פרשת ויקרא

[זהר ח"ג ג ע"ב] [p. 1] (ויקרא א:1) ויקרא אל משה וידבר יי' אליו מאהל מועד לאמר. רבי חייא פתח (שיר ה:1) באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים. האי קרא לאו רישיה סופיה ולאו סופיה רישיה. כתיב אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי, לבתר אכלו רעים. מאן דמזמן לאחרא כד מיכלא מתתקנא קמיה, בתר דאיהו אכלא היך יזדמן לאחרא. אלא זכאין אינון ישראל דקב"ה בעא לדכאה לון ואתרעי בהו מכל שאר עמין ומדאתרעי בהו בעא לסלקא להו מכל מקטרגי עלמא.

תא חזי בתר דאתעביד מקדשא לתתא בההוא יומא אתקם אחרא עמיה דכתיב (שמות מ:17) הוקם המשכן סתם, וההוא יומא חדוותא דקב"ה הוה. [p. 2] כיון דאתחנכו בי משכני מה כתיב, (שם:35) ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד וגו'. כד חמא קב"ה כך אמר ומה על ידא דמשה אתקם והוא מלבר, מיד ויקרא אל משה. אמר ליה משה חנוכא דביתא במה הוי, בסעודתא כד"א אדם כי יקריב מכם קרבן ליי'.

באתי לגני אחותי כלה, והא אוקמוה האי קרא אבל באתי לגני, דא גן עדן לעילא. אחותי כלה, דא כנסת ישראל דבההוא יומא אזדווגו זווגין בכלא, אזדווגו זווגין בההוא גן עדן בגין דאתברכו כלהו משקיו דנחלא ואתקשרו כל חד בחבריה הה"ד אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי [ד ע"ב] עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי, כלהו אתשקיין ואתרוו ממבועא דנחלא. אכלו רעים שתו ושכרו דודים, כל אינון דלתתא וכלהו ענפין כלהו אתברכו ואתזנו כד אילין [p. 3] אתברכו לעילא. ובמה מתברכאן ומתבסמאן כלהו, בריחא דקרבנא.

תא חזי בשעתא דנחתא כנסת ישראל לאשראה דיורה בארעא קב"ה אמר לה האי קרא בגין דאשתכחו ברכאן וחדו בכלהו עלמין ואתבסמת היא לנפקא מנה ברכאן לכלא, דכד אלין שית אתברכאן כדין כלהו עלמין אתברכאן לתתא ואתברכאן לעילא וכדין ישראל אתברכא מכלהו.

ד"א באתי לגני אחותי כלה. רבי יצחק אמר לא אזדווגא קב"ה בכנסת ישראל אלא בזמנא דאלין שית אתרוויין משקיו דנחלא דלא פסיק.

ר' יהודה אמר אכלו רעים שתו ושכרו דודים, אלין כל אינון מאריהון דיבבא ויללא דאתבסמו כלהו ואתברכאן כחדא דהא מסעודתא דמלכא מתהניין כלא. ואימתי אכלי כלהו, בשעתא דמלכא אתחדי [p. 4] וע"ד מלכא אתחדי וחדי למטרוניתא בקדמיתא, לבתר כלהו אכלין וחדאן.

רבי אבא אמר אכלו רעים שתו ושכרו דודים, אלין אינון שית דקאמרן ואלין אינון דכתיב בהו (שיר א:4) הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין. שתו ושכרו מההוא יין דרוי לכלא.

רבי אלעזר אמר כל אינון דלתתא דכיון דאינון שית אתברכאן כלהו דלתתא אתברכאן.

רבי שמעון אמר כלא שפיר אבל רזא דמלה אכלו רעים לעילא, שתו ושכרו דודים לתתא.

אמר ליה ר' אלעזר מאן אינון לעילא ומאן אינון לתתא.

אמר ליה ואת שאיל דא, אתר עלאה דאינון באחדותא בחדוותא דלא מתפרשין לעלמין אלין אקרון רעים הה"ד (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן, עדן וההוא נהר לא מתפרשין לעלמין ואשתכחו ברעותא באחדותא בחדוותא.

שתו ושכרו דודים, אלין אינון לתתא דאקרון דודים לזמנין ידיען והא אוקימנא.

[p. 5] ת"ח באינון עלאין כתיב בהו אכילה ולא שתיה. מ"ט, מאן דאית ליה גרבי דחמרא אכילה בעי ובגין דתמן שארי חמרא דמנטרא כתיב בהו אכילה, ובאינון תתאי כתיב בהו שתיה דהא כל נטיען שקיו בעיין מנחלא דעמיקא, ועל דא באלין אכילה ובאלין שתיה, אלין רעים ואלין דודים.

א"ל אתחזי דהא דודים חביבותא אינון, אמאי אינון תתאי.

אמר ליה אינון דתאיבין דא לדא ולא משתכחי תדיר אקרון דודים ואינון דמשתכחי תדיר ולא אתכסיין ולא מתפרשן דא מן דא אקרון רעים, ועל דא אלין רעים ואלין דודים, אלין ברעותא באחדותא תדיר ואלין בתיאובתא לזמנין, ודא הוא שלימותא דכלא בגין דאתברכא כנסת ישראל וכדין חדוותא בכלהו עלמין.

ר' חזקיה אוקים האי קרא בקרבנין בגין דאינון סעודתא דמלכא לקרבא קמיה ומתהניין מיניה מאריהון דדינין ואתבסמן כלהו ואשתכח חדוותא בכלא.

[p. 6] רבי אחא אוקים קרא בשעתא דעאלת שכינתא למשכנא דאשתכחו כלהו בברכאן וחדו ועאלת שכינתא ככלה לחופה. כדין דאשלימו ישראל לתתא ואתאחדו ביה [ד ע"ב] בקב"ה בארעא כד"א (שמות כה:8) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וכדין עלאי ותתאי אתבסימו.

 

ויקרא אל משה. ר' יצחק פתח (שיר ב:12) הנצנים נראו בארץ וגו'. האי קרא הא אוקימנא הנצנים נראו בארץ, אבל האי קרא הוה לאסתכלא ביה. כיון דכתיב נראו בארץ מהו נשמע בארצנו דהא בארץ חדא סגיא. אלא הנצנים נראו בארץ, הנצנים אלין אינון נטיען דעקרן קב"ה ושתל באתר אחרא ואתחזיאו כנטיעא כד אחזי פרחין.

נראו בארץ, דהאי ארץ מתברכא מנייהו כדקא חזי. ומאי איהי, ארץ קדישא ארץ עלאה ארץ ישראל ודאי.

עת הזמיר הגיע, עידן לאעקרא שולטנותא דרברבי עמין דלא ישלטון בהו בישראל בשעתא דאתוקם משכנא.

[p. 7] וקול התור נשמע בארצנו, דא ארץ דלתתא דאחסינו ישראל על ידא דיהושע. מאי הוא קול התור, דא הוא התייר עלאה דאזדווג עמה כד באני שלמה בי מקדשא לתתא. בהאי שעתא אתעטר קב"ה בעטרוי כחתן לכלה הה"ד (שם ג:11) צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה וגו'.

בספרא דאגדתא אמר קול התור דא תורה שבעל פה דתורה שבכתב אקרי תורה סתם, תורה שבעל פה אקרי תור כד"א ויקרא ויקר, דא שלימו ודא לאו הכי, ואנא אוקימנא כמה דאתמר והכי הוא.

[p. 8] ת"ח כד נחתא שכינתא למשכנא כתיב כלת משה, כלת משה ודאי ואוקימנא, אבל רזא דמלה כלת משה דא כנסת ישראל וכלא חד מלה ולמלכא עלאה אתמר.

כיון דאתוקם משכנא הדר משה לבר, אמר לא אתחזי למיעל אלא ברשותא, מיד ויקרא אל משה. מאן ויקרא, דא ההיא כלה, ויקרא האי דביתא דילה היא, ההיא דכל ביתא ברשותה.

[p. 9] וידבר יי' אליו ההוא דאקרי קולו של משה, ההוא דאחיד ביה משה.

 

ויקרא אל משה. ר' אלעזר פתח (ישעיה נ:2) מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצור קצרה ידי מפדות וגו'. זכאין אינון ישראל דבכל אתר דאשתכחו קב"ה אשתכח עמהון וקב"ה אתפאר בהו בישראל הה"ד (שם מט:3) ישראל אשר בך אתפאר. ולא עוד אלא דישראל אשלים מהימנותא בארעא וישראל שלימו דשמיה קדישא אינון, וכד ישראל לתתא אשתלמין בעובדיהון כביכול שמא קדישא אשתלים, וכד ישראל לא אשתלימו לתתא ואתחייבו בגלותא כביכול שמא קדישא לא שלים לעילא, דתנן דא סליק דא נחית, ישראל לעילא סליק לעילא לעילא, כנסת ישראל נחית לתתא, אתרחיקו דא מן דא, אשתאר שמא קדישא בלא שלימו. וכלא בגין דכנסת ישראל בגלותא.

[p. 10] ואע"ג דישראל בגלותא קב"ה אשתכח ביניהון ואתי ואקדים לבי כנישתא וקרי ואמר (ירמיה ג:22) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, ולית מאן דאתער רוחיה. כדין קב"ה אומר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. מדוע באתי ואקדמית ואין איש, קראתי ולית מאן דיתער רוחיה.

ת"ח בההוא יומא דאשתכלל משכנא קב"ה אקדים ושארי ביה, מיד ויקרא אל משה וידבר יי' אליו ואודע ליה דזמינין ישראל למיחב קמיה ולאתמשכנא האי אהל מועד בחובייהו ולא יתקיים הה"ד וידבר יי' אליו מאהל מועד. וידבר יי' אליו, ומה אמר ליה, מאהל מועד, מעסקיה דאהל מועד דזמין לאתמשכנא בחובייהו ולא יתקיים בקיומיה, אבל אסוותא להאי אדם כי יקריב מכם קרבן ליי', הרי לך קרבנין דאגין על כלא.

 

רבי חזקיה הוה שכיח קמיה דר' שמעון, אמר ליה [ה ע"א] האי דאקרי קרבן קירוב מבעי ליה או קריבות, מאי קרבן.

[p. 11] א"ל הא ידיע לגבי חברייא קרבן מאינון כתרין קדישין דמתקרבין כלהו כחדא ומתקשרי דא בדא עד דאתעבדין כלהו חד ביחודא שלים לתקנא שמא קדישא כדקא חזי הה"ד קרבן ליי', קרבן דאינון כתרין ליהוה הוא לאתקנא שמא וליחדא ליה כדקא יאות בגין דישתכחו רחמי בכלהו עלמין ושמא דא אתעטר בעטרוי לאתבסמא כלא. ועל דא ליהוה ולא לאלהים, ליי' אנן צריכין לאתערא ולא לאלהים, רחמי בעינן ולא דינא.

אמר זכאה חולקי דשאילנא ורווחנא מלין אלין ודא ברירא דמלה, אבל הא כתיב (תהלים נא:19) זבחי אלהים רוח נשברה, זבחי אלהים כתיב ולא זבחי יי'.

אמר ליה ודאי הכי הוא, קרבן אלהים לא כתיב אלא זבחי אלהים ועל דא שחיטתן בצפון דהא זביחה דא בגין אלהים ההוא סטר גבורה דיתבסם ויתבר רוחא דדינא ויתחלש דינא ויתגברון רחמי על דינא, ועל דא זבחי אלהים לתברא חילא ותוקפא קשיא דדינא דכתיב רוח נשברה למהוי ההוא רוח תקיפא נשברה [p. 12] ולא יתגבר חיליה ותוקפיה, וב"נ בעי כדין למיקם על מדבחא ברוח נשברה ואתכסף מעובדוי בגין דיהוי ההוא רוח תקיפא תבירא, וכלא בגין דדינא יתבסם ויתגברון רחמי על דינא.

אדם כי יקריב מכם קרבן ליי'. א"ר אלעזר האי קרא הכי הוה ליה למכתב אדם כי יקריב קרבן ליי', מהו מכם. אלא לאפקא אדם הראשון דהא אקריב קרבנא כד אתברי עלמא והא אוקימנא והכא מכם כתיב, האי אדם לאפקא אדם אחרא דלא הוה מכם.

אמר ליה ר' שמעון שפיר קאמרת והכי הוא.

 

רבי אבא פתח (שם מח:1-2) שיר מזמור לבני קרח גדול יי' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו. שיר מזמור, האי שיר תושבחתא מעליא הוא על כל שאר תושבחן דזכו לשבחא בני קרח. [p. 13] שיר מזמור, תושבחתא על תושבחתא, תושבחתא דאתפליג לתרין תושבחן וזכו בני קרח לשבחא ליה על כנסת ישראל ושבחא דכנסת ישראל קאמרן. ומאי הוא, דכתיב (שם) גדול יי' ומהלל מאד. אימתי אקרי קב"ה גדול יי' ומהולל מאד, בזמנא דכנסת ישראל אשתכחת עמיה הה"ד בעיר אלהינו, עם עיר אלהינו.

אמר ליה רבי יהודה אלהינו מה בעי הכא.

א"ל הכי הוא ודאי, האי עיר דחלא ותושבחתא היא דישראל. מאי משמע, אשתמע דמלכא בלא מטרוניתא לאו הוא מלכא ולאו הוא גדול ולאו הוא מהולל. בגיני כך מאן דלא אשתכח דכר ונוקבא כלא שבחא אעדיו מניה ולאו הוא בכללא דאדם, ולא עוד אלא דלאו הוא כדאי לאתברכא.

כתיב (איוב א:3) ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם, ותנינן בספרא דרב המנונא סבא דבת זוגו בדחילו דקב"ה כותיה ומסטרא דאתתיה אקרי גדול. אוף הכא גדול יי' ומהולל מאד. אימתי ובמה הוא גדול, הדר ואמר בעיר אלהינו הר קדשו, ובגיני כך תושבחתא דא ביום שני.

[p. 14] ואי תימא אמאי לא כתיב טוב בשני, בגין דזמינין לאתפרשא ורזא דמלה (בראשית ב:18) לא טוב היות האדם לבדו, בזמנא דאיהו לבדו לא טוב כתיב, ועל דא לא כתיב טוב בשני.

גדול יי' וגו', כדאמרן. יפה נוף משוש כל הארץ, תושבחתא דזווגא דילהון. יפה, דא קב"ה ודא נוף משוש כל הארץ, כדין הוא חדוותא דכלא וכנסת ישראל אתברכא.

[p. 15] אלהים בארמנותיה נודע למשגב, אלין אינון נצ"ח והו"ד [ה ע"ב] דתמן כנישותא דכל ברכאן כנישותא דחדוותא מתמן נפקין על ידא דהאי דרגא דאקרי צדיק ומתמן אתכנישו ברכאן לבסמא להאי עיר קדישא ולאתברכא מתמן.

כי הנה המלכים נועדו, אלין כל כתרי מלכא בכללא חדא, ולאתר אוחרן סלקין אלין מלין.

תא חזי בשעתא דבר נש מתקן עובדוי על ידא דקרבנא כלא אתבסם ויתקרב ויתקשר דא בדא ביחודא שלים הה"ד אדם כי יקריב מכם. כי יקריב, לקשרא מלין כדקא חזי.

ותא חזי אדם כי יקריב, לאפקא מאן דלא אינסיב דהא קרבניה לאו קרבנא וברכאן לא משתכחן על ידוי לא לעילא ולא לתתא, משמע דכתיב אדם כי יקריב, שאני האי דלאו איהו אדם ולא בכלל דאדם הוא ושכינתא לא שריא עליה בגין דאיהו פגים ואקרי בעל מום ומאריה דמומא אתרחקא מכלא כ"ש למדבחא קרבנא. [p. 16] ונדב ואביהוא אוכחן דכתיב (ויקרא י:2) ותצא אש מלפני יי' וגו', ובגיני כך כתיב אדם כי יקריב מכם קרבן ליי', אדם דישתכחו דכר ונוקבא הא אתחזי לקרבא קרבנא, דא ולא אחרא.

ואמר רבי אבא אע"ג דאוקמוה לנדב ואביהוא הכי הוא איכא, אבל קטרת עלאה הוא מכל קרבנין דעילא דבגיניה אתברכן עלאין ותתאין ודא קרבנא עילאה מכל קרבנין דלא אתחזון אינון לקרבא דהא לא אנסיבו. לשכינתא לא אתחזו, כל שכן למלין עלאין דיתברכון על ידייהו.

ואי תימא ותצא אש מלפני יי' ותאכל אותם, אמאי. לבר נש דאתי קמי מטרוניתא לבשרא לה והוא אייתי למלכא לביתא וישרי בה במטרוניתא למחדי עמה. אתא לקמי מלכא, חמא מלכא לההוא בר נש דאיהו מארי דמומין. [p. 17] אמר מלכא לאו הוא יקרא דילי דעל ידא דהאי איעול למטרוניתא. אדהכי אתקנת ביתא מטרוניתא למלכא, כיון דחמאת דמלכא הוה זמין למיתי לגבה בר דההוא בר נש דגרים לאסתלקא מינה מלכא כדין פקיד לקטלא לההוא בר נש.

כך בזמנא דעאלו נדב ואביהוא וקטרתא בידייהו חדת מטרוניתא ואתתקנת לקבלא למלכא. כיון דחמא לון מלכא פגימין מארי דמומין לא בעא על ידייהו למשרי עמה ואסתלק מנה. כד חמת מטרוניתא דבגיניהון אסתלק מלכא מנה מיד ותצא אש מלפני יי' ותאכל אותם. וכל דא בגין דלא אינסיבו ומאן דאיהו פגים מארי דמומין קדושא דמלכא אסתלק מניה דלא שריא בפגימו, ועל דא כתיב אדם כי יקריב מכם קרבן ליי', אדם יקריב ומאן דלא אקרי אדם לא יקריב.

מן הבהמה, כלל. מן הבקר ומן הצאן, פרט אלין דכשרין למיכל, ודלא כשרין למיכל אסיר לקרבא, ולאתר אחרא אסתליקו אינון דכשרן ואינון דלא כשרן.

 

[p. 18] אם עולה קרבנו מן הבקר. רבי חייא פתח (ישעיה נה:8) כי לא מחשבתי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי. כי לא מחשבתי, כתיב בלא וו חסר. תא חזי מחשבת קב"ה היא עלאה ורישא דכלא ומההוא מחשבה אתפשטו ארחין ושבילין לאשתכחא שמא קדישא ולאתתקנא בתקונוי כדקא יאות, ומההוא מחשבה אינגיד ונפיק שקיו דגנתא דעדן לאשקאה כלא, ומההוא מחשבה אשתכח תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ובההוא מחשבה קיימין עלאין ותתאין.

מחשבה דבר נש הוא רישא דכלא ומההוא מחשבה אתפשטו ארחין ושבילין לאסטאה ארחוי בהאי עלמא ובעלמא דאתי. מההוא מחשבה אתנגיד ונפיק זוהמא דיצר הרע לאבאשא ליה ולכולא, ומההוא מחשבה אשתכחו עבירות חטאות זדונות ע"ז גלוי עריות ושפיכות דמים. ועל דא כי [ו ע"א] לא מחשבתי מחשבותיכם. ובגיני כך רישא דכלא כתיב אם עולה קרבנו מן הבקר, מן הבקר ולא בקר. ומאי איהו, פר בן בקר דאיהו דכר.

[p. 19] רבי יצחק אמר מן הבקר סתם, וחזר ופירש זכר תמים ולא נקבה, דהא דכר אשתמודע לעילא ונוקבא אשתמודע לתתא, וכן מן הצאן מן הכשבים ומן העזים לעולה. מה דאתיא לעולה כלהו דכר ולא נוקבא בגין דעולה עולה על הלב, על הלב ודאי ואשתמודעא מה דקאים על הלב. בגיני כך סלקא לעילא וכלהו דכר, ועל דא פתח קרא ברישא בעולה יתיר מכל שאר קרבנין ודא הוא מחשבה רישא דכלא.

אמר רבי יהודה אי הכי באתר דמחשבה דלעילא בעי לקרבא, אמאי לתתא יתיר.

לא הוה בידיה. אתא רבי שמעון, אמר ליה רישא דכלא מחשבה הוא וסיומא דההוא מחשבה אתר דאקרי בקר. ומאן איהו, ההוא סיומא דגופא דמבסם לנוקבא. [p. 20] כך מחשבת בר נש רישא דכלא, סיומא דההוא מחשבה כד אתעביד עובדא. אימתי, בבקר הה"ד (מיכה ב:1) הוי חורשי און, וסיפיה דקרא לאור הבקר יעשוה. ועל דא לההוא אתר דמחשבה יסתלק ויסיים עובדא מתקרב לסיומא דמחשבה ודאי.

 

רבי אחא הוה אזיל בארחא והוה עמיה רבי יהודה. עד דהוו אזלי א"ר יהודה הא דתנינן בתולת ישראל דאתברכא מן שבע ואקרי בת שבע ואוקימנא בכמה אתר ובתולה ירתא שבע ברכות בגינה, הא כתיב ואתה בן אדם שא קינה על בתולת ישראל, ודאי עלה אתמר על כנסת ישראל, ודא קשיא מכלא דכתיב (עמוס ה:2) נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל. והאי דקאמרו כלהו חבריא במלה דא שפיר הוא, אבל אי פרשתא אתמר בארח נחמה הוינא אמרי הכי, אבל בהאי נהי וקינה אתמר והא קרא אוכח הכי.

[p. 21] אמר ליה ודאי הכי הוא והא קשיא לי ההוא מלה יתיר ואתינא לגביה דר' שמעון בחשוכן אנפין. אמר לי מחיזו דאנפך אשתמודעא לבך.

אמינא ליה ודאי דהא לבי ואנפי שוין.

אמר לי אימא מילך.

אמינא כתיב נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, מאן דאית רוגזא בדביתיה ונפקא מניה לא תתהדר לעלמין. אי הכי ווי לבנין דאתתרכו עמה.

אמר לי ולא סגיא לך מה דאמרו כלהו חברייא.

אמינא הא מרחמי מלה ולא מתישבא.

אמר כל מה דחברייא אמרי שפיר ויאות אבל ווי לדרא כד רעיין לא משתכחי ועאנא אזלי ולא ידעי למיזל לימינא ולשמאלא. ודאי האי קרא בעיא למנדע וכלהו גליא לאינון דחמאן.

[p. 22] תא חזי בכל אינון גלותא דגלו ישראל לכלהו שוי זמנא וקצא ובכלהו הוו ישראל תייבין לקב"ה ובתולת ישראל הות תבת לאתרהא בההוא זמנא דגזר עלה. והשתא בגלותא דא בתראה לאו הכי דהא היא לא תבה הכי כזמנין אחרנין והאי קרא אוכח דכתיב נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, נפלה ולא אוסיף להקימה לבתולת ישראל לא כתיב.

למלכא דרגז על מטרונא ואשדי לה מהיכליה לזמנא ידיעא. כד הוה מטי ההוא זמנא מיד מטרונא הוה עאלת ותבת לקמי מלכא וכדין זמנא חד ותרין ותלתא. לזמנא בתרייתא אתרחקת מהיכלא דמלכא ואשדי לה מלכא לזמנא רחיק. אמר הא זמנא דא לאו הוא כשאר זמנין דהיא תיתי קמאי הכי אלא אנא איזיל עם כל בני היכלי ואתבע עלה. כד אתא גבה וחמא לה שכיבת לארעא מאן חמא יקרא דמטרונא בההיא [ו ע"ב] זימנא ובעותין דמלכא לקבלה עד דאחיד לה מלכא בידוי ואקים לה ואתייה להיכליה ואומי לה דלא יתפרש מינה לעלמין ולא יתרחק מינה.

כך קב"ה כל אינון זמנין דכנסת ישראל בגלותא כד הוה מטי זמנא היא אתיית ואהדרת קמיה דמלכא, והשתא בגלותא דא לאו הכי אלא קב"ה ייחיד בידה ויוקמה ויתפייס בהדה ויתיב לה להיכליה. ות"ח דהכי הוא דכתיב נפלה ולא תוסיף קום, כזמנין אחרנין אבל אני אקימנה, אני יי' אקים את סוכתה כדכתיב אקים את סוכת דוד הנופלת, דא בתולת ישראל. הנופלת, כמאי דכתיב נפלה. ודא הוא יקרא דבתולת ישראל ותושבחתהא. ודא אוליפנא בההוא שעתא.

