשוכא, חכמתא מגו טפשותא, ודא איהו מעליא מכלא.

וירא, וירא, דהכא כלא ברוח קודשא אסתכל וחמא, ובגין כך אסתכל ביה וקטיל ליה. וקב"ה סבב [p. 61] כלא למהך כמה דאזל יעקב לגבי ההוא בירא דכתיב וישב על הבאר. ביעקב כתיב (בראשית כ"ט:15) וירא והנה באר, במשה כתיב וישב בארץ מדין וישב על הבאר, בגין דמשה אע"ג דבדרגא חדא הוו אסתלק משה בהאי יתיר מניה.

 

רבי יוסי ורבי יצחק הוו אזלי באורחא. אמר רבי יוסי ההוא באר דחמא יעקב וחמא משה אי הוה ההוא בירא דחפר אברהם ויצחק אי לאו.

א"ל בשעתא דאתברי עלמא אברי האי באר ובערב שבת בין השמשות אברי פומא דיליה והאי איהו באר דחמא יעקב ומשה.

 

מתניתין. אינון רדפי קשוט, אינון דתבעו רזא דמהימנותא, [p. 62] אינון דאתדבקו בקשורא מהימנא, אינון דידעין אורחוי דמלכא עלאה, קריבו שמעו.

כד סליקו תרין ונפקי לקדמות חד מקבלין ליה בין תרין דרעין. תרין נחתין לתלתא, תרין אינון, חד בינייהו. תרין יתבין מותבא דנביאי ינקי בהו. חד בינייהו, חבורא דכלא הוא נטיל כלא. [יג ע"א]

ההוא בירא קדישא קאים תחותיה, חקלא דתפוחין קדישין איהו. מהאי בירא אתשקיין עדרייא דרעי משה במדברא, מהאי בירא אתשקיין עדרייא דבריר יעקב כד אתבריר לון לגו חולקיה כל אינון רתיכין כל אינון מארי דגדפין.

תלת קיימין רביעין על האי בירא. האי בירא מנייהו אתמלי, אדנ"י אתקרי, על דא כתיב (דברים ג':24) אדני אלהים אתה החלות וגו', וכתיב (דניאל ט':17) והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני. אדון כל הארץ, הה"ד (יהושע ג':11) הנה ארון הברית אדון כל [p. 63] הארץ. ביה גניז חד מקורא קדישא דנביע ביה תדיר ואמלי ליה, יהו"ה צבאות אקרי, בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין.

 

ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה וגו'. א"ר יהודה אי בירא דא איהו בירא דיעקב הא כתיב ביה (בראשית כ"ט:3) ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן, והכא בנות יתרו לא אצטריכו להאי אלא ותבאנה ותדלנה בלא טורח אחרא.

א"ר חייא יעקב אעדי ליה מן בירא דהא כתיב כד מתכנשי תמן כל עדרייא והשיבו את האבן, וביעקב לא כתיב וישב את האבן דלא אצטריך לבתר כן, דהא בקדמיתא מיא לא הוו סלקין, כיון דאתא יעקב סליקו מיא לגביה. משה אוף הכי סליקו מיא לגביה וההוא אבנא לא הוה על פום בירא, ובגין כך ותבאנה ותדלנה.

 

[p. 64] ר' אלעזר ור' אבא ור' יוסי הוו אזלי מטבריא לצפרי. עד דהוו אזלי פגע בהו חד יודאי ואתחבר בהדייהו. א"ר אלעזר כל חד לימא מלה דאורייתא.

פתח איהו ואמר (יחזקאל ל"ז:9) ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר יי' מארבע רוחות בואי הרוח וגו'. מהאי קרא ידענא אתר דהרוח נפקא מניה. וכי יכיל הוה יחזקאל לנבאה על הרוח והא כתיב (קהלת ח':8) אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח. אלא בר נש לא יכיל לשלטאה ברוח, אבל קב"ה שליט בכלא ועל מימריה הוה מנבי יחזקאל. ותו דהא ההוא רוח הוה בגופא בהאי עלמא ובגין כך אתנבי עליה מארבע רוחות בואי הרוח, מההוא אתר דאתחם בסמכוי בארבע סטרין דעלמא.

