פרשת וילך

[רפג ע"א] [p. 732] וילך משה וידבר וגו'. ר' חזקיה פתח (ישעיה סג:12) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם וגו'. מוליך לימין משה. זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו ובגין דאתרעי בהו קרא לון בני[רפג ע"ב] בוכרין קדישין אחין, כביכול נחת לדיירא עמהון הה"ד (שמות כה:8) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ובעי לתקנא להו כגוונא דלעילא, אשרי עלייהו שבעה ענני יקר, שכינתיה אזיל קמייהו הה"ד (שם יג:21) ויי' הולך לפניהם יומם וגו'.

תלת אחין קדישין אזלין בינייהו, משה אהרן ומרים, ובזכותהון יהיב להון קב"ה מתנן עלאין והא אתמר. כל יומי דאהרן לא אעדו ענני יקר מישראל והא אוקמוה בגין דאהרן דרועא חדא דישראל הוה והיינו דכתיב (במדבר כא:1) וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל [p. 733] דרך האתרים, כב"נ דאזיל בלא דרועא וסמיך גרמיה לכל אתר, וכדין וילחם בישראל וישב ממנו שבי, בגין דהוו בלא דרועא ימינא, ועל דא אצטריכו ישראל למידר נדרין עליה הה"ד וידר ישראל נדר ליי' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי וגו'.

ת"ח אהרן דרועא ימינא הוה דגופא ועל דא כתיב (ישעיה סג:12) מוליך לימין משה זרוע תפארתו. ומאן איהו, אהרן.

וילך משה. מאי וילך, לאן הלך, אלא וילך כגופא בלא דרועא כד"א (איכה א:6) וילכו בלא כח, דהא מית אהרן דרועא ימינא ובעא לאסתלקא גופא.

[p. 734] כל יומוי דמשה שמשא נהיר בעלמא. כל יומוי דמשה אכלו ישראל לחם מן השמים, כיון דאתא יהושע מה כתיב, (יהושע ה:11,12) וישבות המן ויאכלו מעבור הארץ וגו'. מה בין האי להאי, אלא דא מלעילא ודא לתתא. מכאן אוליפנא כל יומוי דמשה אשתכח גופא דשמשא שלים ונהיר לעלמא, כיון דאסתלק משה אתכניש גופא דשמשא ונפיק גופא דסיהרא.

כתיב (שמות לג:15-16) אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו וגו'. הכי אוליפנא כיון דאמר קב"ה למשה (שם לב:34) הנה מלאכי ילך לפניך וגו', אמר משה ומה קסטיפא דשמשא דאתכניש וידבר סיהרא, גופא דסיהרא לא בעינן, אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה, גופא דשמשא בעינא ולא סיהרא. כדין גופא דשמשא אתנהיר ואתעביד משה כגוונא דא גופא דשמשא קמייהו דישראל. כיון דאתכניש משה אתכניש שמשא ונהיר סיהרא והוה יהושע משתמש לנהורא דסיהרא. ווי לההוא כסופא.

 

[p. 735] ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. היינו דא"ר אלעזר ארבעין שנה נהיר שמשא להו לישראל ואתכניש לסוף ארבעין ונהיר סיהרא.

אמר ר' שמעון האי דכתיב (משלי יג:23) ויש נספה בלא משפט, ודאי הכי הוא והא אתערו חברייא ואנן נוקים ליה לקרא, אבל על מה דאתערו כלא הוא אצטריך לעלמא ולתועלתא דבר נש דיתכניש עד לא מטון יומוי.

ת"ח הא אתמר דכל רוחין דנפקי מלעילא דכר ונוקבא נפקי ומתפרשן וכו'. ולזמנין דדכורא לא [p. 736] מטא זמניה לאזדווג בהדי נוקביה ואתי אחרא ואתנסיב בהדה. כיון דמטא זמניה דהאי זווגא כד אתער צדק בעלמא למפקד על חייבי עלמא כניש ליה להאי אחרא דהוה נסיב בהדה ואתי אחרא ונטיל לה. ועל דא קשיין זווגין קמי קב"ה.

וכל דא דסרח עובדוי ואע"ג דלא סרח עובדוי כ"כ בחטאיה אתכניש בההוא זמנא עד לא מטון יומוי דלא עביד הכי במשפט ואיערע ביה דינא בצדק בחובוי בגין דמטא זמניה דאחרא ונסיב לה דהא דידיה היא.

[p. 737] א"ל ר' אלעזר ואמאי, יפריש לון קב"ה וייתי אחרא ויסב לה.

אמר ליה דא הוא תועלתא דבר נש וטיבו דעביד עמיה דלא יחמי אתתיה בידא דאחרא. ות"ח אי האי [רפד ע"א] לא כשרן עובדוי אע"ג דדיליה היא ההיא אתתא לא אתדחי האי אחרא מקמיה.

ת"ח שאול מלכא נטל מלכו. אמאי, בגין דעד לא מטא זמניה דדוד להאי דהא מלכו דדוד הוה ודאי ואתא שאול ונטל ליה. כיון דמטא זמניה למירת דליה כדין אתער צדק מלכותא דלעילא וכניש ליה לשאול בחובוי ואתדחי מקמי דוד ואתא דוד ונטיל דיליה.

ואמאי לא יעדי קב"ה לשאול ממלכותא ולא ימות. אלא טיבו עביד עמיה קב"ה דכניש ליה במלכותא ולא יחמי עבדיה שליט עליה ונטיל דהוה דיליה בקדמיתא. כך האי. בגין כך ליבעי ב"נ רחמין קמי קב"ה כד אזדווג דלא אתדחי קמי אחרא.

כתיב (דברים ג:26) ויאמר יי' אלי רב לך אל תוסף וגו'. והא אוקימנא אמר ליה קב"ה משה תבעי לאכחשא עלמא. חמית מן יומך שמשא פלח לסיהרא, חמית מן יומך דישלוט סיהרא בעוד דשמשא קיימא. אלא הן קרבו ימיך [p. 738] למות קרא את יהושע וגו', יתכניש שמשא וישלוט סיהרא. ולא עוד אלא אי אנת תיעול לארעא יתכניש סיהרא מקמך ולא ישלוט. ודאי שולטנותא דסיהרא מטא ולא תשלוט בעוד דאנת קיימא בעלמא.

קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וגו'. ומאי קאמר, הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וגו', ולא אשכחנא דפקיד קב"ה ליהושע אלא למשה דא"ל כולי האי דכתיב (שם לא:7) ועזבני והפר את בריתי וגו' וחרה אפי בו ביום ההוא, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל. אי הכי מהו ואצונו.

[p. 739] אלא במה דאמר לו הנך, אמר ליה קב"ה משה אע"ג דאת תשכוב באבהתך הנך, את קיימא לאנהרא תדיר לסיהרא כמא דשמשא אע"ג דאתכניש לא אתכניש אלא לאנהרא לסיהרא וכדין אנהיר לסיהרא כד אתכנש. על דא הנך, הנך שכיח לאנהרא ודא הוא ואצונו. וכדין אתקשר יהושע לאתנהרא ועל דא לא כתיב ושכבת עם אבותיך.

ויצו את יהושע בן נון ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבא, ולבתר תביא, מה בין האי להאי. אלא חד תבא, לבשרא ליה דייעול לארעא ויתקיים בה, וחד תביא, לבשרא ליה שלטנותא על ישראל, אתבשר על קיומא דגרמיה ואתבשר על שלטנותא דישראל.

 

[p. 740] ר' שמעון פתח (ישעיה כד:16) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי רזי לי אוי לי בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו. ווי לון לבני עלמא לאינון דלא משגיחין ולא מסתכלין ביקרא דמארייהו ולא מסתכלאן בקדושא עלאה לאתקדשא בהאי עלמא למהוי קדישין בעלמא דאתי.

מכנף הארץ, דא כסותא עלאה קדישא.

זמירות שמענו, כד"א (איוב לה:10) ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה. זמירות, תושבחן דכנסת ישראל קמי קב"ה. בלילה, בגלותא. בלילה, בזמנא דאיהי אזדמנא ושכיחא לשבחא ליה לקב"ה. ואימתי, מפלגות ליליא ואילך, וכדין זמירות בלילה, תושבחן.

זמירות, כד"א (ויקרא כה:4) לא תזמור, וכתיב (ישעיה כה:5) זמיר עריצים, אעקרותא מאתרייהו כל אינון תקיפין, דהא כד עייל ליליא כמה עריצים גרדיני נימוסין שכיחן בעלמא אזלין ושאטין בעלמא לקטרגא. מפלגות ליליא אתער רוחא חדא ואעקר לכלהו מאתרייהו ואעבר לון דלא ישלטון.