[p. 23] אמר ליה ר' יהודה ודאי מלילת על לבאי ואתישבא ודא ברירא דמלה, ואזלא הדה במלה חדא דהשתא רווחנא לה, א"ר יוסי זמין קב"ה לאכרזא על כנסת ישראל ויימא (ישעיה נב:2) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם, כמאן דאחיד בידא דחבריה ואמר התנער קום, כך קב"ה ייחיד בה ויימא התנערי קומי.

א"ל רבי אחא זכאין אינון כל בני היכלא דמלכא, בלישנא דא פתחי הה"ד (שם ס:1) קומי אורי כי בא אורך, הא מלכא הכא ודאי, כדין הוא יקרא וחדווא דכלא כד מלכא יתפייס בהדה.

כתיב (מלכים א א:15) ותבא בת שבע אל המלך החדרה. כגוונא דא בכל אינון זמנין הוה אתת לגבי מלכא וקמת קמיה הה"ד (שם:28) ותבא לפני המלך ותעמוד לפני המלך, אבל בזמנא דא לאו הכי אלא מלכא אתי לגבה לאתפייס בהדה הה"ד (זכריה ט:9) הנה מלכך יבא לך ודאי, ולא אנת ליה, יבא לך לפייסא לך, יבא לך לאקמא לך, יבא לך לאשלמא לך בכלא, יבא לך לאעלא לך להיכליה ולאזדווגא עמך זווגת עלמין כד"א (הושע ב:22, 21) וארשתיך לי באמונה וארשתיך לי לעולם.

עד דהוו אזלי פגע בהו ר' אבא, אמרו הא מארי דחכמתא אתא, לקביל אנפוי דשכינתא. [p. 24] כד קריבו בהדיה אשתמיט מקסטורא דקוטפא ונחית גבון.

פתח ואמר (שמות יט:19) ויהי קול השופר הולך וחזק מאד וגו'. ויהי קול השופר, הכא אפלגאי ספרי דקדמאי וכלא בחד מלה אתתקנו. קול השופר תרי, קול חד, השופר תרי, ומאן דדייק דלא כתיב ויהי השופר הולך וחזק אלא קול השופר קול דנפיק משופר, ודאי שופר אקרי כד"א (ישעיה כז:13) יתקע בשופר גדול, ודא הוא שופר גדול דביה עבדין נפקין לחירו לעלמין והא אוקימנא. [p. 25] ומאן דדייק דכלא חד בגין דכתיב קול השופר קול דאקרי שופר. ומנא לן דאקרי קול, הה"ד (דברים ה:19) קול גדול ולא יסף, והאי קול אקרי שופר ועל דא קול השופר כתיב.

הולך, לאן הולך. אי תימא להר סיני או לישראל, יורד אבעי ליה, אלא אורייתא מהכא נפקא ומאתר דא דהוא כללא דכל שאר אתיהיבת. כד יסתכלון מלי כלא חד. ועל דא לוחי קדמאי רשימין הוו מהאי אתר, ודא הוא רזא דמלה דכתיב (שמות לב:16) חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות, חירות ממש אתר דכל חירו ביה תליא.

[p. 26] ותא חזי לית לך מלה דאמרי כלהו חבריא דא הכי ודא הכי באורייתא דלא אזיל כלא לאתר חד ולמבועא חד אתכנש הה"ד הולך כד"א (קהלת א:7) כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, וכתיב (שם:20) הכל הולך אל מקום אחד.

וחזק מאד, כמה דתנינן כלי מחזיק ארבעים סאה. וחזק מאד, לית לך מלה באורייתא חלשא או תבירא אלא כד תסתכל בה ותנדע בה תשכח לה תקיפא כפטישא דמתבר טינרין, ואי היא חלשא מינך הוא, כמא דאוקימנא דכתיב (דברים לב:47) כי לא דבר רק הוא מכם, ועל דא וחזק מאד [ז ע"א] כתיב.

[p. 27] (שמות יט:19) משה ידבר והאלהים יעננו בקול. באתר דא אתכללו מלין עלאין, הא אוקימנא והאלהים יעננו בקול, בקולו של משה בההוא קול דאחיד ביה משה. הכא אית לאסתכלא דהא אפכא הוא דכתיב (שם כ:1) וידבר אלהים, והכא כתיב משה ידבר. אלא אית דאמרי בגין דכתיב (שם:16) ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים, ועל דא משה ידבר והאלהים יעננו בקול בגין דלא ישתכח מלה דאורייתא מפומיה דמשה בלחודוי, ודא הוא דאוקימנא קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן, מעצמו לא תנינן אלא מפי עצמו, הללו מפי הגבורה והללו מפי עצמו, מפי ההוא קול דאחיד ביה דאקרי הכי ושפיר מלה.

[p. 28] ובספרא דאגדתא דבי רב אמ' אע"ג דאורייתא מפי הגבורה אתאמר כולהו מפי עצמו דמשה כמו כן אתמר. ומאן איהו, כגון קללות שבמשנה תורה ולבתר אתכללן בגבורה הה"ד משה ידבר והאלהים יעננו בקול. משה ידבר, דא קולו של משה, והאלהים יעננו בקול, דא גבורה דאודי ליה לההוא קול הה"ד והאלהים יעננו בקול בההוא קול דמשה. והשתא מאן דפתח במלי דאורייתא אנן אודן ליה.

אמרו נתיב ומאן דפתח ליפתח ויימא. יתבו.

פתח ר' אבא ואמר (ויקרא כב:13) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה [p. 29] מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו. זכאה חולקא דישראל מכל שאר עמין דהא קב"ה כד ברא עלמא לא ברא ליה אלא בגיניהון דישראל דיקבלון אורייתא בטורא דסיני ויתדכון בכלא וישתכחון זכאין קמיה.

תא חזי כד אשתלים האי עלמא בהו בישראל כגוונא דלעילא וההוא אילנא אינעיץ בארעא ורומיה מטי לשמיא בעא קב"ה לאשלפא נשמתא קדישא מעילא לתתא בגין דאתאחיד ואתקשר דא בדא הה"ד (בראשית ב:7) וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים למהוי קשיר עלמא דא בדא וישתכח שלים כגוונא דלעילא ויתקן גרמיה הכי. בגיני כך ברא ליה דכר ונוקבא למהוי שלים. ואימתי אקרי בר נש שלים כגוונא דלעילא, בשעתא דאתדבק בבת זוגו ברעותא כגוונא דלעילא ואשלים באחדותא בחדוותא ויפיק מניה ומנוקביה בן ובת וכדין הוא בר נש שלים כגוונא דלעילא ואשלים הוא לתתא כגוונא דשמא קדישא עלאה וכדין אתקרי שמא קדישא עלאה עליה.

ובר נש דלא בעי לאשלמא שמא קדישא לתתא טב ליה דלא אתברי דהא לית ליה חולקא בשמא קדישא, וכד נפקא נשמתיה מניה לא אתאחידת כלל ביה דהא אזעיר' דיוקנא דמאריה עד דאתקשרת ואתתקנת נשמתיה בכלא הה"ד (ויקרא כב:13) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה. [p. 30] ובת כהן, דא נשמתא קדישא דאקרי ברתא למלכא דהא אוקימנא נשמתא קדישא מזווגא דמלכא ומטרוניתא נפקת בגין דהיך גופא לתתא מדכר ונוקבא כך היא נשמתא לעילא.

כי תהיה אלמנה וגרושה, אלמנה מההוא גופא דאזדווגת ביה ומית, וגרושה דאתרכת מחולקא דשמא קדישא. וכל כך למה, וזרע אין לה, בגין דזרע אין לה לאשתכחא כגוונא דלעילא ולאתקשר בשמא קדישא.

ושבה אל בית אביה כנעוריה. מאי ושבה, ושבה סתם, ושבה לאתתקנא כמלקדמין, וכדין ושבה אל בית אביה כנעוריה, כקדמיתא.

מלחם אביה תאכל, אתענגא בענוגא דמלכא.

מכאן ולהלאה וכל זר לא יאכל בו. מאי הוא זר, דלא אוקים שמא קדישא לתתא ולית ביה חולקא. לא יאכל בו, לית ליה חולקא בענוגא דלעילא דאית ביה אכילה כד"א (שיר ה:1) אכלו רעים אכילה דלעילא, עונג [ז ע"ב] [p. 31] דקב"ה הוי, והאי עונג שריא באתר דשריא כד ריחא דקרבנא הוה סליק.

ת"ח בשעתא דישתכח מזונא לתתא אשתכח מזונא לעילא. למלכא דאתתקן סעודתא דיליה ולא אתתקן לעבדוי, כד אתתקן לעבדוי אכל הוא סעודתא דיליה ואינון אכלי סעודתייהו הה"ד (שיר ה:1) אכלתי יערי עם דבשי, דא סעודתא דמלכא, אכלו רעים שתו ושכרו דודים, דא סעודתא דילהו מריחא דקרבנא, אותו דאקרי ריח ניחוח ליי', ריח לעבדוי, ניחוח ליי', ניחוח מאתר דענוגא דעתיקא אשתכח. ועל דא סעודתא דמלכא אתעכב בגיני סעודתא דעבדוי ובגין כך ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים. תנינן מסעודתא דמלכא מאן אכיל, אלין אינון נשמתהון דצדיקייא.

עוד פתח ואמר (תהלים קלג:1) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. זכאין אינון ישראל דלא יהיב לון קב"ה לרברבא או לשליחא אלא ישראל אחידן ביה והוא אחיד בהו, ומחביבותא דלהון קרא לון קב"ה עבדין דכתיב (ויקרא כה:55) כי לי בני ישראל עבדים, לבתר קרא לון בנין דכתיב (דברים יד:1) בנים אתם ליי' אלהיכם, לבתר קרא לון אחים שנאמר (תהלים קכב:8) למען אחי ורעי, ובגין דקרא לון אחים בעא לשוואה מדוריה בהו ולא יעדי מנייהו, כדין כתיב הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

[p. 32] ובוצינא קדישא הכי אמר הנה מה טוב ומה נעים, כד"א (ויקרא כ:17) ואיש אשר יקח את אחותו וגו'. ובספרא דרב ייבא סבא ואיש דא קב"ה, אשר יקח את אחותו דא כנסת ישראל. וכל כך למה, חסד הוא, חסד הוא ודאי והא אוקימנא. ועל דא הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, קב"ה וכנסת ישראל, גם לרבות ישראל לתתא כמא דאמרן דהא בשעתא דכנסת ישראל באחוותא ביה בקב"ה ישראל שריין ביה באחוותא, ובגין כך גם יחד כתיב. ובספרא דרב המנונא סבא גם יחד לרבות צדיק בה בכנסת ישראל דאינון זווגא חד וכלא חד מלה.

[p. 33] ותנינן בפרשתא דשמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד מהו אחד, דא כנסת ישראל ביה בקב"ה דאמר רבי שמעון זווגא דדכר ונוקבא אקרי אחד. מאי טעמא, בגין דדכר בלא נוקבא פלג גופא אקרי ופלג לאו הויא חד, וכד מתחברן כחדא תרי פלגי אתעבידו חד גופא וכדין אקרי אחד. והשתא קב"ה לא אקרי אחד, ורזא דמלה כנסת ישראל בגלותא וקב"ה סליק לעילא לעילא, זווגא אתפרש ושמא לא אשתכח שלים ואחד לא אתקרי. ואימתי אקרי אחד, בשעתא דמטרוניתא אשתכחת ביה במלכא ויזדווגון כחדא הה"ד (עובדיה א:21) והיתה ליי' המלוכה. מאן מלוכה, דא כנסת ישראל דמלכו בה אתקשר, כדין (זכריה יד:9) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. ועל דא הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

[p. 34] (תהלים קלג:2) כשמן הטוב על הראש. מאן שמן הטוב, דא משח רבות קודשא דנגיד ונפיק מעתיקא קדישא דאשתכח בההוא נהר עלאה דינקא לבנין לאדלקא בוסינין וההוא משח נגיד ברישא דמלכא ומרישיה ליקירו דדיקנא קדישא ומתמן נגיד לכל אינון לבושי יקר דמלכא אתלבש בהו הה"ד שיורד על פי מדותיו, על פי מדותיו ממש ואלין אינון כתרי מלכא דשמיה אשתכח בהו.

תא חזי כל נגידו וכל נהירו וכל חדו דעלמין לא נחית לברכא אלא על ידא דאלין כתרין קדישין דאינון שמא דמלכא קדישא ובגין כך שיורד על פי מדותיו, על פי מדותיו ודאי כד"א (במדבר ד:27) על פי אהרן ובניו תהיה, כך על פי מדותיו יורד ונגיד לכלהו עלמין לאשתכחא ברכאן לכלא.

ותא חזי האי שמן [ח ע"א] הטוב לא זמין עד ההוא זמנא דפולחנא דלתתא הוה סליק ואתערעון דא בדא הה"ד (משלי כז:9) שמן וקטרת ישמח לב, שמן לעילא וקטרת לתתא, כדין הוא חדוותא דכלא.

[p. 35] רבי יהודה ורבי אחא זקפו ידייהו ואודו ליה לר' אבא.

רבי אחא פתח (בראשית כ:3) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה וגו', וכתיב ויאמר אליו האלהים בחלום גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך וגו'. האי ויבא אלהים אל אבימלך מאי שנא באומות העולם ויבא אלהים ולישראל לא. אלא הכי תנינן כל אלהים דהכא חילא רברבא דממנא ביה הוה. כגוונא דא ויבא אלהים אל בלעם לילה, ההוא חילא דאיפקדא עליה.

ואי תימא ויאמר אליו האלהים בחלום, הכי הוא ודאי. גם אנכי ידעתי, גם אמאי הכא, אלא לרבות קא אתי דאע"ג דלעילא מנאי ידיע גם אנכי ידעתי.

ואחשוך גם אנכי, גם לרבות. אותך מחטו לי, מחטו חסר בלא אל"ף. מאי קא מיירי, בגין דחטאה לאו ביה קיימא. אלא הכי אוליפנא בחוביהון דעמא לתתא אתפגים לעילא, בחובי עמא לתתא אתעבר חילא דלהון לעילא [p. 36] משולטניה הה"ד ואחשוך גם אנכי אותך, אע"ג דלעילא תליא מלתא גם אנכי לרבות לגרמיה. מחטו לי, בגין דלא אשתכח כהאי מחט דנעיץ בבשרא דלא תגרום לי בחובך לאעברא לי משולטנותי ויקוצון לי דלא תקוץ לי במחטך כד"א (ויקרא כ:23) ואקץ בם, כהני קוצין דמתדבקאן בבשרא.

מאי משמע, משמע דבחובי בני נשא עבדין פגימו לעילא. ומאי הוא, כד"א (ישעיה נ:1) ובפשעכם שלחה אמכם. ועל דא קרבן איקריב. מאי קרבן, הא דאמרן דכתיב ובפשעכם שלחה אמכם, גרים פירודא בחוביה, קרבן דקריב עלמא עלאה לעלמא תתאה ואתעביד כלא חד.

[p. 37] ר' אבא ור' יהודה אודו ליה.

פתח רבי יהודה ואמר (תהלים ק:2-3) עבדו את יי' בשמחה בואו לפניו ברננה, דעו כי יי' הוא אלהים הוא עשנו ולא אנחנו עמו וצאן מרעיתו. עבדו את יי' בשמחה, פולחנא דבעי ב"נ למפלח לקב"ה בשמחה בחדוותא דלבא בגין דישתכח פולחניה שלימו.

ואי תימא פולחנא דקרבנא הכי לא אפשר דההוא בר נש דעבר על פקודא דמאריה על פקודא דאורייתא ותב לקמיה דמאריה במאן אנפין יקום קמיה,ודאי ברוח תבירא ברוח עציב, אן הוא שמחה אן הוא רננה. אלא הכי תנינן ההוא בר נש דחטי קמי מאריה ועבר על פקודוי ואתי לקרבא קרבנא ולאתקנא גרמיה ברוח עציב ואי בכי שפיר הוא מכלא, הא שמחה הא רננה לא אשתכח.

אלא במאי אתתקן, בהאי בכהני ובליואי דאינון אשלימו שמחה ורננה בגיניה. שמחה בכהני אתקיים בגין דהוא רחיק מן דינא דתיר וכהנא בעויא לאשתכחא באנפין באנפין נהירין חדאן יתיר מכל עמא, ועוד דהא כתרא דיליה גרים. רננה בליואי והכי הוא דהא ליואי משתכחי על שיר לעלמין כמא דאוקימנא. ואלין קיימין [ח ע"ב] עליה ובהו אשתלים פולחנא לקב"ה. כהנא קאים עליה וכוון מילין בחדוותא ברעותא ליחדא שמא קדישא כדחזי וליואי בשיר, כדין כתיב דעו כי יי' הוא אלהים, דא הוא קרבן לקרבא רחמי בדינא ומתבסם כלא.

[p. 38] השתא דלא אשתכח קרבנא מאן דחטי קמי מאריה ותב לגביה ודאי במרירו דנפשיה בעציבו בבכיה ברוח תבירא, היך אוקים שמחה ורננה ולא אשתכחו גביה. אלא הכי אוקמוה דתושבחן דמאריה וחדוותא דאורייתא ורננה דאורייתא דא הוא שמחה ורננה. והא תנינן לא מתוך עצבות, דלא יקום בר נש לקמיה דמאריה בעציבו והא לא יכיל, מואי תקנתיה. אלא רזא דמלה הא תנינן לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים וכו' שני פתחים וצלי צלותיה, והני אלין תרין כתרין.

ואית דמתני הכי שמחה דא כנסת ישראל, ושמחה הא אוקמוה דכתיב (ישעיה נה:12) כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון וגו', זמינין ישראל לנפקא מן גלותא בהאי שמחה. ומאי איהי, כנסת ישראל ועל דא עבדו את יי' בשמחה כמא דכתיב (ויקרא טז:3) בזאת יבא אהרן אל הקדש, וכלא חד.

[p. 39] באו לפניו ברננה, דא שלימו דילה דשמחה בלב רננה בפה ודא הוא שלימו יתיר, ושלימו דהאי שמחה הא אשתמודע והא ידיע ודא הוא תקונא דבר נש לקמי מאריה. כדין דעו כי יי' הוא אלהים, וכלא בחד מלה אתיא דבעי לבתר ליחדא שמא קדישא כדקא יאות ולקשרא דא בדא למהוי כלא חד ודא הוא פולחנא דקב"ה.

אמרו ליה רבי אבא ורי אחא ודאי הכי הוא, זכאה חולקהון דצדיקייא דמשתדלי באורייתא וידעין ארחוי דקב"ה.

קמו ואזלו אבתריה דרבי אבא תלת מילין.

פתח רבי אבא ואמר (תהלים ה:8) ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. הכי אוקמוה דלא לבעי ליה לבר נש לאעלא לבי כנישתא אלא אי אימלך בקדמיתא [p. 40] באברהם ויצחק בגין דאינון תקינו צלותא לקמי קב"ה הה"ד ואני ברוב חסדך אבא ביתך, דא אברהם דכתיב חסד לאברהם. אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, דא יצחק דכתיב ופחד יצחק היה לי. ובעי לאכללא לון ברישא ויעול לבי כנישתא ויצלי צלותיה, כדין כתיב (ישעיה מט:3) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

 

אם עולה קרבנו מן הבקר. אמר רבי יוסי מאי שנא מן הבקר לעולה ומן הצאן לעולה ומן העוף לעולה, אי כלא חד אי שנייא דא מן דא דהא מן כלא אתעביד חד מלה. אלא מאן דאדבק ידיה לדא מקרב מן הבקר, ואי לא יכיל מן הצאן, ואי לא יכיל מן העוף דכתיב (ויקרא יד:21) ואין ידו משגת, הא קב"ה לא אטרח עליה דבר נש יתיר במלה דלא יכיל.

[p. 41] אמר רבי אלעזר כמה דהוה חטאה הכי הוה מקרב. עתירא דלביה גס ביה מקריב תורא בגין דלביה חשיב יתיר למחטי קמי מאריה, בינוני מקריב מן הצאן בגין דלביה לא גס ביה כל כך למחטי קמי מאריה, מסכנא דלביה לא גס ביה ורעותיה נמיך מכלא מקריב מההוא קליל מכלא. ואשתמודען קרבני כלהו כל חד וחד בלחודוי וקב"ה דאין דינא לכל חד וחד.

רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי אמר ליה תנינן על תלתא חובי עלמא רעב בא לעולם וגו', וכלהו חובי לא משתכחי אלא בעתירי דאינון לבייהו גס בהו ולא אשתכחו במסכני. מה דינא [ט ע"א] הוא דקב"ה קטיל למסכני וקאים לעתירי, הא מהשתא יוספון למחטי קמיה.

אמר ליה יאות שאלת והא אוקמוה חברייא כד בעיא קב"ה לאתפרעא מן רשיעייא ולאובדא להו מן עלמא כדין יהיב להו שלוה ואשלים להו בכלא בגין לאובדא להון מן עלמא. [p. 42] אבל תא חזי בכל בני עלמא לא משתכחן קריבין למלכא כאינון מאנין דאשתמש בהו. ומאן נינהו, (תהלים נא:19) לב נשבר ונדכה, (ישעיה נז:15) ואת דכא ושפל רוח, אלין אנון מאני מלכא. וכד אשתכח בצורת בעלמא וכפנא אתתקף על מסכני בכאן וגעאן קמי מלכא וקב"ה קריב לון יתיר על כלא הה"ד (תהלים כב:25) כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו ישמע. כדין קב"ה פקיד עלמא ואתיא כפנא לעלמא. ווי לאינון חייביא דגרמי האי כד אתער מלכא לאשגחא בעלמא על קלא דמסכני, רחמנא לישזבן מנייהו ומעלבנייהו. כדין כתיב (שמות כב:22) שמוע אשמע צעקתו, שמוע אשמע תרי זמני, חד לאשגחא בקליהון וחד לאתפרעא מאינון דגרמין לון בהאי דכתיב ושמעתי כי חנון אני וחרה אפי וגו'. ועל דא בשעתא דכפנא אשתכח בעלמא ווי לעתירי חייביא בקליהון דמסכני לגבי קב"ה.

ת"ח דהא קרבנא דמסכנא קליל מכלא בגין דלביה תביר ואע"ג דחשיב למחטי אתעבר מניה דהא די ליה בצעריה ובאנשי ביתיה. ועל דא כל קרבנא וקרבנא כל חד וחד בלחודוי ואשתמודען כלהו לגבי כהני.

[p. 43] ההוא עתירא דקריב קמי כהנא תרין יונין. כיון דחמא ליה כהנא אמר לאו דידך הוא האי קרבנא.

אתא לביתיה והוא עציב. אמר ליה אחוה אמאי את עציב.

אמר ליה לא קריב לי כהנא קורבני.

אמר ליה ומאי איהו.

אמר תרין יונין.

אמר ליה ולאו ממסכנא אינון ולאו דידך דהא כתיב ואם דל הוא ואין ידו משגת וגו', אלא קריב קרבנך.

אמר ליה ומאי איהו.

אמר ליה חד תור.

אמר ומה כל כך חמירא חד מחשבה, נדרנא דלא אסליק על לבאי מחשבה דחטאה.

מכאן ולהלא מה עביד, כל יומא אשתדל בסחורתא, בליליא נאים, כד אתער הוה קרי לאחוי ואוליף ליה מלי דאורייתא והוה לעי עד דסליק יממא. אשתכח דאוליף אורייתא והוו קארן ליה יהודה אחרא. יומא חד איערע ביה ר' ייסא סבא והוה פריש נכסוי פלגו למסכני ופלגו לסחורתא על ימא באינון גוברין פרישי ימין והוא יתיב ולעי באורייתא.

פתח ואמר (שמואל א טו:6) ויאמר שאול אל הקני לכו סורו רדו מתוך עמלק וגו'. ויאמר שאול על הקני, מאן הוא קני, אלין אינון בני יתרו חמוי דמשה דעבדו קינא במדברא כהאי [p. 44] דרור כד"א (תהלים פד:4) ודרור קן לה, בגין למלעי באורייתא דאורייתא לא בעיא תפנוקין ולא סחורתא אלא לעמלא בה יממא וליליא, ובגיני כך נטלו למדברא דיריחו הה"ד (שופטים א:16) ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו'.

ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל, בגין דאהנא למשה בביתיה. ותנינן בגין דאוליף פרשתא חדא יתיר באורייתא ועביד חסד עם כל בני ישראל.

[p. 45] אמאי קאתי הכא מלה דא במלחמתא דעמלק. אלא אמר שאול כד נפקו ישראל ממצרים מכל שאר עמין דעלמא לא הוו מאן דאזדווגו להו לישראל לקטרגא להו אלא עמלק, הוא עבד ביש בישראל ואגח קרבא בהו ואת קדמת להו שלם ועבדת חסד עם כלהו, בגיני כך לית אנת כדאי לאתחברא בהו.

ולא עוד אלא מה כתיב ביה ביתרו, (שמות יח:12) ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים, אקריב קרבנא ליי' ואתא לאתגיירא. מאי קא מיירי, דקרבנא [ט ע"ב] חשיב קמי קב"ה ובגין דאיהו אקריב קרבנא כתיב (שם) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים, דייקא. מכאן אוליפנא דכל מאן דאקריב קרבנא ברעותא דלבא קב"ה אזדמן לקבליה.

ת"ח קרבנא דמסכנא חשיב קמי קב"ה דהא הוא קריב תרי קרבנין לקמיה, חד חלביה ודמיה, וחד ההוא קרבנא דלית ליה למיכל והוא אייתי קרבנא. קרבנא קליל מכלא תורין או תרי בני יונה ואי לאו זעיר קמחא ומתכפר ליה, ובההיא שעתא מכרזי ואמרי כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע.

אמר קרבנא דעני עדיף מכלא דהא הוא גרים לי למהוי לי חולקא באורייתא, בגיני כך פליגנא כל נכסי למסכני דהא אינון גרמו לי כל האי.

[p. 46] כמא דמסכנא ארתח חלביה ודמיה כך ההוא קמחא מרתחין ליה במשח. והכא אוליפנא דאפילו כל בר נש מקריב האי מנחה, מנחה על המחבת ומנחת מרחשת בגין כמא דחטאה ארתח דמיה וחלביה באשא דיצר הרע וכל שייפוי באשא כך קרבנא דא כההוא גוונא ממש. ועקרא דקרבנא כגוונא דחטאה ולקרבא קמי קב"ה רעותא דלביה ורוחיה ונפשיה דהאי חביבא מכלא קמיה. זכאה חולקהון דצדיקייא דאנון מקריבין בכל יומא קרבנא לקמי קב"ה. ומאי איהו, גרמייהו ונפשייהו דמקרבי קמיה. ואנא בעינא לקרבא האי קרבנא ממש ודא בעי קב"ה, ועם כל דא קרבנא דכלא עדיף בגין דיתברכאן עלמין כלהו.

עוד פתח ואמר (תהלים קלה:21) ברוך יי' מציון שוכן ירושלם הללויה. וכי מציון הוא ברוך והא מנחלא דעמיקא עלאה הוא ברוך. אלא ברוך יי', כד נהיר סיהרא מנהירו דשמשא ומתקרבין דא בדא ולא אעדיו נהורא דא מן דא, ולזמנין דסיהרא אתקרי בשמא דמלכא כד"א (בראשית יט:24) ויי' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. ולא דא בלחודוי אלא חד שליחא ממש אקרי בשמא דמלכא.

[p. 47] ד"א ברוך יי' מציון, מאן אתר דאשתמודע דקב"ה ברוך, הדר ואמר מציון, מאתר דציון אשתמודע דאיהו ברוך. מאי טעמא, בגין דכתיב (תהלים קלג:3) כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם.

אמר ליה רבי ייסא זכאה חולקך דזכית לכל האי, זכאין אינון דמשתדלי באורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא כאלו אחיד ביה בקב"ה הה"ד (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.

 

ואם זבח שלמים קרבנו. רבי יהודה פתח (בראשית א:6) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו'. ת"ח בשעתא דקב"ה ברא עלמא ברא שבעה שחקים לעילא, ברא ז' ארצות, ברא ז' ימים, ברא ז' נהרות, ברא ז' יומין, ברא ז' שבועות, ברא ז' שנים שבע פעמים שבע אלפי שנים דהוי עלמא, קב"ה בשביעאה דכלא.

[p. 48] ז' שחקים עילא ובכל חד וחד שמשים וכוכבים ומזלות דמשמשי בכל רקיעא ורקיעא וכלהו מאינון דיתבין אלין על אלין לקבלא עלייהו עול מלכותא דמאריהון. ובכלהו רקיעין אית רתיכין ושמשין משניין אלין על אלין מנהון בשית גדפין מנהון בארבע גדפין, מנהון בארבע פנים מנהון בתרי פנים מנהון בחד, מנהון אשא דלהיט מנהון מייא מנהון רוחא הה"ד (תהלים קד:4) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט.

וכלהו רקיעין אלין על אלין כגלדי בצלים, אלין לתתא ואלין לעילא וכל רקיעא ורקיעא אזלא ורעשא מאימתא דמאריהון, על פומיה נטלין ועל פומיה קיימין, ועילא מכלהו קב"ה דנטיל כלא בחיליה ובתוקפיה.

כגוונא דא ז' ארצות לתתא וכלהו בישובא בר [י ע"א] דאלין עלאין ואלין תתאין וארץ ישראל עלאה מכלא וירושלם עלאה על כל ישובא.

[p. 49] וחבירנא יתבי דרומא חמו בספרי קדמאי ובספרא דאדם הכי מחלק כל אינון ארצות דכלהו משתכחי לתתא כגוונא דאינון רקיעין לעילא אלין על אלין ואלין על אלין, ובין כל ארעא וארעא רקיע דמפריש בין דא לדא. ועל דא כלהו ארצות פרישן בשמהן ובכלהו גן עדן וגיהנם, ואית בינייהו בריין משניין דא מן דא כגוונא דלעילא מנהון בתרין אנפין מנהון בארבע מנהון בחד וחיזו דאלין לאו כאלין.

[p. 50] ואי תימא הא כל בני עלמא מאדם נפקו, לאן נחית אדם הראשון לכלהו ארצות ואוליד בנין, וכמה נשין הוו ליה. אלא אדם לא אשתכח אלא בהאי עלמא עלאה מכלהו דאקרי תבל כד"א ויצו לתבל ארצו, והאי תבל אחידא ברקיעא דלעילא ואתאחדא בשמא עלאה הה"ד (תהלים ט:9) והוא ישפוט תבל בצדק, בצדק ודאי. ובגיני כך בנוי דאדם אשתכחו בהאי עלאה דאקרי תבל ואינון עלאין על כלא כגוונא דלעילא. מ"ט, כמה דלעילא רקיעין ואית רקיע עלאה מכלהו ולעילא אשתכח כסא דקב"ה כד"א (יחזקאל א:26) כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, אוף הכא בהאי תבל אשתכח מלכא דכלא. ומאן איהו, אדם מה דלא אשתכח בכלהו תתאי.

ואינון תתאין מאן אתו, אלא מקסטורא דארעא וסיועא דרקיעא לעילא נפקין בריין משניין אלין מאלין מנהון בלבושייהו כקליפין כאלין תולעים דמשתכחין בארעא, מנהון [p. 51] בקליפין סומקין אוכמין וחיורין ומנהון מכל גוונין. כך כל בריין כגוונא דא ולא אשתכחו בקיומא אלא עשר שנין או יתיר.

ובספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור אלין לתתא ואלין לעילא וכל אינון בריין משניין בחזווייהו משינויא דאוירא כפום כל אתר ואתר וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא. ועל דא אית אתר בישובא כד נהיר לאלין יממא חשוך לאלין, לאלין יממא ולאלין ליליא, ואית אתר דכולהו יממא ולא אשתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא. [p. 52] והאי דאמרו בספרי קדמאי ובספרא דאדם הראשון הכי הוא דהא כתיב (תהלים קלט:14) אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, וכתיב (שם קד:24) מה רבו מעשיך יי' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנייניך. ועל דא כלא שפיר, ורזא דא אתמסר למאריהון דחכמתא ולאו למפלגי תחומין בגין דאיהו רזא עמיקא דאורייתא.

כגוונא דא אית בים דאית בה כמה בריין משניין דא מן דא הה"ד (שם:25-26) זה הים גדול ורחב ידים וגו' שם אניות יהלכון. וכלא תליא דא בדא ומתקשרא דא בדא וכלא כגוונא דלעילא, ומכלהו עלמין לא שליטא מכלא בר אדם וקב"ה עליה.

ר' נהוראי סבא פריש לימא רבא ואתרגיש ימא ואתאבידו כל אינון דהוו בארבא ואתרחיש ליה ניסא ונחית בשבילין ידיען בלבא דימא ונפק תחות ימא בישובא חדא וחמא מאינון בריין כלהו זעירין והוו מצלן צלותא ולא ידע מאי קאמרי. אתרחיש ליה ניסא וסליק, אמר זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באורייתא וידעין סתימין רזי דעילא ותתא, ווי לאינון דאפליגו על מליהו ולא מהימני.

[p. 53] מההוא יומא כד הוה אתי לבי רב ואמרי מלה דאורייתא הוה בכי. אמרו ליה אמאי את בכי.

אמר לון בגין דעברנא על מהימנותא דרבנן ומסתפינא מדינא דההוא עלמא.

(בראשית א:6) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים. ר' יהודה אומר אלמלא ההוא רקיע דאפריש בין מים למים הוה פליגו בעלמא מנייהו אבל [י ע"ב] האי רקיע עביד שלמא בינייהו ועלמא לא מתקיימא אלא על השלום. ת"ח קב"ה אקרי שלום, הוא שלום ושמיה שלום ואתקשר כלא בשלום.

רבי אבא אמר חמינא דהא שמא קדישא כלא הוא שלום וכלא חד וארחין מתפרשאן להאי סטרא ולהאי סטרא.

י' דשמא קדישא אתקשר בתלת קשרין בגין דאיהי י' קוצא חד לעילא וקוצא חד לתתא וחד באמצעיתא בגין דתלת קשרין אשתלשלו בה, חד קוצא לעילא דאיהו עלאה לאחזאה כתרא עלאה דהוא מכל עלאין רישא דכל רישין והוא קאים על כלא.

[p. 54] חד קוצא באמצעיתא דא הוא רישא אחרא בגין דתלת רישין הוא וכל חד וחד רישא בלחודוי, ועל דא קוצא דאמצעיתא דא הוא רישא אחרא דנפיק מקוצא דלעילא והוא רישא לכל שאר רישין לאתבנא שמא קדישא והוא רישא סתימאה דכלא.

רישא אחרא תתאה הוא רישא לאשקאה גנתא והוא מבועא דמיין דכל נטיען אתשקיין מניה. ודא הוא י' בתלת קשרין ועל דא שלשלת איקרי כהאי שלשלאה דאתקשר דא בדא וכלא חד.

תאנא בספרא דחנוך בשעתא דאתחזיאו ליה רזין עלאין וחמא אילנא דגנתא דעדן אחזיאו ליה חכמתא ברזא עלאה וחזא דכלהו עלמין הוו מתקשרין דא בדא ושאיל לון על מה קיימין ואמרו ליה על יו"ד קיימי כלהו ומניה אתבניאו ואשתלשלו, וחמא דכלהו מזדעזעין מדחילו דיו"ד ועל יו"ד אתתקין כלהו.

ובספרא דשלמה מלכא אמר מטון י' בקטפורא דתלתא דכלילן בקטפון דגופיה, חד דחילו דכלא חד סתים שבילין חד נהר עמיקין. [p. 55] לבתר פריט באתוון ביתא באשתכלוליה דיו"ד הא בניינא דכולא ושלימו דשמא קדישא, י' רישא דכלא אב לכלא, ו' בן דאוליד ונפק מניה ומניה אשתכח ד' בת מטרוניתא דכל זיינין בידהא אשתכחו, טמירא בכלהו עלמין עלהא נפקין ועאלין תתאי מנה אתזנו. הא יו"ד שלימו דכלא ושמא קדישא אשתכלל ביה ואשתכח סתים בגויה.

לבתר יו"ד אפיק כלא ושלשל כלא בקשורא חד דא בדא והא אוקמיה בוסינא קדישאה. י' אפיק ההוא נהר דכתיב ביה [p. 56] (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן כגוונא דא ה', וההוא נהר אפיק תרין בנין כמא דאתמר ומניה אתזנו. לבתר נפקין תרין בנין וברתא אתזנת מבן דא ו', הא בן מלכא דשלמא כלא דיליה, לבתר אשתכח ה' דאתזנת מן ו' והא אוקימנא. אשתכח די' עקרא ושרשא ושלימו דכלא הה"ד (משלי כד:3) בחכמה יבנה בית.

תנן עשרה שמות אשתכללו ונפקין מהאי יו"ד, י' דהיא עשיראה דאתוון, וכלהו אעיל לון בההוא נהר קדישא כד אתעברת ועשרה שמהן כלהו סתימאן בחד וכלהו סתימן ביו"ד, יו"ד כליל לון יו"ד אפיק לון האי אב לכלא, אב לאבהן מניה נפקו ביה תבין.

ו"ד רמז לעשרה בחושבן אתוון, יו"ד כליל לון, ו"ד שלימו דכלא. ו"ד דכר ונוקבא, ד"ו קרינן לון תרין ועל דא אדם דו פרצופין אתברי ואינון פרצופין דכר ונוקבא הוו כגוונא דלעילא, ו"ד ואינון ד"ו מתתא לעילא וכלא חד מלה. תלת עשר מכילן תליין ביה ועל דא יו"ד כליל ו"ד כמא דאתמר והא אוקמוה.

[p. 57] ות"ח עשרה שמהן אינון לקביל עשרה אתוון. ובספרא דרב המנונא תמניא אינון ותרין דרגין לקביל שני רקיעין, ומשתניין שמהן עשרה ותשעה ותמניא ושבעה.

קדמאה י"ה בגין דיו"ד כליל ה"א וה"א נפקא מן יו"ד, בגין כך חכמה י"ה אקרי.

תנינא יהוה דאקרי אלהים בגין דההוא נהר דרחמי ובגין דדינין מתערין מניה כתיב רחמי ונקוד באלהים ולא אלהים. [יא ע"א]

[p. 58] תליתאה אל והוא גדול ודא אקרי האל הגדול.

רביעאה אלהים דדינין אתערין ביה והוא גבורה תקיפא.

חמשאה יהו"ה כללא דכל שלימו דמהימנותא ודא הוא רחמי בשלימו.

שתיתאה ושביעאה צבאות אקרון.

תמינאה א"ל חי כד"א (תהלים קלג:3) כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם, ודא צדיק דכל חיים נפקין מתמן ואקרי יהו"ה כד"א (שם יא:5) יי' צדיק, ודא הוא ו' זעירא דשמא קדישא, בגין כך ו"ו תרין.

תשיעאה אדנ"י ודא מלכות קדישא דדינין נפקין מתמן לעלמא ודא הוא בתראה דכלהו שמהן.

ושם אהי"ה כללא וסתימא דקדמיתא והא אוקמוה כתרא עלאה רישא דכל רישין, שמיה סתים ולא אתגליא ואתמר.

[p. 59] ובספרא דאגדתא עשרה שמהן כתיבן בגוונא אחרא ואנן לא תנינן הכי.

 

רבי אבא פתח (שיר ד:16) עורי צפון ובאי תימן וגו'. עורי צפון, אלו עולות דנשחטות בצפון בגין דאינון מחשבות בצפוני לבא ובאתר דדינא אשתכח בגין דמחשבה אשתכח בליליא בזמנא דדינא אשתכח ורוח צפון מנשבת בפלגות ליליא כד מתערי בני נשא וכנור דוד מנגן מאליו ומחשבתא דבני נשא מתערין.

ובאי תימן, אלין שלמין דנשחטות בדרום בגין דאנון שלמא דכלא, שלמא בעלאי ובתתאי ואלין שלימו דסטרי עלמא, שלימו מסטרא דמהימנותא. והשלמים בגין דאינון שלמא בכלא, בעלים אכלי מנייהו ומתהניין מנייהו דהא שלמא הוא ליה [p. 60] ולכל עלמא. חטאות ואשמות נאכלין לכהני בגין דאינון זמינין לכפרא עלייהו ולאעברא חובייהו, ומכלהו קרבני לא חביבא קמי קב"ה כמו שלמים בגין דישתכח שלמא בעלאי ובתתאי.

ועילא מכלהו קטרת דאיהו שלים מכלא ולא אתי לא על חטא ולא על אשם ולא על עון אלא על שמחה כד"א (משלי כז:9) שמן וקטרת ישמח לב והא אוקמוה, ועל דא קטרת לא מתקרב אלא בזמנא דשמן מתקרב הה"ד (שמות ל:7-8) והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה, בגין דישתכח שמן וקטרת כחדא. ת"ח שלמים בכלא הוא שלמא וקטטותא לא אתער בעלמא, אבל קטרת קשיר קשירו דמהימנותא.

 

רבי אלעזר אמר כלהו עשרה שמהן כתיבי ואנן תנינן קדמאה אהיה דא סתימא עלאה כמאן דאמר אנא מאן דאנא ולא אתיידע מאן הוא. אשר אהיה, דזמין [p. 61] לאתגליא באנון כתרין אחרנין דהא בקדמיתא סתים, לבתר שרי לאתגלאה עד דמטי לגלויא דשלימו קדישא. וכך כתיב במשה אהיה בקדמיתא סתימו דכלא, אנא מאן דאנא, ולבתר אשר אהיה, אנא זמין לאתגליא. לבתר אהיה בתראה ודא כד אמא מתעברא ועדיין הוא סתים. אימתי אתגליא, בזמנא דכתיב (שמות ג:14) לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם יהוה אלהי אבותיכם וגו', דא שלימו דכלא, והכא הוא גלויא וקשורא דשמי. בגין כך קדמאה דכלא אהיה.

תניינא י"ה בגין דחכמה אפיק ה"א וסתים ביה ולא אתפרש מניה לעלמין והא אוקמוה (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן כהאי גוונא, ואוליפנא מאבא יו"ד כמא דאתמר, לבתר יה דלא מתפרשן לעלמין ויו"ד אפיק ה"א כהאי גוונא י"ה, הרי יו"ד וההוא נהר דאפיק קמיה ואתמשך מניה. [p. 62] ולתתא תרין בנין דנפקי מנייהו, מסטרא דאבא י' נפיק בן דהא אחיד ביה ביו"ד ואחיד בההוא נהר, ומסטרא דאימא נפקת בת דאיהי נהר תתאה. והאי בן אתמשך לבתר ונפיק מנייהו [יא ע"ב] והוא וא"ו ודא ירית לאבא ואמא ואתקשר ביה מהימנותא דכלא ומניה אתזנת ההיא ברתא מההוא ירותא דהוא ירית.

ועל דא מאן דבעי למכתב שמא קדישא יו"ד בקדמיתא קוצא חד לעילא וקוצא חד באמצעא וקוצא חד לתתא והא אתמר. לבתר י"ה דלא מתפרשן לעלמין כגוונא דא בגין דאשתכחו תרווייהו בשלימו דכלא אב ואם בן ובת כגוונא דא י"ה. הרי לך כל שלימו דמהימנותא.

לבתר אתפשט מהימנותא ונפקי תרין בנין מכללא דא בארחייהו. בן נפיק מתרווייהו והוא וא"ו דשמא קדישא, בת נפקא מסטרא דאמא והיא ה"א בתראה דשמא קדישא ולא אשתלימת אלא עם וא"ו בגין דמניה אתזנת. ועל דא בעי למכתב וא"ו ולבתר ו"ה כגוונא דא ו"ה, הרי ו' וההוא אתפשטותא דנפיק מניה כגוונא דההוא נהר דנפיק מן יו"ד בגין דמניה אתזנת והרי בן דנפיק מניה לתתא.

והא מלין אלין אוקים לון אבא והא אתאמרו ואנא כד מטינא למלין אלין אמינא לון בגין דפקדונא דאבא הכי, והכי בעי ב"נ לאזדהרא בשמא קדישא ויכתוב שמא קדישא כגוונא דא ודא הוא כדקא חזי [p. 63] ואי לאו לא אקרי שמא קדישא ואקרי פגים ומאן דפגים שמא קדישא טב ליה דלא איברי.

תליתאה יהוה דאקרי אלהים כמה דאתמר רחמי ונפיק מניה דינא ודא הוא ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן.

רביעאה אל גדול והא אתמר ודא גדולה.

חמשאה אלהים ובכל אתר דא גבורה.

שתיתאה יהוה רחמי שלימו דכלא עקרא דכלא קשרא דמהימנותא אחיד לכל סטרין ודא תפארת ישראל.

שביעאה ותמינאה צבאות ועל דא יהו"ה קריב בכלא אחיד לכל סטרין. לזמנין יי' אלהים דהא קריבין אינון תפארת לגבי גבורה, לזמנין יי' צבאות דהא קריבין אינון תפארת לגבי נצח והוד דאקרון צבאות, והא אתמר דאשתמודען מלי נביאי מהימני מפומיה כד אמר כה אמר יי' אלהים וכד אמר כה אמר יי' צבאות והוו ידעי מאן אתר קא אתיין מלין.

תשיעאה שדי דאמר לעולם די דהא די ספוקא הוא וספוקא לא אתי לעלמא אלא מן צדיק דאיהו יסוד עולם דאמר לעולם די.

[p. 64] עשיראה אדני דהא דינא דמלכותא דינא ודאי והאי לאגחא קרבין דמלכא בעלמא ודא גבורה תתאה ודא הוא צדק.

ואלין אינון עשרה שמהן דקב"ה אקרי בהו וכלהו אתקשרן דא בדא ביחודא שלים, ואלין אינון כתרין קדישין דמלכא דהוא אשתמודע בהו ואינון שמיה והוא אינון, וכד מתקשרן כלהו כחדא על ריחא דקטרת כדין אקרי קטרת קשורא דמתקשרי כחדא. זכאה חולקהון דצדיקייא דידעין ארחוי דאורייתא וידעין לאשתמודעא ביקרא דמאריהון הה"ד (ישעיה סו:18) ובאו וראו את כבודי.

 

ואם זבח שלמים קרבנו וגו'. ר' שמעון אומר כתיב (במדבר ז:86) עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, עשרה עשרה למאי קא אתי. אלא עשרה למעשה בראשית, עשרה למתן תורה, עשרה מאמרות במעשה בראשית, עשרה מאמרות במתן תורה. מאי קא מיירי, בגין דעלמא לא איברי אלא בגין דאורייתא דכל זמנא דישראל מתעסקי באורייתא עלמא מתקיים וכל זמנא דישראל מתבטלי מאורייתא מה כתיב, (ירמיה לג:25) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.

[p. 65] ת"ח עשרה מאמרות במעשה בראשית כדתנינן בעשרה מאמרות נברא העולם, עשרה מאמרות למתן תורה. כתיב (שמות כ:2) אנכי יי' אלהיך, וכתיב במעשה בראשית (בראשית א:3) יהי אור ויהי אור, דא הוא מהימנותא דקב"ה [יב ע"א] אור אקרי דכתיב (תהלים כז:1) יי' אורי וישעי ממי אירא.

[p. 66] כתיב (שמות כ:3) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וכתיב במעשה בראשית (בראשית א:6) יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים . יהי רקיע, אלין ישראל דאינון חולקא דקב"ה דאחידן בההוא אתר דאקרי שמים. והיינו דזמנא חדא שלח רבי ייסא סבא לרבי אלעאי אמר הא כל שאר עמין יהיב לון קב"ה לרברבין ממנן שולטנין, לישראל באן אתר יהיב לון. שלח ליה ויתן אתם אלהים ברקיע השמים, ושפיר שלח ליה.

בתוך המים, בין מילי דאורייתא. ויהי מבדיל בין מים למים, בין קב"ה דאיהו באר מים חיים ובין ע"ז דאיהו (ירמיה ב:13) בארות נשברים אשר לא יכילו המים דאינון מים סרוחים מכונסים, ועל דא ישראל קדישין מבדילין בין מים למים.

כתיב (שמות כ:7) לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא, וכתיב במעשה בראשית (בראשית א:9) יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. ת"ח כל מאן דאומי בשמא קדישא לשקרא כאילו פריש אימא מאתרה לעילא וכתרין קדישין לא מתיישרן בדוכתייהו כד"א (משלי טז:28) ונרגן מפריד אלוף, ואין אלוף אלא קב"ה. וכתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, לא תשוי פרודא בגין אומאה דשקרא. אל מקום אחד, כדקא חזי באתריה דקשוט ולא לאתר אחרא דשקרא. ומאי שקרא הוא, דאזלין מיא לאתר אחרא דלאו הות דיליה.

