רב מתיבתא

[p. 54] דא עם דא מה דלא הוו יכלין למללא מקדמת דנא.

נפקו מההוא פתחא ויתבו בגנתא תחות אילנין, אמרו דא לדא כיון דאנן הכא וחמינן כל דא אי נמות הכא ודאי ניעול לעלמא דאתי.

יתבו ושינתא נפלת עלייהו ודמכו. אדהכי הא ההוא ממנא אתא [קסב ע"א] ואתער לון, אמר לון קומו פוקו לגו פרדס דאבראי.

נפקו חמו לאינון מארי קרא דהוו אמרי בההוא קרא במדבר הזה יתמו, הא [p. 55] באתר אחרא לא. ושם ימותו, הא באתר אחרא לא. ודא בגופין אבל בנשמתין לא כגוונא דבני גנתא.

אמר לון ההוא ממנא פוקו. נפקו בהדיה. אמר לון שמעתון מדי לגו ההוא דרגא.

אמרו שמענא דהא חד קלא הוה אמר מאן דפסק יתפסק, מאן דקצר יתקצר, מאן דקצר יתארך.

אמר לון ידעתון מאי האי.

אמרו לא.

אמר לון חמיתון ההוא נשרא רברבא וההוא ינוקא דקא מלקט עשבין. ר' אילעאי דנציבין הוה הוא ובריה ומטא הכא וחמא הוא וינוקא בריה מערתא דא, כיון דעאלו לגו חשוך לא יכילו למסבל ומיתו. [p. 56] וההוא ינוקא בריה קיימא בכל יומא קמי בצלאל בשעתא דנחית ממתיבתא עלאה ואמר קמיה תלת מלין עד לא יפתח הוא למפרח ברזין דחכמתא סתימין דכל מלוי רזין סתימין אינון (ישעיה סד:3) דעין לא ראתה אלהים זולתך.

האי מה דאמר מאן דפסק יתפסק, מאן דפסק מלין דאורייתא על מלין בטלין יתפסקון חייוי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא.

[p. 57] מאן דקצר יתקצר, מאן דקצר אמן ולא מאריך ביה גו נייחא יתקצר מחיין דהאי עלמא.

מאן דקצר יתארך, מאן דאמר אחד צריך לחטפא אלף ולקצר קריאה דיליה ולא יתעכב בהאי את כלל, ומאן דעביד דא יתארכון חייוי.

אמרו ליה תו אמר תרין אינון וחד אשתתיף בהו ואינון תלתא, וכד אינון תלתא אינון חד.

אמר לון אלין תרין שמהן דשמע ישראל דאינון יי' יי', אלהינו אשתתף בהו ואיהו חותמא דגושפנקא אמת, וכד מתחברן כחדא אינון חד ביחודא חדא.

[p. 58] תו אמר תרין אינון וחד אתהדר, כד שליט טאס על גדפי רוחא ושאט במאתן אלף ואתטמר.

אמר לון אלין תרין כרובים דהוה רכיב בהו קב"ה, ומן יומא דאגניז יוסף מאחוי אגניז איהו ואשתאר חד לגבי בנימין הה"ד (תהלים יח:11) וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח, ואגניז במאתן אלף עלמין ההוא דרכיב עליה דאינון מאתן אלף גניזין אינון דיליה בריך הוא.

פוקו מהכא זכאין אתון.

נפקו, יהב לון ההוא ממנא וורדא אחרא ונפקו. כד נפקו אסתים פום מערתא ולא אתחזי כלל. [p. 59] חמו ההוא נשרא דהוה נחית מההוא אילנא ועאל גו מערתא אחרא. ארחו אינון בההוא וורדא ועאלו תמן, אשכחו ההוא נשרא אפום מערתא, אמר לון עולו זכאי קשוט חבירין דהא לא חמינא חדוא דחברותא מן יומא דאנא הכא אלא בכו.

עאלו, מאטו לפרדס אחרא וההוא נשרא בהדייהו. כד מטו לגו אינון מאריהון דמשנה אתהדר ההוא נשרא דיוקנא דאדם בלבוש יקר מנהרא כוותייהו ויתיב עמהון כחדא. אמר לאינון דיתבי הבו יקר למארי מתניתא דאתו הכא דהא מאריהון אחמי לון פליאן רברבין הכא.

אמר חד מנייהו אית בהו סימנא.

אמרו הין. אפיקו תרין ורדין וארחו בהו.

אמרו תיבו מארי מתיבתא, תיבו זכאי קשוט. אחידו בהו ויתבו. בההוא שעתא אולפו תמן תלתין הלכות דלא הוו ידעי מקדמת דנא ורזין אחרנין דאורייתא.

אהדרו לגבי אינון מארי מקרא, אשכחו דהוו אמרי (שם פב:6) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם. אני אמרתי, בשעתא דאקדמתון עשיה לשמיעה דהא אלהים אתם. כיון דאמשכתון עלייכו יצר הרע אכן [p. 60] כאדם תמותון, מה מיתתו של אדם אחית ליה לעפרא בגין דיתמחי ההוא יצר הרע די בגויה וההוא יצר הרע הוא דמית ואתעכל בגויה. [קסב ע"ב]

אמר ההוא סבא דעלייהו אוף הכא כתיב ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה. מאי פגריכם, דא יצר הרע כלל דכר ונוקבא חסרונין דאית בכו דיצר הרע נחית תדיר לחסרונא ולא סליק. בקדש מעלין ולא מורידין, במסאבו מורידין תדיר ולא עולין, ועל דא אקרון פגריכם, חסרונין דלכון כד"א (שמואל א ל:10) אשר פגרו מעבור את הנחל וגו'. [p. 61] סופא דקרא אוכח דכתיב יפלו ולא כתיב תפלו, ועל דא במדבר הזה יתמו אינון פגרים ושם ימותו, בגין דרעותא דקב"ה לשיצאה להני פגרים מעלמא לעלם.

אמר ההוא רבי אילאי זכאי קשוט עולו ותחמו דהא רשו אתמסר לכו למיעל עד ההוא אתר דפרוכתא פריסא, זכאה חולקכון.

קמו ועאלו גו דוכתא חדא והוו תמן מאריהון דאגדה ואנפיהון מנהרן כנהירו דשמשא. אמרו מאן אלין.

אמר להון אלין מאריהון דאגדה וחמאן בכל יומא נהירו דאורייתא כדקא יאות. קיימו ושמעו כמה מלין חדתין דאורייתא ולא אתיהיב לון רשו למיעל בגוייהו.

א"ל ר' אילאי עולו לדוכתא אחדא ותחמו. עאלו לגו גנתא אחרא וחמו אוף הכי כראן קברין ומיד מתין ומתהדרין חיין בגופין מנהרין קדישין. אמרו ליה מאי האי.

א"ל דא עבדי בכל יומא ומיד דשכבי מתעכלא ההוא זוהמא בישא דקבילו בקדמיתא וקמין מיד בגופין חדתין מנהרין באינון גופין קדישין דקיימו על טורא דסיני. כגוונא דאתון חמאן קיימו כלהו על טורא דסיני בגופין בלא לכלוכא כלל, כיון [p. 62] דאמשיכו עלייהו יצה"ר אתהדרו בלבושין אחרנין דגופין קדמאי גופין נוכראין הה"ד (שמות לג:6) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.

קלא אתער זילו אתכנשו הא אהליאב קאים על קיומיה וכל אינון קתדראין קמיה. [p. 63] לשעתא פרחו כלהו ולא חמו ולא מדי, אשתארו בלחודייהו תחות אילנין דגנתא. חמו פתחא אחרא עאלו תמן, חמו היכלא חדא עאלו ויתבו. תרין עולימין הוו תמן, זקפו עיינין וחמו חד משכנא מרקמא בכל זיני ציורין וגוונין דעלמא ועליה פריס פריסא דנהורא מנצצא דלא יכלין עיינין לאסתכלא, וכפום תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר דפרוכתא פריסא דלא חמו מתמן ולהלאה כלום.

ארכינו אודנין ושמעו חד קלא דהוה אמר בצלאל רביעאה איהו לנהורין עלאין, יוסף רביעאה איהו גו נהורין דאדם קדמאה, סליקו דלעילא חביבו דכלא, עליה כתיב (במדבר כח:7) ונסכו רביעית ההין בקדש.

מאן דיסתכל וחמי יסמון עינוי, מאן דלא אסתכל חמי ואתפתח.

אילנא דתמני סרי כד כפיף יזקוף ויתקיים, אי לא כפיף חויא בישא אכיל ליה.

מאן דעאל תרין כרובין לגו רעותיה אתעביד, מאן דמעיין רחיק מרעותיה.

קרבנא דרביא שלים לאתקבלא.

[p. 64] פסק האי קלא. אמרו אינון תרין עולמין סימנא אית בגוייכו.

אמרו הין. אפיקו אינון תרין ורדין וארחו בהו.

אמרו תיבו עד דתשמעו תרין מלין ברזין עתיקין מגו מארי מתיבתא ויהון תדיר ברזא בגוייכו.

אמרו הן.

אמר רבי שמעון כל הני מלין וכל מה דחמו כתבו וכד מטו הכא הוה כתיב (תהלים לט:2) אמרתי אשמרה דרכי וגו'. ואנא שאילנא לאבי אבא כמה הוו אינון תרין מלין ואמר לי ברי חייך אינון תרין מלין בארו עלמין וחרוב עלמין מאן דאשתמש בהו.

כיון דשמעו אינון תרין מילין אמרו אינון ינוקי פוקו פוקו, לית לכו רשותא יתיר למשמע. אפיק חד מנייהו תפוח אחד ויהב לון, אמר ארחו בדא.

ארחו ביה ונפקו ומכל דחמו לא אנשו כלום.

נפקו, הא ממנא אחרא אתא אמר לון חברייא ר' אילאי שדרני לכו תורכו ליה הכא אפום מערתא והוא ייתי ויודע לכו מלין דלא ידעתון דאיהו תבע מגו [קסג ע"א] מתיבתא דיהא רשו לגלאה לכו מלין. [p. 65] נפקו בהדיה ואורכו אפום מערתא והוו מהדרן מלי דא לדא מכל מה דחמו ואולפו תמן.

אדהכא הא ר' אילאי אתא נהיר כשמשא. א"ל אורייתא חדתא שמעתא.

אמר לון ודאי ורשו יהבו לי למימר לכו מלי.

אתחברו כחדא אפום מערתא ויתבו. אמר לון זכאין אתון דאחמי לכון מאריכון כגוונא דעלמא דאתי והא לית בכו דחילו ואימתני.

אמרו ודאי הא אתנשי מנן ארחא דבני נשא ותווהא איהו על כל מה דחמינן בהאי טורא.

אמר לון חמיתון אלין טוריא, כלהו רישי מתיבתי לעמא דא דמדברא וזכו השתא מה דלא זכו כד הוו בחיין. ואלין ראשי מתיבתי כלהו בריש ירחי ושבתי ומעדייא מתכנשי לגבי טורא דאהרן כהנא תמן ומתערי לגביה ועאלין גו מתיבתא דיליה ומתחדשן תמן בדכיו דטלא קדישא דנחית על רישיה ומשח רבו דנגיד עליה ועמיה מתחדשן כלהו בחדושין דרחימין דמלכא קדישא עד דאקרי הכא מתיבתא דרחימותא. ואיהו נטיל בכל מתיבתא בטמירו דקיק מתעפפן כנשרין גו מתיבתא דנהורא ואיהו מתיבתא דמשה וכלהו [p. 66] קיימי לבר ולא עאלין לגו בר אהרן בלחודוי וכפום שעתא אקרון בשמא.

ולית מאן דחמי ליה למשה דהא איהו מסוה דאנפוי פריש קמיה ושבע ענני יקר סחרניה. אהרן קאים גו פרגודא דלתתא מן משה ופרגודא פסיק ולא פסיק בגוייהו וכל רישי מתיבתי לבר מפרוכתא דפרגודא דא וכל שאר לבר מאינון עננין. וכפום חדושי דנהירו דאורייתא דאתנהרא הכי מנהרן אינון עננין ואקלישו בדקיקו דנהורא עד דאתחזי ההוא מסוה ומגו ההוא מסוה חמאן נהורא דנהיר יתיר מכל נהורין דעלמא ואינון אנפי משה. אנפוי לא אתחזון כלל ולית מאן דחמי לון בר ההוא נהירו דנפיק מגו ההוא מסוה בתר כל אינון עננין.

משה אמר סתם מלה לאהרן ואהרן פריש לרברבי מתיבתי. במה פריש, בכל אינון מבועין דאסתימו מניה כד מטא זמניה דיהושע והשתא איהו מהדר לון בכמה פליאן ומקורין ומבועין ונחלין דנבעין מכל מלה ומלה.

כל נשין זכיין דהאי דרא אתאן למרים אוף הכי בהני זמנין וכדין סלקין כלהו כתמרות עשן גו מדברא דא, וההוא יומא אקרי יומא דהלולא. נשין בלילי שבתות ובלילי יומין טבין כלהו אתאן לגבי מרים וידעין אשתדלותא בידיעה דמארי עלמא. זכאה דרא דא מכל דרין דעלמא.

[p. 67] נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עלאה. על האי דרא כתיב (תהלים קמד:15) אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלהיו.

 

פתח ר' אילאי ואמר (דברים יח:13) תמים תהיה עם יי' אלהיך. מה בין תם לתמים. אברהם כתיב (בראשית יז:1) התהלך לפני והיה תמים, יעקב דאשתלים יתיר כתיב ביה (שם כה:27) ויעקב אישתם, בגין דלא אשתאר ביה פסולת כלל דהא פריעה הוה ביה.

[p. 68] במה אתפרע ואתדכי מכל פסולת. בגין דההוא אתר דאתקיף לפסולת דלגו אתר דפריעה שארי איהו שור דיוקנא דשמאלא דכרסיא דיליה, וההוא שור אקרי שור תם דהא רתיכא דכרסיא רשומא דברית אית ביה, ועל דא האי שור אקרי תם ויעקב אחיד ביה בגוויה ובהאי שור עביד פריעה ואעבר זוהמא דפסולת כלל כלל.

[p. 69] במתניתא דבצלאל כתיב (שם ל:22) ויזכור אלהים את רחל. בשרה כתיב פקידה וברחל כתיב זכירה, אמאי. בגין דזכור אתרשים ביעקב דאיהו ברית שלים כד אתעביד יוסף. ובמה, כד נטל שור בהדיה דלא יתתקיף לסטרא אחרא, ובגין כך אתקרי יוסף בכור מההואשור[קסג ע"ב] דנטל יעקב, (דברים לג:17) בכור שורו ודאי. וההוא שור שור תם ויעקב איש תם רבון ושליט מארי דביתא דההוא שור תם שארי בגוויה. בגין דאית שור מועד בסטר ערלת פריעה וכמה גרדיני נימוסין נפקין מניה עד דרגא בתרייתא דאקרי שאי"ה ההוא דאפיל ביתין דעלמא דלא דיירין בהו בני נשא, וכלהו נפקי מההוא שור מועד ודא בחבורא [p. 70] דחמור ביש ובגין כך (דברים כב:10) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, בגין דלא לאתערא להו.

ובההוא מתיבתא דבצלאל וכן בתרי מתיבתי ויעקב איש תם, בעלה דההוא תם. ומאן איהו, א' רזא דוא"ו, וכד הוו כלל דכר ונוקבא כחדא כדין נטיל כל אתוון אלין את"ם ואיהו אמ"ת (מיכה ז:20) תתן אמת ליעקב, כלל דכר ונוקבא כחדא שלימו דכלא.

[p. 71] אברהם לא אתפקד על פריעה וכד עאל עאל להאי תם ולגו דרגין דיליה דאקרון כחדא ים והיינו תמים. לבתר אסתלק אברהם ועאל לגו ואתקשר עם ימינא עלאה.

תמים תהיה עם יי' אלהיך ודאי, כמא דאיהו תמים כללא חדא אוף אנת תהא עמיה תמים עמיה ודאי. במה אתעביד בר נש תמים, דיהא ת"ם י"ם. ת"ם כמא דאתמר, י"ם כל אינון דרגין קדישין דיליה אקרון י"ם ולא אתפרשן מניה לעלמין. אוף אנת כגוונא דא לאעדאה מנך דרגין נוכראין ולאתקשרא בתמים למיהוי בך דרגין קדישין רזא די"ם ודרגא קדישא ת"ם לקבלא א' רזא דיעקב. ב"נ אצטריך למהוי בכל יומא ת"ם י"ם כגוונא דא ממש.

השתא פריש מאן דפריש במתיבתא דסיהרא דא קדישא שפירא איהו בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהי כההוא שפירו וחוורו דשמשא ממש. ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מניה תכלת ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. [p. 72] לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא (משלי לא:22) שש וארגמן לבושה, אבל חופאה דלבר האי גוון הוא. כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו מרקמא לגו ולבתר ופרשו עליו בגד כליל תכלת. מ"ט, בגין דתחות ים דא אית מצולות י"ם כלל דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא, וכד מסתכלן זמין לעינייהו גוון תכלא ולא יכלא עינייהו לשלטאה. ואיהי אתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות מתתחמן לד' סטרין דעלמא.

כגוונא דא ב"נ דלביש ציצית אתעביד בכל יומא תמים, ת"ם בד' כנפים מתקנן כדקא יאות, י"ם בההוא [p. 73] תכלת דנונא דימא. סטרא בישא כד אסתכל בהאי בר נש לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא וכדין איהו ת"ם י"ם עם יי' אלהיו ממש בתקונא, איהי לעילא ואיהו לתתא.

לבתר אסתלקת איהי גו דרגין עלאין. אוף הכי בר נש אסתלק איהו לבתר בתפלין גו דרגין עלאין, ועל דא תמים תהיה עם יי'אלהיך ודאי בשעתא חדא ברגעא חדא, איהי אתקנת לעילא וב"נ אתקן לתתא.

א"ר אילאי כל אלין דהכא כגוונא דא מתקנן למהוי כל חד תמים עם יי', ועל רזא דא במדבר הזה יתמו. ואי תימרון דכד אתמר לביש אתמר, הכי הוא ודאי דהוה לון למהוי כל חד תמים עם יי' בארעא קדישא אתר דיי' שארי תמן למהוי אפין באפין כחדא עמיה, והשתא כל חד הוי תמים במדברא דא לבר אתר רחיק מתמן דלא אסתכל אפין באפין בהדיה למהוי עם יי' כדקא יאות. ושם ימותו, כמא דחמיתון דעבדין בכל יומא.

זכאה חולקכון חברייא קדישין דזכיתון לכל האי. הני תרי מערתי די לכו דלא תשכחו כל דא תמן דאינון מגו מתיבתא דמשה יתבי מרחיק, ועל דא כתיב [p. 74] במשה (במדבר יב:3) ענו מכל[קסד ע"א]האדם, ונביאה עלאה קביל לון למתיבתא דיליה.

מיומא דשארו למחמי כל דא עד ההוא שעתא שבעה יומין והא לא הוו מסתכלן בהאי עלמא כלל.

אמר לון רבי אילאי זכאין קדישין אימא לכון מלין דשמעתון, ומלה קדמאה כד תנדעון מדידו דמשחתא בשמא גליפא מפרש תנדעון דבצלאל רביעאה איהו לנהורין עלאין דכתיב (שמות לא:3) ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת.

מאן דלא אסתכל חמי ואתפתח, מאן דלא אסתכל באינון תלת מלין טמירין מה לעילא מה לתתא וכו' זמין איהו לאתפתחא באורייתא ולפקחא עיינין בה.

[p. 75] אילנא דתמני סרי, שדרתו דב"נ כד כפיף קמי מאריה יזקוף ויתקיים לתחיית מתייא. אי לא כפיף במודים אתעביד חויא ולית ליה תקומה לההוא זמנא.

מאן דעאל תרין כרובים, מאן דעאל שיעור תרין פתחין לגו בי כנשתא אתדבק במאריה ורעותיה אתעביד.

מאן דמעיין בצלותיה ואסתכל בה רחיק מרעותיה דשאיל.

[p. 76] קרבנא דרביא, כד קריב ב"נ בריה לבי ספרא או למילה דא קרבנא שלים לאתקבלא.

מכאן ולהלאה רחימין, זילו.

 

אלעזר ברי שפיר קאמרת כפום מה דאוליפת, אבל ח"ו דאע"ג דרחל הות עיקרא בההוא זימנא יעקב חכים הוה, ואלמלא יעקב לא ידע דלאה אנחתיה לא קביר לה במערתא לאתחברא בהדיה בחבורא חדא ויהא קביר לה לבר מארעא. אבל ללאה אעיל גו ארעא ולרחל שוי לבר.

[p. 77] מית יעקב אתקבר בגווה בחבורא חדא כמא דעבדו כל שאר אבהן ואדם. מתה חוה בקדמיתא אתקברת תמן, ותמן ידע אדם דהא דוכתא אתחזי ליה. מית אדם אתקבר בגווה בחבורא חדא. מתה שרה אתקברת תמן וחוה חמאת וחדאת לקבלה וקמת וקבלה לה, מת אברהם אתקבר בהדה בחבורא חדא. מתה רבקה אתקברת תמן ושרה חמאת וקמת וקבלה לה, מת יצחק אתקבר בהדה בחבורא חדא. מתה לאה אתקברת תמן ורבקה חמאת וקמת וקבלה לה, מת יעקב אתקבר בהדה בחבורא חדא. וכלהו דכר ונוקבא כחדא בחבורא חדא.

סדורא דלהון היך שכבי, נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין. אדם ברישא חוה סמיך ליה, שרה לגבי חוה, אברהם סמיך לשרה, יצחק סמיך לאברהם, רבקה סמיך ליצחק, לאה סמיך לרבקה, יעקב סמיך ללאה. אשתכח אדם בסטרא דא ויעקב בסטרא דא, דא רישא ודא סיפא.

[p. 78] בספרא דשלמה מלכא איהו כדקא יאות והכי הוא, אדם וחוה בקדמיתא, אברהם ושרה סמיך לון, יצחק ורבקה לזויא אחרא בארח מישר בשורה חדא, יעקב ולאה באמצעיתא. ואינון נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין, אדם וחוה, שרה ואברהם, יעקב ולאה, רבקה ויצחק. אדם בסטרא דא ויצחק בסטרא דא ויעקב באמצעיתא. יצחק לגבי אבוה לאו ארח עלמא, ועכ"ד יעקב אצטריך באמצעיתא.

ובכל אינון זוגין כמא דאתקברו הכי יקומון והכי ישתכחון, לאה תחדי בהדי משיח בריה דדוד דנפיק מנה לגו, רחל תחדי בהדי משיח בן יוסף דנפיק מנה לבר מירושלם, וכלא לדוכתייהו.

 

[p. 79] דמרגלאן דאבן טבא כלהו. בין כלהו מגדלין אית חד מגדל באמצעיתא ודא סליק לרום רקיעא ולא אתחזי השתא עד ההוא זמנא דיתגלי. רב מתיבתא חמא ליה והוה רשים ביה לעילא האי קרא (משלי יח:10) מגדל עז שם יי' בו ירוץ צדיק ונשגב, ופריש רב מתיבתא קרא דא מגדל עז, דא כנסת ישראל. [קסד ע"ב]בו ירוץ צדיק, ביה רעותיה דצדיק תדיר ועל דא ונשגב ההוא מגדל דלא ינפול לעלמין כמא דהוה.

ורבי כרוספדאי חמיד לבא פריש האי קרא עד לא אסתלק ופריש שפיר. מגדל עז, דא תיבה וס"ת דאיהו עז לשואה ביה ולאפקא ליה מגו היכל דיוקנא דהיכל פנימאה דמניה נפקא תורה, וההוא מגדל שם יי' איהו ודיוקנא דיליה ואצטריך בשית דרגין.

[p. 80] בו ירוץ צדיק. במאן, במגדל או בס"ת. אלא קרא דריש בהאי ובהאי. כד דריש במגדל אצטריך צדיק דא דליהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט דיוקנא דצדיק עלאה. כד דריש לס"ת למקרי אצטריךצדיק וצדיק אקרי. [p. 81] מאן אקרי צדיק מכלהו, שתיתאה דסליק מאינון שבעה.

א"ר שמעון ודאי דאיהו לא סליק כל יומוי אלא שתיתאה לאינון דסלקין. בו ירוץ צדיק, בס"ת ירוץ דברי צדיק דא.

ונשגב, ממאן. מדחילו דמלאך המות דהא אוריך יומין. ונשגב, דלא יתנזיק לעלמין.

בההוא מגדל דסלקא בין אינון מגדלין קיימא נהירו חד בדיוקנא דס"ת. כד אתי ציפרא נטלא ההוא מגדל מאתריה וקאים גו אמצעו דעזרה תחות גדפי דכרובים, ומדהוה רומיה לרום שמיא מאיך ועאל תחות אינון כרובים ושורוי בין רישי כרובים.

תלת מאה פתחין תמן, בפתחא דאמצעיתא קיימא נהירו דא דיוקנא דס"ת, ביה זמין מלך ישראל למקרי בפרשת הקהל ודא ליהוי מלכא משיחא ולא אחרא ובההוא ס"ת דההוא נהירו.

[p. 82] אי חסידא קדישא, זכאה איהו דמפומיה ישמעו קל נעימו דמלוי מאינון מלין סתימין דפריש באורייתא. בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמני כד בעאן כל בני מתיבתי לסלקא לעילא לגו מתיבתא דרקיעא כלהו מתכנפי לגבי מלכא משיחא ואיהו פריש מלין ומגו מתיקו דמלוי בתיאובתא סלקין. כלהו עשר מלין גניזין לך מאינון מלין דאיהו פריש ליומא דשאלתין לך.

כד קיימא ההוא מגדל באמצעו דעזרה ופתחא דא פתח פתחין אינון כרובים פומייהו ופרשי גדפייהו ונהיר נהירו עלאה על האי פתחא ואיהו ס"ת פתיח ואינון כרובים פתחי ואמרי (תהלים לא:20) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, וסגירו פתחין וס"ת אתגליל.

מאן חמא נהירו דנהרא דההוא ס"ת, כוליה נהרא דנהיר, אתוון דיליה שלהובי דאשא מארבע גווני דאינון דעלמא עלאה כלהו בלטי ומנצצי. לית מאן דיכיל למיקם בהו בר משיח.

[p. 83] סגיר פתחא דא, כרובים משתככי וההוא מגדל פרח וקיימא באתריה בין שאר מגדלים.

בההוא פתחא דאמצעיתא אית עטרה דפז עלאה ויקירא גניזא דלא אתחזי השתא, גליפא מחקקא בכל זיני אבני יקר וזמינא למהוי על רישא דמלכא משיחא כד סליק בההוא מגדל, ותרין נשרין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא נטלי לה בידייהו.

כד יסליק מלכא משיחא יתתקנון נשרין ונטלי עטרה דא. בשעתא דשארי למקרי יפתח פתחא אחרא ומתמן יפוק ההוא יונה דשדר נח בימי טופנא דכתיב (בראשית ח:8) וישלח את היונה, ההיא דאשתמודעא ולא מלילו בה קדמאי ולא ידעו מה היא אלא מהכא נפקת ועבדת שליחותא.

ובשעתא דכתיב ולא יספה שוב אליו עוד לא ידע בר נש לאן אזלת אלא תבת לאתרהא ואתגניזת בפתחא דא, ואיהי תטול עטרה בפומה ותשוי על רישיה דמלכא משיחא מטי ולא מטי, וכדין כתיב (תהלים כא:4) תשית לראשו עטרת פז.

[p. 84] וכיון דיקרי מלכא משיחא בס"ת יקומון תרין נשרין דא מכאן ודא מכאן ויונה מאיך ומלכא משיחא נחית ועטרה על רישיה עד דרגא בתראה ותרין נשרין פרחין לעילא על רישיה ויונה תבת [קסה ע"א] ועטרה בפימה ויקבלון לה אינון תרין נשרין.

דוד מלכא זית רענן אקרי קמיה דקב"ה דכתיב (תהלים נב:10) ואני כזית רענן בבית אלהים וגו'. עלה זית, דא מלכא משיחא בריה דדוד ודא איהו דרמיז יונה דא ביומי דנח דכתיב (בראשית ח:11) והנה עלה זית טרף בפיה. ההוא עלה זית טרף וחטף ליקרא דיליה. במה, בפיה, דקיימא על רישיה ומקבלא יקר מהאי יונה.

ומאי דכתיב טרף ולא טרפה, אלא כדכורא דא דעביד חילא ונצח. במתיבתא דרקיעא יונה דכר הוה ומגו דאקרי יונה כתיב כנוקבא וכתיב כדכורא בזמנא דמקבלא יקר דא.

[p. 85] מגד"ל דא כד תב לאתריה נהיר כנהירו דעינא דשמשא דכתיב (תהלים פט:37) כסאו כשמש נגדי, ואף דכרסייא אחרא ליהוי ליה בנסין ואתין רברבין. בריש מגדל דא אית עופין דנורא דקא מצפצפאן כד סליק צפרא, צפצופא דנעימו דלית נעימו ונגונא כההוא נעימו, ועילא מכלהו זינין אחרנין ושפנינין דקא פרחין באוירא סלקי ונחתי נחתי וסלקי לא משתככין לעלמין. אתוון זעירן ואתוון רברבן פרחין בינייהו.

אי חסידא קדישא בשעתא דאתוון פרחין חמי ב"נ מאתוון רברבן כתיב באוירא לפום שעתא (בראשית א:1) בראשית ברא אלהים את השמים ואתהארץ. בטשי אתוון זעירן בהו ופרחי ואתחזי מנייהו כתיב והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום וגו'. מהדרי אתוון זעירן ובטשי בהו ואתחזי מנייהו כתיבויאמר אלהים יהי רקיע וגו', וכן כל עובדא דבראשית פליאן רברבן וחדו לעיינין עובדא דאתוון אלין. זכאה עמא דכל דא מחכאן.

אי חסידא קדישא מאן דנטיר ברית שוי ליה אבתרוי ואיהו לקמא. ואי תימא מאן דנטיר ליה לאחורא, הא נטירו רב ועלאה מכלא דנטיר ליה. ומאן איהו, צדיק עלאה ברחימו סגיא. עאל בין צדיק וצדק ואשתכח נטיר מכל סטרין. [p. 86] זכאה מאן דנטיר ברית דא, ועל דא ישראל אתחזון כל דכורין דנטרין את קיימא דא קמי מלכא קדישא. מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באמצעיתא, אבוה מכאן ואמיה מכאן ואיהו בינייהו ודא כד איהו אחרי יי'.

ת"ח ההוא רקיע כד סחרא בגלגולא מנגנא בנגונא ומקל נהימו דמיין דנבעין לא ידיע ההוא נגונא, כל אינון אגנין די בארבע סטרין מליין מנביעו דמיין דנבעין. מאן דאיהו לגו בתרין סטרין קיימא תמן, חד בחדוא דלית חדוא כההוא חדוא בעלמא לקיימא (שם ק:2) עבדו את יי' בשמחה, וחד ביראה דלית דחילו כההוא דחילו בעלמא לקיימא (שם ב:11) עבדו את יי' ביראה.

חד מעיינא דמייא דנביע מסטר מזרח דא הוא דאמר יחזקאל נביאה. מהאי מעיינא לא יכלין לסיימא שבחא כל בני עלמא. באתר דאתייליד תמן לסטר מזרח לית עומקא ורומא דיליה אלא זרתא ולא יתיר. כד נבעין מיא וסלקין סלקין כל זיני מרגלאן בגוון חד לפום שעתא, נפלי אלין והא סלקין אחרנין בגוון אחרא בכל זיני גוונין דעלמא, נפלין אינון מרגלאן ולא נפלי לבר.

[p. 87] סחרניה דההוא נביעו חיזור ושושן סחרן ולא יכלי למיקם על אינון גוונין, כלהו שלהובין מלהטאן ולא יכלין לאסתכלא בהו.

לא ידיע חשיבו דעובדא. טרפין דלהון מנצצן בכמה גוונין עובד ציור אומנו דמארי עלמא, חפיין על תלת מאה ושבעין וחמש כרובים דתחותייהו בתר שבכין אחרנין לגו ואינון שבכין סחור סחור דעזרה לגו. ולעילא מנהון אינון [קסה ע"ב] גופנין פרישאן, תחות גופנין אינון כרובים כלהו גדפין פרישן משלבן אלין באלין. הכא אמר רב מתיבתא דכל מאן דאסתכל באינון גופנין מנהרין אנפוי כנהירו דשמשא.

אינון שבכין דאתתחמן סחור סחור דעזרה כלהו מרקמן בחוטין דנהרין בגוונין סגיאין מלהטן בארבע זיני נהורין דאשא, שלהובין סלקין וגוונין מנצצן ולזמנין שלהובין משתככי וגוונין ונהורין סלקין ובטשי אלין באלין.

שית אלף אגנין לגבי אינון שבכין, ארבע גוונין לארבע סטרין דעזרה. אלין אינון רברבין ונביעו דמיין חיין בכל סטר ואינון נפלי באינון אגנין ובלעי תמן באתרייהו ואלין מיין לא ידיע לאן אזלין.

באמצעו דעזרה יקומון כלהו ישראל ואתחזון קמי מלכא קדישא. בסטר דרום בעזרה דא אתייליד חד מעיינא דמיא ויתדמי דקא ישטפון מיא כל עלמא. מאן דייעול בהו יהון מי ברכים, אי ייעול בהו גיבר רב ייעול בהו עד ברכים, אי תינוק בר יומא עד ברכים אינון. מאן דשתי מנייהו אתחכם ואתפקח בחכמתא.

[p. 88] מעיינא דא נפיק מגו מרגלא חדא זעירא בכותלא דדרום, אינון מיין בלעין גו אתרא ומתמן יפקון לבר ממקדשא עד דיעלו לנחל שטים וישטפו ההוא זמה דאולדין מיא דשטים. ועל דא מיין אלין בעזרה בגין אינון דאתחזון תמן דכורין, הוו שתאן מן מיא לא חיישי בנוקבי במיתיהון לאתחזאה קמי מלכא קדישא. תו דהא יתפקחון למנדע מלין סתימין דמלכא עלאה. גו מקדשא דא כל הרהורין ישתכחון בר הרהורי דחדוא דמלכא קדישא.

ענפא חד נפקא גו אמצעו דההוא מעייניא. אמר רב מתיבתא כד קריבנא לההוא ענפא גו מעיינא אסתלק ענפא לעילא לעילא, כל מה דקריבנא הכי אסתלק.

יסודא ושרשא דההוא ענפא לאו איהו אלא במיא. ההוא ענפא חפי עלמין, כל גוונין דעלמא באינון טרפין דיליה. איבא דיליה לא ידיע מהו ולא יכלין למנדע. ואמר דקא שאיל למשיח על ההוא איבא ואמר איבא דא גניז לאיש משענתו בידו מרוב ימים. מאן דזכי למנדע דא לינדע.

[p. 89] רקיע חד אית על ההוא ענפא פריש לעילא, ההוא רקיע אזיל טלא ע"ג מעיינא דא ולא יתיר. כד אסתכל ב"נ לההוא רקיע מרחיק דמי תכלא, קריב יתיר דמי סומק, קריב יתיר דמי ירוק, קריב יתיר דמי חוור דלא חוורו בעלמא כגיניה. טלא דקא אזיל מניה אשתאיב ההוא ענפא ועביד איבא דא ואתרבי. ההוא רקיע איהו אזיל בגלגולא יתיר ממה דעיינין יכלין לאסתכלא.

 

כל אינון נטרי קיימא קדישא דבעון לאתחזאה קמי מלכא דהא לא אתחזון אלא בגין לאחזאה דאינון בני גזירו קדישא ועל דא כתיב (שמות כג:17) יראה כל זכורך, אינון בני קיימא קדישא. דייק רב מתיבתא זכורך ולא זכרך דהא זכר כתיב ולא זכור. מאי זכורך, אלא כל אינון דנטרי קיימא קדישא ולא חבאן ביה אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משתבח בהו ודכיר לון תדיר, ועל דא זכורך ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכר לון מלכא בכל יומא דלית שבחא קמי מלכא עלאה אלא במאן דנטיר קיימא דא.

[p. 90] ועל דא בעי דיתחזון תלת זמנין בשתא קמיה. תלת זמנין אמאי, אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית בקדמיתא, ובגין כך תלת זמנין אינון בשתא. אברהם קביל ברית, יצחק קביל ברית, יעקב הוה שלים מכלהו ועל דא כתיב ביה (בראשית כה:27) ויעקב איש תם, שלים מכלא.

אברהם תמים אקרי ולא הוה כ"כ שלים אבל תם שלים מכלא. מה כתיב בנח, (שם ו:9) איש צדיק תמים היה בדורותיו, דהוה רשים ברשימו קדישא בינייהו. ואמר רב מתיבתא בכל אתר דכתיב תמים דרשים ברשימו קדישא באת קיימא דברית, ובגין [קסו ע"א]דנטיר ברית דא אקרי תמים בדורותיו, מה דלא הוו כלהו הכי דאינון מחבלן ארחייהו.

[p. 91] ועל דא כתיב את האלהים התהלך נח. וכי מאן יכיל למיהך עמיה, אלא כל מאן דנטיר ברית קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושארת עליה, ובגין כך (דברים יח:13) תמים תהיה עם יי' אלהיך, תמים תהיה ולבתר עם יי' אלהיך בזווגא חדא דכיון דנטיר ברית דא עם יי' להוי ולא אתפרש מניה.

באברהם כתיב (בראשית יז:1) התהלך לפני והיה תמים, גזירו דאת קיימא. התהלך לפני, מהכא דלא יהך גברא בתר אתתא אלא לקמהא ארח כשרא איהו. והא כתיב (שמות כג:20) הנה אנכי שולח מלאך לפניך, (שם לג:2) ושלחתי לפניך מלאך.

[p. 92] אברהם דלא הוה גזיר דחה ליה לקמא, ועל דא לא כתיב היה תמים והתהלך לפני אלא התהלך לפני דלא יאות אנת עד שתהא תמים, וכן בכלהו, כיון דב"נ תמים ונטיר ליה מיד היא לקמא ואיהו אבתרא, כשר איהו לדא. לגרעונא מה כתיב, (שמואל א טו:11) כי שב מאחרי.

נח גזיר הוה ותמים, פריעה לא הוה ביה, ובגין דלא הוה ביה פריעה מה כתיב, את האלהים ולא אחר האלהים. לקמא לא הוה בגין דהוה גזיר, לאחורא לא הוה בגין דלא אתפרע. איך הוה, את האלהים, סמיך ליה ולא יכיל לאסתכלא ביה דלאו כשרא כ"כ.

בישראל כתיב (שמות יג:21) ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש וגו'. כיון דאמרו ישראל (שם יד:11-12) המבלי אין קברים כי טוב לנו עבוד את מצרים, כביכול אתחלש דעתא, כתיב ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם.

[p. 93] ויסע מלאך, למעבד בהו נוקמין.

 

ועל דא חדי משיח וחדי רב מתיבתא דקא אתבשר בדא, ואמר רב מתיבתא דדייק למשיח מנא הוה לדניאל דקא אמר (דניאל ה:28) פריס פריסת מלכותך ויהבת למדי ופרס. מאינון אתוון דופרסין אשתמע ליה, והכא מאי הוא.

[p. 94] א"ל הכי הוא ודאי, פריס פריסת מלכותא ע"י דמשיח אחרא ולבתר ישלוט מלך פרס ויטול מלכוון סגיאין והוא ישלוט על ארעא קדישא תריסר ירחי והוא ישלוט וקטיל סגיאין וההוא משיחא ולבתר יפול ויקבלון מלכותא קדישי עליונין, ועל דא ופרסין מלכא דפרס אשתמע הכא.

 

אי חסידא קדישא כמה חדוא על חדוא בההוא מעיינא מגדלא כל זיני אילנין דנציב קב"ה בגנתא דעדן וכלהו קיימי לאסוותא טרפין ואיבין וענפין ולחדו לבא תדיר ולית מנייהו כפנא ודאגה ואנחה לעלמין. זכאה עמא דכל דא גניז לון.

אמר ר' שמעון בקרקע דההיא מקדשא אית מאלין פליאן.

א"ל אי רבי אי רבי זכאה חולקך דכל האי… בההוא… ע"ג ההוא מעיינא רקיע אבל לית מאן דיכיל לאסתכלא ביה. לזמנין נהירו דיליה נהורא לזמנין חשוכא לזמנין גוון ארגוונא מנצצן דלא יכלין עיינין לאסתכלא לעילא. ההוא דשאלת מההוא קרקע דמקדש רב מתיבתא לא פריש מניה דהא גניז איהו גו ירדנא והא אמינא לך מה דאמינא, אבל נשאל מלה דא ותנדע מה דתנדע.

[p. 95] ירדן דא עאל ואתמשך זמנא חדא בשתא גו ההוא נהר דנפיק מעדן, לאו מאינון נהרין ארבע דאתמשכן מניה אלא ביה ממש. כיון דמטי לגביה איהו אתמשך ואתפשט ועאל גו ירדנא וכיון דמטי לגבי קרקע דמקדשא אשתכך תמן תלתא יומין ולא אתפשט ולא אתמשך לאתר אחרא. ואמר רב מתיבתא דכד אהדר ההוא נהר לאתריה שביק תמן כל מיני ציורין דקא עביד קב"ה בגנתא דעדן באינון ציורין דתחות…

…לדוכתייהו אלין הכא ואלין הכא וסלקי ונחתי כדקדמיתא.

 

בההוא סטר דרום אית תלת מאה וחמשין עמודין מכל זיני מרגלאן ואלין אינון דסחרן תדיר ונטפין בוסמין טמירין דלא אתגלו לעלמין. ארבע אגנין בכל [קסו ע"ב] עמודא ועמודא נעיצין וכד אינון בוסמין נטפין מאינון עמודין נפלין בהו ואתמליין כלהו אגנות ולא נפקי בוסמין לבר. מאינון בוסמין זמינין לזמנא דאתי לאקטרא קטורתא בכל יומא קמי מלכא קדישא דלא יהון מכתישו דבני נשא. אינון בוסמין לא ידיע עקרא דלהון וממה הוו אלא מאינון עמודין נפלי תמן.

תרין נשרין בכל עמודא ועמודא מתנצצן מתלהטן בכל גוונין, שבע מאה נשרין אינון, פרחין אלין הכא ואלין הכא בגלגולא דעמודין. כד אסתחרן לא יכלין עיינין לאסתכלא דוכתא בהו. תלת אתוון בלטין ופרחין מפימא דא לפימא דא בגלגולא דעמודין ונשרין. כל אינון אתוון מרקמן באשא חוורא ודהבא ירוקא. תרין אלפין ומאה מנרתין דתליין בין אינון עמודין ותרין אלפין ומאה שרגין בכל מנרתא ומנרתא, דלקין ביממא ובליליא מתדעכי על צערא דישראל. כד אתי צפרא נהרין כלהו מגרמייהו.

 

[p. 96] אדהוו יתבי ואמרי דא רמש ליליא. אמרו ליה לר' שמעון אי חסידא קדישא נהירו דעלמא טול פנקסא דאחמתא דא וטול שרגא וכתוב מלין אלין דהא מטא זמנא דילן לפקדא כל חד וחד לגו קבריה, עד פלגו ליליא דקב"ה עאל גו גנתא לאשתעשעא בהדי צדיקייא וכדין כל חד וחד פרח לתמן. ולמחר נהוי לגבך הואיל ויהבו לן רשו לאשלמא דורונא דקא משדרי לך. פרחו.

בכה ר' שמעון וגעה. פתח ואמר (משלי ה:19) אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. אורייתא אורייתא נהירו דכל עלמין כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטי מנך לכל סטרין, מנך כלא, עלך קיימאן עלאין ותתאין, נהירו עלאה ודאי מנך נפקא. אורייתא אורייתא מה אימא לגבך, אילת אהבים אנת ויעלת חןגבי עילא ותתא, רחימין דילך מאן יזכי לינקא מנך כדקא יאות. אורייתא אורייתא שעשועין דמארך, מאן יכול לגלאה ולמימר סתרין וגניזין דילך.

בכה ואעיל רישי בין ברכוי ונשק לעפרא. [p. 97] אדהכי חמא כמה דיוקנין דחברייא סחרניה. א"ל לא תדחל בריה דיוחאי, לא תדחל בוסינא קדישא, כתוב וחדי גו חדוא דמארך.

כתב אינון מלין דשמע כל ההוא ליליא ולעא לון ולהג לון ולא אנשי מלה, וההוא שרגא נהיר קמיה כל ההוא ליליא עד דאתא צפרא. כד אתא צפרא זקף עינוי וחמא חד נהירו דהוה נהיר ברקיעא, מאיך עינוי לתתא, אהדר כמלקדמין וחמא נהירו בכל רקיעא דנהיר וסליק ובההוא נהירו דיוקנא דביתא בכמה ציורין. חדא ר' שמעון ולפום רגעא אגניז ההוא נהורא.

אדהכי הא אינון תרין שליחן אתיין, אשכחוהו רישיה בין ברכוי. אמרו ליה שלמא עליה דמר, שלמא למאן דעלאין ותתאין בעאן לאקדמא ליה שלם. יקום.

קם ר' שמעון וחדא בהון. אמרו ליה ולא חמית נייחא דרוחא דעבד לך מארך, חמית נהירו דביתא ברקיעא.

אמר לון חמינא.

אמרו ליה בה שעתא אפיק תהומא בי מקדשא ואעבריה קב"ה בימא רבא ומנהירו דיליה הוה נהיר ברקיעא.

אמרו ליה רב מתיבתא בעא בשלמך והא ידע דאנן שליחן לגבך, וכמה מלין חדתין עתיקין אתחדש באורייתא בהא ליליא.

אמר לון במטו מנייכו אמרו חד מלה מנייהו.

אמרו לא אתייהיב לן רשו אלא למאן דאתינן לגבך, אבל מלה חד הוה לגבן השתא, דפתח רב ואמר (בראשית יב:1) ויהושע היה לבוש בגדים צואים וגו', דא בגין לאנהרא ביה נהירו. כגוונא דא מאן דלא זכי באתר דא יהך וינטיל גרמיה לאתר אחרא ויזכי ביה. אעא דדליק ונהורא לא סליק ונהיר ביה, ינענעון ליה ויסלק ביה נהורא ואנהיר. [p. 98] והוינן זמינין למשמע אבל בגין למיתי גבך [קסז ע"א] לא בעינן לאתעכבא.

חדי ר' שמעון. אמרו ליה אי חסידא קדישא כל מלין די בגוון באורייתא מלין זעירין אינון בכל מלה ומלה, ואינון מלין זעירין כמה אינון מלין רברבין ועלאין עד דלית לון שיעורא דהא לית בגוון ספקא אלא ברירו דאורייתא על בורייה. והשתא רב מתיבתא פריש מלין סתימין על דא בגין דעקרא דנשמתא אמאי לא נהיר באתר דא וזכי לאתנהרא באתר אחרא, ועד כען לא זכינן בהו בגין למיתי גבך.

ומלה אחרא זכינן למשמע מניה, רוחא דאזלא בערטורא בההוא עלמא בלא בנין אנתתיה אתעביד מאנא לאתבנאה איהו. מאי טעמא, אנתתיה איהי שרגא דאתדליקת מניה ותרווייהו שרגא חדא הוו, נהורא דא נפק מנהורא דא. אתדעך דא אתדליק מגו נהוריה ממש בגין דחדא נהורא הוו.

[p. 99] השתא רבי נהדר למלין קדמאין וכד נהדר לאתרין נטיל רשו מרב מתיבתא באינון מלין דנקבל מניה ונימא קמך. זכאה חולקך דאת זכי לנהורין סתימין מכל סטרין מעילא ומתתא, מהאי עלמא ומעלמא אוחרא.

אמר ר' שמעון מלה חדא בעינא למנדע אי תיכול לאודעא לי, נשין בההוא עלמא אי זכאן לסלקא לעילא או היך אינון תמן.

אמרו ליה אי רבי אי רבי בדא אית לן רזא יתירא בגין דלא לגלאה סתרין דתמן, אבל דא יהך ויטול רשו ונימא לך.

אדהכי פרח חד ואתכסי מנייהו ואזל ליה, ולפום שעתא תב לגבייהו. אמר לון זמינא הוינא למיעאל והוו כלהו בעטורא חדא דדייני דינא דחד בר נש דקאים על פתחא דגנתא דעדן ואינון כרובים אחידן ביה ולא שבקו ליה למיעאל תמן והוה בצערא בינייהו וצווח צווחין על גבי פתחא ושמעו כולהו צדיקייא דתמן, והשתא הוו מתכנפי כל בני מתיבתי למיעאל לגבי מלכא משיחא לעיינא בדיניה ואתינא לאודעא לכו ודא חבראי אצטריך למהך תמן דכרוזא הוה אעבר בכל אינון בני מתיבתי דיהוון כנישין השתא קמי משיח.

[p. 100] נטל פתקא חדא ויהב לר' שמעון. אמר טול דא ועיין במה דתמן עד דניתי גבך. פרחו תרוייהו ור' שמעון נטל פתקא וחמא מה דחמא ברזין דתמן כל ההוא יומא. בליליא חמא שרגא ונפיל ביה שינתא, דמך עד צפרא. כד נהר יממא קם ופרח פתקא מניה, והא אינון תרווייהו אתיין, אמרו ליה קום רבי זכאה חולקך קום, בגינך חמינן וזכינן לכמה סתרין עלאין, כמה חדוא אחזיאו לן כד יהבו רשו לגלאה לך כל מה דאת בעי. ריש מתיבתא עלאה נפק לגבן ואמר שאילו בשלמיה דבר יוחאי, אתריה דבר יוחאי הא פנו ליה מכמה יומין, לית מאן דיקרב לגביה זכאה הוא.

רבי רבי כד פרחנא מגבך עיילנא וחמינא כל בני מתיבתי דהא מתכנפי לגו היכלא חדא דמשיח תמן ודיינו דינא דההוא בר נש דקאים אפתחא, שמיה לית לן רשו לגלאה.

אצטער ר' שמעון על דא. אמרו ליה רבי לא תצטער על דא, אנת תנדע בדא ליליא בחלמך. אבל דינא דיינו עליה וגזר משיח דלהוי ההוא בר נש לבר בההוא צערא ארבעין יומין. לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בצערא דגיהנם שעתא ופלגא. וכל דא בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מילי דאורייתא, כד מטא לחד מלה ידע האי ב"נ דיתכשל ביה ואמר לחברייא שתוקו לא תימרון מדי. [p. 101] ובגין דשתקו חברייא אתכשל בההוא מלה ואכסיף, וההוא כסופא דגרים האי בר נש דיינין ליה בהאי דינא [קסז ע"ב] קשיא בגין דלא בעי קב"ה לשבקא חובא דאורייתא אפילו כמלא נימא.

דיינו דיניה ונפקו כל בני מתיבתי ואנא שאילנא רשו דהא בריה דיוחאי שאיל שאלתא דא ועל דא אחזיו לי מה דלא ידענא מקדמת דנא. אי רבי שית היכלין אחזיו לי בכמה ענוגין ועדונין ואתר דפרוכתא פרישא בגנתא דהא מההוא פרוכתא ולהלאה לא עאלין דכורין כלל.

בהיכלא חדא אית בתיה בת פרעה וכמה רבוא ואלפי נשין זכיין בהדה וכל חדא וחדא מנייהו דוכתין דנהורין וענוגין בלא דחקא כלל אית לה. תלת זמנין ביומא כרוזי אכריזי הא דיוקנא דמשה מהימנא אתי ובתיה נפקת לאתר דפרגודא חדא דאית לה וחמאת דיוקנא דמשה וסגידת לגביה [p. 102] ואמרת זכאה חולקי דרביתי נהירו דא. ודא איהו ענוגין דילה יתיר מכלהו.

אהדרת לגבי נשין ואשתדלן בפקודי אורייתא כלהו באינון דיוקנין דהוו בהאי עלמא בלבושא דנהורא כלבושא דדכורין בר דלא נהרי הכי. פקודין דאורייתא דלא זכו לקיימא לון בהאי עלמא משתדלי בהו ובטעמייהו בההוא עלמא. וכל הני נשין דיתבין בהדי בתיה בת פרעה אקרון נשים שאננות דלא אצטערו בצערא דגיהנם כלל.

[p. 103] בהיכלא אחרא אית סרח בת אשר וכמה נשין רבוא ואלפין בהדה. תלת זמנין ביומא מכריזין קמה הא דיוקנא דיוסף צדיקא אתא ואיהי חדאת ונפקת לגבי פרגודא חדא דאית לה וחמאת נהירו דדיוקנא דיוסף וחדאת וסגידת לגביה ואמרת זכאה יומא דאתערית בשורה דילך לגבי סבאי. לבתר אהדרת לגבי שאר נשין ומשתדלין בתושבחן דמארי עלמא ולאודאה שמיה, וכמה דוכתין וחידו אית לכל חדא וחדא ולבתר אהדרן לאשתדלא בפקודי אורייתא ובטעמייהו.

בהיכלא אחרא אית יוכבד אמיה דמשה נביאה מהימנא וכמה אלפין ורבבן בהדה. בהיכלא דא לא מכריזי כלל אלא תלת זמני בכל יומא ויומא אודת ומשבחת למארי עלמא איהי וכל אינון נשין די בהדה ושירתא דימא מזמרן בכל יומא ואיהי בלחודהא אמרת מהכא (שמות טו:20-21) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה וגו', וכל אינון צדיקייא די בגנתא דעדן צייתין לקל נעימו דילה וכמה מלאכין קדישין אודאן ומשבחן עמה לשמא קדישא.

[p. 104] בהיכלא שתיתאה דבורה אוף הכי וכל שאר נשין בהדה אודן ומזמרן בההוא שירתא דהיא אמרת בהאי עלמא. אי רבי אי רבי מאן חמא חדוא דצדיקייא ונשין זכיין דעבדין לגבי קב"ה.

לגו לגו אינון היכלין אית ארבע היכלין דאמהן קדישין דלא אתמסרן לגלאה ולית מאן דחמי לון. בכל יומא ויומא כדקא אמינא לך אינון בלחודיהון וגוברין אוף הכי, בכל ליליא אתכלילן כלהו כחדא כמא דאתמר בגין דשעתא דזווגא איהו בפלגו ליליא בין בהאי עלמא בין בההוא עלמא. זווגא דההוא עלמא אתדבקותא דנשמתא בנשמתא נהורא בנהורא, זווגא דהאי עלמא גופא בגופא וכלא כמאדאתחזי.

היכלין דארבע אמהן אקרון היכלין דבנות בוטחות. זכאה חולקהון דצדיקייא גוברין ונוקבי דאזלי בארח מישר בהאי עלמא וזכאן לכלהו ענוגין דההוא עלמא, ולא זכינן בהו למיחמי.

