פרשת מצורע

[נב ע"ב][p. 331] ר' אבא פתח (איוב יט:29) גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון. שדון, שדין כתיב. כמה אית להו לבני נשא לאסתמרא ארחייהו ולדחלא מקמי קב"ה דלא יסטי מארחא דכשרא ולא יעבור על פתגמי אורייתא ולא יתנשי מנה, דכל מאן דלא לעי באורייתא ולא ישתדל בה נזיפא הוא מקב"ה, רחיקא הוא מניה, שכינתא לא שרייא עמיה, אינון נטורין דאזלין עמיה אסתליקו מניה. ולא עוד אלא דמכרזי קמיה ואמרי אסתלקו סוחרניה דפלניא דלא חס על יקרא דמאריה. ווי ליה דהא שבקוה עלאין ותתאין, לית ליה חולקא בארחא דחיי.

וכד איהו אשתדל בפולחנא דמאריה ולעי באורייתא כמה נטורין זמינין לקבליה לנטרא ליה, ושכינתא שריא עליה. ולא עוד אלא דמכרזי קמיה ואמרו הבו יקרא לדיוקנא דמלכא, הבו יקרא לבריה דמלכא. אתנטיר הוא בעלמא דין, אתנטיר הוא בעלמא דאתי, זכאה חולקיה.

[p. 332] ת"ח בלישנא בישא דאמר נחש לאתתא גרים ליה לאדם למגזר עליה מיתה ועל כל עלמא. בלישנא בישא כתיב (תהלים נז:5) ולשונם חרב חדה. בגין כך גורו לכם מפני חרב, מפני לישנא בישא.

כי חמה עונות חרב. מאי כי חמה עונות חרב, דא חרב ליי', דתנן חרב אית לקב"ה דביה דאין לחייביא הה"ד (ישעיה לד:6) חרב ליי' מלאה דם וגו', (דברים לב:42) וחרבי תאכל בשר. ובגין כך גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון, בגין דתנדעון דהכי אתדן. מאן דאית ליה חרב בלישניה אזדמן ליה חרב דשצי כלא הה"ד זאת תהיה תורת המצורע.

 

[p. 333] זאת תהיה תורת המצורע. ר' אלעזר פתח (קהלת ט:12) כצפרים הנאחזים במצודה רעה כהם יוקשים בני האדם וגו'. ת"ח בני נשא לא ידעין ולא שמעין ולא מסתכלי ברעותא דמאריהון וכרוזא כל יומא קארי קמייהו ולית מאן דציית ליה.

בשעתא דרמש ליליא ותרעין סתימין אתער נוקבא דתהומא רבא וכמה חבילין משתכחי בעלמא. כדין אפיל קב"ה שינתא על כל בני עלמא, על כל אינון דבהון אתערותא דחיי, ואינון שאטן בעלמא ואודיען לבני נשא מלין כדיבן ומנהון קשוט ובני נשא אתקטרו בשינתא.

כד אתער רוח דצפון ואתפלג ליליא כרוזא קרי וקב"ה עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקייא וכדין שלהובא נפקא ובטש תחות גדפוי דתרנגולתא וקרי וכל בני עלמא מתערי בערסייהו ולית מאן דיתער רוחיה לפולחנא דמאריה.

כד אתי צפרא כרוזא קרי וכל חיילין ומשריין דלעילא משבחן ליה לקב"ה הה"ד (איוב לח:7) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. כדין כמה תרעין אתפתחו לכל סטרין ותרעא דאברהם אתפתח בה בכנסת ישראל לזמנא לכל בני עלמא הה"ד (בראשית כא:33) ויטע אשל בבאר שבע, ולית מאן דיתער רוחיה בפולחנא דמאריה. [p. 334] בהיך [נג ע"א] אנפין יקום קמי מלכא כד יתערון עליה בדינא ולא ישתכח עמיה זכותא לאשתזבא. כדין כתיב (קהלת ט:12) כצפרים הנאחזים בפח כהם יוקשים בני האדם.

ועד לא יפוק בר נש מהאי עלמא בכמה דינין אתדן נפשא עם גופא עד לא יתפרשון דא מן דא ולית מאן דישגח. ואפילו בההיא שעתא דמטא זמנא לאתפרשא לא נפיק נפשא מגופא עד דיתגלי שכינתא ונפשא מגו חדותא וחביבותא דשכינתא נפקא מן גופא לקבלה. אי זכאה מתקשר ואתדבק בה, ואי לאו שכינתא אזלא והיא אשתארת ואזלת ומתאבלת על פרישותא דגופא. מתלא אמ' שונרא מאשא לא אתפרש, חדדי לסכינא אזלא אבתריה.

לבתר אתדנת בכמה דינין עד דאשתאבת בגיהנם על ידוי דדומה וגופא אתדן בקברא עד דתב לעפריה ונפשא באשא דגיהנם בכמה דינין עד ההוא זמן דקבילת עונשה ומטי זמנא לאתדכאה. כדין אסתליקת מגיהנם ואתלבנת מחובהא כפרזלא דמתלבן בנורא וסלקין עמה עד דעאלת לגן עדן דלתתא ומתסחי תמן באינון מיא ואתסחי בבוסמין דתמן כד"א (שיר ג:6) מקטרת מר ולבונה. [p. 335] כדין סלקין עמה עד דאתקריבת כקורבנא על מדבחא הה"ד זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן, כהנא עלאה דלעילא. האי נפשא דלא אסתאב' כ"כ בהאי עלמא האי אית ליה תקנתא כגוונא דא ואי לאו (קהלת א:5) מעוות לא יוכל לתקון וגו'.

 

זאת תהיה תורת המצורע וגו'. ר' יצחק פתח (שם) וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. האי קרא אתמר אבל אוקימנא ליה בנשמתא דב"נ בשעתא דאיהי קיימא עמיה דב"נ בהאי עלמא, כדין וזרח השמש. ובא השמש בזמנא דנפק ב"נ מהאי עלמא ואשתכח בתשובה, כדין ואל מקומו שואף זורח הוא שם אי זכאה הוא כד"א (ויקרא כב:7) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים.

[p. 336] ת"ח כל חובי עלמא קב"ה מכפר עלייהו בתשובה בר ההוא לישנא בישא ודאפיק שום ביש על חבריה והא אוקמוה דכתיב זאת תהיה תורת המצורע, המוציא רע.

ר' חייא אמר כל מאן דאפיק לישנא בישא אסתאבון כל שייפוי ויתחזי לאסגרא בגין דההוא מלה בישא סלקא ואתער רוח מסאבא עלוי ואסתאב. אתי לאסתאבא מסאבין ליה, במלה דלתתא אתער מלה אחרא.

פתח ואמר (ישעיה א:21) איכה היתה לזונה קריה נאמנה וגו'. מאן דהות מהימנא לבעלה אהדרת לזונה. מלאתי משפט, משפט ודאי דא קב"ה. צדק ילין בה, דא קב"ה, ובגין דאתערת מלה אחרא אסתלק מינה קב"ה ושריא בה רוחא דקטולי הה"ד ועתה מרצחים. ומה ירושלם קרתא קדישא כך שאר בני נשא עאכ"ו הה"ד זאת תהיה תורת המצורע.

ר' יהודה אמר זאת תהיה ודאי לקבליה לאתפרעא מניה דההוא מוציא רע.

[p. 337] ביום טהרתו והובא אל הכהן. מאי קא משמע, דאית ליה לישנא בישא צלותיה לא עאל קמי קב"ה דהא אתער עליה רוח מסאבא. כיון דאהדר בתשובה וקביל עליה תשובה מה כתיב, ביום טהרתו והובא אל הכהן, וראה הכהן וגו'.

 

ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב. ר' יצחק ור' יוסי הוו שכיחי, קמיה דר' שמעון. יומא חד אמרו ליה עץ ארז הא ידיעא כד"א (מלכים א ה:13) מן הארז אשר בלבנון, דהא ההוא עץ ארז לא נשתרשו נטיעוי אלא בלבנון. אזוב למה ומה הוא.

פתח ואמר ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת [נג ע"ב] ואזוב, ת"ח ב"נ דאשתדל בפולחנא דמאריה ואשתדל באורייתא קב"ה שארי עלוי ושכינתא אשתתף בהדיה. כיון דב"נ אתי לאסתאבא שכינתא אסתלקת מניה, קב"ה אתרחק מניה וכל סטרא דקדושא דמאריה אתרחקן מניה ושריא עליה רוח מסאבא וכל סטרא דמסאבא. אתי לאתדכאה מסייעין ליה. בתר דאתדכי ואהדר בתשובה ההוא דאסתלק מניה אהדר עלוי ושריא עלוי.

[p. 338] ת"ח כתיב ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות, כיון דאמר שתי צפרים לא ידענא שהם חיות. אלא הא אוקמוה אבל חיות, חיות ממש כד"א (יחזקאל א:15) וארא החיות, לקביל אתר דינקי מנייהו נביאי מהימני.

ועץ ארז, הא אתמר. ושני תולעת, סטר סומקא דגבורה דאשתתף בהדיה בקדמיתא.

ואזוב, דא ו' זעירא דיניק לה לכנסת ישראל, ובגין כך עץ ארז ואזוב אזלין כחדא, ועל דא ו"ו כחדא אשתכחו חד עלאה וחד זעירא וקרינן לון ו' עלאה ו' תתאה. וכלא אהדרו לשרייא עלוי בגין דהא אתדכי. לקביל אלין לתתא מנייהו עץ ארז ואזוב ושני תולעת אשתכחו בשמא דא ותליין מאלין עלאין.

 

ר' יהודה ור' יצחק הוו אזלי בארחא, יתבו בההוא בי חקל וצלו. בתר דסיימו צלותא קמו ואזלו. פתח ר' יהודה במלי דאורייתא ואמר (משלי ג:18) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. עץ חיים, דא אורייתא דאיהי אילנא עלאה רברבא ותקיף. תורה, אמאי אקרי תורה, בגין דאורי וגלי במה דהוה סתים דלא אתידע.

[p. 339] חיים, דכל חיים דלעילא ביה אתכלילו ומניה נפקין.

למחזיקים בה, לאינון דאחידן בה דמאן דאחיד באורייתא אחיד בכלא אחיד בעילא ותתא.

ותומכיה מאושר. מאן תומכיה, אלין אינון דמטילין מלאי לכיסן דתלמידי חכמים כמה דאוקמוה, ותומכיה זכי לנביאי מהימני דיפקון מניה.

מאושר, אל תקרי מאושר אלא מראשו, אינון תמכין לאורייתא מראשו ועד סופו. מראשו דא רישא דכלא דאקרי ראש דכתיב (שם ח:23) מעולם נסכתי מראש, וראש דא חכמה דאיהי רישא לכל גופא וגופא אתפשט ביה עד סיומא דשית סטרין.

ותומכיה, כד"א (שיר ה:1) שוקיו עמודי שש, ואינון דמטילין מלאי לכיסן של דתלמידי חכמים אינון תמכין לאורייתא מרישא עד סיומא דגופא וכל מהימנותא ביה תלייא ואתמך וזכו לבנין דיתחזון לנביאי מהימני.

[p. 340] רבי יצחק פתח ויקרא אל משה וידבר יי' אליו מאהל מועד לאמר. ויקרא, א' זעירא אמאי, אלא בגין לאחזאה מאן הוה ההוא דקרא, ההוא דשרי במקדשא, וכדין זמין למשה כמאן דזמין לאושפיזא. הכא א' זעירא, התם א' רברבא אדם שת אנוש, אדם שלימו דכלא.

ת"ח מה בין משה לאהרן, הי מנייהו עלאה. אלא משה עלאה, משה שושבינא למלכא, אהרן שושבינא למטרוניתא. למלכא דהות ליה מטרוניתא עלאה. מה עבד לה, יהב לה שושבינא לתקנא לה ולאסתכלא במלי דביתה, ועל דא כד עייל שושבינא דא למלכא לא עייל אלא עם מטרוניתא הה"ד (ויקרא טז:3) בזאת יבא אהרן אל הקדש וגו'.

משה שושבינא למלכא, לפיכך אזדמן כאושפיזא, לבתר וידבר יי' אליו. אהרן שושבינא למטרוניתא וכל מלוי הוו לפייסא למלכא במטרוניתא [p. 341] ויתפייס מלכא בהדה, ובגין דאיהו שושבינא לה שוי מדוריה בהדה לתקנא ביתא ולעיינא תדיר במלי דביתא. ועל דא אתתקן כגוונא דלעילא ואקרי כהן גדול. מנ"ל, דכתיב (תהלים קי:4) אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. ובגין כך כל מה דאצטריך מבי מלכא נטיל ולית מאן דימחי בידיה, ועל דא הוא קאים לדכאה לכל אינון דעאלין לבי מטרוניתא בגין דלא [נד ע"א] אשתכח מסאבא באינון בני היכלא ובגין כך כתיב ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות.

רבי יהודה פתח ואמר (תהלים ב:4) יושב בשמים ישחק יי' ילעג למו. יושב בשמים ישחק, דא דאתי מסטרא דחמרא, נהיר בקדמיתא וחייך ולבתר זעים ותריך הה"ד יושב בשמים ולא כתיב יושב שמים. ישחק, נהיר וחייך ועל דא דינא נהיר וחייך להו לרשיעייא. ולבתר מה כתיב, אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו. וכך ארחי דחייביא, קב"ה נהיר לון בהאי עלמא ונהיר לון אנפין כחמרא דנהיר בקדמיתא ולבתר זעים וקטיל. [p. 342] וקב"ה משיך לון לחייביא, אי יהדרון לקבליה יאות, ואי לא שצי לון מההוא עלמא דאתי ולית לון ביה חולקא וישתיצון מכלא. אתון לאתדכאה מסייעי לון וקב"ה מדכי להו וקריב לון לגביה וקארי עלייהו שלום הה"ד (ישעיה נז:19) שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר יי' ורפאתיו.

 

ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וגו'. רבי חייא פתח (זכריה יד:1) הנה יום בא ליי' וחלק שללך בקרבך. האי קרא הכי מבעי ליה הנה יום יבא ליי' וחלק שללך בקרבך, מאי הנה יום בא. אלא שכבר בא עד לא אברי עלמא והוא יום דביה עביד דינא לחייביא והוא יום דביה אתפרע קב"ה מאינון דעקו לון לישראל. האי יום בא וקאים קמי קב"ה ותבע מניה למעבד דינא ולשיצאה עמין ואתיהיב ליה רשותא כד"א (שם:2) ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה וגו'.

[p. 343] ר' יצחק אמר תרין יומין אינון לקב"ה, חד שארי עמיה וחד אתי לקמיה ובאלין עביד קב"ה קרבין בכלא, וכד האי יומא אתי לאגחא קרבא אזדווג בההוא יומא אחרא ונטיל זיינין על זייניה ואגח קרבא בכלא באינון ראמיא ונמיכין הה"ד (ישעיה ב:12) הנה יום ליי' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל.

רבי שמעון אמר ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים וגו', היינו דכתיב (שם לד:6) חרב ליי' מלאה דם הודשנה מחלב, מלאה דם ודאי דכתיב כי יזוב זוב דמה ימים רבים.

בלא עת נדתה, היינו דכתיב (דניאל ט:14) וישקוד יי' על הרעה ויביאה עלינו, דתנינן אקדים קב"ה פורענותא לעלמא.

או כי תזוב על נדתה היינו דכתיב (ויקרא כו:18) ויספתי ליסרה אתכם. מהו ויספתי ליסרה, [p. 344] אוסיף דינא על דינא ואתן דמא על דמא יתיר על מה דאית בההוא חרב מלאה דם.

כתיב (בראשית ח:21) לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. מהו לא אוסיף, אלא לא אתן עוד תוספת לההוא חרב אלא כגוונא דייכול עלמא למסבל. והא כתיב ויספתי, אלא ליסרה כתיב ולא לשיצאה הה"ד או כי תזוב על נדתה.

כל ימי זוב טומאתה. מהו זוב טומאתה, אלא חייביא מסאבין בחוביהון לגרמייהו ומסאבין לאתר אחרא כד"א (בדמבר יט:20) כי את מקדש יי' טמא, ואתער רוח מסאבא עלייהו, מאן דאתי לאסתאבא מסאבין ליה ודאי.

 

רבי חזקיה הוה יתיב קמיה דרבי אלעזר ליליא חד, קמו בפלגות ליליא למלעי באורייתא. פתח רבי אלעזר ואמר (קהלת ז:14) ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעומת זה עשה האלהים וגו'. ביום טובה היה בטוב, בזמנא דאסגי קב"ה חסד בעלמא בעי בר נש למיהך בשוקי ולאתחזאה קמי כלא דהא כד שארי טיבו דקב"ה בעלמא בכלא שארי ובכלא עביד טיבו ואסגי ליה בעלמא, ובגין כך יתחזי בר נש באתגלייא בשוקי ויעביד טיבו דלשרי עליה טיבו אחרא הה"ד ביום טובה היה בטוב, היה בטוב ודאי.

[p. 345] וביום רעה ראה, לא כתיב וביום רעה היה ברע אלא וביום רעה ראה דהא בשעתא דדינא תלייא בעלמא לא לבעי ליה לאיניש לאתחזאה בשוק [נד ע"ב] ולמיהך יחידאי בעלמא דהא כד דינא שריא בעלמא על כלא שארי ומאן דפגע ביה ואערע ביה אתדן בההוא דינא וכדין כתיב (משלי יג:23) ויש נספה בלא משפט, דהא משפט אסתלק מצדק ולא שריין דא בדא על עלמא ועל דא וביום רעה ראה, ראה והוי נטיר, אשגח ועיין לכל סטר והוי ידע דבכלהו שריא דינא ולא תפוק לבר ולא תתחזי בשוקי בגין דלא ישרי עלך. מ"ט, בגין גם את זה לעומת זה עשה האלהים, כמא דכד שארי טיבו בעלמא שרי על כלא כך כד שארי דינא בעלמא שרי על כלא ומאן דאערע ביה אתפס.

ת"ח כד דינא שריא בעלמא כמה סייפין תליין דנפקי מההוא חרב עלאה, זקפין רישא וחמאן דהא ההוא חרב עלאה סומקא מלייא דמא לכל סטרין, כדין כמה פסיקי נימוסין וכמה סייפיא אתערו כד"א (שיר ג:8) איש חרבו על ירכו, וכתיב (יהושע ה:13) וחרבו שלופה בידו, וכלהו משתכחי למעבד דינא ומאן דאיערע בהו ליתזק. [p. 346] כתיב (בראשית יט:19) הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך וגו'. מ"ט, בגין דבכל אתר דדינא שריא בכלא שריא בין במתא בין במדברא בין בסחרני מתא.

תו פתח ואמר (שיר ח:6) שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבת יה. שימני כחותם, כנסת ישראל אמרה דא לקב"ה. שימני כחותם, מאן הוא חותם, דא חותם דגושפנקא דקשוט.

כחותם על לבך, דא חותם דתפילין דאנח בר נש על לביה. כחותם על זרועך, דא יד כהה דמנחא בההוא זרוע, ומאן איהו, יצחק. [p. 347] וכנסת ישראל קאמר שימני כחותם, חותם מבעי ליה, מהו כחותם, כאינון תפילין דרישא דאתי שבחא דכל גופא, ועל דא תפילין בזרוע ועל הלב ובדא אשתכח בר נש שלים כגוונא דלעילא.

כי עזה כמות אהבה. מאי כי עזה כמות, אלא לא אשתכח קשיותא בעלמא כמה דפרישו דנפשא מן גופא כד בעיין לאתפרשא, ועל דא אהבת כנסת ישראל בקב"ה דלא יתפרשון לעלמין ובגין כך תפלה של יד לאתקשרא בזרוע לקיימא דכתיב (שם ב:6) שמאלו תחת לראשי.

קשה כשאול קנאה, בכל דרגין דגיהנם לא אית קשיא בכלהו כשאול דנחית לתתא מנייהו בר ההוא דרגא דאקרי אבדון ודא ודא אשתתפו כחדא ודא קשיא להו לחייביא מכלא. כך קשה כשאול קנאה דלית קנאה אלא ברחימותא ומגו רחימותא אתי קנאה ומאן דקני לההוא דרחים יתיר קשיא ליה מההוא דרגא דאקרי שאול דאיהו קשיא מכל דרגין דגיהנם.

רשפיה רשפי אש שלהבת יה, ומאן איהו שלהבת יה, דא אשא דנפיק מגו שופר כליל ברוחא ומיא, ומגו ההוא שלהבת כד מתלהטא בכנסת ישראל אוקיד עלמא בשלהובתא בקנאה דקב"ה ובשעתא דאיהי מקנאה ליה ווי דאערע בשלהוביתא דהא אתוקד בהו.

[p. 348] תו פתח ואמר (שם ח:7) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה וגו'. מים רבים, דא דרועא ימינא דבעי לקשרא ביה קשרא דתפלה על דרועא שמאלא לקיימא דכתיב וימינו תחבקני.

ד"א מים רבים, דא הוא נהר עלאה דמניה נפקין נהרין לכל עבר וכלהו נגדין ואתמשכן מניה כד"א (תהלים צג:4) מקולות מים רבים, מאינון קולות דמים רבים דנפקן ואתמשכן מניה.

ונהרות, כד"א נשאו נהרות יי' וגו'.

(שיר ח:7) אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה דרחים כנסת ישראל לקב"ה בוז יבוזו לו. יבוזו לו, יבוז לו מבעי ליה, מאי יבוזו לו. אלא אם יתן איש, דא קב"ה. את כל הון ביתו, כד"א (משלי כד:4) כל הון יקר ונעים. באהבה דכנסת ישראל לגביה ולא לאתקשרא בהדיה. בוז יבוזו לו, כל אינון [נה ע"א] אכלוסין וכל אינון משריין דלעילא לההוא הון יקר דהא לית רעותא לכולהו אלא בשעתא דכנסת ישראל מתקשרא ביה בקב"ה ומתעטרא בהדיה, כדין כל אינון אכלוסין וכל אינון משריין וכלהו עלמין כלהו בחדו בנהירו בברכאן. ועל דא אמר שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.

[p. 349] מאן דאנח תפילין כד מנח תפלה של יד בעי לאושטא דרועא שמאלא לקבלא לה לכנסת ישראל ולקשרא קשרא עם ימינא בגין לחבקא לה לקיימא דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, לאתחזאה בר נש כגוונא דלעילא ולאתעטרא בכלא וכדין בר נש שלים בקודשא עלאה וקב"ה קארי עליה (ישעיה מט:3) ישראל אשר בך אתפאר.

 

רבי חזקיה פתח ואמר (תהלים יז:1) שמעה יי' צדק וגו'. כמה חביבה כנסת ישראל קמי קב"ה דכל זמנא דכנסת ישראל אתת לקמי קב"ה קב"ה אזדמן לקבלה הה"ד שמעה יי' צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי. אמר דוד אנא אתקטרנא בה בכנסת ישראל, כמה דהיא אשתכחת לקמך אנא נמי אשתכחנא, ובגין כך שמעה יי' צדק בקדמיתא, לבתר הקשיבה רנתי האזינה תפלתי.

בלא שפתי מרמה. מאי בלא שפתי מרמה, אלא הכי תנינן כל מלה ומלה דבר נש אפיק מפומיה סלקא לעילא ובקע רקיעין ועאל לאתר דעאל ותמן אתבחין ההוא מלה אי הוא מלה דכשרא או לאו. אי הוא מלה דכשרא עאלין לה קמי [p. 350] מלכא קדישא למעבד רעותא, ואי לאו סאטין לה לסטרא אחרא לאתערא בההוא מלה רוחא אחרא.

ות"ח כתיב ביה ביוסף (שם קה:18) ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו. עד אימתי ענו בכבל רגלו, כתיב עד עת בא דברו אמרת יי' צרפתהו. עד עת בא דברו דמי, אלא עד עת בא דברו דיוסף ואתבחין ההוא מלה הה"ד אמרת יי' צרפתהו, כדין שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו.

אדהכי הוה אתי צפרא. א"ר אלעזר כתיב (שמואל א כה:29) והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את יי אלהיך, נפש אדני סתם כד"א (תהלים כד:4) אשר לא נשא לשוא נפשו. הא עדנא לאתקשרא כנסת ישראל ולאתחברא בבעלה. זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באורייתא ואתאן לאתקשרא ביה בקב"ה וכנסת ישראל. עלייהו כתיב (משלי כג:25) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך.

א"ר אלעזר (ויקרא טו:31) והזרתם את בני ישראל מטומאתם וגו' בטמאם את משכני אשר בתוכם. והזרתם, כהאי זר דאיהו זר מכלא ולא אתחבר במה דליתיה דיליה.

[p. 351] ות"ח בשעתא דאסתאבון בני נשא לתתא מסאבין לון בכלא והא אתמר, אבל בשעתא דרוח מסאבא אתער חשבתון אלא רוח מסאבא דלתתא אתער רוח מסאבא אחרא ואתיהב ליה רשותא לנחתא לעלמא. מאי רשותא, דקדושא דהוה נחית ומחי ביה דלא אשתכח ואסתלק וכדין אתגלייא דינא לקבליהון דחייביא ואוסיף דינא על דיניה וכדין תרין רוחי משתכחי בעלמא, חד רוחא דדינא וחד רוחא דמסאבא.

א"ר אלעזר אצטריכנא למימר מלה דאוליפנא מאבא. ת"ח הכא ילפינן מנגע דביתא דכד רוח מסאבא שריא בביתא וקב"ה בעי לדכאה ליה שדר נגע צרעת בבית לקטרגא דא בדא וההוא נגע לא אעדי מן ביתא אע"ג דרוח מסאבא אסתלק מההוא ביתא עד דינתצון ביתא אבנין ואעין וכלא וכדין אתדכי אתר.

כהאי גוונא מאן דאסתאב ויתער רוח מסאבא וישרי עלוי כד בעי קב"ה לדכאה עלמא אתער רוח דינא תקיפא ואשתכח בעלמא ושריא על ההוא רוח מסאבא ומקטרגי דא בדא עד [נה ע"ב] דאתעבר מעלמא, וההוא רוח דינא תקיפא לא אסתלק מאתריה עד דינתץ אתר שייפין וגרמין וכלא. כדין אתדכי עלמא ואתעברו מיניה ועלמא אשתכח בדכיו. [p. 352] ועל דא תנינן אתי לאסתאבא מסאבין ליה ודאי. ווי ליה לגרמיה כד שריא עלוי רוח מסאבא ואשתכח ביה בעלמא דודאי לינדע דקב"ה בעי לבערא ליה מעלמא. זכאין אינון צדיקיא דכלהו קדישין ואשתכחו בקדושה קמי מלכא קדישא ושריא עלייהו רוח קדישא בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

כיון דאתא צפרא קמו ואזלו. עד דהוו אזלי פתח ר' אלעזר ואמר (בראשית לב:2) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים. ויעקב הלך לדרכו, דהוה אזיל לקביל אבוי. ת"ח כל זמנא דיעקב אשתכח לגביה דלבן לא מליל עמיה קב"ה ולא אשתכח לגביה. ואי תימא והא כתי' (שם לא:3) ויאמר יי' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך, הא בסופא הוה בזמנא דבעא לאתפרשא מלבן וכד אתפרש מניה אתו לקבליה אינון מלאכי ואוזפוה בארחא.

ת"ח כתיב ויפגעו בו, ויפגעו לפניו מבעי ליה, מהו ויפגעו בו. אלא אתו לאתכללא ביה ואוזפוה בארחא. מאי לאתכללא ביה, אלא מסטרא דגבורה קאתיין דכתיב מלאכי אלהים ואתכללו ביה רחמי ודינא וחמא מסטרא אחרא מלאכי דרחמי.

[p. 353] תא חזי בקדמיתא מחנה אלהים זה חד, לבתר ויקרא שם המקום ההוא מחנים תרי, חד מסטרא דדינא וחד מסטרא דרחמי, מלאכין מהאי גיסא ומלאכין מהאי גיסא ועל דא כתיב ויפגעו בו, בו דייקא.

ויאמר יעקב כאשר ראם. ראם, ראה אותם מבעי ליה, מאי ראם. אלא חמא לון כלילן כחדא מתדבקין דא בדא מתחברן דא בדא, ועל דא ראם כתיב, וכלהו אתו לאוזפא ליה ולשיזבא ליה מידא דעשו.

כתיב ביה בעשו (שם כה:25) ויצא הראשון אדמוני. ויצא הראשון, אי תימא דיעקב טפה קדמאה הוה, לאו הכי דהא כתיב ויצא הראשון ולא כתיב ויצא ראשון אלא ויצא הראשון. ובגין דיצחק אתי מסטרא דדינא קשיא נפק עשו סומקא, דאי יעקב הוה בוכרא דההוא טפה קדמאה נפיק הכי סומקא אבל טפה תניינא הוה ובגין כך לא נפיק הכי דהא מסטרא דרחמי הות ההוא טפה מהאי גיסא ומהאי גיסא. [p. 354] וטפה דעשו לא הוה כטפה דיעקב דדא שלים ודא לא שלים, ובההוא שעתא יצחק הוה [נו ע"א] מכוון בסיומא דדינא קשיא דאפיק בסטרוי בגלופי טהירין בשייפוי ובגין כך עשו זוהמא דאתתיך מדהבא.

ועל דא תנינן דבעי בר נש לכוונא בההיא שעתא ברעותא דמאריה בגין דיפיק בנין קדישין לעלמא. ואי תימא יצחק לא אתכוון, לא הכי אלא אתכוון בקדושא ואתכוון בסיומיה דההוא אתר ואשתכח כד נפק ההוא טפה קדמאה בההוא אתר ממש ועל דא כתיב כלו כאדרת שער.

ת"ח דוד בשפירו דסומקא נפק ואתאחד בקדושא דמאריה ועל דא כתיב (שמואל א טז:12) והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי.

אבל יעקב בוכרא הוה מניה דעשו, לאו מטפה אלא דכוונא דרעותא באילנא עלאה רברבא ותקיף, ועשו בההוא אתר דסיומא דכלא ובגין כך כתיב (עובדיה א:2) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד.

[p. 355] ר' יהודה הוה מתני הכי עשו נקרא ראשון דכתיב (בראשית כה:25) ויצא הראשון אדמוני וגו', וקב"ה אקרי ראשון דכתיב (ישעיה מא:4) אני ראשון ואת אחרונים אני הוא, וזמין לאתפרעא ראשון מראשון ולמבני ראשון דכתיב (ירמיה יז:12) כסא כבוד מרום מראשון. ולזמנא דאתי כתיב (ישעיה מא:27) ראשון לציון הנה הנם ולירושלם מבשר אתן.

תאנא זמינא ירושלם למהוי שורוי לעילא ולאתקרבא עד כורסי יקרא דמלכא הה"ד (ירמיה ג:17) ביום ההיא יקרא ירושלם כסא יי'. כדין כתיב (ישעיה ל:26) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים, כדין (זכריה יד:9) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.