[p. 67] כתיב (שמות כ:8) זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב במעשה בראשית תדשא הארץ דשא. אימתי אתרביאת ארעא קדישא ואתעטרת בעטרהא, הוי אימא ביום השבת דהא כדין אתחברת כלה במלכא לאפקא דשאין וברכאן לעלמא.

כתיב כבד את אביך ואת אמך וגו', וכתיב במעשה בראשית יהי מארת ברקיע השמים. מאי קא מיירי, אלא אלין מאורות דא הוא אביך ואמך. אביך דא שמשא, אמך דא סיהרא, ואין שמשא אלא קב"ה דכתיב (תהלים פד:12) כי שמש ומגן יי' צבאות וגו', ולית סיהרא אלא כנסת ישראל דכתיב (ישעיה ס:20) וירחך לא יאסף, ועל דא כלא חד.

[p. 68] כתיב לא תרצח, וכתיב במעשה בראשית ישרצו המים שרץ נפש חיה, ואת לא תקטול ב"נ דאקרי הכי דכתיב ויהי האדם לנפש חיה, ולא תהיה כדגים הללו דרברבי בלעי לזוטרי.

כתיב לא תנאף, וכתיב במעשה בראשית תוצא הארץ נפש חיה למינה, דלא ישקר ב"נ באנתו אחרא דלאו היא בת זוגו, ועל דא כתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה, דלא תוליד אתתא אלא ממינה. ומאן הוא מינה, דא בן זוגה.

כתיב לא תגנוב, וכתיב במעשה בראשית ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. מה דיהבית לכו ואפקדית לכו יהא לכו ולא תגנבו מה דהוא לאחרא.

כתיב במתן תורה לא תענה ברעך עד שקר, וכתיב במעשה בראשית נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. מאן דהוא בדיוקנא דמלכא לא תסהיד ביה שקר, ומאן דאסהיד ביה שקר בחבריה כאילו אסהיד לעילא.

כתיב לא תחמוד אשת רעך, וכתיב במעשה בראשית לא טוב היות האדם לבדו. הא בת זוגך לקבלך ועל דא לא תחמוד אשת רעך.

[p. 69] והיינו עשרה מאמרות למעשה בראשית ועשרה מאמרות למתן תורה והיינו (במדבר ז:86) עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, בשקל הקדש אתתקלו כחדא בשקולא חדא, ובגיני כך קאים עלמא ואשתכח ביה שלמא. ועל דא ואם זבח שלמים קרבנו, לקיימא עלמא בשלמא. ולא עוד אלא דמכפר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה בגין לאטלא שלם על כלא.

כתיב (איוב כה:2) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. האי קרא אוקמוה חברייא, אבל המשל, דא [יב ע"ב] אברהם דכתיב ביה (בראשית יב:2) ואגדלה שמך, וכתיב נשיא אלהים אתה בתוכנו וגו'. ופחד, דא יצחק דכתיב (שם לא:42) ופחד יצחק היה לי. עושה שלום במרומיו, זה יעקב דכתיב (מיכה ז:20) תתן אמת ליעקב, וכתיב (זכריה ח:19) והאמת והשלום אהבו, דאמת ושלום קשיר דא בדא. ועל דא הא שלימותא דכלא ושלמים שלימותא הוא ושלמא דכלא, ומאן דקריב להון אסגי שלמא דכולי עלמא. יעקב עביד שלום כמא דאמרן בגין דאחיד להאי ולהאי, ושלמים אחידן למצות עשה [p. 70] ולמצות לא תעשה בהאי סטרא ובהאי סטרא ועל דא אקרי שלמים, ורזא דמלה דכתיב (בראשית כה:27) ויעקב איש תם, ומתרגמי' גבר שלים, שלים לעילא ותתא.

 

רבי אחא אמר כתיב (ויקרא ז:12) אם על תודה יקריבנו. תודה מאי קא מיירי, כד"א (שם ה:5) והתודה אשר חטא עליה, עליה דייקא. ועל דא חלות מצות, וחלות מצות הא אוקמוה ועל מה אתיא מצה וחלת כתיב חסר בגין דחטא עליה.

[p. 71] תאני רבי חייא כתיב על זבח תודת שלמיו, הא שלימו דכלא. שלמיו תרי, תודה אתידע.

א"ל רבי יהודה תודה ידיע, שלמיו מהו תרי.

א"ל תרי ווין ו"ו דהיינו שלימו דכלא.

א"ר יצחק תודת שלמיו, דאטיל שלמא בכלא ואתער רחמי בכלהו עלמין.

ר' יוסי אמר הא דר' חייא שפיר דכנסת ישראל אתברכא מאינון תרי דאינון שלימו דכלא.

ר' יוסי אמר לחם חמץ הא ידיע והא אתמר כמה דהוה חטאה כך הוא מקרב בההוא גוונא ממש.

ת"ח חלת מצות חסר כמה דאתמר. בלולות בשמן ורקיקי מצות, למאי קא רמיזא.

[p. 72] אמר ר' שמעון הני אינון (בראשית ג:24) להט החרב המתהפכת וגו', בגין דכלהו אתמנן על ארחייהו דבני נשא לאינון דעברין על פתגמי אורייתא, ועל דא כולא בלולות בשמן לאמשכא משח רבות מאתר עלאה לתתא ויתברכון כלהו כחדא מההוא משח רבות קודשא. ודא הוא יין לנסך והא אוקמוה רביעית ההין, ובאתר חד תלי יין ושמן ומים לנסוך והא אוקימנא מלי. מים לאשקאה גנתא וכל אינון נטיעין ועל דא אית מים ואית מים. יין אית אתר דאיהו טוב ואית אתר דאיהו לאענשא דאיהו דינא, ועל דא מאן דחמי ליה בחלמיה אית למאן דאיהו טב ואית למאן דאיהו דינא. אי ת"ח הוא כתיב (תהלים קד:15) ויין ישמח לבב אנוש, וכתיב (שיר א:2) כי טובים דודיך מיין, ודא הוא יין דמנטרא דחדי לכלא. ואי לאו (משלי לא:6) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, אית יין אחרא דהוא דינא. [p. 73] ועל דא בעי לקרבא אלין מלין לקרבניה בגין דיתעבר דינא ויתער רחמי, אתעבר יין ואתי יין וכן בכלא.

ושמן לא אעדי מן קרבניה לעלמין בר במנחת קנאות דכתיב (במדבר ה:15) לא יתן עליה שמן וגו' דהא הכא לא בעיא רחמי דהא כלא דינא דכתיב (שם:27) וצבתה בטנה ונפלה ירכה, (שם:21) יתן יי' אותך. ועל דא וזאת תורת זבח השלמים, אם על תודה יקריבנו.

 

[p. 74] רבי חזקיה הוה יתיב קמיה דר' יצחק, קמו בפלגות ליליא למלעי באורייתא. פתח רבי יצחק ואמר (תהלים קלד:1) שיר המעלות הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות. האי קרא הא אוקמוה חברייא והא אתמר, אבל האי שבחא הוא דכל אינון בני מהימנותא. ומאן אינון בני מהימנותא, אינון דמשתדלי באורייתא וידעין ליחדא שמא קדישא כדקא יאות, ושבחא דאינון בני מהימנותא אינון דקיימי בפלגות ליליא למלעי [יג ע"א] באורייתא ומתדבקי בה בכנסת ישראל לשבחא לקב"ה במלי אורייתא.

ת"ח בשעתא דבר נש קאים בליליא למלעי באורייתא ורוח צפון אתער ואתפלג ליליא ההיא אילתא קיימא ומשבחת ליה לקב"ה, ובשעתא דהיא קיימא כמה אלף וכמה רבבן קיימין עמה בקיומייהו וכלהו שראן לשבחא למלכא קדישא. ההוא מאן דזכי וקם בפלגות ליליא למלעי באורייתא קב"ה אצית ליה כמא דאוקמוה דכתיב (שיר ח:13) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. [p. 75] וכל אינון אוכלוסין לעילא וכל בני תושבחתא דמזמרי למאריהון כלהו משתככי בגין תושבחתא דאינון דלען באורייתא ומכרזי ואמרי (תהלים קלד:1) הנה ברכו את יי' כל עבדי יי', אתון ברכו את יי', אתון שבחו את יי', אתון אעטרו למלכא. וההיא איילתא מעטרת ביה בההוא ב"נ קמי דמלכא ואמרת חמי במאי ברא אתינא לקמך, במאי ברא אתערנא לקמך. ומאן אינון דשבחא כלא דלהון קמי מלכא, הה"ד העומדים בבית יי' בלילות, אלין אקרון עבדי יי', אלין אתחזון לברכא למלכא הה"ד (שם:2) שאו ידיכם קדש וברכו את יי', אתון אתחזון דמלכא קדישא אתברך על ידייכו.

שאו ידיכם קדש. מהו קדש, אתר עלאה דמבועא דנחלא עמיקא נפיק מיניה דכתיב ונהר יוצא מעדן, ועדן הוא דאקרי קדש עלאה, בגיני כך כתיב שאו ידיכם קדש וברכו את יי'. וב"נ דעביד כן וזכי להאי מאי קא מכרזי עליה, יברכך יי' מציון, את תברך לקב"ה מאתר דאקרי קדש עלאה והוא יברך לך מאתר דאקרי ציון. ואת ומטרוניתא תתברכון כחדא, כמא דזווגא דילכון הוה כחדא לשבחא למלכא כך מההוא אתר דמתברכא מההוא אתר ממש יזמין לך ברכאן הה"ד יברכך יי' מציון. ולא עוד אלא וראה בטוב ירושלם. מאן טוב ירושלם, אינון ברכאן דנפקי לה ממלכא ע"י [p. 76] דההוא דרגא קדישא, ועל דא יברכך יי' מציון וגו', כלא חד מלה.

ולא עוד אלא וראה בנים לבניך וגו'. וראה בנים לבניך שפיר, מהו שלום על ישראל, מאי קא בעיא הכא ישראל. אלא בגין דאסגי שלמא לעילא דכד הוא זכי לכל האי אסגי שלמא לעילא ותתא. שלום על ישראל סתם ושלום שבחא הוא דעלאי ותתאי שבחא הוא דכל עמין, ומילי דאורייתא אסגין שלמא בעלמא דכתיב (שם כט:11) יי' עוז לעמו יתן יי' יברך את עמו בשלום.

 

נפש כי תחטא. ר' יוסי פתח (שיר ב:6) עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה. כמה אית להו לבני נשא לאזדהרא מחובייהו דלא למחטי קמי מאריהון דהא בכל יומא נפיק כרוזא ואומר אתערו לבייכו לקמי מלכא קדישא, אתערו [p. 77] לאזדהרא מחובייכו, עיינו בנשמתא קדישא דיהב בגווייכו מאתר קדישא עלאה. דתנינן בשעתא דקב"ה אפיק אינון נשמתין לנחתא בבני נשא אסהיד בכל חדא בכמה ויעודין בכמה קסטורין בגין לנטרא פקודוי. ולא עוד אלא דאעבר לה באלף ותמניא אלפי עלמין לאשתעשע בהו ולמחמי יקרא דאינון דמשתדלי באורייתא, נפקא וקיימא קמי מלכא בלבוש יקר בדיוקנא דהאי עלמא, בלבוש נהורא עלאה אסתכלת ביקרא דמלכא כל יומא ואעטרו לה בכמה עטרין.

בשעתא דמטי זמנא לנחתא לעלמא עבדת מדורא בגן עדן תלתין יומין למחמי יקרא דרוחיהון דאינון צדיקייא וסלקא לאתרה, לבתר נחתא לעלמא. [יג ע"ב] אעטר לה מלכא קדישא בשבע עטרין עד דאתת ועאלת לאתרה ויתבא בהאי עלמא ואשתדלת בחשוכא. אורייתא תוהת עלה ואמרת ומה כל יקרא דא וכל שלימותא אשלים לנפשא מלכא עלאה והיא חבאת קמיה. נפש כי תחטא, ומה דין הוא דתחטא.

[p. 78] ואמר ר' יוסי נפש כי תחטא, אהדרנא לקרא עד שיפוח היום, עיטא להאי נפש לאזדהרא מחובהא ותיתוב לאתדכאה עד שיפוח היום, עד לא תפוח יומא דהאי עלמא וייתי ההוא יומא תקיפא דיתבע לה מלכא דינא לנפקא מהאי עלמא.

ונסו הצללים, דא הוא רזא דחברייא דקאמרי בשעתא דמטי זמנא דב"נ לנפקא מעלמא צולמא דבר נש אתעבר מניה הה"ד עד שיפוח היום, עד דינשוף יומא לנפקא מהאי עלמא. ונסו הצללים, דיתעבר צולמא, יתוב לקמי מאריה.

ר' אלעזר אמר תרי צולמי אית ליה לב"נ כד איהו בקיומיה חד רברבא וחד זעירא ומשתכחי כחדא, כדין ב"נ בקיומיה ועל דא ונסו הצללים כתיב. כדין בעי בר נש לאסתכלא בעובדוי ולאתתקנא קמי מאריה ויודי עלייהו בגין דקב"ה רחום אקרי ומקבל לאינון דתייבין קמיה. ודא הוא עד שיפוח היום ונסו הצללים דכיון דאינון צללים מתעברין מיניה ואיהו תפיס בקולרא תשובה היא אבל לא מעליא כ"כ כזמנא דאיהו קאים בקיומיה, ושלמה מלכא אכריז ואמר (קהלת יב:1) וזכור את בוראך בימי בחורותיך וגו'. ועל דא עד שיפוח היום וגו' דבעי ליה לב"נ לתקנא עובדוי דכד מטון יומוי לסלקא מן עלמא קב"ה תוה עליה ואומר נפש כי תחטא ושמעה קול אלה, והא אומינא לה באומאה דשמי דלא לשקרא בי [p. 79] ואסהדית בה כד נחתא. והוא עד, ודאי מכמה זמנין דאסהדית בה לנטרא פקודי. בגין כך הואיל וב"נ הוא עד בשעתא דיתוב קמי מלכא או ראה או ידע, או ראה אינון חובין דעבד ואסתכל בהו, או ידע בבירורא דמלה דהוא עבר על פקודא דמאריה, אם לא יגיד, אי לא אודי מינייהו קמי מאריה מה כתיב כד יפוק מהאי עלמא, ונשא עונו. וכד ישא עונו היך פתחין ליה פתחא והיך יקום קמי מאריה, ועל דא נפש כי תחטא כתיב.

 

נפש כי תחטא. ר' אבא פתח (תהלים מד:18) כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך. כל זאת באתנו, כל אלו באו עלינו מבעי ליה, אלא כל דינין דלעילא אתו עלנא ולא שכחנוך ולא אנשינא מילולי אורייתך. מכאן אוליפנא כל מאן דאנשי מילולי דאורייתא ולא בעי למלעי בה כאלו אנשי ליה לקב"ה דהא אורייתא כלה שמא דקב"ה הוי.

[p. 80] ולא שקרנו בבריתך, דלא משקר בהאי את קיים קדישא דרשים ביה בבר נש דכל מאן דמשקר ביה כאלו משקר בשמא דמלכא בגין דשמא דמלכא אתרשים ביה בבר נש.

וקרא אחרא אודי ביה בהאי קרא דכתיב (שם:21) אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר. אם שכחנו שם אלהינו, כד"א ולא שכחנוך, דא אורייתא דאיהי שם אלהינו. ונפרוש כפינו לאל זר, כד"א ולא שקרנו בבריתך, וכלא חד מלה. מאי שקרא הכא, דפריש כפוי לרשותא אחרא ומשקר בהאי ברית. ועל דא אורייתא אחידא בדא דכל מאן דמנטר להאי כאלו נטיר אורייתא כלה, ומאן דמשקר בהאי כאלו משקר באורייתא כלה.

[p. 81] תא חזי אברהם עד לא אתגזר לא אתמר דאיהו נטר אורייתא, כיון דאתגזר מה כתיב, (בראשית כו:5) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי, וכלא בגין דאתגזר ורשים ביה רשימא קדישא ונטר ליה כדקא יאות סליק ליה כאלו נטיר אורייתא כלה. יצחק [יד ע"א] כמו כן כתיב (בראשית יז:21) ואת בריתי אקים את יצחק, ועל דא אורייתא אקרי ברית.

ת"ח יוסף בגין דנטיר להאי את קיימא ולא בעא לשקרא ביה זכה ליקרא בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ולא עוד אלא דקב"ה אשרי שמיה בגויה הה"ד (תהלים פא:6) עדות ביהוסף שמו. זכה לברכתא דהאי עלמא ולברכתא דעלמא דאתי.

א"ר יצחק כתיב (דברים לג:17) בכור שורו הדר לו וגו'. יוסף זכה בשור דאיהו קדמאה לקרבנא.

[p. 82] א"ל רבי יהודה אי הכי אמאי אתברך במלה דאיהו שמאלא, בימינא איבעי ליה דהא כתיב (יחזקאל א:10) ופני שור מהשמאל.

א"ל בגין דיגין על חוביה דירבעם.

א"ל רזא אוליפנא בהאי קרא דכיון דיוסף נטיר ליה להאי ברית דהאי ברית אחיד בתרין דרגין ואינון תרין דרגין לעילא בשמהן אקרון, ואוליפנא בפרשת פרה אדומה דהאי פרה חד דרגא הוי וזווגא דפרה שור אקרי ודא הוא בכור שורו הדר לו ודאי, ולאו האי כשור דעלמא אלא וקרני ראם קרניו, עלאה הוא על כל אחרנין ועל דא בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ. משמע דכל מאן דנטיר להאי רשימא קדישא אינון תרין דרגין עלאין אתקשרן ביה לנטרא ליה בכלא ולאעטרא ליה ביקרא עלאה, ועל דא זכה הוא בתרין מלכו חד הוא וחד בנוי דכיון דשלמה אידבק בנשים נכריות אתיהיב מלכותא לירבעם ועל דא ברית חביב מכלא.

בגיני כך א"ר שמעון האי ב"נ דאוליד בר אתקשר בשכינה דהיא פתחא דכל פתחין עלאין פתחא דאתקשר [p. 83] בשמא קדישא, דא"ר שמעון ההוא דמא דנפיק מההוא רביא נטיר קמי קב"ה ובשעתא דדינין מתערין בעלמא אשגח קב"ה בההוא דמא ושזיב עלמא, ובגיני כך כתיב (בראשית יז:12) ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר וגו', וכתיב (תהלים צ:10) ואם בגבורות שמנים שנה, וכלא בחד מתקלא סלקא.

תאנא בההוא דמא זכי עלמא לאתבסמא בחסד וקיימין כלהו עלמין דכתיב (ירמיה לג:25) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. אם לא בריתי תינח, יומם ולילה למה.

א"ר שמעון תרין כתרין אתאחדן כחדא ואינון פתחא דכל שאר כתרין, ותאנא חד דינא חד רחמי מתבסמין דא בדא דכר ונוקבא, בסטרא דדכורא שריא חסד, בסטרא דנוקבא שריא דינא, ובגיני כך חד חוורא וחד סומקא בגין לאתבסמא דא בדא, ובגיני כך מתקשרין דא בדא ואתבסם כלא, ודא הוי ברית דאקרי יומם ולילה דאחיד בתרוייהו. [p. 84] ועל האי אקרי בר נש שלים דכתיב (בראשית יז:1) התהלך לפני והיה תמים. אימתי אקרי תמים, כד זכה בתרוייהו ביומם ולילה, וכתיב (תהלים מב:9) יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירה עמי, ותרוייהו אחסין אברהם ולא אתקיימא ביה חסד בקיומא שלים עד דאתגזר, כיון דאתגזר אתקיים ביה וזכה לתרווייהו ואקרי שלים כמא דתנינן דכתיב (בראשית יח:1) והוא יושב פתח האהל כחום היום. פתח האהל, דא היא כתרא עשיראה דמלכא דאיהי פתחא לכל משכנא קדישא דשאר כתרין, וכתיב (תהלים קיח:19) פתחו לי שערי צדק, וקרייה דוד מלכא פתחא דכתיב זה השער ליי'.

כחום היום, כנהירו נהירו דחסד חולק עדביה, כמה דיתיב בהאי יתיב בהאי. אימתי אתקיימו ביה, כד אתגזר ובגיני כך כתיב ברית יומם ולילה.

[p. 85] תאנא כתיב (שמות יב:23) ופסח יי' על הפתח. מאי ופסח יי' על הפתח, דשריא על האי פתחא חסד לאתבסמא ובגיני כך ולא יתן המשחית.

א"ר אלעזר והא תנינן גיורא דאתגזר ועייל תחות גדפוי דשכינה אקרי גר צדק ולא יתיר, גר צדק ודאי, זכי למיעל בההוא [יד ע"ב] כתרא דצדק ואת אמרת דזכי לתרווייהו.

א"ל ר' שמעון אלעזר ברי לא דמי מאן דאתי משרשא קדישא ומגזעא דקשוט למאן דאתי מזוהמא בישא ומשרשא דגעלי בישין תקיפין. בישראל כתיב בהו (ירמיה ב:21) ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת, באומות העולם כתיב (יחזקאל כג:20) אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם. [p. 86] ובגין כך ישראל קדישין זרעא דקשוט גזעין דאתבסמו בטורא דסיני ואתפסק מנהון כל זוהמא כלהו מתבסמין וכלהו עיילין בקיומא קדישא דיומם ולילה למהוי שלימין בכלא, אבל אומות העולם קשיא למעבר מנייהו זוהמא ואפילו עד תלתא דרין, ובגיני כך תנינן טוב שבגוים וגו', ובגיני כך גר צדק ודאי. דאמר רב המנונא סבא אומות העולם עד דלא אתגזרו שריין בכתרין תתאין דלא קדישין ורוח מסאבא שריא עלייהו, כיון דאתגזרו שריין בכתרא קדישא שכינתא דשלטא על כל שאר כתרין תתאין ורוח קדישא שריא עלייהו, אבל ישראל קדישין בני קדישין דגזעין ושרשין אתבסמו בהימנותא שלימתא קדישא בשעתא דאתגזר בשריה שריא בכלא דכתיב (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.

 

[p. 87] והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא. רבי יוסי פתח (ישעיה נד:9) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ. האי קרא קשיא. כתיב (בראשית ז:10) ומי המבול היו על הארץ, וכתיב (שם ט:11) ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול. מי המבול כתיב ולא מי נח, וכתיב כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח. זאת לי, הם לי איבעי ליה. אלא הכי תאנא כד זכאין סגיאין בעלמא קב"ה חדי עמהון ומשתבח בהון דתנינן כד אשתכח זכאה בעלמא אשתכח ביה שלמא, כביכול אטיל שלמא לעילא וכל עלמין בגיניה מתברכאן ואטיל שלמא בפמליא של מעלה. מנא לן, דכתיב (ישעיה כז:5) או יחזק במעזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. תרין שלמין למאי הכא, אלא יעשה שלום לי דאשרי דכר ונוקבא, שלום יעשה לי דמתברכין אבהן.

מאי איכא בינייהו. אמר ר' יוסי כד מתברכין אבהן שלום יעשה לי דאקדים שלום בכלא ובגין כך שלום קדים. יעשה שלום לי, מאי טעמא לא אקדים שלום הכא. [p. 88] אלא בגין דיתעבר חויא דשריא בנוקבא בקדמיתא וייתי דכורא למשרי באתריה ובגין כך יעשה אקדים ולבתר שלום.

תאנא בזמנא דזכאה שארי בעלמא דינין לא מתערין ולא שליטין בעלמא משום דההוא ב"נ זכאה את הוא בעלמא וקב"ה בגיני כך בעי ביקריה ועלמא מתקיים בגיניה.

תאנא א"ר יוסי בזמנא דבני עלמא אשתכחו חייבין קמיה דקב"ה ההוא זכאה דישתכח בעלמא בעי קב"ה לאשתעא בהדיה בגין דיבעי רחמי על עלמא ויתפייס בהדייהו. מה עביד קב"ה, משתעי בהדיה אינון חובי עלמא ואמר ליה לאוטבא ליה בלחודוי ולשיצאה כלהו. מה אורחוי דההוא ב"נ זכאה, שביק דידיה ונסיב לכולי עלמא בגין דאתפייס קב"ה בהדייהו.

מנא לן, ממשה. אמר ליה קב"ה ישראל חבו באותו מעשה. אמר ליה הרף ממני וגו'. בההיא שעתא אמר משה אי בגין יקרא דילי ישתצון ישראל מעלמא דין, טב לי לממת ולא יימרון דשביקנא ההוא דכולי עלמא בגין יקרא דילי. מיד ויחל משה ואושיט גרמיה למיתה בכמה אתרין בגיני ישראל דכתיב ועתה אם תשא חטאתם וגו'. ותאנא לא זז משם עד דמחל קב"ה לישראל הה"ד וינחם יי' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, וכתיב (במדבר יד:20) ויאמר יי' סלחתי כדבריך.