דליג ההוא יודאי קמיה. אמר ליה רבי אלעזר מאי חמית.

אמר מלה חמינא.

אמר ליה מאי היא.

אמר ליה רוח בני אדם אי אתלבש בדיוקנא דגופא דהאי עלמא הוה ליה למכתב כה אמר יי' מגן עדן בואי הרוח, מהו מארבע רוחות.

א"ל רוחא לא נחתא להאי עלמא עד דסלקא מגנתא דארעא לגו כורסייא דקיימא על ארבע סמכין. כיון דסלקא תמן אשתאבא מגו ההוא כורסייא דמלכא ונחתא להאי [p. 65] עלמא. גופא אתנטיל מארבע סטרי עלמא, רוח אוף הכי נטיל מארבע סטרין דכורסייא מתתקנא עלייהו.

אמר ליה ההוא בר נש דלוגא דקא דליגנא קמייכו, מלה חמינא מהאי סטרא, בגין דיומא חדא הוינא אזיל במדברא וחמינא אילנא חדא דמרגג למחזי וחד מערתא תחותיה. קריבנא גביה וחמינא ההוא מערתא דסליק ריחין מכל זיני ריחין דעלמא. אתתקפנא בגרמאי ועאלנא בההוא מערתא ונחיתנא בדרגין ידיען לגו דוכתא חדא דהוו ביה אילנין סגיאין וריחין ובוסמין דלא יכילנא למסבל. ותמן חמינא חד בר נש ושרביטא חדא בידיה, והוה קאים בחד פתחא. כיון דחמא לי תוה וקם לגבאי, אמר לי מה את הכא ומאן את.

אנא דחילנא סגי. אמינא ליה מארי מבין חברייא אנא, כך וכך חמינא במדברא ועאלנא בהאי מערתא ונחיתנא הכא.

אמר לי הואיל ומן חברייא אנת טול האי קיסנא דכתבא והב ליה לחברייא אינון דידעין רזין דרוחיהון דצדיקיא. [יג ע"ב]

[p. 66] בטש בי בההוא שרביטא ודמיכנא. אדהכי חמינא כמה חילין ומשיריין גו שינתא דהוו אתיין באורחא בההוא דוכתא וההוא גברא בטש בההוא שרביטא ואמר באורחא דאילני זילו. אדהכי דהוו אזלי פרחי באוירא וסלקי ולא ידענא לאן אתר. ושמענא קלין דמשיריין סגיאין ולא ידענא מאי הוא. אתערנא ולא חמינא ודחילנא בההוא אתר.

אדהכי חמינא לההוא בר נש, אמר לי חמית מידי.

אמינא ליה חמינא גו שינתא כך וכך.

אמר לי בהאי אורחא אזלי רוחיהון דצדיקיא גו גנתא דעדן לאעלא תמן. ומה דשמעת מנייהו הוא דקיימי בגנתא בדיוקנא דהאי עלמא וחדאן ברוחיהון דצדיקיא דעאלין תמן. כמה דגופא אתבני בהאי עלמא מקטורא דארבע יסודי ואתצייר בהאי עלמא, אוף הכי רוחא אתצייר בגינתא מקטורא דארבע רוחין דקיימי בגנתא, וההוא רוחא אתלבשת תמן ומתציירא מנייהו בציורא דדיוקנא דגופא דאתצייר בהאי עלמא. ואלמלא אינון ארבע רוחין דאינון אוירין דגנתא רוחא לא מתציירא בציורא כלל ולא אתלבשא בהו. אינון ד' רוחין קטירין אלין באלין כחדא וההוא רוחא אתצייר ואתלבש בהו כגוונא דגופא אתצייר בקטורי דד' יסודי עלמא, ובגין כך מארבע רוחות בואי הרוח, מאינון ארבע דאתלבשת ואתציירת בהו. והשתא טול האי קסנא דכתבא וזיל לאורחך והב ליה לחברייא.

אתא רבי אלעזר ואינון חברייא ונשקו רישיה. א"ר אלעזר בריך רחמנא דשדרך הכא [p. 67] דודאי דא ברירא דמלה וקב"ה אזמין לפומאי האי קרא.

יהב לון ההוא קסנא דכתבא. כיון דנטל ליה רבי אלעזר ופתח ליה נפק אפותא דאשא ואסחר ליה. חמא ביה מה דחמא ופרח מן ידוי. בכה ר' אלעזר אמר מאן יכול לקיימא בגנזייא דמלכא. (תהלים ט"ו:1) יי' מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך. זכאה האי אורחא וההוא שעתא דאערענא בך. ומההוא יומא הוה חדי רבי אלעזר ולא אמר כלום לחברייא.

עד דהוו אזלי פגעו בחד בירא דמיא, קיימו עליה ושתו מן מיא. א"ר אלעזר זכאה חולקהון דצדיקיא, יעקב ערק מקמי אחוהי ואזדמן ליה בירא, כיון דבירא חמא ליה מיא אשתמודעו למאריהון וסלקו לגביה וחדו בהדיה, ותמן אזדווגת ליה בת זוגיה. משה ערק מקמי פרעה ואזדמן ליה ההוא בירא ומיא חמו ליה ואשתמודעו למאריהון וסלקו לגביה ותמן אזדווגת ליה בת זוגיה.

[p. 68] מה בין משה ליעקב. יעקב כתיב ביה (בראשית כ"ט:10) ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וגו' ויגש יעקב ויגל את האבן וגו'. משה מה כתיב ביה, ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וגו'. בודאי ידע הוה משה כיון דחמא מיא דסלקין לגביה דתמן תזדמן ליה בת זוגיה. ותו דהא רוח קודשא לא אתעדי מניה לעלמין וביה הוה ידע דצפורה תהוי בת זוגיה. אמר משה ודאי יעקב אתא להכא ומיא סליקו לגביה, אזדמן ליה בר נש דאכניש ליה לביתיה ויהב ליה כל מה דאצטריך, אנא אוף הכי.

אמר ההוא בר נש הכי אוליפנא דיתרו כומר דע"ז הוה, כיון דחמא דע"ז לית בה ממשו אתפרש מפולחנא דילה. קמו עמא ונדוהו. כיון דחמו בנתיה הוו מתרכן לון, דהא בקדמיתא אינון הוו רעאן עאניה. כיון דחמא משה ברוח קודשא דעל מלה דע"ז הוו עבדי מיד ויקם משה ויושיען וישק את צאנם, ואתעביד קנאה לקב"ה בכלא.

אמר ליה רבי אלעזר אנת לגבן ולא ידענא [יד ע"א] שמך.

אמר אנא יועזר בן יעקב.

אתו חברייא ונשקוה, אמרו ומה אנת לגבן ולא הוינא ידעין בך. אזלו כחדא כל ההוא יומא, ליומא אחרא אוזפוה תלת מילין ואזל לאורחיה.

 

[p. 69] ותאמרן איש מצרי הצילנו. רבי חייא אמר הא אוקמוה חברייא דנצנצא בהו רוח קודשא ואמרו ולא ידעו מה אמרו. לבר נש דהוה יתיב במדברא והוה יומין דלא אכל בשרא. יומא חד אתא דובא לנטלא חד אימרא, ערק ודובא אבתריה עד דמטו לגבי ההוא בר נש למדברא, חמא אימרא ואתקיף ביה ושחטיה ואכל בשרא.