פרשת ואלה המשפטים [המשך]

[קכא ע"א] [p. 140] ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. רבי יהודה פתח (איוב כח:20) והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה. זכאין אינון ישראל דקב"ה בעי ליקרא לון יתיר על כל שאר בני עלמא. בקדמיתא אמר לון (שמות יט:6) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, לא אעדי רחימותא סגיאה מנהון עד דקרא לון וגוי קדוש דאיהו יתיר, לא אעדי רחימותא מנייהו עד דקרא לון (דברים יד:2) כי עם קדוש אתה, לא אעדי רחימותא מנייהו עד דקרא לון (שמות כב:30) ואנשי קדש דאיהו יתיר מכלא.

[p. 141] כתיב והחכמה מאין תבוא. אורייתא מחכמה נפקת מאתר דאקרי קדש והחכמה נפקת מאתר דאקרי קדש קדשים.

ר' יצחק אמר וכן יובלא אתקרי קדש דכתיב (ויקרא כה:12) יובל היא קדש תהיה לכם, וישראל כלילן מנייהו הה"ד ואנשי קדש תהיון לי. בקדמיתא קדוש והשתא קדש, מאי בין האי להאי.

א"ר יוסי דא לעילא לעילא ודא לאו הכי דכתיב (ישעיה ד:12) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו, בהאי אתר אתקרי [קכא ע"ב] קדוש ולעילא לעילא קדש.

רבי אבא הוה אזיל בארחא והוו ר' יוסי ור' חייא אזלי עמיה. אמר ר' חייא הא דתנינן ואנשי קדש תהיון לי מנלן.

[p. 142] אמר הא ר' יוסי וכלהו חברייא שפיר קאמרו והכי הוא. מנלן, דכתיב (ירמיה ב:3) קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה, קדש ישראל ודאי. ראשית, חכמה אקרי ראשית דכתיב (תהלים קיא:10) ראשית חכמה יראת יי'. ומשום דישראל אקרון קדש בשלימו דכלא כתיב (שמות כב:30) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, דהא ישראל דאינון שלמין על כלא לא ינקין מסטרא דדינא קשיא.

לכלב תשליכון אותו, לכלב ודאי דהוא דינא תקיפא על כלא. כיון דדינא תקיפא שריא עלוי ואטיל זוהמא ביה אסיר להו לאינון דאקרון קדש אלא לכלב תשליכון אותו ודאי דהוא דינא חציפא דינא תקיפא יתיר מכלא דכתיב (ישעיה נו:11) והכלבים עזי נפש.

ת"ח כד אדכר נבלה באורייתא כתיב בישראל קדוש ולא קדש. הכא כתיב ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, והתם בנבלה כתיב (דברים יד:21) לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וגו' כי עם קדוש אתה, קדוש ולא קדש דהא נבלה מסטרהו דישראל אתעביד דלא פסיל האי אלא ישראל וסגיאין גוונין אית בה בנבלה כמא דאוקימנא.

[p. 143] אמר ר' שמעון כתיב הכא ואנשי קדש תהיון לי, וכתיב התם כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך. ליי' אלהיך, לי מבעי ליה. אלא התם לעילא לעילא, והכא שכינתא, וכתיב (ישעיה ד:3) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו ולא קדש, בכאן קדוש לעילא קדש. כתיב קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה בה"א כמא דאוקימנא ועל כך ואנשי קדש תהיון לי ודאי.

 

רבי יצחק הוה יתיב קמיה דר' שמעון, א"ל הא כתיב קדש ישראל ליי' וגו', סופיה דקרא כל אכליו יאשמו מאי קא מיירי.

א"ל ר' שמעון שפיר קא אמרת, כל אכליו [p. 144] יאשמו היינו דכתיב (ויקרא כב:10) ואיש כי יאכל קדש בשגגה, וכתיב וכל זר לא יאכל קדש, ומשום דישראל אקרון קדש כתיב כל אכליו יאשמו.

אתא ר' יצחק ונשק ידוי, אמר אי לא יתיבנא הכא אלא למשמע מלה דא דיי.

א"ל רבי הא תנינן דקדש יתיר לעילא מן קדוש. אי הכי הא כתיב (ישעיה ו:3) קדוש קדוש קדוש יי' צבאות ודא שלימו דכלא.

א"ל ת"ח כד מתחברין כחדא כלהו אתעבידו חד ביתא והאי ביתא אקרי קדש כללא דכלהו קדוש ובגיני כך קדש הוא כללא דכלא אתכלל ביה, וישראל כד אתכלל בהו מהימנותא שלימתא אקרון קדש כללא דכלא דכתיב קדש ישראל ליי', ובגיני כך ואנשי קדש תהיון לי וגו'.

לגיון אחד שאל לר' אבא א"ל לא כתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, אי הכי מאי דכתיב [p. 145] (תהלים קיא:5) טרף נתן ליראיו, טרף נתן לכלבים מבעי ליה, אמאי נתן ליראיו.

א"ל דיקא מי כתיב טרפה נתן ליראיו, טרף כתיב. ואי תימא טרף כטרפה, נתן ליראיו ודאי דמלה דא לא יהביה לאזדהרא ביה אלא לאינון דחלי שמיה ודחלין ליה, בג"כ האי מלה לא יהביה לכו דהא ידע דאתון לא דחלין ליה ולא נטרין פקודוי, ובגין דהאי מלה חומרא דאורייתא ובעי לאזדהרא ביה נתן ליראיו ודאי ולא לאוחרי וכל חומרי אורייתא לא יהיב לון קב"ה אלא לאינון דחלי חטאה לאינון דחלי פקודוי ולא לכו.