[p. 89] ואלו לנח כתיב (בראשית ו:13) ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא [טו ע"א] לפני כי מלאה הארץ חמס. אמר ליה נח ולי מה את עביד. א"ל ואני הנני מקים את בריתי אתך וגו' עשה לך תבת עצי גפר. ולא בעא רחמי על עלמא ונחתו מייא ואובידו בני עלמא ובגין כך מי נח ודאי דביה הוו תליין ולא בעא רחמי על עלמא.

מכאן א"ר יוסי מאי דכתיב (בראשית ט:20) ויחל נח איש האדמה. ויחל כד"א (במדבר ל:3) לא יחל דברו, דאתעביד חול. איש האדמה, דבגיניה אשתציאת ארעא דלא בעא רחמי עלה.

ד"א איש האדמה, דבגיניה אתתקנת לבתר דאשתציאו קדמאי דכתיב ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי.

[p. 90] תאנא מי נח אקרון דהוא גרים דאקרון על שמיה.

א"ר יוסי זאת לי, מאי קא מיירי. אלא אמר קב"ה מי נח גרמו לי דאגלי זאת בעלמא דכתיב זאת בריתי, זאת אות הברית אשר אני נותן, את קשתי נתתי בענן והיתא לאות ברית, כלומר לית למאן דאשגח אלא ליקרא דשמי דרמיזא בזאת, ומאן גרים לי, מי נח.

ומכאן סימנא לצדיקא וחסידא דלא אתגלייא ולא אצטריך עלמא להאי זאת. ומאי נינהו, ההוא דבעי רחמי על עלמא ויתחזי לאגנא עלוי כגון ר' שמעון בן יוחאי דלא אצטריך עלמא ביומוי להאי ברית דהוא הוה סימנא בעלמא דלא הוה גזרה דאתגזר לעילא דלא מבטל לה. והיינו דכתיב (שמואל ב כג:3) מושל באדם, קב"ה מושל באדם, ומי מושל בקב"ה, כביכול צדיק דקב"ה גוזר ואיהו מבטל. [p. 91] כגון ר' שמעון בן יוחאי דיומא חד הוה יתיב אבבא דתרעא דלוד, זקף עינוי חזא שמשא דנהיר ואסתים נהורא תלת זמני. אדהכי אחשך נהורא ואתחזי בשמשא אוכמא וירוקא.

אמר לר' אלעזר בריה תא אבתראי ונחמי דהא ודאי גזרה אתגזר לעילא וקב"ה בעי לאודעא לי דודאי תלתין יומין תליא ההוא מלה דאתגזר לעילא עד דאודעיה קב"ה לצדיקי הה"ד (עמוס ג:7) כי לא יעשה יי' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.

עד דהוו אזלי עאלו בההוא כרם. חמו חד חויא דהוה אתי ופומא פתיחא ומלהט בעפרא, אשתניק ר' שמעון וקטפר ידוי ברישיה דחויא, שכיך מאיך לפומיה וחמא לישניה מרחיש. א"ל חויא חויא זיל ואימא לההוא חויא דהא ר' שמעון בן יוחאי בעלמא שכיח. עייליה ברישיה לחד נוקבא דעפרא, אמר גוזרנא כשום דתתאה אתחזר לנוקביה דעפרא כך עלאה אתחזר לנוקביה דתהומא רבא.

[p. 92] רחיש ר' שמעון בצלותא. עד דהוו מצלי שמעו חד קלא פוטקרא דקטפא עולו לאתרייכו, קטפירא דבורייני לא שריין בעלמא דהא ר' שמעון בן יוחאי בטיל לון. זכאה אנת ר' שמעון בן יוחאי דמארך בעי ביקרך על כל בני עלמא. במשה כתיב (שמות לב:11) ויחל משה, משמע דאחיד ליה פרגדא, ואנת ר' שמעון גוזר וקב"ה מקיים, הוא גוזר ואתה מבטל.

אדהכי חמו דנהיר שמשא ואתעבר ההוא אוכמא, אמר ר' שמעון ודאי הא עלמא אתבסם. עאל לביתיה ודרש (תהלים יא:7) כי צדיק יי' צדקות אהב ישר יחזו פנימו. מ"ט צדיק יי' צדקות אהב, משום דישר יחזו פנימו. מאי פנימו, פנימו דבני עלמא למבעי רחמין עלייהו דעלמא דאצטרכן.

[p. 93] א"ל ר' אלעזר אי הכי ישר יחזו פנימו, יחזה פנימו איבעי ליה או ישרים יחזו, מאי ישר יחזו.

א"ל רזא עלאה דאינון ימי קדם דעתיקא סתימא דכל סתימין וימי עולם דזעיר אפין אקרו פנימו דאינון חמאן בארח מישר מה דאצטריך למחמי.

תאנא בשעתא דקב"ה אשגח בעלמא וחמא דמתכשרן עובדיהון לתתא אתגלייא עתיקא קדישא בזעירא ומסתכלן כל אינון אנפין באנפין סתימן ומתברכן. מ"ט מתברכן, משום דמסתכלן אלין באלין אנפין באנפין בארח מישר דלא סטיין לימינא ושמאלא הה"ד [טו ע"ב] ישר יחזו פנימו ומשקאן דא לדא עד דאתברכן כלהו עלמין ואשתכחו עלמין כלהו כחד וכדין אתקרי (זכריה יד:9) יי' אחד ושמו אחד.

[p. 94] וכד חובי עלמא סגיאו אסתים עתיקא קדישא ולא משגחן אנפין באנפין וכדין דינין מתערין בעלמא וכרסיא רמיו ועתיק יומין אתכסי ולא אתגלייא הה"ד (דניאל ז:9) חזה הוית עד די כרסוון רמיו, דאינון כתרין עלאין דמשקיין לכלהו אחרנין לא קיימי בקיומיהון, ומאן אינון, אבהן. ועתיק יומין יתיב, יתיב ולא אתגלייא וכדין מהפכין חייבי עלמא רחמי לדינא.

 

תאנא מסטרא דאימא נפקין גרדיני גליפין מאחדן בקולפוי דגבורה שליטין על רחמי כד"א (במדבר טז:11) הנועדים על יי', על יי' ממש. וכדין אשתכחו עלמין חסירין דלא שלימין ממש וקטטותא אתער בכלהו. ואי בני עלמא מכשירין עובדיהון לתתא מתבסמן דינין ומתעברן ומתערן רחמי ושליטין על ההוא בישא דאתער מדינא קשיא, וכד מתערין רחמי חדו וניחומין משתכחין משום דשליטין על ההוא בישא הה"ד (שמות לב:14) וינחם יי' על הרעה, וינחם משום דשליטא על הרעה ואתכפיא דינא קשיא ושליטין רחמי.

[p. 95] תאנא בשעתא דמתבסמן דינין ושליטין רחמי כל כתרא וכתרא תב בקיומיה ומתברכאן כלהו כחדא. וכד תייבין כל חד וחד לאתריה ומתברכין מתבסמא אמא בקלדיטי גליפין ותבין לסטרהא וכדין אתקרי תשובה גמורה ואתכפר עלמא דהא אימא בחדוותא שלימתא יתבא בשלימותא דכתיב (תהלים קיג:9) אם הבנים שמחה, וכדין יתקרי יום הכפורים וכתיב (ויקרא טז:30) לטהר אתכם מכל חטאתיכם, ומתפתחין ביה חמשין תרעין דסטרי גליפין.

תאנא כתיב והיה כי יחטא ואשם, מהו כי יחטא ולבתר ואשם. אלא הכי תאנא כי יחטא מאינון חובין דאקרון חטא דכתיב מכל חטאות האדם. ואשם, כד"א (במדבר ה:6) האשם המושב ליי'. ואשם, ויתקן כלומר אם יתקן עובדוי והשיב את הגזלה אשר גזל.

[p. 96] א"ר יוסי משמע דכתיב והשיב, וישוב לא כתיב אלא והשיב, והשיב דוקא.

 

תניא בארבע תקופין בשתא קלא אתפסק ודינין מתערין ותשובה תליא עד דאתתקן, וכד דינין מתערין קלא נפיק וארבע זויין דעלמא סלקין ונחתין, כרוזא קרי ולית מאן דיתער וקב"ה זמין, אי יתובון יתוב ואי לא כולא אתפסק ודינין אתעבידו וכדין אקרי ויתעצב, ויתעצב בבתי בראי.

א"ר יהודה תנינן מיומא דאתחרב בי מקדשא לית יומא דלא ישתכח ביה רתחא בישא. מ"ט, משום דתנינן א"ר יודאי א"ר ייסא נשבע קב"ה שלא יכנס לירושלם של מעלה עד שיכנס בירושלם של מטה ובגין כך רתחא אשתכח בעלמא.

[p. 97] א"ר יוסי כתיב (ויקרא יח:7) ערות אביך וערות אמך לא תגלה, ותנינן אמך היא לא תגלה ערותה, אמך היא ודאי. אם גלי ערותה למאן בעי לאתבא לה, ודאי לתקנא מה דגלי, דתניא כד סגי יצרא בישא בבר נש לא סגי אלא באינון עריין וכלהו חובי אחידן בההוא עריא, וכתיב לא תגלה, כד יתתקן יתתקן לקביל ההוא דגלי ודא אקרי תשובה.

א"ר יצחק כל חובי עלמא אחידן דא בדא עד דאמא אתגליא בגיניהון, וכד היא אתגלייא כל בנין אתגליין בגינה, וכתיב (דברים כב:6) לא תקח האם על הבנים. כד אתתקן עלמא לתתא יתתקנון כלהו עד דסלקא תקונא לאמא ומתתקנא ומתכסייא ממה דאתגליא, ובגין כך כתיב (תהלים לב:1) אשרי [p. 98] נשוי פשע כסוי חטאה, וכדין אקרי תשובה, תשובה ודאי, וכדין יום הכפורים אתקרי כמא דכתיב (ויקרא טז:30) לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יי' תטהרו.

א"ר [טז ע"א] יהודה אימתי אתקרי תשובה, כד אמא מתכסייא וקיימא בחדו דכתיב (תהלים קיג:9) אם הבנים שמחה ותבאת בקיומה ומה דהוה סגיר תב לאתריה וכלהו תבין חד לחד ומתברכאן כל חד וחד וכדין אתקרי תשובה שלימתא תשובה סתם תשובה שלימתא לאכללא כלא.

אמר רבי יצחק כד מתקשר עלמא כוליה כחדא כתיב (שם קח:5) כי גדול מעל שמים, מעל שמים דסלקא לעילא מאתר דאקרי שמים.

[p. 99] אמר רבי יהודה דיקא דכתיב מעל שמים. אלמלא כתיב על שמים משמע ההוא אתר דקיימא על שמים, כיון דאמר מעל שמים משמע ההוא אתר דקיימא מעילא לעילא. ומאי ניהו, אימא והיינו דאקרי תשובה.

תאנא בההוא זמנא דמתכשרן עובדין לתתא ואמא בחדווא אתגלייא עתיקא קדישא ותב נהורא לזעיר אפין וכדין כלא בחדוותא כלא בשלימו כלא בברכאן ורחמין זמינין ועלמין כלהו בחדוותא הה"ד (מיכה ז:19) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. מאן ישוב, ישוב עתיקא קדישא לאתגלייא בזעירא, ישוב לאתגלייא דהוה סתים בקדמיתא וכלא אתקרי תשובה.

אמר רבי יהודה כלא בכלל כלא סתם וכתיב (דברים יג:18) למען ישוב יי' מחרון אפו ונתן לך רחמים.

א"ר יצחק כלא הוא ודאי והא אוקמוה מלי קמי דר' שמעון.

 

והשיב את הגזלה אשר גזל. שאלו חברייא מפני מה כתיב בגזלה והשיב את הגזלה ולא יתיר, ואלו בגניבה משלם קנס. אלא הא אוקמוה דא שוי דחילו עלאה כתתאה ודא דגניב שוי דחילו תתאה לקבליה ולא דחילו עלאה.

[p. 100] מה כתיב לעילא, נפש כי תחטא כמא דאמרן דאורייתא וקב"ה תווהין עליה ואמרי נפש כי תחטא וגו', וכתיב נפש כי תמעול מעל וגו', או נפש כי תשבע.

א"ר יצחק נפש כתיב ולא רוח ולא נשמה, והכא גופא ונפש דכתיב והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה. מאן דבעי לאתקנא עובדוי כמא דאמרן והשיב. מאי והשיב, אלא דיתקן עובדין בגין דיתיב מבועי מייא לאתרייהו לאשקאה נטיען דהא הוא גרים בחוביה לאתמנעא מנייהו, ועל דא והשיב את הגזלה בחובוי כמא דאתמר.

 

[p. 101] רבי אבא הוה יתיב קמיה דר ' שמעון, עאל ר' אלעזר בריה. אמר ר' שמעון כתיב (תהלים צב:13-15) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, שתולים בבית יי' וגו' עוד ינובון בשיבה וגו'. מאי כתמר דהא מכל אילני עלמא לית דיתעכב לאפרחא כמו תמר דסליק לשבעין שנין, מ"ט כתמר. אלא אע"ג דקרא אסהיד חברייא כלהו לא בעאן לגלאה. אבל צדיק כתמר יפרח על גלותא דבבל אתמר דהא לא אהדרת שכינתא לאתרהא אלא לסוף שבעין שנין הה"ד (ירמיה כט:10) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, ודא הוא צדיק כתמר יפרח דסליק דכר ונוקבא לשבעין שנין. צדיק דא קב"ה הה"ד (תהלים יא:7) כי צדיק יי' צדקות אהב, וכתיב (ישעיה ג:10) אמרו צדיק כי טוב.

כארז בלבנון ישגה. כארז, מאן הוא ארז, דא קב"ה דיתיב על כרסייא דיעקב שלימא.

[p. 102] בלבנון ישגה, בלבנון ודאי, ודא הוא עדן דעליה כתיב (שם סד:3) עין לא ראתה אלהים זולתך, והאי ארז בההוא אתר עלאה ישגה. ודא בגלותא בתראה הוא כמא דהאי ארז דאתעכב לסלקא ומשעתא דסליק עד דקאים בקיומיה הוא יומא ושירותא דיומא אחרא עד דעבד צל בנהורא דיממא. וארזא לא סליק אלא בעדונא דמיא כד"א (במדבר כד:6) כארזים עלי מים, כך ארז בלבנון ישגה, ומתמן מבועא נפיק ונהרא דמיא לאשקאה, וארז דא קב"ה (שיר ה:15) בחור כארזים.

שתולים בבית יי', לזמנא דמלכא משיחא. בחצרות אלהינו יפריחו, לתחיית המתים.

עוד ינובון בשיבה, בההוא יומא דאשתכח עלמא חרוב. [p. 103] דשנים ורעננים יהיו, לבתר וכדין (ישעיה סו:22) השמים החדשים והארץ החדשה, וכדין ישמח ישראל בעושיו, וכתיב (תהלים קד:31) ישמח יי' במעשיו, [טז ע"ב] (תהלים צב:16) להגיד כי ישר יי' וגו'.

 

עוד פתח ואמר (משלי טז:28) איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף. איש תהפוכות ישלח מדון, כמא דאמרן חייביא עבדין פגימו לעילא. ונרגן מפריד אלוף, מפריד אלופו של עולם ודא קב"ה.

ד"א איש תהפוכות ישלח מדון. מהו ישלח, ישלח לאינון נטיען. מדון, דינקן מסטרא דדינא. ונרגן מפריד אלוף, כמא דאמרן דעביד פגימו לעילא. מפריד, דיחודא לא אשתכח, מפריד למטרוניתא ממלכא ולמלכא ממטרוניתא ובגין כך לא אקרי אחד דאחד לא אקרי אלא כד אינון בזווגא חד. ווי לאינון חייביא דעבדין דא. זכאין אינון צדיקייא דאינון מקיימין קיומא דלעילא, וזכאין אינון מאריהון דתשובה דתייבין כלא לאתרייהו.

ועל דא תנינן אתר דבעלי תשובה יתבי צדיקים גמורים לא יתבי ביה. מ"ט, אלא אלין אתקנו באתר עלאה דשקיו דגנתא אשתכח מתמן, ומאן [p. 104] הוא, תשובה ועל דא אקרון בעלי תשובה, ואלין אתקנו באתר אחרא דאקרי צדיק. ועל דא אלין יתבי באתר עלאה ואלין יתבין באתר זוטר. מ"ט, אלין תייבי מיא לאתרייהו מאתר עלאה דנהרא דועמיקא עד ההוא אתר דאקרי צדיק, וצדיקים גמורים נגדין לון מההוא אתר דאינון יתבי להאי עלמא, ועל דא אלין עלאין ואלין תתאין. זכאה חולקהון דבעלי תשובה וזכאה חולקהון דצדיקי דבגיניהון עלמא מתקיים הה"ד והיה כי יחטא ואשם וגו'. מה כתיב לעילא, או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר, דהא בגין דא אסתלק קב"ה מכלא, כביכול קב"ה לא אשתכח בקיומיה דהא כנסת ישראל אתפרש מאתריה הה"ד (ירמיה ז:28) אבדה האמונה. מאן אמונה, דא כנסת ישראל כד"א (תהלים צב:3) ואמונתך בלילות. אבדה האמונה, כד"א (ירמיה ט:11) על מה אבדה הארץ, וכלא חד, והא אוקמוה אבדה ולא נאבדת ולא אבודה. כגוונא דא (ישעיה נז:1) הצדיק אבד, אבוד או נאבד לא כתיב אלא אבד הה"ד אבדה האמונה. בגין כך והשיב את הגזלה או את האבדה. [יז ע"א]

 

[p. 105] אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם. רבי אבא פתח (שיר א:7-8) הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה וגו' אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו'. הני קראי אוקמוה חבריא בשעתא דהוה סליק משה מעלמא דאמר (במדבר כז:16-17) יפקוד יי' אלהי הרוחות לכל בשר וגו' אשר יצא לפניהם וגו'. ותנינן על גלותא אתמר.

[p. 106] ות"ח האי קרא כנסת ישראל אמרו למלכא קדישא. הגידה לי שאהבה נפשי, כד"א (שיר ג:3) את שאהבה נפשי ראיתם. ולמלכא קדישא אתמר שאהבה נפשי איכה תרעה.

בספרא דרב המנונא אמר כל זמני דכנסת ישראל אשתכחת ביה בקב"ה כביכול קב"ה בשלימו ורעי ברעותא ליה ולאחראי, זן ליה לגרמיה מההוא יניקו דחלבא דאמא עלאה ומההוא יניקו דאיהו יניק אשקי לכל שאר ויניק לון. ואוליפנא דאמר ר' שמעון הכי דכל זמנא דכנסת ישראל אשתכחת ביה בקב"ה קב"ה בחידו בשלימו, ברכאן ביה שריין ונפקין מניה לכל שאר אחרנין, וכל זמן דכנסת ישראל לא אשתכחת ביה בקב"ה כביכול ברכאן אתמנעו מניה ומכל שאר אחרנין. ורזא דמלה בכל אתר דלא אשתכחו דכר ונוקבא ברכאן לא שריין עלוי, ועל דא קב"ה געי ובכי דכתיב (ירמיה כה:30) שאג ישאג על נוהו. ומאי אומר, אוי שחרבתי את ביתי וכו'.

ובשעתא [יז ע"ב] דכנסת ישראל נפקא בגלותא אמרת קמיה הגידה לי שאהבה נפשי, אנת רחימא דנפשי, אנת דכל רחימו דנפשי בך. איכה תרעה, איך תזון גרמך מעמיקא דנחלא דלא פסק, איך תזון גרמך מנהירו דעדן עלאה.

[p. 107] איכה תרביץ בצהרים, איך תזון לכל אינון אחרנין דאשתקיין מנך תדירא ואנא הוינא אתזנת מנך בכל יומא ומשתקיא ואשקינא לכל אינון תתאי וישראל אתזנו בי והשתא שלמה אהיה כעוטיה, איך אהוי מתעטפא בלא ברכאן כד אצטרכון אינון ברכאן ולא אשתכחו בידי.

על עדרי חבריך, היך איקום עלייהו ולא אהיה רעיא להו וזנא להו. עדרי חבריך, אלין אינון ישראל דאינון בני אבהן דאינון רתיכא קדישא לעילא.

אמר לה קב"ה שבוק אנת דידי דהא דידי מלה טמירא הוא לאתידע, אבל אם לא תדעי לך, לך לגרמך הרי עיטא לך. היפה בנשים, כד"א הנך יפה רעיתי הנך יפה. צאי לך בעקבי הצאן, אלין אינון צדיקייא דאינון נדשין בין עקבין ובגינייהו יהא לך חילא לקיימא. [p. 108] ועם כל דא ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, אלין אינון תינוקות של בית רבן דעלמא מתקיימא בגינהון ויהבין חילא לכנסת ישראל בגלותא. משכנות הרועים, אלין בית רבן אתר בית מדרשא דאשתכח אורייתא ביה תדירא.

ד"א אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו'. בשעתא דצדיקי אשתכחו ואינון תנוקות של בית רבן משתכחי ולעאן באורייתא יכלא כנסת ישראל לקיימא עמהון בעלמא ואי לאו כביכול היא ואינון לא יכלין לאתקיימא בעלמא. ואי זכאין אשתכחו אינון אתפסין בקדמיתא, ואי לאו אינון גדיים דעלמא מתקיימא בגיניהון אתפסן בקדמיתא וקב"ה סליק לון מעלמא אע"ג דלא אשתכח בהו חובה. ולא דא בלחודוי אלא רחיק מניה לכנסת ישראל ואתגליא בגלותא הה"ד אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, בגין חובי עמא דגרמו האי, לאשמת העם ודאי ולא לאשמה דידיה. יחטא, יגרע טוביה ודאין דיניה בכלא כד"א (מלכים א א:21) והייתי אני ובני שלמה חטאים.

[p. 109] אם הכהן המשיח, דא קב"ה כדקאמרן. יחטא, יגרע מן כנסת ישראל ומעלמא דלא יהיב לון ספוק ברכאן. אמאי הוא, לאשמת העם ודאי בגין חובי עלמא הוא.

 

אם הכהן המשיח יחטא. רבי יצחק פתח (שמות לב:13) זכור לאברהם ליצחק ולישראל וגו'. האי קרא הכי איבעי ליה זכור לאברהם וליצחק ולישראל, מאי טעמא ליצחק. אלא הכי תנינן בכל אתר שמאלא אתכליל בימינא ובכללא דימינא הוא דהא ימינא אתתקנת לעלמין לאכללא ביה שמאלא ועל דא לא פליג בגין לאכללא ליה ביה ובגין כך לאברהם ליצחק דייקוא כללא חד. אבל ולישראל דא בתרוייהו דאחיד לון בגדפוי והוא שלים בכלא.

אשר נשבעת להם בך, אומאה אומי קב"ה באבהן דלעילא בדא הה"ד אשר נשבעת להם בך באינון דלעילא באינון דעמך, בך דייקא דשראן בך.

ותדבר אליהם ארבה את זרעכם וגו' אשר אמרתי, אשר[p. 110] אמרת איבעי ליה, אלא קב"ה אמר כך לאבהן זמנא ותרין זמנין. אשר אמרתי, דרעיתי ברעות נפשי דהא אמירא רעותא הוא הה"ד (מלכים א ח:12) יי' אמר לשכון בערפל.

ונחלו לעולם. מאי לעולם, עולם דלעילא דאחיד ביה ואתזנת מההוא עולם ואי האי ארץ לא אתברכת ואתתרכת במאי הוא, לאשמת העם הוא דהוי.

רבי יצחק אמר אם הכהן המשיח יחטא, דא כהן גדול דלתתא דאי אתתקן לעבודה ואשתכח ביה חטאה לאשמת העם הוא דהוי, ווי לאינון דסמכין עליה. [יח ע"א] כגוונא דא שליח צבור דחטי ואשתכח ביה חטאה בגין דעמא לא אשתכחו זכאין קמיה דקב"ה, ווי לאינון דסמכין עלוי.

