THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
THE ZOHAR: PRITZKER EDITION
Translation and Commentary by Daniel Matt
  
[Home] [Variant Readings]

Parashat Aḥarei Mot Leviticus 16:1–18:30

פרשת אחרי מות

[p. 356] וידבר יי' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו', ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך. רבי יהודה אמר כיון דכתיב וידבר יי' אל משה אחרי מות וגו' אמאי זמנא אחרא ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך דהא במלה קדמאה סגי. אלא הכי תנינן כתיב ויקרא אל משה וידבר יי' אליו, וכתיב (שמות כד:1) ואל משה אמר עלה אל יי', והא אוקמוה מלה דהכא דרגא חד ולבתר דרגא אחרינא. אוף הכא דרגא חד ולבתר דרגא אחרינא דוידבר יי' אל משה דרגא חד, לבתר ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך דרגא אחרינא, וכלא בחד מתקלא סלקא ומשרשא חדא אתחבר.

 

[p. 357] אחרי מות שני בני אהרן. רבי יצחק פתח (תהלים ב:11) עבדו את יי' ביראה וגילו ברעדה, וכתיב (שם ק:2) עבדו את יי' בשמחה באו לפניו ברננה. הני קראי קשיין אהדדי, אלא הכי תאנא עבדו את יי' ביראה דכל פולחנא דב"נ יוליף בקדמיתא לגביה דמאריה ביראה לדחלא מניה ובגין דחלא דמאריה ישתכח דעביד פקודי אורייתא, ועל דא כתיב (דברים י:12) מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'.

וגילו ברעדה, דאסיר ליה לבר נש למחדי יתיר בעלמא דין. הא במלי דעלמא, הא במלי אורייתא ובפקודי דאורייתא בעי למחדי ולבתר ישתכח בר נש דעביד בחדוותא פקודי אורייתא דכתיב עבדו את יי' בשמחה.

רבי אבא אמר עבדו את יי' ביראה, [נו ע"ב] רזא דמלה הוא עבדו את יי' ביראה, מה יראה הכא, אלא כמה דאוקימנא דכתיב (משלי א:7) יראת יי' ראשית דעת, (תהלים קיא:10) ראשית חכמה יראת יי', הכי אקרי.

[p. 358] ר' אלעזר אמר עבדו את יי' ביראה, מאן דבעי למעבד פולחנא דמאריה מאן אתר שארי, מאן אתר יכוון ליחדא פולחנא דמאריה. הדר ואמר ביראה, הוא שירותא מתתא לעילא.

ת"ח בני אהרן, הא אוקמוה והא אתמר מלה.

ת"ח מה כתיב הכא, אחרי מות, ולבתר דבר אל אהרן אחיך. אלא מכאן שירותא לאזהרא לכהני כל מה דבעיין לאזדהרא.

דבר אחר אחרי מות שני בני אהרן. רבי יוסי אמר אחרי מות נדב ואביהוא מבעי ליה, מ"ט שני בני אהרן ולא ידעינן דבנוי הוו. אלא הכי תאנא דעד כאן לא ברשותייהו קיימי אלא ברשותא דאבוהון, בגיני כך בקרבתם לפני יי' וימותו, דאינון דחקו שעתא בחיי אבוהון. וכלא הוה וההוא חובא דעבדו (במדבר ג:4) בהקריבם אש זרה, דתניא באתר חד כתיב בהקריבם אש זרה ובאתר חד כתיב בקרבתם והאי והאי הוה ובגין כך כתיב הכא בני אהרן וכתיב בקרבתם.

 

[p. 359] תאנא א"ר חייא יומא חד הוינא אזיל בארחא למיהך גביה דר' שמעון למילף מניה פרשתא דפסחא, ערעית בחד טורא וחמינא בקיעין גומין בחד טינרא ותרין גוברין בה. עד דהוינא אזיל שמענא קלא דאינון גוברין והוו אמרין (תהלים מח:1-2) שיר מזמור לבני קרח גדול יי' ומהלל מאד בעיר אלהינו הר קדשו. מאי שיר מזמור, אלא הכי תאנא משמיה דר' שמעון שיר דאיהו כפול, שיר דאיהו משובח משאר שירין, ועל דאיהו משובח משאר שירין תרי זמני אתמר ביה שירתא, (שם צב:1) מזמור שיר ליום השבת, וכן כה"ג שיר השירים אשר לשלמה, דא שירתא דלעילא מן שירתא.

שיר מזמור, שירתא דקב"ה דמזמרי בני קרח על אינון דיתבי לפתחא דגיהנם. ומאן אינון, אחיהון דאינון בתרעי גיהנם, ועל דא שירתא דא ביום שני אתמר.

[p. 360] קריבנא גבייהו אמינא לון מאי עסקיתו באתרא דא.

אתיבו לי מזבני אנן ותרי יומי בשבתא בדילנא מישובא ונעסיק באורייתא בגין דלא שבקין לן בני נשא כל יומא.

אמינא זכאה חולקכון.

תו פתחו ואמרו כל זמנא דצדיקייא מסתלקין דינא אסתליק מעלמא ומיתתהון דצדיקייא מכפר על חובי דרא, ועל דא פרשתא דבני אהרן ביומא דכפורי קרינן לה למהוי כפרה על חוביהון דישראל. אמר קב"ה אתעסקו במיתתהון דצדיקייא אלין ויתחשב לכו כאלו אתון מקריבין קרבנין לכפר עלייכו. דתנינן כל זמנא דישראל יהון בגלותא ולא יקרבון קרבנין בההוא יומא ואינון תרין שעירין לא יכלין לקרבא יהא להו דוכרנא דתרין בני אהרן ויתכפר להו, [p. 361] דהכי אוליפנא דכתיב (במדבר ג:3, 2) ואלה שמות בני אהרן הכהנים, וכתיב הבכור נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר. ואלעזר ואיתמר מבעי ליה, מהו אלעזר ואיתמר. אלא שקול הוה אביהוא כתרין אחוי ונדב ככלהו.

ואית דמתני איפכא הבכור נדב, דא בלחודוי, ואביהוא בלחודוי, כל חד אתחשב בעיניה כתרוייהו כאלעזר ואיתמר. אבל נדב ואביהוא בלחודייהו שקילין הוו כשבעין סנהדרין דהוו משמשין קמי משה, ובגין כך מיתתהון מכפרא על ישראל ועל דא כתיב (ויקרא י:6) ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה.

וא"ר שמעון הבכור נדב, כלומר ההוא דכל שבחא יקירא דיליה. מה שמיה, נדב, ואביהוא עאכ"ו דהני תרי לא אשתכחו כוותייהו בישראל.

 

וידבר יי' אל משה אחרי מות שני בני אהרן. רבי [נז ע"א] חזקיה פתח (ישעיה כט:22) לכן כה אמר יי' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו וגו'. האי קרא קשיא לן, לכן כה אמר יי' אשר פדה את אברהם איבעי ליה, מאי כה אמר יי' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. אלא הכי אוקמוה קרא [p. 362] והא אתמר דיעקב פדה את אברהם ודאי. בההיא שעתא דנפל אברהם לגו נורא דכשדאי דנו דינוי. אמרו הא ישמעאל דנפיק מניה. אמר קב"ה הא יצחק דיושיט קדליה על גבי מדבחא. אמרו הא עשו דנפיק מניה. אמר קב"ה הא יעקב דנפיק מניה דהוא כרסייא שלימא וכל בנוי שלימין קמאי. אמרו הא ודאי בזכותא דא ישתזיב, הה"ד אשר פדה את אברהם.

לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי. מאן אינון ילדיו, אלין אנון חנניה מישאל ועזריה דאפילו גרמייהו לגו נורא יקידתא ליקרא דשמי.

לא עתה יבוש יעקב, מאי בעי הכא יעקב והא כתיב (דניאל א:6) ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל [p. 363] ועזריה, בני יהודה אקרון ובגין כך לא עתה יבוש יהודה מבעי ליה, מאי לא עתה יבוש יעקב. אלא הכי תנינן בההוא שעתא דאכפיתו למנפל בנורא כל חד וחד ארים קליה ואמר גבי כל אינון עמין ומלכין ואפרסכיא. חנניה אמר (תהלים קיח:6-8) יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, יי' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, טוב לחסות ביי' מבטוח באדם.

מישאל פתח (ירמיה מו:28) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יי' כי אתך אני כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך. בההוא שעתא דשמעו כלהו שמא דיעקב תווהו וחכו בלצנותא.

עזריה פתח ואמר (דברים ו:4) שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד. הה"ד (ישעיה מד:5) זה יאמר ליי' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ליי' ובשם ישראל יכנה. זה יאמר ליי' אני, דא חנניה. וזה יקרא בשם יעקב, דא מישאל. וזה יכתוב ידו ליי' ובשם ישראל יכנה, דא עזריה.

ביה שעתא כנש קב"ה לכל פמיליא דיליה אמר לון באן מאלין מלין דאמרו אלין תלתא אשזיב לון. [p. 364] פתחו ואמרו (תהלים פג:19) וידעו כי אתה שמך יי' לבדך עליון על כל הארץ.

ביה שעתא אמר קב"ה כורסייא דילי בההוא מלה דכולהו חייכאן אשזיב לון, לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, כמה דקאים לגביה דאברהם בנורא יקום השתא לגבי דאלין, הה"ד כה אמר יי' לבית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו מההוא כסופא דלצנותא.

תנא כלהו דהוו חייכאן מדא מילתא אתוקדו בההוא נורא וקטיל לון שביבא די נורא. מאן שזיב לאלין, על דהוו מצלן קמי קב"ה ומיחדן שמיה כדקא יאות ועל דמיחדן שמיה כדיאות אשתזיבו מגו אתון יקידתא. תרי בני אהרן קריבו אשתא נוכראה דלא אייחדו שמיה כדקא יאות ואתוקדו בנורא.

 

ר' יצחק אמר אחרי מות, וכתיב וימותו, כיון דאמר אחרי מות לא ידענא דהא וימותו. אלא הכי תנינן תרי מותי הוו, חד לפני יי' וחד דלא הוו להון בנין דכל מאן דלא זכי לבנין מית הוא, בגין כך אחרי מות וימותו.

[p. 365] ר' אבא אמר מאי דכתיב (במדבר ג:4) וימת נדב ואביהוא לפני יי' בהקריבם אש זרה לפני יי' במדבר סיני ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר ואיתמר, מה דא לגבי דא דכתיב ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר ואיתמר. אלא רזא דמלה הא דאמינא וימותו בגין דלא הוו להון בנין, הכי הוא ודאי, אבל לא כשאר בני עלמא אע"ג דלא אינסיבו דהא אלין לא מיתו אלא מיתת גרמיהון אבל מיתת נפשהון לא מיתו. מנא לן, דכתיב (שמות ו:25) ואלעזר בן אהרן [נז ע"ב] לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פנחס אלה ראשי אבות הלוים למשפחותם. אלה, והא פנחס בלחודוי הוה וכתיב אלה ראשי. בגין כך מיתת גרמיהון מיתו מיתת נפשהון לא מיתו.

[p. 366] א"ר אלעזר ודאי משמע אלה ומשמע ראשי, ובגין כך כתיב (במדבר כה:7) פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וכתיב ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן היה כהן בימים ההם, פנחס בן אלעזר הכהן איבעי ליה. אלא בכל אתר דאתא פנחס בן אהרן הכהן כתיב ואלעזר לא כתיב אלא אלעזר הכהן דכתיב (שם כז:21) ולפני אלעזר הכהן יעמוד, (שם לא:21) ויאמר אלעזר הכהן וגו', ועל דא מיתת גרמיהון מיתו, מיתת נפשהון לא מיתו.

ותנינן ברזא דמתניתין תרי זוג פן חס, והא אתמר י' זעירא ביני אתוון דפינחס דהא יו"ד כליל תרי כחדא ודא הוא רזא דמלה והא אוקמוה.

[p. 367] רבי אלעזר שאיל לאבוהי א"ל והא תרי אינון ותרי הוו, אמאי לא אשתכחו תרי.

א"ל תרי פלגי גופא הוו דהא לא אנסיבו ובגין כך בחד אתכלילו דכתיב ותלד לו את פנחס אלה ראשי וגו'. ויו"ד דפינחס לא אתיהיב ליה לחברא אתוון אלא בשעתא דקני לקב"ה, אתי לישרא עקימא דחמא דהאי ברית את קדישא עייל זמרי ברשותא אחרא ובמה דאתעקם בקדמיתא אתתקן הכא בבתרייתא. בנוכראה אתעקם בקדמיתא דכתיב בהקריבם אש זרה, והכא בנוכראה אתתקן כמא דכתיב (מלאכי ב:11) ובעל בת אל נכר. מה להלן אש זרה, אוף הכא נמי אשה זרה.

[p. 368] מאי אתחזי הכא, אלא בקדמיתא רחיקא קריבו וכתיב בהקריבם אש זרה לפני יי', אוף הכא זמרי הוה קריב רחיקא, שמא דמלכא הוה קריב לגבי רחיקא. מיד (במדבר כה:7) וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה, הכא אתתקן עקימא דקדמיתא. כדין אתיהיב יו"ד בשמיה לחברא אתוון כחדא ואתבשר בשלום. [p. 369] מאי שלום, בההוא כתרא דחבו בקדמיתא דכתיב הנני נותן לו את בריתי שלום, את בריתי ממש, בההוא כתרא אתערו קטטותא בקדמיתא והשתא דאתתקן הנני נותן לו את בריתי שלום, בריתי ממש תהא עמיה, ובגין כך אתיהיב בשמיה יו"ד זעירא דהא מאתוון זעיראן היא לאחזאה דהא אתתקן מה דאתעקם בקדמיתא והא אשלימת עמיה.

אתא רבי אלעזר ונשיק ידוי, אמר בריך רחמנא דשאילנא האי מלה ולא אתאביד מנאי.

 

תאנא א"ר יוסי בההוא יומא דכפורי אתתקן פרשתא דא לכפרא על ישראל בגלותא בגין דסדרא דיומא דא הכא אתסדר ובגין דמיתתהון דבני אהרן מכפרא על ישראל. מכאן אוליפנא כל ההוא בר נש דיסורי דמאריה אתיין עליה כפרה דחוביא אינון, וכל מאן דיצטער על יסוריהון דצדיקייא מעבירין חובייהו. ועל דא ביומא דין קורין אחרי מות שני בני אהרן ושמעין עמא ויצטערון על אבודיהון דצדיקייא ויתכפר להו חובייהו, וכל מאן דיצטער על אבודיהון דצדיקייא או יחות דמעין עלייהו קב"ה מכרזא עליה ואומר (ישעיה ו:7) וסר עונך וחטאתך תכופר, ולא עוד אלא דלא ימותון בנוי ביומוי ועליו כתיב [p. 370] (שם נג:10) יראה זרע יאריך ימים וחפץ יי' בידו יצלח.

 

ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו'. רבי שמעון פתח (קהלת א:7) כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. אמר רבי שמעון תווהנא על בני עלמא דהא לית להון עיינין למחזי ולבא לאשגחא ולא ידעין ולא שוויין לבייהו לאסתכלא ברעותא דמאריהון. היך ניימין ולא מתערין משנתייהו עד דלא ייתי ההוא יומא דחפי עליהון חשוכא וקבלא ויתבע [נח ע"א] מאריה דפקודנא חושבנא מנייהו, וכרוזא קארי כל יומא עלייהו (משלי א:22) עד מתי פתאים תאהבו פתי, (שם ט:4-5) מי פתי יסור הנה, לכו [p. 371] לחמו בלחמי וגו', ולית מאן דירכין אודניה ולית מאן דיתער לביה.

ת"ח זמינין דרי בתראי דייתון דיתנשי אורייתא מבינייהו וחכימי לבא יתכנשון לאדרא קדישא ולא אשתכח מאן דסגיר ופתח. ווי לההוא דרא. ומכאן ולהלאה לא יהא דרא כדרא הדין עד דייתי מלכא משיחא ומנדעא יתער בעלמא דכתיב (ירמיה לא:34) כי כלם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם.

ת"ח (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ותנינן מה שמיה דההוא נהרא, אוקמינן יובל שמיה דכתיב (ירמיה יז:8) ועל יובל ישלח שרשיו. ובספרא דרב המנונא סבא חיים שמיה דמתמן נפקין חיים [p. 372] לעלמא ואינון אתקרון חיי מלכא, והא אוקמינן ההוא אילנא רבא ותקיף דמזון לכלא ביה אקרי עץ חיים אילנא דנטע שרשוהי באינון חיים וכלא הוא שפיר.

ותאנא ההוא נהר אפיק נחלין עמיקין במשח רבות לאשקאה גנתא ולרוויי אילנין ונטיעין דכתיב (תהלים קד:16) ישבעו עצי יי' ארזי לבנון אשר נטע, ואינון נחלין נגדין ואתמשכן ומתכנשין בתרין קיימין ולאינון ברייתי קרינן להו (מלכים א ז:21) יכי"ן ובוע"ז ושפיר. ומתמן נפקין כל אינון נחלין ושדיין לון בחד דרגא דאתקרי צדיק דכתיב (משלי י:25) וצדיק יסוד עולם, וכלהו אזלין ומתכנשין לההוא אתר דאקרי ים והוא ימא דחכמתא הה"ד (קהלת א:7) כל הנחלים הולכים אל הים וגו'.

[p. 373] דאי תימא דהא מטו לאתר דא ופסקין ולא תייבין, לבתר כתיב אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, בגין דההוא נהרא לא פסיק לעלמין. הם שבים, לאן אתר הם שבים, לאינון תרין קיימין נצח והוד. ללכת, בהאי צדיק לאשתכחא ברכתאן וחידו. והיינו רזא דתנינן (תהלים קד:26) לויתן זה יצרת לשחק בו. ועל דא כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו. מאן בעתו, עתו דצדיק, דא מטרוניתא דאתקרי עתו דצדיק, ובגין כך כלהו מחכאן להאי עתו, כלהו דתתאי מהאי אתר אתזנו, ורזא דא אוקימנא (שם קמה:15) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו כמה דאוקימנא.

ת"ח בשעתא דהאי כל מבסם לעתו ומתברך מניה כלהו עלמין בחדו כלהו עלמין בברכאן, כדין שלמא אשתכח בעלאי ובתתאי. וכד גרמין חייבי עלמא ותמן לא אשתכחו ברכאן דאינון נחלי וינקא מסטרא אחרא כדין דינין מתערין בעלמא ולית שלמא אשתכח, וכד בעאן בני עלמא לאתברכא לא יכלין אלא על ידא דכהנא בגין [p. 374] דיתער כתרא דיליה ויתברך מטרוניתא וישתכחו ברכאן בכלהו עלמין.

תאנא בההוא שעתא דבעא משה קמי קב"ה מלה דא אמר ליה אי בני עלמא יתובון קמך על ידא דמאן מתברכאן. א"ל קב"ה ולי את אמר, דבר אל אהרן אחיך דהא בידיה מסרית ברכאן לעילאי ותתאי.

 

ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש. א"ר אבא זמנין אית קמי קב"ה לאשכחא רעוון ולאשכחא ברכאן ולמתבע בעותיה, וזמנין דרעוון לא אשתכחן וברכאן לא מזדמנן ודינין קשיין מתערין בעלמין, וזמנין דדינא תלי.

ת"ח זמנין אית בשתא דרעווא אשתכח וזמנין אית בשתא דדינא אשתכח ותליא, וזמנין אית בירחא דרעווא [נח ע"ב] אשתכח בהו וזמנין אית בירחא דדינין אשתכחו ותליין על כלא, וזמנין אית בשבי דרעוון משתכחן וזמנין אית בשבי דדינין משתכחן בעלמא, זמנין אית ביומי דרעוואן משתכחי ועלמא מתבסם וזמנין אית ביומי דדינין תליין ומשתכחן, ואפילו בשעתי. [p. 375] ועל דא כתיב (קהלת ג:1) ועת לכל חפץ, וכתיב (תהלים סט:14) עת רצון, וכתיב (תהלים י:1) למה יי' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה, וכתיב (ירמיה לא:3) מרחוק יי' נראה לי. וזמנין דאיהו קריב דכתיב (ישעיה נה:6) דרשו יי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, (תהלים קמה:18) קרוב יי' לכל קוראיו. בגין כך ואל יבא בכל עת אל הקודש.

ר' שמעון אומר הא אוקימנא מילי בעתו והכי הוא ודאי והכא אתא קב"ה לאזהרא לאהרן דלא יטעה בההוא חובא דטעו בנוי דהא האי עת ידיעא, בגין כך לא יטעה לחבר עת אחרא לגביה דמלכא הה"ד ואל יבא בכל עת אל הקדש, כלומר אע"ג דיחמי עידן דיתמסר בידא דאחרא לאתנהגא עלמא ויתמסר בידוי לא יחיד ביה לקרבא לה לקדשא דהא אנא ושמי חד הוא. בגיני כך אל יבא בכל עת אל הקדש. [p. 376] ואי בעי למנדע במה ייעול אל הקדש, בזאת יבא אהרן אל הקדש דהא איהו עת דאחיד בשמי, בהאי דרשימא בשמי ייעול אל הקדש אבל ואל יבא בכל עת אל הקדש.

תאנא א"ר יוסי כתיב (קהלת ג:11) את הכל עשה יפה בעתו. האי מלה אוקמיה בוסינא קדישא והכי הוא דתניא את הכל עשה יפה בעתו, את הכל ודאי, עשה יפה בעתו, דא בדא ולא אתערבן אחרנין בינייהו, בעתו ממש ולא באחר. בגיני כך אזדהרותא לאהרן ואל יבא בכל עת אל הקדש, אבל במאי ייעול, בזאת כמא דאוקימנא, בזאת יבא אהרן אל הקדש.

 

רבי אלעזר הוה יתיב קמי אבוי, א"ל כתיב בכנישתא דקרח (במדבר טז:33) ויאבדו מתוך הקהל. מאי ויאבדו, אלא כמה דכתיב (ויקרא כג:30) והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה.

[p. 377] אמר ר' שמעון שאני בני אהרן דלא כתיב בהו אבידה כאינון בכנישתא דקרח דכתיב בהו אבידה, וכתיב (במדבר יז:27) כלנו אבדנו, לאכללא אינון דאקריבו קטרת בוסמין מאתן וחמשין דאתאבידו ודאי ואלין לא אתאבידו.

א"ל כתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש, וכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש. כיון דאמר ואל יבא בכל עת אמאי לא כתיב במאי זמנא ייעול.

א"ל אלעזר והא אתמר ומלה חד הוא וזמנא הוו ידעי כהני, אבל על מה דחאבו בעי לאזדהרא הכא והא אתמר.

א"ל ואנא הכי סבירנא ובגין לאתיישבא מלה בעינא.

ת"ח כל קרבנין ועלוון נייחא דקב"ה, אבל לא הוה נייחא כמא דהאי קטרת דקטרת מעליא מכלא ובגין כך הוו מעלין ליה לגו לגו בלחישו והא אתמר. ובגין כך לא נענשו בני נשא בשאר קרבנין ועלוון כמו בקטרת דכל פולחנא דקב"ה הכא אתקטר ואתקשר יתיר מכלא וע"ד אקרי קטרת, והא אתמר (משלי כז:9) שמן וקטרת ישמח לב.

[p. 378] ר' שמעון פתח ודרש (שיר א:3) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. האי קרא אסתכלנא ביה והכי הוא. לריח, דא ריח קטרת דאיהו יקירא מעליא ופנימאה מכלא וכד סליק ההוא ריח לאתקשרא בההוא משח רבות דנחלי מבועא אתערבון דא בדא ואתקטרו כחדא וכדין אינון משחין טבאן לאנהרא הה"ד לריח שמניך טובים. וכדין אתרק משחא מדרגא לדרגא באינון דרגין דאקרון שמא קדישא הה"ד שמן תורק שמך.

על כן עלמות אהבוך. מאי עלמות, כמא דאוקימנא עולמות, עולמות ממש.

ד"א על כן עלמות אהבוך, כד"א (תהלים מו:1) על עלמות שיר וכלא חד. [p. 379] ובספרא דרב המנונא סבא כתיב מאי עלמות, כד"א (משלי לא:15) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק [נט ע"א] לנערותיה. נערותיה, הני עלמות, אהבוך, לברכא שמך ולזמרא קמך, ומתמן אשתכח ברכאן בכלהו תתאי ואתברכאן עלאין ותתאין.

ד"א על כן עלמות אהבוך, שפיר הוא מאן דאמר על מות אהבוך דהא במלה דא מאריהון דדינין אתבסמן, ובגין דהאי קטרת אתקטר במשחא דלעילא יתיר אתחשיב קמי קב"ה מכל קרבנין ועלוון.

אמרה כנסת ישראל אנא כקטרת ואת כמשחא. משכני אחריך נרוצה וגו'. נרוצה, כד"א על כן עלמות אהבוך, אנא וכלהו אכלוסין דהא כלהו בי אחידן ועל כן משכני דהא בי תליין.

הביאני המלך חדריו, ואם ייעול לי מלכא באדרוי נגילה ונשמחה בך, אנא וכלהו.

תאנא כלהו אכלוסין בשעתא דכנסת ישראל חדאת ומתברכא כלהו חדאן ומתברכאן ודינא לא שריא כדין בעלמא, ועל דא כתיב (תהלים צו:11) ישמחו השמים ותגל הארץ וגו'.

 

[p. 380] כי בענן אראה על הכפרת. א"ר יהודה זכאין צדיקייא דקב"ה בעי ביקריהון. ותנינן מלך בשר ודם אי בר נש רכיב על סוסיא דיליה בר קטולא הוא, קב"ה ארכיב לאליהו על דיליה דכתיב (מלכים ב ב:11) ויעל אליהו בסערה השמימה וגו'. הכא מה כתיב, ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת, וקב"ה עייליה למשה ביה דכתיב (שמות כד:18) ויבא משה בתוך הענן, בתוך הענן ממש.

כי בענן אראה על הכפרת. תאנא אתר דהוו שראן אינון כרובים כמא דאוקימנא כרובים על את יתבין. ותאנא תלת זמני ביומא אתרחיש נסא בגדפייהו, בשעתא דאתגלי עלייהו קדושא דמלכא אינון מגרמייהו סלקין גדפייהו ופרשין לון וחפיין על כפורתא, לבתר קמטין גדפייהו ונאחי לון בגופייהו הה"ד (שם כה:20) ויהיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, פורשי ולא פרושי, סוככים בכנפיהם על הכפורת, ולא סכוכים, דהא באת הוו קיימי וחדאן בשכינתא.

[p. 381] א"ר אבא מה בעא הכא כי בענן אראה על הכפרת, וכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש, והא כהנא לא חמי בשעתא דהוה עאל. אלא עננא נחית וכד הוה נחית מטא עד האי כפרת ומתערין גדפייהו דכרובים ואקשי להו ואמרי שירתא.

ומאי שירתא אמרי, (תהלים צו:4) כי גדול יי' ומהלל מאד ונורא הוא על כל אלהים. האי כד סלקי גדפייהו, בשעתא דפרסין להו אמרי (שם:5) כי כל אלהי העמים אלילים ויי' שמים עשה. כד חפיין על כפורתא אמרי (שם צח:9) לפני יי' כי בא לשפוט הארץ ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים. וקלהון הוה שמיע כהנא במקדשא, כדין שוי קטרת באתריה ואתכוון במאי דאתכוון בגין דיתברך כלא, וקליהון דגדפייהו דכרובייא סלקין ונחתין וזמרי שירתא, מחפיין לכפורתא וסלקי להו הה"ד סוככים בכנפיהם, סוככים דייקא. ומנ"ל דקליהון אשתמע, כדכתיב (יחזקאל א:24) ואשמע את קול כנפיהם וגו'.

[p. 382] אמר רבי יוסי ידין לאומים במישרים. מהו במישרים, כד"א מישרים אהבוך, לאכללא תרין כרובים דכר ונוקבא, מישרים ודאי, ועל דא ידין לאומים במישרים. וכתיב (במדבר ז:89) וישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים וידבר אליו.

ר' יצחק אמר מכאן אוליפנא דכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא לא כדאי למחמי אפי שכינתא הה"ד (תהלים קמ:14) ישבו ישרים את פניך. ותנינן כתיב (דברים לב:4) צדיק וישר הוא, דכר ונוקבא, אוף הכא כרובים דכר ונוקבא, ועלייהו כתיב (תהלים צט:4) אתה כוננת מישרים, ידין לאומים במישרים, ובגיני כך (שמות כה:20) ופניהם איש אל אחיו והא אוקימנא. [נט ע"ב]

 

[p. 383] תניא ר' יוסי אומר זמנא חדא אצטריך עלמא למטרא, אתו לקמיה דר' שמעון ר' ייסא ור' חזקיה ושאר מן חברייא, אשכחוה דהוה אזיל למחמי לר' פנחס בן יאיר. כיון דחמא לון פתח ואמר (תהלים קלג:1) שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. מאי שבת אחים גם יחד, כד"א ופניהם איש אל אחיו. בשעתא דהוו חד בחד משגיחין אנפין באנפין כתיב הנה מה טוב ומה נעים, וכד מהדר דכורא אנפוי מן נוקבא ווי לעלמא. כגוונא דא כתיב (משלי יג:23) ויש נספה בלא משפט, בלא משפט ודאי, וכתיב (תהלים פט:15) צדק ומשפט מכון כסאך, דלא אזיל דא בלא דא, וכד משפט אתרחקא מצדק ווי לעלמא, כדין כתיב ויש נספה בלא משפט.

[p. 384] והשתא חמינא דאתון אתיתון על דדכורא לא שריא בנוקבא. אמר אי לדא אתיתון גבאי תובו דהא יומא אסתכלנא דיתהדר כלא למישרי אפין באפין, ואי לאורייתא קא אתיתון שרו גבאי.

אמרו ליה לכלא קא אתינא לגבי דמר, שמיט חד מינן לאתבשרא לאחנא שאר חברי ואנן נתיב לקמיה דמר.

עד דהוו אזלי פתח ואמר (שיר א:5) שחורה אני ונאוה בנות ירושלם. אמרה כנסת ישראל קמי קב"ה שחורה אני מן גלותא ונאוה בפקודי אורייתא, דאע"ג דישראל בגלותא לא שבקי לון.

כאהלי קדר, דאינון ביני טוריא ואתקדרו אפייהו תדירא, ועם כל דא כיריעות שלמה, כההוא חיזו שמיא למדכי דכתיב (תהלים קד:2) נוטה שמים כיריעה.

אל תראוני שאני שחרחורת. מ"ט שאני שחרחורת, ששזפתני השמש, דלא אסתכל בי שמשא לאנהרא לי כדיאות.

[p. 385] ישראל מה אינון אמרין, בני אמי נחרו בי. מאן בני אמי, רברבין ממנן תריסין על שאר עמין.

ד"א בני אמי ממש שנאמר (איכה ב:1) השליך משמים ארץ וגו'. וכד השליך משמים ארץ שמוני נוטרה את הכרמים. מ"ט, בגין דכרמי שלי לא נטרתי. ותנינן בני אמי ודאי אסתכמו עלי כלומר כד אתעדי ארץ משמים כמא דאוקימנא דכתיב (שמות ב:4) ותתצב אחותו מרחוק.

והכא אתמר ודאי הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, הא אוקימנא כמא [p. 386] דכתיב (ויקרא כו:44) ואף גם זאת. שבת אחים בכלל, כיון דכתיב גם לאכללא כל אינון דלעילא דכל שולטנותא בההוא אתר אשתכח.

ד"א הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, אלין אינון חברייא בשעתא דאינון יתבין כחדא ולא מתפרשן דא מן דא. בקדמיתא אתחזון גוברי מגיחי קרבא דבעי לקטלא דא לדא, לבתר נראין ברחימותא באחוה. קב"ה מהו אומר, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, גם לאכללא עמהון שכינתא. ולא עוד אלא דקב"ה אצית למלולייהו וניחא ליה וחדי בהו הה"ד (מלאכי ג:16) אז נדברו יראי יי' איש אל רעהו ויקשב יי' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו וגו'.

[p. 387] ואתון חברייא דהכא כמא דהויתון מן קדמת דנא, מכאן ולהלאה לא תתפרשון דא מן דא עד דקב"ה חדי עמכון ויקרי עלייכו שלם וישתכח בגינכון שלמא בעלמא הה"ד (תהלים קכב:8) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך.

אזלו עד דמטו לבי ר' פנחס. נפק ר' פנחס ונשקיה אמר זכינא לנשקא שכינתא זכאה חולקי. אתקין להו טיקלי דערשי קפטורי דקילטא. [p. 388] אמר ר' שמעון אורייתא לא בעי הכי. אעבר לון ויתיבו.

א"ר פנחס עד לא ניכול נשמע ממאורא דאורייתא מלה דהא ר' שמעון כל מלוי באתגלייא אינון, גברא דלא דחיל מעילאי ותתאי למימר לון. לא דחיל מעילאי דהא קב"ה אסתכם [ס ע"א] ביה, לא דחיל מתתאי דאריה לא דחיל מבני ענא.

א"ר שמעון לרבי אלעזר בריה אלעזר קום בקיומך ואימא מלה חדתא לגבי ר' פנחס ושאר חברייא.

[p. 389] קם ר' אלעזר, פתח ואמר וידבר יי' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני יי' וימותו. האי קרא אית לאסתכלא דאתחזי דיתירא הוא דהא כתיב בתריה ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך, מכאן שירותא דפרשתא, האי קרא דלעילא מהו דכתיב וידבר יי' אל משה, מאי הוא דאמר ליה, ולבתר ויאמר יי' אל משה. אלא בשעתא דקב"ה יהב קטרת בוסמין לאהרן בעא דלא ישתמש ביה בחייוי בר נש אחרא. מ"ט, משום דאהרן אסגי שלם בעלמא. א"ל קב"ה את בעית לאסגאה שלם בעלמא ועל ידך יסגא שלם לעילא, הא קטורת בוסמין יהא בידך מסור מכאן ולהלאה ובחייך לא ישתמש ביה בר נש אחרא. נדב ואביהוא אקדימו בחיי אבוהון לקרבא מה דלא אתמסר להו ומלה דא גרים לון דטעו ביה.

ותאנא משה הוה מהרהר מאן גרם לון טעותא דא והוה עציב. מה כתיב, וידבר יי' אל משה אחרי מות שני בני אהרן, ומה אמר ליה, בקרבתם לפני יי' וימותו, בהקריבם לא כתיב [p. 390] אלא בקרבתם. א"ל קב"ה משה דא גרמא להו דדחקו שעתא בחיי אבוהון וטעו בה היינו דכתיב (ויקרא י:1) אשר לא צוה אותם, אותם לא צוה. ומה תרי בני אהרן על דדחקו שעתא בחיי אבוהון גרמו לגרמייהו כל כך, אנא לקמי אבא ור' פנחס ושאר חברייא על אחת כמה וכמה. אתא ר' פנחס ונשקיה וברכיה.

רבי שמעון פתח ואמר (שיר ג:7-8) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל, כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה אשי חרבו על יריכו מפחד בלילות. הנה מטתו שלשלמה, מאי מטתו, דא כורסי יקרא דמלכא דכתיב (משלי לא:11) בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר.

[p. 391] שלשלמה, מלכא דשלמא כלא דיליה.

ששים גבורים סביב לה, דאתאחדן בסטרהא מדינא קשייא ואקרון שתין פולסי דנורא דההוא נער אתלבש בהו. מימיניה שננא דחרבא, משמאליה גומרי דנורא תקיפא דמתאחדן בקליפוי בשבעין אלף להטי נורא דאכלא, ואינון שתין מזייני זיונין קשיין ומאינון גבורן תקיפין דההוא גבורא עלאה דקב"ה הה"ד מגבורי ישראל.

ותאנא האי ערסא מה כתיב ביה, ותקם בעוד לילה, כד ינקא בסטרא דדינא. ותתן טרף לביתה, מאי טרף, כד"א (מיכה ה:7) וטרף ואין מציל, היינו דכתיב כלם אחזי חרב מלומדי מלחמה, זמינין בכל אתר למעבד דינא ואקרון מארי דיבבא ויללא.

[p. 392] איש חרבו על ירכו, כד"א (תהלים מה:4) חגור חרבך על ירך גבור. מפחד בלילות, והא אוקימנא מפחדה דגיהנם וכו', אבל מפחד בלילות כלומר כל דא מאן אתר נטלין דא, מפחד, מההוא אתר דאקרי פחד כד"א (בראשית לא) ופחד יצחק היה לי, וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. בלילות, בזמנא דאינון מתפקדין למעבד דינא.

ותאנא (משלי לא:16) זממה שדה ותקחהו וגו', הה"ד (איוב מ:20) וכל חית השדה ישחקו שם, ועל דא כתיב (תהלים קד:25-26) זה הים גדול ורחב ידים, שם אניות יהלכון וגו', כד"א (משלי לא:14) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה, ממרחק ודאי, מרישא דמוחא ומעילא דרישא, תביא לחמה על ידא דצדיק כד מזדווגין כחד, כדין חדו בכלא הה"ד לויתן זה יצרת לשחק בו.

[p. 393] ותאנא אלף וחמש מאות מארי תריסין מארי דשולטנותא אתאחדן מהאי סטרא דאינון גברין. בידוי דההוא דאקרי נער ד' מפתחאן רברבן. תנינייא אזלין תחות ספינא [ס ע"ב] דימא רבא לארבע זוויין, דא אזיל לסטרא דא ודא אזיל לסטרא דא ודא אזיל לסטרא דא ודא אזיל לסטרא דאחורי. ארבע חיזו דאנפין אתחזיין בהו וכד אתכלילן בחד כתיב (יחזקאל א:10) ודמות פניהם פני אדם, פניהם דכלא אפי רברבי אפי זוטרי כלילן לעילא.

[p. 394] תרי סלקין ושאטין ותרי מגרופיאן בידייהו. אלף טורין עאלין וסלקין בכל יומא משקיו דההוא ימא, לבתר אתעקרו מנה וסלקין לימא אחרא. לית חושבנא לאינון דאתאחדן בשערהא.

תרין בנין ינקין כל יומא דאקרון מאללי ארעא ודא הוא רזא דספרא דצניעותא דכתיב (יהושע ב:1) וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר, ואלין ינקין מתחות סטרי אברהא.

תרין בנת בתחות רגלהא ועל דא כתיב (בראשית ו:2) ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו', ואלין אתאחדן בטופרי דההוא ערסא ודא הוא דתנינן (מלכים א ג:16) אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך, אז תבאנה ולא מקדמת דנא. ובזמנא דישראל לתתא אהדרו קדל מבתר קב"ה מה כתיב, (ישעיה ג:12) עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו ודאי.

[p. 395] בידא שמאלא שבעין ענפין דמגדלין בין נוני ימא כלהו סומקי כוורדא ועילא מנהון ענפא חד סומקא יתיר, דא סליק ונחית, כלהו אתחפיין בשערהא.

מאריה דלישנא בישא כד נחית חוייא אתעבד מקפץ על טורין מדלגא על טינרין עד דישכח טרפא דיחיד בטופריה וייכול, כדין שכיך ויתחזר לישניה לטב. זכאין ישראל דזמני ליה טרפא. אהדר לאתריה עייל לנוקבא דתהומא רבא.

[p. 396] כד סליק מארי דרמחין וסייפין לית לון חושבנא סוחרניהון דאינון שתין עלאין דסוחרניה דההוא ערסא, אלף אלפין ורבוא רבוון קיימין לכל סטרין והאי ערסא לעילא ומניה אתזנו ליה פלחין כלהו לקמיה יקומון. מתחות כלהו נפקין כמה אלפין ורבוון דלית לון חושבנא ונחתין ושאטין עלמא עד דתקעין מארי דשופרא ומתכנשי, והני בזוהמא דטופרי אחידן.

דא ערסא כליל לון, דא ערסא רגלוי אחידן בארבע סטרי עלמא, כלא עאלין בכללא ואשתכח לעילא ואשתכח לתתא, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ועל דא כתיב הנה. מאי הנה, בגין דזמינא בכלא לעילא ותתא, ורשומא האי ערסא מכלא, אדנ"י אתקרי רבונא דכלא רשימא בין חילייא.

[p. 397] בגיני כך בעי לכוונא מלי דלעילא ליחדא שמא קדישא מאתר דבעיא ליחדא, ועל דא תנינן כתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש, בהאי בעי לקרבא קדושא לאתריה, מהאי אתר בעי בר נש לדחלא מקב"ה. ועל דא כתיב (דברים לב:29) לו חכמו ישכילו זאת, מיד יבינו לאחריתם, כלומר אי יסתכלון בני נשא היך אחידא זאת בכל חיילהא והיך מתמנן קמה כל אינון חיילין ואחידן בפולחנה לאתפרעא מן חייביא מיד יבינו לאחריתם ויסתמרון עובדיהון ולא יחובון קמי מלכא קדישא.

תו אמר ר' שמעון כל בר נש דזכי למילף אורייתא ונטיר לה האי זאת נטיר ליה לבר נש וגזר עמיה קיימא על קיימא דיליה דלא אתעדי מניה ומן בנוהי ומן בני בנוהי לעלמין הה"ד (ישעיה נט:21) ואני זאת בריתי אותם וגו'.

יתבו למיכל, עד דאכלו אמר ר' שמעון לחברייא כל חד וחד לימא מלה דאורייתא על פתורא לקמיה דרבי פנחס.

פתח רבי חזקיה ואמר (שם נ:4) יי' אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר וגו'. זכאין [p. 398] אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו מכל שאר עמין ויהיב [סא ע"א] להו חלק שמיה קדישא. ובמה אחידאן ישראל בשמא קדישא, בגין דזכו באורייתא דכל מאן דזכי באורייתא זכי ביה בקב"ה.

ותנינן קמיה דמר מאי קדש, שלימותא דכלא דאקרי חכמה עלאה, ומהאי אתר נפקי נחלין ומבועין לכל עיבר עד דמטו להאי זאת ומאתר דא אתער רוח קדישא. והאי זאת כד מתברכא אתקרי קדש ואתקרי חכמה וקראן לה רוח הקדש כלומר רוח מההוא קדש דלעילא. וכד נפקין ומתערין מניה רזי דאורייתא כדין יתקרי לשון הקדש.

ובשעתא דנגיד ההוא רבות קודשא לאינון תרי קיימין דאקרון צבאות מתכנש תמן, וכד נפיק מתמן בההוא דרגא דאקרי יסוד להאי חכמה זעירא כדין יתקרי לשון למודים ונפיק לאתערא לאינון קדישי עליונין. כדין כתיב יי' אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר, וקב"ה יהיב האי לבוצינא קדישא ר' שמעון, ועוד דסליק ליה לעילא לעילא, בגין כך כל מלוי באתגלייא אתמרו ולא אתכסיין, עליה כתיב (במדבר יב:8) פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות.

[p. 399] פתח רבי ייסא ואמר (מלכים א ה:26) ויי' נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו ויהי שלום בין חירם ובין שלמה וגו'. ויי' נתן חכמה לשלמה, דא הוא דתנינן ביומוי דשלמה מלכא קיימא סיהרא באשלמותא.

כאשר דבר לו, כד"א (ד"ה ב א:12) החכמה והמדע נתון לך.

ויהי שלום בין חירם ובין שלמה, וכי מה בין האי להאי. אלא הכי תנינן ויי' נתן חכמה לשלמה והאי חכמה במאי אוקים ליה, בהאי בקדמיתא דשלמה עבד דנחית לחירם מההוא דרגא דאמר (יחזקאל כח:2) מושב אלהים ישבתי, דתניא חירם מלך צור עבד גרמיה אלהא, בתר דאתא שלמה עבד ליה בחכמתיה דנחית מההוא עיטא ואודי ליה לשלמה, ובגין כך (מלכים א ה:26) ויהי שלום בין חירם ובין שלמה.

ותנינן א"ר יצחק א"ר יהודה דשדר ליה חד שידא ונחית ליה שבעה מדורין דגיהנם וסלקיה ושדר ליה פתקין בכל יומא ויומא בידיה עד דאהדר ואודי ליה לשלמה. [p. 400] ותנינן שלמה ירית ליה לסיהרא בכל סטרוי ובגין כך בכלא שליט בחכמתיה, ור' שמעון בן יוחאי שליט בדריה על כל בני עלמא דכל אינון דסלקין בדרגין לא סלקין אי לא שלמין עמיה.

פתח רבי יוסי ואמר (שיר ב:14) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה. יונתי, דא כנסת ישראל דלא שבקת בר זוגה לעלמין, כך כנסת ישראל לא שבקת לקב"ה.

בחגוי הסלע, אלו ת"ח דלא משתכחין בנייחא בעלמא דין.

בסתר המדרגה, אלו צנועין דבהון חסידים דבהון דחלין לקב"ה דשכינתא לא אעדי מנייהו לעלמין.

כדין קב"ה מתבע בגינה דכנסת ישראל ואמר הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב, דלית קלא אשתמע לעילא אלא קלא דאינון דמתעסקין באורייתא.

ותאנא כל אינון דמתעסקי באורייתא דיוקניהון אתחקק לעילא קמי קב"ה וקב"ה משתעי בהו כל יומא ומסתכל בהו, וההוא קלא דהכא סליק ובקע כל אינון רקיעין עד דסליק קמי קב"ה, כדין כתיב כי קולך ערב ומראך נאוה. והא קב"ה חקק דיוקנא דר' שמעון לעילא לעילא וקליה לעילא סלקא ומתעטרא בכתרא קדישא עד דקב"ה מתעטר ביה בכלהו עלמין [p. 401] ומשתבח ביה, עליה כתיב (ישעיה מט:3) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

פתח ר' חייא ואמר (קהלת ג:15) מה שהיה כבר נקרא שמו ואשר להיות וגו'. מה שהיה כבר, היינו דתנינן עד לא ברא קב"ה האי עלמא הוה בארי עלמין וחריב לון עד [סא ע"ב] דקב"ה סליק ברעותיה למברי האי עלמא ואמליך באורייתא, כדין אתתקן בתקונוי ואתעטר בעטרוי וברא האי עלמא. וכל מה דאשתכח בהאי עלמא הא הוה קמיה והא סליק מקמיה ואתתקן קמיה.

[p. 402] ותאנא כל אינון דארי עלמא דאשתכחו בכל דרא ודרא עד לא ייתון לעלמא הוו קיימי קמיה בדיוקניהון. והכי תאנא אפילו כל אינון נשמתין דבני נשא עד לא ייחתון לעלמא כלהו גליפן קמיה ברקיעא בהוא דיוקנא ממש דאינון בהאי עלמא וכל מה דאולפין בהאי עלמא כלא ידעו עד לא ייתון לעלמא.

ותאנא האי באינון זכאי קשוט, וכל אינון דלא משתכחין זכאין בהאי עלמא אפילו תמן מתרחקין מקמי קב"ה ועאלין בנוקבא דתהומא רבא ודחקין שעתא ונחתין לעלמא. וההוא נשמתא דלהון הא אוליפנא כמא דאינון קשי קדל בהאי עלמא כך הוו עד לא ייתון לעלמא וההוא חולקא קדישא דיהיב לון רמאן ליה ואזלין ואשתאבין בההוא נוקבא דתהומא רבא ונטלין חולקהון תמן ודחקין שעתא ונחתין לעלמא. אי זכי לבתר ותב לקמי מאריה הוא נטיל ההוא חולקא דיליה ממש הה"ד מה שהיה כבר נקרא שמו ואשר להיות כבר היה.

כבר נקרא שמו, תא חזי בני אהרן לא אשתכחו בישראל כוותייהו בר ממשה ואהרן ואינון אקרון (שמות כד:11) אצילי בני ישראל, ועל דטעו קמי מלכא מיתו. וכי קב"ה בעי לאובדא לון והא תנינן ברזא דמתניתין דקב"ה [p. 403] עבד חסד בכלא ואפילו ברשיעי עלמא לא בעי לאובדא לון והני זכאי קשוט ס"ד דאינון אתאבדו מעלמא, זכותא דלהון לאן הוה, זכותא דאבוהון לאן הוה, זכותא דמשה לאן הוה הכי נמי, ואינון היך אתאבידו. אלא הכי אוליפנא מבוצינא קדישא דקב"ה חס על יקרא דלהון ואתוקד גרמיהון בלגו ונשמתהון לא אתאבידו והא אוקימנא.

ות"ח עד דלא מיתו בני אהרן (שם ו:25) ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה וגו', אקרי שמיה דפנחס דהוה זמין לאתקנא עקימא דא הה"ד ואשר להיות כבר היה.

[p. 404] ותאנא כלהו זכאי עלמא עד לא ייתון לעלמא כלהו אתתקנו בשמהן, ור' שמעון בן יוחאי מיומא דברא קב"ה עלמא הוה אזדמן קמי קב"ה ואשתכח עמיה. זכאה חולקיה לעילא ותתא, עליה כתיב (משלי כג:25) ישמח אביך ואמך, אביך דא קב"ה ואמך דא כנסת ישראל.

ר' אבא פתח ודרש (שיר א:12) עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. האי קרא אוקמוה חברייא דבשעתא דקב"ה אשתכח וזמין בטורא דסיני למיהב אורייתא לישראל נרדי נתן ריחו, ישראל יהבו וסליקו ריחא טב דקאים ואגין עלייהו לדרי דרין ודין הוא (שמות כד:7) נעשה ונשמע.

[p. 405] דבר אחר עד שהמלך במסבו, בעוד דסליק משה לקבלא אורייתא מקב"ה ואתחקק בתרי לוחי אבנא ישראל שבקו ההוא ריחא טבא דהוה מתעטר עלייהו ואמרו לעגלא אלה אלהיך ישראל.

השתא האי קרא ברזא דחכמתא הוא. ת"ח כתיב (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, האי נהרא אתפשט בסטרוי בשעתא דאזדווג עמיה בזווגא שלים האי עדן, זווגא בההוא נתיב דלא אתידע לעילא ותתא כמא דכתיב (איוב כח:7) נתיב לא ידעו עיט, ואשתכחו ברעותא דלא פרשאן תדירא חד מחד. כדין נפקין מבועין ונחלין ומעטרי לבן קדישא בכל אינון כתרין וכדין כתיב (שיר ג:11) בעטרה שעטרה לו אמו, וההוא שעתא ירית ההוא בן אחסנתא דאבוי ואמיה, כדין הוא אשתעשע בההוא ענוגא ותפנוקא.

ותאנא בההוא שעתא דמלכא עלאה בתפנוקי מלכין יתיב בעטרוי כדין כתיב עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו, דא יסוד דאפיק ברכאן [p. 406] לאזדווגא מלכא קדישא [סב ע"א] במטרוניתא בהאי דרגא וכדין אתייהבון ברכאן בכולהו עלמין ונפקין ומתברכין עלאין ותתאין. והשתא הא בוצינא קדישא מתעטרא בעטרוי והא חברייא סליקו תשבחן מתתא לעילא והוא מתעטרא. השתא אית לאפקא ברכאן לכלהו חברייא מעילא לתתא בהאי דרגא קדישא, ר' אלעזר בריה לימא לן מאינון מלין מעליין דאוליף מאבוי.

פתח ר' אלעזר ואמר (בראשית כט:2-3) וירא והנה באר בשדה וגו', ונאספו שמה כל העדרים וגו'. הני קראי אית לאסתכלא בהו ורזא דחכמתא אינון דאוליפנא מאבא. הכי אוליפנא וירא והנה באר בשדה. מאן באר, דא היא דכתיב (במדבר כא:18) באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם.

והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה, אלין אינון נצח והוד יסוד דאינון רביעין עלה וקיימין עלה ומאלין אתמלייא ברכאן ההיא באר.

כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, דהא מן ההיא בארא אתזנו עלאין ותתאין ומתברכאן כלהו כחדא.

[p. 407] והאבן גדולה על פי הבאר, דא הוא דינא קשייא דקיימא עלה מסטרא אחרא לינקא לה.

ונאספו שמה כל העדרים, אלין אינון שית כתרי מלכא דמתכנשי כלהו מרישא דמלכא ואריקו בה, וכד אתחבראן כלהו כחדא לארקא בה כתיב וגללו את האבן מעל פי הבאר, מגנדרין לההוא דינא קשייא ומעברן ליה מעל פי הבאר.

והשקו את הצאן, מריקין ברכאן מההוא באר לעלאין ותתאין. לבתר והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, תב ההוא דינא לאתריה בגין דאצטריך ליה לאתבסמא עלמא ולתקנא עלמא.

והשתא הא קב"ה אריק עלייכו ברכאן ממבועא דנחלא ומנייכו מתברכאן כל בני דרא, זכאה חולקכון בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייכו כתיב (ישעיה נד:13) וכל בניך למודי יי' ורב שלום בניך.

ר' שמעון פתח (תהלים קמט:5) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וגו'. תאנא בתלת עשר מכילן אתקשרא קשרא דמהימנותא לאשתכחא ברכאן לכלא וכל מהימנותא דקב"ה בתלתא אסתימן, ועל האי בתלת עשר מכילן אורייתא מתעטרא כמא דאוקימנא מקל וחומר מגזירה שוה וגו', וכמה זמנין אוקימנא האי ושמא קדישא בהאי מתעטרא.

[p. 408] ת"ח בההיא שעתא דבעא יעקב דיתברכון בנוי בקשרא דמהימנותא מה כתיב, (בראשית מט:28) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת, תליסר דאשתתף עמהון שכינתא ואתקיימו ברכאן והיינו דכתיב איש אשר כברכתו ברך אותם. מאי כברכתו, כההוא דוגמא דלעילא כברכתו דכל מכילא ומכילא.

ותאנא כל אינון מכילן סלקין ומתעטרין ונייחין ברישא חד ותמן מתעטרן ברישא דמלכא, ההוא דאקרי בדרגא עלאה דחסידות, וחסידים ירתין כל ההוא כבוד דלעילא דכתיב יעלזו חסידים בכבוד בהאי עלמא, ירננו על משכבותם בעלמא דאתי.

[p. 409] רוממות אל בגרונם, דידעין לקשרא קשרא דמהימנותא כדיאות. וכדין חרב פיפיות בידם. מאן חרב פיפיות, דא הוא חרב ליי' חרבא דקב"ה. פיפיות, להיטא בתרי דינין. ולמה, לעשות נקמה בגוים וגו'.

והא ר' פנחס כתרא דחסד רישא עלאה, בגין כך כבוד דלעילא ירתין חסידין וזהו קשרא עלאה קשרא קדישא קשרא דמהימנותא. זכאה חולקנא בעלמא דין ובעלמא דאתי, על דא אתמר (יחזקאל מא:22) זה השלחן אשר לפני יי'.

[p. 410] קם ר' פנחס ונשיק ליה ונשיק לר' אלעזר ולכל חברייא ובריך להו, נטל כסא ובריך. פתח ואמר (תהלים כג:5) תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה.

חדו תמן כל ההוא יומא והוו חברייא כלהו חדאן [סב ע"ב] במלי דאורייתא וחדוותא דר' שמעון הוה סגיא. נטל ר' פנחס לר' אלעזר ולא שבקיה כל ההוא יומא וכל ליליא והוה חדי עמיה, קרי עליה (ישעיה נח:14) אז תתענג על יי', כל ענוגא יתירא דחולקי ע"ד דעמי הוא, ע"ד כתיב (תהלים קמד:15) אשרי העם שככה לו וגו'. זמינין בההוא עלמא לאכרזא עלי זכאה חולקך רבי פנחס דאת זכית לכל האי, (ד"ה א יב:19) שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אלהיך.

אשכימו למיזל, קם ר' פנחס ואחיד ביה בר' אלעזר ולא שבקיה למיהך. אוזיף ר' פנחס לר' שמעון וברכיה ולכלהו חברייא.

[p. 411] עד דהוו אזלי אמר ר' שמעון לחברייא (תהלים קיט:126) עת לעשות ליי'.

אתא רבי אבא ושאיל כתיב ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד ליי' וגורל אחד לעזאזל. הני עדבין למה, ואהרן למה למיהב עדבין, ופרשתא דא למה, והא אוליפנא קמיה דמר סדרא דיומא והאי בעינא למנדע.

פתח ר' שמעון ואמר (בראשית מב:24) ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם. וכי מה חמא יוסף למיסב לשמעון עמיה יתיר מאחוי. אלא אמר יוסף בכל אתר שמעון ולוי אפתחייא דדינא אינון. בההוא שעתא דאזלנא מאבא לגבייהו דאחי שמעון פתח ואמר בקדמיתא בדינא הה"ד (שם לז:19) ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא, ועתה לכו ונהרגהו. לבתר בשכם (שם לד:25) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי וגו'. שמעון ולוי בדינא הוא, טב למיסב דא מן דא ולא יתער קטטותא בכלהו שבטין.

[p. 412] ותנינן מאי קא חמא שמעון לאזדווגא בלוי יתיר מכלא, והא ראובן אחוי הוה סמיך ליה. אלא שמעון ידע וחמא דלוי מסטרא דדינא קא אתא ושמעון מסטרא דדינא קשיא יתיר אתאחד, אמר אי יתערבון חד בחד ואינון יחרבו עלמא. מה עביד קב"ה, נטל ליה לחולקיה ללוי, אמר מכאן ולהלאה שמעון ליתוזף בקופטרא בהדיה בלחודוי.

תאנא בסטרא דאימא תרין גרדיני טהירין אתאחדן בידוי שמאלא, ואינון הא אוקימנא דאינון מאללי ארעא בכל יומא ויומא והיינו רזא דכתיב (יהושע ב:1) שנים אנשים מרגלים.

ותאנא זכאה חולקהון דישראל יתיר מכל שאר עמין דקב"ה בעי לדכאה לון ולרחמא עלייהו ואינון חולקיה ועדביה הה"ד (דברים לב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו, וכתיב (שם:13) ירכיבהו על במתי ארץ, על במתי ארץ דייקא דהא אינון [p. 413] אתאחדן לעילא לעילא. ועל דא קב"ה ברחימותא דילהון אתדבק בהו הה"ד (מלאכי א:2) אהבתי אתכם, וכתיב (דברים ז:8) כי מאהבת יי' אתכם, ומגו רחימותא סגיאה דרחים להו יהב להו יומא חד בשתא לדכאה להו מכל חוביהון דכתיב (ויקרא טז:30) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יי' תטהרו. ועל דא ביומא דא מתעטרין ישראל ושלטין על כלהו גרדינין ועל כלהו טהירין בגין דאינון זכאין בעלמא דין ובעלמא דאתי ואל ישתכח בהו חובה.

תאנא ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, ונתן אהרן, בגין דאתי מסטרא דחסד. על שני השעירים, על דייקא בגין דאתבסם מטרוניתא.

גורל אחד ליי' וגורל אחד לעזאזל, והא תרין שעירין אינון, אמאי חד ליי'. אלא אמר קב"ה ליתיב חד גבאי וחד יזיל וישוט בעלמא, דאלמלא תרווייהו מזדווגין לא יכול עלמא למסבל.

נפק האי ואשכח להו לישראל בכמה פולחנין בכמה דרגין בכמה נמוסין טאבין, לא יכיל להו. כלהו שלמא בינייהו, לא יכיל למיעל בהו בדלטורא. אזיל ושאט בעלמא אשכח לישראל כהאי גוונא. ההוא שעירא אחרא שלחין ליה במטוליה דכל חוביהון דישראל.

[p. 414] תאנא כמה חבילי טהירין מזדווגין דאינון תחות ידיה וממנן לאללא ארעא על כל אינון [סג ע"א] דעברין על פתגמי אורייתא, וההוא יומא לא שכיחין פטרא למעלה למללא בהו בישראל. כד מטא האי שעירא לגבי טורא כמה חידו על חידו, מתבסמין כלהו ביה. ההוא גרדינא דנפיק אהדר וקאמר תושבחתייהו דישראל, קטיגורא אתעביד סניגורא.

ות"ח לא דא בלחודוי אלא בכל אתר דבעיין ישראל לאתדכאה מחובייהו קב"ה יהיב עיטא לקשרא מארי דדינא ולבסמא להו באינון קרבנין ועלוון דקריבין קמי קב"ה וכדין לא יכלין לאבאשא. והאי יומא יתיר על כלא, כמא דמבסמין ישראל לכלא מבסמין לכל אינון דאית להו פטרא וכלא קרבנא הוא ופולחנא הוא דקב"ה.

תאנא בההוא שעתא דכתיב ולקח אהרן את שני השעירים וגו' מתערין אינון בההוא יומא לעילא ובעאן לשלטאה ולמיפק בעלמא. כיון דכהנא מקרב אלין לתתא מתקרבין אינון לעילא, כדין עדבין סלקין בכל סטרין, כהנא יהיב עדבין לתתא, כהנא יהיב עדבין לעילא. כמא דחד אשתאר ביה בקב"ה לתתא הכי נמי לעילא, וחד נפק ושאט בעלמא, וחד דלתתא אפקין לה לההוא מדברא עלאה וחד בחד מתקשר.

[p. 415] כתיב וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונות בני ישראל. וסמך אהרן את שתי ידיו, בגין דקב"ה אסתכם על ידוי.

על ראש השעיר החי, החי דייקא לאכללא ההוא דלעילא.

והתודה עליו את כל עונות בני ישראל, כמא דכתיב (ויקרא ה:5) והתודה אשר חטא עליה, ואוקימנא עליה, דאתדכי ב"נ ואשתאר עליה כל ההוא חובא, אוף הכא והתודה עליו, בתר דאודי כהנא בגינייהו דישראל, עליו כלומר אשתארן כלהו עליו.

א"ל ר' אבא אי הכי והא כתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים.

[p. 416] אמר ליה שאני הכא דהתם לשעירים הוו קרבין קרבנא ובגין כך לא כתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם שעירים אלא לשעירים דהתם לשעירים הוו עבדי פולחנא ושולטנותא, והכא ונשא השעיר עליו את כל עונותם וקרבנא לא אתעביד אלא לקב"ה.

ת"ח דבגיני קרבנא מתבסמין עלאין ותתאין ודינא לא שלטא עלייהו דישראל.

תאנא ושלח ביד איש עתי. מהו איש עתי, רזא דמלה הכי [סג ע"ב] בכל מה דאתעביד בעי בר נש זמין לההוא מלה. אית ב"נ דברכתא אתקיים על ידוי יתיר מאחרא בגין דהוי זמין דאתקיים ברכתא על ידיה, ואית ב"נ דהוא זמין לאתקיימא לוטא על ידיה ובכל מה דישגח ייתי לטיא ומארה ובעיתא, כגון בלעם דאקרי רע עין דהוה זמין בכל ביש ולא הוה זמין לטב, ואע"ג דבריך ברכתיה לא ברכתא ולא אתקיים וכד הוה לייט כל מה דלייט אתקיים ואפילו ברגעא חדא, ועל דא כתיב (במדבר כד:3) סתום העין, בכל אתר דעיניה שלטא אתלטייא.

[p. 417] ת"ח מה כתיב (שם:1) וישת אל המדבר פניו בגין דיתער מההוא סטרא ההוא דשלטא תמן וייתי בדילטורייא עלייהו דישראל. מה כתיב בכהני, (משלי כב:9) טוב עין הוא יבורך, דהא הוא זמין בהאי ושארי ברכתא באשגחותא דיליה. ועל דא תנינן יסטי ב"נ אפילו מאה ארחין ולא יערע בב"נ דאית ליה עינא בישא.

אוף הכא ושלח ביד איש עתי דהוא זמין להאי ורשים בהאי וכהנא הוה אשתמודע ביה, חד עינא יתיר מאחרא, סורטא דעל עינא אתחפייא בשערין סגיאין, מכחלא עינא ולא אסתכל במישר. האי הוא ב"נ זמין להאי וכדקא חזי ליה ועל דא כתיב ביד איש עתי.

בגוש חלבא הוה בר נש דבכל אתר דימחי בידוי הוה מית ולא הוו בני נשא מקרבין בהדיה. בסוריא הוה ב"נ דבכל אתר דיסתכל אפי' לטב כוליה אתהפך לביש. יומא חד הוה אזיל חד ב"נ בשוקא והוו אנפוי נהירין, אתא ההוא גברא ואסתכל ביה אתבקע עיניה. בגין כך בכלא הוה זמין ב"נ להאי ולהאי, ועל דא כתיב טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך.

ותאנא האי ב"נ דהוה אזיל למדברא כד מטא ביה בההוא שעירא הוה סליק לטורא ודחי ליה בתרין ידוי [p. 418] ובגין כך לא נחית לפלגות טורא עד דאתעביד שייפין שייפין, וההוא ב"נ הוה אמר ככה ימחו וגו'. בגין כך סליק ההוא קטיגורא ואתעביד סניגורא דישראל, כדין קב"ה כל חובייהו דישראל וכל מה דכתיב באינון פתקין דלעילא לאדכרא חובייהו דבני נשא נטיל לון ורמי לון כהאי גוונא לאתר דאקרי מצולות ים הה"ד (מיכה ז:19) ותשלך במצולות ים כל חטאתם.

תאנא ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת. ומאת עדת, בגין דיהא מכלהו ויתכפר לכלהו דהא כל חובייהו דבני ישראל הכא תליין וכלהו מתכפרן בדא [סד ע"א] ולא סגי מבר נש חד. ומאן אתר אתנסיבו, מאינון קופין דבעזרה נטלין אגרא ואייתו להו באינון דמי דהוו מכלא.

[p. 419] וההוא שעירא אחרא דאשתאר לקב"ה עבדין ליה חטאת בקדמיתא והא אוקימנא באן אתר הוא מתקשרא, ולבתר דא מקריבין הכי ומתבסמין כלא ואשתארו ישראל זכאין מקמי קב"ה מכל חובין דעבדו וחבו הה"ד כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יי' תטהרו.

תו אמר רבי שמעון כתיב (בראשית כז:11) ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק. מאי קא רמיזא, אלא ודאי עשו איש שעיר הוא מההוא דאקרי שעיר דהא מההוא סטרא אתי, ואנכי איש חלק, גבר מההוא דפליג על שאר עמין רברבין ממנן דכתיב (דברים ד:19) אשר חלק יי' אלהיך אותם, וכתיב (שם לב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו.

תו איש חלק, מתרי שעירין אשתאר חד דאנא פלגית להו חד לחולקיה וחד לקב"ה. אמאי, בגין דיטעין על כתפיה כל חובוי דיעקב דכתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם.

[p. 420] תאנא בהאי יומא כמה פתחין פתיחן לקבליהון דישראל לקבלא צלותהון. זכאה אינון ישראל דהא קב"ה בעי לזכאה לון ולדכאה לון הה"ד כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם וגו'. בהאי יומא אתעטר כהנא בכמה עטרין, בהאי יומא פולחנא דכהנא יקירא ורב מכל פולחנין, לכלא יהיב חולקיה באינון קרבנין דקב"ה. בהאי יומא אתער חסד בעלמא על ידוי דכהנא מקרב קרבנין על חוביהון דעמא, על חוביה בקדמיתא, לבתר על חוביהון דעמא, מקרב עלוון עליה ועל עמא והא אוקימנא מלי.

עד דהוו אזלי יתבו בחד חקל וצלו. נחת חד עננא ואשא ואסחר לון. אמר רבי שמעון הא חמינא דרעותא דקב"ה הכא, ניתיב. יתבו והוו אמרי מלי דאורייתא.

פתח ר' שמעון ואמר (משלי כה:25) מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק. הא אסתכלנא במלוי דשלמה מלכא וכלהו בחכמה אמרן. ת"ח תלתא ספרין דחכמתא אפיק לעלמא וכלהו בחכמה, שיר השירים חכמה, קהלת תבונה, משלי דעת. לקביל תלתא אלין עבד תלת ספרין, שיר השירים לקביל חכמה הכי הוא, קהלת לקביל תבונה הכי הוא, משלי לקביל דעת במאי אתחזי. [p. 421] אלא כל אינון קראי בתרי גווני אינון רישא וסופא תרי גווני אתחזיין, וכד מסתכלי קראי דא בדא כליל ודא כליל בדא, ובגיני כך שקיל לקביל דדעת.

האי קרא לא רישיה סופיה ולא סופיה רישיה, וכד אסתכלנא ביה כלא כליל חד בחד בין מרישיה לסופיה בין מסופיה לרישיה, שמועה טובה מארץ מרחק מים קרים על נפש עיפה, מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק, ודא ודא נייחא דרוחא, כמא דהאי נייחא דרוחא כך האי נייחא דרוחא.

עד דהוו יתבי אתא חד ב"נ אמר אינתו דר' שמעון אתסיאת ממרעה, וחברייא שמעו קלא דקב"ה שבקיה לאינון חובי דרא.

אמר רבי שמעון הא אתקיים קרא ושמועה טובה מארץ מרחק, הכי הוא נייחא דרוחא כמו מים קרים על נפש עיפה. אמר ניקום וניזיל דקב"ה ארחיש לן בנסין.

פתח ואמר מים קרים על נפש עיפה, דא אורייתא דכל מאן דזכי למלעי באורייתא ומרוי נפשיה מנה מאי כתיב, ושמועה טובה מארץ מרחק, קב"ה אכריז עליה כמה טבאן לאוטבא ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי הה"ד ושמועה טובה, מאן אתר, מארץ מרחק, מאתר דקב"ה הוה רחיקא מניה בקדמיתא, מאתר דהוה בדבבו עמיה בקדמיתא דכתיב (איוב כ:27) וארץ מתקוממה לו, מההוא אתר [סד ע"ב] מקדימין ליה שלם הה"ד מארץ מרחק, וכתיב (ירמיה לא:3) מרחוק יי' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד.

 

[p. 422] ויצא אל המזבח אשר לפני יי' וכפר עליו וגו'. ר' יהודה פתח (תהלים נ:1-2) מזמור לאסף אל אלהים יי' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו, מציון מכלל יופי אלהים הופיע. תאנא אלף וחמש מאה וחמשין רבוא מארי שירתא מזמרין לקב"ה כד נהיר יממא ואלף וחמש מאה וארבעין ותמניא בטיהרא ואלף וחמש מאה ותשעין אלף רבוא בההוא שעתא דאקרי בין הערבים.

רבי יוסי אמר כד נהיר יממא כל אינון מארי דיבבא משבחין במלי דתושבחן לקבליה דהאי בקר כד אתער, וכד אתער האי בקר כלהו מתבסמין ודינא שכיך ואמרין תושבחן הה"ד (איוב לח:7) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. וההוא זמנא הימנותא דברכאן משתכחין בעלמא וקב"ה אתער לאברהם לאחייא ליה ואשתעשע ביה ושלטיה בעלמא. ומנא לן דהאי בקר דאברהם הוא, דכתיב ביה (בראשית יט:27) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני יי'.

[p. 423] בההוא זמנא דאקרי בין הערבים כל אינון אלף וחמש מאה ותשעין אלף רבוא מארי דיללה אקרון וזמרין בהאי שעתא, וההיא שעתא אתערותא דאתער קב"ה ליצחק וקם ודאין לחייביא דעברין על פתגמי אורייתא ושבעה נהרי אשא נגדין ונפקין וחלין על רישיהון דרשיעייא ושלהובי גומרין דנורא מתערין מעילא לתתא. כדין תב אברהם לאתריה ויום אתפני וחייביא דגיהנם צוחין ואמרין (ירמיה ו:4) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, והאי שעתא בעי ב"נ לאזדהרא בצלותא דמנחה.

בזמנא דמטי ליליא אינון אלף וחמש מאה וארבעין ותמניא אקרון דמברא לפרוכתא ואמרין שירתא. כדין דינין דלתתא מתערין ואזלין ושאטין בעלמא, ואלין אמרין שירתא עד דיתפליג ליליא משמרה ופלגא. בתר דיתפליג ליליא מזדמני כלהו אחריני כחדא ואמרי תהלות כד"א (ישעיה ס:6) ותהלות יי' יבשרו.

ר' יהודה אמר כד רעוא אשתכח בצפרא תהלות מבשרי.

אמר ר' יוסי בתר דרוח צפון אתער בפלגות ליליא ואזיל ליה תהלות מבשרי עד דאתי צפרא ואתער האי בקר, כדין חדוותא וברכאן אשתכח בעלמא.

[p. 424] תאנא אמר רבי אבא כלהו הכי ועילא מנהון סרכין תלתא. בההוא שעתא דאתער האי בקר ומתערין תושבחן כל אינון אלף וחמש מאה וחמשין רבוא אתמנא עלייהו חד ממנא והימן שמיה לקבליה לתתא ותחות ידיה סרכין ממנן עלייהו לאתקנא ההוא שירתא.

בההיא שעתא דאתער זמנא דבין הערבים וזמרין כל אינון אלף וחמש מאה ותשעין אלף ריבוא מארי דיללה אתמנא עלייהו חד ממנא וידותון שמיה לקבליה לתתא ותחות ידיה סרכין ממנן עלייהו לאתקנא ההוא זמרא כד"א (שם כה:5) זמיר עריצים. ובההיא שעתא דמטי ליליא מתערין כל אינון דמברא לפרוכתא, כדין שכיך כלא ופטרא לא אשתכח ודינין דלתתא מתערין, כלהו אתמנן כחד אלין על אלין עד דאתפלג ליליא. בתר דאתפליג ליליא ומתכנשי כלהו אתמנא עלייהו חד ממנא כניש לכל משריין כד"א (במדבר י:25) מאסף לכל המחנות, ואסף שמיה לקבליה לתתא ותחות ידיה כל אינון סרכין ממנן ומבשרי תהלות.

[p. 425] כדין עד דאתי צפרא קם ההוא נע"ר ויניק משדי אמיה לדכאה להו ועאל לשמשא. כד אתער בקר כדין הוא שעתא דרעוא דאשתעי מטרוניתא במלכא ומלכא משיך מניה חד [סה ע"א] חוטא דברכאן ופריס על מטרוניתא ועל אינון דמזדווגין לה. מאן אינון, אינון דמשתדלי באורייתא בליליא כד אתפליג.

רבי שמעון אמר זכאה חולקיה מאן דאתי עם מטרוניתא בשעתא דאתת לקבלא אפי מלכא לאשתעי בהדיה וישתכח עמה בשעתא דאושיט מלכא ימיניה לקבלא למטרוניתא הה"ד (תהלים קלט:9) אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים. מאי אחרית ים, ההיא שעתא אחרית דההיא ים הוא דכד אתפליג שירותא הוה ודינא הוה והשתא אחרית הוא דילה דמסתלקין דינהא ועאלת בגדפוי דמלכא היא וכל דמזדווגין לה הה"ד אשכנה באחרית ים.

[p. 426] ותאנא כל אינון דמשתדלי באורייתא בשעתא דאתפליג ליליא אשתתף בשכינתא וכד אתי צפרא ומטרוניתא אתחברת במלכא הוא ישתכח עמה עם מלכא, ומלכא פריש על כלהו גדפוי הה"ד (שם מב:9) יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירה עמי וגו'.

תאנא בההוא שעתא אבהן מזדמנין במטרוניתא וקדמין לאשתעי בהדה ולאתחברא עמה, וקב"ה ממלל עמה בהו והוא קארי לה לפרשא לה גדפוי הה"ד (שם נ:1) אל אלהים יי' דבר ויקרא ארץ מממזרח שמש עד מבואו. אל דא נהירו דחכמתא ואקרי חסד, אלהים דא גבורה, יהוה דא שלימו דכלא רחמי, ועל דא דבר ויקרא ארץ.

 

רבי אלעזר הוה יתיב קמיה דר' שמעון אבוי, אמר ליה תנינן אלהים בכל אתר דינא, יו"ד ה"א וא"ו ה"א דאית אתר דאקרי אלהים כגון אדני יהוה. אמאי אקרי אלהים דהא רחמי אינון בכל אתר.

[p. 427] אמר ליה הכי כתיב בקרא (דברים ד:39) וידעת היום והשבות אל לבבך כי יהוה הוא האלהים, וכתיב (מלכים א יח:39) יהוה הוא האלהים.

אמר ליה מלה דא ידענא דבאתר דאית דינא אית רחמי ולזמנין באתר דאית רחמי אית דינא.

א"ל ת"ח הכי הוא, בכל אתר יהוה רחמי ובשעתא דמהפכי חייביא רחמי לדינא כתיב יהוה וקרינן ליה אלהים. אבל ת"ח רזא דמלה, תלת דרגין אינון וכל דרגא ודרגא בלחודוי ואע"ג דכלא בחד ומתקשר בחד ולא מתפרשא דא מן דא.

ת"ח כלהו נטיעין וכל אינון בוסינין דמתלהטן כלהו נהירין ומתלהטן ואתשקיין ומתברכאן מההוא נהרא דנגיד ונפיק דכלא כליל ביה וכללא דכלא ביה, והאי אקרי אם לגנתא ועילא מן גנתא בגין דעדן אשתתף בהדה ולא פריש מנה, ובגין כך כל מבועין נפקין ונגדין ואשקיין לכל עיבר ופתחין בה פתיחין. ועל דא רחמי מנה משתכחין ורחמי פתיחין בה, ובגין דקרינן לה אם נוקבא גבורה ודינא מנה נפיק. אקרי רחמי בלחודהא והא מסטרהא דינין מתערין, בגיני כך כתיב רחמי ונקוד בדינא, אתוון ברחמי ואתנגיד בסטרהא דינא, יהוה. האי דרגא חד.

[p. 428] דרגא תניינא, מסטרא דהאי נפיק ומתער דרגא אחרא ואקרי גבורה והאי אקרי אלהים באלין אתוון ושירותא חד מזעיר אפין הוא וביה אתאחיד, ובגין דאתאחיד האי בהאי כתיב יי' הוא האלהים, כי יי' הוא האלהים, באלין אתוון והוא חד ודא הוא דרגא תניינא.

דרגא תליתאה, צדק כתרא בתראה, האי בי דינא דמלכא. ותאנא אדני הכי כתיב והכי אקרי וכנסת ישראל בהאי אתקרי. והאי שמא באתר דא אשתלים ואלין אינון תלת דרגין דאקרון בשמהן דדינא וכלא מתקשר חד בחד בלא פרודא כמא דאוקימנא.

א"ל אי ניחא קמיה דאבא הא שמענא בהאי דכתיב (שמות ג:14) אהיה אשר אהיה ולא קאימנא ביה.

[p. 429] א"ל אלעזר ברי הא אוקמוה חברייא והשתא בחד מלה אתקשר כלא [סה ע"ב] ורזא דמלה הכי הוא. אהיה דא כללא דכלא דכד שבילין סתימין ולא אתפרשן וכלילין בחד אתר כדין אקרי אהיה כלל כלא סתים ולא אתגלייא. בתר דנפק שירותא וההוא נהר אתעבר לאמשכא כלא כדין אקרי אהיה אשר אהיה כלו' עד כאן אהיה, אהיה זמין לאמשכא ולאולדא כלא.

אהיה, כלומר השתא אנא הוא כלל כלא כללא בלא פרטא. אשר אהיה, דאתעברת אמא וזמינא לקבלא פרטין כלהו ולאתגלייא שמא עלאה. לבתר בעא משה למנדע פרטא דמלה מאן הוא, עד דפריש ואמר אהיה, דא הוא פרטא והכא לא כתיב אשר אהיה.

ואשכחנא בספרא דשלמה מלכא, אשר, בקיטורא דעדונא קסטירא עלאה חברותא אשתכח כד"א (בראשית ל:13) באשרי כי אשרוני בנות. אהיה, דזמינא לאולדא.

[p. 430] ת"ח היך נחית מדרגא לדרגא לאחזאה קב"ה למשה. בקדמיתא אהיה כללא דכלא סתים דלא אתגלייא כלל כמא דאמינא וסימן (משלי ח:30) ואהיה אצלו אמון, וכתיב (איוב כח:13) לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא וגו'. לבתר אפיק ההוא נהרא אימא עלאה ואתעברת דזמינא לאולדא ואמר אשר אהיה, זמינא לאולדא ולתקנא כלא. לבתר שארי לאולדא ולא כתיב אשר אלא אהיה, כלומר השתא יפוק ויתתקן כלא. בתר דנפק כלא ואיתקן כל חד וחד באתריה שביק כלא ואמר יהוה, דא פרטא ודא קיומא, ובההיא שעתא ידע משה רזא דשמא קדישא סתים וגליא ואדבק בדלא אדבקו שאר בני עלמא, זכאה חולקיה.

[p. 431] אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי.

א"ל אלעזר מכאן ולהלאה אזדהר דלא למכתב שמא קדישא אלא כדקא יאות דכל מאן דלא ידע למכתב שמא קדישא כדקא יאות ולקשרא קשרא דמהימנותא קשרא דחד בחד בגין ליחדא שמא קדישא עליה כתיב (במדבר טו:31) כי דבר יי' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת וגו', אפי' דגרע חד דרגא או חד קשרא מאת חד מנייהו.

ת"ח י' בקדמיתא כללא דכלא סתים מכל סטרין שבילין לא מתפתחין כללא דדכר ונוקבא, קוצא לעילא רמיזא לאין. לבתר דיפיק ההוא נהרא דנגיד ונפיק מניה ולאתעברא מניה, ה'. בהאי כתיב (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן, יוצא ולא יצא. בגין כך לא בעיא לאתפרשא מניה ובגין כך רעיתי.

[p. 432] ואי תימא נהר כתיב חד והא הכא תלתא, הכי הוא ודאי. י' אפיק תלתא ובתלתא אתכלל כלא, י' אפיק לקמיה ההוא נהר ותרין בנין דינקא להו אמא ואתעברת מנייהו ואפיק לון. לבתר ה' כהאי גוונא י"ה ואינון בנין תחות אבא ואמא.

בתר דאולידת אפיקת בן דכר ושוייה לקמה ובעי למכתב ו' והאי ירית אחסנא דאבא ואימא וירית תרין חולקין ומניה מתזנא ברתא ובעי למכתב לבתר ו"ה כחדא ה'. כמא דה' קדמאה י"ה כחדא ולא בעי לאפרשא לון, אוף הכא ו"ה כחדא ולא בעי לאפרשא לון, והא אוקימנא מלי ולאתר אחרא סלקין הני מלי. זכאה חולקהון דצדיקייא דידעין רזי עילאי דמלכא קדישא ויתחזון לאודאה ליה הה"ד (תהלים קמ:14) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.

 

תאנא א"ר יהודה (שם נ:1) אל אלהים יי' דבר ויקרא ארץ, שלימו דכלא שלימו דאבהן קדישי. [p. 433] ויקרא ארץ, לאשתכחא בכנסת ישראל בשלימו בחדוותא. ומאן אתר הוא אשתכח עמה, הדר ואמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע.

וכן תאנא כד בעא קב"ה למברי עלמא האי דלתתא כלא כגוונא דלעילא עביד ליה. עביד ירושלם אמצעיתא דכל ארעא ואתר דא דאקרי ציון עלה, ומהאי אתר מתברכא ובהאי אתר דציון שארי עלמא לאתבנאה ומניה אתבני הה"ד אל אלהים יי' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו. ומאן אתר, מציון מכלל יופי [סו ע"א] אלהים הופיע, כלומר מציון דהוא שלימו דיופי דעלמא אלהים הופיע. ת"ח ירושלים לא אתברכא אלא מציון וציון מעילא וכלא חד בחד אתקשר.

[p. 434] תאנא א"ר יהודה ויצא אל המזבח אשר לפני יי' וכפר עליו, המזבח סתם. כביכול כמא דאתעביד לתתא אתעביד לעילא וכלא אתקשר חד בחד.

ותאנא כמא דבהאי יומא מכפר כהנא לתתא הכי נמי לעילא, וכד כהנא דלתתא מסדר פולחניה כהנא דלעילא הכי נמי, כביכול לא אשתכח לעילא עד דישתכח לתתא, ומתתא שארי לסלקא קדושא למלכא עלאה ומשתכחין כלהו עלמין חד לקמיה.

א"ר יהודה אלמלא הוו ידעי ישראל אמאי קב"ה פקיד עלייהו על ישראל לאוכחא להו יתיר מכל שאר עמין ינדעון דהא קב"ה שביק דידיה ולא גבי מנהון חד ממאה.

תאנא קב"ה כמה רתיכין כמה חיילין אית ליה כמה שולטנין ממנן משתכחין בפולחניה. כד זמין להו לישראל בהאי עלמא אכתר להו בכתרין קדישין כגוונא דלעילא, אשרי לון בארעא קדישא דישתכחו בפולחניה. קשיר לכולהו עלאי בהו בישראל וחדוון לא עאלין קמיה ופולחנא לא אתעביד קמיה לעילא עד דישראל עבדין לתתא. [p. 435] כל זמנא דישראל משתכחין בפולחנא דמאריהון הכי נמי לעילא, כביכול בזמנא דישראל בטלי פולחנא לתתא בטלי להו לעילא ופולחנא לא אשתכח לא לעילא ולא לתתא, ועל דישראל בטילו לפולחנא דקב"ה כד שראן בארעא הכי נמי לעילא כ"ש לבתר.

אמר קב"ה לישראל אי אתון ידעין כמה אוכלסין כמה חיילין מתעכבי בגינייכו תנדעון דלית אתון כדאי למיקם בעלמא אפילו שעתא חדא. ועכ"ד מה כתיב, (ויקרא כו:44) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'. בגין כך ויצא אל המזבח אשר לפני יי' וכפר עליו, לבתר ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וגו'. וכפר עליו, מאי קא מיירי.

א"ר יוסי לאתערא חסד לעילא בקדמיתא.

 

תאנא וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל וגו'. מאי וכפר על הקדש. אלא א"ר אלעזר הא תנינן חייביא עבדין פגימותא לעילא דמתערין דינין וגרמין לאסתאבא מקדשא וחויא תקיפא שארי לאתגלאה וכדין דינין מתערין בעלמא. [p. 436] ובהאי יומא בעי כהנא רבה לדכאה כלא ולאתערא כתרא קדישא דיליה דהיא רישא דמלכא בגין דאייתי למלכא לאשראה במטרוניתא, וכד רישא דמלכא נטיל כלא נטיל וייתי לאזדווגא במטרוניתא ולאתערא חידו וברכאן בעלמא. אשתכח דכל שלמא דלעילא ותתא בכהנא תלי דאי אתער כתרא דיליה כלא אתער וכלא בשלמא אשתכח. ועל דא כתיב וכפר על הקדש, בקדמיתא מכפר על הקדש לאסגאה שלם בעלמא ולאסגאה חידו בעלמא, וכד חדווא וזווגא אשתכח במלכא ומטרוניתא כל שמשין וכל בני היכלא כלהו משתכחי בחידו וכל חידו דעלמא מכל חובין דחבו קמי מלכא אתכפר להו הה"ד מכל חטאתיכם לפני יי' תטהרו. ובגין כך כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו, בשעתא דעאל לזווגא להו, דשעתא דמזדווגין מלכא ומטרוניתא ההיא שעתא וכפר בעדו ובעד ביתו.

 

תאנא וכל אדם לא יהיה באהל מועד. רבי יצחק פתח (שם כו:42) וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. האי קרא אוקימנא. ת"ח בשעתא דישראל בגלותא כביכול קב"ה עמהון בגלותא דהא שכינתא לא אעדי מנייהו לעלמין. [p. 437] ת"ח בזמנא דישראל אשתכחו בגלותא דבבל שכינתא בינייהו שרייא ותאבת עמהון מן גלותא, ובזכות אינון צדיקייא [סו ע"ב] דשארו בארעא שארת בארעא ולא אעדיו מנייהו לעלמין.

א"ר יהודה דאהדרת מטרוניתא במלכא ואהדר כלא בהלולא דמלכא ובגין כך אתקרון אנשי כנסת הגדולה ודאי.

תנינן בכל זמנא דישראל בגלותא אי אינון זכאין קב"ה אקדים לרחמא עלייהו ולאפקא לון מן גלותא, ואי לא אינון זכאין מעכב לון בגלותא עד ההוא זמנא דאתגזר, ואע"ג דמטא זמנא ואינון לא אתחזון קב"ה רעי לאשגח ליקרא דשמיה ולא אנשי להו בגלותא הה"ד וזכרתי את בריתי יעקוב וגו', אלין אבהן דכלא.

[p. 438] רבי חייא אמר מאי טעמא יעקב קדמאה הכא, אלא בגין דיעקב כללא דאבהן והוא אילנא קדישא, בגין כך ו' דשמא קדישא אחידא ביה והכי קרינא יעקוב בוא"ו.

רבי יצחק אמר וא"ו באתווי תלת עשר מכילן דירית ירותא.

רבי אבא אמר ו' אמאי כליל ו' א' ו', אלא ו' דיתיב על כורסייא כד"א (יחזקאל א:26) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. א' סתים בגויה ולא אתגלייא ודא הוא דכתיב (בראשית כב:16) בי נשבעתי נאם יי', בגין כך כתיב ולא אקרי. ו' בתראה כללא דו' קדמאה, ו' בתראה הא אוקימנא דא יסוד דאיהו סיומא דגופא וכללא דיליה. ועל דא כלילן אתוון חד בחד ו' רישא וסיומא כמא דאוקימנא.

[p. 439] ותאנא תרין אתוון אינון כהאי גוונא וא"ו דאמינא, נו"ן אוף הכי ואע"ג דאוקימנא מלה נו"ן הכי מתפרש. נ' כפופה דא מטרוניתא וסמיכא לה ו' דאיהו יסוד בגין לאתברכא מניה, ן' פשוטה אתפשטותא דתפארת ועל דא כלילן אתוון ומתאחדן דא בדא. ואי תימא אמאי אתהדר ו' אנפוי מנ' כפופה ואהדר אנפוי לגבי ן' פשוטה. אלא בגין יקרא דמלכא אהדר אנפוי לגבי מלכא.

ותאנא מ"ם לא כליל בגוויהו את אחרא בגין מ"ם, מ"ם פתוחה מ"ם סתומה, מ' פתוחה דהא דכר אתחבר עמה, ם' סתומה יובלא דהא סתימין ארחהא ואע"ג דמתפשטין לזמנין. ואית דמתני בהאי כד"א (שיר ד:12) גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום.

[p. 440] א"ר יצחק בשעתא דמלכא קדישא אדכר להו לישראל בגין שמיה ואתהדרת מטרוניתא לאתרה כדין כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש, כך כהנא בשעתא דעאל ליחדא שמא קדישא ולכפרא בקודשא לזווגא למלכא בהאי מטרוניתא כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד וגו'.

תאני ר' יהודה כהנא אתער שלמא בעלמא לעילא ותתא, דתניא עאל בדרגא חד אסחי גופיה, נפיק מהאי לדרגא אחרא אסחי גופיה, אחיד שלמא בהאי ובהאי מקדש ידוי ומתברכאן כחדא. ובכלא בעי לאחזאה עובדא ובעי לאחזאה לבושוי דיתלבש בגוונא דעובדא דיתכוון עד דיסדר כלא כמא דאצטריך ויתברכון עלאי ותתאי.

 

[p. 441] תאנא פתח י' בגלופוי אתוון בסטרין אתקשרן ביו"ד. י' אזיל לי', י' סליק ביו"ד יו"ד ומתכנשי בהו, מכוון דעתא. אתחבר ה' בוא"ו, ה' עלאה אחיד בתרעוי בגלופי תכסיסין אחידא בנהרוי אלף וחמש מאה ושבעין אכסדרין סתימין. סליק ה' ואתעטר חמשין זמנין לחמשין תרעין קיימין דקיימין. כד אתגלף בעטרוי נהירין אנפוי דמלכא, ו' אתפשט לשבעין ותרין גליפין. מעטר ה' לוא"ו בשבעין אלף וחמש מאה כתרין דמתעטרין בחד כתרא הה"ד (שם ג:11) בעטרה שעטרה לו אמו.

ו' בתרין רישין גליפא, רישא קוצא חד לעילא, קוצא חד לתתא. וא"ו נחית לוא"ו, גליפא דגלופין בגווייהו שבעין אנפין דעטרין מעילא לתתא. ביה טאסין גביעין ופרחין דא סליק דא נחית, מתגלפין חד בחד.

אתקשר יו"ד בה"א ה"א בוא"ו וא"ו בוא"ו וא"ו בה"א דא אחיד בדא כד"א (בראשית מט:24) ותשב באיתן קשתו ויפזו זרועי ידיו מידי[p. 442] אביר יעקב, וכתיב (במדבר כד:21) איתן מושבך ושים בסלע קנך. כדין אתקשר [סז ע"א] כלא חד בחד דא בדא, נהרין מתפתחן ונהירין אפין כלהו. כדין כלהו נפלין על אנפייהו ומזדעזעין ואמרין בריך שמא יקר מלכותיה לעלם ולעלמי עלמין.

קלא מתקשר עמיה דכהנא והוא אתיב לגבייהו ואמר תטהרו. תטהרו לא אמרי שאר כהני ועמא בר כהנא רבא כד אתקשר ביה ההוא קלא.

 

תאנא מכל חטאתיכם לפני יי' תטהרו, כיון דכתיב מכל חטאתיכם אמאי לפני יי'. אלא א"ר יצחק לפני יי' ממש, דתניא מרישא דירחא ספרין פתיחין ודייני דיינין, בכל יומא ויומא בתי דינין אתמסרן לאתפתחא בדינא עד ההוא יומא דאקרי תשעה לירחא. בההוא יומא סלקין דינין כלהו למארי דדינא ומתקנן כרסייא עלאה קדישא למלכא. בההוא יומא בעאן ישראל לתתא לחדי בחדוותא לקדמות מאריהון דזמין למיתב עלייהו בכורסייא קדישא דרחמי בכורסייא דוותרנותא. [p. 443] וכל אינון ספרין פתיחין קמיה ויתבין קמיה הה"ד מכל חטאתיכם לפני יי' תטהרו, לפני יי' ממש. ואינון דאמרין קרא עד השתא אמרין ולא יתיר ולית רשו לאחרא דיימא תטהרו אלא כהנא רבא דפלח פלחנא וקשר שמא בפומיה, וכד הוה אתקשר ומתברך בפומיה ההוא קלא נחית ובטש ביה ואתנהיר מלה בפומיה דכהנא ואמר תטהרו.

פלח פולחנא ומתברכין כל אינון עילאי דאשתארו. לבתר אסחי גופיה וקדש ידוי לאעלא בפולחנא אחרא קדישא עד דמתכוון למיעל לאתר יקירא מכלא. [p. 444] תלת שורין סחרין ליה כהני אחוי ומכל שאר עמא, כלהו ברכאן קמיה וזקפן ידוי עליה בצלותא וקטרא דדהבא זקפא ברגליה.

[p. 445] נטיל תלת פסיען וכלהו קיימין בקיומייהו ולא נטלין בתריה והוא אקטיר בקטורתא. נטיל תלת פסיען אחרן רשימא בלבא אסחר לדוכתיה. נטיל תלת פסיען אחרן אסתים עינוי ואתקשר לעילא. עאל לאתר דעאל שמע קול גדפי כרובייא מזמרין ואקישן גדפין פרישין לון לעילא, משתככא קל גדפייהו ובלחישו אדבקן.

[p. 446] אי כהנא זכי דהא לעילא בחידו אשתכחי אוף הכי בההיא שעתא נפיק רעוא דנהורא מתבסמא מריחי דטורי אפרסמונא דכייא דלעילא ואזלא בכל ההוא אתר ועייל ריחא בתרי נוקבי דחוטמוי ואתיישבא לביה. כדין כלא הוא בלחישו ופטרא לא אשתכח תמן.

פתח כהנא פומיה בצלותא ברעותא בחדוותא וצלי צלותיה. בתר דסיים סלקין כרובייא כמלקדמין גדפייהו וזמרין, כדין ידע כהנא דרעותא הוא ועדנא דחדוותא לכלא ועמא ידעין כמא דכתיב (ישעיה א:18) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו'. הוא תב לאחרוי וצלי צלותיה. [p. 447] זכאה חולקיה דכהנא דהא על ידוי חדו על חדו אשתכח ההוא יומא לעילא ותתא. על ההוא שעתא כתיב (תהלים קמד:15) אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלהיו.

 

והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וגו'. ר' חייא פתח (ישעיה כו:9) נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך וגו'. נפשי אויתיך בלילה, נפשי אותך בלילה מבעי ליה, מאי נפשי אויתיך. אף רוחי בקרבי אשחרך, ישחרך מבעי ליה. אלא הכי תאנא קב"ה רוחא ונפשא דכלא וישראל אמרי נפשי ורוחי, בגין כך אויתיך לאדבקא בך ואשחרך לאשכחא רעווך.

ר' יוסי אמר ת"ח בשעתא דב"נ נאים על ערסיה נפשיה נפקא וסלקא ואסהידת ביה בב"נ על כל מה דעביד כל יומא. גופא אמר לנפשא נפשי אויתיך בלילה [סז ע"ב] אף רוחי בקרבי אשחרך.

[p. 448] ד"א נפשי אויתיך בלילה, אמרה כנסת ישראל קמי קב"ה נפשי אויתיך בלילה, בעוד דאנא בגלותא ביני עממיא ורוינא נפשי מכל פיסתא דקוטרא בני עממיא אויתיך בגין לאתבא לאתרי. אף רוחי בקרבי אשחרך, כלומר אע"ג דאינון משתעבדאן לבני בכל שעבודא רוחא קדישא לא אתעדי מנאי בגין למשחר לך ולמיטר פקודך.

רבי יצחק אמר אמרו ישראל קמי קב"ה בעוד דנפשי בי אויתיך בלילה. מאי טעמא בלילה, אלא בגין דהאי נפש בהאי שעתא אצטריך לחמדא לך. אף רוחי בקרבי אשחרך, וכד אתער בי רוח קודשא אשחרך באתערותא למעבד רעותך.

כי כאשר משפטיך לארץ, בזמנא דמשפט נחית לארעא לבסמא עלמא כדין צדק למדו יושבי תבל, כלומר יכלין למסבל דינא דצדק ולא ישתצי עלמא מניה. אימתי צדק למדו יושבי תבל, כאשר משפטיך לארץ.

[p. 449] ר' חזקיה אמר נפשי אויתיך בלילה, דא כנסת ישראל. אף רוחי בקרבי אשחרך, דא קב"ה.

 

רבי אבא הוה יתיב קמיה דר' שמעון. בפגלות ליליא קם ר' שמעון למלעי באורייתא, קמו רבי אלעזר ורבי אבא עמיה. פתח רבי שמעון ואמר (תהלים מב:2) כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים. האי קרא אוקמוה חברייא, זכאין אינון ישראל דקב"ה יהיב לון נשמתין קדישין ומאתר קדישא מכל שאר עמין בגין למעבד פקודוי ולאשתעשעא באורייתא, דכל מאן דאשתעשע באורייתא לא דחיל מכלא דכתיב (תהלים קיט:92) לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי.

מאן אינון שעשועים, אורייתא שעשועים אקרי דכתיב (משלי ח:30) ואהיה שעשועים יום יום, ודא הוא דתנינן קב"ה אתי לאשתעשעא בצדיקייא בגנתא דעדן. מאי לאשתעשעא, בגין למחדי בהו דתנינן זכאין אינון צדיקייא דכתיב בהו (ישעיה נח:14) אז תתענג עלי יי', בגין לאתענגא מההוא שקיו דנחלא כד"א (שם:11) והשביע בצחצחות נפשך. כביכול קב"ה משתעשע בהו מההוא שקיו דנחלא דמתענגי ביה צדיקיא, ועל דא אתי לאשתעשעא עם צדיקיא, וכל מאן דאשתדל באורייתא זכי לאשתעשעא [סח ע"א] מההוא שקיו דנחלא.

[p. 450] תאנא כאיל תערוג על אפיקי מים, דא כנסת ישראל כד"א (תהלים כב:20) אילותי לעזרתי חושה.

תערוג על אפיקי מים, ודאי לאשתקיא משקיו דמבועי נחלא על ידא דצדיק. תערוג, כד"א (שיר ו:2) לערוגת הבושם.

כן נפשי תערוג אליך אלהים, לאתשקייא מנך בעלמא דין ובעלמא דאתי ממבועי נחלא. מאן אינון מבועי, חד לעילא דכתיב (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומתמן נגיד ונפיק ואשקי גנתא וכל אינון נחלין נפקין ונגדין ומתכנשין בתרין מבועין דאקרון נצח והוד ואלין אקרון אפיקי מים בההוא דרגא דצדיק דנגיד ונפיק מיניה ומשתקיא גנתא. בגין כך איל וצבי כחדא משתכחי צדק וצדיק.

תאנא כתיב (תהלים כט:9) קול יי' יחולל אילות ויחשוף יערות, הני אילות השדה.

[p. 451] ד"א יחולל אילות, אילת כתיב חסרה.

ד"א אילות השדה כדתניא בפלגות ליליא בשעתא דקב"ה עאל לגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא האי קול נפיק וכאיב כל אלין אילתא דסחרני כורסייא יקירא קדישא הה"ד (שיר ג:7) ששים גבורים סביב לה.

ד"א יחולל אילות, כד"א (איוב כו:13) חוללה ידו נחש בריח.

ויחשוף יערות, כד"א (שמואל א יד:27) ביערת הדבש, וכתיב (שיר ה:1) אכלתי יערי עם דבשי, וינקא להו כאמא דינקא לבנין.

אמר ליה ר' אבא (ישעיה כו:9) נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך. אויתיך, אותך מבעי ליה. אשחרך, ישחרך מבעי ליה.

[p. 452] א"ל הא אוקמוה כמא דכתיב (איוב יב:10) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. ת"ח נפש ורוח אשתתפו כחדא לעלמין, חד אשתתף בחד והא אוקימנא מילי.

תאנא פולחנא שלימתא דבעי ב"נ למפלח לקב"ה כמה דתנינן (דברים ו:5) ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, דירחים ליה לקב"ה רחימותא דנפשיה ממש ודא הוא רחימותא שלימתא רחימותא דנפשיה ורוחיה. כמא דאתדבקו אלין בגופא וגופא רחים לון כדין יתדבק ב"נ לרחמא ליה לקב"ה רחימותא דנפשיה ורוחיה לאתדבקא ביה הה"ד נפשי אויתיך בלילה, כלומר נפשי ממש אויתיך. רוחי בקרבי אשחרך, לאתדבקא בך ברחימותא סגיאה.

בלילה, דבעי ב"נ ברחימותא לקב"ה למיקם בכל ליליא לאשתדלא בפולחניה עד דיתער צפרא ויתמשיך עלוי חוטא דחסד. דתניא זכאה חולקיה דההוא ב"נ דרחימותא דא רחים ליה לקב"ה והני אינון זכאי קשוט דרחמין ליה לקב"ה הכי בגין דעלמא מתקיימא בגיניהון ושלטין על גזרין קשין דלעילא ותתא בגין דיתקיים עלמא בגיניהון.

[p. 453] תאנא ההוא זכאה דאתדבק ברוחיה ונפשיה לעילא במלכא קדישא ברחימותא כדיאות שליט בארעא לתתא וכל מה דגזר על עלמא אתקיים. מנ"ל, מאליהו דכתיב (מלכים א יז:1) חי יי' אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי.

ת"ח בשעתא דאתיין נשמתין קדישין מעילא לתתא ואינון זכאי עלמא משלפי להו ממלכא וממטרוניתא זעירין אינון דבההוא שעתא דנחית קיימא קמי מלכא ורעותא דמלכא לאסתכלא בה. כמא דאוקמוה בשעתא דנשב רוחא דקב"ה בכל חילא דשמיא כלהו חיילין אתעבידו וקיימו בקיומהון הה"ד (תהלים לג:6) וברוח פיו כל צבאם, ומנייהו אתעכבו עד דקב"ה [סח ע"ב] אחית להו לתתאי.

ותאנא מיומא דאתברי עלמא קיימו קמי קב"ה ואתעכבו עד דמטא זמנא לאחתא לארעא ואלין שליטו לעילא ותתא ודא הוא דכתיב חי יי' אשר עמדתי לפניו, אשר אני עומד אין כתיב אלא אשר עמדתי. לבתר אהדר לאתריה וסליק לאדריה ואינון אחרנין לא סלקין עד דימותון בגין דלא קדים להון מה דקדים לאינון אחרנין, ובגין כך אליהו אתעביד שליחא מלאכא לעילא כאינון שאר אחרנין ואלין דמתדבקאן יתיר למלכא.

[p. 454] אשכחנא בספרא קדמאה דאדם דכלהו רוחין קדישין דלעילא עבדין שליחותא וכלהו אתיין מאתר חד ונשתמהון דצדיקייא מתרי דרגין דכלילן בחד ובגין כך סלקין יתיר ודרגיהון יתיר והכי הוא. וכל אינון דהוו טמירין תמן נחיתו וסליקו בחייהון כגון חנוך דלא אקרי ביה מיתה והא אוקימנא מלה דאליהו.

ותאנא מאה ועשרין וחמש אלף דרגי צדיקייא סליקו ברעותא קודם דאיברי עלמא וקב"ה מזמנא להו בעלמא הדין בכל דרא ודרא וסלקין וטאסין בעלמא ומתקשרי בצרורא דחיי, וזמין קב"ה לחדתא עלמא בהו ועלייהו כתיב (ישעיה סו:22) השמים החדשים והארץ החדשה וגו'.

 

[p. 455] תענו את נפשותיכם, נפשותיכם קאמר בגין דמשתכחי קמי מלכא קדישא זכאן ויהי רעותא דלהון לגבי קב"ה ולאדבקא ביה בגין דיתכפר להו חובייהו. ועל דא מאן דיכול ושתי בתשיעאה ומענגא נפשיה במיכלא ומשתיא אשתכח בעשיראה ענויא דנפשא תרין חולקין ואשתכח כאילו אתענא תשיעאה ועשיראה.

את נפשותיכם, לאכללא כלא גופא ונפשא ולאתכנעא בהאי יומא לכפרא על חוביהון.

תאנא כי ביום הזה יכפר עליכם. ביום הזה, היום הזה איבעי ליה, אלא ביום הזה [p. 456] דייקא דביה אתגלי עתיקא קדישא לכפרא על חוביהון דכלא.

ד"א תענו את נפשותיכם. ר' אבא פתח ואמר (קהלת ט:14-15) עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, ומצא בה איש מסכן וחכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא. עיר קטנה, הא אוקימנא אבל עיר קטנה כד"א (ישעיה כו:1) עיר עז לנו ישועה ישית חומות וחיל, וכתיב (הושע יא:9) לא אבא בעיר. עיר קטנה, זעירא היא דהיא בתראה מכלא תתאה מכלא ושורוי רברבין תקיפין קדישין, ירושלם עיר הקדש אקרי.

ואנשים בה מעט, זעירין אינון דזכאין לסלקא בגווה ולמשרי בה כד"א (תהלים כד:3-4) מי יעלה בהר יי' ומי יקום במקום קדשו וגו', ועל דא ואנשים בה מעט.

ובא אליה מלך גדול, דא קב"ה דאתי לאזדווגא בה ולמשרי בה.

[p. 457] וסבב אותה, כד"א (זכריה ב:9) ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.

ובנה עליה מצודים גדולים, דבנה שורוי יאין ושפירין מכל אבנין יקירין וכל יקרא דמלכא עייל בגווה, בגיני כך היא בלחודהא כלילא מכל עטרי מלכא וכל עטרי מלכא בה מתעטרין, בגין כך ואנשים בה מעט.

ומצא בה איש מסכן וחכם, זה (תהלים כד:4) נקי כפים ובר לבב. מסכן, כד"א (שמות א:11) ערי מסכנות, מתעטר בעטרין תקיפין בעטרי אורייתא בעטרי פקודי מלכא.

וחכם, דזכי בה בהאי חכמה יתיר מכלא לעיינא בפולחנא דמאריה בגין למזכי בה ולאעלא בה הה"ד ומלט הוא את העיר בחכמתו. ומלט, כד"א (שמואל א כ:29) אמלטה נא ואראה את אחי, (בראשית יט:20) אמלטה נא שמה, אוף הכא ומלט הוא את העיר בחכמתו.

ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא. ואדם לא זכר, למעבד פקודי אורייתא לאשתדלא באורייתא כההוא גבר מסכנא דאתחכם בכלא [סט ע"א] בגין למזכי בה.

(קהלת ט:16) ואמרתי אני טובה חכמה מכלי קרב, דהא בההוא עלמא לא יהבין רשותא למיעל בר הני זכאי קשוט הני דאשתדלי בה באורייתא יממא וליליא ומתעטרי בפקודוי בהאי עלמא למיעל בהו לעלמא דאתי.

וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים, דהא בני נשא לא מסתכלין ביה ולא בעאן לאתחברא ביה ולא ציתי למלוי, דתאנא כל מאן דאצית למלוי דזכאה בהאי עלמא כאילו קביל מטורא דסיני, ואפילו מכל [p. 458] בר נש נמי בעי למשמע מלה דאורייתא. ומאן דארכין אודניה לקבליה יהיב יקרא למלכא קדישא יהיב יקרא לאורייתא, עליה כתיב (דברים כז:9) היום הזה נהיית לעם ליי' אלהיך.

 

תאנא יומא חד הוו אזלי חברייא עמיה דר' שמעון. אמר ר' שמעון חמינא אלין עמין כלהו עלאי וישראל תתאה מכלהו מ"ט, בגין דמלכא אשדי למטרוניתא מניה ואעיל אמהו באתרה הה"ד (משלי ל:21-23) תחת שלש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת, תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם, תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גבירתה. מאן שפחה, היא כתרא נוכראה דקטל קב"ה בוכרא דלהון במצרים דכתיב (שמות יא:5) בכור השפחה אשר אחר הריחים, אחר הריחים הות יתבא בקדמיתא והשתא האי שפחה תירש גבירתה.

בכה ר' שמעון ואמר מלכא בלא מטרוניתא לא אקרי מלכא, מלכא דאתדבק באמהו דילה דמטרוניתא אן הוא יקרא דיליה. רזא דמלה זמינא קלא לבשרא למטרוניתא ולימא (זכריה ט:9) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבא לך[p. 459] צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות, כלומר צדיק הוא נושע בגין דהוה רכיב עד השתא באתר דלא דיליה באתר נוכראה ויניק לה. ועל דא כתיב עני ורוכב על חמור, עני דלא כקדמיתא. ורוכב על חמור, כמא דאוקימנא אינון כתרין תתאין דשאר עממין דקטל בוכרא דלהון קב"ה במצרים הה"ד (שמות יא:5) וכל בכור בהמה. והא אוקימנא מלי כביכול צדיק ונושע הוא, ודאי יתיר מכלא בגין דעד השתא שארי צדיק בלא צדק והשתא דיזדווגון כחדא צדיק ונושע הוא דהא לא יתיב בסטרא אחרא.

תאנא כתיב (ישעיה נז:1) הצדיק אבד ואין איש שם על לב. האי קרא קשיא הצדיק אבד, [p. 460] הצדיק נאבד איבעי ליה, מהו אבד. אלא אבד ממש, ומאי אבד, אבד למטרוניתא ואדבק באתר אחרא דאקרי שפחה.

אמר רבי יצחק לר' שמעון אי ניחא קמיה דמארי הא תנינן דכתיב (משלי י:25) וצדיק יסוד עולם, מאן דאמר דעל שבעה קיימי קיימא ארעא ומאן דאמר דעל האי קיימא, היך מתישרן מלי.

א"ל כלא חד מלה הוא דהא שבעה אינון ובהו אית חד קיימא דאקרי צדיק וקיימי עליה ועלמא בדא מתקיימא, וכד אתקיימא עלמא עליה כאילו אתקיים על כולהו שבעה, ועל דא כתיב וצדיק יסוד עולם והא אוקימנא מלי בכמה אתר.

ותאנא האי שפחה זמינא לשלטאה בארעא קדישא דלתתא כמא דמטרוניתא הות שלטאה בקדמיתא דכתיב (ישעיה א:21) צדק ילין בה ועתה מרצחים, והשתא שפחה תירש גבירתה בכלא. וזמין קב"ה לאתבא למטרוניתא כקדמיתא וכדין ממאן הוא חדוותא, הוי אימא חדוותא דמלכא וחדוותא דמטרוניתא. חדוותא דמלכא בגין דיתיב לה ויתפרש משפחה כדקאמינא, וחדוותא דמטרוניתא בגין דתיתוב לאזדווגא במלכא הה"ד גילי מאד בת ציון.

 

[p. 461] ת"ח כתיב והיתה לכם לחקת עולם. והיתה לכם, מאן הא דאמרן לחקת עולם. בכל אתר דאתת חקת עולם אקרי גזירת מלכא דעייל כל נימוסוהי באתר דא ואסתים לון כמאן דאסתים כלא באסקופא חדא. חקת עולם, בהאי [סט ע"ב] רשים וחקיק כל גניזין דיליה וכל טמירין דיליה.

בחדש השביעי בעשור לחדש, דייקא כמא דאוקימנא.

תענו את נפשותיכם, ודאי הכי הוא והא אתמר, נפשותיכם ודאי דהא בנפשא תלייא מלתא, ובגין כך אכילה ושתייה בתשיעאה יתיר מיומא אחרא. ואע"ג דהאי מלה אתמר בגוונא אחרא וכלא שפיר והאי והאי מלה חדא הוא וכל חד באתריה והכי הוא.

[p. 462] ותאנא בהאי יומא כל חידו וכל נהירו וכל וותרנותא דעלמין כלהו תליין מאימא עלאה דכל מבועין נגדין ונפקין מנה וכדין נהירין כל אינון בוסינין ונהירין בנהירו דחדוותא עד דמתבסם כלא וכדין כל דינין אשתכחו בנהירו ודינא לא אתעביד ועל דא תענו את נפשותיכם.

אמר רבי אבא הא אוקים לה מר מגופא דמתניתין לא גלו ישראל מארצם עד שכפרו בקב"ה ואמרו (שמואל ב כ:1) אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי והא אתמר. קרא אחרא אשכחנן בהאי דכתיב (מלכים א יב:16) ראה ביתך דוד.

[p. 463] א"ל הכי הוא ודאי בית דוד אקרי כמא דכתיב (ישעיה ב:5) בית יעקב לכו ונלכה באור יי'. בית יעקב, כד"א (שם ס:7) ובית תפארתי אפאר. באור יי'. מאין באור יי', דכתיב (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ונטע האי גן לאשתעשעא ביה עם צדיקים דביה שריין.

תאנא כתיב אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא וגו' ועניתם את נפשותיכם, וכתיב והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש וגו'. אך דכתיב מאי קבעי הכא.

אמר ליה למיעוטא קא אתי, כיון דאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש, אמר לבתר אך בעשור, אך עשור דבעשור תלייא מלתא.

[p. 464] אמר ליה אי הכי (שמות יב:15) אך ביום הראשון תשביתו שאור, ותנינן אך חלק דחציו אסור באכילת חמץ וחציו מותר, אוף הכא אך בעשור, אימא דחציו אסור בעשיית מלאכה וחציו מותר.

א"ל אוף הכא בועניתם את נפשותיכם תליא דהא ענוי לא אשתכח אלא מפלג יומא ולהלאה ושפיר הוא אך חלק בועניתם את נפשותיכם.

א"ר אלעזר כתיב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. יכפר עליכם, אכפר עליכם איבעי ליה, אלא יכפר עליכם לאכללא יובלא דנגיד ממבועי לאשקאה בהאי יומא לכל עיבר לארואה כלא ולאשקאה כלא ודא עליכם, כלומר בגיניכון לדכאה לכון בהאי יומא דכתיב לפני יי' תטהרו ולא ישלוט עלייכו דינא.

ר' יהודה אמר זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו דלא ישתכח בהו חובין בגין דיהון בני [p. 465] היכליה וידורון בהיכליה. ולזמנא דאתי (יחזקאל לו:25) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.

 

רבי יהודה פתח (תהלים קל:1) שיר המעלות ממעמקים קראתיך יי'. תנינן בשעתא דברא קב"ה עלמא בעא למברי ב"נ, אמליך באורייתא. אמרה קמיה תבעי למברי האי ב"נ, זמין הוא למחטי קמך, זמין הוא לארגזא קמך. אי את תעביד ליה כעובדוי הא עלמא לא יכיל למיקם קמך, כ"ש ההוא ב"נ.

א"ל וכי למגנא אתקרינא (שמות לד:6) אל רחום וחנון ארך אפים. ועד לא ברא קב"ה עלמא ברא לתשובה. אמר לה לתשובה אנא בעי למברי ב"נ בעלמא על מנת דכד יתובון בך מחוביהון דתהוי זמינא למשבק חוביהון ולכפרא עלייהו. וכל שעתא ושעתא זמינא תשובה לגבי בני נשא וכד בני נשא תייבין מחובייהו האי תשובה תבת לגבי קב"ה וכפר על כלא ודינין אתכפיין ואתבסמן כלהו וב"נ אדכי מחוביה. אימתי אדכי ב"נ מחוביה, בשעתא דעאל בהאי תשובה כדקא חזי.

ר' יצחק אמר דתב קמי מלכא עלאה וצלי [ע ע"א] צלותא מעומקתא דלבא הה"ד ממעמקים.

ר' אבא אמר ממעמקים, אתר גניז הוא לעילא והוא עמיקא דבירא ומהאי נפקין נחלין ומבועין לכל עיבר וההוא עמיקא דעמיקתא אקרי תשובה, ומאן דבעי לאתדכאה מחובוי בהאי אצטריך [p. 466] למקרי לקב"ה הה"ד ממעמקים קראתיך יי'.

תאנא בשעתא דב"נ הוה חב קריב קרבניה על גבי מדבחא וכהנא מכפר עליה ובעי בעותיה עליה דב"נ ומתערין רחמי ודינין מתבסמן ותשובה אריק ברכאן במבועין דנפקין ומתברכאן כלהו בוסינין כחדא וב"נ אדכי מחוביה.

 

ת"ח קב"ה אפיק עשר כתרין עטרין לעילא קדישין דמתעטרא בהו ומתלבשא בהו והוא אינון ואינון הוא כשלהובא אחידא בגומרא ולית תמן פרודא. לקביל דנא אית עשר כתרין דלא קדישין לתתא ואינון אחידן בזוהמא דטופרא דחד עטרא קדישא דאקרי חכמה ועל דא אקרון חכמות.

ותאנא עשרה זייני חכמות אלין נחתו לעלמא וכלהו אשתאבו במצרים בר מחד דאתפשט בעלמא וכלהו זייני חרשי אינון ומנייהו ידעי מצראי חרשין על כל בני עלמא. וכד מצראי בעו למעבד כנופייא בחרשייהו לעובדיהון הוו נפקי לחקלא לטורי רמיא [p. 467] ודבחין דיבחין ועבדין גומין בארעא וסחרין ההוא דמא סוחרניה דההוא גומא ושאר דמא מתכנשי בההוא גומא ובשרא שוין עליה וקריבין קרבניהון לאינון זינין בישין ומתקרבין כחדא ומתפייסי בהדייהו בההוא טורא. וישראל דהוו בשעבודיהון הוו מקרבי להו ואולפו מנייהו והוו טעאן בתרייהו והיינו דכתיב כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם.

תאנא בשעתא דהוו מקרבין להו על גבי חקלא והוו מזמני להו ומקרבי דמא וקורבנייהו הוו מתכנפי כלהו זינין בישין וחמאן להו כגוונא דשעירים כלהו מליין שערא ומודעין להו מה דאינון בעאן.

ת"ח יצחק מה כתיב ביה, (בראשית כז:22) ויגש יעקב אל יצחק אביו וימושהו. אמר הדא לא אתעדי אלא מטלא דשמיא דנגיד על ארעא.

אמר רבי יוסי ומשמני הארץ, בכלא ברכיה. מ"ט בגין דחמא ליה בשערא, אמר למעבר דא משמני הארץ אצטריך ולא זוהמא דארעא, דהאי זוהמא הוא בארעא וכד טלא דשמיא ומגדא דארעא מתחבראן אתעבר האי זוהמא.

אמר ר' חייא בתרייתא דאינון כתרין תתאין דלא קדישין האי הוא דכתיב (דברים יח:11) ודורש אל המתים ודא הוא עשיראה דכלא, דתניא א"ר יצחק אמר ר' יהודה נפשתא דרשיעייא אלין אינון מזיקין דעלמא.

[p. 468] א"ר יוסי אי הכי טב להו לחייביא דאתעבדין מזיקין בעלמא. אן הוא עונשא דגיהנם, אן הוא בישא דזמינא להו בההוא עלמא.

אמר ר' חייא הכי תנינן והא אוקימנא מלי נפשתא דרשיעייא בשעתא דנפקין מעלמא כמה גרדיני מזדמנין לקבלא להו לאעלא להו לגיהנם ועאלין להו בתלת דינין בכל יומא בגיהנם. לבתר מזדווגי להו ואזלין ושאטין בעלמא ואטען להו לרשיעייא לאינון דקא איסתים תשובה מקמייהו, לבתר תאבין להו לגיהנם ואשתאבין תמן וכך בכל יומא. לבתר דאזלין בהו ושאטין בהו בעלמא מהדרין לקברייהו וחמן תולעתא דגופא מנקרי בשרא ומתאבלין עליה.

ואינון חרשין הוו אזלין לבי קברי וחרשין בחרשייהו ועבדין חד צלמא דבר נש ודבחין קמיה חד צפירא. לבתר עאלין לההוא [ע ע"ב] צפירא בההוא קברא וההוא צלמא מתברין ליה לארבע סטרוהי ועאלין ליה לארבע זוויתא דקברא. כדין מחרשי בחרשייהו ומתכנפי כנופיא דאינון זינין בישין ומייתין ההוא נפשא ועאל בקברא ואשתעי בהדייהו.

אמר ר' יצחק זכאין אינון צדיקייא בעלמא הדין ובעלמא דאתי דהא כלהו קדישין. גופא דילהון קדישא, נפשתא דילהון קדישא, רוחא דילהון קדישא, [p. 469] נשמתא דילהון קדש קדשים, תלת דרגין אינון כגוונא דלעילא. דתניא א"ר יהודה כתיב (בראשית א:24) תוצא הארץ נפש חיה, דא נשמתא עלאה דאדם קדמאה עלאה.

ת"ח תלת דרגין אינון ומתחברן כחד, נפש רוח נשמה ועילא מנייהו נשמה, דא"ר יוסי בכלהו בני נשא אית נפש, ואית נפש עלאה מנפש. זכה בר נש בהאי נפש מריקין ביה עטרא חדא דאקרי רוח דכתיב (ישעיה לב:15) עד יערה עלינו רוח ממרום, כדין אתער בר נש באתערותא אחרא עלאה לאסתכלא בנימוסי מלכא קדישא. זכה בר נש בההוא רוחא מעטרין ליה בכתרא קדישא עלאה דכליל כלא ואקרי נשמה דאקרי נשמת אלוה.

ותאנא ברזא דרזין בספרא דשלמה מלכא האי קרא דכתיב (קהלת ד:2) ושבח אני את המתים שכבר מתו. כיון דכתיב ושבח אני את המתים אמאי שכבר מתו. אלא שכבר מתו בהאי עלמא בפולחנא דמאריהון. [p. 470] ותמן כתיב תלת מדורין עבד קב"ה לצדיקייא. חד דזכו אינון צדיקייא דלא אשתצו מהאי עלמא, וכד אצטריך עלמא ואינון חייא יתבין בצערא אינון מצלי צלותא עלייהו ואזלין ומודיעין מלה לאינון דמיכין דחברון ומתערין ועאלין לגן עדן דארעא דתמן רוחיהון דצדיקייא מתלבשן בעטרין דנהורא ואתייעטו בהו וגזרין גזרה וקב"ה עביד רעותהון וחס על עלמא. ואינון נפשתא דצדיקייא משתכחין בהאי עלמא לאגנא על חייא והאי אקרי נפש ודא לא אשתצי מהאי עלמא לאסתכלא ולמנדע ולאגנא על דרא, והאי הוא דמיתי ידעי בצערא דעלמא, ועונשא דחייביא בהאי הוא דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה.

מדורא תניינא הוא ג"ע די בארעא דקבע ביה קב"ה מדורין עלאין יקירין כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דעלמא עלאה והיכלין בתרי גוונין דלית להון חושבנא ואילנין ועשבין וריחין דסלקין בכל יומא, ובהאי אתר שארי ההוא דאקרי רוח דאינון צדיקייא ומדורא דההוא רוח ביה שארי, וכל רוח ורוח מתלבשא בלבושא יקירא כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דההוא עלמא עלאה.

[p. 471] מדורא תליתאה ההוא מדורא עלאה קדישא דאקרי צרורא דחיי דתמן מתעדנא ההוא דרגא עלאה קדישא דאקרי נשמה, והאי אדבק לאתענגא בעדונא עלאה עליה כתיב (ישעיה נח:14) אז תתענג על יי' וגו'.

ותאנא בשעתא דאצטריך עלמא ואינון צדיקי זכאין ההוא נפש דמשתכחא בעלמא לאגנא על עלמא נפש סליק ואזיל ושאט בעלמא ומודע לרוח, ורוח סליק ואתעטר ומודעא לנשמה ונשמה לקב"ה וכדין חס קב"ה על עלמא. כדין נחתא מעילא לתתא, נשמה אודע לרוח ורוח אודע לנפשא. ובכל שבתא ושבתא וריש ירחא כלהו מתחברן ומתעטרן כחד עד דאזדווגו למיתי לסגדא למלכא עלאה, ולבתר תבין לאתרייהו הה"ד (שם סו:23) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר יי'.

ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי וחייא מודעי להו לנפשייהו דצדיקייא ובכאן על קברייהו דאינון דאתחזו לאודעא להו מאי טעמא, דשויין רעותא דילהון לאדבקא נפשא בנפשא, [עא ע"א] כדין אתערין נפשייהו דצדיקייא ומתכנפין ואזלין לדמיכי חברון ומודעי להו צערא דעלמא וכלהו עאלין בההוא פתחא דג"ע ומודיעין לרוח, ואינון רוחין דמתעטרן בג"ע מלאכי עלאי אזלי בינייהו וכלהו מודיעין לנשמה, [p. 472] ונשמה מודעא לקב"ה וכולהו בעאן רחמי על חיין וחס קב"ה על עלמא בגיניהון, ועל דא אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו.

אמר ר' חייא תווהנא אי אית מאן דיכול לאודעא להו למתיא בר אנן.

א"ר אבא צערא מודע להו אורייתא קא מודעא להו דהא בשעתא דלית מאן דידע בהאי אפקי אורייתא סמוך לקברי ואינון מתערי על אורייתא על מה דאיגלייא לההוא אתר, כדין אודע לון.

א"ר יוסי ואינון ידעי דהא עלמא בצערא וחיי לא אתחזון ולא ידעי לאודעא להו. ביה שעתא כלהו צוחין על אורייתא דאתקלנא ואתגלייא לההוא אתר. אי בני נשא תבין ובכאן בלבא שלים כלהו מתכנפי ובעאן רחמי ומודעי לדמיכי חברון, ואי אינון לא תבין בלבא שלים למבכי על צערא [p. 473] דעלמא ווי להו דכלהו מתכנפי. מאן גרם לאורייתא קדישא לאתגלייא על ידייהו בלא תשובה. וכלהו אתיין לאדכרא חובייהו. בגיני כך לא יהכון תמן בלא תשובה ובלא תעניתא למבעי בעותא קמייהו.

רבי חייא אמר בלא תלת תעניתא.

ר' יוסי אמר אפילו חד בההוא יומא ובלבד דעלמא יתיב בצערא טפי, כדין כלהו מזדוגי למבעי רחמין על עלמא.

 

תאנא יומא חד הוו אזלי ר' חזקיה ור' ייסא באורחא, ערעו בגוש חלב והוה חריב, יתבו סמוך לבי קברי ור' ייסא הוה בידיה חד קטרא דס"ת דאתקרע. עד דיתבו אתרגיש חד קברא קמייהו וצוח ואמר ווי ווי דהא עלמא בצערא שכיח הא אורייתא הכא דאתגלייא, או חייא אתו לחייכא עלן ולכספא בכסופא לן באורייתייהו.

אזדעזעו רבי חזקיה ורבי ייסא. אמר ר' חזקיה מאן אנת.

אמר מיתא אנא והא אתערנא לגבי ס"ת דזמנא חד הוה עלמא בצערא ואתו חייא הכא לאתערא לן בספר תורה ואנא וחברי אקדימנא לגבי דמיכי חברון, וכד אתחברו בג"ע ברוחיהון דצדיקייא אשתכח קמייהו דההוא ס"ת דאייתו לקמן אינון חייא הוה פסול ומשקר בשמא דמלכא דאשתכח וא"ו יתיר בהאי קרא דכתיב (דברים יד:6) ושסעת שסע שתי פרסות, ואמרו [p. 474] דהואיל ושקרו בשמא דמלכא דלא יתובון לגביהון ודחו לי ולחברי בההיא שעתא מבי מתיבתא, עד דחד סבא דהוה בינייהו אזל ואייתי ספרא דרב המנונא סבא וכדין אתער רבי אלעזר בר' שמעון דהוה קביר עמנא ואזל ובעא בג"ע עלייהו ואתסי עלמא, כדין שארו לן.

ומן ההוא יומא דסליקו ליה לר' אלעזר מקברא דא ואתייהיב לגבי אבוה לית מאן דידע למיקם קמייהו דדמיכי חברון דמסתפינא מן ההוא יומא. והשתא אתיתון לגבן וס"ת גביכון, אמינא דהא עלמא בצערא אשתכח ועל דא אזדעזענא דאמינא מאן יקדים לאודעא לאינון זכאי קשוט דמיכי חברון.

אשתמיט רבי ייסא בההוא קטרא דספר תורה.

[p. 475] א"ר חזקיה חס ושלום דהא לית עלמא בצערא ואנן לא אתינא להא.

קמו רבי חזקיה ורבי ייסא ואזלו. אמרו ודאי בשעתא דזכאין לא אשתכחו בעלמא, עלמא לא מתקיימא אלא בגיניהון דמיתי.

אמר רבי ייסא בשעתא דאצטריך עלמא אמאי אזלינן לגביהון דמיתי והלא כתיב [עא ע"ב] (דברים יח:1) ודורש אל המתים ואסיר.

אמר ליה עד כען לא חמיתא גדפי דצפרא דעדן. ודורש אל המתים דייקא, דאינון חייבי עלמא דאינון משאר עמין דאינון תדיר מתים, אבל ישראל דאינון צדיקי קשוט שלמה קרא עלייהו (קהלת ד:2) המתים שכבר מתו, בזמנא אחרא ולא השתא, שכבר מתו, והשתא אינון חיין.

ועוד דשאר עמין כד אתיין למתיהון אתיין בחרשין לאתערא עלייהו זינין בישין, וכד ישראל אתיין, אתיין בכמה תשובה לקמי קב"ה, בתבירא דלבא בתעניתא לקבליה, וכלא בגין דנשמתהון קדישין יבעון לקמי קב"ה עלייהו רחמי.

ועל דא תנינן צדיקא אע"ג דאתפטר מהאי עלמא לא אסתלק ולא אתאביד מכלהו עלמין דהא בכלהו עלמין אשתכח יתיר מחייוי. בחייוי אשתכח [p. 476] בהאי עלמא בלחודוי, לבתר אשתכח בתלת עלמין וזמין לגבייהו דכתיב (שיר א:3) על כן עלמות אהבוך, אל תקרי עלמות אלא עולמות, זכאה חולקהון.

 

תאנא כתיב (שמואל א כה:29) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את יי אלהיך. והיתה נפש אדוני, נשמת אדוני איבעי ליה. אלא כמא דאמרן דזכאה חולקהון דצדיקייא דכלא אתקשר דא בדא, נפש ברוח, ורוח בנשמה, ונשמה בקב"ה, אשתכח דנפש צרורה בצרור החיים.

אמר רבי אלעזר הא דאמריתו גלותא דס"ת אפילו מבי כנשתא לבי כנשתא אחריתי וכ"ש לבי רחוב, אמאי לבי רחוב אחרא.

אמר רבי יהודה כמא דאמרן בגין דיתערון עלה ויבעון רחמי על עלמא.

אמר ר' אבא שכינתא כד אתגלייא הכי נמי מהכא להכא עד דאמרה (ירמיה ט:1) מי יתנני במדבר מלון אורחים. אוף הכא מבי כנשתא לבי כנשתא, לבתר לבי רחוב, לבתר במדבר מלון אורחים.

[p. 477] א"ר יהודה בני בבל מסתפו ולא קא עבדי ואפילו מבי כנשתא לבי כנשתא כ"ש האי.

תניא אמר ר' שמעון ביומאי לא איצטרכון בני עלמא להאי.

א"ר יוסי צדיקייא מגינין על עלמא בחייהון ובמיתתהון, ובמיתתהון יתיר מחייהון הה"ד (ישעיה לז:35) וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, ובחייו לא כתיב.

א"ר יהודה מאי שנא הכא למעני ולמען דוד עבדי, דשקיל האי לגבי האי. בגין דדוד זכה לאתקשרא ברתיכא קדישא באבהתא ובגין כך כלא חד. בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין.

 

[p. 478] כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו. רבי יצחק פתח (תהלים קב:22) לספר בציון שם יי' ותהלתו בירושלם בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבוד את יי'. תמן תנינן שמא קדישא סתים וגליא ואורייתא דהיא שמא קדישא עלאה סתים וגליא וכל קרא דבאורייתא וכל פרשתא דבה סתים וגליא, דתניא אמר רבי יהודה מחציפותא דחד צדקת נפקו כמה טבין לעלמא. ומאן היא, תמר דכתיב (בראשית לח:14) ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה וגו'.

אמר רבי אבא פרשתא דא מוכח דאורייתא סתים וגליא והא אסתכלנא באורייתא כולה ולא אשכחנא אתר [p. 479] דאקרי פתח עינים אלא כלא סתים ורזא דרזין הוא. ותאנא מאי חמאת צדקת זו לעובדא דא, אלא ידעא בביתא דחמוה ארחוי דקב"ה היך מדבר האי עלמא עם בני נשא, ובגין דהיא ידעת קב"ה אוקים מלה על ידהא. ואזלא הא כמא דתנינן אזדמנא הות בת שבע מששת ימי בראשית למהוי אימא דשלמה מלכא, אוף הכא אזדמנא הות תמר לדא מיומא דאתברי עלמא.

[p. 480] ותשב בפתח עינים. מאן פתח עינים, כד"א (שם יח:1) והוא יושב פתח האהל, (שמות יב:23) ופסח יי' על הפתח, וכתיב (תהלים קיח:19) פתחו לי שערי צדק.

עינים, דכל עיינין דעלמא [עב ע"א] להאי פתחא מצפאן.

אשר על דרך תמנתה, מאי תמנתה, כד"א (במדבר יב:8) ותמונת יי' יביט.

והכי אוקימנא תמר אוקימת מלה לתתא ופרחה פרחין ואניצת ענפין ברזא דמהימנותא. (הושע יב:1) ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן.

ויראה יהודה ויחשבה לזונה, כד"א (משלי ל:20) כן דרך אשה מנאפת. כי כסתה פניה, ואוקימנא כד"א (שם) אכלה ומחתה פיה. אוקידת עלמא בשלהובוי ואמרה לא פעלתי און. מ"ט, בגין כי כסתה פניה ולית מאן דידע אורחהא לאשתזבא מנה.

[p. 481] ויט אליה אל הדרך, אל הדרך ממש לאתחברא חיוור בסומק.

ויאמר הבה נא אבא אליך, והא אוקימנא הבה בכל אתר.

כי לא ידע כי כלתו היא, כי כלתו דעלמא ומתרגמינן ארי שצייתא היא. מאי טעמא לא ידע, בגין דהא מנהרן אפהא לקבלא מניה ואזדמנת לאתבסמא ולרחמא עלמא.

כי כלתו היא, ד"א כלה ממש דכתיב (שיר ד:8) אתי מלבנון כלה.

[p. 482] ותאמר מה תתן לי כי תבא אלי, השתא כלה בעיא תכשיטיה.

ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן, למלכא דהוה ליה ברא מאמהו חדא ואזיל בהיכליה. בעא מלכא לאתנסבא במטרוניתא עלאה ולאעלה להיכליה. אמרה מה יהיב לי מלכא בהיכליה. אמר מלכא מכאן ולהלא אשדר ואתריך לברא דאמהו מהיכלי.

כך נמי הכא אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן, והא אוקימנא בלא תבשל גדי בחלב אמו, וכל אינון בסטרא דבכור בהמה קא אתו. ועל דא לא כתיב אנכי אתן לך גדי אלא אנכי אשלח, אתריך ואשדר ליה דלא אשתכח בהיכלי.

ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך, אלין אינון סימנין דמטרוניתא דאתברכא מן מלכא בזווגהא.

ויאמר מה הערבון אשר אתן לך, ותאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך, אלין אינון קשורי עלאי תכשיטהא דכלה לאתברכא מתלתא אלין, דהא כלא הכי אשתכח בתלתא אלין וכלא מהני מתברכא נצח הוד יסוד. מיד ויתן לה ויבא אליה ותהר לו.

[p. 483] ויהי כמשלש חדשים, מאן משלש חדשים, בתר דתלתן ירחיא והא תלת ירחין אוקימנא והכא כמשלש חדשים דשארי ירחא רביעאה לאתערא דינין בעלמא בחובי בני נשא והיא ינקא מסטרא אחרא. כדין ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים, הא כלה בסטרא אחרא אשתכחת.

מה כתיב, הוציאוה ותשרף, כמא דכתיב (איכה ב:1) השליך משמים ארץ תפארת ישראל. ותשרף, בשלהובי טיהרא בגלותא.

מה כתיב, היא מוצאת, לאתמשכא בגלותא. והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, ממנו לא כתיב אלא לאיש אשר אלה לו, דיליה סימנין אלין משתכחי, אנכי הרה וגו'.

[p. 484] ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, צדקה ודאי ושמא גרים. מאן גרים לה שמא דא, הדר ואמר ממני, דכתיב (תהלים יא:7) צדיק יי' צדקות אהב. צדקה, צדק ה', ממני נטלא שמא דא, ממני ירתא דא, ממני אשתכחת.

א"ר יוסי מ"ט חמיה כתיב באתר חד, יהודה באתר אחרא.

א"ל כלא אתקשר דא בדא, חמיה באתר עלאה תלי.

א"ר אלעזר פרשתא דא אוקים חכמה עלאה בכמה גוונין. כד אסתכלון מלי מניה אשתמע רזין דאורחוי דקב"ה ודינוי בכל אתר. והיא ידעת ואקדימת גרמה למלה דא לאשלמא אורחוי דקב"ה בגין דנפקו מנה מלכין שליטין וזמינין לשלטאה על עלמא, ורות כהאי גוונא עבדת.

[p. 485] א"ר אבא פרשתא דא ברזי דחכמתא דאורייתא אתקשרת וכלא סתים וגליא, ואורייתא כלא כהאי גוונא אשתכח ולית מלה באורייתא דלית בה שמא קדישא עלאה דסתים וגליא. [עב ע"ב] בגיני כך סתימא דאורייתא קדישי עליונין ירתין לה ואתגלייא לשאר בני עלמא. כגוונא דא כתיב (תהלים קב:22) לספר בציון שם יי' ותהלתו בירושלם, דהא בציון במקדש שרי לאדכרא שמא קדישא כדקא חזי ולבר בכנויו, ועל דא כלא סתים וגליא.

תאנא כל מאן דגרע אות אחת מאורייתא או יוסיף כמאן דמשקר בשמא קדישא עלאה.

א"ר יצחק עובדא דמצרים פלחין לשפחה כמא דאוקימנא, עובדא דכנען פלחין לההוא דאקרי (שמות יב:29) שבי אשר בבית הבור, ועל דא כתיב (בראשית ט:25) ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. בגין כך כלהו מכדבין במלין קדישין ועבדין עריין בכלא, בגיני כך כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגו'.

[p. 486] רבי יהודה אומר דעבדין זינין בישין לשלטאה בעלמא כדכתיב (דברים כא:23) ולא תטמא את אדמתך, וכתיב ותטמא הארץ.

 

כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וגו'. ר' חייא פתח (איוב לח:13) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. תאנא זמין קב"ה לדכאה ארעיה מכל מסאבותא דשאר עמין סאיבו לה כהאי מאן דאחיד טליתו ואנער טנופא מניה וכל אינון דאתקברו בארעא קדישא למשדי לון לבר ולדכאה ארעא קדישא אחרא כביכול דהוה מתזנת לשאר רברבי עמין ולקבלא מסאבותא דילהון ולדברא לון, זמין לדכאה לה ולאעברא לון לבר.

[p. 487] ר' שמעון הוה מדכי שוקי טבריה וכל דהוה תמן מית הוה סליק ליה ומדכי ארעא.

תאנא כתיב (ירמיה ב:7) ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה. א"ר יהודה זכאה חולקיה מאן דזכי בחייו למשרי מדוריה בארעא קדישא דכל מאן דזכי זכי לאנגדא מטלא דשמייא דלעילא דנחית על ארעא וכל מאן דזכי לאתקשרא בחייוי בהאי ארעא קדישא זכי לאתקשרא לבתר בארעא עלאה קדישא. וכל מאן דלא זכי בחייוי ומייתין ליה לאתקברא תמן עליה כתיב (שם) ונחלתי שמתם לתועבה. רוחיה נפק ברשותא אחרא נוכראה וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא, כביכול עביד קדש חול וחול קדש. וכל מאן דזכי למיפק נשמתיה בארעא קדישא זכי לאתקשרא תחות גדפי שכינתא דכתיב (דברים לב:43) וכפר אדמתו עמו. ולא עוד אלא אי זכי בחייוי זכי לאתמשך עליה רוחא דקודשא תדיר, וכל מאן דיתיב ברשותא אחרא אתמשך עליה רוחא אחרא נוכראה.

[p. 488] תאנא כד סליק רב המנונא סבא להתם הוו עמיה תריסר בני מתיבתא דיליה. אמר לון אי אנא אזיל לארחא דא לאו על דידי קא עבידנא אלא לאתבא פקדונא למאריה, דתנינן כל אינון דלא זכו להאי בחייוי, אתיבין פקדונא דמאריהון לאחרא.

אמר ר' יצחק בגיני כך כל מאן דאעבד מאינון זינין בישין או רשותא אחרא בארעא, ארעא אסתאבת. ווי ליה לההוא גבר, ווי לנפשיה דהא ארעא קדישא לא מקבלא ליה לבתר. עליה כתיב (תהלים קד:35) יתמו חטאים מן הארץ, בעוה"ז ובעוה"ב. ורשעים עוד אינם, לתחיית המתים. כדין ברכי נפשי את יי' הללויה.

 

את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם וגו'. רבי אבא אמר זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו מכל שאר עמין ובגין רחימותא דיליה עלייהו יהיב להו נימוסין דקשוט, נטע בהו אילנא דחיי, שארי שכינתא בינייהו. מאי טעמא, בגין דישראל [p. 489] רשימין ברשימא קדישא ואשתמודען דאינהו דיליה ואשתמודען מבני היכליה.

ובגיני כך כל אינון דלא רשימין ברשימא קדישא [עג ע"א] בבשריהון לאו אינון דיליה, כלהו מסטרא דמסאבותא אתיין ואסיר לאתחברא בהו ולאשתעי בהדייהו במלוי דקב"ה ואסיר לאודעא להו מלי דאורייתא בגין דאורייתא כלא שמא דקב"ה וכל את דאורייתא אתקשרא בשמא קדישא וכל מאן דלא אתרשים בשמא קדישא בבשריה אסיר לאודעא ליה מלה דאורייתא כ"ש לאשתדלא ביה.

ר' שמעון פתח (שמות יב:43) זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו, וכתיב וכל ערל לא יאכל בו, תושב ושכיר לא יאכל בו, וכתיב וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו. ומה פסחא דאיהי בשרא למיכלא, על דאתרמיז במלה קדישא אסיר לכל הני למיכל ביה ולמיהב להו למיכל עד דאתגזרו, אורייתא דהיא קדש קודשין דקודשא שמא עלאה דקב"ה עאכ"ו.

 

ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי, א"ל הא תנינן אסור ללמד תורה לגוי ושפיר אתערו חברייא דבבל [p. 490] דכתיב (תהלים קמז:19-20) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי. כיון דאמר מגיד דבריו ליעקב אמאי חקיו ומשפטיו לישראל.

א"ל אלעזר ת"ח זכאין אינון ישראל דחולקא עלאה קדישא נטע בהו קב"ה דכתיב (משלי ד:2) כי לקח טוב נתתי לכם, לכם ולא לשאר עמים. ובגין דאיהי גניזא יקירא עלאה שמיה ממש אורייתא כלא סתים וגליא ברזא דשמיה, ועל דא ישראל בתרי דרגין אינון סתים וגליא דתנינן תלת דרגין אינון ומתקשרן דא בדא קב"ה אורייתא וישראל, וכל חד דרגא על דרגא סתים וגליא. קב"ה דרגא על דרגא סתים וגליא, אורייתא הכי נמי סתים וגליא, ישראל הכי נמי דרגא על דרגא הה"ד מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, תרי דרגין אינון יעקב וישראל, חד גליא וחד סתים.

מאי קא מיירי, אלא כל מאן דאתגזר ואתרשים ברשימא קדישא יהבין ליה באינון מלין דאתגליין באורייתא כלומר מודיעין ליה ברישי אתוון ברישי פרקין, יהבין עליה חומרא דפקודי אורייתא ולא יתיר, עד דיסתלק בדרגא אחרא הה"ד מגיד דבריו ליעקב, ליעקב שפיר, אבל חקיו ומשפטיו לישראל דאיהו בדרגא עלאה יתיר וכתיב (בראשית לה:10) לא יקרא שמך עוד יעקב וגו'. חקיו[p. 491] ומשפטיו לישראל, אלין רזי אורייתא ונמוסי אורייתא וסתרי אורייתא דלא אצטריכן לגלאה אלא למאן דאיהו בדרגא עלאה יתיר כדקא חזי. ומה לישראל האי לשאר עמין עאכ"ו, וכל מאן דלא אתגזר ויהבין ליה אפילו את חד זעירא דאורייתא כאילו חריב עלמא ומשקר בשמא דקב"ה דכתיב (ירמיה לג:25) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.

ת"ח כתיב (דברים ד:44) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, לפני בני ישראל שם אבל לשאר עמין לא שם. בגין כך דבר אל בני ישראל, (ויקרא כ:2) ואל בני ישראל תאמר, וכן כלהו. ינוחון אבהן דעלמא הלל ושמאי דהכי אמרו לאונקלוס ולא אודעו ליה מלה דאורייתא עד דאתגזר.

[p. 492] ת"ח מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקי אלף בית, דא מלה דלא יכלין בני עלמא לאדבקא בסולכתנו ולא לסלקא ליה ברעותא כ"ש למללא בפומיהון ואפי' מלאכי עלאי ועלאי דעלאי לא יכלין לאדבקא בגין דאינון סתימו דשמא קדישא. ואלף וארבע מאה וחמש רבוון דעלמין כלהו תליין בקוצא דאלף. שבעין ותרין שמהן קדישין גליפין באתווי רשימן דקיימי בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא וכורסי יקרא דמלכא תליין מסטרא חדא לסטרא חדא דפשיטותא דאלף קיומא דעלמין כלהו, וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמה ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירן כלהו נפקין מההוא קוצא תתאה דתחות אלף. מכאן ולהלא שארי לאתפשטא אלף בבית ולית חושבן לחכמתא דהכא אתגליף.

בגיני [עג ע"ב] כך תנינן קיומא דכלא ומהימנותא דכלא לקשרא קשרא דמהימנותא דא בדא כדקא חזי, ומאן דאתגזר אתקשר בההוא קשרא דמהימנותא, מאן דלא אתגזר ולא אתקשר ביה כתיב (ויקרא כב:10) וכל זר לא יאכל קדש, (שמות יב:48) וכל ערל לא יאכל בו, דהא אתער רוח מסאבא דמסטריה ואתי לאתערבא בקודשא. בריך רחמנא [p. 493] דפריש לישראל בנוי רשימין ברשימא קדישא מנייהו ומזוהמא דלהון. עלייהו כתיב (ירמיה ב:21) ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת, בגיני כך (מיכה ז:20) תתן אמת ליעקב, ולא לאחרא, תורת אמת לזרע אמת.

אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי.

 

ר' חזקיה אמר כתיב (שמואל א יב:22) כי לא יטוש יי' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יי' לעשות אתכם לו לעם. כי לא יטוש יי' את עמו, מ"ט, בגין דכלא אתקשר דא בדא. ובמה אתקשרו ישראל בקב"ה, בההוא רשימא קדישא דאתרשים בבשריהון, ובגיני כך לא יטוש יי' את עמו. ולמה, בעבור שמו הגדול דאתרשים בהו.

תאנא אורייתא אקרי ברית, האי רשימא קדישא אקרי ברית, קב"ה אקרי ברית, ועל דא כלא אתקשר דא בדא ולא אתפרש דא מן דא.

א"ל ר' ייסא אורייתא וישראל שפיר, אבל קב"ה מנא לן דאקרי ברית.

א"ל דכתיב (תהלים קו:45) ויזכור להם בריתו, (שמות ב:24) ויזכור אלהים את בריתו, הא אתיידע והא אתמר.

(ויקרא יח:4) את חקותי תשמרו. חקותי, אלין אינון נמוסי מלכא. משפטי, אלין אינון גזרי אורייתא.

[p. 494] ר' יהודה אמר כל אינון נמוסין מאתר דאקרי צדק אקרון חקותי ואינון גזרת מלכא, וכל אתר דאקרי משפט אקרון דיני דמלכא קדישא באתר דתרין חולקין אחידן דא בדא. ועל דא כתיב (תהלים פט:15) צדק ומשפט מכון כסאך, ואינון דינא ורחמי, ובגיני כך חק ומשפט, ועל דא כתיב (שם קמז:19) חקיו ומשפטיו לישראל, לישראל ולא לשאר עמין.

בתריה מה כתיב, לא עשה כן לכל גוי. ותנינן אע"ג דאתגזר ולא עבד פקודי אורייתא הרי הוא כגוי לכלא ואסיר למילף ליה פתגמי אורייתא. ועל דא תנינן (שמות כ:22) מזבח אבנים, מזבח אבנים ממש דהא קשיו דלביה באתריה קיימא וזוהמא לא אתפסק מניה, בגיני כך [p. 495] לא סליק בידיה ההוא גזירו ולא מהניא ליה. על דא כתיב (שם) כי חרבך הנפת עליה ותחלליה. בגיני כך לא עשה כן לכל גוי סתם, ומשפטים בל ידעום, לעלם ולעלמי עלמין. מלה אחרא לא יהבי להו כ"ש רזי אורייתא ונמוסין דאורייתא, וכתיב (דברים לב:9) כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו, (תהלים קמד:15) אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלהיו.

©2012–2016 Zohar Education Project, Inc. All rights reserved.

This document may be reproduced and distributed for educational use only. Any other use, including commercial use, is strictly prohibited without the prior written permission of Zohar Education Project, Inc.

[Home]

[Variant Readings]

[Top]