 

תאני ר' אלעזר כתיב ואנשי קדש. מהו ואנשי ולבתר קדש, אלא ואנשי קדש ודאי דתנינן לא נפקו ישראל לחירו אלא מסטרא דיובלא. בתר דנפקו לחירו נקיט לון האי יובלא בגדפוי ואקרון גוברין דיליה בנוי דיליה, וכתיב ביה ביובלא (ויקרא כה:12) יובל היא קדש תהיה לכם, קדש ודאי לכם ודאי, ובגיני כך ואנשי קדש, אנשי קדש ממש גוברין דילי ממש. וקב"ה אמר דא  [קכב ע"א] ועל דא זכו ישראל לאתקרי אחים לקב"ה דכתיב (תהלים קכב:8) למען אחי [p. 146] ורעי אדברה נא שלום בך. לבתר אקרון קדש ממש דכתיב (ירמיה ב:3) קדש ליי', קדש ולא אנשי קדש, בגיני כך כל אכליו יאשמו, וכתיב (ויקרא כב:10) וכל זר לא יאכל קדש, (שם:14) ואיש כי יאכל קדש בשגגה.

תאנא ישראל אקרון קדש ובגין דאינון קדש אסיר ליה לאינש למקרי לחבריה בשמא דגנאי ולא לחנכא שמא לחבריה וענשיה סגי, כל שכן במלין אוחרנין.

תאנא כתיב (תהלים לד:14) נצור לשונך מרע וגו'. מהו מרע, דבגין לישנא בישא מרעין נחתין לעלמא.

אמר ר' יוסי כל מאן דקארי לחבריה במה דלית ביה וגני ליה אתפס במה דלית ביה דאמר ר' חייא אמר ר' חזקיה כל מאן דקארי לחבריה רשע נחתין ליה לגיהנם ונחתין ליה לעלעוי בר אינון חציפין דאורייתא דשרי ליה לאיניש למקרי להו רשע.

[p. 147] ההוא גברא דלייט לחבריה, אעבר ר' ייסא אמר ליה כרשע עבדת. אתייה לקמיה דר' יהודה, א"ל רשע לא אמינא ליה אלא כרשע דאחזי מלוי כרשע ולא אמינא דאיהו רשע. אתא ר' יהודה ושאיל עובדא קמיה דרבי אלעזר, אמר ליה ודאי לא אתחייב. מנא לן, דכתיב (איכה ב:5) היה יי' כאויב, כאויב ולא אויב, דאי לאו הכי לא אשתייר משנאיהון דישראל גזעין בעלמא. כגוונא דא (שם א:1) היתה כאלמנה, ולא אלמנה, כאלמנה דאזיל בעלה לעברא דימא ומחכאת ליה.

אמר ר' חייא ומהכא משמע דהוא עקרא דכלא דכתיב (יחזקאל א:26) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, כמראה אדם ולא מראה אדם.

א"ר יצחק כתיב (שיר ב:3) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, כתפוח ולא תפוח, כתפוח דמתפרשא בגוונוי ובגוונין אתאחדא מלה.

[p. 148] אמר רבי יהודה אלו לא אתינא הכא אלא למשמע מלין אלין דיי.

תאנא כתיב (זכריה יב:8) והיה הנכשל בהם כדוד, כדוד ולא דוד, כדוד דאמר (ד"ה א כב:14) ובעניי הכינותי לבית אלהי וגו', וכתיב (תהלים פו:1) כי עני ואביון אני, והוא מלכא על מלכין הוה והוה קרי לגרמיה הכי.

אמר רבי אבא זכאין אינון ישראל דקב"ה לא קרא לון כקדש אלא קדש ממש דכתיב קדש ישראל ליי', ובגין כך כל אכליו יאשמו וגו'.

תאנא אמר ר' יוסי מאי קא חמא קב"ה למיהב דינין לישראל בתר עשר אמירן. אלא הכי תנינן מסטרא דגבורה אתיהב אורייתא לישראל, בגיני כך בעא למיתן שלמא בינייהו בגין דאורייתא תהא נטירא מכל סטרוי דאמר רבי אבא אמר רבי יצחק לית עלמא מתקיימא אלא על דינא דאלמלא דינא לא מתקיימא ובגיני כך עלמא בדינא אתברי.

[p. 149] תאנא כתיב (ירמיה כא:12) דינו לבקר משפט. וכי לבקר ולא בכל יומא. אמר ר' אבא לא אלא לבקר עד לא אכלין דיינין ולא ישתון דכל מאן דדאן דינא בתר דאכל ושתי לאו דינא דקשוט הוא דכתיב (ויקרא יט:26) לא תאכלו על הדם. מאי על הדם, אזהרה לדייני דלא ייכלון עד דדייני דינא דכל מאן דדאן דינא בתר דאכל ושתי כאלו אתחייב דמא דחבריה לאחרא דהא דמיה ממש יהיב לאחרא. האי בממונא כל שכן בדיני נפשאן.

[p. 150] תאנא אמר ר' יהודה מאן דמשקר בדינא משקר בתקוני מלכא. מאן תקוני מלכא, אינון דאתמר דכתיב (ירמיה ט:23) עושה חסד משפט וצדקה בארץ, וכתיב כי באלה חפצתי נאם יי', וכלא האי בהאי תליא.

ר' יוסי אמר אלין אינון תקוני כרסייא דכתיב (תהלים פ"ט:15) צדק ומשפט מכון כסאך, וכתיב (ישעיה טז:5) והוכן בחסד [קכב ע"ב] כסא.

תניא ברזא דרזין רישא דמלכא אתתקן בחסד בגבורה. בהאי רישא תליין שערי נימין על נימין דאינון כל [p. 151] משיכותא דמתאחדן בהו עלאי ותתאי מארי דמאדין מארי דמתקלא מארי דיבבא מארי דרחמי וטעמי אורייתא ורזי אורייתא דכיאן מסאבן כלהון אקרון שערי דמלכא כלומר משיכותא דאתמשך ממלכא קדישא וכלא נחית מעתיקא סתימא קדישא.

מצחא דמלכא פקידותא דחייביא כד אתפקדן בעובדייהו וכד אתגליין חיובייהו כדין אקרי מצח דמלכא כלומר גבורה אתתקף בדינוי ואתפשט בסטרוי ודא אשתני ממצחא דעתיקא קדישא דאקרי רצון.

[p. 152] עיינין דמלכא אשגחותא דכלא אשגחותא דעלאין ותתאין וכל אינון מארי אשגחותא הכי אקרון. בעיינין גוונין אתאחדן ואינון גוונין אקרון כל אינון מארי אשגחותא כל חד כפום ארחיה וכלהו גוונין דעינא אקרון, כמא דאתחזי אשגחותא דמלכא הכי גוונין מתערין.

גביני דעיינין אקרון אתר דיהבין אשגחותא לכלהו גוונין מארי אשגחותא, הני גבינין לגבי דלתתא גבינין לאשגחותא דההוא נהרא דנגיד ונפיק, אתר לאמשכא מההוא נהרא לאתסחאה בחוורא דעתיקא מחלבא דנגיד מאמא דכד גבורה מתפשטא ועיינין מתלהטין בגו סומקא נהיר עתיקא קדישא חיורא דיליה ולהטא באמא ואתמלייא מחלבא וינקא לכלא ואתסחאן כלהו עיינין בההוא חלבא דאמא דאתנגיד ונפיק תדירא הה"ד (שיר ה:12) רוחצות בחלב, בחלב דאמא דנגיד תדירא ולא פסק.

חוטמא דמלכא תקונא דפרצופא, כד מתפשטין גבורן ומתאחדין כחדא אינון חוטמא דמלכא ואינון גבורן מחד גבורה אחידן ונפקין וכד דינין מתערין בסטרייהו לא מתבסמין אלא בתננא דמדבחא וכדין כתיב (בראשית ח:21) וירח יי' את ריח הניחוח. שאני חוטמא דעתיקא דלא אצטריך דחוטמא דעתיקא ארך אפים בכלא אקרי וההוא נהירו דחכמא סתימאה אקרי חוטמא דיליה והיינו תהלה דכתיב (ישעיה מח:9) ותהלתי אחטם לך, ועל האי אתער דוד מלכא תהלה לדוד.

[p. 153] אודנין דמלכא, כד רעוא אשתכח ואמא ינקא ונהירו דעתיקא אתנהיר מתערין נהירו דתרי מוחי ונהירו דאבא ואמא כל אינון דאקרון מוחי דמלכא ומתלהטין כחדא וכד מתלהטין כחדא אקרון אזני יי' דהא אתקבלת צלותהון דישראל וכדין אתערותא לטב ולביש ובאתערותא דא מתערין מארי דגדפין דמטלין קלא דעלמא וכלהו הני אקרון אזני יי'.

אנפוי דמלכא נהירו דאבא ואמא ואתפשטותא דלהון דנהרין וסחרין ולהטין בהאי רישא דמלכא וכדין סהדותא אתסהד במלכא מנייהו.

דקנא דמלכא יקירותא מכלא, מרישא שארי חסד עלאה וגבורה ונהירו דאבא ואמא אתפלג נהירו דאבא בתלת נהורין ואמא בתרין הא חמשא, חסד וגבורה כחד נהורא הא שיתא, לבתר אתעטר חסד ואתלהיט בתרי נהורין דאתנהיר ואינון תמנייא, וגבורה אתנהיר בחד הא תשעה, [p. 154] וכד מתחברן כלהו נהורין כחדא אקרון דקנא דמלכא וכדין כתיב (ישעיה מב:13) יי' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר.

שפוון דמלכא הכי תאנא כד אתלהיט נהירו דאבא נהיר בתלת נהורין. מחד נהורא נהיר חסד עלאה, מחד נהורא אתנהיר נהירו דאקרי מוחא דמלכא וחד נהורא הוה תלי עד דאתנהיר נהירו דאמא וכד אתנהיר אתנהיר בחמש נהורין. במאי אתנהיר, מחד שבילא דטמיר וגניז [קכג ע"א] דאתדבק בה אבא דכתיב (איוב כח:7) נתיב לא ידעו עיט וגו' כמא דאתדבק דכורא בנוקבא ואתעברת ואתילדת ואפיקת חמש נהורין ומאינון חמש נהורין אתגליפו חמשין תרעין דנהורין סגיאין. חמשין אינון, מ"ט אקרון לקבליהון מ"ט פנים טהור מ"ט פנים טמא באורייתא. אשתאר חד והאי חד אתנהיר בכלא וההוא דאבא דהוה תלי כד מתחברן כחדא ומתיישבן במלכא אקרון שפוון דמלכא ובגיני כך גזר מלין דקשוט. [p. 155] ופימא בהו תלייא פתיחותא דפימא. מאי פימא, אלא דעת גניז בגופא דמלכא דאקרי פשיטותא דתפארת דכל גוונין אתאחדן ביה דכתיב (משלי כד:4) ובדעת חדרים ימלאון, והאי דעת הוה גניז באימא ומלייא כל אדרין ואכסדרין וכד אתער נהירו דביה ונפק כדין אקרי פה יי'. ושפוון דאינון תרי נהורין מאבא ומאימא בשעתא דאתערען בההוא נהירו דדעת מתחברין כחדא ומלין אתגזרו בקשוט בחכמה בתבונה ובדעת, וכדין כל מלין דקב"ה באלין אתגזרו. נהרין תלת אלין ועיילין בגו לגו ואתעטרו בחד וכד מתחברן בעטורא חד כדין אקרי (שיר ה:16) חכו ממתקים, ואינון חיך דמלכא ואקרון מתיקן דמלכא ועל האי כתיב (תהלים לד:9) טעמו וראו כי טוב יי'. ובהאי חיך תליין כל אינון שליטין הורמנין דמלכא דכתיב (שם לג:6) וברוח פיו כל צבאם. בהאי חיך שלימותא דכלא אשתכח ובגיני כך אתוון דאינון בהאי אתר שלימותא אתחזיין בהו.