אמר רבי יהודה וכ"ש כהנא דכל ישראל ועלאין ותתאין כלהו אחידאן ומצפאן לאתברכא עלוי דהא תנינן בשעתא דכהנא שארי לכוונא מלין ולקרבא קרבנא עלאה כלא אשתכח בחדוותא, ימינא שארי לאתערא, שמאלא אתכלל בימינא וכלא אתאחיד ואתקשר דא בדא ואתברכאן כלהו כחדא. אשתכח דעל ידוי דכהנא אתברכאן עלאי ותתאי והא אוקמוה. בגיני כך בעי לקרבא קרבנא עליה בגין דיתכפר חוביה.

[p. 111] אמר ר' יוסי הא דתנינן דעל ידא דכהנא אתכפר חוביה דב"נ כד קריב קרבנא, השתא דאיהו חטי מאן מקריב עליה ומאן יכפר עליה. אי תימא דאיהו מקריב על נפשיה הא הוא אתקלקל ולאו הוא כדאי דאתברכאן עילאי ותתאי עליה. תתאי לא יתברכון על ידיה כל שכן עלאי.

אמר ר' יהודה והא כתיב (ויקרא טז:6) וכפר בעדו ובעד ביתו. אמאי בעי לכפרא עליה, בגין דאיהו חב, יכפר על גרמיה דכתיב וכפר בעדו.

אמר ר' חייא הא ידיעא באן אתר אתקשר כהנא רבא ובאן אתר אתקשר כהנא אחרא וההוא דאקרי סגן ידיעא, בגין כך אחרא קא מקריב לקרבניה וסליק ליה עד ההוא אתר דהוא אתקשר ביה. בתר דכהנא סליק לההוא אתר לא מעכבין ליה לסלקא לאתריה ולאתכפרא חוביה, ועל דא אחרא מקריב, כיון דאחרא הוא מקריב קרבניה ולא מסתפקי כל כך על ידיה אינון עלאין מתחברן לכפרא חוביה ומלכא קדישא אסתכם עלייהו. כגוונא דא המתפלל וטעה יעמוד אחר תחתיו.

 

ר' אלעזר ורבי אבא הוו יתבי. אמר ר' אלעזר חמינא לאבא ביומי ראש השנה ויום הכפורים דלא בעי למשמע צלותא מכל ב"נ אלא אם קאים עליה תלתא יומין לדכאה ליה, דר' שמעון הוה אמר הכי בצלותא דהאי ב"נ דאנא מדכינא אתכפר עלמא, וכ"ש בתקיעתא דשופר דלא מקבל תקיעתא דשופר מבר נש דלאו איהו חכים למתקע ברזא דתקיעתא. [p. 112] דתנינן רבי ייסא סבא אמר הני תקיעתא כסדרן, קדמאה כלילא מכלא, תניינא חד כסדרא וחד כסדרא גבורן בינייהו, תליתאה חד הכא וחד הכא גבורה בינייהו. פוסקא סלקא, קוטרא נחתא, חד תקיפא וחד רפיא והא אוקימנא. ואנון עשרה ואנון תשע, חד כללא דכלא.

והאי יומא מתעטרא יצחק והוא רישא לאבהן. בהאי יומא כתיב (ישעיה לג:14) פחדו בציון חטאים. בהאי יומא יצחק אתעקד ועקיד כלא ושרה מיללת וקול שופרא תקיף לחדא, זכאה חולקיה מאן דיעבר בינייהו וישתזיב מנייהו.

[p. 113] אמר רבי אבא בגין כך פרשתא דיצחק קרינן ליה בהאי יומא. בהאי יומא אתעקד יצחק לתתא ואתקשר בההוא דלעילא. אימתי אתקשר, בשעתא דכתיב (בראשית כב:9) ויעקוד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח.

אמר רבי אלעזר בהאי יומא אעטר יצחק לאברהם דכתיב (שם:1) והאלהים נסה את אברהם. מאי נסה, כד"א (ישעיה מט:22) ואל עמים ארים נסי, (שמות יז:16) ויקרא שמו יי' נסי. מאי קא משמע, בגין דאשתכלל ימינא ואשתלים הה"ד והאלהים נסה את אברהם, והאלהים דייקא ודא הוא (בראשית לא:42) ופחד יצחק היה לי.

רבי אבא אמר כתיב (תהלים עה:8) כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. כי אלהים שופט, דא יצחק ואלמלא דאעבר דינא באתר דיעקב שארי ואיסחי תמן ווי לעלמא דיערע בדיניה. ורזא דמלה (ישעיה סו:16) כי באש יי' נשפט, ודא הוא אתבסמותא דעלמא, וכיון דעאל באתריה דיעקב ויעקב אחיד [יח ע"ב] ביה כדין שכיך אשא ואצטננו גומרין.

[p. 114] לבר נש דהוה רגיז וזיין גרמיה ונפק ברוגזיה לקטלא בני נשא. חד חכימא קם על פתחא, אמר אלמלא לא אחיד ביה ואתתקף ביה הא קטולי בני נשא אשתכח. בעוד דאתתקפו דא בדא ואחיד דא בדא אצטנן רוגזיה ועל דנפק לקטלא נפק לאוכחא. מאן סביל רוגזא ותוקפא דדינא דההוא בר נש, הוי אימא דא דקאים על פתחא.

כך אמר קב"ה לישראל בני לא תדחלון הא אנא קאים על פתחא אבל אזדרזו בהאי יומא ויהיבו לי חילא. ובמה, בשופר דאי אשתכח קול שופרא כדקא יאות ומכווני ביה לתתא ההוא קלא סליק וביה מתערי אבהן וקיימי במשכניה דיעקב. ועל דא בעי לאזדהרא בשופרא ולמנדע בההוא קלא ולכונא ביה.

ולית לך קלא בשופרא דלא סליק רקיעא חד וכל אינון אכלוסין דההוא רקיעא יהבין אתר לההוא קלא, ומאי אמרי, (יואל ב:11) ויי' נתן קולו לפני חילו וגו'. וקאים ההוא קלא בההוא רקיעא עד דאתי קלא אחרא ואתעתדו כחדא וסלקין בזווגא לרקיעא אחרא. ועל דא תנינן אית קול דסליק קול, ומאי איהו, קלא דתקיעתא דישראל לתתא. כיון דמתחברן כל אינון קלין דלתתא וסלקין לההוא רקיעא עלאה דמלכא קדישא שארי ביה מתעטרין כלהו קמי מלכא וכדין כורסוון רמיו וכורסייא דיעקב קאים ואתתקן.

[p. 115] ועל דא אשכחנא בספרא דרב המנונא סבא באנון צלותי דהוה אמר דקל שופרא הוא קול דאפיק מרוחיה ומנפשיה דאשתכח בההוא שופרא זכאה לסלקא לעילא. בההוא יומא קיימין ומשתכחין מקטרגין לעילא וכד סליק האי קלא דשופרא כלהו אתדחיין קמיה ולא יכלין לקיימא. זכאה חולקהון דצדיקי דידעין לכוונא רעותא וידעין לאתקנא עלמא בקל שופרא בהאי יומא, ועל דא כתיב (תהלים פט:16) אשרי העם יודעי תרועה.

בהאי יומא בעי עמא לאסתכלא בבר נש שלים מכלא דידע ארחוי דמלכא קדישא דידע ביקרא דמלכא לבעי עלייהו בעותא בהאי יומא ולזמנא קול שופר בכלהו עלמין בכוונא דלבא בחכמתא ברעותא דשלימו בגין דיסתלק דינא על ידוי מן עלמא. ווי לאינון דשליחא דלהון לא אשתכח כדקא יאות דהא חובי עלמא אתיין לאדכרא בגיניה הה"ד אם הכהן המשיח יחטא, דהוא שליחא דכל ישראל, לאשמת העם הוא, בגין דדינא שריא עלייהו. [p. 116] וכד שליחא הוא זכאה כדקא יאות זכאין אינון עמא דכל דינין מסתלקי מנייהו על ידיה, כ"ש כהנא דעליה מתברכי עלאי ותתאי.

א"ר אלעזר ועל דא כהן ולוי עד לא יסליק לפולחנא בדקין אבתריה וידעין ארחוי ועובדוי ואי לאו לא סליק לפולחנא וכן בסנהדרין למידן דינא. ואי אשתכח כדקא יאות יהבין עליה חומרא דמקדשא ואי לאו לא סליק לפולחנא הה"ד (דברים לג:8) וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך, מפני מה זכה לאורים ותומים ולמפלח פולחנא, הדר ואמר (שם:8-9) אשר נסיתו במסה וגו' האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו'. וכיון דאשתכח באלין דרגין כדין יורו משפטיך ליעקב וגו' ישימו קטורה באפיך, לשככא רוגזך ולזמנא שלמא, וכליל על מזבחך, בגין דיתבסמון כלא ואשתכחו ברכאן בכלהו עלמין, כדין (שם:11) ברך יי' חילו וגו'.

 

[p. 117] ואם כל עדת ישראל ישגו וגו'. רבי שמעון פתח (ישעיה לב:9) נשים שאננות קומנה שמענה קולי וגו'. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ביקרא דמאריה בגין דישתכח בריה שלים קמיה דכד ברא קב"ה לבר נש [יט ע"א] ברא ליה שלים כמא דכתיב (קהלת ז:29) אשר עשה האלהים את האדם ישר וגו'. את האדם, דכר ונוקבא, ונוקבא אתכליל בדכורא וכדין ישר כתיב. לבתר והמה בקשו חשבונות רבים.

ת"ח מנוקבא דתהומא רבא עלאה אשתכחת חד נוקבא רוחתא דכל רוחין והא אוקמוה לילית שמה והיא אשתכחת בקדמיתא לגבי אדם. [p. 118] ובשעתא דאתברי אדם ואשתלים בגופיה אזדמנו על ההוא גופא אלף רוחי מסטרא שמאלא, דא בעא לאעלא ביה ודא בעא לאעלא ביה ולא הוו יכלי עד דגער בהו קב"ה ואדם הוה שכיב גופא בלא רוחא וחיזו דיליה ירוקא הוה וכל אינון רוחי סחרן עליה.

בההיא שעתא נחת עננא חד וזריק לכל אינון רוחין ובשעתא דכתיב (בראשית א:24) ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה אוקמוה דהא נוקבא אתעברת מן דכורא מההוא נפשא דאדם והיא אפיקת ההוא רוחא לנשבא ביה באדם כליל מתרין סטרין כדקא חזי דכתיב (שם ב:7) ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. ומאן דאסתפק בהאי בגין דלא ידע אי חיה זו היא החיה תתאה או חיה דשמה ישראל או מן דכורא או מנוקבא אבל לא כתיב לנפש החיה אלא לנפש חיה סתם דמשמע כלא.

[p. 119] וכד קם הוה נוקבתיה תקועה בסטרוי וההוא נשמתא דביה קדישא הוה אסגי להאי סטרא ולהאי סטרא וסגי להאי ולהאי בגין דהכי אתכלילת. לבתר נסר קב"ה לאדם ותקין לנוקבתיה הה"ד (שם:22) ויבן יי' אלהים את הצלע וגו'. את הצלע, הא אוקימנא כד"א (שמות כו:20) ולצלע המשכן סטרא. ויביאה אל האדם, בתקוניה ככלה לחופה.

כיון דחמת לילית דא ערקת והיא בכרכי ימא ועד כען היא זמינא לאבאשא בני עלמא, וכד זמין קב"ה לאחרבא רומי רשיעתא ולמהוי חורבן עלמין יסלק להאי לילית וישרי לה בחורבא דא בגין דהיא חורבנא דעלמא דכתיב (ישעיה לד:14) שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח.

ובספרי קדמאי אמרי דהיא ערקת מן אדם קודם לכן ואנן לא תנינן הכי בגין דהא נוקבא לא אשתכחת עמיה, אבל עד [p. 120] לא קמת האי עמיה דאדם כדקא יאות הוה מזדווג עמה וכד האי אתתקנת עמיה כדקא יאות ערקת היא לימא וזמינא לאבאשא בני נשא.

אסוותא להאי בשעתא דאזדווג בר נש באתתיה יכוין לביה לקדושא דמאריה ולימא הכי, עיטפא בקיטפא אזדמנת, שרי שרי לא תעול ולא תנפוק לא דידך ולא בעדבך, תוב תוב ימא אתרגישת גלגלוי לך קראן, בחולקא קדישא אחידנא בקדושא דמלכא אתעטפנא. וליחפי ליה לרישיה ואתתיה עד שעתא חדא וכן בכל זמנא עד תלתא יומין לקליטה דכל הרכבה דלא קולטת לתלתא יומין תוב אינה קולטת. ובספרא דאנח אשמדי לשלמה מלכא אמר תלתין יומין ואמר דלבתר דמסיים עובדא לישדי מיין צלילן סוחרניה דערסיה ונטורא דכלא. [p. 121] לבתר מאן דינקא רביא לא תזדווג לבר נש אלא בשעתא דרביא נאים ולבתר לא תניק ליה עד שעתא חדא כתרין מילין או חד מיל אי לא יכלא בגין צערא דרביא בזמנא דאיהו בכי, ובדא לא מסתפי מנה לעלמין.

זכאין אינון צדיקי דקב"ה אוליף לון רזי עמיקתא דלעילא ותתא וכלא בגין אורייתא דהא אורייתא מאן דישתדל בה מעטרין ליה בעטרין דשמא קדישא דהא אורייתא שמא קדישא הוא ומאן דאשתדל בה אתרשים ואתעטר בשמא קדישא וכדין ידע ארחין סתימאן ורזין עמיקאן דלעילא ותתא ולא מסתפי לעלמין.

תא חזי [יט ע"ב] בההוא יומא אתפקדו על אילנא חד ועברו על פקודא דמאריהון ובגין דאתתא היא חבת בקדמיתא ואתא עלה ההוא נחש כתיב (בראשית ג:16) והוא ימשל בך. מכאן ולהלא כל זמנין דגוברין אשתכחו חייבין קמי קב"ה הא אוקימנא אינון נשים לעילא דזמינין למשלט עלייהו בסטרא דדינא קשיא הה"ד (ישעיה ג:12) עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו ודאי. [p. 122] ואלין אקרון להט החרב המתהפכת, לאו דאינון חרב המתהפכת אלא להט מההוא חרב דאקרי (ויקרא כו:25) חרב נוקמת נקם ברית, (ישעיה לד:6) חרב ליי' מלאה דם, וההוא להט מתהפכת לזמנין גוברין ולזמנין נוקבי והא אוקמוה.

ווי לעלמא כד אינון נשים שלטן בעלמא. כד חמא נביאה דישראל מעקמי ארחייהו ואינון אשתכחו בחטאין קמיה אמר נשים שאננות, היך אתון שקיטאן והיך אתון יתבן דלא לאשראה בעלמא קומנה. ובאתר אחרא אוקימנא להאי קרא והא אוקמוה חברייא, אבל לא אתמר אלא כמה דאשכחנא בדבורה דכתיב (שופטים ד:4) והיא שפטה את ישראל בעת ההיא. ועל דא תנינן ווי לבר נש דאתתיה מברכא לפתורא. כך דבורה (שם) והיא שופטה את ישראל, לדרא דלא אשתכח בהו מאן דדאין לעמא אלא חד נוקבא.

[p. 123] תא חזי תרין נשים אנון דאשתכחו בעלמא ואמרו תושבחתא דקב"ה דכל גוברין דעלמא לא יימרון הכי. ומאן אינון, דבורה וחנה. חנה קאמרה (שמואל א ב:2) אין קדוש כיי' כי אין בלתך וכלהו קראי, דהיא פתחא אפתחא דמהימנותא לעלמא כגון (שם:8) מקים מעפר דל, הא פתחא דמהימנותא. להושיב עם נדיבים, הא מהימנותא לעילא באתר דאבהן שריין. מאן נדיבים, אלין אבהן כד"א (תהלים מז:10) נדיבי עמים נאספו. ד"א נבאה על שמואל דהוא זמין לאתקשרא עם משה ואהרן כמא דכתיב (שם צט:6) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו'.

(שמואל א ב:8) וכסא כבוד ינחילם. מאן ינחילם, דא שמואל דאחסין יקרא דמלכותא לתרין מלכין. ד"א דא קב"ה דהוא אחסין כורסייא דיליה לעבדוי.

עוד (שם:10) יי' יחתו מריבו, חסר מאי קא מיירי. מריבו תנינן מריב ו' ודא מלכא קדישא ורזא דחכמתא אתמר הכא בשעתא [p. 124] דדינין שלטין על רחמי ורחמי אתכפיין, ובשעתא דקב"ה אתברך ממבועא דנחלא כדין גברין רחמי ואתכפיין דיני הה"ד יחתו מריב ו'.

עליו. מהו עליו, בשעה דטלא דעתיקא קדישא שריא עליה ומליא רישיה בההוא אתר דאקרי שמים כדין ירעם, יתבר חיליהון ותוקפיהון דדינין תקיפין.

ויתן עז בגין כך למלכו, דא קב"ה. וירם קרן משיחו, דא כנסת ישראל דאקרי קרן היובל כמא דאוקימנא. משיחו, כד"א (שמואל ב כג) משיח אלהי יעקב, בגין כך קרן משיחו והא אתמר.

[p. 125] דבורה דאתת ושבחת שבחא דמלכא קדישא (שופטים ה:4) יי' בצאתך משעיר, מלמד דקב"ה זמין באורייתא לשאר עמין. וכי לא הוה גלי קמיה דלא בעאן, אלא כדי שלא יהיה להם פתחון פה דאלמלא יהיב לון אורייתא הוו מנטרין לה.

וכל אנון קראי דאמרה דבורה כלהו ברזא דחכמתא, עד ההוא שעתא דשבחת עצמה אסתלקת מנה רוח נבואה ובגין כך (שם ה:12) עורי עורי ב' פעמים. וכל דא כד אשתכחו גוברין בחטאה ולאו אינון כדאין למשרי עלייהו רוח קדישא. [כ ע"א]

 

ואם כל עדת ישראל ישגו, כמה דאוקימנא בהוראה דטעו בה. אבל ואם כל עדת ישראל ישגו, ואם עדת ישראל ישגו איבעי ליה, מאי כל עדת. אלא אלין אינון שמשתכחי כלהו בירושלם דהא מתמן נפיק אורייתא לכל עמא ואי אינון דהוו תמן טעאן כל ישראל טעאן, ותנינן דכיון דתמן טעאן כל עמא טעאן בגין דכלהו אמשכי בתרייהו.

[p. 126] ונעלם דבר מעיני הקהל, עיני הקהל אלין אינון סנהדרין אינון דממנן.

 

ר' חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא. עד דהוו אזלי א"ר יוסי לר' חייא נשתדל במלי עתיק יומין.

פתח ר' חייא ואמר (תהלים לב:5) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי וגו'. חטאתי אודיעך, מכאן אוליפנא דכל ב"נ דמכסי חטאוי ולא מפרש לון קמי מלכא קדישא ויתבע עלייהו רחמי לא יהבין ליה למפתח פתחא דתשובה בגין דהוא אכסיף מיניה. ואי איהו פריש לון קב"ה חייס עליה ויתגברון רחמי על דינא, וכ"ש אי איהו בכי דהא כל פתחין סתימן אינון פתיחן ואתקבל צלותיה. ועל דא פרישו דחטאוי יקרא הוא דמלכא לאתגברא רחמי על דינא, ועל דא כתיב (שם נ:23) זובח תודה יכבדנני. [p. 127] מהו יכבדנני, תרין כבודין אנון חד לתתא וחד לעילא, חד בעלמא דין וחד בעלמא דאתי.

האי קרא קשיא בכלא בסגיאות מלין דהא באודה עלי פשעי סגיא, מהו חטאתי אודיעך ולבתר אודה עלי פשעי ליי'. ועוד דהא אודה עלי פשעי ליי', לך מבעי ליה. אלא דוד כל מלוי ברוח הקדש אמרן ולמלכותא דשמיא אמר בגין דאיהו שליחא מתתאי לעלאי ומעלאי לתתאי, ומאן דבעי למלכא לה אודע בקדמיתא ועל דא חטאתי אודיעך.

ועוני לא כסיתי, מצדיקו של עולם.

אמרתי אודה עלי פשעי ליי', דא מלכא קדישא דשלמא כלא דיליה, ושלמא דבעי ב"נ לאעלא קמיה באודאה דהא שלמין הכי מתקרבין באודאה דכתיב (ויקרא ז:13) על זבח תודת שלמיו.

[p. 128] (תהלים לב:5) ואתה נשאת עון חטאתי סלה, דא לעילא לעילא אתר דעתיקא קדישא שארי ביה. בגין כך האי קרא אחיד בכלא.

כגוונא דא מאן דיתבע בעותיה למלכא בעי ליחדא שמיה קדישא ברעותא ולקשרא כלא בחד ובההוא קשורא אשתכח בעותיה.

א"ר יוסי מאן הוא חכימא למתבע בעותיה כדוד מלכא דהוא נטיר פתחא דמלכא.

א"ל רבי חייא ודאי, על דא אורייתא אוליף לן ארחי [כ ע"ב] מלכא קדישא בגין דינדע למיהך אבתריה דכתיב (דברים יג:5) אחרי יי' אלהיכם תלכו וגו'.

ר' יוסי פתח ואמר (ירמיה לא:15) כה אמר יי' קול ברמה נשמע נהי בכי וגו'. כה אמר יי', הא אוקימנא בכל אתר דנביא שריא למללא הוו מלוי אשתמודען והכא על האי כה אמר קב"ה. ומאי אומר, קול ברמה נשמע. הכי תנינן בההוא ליליא דאיחרב בי מקדשא לתתא ואיתגלו ישראל ריחיין על צואריהון ומהודקין ידייהו לאחורא וכנסת ישראל אתתרכת מבי מלכא למיהך בתרייהו בשעתא דנחתת אמרת איהך ואבכה על מדוראי בקדמיתא ועל בני ועל בעלי.

[p. 129] כד נחתא וחמאת אתרה חריב דמא דחסידי אשתדי בגויה וביתא אתוקד ארימת קלא ואתרגישו עלאי ותתאי ומטא קלא לעילא עד אתר דמלכא שרי בגויה ובעי מלכא לאהדרא עלמא לתהו ובהו, עד דנחתו כמה משריין וכמה אוכלוסין לקבלה ולא קבלה מנייהו הה"ד מאנה הנחם על בניה, דלא קבלה מנייהו. כי איננו, בגין דמלכא קדישא הוה סליק לעילא לעילא ולא אשתכח בגוה הה"ד כי איננו ולא כתיב אינם.

אמר ליה ר' חייא מהו רחל מבכה על בניה.

א"ל אוליפנא דדא כנסת ישראל ודא אנתו דיעקב ודאי דכתיב (בראשית כט:18) ויאהב יעקב את רחל, וכתיב (שם:31) ורחל עקרה, וכתיב התם (תהלים קיג:9) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה.

ד"א כי איננו כד"א (בראשית לט:9) איננו גדול. איננו [p. 130] דהא אסתליק לעילא ואתרחק מכלא, איננו בזווגא בה, איננו לאשתכחא שמיה רבה.

א"ר חייא מאן אתר שריא לאתגליא.

אמר מבי מקדשא שריא ולבתר אסחרת כל ארעא, לבתר כד נפקת מארעא קמת עלי מדברא ויתיבת תמן תלתא יומין. דכרת אוכלוסהא ומשרייתהא ויתיבהא בבי מלכא וקראת עלה (איכה א:1) איכה ישבה בדד וגו'. בכו ר' חייא ור' יוסי.

אמר ר' יוסי לא גלו ישראל מארעא ולא אתחרב בי מקדשא עד דישראל כלהו אשתכחו בחיובא קמי קב"ה ואינון לא אשתכחו כלהו בחיובא עד דדברי עלמא בקדמיתא אשתכחו בחיובא הה"ד (ישעיה ג:12) עמי מאשריך מתעים וגו', דכיון דרישי עמא אזלין בחיובא כל עמא אתמשכן אבתרייהו.

ר' חייא אמר מהכא ואם כל עדת ישראל ישגו. במאי הוי, בגין ונעלם דבר מעיני העדה, דעיני עמא אינון רישייהו וכל עמא אתמשכן אבתרייהו.

[p. 131] אזלו, עד דהוו אזלי חמו חד אתר מדשנא בעשבין ונהר מייא נגיד ביה. יתבו, עד דהוו יתבי פרח חד עופא ורחיש קמייהו. א"ר חייא ניקום מהכא דודאי נגרי טורייא הכא משתכחין.

קמו ואזלו, עד דאהדרו רישייהו חמו אינון לסטין דרהטו בתרייהו. אתרחיש לון ניסא ואשתכח קמייהו חד טינרא וחד מערתא ביה, עאלו תמן ויתבו כל ההוא יומא וכל ההוא ליליא.

