פרשת חקת

[קעט ע"ב] [p. 187] ר' יוסי פתח (דברים ד:44) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. ת"ח מלין דאורייתא קדישין אינון עלאין אינון מתיקין אינון כמה דאתמר דכתיב (תהלים יט:11) הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש וגו'. מאן דאשתדל באורייתא כאלו קאים כל יומא על טורא דסיני וקביל אורייתא הה"ד (דברים כז:9) היום הזה נהיית לעם, והא אוקמוה חברייא.

כתיב הכא וזאת התורה, וכתיב זאת חקת התורה, מה בין האי להאי. אלא רזא עלאה הוא והכי אוליפנא, וזאת התורה לאחזאה כלא ביחודא חד ולאכללא כנסת ישראל בקב"ה לאשכחא כלא חד. בגיני כך וזאת התורה. אמאי תוספת וא"ו, אלא אתמר לאחזאה דכלא חד דכלא בלא פרודא. [p. 188] וזאת, כלל ופרט כחדא דכר ונוקבא, בגין כך וזאת התורה ודאי, אבל זאת בלא תוספת וא"ו חקת התורה ודאי ולא התורה, דינא דאורייתא גזרה דאורייתא.

ת"ח (במדבר ח:24) זאת אשר ללוים, ולא וזאת דהא מסטרא דדינא קשיא קא אתיין ולא מסטרא דרחמי.

א"ר יהודה והא כתיב (במדבר ד:19) וזאת עשו להם וחיו, ודא על ליואי קא אתמר ואת אמרת זאת ולא וזאת.

א"ל ודאי הכי הוא וקראיה מוכח, מאן דאחיד סמא דמותא אי לא יערב ביה סמא דחיי הא ודאי ימות [p. 189] ועל דא וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו, בגין דסמא דחיי מערב בהדי זאת וחיו ולא ימותו, ודאי וזאת אצטריך ליה ולא זאת.

בגיני כך וזאת התורה ממש ביחודא חד ביחודא שלים כללא דדכר ונוקבא ו"ה. זאת ה' בלחודוי ועל דא זאת חוקת התורה.

 

רבי שמעון ור' אלעזר ור' אבא ור' יצחק הוו שכיחי בבי דר' פנחס בן יאיר. אמר ר' פנחס לר' שמעון במטו מנך אנת דאוקמי מילך לעילא ומילך באתגלייא מה דלא אתיהיב ליה רשותא לב"נ אחרא, בפרשתא דא אימא מלה חדתא.

א"ל ומאי היא.

א"ל זאת חקת התורה.

א"ל הא שאר חברייא יאמרו. [קפ ע"א] אמר לר' אלעזר ברי אלעזר קום בקיומך וסלסל בטעמיה דיבום וחליצה ואימא מלה חד בפרשתא דא וחברייא יימרון אבתרך.

[p. 190] קם ר' אלעזר פתח ואמר (רות ד:7) וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל. האי קרא אית לאסתכלא ביה, אי אינון עבדי הסכמה בעלמא ואתו בתראי ובטלוה אמאי. ואי לאו איהו הסכמה בעלמא אלא בדינא דאורייתא אמאי בטלוה והא מאן דבטיל מלה דאורייתא כאילו חריב עלמא שלים.

אלא ודאי בדינא דאורייתא הוה וברזא עלאה אתעבידא מלה ובגין דהוו קדמאי זכאי חסידי מלה אתגלייא בינייהו ומדאסגיאו חייבי בעלמא אעברו האי מלה בגיסא אוחרא בגין לאתכסיה מלין דאינון ברזא עלאה והא אוקמוה.

(שמות ג:5) ויאמר יי' אל משה של נעליך מעל רגליך וגו'. וכי אמאי נעל הכא, אלא אתמר דפקיד ליה על אתתיה לאתפרשא מנה ולאזדווגא [p. 191] באתתא אחרא דנהירו קדישא עלה, וההוא נעל אוקים ליה באתר אחרא, אעבר ליה מהאי עלמא ואוקים ליה בעלמא אחרא.

ועל דא כל מה דיהיב מיתא לבר נש טב, נטל מאני מן ביתא ביש כגון סנדליה. מ"ט, בגין דאעבר רגליה מהאי עלמא וכניש לון וסליקי לעלמא אחרא אתר דמותא שארי ביה דכתיב (שיר ז:2) מה יפו פעמיך בנעלים בתנדיב, ורזא דמלה הוא בין חברייא. [p. 192] ודא כד מיתא נטיל לון אבל בזמנא דחייא שליף מסאניה ויהיב לבר נש אחרא בגין לקיימא קיים קא עביד בגזירה דלעילא.

נעל דחליצה בגוונא אחרא וכלא אתר חד. ת"ח ההוא מיתא דאסתלק מעלמא בלא בנין האי בת נדיב לא כניש ליה לההוא בר נש לגבה ואזיל לאתטרדא בעלמא דלא אשכח אתר, וקב"ה חייס עליה לאתבא לאתתקנא בעפרא אחרא כמה דכתיב (איוב לד:15) ואדם על עפר ישוב ואוקמוה.

ואי ההוא פרוקא לא בעי לקיימא לאחוהי קיים בהאי עלמא בעי למקטר חד נעל ברגליה וההיא אתתא דתשרי ליה ומקבלא לההוא נעל לגבה. אמאי, אלא בגין דההוא נעל בגין דמיתא הוא ואתיהיב ברגליה דחייא אחוהי ואתתא מקבלא לההוא נעל לגבה לאחזאה דהא ההוא מיתא בין חייא אהדר בעובדא דא. [p. 193] והוא בהפוכא מההוא נעל דנטיל מיתא מחייא דהשתא האי נעל נטיל חייא ממיתא, ובעי נעל דההוא מיתא לא אזל ביה בחייוי, ואתתא נטלא ליה לגבה לאחזאה דההיא אתתא עטרת בעלה נטלא ליה ומקבלא ליה לגבה.

ובעי לבטשא ליה לההוא נעל לארעא לאחזאה דישכיך גופיה דההוא מיתא וקב"ה לזמנא דא או לבתר זמנא דחייס עליה ויקביל ליה לעלמא אחרא. תו בטשותא דההוא נעל מידא דאתתא לאחזאה דהא לא אתבני ההוא מיתא בעפרא אחרא דהאי עלמא והשתא יתוב לעפריה דהוה מתמן בקדמיתא, אכדין ההיא אתתא תשתרי למעבד זרעא באחרא ואוקמוה.

ת"ח ע"ד מאן דבעי לקיימא קיים נטיל נעליה ויהיב לחבריה לקיימא עליה קיימא דבת נדיב. וזאת לפנים בישראל. מאי וזאת, קיימא שלים בכלא.

[p. 194] לפנים בישראל, כד הוו צנועין קדישין. לקיים כל דבר ממש דהא הוא קיומא. וכדין וזאת התעודה בישראל ודאי דלא תימא דהסכמה אחרא היא אלא קיומא עלאה למהוי עובדיהון בקיומא דלעילא.

כיון דאסגיאו חייבין בעלמא כסיאו מלה בגוונא אחרא בכנפא דמלבושא והאי הוא מלבושא לתקונא ורזא דמלה (דברים כג:1) ולא יגלה כנף אביו כתיב. [קפ ע"ב]

זאת חקת התורה. זאת, דא את קיימא דלא אתפרע, וכד אתפרע דא כלא אקרי זה ומנוקבא עייל לדכר ועל דא שמו"ר וזכו"ר כחדא מתחברן.

[p. 195] חקת התורה, חק התורה מבעי ליה, מאי חקת. אלא חקת ודאי ואוקימנא. ה' ד' הות והא אתמר, אבל ת' הוא ד' ונ' מחבר כחדא ונו"ן הא אתמר.

נו"ן אמאי אקרי הכי, אלא כד"א (ויקרא כה:17) ולא תונו איש את עמיתו, דהשתא היא באנפין נהירין ועבדא אונאה לבני נשא, לבתר מחיא כחויא ושצי [p. 196] וקטיל (משלי ל:20) ואמרה לא פעלתי און, ועל דא הכי אקרי בנו"ן דאתמר מילייהו.

ת' כלא כחדא דל"ת נו"ן. דל"ת רי"ש, ה"א ודל"ת חד מלה הוא, ובאתוון גליפן אינון. תא חזי חקת וכלא חד מלה.

 

דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה. האי פרה לדכיותא קא אתייא לדכאה למסאבי. פרה, דקבילת מן שמאלא. ומאן הוא לשמאלא, שור כד"א (יחזקאל א:10) ופני שור מהשמאל.

אדומה, סומקא כוורדא דכתיב (שיר ב:2) כשושנה בין החוחים. אדומה, גזרת דינא.

[p. 197] תמימה. מאי תמימה, כמא דתנינן שור תם ושור מועד. שור תם דינא רפייא, שור מועד דינא קשיא. אף הכא תמימה, דינא רפייא גבורה תתאה, דא היא תמימה. גבורה עלאה, דא היא דינא קשיא והיא יד החזקה תקיפא.

אשר אין בה מום, כד"א (שיר ד:7) כלך יפה רעיתי ומום אין בך.

אשר לא עלה עליה עול, על כתיב כד"א (שמואל ב כג:1) נאום הגבר הוקם על. מ"ט, בגין דהיא (שם כ:19) שלומי אמוני ישראל, ועליה לאו אלא עמה. אשר לא עלה עליה עול, על היינו דכתיב (עמוס ה:2) בתולת ישראל, בתולה ואיש לא ידעה.

[p. 198] ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה. מצותה בסגן ואוקמוה. מ"ט ליה ולא לאהרן, אלא אהרן הוא שושבינא דמטרוניתא. ועוד אהרן לא אתי מסטרא דטהור אלא מסטרא דקדוש ובגין דדא אתי לטהרה לא אתייהיב ליה.

כל מלה דהאי פרה היא בשבע, שבע כבוסים וגו' והא אתמר. מ"ט, בגין דהיא שבע שני שמטה, בת שבע אתקרי וכל עובדוי בשביעיתא.

[p. 199] ת"ח כל מה דאתעביד מהאי פרה בגין לדכאה ולא לקדשא, ואע"ג דאתייהיב לסגן הוא לא שחיט ולא שריף בגין דלא ישתכח דינא בסטרוי כ"ש וכ"ש אהרן דאיהו בדרגא שלים יתיר דלא בעי לאשתכחא תמן ולאזדמנא תמן.

האי פרה כיון דאתעביד אפר בעי למשדי בהעץ ארז ואזוב ושני תולעת והא אלין אתמרו.

ואסף איש טהור, ולא קדוש, והניח מחוץ למחנה במקום טהור, דהא טהור לא אקרי אלא מסטרא דמסאב בקדמיתא.

רזא דכלא האי דכתיב למי נדה חטאת היא, בגין דכל דינין תתאין וכל אינון דאתו מסטרא מסאבא כד איהי ינקא מסטרא אחרא ויתיבת בדינא כד"א (ישעיה לד:6) מלאה דם הודשנה מחלב וגו', כדין כלהו מתערי ומסתלקי ושראן בעלמא. כיון דעבדי האי עובדא דלתתא וכל האי דינא באתר דא דהאי פרה ורמאן עלה עץ[קפא ע"א]ארז ואזוב וגו', כדין אתחלש חילא דלהון ובכל אתר דשראן אתברו ואתחלשו וערקין מניה דהאי חילא דלהון אתחזי כגוונא דא גבייהו, כדין לא שראן ביה בבר נש ואתדכי. [p. 200] ועל דא אתקרי מי נדה, מייא לדכאה כד עלמא שארי בדינא וסטרא מסאבא אתפשט בעלמא. הכא אתכלילן כל זיני מסאבא וכל זיני דכיו ובגיני כך טומאה וטהרה כללא עלאה דאורייתא ואוקמוה חברייא.

אמר ר' שמעון אלעזר עבדת לחברייא דלא יימרון הכא מלה אבתרך.

 

פתח ר' שמעון ואמר (תהלים קד:10-11) המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון, ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם. הני קראי דוד מלכא אמר לון ברוח קודשא ואית לאסתכלא בהו.

ת"ח בשעתא דחכמתא עלאה בטש בגלופוי אע"ג דהיא טמירא בכל סטרין פתח ואנגיד מניה חד נהרא מליא בתרעין עלאין. כמבועא מקורא דמיא דמלי קוזפא רבא מניה ומתמן אתמשכן נהרין ונחלין לכל סטר, כך האי בחד שביל דקיק דלא אתיידע משיך ואנגיד ההוא נהר דנגיד ונפיק ומתמן אתמשכאן מבועין ונחלין ואתמליין מניה הה"ד המשלח מעינים בנחלים ביןהרים יהלכון, אלין נהרי עלאי קדישי דאפרסמונא דכייא וכלהו אתשקיין כחד מההוא נביעא דנחלא עלאה קדישא דנגיד ונפיק.

[p. 201] לבתר ישקו כל חיתו שדי וגו'. ישקו כל חיתו שדי, היינו דכתיב (בראשית ב:10) ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. הני ארבעה ראשים אלין אינון חיתו שדי, כללא כל אינון משריין וכל אינון חיילין דאחידן בהו. שדי, אל תקרי שדי אלא שדידהא נטיל ואשלים שמא מיסודא דעלמא.

ישברו פראים צמאם, אלין אינון דכתיב בהו (יחזקאל א:20) והאופנים ינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים. מאן חיה, אלא אלין חיתו שדי ארבע אינון וכל חד וחד לחד סטרא דעלמא וההוא אקרי חיה, [p. 202] ואופנים לקביל כל חד וחד ולא אזלין אלא מרוח דההואחיה דאזיל עלייהו. וכד אלין אתשקיין מההוא שקיו עלאה כל שאר חיילין אחרנין אתשקיין ואתרוון ואתשרשאן בשרשייהו ואתאחדן אלין באלין בדרגין ידיען הה"ד עליהם עוף השמים ישכוןמבין עפאים וגו', אלין שאר דרגין עלאין. לבתר כל דא מפרי מעשיך תשבע הארץ, לתתא וכל עלמין כלהו חדאן ומתברכאן. דא בשעתא דברכאן משתכחי משקיו דנחלא עמיקא דכלא.

ובשעתא דעלמא יתיב בדינא ברכאן לא משתכחי לנחתא בעלמא וכדין אסתאב מקדשא וכמה חבילי טריקין משתכחי בעלמא ושראן בכמה אתר על בני נשא ומסאב ההוא רוחא להו כבר נש דגוע ורוח מסאבא שריא עליה, הכי נמי שריא למאן דיקרב בהדיה הה"ד תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון וגו'. האי קרא מאי קא מיירי, אלא תסתיר פניך יבהלון דהא לא אתשקיין לאשתכחא ברכאן לעלמין. תוסףרוחם,לאתערא רוחא אחרא דלאו קדישא מסטר שמאלא ורוח מסאבא שריא על בני נשא על אינון דמיתין ומאן דקריב בהדייהו ועל שאר בני נשא.

[p. 203] מאן אסוותא דלהון, האי דכתיב ואל עפרם ישובון, האי עפר שריפת החטאת בגין לאתדכאה ביה והיינו רזא (קהלת ג:20) הכל היה מן העפר ואפי' גלגל חמה. לבתר דמתהדרן להאי עפר בגין לאתדכאה ביה מתעבר רוח מסאבא ואתער רוחא אחרא קדישא ושארי בעלמא הה"ד תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה. יבראון, יסתאן באסוותא עלאה דרוחא אחרא. [p. 204] ותחדש פני אדמה, דהא אתדכיאת אתתא לבעלה וחדתותי דסיהרא אשתכח ועלמין כלהו מתברכאן.

זכאה חולקהון דישראל דקב"ה יהב לון עיטא דכלא אסוותא דכלא בגין דיזכון לחיי עלמא דאתי וישתכחון דכיין בהאי עלמא, קדישין בהאי עלמא קדישין לעלמא דאתי, עלייהו כתיב (יחזקאל לו:25) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.

 

[קפא ע"ב]ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צין וגו'. ר' יהודה אמר אמאי פרשתא דפרה סמיכא במיתת מרים, הא אוקמוה אלא כיון דאתעביד דינא בהאי פרה לדכאה למסאבי אתעביד דינא במרים ואסתלקת מעלמא. כיון דאסתלקת מרים אסתלק ההוא באר דהוה אזיל עמהון דישראל במדברא ואסתלק בירא בכלא.

[p. 205] א"ר אבא כתיב ואתה בן אדם שא קינה על בתולת ישראל. וכי עלה בלחודהא, לא אלא בגין דכלא אתבר בגינה. אתבר ימינא אבתרה בגין דהיא מקרבא לה לגבי גופא וגופא אתחשיך בגינה ודא הוא רזא דכתיב (תהלים ס:7) הושיעה ימינך. גופא דכתיב (ישעיהו נ:3) לבשו שמים קדרות, דהא שמשא אתחשך בגינה. כגוונא דא ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה, דהא אסתלק בירא דעילא ותתא. לבתר אתבר ימינא דכתיב יאסף אהרן אל עמיו וגו', ולבתר אתחשך שמשא דכתיב ומות בהרוכתיבוהאסף אל עמיך גם אתה כאשר נאסף וגו', הא דרועא ימינא אתבר וגופא דאיהו שמשא אתחשך.

[p. 206] ות"ח לא אשתכח דרא בעלמא כדרא דמשה קיימא בעלמא ואהרן ומרים. ואי תימא ביומוי דשלמה הכי נמי, לאו דהא ביומוי דשלמה שליט סיהרא ושמשא אתכניש וביומוי דמשה אתכניש סיהרא ושמשא שלטא.

תלת אחין הוו משה אהרן ומרים כד"א (מיכה ו:4) ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. מרים סיהרא, משה שמשא, אהרן דרועא ימינא, חור דרועא שמאלא ואמרי לה נחשון בן עמינדב.

בקדמיתא אסתלקת סיהרא, מיתת מרים, אסתלק באר. לבתר אתבר דרועא ימינא דמקרב תדיר בסיהרא באחוה בחידו ועל דא כתיב (שמות טו:20) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, אחות אהרן ודאי דאיהו דרועא דמקרב לה באחדותא באחוה עם גופא. לבתר אתכניש שמשא ואתחשך [p. 207] כמא דאוקימנא דכתיב והאסף אל עמך גם אתה. זכאה חולקא דמשה ואהרן ומרים דאשתכחו בעלמא.

ביומוי דשלמה שלטא סיהרא בתקונהא ואתחזי בעלמא ואתקיים שלמה בחכמתא דנהירו דילה ושליט בעלמא. כיון דסיהרא נחתא לתתא בחובוי אתפגים יומא בתר יומא עד דאשתכחת בקרן מערבית ולא יתיר ואתיהיב שבטא חד לבריה. זכאה חולקיה דמשה נביאה.

 

כתיב (קהלת א:5) וזרח השמש ובא השמש וגו'. האי קרא אוקמוה, אבל וזרח השמש כד נפקו ישראל ממצרים דשמשא נהיר ולא סיהרא.

[p. 208] ואל מקומו שואף זורח הוא שם. הא כתיב ובא השמש, במדברא עם שאר מתי מדברא. כיון דעאל שמשא לאן אתר אתכניש, אל מקומו בגין לאנהרא לסיהרא הה"ד שואף זורח הוא שם דאע"ג דאתכניש זורח הוא שם ודאי דהא לא אנהיר סיהרא אלא מנהורא דשמשא, ודא הוא רזא דכתיב (דברים לא:16) הנך שוכב עם אבותיך, אע"ג דאת תתכניש הנך קיים לאנהרא לסיהרא.

כך הוא משה ועליה כתיב האי קרא (קהלת א:3) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תתת השמש. מה יתרון לאדם בכל עמלו, דא יהושע דאשתדל לאחסנא ארעא לישראל ולא זכה לאשלמא לסיהרא כדקא יאות דהא הוא אעמל בהו בישראל תחת השמש תחותיה דמשה.

ת"ח ווי לההוא כסופא ווי לההוא כלימא בגין דפלח ולא נטל אתריה ממש אלא תחות שמשא ולא הוה ליה נהירו מדידיה אלא נהורא דנהיר ליה. אי הכי מה תושבחתא הוה ליה הואיל ולא אשלים להכא ולהכא.

[p. 209] ובכל אתר דאמר שלמה תחת השמש על דרגא דיליה קאמר, (קהלת ה:12) וראיתי תחת השמש, (שם ג:16) עוד ראיתי תחת השמש, (שם ט:11) שבתי וראה[קפב ע"א]תחת השמש וכן כלהו, ובגין דרגא דיליה קאמר רזא דמלה ודאי.

ר' שמעון אמר ודאי מאן דנטיל סמא דמותא בלחודוי עליה כתיב בכל עמלו שיעמול תחת השמש, תחת השמש ודאי. ומאן הוא תחת השמש, הוי אימא דא סיהרא, ומאן דאחיד סיהרא בלא שמשא עמלו תחת השמש ודאי ודא הוא חובא קדמאה דעלמא. ועל דא מה יתרון לאדם, לאדם קדמאה וכן לכלהו דאתיין בתריה דחבו באתר דא.

[p. 210] הולך אל דרום וסובב אל צפון, היינו דכתיב (דברים לג:2) מימינו אש דת למו, ימינוזו דרום, אש דת דא צפון ודא כליל בדא.

סובב סובב הולך הרוח. האי קרא קשיא, סובב סובב הולך השמש מבעי ליה, מאן רוח דא, דא הוא תחת השמש דאקרי רוח הקדש ודא רוח הולך, הולך וסובב לאלין תרי סטרין לאתחברא בגופא ועל דא כתיב הרוח ההוא דאשתמודעא, השמש סתם דאשתמודעא חולקא דישראל.

[p. 211] ועל סביבותיו שב הרוח. מאן סביבותיו, אלין אבהן דאינון רתיכא קדישא ואינון תלת ודא רוח דאתחברא בהו, הא אינון רתיכא שלימא ועל דא רוח כתיב (תהלים קיח:22) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.

בגין כך כל מלוי דשלמה מלכא סתימין כלהו בחכמתא וכלהו לגו בגו דהיכלא קדישא ובני נשא לא מסתכלי בהו וחמאן מלוי כמלין דב"נ אחרא. אי הכי מה שבחא הוא לשלמה מלכא בחכמתיה משאר בני נשא, אלא ודאי כל מלה ומלה דשלמה מלכא סתים בחכמתא.

 

פתח ואמר (קהלת ז:11) טובה חכמה עם נחלה וגו'. אי לאו דהא אתגלייא מלה דא לא ידענא מאי קאמר. טובה חכמה, דא היא חכמה דהיא תחת השמשלכורסייא מתתקנא ליה.

[p. 212] טובה חכמה עם נחלה, ויאה ושפירא עמהון דישראל דאינון נחלה ועדבא דילה לאתקשרא בה. אבל תושבחא יתיר לרואי השמש, לאינון דזכו לאתאחדא בשמשא ולאתקשרא ביה דהא אחיד באילנא דחיי, ומאן דאחיד ביה אחיד בחיין דהאי עלמא ובחיין דעלמא דאתי. ודא הוא דכתיב (שם:12) ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. מאי ויתרון דעת, אלא דעת דא אילנא דחיי. יתרון דיליה מהו, החכמה ודאי דהא תורה מחכמה עלאה נפקא.

תו טובה חכמה עם נחלה, טובה חכמה ודאי עם נחלה, דא צדיקא דעלמא דאיהו נהורא דשמשא דהא דרגין אלין כחדא יתבי ודא הוא שפירו דלהון, אבל ויותר לרואי השמש, לאינון דמאחדין ליה בשמשא תוקפא דכלא שבחא דכלא.

[p. 213] ודא הוא דעת, אילנא דחיי והא אוקימנא (משלי יט:2) גם בלא דעת נפש לא טוב. מאן נפש, דא נפש דוד מלכא ודא חכמה דקאמרן.

ובגין כך ויתרון דעת החכמה דמתמן אתשרשא אילנא ואתנטע לכל סטרין וכן כל אינון דאחידו ביה בהאי אילנא.

ועל דא שלמה מלכא לא אשתכח אלא בההוא דרגא דיליה דמתמן ידע כלא והוה אמר עוד ראיתי תחת השמש, שבתי וראה תחת השמש וכן כלהו.

זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באורייתא וידעין אורחוי דמלכא קדישא וסתימין עלאין דגניזי באורייתא דכתיב (הושע יד:10) כי ישרים דרכי יי' וגו'.

 

יאסף אהרן אל עמיו כי לא יבא וגו'. רבי חייא פתח (קהלת ד:2) ושבח אני את המתים שכבר מתו וגו'. האי קרא אתמר ואוקמוה. ת"ח כל עובדוי דקב"ה בדינא וקשוט ולית מאן דאקשי לקבליה וימחי בידיה ויימר ליה מה עבדת וכרעותיה עביד בכלא.

[p. 214] ושבח אני[קפב ע"ב]את המתים. וכי שלמה מלכא משבח למתייא יתיר מן חייא והא חי לא אקרי אלא מאן דאיהו בארח קשוט בהאי עלמא כד"א (שמואל ב כג:20) ובניהו בן יהוידע בן איש חי וגו' והא אוקמוה חברייא ורשע דלא אזיל בארח קשוט אקרי מת ואיהו משבח למתים מן החיים. אלא ודאי שלמה מלכא כל מלוי בחכמה איתמרו והא אתמר. ושבח אני את המתים, אילו לא כתיב יתיר הוינא אמינא הכי אבל כיון דכתיב שכבר מתו אשתכח מלה אחרא בחכמתא. שכבר מתו, זמנא אחרא אסתלקו מעלמא ואתתקן בעפרא דאזדמנא עליה ומיתב בחיי עלמא בגין דאתתקן. בתר דאשתלים זמניה מית, הא ודאי דא הוא שבחא משאר מתי עלמא. אי תימא אתדן זמנא אחרא בההוא עלמא, הא כתיב (נחום א:9) לאתקום פעמים צרה, כ"ש דהא קביל עונשא זמנא ותרין, ודאי דהא אתריה אתתקן בשבחא יתיר מאינון חיי דעד לא קבילו עונשא.

[p. 215] ועל דא כתיב ושבח אני את המתים שכבר מתו, שכבר מתו דייקא. אלין אינון חיים ואקרוןמתים. מ"ט אקרון מתים, בגין דהא טעמו טעמא דמותא ואע"ג דקיימי בהאי עלמא מתים אינון ומבין מתייא אהדרו. ועוד על עובדין קדמאין קיימין לאתקנא ואקרון מתים.

מן החיים אשר הם חיים, דעד לא טעמו טעמא דמותא ולא קבילו עונשייהו ולא ידעי אי זכאן בההוא עלמא ואי לאו.

ת"ח זכאין דזכאן לאתקשרא בצרורא דחיי אינון זכאן למחמי ביקרא עלאה דמלכא קדישא כד"א (תהלים כז:4) לחזות בנעם יי' ולבקר בהיכלו, ואינון מדוריהון יתיר ועלאה מכל אינון מלאכין קדישין וכל דרגין דלהון דהא ההוא מדורא עלאה לא זכאן עלאין ותתאין למחמי ליה הה"ד (ישעיה סד:3) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ואינון דלא זכאן כ"כ כאינון מדורא אית לון לתתא כפום אורחייהו ואלין לא זכאן לסלקא לההוא אתר ולמחמי כמא דחמאן אינון דלעילא ואלין קיימי בקיומא דעדן תתאה ולא יתיר.

[p. 216] ואי תימא מאן עדן תתאה, אלא דא עדן דאקרי חכמה תתאה ודא קיימא על גן דבארעא ואשגחותא דהאי עדן עליה ולא יתיר, ואלין קיימי בהאי גן ואתהנון מעדן דא.

מאי בין עדן תתאה לעלאה, כיתרון האור מן החשך. דא עדן תתאה אקרי עדנה נוקבא, עדן עלאה אקרי עדן דכר, עליה כתיב עין לא ראתה אלהים זולתך. האי עדן תתאה אקרי גן לעדן דלעילא והאי גן אקרי עדן לגן דלתתא, ואלין דאשתכחו בגן תתאה אתהנון מהאי עדן דעלייהו בכל שבת ושבת ובכל ירחא וירחא הה"ד (שם סו:23) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'.

ועל אלין אמר שלמה מן החיים אשר הם חיים עדנה, דהא אלין בדרגא עלאה יתיר מנייהו. מאן אינון, אינון שכבר מתו וקבילו עונשא תרי זמני ואלין אקרון כסף מזוקק דעאל לנורא זמנא ותרין ונפיק מניה זוהמא ואתבריר ואינקי.

[p. 217] (קהלת ד:3) וטוב משניהם את אשר עדן לא היה, דהא קאים ההוא רוחא לעילא ואתעכב לנחתא לארעא דהא קאים בקיומיה ולית ליה לקבלא עונשא ואית ליה מזונא מההוא מזונא [קפג ע"א] עלאה דלעילא לעילא.

וטב מכלהו מאן דלא אתפרש ולא אתגלייא וכל מלוי בסתימא אינון, דא הוא זכאה חסידא דנטר פקודי אורייתא וקיים לון ואשתדל באורייתא יממא ולילי, דא אתאחיד ואתהני בדרגא עלאה על כל שאר בני נשא וכלהו אתוקדן מחופה דהאי.

[p. 218] ת"ח בשעתא דאמר קב"ה למשה יאסף אהרן אל עמיו אתחלש חילא דיליה וידע דהא אתבר דרועא ימינא דיליה ואזדעזע כל גופיה. כיון דאמר קח את אהרן ואת אלעזר בנו א"ל קב"ה משה הא דרועא אחרא אוזיפנא לךוהפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו ואהרן יאסף, הא אלעזר יהא לגבך זמנא דא תחות אבוי. ועם כל דא לא אשלים אתר בההוא זמנא כאבוי דהא ענני יקר אסתלקו ולא אהדרו אלא בזכותיה דמשה ולא בזכותיה דאלעזר.

ויעש משה כאשר צוה יי' ויעלו אל הר ההר וגו'. אמאי לעיני כל העדה, אלא בגין דאהרן הוה רחימא דעמא יתיר מכלא ולא יימרון דהא אתגניז על ידא דמשה, ומשה משיך לאהרן [p. 219] במלין עד דסלקו לטורא וכל ישראל הוו חמאן בשעתא דאפשיט משה לבושוי דאהרן ואלביש לון לאלעזר.

מאי טעמא משה ולא אהרן, אלא משה אלבישינון לאהרן כד סליק לכהנא הה"ד וילבש משה את אהרן אתבגדיו, השתא משה אעדי מניה מה דהב ליה וקב"ה אעדי מניה מה דהב ליה ותרווייהו אפשיטו ליה לאהרן מכלא ומשה אעדי לבר וקב"ה לגו, ועד דאעדי משה קב"ה לא אעדי, זכאה חולקיה דמשה.

זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה בעי ביקריהון. אתקין קב"ה לאהרן ערסא ומנרתא דנהרא. [p. 220] ומדידיה נטל, מההוא מנרתא דהוה דליק בכל יומא תרי זמני. ואסתים פום מערתא ונחתו.

רבי יהודה אמר פום מערתא הוה פתיחא דכל ישראל חמאן לאהרן שכיב ובוסינא דמנרתא דליק קמיה וערסיה נפיק ועייל ועננא חד קאים עליה, וכדין ידעו ישראל דהא אהרן מית וחמו דהא אסתלקו ענני כבוד הה"ד ויראו כל העדה כי גוע אהרן וגו' והא אוקמוה. ועל דא בכו לאהרן כל בית ישראל גוברין ונשין וטף דהא רחימא מכלהו הוה.

רבי שמעון אמר הני תלתא אחין עלאין קדישין אמאי לא אתקברו באתר חד ושייפין אתבדרו חד הכא וחד הכא וחד באתר אחרא. אלא אית דאמרי באתר דבעאן ישראל לאסתכן ביה מית כל חד וחד בגין לאגנא עלייהו ואשתזבון. אבל כל חד וחד מית כדקא חזי עלייהו, מרים בקדש בין צפון לדרום, אהרן לסטר ימינא, משה כדקא חזי ליה. אחיד ההוא טורא להאי טורא דאהרן וכניש לקבורתא דמרים לגביה, ההוא טורא אחיד לתרי סטרי, ועל דא אתקרי הר העברים, [p. 221] דתרי סטרי, טורא דמעבר ואחיד לסטרא דא ולסטרא דא.

זכאה חולקהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי, ואע"ג דאינון בעלמא אחרא עלאה זכותהון קיימא בעלמא דא לדרי דרין, ובשעתא דישראל תייבין בתיאובתא קמי קב"ה וגזרא אתגזר עלייהו כדין קארי קב"ה לצדיקייא דקיימי קמיה לעילא ואודע לון ואינון מבטלי ההואגזרה וחייס קב"ה עלייהו דישראל. זכאין אינון צדיקייא דעלייהו כתיב (ישעיה נח:11) ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה ומוצא מים אשר לא יכזבו מימיו.

 

וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתונו ממצרים וגו'. פרשתא דא באתר אחרא אסתליק עם אינון מי מריבה דמשה ואהרן.

[p. 222] רבי יצחק פתח (אסתר ה:1) ויהי ביום השלישי[קפג ע"ב]ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית וגו'. תנינן מגלת אסתר ברוה"ק נאמרה ובגיני כך כתובה בין הכתובים. ויהי ביום השלישי, דאתחלש חילא דגופא והא קיימא ברוחא בלא גופא, כדין ותלבש אסתר מלכות. מאי מלכות, אי תימא בלבושי יקר וארגוונא האי לאו אקרי הכי, אלא ותלבש אסתר מלכות דאתלבשת במלכות עלאה קדישא, ודאי לבשה רוח הקדש.

מאי טעמא זכתה להאי אתר, בגין דנטרא פימא דלא לחוואה מדי הה"ד (אסתר ב:20) אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה, ואוליפנא כל מאן דנטיר פומיה ולישניה זכי לאתלבשא ברוח קודשא וכל מאן דסטי פומיה למלה בישא הא ודאי ההוא מלה בישא עליה, ואי לאו הא נגעים או צרעת דמוקדין כחויא והא אוקמוה.

[p. 223] וידבר העם באלהים ובמשה, דאמרו מלה בישא, ובתרגום ועם משה נצו.

למה העליתונו, שוו כל אנפייא שווין, בגין כך אזדמן לגבייהו חוויין דמוקדן לון כאשא ועייל אשא לפומייהו ונפלין מתין.

ר' חייא אמר חווין הוו אתיין ומלחשן בפומייהו ונשכין ומתין. מאי מלחשן, כד"א (קהלת י:11) אם ישוך הנחש בלא לחש, אשא הוה מלהטא בפומייהו ונשכין ושדיין אשא בהו ואתוקדאן מעייהו ומתין. והא מלין אלין אסתליקו לאתר אחרא.

 

ומשם בארה היא הבאר. מ"ש הכאבארהובתרבאר, אלא בארה לבתר דמתכנשו מייא לגו ימא ונחתו לתתאי, באר בשעתא דיצחק מלייא ליה. [p. 224] היא הבאר, הוא כתיב ורזא דא כמא דכתיב (במדבר יח:23) ועבד הלוי הוא.

ר' אבא אמר בכל אתר הוא וקרינן היא דכר ונוקבא כחדא, וכללא עלאה ה' נוקבא, ו' דכר, א' כללא דכלא דהא א' בשלימו שריא. זכאין אינון ישראל אע"ג דאינון לתתא אינון אחידאן בכללא עלאה דכלא ובגין כך כתיב (תהלים ק:3) הוא עשנו ולא אנחנו, באלף כתיב כללא דו"ה דכליל כלא.

[p. 225] ר' שמעון אמר רוח דמיא דא היא רוח הקדש דנשבא בקדמיתא כד"א (שיר ד:16) הפיחי גני, לבתר נזלין מייא למליא כלא הה"ד (תהלים קמז:18) ישב רוחו יזלו מים, ישב רוחו בקדמיתא, לבתריזלו מים, ועד לא נשיב האי רוחא לא נזלין הני מייא. מאי קא משמע, משמע דבעי בכלא לאתערא מלה בעובדא או במלה או לאתחזאה כחיזו דעובדא, והכא עד דרוחא לא נשיב לא נזלין מייא לגביה דההוא רוח.

הוא הבאר, היא קרינן. מ"ש בקדמיתא בארה והשתא באר, אלא בקדמיתא נוקבא בלחודהא והשתא דקאמר הוא כללא דדכר ונוקבא אקרי באר ובאתר דאשתכח דכר אפי' מאה נוקבי דכר קרינן כלא.

[p. 226] אשר אמר יי' למשה אסוף את העם ואתנה להם מים, בגין דהאי באר לא אעדי מנייהו. ואי תימא היך יכלין לשאבא מניה כלא, אלא איהו נפיק לתליסר נחלין ונביע ואתמלי ונפיק לכל סטרין, וכדין הוו ישראל בשעתא דשארן ובעיין מייא קיימין עליה ואמרין שירתא. ומה אמרי, עלי באר, סקי מימיך לאפקא מיין לכלא ולאשתקאה מנך, וכן אמרי תושבחתא דהאי באר, באר חפרוה שרים וגו'. מלה קשוט הוו אמרי וכך הוא.

מהכא אוליפנא כל מאן דבעי לאתערא מלה דלעילא בין בעובדא בין במלה, אי ההוא עובדא לא אתעביד כדקא יאות או ההוא מלה לא אתמר כדקא יאות לא יתער מדי. כל בני עלמא אזלין לבי כנישתא לאתערא מלה דלעילא אבל זעירין אינון דידעין לאתערא, וקב"ה קריב לכלא אבל אי לא ידעי למקרי ליה לאו איהו קרוב הה"ד (תהלים קמה:18) קרוב יי' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. מאי באמת, דידעי מלה דקשוט כדקא יאות וכן בכלא.

[p. 227] אף הכא הוו אמרי ישראל הני מלי מלין דקשוט בגין לאתערא [קפד ע"א] להאי בירא ולאשקאה לון לישראל ועד דאמרי הני מלי לא אתער. וכן אפילו באינון חרשי עלמא דמשתמשי בזינין בישין עד דעבדי עובדי קשוט לגבייהו אי אמרי מלי קשוט בגין לאמשכא לון בההוא גוונא דבעיין לא מתערי לגבייהו, ואפי' דסחי כל יומא במלין אחרנין או בעובדא אחרא לא משכין לון לגבייהו לעלמין ולא מתערי לקבלייהו.

ת"ח כתיב (מלכים א יח:26) ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר הבעל עננו ואין קול ואין קשב. מאי טעמא, חד דלאו רשו לההוא בעל בהאי, ועוד דמלין לא מתכשרן בינייהו ואנשי לון קב"ה מנהון הה"ד (שם:37) ואתה הסבות את לבם אחורנית. זכאן אינון צדיקייא דידעי למקרי למאריהון כדקא יאות.

אמר רבי שמעון הכא בעינא לגלאה מלה. ת"ח כל מאן דידע לסדרא עובדא כדקא יאות ולסדרא מלין כדקא יאות הא ודאי מתערי לקב"ה לאמשכא מלין עלאין לגבייהו. אי הכי כל עלמא ידעי לסדרא עובדא ולסדרא מלין, מאי חשיבו דלהון דצדיקייא דידעי עקרא דמלה עקרא דעובדא וידעי לכוונא לבא ורעותא יתיר מאלין אחרנין דלא ידעי כל כך. [p. 228] אלא אלין דלא ידעי עקרא דכל האי אלא סדורא בעלמא ולא יתיר משכין עלייהו משיכו דבתר כתפוי דקב"ה דלא טסטוורא דשגיחו אקרי, ואלין דידעי ומכווני לבא ורעותא מפקי ברכאן מאתר דמחשבה ונפקי בכל גזעין ושרשין בארח מישר כדקא יאות עד דמתברכן עלאין ותתאין ושמא קדישא עלאה מתברך על ידייהו. זכאה חולקהון דהא קב"ה קריב לגבייהו וזמין לקבלייהו, בשעתא דקראין ליה הוא זמין לון, בשעתא דאינון בעאקו הוא לגבייהו, הוא אוקיר לון בעלמא דין ובעלמא דאתי הה"ד (תהלים צא:14-16) כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי, יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו, אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי.

 

ויאמר יי' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו וגו'. רבי יהודה פתח (משלי לא:21) לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים. ת"ח כנסת ישראל ינקא מתרי סטרי, השתא ברחמי השתא בדינא. כד בעיא לינקא ברחמי רחמי אשכח אתר לאתישבא ביה, כד בעיא לינקא בדינא אתר אשתכח [p. 229] לאתישבא ביה ולמשרי עלוהי, דהכי הוא בכל אתר לא שארי מלה דלעילא עד דאשתכח אתר למשרי עלוי. ועל דא כנסת ישראל לא תירא לביתה משלג. מ"ט, בגין דכל ביתה לבוש שנים, לא שריא האי אלא בהאי חוור בסומק וסומק בחוור והא אוקמוה.

ת"חויאמר יי' אל משה אל תירא אותו, תרין אותו אינון שלימין באורייתא בתרי ווי"י, חד דא וחד (דברים כב:2) עד דרוש אחיך אותו. מ"ט, בגין דאינון אות ממש עד דרוש אחיך אותו דבעי לפרשא ההוא אות דההוא אבידה. אף הכא דא עוג אתדבק באברהם ומאנשי ביתיה הוה וכד אתגזר אברהם מה כתיב, וכל אנשי ביתו וגו', [p. 230] דא עוג דהוא אתגזר עמיה וקביל האי אות קדישא. כיון דחמא עוג דישראל מקרבין גביה אמר הא ודאי אנא אקדימנא זכותא דקאים לון ודא שוי לקבליה.

ביה שעתא דחיל משה היך יכיל לאעקרא רשימא דרשים אברהם. אמר ודאי הא ימינא דילי מית דהא ימינא בעיא להאי. אי נימא הא אלעזר, ימינא דסיהרא הוא ולא דילי והאי את לימינא היא דאברהם לימינא הוא.

מיד אמר קב"ה אל תירא אותו, לא תדחל לההוא את דיליה ואפילו ימינא לא אצטריך, כי בידך נתתי, שמאלא דילך יעקר ליה מעלמא דהא הוא פגים רשימא דיליה ומאן דפגים להאי את אתחזי לאתעקרא מעלמא, כ"ש שמאלא דידך דאיהו ידך יעקר ליה מעלמא. בגיני כך [קפד ע"ב] אתעקר מעלמא ואפילו דאיהו תקיפא מבני גוברייא ובעא לשיצאה להו לישראל נפל בידיה דמשה. בגיני כך כלא שציאו ישראל בנוי וכל עמיה וכל דיליה והא אוקמוה חברייא.

[p. 231] זכאין אינון ישראל דמשה נביאה הוה בינייהו דבגיניה עבד לון קב"ה כל הני אתוון ואוקמוה, וקב"ה לא גזר קיימיה עם שאר עמא לאתקשרא ביה אלא עם ישראל דאינון בנוי דאברהם דכתיב (בראשית יז:7) ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם, וכתיב (ישעיה נט:21) ואני זאת בריתי אותם אמר יי' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו'.