פרשת ויהי בשלח

[מד ע"א] [p. 201] רבי שמעון פתח (חבקוק ג':1) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. האי קרא קשיא ואית לאסתכלא ביה, מאי שנא תפלה לחבקוק על שאר נביאי עלמא דלא כתיב בהו תפלה לישעיה הנביא תפלה לירמיה או ליחזקאל ולהושע ולשאר נביאי עלמא. אלא הכי תנינן אלישע זכה בהאי עלמא מה דלא זכה נביאה אחרא בר ממשה ועם כל דא לא בעא לאטרחא למאריה. מה כתיב (מלכים ב' ד':8) ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם ושם אשה גדולה. מאי אשה גדולה, אלא גדולה בעובדהא דכל בני דרא משתבחין בה והיא עקרא דביתא, ובגין דבעלה לא הוה שכיח בביתא למהוי עקרא לא אדכר הוא אלא היא.

[p. 202] תו ושם אשה גדולה, גדולה על שאר נשי עלמא דהא שאר נשי עלמא כד חמאן אושפיזין בביתא מצטערן ביה כל שכן לאפקא עליה ממונא והאי חדת באושפיזין כל שכן באלישע דחדת ביה, ועל דא שבחה.

ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא. במה ידעה, אלא הא אוקמוה חבריא דשושיפא חוורא זריקת ליה בערסא ולא חמת ביה קרי לעולם ולא אעבר זבובא בפתוריה.

הא מלה קשיא. אי תימא דלא חמאת קרי הא סגיאין אינון בני נשא הכי בעלמא, מאי שנויא הכא. ואי תימא דלא אעבר זבובא בפתוריה אמאי כתיב הנה נא ידעתי, וכי היא ידעה ולא אחרא, הא כל אינון דחמו ליה אכיל הוו ידעי. אלא שפיר קאמרו, היא ידעה ולא אחרא בגין דהיא מתקנת ערסיה בשעתא דשכיב בליליא ובשעתא דקאים בצפרא, והאי דקאמרי דשושיפא זריקת ליה בערסיה הכי הוא ובה ידעה. ארחא דעלמא כיון דקאים בר נש מערסא סליק שופיפא דנאים ביה ריחא מנוולא, והאי בשעתא דלקטה ההיא שושיפא מערסיה הוה סלקא ריחין כריחין דגנתא דעדן. אמרה אי לא דקדושה דמאריה עליה לא סלקא ריחין קדישין הכי ובגיני כך בעי לאתפרשא מן ביתא דלא אזדהר בר נש כל כך בביתא, אבל (שם:10) נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה. ארבע אלין למה, אלא בגין דאינון תקונא דכנסת ישראל והכי אתקרי.

[p. 203] מטה ושלחן וכסא ומנורה, לאו אינון כתיקון שמושא דהא כסא בעי בקדמיתא ולבתר שלחן ולבתר מנורה ולבתר מטה, אמאי אקדימת מטה. בגין דהיא חביבת עלה מכלא, ולא אקדים בר נש אלא מה דחביב עליה.

(מ"ב ד':11) ויהי היום ויבוא שמה. מאן הוא יומא דא, אלא כמה דאוקמוה דיומא דא יום טוב דראש השנה הוה דאתפקדו ביה עקרות דעלמא ואתפקדן ביה בני עלמא.

קרא לה ואמר (שם ד':13) הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת וגו', בגינך אצטריכנא לעיינא יומא דא בדיני עלמא דקב"ה דאין ביומא דא [מד ע"ב] לעלמא, ובגין דאתפרשנא בלחוד באתר דא אצטריכנא לאסתכלא ברגיזו דעלמא.

(מ"ב ד':13) ומה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך. וכי מלה דא למאי אצטריך לגבי אתתא דלא נפקא ולא אעלת ולא אזלת בהיכלא דמלכא. אלא יומא הוה גרים דכל בני עלמא יתבין בדינא, וההוא זמנא [p. 204] אקרי קב"ה המלך המשפט. אמר לה אי אצטריך לך לגבי מלכא עלאה על עובדין די בידך.

ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת. מאי קאמרת, אלא בשעתא דדינא תליא בעלמא לא אתפרש בר נש בלחודוי ולא אתרשים לעילא ולא אשתמודעון ביה בלחודוי דהא בזמנא אחרא דדינא תליא בעלמא אינון דאשתמודעון ורשימין בלחודייהו ואע"ג דזכאין אינון אינון אתפסן בקדמיתא. ועל דא לא לבעי ליה לאיניש לאתפרשא מבין עמא דבכל זמנא רחמי קב"ה על עמא כלהו כחדא ולא ליבעי ליה לאיניש לאתפרשא מעמא לעלם. ובגיני כך אמרה בתוך עמי אנכי יושבת ולא בעינא לאתפרשא מנייהו כמה דעבדנא עד יומא.

ויאמר גחזי אבל בן אין לה ואישה זקן. אמר אלישע ודאי שעתא קיימא דהא יומא גרים. ויאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. ותהר האשה ותלד בן למועד וגו', למועד ודאי.

לבתר מית. מאי טעמא מית, אלא בגין דאתייהיב לה ולא לבעלה ומאתר דנוקבא אתקשר ומאן דאתקשר בנוקבא מיתה אזדמנת קמיה. לה אתיהיב דכתיב את חובקת בן.

[p. 205] ת"ח באברהם דכתיב (בראשית י"ח:10) שוב אשוב אליך כעת חיה, אליך ודאי, בך אתקשר ולא בנוקבא, אליך ולא אליה. מאן דאתי בסטר נוקבא מות קרי לרגלוי.

ותשכיבהו על מטת איש האלהים, בגין דתמן הוה חמאת קדושא עלאה מכלא.

השלום לך השלום לאישך השלום לילד. מכאן דהיא עקרא דביתא, ולא עוד אלא דהיא אזלת לגביה.

ויאמר איש האלהים הרפה לה. מאי שנא הכא איש האלהים וכד איהו במתא אלישע. אלא ודאי איש האלהים דהכא הוא דוכתיה ולא במתא ובשעתא דהוו בני נביאי קמיה.

ויי' העלים ממני ולא הגיד לי. מאי טעמא לא ידע אלישע. אלא אמר קב"ה ומה אנא קטיל להאי אי אימא ליה לא ימות דהא נבואה דיליה הוא, ודאי אית ליה למימת והא אתמר את חובקת בן, ומאתר דנוקבתא גרים מותא, ובגיני כך לא אמר ליה.

[p. 206] ויאמר לגחזי חגור מתניך וקח משענתי בידך ולך, והא אוקמוה ואסתלק ניסא מניה.

חי יי' וחי נפשך אם אעזבך. ואמאי כיון דגיחזי הוה אזיל. אלא היא ידעה ארחוי, לאו איהו כדאי דאשתכח ניסא על ידוי.

וישם פיו על פיו וגו'. אמאי, אלא אשגח אלישע וידע דאתרא הוה גרים דאתקשר ביה השתא. וישם פיו על פיו, לאקשרא ליה באתר אחרא עלאה אתר דחיין אשתכחו ביה, ולא יכול לאעקרא ליה מאתר דאתקשר בקדמיתא אלא אתער רוחא אחרא דלעילא ואתקשר בהאי אתר ואתיבו ליה נפשיה, דאי לאו הכי לאו הוה קאים לעלמין.

ויזורר הנער עד שבע פעמים, ולא סליק יתיר כד"א (תהלים צ':10) ימי שנותינו בהם שבעים שנה.

ודא הוה חבקוק נביאה, כד"א את חובקת בן. אי הכי חבוק מבעי ליה, אמאי חבקוק. תרי, חד [מה ע"א] דאמיה וחד דאלישע דאתחבק עמיה. תרי חבוקין הוו בין להאי סטר ובין להאי סטר, חבוקא חד ההוא אתר דהווה תלי ביה בקדמיתא, חבוקא אחרא דסליק ליה לדרגין עלאין יתיר, ובגין כך חבקוק תרי.

[p. 207] (חבקוק ג':2) תפלה לחבקוק הנביא. מאי תפלה, אלא דא הוא אתר דהוה קשיר ביה בקדמיתא ודא הוה תפלה של יד.

על שגיונות, דההוא יומא דאתקשר ביה שגיונות דעלמא הוו תליין קמי קב"ה וגבורה הוה שליט, ועל דא אתקשר ביה האי תפלה.

ד"א תפלה לחבקוק, תפלה בגין חבקוק דאיהו עביד בגיניה.

יי' שמעתי שמעך יראתי. ת"ח כד הוה אתער עליה רוחא דנביאי על אתר דא דהאי תפלה הוה אתי והוה דחיל ומזדעזע. מלה אמרי מאן דנשכיה כלבא מקליה מזדעזע.

[p. 208] יי' פעלך בקרב שנים חייהו. מאן פעלך, אלא עליה קאמר דאיהו פעל דיליה. בקרב שנים חייהו, הב ליה חיין להאי פעלך בקרב שנים עלאין. חייהו, דלא ימות כדקדמיתא.

על שגיונות. מאי שגיונות, שגיאות מבעי ליה כד"א (תהלים י"ט:13) שגיאות מי יבין, אלא כלא הוא אבל שגיונות כד"א (שם ז':1) שגיון לדוד, זיני תושבחן הוו קמייהו דנביאי למישרי עלייהו רוחא נבואה כד"א (ש"א י':5) ומצאת חבל נביאים מתנבאים ולפניהם תוף וחליל וגו', וכתיב (מ"ב ג':15) ועתה קחו לי מנגן וגו', וכל שכן חבקוק דאצטריך ליה יתיר מכלהו לנייחא דרוחא ולבסמא ליה ולבסמא לההוא אתר לאמשכא עליה רוח נבואה, וכן כלהו נביאי כהאי גוונא בר ממשה דסליק על כל שאר נביאי דעלמא, זכאה חולקיה.

ת"ח כד נפקו ישראל ממצרים רוחיהון הות תביר בגווייהו ולא יכלין למחדי, ובשעתא דכלהו אוכלסין ורתיכין נפקו בשכינתא כלהו ארימו תושבחן ושירין קמי קב"ה ואתער קב"ה רוחיהון דישראל והוו שמעין אינון תושבחן וקאים רוחיהון בגווייהו דלא פרחן. [p. 209] בר נש כד איהו שביק פולחנא כדין ידע תבירו דגרמוי תבירו דרוחא, כך ישראל כד נפקו ממצרים כדין טעימו טעמא דמות וקב"ה אסי לון הה"ד (שמות י"ג:21) ויי' הולך לפניהם יומם, וכל אורחא הוה סליק ריחין דאסותא ועאל בגוייהו ואתסון וקל תושבחתן דהוו שמעי חדאן ונייחין ברוחיהון.

ופרעה וכל אינון אוכלוסין דיליה הוו אזלי בתרייהו לאוזפא לון עד דנפקו מארעא דמצרים, וכן כל אינון רברבין דממנן עלייהו ועל שאר עמין אוזיפו לה לשכינתא ולישראל כלהו עד דשארו באיתם בקצה המדבר הה"ד ויהי בשלח פרעה את העם.

ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, ההוא אומאה דאומי אבימלך לאבהן על ההוא טיבו דעבדו פלשתים לאבהן וכתיב (בראשית כ"א:23) כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה.

[p. 210] מה כתיב לעילא, ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וגו'. ת"ח נוקמא עלאה דעבד קוב"ה במצרים תלת מותנא הוו, חד אעברו בכורים במצרים וקטילו כל אינון דאשכחו, וחד דקטיל קב"ה בפלגות ליליא, וחד כד חמא פרעה מותנא בביתיה בבנוי ובעבדוי קם וזריז גרמיה וקטיל אפרכין וסרכין וכל דאמליכו ליה לסרבא בעמא עד דאורייתא אסהיד עליה דאיהו קם בליליא ממש. כמה דלילה קטל ועבד נוקמין הכי קם פרעה בארעא דמצרים וקטל ועבד נוקמין בסרכוי ואפרכוי ואמרכלוי ובכל אינון רברבין [מה ע"ב] הה"ד (שמות י"ב:31) ויקם פרעה לילה, לילה ממש לקטלא ולשיצאה.

אורחוי דכלבא מחיין ליה באבנא איהו אתי ונשיך לחבריה, כך פרעה לבתר איהו הוה אזיל בשוקי והוה אכריז ואמר קומו צאו מתוך עמי, אתון קטלתון לכל בני מתא אתון קטלתון סרכי ואפרכי וכל בני ביתי הה"ד ויקרא למשה ולאהרן לילה, כיון דבידכון הוה כלא וברכתם גם אותי, דלא תקטלו לי. לבתר איהו בגרמיה אוזיף לון ואפיק לון מארעא הה"ד ויהי בשלח פרעה את העם.

 

[p. 211] ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף, לתקנא ארחא לאתריה. ר' יהודה אמר מאי שנא כד הוה ישראל במצרים דכתיב (שם ה':1) שלח את עמי, (שם י':4) כי אם מאן אתה לשלח את עמי, (שם ד':22) בני בכורי ישראל, ובההוא זמנא לא הוו גזירין ולא אתקשרו ביה כדקא יאות, והכא דהוו גזירין ועבדו פסחא ואתקשרו ביה קרא לון העם, את העם. אלא בגין ההוא ערב רב דאתדבק בהו ואתערבו בהדייהו קרא לון העם סתם, והיינו דכתיב (שם ל"ב:35) ויגוף יי' את העם, ויקהל העם על אהרן, וירא העם כי בשש משה, וכן כלהו.

ר' יצחק ור' יהודה הוו אזלי לאושא והוה עמהון [p. 212] יוסי טייעא בקטירא דגמלי עטפורא בקטפייהו. עד דהוו אזלי אשכח ההוא יוסי טייעא חדא אנתו משאר עמין דקטירא בירוקי חקלא, אשתמיט מנייהו ואתקיף בה ואתא עלה. תווהו ר' יצחק ור' יהודה, אמרו ודאי ניתוב מארחא דהא קב"ה בעי לאחזאה לן דלא נתחבר בהדיה. תבו מארחא, בדקו אבתריה ואשכחו דבריה דגויה הוא ואבוה פסול זרעיה הוה. אמרו בריך רחמנא דשזיב לן.

פתח ר' יצחק ואמר (תהלים ל"ז:1) לדוד אל תתחר במרעים וגו'. מאן אינון מרעים והא לא כתיב חטאים או רשעים אלא מרעים דאבאישין לגרמייהו ולאחורי דמתחברן בהו.

ר' יהודה אמר מרעים, ארחיק גרמך ממרעים דלא תהוון רעים וחברים כחדא דלא יבאיש לך עובדוי ותתפס בחטאיה.

[p. 213] ת"ח אי לא הוו אינון ערב רב דאתחברו בהו בישראל לא אתעבד ההוא עובדא ולא מיתו מישראל כל אינון דמיתו ולא גרים להו לישראל כל מה דגרים. ות"ח ההוא עובדא וההוא חובה ממש גרים גלותהון דישראל דתנינן בעי קב"ה דישתכחון ישראל בההוא שעתא כמלאכי עלאי ולמעבד להו חירין מכלא ולמהוי חירין מן שעבודא אחרא דשאר עמין כד"א (שמות ל"ב:16) חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות. כיון דאתעבידא ההוא עובדא גרמו כלא, גרמו מותא, גרמו שעבוד מלכוון, גרמו דאתברו אינון לוחי קדמאי, גרמו דמיתו מישראל כמה אלפין מנייהו, וכל דא בגין חברותא דאינון ערב רב דאתחברו בהו.

אוף הכא בגיניהון לא אקרון להו ישראל ולא בני ישראל ולא עמי אלא העם סתם. ואי תימא וחמושים עלו בני ישראל, כד הוו סלקין ולא אתחברו בהדייהו אינון ערב רב, כיון דאתחברו בהדייהו קרי לון העם.

[p. 214] רבי יוסי אקשי ואמר כתיב כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, והא כל יומא הוו חמאן לאינון ערב רב.

אמר רבי יהודה ערב רב כתיב ולא מצרים דהא כמה שאר עמין הוו דיירי במצרים. ולא עוד אלא כלהו אתגזרו, כיון דאתגזרו לא אקרון מצרים. ועל פומא דמשה קבילו לון, והיינו כמאן [מו ע"א] דאמר (שמות ל"ב:7) לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים וגו'.

וחמשים עלו בני ישראל, חד מחמשה הוו. ור' יוסי אמר חמשה מישראל וחד מנייהו. ורבי יהודה אמר חד מחמשין.

[p. 215] ר' שמעון אמר וחמשים בגין איהו יובלא סליק לון ממצרים ובגין חמשים עלו בני ישראל ממצרים, ואי לאו לא סליקו, ועל דא אתעכבו חמשין יומין לקבלא אורייתא, ומההוא אתר נפקת אורייתא ואתיהיבת, ועל דא וחמשים חסר, דבגין דא עלו בני ישראל ממצרים.

ויקח משה את עצמות יוסף עמו. אמאי סליק גרמוי, אלא בגין דאיהו רישא לאחתא לגלותא. ולא עוד אלא דאיהו סימנא דגאולה הוה ליה ואומי להו לישראל על דא הה"ד כי השבע השביע את בני ישראל וגו' והא אתמר.

 

[p. 216]ויי' הולך לפניהם יומם וגו'. רבי יוסי פתח (תהלים כ"ב:1) למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. כמה חביבה אורייתא קמי קב"ה דכל מאן דאשתדל באורייתא רחים הוא לעילא רחים לתתא, קב"ה אצית ליה למלולוי לא שביק ליה בעלמא. ואורייתא בעי למלעי בה ביממא ובליליא דכתיב (יהושע א':8) והגית בו יומם ולילה, וכתיב (ירמיה ל"ג:25) אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. תינח ביממא, בלילה אמאי. בגין דיהוי שכיח לגביה שמא קדישא שלים. כמה דלית יום בלא לילה ולאו איהו שלים אלא דא עם דא, כך בעי אורייתא לאשתכחא עמיה דב"נ יום ולילה למהוי שלימותא לגביה.

והא אתמר דעקרא דליליא מפלגותא ואילך, ואע"ג דפלגו קדמאה דליליא הוא, אבל בפלגו ליליא קב"ה עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא וכדין בעי ליה לבר נש למיקם ולמלעי באורייתא. והא אתמר דקב"ה וכל צדיקיא דגנתא דעדן כלהו צייתין לקליה דכתיב (שיר ח':13) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני, והא אוקמוה היושבת בגנים, דא כנסת ישראל דהיא משבחת ליה לקב"ה בליליא. זכאה חולקיה מאן דאשתתף בהדה לשבחא ליה לקב"ה באורייתא בשבחא דאורייתא. [p. 217] וכד אתי צפרא כנסת ישראל אתיא ומשתעיא ביה בקב"ה ואושיט לגבה שרביטא דחסד, ולא עלה בלחודהא אלא עלה ועל אינון דמשתתפין בהדה, והא אתמר (תהלים מ"ב:9) יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירה עמי. ועל דא אילת השחר אתקרי.