פתח ר' חייא ואמר (ירמיה ל:10) ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו' כי הנני מושיעך מרחוק, כי הנני מושיעך מקרוב איבעי ליה, והא אוקמוה האי קרא מרחוק כד"א ושבו מארץ מרחק, אבל מרחוק כד"א (שם לא:3) מרחוק יי' נראה לי, וכתיב (משלי לא:14) ממרחק תביא לחמה. ומאן הוא, עמיקא דנחלא אתר דההוא נהר נגיד ונפיק.

ושב יעקב, כיון דכתיב אל תירא עבדי יעקב מהו ושב יעקב. אלא כמה דאמרן כי הנני מושיעך מרחוק דתנינן קב"ה סליק לעילא לעילא דכתיב (תהלים י:1) למה יי' תעמוד ברחוק, ומההוא אתר [p. 132] דאקרי רחוק הנני מושיעך ושב יעקב לאתריה לכורסייה לאזדווגא בכנסת ישראל.

ושקט, דא יסוד. ושאנן, למשרי דיוריה בה. ואין מחריד, מיצחק כד"א (בראשית כז:33) ויחרד יצחק חרדה, [כא ע"א] ועל דא (בראשית לא:42) ופחד יצחק כתיב וההוא פחד כד אתער יסתלק יסוד לאתר אחרא הה"ד (ישעיה לג:14) פחדו בציון חטאים בציון דייקא, ועל דא ואין מחריד. והשתא קב"ה שזיב לן מרחוק וסתיר לן בהאי אתר בשקט ובשלוה ואין מחריד מכלא דכד קב"ה עביד ניסא בכלא עביד.

רבי יוסי פתח ואמר (שופטים ד:8) ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי וגו'. מאי קא מיירי, אלא אמר ברק הואיל ורוח קודשא שריא עלה בזכותה אשתזיב ולא לישרי עלי נזקא. ומה האי דסמיך על אתתא אשתזבא בגינה, אנן דאורייתא עמנא דהיא שמיה דמלכא קדישא עאכ"ו.

יתבו כל ההוא יומא. כד רמש ליליא אתנהיר סיהרא במערתא, אעברו תרי טייעי וחמריהון טעינין מיכלא ומשתיא לגרמייהו, שארי על מטולא אמרו האי להאי [p. 133] נבית הכא הא לן למיכל ולמשתייא ולחמרי ואנן נעול למערתא האי.

א"ל חבריה עד דלא האי קרא לא מתישבא.

א"ל מאי הוא.

א"ל מלה חד דכתיב (תהלים נב:11) אודך לעולם כי עשית ואקוה שמך כי טוב נגד חסידך. מהו כי עשית ולא כתיב מה. וכתיב כי טוב נגד חסידיך, ולגבי אחרא לאו הוא טוב.

לא הוה בידיה. אמר ווי לטיענא דשבקנא לקב"ה בגיניה.

רבי חייא ור' יוסי דהוו יתבי במערתא חדו. א"ר חייא לר' יוסי ולא אמרית לך דכד עביד קב"ה ניסא בכלא עביד. נפקו.

כד נפקו אקדים ר' חייא ופתח (ישעיה נז:19) שלום שלום לרחוק ולקרוב. תרי שלמי הכא חד לרחוק וחד לקרוב וכלא חד לרחוק דאתעביד קרוב. תו לרחוק דא הוא מאריה דתשובה, קודם הוה רחוק והשתא הוא קרוב. תו רחוק כד ב"נ אתרחיק מאורייתא רחיק הוא [p. 134] מקב"ה ומאן דקריב לאורייתא קב"ה קריב בהדיה. השתא אתחברו עמנא ועולו למערתא.

אתו אינון טייעין ואשתטחו קמייהו. אשתנקלו לחמרייהו ואתקינו למיכל, נפקו כולהו לפום מערתא.

אמר חד מן טייעי לימרו לן מארי דאורייתא האי קרא אודך לעולם כי עשית ואקוה שמך כי טוב נגד חסידך. כי עשית מהו ולא כתיב מה, וכתיב כי טוב נגד חסידיך, וכי לגבי אחרא לאו הוא טוב.

א"ר חייא כי עשית ודאי ומה עשית, לעולם, ובגין האי עולם דעבד קב"ה ואתקין ליה אודי ב"נ לקב"ה בכל יומא.

שמך כי טוב נגד חסידיך, הכי הוא ודאי לקבל דאינון זכאין שמא דקב"ה טוב ולא לקבלי חייביא דמבזין ליה בכל יומא ולא משתדלי באורייתא.

[p. 135] א"ל יאות הוא אבל מלה שמענא מבתר שכינתא ומסתפינא לגלאה.

אמרו ליה רבי חייא ורבי יוסי אימא מילך דהא אורייתא לאו הוא ירותא לאתר חד.

אמר לון יומא חד הוינא אזיל ללוד, עאלנא במתא ואסמיכנא גרמאי בתר כותלא חד ור' שמעון בן יוחאי הוה בההוא ביתא ושמעית מפומיה האי קרא אודך לעולם כי עשית וגו'. אודך, דהע"ה אמרו על ההוא עולם בתראה דאיהו עבד דדוד מלכא אחיד ביה בההוא עולם וביה ירית מלכותא.

ואקוה שמך כי טוב, דא קב"ה ביסודא דהאי עולם דאקרי טוב. אימתי אקרי טוב, נגד חסידיך. מאן אינון חסידיך, אלא אית חסד ואית חסד ואלין אקרון חסדי דוד הנאמנים, וכד אלין חסדי דוד מליין מההוא טיבו דנגידו דעתיקא כדין אקרי יסוד טוב כדין אשתכח טוב לגבייהו, דהא כד אשתכח כמה דאיהו ביה הוא מבסם להאי עולם בתראה וכלא אשתכח בברכה, ועל דא דוד הוא מחכה להאי דרגא דנהיר להאי עולם דאיהו אחיד ביה.

[p. 136] מלין הכי שמענא לון אבל לא ידענא מאי הוא.

אתו ר' חייא ור' יוסי ונשקו ליה ברישיה.

א"ר [כא ע"ב] חייא מאן חפי עינך בעפרא ר' שמעון בן יוחאי דאנת באתרך ואנת מרעיש טורייא עלאי, צפורי שמיא וכלא חדאן במלולך. ווי לעלמא כד תסתלק מניה.

עוד פתח ההוא גברא ואמר הא מלה אחרא שמענא מניה בההוא שעתא בקרא דכתיב (דניאל ט:17) ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו וגו' למען אדני, ואמר הכי אי שמא דא לעילא מכלא שפיר הוא דהכי אמרי עביד בגין מלכא, אבל שמא דא הא ידיעא דאיהו אתר בי דינא דמניה נפיק דינא לעלמא, מאן חמא דאמרי למלכא עביד בגין עבדך או בגין מלה זעירא מנך. אלא הכי אצטריך דהא שמא דא אתקין ביתא למלכא וביתא דמקדשא לתתא ודא אחידא בדא בגין דאתקשר דא בדא וכד מקדשא לתתא קאים בקיומיה האי שמא לעילא קאים בקיומיה ודא הוא כמאן דאמר למלכא בני ביתא דא והיכלא דא בגין דלא אשתכח מטרוניתא דיתבא לבר מהיכלא. אוף הכא (שם:17) והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני, דלא ישתכח לבר מן דיוריה.

[p. 137] תווהו ר' חייא ור' יוסי וחדו בההוא ליליא. בתר דאכלו פתח חבריה טייעא ואמר אימא קמייכו מלה חד דאשתדלנא ביה האי יומא האי קרא דכתיב (תהלים סג:1) מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. דוד אמר שירתא כד הוה עריק מחמוי ומאי אמר, (שם:2) אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. אלהים אלי אתה, דהא בגבוראן אחידא תדירא.

אשחרך, וכי דוד היך יכיל לשחרא ליה לקב"ה בארעא רחיקא ואתתרך מאתרא דשכינתא שריא. אלא אפילו דאתתרך תמן לא שביק דידיה לאשחרא ליה לקב"ה. ואנא שמענא אשחרך כמאן דאמר אזיל לאתחזאה קמך בר דלא יכילנא, כך אשחרך בר דאנא לבר מאתרא דשכינתא שריא.

צמאה לך נפשי, תאיבא לגבך וגופא דילי לאתחזאה קמך ולא יכילנא בגין דאנא בארץ ציה ועיף בלי מים דהא ארץ ציה ועיף אקרי לאתר דאיהו לבר מאתר שכינתא בגין דמים חיים לא שכיחן תמן. ומאן אינון מים חיים, דא שכינתא דכתיב בה (בראשית כו:19) באר מים חיים, ועל דא ארץ ציה ועיף בלי מים כתיב.

אמרו רבי חייא ורבי יוסי ודאי אורחא תקנא קמן.

עאלו למערתא ואידמכו. בפלגות ליליא שמעו קל חיותא במדברא מנהמי, אתערו. אמר רבי חייא הא עידן הוא לסייעא לכנסת ישראל דהא משבחת למלכא.

אמרו כל חד לימא מלה ממה דשמע וידע באורייתא. יתבו כלהו.

פתח רבי חייא ואמר (תהלים כב:1) למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. מאן אילת השחר, דא כנסת ישראל דאקרי (משלי ה:19) אילת אהבים ויעלת חן. וכי אילת השחר ולא יומא. אלא אילת מההוא אתר דאקרי שחר כד"א (הושע ו:3) כשחר נכון מוצאו, ודוד מלכא על כנסת ישראל קאמר [p. 138] דא דהא לא אמרה כנסת ישראל דא משמע דכתיב על אילת השחר.

תא חזי בשעתא דעאל ליליא פתחין סתימין ועלאי ותתאי משתככי וכל אינון רחיקין מתערין ואזלי ושאטין כל עלמא ומהדרי על גופי בני נשא וסחרי לערסייהו וחמאן דיוקנא דמלכא ומסתפו דהא אתתקפו בערסייהו במלי דשמא קדישא, ובני נשא נשמתהון סלקין כל חד וחד כדאתחזי ליה והא אוקמוה. זכאה חולקהון דצדיקיא דנשמתהון סלקין לעילא ולא מתעכבי באתר אחרא דלא אצטריך.

כד אתפליג ליליא קאים כרוזא וכריז ופתחין פתיחו, כדין רוחא חד דסטר צפון אתער ואקיש [כב ע"א] בכנור דדוד ומנגנת מאליו ושבחת למלכא וקב"ה משתעשע בצדיקייא בגנתא דעדן. [p. 139] זכאה חולקיה מאן דאתער בההוא זמנא ואשתדל באורייתא וכל מאן דקאים בההוא זמנא אקרי חברא לקב"ה ולכנסת ישראל. ולא עוד אלא אלין אקרון אחים ורעים ליה דכתיב (תהלים קכב:8) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, אקרון חברים דכתיב (שיר ח:13) חברים מקשיבים לקולך השמיעיני.

כד אתי יממא כרוזא קאים וכריז ופתחין דסטר דרומא אפתחו ומתערי ככבים ומזלות ופתחין דרחמי אפתחו ומלכא יתיב וקביל תושבחן. כדין כנסת ישראל וכל אינון חברים אחידן בגדפהא ומלייהו אתיין ושראן בחיקא דמלכא, כדין פקיד מלכא ובספרא כתיבו כל אינון בני היכליה וחוטא דחסד אתמשך עלייהו, דמההוא חוטא אתעטר ב"נ בעטרא דמלכא ומניה דחלין עלאין ותתאין, ואפילו בזמנא דמאריהון דדינא שלטין לא דיינין עליה דינא בגין דאתרשים ברשומא דמלכא ואשתמודעא דהוא מהיכלא דמלכא ובגיני כך לא דיינין עליה דינא. זכאה חולקהון דצדיקייא דמשתדלי באורייתא דהא כל זמנא דישראל עם מלכא תאיב על מלי דאורייתא.

ת"ח רזא דמלה לא קיימא כנסת ישראל קמי מלכא אלא באורייתא דכל זמנא דישראל בארעא אשתדלו באורייתא כנסת ישראל שראת עמהון וכד מבטלי [p. 140] מאורייתא לא יכלא לקיימא עמהון שעתא חדא. בגיני כך בשעתא דכנסת ישראל אתערת לגבי מלכא אתקיף חילהא ומלכא קדישא חדי לקבלא לה וכל זמנא דכנסת ישראל אתת לגבי מלכא ואורייתא לא אשתכח עמה כביכול אתחלש חילהא. ווי לאינון דמחלשי חילא דלעילא, בגיני כך זכאין אינון דמשתדלי באורייתא וכ"ש בההוא שעתא דאצטריך בה כנסת ישראל, כדין קב"ה קארי עליה (ישעיה מט:3) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

רבי יוסי פתח ואמר (שם כא:11) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל. האי קרא הא אוקמוה חברייא בכמה אתר, אבל משא דומה, כל אינון זמנין דישראל אשתכחו בגלותא אתידע זמנא וקצא דלהון, וגלותא דאדום הוא משא דומה דלא אתידע ולא אתגלייא כאינון אחרנין. קב"ה אמר אלי קורא משעיר, קלא שמענא בין גלותא דשעיר אינון דדחקין בינייהו אינון דשכבין לעפרא. ומאי אמרי, שומר מה מלילה שומר מה מליל, אינון תבען לי על מטרוניתא מה עבדית ממטרוניתא דילי.

כדין קב"ה כניש לפמליא דיליה ואמר חמו בני רחימי דאינון דחיקין בגלותא ושבקין צערא דלהון ותבעין לי על מטרוניתא ואמרי שומר, את דאתקרית שומר [p. 141] אן הוא שמירה, אן הוא שמירה דביתך. מה מלילה, מה עבדת מלילה, הכי נטרת לה. מה מליל, דהא לזמנין אתקרי לילה לזמנין אתקרי ליל הה"ד (שמות יב:42) ליל שמורים הוא ליי', וכתיב הוא הלילה הזה.

כדין קב"ה אתיב לון הא שמירה דילי אשתכח דהא אנא זמין לקבלא ולאשתכחא בהדה הה"ד אמר שומר, ההוא דנטיר ביתא. אתא בקר וגם לילה, בקדמיתא אסתלקת לעילא לעילא וסליקת לההוא בקר דאזדמן בה תדירא, השתא אתא בקר, הא זמין הוא לאתחברא בלילה. וגם לילה, הא זמינא היא אבל בגיניכון אתעכבו, ואי אתון בעאן דא ועל מה מתעכבי, שובו, שובו בתשובה. כדין אתיו, אתו לגבאי ונהוי כלא במדורא חדא וכלנא נתוב לאתרנא הה"ד (דברים ל:3) ושב יי' אלהיך את שבותך וגו', והשיב לא כתיב [כב ע"ב] אלא ושב. תרין ושב ושב הכא, אלא חד לכנסת ישראל וחד לקב"ה הה"ד ושב וקבצך מכל העמים.

 

[p. 142] פתח ההוא טייעא ואמר (איוב לח:7) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. ת"ח בשעתא דקב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקיא בגן עדן כל מלי דעלמא עלאה וכל עלאין ותתאין מתערי לקבליה וכל אילנין עדן פתחי שבחא לקבליה דכתיב (ד"ה א טז:33) אז ירננו עצי היער וגו', ואפילו עופי דארעא כלהו מרחשי שבחא קמיה. כדין תרנגולא בטיש גדפוי וקרי ושבח למלכא קדישא וקרי לבני נשא דישתדלון בפולחנא דמאריהון. זכאה חולקיהון דמאן דקיימי מערסייהו לאשתדלא באורייתא.

כד אתי צפרא פתחין דדרומא פתיחין ותרעי דאסוותא נפקי לעלמא ורוח מזרח אתער ורחמי אשתכחו וכל אינון ככביא דממנן תחות שולטניה דהאי בקר כלהו פתחי שבחא וזמרי למלכא עלאה הה"ד ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. מה בעאן הכא בני אלהים דאינון מזמנין תרועה בהאי זימנא דהא כל דינין אתעברו בזמנא דחסד אתער בעלמא. אלא ויריעו כל בני אלהים, הא אתבר תוקפא דדינין קשיין ואתבר חילא דלהון כד"א (ישעיה כד:19) רועה התרועעה ארץ. [p. 143] וכל האי בגין דהאי בקר אתער בעלמא ואברהם אתי למנטע אשל בבאר שבע. מלה דא הכי שמענא לה בבאר שבע ודאי, וכתיב (בראשית כא:33) ויקרא שם בשם יי' אל עולם.

פתח חבריה ואמר (שם מד:3) הבקר אור והאנשים שלחו וגו'. מאי הבקר אור. הכי אוליפנא מהו בקר, אלא בזמנא דאתי צפרא ודינין מתעברין וחסד בעא לאתערא כל אינון דאתיין מסטרא דא מבקרי לאתרייהו לזמנא ברכאן לעלמא, ודא הוא בקר בקר אור דהא רחמי מתישבן לעלמא וחסד קאים באתריה, כדין הוא בקר אור, וכתיב (שם א:4) וירא אלהים את האור כי טוב.

ת"ח כלא הוא בדרגין ידיעין. לילה הא ידיעא, בקר אור ידיעא והוא דרגא דאשתכחא ביה תדירא. אימתי, כד נהיר שמשא. שמש ידיעא והוא דרגא עלאה דמבסם לכלא ונהיר לכלא כד"א (תהלים פד:12) כי שמש ומגן יי' צבאות, והאי בקר אור נהיר מן שמשא ודא נהיר לילה, בגין כך כלא תלי דא בדא. והאי בקר[p. 144] אור כד אתער כל בני עלמא אתאחדן בחדוותא ומשתכחי בעלמא. והשתא הא נהיר יממא, עידן רעותא הוא למהך באורחא.

בריכו לון ר' חייא ור' יוסי ונשקו לון ברישייהו ושדרו לון.

א"ר חייא לר' יוסי בריך רחמנא דתקין ארחנא קמן, ודאי קב"ה שדר לון גבן, זכאין אינון דמשתדלי באורייתא ולא ארפיין מינה שעתא חדא.

נפקו ר' חייא ור' יוסי ואזלו בארחייהו. א"ר יוסי ודאי רחימותא דלבאי קשיר באלין טייעי.

א"ר חייא לא תווהנא על דא דהא ביומוי דר' שמעון אפילו צפרי שמייא מרחשן חכמתא דהא מלוי אשתמודען לעילא ותתא.

פתח ר' חייא ואמר (דברים לא:16) ויאמר יי' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וגו'. ת"ח כל זמנא דמשה אשתכח קאים בעלמא הוה מחי בידי דישראל בגין דלא ישתכחון בחיובא קמי קב"ה ובגין דמשה אשתכח בינייהו לא הוה דרא עד דייתי מלכא משיחא דיחמון יקרא דקב"ה כוותייהו דאינון אדביקו מה דלא אדביקו דרין אחרנין דתנינן חמאת שפחה חדא על ימא מה דלא חמאת עינא דיחזקאל נביאה. אי אינון אדבקו כל כך כל שכן נשיהון דישראל כ"ש בנייהו כ"ש גוברין כ"ש נשיאי כ"ש סנהדרים כ"ש נביאים כ"ש וכ"ש נביאה עלאה מהימנא משה דהוה על כלא. והשתא אלין טייעי מדברא מרחשן חכמתא כל כך כ"ש וכ"ש לחכימי דרא דקיימין קמי דר' שמעון ואולפי מניה [p. 145] בכל [כג ע"א] יומא כ"ש וכ"ש ר' שמעון דהוא עלאה על כלא.

בתר דמית משה מה כתיב, (דברים לא:16) וקם העם הזה וגו'. כך ווי לעלמא כד אסתלק מניה ר' שמעון דמבועי דחכמה יסתימו מעלמא ויבעי ב"נ מלה דחכמה ולא ישכח מאן דיימא וטעאן כל עלמא באורייתא בגין דלא אשתכח בינייהו מאן דאתער בחכמה. קרינא ביה ואם כל עדת ישראל ישגו. ואם ישגו באורייתא ולא ינדעון אורחא במאי הוא, בגין ונעלם דבר מעיני הקהל, דלא אשתכח מאן דידע לגלאה עמיקתא ואורחתא. ווי לאינון דרין, ווי לאיונן דישתכחון כדין בעלמא.

אמר ר' יהודה זמין קב"ה לגלאה רזין עמיקין דאורייתא בזמנא דמלכא משיחא בגין דמלאה (ישעיה יא:9) הארץ דעה את יי' כמים לים מכסים, וכתיב (ירמיה לא:34) ולא ילמדו עוד איש את אחיו ואיש את רעהו לאמר דעו את יי' כי כלם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם.

 

אשר נשיא יחטא. אמר רבי יצחק מ"ש בכל אתר דכתיב בהו ואם כד"א אם הכהן המשיח יחטא, ואם כל עדת ישראל ישגו, והכא אשר נשיא יחטא ולא כתיב ואם נשיא יחטא, מאי קא מיירי. [p. 146] אלא אלין לא משתכחי בחטאה דהא כהן נטיר גרמיה תדירא בגין דמטולא דמאריה עליה בכל יומא ומטולא דישראל כלהו ומטולא דכל חד וחד ועל דא הוה תווהא כד יחטא, בגיני כך ואם כתיב. וכן ואם כל עדת ישראל ישגו, תווהא הוא דכלא ישתכחו בחובא חד דאי אלין יחטאון אלין לא חטאן, בגיני כך ואם כתיב. אבל הכא אשר נשיא יחטא ודאי בגין דלביה גס ביה ועמא אזלי אבתריה ואתמנן תחותוי ועל דא אשר נשיא יחטא בגין דעבר על מצות לא תעשה והוא עביד חד מנייהו ועל דא לא כתיב ביה ואם דהא מלוי לא בספיקא הוא.

ר' יהודה פתח (שמות לה:27) והנשיאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלואים לאפוד ולחשן. מ"ש דאלין אקריבו נשיאים ולא ב"נ אחרא והא כתיב (שם:5) כל נדיב לבו יביאה את תרומת יי', וכתיב (שם:9) את אבני השהם ואת אבני המלואים. אלא אמר קב"ה אע"ג דבכלא תליא האי נדבה סליקו אלין אבנים לנשיאים. מ"ט, בגין דעל לבא דכהנא משתכחן. אמר קב"ה ליתו נשיאים דלבייהו גס בהו וייתון אלין אבנין דאינון משתכחי על לבא ויתכפר עלייהו על לבא, וכתיב (שם כח:30) והיו על לב אהרן, [p. 147] ועל דא והנשיאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלואים בגין לכפרא עלייהו. בגיני כך אשר נשיא יחטא ודאי.

ועשה אחת מכל מצות יי' אשר לא תעשינה, כמא דאוקמוה דעבר על מצות לא תעשה.

או הודע אליו חטאתו, דכיון דלביה גס עליה לא אשגח ולבתר אתידע ליה ועבד מניה תשובה.

 

רבי יהודה ורבי יוסי הוו יתבי חד ליליא ולעי באורייתא. א"ר יהודה לרבי יוסי חמינא דצחותא דאורייתא בליליא הוא יתיר מן יממא, אמאי.

אמר בגין דצחותא דתורה שבכתב תורה שבעל פה הוא ותורה שבעל פה בליליא שלטא ואתערת יתיר מביממא ובזמנא דאיהי שלטא כדין צחותא הוא דאורייתא.

פתח רבי יוסי ואמר (איוב לה:10) ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה. תא חזי בשעתא דאתער רוח צפון [p. 148] ואתפליגת ליליא הא אוקמוה דשלהובא חד נפיק ובטש תחות גדפוי דתרנגולא ואקיש גדפוי וקארי, וההוא שלהובא בזמנא דמטי גביה ואתער לקבליה אסתכי ביה ואזדעזע וקארי ואסתכי ואשגח בגין יקרא דמאריה למעבד רעותיה וקארי לון לבני נשא. ועל דא אקרי שכוי אשגחא ואקרי גבר בגין דיתער בשלהובא [כג ע"ב] דגבורה בסטרא דגבורה קא אתיא לאתערא בעלמא. כדין אינון בני מהימנותא קיימי ויהבין חילא לכנסת ישראל וכדין אקרי רנה דאורייתא, ועל דא ירית דוד מלכותא הוא ובנוי לעלמין ולדרי דרין.