[p. 105] אי רבי אי רבי אלמלא בר יוחאי אנת לא אתמסר לגלאה. זווגא דההוא עלמא עביד איבא [קסח ע"א] יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דלהון. בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דלהון כחדא כד מתדבקן נשמתין דא עם דא עבדי איבין ונפקי נהורין מנייהו דאתעבדי שרגין, ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירן וכל הני עיילין להיכלא חדא. וכד מתגייר גיורא פרחא מההוא היכלא נשמתא ועאלת תחות גדפהא דשכינתא ונשקת לה בגין דאיהי איבא דצדיקייא ומשדרת לה לגו ההוא גיורא ושראת ביה, ומההוא זמנא אקרי גר צדק, והיינו רזא דכתיב (משלי יא:30) פרי צדיק עץ חיים, מה אילנא דחיי אפיק נשמתין, אוף הכי צדיק איבא דיליה עביד נשמתין.

[p. 106] רב מתיבתא אמר כתיב (בראשית יא:30) ותהי שרי עקרה אין לה ולד. ממאי דאמר ותהי שרי עקרה לית אנא ידע דלית לה ולד, מאי אין לה ולד. אלא ולד לא הוה מולדא, אבל נשמתין הוה מולדא, באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין הוו מולידין נשמתין לגיורי כל ההוא זמנא דהוו בחרן כמא דעבדין צדיקייא בגנתא דעדן דכתיב (שם יב:5) ואת הנפש אשר עשו בחרן, נפש עשו ודאי.

חדי ר' שמעון. א"ל ההוא גברא אי רבי אי רבי מה אימא לך, בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזימני אינון דכורין סלקין לאתחזאה קמי מלכא קדישא, דכורין ולא נוקבין כד"א (שמות כג:17) יראה כל זכורך, וכד אהדרן אהדרן בכמה מלין חדתין ואהדרן קמי רב מתיבתא.

[p. 107] יומא דא אהדרו מלין חדתין קמי רב מתיבתא על רזין עתיקין צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו וגו', דכלהו סלקין גו מתקלא דאילנא עד לא ייתון לעלמא וכפום תיקלא דמתקלא הכי אית לון בהאי עלמא. רב מתיבתא נחית וגלי ממה דשמע לעילא, מלה חדא גלי ולא יתיר. אעא דלא סליק נהוריה יבטשון ביה וינהיר. גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה ויסליק נהירו דנשמתא ויתאחדון דא בדא לאנהרא. בגין דאית גופא דנהירו דנשמתא לא נהיר ביה עד דיבטשון ביה, כדין נהיר נהירו דנשמתא ואתאחד בגופא וגופא אתאחד בה. גופא כדין סליק נהירו מגו נשמתא, מהדר מרומם ומשבח מצלי צלותין ובעותין מברך למאריה, הא כדין כלא נהיר. בגין דאית גופא דלא יכילת נשמתא לאנהרא ביה עד דיבטשון ביה וכדין נהיר ואתאחד דא בדא. אית אעא דלא אתאחד בנהורא ולא סליק נהורא ביה עד דיבטשון ביה וכדין נהיר.

[p. 108] סטרא אחרא בעי למעבד הכי ובטש בחייביא וכל מה דבטש כדין (משלי יג:9) נר רשעים ידעך, מחרף ומגדף לכל סטרין, לא יכיל לאנהרא כלל וכדין כתיב (קהלת ב:12) כי מה האדם שיבא אחרי המלך, ובעי לאתדמה ליה ולא יכיל, ועל דא (תהלים יא:5) יי' צדיק יבחן, ובטש ביה וכדין נהיר ואתקיף בנהירו. יבחן, כד"א (ישעיה כח:16) אבן בחן.

גחין ר' שמעון ונשק לעפרא. אמר מלה מלה אבתרך רדיפנא מיומא דהוינא והשתא אשתמודע לי מלתא מגו שרשא ועקרא דכלא.

א"ל אי רבי אי רבי כד סלקין לעילא כל אינון רוחין דכורין ונוקבין בההוא זמנא שמעין מלין חדתין ועתיקין. נחתין ועאלין לגו מתיבתא ומהדרן מלין קמי רב מתיבתא ואיהו אוליף לון מלה על קיומיה. כד סלקן מתפשטין מלבושיהון וסלקין, כד נחתי מתלבשאן בלבושיהון דההוא גופא.

[p. 109] אי רבי אי רבי כמה חדתין מלין מגו רב מתיבתא. זכאה איהו מאן דאזער גרמיה בהאי עלמא, כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא. והכי פתח רב מתיבתא מאן דאיהו זעיר איהו רב, מאן דאיהו רב איהו זעיר דכתיב (בראשית כג:1) ויהיו[קסח ע"ב]חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. מאה דאיהי חושבן רב כתיב ביה שנה, זעירו דשנין חד אזעיר ליה. שבעדאיהו זעיר רבי ליה דכתיב שבע שנים. לא רבה קב"ה אלא לזעיר, לא אזעיר אלא לרב. זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא, כמה איהו רב תמן ועלאה בעלויא.

 

אדהכי שמעו שירתא דימא בקל נעימו דלא שמעו מיומא דאתבריאו קל נעימו דשירתא כההוא נעימו דהוו אמרי. וכד סיימו ואמרו (שמות טו:18) יי' ימלוך לעולם ועד, חמו ד' דיוקנין ברקיעא וחד מנייהו רב ועלאה מכלהו וקל אתער ואמר (ירמיה ב:2) כה אמר יי' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיךלכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. וההוא רב ועלאה מנייהו שאט ברקיעא ואגניז.

[p. 110] קם אחרא אבתריה ואמר (ישעיה מב:16) והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים. סיים ושאט ברקיעא ואגניז.

פתח אידך ואמר (שם לה:1) ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, ושאט ברקיעא ואגניז.

פתח אידך ואמר (שם מג:1) כה אמר יי' בוראך יעקב ויוצרך ישראל לא תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה, (שם:16, 19-20) כה אמר יי' הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, הנני עושה חדשה עתה תצמח הלא תדעוה אף אשים במדבר דרך בישימון נהרות, תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה כי נתתי במדבר מים נהרות בישימון להשקות עמי בחירי. סיים ושאט ברקיעא ואגניז.

כדין דחילו סגיא ואמתני נפל עלייהו. כד הוה נהיר יממא קלא אתער כמלקדמין ואמר עמא תקיפא כאריא גברין כנמרין הבו יקר למאריכון (שם כה:3) על כן יכבדוך עם עז. שמעו קל חילין ומשריין דהוו אמרי (דה"א כט:11-12) לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כיכל בשמים ובארץ לך יי' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל וגו', עד ומרומם על כל ברכה ותהלה.

תווהו ואזלו. אדהכי נהר יממא, אהדרו רישא וחמו כל מדברא חפי בענני יקר מנהרן מנצצן בגוונין סגיאין. אמרו דא לדא ודאי קב"ה בעי לאשתבחא בתושבחתא דדרא דמדברא דלא הוה [p. 111] בעלמא דרא עלאה כדרא דא ולא יהא עד דייתי מלכא משיחא. ודאי כל מה דאחמי לן קב"ה לא הוה אלא בגין לאודעא לן חביבו דמאריהון עלייהו, לאודעא דאית לון חולקא ואינון בני עלמא דאתי, וזמינין לאחייא בקדמיתא כד"א (ישעיה כו:19) יחיו מתיך, אלין אינון דרא דמדברא.

 

א"ל אי מלה חדתא ידעת דאנא ערטירא בה.

א"ל אימא.

אמר קלא דאהדרא בעינא למנדע, ב"נ יהיב קלא בחקלא או באתר אחרא והדרא קלא אחרא ולא ידיע.

א"ל אי חסידא קדישא על מלה דא כמה קלין אתערו וכמה דקדוקין הוו קמי רב מתיבתא, וכד נחת רב מתיבתא אמר הכי אוקמוה מלה במתיבתא דרקיעא ורזא יקירא איהי. תא חזי תלת קלין אינון דלא אתאבידו לעלמין בר קלין דאורייתא וצלותא דאלין סלקין לעילא ובקעין רקיעין, אבל קלין אחרנין אינון דלא סלקין ולא אתאבידו ואינון תלת.

קול חיה בשעתא דאיהי על קלביטא, איהו קלא משטטא מסייפי דעלמא עד סייפי דעלמא. קול דבר נש בשעתא דסליק מעלמא וההוא קלא משטטא ואזלא מסייפי דעלמא עד סייפי דעלמא. קול נחש בשעתא דפשיט משכיה, ההוא קלא משטטא ואזלא מסייפי דעלמא עד סייפי דעלמא.

[p. 112] אי חסידא קדישא כמה מלה דא רב ויקירא. אלין קלין מה אתעביד מינייהו ולאן עאלין ושרראן. אלין קלין דצערא אינון ואזלין ומשטטין באוירא ואזלי מסייפי דעלמא עד סייפי דעלמא ועאלין גו נקיקין ומחילין דעפרא ואתטמרן תמן, וכד [קסט ע"א] יהיב ב"נ קלא אינון מתערין לגבי ההוא קלא.

קלא דנחש לא אתער לגבי קלא דב"נ. היאך אתער, במחאה כד מחי ב"נ מחאה אתער קלא דנחש דאתטמר לגבי ההוא קלא ולא קלא אחרא. קלא אתער קלא זינא לזיניה. ועל דא ביומא דר"ה קול שופר אתער קול שופר, זינא בתר זיניה אזלא. ארחיה דנחש לביש איהו לקטלא ולמחאה. לא אתער קלא דהאי נחש אלא בתר זיניה ודא איהו כד ב"נ מחי בחוטרא בארעא וקרי ליה לזיניה, כדין אתער ההוא קלא דנחש לאתבא לזיניה ורזא דא הוי טמירא.

אמר ר' שמעון ודאי מלה דא מלה סתימא איהי ותווהנא היך שלמה מלכא לא ידע מלה דא.

[p. 113] א"ל שלמה מלכא מנדע ידע ולאו כ"כ, אבל מה דלא ידע ההוא קלא מה תועלתא אית בה והיך יתבא. ורב מתיבתא הכי אמר דקדוקא דא לא ידע שלמה מלכא דהא ההיא קלא כלילא איהי רוחא ונפשא מהבל גרמי מעצבונא דבשרא ומשטטא באוירא וכל חד אתפרש דא מן דא. וכד מטא לההוא אתר דעאל ביה יתבא כמיתא, וכל אינון חרשין וקוסמין ידעין מילין בחרשייהו וגחנין לארעא ושמעין קלא דא דמתחברן אינון רוחא ונפשא והבל דגרמי ואודעין מלה, ודא איהו (ישעיה כט:4) אוב מארץ. ועל דא רדיף שלמה למנדע מה דאתעביד מההוא קלא ולא ידע. זכאה חולקך זכאה דקשוט.

כד ב"נ אתער קלא מיד אתחברן ואתער ההוא קלא ולית לה רשו לארכא יתיר, אלא כעין ההוא קלא דאתער ב"נ ולא יתיר, ואי אריך ב"נ קליה איהו לא אריך כל כך בהדיה אלא לסופא דקלא בגין דלא יכיל לארכא. מאי טעמא, בגין דכד נפק בקדמיתא אתאריך מסייפי עלמא עד סייפי עלמא והשתא דעאל תמן לא יכיל לארכא דהא לית ליה אתר למשטטא תמן כדבקדמיתא.

[p. 114] חדי ר' שמעון ואמר אלמלא לא זכינא למשמע אלא מלה דא די לי למהוי חדי דזכינא למשמע מלין דקשוט דההוא עלמא.

א"ל אי חסידא קדישא אלמלא ידעת חדוא דמלין בההוא עלמא קמי רב מתיבתא תהוי חדי יתיר.

א"ל מאי חדושא הוה השתא כד אתית לגבאי.

אמר קרא פתח רב מתיבתא ואמר (בראשית מו:4) ויוסף ישית ידו על עיניך. חדוא אמאי סתימו דעיינין למיתא. בגין דעיינין גוונין דהאי עלמא איהו וחיזו ודיוקנא דהאי עלמא איהו, אסתים מניה האי עלמא וחיזו דהאי עלמא. סתימו דעינוי כל חיזו דהאי עלמא הא אתחשך מניה וחשכון מניה חיזו דעיינין, לית ליה חיזו בהאי עלמא מתמן ולהלאה.

אמר ר' שמעון יאות תקונא דקדמאי וחכמתא דלהון יתיר ממלאכין קדישין.

א"ל יוסף אמאי ישית ידו מכל בנוי. ואי תימא על בשורה דיליה, ויוסף חי תראה מבעי ליה. [p. 115] אבלישית ידו בגין דרחימו דיליה הוה ובגין כך דא אסתים מניה נהירו דהאי עלמא ודא נטיל ליה. מאן דאסתים עינוי רחימא דיליה אחזי הכי, חיזו דילך דהאי עלמא אתאביד, הא אנא חיזו דילך באתרך, מכאן ולהלאה יתתקנון לך חיזו אחרא דההוא עלמא.

אמר ר' שמעון מה אתהני האי למיתא ומה תועלתא אית ליה בהאי. מאן דיבעי למשאל יימא דאצטריך לאפקחא עינוי בגין לאחזאה דעדיין אזדמן איהו לאתבא לחיזו דהאי עלמא כדקדמיתא.

א"ל אי חסידא קדישא ודאי אי לא אסתים מניה כל חיזו דהאי עלמא ולא יתאביד כלא מניה לא להוי ליה חיזו וחולקא דההוא עלמא. עלמא דא בהפוכא איהו מההוא עלמא דאנן ביה, דבזמנא דתחיית מתייא אפילו כחוטא דשערא לא ישתאר בבר נש מעובדא דהאי עלמא דכלא אתאביד בקדמיתא בההוא[קסט ע"ב]טלא ויתעבר מניה כל זוהמא ולבתר אתעביד כחמירא דא ומניה אתבני כל גופא בריה חדתא, כך הכא.

[p. 116] א"ל רבי שמעון ודאי ידענא דאתון מלובשין תמן בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא, אי הוה כגוונא דא בהאי עלמא, ב"נ דאתחזי בההוא גופא כגוונא דאתון קיימין בההוא עלמא.