ר' שמעון אמר בשעתא דבעי לאנהרא צפרא אתחשך ואתקדר נהורא וקדרותא אשתכח, כדין אתחברת אתתא בבעלה למשתעי בהדיה ועאלת בהיכליה. לבתר כד בעי שמשא למיעל אתנהיר ואתא ליליא ונטיל ליה. כדין כל תרעי סתימין וחמרי רתיתין וכלבי נבחין. כד אתפלג ליליא שארי מלכא למיקם ומטרוניתא לזמרא ואתי מלכא ואקיש לתרעא דהיכלא ואמר (שיר ה':2) פתחי לי אחותי רעיתי וגו', וכדין משתעשע בנשמתהון דצדיקיא. [p. 218] זכאה חולקיה דההוא דאתער בההוא זמנא במלי דאורייתא בגין דכל אינון דבני היכלא דמטרוניתא כלהו בעיין לשבחא למלכא וכלהו משבחן קמיה ושבחא דסליק מהאי עלמא דאיהו רחיק יתיר ניחא ליה לקב"ה דכלא. כד אסתליק ליליא ואתי צפרא ואתחשך ואתקדר כדין מלכא ומטרוניתא ברזא ויהיב לה מתנן לכל בני היכלא. זכאה חולקיה מאן דאיהו במניינא.

 

ויי' הולך לפניהם יומם. ויי' קב"ה ובי דיניה. [מו ע"ב] אמר רבי יצחק היינו דתנינן שכינתא באבהתא נטלא. הולך לפניהם יומם, דא אברהם.

בעמוד ענן, דא יצחק.

לנחותם הדרך, דא יעקב דכתיב ביה (בראשית ל"ב:2) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים.

ולילה בעמוד אש להאיר להם, דא דוד מלכא. וכלהו רתיכא קדישא עלאה למהך לישראל בשלימותא דכלא.

[p. 219] ללכת יומם ולילה. וכי אמאי הוו אזלי יומם ולילה, יהכון ביממא ולא יהכון בליליא כבני נשא דערקין, כיון דקב"ה נטיר לון אמאי אזלי ביממא ובליליא. אלא לאשתכח בהו שלימו דכלא דלית שלימו אלא יומם ולילה.

רבי אבא אמר זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה אפיק לון ממצרים למהוי חולקיה ואחסנתיה. ות"ח מסטרא דיובלא אשתכח חירו לישראל, וכן לזמנא דאתי דכתיב (שם כ"ז:13) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'. ובגין ההוא יובלא עלאה אשתכחו חמשין יומין לקבלא אורייתא ולמקרב לטורא דסיני. וכיון דאזלי ביממא אזלי בליליא למהוי כלא חד יומא ולא אשתכח פרישו. ולא עוד אלא דכלהו בנייחא אזלין ברעותא דנפשייהו. ביומא דיהבי לון אורייתא הוו חמשין יומין שלמין יומי ולילי כדקא יאות דלית יום בלא לילה ולית לילה בלא יום, ויום ולילה אקרי יום אחד, לקביל חמשין יומין דיובלא, וכיון דשארו עלייהו אינון חמשין יומין דיובלא מסטרא דיובלא אתייהיב להו אורייתא, ובגין כך אזלין יומם ולילה.

ויי' הולך לפניהם יומם. א"ר אבא הכי אוקמוה יומם בעמוד ענן, דא אברהם. ולילה בעמוד אש, דא יצחק. אי הכי יעקב אן הוא. אלא במלה קדמאה אתמר ותמן שארי כמה דכתיב ויי'. ולילה הוה אנהיר בסטרא דא ודא.

[p. 220] וא"ר אבא כתיב (בראשית כ"ז:1) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. אמאי. הא אוקמוה מאן דרחים לחייבא הכי הוא. ות"ח ביצחק אתכליל ליליא.

 

ר' יצחק אמר ויגד למלך מצרים כי ברח העם וגו'. מאן קאמר ליה. אלא הכי אוקמוה חכמוי וחרשוי אתכנשו קמיה ואודעוה כי ברח העם. ואמאי קאמרו דא. אלא חמו בחכמתא דלהון דהוו אזלין יממא ולילי, אמרו ודאי ערקין אינון. ולא עוד אלא דחמו דלא אזלין באורח מישר כמה דכתיב וישובו ויחנו לפני פי החירות.

ויקח שש מאות רכב. אמאי. א"ר יוסי לקביל מניינא דישראל דכתיב כשש מאות אלף רגלי.

בחור, לקביל הגברים דאינון עקרא דכל שאר.

וכל רכב מצרים, שאר רתיכין דאינון טפלין לאחוראין לקביל דכתיב לבד מטף. וכלא עביד בעיטא דחכמוי וחרשוי.

[p. 221] ושלישים על כלו, כלא בחכמתא לקביל דרגין עלאין תרין וחד.

ר' יצחק אמר כתרגומו מזרזין, זריזין הוו בכלא.

ויקח שש מאות רכב. ר' חייא אמר (ישעיה כ"ד:21) ופקדתי על צבא המרום במרום. בזמנא דקב"ה יהיב שלטנא לרברבי עמין לעילא יהיב להו לעמא לתתא, ובשעתא דנחית להון מדרגיהון דלעילא נחית להון לעמא לתתא. ויקח שש מאות רכב בחור, הא ממנא דלהון. אוקמוה דדבר רברבין דשאר עמין וכלהו נפלו במשריתא דסיסרא לבתר, והיינו בחור, ולבתר וכל רכב מצרים.

כתיב (שיר א':9) לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי, דדוגמת סוסיא נוקבא אתחזי להון לסוסיהון דפרעה ואוקמוה. [p. 222] לסוסתי ברכבי פרעה. [מז ע"א] בשעתא דהוה רדיף בתרייהו דישראל מה עבד, נטל סוסין נוקבן וכפית לון ברתיכוי בקדמיתא וסוסוון דוכרי כפית לון לאחורהון והוו מזימי דוכרי לקביל נוקבי ונוקבי לא בעאן ואוחן למיזל. כיון דקריב לגבייהו דישראל נטל נוקבאן ושוי לון לאחורי וסוסוון לקדמין לאתיאשא לגבייהו ולאגחא להו. כגוונא דא ויי' הולך לפניהם יומם, לבתר ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם. בגיני כך דמיתיך רעיתי, והאי קרא אוקמוה.

ופרעה הקריב. רבי יוסי אמר הא אתמר דקריב לון בתשובה. ופרעה הקריב, כתיב (ישעיה כ"ו:16) יי' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו יי'. בצר פקדוך, לא פקדין ישראל לקב"ה בשעתא דרווחא אלא בשעתא דעאקי כדין כלהו פקדין ליה.

צקון לחש, וכלהו צלאן בצלותין ובעותין ואריקו צלותהון. אימתי, (שם) מוסרך למו, בשעתא דפקיד קב"ה [p. 223] לון ברצועי. כדין קב"ה קאים עלייהו ברחמי וניחא קמיה ההוא קלא דלהון בגין לאתפרעא מן שנאיהון, אמלי עלייהו ברחמין.

ליונא כמה דאוקימנא. כך ישראל הוו קריבין לימא וחמו ימא קמייהו אזיל ושאט וגלגלוי זקפין לעילא לעילא, הוו דחילין. זקפו עינייהו וחמו לפרעה ולמשירייתיה ואבני גירין ובלסטראין, כדין וייראו מאד. מה עבדו, ויצעקו בני ישראל אל יי'. מאן גרים דא דקריבו ישראל לגבי אבוהון דלעילא, פרעה הה"ד ופרעה הקריב והא אתמר.

 

ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת יי'. אמר רבי יצחק זכאה דרא דרעיא כמשה אזיל בגווייהו. כתיב (שם ס"ג:11) ויזכור ימי עולם משה עמו, איה המעלה וגו'. ויזכור ימי עולם, דא קב"ה. משה עמו, מכאן אוליפנא שקיל הוה משה ככלהו ישראל, ואוליפנא ההוא רעיא דעמא הוא ממש עמא כלהו. אי הוה זכי עמא כלהו זכאן, ואי הוא לא זכי עמא כלהון לא זכאן ואתענשו בגיניה ואוקמוה.

[p. 224] התיצבו וראו, לית לכו לאגחא קרבא דהא קב"ה יגח קרבא בגיניכון כמה דאתמר יי' ילחם לכם.

ת"ח ההוא ליליא כניש קב"ה לפמליא דיליה ודאין דינוי דישראל, ואלמלא דאקדימו אבהן עלייהו דישראל לא אשתזיבו מן דינא.

רבי יהודה אמר זכותא דיעקב אגין עליהון דישראל הה"ד (תהלים קכ"ד:1) לולי יי' שהיה לנו יאמר נא ישראל, ישראל סבא.

 

יי' ילחם לכם ואתם תחרישון. רבי אבא פתח (ישעיה נ"ח:13) אם תשיב משבת רגליך עשות חפציך ביום קדשי. זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו לאתדבקא בהו מכל שאר עמין דעלמא, ומגו רחימותא דלהון קריב לון לגביה ויהב לון אורייתא ויהב לון שבתא דאיהו קדישא מכל שאר יומין ונייחא מכלא וחדוותא דכלא דשקיל שבתא לקביל אורייתא כלה, ומאן דנטיר שבתא כאילו נטיר אורייתא כלה.

[p. 225] וקראת לשבת ענג, ענוגא דכלא דגופא ונפשא, ענוגא דעלאין ותתאין.

וקראת לשבת. מהו וקראת, תזמין ליה כד"א (ויקרא כ"ג:2) מקראי קדש, זמינין כמאן דמזמין אושפיזא לביתיה, ועל דא וקראת לשבת ענג, תזמין ליה לפתורא מתקנא כדקא יאות, תזמין ליה לביתא מתקנא במיכלא ומשתיא יתיר על שאר יומין.

וקראת לשבת, מבעוד יום.

ולקדוש יי' מכובד, דא יום, תרי דאינון חד.

וכבדתו מעשות [מז ע"ב] דרכיך, כמה דאוקימנא.

ממצוא חפצך ודבר דבר, והא אתמר בגין דההוא מלה סלקא ואתער מלה דחול לעילא. מאן דמזמין אושפיזא ביה בעי לאשתדלא ולא באחרא.

ת"ח ההוא מלה דאפיק מפומיה סלקא ואתער אתערותא לעילא אי לטב אי לביש, ומאן דיתיב בענוגא דשבתא אסיר ליה לאתערא מלה דחול דהא פגים פגימו ביומא קדישא. מאן דיתיב בהילולא דמלכא לא אתחזי למשבק למלכא ויתעסק עם אחרא. ובכלא בעי לאתחזאה עובדא ולאתערא אתערותא ממה דאצטריך, ובשבת במלי דשמיא ובקדושא דיומא בעי לאתערא ולא במלה אחרא.

[p. 226] ת"ח הכא כד אקריב פרעה לאגחא קרבא בהו בישראל בההוא זמנא לא בעא קב"ה דיתערון ישראל אתערותא לתתא כלל דהא אתערותא לעילא הוה דהא אבהן אקדימו אתערותא לעילא וזכותא דלהון קאים קמיה ואתער אתערותא דא ולא בעא קב"ה דישראל יתערון לתתא כלל דהא באתרא לעילא הוה הה"ד יי' ילחם לכם ואתם תחרישון, תחרישון ודאי ולא תתערון דלא אצטריך לכו. הכא אתכליל שמא קדישא באתווי רשימין והא אתערו ביה חברייא.

 

רבי יוסי ורבי יהודה הוו אזלי בארחא. אמר רבי יוסי לרבי יהודה ודאי תנינן יי' בכל אתר רחמי ואע"ג דאגח קרבא ועביד דינא ההוא דינא ברחמי הוא. והכא חמינא יי' ילחם לכם, ולא אתחזי בההוא דינא רחמי כלל דהא כתיב לא נשאר בהם עד אחד.

[p. 227] אמר ליה מלה דא שמענא מרבי שמעון דאמר דאפילו הכא דינא ברחמי דחפא עליהון ימא ומיתו ולבתר אפיק לון מיא, וקב"ה בעא ביקריהון ואתקברו בארעא ולא בעאת ארעא לקבלא לון עד דאושיט לה קב"ה ימיניה וקבילת לון הה"ד נטית ימינך תבלעמו ארץ. ובגין דא הוא דינא ברחמי.

ועל דא לא בעא קב"ה דיתערון ישראל מלה בעלמא, דאי אתערון ישראל מלה לא אתערון שמא דרחמי ולא אתעביד דינא ברחמי הה"ד יי' ילחם לכם ואתם תחרישון, דלא תתערון מידי דהא שמא דרחמי בעי לאתערא עלייהו למעבד דינא ברחמי ועל דא בעי דלא תעבדון פגימו ותתערון מלה אחרא.

אמר ליה הא כתיב (זכריה י"ד:3) ויצא יי' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב. ויצא יי' ונלחם, אי הכי דינא ברחמי הוא.

אמר ליה הכי הוא ודאי, דינא הוא ברחמי דמותא דלהון לא אשתכח במותנא אלא חס עלייהו דלא יהא כמותנא דשאר בני עלמא דקטלין לון אלא בנחת בלא צערא, הא דינא ברחמי.

ובכל אתר שמא דא דינא ברחמי הוא בר מאתר חד דכתיב (ישעיה מ"ב:13) יי' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו'. כגבור ולא גבור, אלא ישני לבושוי וילבש לבושין אחרנין. כאיש מלחמות, ישני זיניה, ועם כל דא דינא הוא יתיר אבל רחמי ביה כמה דכתיב כגבור ולא גבור, כאיש מלחמות ולא איש מלחמות [p. 228] דודאי אע"ג דעביד דינא חס על עובדי ידוי. ועל דא יי' ילחם לכם ודאי. זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה בריר לון לחולקיה דכתיב (דברים ל"ב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו.

 

ויאמר יי' אל משה מה תצעק אלי וגו'. מלה דא אוקמוה בספרא דצניעותא ותמן הוה רזא דיליה.

ר' יהודה פתח (יונה ב':2) ויתפלל יונה אל יי' אלהיו ממעי הדגה. מה כתיב לעילא, וימן יי' דג גדול לבלוע את יונה וגו'. וימן יי' כמד"א (דניאל א':5) וימן להם המלך, והוא מנה, והאי הכי [מח ע"א] מבעי ליה וימן יי' את יונה לדג, דהא מנה הוא דמשדר. אלא ודאי ההוא דג הוא הוה מנה ליונה לנטרא ליה מן שאר נוני ימא ויהוי גניז בגויה. [p. 229] וכיון דאעליה חמא יונה במעוי פותיא כמו היכלא רברבא ותרין עינוי דההוא נונא נהרין כשמשא ואבן הוה במעוי דנהיר ליה והוה חמי כל מה דבימא ובתהומי.

ואי תימא אי הכי מה כתיב (יונה ב':3) קראתי מצרה לי אל יי' וגו', הא לא אתחזי דכל האי רווחא הוה ליה. אלא ודאי כיון דאחמי ליה ההוא נונא כל מה די בימא ובתהומי מית דלא יכיל תלתא יומין למסבל, כדין עקת ליה ליונה. ואמר רבי אלעזר כיון דחמא יונה כל ההוא רווחא הוה חדי, אמר קב"ה ומה תבעי יתיר, לדא אעילנא לך הכא. מה עבד, קטל לההוא נונא, וכל נוני ימא הוו סחרין סחרניה דההוא נונא ודא נשיך ליה מהאי גיסא ודא מהאי גיסא. כדין חמא יונה גרמיה בעקו, מיד ויתפלל יונה אל יי' אלהיו ממעי הדגה. בקדמיתא דג והשתא דגה כד"א (שמות ז':21) והדגה אשר ביאור מתה. וכדין כתיב קראתי מצרה לי אל יי' [p. 230] ויענני. קראתי מצרה לי, ולא הייתי בצרה או ישבתי בצרה אלא קראתי מההוא עקו דעקין לי נוני ימא.

מבטן שאול, דהוה מית, ולא אמר מבטן חי ולא מבטן דג אלא דודאי דהוה מית.

כיון דצלי צלותא קביל ליה קב"ה ואחי לההוא נונא ואפיק ליה ליבשתא לעיניהון דכלא וחמו עבידתיה דקב"ה.

מה כתיב, ויתפלל יונה אל יי' אלהיו, לאתר דהוה קשיר ביה, משמע דכתיב יי' אלהיו ולא כתיב ויתפלל יונה אל יי' ולא יתיר אלא יי' אלהיו.

אוף הכא ויאמר יי' אל משה מה תצעק אלי, אלי דייקא.

דבר אל בני ישראל ויסעו, ויסעו מלאסגי מלין, לאו עידנא דצלותא השתא.

ויסעו, וכי לאן אתר פקיד דינטלון דהא על ימא הוו שראן. אלא אהדר לעילא דכתיב מה תצעק אלי, דהא כלהו באתר חד קיימי ועל דא ויסעו, ינטלון מדא, לאו עידן הוא.

 

[p. 231]  ואתה הרם את מטך וגו'. הרם את מטך ביה רשים שמא קדישא, ארכין ידך בסטרא חדא וכיון דיחמאן מיא שמא יערקון קמיה, ועל דא ונטה את ידך בסטרא חדא דסטרין אחרנין דההוא מטה יצטרכו לך למיין אחרנין.

אמר רבי אלעזר חמינא לזמנין אתקרי האי מטה מטה האלהים ולזמנין מטהו דמשה.

אמר ר' שמעון תרי הוו והכי אוקמוה, ובספרא דרב המנונא סבא שפיר קאמר דכלא חד בין דאתמר דקב"ה ובין דמשה. והאי מטה לאתערא [p. 232] סטרא דגבורה ועל דא ונטה את ידך, דא שמאלא דאיהו בסטרא דגבורה.

אמר רבי שמעון ווי לאינון דלא חמאן דאורייתא קארי קמייהו ולא ידעין ולא משגיחין. ת"ח בסטרא דגבורה מתערי מים בעלמא ונפקי מיא והשתא בעי קב"ה לנגבא מיא, אמאי ונטה את ידך דאיהו שמאלא. אלא הרם את מטך לנגבא מיא, ונטה את ידך לאתבא מיא לאתערא סטרא דגבורה ולאתבא מיא על מצרים. ובגין כך תרין מלין הכא דכתיב הרם את מטך ונטה את ידך על הים.

ובקעהו, והא תהומי הוו. אלא קב"ה עבד ניסא גו ניסא כד"א קפאו תהומות בלב ים, והוו אזלי ביבשתא גו מיא הה"ד ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה.