אחה"ע. א' נהירו דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימון.

ח' נהירו דחכמתא דלא אשתכח ולא אתדבק דכתיב (איוב כח:13) לא ידע אנוש ערכה וגו'.

[p. 156] ה' נהירו דאימא דנהיר ונגיד ונפיק ומשקי לכלא וינקא לבנין עד דרוי ההוא רבות ומלי לצדיק ואיהו אתקטר בנוקבא תתאה ואתברכא מניה ולא מתפרשין דא מן דא חוור מגו סומק דכתיב (שיר ד:6) הר המור וגבעת הלבונה.

ע' נהירו דשבעין ענפין דאתזנו מהאי רוחא דנפיק מפימא כדין שבעין שמהן לקב"ה לקבלהון בארעא (בראשית מו:27) כל הנפש לבית יעקב שבעים, דהא יעקב אילנא בארעא ואינון שבעין ענפין.

מאלין אתוון נהרין ארבע אחרנין. מא' נהיר ג' דאיהו אגר טב לצדיקייא דאקרי גמול ועל דא כתיב (ישעיה נח:14) אז תתענג על יי'.

מח' נהיר י' דהיא חכמה, כלא אסתים בי' [p. 157] דהיא סתימא מכל סטרוי ובגין כך לא אשתכח דכתיב (איוב כח:13) ולא תמצא בארץ החיים.

מה' נהיר כ' דהיא נהירו ומשח רבות דאתרק מאימא לההוא אתר דאקרי קרן ואקרי קרן היובל ודא מלכות דדוד ובגין כך לית משיחא דדוד אלא ברזא דכ"ף.

ק', כמא דע' שבעין כך ק' מאה דאינון שלימו והכי הוא ובגין כך בהאי חיך שלימו דכלא שלמא דכלא. כל מאן דידע רזא דא ויזדהר ביה זכאה חולקיה.

גופא דמלכא אתפשטותא דתפארת דגוונין ביה מתחברן.

דרועין דמלכא נהירו דחסד וגבורה ובגין כך ימין ושמאל.

מעוי בדעת אתתקן עייל ברישא ואתפשט לגו בגו גופא.

[p. 158] שוקין אתאחדן בתרי נהירין ואינון תרי נהירין ממש. שוקין ותרין כוליין כלהו תליין באתר חד דתמן אתכנש כל רבות וכל משחא דגופא ומתמן שדיין כל ההוא רבות לאתר דאקרי יסוד עולם, יסוד מההוא אתר דאקרי עולם. ומאן אינון, נצח והוד ועל כך יי' צבאות שמו בריך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין.

כל הני תקונין אתיין לאתחברא בחד עד דכל רבות נטיל כלא האי יסוד ואשדי לנוקבא ומתברכא מניה. אימתי מתברכא [קכג ע"ב] מניה, בשעתא דאתתקנו דינין דלתתא וכד דינין מתתקנין לתתא מתתקנין לעילא וכל תקונין דמלכא בחדוותא בשלימו דאינון שמא קדישא והוה כלא חד, וכדין הוא שריא בגווייהו דכתיב (תהלים פב:1) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט. וכד דינין לא מתתקנין לתתא כביכול הכי לעילא דכל תקונין לא מתישרן הכי דהא אימא אסתלקת מעל בנין ובנין לא ינקן דהא יסוד לא אשדי בנוקבא וכל דינין מתערין וחויא תקיפא שלטא, כביכול תקוני מלכא על דינא אסתלקו דכיון דהאי נוקבא לא מתברכא וצדיק לא נטיל וחויא תקיפא שלטא ווי לעלמא דינקא מנייהו.

[p. 159] אמר ר' אלעזר כל הני תקונין אבא גלי לון בגין דלא ייעול בכסופא לעלמא דאתי, השתא אמאי אצטריכו לאתגלאה.

אמר ר' אבא ההוא דאנא כתבנא מבוצינא קדישא אמינא לגבי חבריא דהא אינון ידעין מילי והאי אצטריך למנדע דכתיב (שמות י:2) וידעתם כי אני יי', וכתיב (שם כט:46) וידעו כי אני יי', בגין דאתיישבן בלבן מילי. מכאן ולהלאה סתימין מילי בגוונא. זכאה חולקנא בהאי עלמא ובעלמא דאתי דהא עד כען בוצינא קדישא אתעטר בגוון.

[p. 160] ת"ח אנא חמינא בחלמאי ושאילנא קמיה י' הא אוליפנא קמיה דמר דהיא חכמה והכי הוא ודאי, ה' אמאי היא בינה.

אמר לי ת"ח הא כתיב (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. מאן הוא נהר דיוצא מעדן, דא בינה ובגין כך ה' הוא נהר וי' סתים בגווה וי' פשיט נהרא דא מכל סטרוי ואפיקת בן תחותה דהוא ו' כגוונא דא ה', לבתר אולידת ואפיקת האי בן ושויה לקמה ובגיני כך ה"ו דהא ו' לקמה יתיב לינקא ליה. ועל כך תנינן במתניתא דילן ה' ד' הות, מדאתחבר עמה דכורא אתעברת מחד בן ואתקרי ה', לבתר אולידת ואפיקת ההוא בן וקאים לקמה. ועל האי כתיב ונהר יוצא מעדן, מניה נפיק ודאי להשקות את הגן לינקא ליה.

[p. 161] הוינא אחיד ביה ונשיק ידוי. אנא בהאי עדונא אתערנא בכי וחייך והוו תלת יומין דלא אכילנא מידי, חד מחדוותא וחד דלא זכינא למחמי ליה זמנא אחרא. ועם כל דא ביה אתקשרנא תדירא דהא כד נהירא לי שמעתא חמינא דיוקניה דיתער קמאי. זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי וכתיב (תהלים קמ:14) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך. ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. מאי תשמרו, תשמורו מבעי ליה, אלא תשמרו ודאי. מאי אשר אמרתי אליכם, כלומר דאגזימית לכון על מימר פולחני. תשמרו, דלא ימטי עליכון שום ביש. תשמרו מההוא שמירה ונטורא דילי בלבד. ושם אלהים אחרים לא תזכירו, כמה דאוקימנא.

ד"א ושם אלהים אחרים לא תזכירו, כלומר לא תסבבון דתפלון ביני עממיא בארעא אחרא ויקיים כמא דכתיב (דברים כח:36) ועבדת שם אלהים וגו'.

ד"א ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. רבי יהודה פתח (תהלים פא:9-11) שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי, לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, אנכי יי' אלהיך המעלך מארץ [p. 162] מצרים הרחב פיך ואמלאהו. הני קראי אמרן דוד ברוח קודשא ואית לאסתכלא בהו. שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי, בכמה אתר אזהר אורייתא לבר נש, בכמה אתר קב"ה אסהיד ביה באיניש וכלא לתועלתא דבר נש בגין דינטר פקודי אורייתא דכל מאן [קכד ע"א] דינטר ארחי דאורייתא וישתדל באורייתא כמאן דאשתדל בשמא קדישא דתנינן אורייתא כלא שמא דקב"ה ומאן דמשתדל בה כמאן דמשתדל בשמא קדישא בגין דאורייתא כלא שמא חד קדישא הוא, שמא עלאה שמא דכליל כל שמהן, ומאן דגרע את חד מינה כאילו עביד פגימותא בשמא קדישא. תאנא ושם אלהים אחרים לא תזכירו, ליתוסף על אורייתא וליגרע מינה.

רבי חייא אמר ושם אלהים אחרים, מאן דאתעסק בספרי אוחרני דלא מסטרא דאורייתא. לא ישמע על פיך, דאסיר אפילו לאדכרא לון ולמילף מנייהו טעמא כל שכן על אורייתא.

רבי יהודה מתני הכי מאי טעמא כתיב ושם אלהים אחרים וסמיך ליה את חג המצות תשמר. אלא מאן דלא נטיר האי כמאן דלא נטיר מהימנותא דקב"ה. מאי טעמא, משום דביה אחידא מלה.

[p. 163] אמר רבי יצחק וכן בכל שאר זמנין וחגין דהא כלהו אחידן בשמא קדישא, ועל כך תנינן מאי דכתיב שלש פעמים בשנה, משום דבהו תליא מהימנותא.

יראה כל זכורך, אמאי כל זכורך. א"ר אלעזר כל זכורך ממש בגין דנטלין ברכתא ממבועא דנחלא. מכאן תנינן כל בר ישראל דאתגזר בעי לאתחזאה קמי מלכא קדישא בגין דנטיל ברכתא ממבועא דנחלא הה"ד (דברים טז:17) כברכת יי' אלהיך אשר נתן לך, וכתיב אל פני האדון יי' כמא דאוקימנא דמתמן מריקין ברכתא ונטלין ברכתא. זכאה חולקיהון דישראל מכל שאר עמין.

 

זמנא חדא סליקו ישראל למחג חגא ואתערבו גויים בהדייהו וההוא שתא לא אשתכח ברכתא בעלמא. אתו שאילו לרב המנונא סבא אמר להו חמיתון סימנא בקדמיתא בהאי. אמרו ליה סימנא חמינן דכד תבנא מהתם כל ארחין אסתימו ממיא ועננא וחשוכא דלא יכלין [p. 164] למהך כל אינון דסליקו לתמן. ועוד בשעתא דעאלנא לאתחזאה אפי שמיא אתחשכו.

אתרגיש וחמא אמר להו ודאי או אית בינייכו ערלין דלא אתגזרו או גויים סליקו בהדייכו דהא לא אתברכאן בההוא שעתא בר אינון ישראל דאתגזרו ובהאי את קדישא מסתכל קב"ה ובריך לון.

לשתא אחרא סליקו וסליקו אינון גויים דאתערבו בהדייהו. כד הוו אכלין קןרבנין והוו חדאן חמו לאינון גויים דטפסאן בקוטרייהו לקוטרא דאומלא. אשגחו בהו כלא מברכין ואינון לא בריכו. אתו ואמרו מלה לבי דינא אתו ושאילו לון אמרו האי דאכלתון חולקא דלכון מאן קורבנא הוה. לא הוה בידייהו, בדקו ואשכחו דאינון גויים וקטלו לון. אמרו בריך רחמנא דשזיב לעמיה דודאי לית ברכתא שריא אלא בישראל זרעא קדישא בני מהימנותא בני קשוט. וההוא שתא אשתכח ברכתא בעלמא בשלימו, פתחו ואמרו (תהלים קמ:14) אך צדיקים יודו לשמך וגו'.

