פרשת נשא (המשך)

[p. 460] דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם. רבי יצחק פתח (תהלים קג:17) וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני המקום שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא יש בו כולם ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות.

תאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הה"ד (משלי כב:4) עקב ענוה יראת יי', דכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה וכל מי שיש בו ענוה זוכה לחסידות [p. 461] וכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לכלם, לענוה דכתיב עקב ענוה יראת יי', לחסידות דכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו.

תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך [קמה ע"ב] יי' צבאות הה"ד (מלאכי ב:7) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יי' צבאות הוא. ומפני מה זכה כהן למלאך יי' צבאות.

אמר ר' יהודה מה מלאך יי' צבאות כהן מלמעלה אף מלאך יי' צבאות כהן מלמטה. ומאן הוא מלאך יי' צבאות , דא מיכאל השר הגדול ואתי מן החסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול למטה נקרא מלאך יי' צבאות משום דאתי מחסד. מהו חסד, רחמי, ובגין כך כהן לא אשתכח בסטר דדינא. מפני מה זכה כהן לחסד, מפני היראה הה"ד (תהלים קג:17) וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו.

ד"א וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו, עולם ועולם מהו. אמר רבי יצחק כמא דאתתקן באדרא קדישא עולם חד, עולם תרי.

[p. 462] א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם.

א"ל תרי עלמי אינון ואתחזרו לחד.

א"ר אלעזר לר' יצחק עד מתי תסתום דבריך, מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם של מעלה ואדם של מטה והיינו עולם ועולם, וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה.

על יראיו, דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אתקרי אדם. אימתי.

א"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא.

[p. 463] אמר רבי יהודה והא תנן כללא דדכר ונוקבא.

א"ל ודאי הכי הוא דמאן דאתחבר דכר בנוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאה, ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה, ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר בנוקבא לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא, וכיון דאקרי אדם שרייא חסד דכתיב (שם פט:3) אמרתי עולם חסד יבנה, דלא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכחו דכר ונוקבא. וכתיב וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו, יראיו כללא דאדם.

ד"א וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו, אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא. על יראיו, כהני דלתתא, וכתיב (ויקרא טז:6) וכפר בעדו ובעד ביתו, לאתכללא בכללא דאדם.

וצדקתו לבני בנים, משום דזכה לבני בנים.

אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו, וחסדו מבעי ליה.

אמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן בזאת דכתיב (בראשית ב:23) כי מאיש לוקחה זאת, וכתיב (שם) לזאת [p. 464] יקרא אשה, וזאת אתכלילת מאיש דהיינו חסד, וזאת נוקבא חסד דכר. בגין כך דכר דאתי מסטרא חוורא אקרי חסד, וזאת אקרי צדק דאתיא מסטרא סומקא ובגין כך אקרי איתתא הה"ד וצדקתו. מאי צדקתו, צדקתו דחסד בת זוגו לאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור לעבוד משום דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו.

אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהנא בעי יתיר מכל עמא למשרי ביה שכינה, וכיון דשרת בהו שכינה שרא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הה"ד (תהלים קמה:10) וחסידיך יברכוכה, וכתיב (דברים לג:8) תמיך ואוריך לאיש חסידיך. ומשום דאקרי כהנא חסיד בעי לברכא, ובגין כך כתיב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. מאי טעמא, משום דאקרון חסידים וכתיב וחסידיך יברכוכה.

[p. 465] כה תברכו את בני ישראל אמור להם, כה תברכו בלשון הקדש, כה תברכו ביראה, כה תברכו בענוה.

אמר ר' אבא כה תברכו, תאנא האי צד"ק אקרי כ"ה דכל דינין מתערין מכ"ה, והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה רבה, כלומר מכה מן כה. וכתיב (שמות ז:16) והנה לא שמעת עד כ"ה, כמה דאגזים משה, וכתיב (שם:17) בזאת תדע כי אני יי', וכלא חד, וכתיב (שם:23) ולא [קמו ע"א] שת לבו גם לזאת, דזמינא לחרבא ארעיה.