וכד תרנגולא קארי ובני נשא ניימי בערסייהו ולא מתערי קארי תרנגולא ואמר מה דאמר והא אוקמוה. לבתר בטש בגדפוי ואמר ווי לפלניא נזיף דמאריה שבקא דמאריה דלא אתער רוחיה ולא אשגח ליקרא דמאריה. כד נהיר יממא כרוזא קרי עליה ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה לסייעא ליה באינון תושבחן ולמהוי כלא בסייעתא חדא.

ולא אמר איה אלוה עושי, עושני איבעי ליה, מהו עושי. אלא בשעתא דב"נ קם בפלגות ליליא ואשתדל ברנה דאורייתא דרנה לא איקרי אלא בליליא והוא אשתכח באורייתא, כד נהיר יממא קב"ה וכנסת ישראל מתקני ליה בחד חוטא דחסד לאשתזבא מכלא ולאנהרא ליה בין עלאין ותתאין.

[p. 149] רבי יהודה אמר אנא שמענא דאמר ר' אבא האי קרא אלוה עושי, עושה לי איבעי ליה, מהו עושי. אלא כמה דאמרת בשעתא דאיהו קם בפלגות ליליא ואשתדל באורייתא כד נהיר יממא אתער אברהם בההוא חוטא דיליה דכתיב ביה (בראשית יד:23) אם מחוט ועד שרוך נעל, וקב"ה וכנסת ישראל מתקני ליה דעבדי ליה בכל יומא בריה חדתא הה"ד אלוה עושי, והא אוקמוה א"ל ו"ה, א"ל דא אברהם דכתיב ביה האל הגדול, ו' דא קב"ה, ה' דא כנסת ישראל, ודא הוא אלוה ואלין עבדין ליה לב"נ ומתקני ליה בכל יומא ובגין כך כתיב עושי כד"א (תהלים קמט:2) ישמח ישראל בעושיו.

א"ר יוסי ודאי כך הוא וכלא חד מלה.

 

ר' יהודה פתח ואמר או הודע אליו חטאתו אשר חטא. הודע אליו מסטרא דמאן, או ידע איבעי ליה, מהו הודע. אלא [p. 150] קב"ה פקיד לכנסת ישראל לאודע ליה לב"נ ההוא חובה דאיהו חב, ובמה אודע ליה, בדינהא כד"א (איוב כ:27) יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו. הודע אליו כמאן דפקיד לאחרא, דתנינן בשעתא דב"נ חב קמי קב"ה ולא אשגח בחטאיה לאהדרא בתיובתא קמי מאריה ואשדי ליה בתר כתפיה נשמתיה ממש סלקא ואסהידת קמי קב"ה. כדין פקיד מלכא לכנסת ישראל ואמר הודע אליו חטאתו אשר חטא, אושיט דינך עליה ואודע ליה חוביה כד"א (יחזקאל טז:2) הודע את ירושלם את תועבותיה. בתר דמטי עליה דינא כדין אתער רוחיה למהדר בתיובתא קמי מאריה ואתכנע למקרב קרבנא דהא מאן דלביה גס ביה חטי ואנשי חטאיה ולא אשגח עליה וקב"ה זמין לקבליה ופקיד לאודעא ליה ההוא חובה בגין דלא יתנשי מיניה.

א"ר יוסי הכי הוא ודאי. ומנ"ל, מדוד, כיון דעבד ההוא עובדא דבת שבע לא אשגח ביה. א"ל קב"ה הא אנשית ליה, אנא אדכרנא לך. ומיד וכו'. מה כתיב, (שמואל ב יב:7) כה אמר יי' אתה האיש, דלא דכרת ליה, אתה האיש דאנשית ליה. ובמה הודע ליה, בדינא.

[p. 151] אוף הכא קב"ה קאמר או הודע אליו חטאתו אשר חטא ושפיר מלה והכי הוא ולא או נודע אליו כמא דכתיב (שמות כא:36) או נודע כי שור נגח הוא. ומאן דקאים בליליא למלעי באורייתא אורייתא קא מודעא ליה חוביה ולאו באורח דינא אלא כאמא דאודעא לברה במלה רכיך והוא לא אנשי ליה ותב בתיובתא קמי מאריה.

ואי תימא דוד דהוה קם בפלגות ליליא אמאי אתערו עליה בדינא. אלא שאני דוד דאיהו עבר במה דאתקשר ובעא דינא ובמה דעבר אתדן. הוא חטא לקביל מלכותא קדישא, אתתרך מירושלם ומלכותא אעדיו מיניה עד [כד ע"א] דאתתקן כדקיאות ואתענש.

א"ר יהודה מאי הוא דקב"ה אענש ליה לדוד על ידא דבריה דכתיב (שמואל ב יב:11) הנני מקים עליך רעה מביתך.

א"ר יוסי הא אוקמוה בגין דאי יקום ב"נ אחרא לא ירחם עליה.

א"ל והא אבשלום בעי לקטלא לאבוי, בכמה עיטין דבר עליה.

א"ל לא שמענא.

[p. 152] אמר אנא שמענא דדוד חטא בבת שבע סתם, אמר קב"ה ליתי ברא דבת אל נכר וינקום נקמתה, דאבשלום בריה דיפת תואר הוא מקרבא. מכאן אוליפנא מאן דנטיל אתתא דא בקרבא וחמיד בה לסוף נפיק מנה בן סורר ומורה. מ"ט, בגין דעד כען לא פסקא מנה זוהמא והא אוקמוה.

 

רבי יוסי פתח ואמר (ישעיה סב:8) נשבע יי' בימינו ובזרוע עזו. האי קרא הא אוקמוה אבל ת"ח כל זמנא דב"נ קא חטי קמי קב"ה אית דרגא דאשתמודעא לעילא לקבלי ההוא חטאה לדיינא ליה לב"נ ואסתכם עליה. אי תב בתיובתא שלימתא קמיה אתעבר חוביה ודינא לא מטא עלוי. אי לא תב אתרשים ההוא חטאה לגבי ההוא דרגא. אוסיף למחטי הא דרגא אחרא אזדמן לקבליה ואסתכם בדרגא קדמאה, כדין בעי תשובה יתיר, ואי לא דרגא על דרגא אוסיף עד דאשלים לחמשה דרגין.

[p. 153] כיון דאתתקן ימינא לקבליה ואסתכם עליה הא שמאלא זמינא לאסתכמא בימינא ולאתכללא ביה, כיון דשמאלא אסתכם בימינא כדין לא תליא ביה תשובה והא אוקמוה וכדין כלא אסתכמו עליה בדינא ודינא שריא עלוי. וכד דינא אשתלים ושריא עליה דב"נ כדין אסתיים ואתתקן אצבען חמש בגו חמש ימינא בשמאלא לאחזאה דהא כלא אסתכמו עליה בההוא דינא וידוי מתישרן לאחזאה מלה בלא כוונא דב"נ ולא יתכוון ביה. ועל דא כתיב (שמות טו:6) ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב, דאתכלל שמאלא בימינא ואשלים דינא וכדין הוא קיימא דכלא. ועל דא כד בעא קב"ה לקיימא כלא כתיב (ישעיה סב:8) נשבע יי' בימינו ובזרוע עזו.

 

ר' יהודה פתח ואמר (ויקרא כג:40) פרי עץ הדר כפת תמרים. פרי עץ הדר מאן הוא, דא אתרוג. וכי אתרוג מעץ הדר הוא וכמה קוצין סחרניה מכאן ומכאן ואת אמרת פרי עץ הדר. [p. 154] אלא רזא דמלה (בראשית ב:22) ויבן יי' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם, וכתיב (שם:23) עצם מעצמי ובשר מבשרי, ודא הוא פרי עץ הדר. ומנא לן דאדם אקרי עץ, דכתיב (שם:19) כי האדם עץ השדה.

כפות תמרים, דסליק לשבעין שנין וביה אשתכללו שבעין שנין ודא אכפת ואתקשר לעילא ותתא ועל דא אקרי כפות כד"א (דניאל ג:21) כפיתו דסליק להכא ולהכא הה"ד כי כל בשמים ובארץ, כי כל בשמים ובארץ דייקא.

ר' יוסי אמר פרי עץ הדר דא מזבח דעביד פירין וסליק אבין לכל סטרין. מאי טעמא, בגין דכלא שבעין שנין יהבין ליה חולקא ואתברכא [p. 155] מכלהו. מאי קא מיירי, בגין דמאן דחטי לגבי מזבח בכלא חטי דהא כפית לקבלי ההוא דכפית לעילא ועל דא אתקשר דא בדא, פרי עץ הדר כפת תמרים ולא כתיב וכפת תמרים.

כתיב (ויקרא ז:35) זאת משחת אהרן ומשחת בניו. מאי קא מיירי, אלא זאת דא המזבח דאתמשח על ידא דאהרן דכתיב (שמות מ:10) ומשחת את מזבח וגו'. ומשחת בניו, דהא מכלהו אתמשח ואתרבי ואתברך.

ת"ח בחג סובבים את המזבח זמנא חדא בכל יומא ושבעה זמנין לבתר. מאי קא מיירי, אלא למלכא דזמין אושפיזין ואתעסק בהו והוה ליה למלכא בת יחידאה, אמרה ליה מארי מלכא בגין אושפיזין לא אשגחת עלי.

א"ל חייך ברתי פרקטא חדא אסלק לך בכל יומא דשוי כלהו. [כד ע"ב]

[p. 156] כך בכל יומא ויומא דחג מקריבין ישראל לגבי אומות העולם. אמר מזבח למלכא קדישא לכלהו משתכחי מאנין וחולקין ולי מה את יהיב.

אמר לה כל יומא ויומא יסובבון לך שבעה מינין עלאין ויהבון לך שבעה חולקין בכל יומא.

רבי יוסי אמר שבעין חולקין בכל יומא לקביל שבעין פרים דמקרבין בחג.

רבי יהודה אמר שבעה בכל יומא בגין דיתברכא מכלהו ולסוף שבעה יומין דאתברכא מאתר דמשח רבות אשתכח ולבתר שבעה זמנין לקביל כל אינון שבעה יומין בגין לקיימא לה ברכאן ממבועא דנחלא דנגיד תדיר ולא פסיק, אשתכח דאתברכא כל יומא ויומא עד שבעה יומין דאתברכא ממבועא דנחלא וכן זמנא אחרא שבעה זמנין כחדא ואתקיימו ברכאן לבתר מאתר עלאה דמבועא נפיק ולא פסק כדקאמרן.

בכל יומא מכריז עלה ואמר (שמואל א ב:5) עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה. עד עקרה ילדה שבעה, דא כנסת ישראל דאתברכא משבעה בכל יומא וסליק לחושבן עלאה. ורבת בנים אמללה, אלין אומות העולם דסלקין ביומא קדמאה לחשבון רב ולבתר מתמעטין ואזלין בכל יומא ויומא. ועל דא מזבח מכפר חוביהון דישראל ומדכי לון ואריק לון ברכאן מעילא לתתא.

[p. 157] וענף עץ עבות, דא מלכא קדישא דאחיד לתרין סטרין ובגין כך הדס תלתא ענף דאתעביד עץ עבות דאחיד לכל סטרא.

וערבי נחל, אלין תרין קיימין דמהכא נפקי לכפת תמרים. כפת תמרים, אחיד לעילא ואחיד לתתא והא אתמר. אתרוג נפקא מגו גובין דאילנות הכי הוא, כפת תמרים הכי נמי ואחיד בהו ודאי. כל מה דנפיק לעלמא מהכא נפקא ומהכא אתזן.

רבי יוסי פתח (תהלים מג:4) ואבואה אל מזבח אלהים. מאן מזבח אלהים, דא הוא מזבח לעילא מזבח אלהים ודאי והיינו באר יצחק, ולזמנין מזבח יי' דכתיב (מלכים א ח:54) קם מלפני מזבח יי', ועל דא ירתין עלמין מהכא דינא ורחמי בגין דהיא ינקא בהאי סטרא ובהאי סטרא והא אוקמוה מלה.

 

[p. 158] נפש כי תמעול מעל מקדשי יי'. ר' יצחק אמר נפש ודאי. כתיב (שמואל א כה:29) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את יי' אלהיך, וכתיב ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. זכאין אינון צדיקייא דאית להו חולקא עלאה בקב"ה חולקא קדישא בקדושי מלכא בגין דאינון מקדשי גרמייהו בקדושא דמאריהון, וכל מאן דאתקדש קב"ה מקדש ליה דכתיב (ויקרא יא:44) והתקדשתם והייתם קדושים, בר נש מקדש גרמיה מלרע ומקדשין ליה מלעילא, וכד אתקדש בר נש בקדושא דמאריה מלבשין ליה נשמתא קדישא אחסנא דקב"ה וכנסת ישראל, וכדין ירית כלא ואלין דאקרון בנין לקב"ה דכתיב (דברים יד:1) בנים אתם ליי' אלהיכם והא אוקמוה.

[p. 159] ת"ח (בראשית א:24) תוצא הארץ נפש חיה ואוקמוה נפש חיה סתם, ומההוא חולקא ירת דוד מלכא ואתקשר בקטורא עלאה ואחסין מלכותא, ובגין כך והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. והא אוקמוה נפש אתקשר [כה ע"א] ברוח ורוח בנשמה והנשמה בקב"ה. זכאה חולקיה דמאן דירית ירותא דא עלאה.

ווי לאינון רשיעיא דנפש דלהון לא זכה בעלמא דין וכ"ש בעלמא דאתי. עלייהו כתיב (שמואל א כה:29) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, דאזלין ושאטין בעלמא ולא אשתכחן אתר לאתקשרא ביה ואסתאבן בגו סטרא דמסאבותא וכרוזא קארי ואמר נפש כי תמעול מעל מקדשי יי', דהא בקדושא לא עייל ולא אתכלל ואינון מזיקי עלמא בגין דאדבק בהו ואסתאבן.

רבי יצחק אמר כד מתעטרא כנסת ישראל במלכא קדישא אתעטר ואקרי צרורא דחיי בגין דבה אתקשר כלא.

[p. 160] רבי אלעזר אמר שכינה כד נטלא באבהתא נטלא הה"ד (שמות יד:19) ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'.

רבי אבא אמר כלא אתעביד חד עטרא בגין דאתעטר כחדא ושמא קדישא אתחזי בגוונוי. בההיא שעתא אקרי (שיר ב:3) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, והוו חמאן ישראל זיו יקרא עלאה נטיל קמייהו ודא הוא דתנינן (דברים ד:37) ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, אלין אבהתא. ובגין כך האי שמא מתבר טורין וטנרין, אית ביה לטב ולביש, זכאה חולקהון דישראל.

[p. 161] ת"ח עז לקרבנא אמאי, והא אמר ר' שמעון עז שמא דיליה גרים לאוליף מן שמיה דהא סטרא זינא בישא הוא. אלא הכי אמר ר' שמעון דא בעי לקרבא דהא אי עבר עליה רוחא דמסאבא או אתעסק ביה הא עז קרבניה כההוא גוונא דאיהו חטי ביה.

ואמר ר' שמעון הא תנינן אית מאן דזכא בנשמה ואית מאן דזכא באתערותא דרוח ואית מאן דלא זכי אלא בנפש. האי מאן דלא זכי יתיר ולא סליק יתיר הא אתדבק בההוא סטרא וכד איהו נאים אינון סטרין בישין אתיין ואתדבקן ביה ומודעי ליה מילי עלמא מנהון כדיבין ומנהון קשוט, ולזמנין דחייכן ביה ואחזיאו ליה מלין שקר וצערין ליה בחלמיה. ועל דא גוים מנהון דחמאן בחלמייהו מלי דקשוט בגין ההוא סטרא דאתדבקן ביה וכלהו מלין לזמן קריב.

ת"ח באינון זינין בישי, אית דרגין אלין על אלין. דרגא עלאה דלהון אינון דתליין באוירא, דרגא תתאה אינון דחייכן בבני נשא ומצערין להו בחלמייהו בגין דכלהו חציפין ככלבי, ואית דרגא עלאה עלייהו דאינון מעלאי ומתתאי ואלין מודיעין לבר נש מלין מנהון כדיבין ומנהון קשוט ואינון מלין דקשוט כלהו לזמן קריב.

[p. 162] וההוא דרגא מאינון דתליין באוירא דאינון עלאין יתיר ההוא דלא זכי יתיר אלא בנפש וההוא נפש בעי לאתתקנא לקבלא רוח עד לא רווח ליה נפק מה דנפקא מההוא נפש ואתפשט בעלמא ובעי לסלקא ולא בעי עד דיערע בהו באינון דאוירא ואינון מודעין ליה מלין מנהון קריבין ומנהון רחיקין יתיר ובההוא דרגא אזיל ואתקשר בחלמיה עד דקני רוח. כיון דקני רוח ההוא רוח נפיק מתבר טורין וטנרין סליק ואתפשט ועייל בין מלאכי עלאי קדישי ותמן ידע מה דידע ואוליף מה דאוליף מלין ואתהדר לאתריה. כדין הוא קשורא דב"נ בקדושא עד דזכי בנשמה וקני ליה. כיון דקנה נשמה היא סלקא לעילא לעילא ונטורי פתחין לא מעכבי לה ואזלא ואתפשטא ועיילא בין אינון צדיקי דצרירין בצרורא דחיי ותמן חמי ענוגא דמלכא ומתהניא מזיוא עלאה.

וכד אתער איילתא קדישא ברוחא דצפון נחתא וקם ההוא זכאה דקני לה ואתגבר כאריה תקיפא באורייתא עד דאתי צפרא ואזיל בההיא איילתא לאתחזאה קמי מלכא לקבלא חד חוטא דיליה. ומאי [כה ע"ב] איהו, דא חוטא דאברהם דהוא קני ליה דכתיב (בראשית יד:23) אם מחוט, הוא לא אתהני מאחרא ואמר אם מחוט, זכה להאי חוטא ודא אקרי חוטא דאברהם. [p. 163] וכד אתי ההוא זכאה בהאי אילתא כדין אתעטר קמי מלכא ודוד קאמר (תהלים כב:1) למנצח על אילת השחר, דא כנסת ישראל, אילת השחר שירתא דכנסת ישראל דקאמ' בגלותא אלי אלי למה עזבתני וגו'.

אמר ר' שמעון זכאין אינון מארי דנשמתא מארי דאורייתא בני פולחנא קדישא. ווי לאינון חייביא דלא זכאן לאתדבקא במאריהון ולא זכאן באורייתא דכל מאן דלא זכי באורייתא לא זכי לא ברוח ולא בנשמה ואדבקותא דילהון בההוא סטרא דזינין בישין. האי לית ליה חולקא במלכא קדישא ולית ביה חולקא דקודשא, ווי ליה כד יפוק מהאי עלמא דהא אשתמודע הוא לגבי אינון זינין בישין מארי חיצופא תקיפין ככלבא שלוחי דנורא דגיהנם דלא מרחמי עליה.

ת"ח מה בין ישראל לשאר עמין. ישראל אע"ג דלא זכי אלא נפש בדרגא קאים איהו למקני רוח ואי איהו בעי למקני נשמה, אבל גוים לא קנאין לעלמא בר אי אתגזר דקני נפש תחת נפש נפש מאתר אחרא. וישראל דקיימי בדרגא יתיר אי איהו לא בעי למזכי יתיר עונשיה סגי. ווי לההוא חייבא דאנשי פקודוי דמאריה דלא אשתדל באורייתא אנשי למאריה, עליה כתיב (שם קד:35) יתמו חטאים מן הארץ וגו'.

[p. 164] ות"ח אית בר נש דאתדבק בהאי סטרא בגין האי נפש דלא זכאה יתיר וכד אתעבר ההוא רוח מסאבא אשרי עליה ואתדבק ביה, כדין ההוא חטאה דחטי בר נש הוי מסטרא דההוא רוח מסאבא, קרבניה עז בגין דאיהו בעירא דאתי מההוא סטרא לכפרא על חוביה.

א"ל ר' אלעזר בריה הא כתיב (דברים כא:23) לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי ולא תטמא את אדמתך, בגין דארעא היא קדישא ובאתר דשארי רוח מסאבא לא ישתכח בארעא קדישא. אוף הכא כיון דאיהו בעירא דשריא עליה רוח מסאבא ואתי מסטריה אמאי מקריבין ליה לאתר דקודשא.

א"ל שפיר שאלת, אבל ת"ח כתיב (שם ד:24) כי יי' אלהיך אש אוכלה הוא, אשא אכיל אשא, אשתא דקב"ה אכיל אשא אחרא.

ות"ח אית מלאכין דאמרי שירתא קמי קב"ה ואינון מתבטלי כד סיימי ההיא שירתא בניצוצא דאשא דאכלא. לתתא זמין קב"ה אישתא דמדבחא והאי אשא אכלא ושצי לכל ההוא סטרא ואתבטל בההוא שלהובא דהאי אשא ולא אשאר בעלמא, וההוא בר נש דמקריב קרבניה קאים עליה, ובההוא ריחא דסליק אתעבר מניה ההוא סטרא דרוח מסאבא דשריא עלוי ויתכפר ליה. בגיני כך כלא אתבטל וישתצי ולית מאן דקאים לגבי ההוא אשא.

 

[p. 165] ר' אחא הוה אזיל בארחא ור' יהודה ור' יוסי הוו אזלי, אערעו כחדא. א"ר אחא ודאי אנן תלתא זמינין לקבלא אנפי שכינתא. אתחברו כחדא ואזלו. א"ר אחא כל חד לימא מלה דקטורא דאורייתא וניזיל.

[p. 166] פתח ר' יהודה ואמר (ישעיה מה:8) הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד וגו'. האי קרא רזא הוא דחכמתא דאוליפנא מבוצינא קדישא. הרעיפו שמים ממעל, מאי הרעיפו, כד"א (דברים לב:2) יערוף כמטר לקחי, ועל סטרא דמטרא דהוא מזונא דכלא קאמר ועל דא כל עיני עלמא מצפן לקב"ה בגין דאיהו מזונא דכלא.

ואי תימא דבאתר דא דאקרי שמים תליא מלה הא תנינן דלא בזכותא תליא מילתא וזכותא הא אוקמוה צדקה ותרגם זכותא, וזכותא ושמים חד מלה הוא והכא הרעיפו שמים. ואי תימא דבהי תליא כתיב ממעל, ממעל ודאי מעתיקא קדישא קא [כו ע"א] אתיא ולא מההוא אתר, ממעל דייקא.

[p. 167] ושחקים יזלו צדק, דכד שמים נטיל ליה ממעל מההוא אתר עלאה דשארי עלוי כדין ושחקים יזלו צדק. מאן שחקים, אתר דטחנין מנא לצדיקים, ומאן נינהו, נצח והוד דאינון ודאי טחנין מנא. למאן, לההוא אתר דאקרי צדיק דהא אינון טחנין ליה לההוא מנא דאתיא מלעילא וכל ההוא טיבו מתכניש בגווייהו למיהב ליה לדרגא דצדיק בגין דיתברכא צדק מההוא נזילו דלהון, ועל דא טחנין מן לצדיקים. מאן צדיקים, אלין צדיק וצדק דכד מזדווגן כחדא צדיקים אקרון ואלין טחנין מן לצדיקים ודאי ועל דא ושחקים יזלו צדק.

כדין תפתח ארץ לתתא, ויפרו ישע בני עלמא. וצדקה תצמיח יחד, וכל רחמי וכל טיבו בעלמא אסגיאו ומזונייהו דבני נשא משתכחי בעלמא, כדין חדו על חדו אתוסף וכל עלמין מתברכין.

אמר רבי אחא אלמלא לא אתינא אלא בגין למשמע דא דיי.

 

[p. 168] פתח רבי יוסי ואמר (שופטים ה:9) לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו יי'. ת"ח כל רעותא וכל לבא דבעי בר נש לארקא ברכאן מעילא לתתא ליחדא שמא קדישא לבעי בצלותא לקב"ה כמה דכתיב (תהלים קל:1) ממעמקים קראתיך יי', דתמן עומקא דכלא בעמיקי עלאי דאינון שרותא עלאה דאבא ואמא מזדווגין. אוף הכא לבי לחוקקי ישראל. מאן חוקקי ישראל, לא כתיב חקוקי ישראל אלא חוקקי אלין אבא ואמא דאינון מחקקי לישראל קדישא דאיהו נגיד מבינייהו.

המתנדבים בעם, אלין אבהן דאקרון נדיבים דכתיב (שם מז:10) נדיבי עמים נאספו וגו'. כדין ברכו יי', לנגדא מיניה ברכאן לתתא וישתכחון ברכאן בעלמא כלהו, דכד הכא משתכחין ברכאן מלעילא כלא הוא בחדווא כלא הוא בשלימו.