 

[p. 233] [מח ע"ב] ויסר את אופן מרכבותיו וגו'. ר' שמעון פתח (יחזקאל א':15) וארא החיות והנה אופן אחד בארץ וגו'. האי קרא אוקמוה ואתמר. ת"ח קב"ה בכולא אתחזי שלטנותא דיליה ושלטניה לא תעדי לעלם ולעלמי עלמין. ועבד שולטנותא באבהן, נטל אברהם וקיים ביה עלמא דכתיב (בראשית ב':4) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ואוקמוה. נטל יצחק ושתיל ביה עלמא דאיהו קיים לעלמין דכתיב (שם י"ז:21) ואת בריתי אקים את יצחק. נטל ליעקב ואותביה קמיה ואשתעשע בהדיה ואתפאר ביה הה"ד (ישעיה מ"ט:3) ישראל אשר בך אתפאר.

ות"ח יעקב אחיד באילנא דחיי דלית ביה מותא לעלמין דכל חיין בההוא אילנא אשתכללו ויהיב חיין לכל אינון דאחידן ביה, ובגין כך יעקב לא מית. ואמתי מית, בשעתא דכתיב [p. 234] (בראשית מ"ט:33) ויאסוף רגליו אל המטה, המטה כד"א (שיר ג':7) הנה מטתו שלשלמה, בגין דבהאי מטה כתיב (משלי ה':5) רגליה יורדות מות, ובגין כך ויאסוף רגליו אל המטה, כדין ויגוע ויאסף אל עמיו. ועבד קב"ה ליעקב שלימו דאבהן הה"ד (ישעיה מ"א:8) יעקב אשר בחרתיך.

ודא הוא חיותא עלאה קדישא דכל שאר חיותא אחידן ביה ואשתלשלו בגינה, וכמה חיואן לחיואן אלין סלקין ואלין נחתין כלהו דרגין בדרגין עלאין ותתאין דאזלין ושאטין בימא הה"ד (תהלים ק"ד:25) זה הים גדול ורחב ידים שם וגו', עלאין ותתאין כלהו שטאן בימא.

[p. 235] וכד סליק ימא גלגלוי כלהו ארבין סלקין ונחתין וזעפא אשתכח ורוחא תקיפא אזיל עלה בתקיפו, ונוני ימא מבדרין לכל אתר אלין למזרח ואלין למערב אלין לצפון ואלין לדרום, וכל אינון בני עלמא דחמאן רשימא עלייהו נטלין לון ובלעי לון בקפטירי עפרא. וכל ארבין לא נטלין מאתרייהו אלא סלקין ונחתין בר ההוא שעתא דאתי חד דברא דימא וידע לאשלמא רוחא דזעפא דימא. כיון דסליק דא עלה דימא שכיך מרוגזיה ונייחא אשתכח, וכדין ארבין כלהו אזלין בארח מישר ולא סטאן לימינא ולשמאלא הה"ד (שם:26) שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו, זה דייקא. וכל נוני ימא מתכנשי לאתרייהו וכל אינון חיוון חדאן וחיוון חקלא עלאה חדאן עלה הה"ד (איוב מ':20) וכל חית השדה ישחקו שם.

ת"ח כגוונא דלעילא אית לתתא, כגוונא דלתתא אית בימא, כגוונא דלעילא לעילא אית בימא עלאה, כגוונא דלעילא אית לתתא, כגוונא דלתתא אית בימא תתאה.

[p. 236] גופא דההוא ימא הא אתערנא לון לחברייא אורכיה ופותיה רישא ודרעין ושערי גופא כלא כמה דאצטריך וכלא בשמא אתקרי, כגוונא דא דלתתא לימא דתתא הכי נמי רישא דימא ודרועין דימא וגופא דימא.

כתיב (בראשית מ"ט:13) זבולון לחוף ימים ישכון וגו', והא ימא חד הוה בעדביה. אלא לחוף ימים ודאי, ואוקימנא לון לחברייא ברזא עלאה.

וירכתו על צידון. וירכתו כד"א (שמות א':5) יוצאי ירך יעקב, וזבולון שוקא ימינא הוה דגופא, וים כנרת הוה בעדביה ומהכא אשתכח חלזון לתכלתא.

[p. 237] ת"ח רתיכא על רתיכא אשתכחו, גלגלי דרתיכא רהטין בבהילו ולא מתעכבי אינון סמכי רתיכא לנטלא עלייהו וכן כלהו.

ת"ח רתיכא דממנא על מצרים אי תימא רתיכא שלימתא לא אשתכח דהא כתיב ויסר את אופן מרכבותיו. כמה רתיכין הוו דהוו נטלין על חד סמיך גלגלא דאתפקדא עלייהו, כיון דאתעבר האי משולטניה כלהו רתיכין לא נטלו וכלהו אתעברו משולטניהון, כדין כלהו דלתתא אתעברו משולטנותא דהא (ירמיה מ"ו:25) על מצרים ועל הבוטחים [מט ע"א] בו.

ובההוא זמנא שלטנותא דמצרים שליט על שאר עמין, כיון דאתבר חילא דמצרים אתבר חילא דשאר עמין. מנלן, דכתיב אז נבהלו אלופי אדום אלי מואב יאחזמו רעד וגו', וכתיב שמעו עמים ירגזון חיל אחז וגו', בגין דכלהו הוו אחידן בפולחנא דמצרים ואחידן במצרים לסיועא דלהון, ובההוא זמנא כלהו בעאן סיועא [p. 238] דמצרים לאתתקפא. ועל דא כיון דשמעו גבורן דעביד קב"ה במצרים רפו ידיהון ולא יכילו למיקם ואזדעזעו כלהו משולטניהון. ודאי כד אתבר חילא דלהון לעילא יתבר חילא דכל אינון דאחידו ביה. כיון דאתבר חילא דכלהו כל הני דלתתא אתברו בגין ההוא חילא דאתבר בקדמיתא, ובגין כך ויסר את אפן מרכבותיו, וכתיב וינהגהו בכבדות, דהא כד דא אתבר לא הוו אזלי. ת"ח דהכי הוא דהא לא כתיב ויסר את אופני מרכבותיו או אופן מרכבתו אלא אופן מרכבותיו, בגין האי דכלהו הוו מתדבקן ביה הכי אקרון.

תו ויסר את אופן מרכבותיו. ת"ח זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו לאתדבקא ביה ולמהוי חולקיה הה"ד (דברים י"ג:5) ובו תדבקון, וכתיב (שם ד':4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם, וכתיב (תהלים קל"ה:4) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו, וכתיב (דברים ל"ב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו, דאפיק לון מזרעא קדישא למהוי חולקיה, ועל דא יהב לון אורייתא עלאה גניזא תרי אלפי שנין עד לא אתברי עלמא והא אתמר, ובגין רחימותא דיליה יהבה לישראל למהך אבתריה ולאתדבקא ביה.

ת"ח כל משיריין דלעילא וכל אינון רתיכין כלהו אחידן אלין באלין דרגין בדרגין אלין עלאין ואלין תתאין והא אוקמוה (תהלים ק"ד:25) זה הים גדול ורחב ידים וגו'. [p. 239] וחיותא קדישא עלייהו וכלהו אוכלוסין ומשריין כלהו נטלין תחות ידה על מימריה נטלין ועל מימריה שראן, בעדנא דהיא נטלא כלהו נטילין בגין דכלהו אחידן בה.

ות"ח בשעתא דבעא קב"ה לאעברא לאוכלוסין דפרעה לתתא אעבר בקדמיתא לההוא חילא דלהון כמה דאוקמוא. מה עבד, אעבר וסליק ההוא אתר עלאה קדישא דהות מדבר לכל אינון רתיכין. כיון דהאי אסתלק כלהו משיריין לא יכילו לדברא, כיון דאינון לא יכילו ההוא ממנא דמצראי אעברו ליה משולטניה ואעבר בנורא דדליק וכדין שלטנותא דמצראי אעדיו.

ר' יצחק אמר בשעתא דקריבו ישראל לימא קרא קב"ה לממנא רברבא דעל ימא, אמר ליה בשעתא דאנא עבדית עלמא מניתי יתך על ימא ותנאי אית לי על ימא דיבזע מימוי מקמי בני. השתא מטא עדנא דיעברון בני בגו ימא וכו'. לבתר מה כתיב, וישב הים לפנות בקר לאיתנו, ואוקמוה לתנאו דהוה ליה בקב"ה כד ברא עלמא.

והוו ישראל שראן על ימא וחמאן גלגלי ימא סלקין ונחתין, זקפו עינייהו וחמו לפרעה וכל אוכלוסין דיליה, דחילו וזעקאן והא איתמר.

מה חמא ימא, ארונו דיוסף חמא וערק קמיה. מ"ט, בגין דכתיב (בראשית ל"ט:12) וינס ויצא החוצה, ועל דא הים ראה וינוס.

[p. 240] כתיב ויסר את אופן מרכבותיו ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל. מאי טעמא, בגין דחמו ארעא דמצרים כאלו אתוקד בנורא, כדין אמרו אנוסה מפני ישראל כי יי' נלחם להם במצרים.

 

רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי במדברא. אמר רבי חייא לרבי יוסי תא ואימא לך דכד קב"ה בעא לאעברא שולטנותא דארעא לא עביד עד דאעבר שולטנותא דלהון ברקיעא, ולא אעבר שולטנותא דלהון עד דמני אחרא באתריה בגין דלא יגרע שולטנותא [מט ע"ב] ברקיעא לקיימא דכתיב (דניאל ד':14) ולמאן די יצבא יתנינה.

א"ר יוסי ודאי הכי הוא. פתח ר' יוסי ואמר (תהלים ח':2) יי' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. כד בעא קב"ה לתברא חילא דשאר עמין אתקיף דיניה עלייהו ותבר לון ואעבר מקמיה שולטנותא דלהון.

[p. 241] אשר תנה. אשר נתת מבעי ליה, או תנה הודך, מהו אשר תנה הודך. אלא דא רזא דנהרא עמיקא דכלא, ודוד בעא בעותיה למנגד מניה על השמים ודא הוא אשר כד"א (שמות ג':14) אהיה אשר אהיה. בשעתא דהאי נהרא עמיקתא דכלא נגיד ונפיק כדין כלא בחידו ומטרוניתא אתעטרת במלכא וכל עלמין כלהו בחידו ושלטנותא דשאר עמין אתעבר מקמי מטרוניתא, וכדין זקפאן רישא כל מאן דאחידו בה.

אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי וחד מטולא קמיה. א"ר חייא נזיל דלמא האי בר נש או גוי או עם הארץ הוא ואסיר לאשתתפא בהדיה בארחא.

א"ר יוסי ניתיב הכא ונחמי דלמא גברא רבא הוא.

אדהכי אעבר קמייהו, אמר לון בדוקפא דמעברא דקוטפא דהני חברותא אבעי ואנא ידענא ארחא אחרא ונסטי מהאי, ואנא בעינא דאימא לכו ולא אתחייבנא בכו [p. 242] ולא אעבר על מה דכתיב (ויקרא י"ט:14) ולפני עור לא תתן מכשול, ואתון כסומין בארחא ולא תסתכנו בנפשייכו.

א"ר יוסי בריך רחמנא דאוריכנא הכא.

אתחברו בהדיה. אמר לון לא תשתעון מידי השתא עד דאעבר בהאי. סטו בארחא אחרא.

בתר דנפקו מההוא אתר אמר לון בההוא ארחא אחרא הוו אזלי זמנא חדא חד כהן חכם וחד עם הארץ בהדיה. קם עליה בההוא אתר וקטליה. מההוא יומא כל מאן דאעבר בההוא אתר מסתכן בנפשיה, והא מתחבון תמן משדדי טורי וקטלין לבני נשא ופקחין דידהו לא מעברי תמן, ובעי קב"ה דמא דההוא כהנא בכל יומא.

פתח ואמר (ישעיה י':32) עוד היום בנוב לעמוד וגו'. הא אוקמוה אינון מארי מתיבתא אבל אנא לא אמינא הכי דרזא דמלה אוליפנא. עוד היום, מאן יומא דא. [p. 243] אלא הכי כתיב (שמות ו':23) ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב, ורזא הוא על כנסת ישראל דאהרן הוא שושבינא דילה לתקנא ביתא ולשמשא לה ולמיעל לה למלכא לאזדווגא כחדא. מכאן ולהלה כל כהן דמשמש במקדשא כגוונא דא.

אחימלך כהנא רבא עלאה הוה וכל אינון כהני בהדיה כלהון הוו שושבינין דמטרוניתא. כיון דאתקטילו אשתארת מטרוניתא בלחודהא ואתאביד ביתא ולא אשתכח מאן דמשמש קמה ויתקן ביתה ויחדי לה לאזדווגא עם מלכא. כדין מההוא זמנא אתעברת לשמאלא וקיימא על עלמא כמין על כלא קטיל לשאול ולבנוי ואתאביד מינייהו מלכותא ומיתו מישראל כמה אלף וכמה רבוון. ועד כען ההוא חובה תלי עד דאתא סנחריב וארגיז כלא, ודא הוא עוד היום בנוב לעמוד, דא הוא יומא עלאה. ומאן איהו, כנסת ישראל דאבדת שושבינין דילה, ההיא דאשתארת בלא ימינא והוה לה לאתדבק בשמאלא, דכהנא ימינא הוא ובגין כך הות לה לאתדבקא בשמאלא, ובגין כך עוד היום בנוב לעמוד.

[p. 244] ת"ח כתיב גבעת שאול נסה. שאול אמאי הכא, אלא בגין דאיהו קטל לכהני וגרים דרועא ימינא לאתעקרא מעלמא. אוף הכא מההוא יומא לא אעבר בר נש בההוא דוכתא דלא אסתכן בנפשיה.

אמר רבי יוסי לרבי חייא ולא אמינא לך דגברא רבא הוא.

פתח ואמר (משלי ג':13) אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. אשרי אדם מצא חכמה, [נ ע"א] כגון אנא דאשכחנא לך וידענא מינך מלה דחכמתא. ואדם יפיק תבונה, כגון אנא דאוריכנא לך לאתחברא בהדך. ודא הוא האי ב"נ דזמין ליה קב"ה בארחא אנפוי דשכינתא, ועל דא כתיב (משלי ד':18) וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום.

אזלו. פתח ההוא גברא ואמר (תהלים כ"ד:1) לדוד מזמור ליי' הארץ ומלואה וגו'. באתר חד מזמור לדוד ובאתרא אחרא לדוד מזמור, מה בין האי להאי. אלא לדוד מזמור שירתא על כנסת ישראל, מזמור לדוד שירתא דקאמר דוד על גרמיה.

[p. 245] ליי' הארץ ומלואה. ליי', דא קב"ה. הארץ ומלואה, דא כנסת ישראל וכל אוכלוסין דילה דמתחברן בהדה ואקרון מלואה, ודא הוא (ישעיה ו':3) מלא כל הארץ כבודו.

תבל ויושבי בה, דא הוא ארעא דלתתא דאקרי תבל ואחידת בדינא דלעילא הה"ד (תהלים ט':9) והוא ישפוט תבל בצדק. בין לחד בין לעמא חד בין לכל עלמא מהאי דינא אתדנו.

ת"ח פרעה מהאי דינא ינקא עד דאתאבידו הוא וכל עמיה. כיון דהאי דינא אתער עליה ההוא ממנא דאתמנא עלייהו בשלטנותא אתעדי ואתעבר, כדין כלהו מלתתא אתאבידו כדכתיב ויסר את אופן מרכבותיו. מאן אופן מרכבותיו, מרכבותיו דפרעה. ומאן איהו ההוא אופן דלהון, ההוא ממנא דשליט עלייהו. ועל דא מיתו כלהו בימא. אמאי בימא, [p. 246] אלא ימא עלאה אתער עלייהו ואתמחו בידה, ובגין כך טבעו בים סוף כתיב.

אמר רבי יוסי ודאי הכי הוא, ועל דא כתיב בים סוף, סופא דדרגין.

רבי חייא אמר וינהגהו בכבדות. בכבדות מהו, אלא מכאן אוליפנא דבההוא דברותא דבר נש יתבדר בה מדברין ליה. בפרעה כתיב (שמות ט':7) ויכבד לב פרעה. בההוא מלה דבר ליה קב"ה בכבדות ממש. אמר ליה קב"ה רשע אנת אוקיר לבך, אנא אדבר לך בהאי. ועל דא וינהגהו בכבדות.

ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל. ויאמר מצרים, דא ממנא דאתמנא על מצראי.

אמר רבי יוסי האי מלה קשיא דכיון דאעברו ליה משולטנותיה היך יכיל הוא למרדף אבתרייהו דישראל. אלא ודאי כלא הוא, אבל דא מצרים דלתתא דכיון דאתבר חילא דלהון מלעילא כדין אתבר תוקפא דלהון לתתא הה"ד [p. 247] כי יי' נלחם להם במצרים, במצרים דיקא, דא הוא תוקפא דלהון לעילא, ודא הוא דאוקמוה מלך מצרים סתם. הכא ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל, דחמו דהא אתבר תוקפיהון לעילא.

ת"ח כד אתער האי כנסת ישראל כל אינון דאחידן בה כלהו אחידן לתתא וישראל לעילא מכלהו דהא אינון נטלי לה בגופא דאילנא והא אוקמוה, ובגיני כך ישראל אחידן בה יתיר מכל שאר עמין, וכד אינון מתערין כל שאר עמין אתבר תוקפיהון מאינון דשלטי עלייהו.

ת"ח האי ממנא שלטנא דמצראי דחיק להו לישראל בכמה שעבודא כמה דאוקמוה. לבתר דאתבר הוא בקדמיתא אתברו אינון מלכוותא הה"ד כי יי' נלחם להם במצרים, נלחם להם ודאי.

 

[p. 248] ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וגו'. מתניתין. עד לא אשתקע אוירא דכיא ולא נהיר אבנין נקיבן הוו סתימאן, תלת רוחין דכלילן בתלת הוו שקיען, ומיין סתימן תחות נוקבי, בשבעין ותרין אתוון אתהדרו לאתרייהו. [נ ע"ב] אינון אבנין בתר שבעין ותרין דרגין אתבקעו ואנקיבו אבנין תחות צרורא דהוה חקיק, אתכנפו ואתעבידו כנופיא חד.

[p. 249] לבתר אתפלגו ואתעבידו תרין מייא, פלוגתא אגלידו ופלוגתא אשתקעו, אלין סליקו אלין נחתו. מהכא שרא עלמא לאתפלגא.

צרורא אחרא אית לעילא לעילא והיא גליפא בע"ב חתימן דגושפנקא תקיפא ובהו שקיעין גלגלוי דימא. כד נטלין אתפלגו לארבע זויין, פלגו חדא סליק ופלגו חדא נחית, פלגו חדא לסטר צפון ופלגו חדא לסטר דרום. כד מתחברן כחדא גומרין דלהטין קיימין בלהט שננא דחרבא דמתהפכא.

חד קיימא נעיץ בגו ימא. דרגא שליחא דאפרכא עלאה סליק בההוא קיימא לעילא לעילא, אסתכל למרחיק קטורא דארבין דשאטין בימא. מאן חמי גלגלין דסלקין ונחתין ורוחא נשיב בהו ונוני ימא נגדין כל אינון ארבין לכל סטרי עלמא.

ההוא דרגא כד נחית מההוא קיימא אלף מימיניה ואלף משמאליה, הוה תב ויתיב באתריה כמלכא בכורסיא ההוא דרגא דכד שאטי ימא לארבע סטרי עלמא עמיה נפקת ביה תבת, הוא תב בקיומא דמלכא.

כדין כרוזין נפקין, מאן מארי דעיינין יזדקף לון לעילא לעילא, מאריהון דגדפין יקומון בקיומייהו, מארי דאפין חפיין לון עד דנטיל ימא במטלנוי. כדין ויסע מלאך האלהים וגו'.

 

[p. 250] רבי חייא פתח (משלי ל"א:14) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. היתה כאניות, דא כנסת ישראל. ממרחק תביא לחמה, כד"א (ישעיה ל':27) הנה שם יי' בא ממרחק.

תביא לחמה, בחד דרגא דשארי עלה וביה אתמשכן כל אינון נחלין ומבועין דאזלין לימא כד"א (קהלת א':7) כל הנחלים הולכים אל הים וגו'. אע"ג דכלהו נחלין אתמשכן בההוא דרגא וההוא דרגא נגיד לון לההוא ימא לא תימא דהא אריק לון והא לא שריין ביה אחרנין ולא נגדין ביה כמלקדמין, אהדר ואמר אל מקום שהנחלים הולכים וגו', אל מקום דההוא דרגא דנחליא אזלין זמנא חדא שם הם שבים ללכת, תמן אינון תבין מההוא אתר עלאה ולא פסקין לעלמין ומתכנשי כלהו בההוא אתר. ולמה. ללכת, למהך לההוא ימא כמה דאתמר. מה שמיה דההוא דרגא, צדיק אקרי.

רבי יהודה אמר כתיב (תהלים ק"ד:26) שם אניות יהלכון וגו'. שם, בההוא ימא דאזלין ושאטין עד דאתיאת לאתחברא בההוא דרגא, כדין כתיב לויתן זה יצרת לשחק בו.

רבי יצחק אמר לעילא לעילא יתיר אית זווגא דשריא בחביבותא ולא מתפרש לעלמין.

[p. 251] אמר רבי יהודה מאן זכי לההוא.

אמר ליה מאן דאית ליה חולקא בעלמא דאתי, בעלמא דאתי דיקא.

אמר ליה והא מהכא אוליפנא דכתיב (שם:26) לויתן זה יצרת לשחק בו, משמע דקאמר זה, וזה וזאת ידיען אינון.

אמר רבי אבא תרווייכו שפיר קאמריתו והא דרבי יהודה שפיר דיקא, וכלא זמין קב"ה לענגא בהו לצדיקייא הה"ד (ישעיה נ"ח:14) אז תתענג על יי'.

[p. 252] אמר רבי אבא כמה אלפין וכמה רבוון דמשיריין קדישין אית לקב"ה מארי דאנפין עלאין מארי דעיינין מארי דזיינין מארי דיבבא מארי דיללא מארי דדינא מארי דרחמי ועילא מנייהו אפקיד למטרוניתא לשמשא בהיכלא קמיה.

לקבלי אלין אית לה למטרוניתא משיריין מזיינן, בשתין אנפין משתכחי מזיינן וכלהו חגירן חרבא בסחרנהא, קמה נפקין קמה עאלין, בשית גדפין טאסין כל עלמא. קמי כל חד וחד גומרין דנור דליק, לבושוי מתלהטא אשא, בגבוי שננא דחרבא מתלהטא בכל עלמא לנטרא [נא ע"א] קמה הה"ד (בראשית ג':24) ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים.

מאן דרך עץ החיים, דא היא מטרוניתא דהיא ארחא לההוא אילנא רברבא ותקיף אילנא דחיי וכתיב (שיר ג':7) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל, ישראל דלעילא, כלם אחוזי חרב וגו'. כד נטלא מטרוניתא כלהו נטלין בתרה הה"ד ויסע מלאך האלהים וגו'.

וכי מלאך האלהים אקרי. א"ר אבא אין. ת"ח הכי א"ר שמעון אתקין קב"ה קמיה היכלא קדישא היכלא עלאה, קרתא קדישא קרתא עלאה, ירושלים עיר הקדש אקרי. מאן דעאל [p. 253] למלכא לא עאל אלא מהאי קרתא קדישא נטיל ארחא למלכא דארחא מהכא אתתקן הה"ד (תהלים קי"ח:20) זה השער ליי' צדיקים יבואו בו.

כל שליחותא דבעי מלכא מבי מטרוניתא נפקא, כל שליחותא מתתא למלכא בבי מטרוניתא עייל בקדמיתא ומתמן למלכא. אשתכח דמטרוניתא היא שליחא דכלא מעילא לתתא ומתתא לעילא בגין דאיהי פתחא למלכא ואורחא למלכא ולית רזא דאתכסיא מינה מלעילא לתתא ומתתא לעילא, ועל דא שליחא היא דכלא הה"ד ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל, ישראל דלעילא. מלאך האלהים, הה"ד ויי' הולך לפניהם יומם כמה דאוקימנא.

וכי יקרא הוא דמלכא דמטרוניתא תזיל והיא אגח קרבין והיא אזלא שליחא. למלכא דאזדווג במטרוניתא עלאה, חמא מלכא יקירו דילה על כל שאר מטרוניתא דעלמא, אמר כלהו משתכחי לחינתא לקבלא דהאי מטרוניתא דילי, היא סלקא על כלא, מה אעביד לה, אלא הא כל ביתא דילי [p. 254] בידהא. אפיק מלכא כרוזא מהכא כל מלין דמלכא בידא דמטרוניתא אתמסרן. מה עבד, אפקיד מלכא בידהא כל זיינין דיליה כל אינון מארי מגיחי קרבא כל אינון אבנין יקירין דמלכא כל גנזייא דמלכא. אמר מהכא כל מאן דאצטריך לי לא יכיל למללא עמי עד דאודע לה למטרוניתא.

כך קב"ה מסגיאות רחימותא דיליה בכנסת ישראל אפקיד כלא ברשותה, אמר הא כל שאר לא משתכחי כלום לגבהא. אמר (שיר ו':8-9) ששים המה מלכות ושמונים פלגשים וגו' אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה וגו'. מה אעביד לה, אלא הא כל ביתא דילי בידהא. אפיק כרוזא מהכא כל מלין דמלכא בידא דמטרוניתא אתמסרן. אפקיד בידהא כל זיינין דיליה רומחין וסייפין קשתין חצין בלסטרין קסטירין אבנין כל אינון מארי מגיחי קרבא הה"ד הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו' כלם אחוזי חרב וגו'. אמר מלכא מכאן ולהלאה קרבא דילי בידך אתמסרא בידך זיונין דילי מארי מגיחי קרבא בידך, מכאן ולהלאה את הוי נטיר לי הה"ד (תהלים קכ"א:4) שומר ישראל. מכאן ולהלאה מאן דאצטריך לי לא יכיל למללא עמי עד דאודע למטרוניתא הה"ד (ויקרא ט"ז:3) בזאת יבא אהרן אל הקדש, שליחא דכלא כמה דאוקימנא. אשתכח כלא יקרא הוא דמטרוניתא.

[p. 255] ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וגו' כמה דאתמר. וילך מאחריהם. מ"ט מאחריהם, בגין דאשתכחו לקמהא מארי מגיחי קרבא מארי בלסטראות מארי רומחין וסייפין ואתגליין קמהא דהא הוו אתיין משיריין אחראין לאגחא קרבא בישראל מלעילא.

ותנינן בההיא שעתא אתא רברבא שולטנא דממנא על מצראי וכנש שית מאה רתיכין מקטרגין ועל כל רתיכא ורתיכא שית מאה שלטונין ממנן קטיגורין הה"ד ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים וגו'. וכי שש מאות רכב בחור לאו הוו רכב מצרים, מ"ט וכל רכב מצרים. אלא הכי תאנא סמאל אוזיף ליה שית מאה רתיכין מקטרגין לסייעא ליה הה"ד ויקח שש מאות רכב [נא ע"ב] בחור וגו'.

אימתי אשלים ליה קב"ה לסמאל, בקרבא דסיסרא דעקר קב"ה לכל אינון רתיכין ואתמסרו בידא דמטרוניתא הה"ד (שופטים ה':21) נחל קישון גרפם נחל קדומים וגו'. ולזמנא דאתי יתמסרון כלהו הה"ד (ישעיה ס"ג:1) מי זה בא מאדום וגו' אני מדבר בצדקה רב להושיע. ועל דא וילך מאחריהם.

 

[p. 256] ויסע עמוד הענן מפניהם. מאן עמוד הענן דא. רבי יוסי אמר ההוא עננא דאתחזי תדיר עם שכינתא ודא הוא עננא דעאל משה בגויה.

רבי אבא אמר כתיב ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, אלא סיועא דצדיק הוא ופרישו דרשימו דיליה ועל דא אזיל האי ענן יומם וכתיב (תהלים מ"ב:9) יומם יצוה יי' חסדו, ומסטרא דחסד אתיא דא ודא חסד אקרי, ועננא אחרא אזיל בליליא ואתקרי עמוד אש.

רבי שמעון אמר עמוד הענן יומם, דא אברהם. ועמוד אש לילה, דא יצחק, ותרווייהו אשתכחו בשכינתא. ומה דאמר רבי אבא הכי הוא דעל ידא דהאי דרגא אשתכחו.

[p. 257] והאי ויסע מלאך האלהים וגו' וילך מאחריהם, דנטיל מסטרא דחסד ואתדבק בסטרא דגבורה בגין דהא מטא שעתא לאתלבשא בדינא.

ת"ח בההיא שעתא אשתלים סיהרא מכלא וירתא שבעין שמהן קדישין בתלת סטרין. סטרא חדא אתלבשת בעטרוי דחסד בשבעין גליפין דנהירו דאבא עלאה דנהיר לה. סטרא תניינא אתלבשת ברומחי דגבורה בשתין פולסין דנורא ועשרה דילה דנחתו מסטרא דאמא עלאה בנימוסי גליפין. סטרא תליתאה אתלבשת בלבושי ארגונא דלביש מלכא קדישא דאקרון תפארת דירית ברא קדישא בשבעין עטרין עלאין מסטרא דאבא ואמא והוא כליל להאי סטרא ולהאי סטרא.

ותנינן מסטרא דחסד שבעין ותרין סהדין, מסטרא דגבורה שבעין ותרין סופרין, מסטרא דתפארת שבעין ותרין גוונין לאתפארא. [p. 258] והאי אתר אתגלף חד בחד ואסתליק שמא קדישא רזא דרתיכא והכא אתגליפו אבהתא לאתחברא כחד והוא שמא קדישא גליפא באתווי.

צרופא דאתוון אלין, אתוון קמאי רשימין כסדרן בארח מישר בגין דכלהו אתוון קדמאי אשתכחו בחסד למהך בארח מישר בסדורא מתקן. אתוון תנייני רשימין בגלגולא למפרע בגין דכלהו אתוון תנייני משתכחי בגבורא לגלאה דינין וזינין דאתיין מסטרא דשמאלא. אתוון תליתאי אינון אתוון רשימין לאחזאה גוונין לאתעטרא במלכא קדישא וכלא ביה מתחברן ומתקשרן והוא אתעטר בעטרוי בארח מישר ורשים להאי סטרא ולהאי סטרא כמלכא דמתעטר בכלא דהכא אתרשים שמא קדישא גליפא בע"ב אתוון דמתעטרי באבהתא רתיכי קדישי עלאי.

[p. 259] ואי תימא הני אתוון תליתאי מ"ט לאו אינון כתיבין מנהון בארח מישר כסדורן ומנהון למפרע דהא תנינן (שם צ"ט:4) אתה כוננת מישרים, לישרא להאי סטרא ולהאי סטרא, קב"ה עביד מישרים לתרי סטרי, וכתיב (שמות כ"ו:28) והבריח התיכון בתוך הקרשים וגו', דא קב"ה. רבי יצחק אמר דא יעקב וכלא חד.

אלא למלכא דאיהו שלים מכלא דעתוי שלים מכלא. מה ארחיה דההוא מלכא, אנפוי נהירין תדיר בגין דאיהו שלים וכך דאין לטב דאין לביש. מאן דאיהו טפשא חמי אנפי מלכא נהירין לא אסתמר מיניה, ומאן דאיהו חכימא חמי אנפוי דמלכא נהירין אמר ודאי מלכא שלים הוא שלים הוא מכלא דעתיה שלים, אנא חמי דבההוא נהירו דינא יתיב [נב ע"א] ואתכסיא אע"ג דלא אתחזיא דאי לאו הכי לא יהא מלכא שלים ועל דא בעי לאסתמרא.

[p. 260] כך קב"ה שלים הוא תדיר בהאי גוונא ובהאי גוונא אבל לא אתחזיא אלא בנהירו דאפין, ובגין כך אינון טפשין חייבין לא אסתמרן מניה, אינון חכימין זכאין אמרין מלכא שלים הוא, אע"ג דאנפוי אתחזיין נהירין דינא אתכסיא בגויה, בעי לאסתמרא מניה.

אמר רבי יהודה מהכא (מלאכי ג':6) אני יי' לא שניתי, לא פליגנא לאתר אחרא, בי אתכליל כלא, הני תרי גווני בי כלילן. בגין כך כלא בארח מישר אתחזיא ואע"ג דאתוון אחידן להאי סטרא ולהאי סטרא כסדורן כתיבין.

ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם. עד כאן סטרא חד חסד לאברהם.

אמר רבי שמעון אלעזר ברי ת"ח רזא דא כד עתיקא קדישא אנהיר למלכא אחסין ליה בכתרין קדישין עלאין, כד מטאן לגביה מתעטרי אבהתא. בשעתא דמתעטרי אבהתא כדין הוא שלימו דכלא, כדין מטרוניתא נטלא במטלנהא בההוא שלימו דאבהתא, וכד מתעטרא מכלהו כדין אתברכא ורשותא דכלא בידהא. [p. 261]

 

ו	א	ל	ש	א	ע	מ	מ
י	ל	פ	ר	ח	ע	פ	ד
ס	ה	נ	א	ר	מ	נ	מ
ע	י	י	ל	י	ו	י	א
מ	ם	מ	ו	ה	ד	ה	ח
ל	ה	ח	י	ם	ה	ם	ר
א	ה	נ	ל	ו	ע	ו	י
ך	ל	ה	ך	י	נ	י	ה
ה	ך	י	מ	ס	ן	ע	ם

עד כאן אתתקנו טורין כסדרן ברזא דחסד לא סטאן ימינא ושמאלא.

 

ח	ב	ר	נ	א	ו	ל	ה
מ	ו	ש	ע	י	ה	א	ל
ן	ם	י	ה	ו	ל	ה	י
י	י	ה	י	ך	י	ז	ל
ב	ר	נ	ה	ש	ל	ב	ה
א	צ	ח	י	ח	ה	ר	ל
ב	מ	מ	ו	ה	ת	ק	כ
י	ה	ן	ל	ו	א	א	ה
ו	נ	י	א	ן	ר	ל	ז

או כהאי גוונא כלהו שמאלא מסטרא דגבורה

ה	ל	י	ל	ה	ל	כ	ה
ז	ל	א	ה	ז	ב	ר	ק
א	ל	ו	ה	ל	י	ל	ה
ת	א	ר	א	י	ו	ך	ש
ח	ה	ו	ן	נ	ע	ה	י
ה	י	ו	ל	א	ר	ש	י
ה	נ	ח	מ	ן	י	ב	ו
ם	י	ר	צ	מ	ה	נ	ח
מ	ן	י	ב	א	ב	י	ו

עד כאן אתתקנו טורין למפרע ברזא דגבורה כלהו שמאלא כלילן בימינא.

[p. 262]

ו	ד	ו	ה	י	י	ה	י
י	ו	ל	י	ם	ל	י	ב
ט	ע	ך	ם	ע	ה	ם	ק
מ	ל	י	ב	ז	ו	ל	ע
ש	ה	ה	ר	ה	י	ח	ו
ה	י	ו	ו	כ	ש	ר	ה
א	ם	ה	ח	ל	ם	ב	מ
ת	ו	א	ק	ה	א	ה	י
י	י	ת	ד	ל	ת	ו	ם

עד כאן אתתקנו כלילן טורין דמלכא קדישא בתפארת וכלא כלילן ביה.

לבתר מתחברן אבהן ואתעבידו שמא חד קדישא.

והו	ילי	סיט	עלמ	מהש	ללה	אכא	ךהת
הזי	אלד	לאו	ההע	יזל	םבה	הרי	הקם
לאו	ךלי	לוו	פהל	נלך	ייי	מלה	חהו
נתה	האא	ירת	שאה	ריי	אום	לךב	ושר
יחו	להח	ךוק	מןד	אני	חעם	רהע	ייז
ההה	םיכ	וול	ילה	סאל	ערי	עשל	מיה
והו	דני	החש	עמם	נןא	ןית	מבה	פוי
נםם	ייל	הרח	םצר	ומב	יהה	ענו	מחי
דמב	מןק	איע	חבו	ראה	יבמ	היי	םום

הא כגוונא דא שמא קדישא עלאה גליפא באתווי רשימין ברתיכא עלאה קדישא ואסתים ביה עטורא דאבהן.

[p. 263] אמר רבי ייסא אשכחנא ברזא דא בתקיעתא דרב בבבל תלת ובכן ובכן ובכן לקבלי הני תלת וכן הוא סדורא.

א"ר יוסי כלא אתכליל בהאי שליחא קדישא ואסתיים ביה, אשתכח דשלימו דרתיכא קדישא אית ביה.

אמר רבי שמעון האי הוא שמא קדישא עטורא דאבהן דמתעטרי בגליפייהו בחבורא כחדא ואכליל בארבעין ותמניא תיבותא דהוא שלימו דכלא ועקרא דשרשין.

[p. 264] ת"ח גופא דאילנא אנ"י אל"ף נו"ן יו"ד, רישא דכל ענפי אילנא וה"ו וה"ו, והא אתערו חבריא כללא דענפין וגופא ושרשא בארבעין ותמניא תיבין והוא ארשים בתלת עלמין עלאין בתלת עלמין תתאין. לקבליה קדוש קדוש קדוש, קדוש לעילא, קדוש באמצעיתא, קדוש לתתא. קדוש חסד, קדוש גבורה, קדוש תפארת. וכלא בשבעין ותרין אתגליפו כמה דאתמר. בריך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין אמן.

