פרשת ויקח קרח

[p. 167] רבי אבא פתח (תהלים יט:11) הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים. כמה עלאין פתגמי אורייתא כמה יקירין פתגמי אורייתא, תאיבין אינון לעילא תאיבין אינון לכלא בגין דאינון שמא קדישא וכל מאן דאשתדל באורייתא אשתדל בשמא קדישא ואשתזיב מכלא, אשתזיב בעלמא דין אשתזיב בעלמא דאתי. ת"ח כל מאן דאשתדל באורייתא אחיד באילנא דחיי, כיון דאחיד ביה בכלא אחיד דכתיב (משלי ג:18) עץ חיים היא למחזיקים בה.

רבי יצחק אמר כל מאן דאשתדל באורייתא חירו אית ליה מכלא, חירו ממיתה כמה דאמרן בגין דחירו עליה שריא ואחיד ביה. אילו ישראל מנטרין אורייתא אשתזיבו מכלא ולא אשתכחו בגלותא. מה כתיב, (שמות לב:16) חרות על הלחות, אל תקרי חרות אלא חירות וחירות דא הא אוקמוה.

[p. 168] באורייתא אשתכח חילא דימינא כד"א (דברים לג:2) מימינו אש דת למו, ושמאלא אתכליל בימינא. מאן דעביד ימינא שמאלא ושמאלא ימינא הא איהו כאילו חריב עלמא.

ת"ח אהרן ימינא, ליואי שמאלא. קרח בעא למעבד חלופא דימינא לשמאלא, בגין כך אתענש. ולא עוד אלא דאשתכח ביה לישנא בישא ואתענש בכלא.

רבי יהודה אמר שמאלא אתכליל תדיר בימינא, קרח בעא לאחלפא תקונא דלעילא ותתא, בגין כך אתאביד מעילא ותתא.

ויקח קרח. מאי ויקח, נסיב עיטא בישא לגרמיה. כל מאן דרדיף בתר דלאו דיליה איהו עריק מקמיה [p. 169] ולא עוד אלא דמה דאית ביה אתאביד מניה. קרח רדף בתר דלאו דיליה, דידיה אביד ואחרא לא רווח.

קרח אזל במחלוקת. מאי מחלוקת, פלוגתא, פלוגתא דלעילא ותתא, ומאן דבעי לאפלגא תקונא דלעילא יתאביד מכלהו עלמין. מחלוקת פלוגתא דשלום ומאן דפליג על שלום פליג על שמא [קעו ע"א] קדישא בגין דשמא קדישא שלום אקרי.

ת"ח לית עלמא קאים אלא על שלום. כד ברא קב"ה עלמא לא יכיל לאתקיימא עד דאתא ושרא עלייהו שלום, ומהו, שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי וכדין אתקיים עלמא. ומאן דפליג עליה יתאביד מעלמא.

[p. 170] צלפחד פליג על שבת דהוה מקושש עצים. ומאן אינון עצים, אינון אילנין אחרנין כדקא אמרן ואינון מלי דחול וחול בקדש לא שרייא. מכאן ולהלא מלי דחול בשבת אסיר, ודאי פליג על שלמא דעלמא.

רבי יוסי אמר כתיב (תהלים קיט:165) שלום רב לאוהבי תורתך. אורייתא הוא שלום דכתיב (משלי ג:17) וכל נתיבותיה שלום, וקרח אתא לאפגמא שלום דלעילא ותתא ובגין כך אתאביד מכלא מעילא ותתא.

 

ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם. האי קרא אוקמוה חברייא. ר' שמעון אמר קריאי מועד, קראי כתיב חסר יו"ד, אמאי. אלא הכי הוא מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ורזא דא כל אינון כתרין עלאין דשמא קדישא אתאחיד בהו כלהו זמינין מאתר דאקרי קדש הה"ד (ויקרא כג:4) מקראי קדש. ואימתי, בשעתא דזמין מועד בעלמא. כגוונא דאינון כתרין עלאין דזמינין מקדש עלאה ה"נ קדש תתאה זמין לחילוי לאעטרא להו.

[p. 171] קדש עלאה ידיעא, קדש תתאה חכמת שלמה, ה"נ איהי זמינא לכל חילהא ואינון חיילין כולהו זמינין לאתעטרא בהאי קדש בזמנא דמועד שריא בעלמא. כגוונא דחילהא קיימין לעילא ה"נ קיימי ממנן כדוגמא דילהון לתתא ועל דא אקרון קראי מועד. בגין דאנון לתתא קראי מועד חסר כגוונא דלעילא אבל בשלימו יתיר אינון.

אנשי שם, אנשי שם ודאי ולא אנשי יי' ודא הוא רזא בנקבו שם יומת ואוקימנא ועל דא אקרון הכא אנשי שם, כיון דבסטר דגבורה קא אתיין אנשי שם אינון, הא שבחא דלהון יתיר, אבל אינון נטלו לגרמייהו ואתאחדו במחלוקת.

 

[p. 172] בקר ויודע יי' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו. אמאי בקר ואמאי קדוש ולא טהור. אלא אינון מסטרא דטהור קא אתיין וקדוש כהנא. אמר משה בקר דכדין כתרא דכהנא אתער בעלמא, אי אתון כהני הא בקר פלחו עבודה דבקר, כדיןויודע יי' את אשר לו ואת הקדוש. את אשר לו סתם, דא ליואה. ואת הקדוש, דא כהנא. כדין והקריב אליו, ולית מאן דאבחין מלה אלא בקר. אי תתחזון לאשתארא בסטר דינא בקר לא סביל לכו דהא לאו זמניה הוא, ואי תתחזון לאשתארא בחסד הא זמניה הוא ותשתארון גביה ויקביל לכו. ובמה, בקטרת דהא קטרת בעיא לשושבינא לאתקטרא על ידיה בכלא ולאתקשרא. מאן שושבינא, דא כהנא. ובגין כך והיה האיש אשר יבחר יי' הוא הקדוש ולא הטהור. תרין דרגין אינון, קדוש וטהור, כהן קדוש, לוי טהור, ועל דא הואהקדוש כתיב.

 

[p. 173] ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחות לכל בשר. ת"ח משה ואהרן מסרו גרמייהו למיתה. במה, בגין דכתיב ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחות, רוחת חסר וא"ו דאילנא דמותא הוא ובכל אתר נפילת אנפין לההוא אתר הוי, ועל דא אל אלהי. אל, הה"ד (תהלים ז:12) אל זועם בכל יום.

אלהי הרוחות, דאיהו אתר דנשמתין דעלמא וכל נשמתין תמן סלקין ומתמן אתיאן.

רבי יהודה פתח (איוב לד:2) שמעו חכמים מלי ויודעים האזינו לי. האי קרא אליהו אמרו. ת"ח מה כתיב, (שם לב:3) ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וגו', דהא אינון הוו אמרי מלין ואיוב לא אתנחים עלייהו. מהכא אוליפנא מאן דעאל לנחמא אבל בעי לסדרא מלין בקדמיתא [קעז ע"א] דהא חברייא דאיוב הוו אמרי מלי קשוט אבל לנחמא ליה לא בגין דבעי מלין דאיהו יודי עלייהו בארח קשוט וכדין יקבל עליה דינא דלעילא ויודי למלכא קדישא עליה. מה כתיב, (איוב לב:4) ואליהו חכה את איוב בדברים, דאודי לבתר לקב"ה וקביל עליה דינא דשמיא.

[p. 174] ת"ח כתיב (שם לד:10) לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול. לכן אנשי לבב, שלימין בכלא דידעין לאבחנא מלין. חלילה לאל מרשע, הה"ד (תהלים ז:12) ואל זועם בכל יום. ושדי מעול, דא סמיך לקביל דא והא אוקמוה אל שדי.

(איוב לד:11) כי פועל אדם ישלם לו, הא ב"נ אזיל בהאי עלמא ועביד עבידתוי וחטי קמי מאריה, ההוא עובדא תליא עליה לשלמא ליה דינא הה"ד כי פועל אדם ישלם לו, ההוא עובדא ישלם לו. ועם כל דא אם ישים אליו לבו, כיון דבר נש שוי לביה ורעותיה לאתבא קמי מאריה רוחו ונשמתו אליו יאסוף, לאתצררא בצרורא דחיי ולא שביק לנפשיה לבר לאתדנא בדינא אחרא.

רבי יוסי אמר האי מלה רזא אחרא הוא בדינין טמירין דקב"ה. כי פועל אדם ישלם לו, לאתדנא בדיניה ובאינון עובדין דבר נש עביד בהאי עלמא וסליק ליה לאתדנא כעובדוי ויתאביד מעלמא. [p. 175] מה כתיב בתריה, מי פקד עליו ארצה ומי שם תבל כלה. מי פקד עליו ארצה, דא הוא אחוה דקריב ליה. ומי שם תבל כלה, דבאני ביתיה ובני בניין עלמא ותקונא וישובא.