א"ל מלה דא שאילו קמי רב מתיבתא תרין עולמין דאתלבשו ביננא בתר דסבלו צערא על חובא חדא דלא אתחזי לגלאה, ושאילו דא קמי רב מתיבתא ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי. מנא לן, דכתיב (אסתר ה:1) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא. מלכות, דא רוח קודשא דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מההוא רוחא דאוירא דההוא עלמא ואתלבשא ביה אסתר, וכד עאלת קמי מלכא אחשורוש וחמא ההוא לבושא דנהורא דיוקנאה דאמי לברן אלהין פרחה מניה נשמתא לפום שעה.

[p. 117] מרדכי אוף הכי דכתיב (שם ח:15) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, לבוש מלכות ודאי, דיוקנא דההוא עלמא. ועל דא כתיב (שם ט:3) כי נפל פחד מרדכי עליהם, פחד מרדכי ולא פחד אחשורוש.

אמר רבי שמעון כמה מתיקין מלין אלין, זכאה חולקי, ודאי ידענא דצדיקייא בהאי עלמא אתלבשן בלבושא דאקרי לבוש מלכות והכי הוא ודאי.

א"ל אוירי דגנתא דעדן נשיבו דרוח קודשא אינון וביה מתלבשן צדיקייא כגוונא דהוו בהאי עלמא, ולבתר רוח קודשא שראת על רישא דכל חד וחד ואתעביד ליה עטרה, וכך הוה למרדכי דכתיב בלבוש מלכות, דיוקנא דההוא עלמא, ולבתר ועטרת זהב גדולה, דא עטרתדשראת על רישיהון דצדיקייא בההוא עלמא.

כד קבילו ישראל אורייתא כגוונא דא הוה להון, עד דכתיב בהו (שמות לג:6) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, אתפשטו מההוא לבושא. [p. 118] וכן כתיב ביהושע כהנא רבא (זכריה ג:4-5) הסירו הבגדים הצואים מעליו, וכתיב וילבישוהו בגדים, אלין לבושין דההוא עלמא. מהכא מלין קדמאין, ומהכא כל זמנא דגופא דהאי עלמא קיימא בקברא בקיומא לא אתלבש רוחא בלבושא דההוא עלמא דכתיב ויסירו הבגדים הצואים מעליו בקדמיתא ולבתר וילבישוהו בגדים.

ומלאך יי' עומד, מהו עומד, אלא דא הוא עטרה דאקרי מלאך יי' דקיימא על רישיהון דצדיקייא ודא איהו עומד, עומד על רישא לעילא לבתר דאתלבשן בלבוש יקר.

[p. 119] תרין גופין כחדא לא יכלין למיקם. כל זמנא דהאי קיים רוחא לא מקבלא אחרא, אתעבר דא הא אחרא זמינא מיד ודאי, דא נפיק ודא עאל. כגוונא דיצר הטוב ויצר הרע בהאי עלמא, לא בעי קב"ה דתרווייהו יקומון כחדא.

אמר ליה תווהנא על מה דכתיב (שם:1) והשטן עומד על ימינו לשטנו. וכי יהושע בן יהוצדק כך, שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה.

א"ל אי חסידא קדישא כמה טמירין וסתימין מלין אלין.

א"ל אע"ג דחברייא ידעין במלין דההוא עלמא לא יכלין למנדע ברזין אלין, דכיון דבר נש בההוא עלמא מה תועלתא אית לההוא שטן לאסטאה ליה, ולא די ליה דאפיק נשמתיה מניה וקטיל ליה.

אמר ליה אי חסידא קדישא זכאה חולקך. ת"ח תיאובתא דההוא שטן לא הוי אלא בגין דלא אתלבש ההוא זכאה בלבושא דכיא קדישא. כיון דחזי דמלבושא דיליה אתדחא ולא אתחשיב על דא אסטי ליה. מאי טעמא, בגין דאי אתלבש בההוא לבוש יקר מיד לבושא דזוהמא ועבידתא דההוא שטן יתבטל ואתעבר מעלמא. ותו דבכל זמנא דלא אתלבש פקדא רוחא לההוא גופא דזוהמא דיליה וניחא ליה לשטן, וכיון דיתלבש[קע ע"א] בההוא לבוש יקר הא אתבטיל גופא דא וליה ליה דוכרנא בהדיה לעלמין.

ואי תימא דאנן פקדין לבי קברי בריש כל ליליא, לאו על גופא היא אלא נפשא אזלא ערטיראה כל [p. 120] זמנא דבשרא קיימא ורוחא פקדא עלה ונפשא לגופא, אבל השתא פקדונא איהו לנפשא דאיהי משתככא ואשתאבת בשכוכי גו גרמי, ובגין כך בריש כל ליליא פקדונא דרוחא לנפשא ולאו על בשרא.

אי חסידא קדישא תא ואגלי לך מלה סתימא. בניינא דגופא דבר נש הכי הוא, רוחא מעם רוחא דקודשא, נשמתא מגו אילנא דחיי. כיון דרוחא קדישא יהב חילא מיד רתיכין דילה יהבי חילייהו, חילא דלהון גרמי ושייפין כלהו מסטרא דלהון ותקונייהו דא על דא. [p. 121] סטרא אחרא יהבת בשרא ומסטרא דילה אתיא בשרא ולא מלה אחרא, רתיכין דילה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא. בתר דאלין יהבי שמיא יהבי חילייהו, ומאן אינון, עור דאתמשך על כלא כגוונא דלהון. לבתר מתחברן שמיא וארעא כחדא ויהבי אשא ומיא ואוירא ועפרא לאגנא על כל אלין ולחפיא על כלא.

לבתר כל חד נטיל חולקיה דיהב ואתבטל. רוחא קודשא ורתיכין דילה, רוחא דקודשא רוחא דיליה קיימא ונשמתא סלקא. רתיכין דרוחא דקודשא גרמין דלהון קיימין, ועל דא חשיבו דגופא גרמין הוו ובגין כך כתיב (ישעיה נח:11) ועצמותיך יחליץ, ובשרא לא כתיב.

וכל זמנא דבשרא דסטר אחרא קאים בקיומא ההוא שטן קיימא לאסטאה. אתעבר בשרא לית ליה רשו לאסטאה דהא לית ליה על מה דאסתמיך, ועל דא כתיב (איוב לג:21) יכל בשרו מרואי ושפו עצמותיו לא ראו, מההוא חיזו דשטן דקיימא לאסטאה ולא יכיל כיון דיכל בשרו.

[p. 122] ושפו עצמותיו לא ראו, לא אתחזון לגביה דלית ליה בהון חולקא. אע"ג דשף כל אחד ואחד מדוכתיה לא תבע עלייהו ולא קאים לאסטנא בגינייהו דבתר דבשרא מתעכלא הא לא תבע דינא ולא קאים לאסטנא ולא אידכר לב"נ בשום מלה בעלמא.

א"ר שמעון השתא ידענא מלין על תקונייהו, ודאי יאות ליה לאסטנא.

א"ל ר' שמעון חגור זינך ותקין גרמך, אי תבעי למנדע מלין דשארית או אי תשאל בהני מלין אימא.

א"ל ודאי הא ידענא דביתאי שכיבא דלא ידעת מני וחברייא ידעין. נשין מ"ט דעתייהו קלה.

[p. 123] א"ל דעתא אתיא בשית דרגין וכל חד נטיל חולקיה, מה דאשתאר קל איהו אבל יקירא. במלה דא לא תשאל דהא ידענא דלאו על ביתך שאלת אלא על מה דכתיב (ישעיה יט:1) הנה יי' רוכב על עב קל, וההוא עב קל אקרי דעת מההיא כלה יראת יי' ואיהו קאים באמצעיתא כגוונא דדעת עלאה אבל אקרי קל. והא ידענא שאלתא דילך מאי היא, אבל שארי וחגור זינך וקטיר קטרך דהא עידנא הוא לגלאה במה דשארית.

עובדא דעל אנפי רוחב ביתא, אולם דעזרה לגו. בהאי עזרה אית תריסר פתחין לפום חושבן שבטיא דישראל. בפתחא חדא כתיב ראובן ובפתחא אחרא כתיב שמעון וכן כל שבטיא דישראל רשימין על אינון פתחין. בזמנא דיסלקון לאתחזאה קמי מאריה דעלמא מאן דעייל בפתחא דרשים ביה ראובן אי משבטא דראובן איהו מקבלין ליה פתחין ואי לאו פלטין ליה לבר וכן בכלהו דלא יקבלון פתחין אלא למאן דאיהו מההוא שבטא דרשים בהו ובדא יתחקקון וישתמודעון כל חד וחד.

תלת מאה ושתין וחמש עמודין דנהורא מלהטא אית בכל סטרא מאינון ארבע סטרין, כל אלין עמודין אקרון עמודים חיים בגין דלא קיימא נהורא דלהון [קע ע"ב] שכיך באתר חד, וכלהו אלין סלקין ואלין נחתין יהבי דוכתא דא לדא, אלין דסלקין בטשי דא בדא ומנגני נגונא ואלין דנחתי אוף הכי.

[p. 124] אלין דסלקי דנגני נגונא מאי נגונא מנגני, שיר יתמא (תהלים צח:1) מזמור שירו ליי' שיר חדש כי נפלאות עשה וגו'. שיר חדש, וכי אית שירעתיקא. אלא שיר דעד כען מלאכין קדישין לא שבחו ליה בגין דאיהו חדשוליהוי חדש. מאי טעמא איהו חדש, בגין דההוא דמחדש עולימוי משבח ליה ואמר ליה.

והכי אמר רב מתיבתא דא אקרי חדש ואיהו חדש בגין דדביק בשמשא ולא אתפרש מניה, לאפקא סטרא אחרא דלית ביה חדושא דכתיב ביה (קהלת א:9) אין כל חדש, זקן הוא ואתבלי ולא אתחדש.

[p. 125] תו פתח רב מתיבתא שרה אתחדש בעדונא, דרגא דילה גרים דכתיב (בראשית יח:12) אחרי בלותי היתה לי עדנה. מאי עדנה, משיכו דעדן עלאה, ובגין דאתמשך עלה מסטרא דנוקבא כתיב עדנהבה' ובגין כך כתיב היתה ולא היה.

ואדני זקן, וכי אע"ג דאיהו זקן לא אתחזי לאולדא. אלא בגין לאזער גרמה דאתדבקת בההוא זקן וכסיל דלא אתחדש ולא עביד תולדין דאלמלא הוה עביד תולדין הוה מטשטשא עלמא. ועל דא אהדר קב"הלמה זה צחקה שרה וגו'. [p. 126] ואי תימא והא כתיב (שם כד:1) ואברהם זקן בא בימים. אלא בא בימים, באינון יומין עלאין דמחדשי עולמין כנשרא.

וע"ד נגונא דא נגונא דההוא חדש איהו. הושיעה לו, למאן, לההוא חדש הושיעה ימינא דמלכא עלאה ודרועא דיליה.

אינון דנחתי אוף הכי מנגני ואמרי שירה אחרא יתמא. ומאן איהו, (תהלים ק:1) מזמור לתודה דאיהו יתמא אוף הכי. [p. 127] נהורא דלהון חד אתחזי וכד מתגלגלי אתחזון חמש גוונין דנהורין בכל עמודא ועמודא. עמודין אלין כלהו חללין מלגאו וכד סלקי ונחתי נפקי מנייהו שלהובין דנורא כגווני חיזור ושושן. לעילא מכל עמודא ועמודא אית תלת תפוחין דבטשי בהו תלת גוונין סומק ירוק וחוור, בכל גוון וגוון מלהטן אתוון בלטי משלהובי ירוקא דאשא ולא משתככי לעלמין ולית מאן דיקום עלייהו.

ארבע גלגלין מתחמן עובד ציור בכל עמודא ועמודא, באינון גלגלין אית פליאן רברבן. כד מסתחרן מפקין מנייהו זגין דדהבא ואבני יקר ומיד מתכנשי בגווייהו ולא נפלי לארעא. כד נפקי אינון זגין דדהבא ואינון אבני יקר גו אסתחרותא דגלגלין אשתמע קלא דאמרי (ישעיה נד:17) זאת נחלת עבדי יי' וצדקתם מאתי נאם יי'.

תרין אריין בכל גלגלא וגלגלא, אריא חד מסטרא דא ואריא מסטרא דא וכלהו מאשא ירוקא, ובגלגולא דקא מסתחרן גלגלין מתחבקן אלין באלין ואזלי כלהו בגלגולא מתדבקן דא בדא. כד סלקין עמודין מנהמן אריין אלין באלין ותפוחין פרחין באוירא וסלקין לעילא ובטשי אלין באלין באוירא ותבו לאתרייהו ומתמן נפלי ואריין פשטי ידייהו לנטלא לון וסלקין אינון מגרמייהו. אי חסידא קדישא מאן חמא חכמתא דאומנו דצייר קב"ה בעמודין אלין.

בפלגו יומא נפקין תרין נשרין בכל גלגלא וגלגלא ולא ידיע אתר דנפקי מתמן ושריין על רישיהון דאלין אריין, וכדין משתככי עמודין וגלגלין וקיימי בקיומייהו ותפוחין נפלי על פומייהו דנשרין ומקבלי לון ומיד פרחין מפימא לפימא ואזלי ומשטטי בינייהו ותבו לאתרייהו ולא ידיע מאי היא. לבתר שעתא ופלגא נשרין ארימין קלא ומנגנין נגונא תאיבא ואתטמרן ולא ידיע בהי אתר.

[p. 128] סחרנייהו דאינון עמודין אית שבכין עובד ציור אשא סומקא ונהורא חוורא וחוטין דדהבא סחור סחור סחרין לכל סטר ומעיינא דמיא [קעא ע"א] כד"א (זכריה יד:8) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון.

הכא פריש רב מתיבתא קרא דא לגו ולבר ואדהוה פריש קרא דא, אי קדישא אי קדישא, קל ינוקא אתער מלבר, ההוא ינוקא דהוה פריש תלמודיה וגמיר קמי חד עמודיה דעלמא בריה דרבי יהודה דרבית אנת, והוו אחדי ביה לדינא וקליה אתער מלבר בהאי קרא ואמר מיא דאינון מלרע היך סלקין לעילא מניה לאתר עלאה יתיר מניה בכמה דרגין, ומה אצטריך לון לאינון מיין, ומה אתר דכל מבועין ונחלין נפקי מניה ולית פסיקו למבועי ונחלוי אתשקי מאתר נגיב, מאן חמא חפירא דבירא יהיב מיין למבועא דנביע. וכי ירושלם יהיב מיין אל הים הקדמוני, אתר דכל מימין דעלמא נפקי מתמן ונבעין.

[p. 129] אי חסידא קדישא לקליה דא אשתככו וצייתו כל קלין דבני מתיבתי דתמן ובגין כך לא יכילו מארי דדינא למקרב גביה.

בכה ר' שמעון. א"ל לא תבכי בוצינא קדישא, זכאה חולקך דאפילו ינוקי מנך אמרי רזין סתימין דאורייתא.

תא ואימא לך מה עבדו כל בני מתיבתא על קליה דההוא ינוקא כד עאל קליה כגירא לגו וכלהו צייתו ליה. בההוא שעתא אזדעזע רב מתיבתא וכל אינון דהוו קמיה, אמר מאן אינון דלא שבקין לההוא ברא דאלהא חייא למיעל. קמו ואחידו ביה תלת עמודין דקיימי קמי רב מתיבתא ועאל וכל בני מתיבתי אתכנשו לגביה. אמר רב מתיבתא אימא קראיך ברא קדישא.

אמר עד כען דחילנא דהא אנא ממתיבתא אחרינא הוינא והכי אמרו לי כד מארי דדינא הוו אחידין בי.

א"ל לא תדחל ברא קדישא הכא תהא ביננא שבעה יומין ותתסחי בכל יומא מטלא קדישא, ולבתר יסלקון לך לגו ההוא מתיבתא בשאר ינוקי דהכא.

[p. 130] פתח ההוא ינוקא ואמר והיה ביום ההוא. ההוא, לא ידיע מאן הוא, אלא בכל אתר ביום ההוא יומא בתראה איהו. אמאי אקרי ההוא, אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא. שירותא אקרי הוא כד"א (במדבר יח:23) ועבד הלויהוא, פולחנא דלוי לדרגא דאקרי הוא, סופא דכל דרגין אקרי ההוא ה' הוא לאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכלא חד, ובגין דאיהו סופא אתוסף ביה ה'.

זמינא ירושלם לאפקא מיין ולנבעא נביעו. הכא אית לומר סופא דכל דרגין לאו איהו ירושלם, אלא ודאי ירושלם ויומא ההוא כלא חד. מה בין האי להאי, אלא ירושלם כל דרגין קדישין דילה כד אסתחרן אקרון ירושלם והכי אתחמאן, ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות אלין פנימאין ואלין לבר ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן לשכות ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן היכל ודביר. לגו מכל אינון דרגין אית חד נקודה (תהלים מה:14) כבודה בת מלך פנימה. [p. 131] נקודה דא אקרי ההוא וסימניך (דברים ג:13) ההוא יקרא ארץ.

וכד יקום יומא דא מגו שבכין דעזרה יקום נביעו דמיין והאי נביעו מן הים הקדמוני להוי, כגוונא דאמא דברא בין דרועהא ומסגיאו חלבא דיניק ואתמלי פימיה ואתרבי ביה אריק חלבא לפימא דאמיה, כך חצים אל הים הקדמוני.

נטל ליה רב מתיבתא ונשקיה, אמר חיין דעלמא דא ברא קדישא הכי אוקמוה במתיבתא דרקיעא והכי הוא ודאי. ים האחרון, דרגין בתראין דילה.

אי חסידא קדישא כמה חדוא על חדוא אתוסף בההוא ינוקא גו בני מתיבתי, שבעה ועשרין טעמי דאורייתא אמר ההוא ינוקא ושבעין כתרין אעטרוה לאבוה בההוא יומא. זכאה חולקיה מאן דזכי למילף לבריה.

[p. 132] אמר רבי שמעון לא זכה אבוה למילף ליה.

אמר אבוה שבק. ורזא סתימא [קעא ע"ב] הוה בהאי ינוקא על דאסתלק מעלמא ועל דבעו למידן ליה. דיניה באתגלייא הוה ואשתזיב מניה דהוה מכסיף לרביה קמי כלא בשאלתין וקושיין דיליה ולא חייש למהך לאחרא לאתתקנא תלמודוי וחליש דעתא דרביה, ועל דא בעו למידן ליה בדינא תקיפא, ובגין כך אע"ג דאשתזיב ממאריהון דדינא לא אשתזיב הכא. שבעה יומין הוו דלא אשתלים דיוקניה וכד הוה אסתחי בכאבא יתירא, הא כסיף קמי כלא כל אינון שבעה יומין עד דאשתלים דיוקניה. ועל דאסתלק מעלמא לא תבעי למנדע. אי רבי אי רבי זכאה חולקך.

 

ת"ח תחות עגולא דאינון שבכין דתמן באינון מיין דההוא נביעו דמעיינא אתרשים נביעו חד ואתפשט ונפיק לבר ועאל גו ימא רבא דתמן ורשים ביה ארחא בלבא דימא ומיניה שתי לויתן ורוי וחדי ואתרבי ברבוייא, וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומי לגו ימא בתראה וכל אינון מיין זדונים ומיין תקיפין מאיך לון וכפיף לון דלא יפקון לחבלא בני עלמא, וסימניך (ישעיה מג:16) הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה.

[p. 133] באמצעיתא דההוא עזרה אית תרין כרובין עובדא דאומנו דמלכא קדישא ולא יכלין לקיימא בהו עלאין ותתאין. תחותייהו זמינין כל ישראל לקיימא דלא יפקון מתחות גדפייהו לבר, זכאין ליהוון כל דעאלין תחות גדפייהו.

י"ב אלפי מגדלין דשמשא דנהיר בצעצועא דמרגלא דאבן טבא כדקא יאות. רב מתיבתא בגין כך זכה לההוא יקר. מאן יכיל למימר מלין דקא מתחדשן בכל יומא מקמי רב מתיבתא.

 

אי רבי בכל זמנא דרוחין דכורין סלקין לעילא נשין בההוא זמנא נפקין כלהו ומתכנשי לגו היכלא דבתיה תמן וחדאן תמן בכמה מלין עתיקין, ומתמן נפקין ועאלין והיא עמהון לגו היכלא דסרח וחדאן בכמה מלין חדתין ועתיקין, ומתמן נפקין והיא עמהון ועאלין לגו היכלא דיוכבד וכן לכל אינון היכלין.

השתא ר' אימא לך רזא חדא. ת"ח בכל שמטה ושמטה כרוזא נפיק אתכנישו גוברין ונשין וכל אינון בני מהימנותא וסליקו. כדין כלהו מתפשטי דכורין ונשין וסלקי וכל אינון ינוקי גמולי מחלב ועאלין לגו מתיבתא דרקיעא וחמאן חדוא ועלויא דלהון ותמן חדו על חדו. וההוא נער דמפתחן דמאריה בידיה קם ואמר לון כמה מלין חדתין ועתיקין וכלהו חמאן חדוא דלית חדוא כההוא חדוא.

[p. 134] לבתר עאלין כלהו לגו כמה פרוכתין וכמה היכלין גניזין תמן דאינון נהרין בנעם יי' בגו היכלא דאהבה ודא הוא דכתיב (תהלים כז:4) לחזות בנועם יי' ולבקר בהיכלו. לבתר פרחין ינוקין לעילא ואינון פרחין לתתא ומתהדרין לדוכתייהו ומתלבשן כדקדמיתא. זכאה עמא דכל טובא דההוא עלמא מחכאן.

אמר ר' שמעון כמה מתיקין מלין דשמענא, זכאה חולקי דזכינא לכולי האי למשמע, זכאה יומא דנפיקנא הכא.

אמרי ליה רבי תלת יומין אית לן רשו למיתי גבך ולבתר יומא חד יומא… חדוא דילך….

 

…איהו משיך משיכו מסטר דיליה ואתטמר ואתחפא תחות ההוא אתר דאקרי (מלכים א יד:28) תא הרצים עד פלגו ליליא. [p. 135] מבתר פלגו ליליא שלהובא דעמודא דיצחק נפיק ובטש בהאי תרנגולא דאקרי גבר כגוונא דגבר אחרא עלאה עליה, וכיון דבטש ביה האי גבר קרי ויהיב שית קלין וכלהו בסכלתנו.

בשעתא דאיהו קרי כל תרנגולין דהאי עלמא קראן ונפיק מניה שלהובא אחרא ומטי לון תחות גדפייהו וקראן. איהו מה קרי. בשעתא קדמאה קרי ואמר (תהלים כט:4) קול יי' בכח קול יי' בהדר, בשעתא תניינא קרי ואמר (מיכה ו:9) קול יי' לעיר יקרא וגו', בשעתא תליתאה קרי ואמר קול יי' חוצב להבות אש, [קעב ע"א] בשעתא רביעאה קרי ואמר (תהלים כט:7) קול יי' יחיל מדבר וגו', בשעתא חמישאה קרי ואמר קול יי' על המים וגו', בשעתא שתיתאה קרי ואמר קול יי' יחולל אילות ויחשוף יערות ובהיכלו וגו'. לבתר קרי ואמר (ישעיה מ:6) קול אומר קרא ואמר מה אקרא וגו'. ודא איהו תרנגולא דקרי ולא שכיך ולבתר קרי כמלקדמין.

ומה קרי, כל עובדין דבני עלמא בגין דאיהו מארי דאחמתא וקסת הסופר בחרצוי וכל עובדין דבני עלמא כתיב בכל יומא, ובליליא בתר דקרי כל קריאן אלין קרי כל מה דכתב ביומא. [p. 136] ואלמלא רגלוי אצבעאן דיליה דאינון תרין דרגין, חד ההוא דקיימא באמצעיתא דאיהו רב וההוא דקיימא מאחורא דאיהו זעיר, דקא מעכבין ליה יהא מוקיד עלמא בשלהובוי. ומה עבדי, כיון דסליק צפרא וחוטא דנהירו נפיק מסטר דרום כדין מתחברין כלהו ואתעבדין תרין רגלין תרין טלפין כעגלא לקיימא דכתיב (יחזקאל א:7) וכף רגליהם ככף רגל עגל, והא ידעת רזא דא.

שאלת ענפא דגורן…

לגו בעזרה דא אית תלת מאה ושתין וחמש היכלין כחושבן ימי שתא ובכל פתחא ופתחא כתיב שלוה לקיימא (תהלים קכב:7) יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. לא ידיע מאי הוא בהני היכלין אלא כלהו מתתחמן עובד ציור. שבע סדרין דמרגלאן אתתחמן אלין באלין בכל חד וחד.

[p. 137] אי חסידא קדישא כמה משבח רב מתיבתא היכלא חדא דאיהו בריש סטר מזרח דעזרה דא בגין דארבע אינון בד' סטרין דעלמא אבל היכלא דסטר מזרח אסגי נהורין דיליה יתיר מכלהו.

יומא חד בימא רבא לויתן נפיק וכל ימא אזדעזע וכל נוני ימא אזלין לכאן ולכאן. כד מטי לויתן בפתחא דתהומא שארי למחדי ואשתכך תמן.

…תהומי אלא ההוא… כחיזו דמעיין ואתחפיין נהורין ולא אתחזון כל אינון נהורין בר נהורא דהיכלא דבסטר מזרח דא.

ההוא מרגלא דקא אפיק לויתן מגו ההוא תהומא דאקרי סיגדו"ן ממה אתעביד. אלא יומא דא דקא אפיק לויתן ואזדעזע ימא יומא דאתחרב בי מקדשא ט' באב איהו, וההוא מרגלא דכד אדכיר קב"ה לבנוי ואושיד תרין דמעין לגו ימא רבא חד נפיל לגו תהומא דא דאקרי סיגדו"ן וחד נפיל לגו תהומא אחרא דאקרי גילב"א בגין דחמש תהומי אחרנין אינון בימא רבא אבל לא חשיבין כהני אחרנין. וכיון דנפלי אינון דמעין קפאן גו תהומי. חד… וחד אטבע גו תהומא דאקרי גילב"א.

 

לתתא גו שמרים דחמרא דורדיין בישין נפיק חד ערעורא מקטרגא מזיקא קדמאה ואיהו ברוחא דיוקנא דאדם כד קריב לגו קודשא. כיון דמתעבר מתמן ובעי לנחתא לתתא בעי לאתלבשא בלבושא לנזקא עלמא ונחית הוא ורתיכוי ולבושא קדמאה דקא נקיט תבנית שורודיוקנא דשור. קדמאה לנזיקין מאינון ארבע שור איהו, ואינון ארבע אבות לנזקא עלמא וכלהו תלתא דאבות נזיקין בר שור כלהו דיליה ועל דא כתיב (שם קו:20) וימירו את כבודם בתבנית שור.

[p. 138] מהו אוכל עשב, הא דרשינן ביה אבל עקרא דמלה מתמצית דלחם ולא שבעת זיני דגן לית ליה בהו חולקא… ולא יאות לה למהוי תמן.

 

…ואלין יתבין בדוכתייהו. עד לא נפקי אלין זמינין אלין, נהירו ונציצו דלהון לא יכלין עיינין למסבל, אזלי בסחרנן לית לון שכיכו לעלמין.

[p. 139] כד אסתכל ב"נ בהאי היכלא מיד באסתכלותא קדמאה אתחזי זעיר ולא זעיר. אסתכל יתיר אתחזי רב, תו אסתכל אתחזי יתיר רב. כל מה דאסתכל הכי אתחזי באתפשטותא רב ועלאה עד דדמי [קעב ע"ב] באסתכלותא כמלא נימא דלית ליה שיעורא.