ת"ח בשעתא דשרו ישראל על ימא חמו לכמה [נב ע"ב] אכלוסין לכמה חיילין לכמה משיריין מעילא לתתא וכלהו בכנופיא עלייהו דישראל, שריאו וצלו מגו עאקא דלהון. ביה שעתא אתגלי עתיקא קדישא ואשתכח רעוא בכלהון עלמין עלאין, כדין נהירו דכלא אתנהיר.

אמר רבי יצחק ביה שעתא חמו ישראל עאקו מכל סטרין, ימא בגלוהי דזקפן קמייהו, בתרייהו כל אינון אכלוסין כל [p. 265] אינון משיריין דמצרים, לעילא עלייהו כמה קטיגורין, שריאו צווחין לקב"ה. כדין כתיב ויאמר יי' אל משה מה תצעק אלי, ותאנא בספרא דצניעותא אלי דייקא, בעתיקא תליא כלא. כדין אתנהיר כלא כחדא ועבד ימא נימוסין עלאין ואתמסרו בידוי עלאין ותתאין. ובגיני כך קשיא קמי קב"ה כלא כקריעת ים סוף וכלא הכי אוקמוה. מאי טעמא, בגין דקריעת ים סוף בעתיקא תלייא.

אמר רבי שמעון חד איילתא אית בארעא וקב"ה עביד סגיא בגינה, בשעתא דהיא צווחת קב"ה שמע עאקו דילה וקביל קלה. וכד אצטריך עלמא לרחמי למייא היא יהבת קלין [p. 266] וקב"ה שמע קלה וכדין חייס על עלמא הה"ד (תהלים מ"ב:2) כאיל תערוג על אפיקי מים וגו'. וכד בעיא לאולדא היא סתימא מכל סטרוי, כדין אתיאת ושוי רישה בין ברכהא וצווחת ורמת קלין וקב"ה חייס עלה וזמין לקבלה חד נחש ונשיך בערייתה ופתח ליה וקרע ליה לההוא אתר ואולידת מיד. א"ר שמעון בהאי מלה לא תשאל ולא תנסה את יי' והכי דייקא.

 

[p. 267] ויושע יי' ביום ההוא את ישראל וגו' וירא ישראל את מצרים מת. ההוא שלטנא ממנא דמצראי אחמי לון קב"ה דעבר ליה בנהר דינור דהוה בשפתא דימא רבא. מה מת, כמה דאוקמוה דאעברו ליה מההוא שלטנא דיליה.

 

וירא ישראל את היד הגדולה. רבי חייא אמר הכא אשתלים ידא וכלהו אצבען ואשתלים ידא דאכליל ביה בימינא דהכי תנינן כלא בימינא אתכליל ובימינא תליא הה"דימינך יי' תרעץ אויב.

ואמר רבי אחא לא אשתכח מאן דאתקיף לביה קמי קב"ה כפרעה.

אמר רבי אבא סיחון ועוג הכי נמי.

אמר ליה לאו הכי, אינון לגביה דישראל אתתקפו אבל לגבי קב"ה לא כמה דאתקיף פרעה רוחיה לקבליה דקב"ה והוה חמי כל יומא גבוראן דיליה ולא הוה תב.

[p. 268] א"ר יהודה א"ר יצחק פרעה חכים הוה מכל חרשוי ובכל אינון כתרין ובכל אינון ידיען אסתכל ובכל סטרא דלהון לא חמא פורקנא דלהון דישראל ולא הוה תלי בחד מנייהו. ועוד דהא בכלהו קשירו קשרא עלייהו דישראל ופרעה לא סבר דאית קשרא אחרא דמהימנותא על כלא ועל דא הוה אתקיף לביה.

רבי אבא אמר לא אתקיף לביה דפרעה אלא שמא דא דכד הוה אמר משה כה אמר יי' דא מלה ממש אתקיף לביה הה"ד (שמות ט':22) ויחזק יי' את לב פרעה, דהא בכל חכמתא דיליה לא אשתכח דשמא דא שליט בארעא.

אמר רבי יוסי לבתר אמר (שם י':16) חטאתי ליי'. ההוא פומא דאמר דא אמר דא.

 

רבי חזקיה פתח (איוב ט':22) אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה. האי קרא ברזא דחכמתא. אחת היא. מאי אחת היא, הה"ד בה (שיר ו':9) אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה. ובהא קב"ה דאין דינוי לתתא ודאין דינוי בכלא, [p. 269] וכד קב"ה אתער דינוי בהאי ודינוי דאין בהאי כתרא כדין כתיב תם ורשע הוא מכלה, [נג ע"א] בגין דאינון צדיקייא מתפסאן בחוביהון דרשיעיא דכתיב (שמואל ב' כ"ד:16) ויאמר יי' למלאך המשחית בעם רב. ועל דא אמר ר' יוסי איוב אמר מלה ולא אגמר מלה.

אחת היא. ר' ייסא אמר דא כנסת ישראל בגלותא דמצרים דבגינה קטל קב"ה במצראי ועבד בהו נוקמין הה"ד תם ורשע הוא מכלה.

ר' חייא אמר איוב לא אלקי אלא בזמנא דנפקו ישראל ממצרים. אמר איוב אי הכי כל אפייא שוין תם ורשע הוא מכלה. פרעה אתקיף בהו בישראל ואמר (שמות ה':1) מי יי' אשר אשמע בקולו, ואנא לא אתקיפנא בהו ולא עבידנא מידי, תם ורשע הוא מכלה, הה"ד (שם ט':20) הירא את דבר יי' מעבדי פרעה.

[p. 270] ר' יהודה אמר אינון אבני ברד דהוו נחתין ואתעכבו על ידוי דמשה לבתר עבדו נוקמין ביומוי דיהושע, ולזמנא דאתי זמינין לאחתא אינון דאשתארו על אדום וכו'.

א"ר יוסי כתיב (מיכה ז':15) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

דבר אחר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה יי' וגו'. האי קרא לא רישיה סופיה ולא סופיה רישיה, בקדמיתא וירא ישראל ולבתר וייראו העם את יי'. אלא אמר רבי יהודה ההוא סבא דנחת עם בנוי בגלותא וקביל עליה גלותא ואעיל לבנוי בגלותא הוא ממש חמא כל אינון נוקמין וכל אינון גבוראן דעבד קב"ה במצרים הה"ד וירא ישראל את היד הגדולה, ישראל ממש.

ואמר רבי יהודה סליק קב"ה לההוא סבא אמר ליה קום חמי ברך דנפיק מגו עם תקיפא, קום חמי גבורן דעבדית בגין ברך למצראי. [p. 271] והיינו דאמר רבי יוסי בשעתא דנטל ישראל לנחתא בגלותא למצרים דחילו ואימתא תקיפא נפל עלוי. אמר ליה קב"ה יעקב אמאי את דחיל (בראשית מ"ו:3) אל תירא מרדה מצרימה. ממה דכתיב אל תירא משמע דחילו דהוה דחיל. אמר ליה כי לגוי גדול אשימך שם. אמר ליה דחילנא מן גלותא וישיצון בני. אמר ליה אנכי עמך ארד מצרימה. אמר תו דלא אזכי לאתקברא ביני אבהתי ולא אחמי פורקנא דבני. אמר ואנכי אעלך גם עלה. אעלך, לאתקברא בקברי אבהתך. גם עלה, למחמי פורקנא דברך וגבוראן דעבדית להו. וההוא יומא דנפקו ישראל ממצרים סליק ליה קב"ה ליעקב אמר ליה קום חמי לבנך בפורקנא בכמה חילין וגבוראן דעבדית להו, ויעקב הוה זמין וחמא כלא הה"ד וירא ישראל.

ר' יצחק אמר מהכא (דברים ד':37) ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים. מאי בפניו, בפניו דיעקב דאעיל לכלהו תמן.

רבי חזקיה אמר ויוציאך בפניו, בפניו דאברהם דכתיב (בראשית י"ז:17) ויפל אברהם על פניו וגו'. ת"ח אברהם אמר הלבן מאה שנה יולד וגו', אמר ליה קב"ה חייך את תחמי כמה אכלוסין כמה חיילין נפקו ממך. בשעתא דנפקו ישראל ממצרים כל אינון [p. 272] שבטין כל אינון רבוון סליק ליה קב"ה לאברהם וחמא לון הה"ד ויוציאך בפניו.

רבי אבא אמר כלהו אבהתא אזדמנו תמן בההוא פורקנא הה"ד ויוציאך בפניו. מאי בפניו, אלין אבהתא.

רבי אלעזר אמר ויוציאך בפניו, דא יעקב. בכחו, דא יצחק, הגדול, דא אברהם.

ר' שמעון אמר וכן בגיניהון דאבהתא אזדמן פורקנא תדיר לישראל דכתיב (ויקרא כ"ו:42) וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. אבהתא תינח, מהו והארץ אזכור. אלא לאכללא עמהון דוד מלכא דאיהו רתיכא באבהתא [נג ע"ב] ואינון מתערין פורקנא תדיר לישראל.

וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה יי' במצרים. וכי השתא עשה והא מקדמת דנא אתעבידת, מאי אשר עשה יי' במצרים. אלא יד לא אקרי פחות מחמש אצבעאן. גדולה, דכלילן בהו חמש אחרנין, כדין אקרי גדולה. וכל אצבע ואצבע סליק לחושבנא רבא וקב"ה עביד ליה השתא ובהאי אתעקרו כלהו דרגין דבהו משולשליהון.

[p. 273] מכאן אוליפנא בחמש אצבעאן קדמאי כתיב ויחזק לב פרעה. כיון דאשתלמו אינון חמש הא לא הוה מלה ברשותיה דפרעה, כדין כתיב ויחזק יי' את לב פרעה. ועל דא וירא ישראל את היד הגדולה וגו'.

ויאמינו ביי'. וכי עד השתא לא האמינו ביי' והא כתיב (שמות ד':31) ויאמן העם וישמעו וגו', והא חמו כל אינון גבוראן דעבד להו קב"ה במצרים. אלא מאי ויאמינו, ההוא מלה דאמר משה ויאמר משה אל העם אל תיראו וגו' כי כאשר ראיתם את מצרים וגו'.

[p. 274] ר' ייסא אמר והא כתיב וירא ישראל את מצרים מת, וכתיב לא תוסיפו לראותם עוד.

א"ר יוסי מתים חמו להו.

אמר ליה אי הוה כתיב לא תוסיפו לראותם עוד חיים הוינא אמר הכי.

אמר ליה ר' אבא יאות שאלת, אלא ת"ח כתיב (תהלים ק"ו:48) מן העולם ועד העולם, ותנינן עולם דלעילא ועולם דלתתא. עולם דלעילא מתמן הוא שירותא לאדלקא בוצינין, עולם דלתתא תמן הוא סיומא ואתכליל מכלא, ומהאי עולם מתערי גבוראן לתתאי, ובהאי עולם עביד קב"ה אתין להו לישראל ורחיש לון בניסא. וכד אתער האי עולם למעבד נסין כלהו מצראי אשתקעו בימא על ידא דהאי עולם ואתרחיש להו לישראל ניסא בהאי עולם, ועל דא כתיב לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, עד דאתער האי עולם ויתמסרון בדינוי, וכיון דאתמסרו ביה למתדן כדין כתיב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים הה"ד מן העולם ועד העולם, עד דאתער האי עולם דייקא. ביה זמנא כתיב ויאמינו ביי' ובמשה עבדו.

 

אז ישיר משה ובני ישראל וגו'. רבי יהודה פתח (ירמיה א':5) בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו'. זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו מכל שאר עמין ומסגיאות רחימותא סגיאה דרחים להו אוקים עלייהו נביאה קשוט מהימנא ואתער עליה רוחא דקודשא יתיר מכל שאר נביאי מהימנא ואפיק ליה מחולקיה ממש דאפריש יעקב מבנוי לקב"ה. וכיון דהוא [p. 275] דיליה נטל ליה קב"ה ואעטר ליה בכמה עטרין ומשח ליה במשח רבות קודשא דלעילא, וכדין אפיק מבנוי רוחא קדישא דלעילא וזריז ליה בהמייני קדישי מהימנותא.

ובההוא שעתא דמטא זמנא דמשה נביא מהימנא אפיק קב"ה רוחא קדישא מגזרא דספירו דאבן טבא דהוה גניז בארבעין ומאתן ותמניא עטרין וקיימיה קמיה ואפקיד ליה בכל ביתיה ויהב ליה מאה ושבעין ותלת מפתחן, ואעטר ליה בחמש עטרין וכל עטרא ועטרא סליק ואנהיר עלמין דנהירין ובוצינין דגניזין בגניזא דמלכא קדישא עלאה. כדין אעבריה בכל בוסמין דגנתא דעדן ואעליה בהיכליה. [נד ע"א]

מ פתוחה סלקא ואתעטר בעטרוי ואעטריה בתלת מאה ועשרין וחמש עטרין ואפקיד מפתחוי בידוי ואעבריה בכל חיילין עייפין דיליה. כדין אזדעזעו כלהו, פתחו ואמרו אסתלקו מסחרניה סטרא דסטרין דהא קב"ה אתער רוחא לשלטאה למרגז עלמין. קלא נפק ואמר מאן הוא דין דכל מפתחן אלין בידוי. פתח קלא אחרא ואמר קבילו ליה בגווייכו, דא הוא דזמין לאנחתא בין בני נשא וזמינא אורייתא גניזא [p. 276] דגנזייא לאתמסרא בידוי ולארעשא עלמין דלעילא ותתא על ידוי דדין. ביה שעתא אתרגישו כלהו ונטלו אבתריה, פתחו ואמרו (תהלים ס"ו:12) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. כדין סלקא ההוא רוחא וקיימא קמי מלכא.

ש דאבהתא אתעטרו ליה בתלת עטרין קדישין ואפקידו כל מפתחן דמלכא בידיה ואפקידו ליה מהימנא דביתא.

ה סלקא ואתעטרא בעטרוי וקבילת ליה מן מלכא. כדין נחית ההוא רוחא בארבין דשאטין בההוא ימא רבא וקבילת ליה לגדלא ליה למלכא והיא יהבת ליה מאתן זיונין לאלקאה לפרעה ולכל ארעיה, ובשבתא ובריש ירחא סלקת ליה למלכא, כדין אקרי שמיה באלין אתוון רשימין.

ובההיא שעתא דנחת לארעא בזרעא דלוי אתתקנו ארבע מאה ועשרין וחמש כורסיין למלכא וארבע מאה ועשרין וחמש גליפין ממנן אוזפיה לההוא רוחא לאתריה. כד נפיק לעלמא אתנהרא ה באנפוי ואתמלייא ביתא מן זיותא. ביה שעתא קרא עליה קב"ה בטרם אצרך [p. 277] בבטן ידעתיך וגו'.

רבי יצחק אמר בשעתא דאפיל קב"ה לרברבא ממנא דמצראי וחמו ליה משה ובני ישראל כדין אמרו שירה הה"ד אז ישיר משה ובני ישראל.

רבי אבא אמר אסתכלנא בכל תושבחן דשבחו לקב"ה וכולם פתחי באז, (מלכים א' ח':12) אז אמר שלמה, (יהושע י':12) אז אמר יהושע, (במדבר כ"א:17) אז ישיר ישראל. אלא הכי תאנא כל נסין וכל גבורן דאתעבידו להו לישראל כד אתנהיר נהירו דעתיקא קדישא בעטרוי גליפין רשימין בא' וא' אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר, וכד אתחבר נהירו דא' ומטא לז', מאן זיי"ן, דא (ישעיה ל"ד:6) חרב ליי' מלאה דם, כדין עביד נסין וגבוראן בגין דאתחבר א' עם ז' ודא הוא שירתא. שירתא הוא בכל סטרין ודא הוא אז ישיר משה ובני ישראל.

ישיר, שר מבעי ליה. אלא מלה דא תליא ואשלים לההוא זמנא ואשלים לזמנא דאתי דזמינין ישראל לשבחא שירתא דא.

[p. 278]  משה ובני ישראל. מכאן אוליפנא דצדיקייא קדמאי אע"ג דאסתלקו בדרגין עלאין דלעילא ואתקשרו בקשורא דצרורא דחיי זמינין כלהו לאחייא בגופא ולמחמי אתיין וגבורן דעביד קב"ה לישראל הה"ד אז ישיר משה וגו'.

ר' שמעון אמר מהכא, (שם י"א:11) יוסיף יי' שנית ידו לקנות את שאר עמו. לקנות, כד"א (משלי ח':22) יי' קנני ראשית דרכו.

את שאר עמו, אלין אינון צדיקייא דבהון דאקרון שאר כד"א (במדבר י"א:26) וישארו שני אנשים במחנה, ותנינן לית עלמא מתקיימא אלא על אינון דעבדי גרמייהו שיריים.

[p. 279] ואי תימא הואיל ואתקשרו בצרורא דחיי ומתענגי בענוגא עלאה אמאי יחית לון קב"ה לארעא, פוק ואוליף מזמנא קדמאה דכל אינון רוחין ונשמתין הוו בדרגא עלאה לעילא וקב"ה נחת להו לארעא לתתא, כל שכן השתא דבעי קב"ה לישרא לעקימא כד"א (קהלת ז':20) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

ואי תימא אינון דמיתו בעטיו של נחש, אפילו אינון יקומון ויהון מארי דעיטא למלכא משיחא.

ועל דא תני משה זמין למימר שירתא לזמנא דאתי. מ"ט, בגין דכתיב (מיכה ז':15) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. אראנו, אראך מבעי ליה. אלא אראנו ממש, למאן דחמא בקדמיתא יחמי ליה תניינות ודא הוא אראנו, וכתיב (תהלים נ':23) אראנו בישע אלהים, [נד ע"ב] וכדין ישיר משה ובני ישראל.

את השירה הזאת, שירתא דמטרוניתא לקב"ה.

תנינן כל בר נש דאמר שירתא דא בכל יומא ומכוון בה [p. 280] זכי למימרא לזמנא דאתי דהא אית בה על מא דעבר ואית בה עלמא דאתי, ואית בה קשרי מהימנותא ואית בה יומי דמלכא משיחא.

את, לאעלא כל אינון תושבחאן אחרנין דקאמרי עלאי ותתאי.

השירה, שיר מבעי ליה. אלא שירתא דקא משבחת מטרוניתא למלכא, ומשה מתתא לעילא קאמר והא אוקמוה.

ליי', בגין דאנהיר לה מלכא אנפהא ונהיר אנפוי דמלכא לקבלה.

ר' יוסי אמר דכל אינון משחין דהוו נגדין משיך מלכא קדישא לקבלה, בגיני כך משבחת ליה מטרוניתא.

אמר רבי יהודה אי הכי אמאי כתיב משה ובני ישראל, מטרוניתא בעא לשבחא. אלא זכאה חולקהון דמשה ובני ישראל דאינון הוו ידעי לשבחא למלכא בגין מטרוניתא כדקא יאות בגין דכל ההוא חילא וגבורה דילה ירתא מן מלכא.