מה כתיב בתריה, אם ישים אליו לבו. האי בר נש דפקיד עליה למבני בניינא בעי לכוונא לבא ורעותא לגביה דההוא מיתא. מכאן דבר נש דאתי על ההיא אתתא בגין שפירו ותיאובתא דילה הא בניינא דעלמא לא אתבני דהא רעותא ולבא לא אתכוון לגבי מיתא. ובגין כך כתיב אם ישים אליו לבו, ברעותא דלבא דיכוין לגביה, כדין רוחו ונשמתו אליו יאסוף, ואתמשך גביה לאתבני בהאי עלמא.

מה כתיב בתריה, יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב. יגוע כל בשר יחד, ההוא גופא יתבלי בעפרא וכל ההוא בשרא, והשתא אדם על עפר ישוב, הא חדתותי דבנינא כמלקדמין ויתוב על עפרא דבניינא דגופא אחרא כמה דהוה בקדמיתא. [p. 176] ועל דא רוחא ונשמתא בידוי דקב"ה וחייס עליהו דבני נשא דלא אתאבידו מהאי עלמא ומעלמא אחרא, בגיני כך אל אלהי הרוחות לכל בשר.

 

ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש. רבי חייא פתח (משלי טז:14) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. כמה אית להו לבני נשא לאסתמרא מחובוי ולנטרא עובדוי דהא בכל יומא ויומא עובדין במתקלא סלקין ומשגיחין עלייהו לעילא ואיכתיבו קמיה, ועל דא בעי בר נש לאזדהרא מחובוי דהא כמה זמנין עלמא אתדן ובגין כך סליק רוגזא קמי מלכא ודינא אתער הה"ד חמת מלך מלאכי מות.

ואיש חכם יכפרנה. בשעתא דמאריהון דדינין קיימין על עלמא ורוגזא תלי אי אשתכח בדרא זכאה דרשים לעילא קב"ה אשגח ביה ואשתכך רוגזא. למלכא דאתרגיז על עבדוי והוה תבע על סנטירא למעבד בהו דינא. אדהכי עאל רחימא דמלכא וקם קמיה, כיון דחמא ליה מלכא אתנהירו אנפוי, שארי ההוא רחימא דמלכא לאשתעי בהדיה ומלכא חדי. לבתר כד אתא סנטירא חזא אנפוי דמלכא חדאן, וכדין ההוא רחימא בעי למלכא על עבדוי ומכפר להו. ובגין כך ואיש חכם יכפרנה.

אוף הכא כד חמא משה דרוגזא הוה [קעז ע"ב] תלי מיד ויאמר משה אל אהרן, בגין דאיהו שושבינא דמטרוניתא וקטרת לא סלקא אלא בידוי דאיהו אסגי שלמא בעלמא וקשיר קשרא דמהימנותא. [p. 177] קטרת הא אוקמוה חדוותא דעילא ותתא קשורא דמהימנותא סליקו דרוגזא הה"ד (משלי כז:9) שמן וקטרת ישמח לב, וכדין ואיש חכם יכפרנה, ינקי וידכי לההוא רוגזא ורחמי מתערין.

 

רבי אלעזר אמר (במדבר ד:18) אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוים, בגין דאינון גזעא ושרשא דליואי. וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו, דבעי כהנא לאתקנא להו דאע"ג דקריבין אינון לקודשא לא ייעלון אלא בתקונא דכהנא דהוא ידע סימנא דימטון לגביה ולא יתיר. וכד מכסיא למאני קודשא כדין כסויא אחרא שרי ואסיר לון לקרבא למחמי דהא מלה בחשאי לא אית לגבייהו אלא לכהני, ועל דא מלה דלהון ועובדא דלהון ברזא וליואי לארמא קלא.

[p. 178] בגין כך כהני בחשאי וברזא ואסיר לון חמרא דחמרא לארמא קלא. בגין כך ליואי אתמסרו בדינא דהא דינא באתגלייא איהו ולפרסמא מלה אבל כהנא כל מלוי ברזא ובחשאי ולאו באתגלייא. סימנא דכלא שמאל תהא דוחה וימין תהא מקרבת, ובגין דימין מקרב כד דינין שריין בעלמא מסטרא דשמאלא ימינא תהא מקרבת, ובמה, בקטורת דאיהו בחשאי ברזא דקיק ופנימאה מכלא.

[p. 179] ת"ח כד האי מדבחא אחרא שארי לאתערא אתערותא כד לא אשתכחו זכאין מדבחא פנימאה אתער לגביה וקאים לקבליה ודינין משתככי ועל דא קיימא לקביל דא וכדין דינא אסתלק.

ר' אלעזר אמר בשעתא דבני קהת נטלין קדש קודשין כדין אתי כהנא וחפי כלא עד לא יקרבון לנטלא ליה ולא הוו חמאן לעלמין מה דאינון נטלין אלא כלא בכסוייא מנייהו, ורוב כסוייא דמאני מקדשא תכלת איהו בגין דתכלת הא אוקמוה ואתמר. בתר דאתכסייא כלא מקרבין בני קהת דנטלין ולא מקרבין אלא באינון בדין דנפקין לבר הה"ד (במדבר ד:15) וכלה אהרן ובניו לכסות את הקדש ואחרי כן יבאו בני קהת לשאת.

בגין כך קטרת דאיהו פנימאה וכל מה די ברזא לכהנא אתמסר, ועל דא ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל ויתן את הקטרת, דאיהו פנימאה רזא דכהנא, כדין ויכפר על העם. ויעמוד בין המתים ובין החיים, בין אילנא דחיי ובין אילנא דמותא, וכדין ימינא קריב דא בדא ותעצר המגפה.

[p. 180] זכאה חולקא דכהנא דאית ליה חילא לעילא ואית ליה חילא לתתא והוא גרים שלמא לעילא ותתא ובכל זמנא שמאלא פלח לימינא הה"ד וילוו עליך וישרתוך, וימינא ושמאלא משתכחי במקדש.

 

רבי אלעזר הוה קאים קמיה דרבי שמעון אבוי, א"ל כתיב (קהלת ט:9) ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי הבלך.

א"ל ת"ח ראה חיים עם אשה אשר אהבת, דא הוא רזא דבעי בר נש לאכללא חיים באתר דא. דא בלא דא לא אזלא, ובעי ב"נ לאכללא מדת יום בלילה ומדת לילה ביום ודא הוא ראה חיים עם אשה אשר אהבת. מ"ט, בגין כי הוא חלקך בחיים, דחיים לא שראן אלא על דא. ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש, כד"א (משלי ג:6) בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך.

ות"ח כל מלוי דשלמה מלכא כלהו סתימין לגו בחכמתא והני קראי אתחזון דהותרה רצועה. מה כתיב בתריה, כל [p. 181] אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון וגו'. האי קרא אית לאסתכלא ביה, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, וכי שלמה [קעח ע"א] דחכמתא עלאה ביה יתיר על כל בני עלמא אמר הכי. אלא כל מלוי דשלמה מלכא על רזא דחכמתא אתמרו.

ת"ח (קהלת ט:10) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, דא הוא דבעי בר נש לאכללא שמאלא בימינא ובכל מה דאיהו עביד מבעי ליה דלא יהון אלא כלילן בימינא. כל אשר תמצא ידך, דא שמאלא. לעשות בכחך, דא הוא ימינא כד"א (שמות טו:6) ימינך יי' נאדרי בכח. וכיון דבר נש יזדהר דכל עובדוי יהון לסטר ימינא ויכליל שמאלא בימינא כדין קב"ה שארי בגוויה בהאי עלמא ויכניש ליה לגביה לההוא עלמא דאתי.

ולא יימא בר נש בשעתא דאתי בההוא עלמא כדין אתבע מן מלכא רחמי ואתוב קמיה, אלא כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול בתר דאסתלק בר נש מהאי עלמא. אלא אי בעי בר נש דמלכא קדישא ינהיר ליה לההוא עלמא ויתן ליה חולקא לעלמא דאתי ישתדל בהאי עלמא לאכללא עובדוי בימינא וכל עובדוי יהון לשמא דקב"ה דהא לבתר כד אתכניש מהאי עלמא לאתדנא בדינא תקיפא בדינא דגיהנם לית תמן עיטא וחכמה וסכלתנו לאשתזבא מן דינא.

[p. 182] ד"א כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול. בגיהנם אית מדורין על מדורין, מדורא תתאה שאול, מדורא תתאה מניה אבדון ודא סמיך לדא. מאן דנחית לשאול ידינון ליה ומתמן יצפצף ועולה הה"ד (שמואל א ב:6) מוריד שאול ויעל. אי נחית לאבדון תו לא סליק לעלמין.

