פרשת בחוקותי

[p. 223][ קיב ע"א] אם בחקותי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם. ר' חייא פתח (מיכה ו:5) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות יי'. עמי זכר נא, זכאה חולקא דעמא דא דמאריהון אוכח לון הכי. עמי זכר נא, אע"ג דאתון סטאן מאורחי עמי אתון דלא בעינא למעבד לכו כעובדיכון.

ר' יצחק אמר זכאה חולקא דעמא דמארייהו אמר לון (שם:3) עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי. זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, בכמה מלין ועובדין אמר לשיצאה לכו מעלמא וכמה חרשין אתער לקבלייכו.

א"ר יוסי אמר לון לישראל קב"ה זכר נא, ווי דאנן צווחין בכל יומא וגעינן ובכינן (איכה ה:1) זכור יי' מה היה לנו, ולא בעי לאשגחא עלנא. הוא אמר לן בבעו זכור נא, אין נא אלא בעותא, ואנן לא אשגחנא ביה, כגוונא דא אנן צוחין זכור יי' מה היה לנו, (תהלים קלז:7) זכור יי' לבני אדום, [p. 224] (שם עד:2) זכור עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך, (שם קו:4) זכרנו יי' ברצון עמך, ולא בעי לאשגחא עלן.

ר' יהודה אמר ודאי אי לאו דקב"ה אשגח עלן ודכיר לן לא יקימון ישראל יומא חד בגלותא הה"ד (ויקרא כו:44) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני יי' אלהיהם, [קיב ע"ב] וקב"ה לא עביד לן כעובדנא.

ת"ח בלק חכים הוה ורב חרשין בעובדי ידוי יתיר מבלעם, והכי אוליפנא כל מה דבעי ב"נ בהאי עלמא בפולחנא דקב"ה בעי לאתערא בעובדא, ובעובדא דלתתא יתער עובדא דלעילא ובעובדא בעי קדושה והא אוקמוה, ובאתר דלית עובדא אית מלה ובמלה דפומא תלייא עובדא לאתערא לעילא. וכמא דבעינן לאתערא קדושה עלאה בעובדא ובמלה הכי נמי אינון דמסטרא דמסאבותא בעיין לאתערא סטרא דלהון בעובדא ובמלה דפומא. ואע"ג דבלעם חרשא הוה מכל חרשין דעלמא חרשא עלאה הוה בלק והא אוקמוה. קסם ונחש תרין דרגין אינון, קסם תלייא בעובדא, נחש לא תלייא בעובדא אלא באסתכלא ובמלה דפומא וכדין מתער עלייהו רוח מסאבא לאתלבשא בהו ועבדי מה דעבדי.

[p. 225] וישראל קדישין לאו הכי אלא כלהו קדישין וכל עובדייהו לאתערא עלייהו רוח קדישא כד"א (ישעיה לב:15) עד יערה עלינו רוח ממרום, ועל דא כתיב (במדבר כג:23) כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל וגו' דהא אינהו מסטרא דקדושה עלאה אחידן ועובדייהו בקדושה אתיין וקדושה מתערי עלייהו ומתלבשן בה.

ות"ח בלק בקסם הוה רב מכל חרשין ובלעם בנחש, ועל דא בשעתא דבעא בלק לאתחברא עמיה מה כתיב, (שם כב:7) וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם. ובלעם עובדוי בנחש במלה דפומא רב מכל חרשין דעלמא, ובאסתכלותא דההוא נחש ידע לאתכוונא שעתא, ועל דא בעא בלק לאשלמא קסם ונחש.

אמר ליה קב"ה רשע הא קדמוך בני, עובדא אית בגווייהו דכל סטרין בישין דעלמא וכל חרשין [p. 226] דעלמא לא יכלין לקרבא בהדיה וכלהו ערקין מקמיה. ומאי איהו, אהל מועד ומאני קודשא ושמושי מקדשא וקטרת בוסמין דהוא מבטל כל רתחא וכל רוגזא דעלמא דלעילא ותתא ועלוון וקרבנין בכל יומא ותרי מזבחות למעבד עובדא ושלחן הפנים ואת הכיור ואת כנו, וכמה שמושין לעובדא למלה דפומא הא ארון ותרי לוחי אורייתא ואהרן לכפרא על עמא וצלותא בכל יומא. כיון דאשגח ההוא רשע בהאי אמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. מ"ט, יי' אלהיו עמו ותרועת מלך בו.

ועל דא זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, בבעו מינך הוי דכיר ההוא זמנא דאתחברו בלק ובלעם לשיצאה לכו ולא יכילו דאנא רחימנא לכו כאבא דרחים לבריה ולא שביק ליה לאחרא.

מן השטים ועד הגלגל, מאי דא לגבי דא. אלא אמר קב"ה לישראל בבעו מנייכו הוו דכירין כל זמנא דהויתון אחידן בי ולא יכיל איהו בחרשוי וקסמוי לשלטאה עלייכו. כיון דשבקתון ידייכו לאחדא בי והויתון בשטים מה כתיב, (שם כה:2) ויאכל העם וישתחוו לאלהיהם. ועד הגלגל, כד"א (הושע יב:12) בגלגל שוורים זבחו וגו', וכדין שלטו שנאיכון עלייכו. [p. 227] וכל דא אמאי, למען דעת צדקות יי', כל אינון צדקות דעבדנא לכו בזמנא דאתון אחידן בי ולא שביקנא מלה דעלמא לאשלטא בכו ורוגזא לעילא ותתא וזינין בישין לא יכלין לקרבא בכו.

ויאמר אליהם לינו פה הלילה וגו'. ת"ח בשעתא דעאל שמשא ותרעין כלהו אסתימו ועאל ליליא ואתחשך כמה כלבי שריין משלשוליהון ואזלין ושטאן בעלמא וכמה רברבין ממנן עלייהו דמדברי להו ואית ממנא רברבא על כלא מסטרא דשמאלא, וההוא רשע שכיח לגבי ההוא עלאה מכלא והוא אמר בחרשוי בליליא בזמנא דאיהו שלטא וכל סיעתא דיליה והוא הוה אתי לאשתכחא גביה ואודע מה דאיהו בעי.

כגוונא [קיג ע"א] דא (בראשית לא:24) ויבא אלהים אל לבן הארמי, ההוא דשכיח גביה, (שם כ:3) ויבא אלהים אל אבימלך. כלהו כגוונא דא בכל אתר דיקרון ליה בכל אינון חרשין, ועל דא הוא שכיח בליליא יתיר מביממא, והא אוקמוה דכל הני חרשין וחכימין הוו לאבימלך דכתיב (שם כו:8) וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וגו', וכתיב (שופטים ה:28) בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע רכבו בושש לבא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו. לבן הא אוקימנא, בלעם כדין. [p. 228] ועל דא בכלהו ויבא אלהים אל בלעם, ויבא אלהים אל לבן, ויבא אלהים אל אבימלך, הוא אתי לגבייהו ולא אינון לגביה דהא לית להו אתר זמין.

ואי תימא הא כתיב אלהים. אלא שמא דא אשתתף בכלא ואפי' ע"ז אלהים אקרי ובכללא דאלהים אחרים אלין ממנן ובכללא דא הוו ובגין כך אקרון הכי.

וההוא רשע הוה אומי בחרשוי וקרי ליה ואתי לגביה, ובגין כך כתיב (במדבר כב:9) לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר יי' אלי. ההוא רשע קא משבח גרמיה דהא לא כתיב אלא ויבא אלהים אל בלעם.

ואי תימא הא ביממא אשתכח לגבי בלק. אלא בודאי בנחש אסתכלותא הוה ביה ובההוא זמנא הוה מסתכל לכוונא שעתא הה"ד ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. אמאי וירא בלעם כי טוב בעיני יי' לברך את ישראל, אלא דההוא יומא אסתכל לכוונא שעתא ולא אשתכח כשאר יומי וכדין חמא דהא רוגזא לא אשתכח בעלמא, כדין ידע כי טוב בעיני יי' לברך את ישראל. בההוא זמנא שביק גרמיה מכל נחשים דעלמא ולא אסתכל בהו.

[p. 229] ת"ח בההוא שעתא דרתחא אשתכח כדין שמאלא אתער והוה ידע ההוא רשע אתר לתתא בסטרא שמאלא למילט ואסתכל בההוא זמנא ולא אשכח. כדין מה כתיב, (שם כג:8) מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יי'. ובגיני כך כתיב (מיכה ו:5) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור. בגיני כך ישראל זכאה חולקהון דמאריהון אוכח להו הכי.

 

אם בחקותי תלכו וגו'. אם בחקותי, דא אתר דגזירין דאורייתא תליין ביה כד"א (ויקרא יט:19) את חקותי תשמורו.

ואת משפטי תשמרו, משפטי דא הוא אתר אחרא עלאה דההיא חקה אחידת ביה ומתחבראן דא בדא, דעילאי ותתאי וכל פקודי אורייתא וכל גזרי אורייתא וכל קדושי אורייתא בהני אחידן בגין דהאי תורה שבכתב והאי תורה שבע"פ.

ועל דא אם בחוקותי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם. אם בחקותי תלכו, כל אינון גזירין ודינין ועונשין ופקודין דאינון בההוא אתר דאקרי חקה. [p. 230] ואת משפטי תשמרו, בההוא אתר דאקרי תורה שבכתב כד"א (תהלים פא:5) משפט לאלהי יעקב. ודא אחיד בדא וכלא חד מההוא כללא דשמא קדישא. ומאן דאעבר על פתגמי אורייתא כאלו פגים שמא קדישא בגין דחק ומשפט שמא דקב"ה הוי, ועל דא אם בחקותי תלכו, דא אתר דגזירין דאורייתא תליין ביה ודא תורה שבעל פה, ואת משפטי תשמרו, דא תורה שבכתב, ודא הוא כללא דשמא קדישא.

ועשיתם אותם. מאי ועשיתם אותם, אלא מאן דעביד פקודי אורייתא ואזיל באורחוי כביכול כאלו עביד ליה לעילא. אמר קב"ה כאלו עשאני ואוקמוה, ועל דא ועשיתם אותם ודאי, הואיל ומתערי עלייכו לאתחברא דא בדא לאשתכחא שמא קדישא כדקא יאות ועשיתם אותם ודאי.

כגוונא דא אמר ר' שמעון (שמואל ב ח:13) ויעש דוד שם, וכי דוד עביד ליה, אלא בגין דאזל בארחי אורייתא [p. 231] ואנהג מלכותא כדקא יאות כביכול עשה שם לעילא, ולא הוה מלכא בעלמא דזכה [קיג ע"ב] להאי כדוד דהוה קם בפלגות ליליא וקא משבח ליה לקב"ה עד דסליק שמא קדישא בכורסייה בשעתא דסליק נהורא דיממא, כביכול הוא עבד שם ממש כד"א (ויקרא כד:11) ויקוב בן האשה הישראלית את השם, ובגין כך ויעש דוד שם, ועל דא ועשיתם אותם ודאי, ואי אתון תשתדלון למעבד לון לאתקנא שמא קדישא כדקא יאות כל אינון ברכאן דלעילא ישתכחון גבייכו בתקוניהון כדקא יאות.

 

ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו'. כל חד וחד יתן חילא דיליה עלייכו. ומאן אינון, ההוא תקונא דעבדתון דאיהו שמא קדישא.

כתיב (בראשית יח:19) ושמרו דרך יי' לעשות צדקה ומשפט. וכי כיון דכתיב ושמרו דרך יי' אמאי לעשות צדקה ומשפט. אלא מאן דנטיר אורחוי דאורייתא כביכול הוא עושה צדקה ומשפט. מאי צדקה ומשפט, דא קב"ה.

[p. 232] בכה ר' שמעון ואמר ווי לון לבני נשא דלא ידעין ולא משגיחין ביקרא דמאריהון. מאן עביד שמא קדישא בכל יומא, הוי אימא מאן דיהיב צדקה למסכנא.

ת"ח הא אוקמוה והכי הוא דמסכנא אחיד ביה בדינא וכל מיכלייהו בדינא הוא באתר דאקרי צדק כד"א (תהלים קב:1) תפלה לעני כי יעטוף. תפלה, דא תפלה של יד והא אוקימנא. ומאן דיהיב ליה צדקה למסכנא הוא עביד לעילא שמא קדישא שלים כדקא יאות בגין דצדקה דא הוא אילנא דחיי וצדקה יהיב לצדק וכד יהיב לצדק כדין אתחבר דא בדא ושמא קדישא אשתלים. מאן דעביד דא אתערותא דלתתא ודאי כאלו עביד שמא קדישא בשלימו. כגוונא דאיהו עביד ליה לתתא הכי אתער לעילא ובגין דא כתיב (שם קו:3) אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. עושה צדקה, דא קב"ה, כביכול הוא עביד ליה.

[p. 233] ת"ח מסכנא הא אתמר מאן הוא אתריה. מ"ט, בגין דמסכנא לא אית ליה מדיליה כלום אלא מה דיהבין ליה, אוף הכי סיהרא לא אית לה נהורא מדידה אלא מה דיהיב לה שמשא ותו לא.

ת"ח אמאי עני חשוב כמת, מ"ט, בגין דההוא אתר גרים ליה בגין דאיהו באתר דמותא שכיח ובגין כך אקרי מת. ההוא דחייס עליה הוא יהיב ליה צדקה אילנא דחיי כד"א (משלי י:2) וצדקה תציל ממות. וכגוונא דעביד ב"נ לתתא הכי נמי עביד לעילא ממש. זכאה חולקיה דמאן דזכי למעבד שמא קדישא לעילא, בגין כך צדקה סליק על כלא.

והני מלי צדקה לשמא דהא אתער צדקה לצדק ולחברא לון כחדא ולמהוי כלא שמא קדישא כדקא יאות דהא צדק לא אתתקן ולא אשתלים אלא בצדקה דכתיב (ישעיה נד:14) בצדקה תכונני, ולכנסת ישראל אתמר ובגיני כך ועשיתם אותם.

 

[p. 234] ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד. רבי יוסי פתח (תהלים ד:5) רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. רגזו ואל תחטאו, האי קרא אוקמוה דבעי בר נש לארגזא יצר טוב על יצר רע ושפיר, אבל בשעתא דרמש ליליא וב"נ שכיב על ערסיה כמה גרדיני נמוסין מתערין בעלמא ואזלין ושאטין ובני נשא בעאן למרגזא קמי קב"ה ולדחלא בגין דלא ישתכח נפשיה בגווייהו וישתזיב מנייהו, ובעי ליה לב"נ דלא יפיק מנייהו מלה בפומיה בגין דלא יתער להו לגביה ולא ישתכחון בהדיה הה"ד אמרו בלבבכם על משכבכם, דלא יפיק מלה מפומיה עלייהו הה"ד ודומו סלה.

ת"ח בשעתא דאתשכחו ישראל זכאין קמי קב"ה מה כתיב, ונתתי שלום בארץ. האי לעילא דאתי קב"ה לאתחברא בכנסת ישראל. כדין ושכבתם ואין מחריד. מ"ט, בגין דהשבתי חיה רעה מן הארץ, [קיד ע"א] דא חיה דזינא בישא לתתא, ומאי איהי, אגרת בת מחלת היא וכל סייעתא דילה. האי בליליא. ביממא בני נשא דאתו מסטרה הה"ד וחרב לא תעבור בארצכם.

[p. 235] רבי אבא אמר הא אוקמוה דאפילו חרב של שלום כגון פרעה נכה, אבל וחרב לא תעבור בארצכם, דא סייעתא דילה. והשבתי חיה רעה מן הארץ, דלא תשלוט בארעא ואפילו העברה בעלמא לא תעבור עליכון ואפילו דשאר עמין בר נש מזיינא לא יעבור עלייכו.

ודא דריש יאשיהו מלכא ואוקמוה והא אתפס בחובייהו דישראל כמה דכתיב (איכה ד:20) רוח אפינו משיח יי' נלכד בשחיתותם. [p. 236] הכא אית לאסתכלא דהא תנינן אי רישא דעלמא הוא טב כל עמא משתזיבין בגיניה ואי רישא דעמא לא אתכשר כל עמא אתפסן בחוביה והא יאשיהו רישא דכשרא הוה ועובדוי מתכשרן, אלא אתפס בחוביהון דישראל דלא הימין ביה בירמיהו ולא כפית להו לישראל דחשיב דכלהו זכאי כותיה והוה אמר ליה ירמיה ולא הימין ביה ובגין כך אתפס בחובייהו. ועוד דסיהרא הוה מאיך נהורה ובעי לאסתמא.

 

ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם. ונתתי משכני, דא שכינתא. משכני, משכונא דילי היא דאתמשכן בחובייהו דישראל.

[p. 237] ונתתי משכני בתוככם, משכונא ודאי. לב"נ דהוה רחים לאחרא, א"ל ברחימותא עלאה דאית לי גבך בעינא לדיירא עמך. אמר היך אנדע דתידור גבאי. נטל כל כסופא דביתיה ואייתי לגביה, אמר הא משכונא דא לגבך דלא אתפרש מנך לעלמין.

כך קב"ה בעא לדיירא בהו בישראל. מה עבד, נטל כסופא דיליה ונחית להו לישראל, אמר לון ישראל הא משכונא דילי גבייכו בגין דלא אתפרש מנייכו לעלמין. ואע"ג דקב"ה אתרחק מנן משכונא שבק בידן ואנן נטלין ההוא משכונא כסופא דיליה. מאן דיבעי משכוניה ייתי לדיירא גבן. כך ונתתי משכני בתוככם, משכוני אתן בידייכו בגין דאדור עמכון. ואע"ג דישראל השתא בגלותא משכונא דקב"ה לגבייהו ולא שבקו ליה לעלמין.

ולא תגעל נפשי אתכם. לב"נ דרחים לאחרא ובעא לדיירא עמיה. מה עבד, נטל ערסא ואייתי לביתיה, אמר הא ערסא דידי בביתיך בגין דלא ארחיק מערסך ומאנך. [p. 238] כך קב"ה אמר ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, אתן ערסא דילי בביתייכו, כיון דערסא דילי עמכון תנדעון דלא אתפרש מנייכו, ובגין כך ולא תגעל נפשי אתכם.

והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים וגו'. כיון דמשכונא דילי גבייכו בודאי תנדעון דאנא אזיל עמכון כד"א (דברים כג:15) כי יי' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש וגו'.

 

ר' יצחק ור' יהודה הוו שכיחי ליליא חד בכפר קריב לימא דטבריא, קמו בפלגות ליליא. א"ר יצחק לר' יהודה נימא במלי דאורייתא דאע"ג דאנן באתר דא לא בעינא לאתפרשא מאילנא דחיי.

פתח ר' יהודה ואמר (שמות לג:11) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וגו'. ומשה יקח את האהל, אמאי. אלא אמר משה הואיל וישראל קא משקרי ביה בקב"ה ואחלפו יקריה הא משכונא דיליה יהא בידא דמהימנא עד דנחמי במאן ישתאר.

[p. 239] א"ל ליהושע את תהא מהימנא בין קב"ה לישראל וישתאר משכונא בידך במהימנותא ונחמי [קיד ע"ב] במאן ישתאר. מה כתיב, ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל. מ"ט ליהושע, בגין דאיהו כסיהרא לגבי שמשא ואיהו אתחזי לנטרא משכונא ועל דא לא ימיש מתוך האהל.

א"ל קב"ה למשה משה לא אתחזי הכי דהא משכונא דילי יהבית בידייהו, אע"ג דאינון חאבו לגבאי משכונא יהא לגבייהו לא יתפרשון מניה. תבעי דאתפרש מנייהו דישראל ולא איתוב לגבייהו לעלמין, אלא אתיב משכונא דילי לגבייהו ובגינה לא אשבוק להו. ועל דא בכל אתר אע"ג דישראל חבו לגבי קב"ה דא משכונא דיליה לא שבקו וקב"ה לא נטיל לה מבינייהו, ועל דא בכל אתר דגלו ישראל שכינתא עמהון ועל דא כתיב ונתתי משכני בתוככם והא אוקמוה.

פתח ר' יצחק ואמר (שיר ב:9) דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. זכאין אינון ישראל דזכו למשכונא דא למהוי גבייהו מן מלכא עלאה דאע"ג דאינהו בגלותא קב"ה אתי בכל ריש ירחי שבתי וזמני לאשגחא עלייהו ולאסתכלא בההוא משכונא דאית ליה גבייהו דאיהו כסופא דיליה.

[p. 240] למלכא דסרחת מטרוניתא, אפקה מן היכלא. מה עבדת, נטלא ברא דיליה כסופא דמלכא רחימא דיליה, ובגין דרעותא דמלכא עלה שבקיה בידה. בשעתא דסליק רעותא דמלכא על מטרוניתא ועל בריה הוה סליק אגרין ונחת דרגין וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין נוקבי דכותלא עלייהו. כיון דחמי לון שארי ובכי מאחורי קוסטי כותלא, לבתר אזיל ליה.

כך ישראל אע"ג דנפקו מהיכלא דמלכא ההוא משכונא לא שבקו ובגין דרעותא דמלכא עלייהו שבקיה עמהון. בשעתא דסליק רעותא דמלכא קדישא על מטרוניתא ועל ישראל סליק אגרין נחית דרגין, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין קוסטי כותליא עלייהו. כיון דחמי לון שארי ובכי הה"ד דומה דודי לצבי או לעופר האילים, לדלגא מכתלא לאיגרא ומאיגרא לכתלא.

הנה זה עומד אחר כתלינו, בבתי כנסיות ובתי מדרשות. משגיח מן החלונות, דודאי בי כנישתא בעייא חלונות. ודאי מציץ מן החרכים, לאסתכלא ולאשגחא עלייהו דישראל. [p. 241] ובגין כך בעי חדוא ולמחדי בההוא יומא דאינון ידעין דא וישראל אמרי (תהלים קיח:24) זה היום עשה יי' נגילה ונשמחה בו.

 

ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם וגו'. רבי יוסי פתח (משלי ג:11) מוסר יי' בני אל תמאס וגו'. כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דבעי לאוכחא להו ולדברא להו בארח מישר כאבא דרחים לבריה ומגו רחימו דיליה לגביה בעי לדברא ליה בארח מישר דלא יסטי לימינא ולשמאלא הה"ד (שם:12) כי את אשר יאהב יי' יוכיח וכאב את בן ירצה. ומאן דלא רחים ליה קב"ה וסאני ליה סליק מניה אוכחא, סליק מניה שרביטא.

כתיב (מלאכי א:2) אהבתי אתכם אמר יי' ואמרתם במה אהבתנו וגו', ומגו רחימותא דיליה שרביטא בידיה תדיר לדברא ליה. ואת עשו שנאתי, ובגיני כך סליקית מניה שרביטא, סליקית מניה אוכחא בגין דלא אתן ליה בי חולקא, רחיקא דנפשי הוא, אבל אתון אהבתי אתכם ודאי. ובגין כך מוסר יי' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. מאי ואל תקוץ, לא תקוצון ביה, כמאן דערק מגו גובין דאינון מלין כגובין בגרמיה.

[p. 242] תא חזי בשעתא דאתער צדק בדינוי כמה סטרי טהירין מתערין מימינא ומשמאלא, כמה שרביטין נפקין, מנהון שרביטי אשא שרביטי גומרין שרביטי שלהוביתא, כלהו נפקין ומתערין בעלמא ולקאן לבני נשא.

תחותייהו ממנן אחרנין מארי טפסין ממנן דארבעין חסר חד שאטן ונחתין, לקאן וסלקין ונטלין רשותא, עאלין [קטו ע"א] בנוקבא דתהומא רבא, מצבעין טפסי ונורא דדליק אתחבר בהו, נפקין גומרין ושאטן ונחתין ואשתכחו לקבליהון דבני נשא, והיינו דכתיב ויספתי ליסרה אתכם, אתן למאריהון דדינא תוספת על תוספת דלהון כד"א (בראשית ח:21) לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. מאי לא אוסיף, לא אתן תוספת למארי דינא לשיצאה עלמא אלא תוספת כגוונא דיכיל עלמא למסבל. ועל דא ויספתי, אתן תוספת. ודא תוספת אמאי, בגין ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם.

שבע, והא אי קב"ה גבי ההוא דיליה לא יכיל עלמא למסבל אפילו רגעא חד הה"ד (תהלים קל:3) אם עונות תשמר יה יי' מי יעמוד, ואת אמרת שבע על חטאתיכם. [p. 243] אלא מה ת"ל שבע, אלא הא שבע לקבלייכו, ומאי איהי, דא שמטה דאיהי שבע דאקרי שבע כד"א (דברים טו:1) מקץ שבע שנים תעשה שמטה, ועל דא שבע על חטאתיכם, ואקרי שבע ואקרי בת שבע. מה בין האי להאי, אלא שבע בלחודהא למעבד שמטה ולמעבד דינין לאפקא חירו כלא. בת שבע, דאתחבר באחרא לאנהרא למשלט במלכותא לאודעא מלכותא בארעא. ובכלא שבע אתקרי דכתיב (בראשית כו:28) על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה. באר שבע באר דיצחק הוא וכלא חד מלה הוא.

ר' אבא אמר ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם. ויסרתי אתכם, על ידא דממנן אחרנין כמה דאוקמוה. אף אני, אנא אתער לקבלייכו, הא שבע לאתערא עלייכו.

[p. 244] ת"ח רחימותא עלאה דקב"ה בישראל. למלכא דהוה ליה בר יחידאי והוי חטי קמי מלכא. יומא חד סרח קמי מלכא, אמר מלכא כל הני יומין לקינא לך ולא קבילת, מכאן ואילך חמי מה אעביד לך, אי אתריך לך מארעא ואפיק לך מן מלכותא דלמא יקומון עלך דובי חקלא או זאבי חקלא או לסטין ויעברון לך מעלמא, אלא אנא ואנת אנת ניפוק מארעא.

כך אף אני, אנת תיפוק מארעא, אף אני אלך עמך, אנא ואנת ניהך בגלותא וניפוק כחדא. כך אמר קב"ה לישראל מה אעביד לכו, הא לקינא לכו ולא ארכינתו אדנייכו, הא אייתינא עלייכו מארי תריסין מארי טפסין לאלקאה לכו ולא שמעתון. אתריך לכון מארעא וניהך בגלותא הה"ד ויסרתי אתכם למהך בגלותא, ואי תימרון דאשבוק לכו אף אני עמכון דכתיב שבע על חטאתיכם, הה"ד (ישעיה נ:1) ובפשעיכם שלחה אמכם.

אמר קב"ה אתון גרמתון דאנא ואנתון לא נידור בארעא דהא מטרוניתא נפקת מהיכלי עמכון, הא אתחרב כלא. היכלא דילי אתחרב דהא למלכא לא חזי היכלא אלא כד איהו עייל עם מטרוניתא, הא חדוא למלכא לא אשתכח אלא בשעתא דעאל בהיכלא דמטרוניתא ואשכח ברה עמה בהיכלא. השתא דלא אשתכחו ברא ומטרוניתא הא היכלא חריב מכלא. אנא מה אעביד, אף אנא אהך עמכון. והשתא אע"ג דישראל נינהו בגלותא קב"ה אשתכח עמהון ולא שביק לון והא אוקמוה דכתיב (דברים ל:3) ושב יי' אלהיך את שבותך, דכד יפקון ישראל מן גלותא קב"ה יתוב עמהון והא אתמר.

 

[p. 245] רבי חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא, איערעו בההיא מערתא בחקלא. א"ר חייא לר' יוסי האי דכתיב (שם כח:69) אלה דברי הברית וגו' מלבד הברית. דברי הברית, מאי דברי הברית, דברי גבורה מבעי ליה.

אמר ליה הא אוקמוה הללו מפי הגבורה והללו מפי עצמו של משה ואתמר. ת"ח אלין ואלין דברי הברית הוו [קטו ע"ב] דאע"ג דמפי הגבורה הוו אלין [p. 246] מלי הברית הוו דהא טב וביש ביה תליין, טב דאתי מן צדיק, ביש דאתי מן דינא דינא מאתר דדינא והיינו צדק. צדיק וצדק ברית אינון ברית אקרון ועל דא מלי ברית אינון וקשיר ברית כחדא. ובגיני כך זכור ושמור קשיר כחדא זכור ביום ושמור בלילה, הא ברית כחדא, ובגיני כך ודאי דברי הברית נינהו ובכל אתר ברית באתר דא הוא.

אמר ר' חייא ודאי הכי הוא ובגין כך שבת דאיהו זכור ושמור אקרי ברית דכתיב (שמות לא:16) ושמרו בני ישראל את השבת לדרתם ברית עולם, וכלא מלה חד ואתר דא אקרי ברית בכל אתר.

[p. 247] ת"ח כתיב ונתתי שלום בארץ, דא יסוד דאיהו שלמא דארעא שלמא דביתא שלמא דעלמא.

ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם. מאי שבע, דא צדק, הא ודאי ברית ובגין כך דברי הברית נינהו.

א"ר יוסי ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'. ואף, כד"א אף אני. גם, לרבות כנסת ישראל דאקרי זאת דלא שבקא לון לעלמין. בהיותם בארץ אויביהם, בהיותם כלא כחדא. לא מאסתים ולא געלתים, בגין דלא אתחבר בהו. להפר בריתי אתם, דאי לא אפרוק להו הא בריתי פליג ובגין כך לא אפר בריתי.

אמר ר' חייא אנא שמענא מלה חדתא דאמר רבי אלעזר לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, לא הכיתים ולא הרגתים לכלותם מבעי ליה. אלא לא מאסתים ולא געלתים, מאן דסני לאחרא מאיס הוא לקבליה [p. 248] וגעיל הוא בגיעולא קמיה, אבל לא מאסתים ולא געלתים. מ"ט, בגין דחביבותא דנפשאי בינייהו ובגינה כלהו חביבין גבאי הה"ד לכלותם, לכלתם כתיב, בגינה לא מאסתים בגין דאיהי רחימא דנפשאי רחימותא דילי גבה.

לבר נש דרחים אתתא והות דיירא בשוקא דבורסקי. אי לא דהיא תמן לא הוה עייל בה לעלמין, כיון דהיא תמן דמי בעינוי כשוקא דרוכלי דכל ריחין דעלמא גבוי אשתכחו.

אוף הכא ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, דאיהו שוקא דבורסקי, לא מאסתים ולא געלתים. ואמאי, לכלתם, דאנא רחימנא, רחימא דנפשי דשרייא תמן, ודמי עלי ריחין טבין דעלמא בגין ההיא כלה דבגוויהו.

א"ר יוסי אלו לא אתינא הכא אלא למשמע מלה דא דיי.

פתח ואמר (מלאכי א:6) בן יכבד אב ועבד אדניו. בן יכבד אב, כד"א (שמות כ:12) כבד את אביך ואת אמך, ואוקמוה במיכלא ובמשתייא ובכלא. האי בחייוי דאתחייב ביה. בתר דמית אי תימא פטור הוא מניה, לא דאע"ג דמית אתחייב ביה יתיר דכתיב כבד את אביך, דאי ההוא ברא אזיל בארח תקלא ודאי מבזה לאבוי וקלנא דאבוי הוא דאיהו ודאי עביד ליה קלנא, ואי ההוא ברא אזיל בארח מישר ותקין עובדוי ודאי דא אוקיר לאבוי, אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא, אוקיר ליה בההוא עלמא גבי קב"ה [p. 249] דקב"ה אשגח עליה ואותיב ליה בכורסייא דיקרא. ודאי בן יכבד אב. כגון ר' אלעזר דאיהו מוקיר ליה לאבוי בהאי עלמא ובההוא עלמא, השתא אסגי שבחא דר' שמעון בתרי עלמין בהאי עלמא ובההוא עלמא יתיר מחייוי. זכאין אינון צדיקייא דזכאן לברין קדישין לגזעין קדישין, עלייהו אתקרי (ישעיה סא:9) וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך יי'.