עובדין סגיאין לגו דלא ידיע אומנו דלהון, מניה נהרא עזרה וכל מה דאית בה בר כרובים דנהורא דלהון סלקא עד רום רקיעא בגוונין סגיאין ונהורין מנצצן. אלף וחמש מאה וחמשה ושבעין גופנין עבדין איבין בעזרה דא.

 

…יתיר. חובק את ידיו במרירו ואנינו דיליה ולבתר אוכל את בשרו בעל כרחיה דלית ליה רשו לשלטאה על מלה אחרא.

מה אתהני ליה בכל מה דאסטי ועביד ועמל דלבתר לית ליה רשו אלא על דיליה. לבתר מרקיד וחדי ככסיל בלא דעתא כלל ואזיל בלא תועלתא ואכיל לבשריה ובשאר לית ליה רשו. מרירו דעילא ותתא כד ישראל בעאקו ואכלין לון שנאיהון ולא יהבי חילא בעובדין זכיאן דלהון לנפקא מניה.

ואפילו מבשריה דאיהו מההיא סטרא אבאיש קמיה דמלכא קדישא בגין דאיהו רחום וחנון, אבל על דיליה רוחא קדישא [p. 140] ונשמתא קדישא לית עלאין ותתאין יכלין לשלטאה עלוי כלל. ועל דא כל תסקופין וכל מה דאסטי ההוא רע חשיב למשלט על רוחא קדישא ולבתר לא יכיל וישוב ואוכל את בשרו, מה תועלתא הוה ליה. ועוד דאינון קפאן כלהו בערטיראה תקיף ולית שכיכו לעלאין ותתאין.

תא ואימא לך מלה. אי תימא דחדו הוא למלאך המות כד קטיל לבני נשא, לאו, אלא בגין דחמי דרעותא דמאריה בכך אחזי גרמיה בחדו למעבד רעותיה דכתיב (תהלים קמח:8) רוח סערה עושה דברו.

א"ל ר' שמעון והא איהו אזיל ומרקד בחדוא קמי נשין.

[p. 141] א"ל אי חסידא קדישא ודאי הכי הוא לאחזאה קמי מלכא דניחא ליה ברעותיה דמלכא, אבל נייחא דיליה בהספדא דנשין, איהו רקיד ואודניה להספדא.

א"ל אי הכי אמאי אזיל ואסטי על ב"נ לעילא ואדכר לחובוי.

א"ל בגין דאיהו זקן וכסיל וחשיב למשלט על רוחא וכל תאובתיה בגיני כך איהו, לסוף לא שליט אלא על דיליה בשרא דיליה ועל דא כתיב (שם ז:17) ישוב עמלו בראשו.

 

אזיל ובעי ארגשא עלמא ומיא סלקין מגו שאר תהומין ובעאן לחפיא עלמא. אינון דמעין רתיחין יתיר מכל אשא דעלמא ומגו תוקפא דרתיחו דילהו אתקפו מיין גו ימא דנקפא, ואלמלא דרמיז קב"ה חד נשיבו מסטרא דאברהם מעמודא דיליה ואחזי על עלמא לא ייכול למיקם אפילו רגעא חדא.

אינון דמעין כד נפלין גו ימא אשתמע קלא בין ימא עד מערתא דכפלתא ומקל נהימו דלהון דקא אשתמע תמן כד עאלין גו ימא מתערן אבהן קדמאי וקמו וחשבו דקב"ה בעי להפכא עלמא, עד דקלא נפיק ואמר לון לא תדחלון רחימין קדישין, בגינכון דכיר קב"ה לבניכון ואיהו בעי למפרק לון ואתון תחמון.

 

אלפא ביתין כלהו משלבן ומתצרפאן אלין באלין ואתחברן בצרופא דשמא קדישא. כיון דאתחזון אתוון בצרופא דא אלין גניזין ונפקי אחרנין וכן כלהו אלין גניזין אלין נפקין כלהו לגו בחלולא דאינון כפתורין.

[p. 142] תו פרחי תלת זמנין ביומא באוירא ונפקי לבר וקיימא שמא בארבע אתוון תליין באוירא שעתא ופלגא. לבתר גניז דא, מיד נפיק מגו אוירא מחלולא דיליה שמא דתריסר אתוון, פרח ותליא באוירא שעתא חדא ולא יתיר. לבתר גניז דא ונפקא מיד צרופא דאתוון אחרנין שמא דעשרין אתוון ותליין באוירא שעתא אחרא. דא איגניז ומיד נפקי אתוון מחלולא אחרא שמא דתמניא ועשרין אתוון מתעטראן כלהו בעטרייהו וקיימי שעתא ופלגא. איגניז דא ומיד נפקי תליא באוירא שמא דעשרין וחמש אתוון בצרופייהו וקיימא שעתא ותלת רגעי.

נפקי אתוון דמ"ב אתוון לעלמא קיימא… שמהן אלא אתוון כולהו לא [קעג ע"א] משתככי לעלמין, בלטי ומנצצי לבר וסלקי ונחתי, לית מאן דיכיל לקיימא בהו בר משיח בטורח סגי. דא גניז לבתר דקיימא תרין שעתין ועשרין ותרין רגעין, והא שמא גליפא דע"ב אתוון קא נפיק וקיימא תליא באוירא שעתא ופלגא.

[p. 143] כל הני שמהן לא נפקי ולא אתחזון אלא זמנא חדא ביומא אבל אינון אלפא ביתין אתחזון פרחין באוירא ומצרפן אלין באלין תלת זמנין ביומא. כד פרחין אתוון דאלפא ביתין אלין פרחין מכאן ואלין מכאן ומתצרפן כלהו. כד נחית תמן רב מתיבתא בהדי משיח חמא בצרופא דאלפא ביתין אתוון כמא דחמא דניאל דאינון ממתוס ננקפי אאלרן.

 

דכל מעלי שבתא כד מקדשין יומא ישראל לתתא כרוזא כריז לארבע סטרי עלמא אתכנשו משריין עלמא אתקנו כרסיין קדישין. מאן חמי חדוא בתלת מאה ותשעין רקיעין, כמה ממנן כמה שולטנין מתכנשי לאתרייהו.

[p. 144] כיון דישראל לתתא מקדשין וקב"ה אתער כדין אילנא דחייא אקיש באינון טרפין דיליה רוח נשיבו חד מגו עלמא דאתי ואינון ענפין דאילנא מתנענען וסלקין ריחין דעלמא דאתי, וההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין ופריש על עלמא. ועם כל דא נשמתין נפקין ונשמתין עאלין, אלין מתערי אלין, אלין נפקין ואלין עאלין ואילנא דחיי בחדוא.

וכדין ישראל כלהו מתעטרן בעטרין דאינון נשמתין קדישין כלהו בחדוא בנייחא, וכל שבת אית לון ההוא חדוא וההוא נייחא, [p. 145] וכן לצדיקייא די בגנתא דכלהו סלקין ומתענגין בענוגא עלאה דעלמא דאתי. כיון דנפיק שבת כלהו נשמתין פרחין וסלקין.

ת"ח כד עייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא. כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל ונשמתין נחתין אינון נשמתין דצדיקייא. כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל סלקין וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקב"ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוה להו בההוא עלמא באורייתא. זכאה איהו מאן דחדושא דאורייתא אמרת קמיה, כמה חדוא עביד. קב"ה כניש לפמליא דיליה ואמר שמעו חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלוני, וכלהו מוקמי ההוא מלה בתרי מתיבתי, אינון לתתא וקב"ה לעילא חתים לההוא מלה.

ת"ח כד מלה אתחדש באורייתא ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסקת באינון מלין חדתין וסלקת לעילא כל פמליא דלעילא צייתין לההוא מלה וחיות הקדש מתרבן בגדפין ומתלבשן בגדפין. [p. 146] וכד שאיל לון קב"ה ולא תבין ושתקין כדין חיות הקדש מה כתיב, (יחזקאל א:24) בעמדם תרפינה כנפיהם, כד"א (איוב לב:16) כי עמדו לא ענו עוד, (נחמיה ח:5) וכפתחו עמדו כל העם.

ואי תימא שתיקה אמאי קרו ליה עמידה. אלא בדבורא אית שייפין מנענען בהדיה, לבא ריאה קנה לשון שניים שפוון בשר, ובשתיקה קיימי בקיומייהו בלא נענועא ועל דא איהו עמידה.

דרב המנונא אמר (תהלים כ:3) ישלח עזרך מקדש וגו'. מקדש, דא קדוש ידים. ומציון יסעדך, דא המוציא דאיהו סעיד לבא דבר נש. יזכור כל מנחותיך, כל לאסגאה מלה אחרא, דא נטילת ידים בתרייתא. ועולתך ידשנה סלה, דא ברכת המזון. ואי את עביד כן יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. ובשבת מקדש, דא קדושא רבא. ועל מלה דא אתעטרו צדיקייא בגנתא דעדן משבת לשבת אחרא.

[p. 147] תו פתח ואמר (ישעיה מ:9) על הר[קעג ע"ב]גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה וגו'. על הר גבוה, הא ודאי הר העברים אתר דמשה אתקבר, והא אוקמוה דשכינתא תסלק לתמן ותבשר עלמא, אבל כלא איהו. מבשרת ציון, דא איהי חפצי בה אתתא דנתן בר דוד, אימא איהי דמשיחא מנחם ב"ר עמי"אל ואיהי תיפוק ותבשר ואיהי בכללא דמבשרת ציון.

[p. 148] קלא אשתמע בעלמא ותרין מלכין אתערון בעלמא לאגחא קרבא ויפוק שמא קדישא על עלמא. מה תבשר ותימר, (שם:10) הנה יי' אלהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. הנה שכרו אתו, דקב"ה כריז בכל פמליא דלעילא ויימא לון אתכנשו ודאינו דינא. מאן דמסר נשמתיה על קדושת שמי אגריה מאי הוא, ואינון יימרון כך. מאן דסביל כמה חרופין וגדופין בכל יומא עלי מהו אגריה, אינון אמרי כך. מאן דאתענש בכל יומא עלי מהו אגריה, אינון אמרי כך, הה"ד הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. מהו פעולתו, אלא הה"ד (תהלים לא:20) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך, דא הוא פעולתו.

נגד בני אדם מהו, אלא נגדבני אומות העולם.

אשרצפנת, מהו צפנת, וכי מאן יגזול וינטול מן ידוי מה דהוא בעי למיהב דכתיב צפנת. אלא פוק וחמי עובדין דרחמנו דעביד קב"ה, במה דאיהו מחי ביה יהיב אסוותא. במה מחי, בשמאלא, בימינא קריב ובשמאלא מחי. בההוא דמחי ביה יהיב אסוותא לעולם. (ירמיה א:14) מצפון תפתח הרעה, ומצפון מחי דמתמן נפקי כל דינין וכל גזיראן קשיין, וביה שרי כל אגר טב וכל טיבו דזמין קב"ה למיהב לישראל. לזמנא דאתי קרי קב"ה [p. 149] לצפון ויימא ליה בך יהבית כל טיבו וכל אגר טוב לבני דסבלו כמה בישין בהאי עלמא על קדושת שמי, הב אגרא טבא דיהבית בך, הה"ד (ישעיה מג:6) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'. וכי ארחא הכי הוא והא כל ברכאן מסטרא דדרום וכל טבין דעלמא מדרום נפקי ואיהו אמר אל תכלאי. אלא בההוא שעתא יתער קב"ה לאברהם ויימא ליה קום דהא מטי זמנא דאנא פריק לבנך ולמיהב לון אגר טב על כל מה דסבלו בגלותא. ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון דכתיב (דברים לב:30) אם לא כי צורם מכרם, דא אברהם, הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי ואחמי גרמיה כמאן דבעי דילקון על חוביהון יתיר ויימא גבו מחוביהון גבו מחטאיהון.

[p. 150] א"ל קב"ה לאברהם ידענא כלא איהו מה דאמרת לאנפין, אנא אוף הכי לאנפין, אל תכלאי, אנא בעי לפייסא לך על בנך, לא תמנע טיבו מנהון לא תמנע אגר טב מנהון, כמה וכמה סבלו על חוביהון. ובגיני כך אומר לצפון תני, והיינו אשר צפנת, ודא הוא מלה דתהא מבשרת.

ותו תבשר זמנא תניינא בשעתא דשכינתא תסלק על ההוא טורא עלאה ותהך ותבשר לאבות, מיד תהך לירושלם ותחמי לה בחרבנא, תיעול לציון ותמן תקרקר קירא כמלקדמין על אתר בי מותבא ועל יקרא דילה בההוא אתר, ותמן אומיאת דלא תיטול מתמן ולא תפוק עד דקב"ה יפרק לבנהא. ודא חפצי בה תבשר כמלקדמין ואמרת (ישעיה יב:6) צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל. מאי גדול בקרבך, דא קב"ה דאיהו אתי לגבה לאקמא לה מעפרא דציון ויימא לה (שם נב:2) התנערי מעפר קומי שביירושלם ודאי.

[p. 151] ובדא אוף הכי כמה חדו על חדו הוי לצדיקייא בגנתא דעדן ובגין כך זכאה איהו מאן דנשמתא דשבת אסהידת מקמי מלכא קדישא על חדושא דאורייתא דקב"ה וכל פמליא דיליה וכל אינון נשמתין דצדיקייא דהוו בגנתא דעדן כלהו מתעטרן בההוא מלה.

תו שמענא בוסינא[קעד ע"א] קדישא דכמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרן לאבוה דההוא בר נש. בשעתא דאמר קב"ה אתכנשו למשמע חדושא ומלין חדתין דאורייתא משמיה דפלוני בר פלוני כמה אינון דנשקין על רישיה כמה צדיקיא מעטרין ליה כד נחתין. זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלי באורייתא יומא דשבת משאר יומין.