 

[p. 281] ר' חייא פתח (איכה ב':19) קומי רוני בלילה לראש אשמורות. קומי רוני דא כנסת ישראל. בלילה, בגלותא.

ר' יוסי אמר בלילה בזמנא דאיהי שלטא ומתערא.

לראש אשמורות, בראש מבעי ליה. אלא לראש כמה דכתיב (בראשית מ"ז:31) על ראש המטה, ואוקימנא ראש המטה דא יסוד. אוף הכא לראש דא יסוד דמטרוניתא אתברכת ביה.

ראש אשמורות, דא הוא רישא דנצח והוד.

ר' יוסי אמר דא הוא רישא דכתרי מלכא וסיומא.

רבי אבא אמר לראש אשמרות כתיב חסר ודא הוא ראש המטה וכלא במלכא קדישא אתמר ודא הוא ליי'.

רבי ייסא אמר ליי', דא הוא נהרא דנפיק מעדן דכל משחא ורבות נפק מניה לאדלקא בוצינין, ומשמע לבתר דכתיב אשירה ליי', דא הוא מלכא קדישא, ועל דא לא כתיב אשירה לו.

[p. 282] ויאמרו לאמר, דא הוא לדרי דרין בגין דלא אתנשי מנייהו לעלמין דכל מאן דזכי להאי שירתא בהאי עלמא זכי לה לעלמא דאתי, זכי לשבחא בה ביומי מלכא משיחא בחדותא דקב"ה דכתיב לאמר, לאמר בההוא זמנא, לאמר בארעא קדישא בזמנא דשרו ישראל בארעא, לאמר בגלותא, לאמר בפורקנא דלהון דישראל, לאמר בעלמא דאתי.

אשירה ליי'. אשירה, נשירה מבעי ליה, מאי אשירה. אלא בגין דהוו משבחן תושבחתא דמטרוניתא בעי לשבחא.

ליי', דא מלכא קדישא.

כי גאה גאה, דסליק ואתעטר בעטרוי לאפקא ברכאן וחילין וגבוראן בכלא.

כי גאה גאה, כי גאה בהאי עלמא, גאה בעלמא דאתי. כי גאה בההוא זמנא, גאה בגין דאתעטר בעטרוי בחדוותא שלימו.

סוס ורוכבו רמה בים, שולטנותא דלתתא ושולטנותא דלעילא דאחידן בהו אתמסרן בההוא ימא רבא למעבד בהו נוקמין דהכי תנינן לא עביד קב"ה [p. 283] דינא לתתא עד דעביד בשולטניהון לעילא הה"ד (ישעיה כ"ד:21) יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה.

רמה בים, אמר ר' יהודה ביה בליליא דכתיב ויולך יי' את הים ברוח קדים עזה וגו', ויולך יי' את הים, דאתער בה גבורה תקיפא הה"ד ברוח קדים עזה כל הלילה, בההיא זמנא בעאת מטרוניתא מן מלכא כל אינון אכלוסין דלתתא וכל אינון שולטנין דלעילא דיתמסרון בה וכלהו אתמסרו בידהא למעבד נוקמין הה"ד סוס ורוכבו רמה בים, בים סתם לעילא ותתא.

 

עזי וזמרת יה. רבי חייא פתח (תהלים קל"ט:5) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. כמה אצטריכין בני נשא ליקרא לקב"ה בגין דקב"ה כד ברא עלמא [נה ע"א] אסתכל ביה באדם למהוי שליטא על כל פרצופין והוה דאמי לעלאין ותתאין. נחת ליה בדמות יקירא וחמו ליה בריין, אתכנשו לגביה סגידו לקבליה ואימתא ודחילו נפל עלייהו מדחלתיה הה"ד (בראשית ט':2) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו'. עייליה לגניה דנטע לנטריה למהוי ליה חדו על חדו לאשתעשעא ביה, [p. 284] עבד ליה טרוצבלין מחפיין באבני יקר ומלאכין עלאין חדון קמיה, לבתר פקיד ליה על אילנא חד ולא קאים בפקודא דמאריה.

אשכחנא בספרא דחנוך דלבתר דסליק ליה קב"ה ואחמי ליה כל גנזי עלאי ותתאי אחמי ליה אילנא דחיי ואילנא דאתפקד עליה אדם וחמא דוכתיה דאדם בגנתא וחמא דאלמלא נטר אדם פקודא דא דיכיל לקיימא תדירא ולמהוי תדירא תמן. הוא לא נטר פקודא דמאריה, נפק בדימוס ואתענש.

רבי יצחק אמר אדם דו פרצופין אתברי והא אוקימנא. (בראשית ב':21) ויקח אחת מצלעותיו, נסרו קב"ה [p. 285] ואתעבידו תרין ממזרח למערב הה"ד (תהלים קל"ט:5) אחור וקדם צרתני, אחור זה מערב, וקדם זה מזרח.

ר' חייא אמר מה עבד קודשא ברוך הוא, תקן לההיא נוקבא ושכלל שפירותא על כלא ועיילה לאדם הה"ד ויבן יי' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם.

ת"ח מה כתיב לעילא, ויקח אחת מצלעותיו. מאי אחת, כד"א (שיר ו':9) אחת היא יונתי תמתי וגו'. מצלעותיו, מסטרוי כד"א (שמות כ"ו:20) ולצלע המשכן.

ר' יהודה אמר יהב קב"ה נשמתא עלאה באדם וכליל ביה חכמתא וסכלתנו למנדע כלא. מאן אתר יהב ביה נשמתא.

[p. 286] ר' יצחק אמר מאתר דשאר נשמתין קדישין אתיין.

ר' יהודה אמר מהכא דכתיב (בראשית א':24) תוצא הארץ נפש חיה. מאן הארץ, ההיא דאתר דמקדשא אשתכח בה. נפש חיה, נפש חיה דא נפש דאדם קדמאה דכלא.

ר' חייא אמר אדם הוה ידע חכמתא עלאה יתיר ממלאכי עלאי והוה מסתכל בכלא ואשתמודע למאריה יתיר מכל שאר בני עלמא. בתר דחב אסתימו מניה מבועי חכמתא. מה כתיב, (שם ג':23) וישלחהו יי' אלהים מגן עדן וגו'.

ר' אבא אמר אדם הראשון מדכר ונוקבא אשתכח הה"ד (שם א':26) ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, ועל דא דכר ונוקבא אתעביד כחדא ואתפרשו לבתר. ואי תימא האדמה אשר לקח משם, הכי הוא ודאי, ודא היא נוקבא וקב"ה אשתתף עמה, ודא הוא דכר ונוקבא וכלא חד מלה.

ר' יוסי אמר עזי וזמרת יה, כלומר כלילן דא בדא לא אתפרשאן דא מן דא לעלמין בחביבותא ברעותא חדא, מתמן אשתכחו משיחן דנחלין ומבועין לאסתפקא כלא לברכא כלא, לא כדיבו מימי מבועין כד"א (ישעיה נ"ח:11) וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, ועל דא ויהי לי לישועה, דבגיני כך מלכא קדישא משיך ואחסין לתתאי ואתער ימינא למעבד נסין.

[p. 287] זה אלי ואנוהו, דא צדיק דמניה נפקו ברכאן בזווגוי. ואנוהו, בההוא אתר דחביבותא אשתכח ביה ודא הוא מקדשא.

אלהי אבי וארוממנהו, משה קאמר דא לגבי אתר דלואי אתיין מההוא סטרא ועד כאן הוא שלימותא דכלא בהאי קרא.

ר' יצחק אמר האי דכתיב ויהי לי לישועה, דא מלכא קדישא הכי הוא. מנא לן, מקרא אחרא אשכחנא ליה דכתיב (ישעיה י"ב:2) כי עזי וזמרת יה יי' ויהי לי לישועה, משמע דקאמר יי' ויהי לי לישועה, [נה ע"ב] דא מלכא קדישא.

 

עזי וזמרת. ר' חזקיה פתח קרא דכתיב (משלי י"ז:17) בכל עת אוהב הרע ואח לצרה יולד. בכל עת אוהב הרע, דא קב"ה דכתיב ביה (שם כ"ז:10) רעך ורע אביך אל תעזוב.

[p. 288] ואח לצרה יולד, בשעתא דעאקין לך שנאך קב"ה מה אמר, (תהלים קכ"ב:8) למען אחי ורעי, דישראל אקרון אחים לקב"ה.

יולד מהו, וכי השתא יולד, אלא בשעתא דעקתא יולד בעלמא אח יהי לקבלך לשזבא לך מאינון דעקין לך.

רבי יהודה אמר יולד, דמלכא קדישא אתער בהאי עז לינקא מאימא בההוא סטרא דכתיב עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, לאתערא גבוראן לקבלי שנאיהון דישראל.

ר' ייסא אמר כמה אית ליה לבר נש לרחמא לקב"ה דהא לית פולחנא דקב"ה אלא רחימותא, וכל מאן דרחים ליה ועביד פולחנא ברחימותא קני ליה לקב"ה לרחימא. אי הכי במאי אוקימנא הני קראי רעך ורע אביך אל תעזוב, וכתיב (משלי כ"ה:17) הוקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך. אלא הא אוקמוה חברייא האי בעולות וכו'. והשתא רעך ורע אביך אל תעזוב, למפלח ליה ולאדבקא ביה ולמעבד פקודוי. אל תעזוב ודאי.

והא דאתמר הוקר רגלך מבית רעך, כלומר הוקר יצרך דלא ירתח לקבלך ולא ישלוט בך ולא תעביד הרהורא אחרא.

[p. 289] מבית רעך, מאי בית רעך, דא נשמתא קדישא דעייל בך רעך ויהבה בגוך.

ועל דא פולחנא דקב"ה לרחמא ליה בכלא כמה דכתיב (דברים ו':5) ואהבת את יי' אלהיך.

זה אלי ואנוהו, דכל ישראל חמו על הים מה דלא חמא יחזקאל נביאה ואפילו עוברין במעי אמהון הוו חמאן ומשבחן ליה לקב"ה וכלהו הוו אמרי זה אלי ואנוהו.

אלהי אבי וארוממנהו, כד"א אלהי אברהם.

א"ר יוסי אי הכי אמאי וארוממנהו דהא אלהי אברהם לעילא הוא.

אמר ליה אפי' האי אצטריך וכלא חד מלה. וארוממנהו בכלא לאכללא מאן דידע ליחדא שמא קדישא דהא הוא פלחנא דקב"ה.

 

ר' יהודה הוה יתיב קמיה דר' שמעון והוה קרי דכתיב (ישעיה נ"ב:8) קול צופיך נשאו קול יחדיו [p. 290] ירננו. קול צופיך, מאן אינון צופיך, אלא אינון דמצפאן אימתי ירחם קב"ה למבני ביתיה.

נשאו קול, ישאו קול מבעי ליה, מאי נשאו קול. אלא כל בר נש דבכי וארים קליה על חרבן ביתיה דקב"ה זכי לבתר דכתיב יחדיו ירננו, וזכי למחמי ליה בישובא בחדוותא.

בשוב יי' ציון, בשוב יי' אל ציון מבעי ליה, מאי בשוב יי' ציון.

אמר ליה בשוב יי' ציון ודאי. ת"ח בשעתא דאתחריב ירושלם לתתא וכנסת ישראל אתתרכת סליק מלכא קדישא לציון ואנגיד ליה לקבליה בגין דכנסת ישראל אתתרכת, והשתא דאתגליא כנסת ישראל סליק ליה לגביה. כד תתהדר כנסת ישראל לאתרה כדין יתיב מלכא קדישא לציון לאתריה לאזדווגא חד בחד ודא הוא בשוב יי' ציון. וכדין זמינין ישראל למימר זה אלי ואנוהו, וכתיב זה יי' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו.

 

[p. 291] יי' איש מלחמה יי' שמו. רבי אבא פתח (במדבר כ"א:14) על כן יאמר בספר מלחמות יי' וגו'. כמה אית לן לאסתכלא בפתגמי אורייתא, כמה אית לאתעיינא בכל מלוי דלית לך מלה באורייתא דלא אתרמיזא בשמא קדישא עלאה ולית לך מלה באורייתא דלא אית בה כמה רזין וכמה טעמין וכמה שרשין וכמה ענפין. [נו ע"א]

הכא אית לאסתכלא, על כן יאמר בספר מלחמות יי', וכי ספר מלחמות יי' אן הוא. אלא הכי אתערו חברייא כל מאן דאגח קרבא באורייתא זכי לאסגאה שלמא בסוף מלוי. כל קרבין דאורייתא שלמא ורחימותא וכל קרבין דעלמא קטטה וחרבנא הה"ד על כן יאמר בספר מלחמות יי' את והב בסופה, כלומר אהבה בסופה, דלית לך אהבה ושלמא בר מהאי.

[p. 292] תו קשיא באתרה קיימא, בספר מלחמות יי', בתורת מלחמות יי' מבעי ליה, מאי בספר. אלא רזא עלאה הוא אתר אית לקב"ה דאתקרי ספר כד"א (ישעיה ל"ד:16) דרשו מעל ספר יי' וקראו, דכל חילין וגבורן דעביד קב"ה בההוא אתר תליין ומתמן נפקין.

את והב בסופה, מאן והב, אלא כל אינון חילין וכל אינון גבוראן דעביד קב"ה בההוא ספר תליין, ובמה אגח קב"ה קרבוי, בחד אתר דאית בסופא דדרגין ואקרי והב כד"א (משלי ל':15) לעלוקה שתי בנות הב הב. בסופה, בסוף דרגין אשתכח. בסופה, ים סוף אתקרי ים דאיהי סוף כל דרגין.

ואת הנחלים ארנון, ועם נחלייא דאשתכחו ואתנגידו מאתר עלאה דאקרי ארנון. מאי ארנון, זווגא עלאה דחביבותא דלא אתפרשאן לעלמין כד"א (בראשית ב':10) ונהר יוצא מעדן, ובאלין משרשאן שרשוהי ואתרביאו ענפין לאושטא קרבוי בכל אתר לאושטא חילין וגבוראן ולאתחזאה שולטנא יקריה בכלא.

[p. 293] ת"ח כד מתערין גבוראן וקרבין דקב"ה כמה גרדינין טהירין מתערין בכל עיבר, כדין שננן רומחין וסייפין ומתערין גבוראן וימא אתרגישת וגלגלוי סלקין ונחתין וארבין דאזלין בימא שאטן לכל עיבר מסתלקין. שורי קרבא באבני בלסטראות מארי דרומחין וסייפין כדין (תהלים מ"ה:6) חציך שנונים וגו', וקב"ה אתתקיף בחילוי. ווי לאינון דמלכא קדישא אתער עלייהו קרבא, כדין יי' איש מלחמה.

מהכא מאינון אתוון ומהאי קרא נפקין טורי קרבא לאינון חייביא לאינון מארי דבבו לקב"ה, ואתוון אתגליין לאינון מארי קשוט והא אתפרשן מלין והא אתמר.

יי' איש מלחמה יי' שמו, כיון דכתיב יי' איש מלחמה לא ידענא יי' שמו. אלא כמה דכתיב (בראשית י"ט:24) ויי' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת יי' מן השמים, [p. 294] וכלא האי בהאי תליא כד"א (איוב כ':27) יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו.

ועל דא בשעתא דקב"ה אתער קרבא בעלמא עלאי ותתאי מתעקרי משולשליהון כמא דאוקימנא, ולזמנא דאתי זמין קב"ה לאגחא קרבא עלאה ותקיפא בעממיא בגין לאוקיר שמיה הה"ד (זכריה י"ד:3) ויצא יי' ונלחם בגוים ההם וגו', וכתיב (יחזקאל ל"ח:23) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי וגו'.

 

מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלישיו וגו'. כד אתער קב"ה קרבא כדין אתערו דרגין עלאין ודרגין דלתתא וכדין מרכבות פרעה וחילו ירה בים.

ר' יהודה פתח (תהלים ע"ז:17) ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו. בשעתא דעברו ישראל ית ימא אמר קב"ה למלאכא די ממנא על ימא פליג מימך. [p. 295] א"ל למה. א"ל בגין דיעברון בני בגווך. אמר ליה פוסקא דקינטא קשוט דאלין ואלין. א"ל על דא עבדית ימא כד בראתי עלמא.

מה עבד קב"ה, אתער גבורתא דיליה ואתקמטו מיא הה"ד ראוך מים יחילו. א"ל קב"ה קטילו לאלין אכלוסין לבתר ארמו לון לבר לבתר חפו עלייהו הה"ד מרכבות פרעה וחילו ירה בים תהומות יכסיומו.

מרכבות פרעה וחילו. פוק חמי כמה רתיכין עבד קב"ה לעילא כמה חיילין כמה אכלוסין וכלהו [נו ע"ב] קשירין אלין באלין. והא אוליפנא כלהו רתיכין אלין באלין דרגין על דרגין ומסטרא דשמאלא מתערין רתיכין שליטין וכלהו דרגין ידיען לעילא.

והא אתערנא בבכור פרעה דהוא דרגא חד דקטל קב"ה חילא דיליה ותבר משלשולא תקיפא ודרגא דיליה. תחות שולטניה כמה רתיכין וכמה חיילין דקוזמטין מדרגא שמאלא מנהון אחידן באתר עלאה מנהון אחידן בתר ארבע רחיין כמה דאתמר, וכלהו אתמסרו בדינא דמלכותא דאקרי ימא רבא לתברא לון מדרגיהון, וכד אינון אתברו לעילא כל אינון דלתתא אתברו ואתאבידו בימא תתאה הה"ד מרכבות פרעה וחילו ירה בים, בים סתם.

[p. 296] ומבחר שלישיו טבעו בים סוף. ומבחר שלישיו, הא אתמר ושלישים על כלו, כלהו דרגין תרין וחד אלין על אלין כגוונא דלעילא, וכלהו אתמסרו לאתברא משולטניהון משולשליהון אלין באלין.

ת"ח הא אתמר דכלהו עשר מחאן דקב"ה עבד במצרים כלא הוה ידא חד דעשר אצבען כלילן דא בדא לקבל עשר אמירן דקב"ה אתקרי בהו. לבתר לקבלי דכלא האי בימא דתקיף ורב ושליטא כד"א (ישעיה ח':23) והאחרון הכביד, הה"ד מרכבות פרעה וחילו ירה בים וגו'. ולזמנא דאתי זמין קב"ה לקטלא אכלוסין וקוזדורוטין וקלטרוסילין דאדום הה"ד (שם ס"ג:1) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו.

 

[p. 297] רבי יצחק פתח (ירמיה י':13) לקול תתו המון מים בשמים וגו'. הא תנינן שבעה רקיעין עבד קב"ה ובכל רקיע ורקיע ככבים קביעין רהטין בכל רקיעא ורקיעא ולעילא מכלהו ערבות. וכל רקיע ורקיע בא בהלוכו מאתן שנין ורומיה חמש מאה שנה ובין רקיע ורקיע חמש מאה שנין, והאי ערבות הלוכא דאורכיה אלף וחמש מאה שנין ופותיה אלף וחמש מאה שנין ומזיוא דיליה נהרין כל אינון רקיעין.