[p. 741] זמירות שמענו, תושבחן דכנסת ישראל בליליא. וכל דא למה, צבי לצדיק, לאזדווגא בזווגא חדא לקב"ה[רפד ע"ב] ולאתקדשא בקדושא חדא.

ואומר רזי לי רזי לי, דא הוא רזא עלאה דא הוא רזא קדישא, אבל אוי לי על דרא ועל עלמא. בוגדים בגדו, דכלהו משקרן ביה, משקרן בגרמייהו, ולא די דמשקרן בגרמייהו ממש אלא אינון בנין דאולידו מתשקרן בההוא שקרא דלהון ואשתכחו פגימין לעילא ותתא.

[p. 742] כיון דאסתכל ישעיהו בהאי כניש לאינון דחלי חטאה ואוליף לון ארח קדישא לאתקדשא בקדושא דמלכא ולאשתכחא בנייהו קדישין. כיון דאתקדשו אלין אינון בנין דאולידו אקרון על שמיה הה"ד (ישעיה ח:18) הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יי' לאותות ולמופתים בישראל, פרישאן משאר עמא.

מכנף הארץ זמירות שמענו, בשעתא דעאלו ישראל לארעא וארון קיימא קדישא קמייהו שמעו ישראל דמסטרא חד דארעא תושבחן בחדו וקל מזמרי עלאי דמזמרי בארעא, כדין צבי לצדיק, תושבחא דמשה הוה בההיא שעתא דבכל אתר דארון הוה שארי בארעא הוו שמעי קלא ואמרי (דברים ד:44) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. אבל אוי לי דבוגדים בגדו, דזמינין ישראל לשקרא בקב"ה ולאתעקרא מארעא זמנא חדא, ובגין דיתאחדו בנייהו שקרא דלהון יתעקרו זמנא תניינא עד דישתלים חובייהו בארעא אחרא.

פרשת הקהל הא אתמר בוהיה אם שמוע.

לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית יי' אלהיכם. אלהיכם, אלהיך, ולא אלהינו, דאמר ר' אבא אמר ר' יהודה מאי דכתיב (שמות ג:5) כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, אדמת ודאי דהיינו ארץ החיים. וכתיבאשר אתה עומד עליו, עליו ודאי, היינו בקדמיתא כל שכן לבתר.

[p. 743] תאנא אמר ר' יוסי כתיב והיה שם בך לעד, לעד ודאי דסהיד סהדותא. תלתא אינון דקיימי בסהדותא לאסהדא ואלין אינון, באר דיצחק, גורל, ואבנא דשוי יהושע. ודא שירתא סהדותא יתיר מכלא.

אמר ר' יצחק אי הכי ארבע אינון.

אמר ליה ודאי אבל גורל לא כתיב ביה סהדותא. באר דיצחק מנא לן, דכתיב (בראשית כא:30) בעבור תהיה לי לעדה וגו'. [p. 744] גורל דכתיב (במדבר כו:56) על פי הגורל יקום נחלתו, דהא אמר דא ליהודה דא לבנימין וכן כלהו. אבנא דיהושע דכתיב (יהושע כד:27) והאבן הזאת תהיה לנו לעדה. והכא והיה שם בך לעד, וכתיב וענתה השירה הזאת לפניו לעד, היא ודאי אסהידת בהו בישראל.

 

תאנא א"ר אלעזר מאי דכתיב ויכתוב משה את דברי השירה הזאת עד תומם. הכא אית לאסתכלא ויכתוב משה את השירה הזאת מבעי ליה, מהו את דברי. וכתיב עד תומם, מאיעד תומם. אלא הכי תאנא ברזא דמילי כל אלין מלין דאמר משה כלהו מתגלפי בשמא קדישא וכל אינון מלין הוו אתיין וסלקין ונחתין ומתגלפי תמן כל מלה ומלה הוה אתייא קמיה לאתגלפא על ידוי וקיימא קמיה והיינו דכתיב עד תומם.

[p. 745] אמר ר' אבא כתיבאת דברי השירה הזאת, השירה הזאת מבעי ליה, מאי קא רמיזא. אלא שירתא דקב"ה אמר כד"א שיר השירים אשרלשלמה, והא אוקימנא מלי דתניאכתיב (תהלים צב:1) מזמור שיר ליום השבת, ותניניןליום השבת ממש, שיר דקב"ה אמר. שיר השירים אשר לשלמה, שיר דקב"ה אמר. וכתיב את דברי השירה הזאת, שירה דקב"ה אמר.

אלא הכא אית לאסתכלא, התם שיר והכא שירה, דא דכר דא נוקבא. וכי והא תנינן כל נביאי כלהו לגבי משה כקוף בפנייהו דבני נשא ואינון אמרו שיר ומשה אמר שירה. ומנא לן דהאי נוקבא היא, דכתיב וענתה השירה הזאת. [p. 746] ומשה הוה ליה למימר שיר ואינון שירה. [רפה ע"א] אלא דא היא רזא דמלה משה לגרמיה לא קאמר דא אלא לישראל.

א"ל ר' שמעון לאו הכי אלא משה ודאי מהכא אשתמודע דאיהו בדרגא עלאה יתיר מכלא. משה סליק מתתא לעילא ואינון נחתו מעילא לתתא. הוא סליק מתתא לעילא כמא דתנינן מעלין בקדש. משה סליק מתתא לעילא בגין דאמר שירה תושבחתא דמטרוניתא משבחת למלכא, ומשה במלכא אתאחד. ואינון נחתו מעילא לתתא בגין דאמרו שיר דהוא שבחא דמשבח מלכא למטרוניתא ואינון במטרוניתא אתאחדו. ועל דא בהאי אשתמודע שבחא דמשה יתיר מכלהו והיינו דכתיב (שמות טו:1) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת, שירתא דמטרוניתא. למאן, ליי'. ובגין כך הכאויכתוב משה את דברי השירה הזאת וגו'.

וענתה השירה הזאת. וענתה השירה הזאת, וענו הדברים האלה מבעי ליה. אלא רזא דמלה כמה דאוקימנא דכתיב (איוב כ:27) וארץ מתקוממה לו. ומשה בכלא אסתכל ועל דא אמר שירה בגין לאתאחדא מלין באתר דא למהוי עלייהו דינא דכתיב וענתה השירה הזאת בפניו. ולמה, דכתיב כי ידעתי את יצרו, וכתיב כי ידעתי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך, וכד תעבדון דא מיד וענתה השירה הזאת.

[p. 747] ת"ח כתיב (שם) יגלו שמים עונו, לא יתיר אבל וארץ מתקוממה לו, בהאי דינא יתעביד למאן דאתעביד.

כתיב (שמואל ב כב:1) וידבר דוד ליי' את דברי השירה הזאת. השתא תושבחתא דדוד הוא בגין דאמר שירה מתתא לעילא וזכה להאי ולא אמר האי בר בסוף יומין דהוה בשלימו יתיר. מאי בשלימו יתיר, כמה דתנינן אל תאמן בעצמך עד יום מותך. והכא אימתי זכה דוד למימר שירתא מתתא לעילא, בסוף יומוי דהוה בנייחא מכל סטרוי דכתיב (שם) ביום הציל יי' אותו מכף כל אויביו וגו'.

אמר ר' שמעון שירתא מעליא מכלא מאי היא, כמא דתנינן ברזא דמתניתין במלין ובעובדא הכי הוא מתתא לעילא ומעילא לתתא ובתר לכוונא בלבא ולקשרא כלא בחד קשרא. [p. 748] מנא לן, ממשה. בקדמיתא כתיב (דברים לב:3) כי שם יי' אקרא. מאי אקרא, כמא דכתיב (ויקרא א:1) ויקרא אל משה, דא שכינתא. לבתר הבו גדל לאלהינו, ודא מלכא עלאה. לבתר נחית בדרגוי עד הכא דכתיב צדיק וישר. לבתר קשיר קשרא מהימנותא ואמר הוא, ודא הוא קשרא דכלא.

בגין כך בעי בר נש לסדרא שבחא דמאריה כהאי גוונא. מתתא לעילא לסלקא יקרא דמאריה לאתר דשקיו דעמיקא דבירא נגיד ונפיק. לבתר ינגיד לאמשכא מעילא לתתא מההוא שקיו דנחלא לכל דרגא ודרגא עד דרגא בתראה לאמשכא ברכאן לכלא מעילא לתתא. לבתר בעי לקשרא קשרא בכלא קשרא דמהימנותא ודא הוא ב"נ דאוקיר לשמא קדישא לשמא דמאריה, ועל דא כתיב (שמואל א ב:30) כי מכבדיאכבד, אכבד בעלמא דין, אכבד בעלמא דאתי.

ובוזי יקלו. מאי ובוזי יקלו, דא הוא מאן דלא ידע לאחדא שמא קדישא ולקשרא קשרא דמהימנותא ולאמשכא ברכאן לאתר דאצטריך ולאוקיר שמא דמאריה, וכל מאן דלא ידע לאוקיר שמא דמאריה טב ליה דלא אברי.

[p. 749] א"ר יהודה ובוזי יקלו, מאן דלא ידע לאוקיר למאריה ולא אתכוון באמן דתנינן גדול העונה אמן יותר מן המברך, והא אוקימנא קמיה דר' שמעון דאמן משיך ברכאן ממבועא למלכא וממלכא למטרוניתא, דא כנסת ישראל. ובאתוון גליפן דרבי אלעזר מאלף למ"ם וממ"ם לנו"ן. כיון דמטו ברכאן לנו"ן מתמן נגדין [רפה ע"ב] ונפקין ברכאן לעלאי ותתאי ומתפשטי בכלא וקלא נפיק אתשקיין משקיותא דברכן דאפיק פלניא עבדא דמלכא קדישא.

וכד ישראל לתתא משמרין לאתבא אמן ולכוונא לבייהו כמה דאצטריך כמה פתחין דברכאן פתיחן לעילא, כמה טבאן משתכחאן בכלהו עלמין, כמה חדו בכלא. מאי אגר להו לישראל דגרמין האי, אגר להו בעלמא דין ובעלמא דאתי. בעלמא דין בשעתא דעאקין להו לישראל ומצלן צלותא קמי מאריהון קלא מכרזא בכלהו עלמין (ישעיהו כו:2) פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי אמונים אלא אמנים. פתחו שערים, כמא דישראל פתחין לכו תרעין דברכאן כך השתא פתחו שעריםויתקבל צלותהון מאינון דעאקין להו.

[p. 750] האי בעלמא דין. בעלמא ההוא מאי, דכד יפוק ב"נ מהאי עלמא דהוא בר נש דהוה שומר לאתבא אמן—מאי שומר, כלומר נטיר ההוא ברכה דאמר ההוא מברך ומחכה ליה לאתבא אמן כמא דאצטריך—נשמתיה סלקא ומכרזי קמיה פתחושערים כמא דאיהו הוה פתח תרעין כל יומא כד הוה שומר אמנים.

א"ר יוסי מאי אמן.

א"ר אבא הא אוקימנא כלא. אמן אקרי מבועא דההוא נחלא דנגיד, אמן אקרי דכתיב (משלי ח:30) ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אמן. קיומא דכלא ההוא נחלא דנגיד ונפיק אמן אקרי דתניא (תהלים מא:14) מן העולם ועד העולם, עולם דלעילא עולם דלתתא. אוף הכא אמן ואמן, אמן דלעילא ואמן דלתתא והא אוקימנא אמן באינון אתוון.

[p. 751] ר' שמעון אמר אלף עמיקא דבירא דכל ברכאן מתמן נבעין ונפקין ומשתכחין. מ"ם נהרא דנגיד ונפיק ואקרי מ"ם וההוא רזא תנינן מ"ם פתוחה מ"ם סתומה כמה דאוקימנא לםרבה המשרה. נו"ן פשוטה כללא דתרין נונין, נו"ן פשוטה נו"ן כפופה. נו"ן פשוטה כללא דאת וא"ו כללא דנו"ן כפופה. בגין כך כלא אקרי ו' ן' נ'.

ברזא דמתניתא הכי תאנא ו' דכר, ן' פשוטה כללא דדכר ונוקבא, נ' כפופה בכללא דפשוטה היא. [p. 752] ובספרא דרב המנונא סבא מ"ם דהכא נוטריקון מל"ך והיינו אמן נוטריקון א"ל מ"לך נ"אמן כללא דכלא, ושפיר הוא והא אתמר.

תאנא כל מאן דשמע ברכה מההוא דמברך ולא אתכוון לאמן עליה נאמר ובוזי יקלו, כד"א (מלאכי א:6) לכם הכהנים בוזי שמי. ובשעתא דאצטריך מאי עונשיה, כמא דלא פתח ברכאן לעילא כך לא פתחין ליה, ולא עוד אלא כד נפיק מהאי עלמא מכרזי קמיה ואמרי טרוקו גלי קמיה דפלנייא, לא ליעול לא תקבלון ליה, ווי ליה ווי לנפשיה.

תאנא חייבין דגיהנם כלהו סלקין במדורין ידיעין וכמה פתחין אית ליה לגיהנם וכלהו פתחין לקבלי פתחין דגן עדן ובשעתא דאפקי לאינון חייביא דקבילו עונשייהו אינון פתחין פתיחן ושאבין לון לבר. וכלהו פתחין בשמהן אקרון לקבליהון פתחין דגן עדן וכל פתחא ופתחא אקרי בשמא לקבלי ההוא פתחא דגיהנם, ואשתמודען פתחין לקבליהון פתחין אינון פתחין דג"ע.

[p. 753] בגיהנם אית מדורא בתראה תתאה מכלהו, וההוא מדורא הוי מדורא על מדורא ואקרי (איוב י:22) ארץ עיפתה. מאיעיפתה, כד"א (שמות כח:16) רבוע יהיה כפול, ומתרגמינן מרבע יהא עיף. אוף הכא עיפתה כלומר כפולה. וההוא אקרי שאול תחתית, שאול הוא מדורא חד, תחתית הוא מדורא תתאה, ובגין כך אקרי ארץ עיפתה תחתית ואקרי אבדון, ועל דא כתיב (משלי טו:11) שאול ואבדון, וכלהו מדורין לא איכפלו כלומר לא עייפין בר מהאי.

ותאנא מאן דנחית לאבדון [רפו ע"א] דאקרי תחתית לא סליק לעלמין וההוא אקרי גבר דאשתצי ואתאביד מכלהו עלמין. ותאנא לההוא אתר נחתין לההוא גבר דמבזה לאתבא אמן, ואמן סגיאן אתאבידו מניה דלא חשיב להו, דיינין ליה בגיהנם ונחתין ליה בההוא מדורא דלית בה פתחא ואתאביד ולא סליק מתמן לעלמין, ועל דא כתיב (איוב ז:9) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה.

[p. 754] ולא והא כתיב (יונה ב:3) מבטן שאול שועתי שמעת קולי, וכתיב (שמואל א ב:6) מוריד שאול ויעל. אלא הכא שאול, התם תחתית, ואוקימנא הא דאהדר ביה הא דלא אהדר ביה.

א"ר יוסי מאי דכתיב (ירמיה ב:13) כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים. אותי עזבו מקור מים חיים, דא הוא דלא בעי לקדשא שמיה דקב"ה באמן. מאי עונשייהו, כתיב לחצוב להם בורות בורות נשברים, דנחתין לגיהנם דרגא בתר דרגא עד דנחתין לאבדון דאקרי תחתית.

ואי הוא קדיש שמא דקב"ה לכוונא ביה כדקא יאות סליק דרגא בתר דרגא לאתענגא מההוא עלמא דאתי דנגיד תדיר ולא פסיק הה"ד (תהלים לא:24) אמונים נוצר יי' וגו'.

תאנא שירה משיך ברכא מעילא לתתא עד דישתכחון ברכאן בכלהו עלמין. א"ר יוסי זמינין אינון ישראל למימר שירתא שלימתא שירה דכליל כל שאר שירין הה"ד (ישעיה יב:4) ואמרתם ביום ההוא הודו [p. 755] ליי' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו וגו'.

א"ר אלעזר זמינין ישראל לזמרא שירתא מתתא לעילא ומעילא לתתא ולקשרא קשרא מהימנותא דכתיב (במדבר כא:17) אז ישיר ישראל את השירה הזאת, אז שר לא כתיב אלא אז ישיר, וכן כלהו כהאי גוונא. את השירה הזאת, מתתא לעילא.

עלי באר ענו לה. עלי באר, כלומר סק לאתריך לאתאחברא בבעליך, דא הוא מתתא לעילא, ולבתר מעילא לתתא דהא עד השתא בגלותא אשתכחת עמנא.

באר חפרוה שרים, דאולידו לה אבא ואימא, הא לעילא. כרוה נדיבי העם, אלין אבהן דאקרון נדיבי עמים. כרוה, אתר לאזדווגא בה מלכא בברכן. ובמה הוא זווגא, במחוקק, דא יסוד. במשענותם, דא נצח והוד, הא מעילא לתתא.

[p. 756] וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות, הא קשרא שלימתא קשרא דמהימנותא קשרא קיימא דכלא ביה.

בההוא זמנא כתיב (זכריה יד:9) והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד, וכתיב (תהלים קכו:2-3) אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אז יאמרו בגוים הגדיל יי' לעשות עם אלה.