[p. 165] ר' חייא אמר בזכו דישראל גזירין אתכנעו שנאיהון תחותיהון ויריתו אחסנתהון. ת"ח מה כתיב (שמות לד:23) יראה כל זכורך, וכתיב בתריה כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך, דקב"ה עקר דיורין מאתרייהו ואתיב דיורין [p. 166] לאתרייהו ובגיני כך יראה כל זכורך את פני האדון יי'.

רבי יהודה אמר האדון כמה דכתיב (ישעיה י:33) כי הנה האדון יי' צבאות וגו' וכלא חד מעקר דיורין ואתיב דיורין.

ר' יצחק אמר אית אדון ואית אדון וכלא בחד תליא.

רבי יהודה אמר אדני אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד קב"ה אקרי [קכד ע"ב] ההוא דאקרי כמה דאיהו כתיב, ומאן הוא.

רבי יוסי אמר (יחזקאל א:1) מראות אלהים, מראת כתיב, ומהו מראת, שלימו דכלא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. מראת למאי, אי אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד האי אקרי ככתבו והאי לא אקרי ככתבו ובגיני כך אקרי בהאי ועל כך מראת אלהים כתיב.

[p. 167] רבי יהודה אמר לזמנין עלאין אקרון בשמא דתתאין, ולזמנין תתאין אקרון בשמא דעלאין. האדון יי' בשמא עלאה הוא והא אוקמוה מלי ובגוונין סגיאין אתפרשן מלי וכלא חד. בריך רחמנא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין.

 

(שמות כג:20) הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו'. רבי יצחק פתח (שיר א:2) ישקני מנשיקות פיהו וגו'. אמרה כנסת ישראל ישקני מנשיקות פיהו. מאי טעמא ישקני, יאהבני מבעי ליה. אלא הכי תנינן מאי נשיקות, דבקותא דרוחא ברוחא דבגיני כך נשיקה בפה דהא פימא אפקותא ומקורא דרוחא הוא ועל דא נשיקין נשקין בפימא בחביבותא ודבקין רוחא ברוחא דלא מתפרשן דא מן דא. [p. 168] ועל דא מאן דנפיק נשמתיה בנשיקה מתדבק ברוחא אחרא דלא מתפרשא מניה והיינו אקרי נשיקה ועל דא אמרה כנסת ישראל ישקני מנשיקות פיהו לאדבקא רוחא ברוחא ולא אתפריש דא מן דא.

כי טובים דודיך מיין, מאי בעי הכא יין והא כתיב (ישעיה כח:7) וגם אלה ביין שגו, וכתיב (ויקרא י:9) יין ושכר אל תשת אתה ובניך. מאי טעמא הכא יין.

רבי חייא אמר מיינה דאורייתא.

רבי חזקיה אמר דא דכתיב (תהלים קד:15) ויין ישמח לבב אנוש, ועל דא כי טובים דודיך לחדוותא דלבא, מיין דחדי ליה יתיר מכלא.

רבי יהודה אמר כתיב (בראשית כט:11) וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך. אמאי בכה, אלא באתדבקותא דרוחא בה לא יכיל לבא למסבל ובכה. ואי תימא הא כתיב (שם לג:4) וישקהו ויבכו, ותנינן אמאי נקוד וישקהו אלא דלא אתדבק ביה רוחא כלל ועל דא כתיב (משלי כז:6) ונעתרות נשיקות שונא. מאי ונעתרות נשיקות שונא, אלא מאן דנשיק בחביבותא מדבק רוחיה ברוחיה בדביקותא דחביבותא, ומאן דלא נשיק בחביבותא לא בדביקותא הוא אלא ונעתרות נשיקות שונא. מאי נעתרות, [p. 169] גסותא דלא דביק ההוא נשיקה ברוחיה ולא אתדבק ביה כלל. ובגיני כך כתיב ישקני מנשיקות פיהו דהא דבקותא רוחא ברוחא.

תאנא כל זמנא דקב"ה אזיל בישראל כביכול אתדבק רוחא ברוחא ועל דא כתיב (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי', בכל אינון גווני דביקותא ולא מתפרשא דא מן דא. בשעתא דאתמר הנה אנכי שלח מלאך לפניך ידע משה דפרישותא הוא, אמר (שמות לג:15) אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.

רבי אבא אמר מה כתיב לעילא מן דא, (שם כג:19) ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו. מאי קא מיירי, אלא דלא לערבא מלה תתאה בעלאה ולא ינקא סטרא דלבר מסטרא פנימאה. מה בין האי להאי, דא דלבר מסטרא דמסאבא ודא דלגו בסטרא קדישא. מאן אמו, דא כנסת ישראל דאתקרי אם. בחלב אמו, דלא יניק מהאי סטרא מאן דלא אצטריך. והכא כתיב הנה אנכי שלח מלאך לפניך, אמר משה הא [p. 170] קבילנא בטחונא מינך, ודאי אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, ובמה יודע איפוא וגו'.

אמר רבי אלעזר מלה דא לא קאמר קב"ה אלא ברחימותא דישראל ולאתפייסא בהדייהו. למלכא דהוה בעי למיזל עם בריה ולא בעי לשבקא ליה. אתא בריה [קכה ע"א] ומסתפי למבעי ליה למלכא דייזיל בהדיה. אקדים מלכא ואמר הא לגיון פלן יזיל בהדך למנטר לך. לבתר אמר אסתמר לך מניה בארחא דהא לא גבר שלים הוא. אמר בריה אי הכי או אותיב הכא או את תזיל עמי ולא אתפרש מינך. קב"ה כך בקדמיתא אמר הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך, לבתר אמר השמר מפניו וגו'. ביה שעתא אמר משה אם אין פניך הולכים וגו'.

[p. 171] אתא ר' שמעון אשכח להו בהאי, אמר אלעזר ברי שפיר קאמרת אבל ת"ח באתר דא לא אמר משה מדי ולא אתיב מלה לקבליה. מאי טעמא, משום דהכא לא אשתכח פרישותא מניה והא מלה דא אוקימנא לגבי חברייא. ואית דמתני איפכא ולא הכי פרשוה קדמאי וכד יסתכלון מלי כלא שפיר וכלא בחד מלה אמרי טעמייהו.

אימתי אתיב משה, בזמנא דאמר (שמות לג:2) ושלחתי לפניך מלאך, וכתיב כי ילך מלאכי לפניך, סתם ולא פריש מלה. ועל דא כתיב כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר, אשר אדבר דוקא, וכתיב ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך, וכלא ביה תליא.

ר' יהודה אמר אי תימא דתרווייהו מלאך ממש משה לא אתיב עלייהו דלא חמא דוכתא. אימתי [p. 172] אתיב, בזמנא דכתיב אם אין פניך הלכים וגו'.

אמר ר' שמעון כלל כלא משה לא בעא מלאכא דהא כתיב (שם לד:9) ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך ילך נא יי' בקרבנו.

א"ר יהודה האי דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו דאמר ר' אבא בחלב האם מבעי ליה, מאי אמו דאי תימא כנסת ישראל אמו דסטרא מסאבא לאו הכי דהא שמענא אמר ר' שמעון כנסת ישראל אימא קדישא בחולקיה דישראל אתאחדא דכתיב (דברים לב:9) כי חלק יי' עמו.

אמר ר' שמעון שפיר קאמרת והא דרבי אבא שפיר וכלא שפיר דא בדא תליא. תא חזי אמא אתאחדא להו לעילא לסטרא דא ולסטרא דא ותרין אינון חדא לימינא וחדא לשמאלא ובגיני כך מנהון לימינא ומנהון לשמאלא וכלהו תליין בהאי אם אמא קדישא ואתאחדן בה. אימתי אתאחדן בה, בשעתא דהאי אם ינקא מסטרא אחרא ומקדשא אסתאבת וחויא תקיפא שארי לאתגלאה, כדין גדי ינקא מחלבא דאמיה ודינין מתערין. ועל דא ישראל קדמין ואתיין בכורים ובשעתא דמתיין להו בעיין למימר ולמפתח ביה בלבן דבעא בחרשוי אלין לשלטאה ביעקב ובזרעא קדישא ולא אתייהיבו בידיה ולא אתמסרן ישראל לסטרא דא, ועל דא כתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו, ולא ינקא ההוא סטרא מחלבא דאמיה דהא לא יסתאב מקדשא ודינין לא מתערין. [p. 173] בגיני כך לא יכול ליה בשרא בחלבא כל זרעא קדישא וכל מאן דאתי מסטרא דא דלא יהבין דוכתא למאן דלא אצטריך דהא בעובדא תליא מלתא בעובדא דלתתא לאתערא לעילא. זכאין אינון ישראל מכל שאר עמין דמריהון קרי עלייהו (שם יד:2) ובך בחר יי' להיות לו לעם סגלה, וכתיב (שם:1) כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך, וכלא חד מלה וכתיב (שם) בנים אתם ליי' אלהיכם.

תא חזי בשעתא דישראל לא אתכשרו עובדייהו מה כתיב, (ישעיה ג:12) עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו דייקא, והא אוקימנא מלי ברזא דספרא דשלמה מלכא והכי אשכחן ביה. [p. 174] תו אשכחאן דכל מאן דאכיל האי מיכלא דמתחבר כחדא או בשעתא חדא או בסעודתא חדא, ארבעין יומין אתחזיא גדיא מקלסא בקלפוי לגבי אינון דלעילא וסיעתא מסאבא [קכה ע"ב] מתקרבין בהדיה וגרים לאתערא דינין בעלמא דינין דלא קדישין.

ואי אוליד בר באינון יומין אוזפין ליה נשמתא מסטרא אחרא דלא אצטריכא, וכתיב (ויקרא יא:44) והתקדשתם [p. 175] והייתם קדושים וגו', אתי לאסתאבא מסאבין ליה ודאי, וכתיב (שם) ונטמתם בם, חסר א' מסאבותא אטימא מכלא דלית רשו לאתדכאה הכי כשאר זיני מסאבותא דמתדכיין. ותו דמסתפי מחיוון בישין דהא בעיינייהו גדיא אשתכח ויכיל לאתזקא דהא צלמא דבר נש אתעבר מניה.

 

רבי ייסא שרי למיכל תרנגולא בגבינה דחלבא. אמר ר' שמעון אסיר לך ולא יהיב איניש פתחא לזינין בישין, לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב, ודאי אסיר לך דחומרא אית ביה כבעירא. ומאן דשרי מה כתיב, (עמוס ב:12) ותשקו את הנזירים יין, [p. 176] מאן דשרי האי כמאן דשרי האי וכתיב (דברים יד:3) לא תאכל כל תועבה, כל לאכללא כלא.

תאנא במאי זכו דניאל חנניה מישאל ועזריה דאשתזיבו מאינון נסיוני, אלא בגין דלא אסתאבו במיכליהון. אמר ר' אלעזר כתיב (דניאל א:8) וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וגו', ותאנא בסתימאה דמתניתין מיכלא דההוא רשע בשרא בחלבא הוה וגבינה עם בשרא בר מיכלן אוחרי ודא סליק ליה בפתוריה בכל יומא, ודניאל דאסתמר מהאי כד רמיו לגובא דארייוותא אשתלים בצלמא דמאריה ולא שני צלמיה לצלמא אחרא ועל דא דחלו ארייוותא מניה ולא חבלוה. וההוא רשע בשעתא דמלכותא אתעדי מניה (דניאל ד:20) ועם חיות ברא מדוריה אעדי צלמא דאנפוי מניה ומההוא יומא לא אתחזי צלמיה ביה צלמא דבר נש, וכל בעירא דאתי אתחזי ליה צלמא דזיניה ונוקביה והוו אתיין כלהו עליה, ובכמה זמנין הוו אכלין ליה חיות ברא בר דאתגזר האי עונשא עליה בגין דכתיב (חבקוק א:10) והוא במלכים יתקלס, בגין כך כלא ביה אתקלסו כל ההוא זמנא.

[p. 177] תא חזי מה כתיב (דניאל א:15) ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב מכל הילדים האוכלים את פת בג המלך. נראה מראיהם טוב, דצלמא דמאריהון לא אעדיו מנהון ומאחרני אעדיו. מאן גרים האי, בגין דלא אתגעלו בגיעולי מיכליהון. זכאה חולקהון דישראל דכתיב בהו ואנשי קדש תהיון לי.

ואל משה אמר עלה אל יי'. ואל משה אמר, מאן אמר, דא שכינתא. עלה אל יי', כמה דכתיב (שמות יט:3) ומשה עלה אל האלהים. אמאי כל דא, לקיימא עמהון קיים בגין דהא אתפרעו מה דלא נפקו הכי ממצרים דאתגזרו ולא אתפרעו, והכא הא אתפרעו ועאלו בברית קיימא דכתיב (שם טו:25) שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, בהאי את קדישא דאתגלייא בהו, והכא אתקיים בהו על ידא דמשה גזירא דקיימא דכתיב ויקח משה את הדם ויזרק על העם וגו'.

[p. 178] א"ר יצחק מאי דכתיב (שם כד:6)וחצי הדם זרק על המזבח, במזבח לא כתיב אלא על המזבח דייקא.

והשתחויתם מרחוק. מהו מרחוק, כד"א (ירמיה לא:3) מרחוק יי' נראה לי, וכתיב (שמות ב:4) ותתצב אחתו מרחוק.

[p. 179] תאני ר' אבא דקיימא סיהרא בפגימותא וביה שעתא זכו ישראל יתיר בחולקא קדישא וגזרו קיימא קדישא בקב"ה.

ואל משה אמר עלה אל יי'. מ"ט אמרה ליה שכינתא אסתליק לעילא, דהא אנא וישראל נשתתף כחדא בשלימותא על ידך מה דלא הוה עד הכא. מה כתיב, ויקח משה חצי הדם וגו', פלג ליה לתרין, חצי הדם זרק על העם וחצי הדם זרק [קכו ע"א] על המזבח כמה דאוקימנא, וכתיב הנה דם הברית אשר כרת יי' עמכם.

וישם באגנות, באגנת חסר כתיב כמה דכתיב (שיר ז:3) שררך אגן הסהר אל יחסר המזג.

ונגש משה לבדו אל יי'. זכאה חולקיה דמשה דהוא בלחודוי זכה למה דלא זכה בר נש אחרא. ישראל זכו השתא מה דלא זכו עד ההיא שעתא, וההיא שעתא אתקיימו בקיומא עלאה קדישא, ובההוא שעתא אתכשרו למהוי בינייהו מקדשא כד"א (שמות כה:8) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

[p. 180] ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וגו'. רבי יהודה פתח (שיר ז:8) זאת קומתך דמתה לתמר. כמה חביבה כנסת ישראל קמי קב"ה דלא מתפרשא מניה כהאי תמר דלא פריש דכר מן נוקבא לעלמין ולא סליק דא בלא דא, כך כנסת ישראל לא אתפרשא מקב"ה.

תא חזי בשעתא דנדב ואביהוא חמו ושבעין סבין, מה כתיב בהו, ויראו את אלהי ישראל, דאתגלי עלייהו שכינתא. רבי יהודה אמר רבי יוסי את דייקא, ודא הוא מרחוק. את לאכללא די בגווה.

[p. 181] רבי יצחק אמר והא כתיב (יחזקאל י:20) היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר, מאן חיה דא.

א"ר יוסי אמר רבי חייא חיה זוטרתי. וכי אית חיה זוטרתי, אין, חיה זוטרתי וחיה עלאה וחיה זוטרא דזוטרתי. ויראו את אלהי ישראל דייקא כמה דאמינא.

ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, כחזו אבן טבא דזמין קב"ה למבני מקדשא דכתיב (ישעיה נד:11) ויסדתיך בספירים.

ואל אצילי בני ישראל, דא נדב ואביהוא. לא שלח ידו, דסליק לון לבתר זמנא ולא אתענשו הכא.

[p. 182] רבי יוסי אמר מלה דא לשבחא דלהון דכתיב ויאכלו וישתו, דזנו עיניהון מנהירו דא.

רבי יהודה אמר אכילה ודאית אכלו וזנו גרמייהו והכא אתכשרו לעילא אי לא דסטו אורחייהו לבתר כמה דאוקימנא.

אמר רבי אלעזר ואפי' ישראל בההוא שעתא אתכשרו ואתקשר בהו שכינתא ודא קיימא ואורייתא כלא בחד זמנא הוה, וישראל כההיא שעתא לא חמו לעלמין, ולזמנא דאתי זמין [p. 183] קב"ה לאתגלאה על בנוי ולמחמי כלא יקרא דיליה עינא בעינא דכתיב (שם נב:8) כי עין בעין יראו בשוב יי' ציון, וכתיב (שם מ:5) ונגלה כבוד יי' וראו כל בשר יחדו וגו'.