[p. 466] ומהאי כ"ה מתערין דינין ומדאתחבר עמה חסד אתבסמא, ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ"ה הה"ד כה תברכו, כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב כה תברכו את בני ישראל, תברכון בהאי חסד לכ"ה ותבסמון לה לקבליהון דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין הה"ד כה תברכו את בני ישראל.

אמור להם, אמרו להם לא כתיב אלא אמור לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב אמור סתם.

[p. 467] ד"א אמור, כיון דכתיב כה תברכו אמאי לא כתיב תאמרו. אלא תני ר' יהודה אמור להם, זכו להם, לא זכו אמור סתם.

 

ר' יצחק פתח (דניאל י:7) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא. וראיתי אני דניאל לבדי, והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לא נביא ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי, הא אתעביד קדש חול. וכתיב לא ראו, אמאי דחילו, ודניאל כתיב וראיתי ולא דחיל ואיהו לאו נביא, הא חול קדש.

תאנא כתיב (תהלים כז:3) אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת האי דאמרן, זאת עדביה חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתנא כתרין עלאין דכלא דאחסינו אבהתנא. [p. 468] ותאנא מלכות ירת דוד ולבנוי בתרוי ובאתר מלכו דלעילא אתתקף ואחסין הוא ובנוי מלכותא דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה.

וראיתי אני דניאל לבדי, משום דבניה דדוד הוה דכתיב (דניאל א:6) ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה. והוא חמא וחדי הא דהיא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל ואחריני לא סבלי.

ואמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה, ובשעתא דפריסן ידייהו כהני דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ומתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברך באפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינא הה"ד כה תברכו את בני ישראל, בני ישראל ולא שאר עמין. ובגיני כך כהן ולא אחרא בגין דאתער האי כתרא דיליה חס"ד על ידוי דאקרי חסיד דכתיב (דברים לג:8) איש חסידך, והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב (תהלים קמה:10) וחסידיך יברכוכה, אל תקרי יברכוכה אלא יברכו כ"ה. כה תברכו, בשם המפורש. כה תברכו, בלשון הקדש.

 

[p. 469] תאנא אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא מלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא ונהרין מעומקא דבירא ואתמשך לכלהו מההוא עומקא דנפיק תדיר ולא פסיק ברכא דנבעין מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו.

ותאנא בההוא זמנא לחישותא ושתיקותא הוי בכלהו עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למיעל לה בלחישו וכל שמשין לא מתערין בההוא זמנא ומלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא. מאן מטרוניתא, כנסת ישראל. מאן כנסת ישראל, כנסת ישראל סתם.

תניא אמר רבי יצחק בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב (ויקרא ט:22) וישא אהרן את ידיו אל העם, ידו כתיב ולא ידיו משום דשבחא דימינא על שמאלא.

אמר רבי אלעזר רזא הוא דכתיב (בראשית ג:16) והוא ימשול בך.

[p. 470] תאנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי דאיתוסף קדושה [קמו ע"ב] על קדושה דיליה דיבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא, ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מן ידוי דכתיב וקדשת את הלוים והא אינון קדישין, וכתיב בהו בלוים (במדבר יח:2) וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך, שבט אביך כלל. מכאן כל כהן דפריס ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קידושא על קידושיה ולא יטול קדושא דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא.

ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא.

ואמאי לוי ויתקדש על ידא דכהנא אחרא. תאנא כהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים לאתפגם על ידא דפגימא דלא שלים, אבל לוי דהוא שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח במשכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים.

[p. 471] א"ר תנחום וטהור אקרי דכתיב (שם ח:6) וטהרת אותם, ובגין כך בעי ליתוסף כהנא קדושא על קדושתיה.

תאנא כהנא דפריס ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמא דאתחזי ליה ובגין דשמא קדישא בעי לאתפרש באתווי רשימין דלא לאערבא דא בדא ולאתכוון באינון מלין.

א"ר יצחק בעא קב"ה דיתברכון עלאין בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי על ידוי דתתאין על ידוי דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב (תהלים קמה:10) וחסידיך יברכוכה.

[p. 472] א"ר יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן הוא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא הה"ד (מלאכי ב:7) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. מאי דעת, דעת סתם. ותורה יבקשו מפיהו, עלאין יבקשו מפיהו. ומאי יבקשו מפיהו, תורה סתם היך אחידא תורה לעילא דאקרי תורה סתם תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מ"ט, כי מלאך יי' צבאות הוא.

תניא כהנא בעי לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך.

 

אמר ר' שמעון תנינן בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא כתיב יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומהו דאתכסייא, ההוא טמירא דכלא.

א"ר יהודה ואפילו ההוא דאתגלי אתכסי באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיתת רחמי כלהו דכלהו כלילן [p. 473] בכ"ב אתוון כ"ב כתרי רחמי, ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב רחמי, י"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט' דאתגליין מזעיר אנפין ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן.

ותאנא כד הוה צניעותא הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי, דכד הוה מתגלייא כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין, מכוין בסתימא דטמיר וגניז ומתגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים כלא באתוון רשימין.

ות"ח דכל הני כ"ב רחמי [קמז ע"א] משה אמרן בתרי זמני. בקדמיתא אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימאה דכלא באתר דדיני אשתכחו לאכפיא כלהו דינין ולאתבסמא. זמנא תניינא אמר ט' מכילן [p. 474] דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהרין מעתיקא סתימאה דכלא. וכל הני כ"ב מכילן סתימין בהני קראי יברכך יי' וישמרך וגו', אלין תלת קראי ותלת שמהן דתריסר אתוון דכלילן לקבליהון ובכללא אתכוון כחדא ואתברכו כלהו עלמין ועלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימן בהני תלת קראי לקביל כ"ב מכילן דרחמי דכליל כלהו עלמין הה"ד אמור ולא אמרו. אמור, דבעי לכוונא בכל הני סתימן בכל הני דרגין. אמור, במלין סתימן דלעילא. אמור, חושבן רמ"ח אברים שבאדם חסר חד. מ"ט, דבחד תליין כלהו, וכלהו מתברכאן בהאי כד אמרי תלת קראי כדאמרן.

[p. 475] להם, לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין.

 

תניא א"ר יוסי יומא חד יתיבנא קמיה דר' אלעזר ב"ר שמעון, שאילנא ליה אמינא רבי מאי קא חמא דוד דקאמר (תהלים לו:7) אדם ובהמה תושיע יי', אדם תינח בהמה למה.

א"ל יאות שאלת, כלא הוא במניינא, זכו אדם, לא זכו בהמה.

אמינא רבי רזא דמלה קא בעינא.

א"ל כלא אתמר. ת"ח קרא קב"ה לישראל אדם כגוונא דלעילא וקרא להו בהמה וכלא בחד קרא דכתיב (יחזקאל לד:31) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ואתנה צאני צאן מרעיתי, הא בהמה. אדם אתם, הא אדם. וישראל אקרו אדם ובהמה ובגין כך אדם ובהמה תושיע יי'.

[p. 476] ועוד רזא דמלה זכו אדם כגוונא דלעילא, לא זכו בהמה אקרון, וכלהו מתברכאן בשעתא חדא, אדם דלעילא ובהמה דלתתא, וכ"ש דכלא אית בהו בישראל הה"ד אדם ובהמה תושיע יי'.

ות"ח לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא, ומדאשתכח לעילא אשתכח לתתא, וכלא הכי תליא לטב ולביש. לטב דכתיב (הושע ב:23) אענה את השמים והם יענו את הארץ, לביש דכתיב (ישעיה כד:21) ופקדתי על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה.

א"ר יהודה בגין כך כתיב אמור להם סתם לאתברכא עלאין ותתאין. יברכך יי', לעילא דכתיב כה תברכו בתחלה ואחר כך את בני ישראל. אמור להם סתם לאתברכא כלהו כחדא. וישמרך לתתא. יאר יי' פניו לעילא, ויחנך לתתא. ישא יי' פניו לעילא, וישם לך שלום לתתא.

[p. 477] ר' אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכליל וסתים הכא ובכ"ב מתברכאן כלהו, ואינהו רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא.

ולא והכתיב ישא יי' פניו אליך.

אמר רבי אבא ישא, יסלק ויעבר בגין דלא אשתכח דינא כלל.

 

תניא אמר רבי יוסי בשעתא דכהנא פריס ידוי אסיר לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי.

א"ר יצחק אי הכי כיון דלא חמאן מאי אכפת להו דהא כתיב (שמות לג:20) כי לא יראני האדם וחי, בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן.

א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דבידוי ובעי ב"נ לדחלא ואע"ג דלא חמאן לשכינתא לא [p. 478] בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפין לגבי שכינתא.

תאנא בההוא שעתא דכהנא פריס ידוי ומתברכאן עילאין ותתאין צריכין עמא למיתב בדחילו באימתא ולינדע דההוא שעתא עידן רעוא אשתכח בכלהו עלמין ולית דינא בכלהו, והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אפין ואשתכח שלמא בכלא.

 

אמר רבי שמעון בהני תלת קראי [קמז ע"ב] רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד, יברכך יי' יאר יי' ישא יי', כלהו לאחזאה מהימנותא שלימתא ולאתברכא מעתיקא מאן דאצטריך, יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אפין מעתיקא דכלא, ובגין כך יברכך יי' לעילא וישמרך הכא לתתא וכן כלהו.

תני תנא קמיה דר' שמעון האי מאן דמצער בחלמיה ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא רבש"ע וכו'. אמאי, משום דההיא שעתא אשתכחו רחמין בעלמא ומאן דבעי צלותיה בצעריה אתהפך ליה דינא לרחמי.

 

[p. 479] ושמו את שמי. מאי ושמו, תקנו כמא דכתיב (במדבר ד:19) ושמו אותם איש איש על עבודתו ועל משאו, לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא ודשמאלא לשמאלא כדקא חזי, דבעיא דלא יטעון בהו לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. ואי יעבדון הכי כדין ואני אברכם. למאן, לאינון כהני דכתיב (בראשית כז:29) ומברכיך ברוך, וכתיב (שם יב:3) ואברכה מברכיך, אינון מברכין לעילא ואני אברך להו. ולפיכך כתיב ושמו ולא כתיב ויאמרו או יזכרו.

תאנא כל כהן דלא רחמין ליה עמא לא יפריס ידוי. ועובדא הוה בחד כהן דקם ופריס ידוי ועד לא שלים אתעביד תילא דגרמי. מ"ט, משום דלא בריך בחביבותא. וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא [p. 480] לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב (משלי כב:9) טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך.

תאנא א"ר יצחק תא חזי מה כתיב בבלעם, בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב (במדבר כד:3) נאם בלעם בנו בעור. מאי בנו בעור, מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. ונאם הגבר שתום העין. שתום העין, דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא.

[p. 481] א"ר יהודה הכי הוא ודאי דאשתכנא פקיחא דעינא לברכא דכתיב (דניאל ט:18) פקח עיניך וראה, בגין לברכא. וכד רב המנונא סבא הוה מברך הכי אמר קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב שתום העין בגין דלא יתברכון על ידוי.

אמר ליה ר' יצחק בגין כך כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים ודלא מברך בעינא טבא כתיב (משלי כג:6) אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו, כלומר לא תבעי מניה ברכתא כלל.

אמר ר' יוסי ת"ח (דברים כג:6) ולא אבה יי' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. לשמוע אל בלעם, לשמוע אל בלק מבעי ליה דהא בלק עביד כלא, מהו לשמוע אל בלעם. אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל.

תאנא א"ר יוסי א"ל קב"ה לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני, אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך לון לברכאן הה"ד ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה וגו'.

ועל דא כתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל. מהו מלחמו, כמא דאוקימנא דכתיב (ויקרא כא:22) לחם אלהיו מקדשי הקדשים וגו', משמע דקדשי הקדשים לחם אלהיו נפיק מניה ובגין כך כי נתן מלחמו לדל כתיב.

[p. 482] תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דעלאי לא מתברכין אלא בגיניהון דישראל דתנינן אמר רבי יהודה אמר רבי חייא אמר רבי יוסי נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר (הושע יא:9) בקרבך קדוש ולא אבא בעיר, כלומר כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא שמא מלעילא לא אשתלים וכל תקונין לא אתתקנו, כביכול אשתאר [קמח ע"א] שמא חסירא.

 

רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב, א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא אבתרה הה"ד (הושע ו:3) נדעה נרדפה לדעת את יי', וכתיב (ישעיה ב:3) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר יי' מירושלם. ואנא בעינא [p. 483] למיהך בתרך למילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא.

מאי דכתיב (בראשית טו:6) והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה, אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם חשבה לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי.

א"ל הכי אוקימנא ולא הכי הוי. ת"ח ויחשבה, ויחשוב לו לא כתיב אלא ויחשבה, אברהם ודאי חשבה לקב"ה, דתניא כתיב (שם:5) ויוצא אותו החוצה וגו'. א"ל קב"ה לאברהם צא מאצטגנינות שלך וגו', לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמי, אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהלאה אשתדל בארחא אחרא. כ"ה יהיה זרעך. מאי כ"ה, היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה.

[p. 484] ותאנא כה יהיה זרעך, זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה, ואע"ג דדינין מתערין מנה חשבה אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הה"ד ויחשבה. מאי ויחשבה, לההוא כתרא צדקה רחמי.

אמר רבי יצחק כ"ה כתרא עשיראה היא ואתקרי צד"ק ודינין מתערין מנה, ואברהם אע"ג דדינין מנה מהאי צדק חשבה צדקה דדינין לא מתערין מנה בגין דאיהי רחמי.

תו אמר ר' אבא מאי דכתיב (שם כד:1) ויי' ברך את אברהם בכל. כד"א (דה"א כט:11) כי כל בשמים ובארץ. [p. 485] וכתיב כה תברכו את בני ישראל, דבגיניהון דישראל מתברך האי כ"ה על ידא דכהנא בגין דיתברכון ישראל לתתא ואשתכח ברכתא בכלא ולעתיד לבא כתיב (תהלים קלה:21) ברוך יי' מציון שוכן ירושלם.

 

ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן וגו'. תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה. אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה.

אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתא והא כתיב (שמות מ:35) ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'.

[p. 486] א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה.

ויהי ביום כלת משה, כלה של משה ודאי, דתנינן אמר ר' שמעון מאי דכתיב (תהלים סח:19) עלית למרום שבית שבי וגו'. אלא בשעה שאמר לו הקב"ה (שמות ג:5) של נעליך מעל רגליך נזדעזע ההר ואמר מיכאל לפני הקב"ה קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם, והא כתיב (בראשית ה:2) זכר ונקבה בראם ויברך אותם, ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה.

[p. 487] א"ל הא אוקים משה פריה ורביה, השתא אנא בעינא דיתנסיב בשכינתי ובגיניה יחות שכינתי לדיירא עמיה הה"ד עלית למרום שבית שבי, שכינתא דאתנסבא עמך.

לקחת מתנות באדם, בְאדם לא כתיב אלא בָאדם באדם הידוע למעלה. וביומא דנחתא שכינתא ההיא דאתנסבת משה נחתא הה"ד כלת משה, כלת משה ממש.

וביהושע כתיב (יהושע ה:15) של נעלך, דלא אתפרש אלא לזמנין ידיען דהא לא אתנסיבת ליה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם:14) ויפל יהושע על פניו ארצה וגו'.

ולקחת מתנות באדם, מתנת כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל בני עלמא.

 

[p. 488] ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום. מהו ליום ליום. א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו [קמח ע"ב] לאתברכא על ידי דתריסר נשיאים, תריסר תחומין דמתפרשאן וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאינון נשיאים.

תאנא כלהו אתברכן בגיני מדבחא לעילא ואפילו תתאה ואפילו אומות העולם מתברכן, דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא הוה דאקריבו אלין תריסר נשיאין לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי דישמעאל דכתיב (בראשית כה:16) שנים עשר נשיאים לאומותם. מדאקריבו אלין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו ובגיני כך נשיא אחד ליום.

כל מה דאקריבו כגוונא דלעילא אקריבו בגין דיתברכן כלהו. אלים ששים עתודים ששים כד"א (שיר ג:7) ששים גבורים סביב לה, ובסטר גבורה.

[p. 489] כף אחת עשרה זהב, כמא דכתיב בכי תשא ופרשתא דא כתיבא בכי תשא סכום מתקלין דדהבא כלהו דאינון שקלי דארמותא.