פרשת תזריע

[p. 258] ר' אלעזר פתח (שיר ג:1) על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו. על משכבי, במשכבי מבעי ליה, מהו על משכבי. אלא כנסת ישראל אמרה קמי קב"ה ובעאת מניה על גלותא בגין דהיא יתבא בין שאר עמין עם בנהא ושכיבת לעפרא ועל דהיא שכיבת בארעא אחרא מסאבא אמרה על משכבי בלילות, על משכבי בעינא דכאיבנא בגלותא, ועל דא בקשתי את שאהבה נפשי, לאפקא לי מניה.

בקשתיו ולא מצאתיו, דלאו אורחיה לאזדווגא [מב ע"ב] בי אלא בהיכליה.

קראתיו ולא ענני, דהא ביני עמין אחרנין יתיבנא וקליה לא שמעין אלא בנוי דכתיב (דברים ד:33) השמע עם קול אלהים וגו'.

ר' יצחק אמר על משכבי בלילות, אמרה כנסת ישראל על משכבי אתרעימנא קמיה דהוה מזדווג עמי למחדי לי ולברכא לי בחידו שלים דהכי תנינן בזווגא דמלכא בכנסת ישראל כמה צדיקיא ירתי ירותת אחסנא קדישא ומשתכחי בעלמא.

[p. 259] ר' אבא הוה אזיל לכפר קניא בפרקטא גו מערתא דלוד והוו עמיה ר' יוסי ור' חייא. א"ר יוסי כתיב (משלי יב:4) אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה. אשת חיל, דא כנסת ישראל. וכרקב בעצמותיו מבישה, אלין שאר עמין דקב"ה לא יכיל למסבל לון בעלמא כד"א (ויקרא כ:23) ואקוץ בם, כהני קוצין

וגובין דדחקין ליה לב"נ ולא יכיל למסבל לון.

א"ר אבא אשת חיל עטרת בעלה. אשת חיל, דא כנסת ישראל דאיהי גבירתא מכמה חיילין ומשריין דמשתכחי בעלמא. עטרת בעלה, כד"א (ישעיה סב:3) עטרת תפארת וכלא חד.

אשת חיל, דא כנסת ישראל דהא בזווגא דמלכא אפיקת כמה חיילין כמה משריין כמה צדיקים בעלמא וכלהו אקרון בנין לקב"ה וכנסת ישראל כמה דכתיב (דברים יד:1) בנים אתם ליי' אלהיכם.

[p. 260] עד דהוו אזלי א"ר אבא כל חד לימא מלה בכנסת ישראל. פתח ואמר (משלי לא:10) אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה. אשת חיל, דא כנסת ישראל דאיהי אשת חיל כמה דאמרן.

מי ימצא, כד"א אשר ימצא אתכם באחרית הימים. מי ימצא, לאגחא בה קרבא. מי ימצא, מאן יזכה למהוי בה בשלימו ולאשתכחא עמה תדיר.

ורחוק מפנינים מכרה, מקחה מבעי ליה. אלא לכל אינון דלא יתדבקו בה בשלימו ולא שלמין בהדה היא מכרה לון ואסגר לון בידי דעמין אחרנין כד"א ויעזבו בני ישראל את יי'  (שמואל א יב:9) וימכור אותם ביד סיסרא, וכדין כלהו רחיקין מאינון פנינים עלאין קדישין דלא יהא לון חולקא בהו הה"ד ורחוק מפנינים מכרה.

ר' חייא פתח קרא אבתריה ואמר בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. בטח בה לב בעלה, דא קב"ה דבגיני כך מני לה [p. 261] על עלמא לאתדברא עלה. כל זינין דיליה אפקיד בידהא וכל אינון מגיחי קרבא ועל דא ושלל לא יחסר.

ר' יוסי פתח קרא אבתריה ואמר גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה. גמלתהו טוב, היא זמינת טב לעלמא זמינת טב להיכלא דמלכא לבני היכליה. ולא רע, בגין דכתיב (בראשית ב:9) ועץ הדעת טוב ורע.

טוב, אימתי, בזמנא דאינון ימי השמים נהרין עלה ומזדווגי עמה כדקא יאות דאינון ימי חייה בגין דעץ חיים שדר לה חיים ונהיר לה ובההוא זמנא גמלתהו טוב ולא רע.

אמר ר' אבא שפיר הוא וכלהו קראי בכנסת ישראל אתמרו.

 

אשה כי תזריע. תנינן אשה מזרעת תחלה יולדת זכר.

ר' אחא אמר והא תנינן דקב"ה גזר על ההוא טפה אי הוא דכר אי הוא נוקבא, ואת אמרת אשה מזרעת תחלה יולדת זכר.

[p. 262] א"ר יוסי ודאי דקב"ה אבחין בין טפה דדכורא ובין טפה דנוקבא ובגין דהוא אבחין ליה גזר עלייהו אי דכר אי נוקבא.

א"ר אחא וילדה זכר, וכי כיון דמזרעת יולדת דכתיב וילדה, האי קרא הכי מבעי ליה אשה כי תזריע ויהיה זכר, מהו כי תזריע וילדה.

א"ר יוסי אתתא מיומא דאתעברת כל יומא יולדת ולית לה בפימאה אלא ילידו דילה ולהוי דכר, ועל דא אשה כי תזריע וילדה זכר.

 

אשה כי תזריע. ר' חזקיה פתח (תהלים קד:24) מה רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. מה רבו מעשיך יי', כמה סגיאין עובדוי דמלכא. לב"נ דנטיל בידוי כמה [מג ע"א] מקשרין כחדא וזרע לון בזמנא חדא ולבתר נפיק כל חד וחד בלחודוי. כך קב"ה עביד עובדוי בחכמה וחכמה נטיל כלא כחדא וזרע לון ולבתר נפקו כל חד וחד בזמניה הה"ד (שם) כלם בחכמה עשית.

אמר רבי אבא מה רבו מעשיך יי', כמה סגיאין אינון עובדוי דמלכא קדישא וכלהו סתימין בחכמה הה"ד כלם בחכמה, כלהו בחכמה כלילן ולא נפקי לבר אלא בשבילין ידיען לגבי בינה ומתמן אתעבידו כלא ואתתקנו כלא כד"א (משלי כד:3) ובתבונה יתכונן, ועל דא כלם בחכמה, עשית בבינה.

[p. 263] מלאה הארץ, דא כנסת ישראל דמתמן אתמלי מכלא כד"א (קהלת א:7) כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא וגו'. מלאה הארץ קנינך, דהא אפיקת לון לבתר הה"ד (בראשית ב:4) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בהא בראם, ובגיני כך מלאה הארץ קנינך.

ת"ח בשעתא דב"נ אתי לאתקדשא לאזדווגא בנוקביה בכוונה דרעות קודשא דיליה יתער עליה רוחא אחרא קדישא כלילא דדכר ונוקבא ורמיז קב"ה לחד מלאכא דממנא על עדואיהון דבני נשא ומני בידיה ההוא רוחא ואודע ליה לאן אתר יפקיד ליה הה"ד (איוב ג:3) והלילה אמר הורה גבר, הלילה אמר לההוא ממנא הורה גבר מפלניא. וקב"ה אפקיד ליה לההוא רוחא כל מה דאפקיד והא אוקמוה.

[p. 264] כדין נחתא רוחא וחד צולמא עמיה ההוא דקאים בדיוקנא לעילא, בההוא צולמא אתברי בההוא צולמא אזיל בהאי עלמא הה"ד (תהלים לט:7) אך בצלם יתהלך איש. בעוד דהאי צולמא אשתכח עמיה דבר נש בצולמא דיליה קאים בר נש בעלמא דמתחברן כחדא, ושלמה מלכא אזהר לבני נשא ואמר (שיר ב:17) עד שיפוח היום ונסו הצללים וגו', תרי.

ובספרא דחרשין דאשמדאי אשכחנא דאינון דידעי לחרשא חרשין בסטר שמאלא ולאתדבקא בהו יקום לנהורא דשרגא או באתר דאתחזון אינון צולמין דיליה ויימא אינון מלין ויזמין צולמין דיליה לאינון דקארי ויימא דהא מתתקנן לרעותייהו להו לפקודייהו, וההוא ב"נ הא נפק מרשותא דמאריה ופקדונא דיליה יהיב לסטר מסאבא. ובאינון חרשין דאיהו יימא ויזמין לון לצולמוי אתחזון תרי רוחי ומתתקנן באינון צולמין דיליה בחיזו דבני נשא ומודעין ליה מלין לאבאשא ומלין לאוטבא לזמנין ידיען ואילין תרי רוחי דלא אתכלילו בכללא דגופא והשתא אתכלילן באלין צולמין [p. 265] ומתתקנן בהו ומודיעין ליה לבר נש מלין, ודא הוא דנפיק מרשותא דמאריה ופקדונא דיליה יהיב לסטר מסאבא.

ת"ח אסיר ליה לבר נש לאשדאה מאני דביתיה ולאפקדא ליה לסטרא אחרא דלא אצטריך או מלה אחרא דביתיה דהא כמה גרדיני נימוסין זמינין לההוא מלה לקבלא ליה ומההוא זמנא לא שריא עליה ברכא דהא מסטרא אחרא הוא, כ"ש מאן דאזמין על ההוא טיבו עלאה דיליה לאחרא ולסטר אחרא דהא מההוא דאזמין ביה הוי.

וכד קריבו יומין דבר נש ההוא צולמא עלאה דיהבו ליה אתיא ההוא רוחא דהוה מתדבק ביה בכל יומא ונטיל ליה ואתתקן ביה ואזיל ליה ולא אתחזי ביה בבר נש לעלמין, כדין לינדע דהא אתדחיא הוא מכלא.

תא חזי בשעתא דנשמתא נחתא לאעלה לה בהאי עלמא נחתא בגינתא דעדן דארעא וחמאת יקרא דרוחיהון דצדיקיא קיימין שורין שורין. לבתר אזלא לגיהנם וחמאת להו לרשיעייא דצווחין ווי ווי ולא מרחמי עלייהו. ובכלא אסהידן בה סהדותא וההוא צולמא קדישא קיימא עליה עד דנפיק לעלמא. [מג ע"ב]

כד נפיק לעלמא אזדמן ההוא צולמא לגביה ואשתתף בהדיה ואתרבי עמיה כמה דאתמר דכתיב (תהלים לט:7) אך בצלם [p. 266] יתהלך איש. בההוא צלם אשתתפו יומוי דב"נ ותליין ביה הה"ד (איוב ח:9) כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ, כי צל ימינו ודאי. ומן יומא דמתעברא אתתא עד יומא דאולידת לא ידעין בני נשא עובדוי דקב"ה כמה אינון וכמה עלאין אינון הה"ד (תהלים קד:24) מה רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך.

ת"ח כל רוחין דעלמא כד נפקין כלילן דדכר ונוקבא נפקין ולבתר מתפרשין בארחייהו. אי זכי ב"נ לבתר מזדווגי כחדא והיינו בת זוגו ואתחברן בזווגא חד דכלא דגופא ורוחא.

כתיב (בראשית א:24) תוצא הארץ נפש חיה למינה, והא אתמר תוצא הארץ ודאי דהא מנה נפקין. נפש חיה, כמא דאוקימנא דא רוחיה דאדם קדמאה. והיינו דכתיב (בראשית ג:3) ומפרי העץ אשר בתוך הגן. ומפרי העץ, דא קב"ה. אשר בתוך הגן, אשר בתוך האשה.

[p. 267] תנינן היינו אשה כי תזריע וילדה זכר כתיב ולא כליל דכר ונוקבא כדפום אורחי עלמא דאינון גרמו.

ר' אלעזר אמר לאו הכי דהא כלא דכר ונוקבא כלילן כחדא ומתפרשן לבתר, אבל וילדה זכר כליל בחד מסטר דימינא. ואם נקבה תלד, כלילן בחד נוקבא ודכר מסטרא שמאלא דשלטא סטר שמאלא יתיר ודכורא אתכפיא בימינא דלא שלטא וכדין ההוא דכר דנפיק מגו נוקבא מסטר שמאלא כל אורחוי כנוקבא ולא אקרי זכר, אבל זכר דנפיק מגו ימינא הוא שלטא ונוקבא דנפקא מניה אתכפיא דהא סטר שמאלא לא שלטא ועל דא וילדה זכר כתיב.

וכמה אלף ורבוון נפקין בזמנא חדא לעלמא ומן יומא דאפיקת לון לא אקרון נפשן עד דאתיאשן בגופא. וכמה הוא, תלתין ותלתא יומין הה"ד ושלשים יום ושלשת ימים וגו'.

וטמאה שבעת ימים, דהא כל שבעה יומין לא עאלין לגבה לאתקשרא בה וכל אלין שבעה יומין רוחא [p. 268] אזלא בגופא לאשכחא אתר וכדין כתיב (ויקרא כב:27) והיה שבעת ימים תחת אמו. וביומא תמינאה אתהדרו רוחא וגופא לאתחזאה קמי מטרוניתא ולאתקשרא בה ובדכורא גופא ורוחא.

ושלשים יום ושלשת ימים תשב על דמי טהרה, לאתיאשא רוחא בגופא. שלשה ימים מאי עבידתייהו, אלא שלשה ימים דמילה רביא כאיב ורוחא לא שריא מדוריה בגופא כשאר יומין ועל דא שלשים יום ושלשת ימים תשב על דמי טהרה.

על דמי טהרה בקדמיתא ולבתר ימי טהרה. אלא על דמי טהרה, אלין דמי מילה דמא בתר דמא מרביא וקב"ה נטיר לאינון דמי כל אלין יומין הה"ד תשב על דמי טהרה, טהרה סתם דלא אידכר ה"א בתראה דלא תימא טהרה דמטרוניתא אלא טהרה סתם, דמי טהרה אקרון אלין דמי דכיא.

[p. 269] בכל קדש לא תגע וגו'. ת"ח בכל יומא ויומא כנסת ישראל נטלא מבי מלכא מזונא לרוחיהון דבני נשא וזנת [מד ע"א] להו בקדושא בר להני עד דאתיאשן בגופא אינון רוחין. בתר תלתין ותלת יומין אשגחת עלייהו כל יומא והא רוחין מתקשראן בגופא כשאר בני עלמא. כמה דהיא לא שרייא אלא באתר שלים כך כל עובדוי כהאי גוונא עד דאשתלימו. בכל קדש לא תגע לאשגחא עלייהו.

ואם נקבה תלד, כמה דאוקימנא דשלטא סטר שמאלא יתיר ואתכפיא ימינא, ועל דא כלא על חד תרין, רחיקא נוקבא מדכורא לאתקשרא רוחא בגופא דהא שמאלא לא אתיאשא הכי כימינא ואשתכחת בתוקפא יתיר.

 

אשה כי תזריע. רבי יהודה פתח (שמואל א ב:2) אין קדוש כיי' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו. האי קרא קשיא, אין קדוש כיי', משמע דאיכא קדוש אחרא בגין דכתיב כיי'. ואין צור כאלהינו, משמע דאיכא צור אחרא. אלא ודאי אין קדוש כיי' דכמה קדישין נינהו, קדישין לעילא דכתיב (דניאל ד:14) ובמימר קדישין, ישראל קדישין נינהו דכתיב (ויקרא יט:2) קדושים תהיו, וכלהו קדישין ולאו קדישין כיי'. מ"ט, בגין דכתיב כי אין בלתך. מאי כי אין בלתך, אלא קדושא דקב"ה בלתי קדושא דלהון דהוא לא אצטריך לקדושא דלהון, אבל נינהו לאו אינון קדישין בלתך ודא הוא כי אין בלתך, אין קדושא דלהון בלתך.

[p. 270] ואין צור כאלהינו, כמה דאוקמוה דקב"ה צר צורה גו צורה ותקין ליה ונפח ביה רוחא דחיי ואפיק ליה לאוירא דעלמא.

ד"א ואין צור כאלהינו, אית צור דאקרי צור, (ישעיה נא:51) הביטו אל צור חוצבתם, (שמות יז:6) והכית בצור, הנני עומד לפניך שם על הצור, וכלהו אקרון צור ואין צור בכלהו כאלהינו דליה שולטנו ומלכותא על כלא.

 

רבי חייא הוה יתיב עמיה דר' אבא ליליא חד, קמו בפלגות ליליא למלעי באורייתא. עד דנפקו לבר חמו חד כוכבא דהוה בטש תלת זמני בכוכבא אחרא וסתים נהוריה. אדהכי שמעו תרי קלי בתרי סטרי, קלא חד לסטר צפון לעילא וקלא [מד ע"ב] חד לתתא וההוא קלא אכריז ואמר עולו ואתכנישו לאתרייכו, אסתמרותא דנוקבא פתיחא, קב"ה עאל לגנתיה לאטיילא בצדיקייא די בגנתא. אעבר ההוא קלא ושכיך.

[p. 271] אהדרו רבי אבא ורבי חייא, אמרו הא ודאי עידן רעותא דאתערותא דכנסת ישראל הוא לאתחברא במלכא קדישא.

אמר ר' אבא ודאי לא אנגידת כנסת ישראל לקב"ה אלא מגו שירתא מגו שבחא דילה לגביה עד דאתי צפרא ואושיט לה מלכא חוטא דחסד ורזא דמלה (אסתר ה:2) ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו וגו'. ולא תימא לה לחודה אושיט אלא לה ולכל אינון דמתחברין בה. תא ונתחבר כחדא. יתבו.

פתח ר' אבא (בראשית ב:18) ויאמר יי' אלהים לא טוב היות האדם לבדו וגו'. אמאי פתח קרא הכי. אלא הא אתמר דעל דא לא כתיב כי טוב בשני בגין דזמין אדם לאתפרשא וכתיב לא טוב היות האדם לבדו.

לא טוב היות האדם לבדו, וכי לבדו הוה והא כתיב (שם ה:2) זכר ונקבה בראם, ותנינן אדם דו פרצופין אתברי ואת אמרת לא טוב היות האדם לבדו. אלא דלא אשתדל בנוקביה ולא הוה ליה סמך לקבליה בגין דהות בסטרוי והוו כחדא מאחורוי וכדין הוה אדם לבדו.

[p. 272] אעשה לו עזר כנגדו. מהו כנגדו, לקביל אנפוי לאתדבקא דא בדא אנפין באנפין. מה עבד קב"ה, נסר ליה ונטיל לנוקבא מניה הה"ד (שם ב:21) ויקח אחת מצלעותיו. מהו אחת, דא נוקבא דיליה.

ויביאה אל האדם, אתקין לה ככלה ואייתי לה למהוי לקביל אנפוי אנפין באנפין, ובעוד דהות מתדבקא נוקבתא בסטרוי הוה אדם לבדו. לבתר סליקו תרין וקמו שית כחדא.

ת"ח בשעתא דאתתקנת לגבי אדם קב"ה ברך לון הה"ד (בראשית א:28) ויברך אותם אלהים וגו', כחזן דמברך לכלה בז' ברכות. מכאן אוליפנא חתן וכלה כיון דאתברכן בז' ברכות אתדבקן כחדא כדוגמא דלעילא. [p. 273] ועל דא מאן דאתי לאתחברא באנתו אחרא הא פגים זווגא, כביכול עביד שתי רשויות לעילא דהא זווגא דכנסת ישראל ביה בקב"ה בלחודוי בזמנא דאיהו ברחמי ובזמנא דאיהו בדינא, וכאלו משקר ביה בקב"ה ובכנסת ישראל, ועל דא קב"ה לא יהיב ליה תשובה ותשובה תלייא עד דיסתלק מעלמא הה"ד (ישעיה כב:14) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. ואימתי, בשעתא דעאל בתשובה לההוא עלמא ואית ליה לקבלא עונשיה.

ר' אלעזר אמר מאן דמשקר בכנסת ישראל לא אתקבל בתשובה עד דיתדן בדינא דגיהנם, כ"ש מאן דמשקר בכנסת ישראל ובקב"ה, וכ"ש אי אטרח ליה לקב"ה למעבד דיוקנא דממזר באנתו אחרא ואכחיש פומבי דמלכא.

[p. 274] רבי חייא פתח ואמר (משלי כח:24) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית. גוזל אביו ואמו, אביו דא קב"ה, אמו דא כנסת ישראל. מאי גוזל, כד"א (ישעיה ג:14) גזלת העני בבתיכם. ומאי איהו, מאן דמחמד אתתא אחרא דלאו איהי בת זוגיה.

תמן תנינן כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל לקב"ה וכנסת ישראל דכתיב גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע. כל הנהנה מן העולם הזה כלל דא אינתו, מאן דאתדבק באנתו למהני מנה דאיהי פנויה ואהני מנה בלא ברכה כאילו גוזל לקב"ה וכנסת ישראל. מ"ט, בגין דזווגא דלהון בשבע ברכות הוא. ומה על פנויה כך, מאן דאתדבק באנתו דאחרא דקאים כגוונא דלעילא בזווגא דשבע ברכות עאכ"ו.

(משלי כח:24) חבר הוא לאיש משחית, דא ירבעם כמה דאוקמוה.

[p. 275] ואומר אין פשע, דאמר הא פנויה היא אמאי אסיר, בגין דא גוזל לאביו ואמו. ולא עוד אלא דחבר הוא לאיש משחית. מאן הוא איש משחית, דפגים דיוקנא ותקונא דלעילא. כ"ש מאן דחמיד אנתו דחבריה ואתדבק בה [מה ע"א] דפגים יתיר ועל דא אתפגים הוא לעלמין. איש משחית, דפגים לעילא ופגים לתתא ופגים לנפשיה הה"ד משחית, וכתיב (משלי ו:32) משחית נפשו הוא יעשנה.

 

רבי אבא פתח ואמר (בראשית לב:27) ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. ויאמר שלחני, וכי עקיד הוה בידא דיעקב. אלא זכאין אינון צדיקייא דקב"ה חס על יקרא דלהון ולא שביק לון לעלמין הה"ד (תהלים נה:23) לא יתן לעולם מוט לצדיק. והא כתיב (בראשית לב:26) ותקע כף ירך יעקב, אלא לדידיה גבה והא אתמר.

[p. 276] כתיב (בראשית לב:22) והוא לן בלילה ההוא במחנה, וכתיב ויקחם ויעבירם את הנחל. מאי הוה דעתוי דיעקב לאעברא להון בליליא. אלא חמא מקטרגא אזיל בין משרייתא דיליה, אמר אעביר לון לגיסא אחרא דנחלא דלמא לא אשתכח. מאי קא חמא, חמא שלהובוי דאשא מלהטא אזלא וטאס בין משרייתיה, אמר יעקב מוטב לנטלא מהכא ונהרא פסיק בגוון ולא אשתכח ערבוביא, מיד ויקחם ויעבירם את הנחל וגו'.

ויותר יעקב לבדו, מכאן אוליפנא מאן דאשתכח בלחודוי בביתא בליליא או ביממא בביתא מיחדא כ"ש בליליא, מאי מיחדא, מיחדא משאר ביתין, או מאן דאזיל בלחודוי בליליא יכיל לאתזקא. ת"ח ויותר יעקב לבדו, כדין ויאבק איש עמו וגו'.

עד עלות השחר, תנינן מסטרא דדינא קא אתי ושולטניה בסטר ליליא. מאי בסטר ליליא, לאעלא גלותא. כיון דסליק נהורא תשש חיליה ואתגבר יעקב עליה. חמא יעקב דשליחא הוי ולא יכיל ביה ביעקב בגין דהוה סליק נהורא ואתבר חיליה דכתיב (איוב לח:7) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. מאי ויריעו, דאתברו כל אינון דאתיין מסטרא דדינא. כדין אתתקף יעקב ואחיד ביה.

[p. 277] א"ל שלחני כי עלה השחר, מטא זמנא לשבחא שבחא לקב"ה ולאתכנשא. ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. אם ברכתני, אם תברכני מבעי ליה, מאי אם ברכתני. אלא א"ל יעקב ודאי אבא ברך לי אינון ברכאן דבעא לברכא לעשו ומסתפינא מינך על אינון ברכאן אי אודית עלייהו ואי לאו או אי תשתכח עלי מקטרגא בגיניהון.

מיד א"ל ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך. מאי קאמר ליה, אלא הכי קאמר לאו בעקימו ולא בעוקבא דילך רווחת לאינון ברכאן דהא לאו בעוקבא הוו כי אם ישראל, ישראל ודאי אודי עלייהו ומניה נפקו בגין דאנת אחיד ביה ועל דא אנא וכל שאר אכלוסין אודינא עלייהו.

כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. עם אלהים, כל אינון דאתיין [p. 278] מסטרא דדינא קשיא. ועם אנשים, עשו וכל אכלוסין דיליה. ותוכל, יכילת להון ואינון לא יכלין לך. ולא שביק ליה יעקב עד דאודי על אינון ברכאן הה"ד ויברך אותו שם.

ת"ח בשעתא דסליק נהורא אתכפיין כל אינון מארי דדינין ולא משתכחי וכנסת ישראל משתעי ביה בקב"ה וההוא שעתא עידן רעוא הוא דכלא ואושיט לה מלכא ולכל אינון דמשתכחי עמה שרביטא דחוטא דחסד לאשתכחא בשלימו דמלכא קדישא והא אתמר.

ות"ח בשעתא דקב"ה אשתכח בה בכנסת ישראל באינון זמנין דאשתכח עמה והיא אתערת רעותא לגביה בקדמיתא ומשכא ליה לגבה בסגיאות תיאובתא כדין אתמליא מסטרא דימינא וכמה אכלוסין משתכחין מסטרא דימינא בכלהו עלמין. וכד קב"ה אתער חביבותא ורעותא בקדמיתא והיא [מה ע"ב] אתערת לבתר ולא בזמנא דהוא אתער כדין כלא בסטרא דנוקבא אשתכח ושמאלא אתער וכמה אכלוסין קיימי ומתערי בסטרא דשמאלא בכלהו עלמין. כה"ג כתיב אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' בגין דעלמא תתאה כגוונא דלעילא אשתכח דא כדוגמא דא. [p. 279] ובכלא בעי בר נש לאתדבק רעותא לעילא לגבי קב"ה לאשתכחא רעוין בעלמא. זכאה חולקהון דצדיקייא דאינון ידעין לאתדבקא רעותהון לגבי מלכא קדישא, עלייהו כתיב (דברים ד:4) ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.

 

אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו'. רבי יהודה פתח ואמר (שיר א:6) אל תראוני שאני שחרחורת וגו'. האי קרא אתמר אבל בשעתא דסיהרא מתכסיא בגלותא היא אמרה אל תראוני, לאו דאיהי פקידת דלא למחמי לה אלא בגין דאיהי חמת תיאובתא דישראל לגבה למחמי נהורא היא אמרה אל תראוני, לא תיכלון למחמי לי. מ"ט, שאני שחרחורת, דאנא בקדרותא. מאי שחרחורת, שחורה מבעי ליה. אלא תרין קדרותי, חד ששזפתני השמש, דאסתלק מני שמשא לאנהרא לי ולאסתכלא בי, וחד דבני אמי נחרו בי.

[p. 280] ששזפתני, שזפתני מבעי ליה. אלא רמז דקא רמיז דכד נהרא שמשא בשית נהורין נהיר וכד אסתלק כל אינון נהורין אסתלקו.

בני אמי נחרו בי, אלין אינון דאתיין מסטרא דדינא קשיא. נחרו בי, כד"א (תהלים סט:4) נחר גרוני, הה"ד (איכה ה:5) על צוארנו נרדפנו, דכד הוו עאלין ישראל בגלותא הוו אזלי ידייהו מהדקן לאחורא וריחיין על צואריהן ולא יכלין לאפתחא פימא.

שמוני נוטרה את הכרמים, למהך בגלותא לנטרא לשאר עמין בגיניהון דישראל. כרמי שלי לא נטרתי, דהא לא יכילנא לנטרא לון. בקדמיתא נטירנא כרמי שלי ומניה אתנטרו שאר כרמין, השתא נטירנא שאר כרמין בגיניה דכרמי שלי דלהוי נטיר בינייהו.

 

[p. 281] ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא, כד מטו חד בי חקל חמו חד דפטירא דקיטפא בין ארחא לסטר ימינא. א"ר יוסי עיטפא דקוטרא בעיינין שכיח, לית רשו למחמי בחדווא מיומא דאתחריב בי מקדשא.

פתח ואמר (תהלים כד:1) ליי' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. כיון דאמר ליי' הארץ ומלואה אמאי תבל ויושבי בה, וכי תבל לאו מן ארעא הוא. אלא הכי קאמר ליי' הארץ ומלואה, דא ארעא קדישא דאקרי ארץ החיים. תבל ויושבי בה, דא שאר ארעא וכלא כד"א (שם ט:9) והוא ישפוט תבל בצדק, דתבל בצדק תלייא וכלא חד מלה.

ר' חייא אמר הארץ ומלואה. הארץ תינח, ומלואה מאי היא, אלא אלין נשמתהון דצדיקייא. [p. 282] תבל ויושבי בה, תבל דא ארעא דלתתא, ויושבי בה אלין אינון בני נשא.

א"ר יוסי אי הכי במאי אוקימנא כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה.

א"ל ודאי הכי הוא דהיינו ארץ החיים על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה דכלהו נפקי מההוא נהר עלאה דנגיד ונפיק מעדן ובהו אתתקנת לאתעטרא במלכא קדישא ולמיזן עלמין.

ובגיני כך מי יעלה בהר יי' וגו' נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו, נפשי כתיב. מהו נפשי ונפשו, אלא כלא חד מלה כד"א (עמוס ו:8) נשבע יי' בנפשו, (שמואל א ב:35) אשר בלבבי ובנפשי יעשה, ודוד מלכא אתאחיד בההוא לב בההוא נפש ועל דא לא נשא לשוא נפשי.

עד דהוו אזלי איערעו בחד ב"נ ואנפוי מליין מכתשין והוה קם מתחות אילנא, אסתכלו ביה וחמו [מו ע"א] אנפוי סומקין באינון מכתשין. אמר רבי חייא מאן אנת.

אמר יודאי.

א"ר יוסי חטאה הוא דאי לא לא אתרשימו אנפוי באלין מרעין בישין, ואלין לאו אקרו יסורין דאהבה.

[p. 283] א"ר חייא הכי הוא ודאי דיסורין דאהבה מתחייפין אינון מבני נשא.

ת"ח כתיב אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת, הא תלת זינין הכא וכלהו אקרו נגע צרעת הה"ד והיה בעור בשרו לנגע צרעת, סגירו סגירו בכלא, וכתיב והובא אל אהרן הכהן וגו'. אבל אינון דאתחזון לבר כתיב וראהו הכהן וטמא אותו, דהא ודאי אינון דאתחזון לבר בפני בני נשא מסטרא דמסאבא קא אתיין ולאו יסורין דאהבה אינון.

[p. 284] א"ר יוסי מנ"ל.

א"ר חייא דכתיב (משלי כז:5) טוב תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, אי ההוא תוכחת מאהבה מסותרת מבני נשא. כגוונא דא מאן דאוכח לחבריה ברחימותא בעי לאסתמא מלוי מבני נשא דלא יכסיף מנייהו חבריה, ואי לאו אינון ברחימותא מלוי אינון באתגליא דיתכסף בפני בני נשא. כך קב"ה כד אוכח לב"נ לכלא אוכח ברחימו. בקדמיתא מחי ליה בגרמיה בגו, אי אהדר מוטב ואי לאו מחי ליה תחות תותביה ואלין אקרון יסורין דאהבה. אי אהדר מוטב ואי לאו מחי ליה באנפוי באתגלייא קמי כלא בגין דיסתכלון ביה וינדעון דחטאה הוא ולאו רחימא דמאריה.

אמר לון ההוא בר נש בקיטרא דעיטא חד אתיתון גבאי, ודאי לאו אתון אלא מאינון דדיוריהון בבי ר' שמעון בן יוחאי דלא דחלין מכלא. אי בני דאתיין אבתראי יקטרגו בכו היך מלייכו באתגלייא.

א"ל אורייתא הכי הוא דכתיב (שם א:21) בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר, ומה במלי דאורייתא אנן דחלין מקמך הא נשתכח בכסופא קמי קב"ה. ולא עוד אלא דאורייתא בעי צחותא.

[p. 285] פתח ההוא גברא ואמר (מיכה ז:18) מי אל כמוך נושא עון וגו'. ארים ידוי ובכה. אדהכי מטון בנוי. אמר ההוא זעירא סייעתא דשמייא הכא.

פתח ואמר (קהלת ז:15) את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו. האי קרא אוליפנא מבי ר' דוסתאי סבא דהוה אמר משמיה דרבי ייסא סבא, את הכל ראיתי בימי הבלי, וכי שלמה מלכא דהוה חכים מכלא היך אמר הכי דאיהו חמא כלא בזמנא דאיהו אזיל בחשוכי עלמא, דהא כל מאן דאשתדל בחשוכי עלמא לא חמי מדי ולא ידע מדי. אלא הכי אמר, ביומוי דשלמה מלכא קיימא סיהרא באשלמותא ואתחכם שלמה על כל בני עלמא וכדין חמא כלא וידע כלא. ומאי חמא, חמא כל דלא אעדיו מן סיהרא והוה נהיר לה כשמשא הה"ד את הכל ראיתי בימי הבלי. מאן הבלי, דא סיהרא דאתכלילת מן כלא מן מייא ואשא ורוחא כחדא כהבל דנפיק מן פימא דכליל מן כלא, והוא חמא כל בההוא הבל דיליה דאחיד ביה.

[p. 286] יש צדיק אובד בצדקו. תא חזי בזמנא דאסגיאו זכאין בעלמא האי כל לאו אעדיו מן סיהרא לעלמין והאי כל נטיל משח רבות דלעילא ואתמליא ורוי וחדי בגין לאזדווגא בסיהרא והוא רווח בגינה. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא וסיהרא אתחשך כדין צדיק אובד בצדקו, צדיק נאבד לא כתיב אלא צדיק אובד דהא לא אתחזי בסיהרא ולא נטיל משח ורבו וחדו למלייא לה ולאזדווגא עמה, ועל דא צדיק אובד. בצדקו, דא סיהרא דבגין דלא אשתכחת לאזדווגא עמיה הוא אובד דלא שאיב מחידו כמה דהוה עביד. וכדין כל סטרא שמאלא אתער וחייבין מאריכין בשלוה [מו ע"ב] בעולם הה"ד ויש רשע מאריך ברעתו. מאי ברעתו, בההוא סטרא דאתדבק ביה.

תו יש צדיק אובד בצדקו, דכד חייבין סגיאו בעלמא ודינא תלייא בחובייהו צדיק אובד בצדקו, איהו אתפס בחובייהו. בגין דא אבא אתפס בחובייהו דבני נשא דבמתא דהוו כלהו חציפין לגביה והא לא אסהיד בהו ולא אכסיף להו לעלמין ומחי בידן דלא נגרי בהו ברשיעייא והוה אמר לן (תהלים לז:1) לדוד אל תתחר במרעים וגו'.

[p. 287] אמר אבוי ודאי קב"ה אעניש לי בדא דהוה רשו בידי למחאה בידייהו ולא אכסיפנא להו אפילו בטמירו ולא באתגלייא.

תו פתח בריה ואמר (בראשית ב:7) וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו'. וייצר יי' אלהים, בתרי יצרין יצר טוב ויצר רע, חד לקביל מייא וחד לקביל אשא. יי' אלהים, שם מלא.

את האדם, כליל דכר ונוקבא.

[p. 288] עפר מן האדמה, דא ארעא קדישא דמתמן אתברי והוא אתר דבי מקדשא.

ויפח באפיו נשמת חיים, דא נשמתא קדישא דאתמשכא מאינון חיים דלעילא.

ויהי האדם לנפש חיה, אדם אתכליל בנפשא קדישא מחיה עלאה דאפיקת ארעא דכתיב (שם א:24) תוצא הארץ נפש חיה, נפש דאיהי חיה עלאה.

תא חזי בכל זמנא דהאי נשמתא קדישא אתדבקת ביה בבר נש רחימא הוא דמאריה, כמה נטורין נטרין ליה בכל סטרין, רשימא הוא לטב לעילא ותתא ושכינתא קדישא שריא עלוי. ובזמנא דאיהו אסטי ארחוי שכינתא אסתלקת מניה ונשמתא קדישא לא אתדבקת ביה, ומסטרא דחויא בישא תקיפא אתער רוחא חד דשט ואזיל בעלמא דלא שריא אלא באתר דקדושה עלאה אסתלק מתמן, וכדין אסתאב בר נש ואתפגים בבשריה בחיזו דאנפוי בכלא.

ות"ח בגין דהאי נפש חיה איהי קדישא עלאה כד ארץ קדישא משכא לה בגווה ואתכלילת קרינן ליה נשמה, ודא היא דסלקא לעילא וממללא קמי מלכא קדישא ועיילא בכל תרעין ולית מאן דימחי בידה ועל דא אתקרי רוח ממללא דהא כל שאר נפשתא לית לון רשו למללא קמי מלכא בר האי.

[p. 289] ועל דא אכריז אורייתא ואמ' (תהלים לד:14) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, בגין דאי שפוותיה ולישניה ממללן מלין בישין אינון מלין סלקין לעילא ובשעתא דסלקן כלא מכריזין ואמרין אסתלקו סחרניה דמלה בישא דפלניא, פנון מקום לאורחי חויא בישא. כדין נשמתא קדישא אתעברת מניה ואסתלקת ולא יכילא למללא כד"א (תהלים לט:3) נאלמתי דומיה החשיתי מטוב, והיא סלקא בכסיפו בעאקו דכלא ולא יהבין לה אתר כמלקדמין. ועל דא כתיב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, נפשו ודאי ההיא דהות ממללא אתעבידת משתוקא בגין מלולא בישא, וכדין חויא אזדמן דכלא לאתריה אתהדר.

וכד ההוא מלה בישא סלקא באורחין ידיען ושארי קמיה דחויא תקיפא כמה רוחין מתערין בעלמא ורוחא נחתת מההוא סטרא ואשכח לההוא בר נש דאתער ליה במלה בישא דהא רוחא קדישא ממללא אתעברא מניה, כדין שריא עלוי וסאיב ליה וכדין הוא סגיר.

כמא דעונשא דבר נש בגין מלה בישא כך ענשיה בגין מלה טב דאתי לידיה ויכיל למללא ולא מליל בגין דפגים לההוא [p. 290] רוחא ממללא, כ"ש אי עמא אזלין בארחא עקימא והוא יכיל למללא בהו ושתיק כמא דאמינא דכתיב נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר, במכתשין במסאבותא. ודא הוא דאמר דוד [מז ע"ב] בהאי אלקי ואתפני מניה דכתיב (תהלים כה:16) פנה אלי וחנני, כד"א (במדבר יב:10) ויפן אהרן.

נחתו רבי חייא ורבי יוסי ונשקוה ואזדווגו כחדא כל ההוא ארחא. קרא רבי חייא עלייהו (משלי ד:18) וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום.

 

נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן. אמר ר' יוסי הא כל גוונין אתערו בהו חברייא וכהנא הוה ידע בהו לדכיו למסאב', הוה ידע אינון דהוו יסורין דרחימותא או אינון דאשתכחו במאן דמאיס ביה ממאריה ורקיק ביה.

[p. 291] כתיב (תהלים קמא:4) אל תט לבי לדבר רע להתעולל עלילות ברשע את אישים פועלי און ובל אלחם במנעמיהם. לפום אורחוי דבר נש גרים נגע בעלמא. אל תט לבי לדבר רע להתעולל עלילות ברשע, מכאן תנינן בארחא דבעי בר נש למיהך בה מדברין ליה.

א"ר יצחק האי קרא קשיא, וכי קב"ה אסטי ליה לבר נש למהך בארח חטאה ולמעבד עובדין בישין, אי הכי הא לית דינא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי ואורייתא לא אתתקנת דכתיב אם תשמע ואם לא תשמע. אלא דוד אזהר ללביה לדברא ליה בארח קשוט כד"א (דברים ד:39) והשבות אל לבבך. מאי והשבות, אלא זמנא חד ותרין ותלתא לאהדרא לקבליה ולדברא ליה ולאזהרא ליה, והכי קאמר ליה אל תט לבי לדבר רע, ללביה קאמר אל תט. לפום ארחוי דבר נש גרים נגע בעלמא ודינא שריא בעלמא והיינו נגע צרעת. הא אתערו חברייא אבל צרעת כתרגומו.

א"ר יהודה מאי כתרגומו, סגירו דסגיר ולא פתח ואז אקרי נגע.

[p. 292] רבי יוסי אמר דלא מסתפקן אבהן, כל שכן בנין והיינו דכתיב נגע צרעת כי תהיה באדם, באדם ממש, ומכאן נחית למאן דנחית, נגע אשתכח לכלא מההוא סגירו.

א"ר יצחק ודאי דא הוא רזא דמלה דכתיב (איכה ב:7) נאץ מקדשו. מ"ט, משום דבני עלמא גרימו והיינו דכתיב (במדבר יט:20) כי את מקדש יי' טמא, טמא ממש.

א"ר אלעזר מ"ט, משום דאסתלק מאן דאסתלק וחוייא תקיפא שרייא ואטיל זוהמא וסאיב למאן דסאיב וכלהו בגין חובי עלמא.

תאנא כד שארי חויא לאתגלאה מסתלקין סמכין ובנין ומתעברן ואתי חוייא תקיפא ואטיל זוהמא וכדין אשתכח מקדשא מסאב. מאן מקדשא, כמה דכתיב (ויקרא יד:34) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם, וכתיב (בראשית ג:1) והנחש היה ערום מכל חית השדה וגו' ויאמר אל האשה, אל האשה ממש די אתר מקדשא אתאחיד בגווה והיינו את מקדש יי' טמא בגין חובוי דאתגליא חוייא תקיפא.

[p. 293] מאן חובה, דא לישנא בישא דבגין לישנא בישא חוייא אזדמן בין לעילא בין לתתא, וכתיב (במדבר כא:6) וישלח יי' בעם את הנחשים השרפים, השרופים או השורפים לא כתיב אלא השרפים. מאן שרפים, דכתיב (תהלים עד:13) ראשי תנינים, תרי חד אתחזרו לזמנין, וכתיב (ישעיה ו:2) שרפים עומדים ממעל לו, ממעל לו ודאי כד"א (איוב א:6) להתיצב על יי', וכדין סגירו בכלא ולית מאן דפתח. [p. 294] ועל דא כתיב (משלי ל:20) כן דרך אשה מנאפת וגו'. מאי מנאפת, מנאפת ודאי. אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און.

א"ר יצחק גריעותא דכלא לא אשתכח לתתא אלא בגין דאשתכח לעילא, ולעילא לא אשתכח אלא כד אשתכח לתתא בחובי עלמא דכלא תלייא האי בהאי והאי בהאי.

 

ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא. רבי חייא פתח (קהלת ב:13) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. בכמה אתר אסתכלנא במלוי דשלמה מלכא ואשגחנא בחכמתא [מז ע"ב] סגיאה דיליה ואסתים מלוי בגו לגו היכלא קדישא. האי קרא אית לאסתכלא ביה, אמאי אמר וראיתי אני, וכי שאר בני עלמא לא ידעי [p. 295] ולא חמאן דא. אפי' מאן דלא ידע חכמתא מן יומוי ולא אשגח בה ידע האי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך, והוא שבח ואמר וראיתי אני. אלא הכי תאנא מאן חכים כשלמה דבשבעה דרגין אתקרי כגוונא דלעילא. שיתא יומין לעילא שביעאה עלייהו, שיתא יומין לתתא שביעאה עלייהו, שיתא דרגין לכורסיה הוא על כורסייא דכתיב (דה"א כט:23) וישב שלמה על כסא יי' למלך. שבעה כתרין דיומין לעילא, לקבליהון שבעא שמהן לשלמה לאתחזאה ביה חכמתא קדישא ובגין כך אתקרי שבעה שמהן, שלמה, ידידיה, אגור, בן יקה, למואל, איתיאל, קהלת.

ואמר שבעה הבלים, ומה דאיהו חמא לא חמא בר נש אחרא, וכד כנש חכמתא ואסתלק בדרגין דחכמה אתקרי קהלת, ושבעה הבלין אמר לקביל שבעה כתרין דלעילא וכל הבל קלא אתעביד מניה.

ותאנא משמיה דר' שמעון הבל אפיק קלא ברוחא ומייא דביה ולית קלא אלא בהבל. [p. 296] ותאנא בשבעה הבלים מתקיימין עלאין ותתאין. ותאני ר' יצחק ת"ח דעל הבל מתקיים עלמא דאלמלא לא הוי הבל דנפיק מפומא לא מתקיים בר נש אפילו שעתא חדא. כגוונא דא אמר שלמה מלוי דעלמא מתקיימא בהו בהאי הבל דמתקיים ביה עלמא, והאי הבל דמתקיים ביה עלמא מהבלים דלעילא אתי הה"ד הבל הבלים, הבל מהבלים, וכל מלוי הכי הוו. והבלים דלעילא כתיב (דברים ח:3) כי על כל מוצא פי יי' יחיה האדם. מאי מוצא פי יי', הבלים דלעילא.

ותניא וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, כלומר מן הסכלות ממש אתי תועלתא לחכמתא דאלמלא לא אשתכח שטותא בעלמא לא אשתמודע חכמתא ומלוי. ותאנא חיובא הוא על בר נש דאוליף חכמתא למילף מן שטותא ולמנדע לה בגין דאתי תועלתא לחכמתא בגיניה כמה דאתי תועלתא לנהורא מן חשוכא דאלמלא חשוכא לא אשתמודע נהורא ולא אתי תועלתא לעלמא מניה.

[p. 297] תאנא שיש יתרון לחכמה, לחכמה סתם דאמר רבי שמעון לרבי אבא ת"ח רזא דמלה לא נהיר חכמתא דלעילא ולא אתנהיר אלא בגין שטוותא דמתערי מאתר אחרא ואלמלא האי נהירו ורבו סגי ויתיר לא להוי ולא אתחזי תועלתא דחכמתא ובגין שטותא אתנהיר יתיר ונהרין ליה יתיר הה"ד שיש יתרון לחכמה, לחכמה סתם, מן הסכלות סתם. וכך לתתא אלמלא לא הוי שטותא שכיח בעלמא לא הוי חכמתא שכיח, והיינו דרב ייסא סבא כד הוו מילפי מניה חברייא רזי דחכמתא הוה מסדר קמייהו פרקא דמלי דשטותא בגין דייתי תועלתא לחכמתא בגיניה, והיינו דכתיב (קהלת י:1) יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט, משום דהיא תקונא דחכמתא ויקרא דחכמתא, ועל כך כתיב ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות.

ר' יוסי אמר יקר מחכמה ומכבוד, כלומר יקרא דחכמתא ונוי דילה ויקרא דכבוד דלעילא מאי היא, סכלות מעט. זעיר דשטותא אחזי וגלי יקרא דחכמתא וכבוד דלעילא יתיר מכל ארחין דעלמא.

[p. 298] כיתרון האור מן החשך, תועלתא דנהורא לא אתי אלא מן חשוכא. ולעולם תקונא דחוורא מאי היא, אוכמא דאלמלא אוכמא לא אשתמודע חוורא ובגין אוכמא אסתלק חוורא ואתיקר.

א"ר יצחק משל למתוק במר דלא ידע בר נש טעמא דמתיקא עד דיטעם מרירא. מאן עביד להאי מתיקאף הוי אומר מרירא, והיינו דכתיב (שם ז:14 גם את זה לעומת זה עשה האלהים, וכתיב [מח ע"א] (קהלת ז:18) טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך.

 

תאנא בכמה דרגין אתקרי בר נש, אדם, גבר, אנוש, איש. גדול שבכלם אדם משום דכתיב (בראשית א:27) ויברא אלהים את האדם בצלמו, (שם ט:6) כי בצלם אלהים עשה את האדם, ולא כתיב שם אחר.

אמר ר' יהודה אי הכי והא כתיב (ויקרא א:2) אדם כי יקריב מכם קרבן ליי', ולא כתיב גבר אנוש איש. מאן בעי למקרב קרבנא, מאן דאיהו חטאה.

אמר ר' יצחק ת"ח קיומא דעלמא דעלאין ותתאין הוא קרבנא, נייחא דקב"ה. ומאן אתחזי למקרב קמיה האי נייחא, הוי אומר אדם יקירא מכלא.

[p. 299] א"ל הא כתיב אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'.

אמר ליה להאי בעי קב"ה לדכאה יתיר מכלא דמאן דאיהו בדרגא עלאה מכלהו לא יתיב הכי. ובגין כך כתיב באדם והובא אל הכהן, ובא לא כתיב אלא והובא דכל מאן דחמי ליה אתחייב ביה למקרביה קמי כהנא דדיוקנא קדישא לא יתיב הכי, וכתיב איש או אשה כי יהיה בו נגע, ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות, ולא כתיב והובא.

אמר ליה והא כתיב (במדבר יב:3) והאיש משה עניו מאד, (שמות יא:3) גם האיש משה, אמאי לא אקרי אדם.

אמר ליה משום דאקרי עבד למלכא דכתיב (במדבר יב:7) לא כן עבדי משה, (יהושע א:2) משה עבדי. אוף הכי אקרי איש לגבי אדם דלעילא.

[p. 300] אמר ליה אי הכי והא כתיב (שמות טו:3) יי' איש מלחמה, ולא כתיב אדם.

א"ל (תהלים כה:14) סוד יי' ליראיו.

א"ל אי הכי אנא בינייהו בכלא ובאתר דא לא זכינא.

א"ל זיל לר' אבא דאנא אוליפנא מניה על מנת דלא לגלאה.

אזל לגבי ר' אבא אשכחיה דהוה דריש ואמר אימתי אתקרי שלימותא דלעילא, כד יתיב קב"ה בכורסייא. ועד לא יתיב בכורסייא לא אשתכח שלימותא דכתיב (יחזקאל א:26) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, משמע דכתיב אדם דאיהו כללא ושלימותא דכלא.

אמר ר' יהודה בריך רחמנא דאשכחתיך בהאי. אי הכי הא כתיב (שמות טו:3) יי' איש מלחמה.

א"ל יאות אנת. ת"ח התם לא אשתכח שלימותא דכלא ובגיני כך אקרי איש, אבל הכא שלימותא דכלא וכללא דכלא ובגין דא אקרי אדם.

[p. 301] קרא עליה (תהלים קיט:72) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.

אמר ליה תו כתיב (שם לו:7) אדם ובהמה, ולא כתיב איש ובהמה.

אמר ליה ולא והכתיב (שמות יא:7) למאיש ועד בהמה, אלא מה דכתיב אדם ובהמה כמה דכתיב (מלכים א ה:13) מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר בקיר, אורחיה דקרא הוא דנקיט עלאה דכלהו ונמיך דכלהו. אוף הכא עלאה דכלא ונמיך דכלא.

א"ל והא כתיב (בראשית ב:5) ואדם אין לעבוד את האדמה.

א"ל ת"ח דכל מה דבעלמא לא הוי אלא בגיניה דאדם וכלהו בגיניה מתקיימי ולא אתחזיאו בעלמא וכלהו אתעכבו עד דייתי ההוא דאתקרי אדם הה"ד (שם:5) וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו', משום דדיוקנא עלאה לא אתחזי הה"ד ואדם אין, ובגין כך לא אתחזי האי דיוקנא אלא בדיוקנא דאתחזי ליה הה"ד (שם:7) וייצר יי' אלהים את האדם, בשם מלא כמא דאיהו שלימותא דכלא וכללא דכלא.

[p. 302] תאנא בששי נברא האדם בשעתא דנשלם כסא ונקרא כסא וכתיב (מלכים א י:19) שש מעלות לכסא. נראה אדם שהוא ראוי לשבת על הכסא. ותאנא כיון שנברא אדם נתתקן הכל כל מה דלעילא ותתא והכל נכלל באדם.

 

תניא א"ר יוסי כתיב (יחזקאל א:10) ודמות פניהם פני אדם, כלל כלא וכלהו כלילן בהאי דיוקנא.

אמר ר' יהודה והא כתיב (שם) ופני אריה אל הימין וגו'. [מח ע"ב]

[p. 303] אמר ליה אפי אדם הוו ובההוא דיוקנא דאדם אתחזון כל גווני וכל דיוקנין כמה דתנינן אנפוי אנפי נשרא וכו' לא דהוה נשרא אלא דאתחזי בדיוקנא דאדם דכליל כל דיוקנין.

א"ר יצחק ת"ח כל מאן דאיהו תחות שולטניה דאדם אתקרי איש משום דאתתקן בגיני אדם מדרגא אחרא דהוה ביה בקדמיתא. דתניא ברזא עלאה דספרא דצניעותא כד אתברי אדם נחת בדיוקנא קדישא עלאה, נחתו עמיה תרין רוחין מתרין סטרין מימינא ומשמאלא כללא דאדם, ורוחא דימינא אקרי נשמתא קדישא דכתיב (בראשית ב:7) ויפח באפיו נשמת חיים, ורוח דשמאלא אקרי נפש חיה והוה אזיל ונחית מעילא לתתא ולא אתיישבא בהדי אחרא. כד חב אדם אתעבידו מההוא רוחא בריין מתפשטן בעלמא ולא אתסיימו גופא דלהון, ואתחברו בהאי גופא דאדם בדוכרא ובנוקבא ואתילידו בעלמא ואינון אקרו נגעי בני אדם.

[p. 304] תאנא עלאין מנייהו דלא אתדבקו לתתא ותליין באוירא ושמעין מה דשמעין מעילא ומנייהו ידעין לתתא.

תאנא מבוצינא דקרדינותא נפקי תלת מאה ועשרין וחמש ניצוצי מתגלפאן ומתאחידן בסטרא דגבוראן דאקרון גבורות ומתלכדן כחדא ואתעבידו חד גופא, וכד עיילין אלין בגופא אקרי איש, ולא איש דהא תנינן איש תם וישר איש צדיק, ואיש דהכא איש מלחמה כתיב דכוליה דינא וכלא חד.

[p. 305] אמר ר' יהודה אמאי.

לא הוה בידיה דר' יצחק. אתו שאילו קמיה דר' שמעון, אמר לון קשיא דהא תנינן כתיב (שם:23) לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת, ותנינן מאן איש, זה. ומאן זה, חסד, והכא אמריתו דהוא דינא. אלא הכי תאנא כלא הוא בחד מתקלא סלקא, ומשום דדיני תתאי מתאחדן ומתלכדן בשער' דהאי אקרי הוא דינא קשיא, וכד אתעבר מניה שערא דרישא אתבסם, ובגין כך אקרי טהור דלא אקרי טהור אלא כד נפיק מן מסאבא דכתיב (איוב יד:4) מי יתן טהור מטמא, והכא כתיב ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא.

[p. 306] ות"ח רישא דהאי איש בוצינא דקרדינותא ובגין כך גולגלתא ורישא דהאי סומקא כלא כוורדא ושעריה סומק בגו סומקי ותליין מניה כתרין תתאין דלתתא דאתערין דינין בעלמא, וכד אתעבר מניה שערא ואיגליש מחסד עלאה אתבסם כוליה ואקרי על שמיה.

א"ר יהודה אי אתקרי על שמיה קדוש להוי ולא טהור.

א"ל לאו הכי דקדוש לא אקרי אלא כד תלי שערא דקדושה בשערא תלי דכתיב (במדבר ו:5) קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו, והאי אקרי טהור מסטרא דתליין לתתא מניה ובגיני כך אתעבר מניה שערא ואתדכי.

ות"ח כל מאן דהוא מסטרא דדינא ודינין מתאחדין ביה לא אתדכי עד דאתעבר מניה שערא, ומדאתעבר מניה שערא אתדכי. ואי תימא אדם, לאו הכי דהא הוא שלימותא דכלא ורחמי אשתכחו ביה. בגין כך לאו הכי דכלהו קדישא וקדישין אתאחדו ביה, אבל הוא דינא ודיני אתאחדן ביה, לא אתבסם עד דאתעבר מניה שערא.

[p. 307] ת"ח דהא ליואי דאתו מסטרא דדינא לא מתדכאן עד דמתעבר מנהון שערא דכתיב (במדבר ח:7) וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם. ובגין דיתבסמון יתיר בעי כהנא דאתא מסטרא דחסד עלאה לארמא להו דכתיב (שם:11) והניף אהרן את הלוים תנופה לפני יי', כמה דאיהו להאי איש דלעילא דכד בעי לאתבסמא [מט ע"א] יתיר אתגלייא ביה חסד עלאה ואתבסם ומבסם לתתא.

והאי איש בכללא דאדם הוא וכד בעא קב"ה לאגחא קרבא בהאי איש אגח בהו קרבא דכתיב (שמות טו:3) יי' איש מלחמה, ולא אגח בהו קרבא עד דאעבר ליה שערא דרישא בגין דישתלשלון משלשוליהון ויתברון כל אינון כתרין דמתאחדן בשעריה הה"ד (ישעיה ז:20) ביום ההוא יגלח יי' בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה.

תאנא וכה תעשה להם לטהרם. מאי וכה תעשה להם, כגוונא דלעילא.

[p. 308] הזה עליהם מי חטאת, שיורי טלא דבדולחא, דהכא מי חטאת דאינון שיורי טלא, לזמנא דאתי כתיב (יחזקאל לו:25) וזרקתי עליכם מים טהורים.

וכבסו בגדיהם, כגוונא דתקוני דהאי איש אתסחן בחסד עלאה ואתדכי מכלא.

תנינן אמאי כתיב בתער ולא כתיב בקיספרין, אלא משום דאתעבר שערא בשרשוי ויתעברון דינין תתאין משלשוליהון. ולזמנא דיתכשרון עובדין לתתא זמין קב"ה לאעתברא שערא דא ולמגלשיה בגין דלא יצמח וירבי דכתיב כי ימרט ראשו.

אמר ר' יצחק רב מכל ליואי קורח הוה דעבדיה קב"ה לתתא כגוונא דלעילא וקרייה קורח. אימתי, בשעתא דגליש בגיניה להאי איש דכתיב קרח הוא. וכד חמא קורח רישיה בלא שערא וחמא לאהרן מתקשט בקשוטי מלכין אתזלזל בעיניה וקני לאהרן. א"ל קב"ה אנא עבדית לך כגוונא דלעילא, לא בעית [p. 309] לאעלא בעלאין, חות לתתא והוי בתתאין דכתיב (במדבר טז:30) וירדו חיים שאולה. מהו שאולה, גיהנם דתמן צווחין חייבין ולית מאן דמרחם עלייהו. וזמינין אינון לאעלא ולאחייא כד אתער קב"ה לעמיה לאחייא להו דכתיב (שמואל א ב:6) יי' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.

ואם מפאת פניו ימרט ראשו. תאנא אית פנים ואית פנים, ומאן פנים הללו, אלין אינון דאקרון פנים של זעם. וכל אלין דתליין מהאי פנים חציפין אינהו, תקיפין אינהו דלא מרחמי, וכד אתעבר שערא מסטרא דאינון פנים מתעברין כלהו ומתברי, דתניא כל אינון דתליין משערא דרישא אינון עלאין על אחרנין ולא חציפי כוותייהו וכל אינון דתליין מסטרא דשערא דאינון פנים כלהו חציפי תקיפי ובגין כך אנפוי מתלהטן כאשא משום ניצוצא דקרדינותא, ובהאי כתיב (איכה ד:16) פני יי' חלקם, (תהלים לד:17) פני יי' בעושי רע.

אמר ר' יצחק מהו נגע לבן אדמדם, נגע ממש הוא אי חוורא אתחזי וסומקא לא אתעבר, משמע דכתיב לבן אדמדם.

[p. 310] אמר ר' יוסי דחוורא לא אתחזי אלא בסומקא כגוונא חוורא וסומקא.

רבי יצחק אמר אע"ג דחוורא אתחזי אי סומקא לא אזיל נגע הוא דכתיב (ישעיה א:18) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. וכד אתחוור כלא רחמי אשתכחו ודינין אתעקרו.

תאני רבי אבא כתיב נגע היא, וכתיב נגע הוא, חד דכר וחד נוקבא. אלא כד נוקבא אסתאבת בגין חובי תתאי כתיב נגע היא, וכד דכר לא אתדכי כתיב נגע הוא. ואשתמודען מילי דינין דאתו מהאי ודינין דאתו מהאי, ואשתמודען קרבני דבעייא לקרבא דכתיב זכר תמים, וכתיב נקבה תמימה יביאנה, דהא אשתמודען מילי מאן אתו דינין ומאן אתו חובי דאתאחדן בהאי או בהאי. ועל האי כתיב (תהלים נא:19) זבחי אלהים רוח נשברה, לאפקא שאר קרבנין דלא כתיב רוח נשברה דאינון שלמא לעלמא וחדווא דעלאין ותתאין.

 

[p. 311] ואם יראנה הכהן. תני רבי יוסי כתיב [מט ע"ב] (תהלים סה:3) שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. שומע תפלה, דא קב"ה.

רבי חזקיה אמר שומע תפלה, שומע תפלות מבעי ליה, מהו שומע תפלה. אלא תפלה דא כנסת ישראל דכתיב (שם קט:4) ואני תפלה, ודוד בגין כנסת ישראל קאמר, ומה דאמר ואני כלא חד, ודא תפלה של יד דכתיב (שמות יג:16) על ידכה בה"א.

עדיך כל בשר יבאו. בשעתא דגופא שריא בצערא במרעין במכתשין כד"א אדם כי יהיה בעור בשרו, את הנגע בעור הבשר, הבשר החי, ובגין כך לא כתיב כל רוח יבאו אלא כל בשר יבאו.

[p. 312] מהו עדיך, אלא כד"א והובא אל הכהן דא קב"ה הה"ד ואם יראנה הכהן. ת"ח באתר חד אהרן הכהן ובאתר אחרא הכהן סתם ודא קב"ה.

א"ר יצחק והא כתיב נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן, אי הכי דא קב"ה.

א"ל אין בגין דביה תלייא כל דכיותא וכל קדושא.

א"ל אי הכי והובא, והועלה מבעי ליה.

א"ל כד"א (שמות כז:7) והובא את בדיו בטבעות, דעייל דא בגו דא, אוף הכא והובא דיכנסון ליה לכהנא לדכאה ליה כד אהדר ביה ויעלון מלה קמיה.

א"ר יצחק הכי תנינן נגע צרעת, נגע הוא דינא תקיפא דשריא בעלמא, צרעת סגירו כמה דאתמר סגירו דנהורא עלאה, סגירו דטיבו עלאה דלא נחית לעלמא.

[p. 313] כי תהיה באדם, באדם סתם. והובא אל הכהן, דא כהן לתתא דהא אתתקן למפתח ההוא סגירו ולאדלקא בוסינין דישתכחו על ידוי ברכאן לעילא ותתא ויתעבר ויסתלק ההוא נגע וישרי נהירו דרחמי על כלא, ובגין כך והובא אל הכהן.

 

ר' אבא אמר חמינא לאינהו בני עלמא דלא משגחן ולא ידעין ביקרא דמאריהון. כתיב בהו בישראל (ויקרא כ:24) אשר הבדלתי אתכם מן העמים להיות לי, וכתיב (שם יא:44) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי'. אי אינון מתרחקן אן הוא קדושא דילהון, הא רעותא דילהון אתרחקא מניה. וקרא אכריז ואמר (תהלים לב:9) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין. במה אתפרשן בני נשא מסוס ופרד, בקדושא דגרמייהו לאשתכחא שלימין ורשימין מכלא, ועל דא זווגא דבני נשא הוא בזמנין ידיען לכוונא רעותא לאתדבקא ביה בקב"ה.

[p. 314] והא אתערו בפלגות ליליא קב"ה עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקייא וכנסת ישראל משבחת ליה לקב"ה והוא שעתא דרעותא לאתדבקא בהו, וחברייא דמשתדלי באורייתא משתתפי בה בכנסת ישראל לשבחא למלכא קדישא ומתעסקי באורייתא. שאר בני נשא כדין עידן רעותא לאתקדשא בקדושא דקב"ה ולכוונא רעותא לאתדבקא ביה, ואינון חברייא דמשתדלי באורייתא זווגא דילהון בשעתא דזווגא אחרא אשתכח והוא משבת לשבת לכוונא רעותא לאתדבקא ביה בקב"ה ובכנסת ישראל דהא עידן רעותא דאתברכאן כלא עלאי ותתאי.

אי בני נשא אתרחקן מניה ועובדא כבעירי אן הוא קדושא דלהון לאשתכחא קדישין, אן אינון נפשתא קדישין דמשכין מעילא. ושלמה מלכא צווח ואמר (משלי יט:2) גם בלא דעת נפש לא טוב. גם בלא דעת, מאן הוא דעת, דא קב"ה. נפש לא טוב, ההוא נפש דאינון משכין בעובדייהו לא טוב דהא מסטרא אחרא אתמשכאן עלייהו נפשתא דלא איהו טוב בגין דלא מכווני לבייהו לקב"ה. מאן דאתלהיט ביצר הרע בלא רעותא דכוונה דלבא לקב"ה מסטרא דיצר הרע אתמשך עליה נפשא דלאו איהו טוב הה"ד גם בלא דעת נפש לא טוב.

[p. 315] ואץ ברגלים חוטא, מאן דאיהו אץ ודחי שעתא בלא רעותא קדישא חוטא, חוטא ודאי בכלא.

ועל דא שריין מכתשין בהו בבני נשא ואסהידו באנפייהו בחציפותא לאחזאה דהא קב"ה מאיס בהו ולא דעתיה בהו עד דאינון זכאן [נ ע"א] ומכשראן עובדייהו כמלקדמין ומתברכאן. ועל דא אשתמודען מכתשין לגבי כהנא אינון דאתיין מסטרא מסאבא ואינון דאתיין מסטרא אחרא.

כגוונא דא כתיב כי תבאו אל ארץ כנען וגו' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם. וכי אגר טב הוא דאשתכח באינון דזכאן למיעל לארעא, אלא הא אוקמוה לאשכחא מטמונין דאיטמרן בביתייהו ולאהניא להו לישראל. [p. 316] אבל ת"ח זכאין אינון ישראל דאינון מתדבקן ביה בקב"ה וקב"ה רחים להו לישראל דכתיב (מלאכי א:2) אהבתי אתכם אמר יי'. ומגו רחימותא דיליה אעיל לון לארעא קדישא לאשראה קדושתיה בינייהו ולמהוי דיוריה עמהון וישראל דישתכחו קדישין על כל בני עלמא.

ת"ח כתיב (שמות לה:26) וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה וגו'. ובשעתא דהוו עבדין עבידתייהו הוו אמרי דא למקדשא, דא למשכנא, דא לפרוכתא, וכן כל אינון אומנין בגין דשריא קדושא על ידייהו ואתקדש ההוא עבידתא, וכד סליק לאתריה בקדושא סליק.

כגוונא דא מאן דעביד עבידתא לע"ז או לסטרא אחרא דלאו קדישא כיון דאידכר ליה על ההוא עבידתא הא רוח מסאבא שריא עלוי, וכד סליק עבידתא במסאבו סליק. כנעניים פלחי לע"ז נינהו ומתדבקן כלהו כחדא ברוח מסאבא והוו בנין בניין לטנופייהו לגעולייהו לסטר מסאבא, וכד שראן למבני הוו אמרין מלה וכיון דאידכר בפומייהו שריא עליה רוח מסאבא, כד אסתליק עבידתא ברוח מסאבא אסתליק. כיון דעאלו ישראל בארעא בעא קב"ה לדכאה לון ולקדשא ארעא למפני אתר לשכינתא דלא תשרי גו מסאבא, ועל דא לההוא נגע צרעת הוו סתרין בניין אעין ואבנין.

ת"ח אי עובדא דא הוא לאשכחא מטמונין לחודיה יהדרון אבנין לבתר כמה דאינון לאתרייהו ועפרא לאתריה, אבל קרא כתיב וחלצו את האבנים, וכתיב ועפר אחר יקח, בגין דיתעבר רוח מסאבא [p. 317] ויתפני ויתקדש כמלקדמין וישתכחו ישראל בקדושא ובדיורא קדישא למשרי בינייהו שכינתא.

ועל דא מאן דבני בנין כד שארי למבני בעי לאדכרא דהא לפולחנא דקב"ה קא בני בגין דכתיב (ירמיה כב:3) הוי בונה ביתו בלא צדק וגו', וכדין סייעתא דשמיא שארי עליה וקב"ה זמין עליה קדושתא וקארי עליה שלום הה"ד (איוב ה:24) וידעת כי שלום אהלך וגו'. ומאי (שם) ופקדת נוך, הא אוקמוה אבל ופקדת למפקדא מלה בפומא כד איהו בני, וכדין ולא תחטא כתיב, ואי לאו הא זימן לביתיה סטרא אחרא. כ"ש מאן דבני ורעותיה בגוונא אחרא בגין דמייחדא ביתא לאסתאבא ביה, הא ודאי ישרי ביה רוחא מסאבא ולא נפיק ההוא בר נש מעלמא עד דיתענש בההוא ביתא ומאן דדייר ביה יכיל לאתזקא.

ואי תימא במה ידיע, בגין דיתזק בההוא ביתא ההוא דבני לה או אנשי ביתיה האי בנזקי גופא או בנזקי דממונא הוא ותרין אחרנין אבתריה הא ודאי יערוק בר נש לטורא ולא ידור ביה, ידור בטיחלא דעפרא ואל ידור ביה.

[p. 318] ובגין כך קב"ה חס עלייהו דישראל דאינון לא ידעי מלה בכל אינון בתים והוא אמר אתון לא ידעתון, אנא ידענא וארשים לון. נגע דאיר בביתא, הא נגע אחר תקיפא דיפיק ליה ויעבר ליה מעלמא. וכדין ונתץ את הבית וגו'. כיון דאזיל ליה מ"ט ונתץ את הבית, אלא בכל זמנא דההוא בניינא ליהוי קאים [נ ע"ב] דיליה הוא ויכיל לאהדרא. האי בארעא קדישא, כ"ש בארעא אחרא דזמינא רוח מסאבא יתיר ויכיל בר נש לאתזקא.

א"ר אלעזר וכ"ש דקרי בקלפוי דחברוי אחרנין לאשתכחא תמן ואפי' טורפי דקספתא לא מתעברן ליה מההוא ביתא, ובגין כך קרא ודאי אכריז ואמר הוי בונה ביתו בלא צדק, הוי ודאי קארי כל יומא בההוא ביתא.

 

ר' יוסי עאל יומא חד בחד ביתא, אטרא בסיפתא עאל לגו. שמע חד קלא אתכנשו עולו הא חד פלוגתא דילן, סיפתו ונזיק ליה עד לא יפוק. [p. 319] אמרו לא ניכול אלא אי שוי דיוריה הכא.

נפק ר' יוסי ודחיל, אמר ודאי מאן דעבר על מלייהו דחברייא אתחייב בנפשיה.

א"ל ר' חייא והא גוים ושאר בני נשא דיירי בגוויה ואשתלימו.

א"ל אינון בסטרייהו קא אתיין אבל מאן דדחיל חטאה יכיל לאתזקא, ואפילו אינון אי יעכבו דיורייהו תמן לא יפקון בשלם.

א"ל והא כתיב (איוב כא:9) בתיהם שלום מפחד וגו'.

א"ל כיון דהוה מאחרא ואתבני בצדק.

 

ובא אשר לו הבית והגיד וגו' כנגע נראה לי בבית. כנגע, נגע מבעי ליה, נראה לי, יש לי מבעי ליה דהא כתיב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם, דיתחזי לכלא, אמאי כנגע נראה לי. אלא בשעתא דהאי עייל אחרא אתגליא ומקטרגא דא בדא ועל דא נראה לי, ההוא דאתכסיא אתגליא ודאתגליא אתכסיא ולבתר אתחזיא ליה בדיוקנא דההוא נגע דביתא ואתכסייא אחרא. ועל דא והגיד לכהן, מלה דחכמתא הוא.

[p. 320] וכדין אתי כהנא וירמון ביתא וינתצון ליה אבנין ואען וכלא. אחר כך כתיב (דברים ח:20) ובתים טובים תבנה, אלין אקרון טובים דהא קדמאי לאו אינון טובים ולא בכללא דקדושא ודכיו אינהו.

אמר ר' יהודה אי הכי במאי נוקימנא קרא דכתיב (שם ו:11) ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, אי רוח מסאבא שריא בגוייהו איך מלאים כל טוב.

א"ר אלעזר מלאים כל טוב בממונא בכספא ודהבא כד"א (בראשית מה:20) מטוב כל ארץ מצרים, והא כל בתי מצרים מליין חרשין וטעוון הוו אלא בגין עותרא דארעא אתמר, אף הכא.

ר' שמעון אמר ודאי על דא הוא לאתקדשא ארעא ולבערא רוח מסאבא מגו ישראל, וכד ביתא הוה נתיץ הוה אשכח בה ממונא למבני ליה ולמלייא ביתיה דלא יצטער על ביתא.

 

[p. 321] ואיש כי יהיה בו בהרות וגו'. ר' יוסי אמר כסילתא דמוקפי בבהרת עזה חיזו תנינן ובחיזו אתדן באינון גוונין.

א"ר יצחק תלת מאה טעמי אית מאן דגרייס בבהרת עזה וכלהו אוליפנא מאבא בר חזור חד סאיב סהדא חד, תרין תרי סהדין ודכי, מכאן ולהלא אפי' מאה כתרי ותרי כמאה, ודא אוליפנא לבתר דכתיב (דברים יט:15) לא יקום עד אחד באיש וגו' ע"פ שנים עדים וגו'.

 

רבי חזקיה הוה יתיב קמיה דר' שמעון, אמר כתיב נגע לבן אדמדם, כדין הוא נגע דהא חוורא לא קאים בעיניה.

פתח ר' שמעון ואמר (ישעיה א:18) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו'. זכאין אינון ישראל דקב"ה בעי לדכאה לון בכלא בגין דלא ישתכחון בדינא קמיה [p. 322] ומאריהון דדינא לא ישלטון בהון דהא כלא אזיל בתר זיניה, סומקא לסומקא חוורא לחוורא, ימינא לימינא ושמאלא לשמאלא. בעשו כתיב (בראשית כה:25) ויצא הראשון אדמוני, ועל דא שריא ביה זיניה. [נא ע"א] ואי תימא אדמוני כתיב וכתיב ביה בדוד (שמואל א טז:12) והוא אדמוני, אלא דא מזוהמא דדהבא אתדבק ודא בזיהרא דדהבא אתדבק. כתיב ביה אדמוני כלו כאדרת שער, בזוהמא דהתוכא נפק, ובדוד כתיב עם יפה עינים וטוב ראי.

ת"ח סומקא בקדמיתא והא אתחזי ביה חוורא הא דכיותא אתיליד ביה ושארי לאתדכאה, חוורא בקדמיתא ואתחזי ביה סומקא הא שארי לאסתאבא. וכתיב וטמאו הכהן וגו' דהא אתיליד ביה סומקא לאסתאבא, וכהנא הוה ידע בכל אינון גוונין ולזמנין דאתחזי ביה גוונא דדכיותא ויסגר ליה למחמי אי אתיליד ביה גוונא אחרא, ואי לאו מדכי ליה הה"ד וטהרו הכהן וגו'.

 

רבי יצחק ור' יהודה הוו אזלי בארחא. א"ר יהודה כתיב (מלכים ב ה:27) וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך וגו'. אי הוא חטא בנוי אמאי.

[p. 323] א"ל אלישע יתיר משאר נביאי חמא, חמא דהא לא נפיק מגחזי בר מעליא ועל דא לייט לכלהו. ולא עוד אלא א"ל אנא פלחנא בשמושא עלאה לגבי אליהו וזכינא בתרין חולקין דפלחנא ליה בקשוט, ואת רשע פגמת לי אומית לשקרא חמידת, הא עברת על אורייתא כלא, ומאן דעבר על כך מית הוא לעלמא דאתי, אבל בגין דפלחת לי שמושא דילך לא להוי למגנא, תהוי מית בעלמא דין ולא בעלמא דאתי.

 

א"ר ייסא בגד הצמר או הפשתים אמאי.

א"ר יצחק בכלא שריא ובכלא שלטא, ואית כגוונא דא דכתיב (משלי לא:13) דרשה צמר ופשתים, ובגיני כך שולטניה דההוא נגע דנפיק מאתר עלאה דא שלטא בכלא בתרי גווני בצמר ובפשתים, ובגין כך זאת תורת נגע הצרעת בגד הצמר או הפשתים.

 

[p. 324] ר' יצחק אזל לקטפורא דאבוי, חמא חד בר נש דסאטי בקיטרא דמטולא אכתפוי. א"ל שירטא דקיסטא אכתפך אמאי.

לא אמר ליה מידי. אזל אבתריה חמא ליה דעייל במערתא חדא, עאל אבתריה חמא קיטורא דתננא דהוה סליק תחות ארעא ועאל ההוא בר נש בנוקבא ואתכסיא מניה. דחיל ר' יצחק ונפיק לפום מערתא.

עד דהוה יתיב אעברו ר' יהודה ור' חזקיה, חמא לון סח לון עובדא. אמר ר' יהודה בריך רחמנא דשזבך, האי מערתא דסגירי סרוניא היא וכל יתבי ההוא קרתא חרשין ואתיין למדברא לחוייא אוכמין דאינון בני עשר שנין או יתיר למעבד חרשין ולא מנטרי מנייהו ואתעבידו סגירין וכל זיני חרשין דלהון בהאי מערתא אינון.

אזלו. עד דהוו אזלי איערעו בחד בר נש דהוה אתי ובנוי דהוה מרע קטיר על חמרא. אמרו ליה מאן אנת.

אמר יודאי ודא הוא ברי.

אמרו ליה אמאי הוא קטיר.

[p. 325] אמר לון דיורי בחד כפר דאיהו מבני רומאי והאי ברי הוה אוליף אורייתא בכל יומא והוה אהדר לביתאי ולעי לון אינון מלין, ויומא חד עאל ברי לביתא לאהדרא מלין, אעבר חד רוחא קמיה ונזיק ליה, אעקם פומיה ועיניה וידוי אתעקמו ולא יכיל למללא, ואתינא לגבי מערתא דסגירי סרוניא דלמא ילפון לי מלה דאסוותא.

אמר ליה ר' יהודה ובההוא [נא ע"ב] ביתא ידעת מקדמת דנא.

אמר ידענא דהא מכמה יומין אנזיק ביה חד בר נש והוו אמרי דמרעי הוו ומינייהו אמרי דרוחא דביתא, ולבתר אעלו ביה כמה בני נשא ולא אנזיקו.

אמר היינו דאמרי חברייא, ווי לאינון דעברי על מלייהו.

פתח ר' יהודה ואמר (ירמיה כב:13) הוי בונה ביתו בלא צדק, דהא בכל אתר דאשתכח ביה צדק כל רוחין וכל מזיקי עלמא ערקין מניה ולא משתכחי קמיה, ועם כל דא מאן דאקדים ונטיל אתר אחיד ביה.

א"ל ר' חזקיה אי הכי שקיל שמא קדישא כרוח מסאבא.

אמר ליה לאו הכי אלא שמא קדישא לא שריא באתר מסאבא ובגין כך אי רוח מסאבא נטיל אתרא שמא קדישא לא שריא ביה דהא לאו אתריה, ואי הוא נטיל אתר מקדמת דנא כל רוחין וכל מזיקי עלמא לא יכלין לאתחזאה ביה, כל שכן לקרבא בהדיה.

וכד הוה נחית נגע צרעת הוה מדכי אתרא ואפיק רוח מסאבא מאתריה ולבתר מנתצי ביתא אבנין ואעין וכלא ובני ליה כמלקדמין בסטר קדישא בצדק דדכיר ליה לשמא קדישא, ועם כל דא בעפרא אחרא וירחיק ביתא מאתריה מיסודא קדמאה תרי טפחים.

[p. 326] השתא דלא אתחזי ולא נחית מאן דמקטרג ביה בההוא רוח מסאבא לאפקא ליה מאתריה מאי תקנתיה. אי יכיל לנפקא מניה שפיר, ואי לאו יבנה ליה כמלקדמין באבנין אחרנין ואעין וכלא וירחיק ליה מאתר קדמאה ויבני ליה על שמא קדישא, ועם כל דא לא נפיק ההוא רוחא מאתר קדמאה בגין דקדושא לא שריא על אתר מסאבא.

א"ר יצחק למה ליה לאטרחא כולי האי, בזמנא דא כתיב (קהלת א:15) מעוות לא יוכל לתקון וגו', מיומא דאתחריב מקדשא לא אשתכח אסוותא בעלמא, בגיני כך בעי לאזדהרא כי היכי דלהוי נטיר.

אמרו נזיל בהדי האי בר נש ונחמי.

א"ר יצחק אסיר לן. אי הוה אזיל לגבי גברא רבא דחיל חטאה כגון נעמן לגבי אלישע נזיל אבתריה, השתא דאיהו אזיל לגבי רחיקי עלמא רחיקי אורייתא געלי מכלא אסיר לן לאתחזאה קמייהו. בריך רחמנא דשזיב לן מנייהו, והאי ב"נ אסיר ליה.

[p. 327] א"ר יהודה והא תנינן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה וכו'.

אמר ליה ודא ע"ז הוא ולא עוד אלא דהא כתיב (דברים יח:10) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים וגו'.

אזלו לאורחייהו. אזל ההוא בר נש לפום מערתא הוא ובריה, שרי ליה במערתא. עד דנפק אבוי לקטרא לחמריה נפק קיטורא דאשא ברישא חד וקטליה. אדכהי עאל אבוי ואשכחיה מית, נטל ליה בחמריה ואזל ליה. אשכח להו לבתר יומא חד לר' יצחק ור' יהודה ור' חזקיה דהוו אזלי. בכה קמייהו וסח לון עובדא. אמר ר' יצחק ולא אמינא לך דאסיר הוא למיהך תמן. בריך רחמנא (דניאל ד:34) די כל מעבדוהי קשוט וארחתיה דין. זכאין אינון צדיקייא דאזלין בארח קשוט בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (משלי ד:18) וארח צדיקים כאור נגה וגו'.

 

אמר ר' אלעזר בכל עובדוי דבר נש לבעי ליה דלהוון כלהו לשמא קדישא. מאי לשמא קדישא, לאדכרא בפימיה שמא קדישא דכלא הוא לפולחניה ולא לישרי עלוי סטרא אחרא בגין דאיהו זמין תדירא לגבי בני נשא ויכיל לאשראה על ההוא עבידתא. ועל דא השתי או הערב הוה אסתאב ושרייא [נב ע"א] עליה רוח מסאבא. ומה בהאי כך, מאן דפקיד מלוי לסטר אחרא דלא אצטריך עאכ"ו, ובגין כך כתיב (דברים כג:10) ונשמרת מכל דבר רע.

 

[p. 328] רבי אלעזר הוה אזיל למחמי לחמוי והוה עמיה רבי אבא. א"ר אבא נימא מילי דאורייתא ונזיל.

פתח רבי אלעזר ואמר (בראשית יב:13) אמרי נא אחותי את וגו'. האי קרא קשיא, ומה אברהם דאיהו דחיל חטאה רחימא דקב"ה הוה אמר הכי על אתתיה בגין דיוטיבו ליה. אלא אברהם אע"ג דהוה דחיל חטאה לא סמיך על זכותא דיליה ולא בעא קב"ה לאפקא זכותיה אלא זכותא דאתתיה וירווח בגינה ממונא דשאר עמין דהא ממונא באתתיה זכי ליה בר נש הה"ד (משלי יט:14) בית והון נחלת אבות ומיי' אשה משכלת. מאן דזכי באשה משכלת זכי בכלא, וכתיב (שם לא:11) בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. ואברהם הוה אזיל למיכל בגינה שללא דשאר עמין וסמיך על זכותא דילה דלא יכלון לאענשא ליה ולחייכא בה, ובגיני כך לא דחיל מידי למימר אחותי היא.

[p. 329] ולא עוד אלא חמא חד מלאכא אזיל קמה ואמר ליה אברהם לא תדחל מנה, קב"ה שדר לי לאפקא לה ממונא דשאר עמין ולנטרא לה מכלא, וכדין לא דחיל אברהם מאתתיה אלא מניה דלא חמא עמיה מלאכא אלא עמה. אמר הא היא מתנטרא ואנא לא נטירנא. בגיני כך אמר אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וגו'.

ייטב לי, ייטיבו לי מבעי ליה דהא כתיב והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת, ועל דא ייטיבו לי מבעי ליה. אלא ייטב לי, דא דאזיל קמך, ייטב לי בהאי עלמא קב"ה בממונא, וחיתה נפשי בההוא עלמא בגללך, דלא תסטי מאורחא דכשרא, דאי אזכי בגינך בממונא בהאי עלמא ותסטי אנת מאורחא הא מיתא זמינא בההוא עלמא, אלא תסתמר דתחי נפשי בההוא עלמא בגללך.

ובגין דההוא מלאכא אזיל קמה לנטרא לה מה כתיב, וינגע יי' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי, על דבר שרי ודאי דהות אמ' למלאכא מחי והוא מחי. ועל דא לא דחיל אברהם מנה כלום דהא היא מתנטרא, ומה דדחיל מגרמיה דחיל דלא חמא עמיה נטורא הכי.

ת"ח עשר זמנין פקידת שרה למלאכא למחאה לפרעה ובעשר מכתשין אילקי, סימנא עבדת שרה לבנהא בתרהא במצרים.

[p. 330] ר' אבא פתח (מיכה ז:15) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. זמין קב"ה למעבד פורקנא לבנוי כאינון יומין דשלח קב"ה לאפקא לישראל ואחזי אינון מכתשין במצראי ואלקי לון בגיניהון דישראל.

ת"ח מה בין פורקנא דא לפורקנא דמצרים. פורקנא דמצרים הוה בחד מלכא ובמלכו חד, הכא בכל מלכין דעלמא וכדין אתייקר קב"ה בכל עלמא ובכל ארעא וינדעון כלא שלטניה דקב"ה וכלהו ילקון במכתשין עלאין על חד תרין בגין דיסרבון כלהו בישראל. וכדין ינדעון שולטניה דקב"ה דכתיב (זכריה יד:9) והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. כדין כלהו יתנדבון בהו בישראל לקב"ה הה"ד (ישעיה סו:20) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליי' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים וגו'. כדין יזדמנון אבהן בחדווא למחמי פורקנא דבנייהו כמלקדמין הה"ד כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.