מאן דאית ביה עובדא טבא או דאיהו מאריה דחושבנא הא אוקימנא דבכל ליליא וליליא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא ויתוב מנייהו ויבעי עלייהו רחמי. מ"ט בההוא שעתא, בגין דההוא שעתא אילנא דמותא שארי בעלמא וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא ובעי בההוא שעתא למעבד חושבנא מעובדוי ויודי עלייהו בגין דאיהו שעתא דמותא ואלין אקרון מארי דחושבנא.

[p. 183] וכל מאן דאשתדל בדעת וחכמה למנדע למאריה כד יעברון ליה לאסתלקא ולאסתכלא באינון חייבין דאיטרידו בגיהנם ובדרגא דשאול וכלהו צווחין מאינון דרגין הוא לא אשתאר תמן ולא ישתכח בינייהו.

ועל דא אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול ולא ישתכח אלא לעילא לעילא באתר די כמה נהורין ובוצינין וכמה כסופין שארי ביה וקב"ה אתי ביה לאשתעשעא עם צדיקייא די בגנתא דעדן. זכאה חולקהון דצדיקייא בהאי עלמא ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (תהלים קמ:14) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.

 

ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד. רבי אבא פתח (ישעיה מ:22) היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים. ת"ח כד בעא קב"ה למברי עלמא סליק ברעותא קמיה וברא ליה באורייתא ובה אשתכלל הה"ד (משלי ח:27) בהכינו שמים שם אני וגו', וכתיב (שם:30) ואהיה אצלו אמון, והא אוקמוה אל תקרי אמון אלא אומן.

[p. 184] כד אתא למברי אדם והא אתמר אמרה אורייתא וכי למגנא אתקריאת ארך אפים ורב חסד. בההוא שעתא דנפיק אדם לעלמא הוה זיו פרצופא דיליה מעילא ומתתא והוו דחלין מניה כל בריין ואוקמוה. ת"ח לא אתקיים עלמא ולא אשתלים עד ההוא שעתא דנפיק אדם בשלימו דכלא ואתקדש יומא ואתתקן כרסייא קדישא למלכא, כדין אשתלימו עלאי ותתאי ואשתכחו חדוון בכלהו עלמין.

בההוא שעתא דבעא יומא לאתקדשא הוו נפקין רוחיהון דשידי לאתברי גופא דלהון ואתקדש יומא ולא אתבריאו ואשתאר עלמא כמא דאיפגים מעבידתא [קעח ע"ב]ואיתחסר. כיון דאתקדשו עלמין וישראל אשתלימו בדרגיהון ואשתכחו ליואי בסטר שמאלא כדין אשתלים ההוא פגימו דעלמא דמסטר שמאלא.

[p. 185] ועל דא בעאן לאתדכאה ליואי וכדין כלא אתכליל בימינא ועלמא לא אתפגים, ובגין כך כתיב ועבד הלוי הוא, הוא אשלים לסטר שמאלא, הוא אשלים לפגימו דעלמא ואפי' ההוא סטרא דצפון דאשתאר חסר בעלמא כד ברא קב"ה עלמא ליואה בארונא אשלים לכלא. מאי בארונא, בההוא מטולא דהוו נטלי במשכנא אשתלים כל ההוא פגימו על ידיה. ההוא לעילא לשמאלא הוא אתכליל בימינא.

תו הוא דא עתיקא. אלמלא דינא לא אשתכח בעלמא לא הוו ידעי בני נשא מהימנותא עלאה ולא ישתדלון בני נשא באורייתא ולא יתקיימון פקודי אורייתא. פולחנא שלימותא דישתכח בעלמא לגבי מלכא קדישא מאן עביד ליה, הוי אימא דא ליואה.

ותו ועבד הלוי הוא, כד"א (דברים ד:35) כי יי' הוא האלהים, הוא אשלים שלימותא למיהוי כלא חד, הוא פשיטא [p. 186] לקבלא לכנסת ישראל כד"א (שיר ב:6) שמאלו תחת לראשי, בגין לחברא זווגא כחדא. מאן אתער רחימותא, הוי אימאהוא.

תו הוא, כד"א (תהלים ק:3) הוא עשנו ולא אנחנו. בגין כך הוא לתתא הוא לעילא, הוא אתגלייא הוא סתים, הואהאלהים ודאי.

ר' יצחק אמר זמין קב"ה לאנהרא לסיהרא כנהורא דשמשא ונהורא דשמשא יהא על חד שבע זמנין הה"ד (ישעיה ל:26) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעה הימים וגו', וכתיב (שם ס:20) לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף וגו', וכתיב (שם:19) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו'.