והא תנינן לעילא מערבות רקיע. פרסו דחיות קדישין ורומהון ככלהון, לעילא מנייהו קרסולין דחיות ככלהו, ארכובין דחיות ככלהו, ירכין דחיות ככלהו, עגבי דחיות ככלהו, גופא דלהון ככלהו, גדפייהו ככלהו. מאי ככלהו, כקבלי כלהו. וכל שייפא ושייפא דבחיות לקביל שבעה תהומין ולקביל שבעה היכלין וכקביל מארעא לרקיעא וכקביל מן רקיעא לרקיעא, ושיעורא דכלהו ורומהון עשרין וחמשה אלפין חולקין משיעורא דקב"ה כמה דאוקימנא.

[p. 298] ועוד רקיעא חד לעילא מקרני חיותא דכתיב (יחזקאל א':22) ודמות על ראשי החיות רקיע. מלרע כמה רתיכין בימינא ושמאלא, מתחות ימא שטאן כלהו בין נוני ימא, אתכנפו בזיויהון ארבע נחתין בדרגייהו וכלהו רתיכין אקרון בשמהון. מתחות אלין אזלין ושאטין נונין זעירין דרגין על דרגין דכתיב (תהלים ק"ד:25) זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות, והא אוקימנא מלי.

מסטרא שמאלא תתאה קוזמיטא סטרא אחרא מאינון דלעילא ונחתו לאתברא בחילא תקיפא קדישא כמה דאוקימנא מרכבת פרעה וחילו וגו'.

 

ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב. ר' שמעון אמר בשעתא דצפרא נהיר ואילתא קם בקימיה אתעברת בסטרהא ועאלת במאתן היכלין דמלכא. בר נש דאשתדל [נז ע"א] בפלגותא דליליא באורייתא בשעתא דאתער רוחא דצפון וכאיב אילתא דא לאתערא בעלמא [p. 299] ואתי עמה לקיימא קדם מלכא, בשעתא דנהיר צפרא משכין עליה חד חוטא דחסד. מסתכל ברקיעא שריא עליה נהירו דסכלתנו בדעתא קדישא, מתעטר ביה בר נש ודחלין מניה כלא, כדין האי בר נש אקרי ברא לקב"ה בר היכלא דמלכא, לית דימחי בידיה בשעתא דקרי להיכלא דמלכא, עליה כתיב (תהלים קמ"ה:18) קרוב יי' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. מאי באמת, כמה דאוקימנא (מיכה ז':20) תתן אמת ליעקב, דידע ליחדא שמא כדקא יאות, ודא פולחנא דמלכא קדישא.

ומאן דידע ליחדא שמא קדישא אוקים בעלמא עמא יחידא דכתיב (שמואל ב' ז':23) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. ועל דא אוקמוה כל כהן דלא ידע ליחדא שמא קדישא כדקא יאות לאו פולחניה פולחנא דהא כלא ביה תליא פולחנא עלאה ופולחנא תתאה, ובעי לכוונא לבא ורעותא בגין דיתברכון עלאי ותתאי.

[p. 300] כתיב (ישעיה א':12) כי תבאו לראות פני וגו'. כל בר נש דאתי ליחדא שמא קדישא ולא אתכוון ביה בלבא ברעותא בדחילו בגין דיתברכון ביה עלאי ותתאי רמאן ליה לצלותיה לבר וכלא מכרזי עליה לביש וקב"ה קרי כי תבאו לראות פני. לראות מבעי ליה, מאי לראות. אלא כל אינון אנפין דמלכא טמירין בעומקא לבתר חשוכא, וכל אינון דידעין ליחדא שמא קדישא כדקא יאות מבקעין כל אינון כותלי חשוכא ואנפין דמלכא אתחזיין ונהרין לכלא, וכד אינון אתחזיין ונהרין מתברכין כלא עלאי ותתאי, כדין ברכאן אשתכחו בכלהו עלמין וכדין לראות פני.

מי בקש זאת מידכם, מאי קאמר. אלא מאן דאתי ליחדא שמא עלאה בעי ליחדא מכתרא דזאת כמה דכתיב (ויקרא ט"ז:3) בזאת יבא אהרן אל הקדש, בגין דאזדווגון כחדא תרין אינון צדיק וצדק בזווגא דברכתא בגין דיתברכון כלא עלייהו ואלין אקרון כמה דכתיב (תהלים ס"ה:5) אשרי תבחר ותקרב ישכן חצרך. ואי איהו אתי ליחדא שמא קדישא ולא אתכוון ביה ברעוא דלבא בדחילו קב"ה אמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, רמוס חצרי ודאי דהא לא אשתכח בהו ברכאן, ולא די דלא אשתכח בהו ברכאן אלא דשרא בהו דינא לאשתכחא בכלא.

[p. 301] ת"ח ימינא דקב"ה מניה מתערין כל נהירו וכל ברכאן וכל חדו, ביה כליל שמאלא, כמה דאית ביה בבר נש ימינא ושמאלא ושמאלא אתכליל בימינא וימינא הוא כליל כלא, וכד אתער ימינא שמאלא אתער עמיה דהא ביה אחיד ואתכליל.

ות"ח בשעתא דארים בר נש ידיה בצלותא מכוון באצבען דיליה לעילא כמה דאתמר דכתיב (שמות י"ז:11) והיה כאשר ירים משה ידו, דהא בימינא תליא כלא, וכתיב (ויקרא ט':22) וישא אהרן את ידו, ידו חסר, וכדין אתכוון לברכא לעילא.

וקב"ה לאו הכי, בשעתא דארים ימיניה לעילא ווי להו לתתאי דהא כל סייעתא וכל ברכאן אסתלק מנייהו. מנא לן, דכתיב נטית ימינך תבלעמו ארץ. מאי נטית ימינך, כתרגומו ארימת ימינך, מיד תבלעמו ארץ. [p. 302] וכד ימינא אשתכח שמאלא אשתכח עמיה וכדין לא שלטן דינין בעלמא. מ"ט, בגין דימינא אשתכחת עמיה. ואי ימינא אסתלקת הא שמאלא אזדמנת, כדין דינין מתערין בעלמא ודינא שריא בכלא.

 

ר' שמעון כד מטי להאי קרא הוה בכי דכתיב (איכה ב':3) השיב אחור ימינו מפני אויב. וכי אפשר דהשיב אחור ימינו, אלא השיב אחור ימינו בגין דאקדים שמאלא לנחתא בעלמא וימינא אשתאר באתר אחרא.

אמר ר' שמעון כתיב (ישעיה נ"ז:1) הצדיק אבד, והא אוקימנא מלי, הצדיק נאבד לא [נז ע"ב] כתיב אלא הצדיק אבד, מכל אינון אנפי מלכא לא אשתכח דאבד אלא צדיק. אבד בתרי סטרי, חד דלא שארי ביה ברכאן כדקא חזי בקדמיתא, וחד דאתרחיקת מניה בת זוגיה כלומר כנסת ישראל. אשתכח דצדיק אבד על כל פנים יתיר מכלא. ולזמנא דאתי כתיב (זכריה ט':9) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא. צדיק ומושיע לא כתיב אלא צדיק ונושע הוא, נושע על כל פנים והא אתמר.

[p. 303]  ימינך יי' נאדרי בכח. מאי נאדרי, נאדר מבעי ליה. אלא בשעתא דשמאלא אתיא לאזדווגא ביה בימינא כדין כתיב נאדרי, תרין, ולעולם הכי הוא בגין דשמאלא אשתכח בימינא ואתכליל ביה.

אמר רבי שמעון כמה דאוקימנא והכי הוא דבר נש אשתכח דאתפליג. מ"ט, בגין לקבלא בת זוגיה ואתעבידו חד גופא ממש. כך ימינך אשתכח דאתפלג. מ"ט, בגין לקבלא עמיה שמאלא. והכי הוא כלא חד בחד, ועל דא בחד מחי ומסי הה"ד ימינך יי' תרעץ אויב.

ת"ח שירתא דא אתמר על ההוא זמנא ועל זמנא דאתי ביומי דאתער מלכא משיחא דכתיב ימינך יי' תרעץ אויב, רעצת לא כתיב אלא תרעץ כמא דכתיב בקדמיתא (איכה ב':3) השיב אחור ימינו מפני אויב, בההוא זמנא היא תרעץ אויב לזמנא דאתי.

וכלא הכי, תהרוס קמיך, הרסת לא כתיב אלא תהרוס. תשלח חרונך יאכלמו כקש, כלא לזמנא דאתי.

[p. 304] ימינך יי' נאדרי בכח, בזמנא דא בעלמא דין. ימינך יי' תרעץ אויב, בזמנא דמלכא משיחא. וברוב גאונך תהרוס קמיך, לביאת גוג ומגוג. תשלח חרונך יאכלמו כקש, לתחיית המתים דכתיב (דניאל י"ב:2) ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו וגו'.

ובההוא זמנא אמר רבי שמעון זכאין אינון דאשתארן בעלמא. ומאן אינון, ת"ח לא ישאר להו לבני עלמא בר אינון גזירין דקבילו את קדישא ועאלו בקיומא באינון תרין חולקין כמה דאוקימנא, והוא נטיר ליה לההוא קיים ולא עייליה באתר דלא אצטריך, אלין אינון דאשתארון ויכתבון לחיי עלמא. מנא לן, דכתיב (ישעיהו ד':3) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים וגו'. משמע הנשאר בציון והנותר בירושלם דכל מאן דאתגזר באלין תרין דרגין עאל ואי נטיר לההוא קיים כדקא חזי ואשתאר ביה עליה כתיב הנשאר בציון והנותר בירושלם, אלין ישתארון בההוא זמנא, ובהו זמין קב"ה לחדתא עלמא ולמחדי בהו. על ההוא זמנא כתיב (תהלים ק"ד:31) יהי כבוד יי' לעולם ישמח יי' במעשיו.

 

[p. 305] ר' חייא הוה אזיל לגביה דרבי אלעזר, אשכחיה דהוה יתיב לגבי רבי שמעון ב"ר יוסי בן לקוניא חמוי. עד דזקיף רישיה חמא ליה לרבי חייא, אמר (ישעיה י"ט:24-25) ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ אשר ברכו יי' צבאות לאמר ברוך עמי מצרים וגו'. כמה טפשין בני עלמא דלא ידעין ולא משגיחין במלוי דאורייתא דהא מלין דאורייתא…

אמר ליה ר' חייא אי הכי הא כתיב (משלי ג':17) דרכיה דרכי נעם.

[p. 306] אמר ליה דרכי נעם ודאי. מאי דרכי נעם, כמה דכתיב (תהלים כ"ז:4) לחזות בנעם יי', והא אוקמוה מאי נעם יי'. בגיני כך אורייתא וארחוי מההוא נעם אתיין ואינון ארחין פרישן ביה, ועל דא וכל נתיבותיה שלום.

א"ר חייא תנינן בשעתא דקב"ה יהב אורייתא לישראל נפק נהורא דההוא נעם ואתעטר ביה קב"ה, ומההוא נעם אבהיקו זיוון דכלהו עלמין [נח ע"א] דכלהו רקיעין. על ההיא שעתא כתיב (שיר ג':11) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. וההיא שעתא דאתבני מקדשא אתעטר קב"ה בההוא עטרה ויתיב מלכא עמה דכלה. ומההוא זמנא דאתחרב בי מקדשא לא אתעטר קב"ה בעטרוי דההוא נעם אתטמר ואיגניז.

א"ר אלעזר בשעתא דעאל משה רבינו בגו עננא כמה דכתיב (שמות כ"ד:18) ויבא משה בתוך הענן וגו' כבר נש דהוא אזיל באתר דרוחא. איערע ביה חד מלאכא רברבא, ותאנא קמואל שמיה והוא ממנא על תריסר אלפי ממנן שליחן. בעא לאזדווגא ביה במשה, פתח משה בתריסר אתוון גליפן דשמא קדישא דאוליף ליה קב"ה בסנה ואתרחק מניה תריסר אלפי פרסין, [p. 307] והוה אזל משה בעננא ועינוי מלהטין כגומרין דאשא עד דאיערע ביה חד מלאכא רב ויקירא מן קדמאה, ותאנא הדרניאל שמיה והוא עלאה על שאר מלאכין אלף ושתין רבוא פרסין וקליה אזיל במאתן אלף רקיעין דמסתחראן באשא חיוורא. כיון דחמא ליה משה לא יכיל למללא, בעא לאשדי גרמיה מגו עננא. א"ל קב"ה משה וכי אנת הוא דאסגית מלין עמי בסנה תלת יומין ובעית למנדע רזא דשמא קדישא ולא דחלת והשתא את דחיל מחד משמשי.

כיון דשמע משה קליה דקב"ה אתתקף, פתח פומיה בע"ב אתוון דשמא עלאה. כיון דשמע הדרניאל אתוון דשמא קדישא מפומיה דמשה אזדעזע, קריב גביה. א"ל זכאה חולקך בריה דבר נש דאתגלי לך מה דלא אתגלי למלאכי עלאי.

והוה אזיל עמיה עד דמטא לאשא תקיפא דסנדלפון. ותאנא סנדלפון עלאה הוא על שאר חברוי חמש מאה שנין והוא קאים בתר פרגודא דמאריה וקשר ליה כתרי [p. 308] מבעותהון דצלותא דישראל, ובשעתא דמטי ההוא כתר לרישיה דמלכא קדישא מקבל צלותא דישראל וכלהו חיילין ואכלוסין מזדעזעין ונהמין ואמרין בריך יקרא דיי' מאתר בית שכינתיה.

א"ל הדרניאל למשה, משה לית אנא יכיל למהך עמך דלא יוקיד לי אשתא דסנדלפון. ביה שעתא אזדעזע משה עד דאתקיף ביה קב"ה במשה ואותביה קמיה ואוליף ליה אורייתא וחפא ליה למשה בההוא נהורא וזיוא דההוא נעם, והוו אנפוי דמשה נהירין בכל רקיעין וכל חילא דשמיא הוו מזדעזעין קמיה בשעתא דהוה נחית באורייתא.

כיון דחבו לתתא נטל קב"ה ממשה אלף חולקין מההוא זיוא. בההיא שעתא בעו מלאכין עלאין וכל אינון אכלוסין לאוקדיה למשה. בשעתא דא"ל קב"ה (שמות ל"ב:7) לך רד כי שחת עמך, אזדעזע משה ולא יכיל למללא עד דאסגי בצלותין ובעותין קמי קב"ה.

[p. 309] א"ל משה אתקיף בכורסייא דילי, עד דגער קב"ה בכלהו חיילין ואתקיף משה בתרין לוחי אבנין ואוחית לון לתתא. ודא הוא דכתיב (משלי כ"א:22) עיר גבורים עלה חכם ויורד עז מבטחה. ומההוא זיוא דאשתאר ביה הוו מבהיקין אנפוי דמשה, ומה בהאי דאשתאר כך לא הוו יכלין לאסתכלא באנפוי בההוא דאסתלק מיניה על אחת כמה וכמה.

ר' חייא אמר ימינך יי' נאדרי בכח, דא אורייתא. ימינך יי' תרעץ אויב, דלית מלה בעלמא דיתבר חיליהון דשאר עמין בר בשעתא דישראל מתעסקי באורייתא דכל זמנא דישראל מתעסקי באורייתא אתבר חילא ותוקפא דשנאיהון דישראל, ובגיני כך אקרי אורייתא עז כד"א (תהלים כ"ט:11) יי' עז לעמו יתן.

ובשעתא דישראל לא מתעסקין באורייתא אתתקף חיליהון דשאר עמין ושלטין עלייהו וגזרין עלייהו גזרין דלא יכלין למיקם בהו, ועל דא אתגלו ישראל ואתפזרו ביני עממיא הה"ד [נח ע"ב] (ירמיה ט':11-12) על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר יי' על עזבם את תורתי, דהא כל זמנא דישראל ישתדלון באורייתא יתבר חילא ותוקפא דכל עממיא הה"ד ימינך יי' תרעץ אויב.

א"ר אלעזר ודאי הכי הוא דכל זמנא דקליהון דישראל אשתמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כמה דתנינן (בראשית כ"ז:22) הקול קול [p. 310] יעקב, ואי לאו הידים ידי עשו והא אוקימנא.

 

וברב גאונך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש. ר' חזקיה פתח (תהלים י':1) למה יי' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה. בשעתא דחובי עלמא גרמו קב"ה סליק לעילא ובני נשא צווחין ומחתין דמעין ולית מאן דישגח עלייהו. מ"ט, בגין דהוא סליק לעילא לעילא ותשובה אתמנע מנייהו, כדין כתיב וברב גאונך תהרוס קמיך.

ר' יצחק אמר האי קרא בשעתא דיתלבש קב"ה גאותא על עממיא דיתכנשון עליה כמה דכתיב (שם ב':2) ורוזנים נוסדו יחד על יי' ועל משיחו. ותאנא זמינין שבעין קסטורין מכל עיבר לאתכנשא בההוא זמנא באוכלוסי דכל עלמא ולמעבד קרבא על ירושלם קרתא קדישא ולאחדא עיטין עליה דקב"ה. ומאי אמרי, נוקים על פטרונא בקדמיתא, ולבתר על עמיה ועל היכליה. [p. 311] וכדין זמין קב"ה לחייכא עלייהו הה"ד (שם:4) יושב בשמים ישחק יי' ילעג למו. בההוא זמנא ילבש קב"ה גאותא עלייהו וישיצינון מן עלמא כמה דכתיב (זכריה י"ד:12) וזאת תהיה המגפה אשר יגף יי' את כל העמים אשר צבאו על ירושלם וגו'.

רבי אבא אמר משמיה דרב ייסא סבא והכי א"ר שמעון זמין קב"ה לאחייא לכל אינון מלכין דצרו על ישראל ועל ירושלם רופינוס נבוכד נצר סנחריב ולכל שאר מלכין דחריבו ביתיה ולשלטאה לון כקדמיתא ויתכנשון עמהון כל שאר עמין וזמין קב"ה לאתפרעא מנייהו באתגלייא סחרני ירושלם, הה"ד את כל העמים אשר צבאו על ירושלם, אשר יצבאו לא כתיב אלא אשר צבאו. כדין כתיב וברב גאונך תהרוס קמיך, ודא לזמנא דאתי כתיב, ושירתא דא שירתא דעלמין היא.

וברוח אפיך נערמו מים וגו', בההוא זמנא. ובגין כך אית בההוא זמנא ולזמנא דמלכא משיחא ולזמנא דגוג ומגוג ולזמנא דעלמא דאתי דאיהו חדוותא דכל עלמין.

אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל וגו'. אמר אויב, דא הוא רברבא ממנא על מצראי, בשעתא דאתיהיב ליה שלטנותא על ישראל חשיב דישיצון תחות שלטניה אלא [p. 312] דדכר קב"ה טורי עלמא דהוו מגינין עלייהו. ולא תימא בלחודוי אלא כל אינון רברבין ממנן על שאר עמין כד אתייהיב להו רשותא ושלטנותא על ישראל כולהו בעאן דישיצון ישראל תחותייהו, ועל דא אינון עמין דתחות שולטניהון דאינון ממנן כלהו גזירין גזרין לשיצאה לון בר דאגין עלייהו קב"ה. וכד חמא משה דא שרי לשבחא ליה לקב"ה ואמר מי כמוכה באלים יי' מי כמוך נאדר בקדש.

אמר אילנא חד רברבא עלאה ותקיפא ביה אתזנו עלאין ותתאין והוא אתחם בתריסר תחומין אתתקף בארבע סטרי עלמא דאסתחראן בדוכתייהו, שבעין ענפין סלקין בגויה ואתזנו מניה בעקר שרשוהי ינקין אינון סחרניה, ואינון ענפין משתכחין באילנא כד מטי עדן שלטנא דכל ענפא וענפא כלהו בעאן לשיצאה כלא, גופא דאילנא דהוא עקרא דכלהו ענפין הוא שליט עלייהו וישראל אחידן ביה.

[p. 313] כד מטא שלטנותא עלייהו ההוא [נט ע"א] חולקא דישראל גופא דאילנא בעי לנטרא לון ולמיהב שלמא בכלהו, ועל דא שבעים פרי החג למיהב שלמא לשבעין ענפין דבגו אילנא.

ועל דא מי כמוכה באלים יי'. מאי באלים, אילנא כד"א (ישעיה א':29) כי יבושו מאילים, והוא אילנא דהוו פלחין לחד כופסא דמתתקין בגויה ואקרי אילים אילנא. מי כמכה דיעבד כעובדך וירחם על כלא. מי כמכה בכל ההוא סחרניה דאילנא דאע"ג דאיהו שלטא נטיר לכלא נטיר לכל שאר ולא בעא למעבד עמהון גמירא.

מי כמכה נאדר בקדש, בההוא חילא עלאה דאקרי קדש. בקדש ממש ואקרי כח יי' נעם יי', והא אוקמוה מילי.

 

[p. 314]  מי כמוכה באלים יי'. ר' יוסי פתח (קהלת א':14) ראיתי את כל המעשים אשר נעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח. שלמה מלכא דאסתלק בחכמתא על כל בני עלמא היך אמר דכל עובדין הבל ורעות רוח, יכול אף מעשה הצדקה דכתיב (ישעיה ל"ב:17) והיה מעשה הצדקה שלום. אלא הא אוקמוה כל המעשים שנעשו תחת השמש כתיב, שאני מעשה הצדקה דהוא לעילא מן שמשא.

והנה הכל הבל ורעות רוח, מאי קא מיירי. אי תימא הכל הבל כמה דאוקימנא דאיהו ברזא דחכמתא כמה דכתיב הבל הבלים, ואינון הבלים דלעילא, מאי תימא בהאי דכתיב הכל הבל ורעות רוח, והא מלה דא תחת השמש כתיב. אלא הכי אוקמוה והכי הוא. ת"ח בשעתא דעובדין מתכשרן לתתא ובר נש אסתכל בפולחנא דמלכא קדישא ההוא מלה דעביד הבל אתעביד מיניה לעילא, ולית לך הבל דלית ליה קלא וסלקא ואתעטר לעילא ואתעביד סניגוריא קמי קב"ה. [p. 315] וכל עובדין דאשתדל בהו בר נש דלאו אינון פולחנא דקב"ה ההוא מלה דעביד הבל אתעביד מיניה ואזיל ושאט בעלמא וכד אפיק נשמתיה דבר נש ההוא הבל מגלגלא ליה בעלמא כאבנא בקוספתא כמה דכתיב (שמואל א' כ"ה:29) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. מאן יקלענה ההוא הבל דמדבר סחרניה בעלמא. כדין כל מלין דאתעבדין ואינון תחות שמשא דלאו אינון פולחנא דקב"ה הבל אתעביד מיניה אבל איהו תבירא דרוחא דמתבר לרוחא וסלקא ונחתא בעלמא הה"ד הבל ורעות רוח.

אבל ההוא מלה דהוא פולחנא דמריה דא אקרי לעילא מן שמשא ואתעביד מניה הבל קדישא, ודא הוא זרעא דזרע בר נש בההוא עלמא, ומה שמיה, צדקה דכתיב (הושע י':12) זרעו לכם לצדקה. האי מדבר ליה לבר נש כד יפוק נשמתיה מיניה וסלקא ליה באתר דכבוד לעילא אשתכח לאתצררא בצרורא דחיי הה"ד (ישעיה נ"ח:8) והלך לפניך צדקך, בגין לדברא לך לסלקא לך. לאן אתר, לאתר דכתיב (שם) כבוד יי' יאספך. [p. 316] כל אינון נשמתין דההוא הבל קדישא מדבר לון ההוא דאקרי כבוד יי' כניש לון בגויה ואתצרו ביה הה"ד כבוד יי' יאספך, ודא אקרי נייחא דרוחא, אבל אחרא רעות רוח אקרי. זכאין אינון צדיקייא דכל עובדיהון לעילא מן שמשא וזרעין עובדין, זרעין לצדקה למזכי לון לעלמא דאתי ועל דא כתיב (מלאכי ג':20) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

אמר רבי שמעון ת"ח בקדמיתא כד אתבני בי מקדשא לתתא לא אתבני אלא בדינא ורוגזא דכתיב (ירמיה ל"ב:31) כי על אפי ועל חמתי היה הבית הזה וגו', בגין דבאתר דדינא שריא. לזמנא דאתי זמין קב"ה למבני ליה ולאתקנא ליה בדרגא אחרא עלאה דאקרי צדקה דכתיב (ישעיה נ"ד:14) בצדקה תכונני, בגין כך אתקיים ושמו [נט ע"ב] ממש צדקה אתקרי. מנלן, דכתיב (ירמיה כ"ג:6) וזה שמו אשר יקראו יי' צדקנו.

 

נטית ימינך תבלעמו ארץ, והא אתמר ארימת ימינך.

אמר רבי יצחק הא אתערו ביה דכד אפיק קב"ה למצראי מן תהומא אמר לארעא כניש בגווך וכו' עד דאושיט קב"ה ימיניה לקבלה ואומי לה, כדין בלעתנון ארעא הה"ד תבלעמו ארץ.

[p. 317] ר' אלעזר אמר נטית ימינך, לאפרשא מיניה שמאלא ויתעביד בהו דינא.

נחית בחסדך עם זו גאלת, כמה דכתיב (תהלים מ"ד:4) כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם. ימינך, דא גדולה.

נהלת בעזך, דא גבורה, וזרועך.

אל נוה קדשך, דא צדקה דכתיב ואור פניך, וכלהו משתכחי בקרא.

תפול עליהם אימתה ופחד. אימתה, אימה מבעי ליה, מאי אימתה דהא לית לך מלה או את באורייתא דלא אית בה רזין עלאין. מאי אימתה.

אמר רבי שמעון כלומר דחילו דשכינתא. כהאי גוונא תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגו'. תביאמו, תביאם מבעי ליה, מאי תביאמו. אלא רוחא דקודשא אמר על אינון דרא בתראה דגזר יהושע ואתגליא בהו גלויא דרשימא קדישא דשמיה דקב"ה דאלין אחידן ביה בוא"ו ואלין אתחזיאו למירת ארעא כמה דכתיב (ישעיה ס':21) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. כל מאן דאתגזר ואתגליא ביה רשימא קדישא ונטיר ליה אקרי צדיק, בגין כך לעולם יירשו ארץ. ועל דא תביאמו וא"ו יתירה, תביאמו לאינון דאחידן בוא"ו.

[p. 318] ותטעמו, כד"א נצר מטעי, לאינון דאחידן בוא"ו ולאינון בתראי אתער מלה. ולית לך מלה באורייתא או את זעירא בכולא אורייתא דלית בה רזין דרזין עלאין וטעמין קדישין, זכאה חולקהון דאינון דידעין בהו. [ס ע"א]

 

תנינן אמר רבי אבא זכאה חולקהון דאינון דזכאן למימר שירתא דא בהאי עלמא דיזכי למימר לה בעלמא דאתי. ושירתא דא אתבני בעשרין ותרין אתוון גליפן ובעשר אמירן וכלא אתרשים בשמא קדישא וכלא שלימותא דשמא קדישא והא אתערנא מלי.

[p. 319] א"ר שמעון בההיא שעתא דהוו קיימין ישראל על ימא והוו אמרי שירתא אתגלי קב"ה עלייהו וכל רתיכוי וחילוי בגין דינדעון מלכהון דעבד לון כל אינון נסין וגבוראן וכל חד וחד ידע ואסתכל מה דלא ידעו ואסתכלו שאר נביאי עלמא. דאי תימא דלא ידעין ולא אתדבקו חכמתא עלאה מן שירתא דא תחמי דכלהו בחכמתא אסתכלו וידעו מלין ואמרו. דאי לאו הכי היך יימרון כלהו מלין אחידן דלא סטו מלין אלין מאלין, ומה דאמר דא אמר דא ולא אקדים מלה דא מן דא, אלא כלהו בשקולא חדא ורוחא דקודשא בפומא דכל חד וחד ומלין אתמרו כלהו כאלו נפקין בפומא חד. ואפילו אינון דבמעי אמהון הוו אמרי שירתא כלהו כחדא והוו חמאן כלהו מה דלא חמא יחזקאל נביאה. ועל כך כלהו מסתכלין כאלו חמאן עינא בעינא, וכד סיימו מלין כלהו מתבסמאן בנפשייהו ותאבין למחמי ולאסתכלא ולא הוו בעאן לנטלא מתמן מסגיאות תיאובתא.

בההיא שעתא אמר משה לקב"ה בניך מסגיאות תיאובתא לאסתכלא בך לא בעאן לנטלא מן ימא. מה עבד קב"ה, אסתים יקריה לבר במדברא ותמן אתגלי ולא אתגלי. אמר לון משה לישראל כמה זמנין לנטלא מתמן ולא בעו עד דאחמי לון זיוא יקרא במדברא ומיד הוו תאבין. ולא בעו לנטלא עד דאחיד בהו משה ואחמי לון זיוא יקרא דקב"ה במדברא, כדין מסגיאות תיאובתא ורעותא לאסתכלא נטיל לון משה הה"ד ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור. מאי אל מדבר שור, מדברא דהוו בעאן לאסתכלא ביה זיוא יקרא דמלכא קדישא ועל דא אתקרי מדבר שור, שם אסתכלותא.

[p. 320] וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ואין מים אלא תורה דכתיב (ישעיה נ"ה:1) הוי כל צמא לכו למים.

אמר רבי ייסא וכי מאן יהב להו אורייתא הכא, ועד כען לא אתיהיבת אורייתא.

אמר רבי אלעזר אינון נפקו למדברא לאסתכלא וקב"ה נטיל זיו יקרא דיליה מתמן ואינון אזלו לאסתכלא ביה ולא אשכחו, ואוליפנא דקב"ה תורה אקרי ואין מים אלא תורה ואין תורה אלא קב"ה.

אמר רבי שמעון עד דהוו אזלי במדברא אתגלי עלייהו רשותא אחרא דשאר עמין ואערעו בהו תמן. חמו ישראל דלא הוה ההוא זיוא יקרא דמלכיהון הה"ד ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה. מ"ט, כי מרים הם, לא אתבסם נפשיהון כדקדמיתא, ולא עוד אלא דאתי לקטרגא עליהון.

מה כתיב, ויצעק אל יי' ויורהו יי' עץ, [ס ע"ב] ואין עץ אלא תורה דכתיב (משלי ג':18) עץ [p. 321] חיים היא למחזיקים בה, ואין תורה אלא קב"ה.

רבי אבא אמר אין עץ אלא קב"ה דכתיב (דברים כ':19) כי האדם עץ השדה, עץ השדה ודאי, דא שדה דתפוחין קדישין. וכד אתגלי זיו יקרא דמלכהון עלייהו כדין וישלך אל המים וימתקו המים. מאי וימתקו המים, דקטיגורא אתעביד סניגורא.

אמר רבי אבא ת"ח בקדמיתא עאלו ישראל בקיימא דקב"ה ולא עאלו כדקא יאות. מאי טעמא, בגין דאתגזרו ולא אתגלייא רשימא קדישא. כיון דמטו הכא מה כתיב, שם שם לו חק ומשפט, תמן [p. 322] עאלו ישראל בתרין חולקין קדישין בההוא גלויא דאתגליא רשימא דלהון ואקרון חק ומשפט. חק כד"א (משלי ל"א:15) ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, ומשפט כד"א (תהלים פ"א:5) משפט לאלהי יעקב.

ושם נסהו, בההוא את קדישא.

בספרא דרב ייבא סבא אמר מלה על ההוא חוטרא קדישא.

[p. 323] ויאמר אם שמוע תשמע לקול יי' אלהיך וגו' כי אני יי' רופאיך. ויאמר, מאי ויאמר, לא כתיב מאן קאמר דא. אלא קב"ה.

רבי חזקיה אמר משמע אמירה סתם. מאי אמירה סתם, דכתיב (שמות כ"ד:1) ואל משה אמר עלה אל יי', לא כתיב מאן קאמר.

אמר רבי יוסי משמע דכתיב ויצעק אל יי' ויורהו יי' עץ, מהכא משמע ויאמר ומשמע מאן אמר מלה.

לקול יי' אלהיך, לקולי מבעי ליה, אלא לההוא קול דעאלו ביה.

אמר רבי אבא בתר דאתגליא בהו רשימא קדישא עאלו בתרין חולקין קדישין כמה דאתמר, וכיון דעאלו באלין תרין עאלו בתרין חולקין אחרנין דכד יסתכלון מלי תרין אחרנין יתחברון באלין ולא מנעין ברכאן ובגין כך באלין מאטון עד מלכא קדישא.

[p. 324] ומאתריה דקרא אשתמע מלה דכתיב ויאמר אם שמוע תשמע. ויאמר, דא מלכא קדישא. ומאי אמר, אם שמע תשמע לקול יי' אלהיך, דא כנסת ישראל. והישר בעיניו תעשה, דא צדיק. והאזנת למצותיו, דא נצח. ושמרת כל חקיו, דא הוד. כיון דעאלו באלין הא מטו למלכא קדישא. לבתר מה כתיב, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יי' רופאך. אני יי', דא מלכא קדישא.

אשתמע דכל דנטיר להאי רשימא קדישא מטי עד מלכא עלאה. מאי משמע, אינון תרין דאתכנש בהו זרעא ומשח רבות קודשא דשדיין ליה בפום אמה ועל דא אתקשרו כחדא ומלכא עלאה עלייהו ואתקשרו ביה. ועל כך מאן דעאל באלין תרין ונטיר לון אתקשר בתרין אחרנין ועאל בהו וכדין מטי למלכא קדישא.

אמר רבי יצחק ודאי דמאן דזכי בצדיק זכי בנצח והוד ואלין אנון תלתא דאתברכא בהו כנסת ישראל, ומאן דזכי בהו זכי במלכא קדישא ועאל בכלהו ארבעה ולקבלי ארבעה אלין נטורא להאי רשימא קדישא מארבע מלין, נטירו דכנסת ישראל אסתמרותא דנדה, נטירו דצדיק שפחה, נטירו דנצח גויה, נטירו דהוד זונה. [p. 325] ועל דא לקול יי' אלהיך, דא כנסת ישראל. במאי זכאן ישראל לקבלא אנפי שכינתא, באסתמרותא דא. תנינן (ויקרא י"ח:19) ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה. מאי לגלות ערותה, דא כנסת ישראל, ובהאי אחידן ומתקשרן מלין אחראין דכנסת ישראל אתקשרת בהו והא אוקימנא מלי.

והישר בעיניו תעשה, דא צדיק דכתיב (תהלים ל"ד:16) עיני יי' אל צדיקים, לאסתמרא מן שפחה [סא ע"א] והא אוקימנא מלי כמה דכתיב (משלי ל':23) ותחת שפחה כי תירש גבירתה, דגרים לצדיק דיתדבק בשפחה.

והאזנת למצותיו, דא נצח לאסתמרא דלא ישקר ביה דלא יעול לרשימא דא בגויה ולא ישקר ביה בנצח דכתיב (שמואל א' ט"ו:29) וגם נצח ישראל לא ישקר. ומאן דנטיר האי קיים מצותיו דכתיב (שמות ל"ד:14) כי לא תשתחוה לאל אחר.

[p. 326] ושמרת כל חקיו, דא הוד לאסתמרא מן זונה.

ואזלא הא כמה דתנינן אמר רבי יהודה מאי דכתיב (תהלים מ"ה:4) תגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. אלא כל מאן דמזרז גרמיה ושוי דחילו דחרבא שננא תקיפא לקבליה. על ירך, מאי על ירך, דא רשימא קדישא כד"א (בראשית כ"ד:2) שים נא ידך תחת ירכי.

ד"א חגור חרבך על ירך גבור, כלומר זריז ואתקיף יצרך בישא דאיהו חרבך. על ירך, על ההוא רשימא קדישא לנטרא ליה. ואי נטר ליה כדין אקרי גבור וקב"ה אלביש ליה בלבושוי, ומאן לבושוי דקב"ה, הוד ונצח דכתיב (תהלים ק"ד:1) הוד והדר לבשת, אוף הכא הודך והדרך. וכדין אתדבק בר נש במלכא קדישא כדקא יאות.

[p. 327] מכאן ולהלאה כל המחלה אשר שמתי במצרים, דא מלכא קדישא, לא אשים עליך כי אני יי' רופאך.

ועל דא אזהר לון על ההוא מלה ממש דיהיב ורשים בהו ולא יתיר, דעד כען לא אתייהיבת להו אורייתא, אלא כיון דכתיב שם שם לו חק ומשפט ושם ניסהו, מיד ויאמר אם שמוע תשמע לקול יי' אלהיך וגו'.

ת"ח כד בעא לאזהרא לישראל על אורייתא בכמה מלין משיך להו בכמה משיכין דחביבותא כבר נש דמשיך בריה לבי רב. ות"ח לא בעא קב"ה למיהב להו אורייתא עד דקריבו בהדיה. ובמה קריבו בהדיה, בגלוייא דרשימא דא כמה דאתמר.

אמר ר' יהודה לא קריבו ישראל לטורא דסיני עד דעאלו בחולקא דצדיק וזכו ביה. מנלן, דכתיב (שמות י"ט:1) ביום הזה באו מדבר סיני, ביום הזה דייקא, וכתיב (ישעיהו כ"ה:9) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה יי' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו.