פרשת עריות

מתניתין. מתני בנמוסי טהירין ארבע מפתחן שנינן לארבע סטרי עלמא בזוייתהון אשתכחו, חד לסטר ארבע וארבע לסטר חד אתגלפן בחד גוונא. בההוא גוונא תכלא וארגוונא צבע זהורי חוורא וסומקא, דא עייל בגוונא דחבריה ודידיה ביה רשים.

[p. 496] ארבע רישין כחדא אסתלקו, בחד דיוקנא מתדבקן. חד רישא אסתליק מגו סחיו דאסתחי, תרי איילתא קציבן בשיעורא חד סלקן מההוא סחיותא דכתיב (שיר ד:2) כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה וגו'. בשערא דלהון חיזו דאבן טבא דארבע גוונין. ארבע גדפין דכסיין על גופא, ידין זעירין תחות גדפייהו, חמש בחמש גליפן. טאסין לעילא לעילא מהיכלא דשפירא בריוא ויאה למחזי.

חד עולים רביא נפיק שנן חרבא דמתהפכא לגוברין לנוקבא, נטלין למשחא דאיפה בין שמיא ובין ארעא. לזמנין [p. 497] נטלין לה בכל עלמא וכל משחין בה משיחן דכתיב (ויקרא יט:36) איפת צדק וגו'.

חד חיזו בדולחא קיימא על חרבא חד, ברישא דההוא חרבא מלהטא סומקא מגו בדולחא. [עד ע"א] תרין סטרין מהאי גיסא ומהאי גיסא אתחזיא ההוא חרבא ברשימין עמיקין. חד גיבר תקיף, סולמא דקיימא בתלת עשרה עלמין, חגיר ההוא חרבא למעבד נוקמין. עמיה חגירן שתין אחרנין כלהו מתיילפי נצחין קרבא הה"ד (תהלים מה:4) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, וכתיב (שיר ג:8) כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו. בכמה גוונין מתהפכין אנפייהו, לית דידע לון בר חד תולעתא דשאט בין נוני ימא, כל אבנין דאעבר עלייהו מתבקעין.

[p. 498] בההוא זמנא קלא דנפיק מאינון חגירי חרבא מבקע תמני סר טורין רברבין. לית מאן דירכין אודניה, כלהו דעלמא סתימין עיינין אטימין לבא ולית מאן דישגח דהא בניינא לסתור, כד עובדן לא מתכשראן סטאן מארחא דתקנא ימינא אעדיו ושמאלא שלטא, כדין עריין אשתכחו. ווי לחייביא דגרמין דא בעלמא דהא לא מתברכין לעילא עד דישתיצון אינון לתתא הה"ד (תהלים קד:35) ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי' הללויה.

 

ערות אביך וערות אמך לא תגלה. ר' חייא פתח (שיר ב:3) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים וגו'. האי קרא אוקמוה חברייא אבל כמה חביבה כנסת ישראל לקמי קב"ה דהיא משבחת ליה בהאי. הכא אית לאסתכלא אמאי משבחת ליה בתפוח ולא במלה אחרא אי בגוונין או בריחא או בטעמא, [p. 499] אבל הואיל וכתיב תפוח בכלא קא משבחת ליה, בגוונין בריחא בטעמא. מה תפוח אסוותא לכלא אף קב"ה אסוותא לכלא, מה תפוח אשתכח בגווני כמא דאוקימנא אף קב"ה אשתכח בגווני עלאין, מה תפוח אית ביה ריחא דקיק מכל שאר אילני אוף קב"ה כתיב ביה (הושע יד:7) וריח לו כלבנון, מה תפוח טעמיה מתיקא אוף קב"ה כתיב ביה (שיר ה:16) חכו ממתקים וכלו מחמדים. וקב"ה משבח לה לכנסת ישראל כשושנה והא אוקימנא מלי אמאי כשושנה והא אתמר.

ר' יהודה אמר בשעתא דאסגיאו זכאי בעלמא כנסת ישראל סלקא ריחין טבאן ומתברכא ממלכא קדישא ואנפהא נהירין, ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כביכול כנסת ישראל לא סלקא ריחא ואטעמת מסטרא אחרא מרירא, כדין כתיב (איכה ב:1) השליך משמים ארץ, ואנפהא חשוכן.

[p. 500] ר' יוסי אמר בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כתיב (שיר ב:6) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כתיב (איכה ב:3) השיב אחור ימינו.

ר' חזקיה אמר מהכא (משלי טז:28) ונרגן מפריד אלוף, כלומר פריש מלכא מן מטרוניתא הה"ד ערות אביך וערות אמך לא תגלה.

 

רבי אלעזר הוה יתיב קמי אבוי, א"ל אי פקילטא בעלמא במטרוניתא אשתכח, ואי קוטורגא בעלמא במטרוניתא אשתכח, אמאי.

[p. 501] אמר ליה למלכא דהוה ליה בר במטרוניתא. כל זמנא דההוא בר עביד רעותא דמלכא, מלכא עביד מדוריה במטרוניתא, כל זמנא דההוא בר לא עביד רעותא דמלכא, מלכא פריש מדוריה ממטרוניתא.

כך קב"ה וכנסת ישראל, כל זמנא דישראל עבדין רעותא דקב"ה, קב"ה שוי מדוריה בכנסת ישראל, כל זמנא דישראל לא עבדין רעותא דקב"ה, קב"ה לא שוי מדוריה בכנסת ישראל. מ"ט, בגין דישראל הוא ברא בוכרא לקב"ה דכתיב (שמות ד:22) בני בכורי ישראל. אימא דא כנסת ישראל, (משלי א:8) ואל תטוש תורת אמך.

ת"ח כל זמנא דישראל רחיקין מהיכלא דמלכא כביכול מטרוניתא אתרחקא עמהון. מ"ט, בגין דמטרוניתא לא אקדימת קיסטא להאי בר לאלקאה ליה למיהך בארח מישר, בגין דמלכא לא אלקי לבר נש לעלמין אלא שביק כלא בידא דמטרוניתא לאנהגא היכלא ולאלקאה ברה ולדברא ליה בארח מישר לקבליה דמלכא. [עד ע"ב]

ורזא דמלה דכתיב (משלי לא:1) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו, אמו ודאי, דא בת שבע והא אתמר. כתיב (שם י:1) משלי שלמה בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו, תוגת אמו ודאי. [p. 502] חמי מה כתיב בן חכם ישמח אב, בעוד דהאי בר אזיל בארח מישר והוא חכימא ישמח אב כלל, דא מלכא קדישא לעילא, ישמח אב סתם. אשתכח האי בר באורח תקלא מה כתיב, ובן כסיל תוגת אמו, אמו ולא אביו, ורזא דמלה (ישעיה נ:1) ובפשעכם שלחה אמכם, אמכם דא כנסת ישראל.

ת"ח לא אשתכח חדוותא קמי קב"ה כיומא דסליק שלמה לחכמתא ואמר שיר השירים כדין נהירו אנפוי דמטרוניתא ואתא מלכא למשרי מדוריה עמה הה"ד (מלכים א ה:10) ותרב חכמת שלמה. מאי ותרב, דסלקא שפירו דמטרוניתא ואתרביאת בדרגהא על כל שאר דרגין בגין דמלכא שוי מדוריה בה. וכל כך למה, בגין דאפיקת ברא חכימא דא לעלמא. וכד אפיקת ליה לשלמה לכל ישראל אפיקת וכלהו הוו בדרגין עלאין זכאין כשלמה וקב"ה חדי בהו ואינון ביה.

וביומא דשכליל שלמה ביתא לתתא אתקינת מטרוניתא ביתא למלכא ושוו מדוריהון כחדא ונהירו אנפהא [p. 503] בחדווא שלימו, כדין אשתכח חדוותא לעילא ותתא. וכל כך למה, בגין דכתיב משא אשר יסרתו אמו, דדברת ליה לרעותא דמלכא.

וכד האי בר כמא דאמינא לא אתדבר לרעותא דמלכא כדין היא ערייתא דכלא, ערייתא דכל סטרין דהא מלכא פריש מן מטרוניתא ומטרוניתא אתרחקת מהיכליה ובגין כך ערייתא הוא דכלא. וכי לא ערייתא הוא דמלכא בלא מטרוניתא ומטרוניתא בלא מלכא. ועל דא כתיב ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא, ודאי ושריא עמך, בגיני כך לא תגלה ערותה.

ר' שמעון אקיש ידוי ובכה, ווי אי אימא וגלינא רזא, ווי אי לא אימא דייבדון חברייא מלה. (יחזקאל יא:13) אהה יי' אלהים הכלה אתה עושה וגו'. מהו אהה ומהו הכלה אתה עושה. אלא בזמנא דה' אתתרכת מהיכלא דמלכא ה' אחרא עלאה בגינה מנעת ברכהא וכדין כתיב אהה הכלה אתה עושה, ובגין כך אי ה' אתמנעת מברכאן ה' אחרא מנעת לון מכלא. מאי טעמא, בגין דברכאן לא משתכחי אלא באתר דשריין דכר ונוקבא.

[p. 504] ועל דא כתיב (ירמיה כה:30) יי' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו, על נוהו ממש, דא מטרוניתא. ומאי אומר, אוי שחרבתי את ביתי, ביתי זווגא דמטרוניתא ודא הוא ודאי ערות אביך וערות אמך לא תגלה, דהא מכל סטרין ערייתא הוא וכדין לבשו (ישעיה נ:3) שמים קדרות ושק הושם כסותם, אתר אחסנת ברכאן דמבועין דנחלין דהוו נגידין ושקיין כדקא חזי.

תנינן כד אתפרש מלכא מן מטרוניתא וברכאן לא משתכחן, כדין אקרי וי. מ"ט, דתניא רישא דיסוד י' הוא דהא יסוד ו' זעירא הוא וקב"ה ו' עלאה ועל דא כתיב וו ורישא דהאי יסוד י' הוא, וכד אתרחקת מטרוניתא מן מלכא וברכאן אתמנעו מכלא וזווגא לא אשתכח ברישא דיסוד נטיל ו' עלאה להאי רישא דיסוד דהוא י' ונגיד ליה לגביה, כדין הוא וי, וי דכלא דעלאין ותתאין. [p. 505] ועל דא תנינן מיומא דאתחריב ירושלם ברכאן לא אשתכחו בעלמין ולית לך יום דלא אשתכח ביה לווטין דהא ברכאן אתמנעו מכל יום.

אמר ליה אי הכי אוי או הוי מהו.

אמר ליה כד מלה תליא בתשובה ולא תבין כדין ה' עלאה נטיל לון ואנגיד לו' וי' לגבה [עה ע"א] בגין דלא תייבין, כדין אקרי הוי.

אוי, כד אסתליק מלכא לעילא לעילא בגין דצווחין בני נשא ולא ישגח בהו וההוא עלאה טמירא סליק לו' וי' לגביה בגין דלא יתקבל צלותא, כדין אקרי אוי דהא אלף סליק לגביה לו' וי' וכדין תשובה לא אשתכח ועל דא אסתלק מאלין אתוון ה' דהא בתשובה לא תלייא.

ודאי כד אסגיאו חובי עלמא טפי ותשובה הוה תלייא בקדמיתא ולא בעו כדין אסתלק ה' ואלף סליק לו' י' לגביה ואקרי אוי, וכד חריב בי מקדשא והא תשובה אסתלקת ולא מעליא כדין צווחו ואמרו (ירמיה ו:4) אוי לנו כי פנה היום. מאי פנה היום, דא הוא יומא עלאה דאקרי תשובה דאסתלק ואתעבר ולא שכיח, ההוא יומא דאשתמודע [p. 506] לאפשטא ימינא לקבלא חייבין, והא אתפני מכלא ולא אשתכח ועל דא אמרו אוי ולא הוי.

כי ינטו צללי ערב, דהא ארכינו רברבי ממנן דשאר עמין למשלט עלייהו.

תאנא סליק ו"ו לעילא לעילא והיכלא אתוקד ועמא אתגלי ומטרוניתא אתתרכת וביתא אתחרבת. לבתר כד נחית ו' לאתריה אשגח בביתיה והא אתחריב, בעא על מטרוניתא והא אתרחקת ואזלת, חמא להיכליה והא אתוקד, בעא על עמא והא אתגלי, חמא לברכאן דעמיקין דנחלין דהוו נגידין והא אתמנעו. כדין כתיב (ישעיה כב:12) ויקרא יי' אלהים ביום ההוא לבכי ולמספד, וכדין לבשו שמים קדרות וגו'.

כדין ו' י' אתנגיד חד לקביל חד וה' עלאה נגיד מבועי לסטרא אחרא וברכאן לא משתכחין דהא דכר בנוקבא לא אשתכחו ולא שריין כחדא. כדין (ירמיה כה:30) שאג ישאג על נוהו.

[p. 507] בכה ר' שמעון, בכה רבי אלעזר. אמר רבי אלעזר בכייה תקיעא בלבאי בסטרא חדא וחדוותא בליבאי מסטרא אחרא דהא שמענא מלין דלא ידענא עד השתא, זכאה חולקי.

 

ערות אשת אביך לא תגלה. מאן אשת אביך.

אמר רבי שמעון הא תנינן כל מילוי דאורייתא סתים וגליא כמא דשמא קדישא סתים וגליא, אורייתא דאיהי שמא קדישא הכי נמי סתים וגליא. הכא כלא דאתגליא ידיע, סתים כמא דאוקימנא. והאי קרא הכי הוא אשת אביך, תאנא כל זמנא דמטרוניתא אשתכחת במלכא וינקא לך אקרי אמך, השתא דאתגליא עמך ואתרחקת מן מלכא אשת אביך אתקרי, אנתו היא דמלכא קדישא, לא אתפטרת בתרוכין מניה, אנתתיה היא ודאי כמא דכתיב (ישעיה נ:1) כה אמר יי' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, אלא ודאי אנתו היא דמלכא אע"ג דאתגלייא.

[p. 508] ועל דא פקיד עלה תרי זמני, חד כד יתיבא במלכא בזווגא חד ואתקרי אמך כדכתיב ערות אמך לא תגלה, לא תעביד דיתרחקון דא מן דא ותשתלח על חובך כמא דכתיב (שם) ובפשעכם שלחה אמכם. וחד כד היא בגלותא עמך ואתגלייא מהיכלא דמלכא ואתקרי אנתו דמלכא, אע"ג דאתרחקת מניה לא תעביד בגין דתעדי מבינך וישלטון בך שנאך ולא תסתמר עלך בגלותך הה"ד ערות אשת אביך לא תגלה. מאי טעמא, בגין כי ערות אביך היא, אע"ג דאתרחקא מן מלכא אשגחותא דמלכא בה תדירא ובעי לאסתמרא לקבלה יתיר ולא תיחוב גבה.

רבי שמעון פתח (דברים כג:15) כי יי' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. כי יי' אלהיך, דא שכינתא דאשתכחת בהו בישראל וכל שכן בגלותא לאגנא עלייהו תדירא מכל סטרין ומכל שאר עמין דלא ישיצון להו לישראל, [p. 509] דתניא לא יכלין [עה ע"ב] שנאיהון דישראל לאבאשא להו עד דישראל מחלישין חילא דשכינתא מקמי רברבי ממנן דשאר עמין, כדין יכלין להון שנאיהון ושלטין עלייהו וגזרין עלייהו כמה גזירין בישין. וכד אינון תאבין לקבלה היא מתברת חילא ותוקפא דכל אינון רברבין ותברת חילא ותוקפא דשנאיהון דישראל ואתפרעא להו מכלא.

והיה מחניך קדוש, דבעי בר נש דלא יסתאב בחובוי ויעבר על פתגמי אורייתא, דאי הכי מסאבין ליה כמא דכתיב ונטמתם בם בלא אלף. ותאנא מאתן וארבעין ותמניא שייפין בגופא כלהו אסתאבין כד איהו אסתאב כלומר דבעי לאסתאבא ועל דא והיה מחניך קדוש. מאן מחניך, אלין שייפי גופא.

[p. 510] ולא יראה בך ערות דבר. מהו ערות דבר, ערייתא דהאי דבר כמא דאוקימנא, דאי הכי ושב מאחריך ודאי. ועל דא ערות אשת אביך לא תגלה. מ"ט, בגין דכתיב כי ערות אביך היא כמא דאוקימנא.

תאנא על תלת מלין מתעכבין ישראל בגלותא, על דעבדי קלנא בשכינתא בגלותא ומהדרי אנפייהו משכינתא ועל דמסאבי גרמייהו קמי שכינתא, וכלהו אוקימנא במתניתא דילן.

 

רבי אבא הוה אזיל לקפוטקיא והוה עמיה ר' יוסי. עד דהוו אזלי חמו חד בר נש דהוה אתי ורשימא חד באנפוי. אמר ר' אבא נסטי מאורחא דהא אנפוי דדין אסהידו בערייתא דאורייתא, בגיני כך אתרשים באנפוי.

[p. 511] א"ל ר' יוסי אי האי רשימא הוה ליה כד הוה ינוקא מה ערייתא אשתכח ביה.

א"ל אנא חמינא באנפוי דאסהידו בערייתא דאורייתא.

קרא ליה ר' אבא א"ל אימא מלה, האי רשימא דאנפך מהו.

אמר לון במטותא מנייכו לא תענשוה יתיר לההוא בר נש דהא חובוי קא גרמו ליה.

א"ר אבא מהו.

אמר יומא חד הוינא אזיל בארחא אני ואחתי, שרינא בבי אושפיזא ורוינא חמרא וכל ההוא ליליא אחידנא באחתי. בצפרא קמנא ואושפיזאי קטט בחד גבר, עיילנא בינייהו וקטרו לי דא מהאי גיסא ודא מהאי גיסא ורשימא דא הוה עייל לבי מוחא ואשתזיבנא ע"י דחד אסייא דאית בגוון.

אמר ליה מאן הוא אסייא.

אמר ליה ר' שמלאי הוא.

א"ל ומאי אסותא יהב לך.

א"ל אסותא דנפשא, ומההוא יומא אהדרנא בתשובה ובכל יומא חזינא אנפאי בחד חיזו ובכינא קמי קב"ה על ההוא חובא ומאינון דמעין אסחינא אנפאי.

אמר רבי אבא אי לאו דיתמנע מנך תשובה אעברנא מאנפך ההוא רשימא, אבל קרינא עליך (ישעיה ו:7) וסר עונך וחטאתך תכופר.

[p. 512] א"ל ר' תלת זמנין אימא.

א"ל תלת זמנין ואתעבר רשימא.

אמר ר' אבא ודאי מארך הא בעא לאעברא מנך דודאי בתשובה אשתכחת.

אמר ליה נדרנא מהאי יומא לאתעסקא באורייתא יממא ולילי.

אמר ליה מה שמך.

א"ל אלעזר.

אמר ודאי שמא גרים דאלהא סייעך והוה בסעדך. שדריה ר' אבא וברכיה.

לזמנא אחרא הוה ר' אבא אזיל לגבי ר' שמעון, עאל במאתיה אשכחיה דהוה יתיב ודריש (תהלים צב:7-8) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד. איש בער לא ידע, כמה טפשין אינון בני עלמא דלא משגיחין ולא ידעין ולא מסתכלין למנדע אורחוי דקב"ה על מה קיימין בעלמא. מאן מעכב להו למנדע, טפשותא דלהון בגין דלא משתדלי באורייתא, דאילו הוו משתדלי באורייתא ינדעון אורחוי דקב"ה.

וכסיל לא יבין את זאת, דלא מסתכל ולא ידע [עו ע"א] נימוסי דזאת בעלמא דאע"ג דדאין עלמא בדינוי וחמינא לדינוי דהאי זאת דמטאן על בני נשא דאינון [p. 513] זכאין ולא מטון על רשיעייא חייבין דעברין על פתגמי אורייתא דכתיב (תהלים צב:8) בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און, דהאי עלמא ירתין ליה בכל סטרוי ודינין לא מטון עלוי בהאי עלמא. אלמלא דאודעיה דוד מלכא בסופיה דקרא לא ידעינן דכתיב להשמדם עדי עד, לשיצאה להון לההוא עלמא ולמהוי אפרא תחות רגליהו דצדיקייא דכתיב (מלאכי ג:21) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם.

תו פתח ואמר (איוב טז:8) ויקם בי כחשי בפני יענה. במאי קא מיירי, אלא זכאה הוא חולקיה דבר נש דאשתדל באורייתא למנדע אורחוי דקב"ה, דכל מאן דאשתדל באורייתא דקב"ה כאילו אשתדל בשמיה ממש. מה שמיה דקב"ה עביד נימוסין, אף אורייתא הכי נמי.

תא חזי האי מאן דעבר על פתגמי אורייתא, אורייתא סלקא ונחית ועביד ביה בב"נ רשימין באנפוי בגין דיסתכלון ביה עלאי ותתאי וכלהו אשדן לווטין על רישיה. ותאנא כל אינון עיני יי' דאזלין ושאטין בעלמא למנדע ארחי בני נשא כלהו זקפאן עיינין ומסתכלין באנפוי דההוא בר נש וחמאן להו, כלהו פתחין עליה ווי ווי, ווי ליה בהאי עלמא ווי ליה בעלמא דאתי. אסתלקו מסוחרניה דפלניא דהא סהדותא באנפוי ורוחא דמסאבא שריא עלוי. [p. 514] וכל אינון יומין דאשתכח רשימו באנפוי לסהדותא אי אוליד בר אשליף ליה רוחא מסטרא דמסאבא, ואלין אינון חייבי דרא תקיפי אנפין דמאריהון שביק לון לשיצאה להו לעלמא דאתי.

תנינן האי צדיקא זכאה דאשתדל באורייתא יממא ולילי קב"ה משיך עליה חד חוטא דחסד ואתרשים ליה באנפוי ומההוא רשימא דחלי עלאי ותתאי. הכי נמי מאן דעבר על פתגמי אורייתא משכאן עליה רוחא דמסאבא ואתרשים ליה באנפוי ומניה ערקין עלאי ותתאי וכלא מכרזי עליה אסתלקו מסחרניה דפלניא, ווי ליה ווי לנפשיה. האי אשליף רוחא דמסאבא דאשתכח עמיה ואורית ליה לבריה והאי הוא דקב"ה לית ליה ביה חולקא ושביק ליה לשיצאה ליה לעלמא דאתי.

אמר ליה רבי אבא מנא לך האי, שפיר קאמרת.

אמר ליה הכי אוליפנא, ואוליפנא דהאי ירותא בישא אחסנן כלהו בנוי אי לא יתובון דהא לא מלה קיימא קמי תשובה, ואנא הכי אוליפנא ואסותא דא יהבו לי זמנא חדא דהוינא רשים באנפאי ויומא חד הוינא אזיל באורחא וערענא בחד זכאה ועל ידוי אתעבר מנאי ההוא רשימא.

אמר ליה מה שמך.

אמר ליה אלעזר וקרינא עליה אלעזר אחרא.

[p. 515] אמר ליה בריך רחמנא דחמינא לך וזכינא למחמי לך בהאי, זכאה חולקך בעלמא דין ובעלמא דאתי. א"ל אנא הוא דאערענא לך.

אשתטח קמיה, אתייה לביתיה, אתקין קמיה טרטיסאי דנהמא ובשרא דעגלא תליתאה. בתר דאכלו אמר ליה ההוא גבר רבי אימא לך חד מלה, חדא תורתא סומקא אית לי אימא דעגלא דבישרא דא דאכילנא, ויומא חד עד לא אתעברת ואולידת אזילנא בתרה למרעה למדברא. עד דדברנא לה אעבר קמאי חד גבר, אמר לי מה שמה דתורתא דא.

אמינא מן יומאי לא קרינא לה בשמא.

[p. 516] אמר לי בת שבע אם שלמה אתקרי אי תזכי לכפרא.

ואנא בעוד דאהדרנא רישאי לא חמינא ליה, וחייכנא מההוא מלה, [עו ע"ב] והשתא דזכינא באורייתא אצטערנא על ההוא מלה ומן יומא דאתפטר ר' שמלאי מהכא לא הוה בר נש דינהיר לן אורייתא כוותיה ואנא דחילנא למימר מלה דאורייתא דלא אוליפנא, ומלה דא אסתכלנא דמלה דחכמתא היא ולא ידענא.

א"ל ודאי מלה דחכמתא היא ורמיזא עלאה היא לעילא ולתתא, אבל ת"ח בת שבע אתקרי ממש ברזא דחכמתא, בגין כך כתיב בה כלא בשבע, שבע פרות, שבע שרפות, שבע הזאות, שבע כבוסים, שבע טמאים, שבע טהורים, שבע כהנים, ומשה ואהרן בחושבנא דהא כתיב וידבר יי' אל משה ואל אהרן וגו'. ושפיר קאמר ההוא גבר דאמר בת שבע וכלא רזא דחכמתא היא.

[p. 517] א"ל בריך רחמנא דשמענא מלה דא, בריך הוא דהא אקדים לי שלם בקדמיתא למזכי להאי דכתיב (ישעיה נז:19) שלום שלום לרחוק ולקרוב. אנא כד הוינא רחוק קב"ה אקדים לי שלם למהוי קרוב.

קרא עליה ר' אבא (שמואל א כה:6) ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום.

 

[p. 518] ערות אחות אביך לא תגלה. רבי חייא פתח ואיש אשר ישכב את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם. תמן תנינן מאה ועשרין שנין אתפרש אדם מאתתיה דלא הוה אוליד. מדקטל קין להבל לא בעא אדם לאזדווגא באתתיה.

ר' יוסי אמר משעתא דאתגזר עליה ועל כל עלמא מיתה אמר אמאי אנא אוליד לבעתותא, מיד אתפרש מאתתיה, ותרין רוחין נוקבאן הוו אתיין ואזדווגן עמיה ואולידו, ואינון דאולידו הוו מזיקין דעלמא ואקרון (שמואל ב ז:14) נגעי בני אדם ואלין סאטן לבני אדם לפתחא דביתא ובבירא ובבתי כסאי. ועל דא בר נש דאשתכח לפתחא דביתיה שמא קדישא ואתרשים שדי בכתרוי עלאין כלהו ערקאן ואתרחקן מניה [p. 519] והיינו דכתיב (תהלים צא:10) ונגע לא יקרב באהליך. מאי נגע, אלין נגעי בני אדם.

ותאנא בשעתא דנחת אדם בדיוקנא עלאה בדיוקנא קדישא וחמו ליה עלאי ותתאי כלהו קריבו גביה ואמלכוה על האי עלמא. בתר דאתא חוויא על חוה ואטיל בה זוהמא לבתר אולידת קין ומתמן אתייחסו כל דרין חייבין דעלמא ומדורא דרוחין ושדין מסטרוי אשתכחו, ובגיני כך כל רוחין ושדין פלגותא אית בהו מבני נשא לתתא ופלגותא ממלאכי עלאי לעילא. וכן כד אתילידו מאדם אינון אחרנין כלהו אשתכחו כהאי גוונא פלגו מתתא ופלגו מלעילא. [p. 520] בתר דאתילידו מאדם אוליד מאינון רוחי בנתא דדמיין לשפירו דעלאי ולשפירו דתתאי ועל דא כתיב (בראשית ו:2) ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו וטעאן כלא בתרייהו.

וחד אשתכח דאתא לעלמא מרוחיה דסטרא דקין וקרון ליה תובל קין וחדא נוקבא נפקת עמיה והוו בריין טעאן בתרה ואתקרי נעמה, מינה [p. 521] נפקו רוחין ושדין אחרנין ואלין תליין באוירא ואודעין מילי לאינון אחרנין דשכיחין לתתא. ודא תובל קין אפיק זייני קטולא לעלמא, ודא נעמה אתרגישת ברגשתא ואתדבקת בסטרהא, ועד כען היא קיימא ומדורהא בין רגשי ימא רבא ונפקת וחייכת בבני נשא ואתחממת מנייהו בחלמא בההוא תיאובתא דבר נש דאתדבק בה. תיאובתא נטלת ולא יתיר ומההוא תיאובתא אתעברת ואפיקת זיינין אחרנין לעלמא, ואלין דאולידת מבני נשא משתכחין לקבלי נוקבי בני נשא ומתעברן מנייהו ואולידן רוחין, וכלהו אזלין ללילית קדמיתא והיא מגדלת לון, והיא נפקת לעלמא ובעיא [עז ע"א] רבייהא וחמת רביי בני נשא ואתדבקת בהו לקטלא להו ולאשתאבא ברוחייהו דרביי בני נשא, והיא אזלא בההוא רוחא ואזדמנן קמה תלת רוחין קדישין וטאסין קמה ונטלין ההוא רוחא מנה ואניחין ליה לקמי קב"ה ותמן מתילפי קמיה.

[p. 522] בגיני כך אורייתא אזהר להו לבני נשא והתקדשתם והייתם קדושים, דאי אשתכח ב"נ קדישא לא מסתפי מנה וכדין זמין קב"ה לאלין תלת מלאכין קדישין דאמרן ונטרין ליה לההוא רבייא והיא לא יכלא לאבאשא ליה הה"ד (תהלים צא:10) לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. מ"ט לא תאונה אליך רעה, בגין כי מלאכיו יצוה לך, וכתיב (שם:14) כי בי חשק ואפלטהו. ואי ב"נ לא אשתכח קדישא ואשליף רוחא מסטרא דמסאבא כדין היא אתייא וחייכת ביה בההוא רבייא ואי קטיל ליה אשתאבת בההוא רוחא ולא תעדי מינה לעלמין.

ואי תימא אינון אחרנין דקטילת לון ואזדמנו קמה אינון תלתא קדישין ונטלין מנה ההוא רוחא, הא לא בסטרא דמסאבא אשתכחו, אמאי שלטא לקטלא להו. אלא האי כד בר נש לא אתקדש אבל לא אתכוון לאסתאבא ולא אסתאב, בגין כך יכלא לשלטאה בגופא ולא ברוחא.

וזמנין אשתכחו דנפקת נעמה לעלמא לאתחממא מבני נשא ואשתכח בר נש בקשרא דתיאובתא עמה ואתער משנתיה ואחיד באינתו ושכיב עמה ורעותא דיליה בההוא תיאובתא דהוה ליה בחלמיה. כדין ההוא דאוליד מסטרא דנעמה קא אתייא דהא בתיאובתא דילה אשתכח האי. כד נפקת לילית וחמאת ליה ידעת מלה והיא אתקטרת ביה ומגדלת ליה כאינון אחרנין בנוי דנעמה ואשתכחת עמיה זמנין סגיאין ולא קטלא ליה.

האי הוא ב"נ דבכל סיהרא וסיהרא אתפגים ולא אתיאשא מניה לעלמין דהא בכל סיהרא וסיהרא כד אתחדשת בעלמא לילית [p. 523] נפקת ופקדא על כלהו דהיא מגדלת וחייכת בהו וכדין ההוא בר נש פגים בההוא זמנא. זכאין אינון צדיקייא דמתקדשי בקדושא דמלכא, עלייהו כתיב (ישעיה סו:23) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני.

מלין אלין גלי שלמה מלכא בספרא דאשמדאי מלכא ואשכחנא ביה אלף וארבע מאה וחמשין זיני מסאבותא דמסתאבי בהו בני נשא דגלי אשמדאי לשלמה מלכא.

ווי להו לבני נשא דכלהו אטימין סתימין עיינין ולא ידעין ולא שמעין ולא משגיחן היך קיימין בעלמא, והא עיטא ואסותא קמייהו ולא מסתכלין דהא לא יכלין בני נשא לאשתזבא אלא בעיטא דאורייתא. בעיטא דאורייתא כתיב (דברים כג:11) וכי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אשר לא יהיה טהור דייקא, מקרה לילה דייקא והא אוקימנא מלי. בעיטא דאורייתא כתיב והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי'.

תאנא בתר דאסתלקו קין והבל אתהדר אדם לאתתיה ואתלבש ברוחא אחרא ואוליד לשת ומכאן אתייחסו דרי דצדיקייא בעלמא. ואסגי קב"ה חסד בעלמא ובכל חד אתילידת נוקביה עמיה [p. 524] לאתישבא עלמא כגוונא דלעילא והא אוקמוה בסתימאה דמתניתין דכתיב (ויקרא כ:17) ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא, חסד הוא ודאי. [p. 525] ובתר דשארי חסד גזעין נפקין מתחות לעילא ואתפרשן ענפין וקריב אתרחק. כדין ענפא אסגי ואתי לאתחברא בזווגא חד באילנא. האי בקדמיתא האי בסתימא דעלמא בגין דכתיב (תהלים פט:3) אמרתי עולם חסד יבנה, אבל מכאן ולהלא בני נשא דישתכחון ביה ונכרתו לעיני בני עמם. [עז ע"ב]

תאנא ערות אחות אביך, כמא דאתגלייא בסתימא. כתיב (הושע יד:10) כי ישרים דרכי יי' [p. 526] וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. זכאה חולקיהון דצדיקייא דידעין ארחוי דקב"ה ואזלין בהו ואשתמודען גבייהו, זכאה חולקיהון.

תאנא אתעברת ה' עלאה ברחימותא בחביבותא דלא מתפרש מנה י' לעלמין והא אתמר ואפיקת ו', לבתר קאים קמה וינקא ליה ודא ו' כד נפקא, בת זוגו נפקא עמיה. אתייא חסד ופריש לון ונפקו גזעין מתחות לעילא ואתפשטו ענפין ואסגיאו ואתעבידת ה' תתאה, ואתרביאת בענפהא לעילא לעילא עד דאזדווגת באילנא עלאה ואתחברו ו' עם ה'. מאן גרים לון, חסד הוא ודאי, דאתחבר לון כחדא. י' עם ה' עלאה לא תלייא חבורא דלהון בחסד אלא במזלא תלייא חבורא דלהון וחביבותא דלהון דלא מתפרשן לעלמין. [p. 527] י' אתקשר בה', ה' אתקשר בו', ו' אתקשר בה', ה' אתקשר בכלא, וכלא חד קישורא הוא חד מלה, לא אתפרשו דא מן דא לעלמין. כביכול מאן דגרים פרודא כאילו חריב עלמא ואקרי ערייתא דכלא.

ולזמנא דאתי דזמין קב"ה לאתבא שכינתא לאתריה ולאשתכחא כלא בזווגא חד כתיב (זכריה יד:9) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. ואי תימא השתא לאו הוא חד, לא דהא חייבי עלמא גרמו דלא אשתכח חד דהא מטרוניתא אתרחקת מן מלכא ולא משתכחי בזווגא, אימא עלאה אתרחקת מן מלכא ולא ינקא ליה בגין דמלכא בלא מטרוניתא לא מתעטר בעיטורי אימא כמא בקדמיתא כד אתחבר במטרוניתא דעטרא ליה בכמה זהרין דעטרין קדישין עלאין דכתיב (שיר ג:11) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו דאזדווג במטרוניתא, כדין עטרא ליה אימא עלאה כדקא יאות. השתא דלא אשתכח מלכא במטרוניתא כדין אימא עלאה נטלא כתרהא ומנעת מניה מבועוי דנחלין ולא אשתכח בקישורא חד, כביכול לא אשתכח חד.

ובזמנא דתיתוב מטרוניתא לאתר היכלא ומלכא יזדווג עמה בזווגא חד כדין אתחבר כלא כחדא בלא פרודא, ועל דא כתיב ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. ביום ההוא, בזמנא דאתותב מטרוניתא להיכלה, כדין כלא אשתכח חד בלא פרודא, וכדין (עובדיה א:21) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליי' המלוכה. [p. 528] דתניא אמר ר' שמעון לא תיעול מטרוניתא לחדוותא בהיכלא עד דיתדן מלכו דעשו ותיסב מניה נוקמין דגרמא כל האי. לבתר תזדווג במלכא ויהא חדו שלים הה"ד ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו בקדמיתא, לבתר והיתה ליי' המלוכה. מאן מלוכה, דא מטרוניתא הה"ד והיתה ליי' המלוכה. לבתר דאזדווגן כחדא מה כתיב, והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.

 

ערות אחי אביך לא תגלה. תאני רבי יהודה דא ישראל לתתא. ואחות אמך, דא ירושלם לתתא, דבחובין אלין יגלון ישראל ביני עממיא ויתחריב ירושלם לתתא. ועל דא תנינן רחימותא דקב"ה דקרא לישראל אחים דכתיב (תהלים קכב:8) למען אחי ורעי.

א"ר יהודה אי אחי למה רעי, ואי רעי למה אחי. אלא תאנא ההוא מלה דלא אתעדי לעלמין אקרי ריעא כד"א רעך ורע אביך אל תעזוב. והאי רזא דמלה דאמר ר' שמעון אימא עלאה רעיא אקרי בגין דלא תעדי רחימותא דאבא מנה [עח ע"א] לעלמין, ואימא תתאה כלה אקרי.

[p. 529] אחות, כמא דאוקימנא (שיר ח:8) אחות לנו קטנה. והיינו סתם מתניתין דילן דכתיב הכא ערות אחותך בת אביך או בת אמך, כיון דאמר בת אביך מאי או בת אמך. אלא אי מסטרא דאבא אשתכחת חכמה אתקרי, ואי מסטרא דאימא בינה אתקרי, ועכ"פ בין האי ובין האי מאימא ואבא אשתכחת דהא י' לא אעדי מן ה' לעלמין. ודא הוא רזא דמלה מולדת בית או מולדת חוץ, מולדת בית דא אבא דכתיב בחכמה יבנה בית, או מולדת חוץ דמסטרא דאימא.

[p. 530] ר' אבא אמר (משלי כד:3) בחכמה יבנה בית, מאן הוא בית דאתבני בחכמה, הוי אימא דא נהר דנפיק מעדן, ובגיני כך מולדת בית. או מולדת חוץ, כד נפקת מן ו' כמא דכתיב (בראשית ב:23) עצם מעצמי ובשר מבשרי, וכתיב (שם:21) ויקח אחת מצלעותיו, ודא הוא מולדת חוץ, מאתר דזעיר אפין אשתכח כמא דאתמר.

ועל דא א"ר יהודה ישראל אחים אקרון לקב"ה דלא אעדי רחימותא דילהון לעלמין. ירושלם דלתתא אחות אמך אתקרי כמא דכתיב (תהלים קכב:3) ירושלם הבנויה עיר שחוברה לה יחדו. מה שחוברה לה יחדו, בגין דיזדווג בה מלכא משית סטרין בכל סטרי מלכא בדרגא דצדיק וכל כתרי מלכא כלילן ביה והיינו שחוברה לה יחדו.

ר' יצחק אמר (שם:4) ששם עלו שבטים, מאן שבטים, אלין תריסר תחומין דמתפרשן מההוא אילנא רבא ותקיף דאתחסנן מסטרא דאבא ואימא הה"ד שבטי יה, מספר סהדותא [p. 531] דאסהיד ביה ברא קדישא דכתיב שבטי יה עדות לישראל, ואינון נהרין עמיקין דנגדין ואתמשכן מן יה. וכ"כ למה, להודות לשם יי'. בגיני כך שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, לאחסנא מלכותא קדישא הוא ובנוי לדרי דרין ודא הוא שירתא דקאמר דוד על מלכו עלאה קדישא.

ר' חזקיה אמר כלא ברזא עלאה הוא לאחזאה דמאן דפגים לתתא פגים לעילא, דתנינן עונתן דתלמידי חכמים משבת לשבת, בגין דידעין רזא דמלה ויכוונון לבא וישתכח רעותהון שלים ובנין דאולידו אקרון בנין דמלכא. ואי אלין פגימו מלה לתתא כביכול פגימין בכלה דלעילא, כדין כתיב ערות כלתך לא תגלה. דא באינון דידעין אורחוי דאורייתא, שאר עמא ההוא דאתגליא כלתך ממש דבחובא דא שכינתא אסתלקת מבינייהו.

 

[p. 532] תאנא אתגליף שמא קדישא בסטרין ידיען באתוון רשימין דעשרין ותרין, י' באל"ף אל"ף בי' י' בבי"ת בי"ת בי' י' באל"ף בי"ת ה' בגימ"ל י' בה"א י' בגימ"ל ה' ביו"ד גימ"ל בה"א ה' בדל"ת, כלהו מתגלפי ביו"ד, י' סליק לון.

[p. 533] ה' כליל ביוד, מניה נפקת, כדין מתעטרי לאבהן. אתפתחת ה' בנחלוי ואעטר לרישא דו' דתמן שריין אבהן. ו' כליל שית אתוון, כלהו כליל יו"ד.

יו"ד אתגליף בגלופוי וסליק לאתעטרא בתריסר אתוון אחרנין, מניה נפקו עשר אמירן בגלופוי וכלהו שבילין דאורחא עלאה יקירא דכלא. כדין ה' אחרא כלילת מכלהו גליפא דסטרא מתיחא טמירא לאולדא לתתא.

אתגליפו כלהו בארבעין ותרין אתוון וכלהו פרישנא במתניתא דילן, סליקו ברישא דמלכא. שבע שבתן שלימן מתפרשין [p. 534] בשבעין אתוון, שבעין ותרין אסתלקו, אסתלקו באות ו', רשימן בפרשת ויהי בשלח פרעה בקרא כד נטלא שכינתא, ושבעה רשימין אתרשימו ביה, שבעה אסתלקו [עח ע"ב] מניה בעובדין רשימין.

[p. 535] תאנא אסתלקו אתוון ברשימין ידיען וארחין סתימין בר לזכאי קשוט סמכי עלמא.

אמר ר' שמעון לר' אלעזר ת"ח הני עשרין ותרין אתוון דגליפן באורייתא כלהו מתפרשן בהני עשר אמירן וכל אמירה ואמירה מאלין דאינון כתרי מלכא כלהו גליפין באתוון ידיען. בגיני כך שמא קדישא אתכסייא באתוון אחרן וכל אמירה אוזיף לאמירה עלאה מנה אתווי בגין דאתכלל האי בהאי, ועל דא שמא קדישא גליפנא ליה באתוון אחרנין בגין דאתכסיא דא בדא ודא בדא עד דמתקשרן כלהו כחדא. ומאן דבעי למנדע צרופי שמהן קדישן לינדע אינון אתוון דרשימן בכל כתרא וכתרא וכדין לינדע ויתקיים בכלא, והא גליפנא לון כל אינון אתוון דרשימן וידיען בכל כתרא וכתרא מספרא עלאה דשלמה והכי סליק בידן וחברייא גליפו לון ושפיר הוא דהא כל כתרא וכתרא אוזיף לחבריה אתווי כמה דאוקימנא, ולזמנין דלא אצטריך אלא באתווי אינון דרשימין ביה וכלהו ידיען לגבי חברייא והא אוקימנא לון.

זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי דקב"ה בעי ביקריהון וגלי להו רזין עלאין דשמיה קדישא דלא גלי לעלאין קדישין. ועל דא יכיל משה לאתעטרא ביני קדישין וכלהו לא יכילו למקרב בהדיה בנורא יקידתא דגומרי אשא, דאי לאו הכי מאן הוה ליה למשה למיקם בינייהו, אלא זכאה חולקא דמשה דהא כד שארי למללא עמיה בעא למנדע שמוי קדישין סתים וגלייא כל חד וחד כדקא חזי וכדין אדבק וידע יתיר מכל בני עלמא.

ת"ח בשעתא דסליק משה בגו עננא יקירא עאל ביני קדישין, פגע ביה חד מלאכא בשלהובי נורא עינין מלהטן [p. 536] וגדפוי מתוקדן בעא לשאפא ליה בגוויה וההוא מלאכא גזריאל שמיה. כדין אדכר משה חד שמא קדישא דהוה גליף בתריסר אתוון ואזדעזע ואתרגיז עד דסליק משה בינייהו וכן לכל חד וחד, זכאה חולקיה והא אוקימנא מלי.

 

תאנא בתקוני מטרוניתא אוקימנא מאלין עריין ואע"ג דאינון באתגלייא ובסתימא, ותמן בת בנה בת בתה דהא עלמא אצטריך לון ואינון ישובא דעלמא כמא דאוקימנא, ומאן דגלי חד ערייתא מנייהו ווי ליה ווי לנפשיה דהא גלי בגין דא עריין אחרנין.

ותניא מלה בתראה דעשר אמירן דבאורייתא (שמות כ:14) לא תחמוד אשת רעך, בגין דהאי כללא דכלהו [p. 537] ומאן דחמיד אתתא אחרא כאלו אעבר על אורייתא כלה, ברם לא אית מלה דקיימא לקמי תשובה וכ"ש אי קביל עונשיה כדוד מלכא.

א"ר יוסי תנינן כל מאן דחב ואתפרש מההוא חובא תשובה קא מעלייא ליה, ואי לאו לא סליק בידיה תשובה ולא מעלייא ליה. אי הכי דוד היך לא אתפרש מבת שבע לבתר.

א"ל בת שבע דידיה הוה ודידיה נטיל והא מית בעלה דתניא אזדמנת הות בת שבע לדוד מיומא דאתברי עלמא. ומה מעכבא ליה, דנטיל ברתיה דשאול מלכא וההוא יומא נטיל לה אוריה ברחמי ואע"ג דלא הות דיליה. לבתר אתא דוד ונטל דיליה, ועל דדוד דחיק שעתא קמי קב"ה לקטלא לאוריה ולמעבד הכי אבאיש קמיה ואעניש ליה לדוד, דהא קב"ה בעא לאתבא ליה לדוד לקיימא ליה מלכותא קדישא עלה, וכד תאב לדידיה תאב.

 

[p. 538] תאנא א"ר יוסי מאי דכתיב אני יי', אני יי' העתיד ליתן שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אני יי' העתיד ליפרע מן הרשעים לעתיד לבא, אינון דכתיב בהו (ישעיה סו:24) הפושעים בי. אני יי' וכתיב (דברים לב:39) אני אמית ואחיה, אע"פ [עט ע"א] שאני במדת רחמים הרשעים הופכים אותו למדת הדין, דתניא שם מלא יי' אלהים, זכו יי' ואם לאו אלהים.

אמר ר' שמעון חייבין עבדין פגימותא לעילא. מאי פגימותא, כמא דאוקימנא פגימותא ממש והא אתמר.

 

[p. 539] תאנא כתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה. תני רבי יהודה דרא דר' שמעון בן יוחאי שארי בגויה זכאין כלהו חסידי כלהו דחלי חטאה נינהו, שכינתא שרייא בינייהו, דלית כן בדרין אחרנין. בגיני כך מלין מתפרשאן ולא אתטמראן, דדרין אחרנין לאו הכי ומלין דרזי עלאי לא יכלין לגלאה ואינון דידעי מסתפי. דרבי שמעון כד הוה אמר רזא דהאי קרא חברייא כלהו עינוי נבעין דמעין וכלהו מילי דאמר הוו גליין בעינייהו כמא דכתיב (במדבר יב:8) פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות.

דיומא חד שאיל ר' ייסא אמר ביעא דקושטא דנפקא מעופא דשריא בנורא ואתבקע לארבע סטרין, תרין סלקין מנייהו וחד מאיך וחד נביע נביעא {רביע רביעא} דימא רבא.

[p. 540] א"ר אבא עבדת קמיה דר' שמעון קדש חול דהא כתיב עליה פה אל פה אדבר בו.

א"ל ר' שמעון עד לא יתבקע ביעא תסתלק מעלמא, וכך הוה באדרא דר' שמעון.

תאנא ביומוי דר' שמעון הוה אמר בר נש לחבריה פתח פיך ויאירו דבריך. בתר [p. 541] דשכיב ר' שמעון הוו אמרי (קהלת ה:5) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך.

תניא א"ר שמעון אי בני עלמא מסתכלן במה דכתיב באורייתא לא ייתון לארגזא קמי מאריהון. תאנא כד מתערין דינין קשין לאחתא בעלמא הכא כתיב (תהלים כה:14) סוד יי' ליראיו, ובאדרא קדישא אתמר. הכא אצטריכנא לגלאה דהא לאתר דא אסתלק. דתנן בשעתא דחויא תקיפא דלעילא אתער בגין חובי עלמא שארי ואתחבר עם נוקבא ואטיל בה זוהמא. אתפרש דכורא מנה בגין דהא אסתאבת ואתקרי מסאבא ולא אתחזי לדכורא למקרב בהדה דווי אי אסתאב הוא בהדה בזמנא דהיא אסתאבת.

ותאנא מאה ועשרין וחמש זיני מסאבותא נחתו לעלמא דמתאחדן מסטרא דחויא תקיפא ושבעה ועשרין רברבין מנייהו מתאחדן בנוקבי ואתדבקן בהו. ווי למאן דיקרב בהדה דמאן דיקרב בהדה אחזי פגימותא לעילא דבחובא דא יתער חויא תקיפא ואשדי זוהמא באתר דלא אצטריך ואתחבר בנוקבא ואתרבי שעריה לדכורא ונוקבא אסתאבת ושערה רבא וטופרהא סגיאו, וכדין דינין שריין לאתערא [p. 542] בעלמא ויסתאבון כלא הה"ד (במדבר יט:20) כי את מקדש יי' טמא, מקדש יי' אסתאב בחובייהו דבני נשא.

תאנא מאי דכתיב (בראשית ג:15) ואיבה אשית בינך ובין האשה. ארבע ועשרין זיני מסאבותא אטיל חוייא בנוקבא כד אתחבר עמה כחושבן ואיבה, ועשרין וארבע דינין מתערין לעילא ועשרין וארבע לתתא, ושערא רבא וטופרין סגיאו וכדין דינין מתערין בכלא.

ותאנא כד בעיא אתתא לאתדכאה בעייא לספרא ההוא שערא דרבי ביומי מסאבא ולספרא טופרהא כל ההוא זוהמא דבהון. דתאנא ברזי מסאבותא זוהמא דטופרין יתער זוהמא אחרא ובגיני כך בעיין גניזא ומאן דאעבר לון לגמרי כאלו אתער חסד בעלמא, [p. 543] דתניא לא ליבעי ליה לאיניש למיהב דוכרנא לזינין בישין, דתנינן אלף וארבע מאה וחמש זינין בישין מתאחדן מההוא זוהמא דאטיל חויא תקיפא וכלהו מתערין בההוא זוהמא דטופרי ואפילו מאן דבעי יעביד בהו חרשין לבני נשא משום אינון דתליין בהו, ומאן דיעבר [עט ע"ב] לון כאילו אסגי חסד בעלמא וזינין בישין לא משתכחין, ויעבר ההוא זוהמא וטופרא דרשים ביה, דתניא מאן דדריך ברגליה או במסאניה עלייהו יכיל לאתזקא. ומה בהאי שיורי דשיורי זוהמא דלעילא כך, אתתא דמקבלא ומתחברת בחויא ואטיל זוהמא עאכ"ו. ווי לעלמא דמקבלא מנה בההוא זמנא.

בגיני כך אמר ר' שמעון אמר קב"ה הביאו עלי כפרה בר"ח, עלי ודאי בגין דיתעבר ההוא חויא ויתבסם מאן דבעיא. עלי, כמא דכתיב (ישעיה ו:2) שרפים עומדים ממעל לו, ועל דא כתיב בקרח (במדבר טז:11) הנועדים על יי', דבגיניהון יתער מאן דיתער דאתי מסטרייהו. [p. 544] אוף הכא הביאו עלי כפרה, עלי ממש בגין דיתבסם ויתעבר ולא ישתכח חויא באתר דשארי. וכ"כ למה, על שמעטתי את הירח ושלטא בה מאן דלא אצטריך ובגיני כך כתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה.

זכאה דרא דר' שמעון בן יוחאי שארי בגויה, זכאה עדביה בין עלאין ותתאין. עליה כתיב (קהלת י:17) אשריך ארץ שמלכך בן חורין. מהו בן חורין, דזקיף רישא לגלאה ולפרשא מלין ולא דחיל, כהאי דאיהו בן חורין ויימא מה דבעיא ולא דחיל.

[p. 545] מהו מלכך, דא הוא ר' שמעון בן יוחאי מארי דאורייתא מארי דחכמתא. דכד הוה רבי אבא וחברייא חמאן לרבי שמעון הוו רהטי בתריה ואמרי (הושע יא:10) אחרי יי' ילכו כאריה ישאג.

אמר רבי שמעון כתיב (ישעיה סו:23) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו. אמאי דא שקיל בדא, אלא כלא בחד דרגא סליקו דא אזדווג בדא, וחדוותא דא בדא לא אשתכח אלא כד אתגלי עתיקא קדישא וכדין חדוותא דכלא.

ותנינן כתיב (תהלים צב:1) מזמור שיר ליום השבת, ליום השבת ממש, שבחא דקא משבח קב"ה, כדין חדוותא אשתכח ונשמתא אתוספת דהא עתיקא יתגלי וזווגא יזדמן. אוף הכי בחדתותי סיהרא דהא נהיר לה שמשא בחדוותא דנהירו דעתיקא לעילא. בגיני כך האי קרבנא הוא לעילא בגין דיתבסם כלא וישתכח חדוותא בעלמא, ועל דא הביאו עלי, דייקא מלה.

[p. 546] תאנא כתיב (במדבר כח:10) עולת שבת בשבתו על עולת התמיד, דבעי לכוונא לבא לעילא לעילא יתיר משאר יומין, ועל דא על עולת התמיד דייקא.

תניא כתיב בחנה (שמואל א א:10) ותתפלל על יי' ובכה תבכה, על יי' דייקא דהא בנין במזלא קדישא תליין כמא דאוקימנא. ולית לך מלה באורייתא או את זעירא באורייתא דלא רמיזא בחכמתא עלאה ותליין מניה תלי תלין סטרי דחכמתא עלאה הה"ד (שיר ה:11) קווצותיו תלתלים והא אתמר.

 

רבי יוסי אשכחיה לרבי אבא דהוה יתיב וקארי האי קרא דכתיב (תהלים נה:23) השלך על יי' יהבך, על דייקא דהא מזוני במזלא תלי.

[p. 547] ר' יהודה הוה קארי (שם לב:6) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא, על זאת ודאי. לעת מצא, הא אוקמוה, אבל לעת מצא כמא דכתיב (ישעיה נה:6) דרשו יי' בהמצאו.

ד"א לעת מצא, בשעתא דנהרין נגידין ואתמשכאן ומסתפקי אבהן ומתברכאן כלא.

(תהלים לב:6) רק לשטף מים רבים, מאן שטף מים רבים, דא עמיקא דמבועין ונהרין דמאן יזכי ליה ומאן יזכי לקרבא ולסלקא תמן הה"ד רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, דהא לא זכאן ולא יכלין.

רבי יצחק אמר כתיב (שם כז:4) אחת שאלתי מאת יי' אותה אבקש שבתי בביתי יי' כל ימי חיי לחזות בנועם יי' ולבקר בהיכלו. זכאין אינון צדיקייא דכמה גנזין עלאין טמירין להו בההוא עלמא וקב"ה משתעשע בהו באינון עלמין כמא דאוקימנא. ונועם יי' הא אתמר.

[p. 548] רבי חזקיה אמר מהכא (ישעיה סד:3) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. יעשה, תעשה מבעי ליה, אלא יעשה ודאי, היינו (שם לח:5) יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה, והיינו ותתפלל על יי' וכלא חד.

זכאה חולקהון דצדיקייא בהאי עלמא ובעלמא [פ ע"א] דאתי, עלייהו כתיב (תהלים ה:12) וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך, וכתיב (שם קמ:14) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, וכתיב (שם ט:11) ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך יי'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן.