פרשת פינחס

[ריג ע"א] [p. 500] רבי אלעזר פתח (משלי א:8) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. שמע בני מוסר אביך, דא קב"ה. ואל תטוש תורת אמך, דא כנסת ישראל. מאי מוסר אביך, מוסר דא אורייתא דאית בה כמה ויכוחין כמה עונשין כד"א (שם ג:11) מוסר יי' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. בגין כך כל מאן דאשתדל באורייתא בהאי עלמא זכי דיתפתחון ליה כמה תרעין לההוא עלמא כמה נהירין. בשעתא דינפוק מהאי עלמא היא אקדימת ליה קמיה ואזלת לכל נטורי תרעין מכרזת ואומרת (ישעיה כו:2) פתחו שערים, אתקינו כרסיין לפלניא עבדא דמלכא. דלית ליה חדו לקב"ה אלא מאן דאשתדל באורייתא, כ"ש ב"נ דמתער בליליא לאשתדלא באורייתא דהא כל צדיקייא דגנתא דעדן צייתין לקליה [p. 501] וקב"ה משתכח בינייהו כמא דאוקימנא (שיר ח:13) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני.

ר' שמעון אמר האי קרא רזא דחכמתא אית ביה. היושבת בגנים, דא כנסת ישראל דאיהי בגלותא עם ישראל ואזלא עמהון בעקתייהו.

חברים מקשיבים לקולך, משריין עלאין כלהו צייתין לקולך, לקול תושבחתך בגלותא.

השמיעיני, כד"א (שם ב:14) הראיני את מראיך השמיעיני את קולך, השמיעיני קלא דאינון חברייא דמשתדלי באורייתא דהא לית תושבחתא קמאי כאינון דמשתדלי באורייתא.

אמר ר' שמעון כביכול כל אינון דזכאן לאשתדלא באורייתא מכד פליג ליליא ואתיין במטרוניתא כד נהיר יממא לקבלא אנפי מלכא אתקיף ואחסין בשכינתא. ולא עוד אלא דשריא ביה חוטא דחסד כמא דאוקימנא.

[p. 502] ת"ח כל מאן דזכי לאתתקפא בשכינתא יסתמר גרמיה מאנון מלין דאחידן לקבלא. מאן אינון, דלא משקרי באת קדישא כגון בת אל נכר. וכל מאן דנטיר האי כביכול כנסת ישראל אחידא ביה ונטרא ליה והיא אקדימת ליה שלם וכ"ש אי זכי וקני להאי.

ואמר ר' שמעון אתחזיין ישראל לאשתצאה בההיא שעתא בר דאקדים פנחס להאי עובדא ושכיך רוגזא הה"ד פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי.

 

ד"א פנחס בן אלעזר וגו'. אמר ר' שמעון בן בן תרי זמני לאשלמא אובדא קא אתיא.

[p. 503] אמר רבי שמעון האי ב"נ דנטיל גלגולא דנשמתא ולא זכי דיתתקן ביה כאילו משקר בקושטא דמלכא ואנא קרינא עליה האי קרא (ויקרא ה:22) או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר. וכחש בה, טב ליה דלא אברי.

[p. 504] תנינן צדיק גמור אינו נדחה, צדיק שאינו גמור נדחה. מאן הוא צדיק גמור ומאן הוא צדיק שאינו גמור, וכי מאן דלא שלים במלוי צדיק אקרי. אלא צדיק גמור ידיעא דהא לא נטל גלגולין עקימין ובאחסנתיה בני בניין ואתקין שורין וחצב בירין ונטע אילנין. צדיק שאינו גמור דבני בניין באחסנתא אחרא חפר בה אתקין אבני יסודא כמלקדמין ואעמל בה ולא ידע אי אשתאר דיליה. ועוד הא מסטרא דיליה טב וצדיק אקרי ומסטרא דההוא אחסנתא לאו הכי.

לב"נ דבני בניין שפירן יאן למחזי, אסתכל ביסודא וחמי ליה שקיעא עקימא מכל סטרין, הא בניינא לא שלים עד דסתר ליה ואתקין ליה כמלקדמין. מסטרא דההוא בניינא דיליה אשתכח טב ושפיר, [ריג ע"ב] מסטרא דיסודא ביש ועקים, בגיני כך לא אקרי עובדא שלים, לא אקרי בניינא שלים. בגין כך צדיק שאינו גמור נדחה ועל דא (חבקוק א:13) כבלע רשע צדיק ממנו.

[p. 505] ת"ח מאן דמקנא לשמא דקב"ה דאפילו לא יזכה לגדולה ולא יתחזי לה ודאי ירוח לה ונטיל לה. פנחס לא אתחזי לה בההוא זמנא ובגין דקני לשמא דמאריה רווח לכלא סליק לכלא ואתתקן ביה כלא וזכא לאשמשא בכהונה עלאה. מההוא שעתא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, דאשלים בתרין בגין דקני לשמא קדישא דמאריה דאתקין מה דאתעקם.

 

רבי יהודה פתח (תהלים פו:2) שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך. סופיה דקרא [p. 506] אית לאסתכלא ולבתר קרא כלא. סופיה דקרא כתיב הבוטח אליך, הבוטח בך מבעי ליה, מאי הבוטח אליך. אלא כביכול דוד אבטח ליה דלא יעבר עליה פלגות ליליא בשנתא כמא דכתיב (שם קיט:62) חצות לילה אקום להודות לך. אקום, קמתי מבעי ליה, אלא אקוםלעלמין ואתקשר בך לעלמין.

שמרה נפשי, שמור מבעי ליה, והא תנינן דלית את באורייתא דלא אית ביה רזין יקירין עלאין. שמרה, לקב"ה קאמר שמרה, לההוא חולקא דאתאחד ביה נפשי. דכד נפשא נפקאת מהאי עלמא אתיא למירת עלמיה. אי זכי כמה חילין נפקין לקבלא לנטרא לה ולאעלא במדורא דדוכתא, והאי ה' נטיר לה לאתאחדא עמה בריש ירחי ושבתי.

[p. 507] ואי לא זכי כמה גרדיני טהירין אזדמנן לקבלא ודחו לה לבר. ווי לה לההוא נפשא דמתגלגלא בריקניא כאבנא בקוספתא הה"ד (שמואל א כה:29) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. ודוד בעי בעותיה קמי קב"ה ואמר שמרה נפשי דלא ידחון לה לבר וכד מטי לקיבלך דיפתחון לה פתחין ותקבל לה קמך.

כי חסיד אני, וכי חסיד אקרי. א"ר יהודה אין כמא דכתיב (ישעיה נה:3) חסדי דוד הנאמנים. בגין כך שמרה נפשי דלא תשבוק לה למהך לבר.

[p. 508] אמר ר' יצחק כל ב"נ דאית ליה חולקא בצדיק ירית להאי ארץכמא דכתיב (שם ס:21) ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ. והאי צדיק חסיד אקרי. אמר דוד באתר דהאי אחידנא, חסיד אני, ובגין כך שמרה נפשילאתקטרא בך.

 

רבי אחא פתח (תהלים פא:6) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וגו'. הא אוקמוה דאוליף שבעין פתקין ולשון הקדש יתיר הה"ד (שם) שפת לא ידעתי אשמע. אבל מאי עדות. [p. 509] ת"ח בשעתא דאינתו דפוטיפר הוה אחידא ביה לההוא מלה הוה יוסף עביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא דילה, וכן בכל יומא עד ההוא שעתא בתרייתא דכתיב (בראשית לט:12) ותתפשהו בבגדו. מאי טעמאותתפשהו, אלא בגין דעביד גרמיה כמאן דלא ידע בלישנא. ורוח הקדש צווח לקבליה (משלי ז:5) לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה. מאי קמ"ל. אלא כל מאן דנטיר גרמיה מהאי אתקשר בה בשכינתא ואחיד בההוא עדות. ומאי איהו, ה' דאתוסף ביה דכתיב עדות ביהוסף שמו. אוף הכא י' אתקשר בפינחס על דקני בה והא אוקמוה.

 

רבי ייסא פתח (תהלים קלז:1) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. בזכרנו את ירושלם מבעי ליה כמא דכתיב אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני, מאי בזכרנו את ציון.

לב"נ דהוה ליה היכלא יקירא יאה ושפירא, אתו לסטין ואוקידו ליה. צערא דמאן הוא, לאו [p. 510] דמאריה דהיכלא. אוף הכא שכינתא בגלותא, צערא דמאן הוא, לאו דציון. ואזלא הא כמא דאוקמוה דכתיב (ישעיה נז:1) הצדיק אבד, הצדיק אבד ממש. אוף הכא בזכרנו את ציון, בזכרנו ההוא נבוכה דיליה על זווגהא, צערא דיליה הוא.

אמר רבי ייסא מאן דאוקיר שמא דמאריה בהאי ונטיר האי זכי דיוקיר ליה מאריה על כלא. מנלן, מיוסף דכתיב (בראשית מא:43) וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, וכתיב ונתון אותו על כל ארץ מצרים. [ריד ע"א] ולא עוד אלא כד עברו ישראל ית ימא ארונא דיוסף עאל בקדמיתא ולא הוו מיא קיימין קמיה הה"ד (תהלים קיד:3) הים ראה וינוס. מאי וינוס, אלא ראה ההוא דכתיב ביה (בראשית לט:8) וינס ויצא החוצה.

ת"ח זכא ליקרא בחייוי וזכא לבתר במיתתיה. בחייוי אמאי, בגין ההוא זמן דלא בעא לאתדבקא בה דכתיב (שם) וימאן ויאמר אל אשת אדניו, וכתיב ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. על דא זכא בהאי עלמא. כיון דכתיב ותתפשהו בבגדו [p. 511] לאמר, וכתיב וינס ויצא החוצה, זכא לבתר דעאל לגו פרוכתא עלאה. והכי אתחזי, דידיה נטל בהאי עלמא ודידיה נטל בעלמא אחרא.

פנחס זכא בהאי עלמא וזכא בעלמא דאתי וזכא לקיומא יתיר מכל אינון דנפקו ממצרים וזכא לכהנא עלאה הוא וכל בנוי אבתריה. ואי תימא דהא זכא לכהונה עד לא עבד עובדא דא אין דאפילו אינון דאמרי דלא זכא קודם לאו הכי. אלא במאי אוקימנא תחת אשר קנא לאלהיו, דמשמע דבגין עובדא דא רווח כהונה מה דלא הוה קודם.

[p. 512] ת"ח כל כהן דקטל נפש פסל ליה כהונה לעלמין דהא ודאי פסיל ההוא דרגא דיליה לגביה, ופנחס מן דינא פסיל לכהונה הוה, ובגין דקנא לקב"ה אצטריך ליחסא ליה כהונת עלמין ליה ולבנוי אבתריה לדרי דרין.

א"ר יצחק ת"ח רשים הוה פנחס לעילא ותתא עד לא יפוק לעלמא דהא עם אינון דנפקו ממצרים אתמני.

 

רבי אלעזר ור' יוסי ור' חייא הוו אזלי במדברא. א"ר יוסי האי דכתיב בפנחס הנני נותן לו את בריתי שלום, שלום ממלאך המות דלא שלטא ביה לעלמין ולא אתדן בדינוי. ואי תימא דלא מית, ודאי לא מית כשאר בני נשא ואוריך יומין על כל בני דרא בגין דהאי ברית עלאה אחיד ביה וכד אסתליק מעלמא בתיאובתא עלאה ובדביקותא שפיר אסתליק משאר בני עלמא.

[p. 513] רבי אלעזר פתח ואמר (זכריה ג:1) ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך יי' וגו'. ת"ח ווי לון לבני נשא דלא ידעי ולא מסתכלי ביקרא דמאריהון וכל יומא ויומא כרוזא קארי עלייהו ולא משגיחין. אתי ב"נ לאסתכלא בפקודי אורייתא כמה סניגורין קיימין לאדכרא ליה לטב. אתא ב"נ ועבר על פקודי אורייתא אינון עובדין קטיגורין עליה לביש קמי קב"ה. יהושע כהן גדול הוה ואוקמוה, מה כתיב, והשטן עומד על ימינו לשטנו. ומה בהאי כך, בשאר בני עלמא דלא מסתכלי ביקרא דמאריהון על אחת כמה וכמה.

[p. 514] חמי מה כתיב, ויהושע היה לבוש בגדים צואים ואוקמוה, אבל בגדים צואים ודאי אינון לבושין דמתלבשא בהו רוחא בההוא עלמא. זכאה חולקיה מאן דלבושוי מתתקנין ושלמין בההוא עלמא. והא אתמר כל מאן דבעיין לאעלא לגיהנם אינון לבושין דמלבישין ליה היך אינון. מה כתיב הכא, ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך. מאן מלאך, דא מלאך דממנא על גיהנם וממנא על מאן דחמי באינון לבושין. עד דאתיב קלא ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו.

מהכא אית לאסתכלא דעובדין בשין דב"נ עבדין ליה אינון לבושים צואים. ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות, לבשיה בלבושין אחרנין מתתקנן דבהו אסתכל ב"נ בזיו יקרא דמאריה.

ת"ח כגוונא דא פנחס לא אסתליק מעלמא עד דאתתקנו קמיה לבושין אחרנין דרוחא אתהני בהו לעלמא [ריד ע"ב] דאתי. בשעתא חדא אתפשט מאלין ואתלבש באלין לקיימא דכתיב הנני נותן לו את בריתי שלום.

 

עד דהוו אזלי שמשא הוה תקיפא ויתבו תחות צלא דחד טנרא דמדברא. אמר ר' אלעזר ודאי צלא דא חדוותא דנפשא הוא.

אמר רבי חייא לרבי אלעזר אלין יומין מראש השנה עד יומא בתראה דחג בעינא למיקם עלייהו.

א"ר אלעזר הא אתמר וחברייא אתערו בהו.

[p. 515] א"ר חייא ודאי הכי הוא אבל אנא שמענא לבוסינא עלאה מלה בהו.

אמר ליה אימא ההוא מלה.

א"ל עד לא קאימנא ביה.

א"ר אלעזר אע"ג דחברייא הא אוקמו מלה ושפיר הוא, אבל סדורא דהני יומי רזא דחכמתא בין מחצדי חקלא. ת"ח הא אתמר סדורא דיחודא כלא בחד היך הוי והא אתמר.

פתח ואמר (ישעיה נב:10) חשף יי' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו. חשף יי' את זרוע קדשו, דא דרועא חדא דביה תליא ישועה דביה תליא נוקמא דביה תליא פורקנא. ולמה, למיקם לה לכנסת ישראל מעפרא ולקבלא לה לגביה לאזדווגא כחדא, וכד האי אתער לקבלה כמה דחילו שריא בעלמא עד דינח ההוא דרועא תחות רישא לאתחברא כד"א (שיר ב:6) שמאלו תחת לראשי וגו', וכדין נייחא דינא ומכפר חובין.

לבתר אתי ימינא לחבקא, כדין חדוותא שרייא בעלמא וכל אנפין נהירין. לבתר אזדווגת בגופא וכדין כלא אקרי אחד בלא פרודא, כדין הוא שלימו דכלא וחדוותא דכלא ואחידו ודאי, מה דלא אשתכח הכי בשאר זמני.

כגוונא דהאי סדורא דהני יומי מראש השנה עד יומא בתראה דחג. בראש השנה אתער דרועא שמאלא לקבלא לה למטרוניתא, וכדין כל עלמא בדחילו בדינא ובעי בההוא זמנא בתיובתא שלים לאשתכחא עלמא קמי קב"ה.

[p. 516] לבתר אתיאת מטרוניתא ובעיין בני היכלא בט' לחדש למעבד חדווא ולמטבל בנהרא לדכאה גרמייהו בזווגהא דמטרוניתא. ביומא אחרא הוא זווגא דילה לשוואה שמאלא תחות רישא כד"א שמאלו תחת לראשי. וכדין ישראל בתעניתא על חובייהו ומכפרא להו דהא אימא עלאה אנהרת אנפהא למטרוניתא בזווגהא ומתכפרין כל בני היכלא כיון דשמאלא מקבל לה בהאי יומא ורישא דמטרוניתא שרייא על שמאלא.

ביומא קדמאה דחג אתער ימינא לקבלה בגין לחבקא וכדין כל חדווא וכל אנפין נהירין וחדוותא חד דמיין צלולין לנסכא על מדבחא ובעיין בני נשא למחדי בכל זינין דחידו דהא ימינא גרים. בכל אתר דשארי ימינא חדוותא אצטריך בכלא דהא כדין חדוותא לאשתעשעא.

לבתר ביומא תמינאה חדוותא דאורייתא הוא דהא כדין זווגא דגופא זווגא דכלא למהוי כלא חד ודא הוא שלימו דכלא, ודא יומא דישראל הוא ודאי בלחודייהו, לית ביה חולקא לאחרא. זכאין אינון ישראל [p. 517] בעלמא דין ובעלמא דאתי דעליהון כתיב (דברים ז:6) כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך וגו'.

 

פנחס בן אלעזר. ר' יהודה פתח (איוב ד:7) זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו. תמן תנינן מאן דחמי קשת בגוונוי אצטריך לברכא ברוך זוכר הברית, בגין דדא איהו ברית קיימא קדישא דשוי קב"ה [רטו ע"א] בארעא דלא ייתי עלה מי טופנא, בגין דכד סגיאו חייבין בעלמא בעי קב"ה לאובדא לון וכדין דכיר לון האי אומאה כמה דכתיב (ישעיה נד:9) אשר נשבעתי מעבור מי נח.

[p. 518] רבי יוסי אמר קשת אתיא לאגנא על עלמא. למלכא דכל זמנא דבריה חב לקמיה אתי מלכא לאלקאה ליה, אתגליא ליה מטרוניתא בלבוש יקר דמלכו. מלכא חמי לה, סליק רוגזא דבריה וחדי בה. כך (בראשית ט:16) וראיתיה לזכור ברית עולם, ועל דא לא אתחזי קשת על עלמא אלא בלבושי יקר דמלכו. בשעתא דאית צדיק בארעא איהו ברית למיקם ברית ואגין על עלמא, לא הוי צדיק הא קשת לאתחזאה דהא עלמא איהו קיימא לאובדא אלא בגין קשת דא.

ר' אלעזר אמר לעולם לא אתלבש קשת דא אלא בלבושי אבהן קדמאי, ירוקא וסומק וחיוור. ירוק דא לבושא דאברהם, אצטבע גוון דא כד נפק מניה ישמעאל. סומקא דא גוון דיצחק דאתיא סומקא ואצטבע כד נפק מניה עשו, ואתמשך ההוא סומקא עד ככבא דמאדים דאתאחיד ביה עשו. חוור דא איהו לבושא טבא דיעקב דלא אשתנו אנפוי לעלמין.

[p. 519] ר' אבא אמר יאות הוא אבל הכי אמר בוסינא קדישא. חוור דא אברהם דאתלבן בחוורא דנורא. סומק דא יצחק ודאי. ירוק דא איהו יעקב דקיימא בין תרין גוונין, וכתיב ביה ביעקב (ישעיה כט:22) לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, דהא כל ערסיה שלים הוה. והכי הוא, לא עתה יבוש יעקב, לאתחזאה בגוון סומק כיצחק דנפק מניה עשו. ולא עתה פניו יחורו, כאברהם לאתחזאה בגוון חוור דנפק מניה ישמעאל. אלא נטיל גוונין לאתעטרא בהו על אבהן דיליה, [רטו ע"ב]ובלבושין אלין מתלבשא קשת בשעתא דאתחזי קמי מלכא.

[p. 520] תא חזי רזא דברית קדישא היא את יו"ד דמתעטרא ברשימו עלאה ודא איהי דאתרשים בברית תדיר לעלמין, ובגין דקני פינחס על ברית אתרשים בשמיה הכא את דא, פינחס, יו"ד זעירא איהו, יו"ד דאיהי ברית ודאי דנפיק מגו יו"ד עלאה קדישא. ועל דא איהו קאים בקיומא שלים קמי מלכא קדישא דלא אתאביד מגו עלמא. והכי הוא נקי מההוא חובא דפעור ולא אתאביד תדיר מגו עלמא. (איוב ד:7) ואיפה ישרים נכחדו, אלין נדב ואביהוא דלא אשתציאו מההוא עלמא בגיניה. [ריז ע"א]

 

[p. 521] רבי שמעון הוה יתיב ולעי בפרשתא דא. אתא לקמיה ר' אלעזר בריה, א"ל נדב ואביהוא מאי עבידתייהו בפנחס. אי נימא דלא הוה פנחס בעלמא כד מיתו ובתר אתא לעלמא ואשלים דוכתייהו לאו הכי דהא פנחס בעלמא הוה וסגן קאים ונשמתיה ביה בקיומא קאי.

א"ל ברי רזא עלאה הכי והכי הוא דבשעתא דאסתלקו מעלמא לא הוו מתטמרי תחות גדפי טנרא קדישא. מ"ט, בגין דכתיב (במדבר ג:4) ובנים לא היו להם, דאזעירו דיוקנא דמלכא דהא אינון אתחזון לאשתמשא בכהונה רבה.

בשעתא דקני פנחס על ברית קדישא ועאל בגו כמה אוכלוסין וסליק לון לגייפין על רומחא לעיניהון דכל ישראל וכל שבטא דשמעון בכמה אכלוסין דאתו לגביה פרחה נשמתיה מניה, ותרין נשמתין דהוו עריראן בלא דוכתא אתקריבו בה ואתכלילו כחדא ואהדרת נשמתיה כלילא רוחא דאתכליל בתרין רוחין [p. 522] ואתתקפו ביה. כדין רווח דוכתייהו למיהוי כהנא רבה מה דלא אתחזי מן קדמת דנא. ועל דא איהו (איוב ד:7) נקי דלא אתאביד בההוא שעתא ולא אביד רוחיה כד פרחה מניה. ואיפה ישרים נכחדו, אלין בני אהרן דאהדר לעלמא מה דאביד בחיוי. ועל דא כתיב ביה בפנחס בן בן תרי זמני.

 

פנחס בן אלעזר. מה כתיב לעילא מפרשתא דא, (במדבר כה:4) ויאמר יי' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליי' נגד השמש. וכי על דקטלין בליליא או על דקטלין ביממא ביומא דעיבא כתיב נגד השמש.

[p. 523] אמר ר' יהודה דתהא מיתתהון באתגלייא כמה דחבו באתגלייא.

א"ר שמעון לאו בגין כך אתמר אלא מהכא אוליפנא בדרגא דחב ב"נ לקב"ה לההוא אתר אצטריך למעבד תקונא דנפשיה. אינון חבו בברית קדישא דאקרי שמש, בגין כך דינא ותקונא איהו נגד השמשולא באתר אחרא. מכאן דלא אצטריך ב"נ לתקנא נפשיה אלא בההוא אתר דחב לגביה ומאן דלא עביד הכי לית ליה תקונא לעלמין כדקא יאות.

 

רב חייא פתח (תהלים קד:16-17) ישבעו עצי יי' ארזי לבנון אשר נטע וגו'. מה כתיב לעילא, ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד. וכי מה בין האי להאי, אלא הכי אוליפנא דכתיב (שם:14) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ. וכי שבחא דבהמה דאית לה חציר אתא דוד לומר ברוח קודשא. אלא מצמיח חציר, אלין אינון שתין אלף רבוא דמלאכין שליחן דאתבריאו ביומא תניינא דבראשית וכלהו אשא מלהטא, ואלין אינון חציר. אמאי חציר, בגין דצמחין כחצירדא, בכל יומא ויומא אתקצירו השתא, לבתר צמחין ומתהדרן כמלקדמין. [p. 524] ועל דא כתיב מצמיח חציר לבהמה, הה"ד (משלי יב:10) יודע צדיק נפש בהמתו. ותנינן אלף טורין סלקין לה בכל יומא ויומא וכל טורא וטורא שתין רבוא הוי והיא אכלה.

ועשב לעבודת האדם, אלין אינון נשמתהון דצדיקייא, דההוא אדם דרכיב ושליט על בהמה דא אכיל ואעיל לון בגוויה ובזכותהון אתזן כל עלמא מההוא אדם דכתיב ביה (יחזקאל א:26) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. ועל דא כתיב [p. 525] האדם, ההוא דאשתמודע, בגין להוציא לחם מן הארץ, לאפקא מזונא לעלמא מן הארץ קדישא.

ויין, דא חמרא עתיקא דנגיד מלעילא.

ישמח לבב אנוש, אנוש דא רזא דההוא נער [ריז ע"ב] דסליק לסיבו ואתהדר כמלקדמין, ועל דא כתיב (תהלים קג:15) אנוש כחציר ימיו.

להצהיל פנים, אלין פנים דאקרון אנפי רברבי ואנפי זוטרי.

[p. 526] משמן, מנגידו דעלמא דאתי, משה ורבו קדישאה עלאה.

ולחם לבב אנוש, ההוא לחם דאזילו שחקים וטחנן מנא למיכלא דצדיקייא סתמא ומתמן אינגיד לכמה חיילין דאקרון לבב אנוש וכלא אתי מנגידו עלאה.

ישבעו עצי יי', אינון אילנין עלאין פנימאין.

ארזי לבנון, דהא אתעקרו ונטע לון קב"ה. מאי בין עצי יי' לארזי לבנון, עצי יי' אלין עץ החיים ועץ הדעת וטוב ורע, ארזי לבנון אלין חמשין תרעין דאקרון חמש מאות שנה.

[p. 527] אשר שם צפרים יקננו, בטוליהון מקננין נשמתהון דצדיקייא וכל חיילין קדישין אתזנו מתמן.

חסידה, ברתיה דאברהם אבינו דאקרי חסיד ועביד חסד עם כל בני עלמא, ועל כך אתקרי חסידה.

ברושים ביתה, בין דרועי עלמא.

 

רבי אבא ור' יוסי קמו למלעי באורייתא בפלגו ליליא. עד דהוו יתבי ולעאן באורייתא א"ר יוסי הא דא"ר חייא אנוש כחציר ימיו שפיר קאמר, אבל במאי אוקמוה סופא דמלה דכתיבכי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו.

[p. 528] א"ל הכי איהו ודאי, אנוש כחציר ימיו, כמה דאמר כציץהשדה, דאתחדש ואתהדר כמלקדמין, הכי יציץ וסליק. מ"ט, בגיןכי רוח עברה בו ואיננו, דא רוח עלאה טמירא קדישא גניזא מכלא וכליל ליה בגויה וכדין ואיננו, ודא הוא רזא דחנוך דכתיב ביה (בראשית ה:24) ואיננו. מ"ט, כי לקח אותו אלהים דא אלהים עלאה, רוח גניזא טמירא.

ולא יכירנו עוד מקומו, דהא אתכליל רוח זעירא ברוח עלאה.

מה כתיב בתריה, וחסד יי' מעולם ועד עולם, עאל כהנא רבה לגו קדש קודשין ונטיל ליה ואוליד ליה כמלקדמין ואתחדש כנשר עולימין ואתהדר איהו נער.

עד דהוו יתבי חמו חד טולא דקיימא עלייהו, אזלא ואתיא אתיא ואזלא בגו ביתא. תווהו. א"ר אבא יוסי בני אימא לך מה דהוה לי עם בוסינא קדישא, יומא חד הוינן אזלין בבקעת אונו והוינן לעאן באורייתא כל ההוא [ריח ע"א] יומא ומגו תוקפא דשמשא אותיבנן גבי חד טינרא בגו נוקבא חד.

[p. 529] אמינא ליה מאי האי דבכל שעתא דחייבין אסגיאו בעלמא זכאין דיבהו לקאן עלייהו דהכי תנינן בחובא דדרא צדיקייא אתפסון. אמאי, אי בגין דאינון לא מוכיחין לעלמא על עובדיהון, כמה אינון דמוכחין ולא מקבלין מנייהו וצדיקייא אתכפיין קמייהו. אי בגין דלא יהוי מאן דיגין על עלמא, לא יהון מתין ולא יתפסון בחובייהו דהא חדווא איהו לצדיקייא באיבודא דלהון.

א"ל בחובא דדרא ודאי מתפסין צדיקייא והא אוקימנא הני מילי, אבל בשעתא דיתפסון צדיקייא במרעין או במכתשין בגין לכפרא על עלמא הוי, כדין יתכפרון כל חובי דרא. [p. 530] מנא לן, מכל שייפי גופא, בשעתא דכל שייפין בעאקו ומרע סגי שרייא עלייהו שייפא חד אצטריך לאלקאה בגין דיתסון כלהו. ומנו, דרועא, דרועא אלקי ואפיקו מיניה דמא, כדין הוא אסוותא לכל שייפין דגופא.

אף הכי נמי בני עלמא אינון שייפין דא עם דא. בשעתא דבעי קב"ה למיהב אסוותא לעלמא אלקי חד צדיקא בינייהו ובגיניה יהיב אסוותא לכלא. מנא לן, דכתיב (ישעיה נג:5) והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו ובחבורתו נרפא לנו. ובחבורתו, אקזותא דדמא כמאן דאקיז דרועיה ובההוא חבורהנרפא לנו, אסוותא הוא לנא לכל שייפין דגופא.

ולעולם לית זכאה לקי אלא למיהב אסוותא לדרא ולכפרא עלייהו, ורזא דא צדיק ורע לו דהא ניחא לסטרא אחרא דדינא לשלטאה על זכאה יתיר מכלא דלא חייש כדין לכל עלמא ולא אשגח בהו מחדוא דשליט עליה. וההוא זכאה זכי לשולטנו עלאה בהאי עלמא ובעלמא דאתי. צדיק [ריח ע"ב] וטוב לו, דלא חייש קב"ה לכפרא על עלמא.

[p. 531] אמינא ליה אלו לא הוו בחד זמנא יאות, אבל אית צדיק הכא ואית צדיק בגויה, לדא אית מרעין ומכתשין ולדא כל טיבו דעלמא.

אמר לי בחד מנייהו או תרין סגי דלא בעי קב"ה לאלקאה כלא כמא דלא אצטריך אלא דרועא חדא לאלקאה ולאקזא למיהב אסוותא לכל שייפין, אף הכי בחד צדיקא סגי.

ואי אתיקר ביה מרע על כל שייפין כדין אצטריך לאקזא תרין דרועין. אף הכי אי אסגיאו חובין יקירין על עלמא כדין כל זכאין אלקון למיהב אסוותא על כל דרא. אבל בזמן דלא אסגיאו כל כך כדין חד זכאה אלקי ושאר צדיקיא בשלם דהא לא אצטריך עלמא דילקן כלהו. אתסיאו עמא אתסיאו צדיקייא. ולזמנין דכל יומיהון קיימין במרעייהו לאגנא על דרא. מיתו הא אתסי כלא ואתכפר לזמנין דחובין אינון יקירין יתיר.

קמנא ואזלנא ותוקפא דשמשא הוה יתיר דדחיק לן באורחא, חמינן אילנין במדברא ומיין תחותייהו, יתיבנא תחות טולא דאילנא דמדברא. שאילנא ליה מאי האי דכל עמין דעלמא לא עבדין אלא ישראל בלחודייהו, דכד לעאן באורייתא מתנענען הכא והכא בלא למודא דבר נש בעלמא ולא יכלין למיקם בקיומייהו.

[p. 532] אמר לי אדכרתן מלה עלאה ובני עלמא לא ידעין ולא משגחן. יתיב שעתא ובכה. אמר ווי לעלמא ווי לבני נשא דאזלין כבעירי חקלא בלא סוכלתנו. במלה דא בלחודוי אשתמודען נשמתהון דישראל בין נשמתהון דשאר עמין. נשמתהון דישראל אתגזרו מגו בוסינא דדליק קדישא דכתיב (משלי כ:27) נר יי' נשמת אדם, והאי נר בשעתא דאתאחד[ריט ע"א]בגו אורייתא דלעילא לא שכיך נהורא עליה אפילו רגעא, ורזא דא (תהלים פג:2) אלהים אל דמי לך. כגוונא דא כתיב (ישעיה סב:6) המזכירים את יי' אל דמי לכם, לא שכיכו לכון.

נהורא דשרגא כיון דאתאחדא גו פתילה ההוא נהורא לא שכיך לעלמין אלא מתנענעא נהורא לכאן ולכאן, לא משתכיך לעלמין. כגוונא דא ישראל דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא, כיון דמתאחדא במילי אורייתא הא נהורא דליק, לא יכלון לאשתככא, מתנענען לכאן ולכאן ולכל סטרין כנהורא דשרגא דהא (משלי כ:27) נר יי' נשמת אדם כתיב. [p. 533] וכתיב (יחזקאל לד:31) אדם אתם, אתם אדם ולא שאר עמין. נשמתהון דשאר עמין מדעיכו דקש בלא נהורא דשרי עלייהו ועל דא אית לון שכיכו ולא מתנענען דהא לית לון אורייתא ולא דלקין בה ולאו נהורא שרייא בהו. אינון קיימין כעצים בגו נורא דדלקין בלא נהורא דשריא עלייהו, ועל דא משתככין בלא נהורא כלל.

א"ר יוסי דא הוא ברירו דמלה, זכאה חולקי דזכינא להאי ולמשמע דא. [ריט ע"ב]

 

פתח ר' אבא ואמר (ישעיה מב:10) שירו ליי' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ יורדי הים ומלואו איים ויושביהם. כמה חביבין ישראל בקב"ה דחדוא דלהון ותושבחא דלהון לאו איהו אלא ביה דהכי תנינן כל חדוא דישראל דלא משתתפי בה לקב"ה לאו איהו חדוא וזמין הוא סמאל וכל סייעתא דיליה לקטרגא לההוא חדוא בגין דלא חדוא לישראל אלאבשותפו דיליה. מנא לן, דכתיב (תהלים קמט:2) ישמח ישראלבעושיו, חדוא דישראל לאו איהו אלא בעושיו. בעושיו, בעושו מבעי ליה כד"א (איוב מ:19) העושו יגש חרבו. אלאבעושיו בגין דב"נ אתעביד בשותפו גברא ואתתא [p. 534] וקב"ה, ועל רזא דא כתיב (בראשית א:26) נעשה אדם, בשותפו, דתנינן תלת אומנין עבד קב"ה לאפקא מנהון עלמא ואלין אינון שמים ומייא וארץ וכל חד שמיש חד יומא ואהדרו כמלקדמין.

יומא קדמאה אפיק שמים אומנותא דיליה דכתיב (בראשית א:3) ויאמר אלהים יהי אור. יומא תניינא אפיקו מיא אומנותא לעבידתא דכתיב ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. אסתלקו פלגו מייא לעילא ופלגו מייא אשתארו לתתא, ואלמלא כך דמיא אתפרשו עלמא לא הוה קאים. יומא תליתאה עבדת ארעא ואפיקת כמה דאתפקדת דכתיב ויאמר אלהים תדשא ארץ דשא וגו', וכתיב ותוצא הארץ.

עד הכא כל אומנא דאלין תלתא אפיק אומנותא דיליה ועבדו מה דאתפקדו. אשתארו תלת יומין אחרנין. אתפקד אומנא קדמאה למעבד אומנותא דיליה דכתיב ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים, והיינו שמים. ביומא חמשאה אפיקו מייא דאיהו אומנא אחרא דכתיב ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה. ביומא שתיתאה עבדת ארעא אומנותא דילה דכתיב ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה וגו'.

כיון דתלת אומנין אלין אשלימו עבידתייהו אמר לון קב"ה אומנותא חדא אית לי למעבד דאיהו אדם, אתחברו [p. 535] כחדא ואנא עמכון נעשה אדם, גופא דלכון ואנא אהא בשותפו עמכון ונעשה אדם. כמא דבקדמיתא הוה בשותפו הכי נמי לבתר, אבא ואמא דבהון עבידתא כגוונא דארעא וקב"ה דאשתתף בהדייהו, ועל רזא דא כתיב בעושיו.

ואע"ג דאבא ואמא אתפרשו מהאי עלמא חדוא בכל שותפותא הוה דתנינן בשעתא דבר נש [רכ ע"א] שתיף לקב"ה בחדוה דיליה קב"ה אתי לגנתא דעדן ואעקר מתמן לאבוי ואמיה דאינון שותפין בהדיה ואייתי לון עמיה לההוא חדוה וכלהו זמינין תמן ובני נשא לא ידעין. אבל בעקו דב"נ קב"ה זמין לגביה בלחודוי ולא אודע לאבוי ולאמיה הה"ד (תהלים יח:7) בצר לי אקרא יי' ואל אלהי אשוע וישמע מהיכלו קולי ושועתי לפניו תבוא באזניו.

 

אהדר ההוא טולא כמלקדמין ואזלא גו ביתא בדיוקנא דב"נ. נפל על אנפוי ר' אבא.

אמר רבי יוסי אדכרנא דבהאי אתרא חמינא ליה לר' פנחס בן יאיר, יומא חד הוה קאים בהאי דוכתא והוה אמר הכי פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, באת יו"ד זעירא, בגין דתרין אלפא ביתין רשימין, אלפא ביתא דאתוון רברבן ואלפא ביתא דאתוון זעירין. אתוון רברבן אינון דעלמא דאתי, ואתוון זעירן אינון דעלמא תתאה, ברית קיימא קדישא. כיון דקני פנחס על ברית דא אתוסף ביה יו"ד זעירא רזא דברית דא.

[p. 536] בה שעתא אמר קב"ה מה אעביד עם משה, ברית דא מן משה איהו, למיהב ליה לאחרא בלא דעתא דמשה לא יאות.

שארי קב"ה ואמר למשה, משה פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.

אמר רבון כל העולמים מהו.

א"ל משה את הוא דמסרת נפשך על ישראל דלא ישתיצון מעלמא בכמה זמנין ואיהו השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו'.

אמר משה מה את בעי.

א"ל כלה דידך דתשרי בגויה.

[p. 537] אמר משה הא בלבא שלים תהוי לגביה.

א"ל אימא אנת בפומך וארים קלך דאנת מסר ליה בלבא שלים הה"ד לכן אמור, את אימא ברעותא, הנני נותן לו את בריתי שלום. משה הוה אמר הנני נותן לו וגו', ואילו אמר קב"ה ה"ל למימר לכן הנני נותן לו אתבריתי, אלא כתיב לכןאמורהנני נותן לו את בריתי, משה אמר הנני נותן לו את בריתי שלום. ואי תימא דאתעברת מן משה, לא, אלא כבוסינא דא, דא אהני ודא לא אתגרע מניה.

אתא ההוא טולא ויתיב ונשיק ליה. שמעו חד קלא דהוה אמר פנון אתר פנון אתר לר' פנחס בן יאיר דאיהו גבייכו. דתנינן בכל אתר דצדיקא אתחדש ביה מלי דאורייתא, כד איהו בההוא עלמא פקיד לההוא אתר ואתי ליה לגביה וכ"ש כד שראן בגוויה צדיקייא אחרנין לחדתא בההוא אתר מלי דאורייתא. כגוונא דא דהוה אתי ר' פנחס בן יאיר למפקד לאתריה ואשכח אלין צדיקייא מחדתין מילי דאורייתא ואתחדש כמלקדמין ההוא מלה דר' פנחס בן יאיר קמיה.

[p. 538] אמר יאות מלה דרבי פנחס בן יאיר דהא לא כתיב לכןאמור לו אלא לכן אמור. וכי מלה דא הוה גניזא מחסידא דא תחות ידך ולא הוית אמר. זכאה חולקנא למהוי בסיעתא דטולא קדישא הכא.

אף הוא פתח ואמר משמיה דר' פנחס (קהלת ט:10) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה. כמה יאות ליה לב"נ בעוד דבוסינא דליק ושריא על רישיה לאשתדלא ולמעבד רעותא דמאריה בגין דההוא נהורא דבוסינא איהי כ"ח דשריא עליה, ועל דא כתיב (במדבר יד:17) יגדל נא כח יי'. כח יי', דא הוא כח דשריא על רישיהון דצדיקייא וכל אינון דמשתדלין ברעותא דמאריהון.

ועל דא תנינן דכל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו, דא היא כחו. ודאי אצטריך לאתערא כל שייפוי בחילא תקיף בגין דבאתערותא תקיף דאתתקף אתער ההוא כח קדישא עלאה ואסתלק גו קדושה ואתתברת חילא ותוקפא דסטרא אחרא, ועל דא [רכ ע"ב]בכחך אצטריך למעבד רעותא דמאריך.

[p. 539] כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה, בגין דבההוא כח אית מעשה, אשתדלותא לאשתדלא בהאי עלמא דאקרי מעשה עלמא דעובדא למשלם סופא דמחשבה.

וחשבון, דא הוא עלמא דתליא בדבורא דהא חשבון בדבורא תלייא ועל דא כל גימטריאות ותקופין ועבורין בעלמא דסיהרא הוו.

ודעת, דא איהו רזא דשית סטרין דתליין במחשבה ואקרון עלמא דההוא מחשבה.

וחכמה, דכלא תלייא מניה וכל אלין כלילן בההוא כחדלאו הכי בסטרא דשאול דרגא דגיהנם, והא כל ב"נ דלא אשתדל בהאי כ"ח בהאי עלמא לאעלא ביה במעשה וחשבון ודעת וחכמה סופיה לאעלא בשאול דלית ביה מעשה וחשבון ודעת וחכמה, [p. 540] דהא סטרא אחרא ארח שאול איהי דכתיב (משלי ז:27) דרכי שאול ביתה. מאן דאתרפי מהאי כ"ח קדישא אתתקף גו סטרא אחרא דשאול ביתה.

אשר אתה הולך שמה. וכי כל בני עלמא אזלין לשאול. אין, אבל סלקין מיד דכתיב (שמואל א ב:6) מוריד שאול ויעל, בר אינון חייבין דלא הרהרו תשובה לעלמין דנחתין ולא סלקין. ואפילו צדיקים גמורים נחתין תמן. אמאי נחתין, בגין דנטלין כמה חייבין מתמן וסלקין לון לעילא ותמן עבדי לון להרהר תשובה. ומאן אינון, אינון דהרהרו תשובה בהאי עלמא ולא יכילו ואסתלקו מעלמא, צדיקייא נחתי בגיניהון גו שאול ונטלי לון וסלקי לון מן תמן.

אמר ר' יוסי כתיב (קהלת ז:27) אחת לאחת למצא חשבון, חשבון דגימטריאות דקיימא בסיהרא באן דרגא דילה אינון.

[p. 541] לא אתיב ליה. אמר שמענא ולא אדכרנא מלה. קם ההוא טולא, בטש בעינוי דר' אבא, נפל על אנפוי מגו דחילו. עד דהוה על אנפוי נפל קרא בפומיה דכתיב (שיר ז:5) עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים. ואלין עיינין דילה פרפראות לגו חכמה עלאה דאתמשכא מלעילא ומגו חשבון ותקופין ועבורין אתמליין ואתעבידו בריכותדנפקי מימין לכל סטרין, אינון עיינין, עד דאתפקדן לכל חושבן דסיהרא דלבר וככבים ומזלי למעבד חושבן ודא איהו על שער בת רבים, דא איהי סיהרא לבר.

א"ר אבא לר' יוסי ההוא מרגלא קדישא דהוה תחות ידך מגו סיעתא קדישא דאית גבן כמה שפיר איהו ואהדרנא ביה דהא ודאי לא אצטריך לאפקא אתתא למהוי באתר אחרא עד דבעלה יתן לה רשות, ואודעין לבעלה בקדמיתא ומפייסין ליה דאיהו אפקיד לה ויהב לה רשו למיהך לההוא אתר. [p. 542] כך קב"ה פייס למשה ועד דיהב לה רשו וא"ל את אימאהנני נותן לו את בריתי שלום, למשרי בגוויה ולמהך תמן לא אזלת.

מנא לן, מצדיקו דעלמא דיהיב לה רשו למהוי גו צדיקים בהאי עלמא ויתבה עמהון ככלה גו קשוטהא וצדיק דעלמא חמי וחדי בהאי, אבל בין דרועי דבעלה שכיבת ואהדרתלמהוי בהדייהו ותבת לבעלה כד"א (אסתר ב:14) בערב היא באה ובבקר היא שבה. בערב היא באהלגו בעלה, ובבקר היא שבה לגבי צדיקייא דארעא וכלא ברשו בעלה הה"ד (תהלים לז:21) וצדיק חונן ונותן.

ומשה כך אמר הנני נותן לו, כמה דצדיק דלעילא נותן אף אנא הנני נותן. מתנה למהדר מתנה איהי. [p. 543] בגין דברית דא רווח כהונה עלאה, ואי לא תהא בהדיה לא אתקשר פנחס בדרגא דכהונה עלאה דהא ברית דבקא איהו תדיר בימינא עלאה וימינא עלאה דא זמין למבני בי מקדשא דאיהו ברית.

אמר רבי אבא הא אדכרנא מלה חדא דשמענא מבוסינא קדישא דשמע משמיה דרבי אליעזר. יומא חד אתא לקמיה חד חכים גוי, א"ל סבא סבא תלת בעיין [רכא ע"א] בעינא למתבע מנך. חד דאתון אמרין דיתבני לכו בי מקדשא אחרא והא לא הוו למבני אלא תרין, בית ראשון ובית שני, בית שלישי ובית רביעי לא תשכח באורייתא והא מה דהוה למבני כבר אתבנון ולעולם לית ביה יתיר דהא תרי בתי ישראל קרי להו קרא, וכתיב (חגי ב:9) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון.

ותו דאתון אמרין דאתון קריבין למלכא עלאה מכל שאר עמין. מאן דמקרב למלכא איהו חדי תדיר בלא צערא בלא דחיקו, והא אתון בצערא ובדחקא וביגונא יתיר מכל עממיא, ואנן לא אתקריב לן צערא ודחיקו ויגונא כלל. אנן קריבין למלכא עלאה ואתון רחיקין מניה ועל דא אית לכו צערא ודחקא אבלא ויגונא מה דלא אית לן.

ותו דאתון לא אכלין נבלה וטרפה בגין דתהוון בריאין וגופא דלכון להוי בבריאותא. אנן אכלין כל מה דבעינן ואנן תקיפין בחילא בבריאותא וכל שייפין דילן בקיומייהו, ואתון דלא אכלין חלשין כלכו במרעין בתבירו יתיר מכל שאר עמין, עמא דסני אלהכון בכלא.

[p. 544] אמר סבא סבא לא תימא לי מדי דלא אשמעינך ולא אקבל מנך.

זקיף עינוי ר' אליעזר ואשגח ביה ואתעביד תלא דגרמי. כיון דנח רוגזיה אהדר רישיה ובכה, אמר (תהלים ח:2) יי' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, כמה תקיף חילא קדישא בכל ארעא ולית מלה זעירא דאתיא באורייתא דלא נפיק מפומיה דקב"ה. מלין אלין דשאיל ההוא רשע אנא שאילנא יומא חד לאליהו ואמר דהא במתיבתא דרקיעא אסתדרו קמיה דקב"ה, דכד נפקו ישראל ממצרים בעא קב"ה למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעילא ובעא למבני לון ביתא קדישא ולנחתא ליה מגו שמי רקיעין ולנטעא לון לישראל נציבו קדישא כגוונא דדיוקנא דלעילא הה"ד (שמות טו:17) תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. באן אתר, מכון לשבתך פעלת יי', בההוא דפעלתאת ולא אחרא, דא בית ראשון. מקדש יי' כוננו ידיך, דא בית שני, ותרווייהו אומנותא דקב"ה אינון.

[p. 545] ומדארגיזו קמיה במדברא מיתו ואכנס קב"ה בארעא לבניהון דאוליפו עובדיהון וביתא אתבני על ידא דבר נש, ובגין כך לא הוה ביה קיים ושלמה אמר (תהלים קכז:1) אם יי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, דהא לית ביה קיומא. ביומי עזרא גרים חטאה בכמה חובין ואצטרכו אינון למבני ולא הוה ביה קיומא. ועד כען בניינא קדמאה דקב"ה לא הוה בעלמא דכתיב (שם קמז:2) בונה ירושלם יי', איהו ולא אחרא, ובניינא דא אנן מחכאן ולא בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל.

ובית ראשון ובית שני ינחית לון קב"ה כחדא מלעילא, בית ראשון באתכסיא ובית שני באתגליא. ההוא בית להוי באתגליא דאקרי בית שני [p. 546] דאתחזי לכל עלמא אומנותא דקב"ה חדוא שלים ורעותא דלבא בכל קיומא. ההוא בית ראשון באתכסיא יסתלק לעילא על גבוי דההוא דאתגלייא וכל עלמא יחמון ענני יקר דסחרן על גבי דההוא דאתגלייא ובגו דאינון עננין הוי בית ראשון בעובדא טמירא דסליק עד רום יקר שמייא, ובניינא דא אנן מחכאן, ועד לא הוה בעלמא. ואפילו קרתא דירושלם לא ליהוי אומנותא דב"נ דהא כתיב (זכריה ב:9) ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב וגו'. אי לקרתא כתיב הכי, כל שכן ביתא דאיהו דיורא דיליה. ועובדא דא הוה אתחזי למהוי ברישא כד נפקו ישראל ממצרים ואסתלק עד לסוף יומין בפורקנא [רכא ע"ב] בתראה.

ושאלתא אחרא דודאי אנן קריבין למלכא עלאה יתיר מכל שאר עמין, ודאי הכי הוא דישראל ודאי עבד לון קב"ה לבא דכל עלמא, והכי אינון ישראל בין שאר עממין לבא בין שייפין, כל בני עלמא אינון שייפין דגופא וישראל לבא בגווייהו, ואי לא הוו ישראל בעלמא לית עמא דיכיל למיקם בעלמא אפילו רגעא חדא, כשייפין בלא לבא. ועל דא הוו באמצעיתא דכל עלמא, לבא גו שייפין.

וישראל מתנהגן גו שאר עמין כגוונא דלבא גו שייפין. לבא איהו רכיך וחלש ואיהו קיומא דכל שייפין. כל שייפין לא ידעין מצערא ודחקא ויגונא כלל אלא לבא דביה קיימא וביה סוכלתנו. שאר שייפין לא אתקריב בהו כלל דהא לית בהו קיומא ולא ידעין מדי. כל שאר שייפין לא קריבין למלכא דאיהו סוכלתנו וחכמתא דשריא במוחא אלא לבא ושאר שייפין רחיקין מניה ולא ידעי מניה כלל. כך ישראל למלכא קדישא קריבין ושאר עמין רחיקין מניה.

[p. 547] שאלתא אחרא דישראל לא אכלי נבלות וטרפות וטנופא ולכלוכא דשקצים ורמשים כשאר עמין, הכי הוא דהא לבא דאיהו רכיך וחלש ומלכא וקיומא דכל שאר שייפין לא נטיל למזוניה אלא ברירו וצחותא דכל דמא ומזוניה נקייה וברירא דכלא ושאר פסולת אנח לכל שייפין, וכל שאר שייפין לא משגיחי בהאי אבל פסולת וביש ועכור דכלא נטלין ואינון בתקיפו כמא דאתחזי לון. ועל דא בכל שאר שייפין אית אבעבועין שאת וספחת סגירו דצרעת, ללבא לאו מכל הני כלום אלא איהו נקייא ודכיא מכלא, לית ביה מומא כלל, ועל דא כתיב (שיר ד:7) כלך יפה רעיתי ומום אין בך.

אתא רבי יוסי ונשיק ידוי, אמר אילו לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די.

 

ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית. אמר ר' יצחק האי קרא הכי הוה למכתבושם איש ישראל אשר הכה פנחס, ולא להוי כתיבהמוכה אשר הוכה, ולא אמר אלא בארח סתים. [p. 548] והכי אמר ר' אלעזר כיון דסלקיה קב"ה לפנחס לכהונא רבתא לא בעא לאדכרא ליה בקטילותא דבר נש דהא לא יתחזי לכהנא רבה. עד לא סלקיה לכהונא רבה אידכר שמיה, וירא פנחס וגו' ויקח רמח וגו' וידקור את שניהם. כיון דסלקיה לכהנא רבה לא אידכר שמיה בקטילותא דלא אתחזי ליה וחש על יקריה קב"ה דכהנא רבה לא אתחזי לאדכרא בקטילותא. ושם האשה המוכהאף הכי.

 

רבי שמעון הוה אזיל מקפוטקיא ללוד ור' יהודה אזיל עמיה. עד דהוו אזלי פגע בהו ר' פנחס בן יאיר ותרין גוברין טענין אבתריה. שכיך חמריה דר' פנחס, טעינו ליה ולא אזל. [p. 549] אמר ר' פנחס שבוקו ליה דהא ריחא דאנפין חדתין קא ארח או נסא יתעבד לן השתא.

עד דאינון תמן נפק ר' שמעון מבתר חד טנרא, נטל חמרא ואזל. אמר להו ר' פנחס ולא אמרית לכו דריחא דאנפין חדתין קא ארח.

נחת וגפיף ליה ר' פנחס ובכה, אמר ליה חמינא בחלמי דאתיא שכינתא לגבאי ויהבת לי נבזבזן רברבן וחדינא בה, הא השתא כמה דחמינא.

אמר ר' שמעון מקל פרסי דחמרך ידענא דאנת הוא, השתא חדוא שלים.

אמר ר' פנחס נתיב בדוך חד דמלי אורייתא אצטריך צחותא.

אשכחו עינא דמייא ואילנא, יתבו. אמר ר' פנחס מסתכל הוינא דהא לתחיית המתים באורח אוחרא יעביד לון קב"ה, כמה דהוא השתא קדמאה ליהוי כדין בתראה. מנלן, מאינון עצמות, גרמין דאחיא לון קב"ה על ידא דיחזקאל דכתיב (יחזקאל לז:7-8) ותקרבו עצמות עצם אל עצמו בקדמיתא, ולבתר כתיב [רכב ע"א]וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם, דהא מה דאפשיט בקדמיתא ליהוי בבתרייתא, בקדמיתא אפשיט מרוחא ולבתר עור ובשר ובתרעצמות.

[p. 550] אמר ר' שמעון בדא אקשו קדמאי, אבל גרמין אלין דאחיא קב"ה נסין ואתין משניין עבד בהו קב"ה. ת"ח מה כתיב (איוב י:9) זכר נא כי כחומר עשיתני ואל עפר תשיבני. מה כתיב בתריה, הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני, עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. זמין קב"ה לבתר דיתבלי ב"נ בעפרא ומטי זמנא דתחיית המתים דההוא גרמא דאשתאר למעבד ליה כעיסה דא ונביע כחלב דא ומההוא נביעו נקי מצוחצח בצחותא יתערב ההוא גרמא ויתמחי כחלבא, ולבתר יקפיא ליה ויתצייר בציורא כגבינהדא בקפיאותא ולבתר יתמשך עליה עור ובשר ועצמות הה"ד הלא כחלב תתיכני, התכתני לא כתיב אלא תתיכני, הקפיתני לא כתיב אלא תקפיאני, עור ובשר הלבשתני לא כתיב אלא תלבישני, סוככתני לא כתיב אלא תסוככני.

[p. 551] ולבתר מה כתיב חיים וחסד עשית עמדי דא רוחא דחיי. ואי תימאעשיתעמדי ולא כתיב תעשה, אלא הכי אמר חיים וחסד עשית עמדיבהאי עלמא דשדית בי רוחא דחיי, אבל ופקודתך שמרה רוחי, דאת זמין לפקדא בקדמיתא, שמרה רוחי.

ורזא דמלה כל נפשאן דצדיקייא גניזן וטמירן תחות כרסייא דמלכא ואיהי נטרא לון לאתבא לון [p. 552] לדוכתייהו הה"ד ופקודתך שמרה רוחי. מאי פקודתך, כד"א (תהלים קט:8) ופקודתו יקח אחר, פקודתךודאי, מטרוניתא דמלכא דכל רוחין אינון פקדונין בידהא הה"ד (שם לא:6) בידך אפקיד רוחי וגו', ואיהי נטרא לון. בגין דא שמרה רוחי, איהי נטרת לה.

כגוונא דא (שם פו:2) שמרה נפשי כי חסיד אני. שמרה, דא מטרוניתא דמלכא דאיהי נטרא נפשי בגין כי חסיד אני, ובכל אתר דכתיב סתם דא מטרוניתא כד"א (ויקרא א:1) ויקרא אל משה, (שמות טו:26) ויאמר אם שמע תשמע.

בכה ר' פנחס ואמר ולא אמרית לך דשכינתא יהבת לי נבזבזן ומתנן, זכאה חולקי דחמינא לך ושמענא דא.

א"ל בההוא זמנא תינח ההוא גרמא, שאר גרמין דישתכחון מה יתעבד מנהון.

[p. 553] א"ל כלהו יתכלילו בההוא נביעו דהאי גרמא ויתכלילו בהדיה ויתעביד כלא עיסה חדא ותמן יתצייר ציורא כמא דאתמר הה"ד (ישעיה נח:11) ועצמותיך יחליץ. מאי יחליץ, כד"א (הושע ה:6) חלץ מהם, כלהו יתעברון מקיומייהו ויתכלילו בההוא גרמא למהוי עיסה חדא, וכדין (ישעיה נח:11) והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. [רכד ע"א]

 

אמר רבי פנחס מסתכל הוינא, שמירה בלב איהו ודאי ולב דוגמא דלב עלאה, ועל דא שמור בלב איהו ולאו באתר אחרא. זכירה בזכר במוחא דרכיב ושליט על הלב, ולית זכירה אלא במוחא. ועל דא זכור לזכר ושמור לנקבה.

[p. 554] מוחא איהו דכורא ורכיב על הלב. לב שליט ורכיב על הכבד. כבד סמאל ונחש דא בדא ואיהו חד, [רכד ע"ב] יותרת הכבד וכבד. ועל דא בקורבנא יותרת הכבד דא נחש, כבד מיכלא דדכורא רזא דסמא"ל.

אמר ר' שמעון ודאי כך הוא ויאות הוא, וברירא דמלה ורזא וסתרי דקרבן הכי הוא, כבד נטיל בקדמיתא הוא ויותרת דיליה סמאל ובת זוגו וכל אינון ערקין דכבדא חיילין ומשריין דלהון, ונטילו דלהון חלבין ושמנינו דקרבנא, וכדין קריב כלא לגבי לב. ולב לא נטיל מכלא אלא ודוי דאתעביד ביה וסליק בההוא תננא וצלותא דאתעביד עליה דההואקרבנא. לב קריב לגבי מוחא רעותא דיחודא דכהנא וחדווא דליואי. מוחא דא דכורא דאתיא ממוחא עלאה. מוחא קריב לגבי טמיר מכלא דלא אתידע כלל ואתקשר דא בדא ומוחא קריב נחת רוחא דכלא.

[p. 555] ערקין דכבדא אלין אישים וכל אינון חייליהון. כבד כמא דאתמר, יותרת נוקבא דיליה. אמאי יותרת, דלא אתדבקת בדכורא דילה אלא כד אשתארת לה שעתא לבתר דעבדת גיופהא ושביקת ליה. תו יותרת נוקבא דכד בעיא לאתחברא בב"נ אתעבידת לגביה שיורין דלא אתחשיב כלל, לבתר איהי אתקשטת זעיר זעיר לגביה עד דאתעבידת ליה חבורא חדא. ומאלין ערקין דכבדא מתפשטן אחרנין זעירין לכמה זיינין וכלא נטלין אמורין ופדרין וכלהו כלילן בכבד.

לב דאיהו עקרא בקדושה נטיל ומקריב כמא דאתמר. לב שריא על תרין כוליין ואינון תרין כרובים יהבי עיטא ואינון רחיקין וקריבין ימינא ושמאלא, וכלהו נטלין ואכלין כל חד כדקא יאות עד דאתקשר כלא כחדא.

[p. 556] (תהלים נא:19) זבחי אלהים רוח נשברה, דא מתקריב ללב. רוח נשברה, ודוי וצלותיה דהא ודאי (קהלת יב:7) הרוח תשוב אל[רכה ע"א]האלהים. וכבד מקריב ליה לגבי לב דאיהו סניגוריא עליה וכלא קשורא חדא בקורבנא.

מן כבדא נפקין כל מרעין וכל מכתשין לכל שייפי גופא וביה שריין. לב איהו זכיך מכלא ומניה נפקין כל טב וכל בריאותא בשייפין כלהו וכל תוקפא וכל חדוא וכל שלימו דאצטריך לכל שייפין. [רכה ע"ב]

 

פתח ואמר (תהלים לז:3) בטח ביי' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. בטח ביי' כדקא יאות. ועשה טוב, תקונא דברית קדישא דתהא מתקין ליה ונטיר ליה כדקא יאות. ואי תעביד דא תהא רבא בארעא ויתזן מנך ויתחדי מנך ההיא אמונה דלעילא.

ותו התענג על יי' ויתן לך משאלות לבך. כל דא אתקנא בתקונא דברית, כיון דאתתקן ברית אתקן כלא.

פנחס בגין דקני על ברית דא זכה לכלא. ולא עוד אלא דאגין על כל ישראל וביה אתקיים והתענג על יי', דהא סליק ואתקשר לעילא ואנהיר [p. 557] באור קדמאה דברא קב"ה דגניז ליה, בההוא אור דאתהני מניה אברהם, קשורא דאהרן כהנא.

לבתר דאסתלק לכהנא רבה לא אידכר ליה בקטילותא דזמרי ולא יאות בגין דלא יתאחיד כלל בענפוי דסטרא אחרא ולא אתחזי ליה דכל מאן דקטיל ענפין דסטרא אחרא אית ביה ופנחס הא אתאחיד בימינא ולית ליה חולק בסטרא אחרא כלל ועל דא לא אדכר הכא. מה דאתחזי שבחא איהו גנאי ליה נחיתו מדרגא עלאה דאתאחיד ביה, ועל דא כתיב המוכה אשר הוכה, ושם האשה המוכה.

א"ר פנחס זכאה דרא דשמעין מילך באורייתא, זכאה חולקי דזכינא לכך.

אמר רבי שמעון זכאה דרא דאנת וחסידותך אשתכח בגוויה.

עד דהוו יתבי ומפייסין דא לדא אתא רבי אלעזר בריה דר' שמעון ואשכח לון תמן. א"ר פנחס ודאי [p. 558] כתיב (בראשית לב:3) ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה.

א"ל ר' שמעון תיב ואימא קרא. יתיב רבי אלעזר. פתח ואמר (שם:2) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים. מאי ויפגעו בו, אית פגיעה לטב, ואית פגיעה לביש, ואית פגיעה לצלותא. אלא בשעתא דהוה אזיל לחרן מה כתיב, (שם כח:11) ויפגע במקום, צלותא דערבית איהו דצלי בההוא אתר דאקרימקום כד"א (שמות לג:2) הנה מקום אתי, וצלותא דערבית בההוא אתר אתחזי.

תו ויפגע במקום, מלי פיוסין איהו דאתא שמשא קדישא לגבי סיהרא בעל לגבי אתתא. מכאן דלא ייתי בעל לגבי אתתיה אלא במלי פיוסין לפייסא לה דכתיב ויפגע במקום, ולבתר וילן שם. כד הוה אתי יעקב מחרן כתיבויפגעו בו, [p. 559] שדרת היא לפייסא ליה למיתי לגבה. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה. מאי כאשר ראם, אלא מלאכים דיום ומלאכים דלילה הוו ואתכסו מניה ולבתר אתגליין ליה ועל דא כאשר ראם כתיב.

מחנה אלהיםזה, אלין דליליא כתיב בהו [רכו ע"א]מחנה אלהיםואלין דיממא כתיב בהו זה, ועל דא ויקרא שם המקום ההוא מחנים, תרין משריין. והשתא משריין קדישין חמינא הכא, זכאה ארחי דאתינא הכא.

אמר ר' שמעון מאן דפתח פתחא יימא.

א"ר אלעזר תנינן כל מאן דאמר תהלה לדודתלת זמנין בכל יומא איהו בן עלמא דאתי, והא אתמר טעמא מאי. אי משום פרנסה פרנסה ומזונא לכל עלמא תרין זמנין אינון ביומא בצפרא וברמשא דכתיב (שמות טז:8) בתת יי' לכם בערב בשרובבקר תשבעו לחם. אי הכי אמאי תלת זמנין בכל יומא. אלא תרין למזונא דבני נשא וכל עלמא וחד למיהב תוקפא לההוא אתר דפתיחו ידוי.

[p. 560] תרין מזוני אלין משוניין דא מן דא הכא. (תהלים קמה:15) ואתה נותן להם את אכלם בעתו, דא מזונא דעשירים דיהב מיכלין סגיאיןבעתו, דא חד. תניינא דכתיב ומשביע לכל חי רצון, דא מזונא דמסכני דאינון שבעין מרצון ולא מגו מיכלא סגי. פותח את ידך, דא תוקפא לההוא אתר דבפתיחו ידוי נפקא רצון ושבעא לכלא.

תו הכי אוליפנא דלא איהו אלא תרי זמני בכל יומא דאלין חיובא על ב"נ ואי אמר יתיר לאו בגין חובה איהו אלא בגין שבחא גו תושבחן דזמירות דדוד מלכא. מ"ט, בגין דפרנסה לא חזי למשאל אלא בתר צלותא ופיוסא דמאריה. מלכא ייכול בקדמיתא ובתר כןייכלון עבדוי הה"ד (שיר ה:1) באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי, לבתר אכלו רעים וגו'.

[p. 561] אכלתי יערי, דא צלותא דמיושב. עם דבשי, דא קרית שמע. אכלתי יערי, דא צלותא דמיושב בההוא יער [רכו ע"ב] לבנון, יוצר אור, והאופנים וחיות הקדש, כלם קדושים, כל הני אקרון יער אילנין ונציבין דביה.

עם דבשי, דא קרית שמע דאיהי מתיקא דכלא בכמה צופין ומתיקין.

שתיתי ייני עם חלבי, דא צלותא דמעומד משיכא דיין עלאה דאתנטר ודא בשלש ראשונות.

עם חלבי, אלין שלש ברכות אחרונות, ואתכלילן אלין באלין.

עד כאן מיכלא דמלכא. לבתר אכלו רעים לעילא, שתו ושכרו דודים לתתא.

[p. 562] ועל דא לית חיובא דמזונא אלא בתר צלותא. ובצלותא דמנחה בערב קודם צלותא, מ"ט. בגין דעד לא אשתכח דינא קשיא, בעוד דאנפי מלכא נהירין יימא תהלה לדוד בהאי סדורא דמזונא דלבתר דדינא שריא ותלי על עלמא לאו שעתא איהו.

אתא ר' פנחס ונשקיה. [רלא ע"א]

 

אמר רבי יודא לימא לן מר מאינון מילי מעליתא דראש השנה.

פתח רבי שמעון (מלכים ב ד:8) ויהי היום. בכל אתר דכתיב ויהי איהו צער, ויהי בימי צער ודאי. ויהי היום, יומא דאית ביה צער ודא איהו ראש השנה דאיהו יומא דדינא קשיא על עלמא. ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם, יומא דראש השנה הוה. ובכל אתר ויהיהיום ראש השנה, (איוב א:6) ויהי היום ויבאו בני האלהים, יום ראש השנה הוה.

[p. 563] ובכל זמנא תרין יומין אינון. מאי טעמא, בגין דלהוי יצחק כליל דינא ורחמי, תרין יומין ולאו חד דאלמלא ישתכח אחד יחידאי יתחריב עלמא, ועל דא כתיב תרי זמני ויהי היום.

ויבאו בני האלהים, אלין ב"ד רברבא, בני האלהים ודאי, בנוי דמלכא קריבין לגביה ואינון חתכין דינא על עלמא.

להתיצב על יי'. וכי על יי' קיימי, אלא בשעתא דאלין קיימי על דינא, דינא קדמאה דכלא ביה מאן הוא דלא יוקיר לשמא דקב"ה ודלא יוקיר לאורייתא ולעבדוהי. אוף הכי מאן הוא דלא חייש על יקרא דשמא קדישא דלא יתחלל בארעא, מאן הוא דלא חייש ליקריה, מאן הוא דלא שוי יקר על שמא דא.

[p. 564] ויבא גם השטן בתוכם, גם לרבות לאסגאה הוא ונוקביה. אוף הכי להתיצב על יי', דאיהו חייש נמי ליקרא דשמא דא.

הכא אפליגו עמודין קדמאי דעלמא, חד אמר איוב מחסידי אומות העולם הוה, וחד אמר מחסידי ישראל הוה ואילקי לכפרא על עלמא, דהא יומא חד אשכחיה רב המנונא לאליהו, א"ל ודאי תנינן צדיק ורע לו וכו'. א"ל דינוי דמארי עלמא עמיקין, אבל בשעתא דקב"ה בעי לכפרא חובין דעמא אלקי בדרועא דלהון ואסי לכלהו, כאסייא דאלקי לדרועא לשיזבא כל שייפין כמא דכתיב (ישעיה נג:5) והוא מחולל מפשעינומדוכא מעונותינו מוסר שלומינו עליו ובחבורתו נרפא לנו, כמא דאתמר.

[p. 565] בההוא יומא דקיימין שבעין קתדראין למידן דינא דעלמא כמה אינון מארי תריסין קטיגורין דקיימי לעילא, אלין מיימינים לזכו ואלין משמאילים לחובה לאדכרא חובין דעלמא חובין דכל חד וחד, ועל דא אצטריך לב"נ לפרשא חובוי כל חד וחד כמה דאיהו בגין דמאן דמפרש חטאיה לא אתמסר דיניה אלא בידא דמלכא קב"ה בלחודוי וכל בי דינא בדילין הימנו. ועל דא אצטריכו לפרשא חובין דכל שייפא ושייפא וכל מה דעביד בפרט הה"ד (תהלים לב:5) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה על פשעי ליי', לבתר ואתה נשאת עון חטאתי סלה. מנא לן, ממשה דכתיב (שמות לב:31) וישב משה אל יי' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב. בישראל כתיב (שמואל א יב:10) חטאנו כי עזבנו את יי'ונעבוד את הבעלים ואת העשתרות. ואי תימא האי ביחיד אבל בצבור לא, הא כתיב קרא דא. ואי תימא הא בצבור אבל שליח דלהון לא, הא כתיב (שמות לב:31) וישב משה אל יי' וגו', וכתיב (שם) ויעשו להם אלהי זהב.

מ"ט מאן דמפרש חוביה בי דינא בדילין הימנו, בגין דב"נ קריב לגרמיה ולא איתדן על פומיה. [p. 566] ותו דלא שביק דוכתא למקטרגא לאולפא עליה חובא. מומא דבר נש יקדים [רלא ע"ב] ויימא ולא יהיב דוכתא לאחרא למימר. כדין קב"ה מחיל ליה הה"ד (משלי כח:13) ומודה ועוזב ירוחם.

ביומי ראש השנה מתקנין בי דינא כורסייא למלכא ודאין לכל עלמא וישראל עאלין בקדמיתא לדינא קמי דליפוש רוגזא.

תנן ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. יום ביומו מאי הוא, אלא הני תרין יומי דר"ה. אמאי תרין יומי, בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא, דינא עלאה דאיהו קשיא, דינא תתאה דאיהו רפיא ותרווייהו משתכחי. ועל דא לא ידעי הני בבלאי רזא דיבבא ויללותא ולא ידעי דתרווייהו אצטריך, יללותא דאיהו דינא תקיפא, תלת תבירין דינא רפיא, גנוחי גנח רפיא. אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו ואנן ידעין ועבדין תרווייהו וכלא נפקין לארח קשוט.

[p. 567] פתח ואמר (תהלים פא:4) תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו. תקעו בחדש שופר, מאי בחדש, דא בי דינא רפיא דאקרי חדש.

בכסא, כס דעלמא עלאה. כ"ס דא פחד יצחק דאיהו כס למלכא עלאה. תו בכסא, דא דינא קשיא פחד יצחק, דינא דאתכסי תדיר דלא איהו דינא באתגלייא.

כי חק, דא דינא רפיא. ומשפט, דא דינא קשיא ברחמי. ותרווייהו אינון כחדא, בגין כך תרין יומין ותרווייהו ברזא חדא.

(שם פט:16) אשרי העם יודעי תרועהיי' באור פניך יהלכון. אשרי העם יודעי תרועה ולא כתיב שומעי, יודעי תרועהבגין חכימין דידעי באוירא דארעא קדישא אינון ידעיןתרועה, רזא דתרועה כמה דכתיב (שם ב:9) תרועם בשבט ברזל. [p. 568] מאן עמא כישראל דידעין רזין עלאין דמאריהון למיעל קמיה ולאתקרב ביה. וכל אינון דידעי רזא דתרועה יתקרבון למיהך באור פניו דקב"ה, דא אור קדמאה דגניז קב"ה לצדיקייא, ועל דא אצטריך למנדע ליה.

 

כתיב (ויקרא ט:10) יותרת מן הכבד, וכתיב (שם ג:4) ואת היותרת על הכבד. יותרת מן הכבד, אשת זנונים דאזלא ונפקא מן הכבד לאסטאה בני עלמא ולאסטאה עלייהו ושבקא לדכורא למעבד זנונים.

[p. 569] יותרת עלהכבד, דשלטא היאעל דכורא דילה. מצח אשה זונה, שלטא על הכבד אשת מדנים וכעס. יותרת מן הכבד, מן הכבד נפקא לאבאשא לכל עלמא ולמעבד גיופין עם כלא. לבתר איהי סלקא לגבי דכורא מצח אשה זונה בעזותא דאנפין וכדין איהי על הכבד.

מגו כבד ויותרת דיליה נפקא מרה ואיהי חרבא דמלאך המות דנפקו אינון טפין מרירן לקטלא בני נשא הה"ד (משלי ה:4) ואחריתה מרה כלענה חדה וגו', ואיהי תליא בכבד וכל מרעין דמותא בה תליין.

בההוא יומא משטטה בעלמא לאכנשא כל חובי עלמא וכדין כל ישראל בעאקו ונטלין שופר לאתערא ביה[רלב ע"א]ההוא תרועה ותקיעה דינא קשיא ברחמי ודינא רפיא ברחמי, וכדין אתערו הכי לעילא ואתבסם כלא דא בדא. וכל מה דההוא כבד נקיט אקריב כלא לגבי לב דאיהו מלכא לדיינא, וההוא לב לאו אורחיה ולאו תיאובתיה בעכירו דעובדין דעמיה אלא נקיט כל ברירא וצחותא[רלב ע"ב] וכל זכיין וכל עובדין טבין וכל ההוא עכירו וטנופא ולכלוכא זריק לון על שאר עמין. כיון דנטל לב כל אינון זכיין ועובדין טבין וברירו וצחותא כדקא יאות כדין כבד נטיל כל אינון חובי ולכלולא וטנופא דעובדין בעל כרחיה וזריק על שאר עמין הה"ד (ויקרא טז:22) ונשא השעיר עליו את כלעונותם, דהכי הוא כיון דלבא נטיל כל זכיכו וברירו וצחותא כבד נטיל כל מה דישתאר ולכלוכא וטנופא ועכירו וזריק בכל שייפין אחרנין בעל כרחיה.

 

[p. 570] אמר רבי פנחס אורחא דא הוה מתקנא לי למשמע מילי עתיק יומין. זכאה עלמא דאנת שריא בגויה, ווי לעלמא דישתארון יתמין ולא ידעין מלי דאורייתא כדקא יאות. ודאי הכי הוא דכבד נטיל כלא טב וביש, ואע"ג דמשטטא ולקיט כל חוביהון דישראל ה"נ זכיין דלהון לקיט בגין לקיימא קורציה וכלא האי והאי מקריב לגבי לב. ואורחוי דלב לא נטיל אלא זכיכו וברירו וצחותא דכלא כמא דאמרת ושאר טנופא ולכלוכא ועכירו אהדר לכבד ונטיל כלא בעל כרחיה דכתיב ונשא השעיר עליו וגו'. מלה דא אהדרנא בגין דאתבסם לפימי כמתקא דדובשא, זכאה חולקי דזכינא להאי ולמחמי דא בעיני.

אף הוא פתח ואמר (תהלים קלא:1) יי' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני. [p. 571] האי קרא אמר דוד בשעתא דהוה אזיל על כיף נהרא והוה אמר רבון כל העולמים כלום הוה ב"נ בעלמא דאודי ומשבח לקבלך כוותי. אזדמנת ליה צפרדע, אמרה ליה דוד לא תתגאי דאנא עבדית יתיר מנך דמסרית גופאי על מימרא דמארי דכתיב (שמות ז:28) ושרץ היאור צפרדעים, והא אוקמוה. ותו דאנא מזמר ומשבח ליליא ויממא בלא שכיכו. בההוא שעתא אמריי' לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו'.

יי' לא גבהלבי, דא איהו קרבנא בכל יומא ובכל זמן וזמן לגבי קב"ה דאתכלילת כנסת ישראל ביה בין כל שאר אכלוסין וכל אינון פולחנין אפיקו לה מבין גובין. [רלג ע"א]כך ישראל כל זמנא דאינון אטימין לבא ולא פתחין בתיובתא לא סלקין ריחא ולא אפיק לון מבין גובין בין שאר עמין. פתחין בתיובתא מיד סלקין ריחא ויפיק לון מבין גובין ויתהני בהו כנסת ישראל דכתיב (שיר ה:2) פתחי לי אחותי רעיתי, דכל זמנא דשושנה אטימא לית לה ריחא ולא סליק מגו גובין ודיורהא בינייהו כמא דאתמר. [p. 572] וקב"ה לא שדר לן למהך אורחא דא אלא בגין דא לאולפא מלין אלין.

 

עד דהוו יתבי אתא נשרא חד ומאיך ונטיל שושנה חדא בינייהו ואזלת. אמרו מכאן ולהלן נהך לאורחין. קמו ואזלו. עד הכא אורחא דר' פנחס ואורחא דר' שמעון. אזל ליה איהו ור' אלעזר ושאר חברייא, ור' פנחס ושאר חברייא.

פתח ואמר (תהלים ס:1) למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד. מאי ללמד, לאולפא לדרי עלמא חכמתא והא אוקמוה. שושן עדות, אלין סנהדרי גדולה דכתיב בהו (שיר ז:3) סוגה בשושנים.

מכתם לדוד, סימנא דאחזיו ליה לדוד כד שדר ליואב לארם נהרים ולארם צובה לאגחא בהו קרבא וכו'.

[p. 573] א"ר פנחס דא איהו שושן עדות דקיימא הכא שכינתא עלן ודרגין עלאין בהדה וסייעתא קדישא לתושבחתא, דא איהישושן בשלימו כדקא יאות.

קמו ואזלו אלין הכא ואלין הכא. אזל ליה ר' פנחס ובת בכפר עקימון ור' חייא ור' יצחק בהדיה. עד דאקדימו למיזל יתבו ומחכאן לנהורא דצפרא. זקיף עינוי ר' חייא וחמא אלין כוכבייא דשרביטא דקא מרהטין ואזלין, אמר ודאי בכמה זמנין שאילנא על אלין כוכבייא.

א"ר פנחס אלין כוכבייא דשרביטא ידיען בסוכלתנו דחברייא דהא קב"ה ברא כל אינון כוכבי רקיעא רברבין וזעירין וכלהו מודן ומשבחן לקב"ה דכתיב (תהלים קמז:4) מונה מספר לככבים, וכד מטא זמנייהו לנהרא קרא לון קב"ה בשמא דכתיב לכולם בשם יקרא, וכדין רהטי ואושיטו שרביטא דנהורא לחדוא למהך לשבחא למאריהון בההוא אתר דאתפקדן הה"ד (ישעיה מ:26) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו'.

[p. 574] אדהכי אתא נהורא, קמו ואזלו. עד דהוו אזלי אתא נשרא רברבא אסחר על רישייהו וקיימא עלייהו. א"ר פנחס ודאי עידן רעותא הוא, השתא אתפתחו תרעי דרחמי לכל אינון בי מרעי והוא זמנא דאסוותא לון ואע"ג דאינון אסירין למלכא דהא נשרא דא סימנא דרחמי איהו.

פתח ואמר (דברים לב:11) כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וגו'. ליכא בעלמא מאן דאיהו ברחמי על בנוי כנשרא והא אוקמוה דכתיב (משלי ל:17) ויאכלוה בני נשר, דאיהו רחמנא על בנוי. ומגו דהשתא עידן דרחמי אתא נשרא דא ואסחר עלן דשעתא איהו דכתיב (תהלים ה:4) יי' בקר תשמע קולי, ודא בקר דאברהם ואתערותא דיליה.

אדהכי אסחר נשרא ואעבר לקמייהו. א"ר פנחס נשרא מה אנת לגבן. אי בשליחותא דמרך אתית הא אנן הכא, אי בגין סימנא אחרא אנן זמינין הכא. איתרם נשרא לעילא ואתכסי מנייהו ואינון יתבו.

א"ר חייא הא דשלמה מלכא תווהא הוה דתנינן נשרא רברבא הוה אתיא לגבי שלמה מלכא בכל יומוי והוה שלמה רכיב על גדפהא ואוביל ליה ארבע מאה פרסי בשעתא חדא. לאן אוביל ליה, לתרמו"ד במדבר. [p. 575] אתר חד איהו לגבי טורי דחשוכא דאקרי תרמוד במדבר, ולא הוא דין אתר דתרמודאי אלא תרמוד דאיהו במדבר בהרים ותמן מתכנשי כל רוחין וסטרין אחרנין, וההוא נשרא הוה טאס לתמן בשעתא חדא.

כיון דקאים על ההוא דוכתא אגבה נשרא ושלמה כתב פתקא וארמי תמן ואשתזיב מאינון רוחין, ונשרא הוה מסתכל גו חשוכא דטורין לאתר דתמן עזא ועזאל דאינון תמן תפיסן בשלשלאי דפרזלא נעיצן גו תהומי ולית יכילו לב"נ בעלמא [רלג ע"ב] למיעל תמן ואפי' עופי שמיא בר בלעם. וכיון דנשרא מסתכל גו חשוכא רברבא מאיך לתתא ונטלא ליה לשלמה מלכא תחות גדפהא דשמאל ומכסייא ליה וקיימא על אינון שלשלאי ואזלא ומקרבא לגבייהו, ושלמה כדין אפיק עזקא דחקוק עלה שמא קדישא ושדי בפומיה דנשרא ומיד אינון הוו אמרי כל מה דבעי שלמה ומתמן הוה ידע שלמה חכמתא עלאה הה"ד (מלכים א ט:18) ויבן את תרמוד במדבר בהרים. וכי בניינא הוה עביד בהרים, אלא מהו ויבן, אסתכל בסכלתנו וידע לההוא דוכתא למנדע ביה חכמתא עלאה כד"א (נחמיה ח:8) ויבינו במקרא.

 

[p. 576] עד דהוו יתבי הא נשרא אתא לגבייהו ושושנה חדא בפימיה ושדי קמייהו ואזלת לה, חמו וחדו. א"ר פנחס ולא אמינא לכו דנשרא דא בשליחותא דמארה הוה אתיא. שושן דא איהי שושן עדות דקאמינא וקב"ה שדר ליה לגבן.

פתח כמלקדמין ואמר (תהלים ס:1) למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד. שושן עדות, וכי שושן מה סהדותא סהיד, אלא שושן דא איהי סהדותא למעשה בראשית ואיהי סהדותא לכנסת ישראל ואיהי סהדותא ליחודא עלאה. סהדותא לכנסת ישראל, דא איהו בגין דשושנה דא אית בה תליסר עלין וכלהו קיימאן בעקרא חדא. אית בה חמש לבר תקיפין דחפיין לדא שושן ואגינו עלה וכלא ברזא דחכמתא.

אינון תליסר אלין תליסר מכילן דרחמי דירתא כנסת ישראל מלעילא וכלהו אחידן בעקרא חדא ואיהו ברית ודוגמא דברית יסודא דכלא. [p. 577] חמש תקיפין דסחרן עליה אלין חמשין תרעין חמש מאה שנין דיסודא ברית קדישא אילנא דחיי אזלא בהו.

סהדותא לעובדא דבראשית, כל עובדא דבראשית כלהו תיבין ידיען בסוכלתנו וקיימן בחושבנא. אלהים דמעשה בראשית אחזי לעילא ואחזי לתתא, אחזי לעילא ברזא דעלמא דאתי ואחזי לתתא ברזא דכנסת ישראל.

שושנה דסהדותא דקיימא בכל הני סימנין. כתיבבראשית ברא אלהים, דא שושנה. תליסר עלין אינון תליסר תיבין עד אלהים תניינא ואינון את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח, הא תליסר עלין דשושנה. [p. 578] חמשה תקיפין דסחרן לה, אלין אינון מרחפת על פני המים ויאמר, הא חמש אחרנין. לבתר יהי אור, דא עיקרא ושרשא דשושנה דכלהו אחידן ביה.

סהדותא ליחודא, חמש עלין תקיפין ושרשא ויסודא דאחידן ביה תליסר עלין אלין. שמע ישראל יי' אלהינו יי', הא חמש עלין דשושנה. אחד, דא הוא עיקרא ושרשא דכלהו אחידן ביה, רזא דתליסר בחושבן גושפנקא דמלכא.

ת"ח כגוונא דשושנה אינון ישראל, (שיר ב:2) כשושנה בין החוחים, בין שאר עמין, כנסת ישראל בין שאר אכלוסין רברבן ממנן. כל זמנא דשושנה קיימא סתימא דלא פתיח לית בה ריחא ולא סלקין לה מגו גובין. בשעתא דפתיח סלקא ריחא וכדין אפיקו לה.

 

אמר ר' אלעזר לאבוה הא שמענא אלין שייפין אטימין ברזא דקרבנא, שייפין אחרנין רזא דלהון היך הוא.

[p. 579] אמר ליה[רלד ע"א]אלעזר ברי כל שאר שייפין דלגו רזא עלאה איהו.

ת"ח לבא הא אתמר אבל לב דא איהו נורא דדליק, ואלמלא דזמין לגביה מלכא עלאה כנפי ריאה דאתיין לקמיה רוחא מרוחא דנשיב מגו בוסמין עלאין הוה אוקיד עלמא ברגעא חדא.

פתח ואמר (בראשית יט:24) ויי' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. אמאי אוקיד לון, בגין דכנפי ריאה לא נשיבו בההיא שעתא. וסתרא דא (תהלים סח:14) כנפי יונה נחפה בכסף, ואינון רפאל וצדקיאל ועלייהו אתמר (שם קד:4) עושה מלאכיו רוחות, לנשבא תדיר קמיה דלבא.

טחול. פתח ואמר (קהלת ד:1) שבתי אני ואראה את כל העשוקים אשר נעשו תחת השמש והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח. מאן אינון עשוקים, אלין ינוקי בתוקפא דאמהון דסלקין מעלמא על ידא דמלאך המות. וכי מלאך המות קטיל לון דאיהו עושק, אלא הדר ואמר ומיד עושקיהם כח. מאן ההוא כח, ההוא דכתיב (בראשית א:14) יהי מארת ברקיעהשמים, [p. 580] חסר ודא לילית דאיהי ממנא דההוא עושקודא אקרי טחול ואיהי אזלת וחייכא בינוקי ובתר עבדת בהו רוגזא ודמעה למבכי עלייהו. טחול לזינא דכבד אזלא, דא איברי בשני ודא איברי ברביעי בעובדא דבראשית, ועל דא לית סימנא טבא בב' ד', מותא דרברבי ומותא דזוטרי. [רלד ע"ב]

קיבה איהו דרגא חד משתין דמותא ודא אקרי תרדמה, עסטיריא דרגא שתיתאה דמלאך המות, ומגו דאתי מרחיק איהו בסטרא דמותא ולאו מותא, רמזא חדא משתין דמותא. [רלה ע"א]

[p. 581] אצטומכא, דא נטיל כלא ושחיק ומשדר לכל סטרין לתתא ומניה איתזנו תתאי מאינון שמרים לתתא, כל אינון רוחין וסטרין אחרנין דאיתזנו בליליא מאינון אברים ופדרים, ושאר נטלין כל שייפין ונטיל כלא כבד וקריב ללב כמא דאתמר, ודא איהו דכתיב (יחזקאל א:10) ופני אריה אל הימין, ועל דא אתחזי על מדבחא כגוונא דאריה אכיל קרבנין. מכאן ולהלאה כל שאר שייפין ברזא דגופא כגוונא דלעילא. [רלה ע"ב]

קנה, שית עזקאן מתחבראן כחדא ואינון אקרון בני אלים, מפקי רוחא לנשבא על עלמא ואתיין מסטרא דגבורה, וכד אינון מתחברן כחדא אינון כגוונא דשופר ואקרי שופר של איל, אלים בני בשן, הבו ליי' בני אלים, אלים דיצחק. [p. 582] ומפקי רוחא וקלא וההוא קלא נפיק ואיערע בעבי מטרא ואשתמע לבר ועל דא כתיב (איוב כו:14) ורעם גבורותיו מי יתבונן, דהא מסטרא דגבורה אתיין. ומה אמר ההוא קלא, קול יי' על המים אל הכבוד הרעים יי' על מים רבים, רועם לא כתיב אלא הרעים על ידא דבני אלים, ולית מאן דידע בשבחא דהאי קלא הה"ד מי יתבונן.

ושט דבלע מיכלא, ומתמן עאל לכלהו שייפין, דא איהו רזא דרגא דאישים. אישים אינון קרבין מיד ובלעי ונטלי כליל מגו אשא, מיד ודאי כליל לאישים, ורזא דא (דברים יח:1) אישי יי' ונחלתו יאכלון, אלין אכלין ובלעין ושאר לא אכלין הכי.

וכל בני עלמא לבר לא ידעי היך אכלין ולאו רזא דלהון אלא דרגין דלגיו אינון ידעין ונטלי מנייהו, ודאי ושט לית ליה בדיקה מבחוץ דלא ידעי אלא מבפנים ידעי ובדקי ונטלי. עד דעאל לבי טחנא ואשתחיק ואתבשל ונטיל כלא כבד כמא דאתמר. מאלין אישים נפקין דרגין דקדמי ונטלי בקדמיתא ואלין אקרון טוחנות, אכלין קרבנין וטחנין, ועל דא מדאתחריב בי מקדשא כתיב (קהלת יב:3) ובטלו הטוחנות כי מעטו. אלין טחנין בקדמיתא, כיון דאתטחנן אינון דשלטי עלייהו בלעי ונטלי ואקרון וש"ט. אמאי, ו"ו שט, דיוקנא דו"ו[רלו ע"א]איהו כפיף ולבתר שט [p. 583] למיכל כד"א (במדבר יא:8) שטו העם ולקטו, מיכלא למיכל.

משתיא חמרא ומיא, נסוכא דמיין ונסוכא דחמרא בהאי ושט עאל ואשתאיב בריאה. אלין שרפים בשלהובא דלהון נטלי משתיא ואקרון ריאה בחבורא חדא ואשתאיב כלא בהו.

וכל אלין נטלין כל חד וחד כדקא חזי ליה. מדאתחריב בי מקדשא כלהו אזעירו דיוקנייהו ומזונייהו ולית יומא דלא הוה ביה מארה.

[p. 584] וארים קליה ר' שמעון ואמר ווי ירושלם קרתא קדישא, ווי לעלמא דכל טבוון אלין אבדין, רברבן גיברין ממנן אזעירו דיוקנייהו.

על דא בכו חברייא, אמרו ווי רבי כד תסתלק מן עלמא, מאן יגלי רזין סתימין עמיקין כאלין דלא אשתמעו מן יומא דשלמה מלכא ועד השתא. זכאה דרא דשמעין מלין אלין וזכאה דרא דאנת בגוויה, ווי לדרא דישתארון יתמין מנך. [רלו ע"ב]

 

פתח ואמר (דברים ו:4) שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד. ע' רברבא, ד' אף הכי וסימנא דא עד היינו דכתיב (שמואל א יב:5) עד יי' בכם. אשתארו אתוון ש"מ, במ"ם פתוחה. מ"ט, ם' סתימה מלך עלאה, מ"ם פתוחה מלך תתאה. אתוון אחרנין אשתארון א"ח, (משלי כה:2) כבוד אלהים הסתר דבר כתיב.

[p. 585] רב המנונא סבא אמר כל מאן דמייחד יחודא דא בכל יומא חדווא זמינא ליה מלעילא מרזא דאתוון אלין, ש"מ מהאי סטרא, א"ח מהאי סטרא, ומצרף אתוון למפרע שרי ובמישר סיים וסימניךאשמח דכתיב (תהילים קד:34) אנכי אשמח ביי', ביי' ממש. דא יחודא קדישא ושפיר איהו, והכי בספרא דחנוך דאמר כי האי גוונא דמאן דמייחד יחודא בכל יומא חדווא זמינא ליה מלעילא.

תו אית ביה ש"מ דאתכליל מן ע' רברבא, אלין שבעין שמהן דרזא דאבהן קדישין.

[p. 586] ישראל יי' אלהינו יי', אלין ארבע בתי דתפלין דאחיד לון א"ח ההוא דאמר (שיר ה:2) פתחי לי אחותי רעיתי. ד' דא קשר של תפלין דהיא אחידת בהו, רזא לחכימין דלא אתמסר לגלאה.

שתיק ר' שמעון. בכה וחאיך, אמר אימא דהא רעוא אשתכח ולית כדרא דא עד דייתי מלכא משיחא דיהא לון רשו לגלאה.

תרין רצועין נפקין מסטרא דא ומסטרא דא, רזא תרין ירכין דהאי א"ח דנביאי קשוט אחידן בהו דהא מלעילא נפקין תרין דרועין מימינא ומשמלא ודל"ת אתאחדת בהו. [p. 587] לבתר נחתא אתפשטו ירכין לתתא, כיון דהיא אתאחדת לעילא כדקא יאות נחתא לתתא לאתיחדא באכלוסהא, וכד איהי אתאחדת אחידת בשיפולי ירכין ורשימו דיו"ד ברית קדישא עלה מלעילא, כדין איהי אתיחדת ביחודהא.

יו"ד דא איהי רזא דברית ועל דא כל מאן דנטיר ברית דא איהו אשתזיב לעילא ואשתזיב לתתא. מנא לן, מפינחס בגין דאיקני על ברית דא אשתזיב מן דינא עלאה ומדינא דלתהא ובג"כ אתרשים יו"ד דא בגוויה הה"ד פינחס בן אלעזר וגו'.

יו"ד דא אצטריך דלא יעדי כלל מגו תפלה של יד דלא יעביד פרודא וכל חדווא דיליה בהאי איהו. יו"ד דא בדכורא איהי ולא בנוקבא ובגין כך אתקריבת בהדה, ומאן דרחיק לה מאתרא רחיקן ליה מעדונא דעלמא דאתי.

בדכורא איהו צדיק ואיהי צדק בלא יו"ד, איהו איש ואיהי אשה בלא יו"ד, ובג"כ חדווא דילה לאתקרבא בה ולאתעדנא בה. מאן דרחיק עדונא ירחקון ליה מעדונא דלעילא, וע"ד כתיב (שמואל א ב:30) כי מכבדי אכבד וגו'.

[p. 588] ת"ח פינחס קאים קמי דינא תקיפא דיצחק וסתים פרצה, בגין כך אשלים לגבי פינחס רזא דיצחק. קם קמי פרצה דכתיב (תהילים קו:30) ויעמוד פינחס ויפלל, קם בפרצה קמי דינא דיצחק בגין לאגנא עלייהו דישראל, וע"ד כליל דא בדא בחושבנא.

ואי תימא הא חושבנא לא תלייא אלא בעיינין דילה והכא חושבנא לעילא ביצחק, אלא ודאי הכי הוא בגין דיצחק תליא ואתמשך בההוא אתר דאינון עיינין דתמן דיינין דינין דכל עלמא דהא עיינין דילה אינון שבעין קתדראין דדיינין בעלמא ואקרון סנהדרין, וע"ד כלא חד בגין דיצחק ואינון כחדא אזלין וכלא שפיר.

פינחס דא יצחק וקם פינחס ודאין דינא ואתלבש בגבורה תקיפא דאיהו שמאלא, ובג"כ משמאלא זכה לימינא, הכא אתכליל שמאלא בימינא.

[p. 589] השיב את חמתי. מאי השיב אתחמתי, כיון דחמא ההוא חימה דהוה פשיט ואתמשך מסטרא דיצחק מה עבד, אתלבש ואחיד בההוא חימה כמאן [רלז ע"א] דאחיד בחבריה ואתיב ליה לאחורא. וכדין דן דינא ועביד דינא. דן דינא דכל בועל ארמית קנאין פוגעין בו, ועביד דינא דכתיב וידקור את שניהם. וע"ד השיב את חמתי, כתיב הכא השיבוכתיב התם (איכה ב:3) השיב אחור ימינו, מה להלן לאחורא אף הכא נמי לאחורא. וע"ד יו"ד דפינחס דא יו"ד דיצחק דכלא הוא.

מעל בני ישראל, דכד חמא ההוא חימה חמא ליה דהוה נחית על רישיהון דישראל.

[p. 590] מאי חמא, חמא מ' את דא דהוה טאס ברקיעא ודא הוא סימנא דמלאך המות דבעת לאתחברא באת ו' ואת ת'. מה עבד פינחס, מה דהוה מתלבש ביצחק כדין נטל ההוא אות וחטף ליה וחבר ליה בהדיה, כיון דחמא מלאך המות דפינחס חטף ליה לההוא מ' בהדיה מיד תב לאחורא. מ"ט, בגין דכד קני בלביה פינחס אתלבש ביצחק ואסתלק למהוי בחושבנא ר"ח והכי סליק שמיה ר"ח והכי סליק יצחק. כיון דחמא לאת מ' טאס ברקיעא חטף ליה וחבר ליה בהדיה ואתעביד מיד רמ"ח הה"ד ויקח רמח בידו, מה דהוה ר"ח אתעביד רמ"ח. בגין דאת מ' הוה סימנא קדמאה לאדם הראשון למבני מות על עלמא בגין דאת דא הוה טאס על רישיה דאדם בשעתא דכתיב (בראשית ג:6) ותקח מפריו, והוה מחכא ו"ת בזמנא דכתיב ותאכל ותתן ותפקחנה, כדין אתבני מות על עלמא.

[p. 591] פינחס תמא ליה השתא ההוא את מ' דהוה טאס על רישיהון דישראל. והיאך חמא ליה, חמא דיוקנא דמ' פתוחה מליא דמא, כיון דחמא לה אמר הא ודאי סימנא דמלאך המות, מיד חטף ליה אדכר עליה שמא מפרש ונחית להאי את לגביה, ומה דהוה ר"ח אתעביד רמ"ח דכתיבויקח רמח בידו. וע"ד כתיב מעל בני ישראל.

בקנאו את קנאתי, דקנא על ברית קדישא דהוו מחבראן ליה ברשו אחרא.

בתוכם. מאי בתוכם, בגין דהוה אזיל ועאל בגו כמה אכלוסין כמה רבוון ומסר גרמיה למותא בינייהו. אבל בתוכם, בתוך מ', בתוך מ'הות ההיא קנאה דקנא. מ"ט מ', בגין דאיהי סימנא דמות, איהי סימנא דארבעים מלקיות, איהי סימנא דארבע מיתות ב"ד. סליק ונחית, נחית וסליק, סליק לארבעים ונחית לארבע. נחית מארבע, אינון ארבע רוחין דמתפרשן מגו דכר ונוקבא ממסאבותא ובגינייהו ארבע מיתות בית דין, ומתמן סלקין לארבעים והיינו מ' סימנא ומאנין דמלאך המות ודא נטיל פנחס וקנא בתוך מ', וע"ד ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי.

[p. 592] וכי היך השיב פנחס חמתו דקב"ה והא כתיבויהיו המתים במגפהארבעה ועשרים אלף. אילו לא מית חד מנייהו הוינא אמ'השיב את חמתי, אבל כיון דכל הני מיתו מ"ט השיב את חמתי ולא כליתי את בני ישראל. אלא ודאי ברירו דמלה ווי ליה לבר נש דפגים זרעיה, ווי ליה למאן דלא נטיר זרעיה כדקא יאות. חס ושלום דאפילו חד מישראל מית אלא שבטא דשמעון, כד אתו אינון ערב רב אתערבו בנשין דשבטא דשמעון בתר דאתגיירו ואולידו בנין, מנהון מיתו בעגל ומנהון מיתו במותנא ואחרנין מיתו הכא אינון דאשתארו הה"ד ויהיו המתים במגפה, אשר מתו לא כתיב אלא המתים, מתים דמעיקרא הוו. [p. 593] ובגין דאסתמרו כל אינון זרעא קדישא אתמנון כלהו בגין דלא חסר מנייהואפילו חד וע"ד כתיב ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי, מכלל דאחרנין כלו, וכן השיב את חמתי מעל בניישראל, אבלמעלאחרנין לאהשיב, וע"ד רשים קרא ואמר מעל בני ישראל, ובגין כך אתמנון בני ישראל כמלקדמין וחבר לון קב"ה בהדיה.

כגוונא דא בעובדא דעגל כתיב (שמות לב:28) ויפול מן העם ביום ההוא, כל אינון מערב רב הוו, ולאחזאה דלא הוו מבני ישראל מה כתיב לבתר, (שם לה:1) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, [רלז ע"ב] (שם:5) קחו מאתכם תרומה.

ת"ח בקדמיתא כתיב (שם כה:2) מאת כל איש אשר ידבנו לבו כלא בכלל, כיון דאינון ערב רב עבדו דא ומיתו מנייהו אינון דמיתו בעא קב"ה לאתפייסא בהדייהו דישראל. אמר לון אתחברו כלכו לסטר חד הה"ד (שם לה:1) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל בלחודייהו. אמר לון בני בכו אנא בעי למשרי, [p. 594] עמכון תהא דיורא דילי, ועל דא (שם:5) קחו מאתכם תרומה, מאתכם ולא מאחרא, לא בעינא דתהא שתופא לאחרנין בהדאי ולא בהדייכו, ובגין כך כלהו אשתציאו.

אף הכא מאינון גזעא בישא הוו, ויהיו המתים, המתיםודאי ולאו מישראל, ובגין כך מנא לון דכתיב שאו את ראש, ארימו רישייהו.

א"ר אלעזר אבא כמה יאות הוא אי לא אשכחנן פלוגתא על דא.

אמר ליה אימא ברי.

א"ל והא כתיב (במדבר כה:3) ויצמד ישראל לבעל פעור, ותנינן דאתחברו ישראל בהדיה כצמיד דא דאתחבר בב"נ בקשוטוי הכי אתחברו ישראל בבעל פעור.

א"ל אלעזר הכי הוא ויצמד ישראל, אלא אנא לא אמרית דאתדכו ישראל מההוא חובה אלא דאתדכו מן מותא דלא שריא עליהו מותא.

[p. 595] א"ל והא כתיב (שם:4) קח את כל ראשי העם והוקע אותם.

א"ל ראשי העם ודאי ולא ראשי בני ישראל. ומן העם אית לך למילף, כתיב הכא העם וכתיב התם (שמות לב:1) וירא העם, (שם) ויקהל העם, (שם:28) ויפול מן העם. אבל ת"ח ויצמד ישראל לבעל פעור ולא פלחו ליה, אבל מן סופיה דקרא אוכח דכתיב ויאכל העם וישתחוו, ולא כתיב ויאכלישראל וישתחוו אלא העם, כיון דכתיב ויצמד ישראל מאי ויאכל העם, אלא ההוא זרעא בישא הוו חובה דישראל. [רלח ע"א]

מהו דכתיב (במדבר כה:3) ויצמד ישראל לבעל פעור. ת"ח ויצמד ישראל בבעל פעור לא כתיב אלא לבעל פעור, קשוטין ותוקפא יהבו לבעל פעור בלא דעתא, בגין דפולחנא דפעור הוא למפער גרמיה ולאפקא קמיה צואה רותחת וההוא עיבידתא אהני ליה ואתתקף מניה. וישראל כיון דחמו דא חשיבו דזלזולא דיליה איהו וקלקולא דיליה דהא עבודה זרה כתיב (ישעיה ל:22) צא תאמר לו, ואינון בגין זלזולא דעבודה זרה פרעו גרמייהו בלא ידיעה, ועל הני כפר פינחס ובטל מותנא דכתיב ויכפר על בני ישראל. [רלט ע"א]

 

[p. 596] על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט. ר' יהודה פתח (קהלת ג:14) ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלהים עשה שיראו לפניו. שלמה מלכא דחכמתא דיליה יתיר על כל בני עלמא לא ידענא כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם ואיהו אמר ידעתי מה דלא ידע ב"נ אחרא. אלא ודאי שלמה מלכא חכמתיה דיליה סלקא על כל בני עלמא ומה דאיהו ידע לא ידעי שאר בני נשא. ת"ח שאר אומני דעלמא כד איהו עביד עבידתא אשגח בה ואסתכל בה זמנא ותרי זמני ועביד ליה ולבתר אוסיף עלה או גרע מינה, וקב"ה לאו הכי, אפיק עבידיה לאמיתה מתהו דלית בה ממשות כלל ואיהו ממש אתתקן כדקא יאות ולא אצטריך לאוספא ולאגרעא מניה, ובגין כך כתיב (בראשית א:31) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. תו כל אשר יעשה האלהים, לתקונא דעלמא ודאי, הוא יהיה לעולם וגו'.

[p. 597] ר' יצחק אמר אי הכי מהו והאלהים עשה שייראו מלפניו. אלא האי קרא הכי אוליפנא והוא רזא עלאה בין חבריא, האי קרא הכי מבעי ליה, כי כל אשר עשה האלהים הוא יהיה לעולם, מהו כל אשר יעשה והא כתיב מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה, ואת אמרת כל אשר יעשה. אלא מקרא אחרא אשתמע, כתיב (ישעיה סד:3) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, עשית מבעי ליה, למחכה לך מבעי ליה. אבל אתר עלאה הוא דנגיד ונפיק ואדליק בוצינין כלהו לכל עיבר ואקרי עולם הבא ומניה נפיק חד אילנא [רלט ע"ב] לאתשקיא ולאתתקנא והאי אילנא עלאה ויקירא הוא על כל שאר אילנין ואוקמוה, וההוא עולם הבא דנגיד ונפיק אתקין ליה להאי אילנא תדיר אשקי ליה ומתקן ליה בעבידתיה מעטר ליה בעטרין לא פסיק מבועוי מניה לעלם לעלמי עלמין.

בההוא אילנא תליא מהימנותא, ביה שריא מכל שאר אילנין, קיומא דכלא ביה ועל דא כתיב כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם, ודאי הוא הוה והוא הוי והוא יהא, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, ועל דא באורייתא כתיב (דברים יג:1) לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, דאילנא דא אורייתא הוא [p. 598] ואתר דא אתקין האלהים תדיר. האלהים דא גבורה מאין סוף ומאין חקר כד"א (ישעיה מ:28) אין חקר לתבונתו, האלהים ולא אלהים. ועל דא יעשה תדיר כמבוע דלא פסקין מימוי לדרי דרין. בגין כך כתיב והאלהים עשה שייראו מלפניו, אתקין ליה להאי אילנא בתקונא שלים דאחיד לכל סטר לעילא ותתא בגין דייראו מלפניו ולא יחלפו ליה בחלופא לדרי דרין.

א"ר אבא ודאי שפיר קאמרת אבל תו אית לאסתכלא, בקדמיתא יעשה ולבתר והאלהים עשה, מה בין האי להאי. אלא ודאי יעשה תדיר ואתקין להאי אילנא דלא יפסקון מימוי לדרי דרין, ולבתר עשה. מהו עשה, אלא עשה אילנא אחרא לתתא מניה ולא יעשה כהאי דהאי אילנא תתאה עביד ליה ואתקין ליה בגין דמאן דיעול לאילנא עלאה ייעול ברשו וישכח לאילנא תתאה וידחל למיעאל אלא כדקא חזי, דהאי נטיר פתחא הוא ועל דא אקרי שומר ישראל, ודא אילנא תתאה עשה ומתזן מאילנא דלעילא ועל דא לא כתיב יעשה אלא עשה. מ"ט, שייראומלפניו ולא יקרבון אלא אינון [p. 599] דאתחזון לקרבא ולא אחרא ויסתמרון בני נשא אורחוי דאורייתא ולא יסטון לימינא ולשמאלא.

ת"ח על האי אילנא דכל חילוי ביה שריא אמר (תהלים טו:5) אתה תומיך גורלי. מהו גורלי, דא עדבא דאחיד ביה דוד מלכא ועל דא על פיהגורל כתיב ודא הוא על פי יי', וימת שם משה על פי יי'. זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא יממא ולילי וידעי ארחוי ואינון אכלי בכל יומא מזונא עלאה כד"א (קהלת ז:12) החכמה תחיה בעליה, דהא אורייתא דלעילא מאתר דא אתזן והא אתמר, עלייהו כתיב (ישעיה סה:13) הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו'.

[p. 600] רבי אבא פתח ואמר (יחזקאל א:25) ויהי קול מעל לרקיעאשר על ראשם בעמדם תרפינה כנפיהם. האי קרא אוקמוה אבל ויהי קול מעל לרקיע, דא קול דאחיד להאי רקיע ואשתתף בהדיה ודא הוא (תהלים קיא:4) זכר עשה לנפלאותיו וההוא רקיע קאים עלייהו על אינון חיוון ודא הוא רקיע דאברי בשני (בראשית א:6) להבדיל בין מים למים. והא אוקמוה דשבעה רקיעין לעילא לעילא, ודאי וילון אינו משמש דהא לית ליה מדיליה אלא מה דיהבין ליה ומסכני ביה אתאחדו ודא הוא רזא דכתיב (דה"א כב:14) ובעניי הכינותי לבית אלהי, ודא מכניס שחרית ומוציא ערבית דהא בליליא אפיק חילוי לכל סטרין ושלטא על אינון חיילין ואכלוסין ובשחרית כניש לכלהו ואעיל לון לנקבייהו ולא שלטין דהא בקר כליל כלהו כד"א (תהלים צב:3) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, והא אוקמוה.

[p. 601] וקול אית על האי רקיע, מניה אתזן האי רקיע. בשעתא דהאי קול אתער כלהו אכלוסין לא נטלין ולית בהו רשו אלא למיקם בדוכתייהו ואקרבי חיליהון ומחכאן לההוא טיבו דנגיד לההוא רקיע ויתברכן בגיניה ועל דא איהו מעל לרקיע אשר על ראשם.

ת"ח וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא. כמראה אבן ספיר, דא אבן ישראל ודא הוא רזא דכתיב (בראשית כט:3) וגללו את האבן וגו'. חד אבן נחתא מלעילא כד בעו ישראל למירת ארעא וכתיב ביה גורל ואיהו אמר דא לפלניא ודא לפלניא וההוא אבן מתחות[רמ ע"א] כרסייא דמלכא נחתא. ודאי (בראשית מט:24) משם רועה אבן ישראל כתיב ובגיני כך על פי הגורל ודאי תחלק נחלתו.

 

[p. 602] רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי מאושא ללוד. פגע בהו ר' אלעזר, רהטו אבתריה, אמרו ודאי נרהיט אבתריה דשכינתא. עד דמטו לגביה אמרו ודאי נשתתף בהדך ונשמע מלה חדתא.

פתח ואמר (ישעיה נא:1) שמעו אלי רודפי צדק מבקשי יי'. שמעו אלי רודפי צדק, אינון דאזלין בתר מהימנותא, רודפי צדק ודאי, אינון מבקשי יי'. אי בעיתו למנדע מהימנותא ולאחדא להאי צדק לא תסתכלון בה בלחודהא כשאר בני עלמא דגרמו מיתה לגרמייהו על דא, אבל (שם) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם.

 

צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי וגו'. כתיב (שמואל א טו:22) החפץ ליי' בעולות וזבחים כשמוע בקול יי' הנה שמוע מזבח טוב להקריב מחלב אילים. לית רעותא דקב"ה דייחב בר נש ועל חוביה דיקריב קרבן אלא קרבן [p. 603] דאיהו בלא חובה דא קרבן שלים ואקרי שלמים, וקרבן תמיד אוף הכי אע"ג דמכפר על חובין.

רבי אבא פתח (תהלים נא:19) זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. האי קרא אוקמוה דרעותא דקב"ה לא אתרעי בבר נש על חובוי אלא רוח נשברה, ובני נשא לא ידעי מאי קאמרי והכי שמענא מבוסינא קדישא דכד אתי ב"נ לאסתאבא בחובוי אמשיך עליה רוח דמסאבא ואתגאי על ב"נ ושליט עליה לכל רעותיה, וההוא סטרא מסאבא אתגבר בחיליה ואתתקף ושליט עליה לכל רעותיה. אתי בר נש לאתדכא מדכאין ליה.

בזמנא דהוה בי מקדשא קיים אקריב קרבניה, כל כפרה דיליה תלייא עליה עד דאתחרט ותבר לההוא רוח מגו גאותא דיליה ומאיך ליה ודא הוא תבירו דההוא דרגא מסאבא, וכד אתבר ההוא רוח וקריב קרבניה דא איהו דאתקבל ברעוא כדקא יאות. ואי לא אתבר ההוא רוח קרבניה לאו כלום ולכלבי אתמסר דהא [p. 604] קרבנא דא לאו דקב"ה אלא לכלבי. ובגין כך זבחי אלהים כדקא יאות רוח נשברהדאיתבר ההוא רוח מסאבא ולא ישלוט, ועל דא מאן דאיתבר ליה כדקא יאות עליה כתיב (שם עח:39) רוח הולך ולא ישוב, ליהוי ההוא גברא באבטחותא דלא יתוב לגביה לעלמין הה"ד ולא ישוב.

לב נשבר ונדכה, ההוא גברא דלא אתגאי ולא אתענג בענוגין דעלמא, אלהים לא תבזה, ביקרא איהו לגביה.

צו את בני ישראל. מאי צו, דא עבודה זרה, בגין דלא ייעול גרמיה לאסתאבא ברוח מסאבא דאיהו עבודה זרה ממש.

 

ר' אלעזר פתח (שיר ה:1) באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים. האי קרא אוקמוה אבל שית סדרין דקרבנא הכא וכלא אתמר.

[p. 605] אמר ר' שמעון אלעזר ברי יאות הוא דשרית מלה, וסתמת, אמאי.

אמר בגין דחמינא בספרא דחנוך מלה ואוליפנא.

אמר אימא ההוא מלה דחמית [רמ ע"ב] ושמעת.

אמר כלא חדא מלה. קב"ה אמר דא, באתי לגני, בגין דכל קרבנין דעלמא כד סלקין כלהו עיילין לגו גנתא דעדן בקדמיתא רזא דכנסת ישראל. והיאך, בקדמיתא ושירותא דקרבנא בשעתא דב"נ אודי חובוי עלוי ונכיסו וזריקו דדמיה על מדבחא.

השתא אית לאסתכלא, היאך אינון רוחין קדישין אתהנון מהאי ומ"ט קרבנא דבהמה והא יתיר סגיא לתברא ב"נ ההוא רוח ולאתבא בתיובתא, מ"ט נכיסו דבהמה ולאוקדא ליה בנורא דמדבחא. אלא רזא איהו בגין דאית בהמה רביעא על אלף טורין ואלף טורין אכלת בכל יומא וכלהו אקרון בהמות בהרדי אלף, ועל דא תנינן דאית בעירא אכיל בעירי. וממה הוו, מאשא וכלהו לחיך לון ההיא בהמה בלחיכא חדא הה"ד (דברים ד:24) כי יי' אלהיך אש אכלה הוא אל קנא. וכל מיא דירדן מלא בשית שנין היא עבדת ליה גמיעא חדא הה"ד (איוב מ:23) יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו.

[p. 606] וסתרא דמלה חמינא דכל הני עקרא ויסודא להני בעירי דלתתא בגין דרוחא דבעירי מנייהו אתפשט לתתא ואתצייר ההוא רוחא לתתא בבעירי, וכד חב ב"נ אייתי בעירא לקרבנא וההוא רוחא דבעירא דא סלקא ותב לאתריה וכל אינון דזינא דא מתקרבין ואתפשט ההוא רוחא בכלהו ואתיין ואתהנון מההוא חלבא ודמא דההוא לבושא דרוחא דא דהא מסטר דלהון הוה בגין ההוא רוח דלהון וכלהון אתהנו ואתזנו ואתעבדון סניגורין על ההוא ב"נ, ועאל דרך ושט כמה דאתמר, ובגין כך קרבנא מן הבהמה.

אמר ר' שמעון בריך ברי לקב"ה, עלך אתמר (משלי כג:25) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. ישמח אביך דלעילא ואמך דא כנסת ישראל, ותגל יולדתך דא ברתיה דר' פנחס חסידא.

[p. 607] אלעזר ברי אימא, הא קורבנא דבהמה, קרבנא דעופי מאי דכתיב (ויקרא א:14) ואם מן העוף עולה קרבנו.

א"ל לא חמינא אבל אסתכלנא מהאי מלה דבהמה מלה דעופי ולא אימא בגין דלא חמינא ועד לא שמענא.

א"ל אלעזר יאות אמרת אבל סתרא דקרבנין סתרין סגיאין תמן ולא אתמסר לגלאה בר לזכאי קשוט דרזא דמאריהון לא אתכסי מנייהו. סתרא דקרבנייא דא איהו ארבע דיוקנין חקוקין בכסא ודא איהו כורסייא דמלכא קדישא, פני שור, פני נשר, פני אריה, פני אדם דכליל לכלהו וכל אפין מסתכלין אלין באלין ואתכלילן אלין באלין ומנייהו מתפשטן לכמה סטרין ורבוון עילא ותתא דלית להון שיעורא ומניינא וחשבון.

פני שור אתפשט לבעירי רוחא מניה לארבע זינין ואתכלילן בחד ואלין אינון פרים וכבשים ועתודים ועזים ואלין קיימי [p. 608] לקרבנא, ובגין דמנהון הוי מאינון חיילין קדישין דמתפשטי מההוא פני שור מתקרבין ליסודא דלהון ואתהנון מההוא יסודא ולבושא דלהון, ואי לא דהוי להו יסודא בהאי עלמא לא מתקרבי תמן. כגוונא דהוי נייחא לשכינתא קדישא מרוחיהון דצדיקייא ואתקריבת לקביל ההוא רוחא דההוא זכאה ואתהנא מניה בגין דמנה הות ההוא רוחא, כך אלין אתהנון מסטרא ויסודא דלהון ואתהנון מההוא לבושא דמקריב דהא רוח מלבושא דרוחא דלהון הות ובגין כך אתהנון מניה.

פני נשר אתפשט לעופי רוח מניה, ונשר בתרין סטרין איהו ורזא דא (בראשית א:20) ועוף יעופף, תרין סטרין ובגין כך נחתא ואתפשט מימינא ומשמאלא. וקרבנא דעופי מכל סטר דכיא לא אתקריב אלא יונה ותורין דאינון בקושטא לזווגייהו [רמא ע"א] מכל שאר עופין נרדפין ולא רודפין מהימנא דא לדא נוקבא לבר זוגה ועל דא קרבנא מנייהו ונחתי ומתקרבי אינון רוחין קדישין ואתהנון מיסודא ועקרא דלהון.

[p. 609] ואי תימא היאך אתפשט מהאי יונה או משפנינא דא לכמה סטרין חיילין דלית לון שיעורא או מן בעירא חדא אוף הכי. ת"ח חד שרגא דהא יתמלי מניה כל עלמא. תו אעא דקיק דליק לרברבא.

עד הכא מתרין סטרין דחקיקין בכסא. השתא אית לשאלא ארבעה דיוקנין אינון דחקיקין בכסא, מ"ט לית קרבנא מן אוחרנין. אלא ודאי מכלא קרבנא. אריה חקיק בכסא, בשעתא דקרבנא שלים אריה נחת ועאל באשא ואכיל ואתהני תמן. אדם חקיק בכורסייא, אדם עקרא דכלא ומקריב תמן רוחיה ונשמתיה ואדם עלאה אתהני מאדם דלתתא. וכל זינא מתקרב לזיניה ואתהני מניה, אתהני מדיליה ממש ומיסודא דיליה.

ואי תימא הא אריה דלית ליה יסודא לתתא מההוא קרבנא, אריה כליל בכלהו דהא מימינא הוי ובגין כך אכיל מכלהו וכל שאר לא אכלין מזיניה דימינא איהו.

[p. 610] הא כל ארבע דיוקנין דחקיקין בכסא מתקרבין לקרבנא ובגין כך קרבנא שלים. וכד הני אתהנו מיסודא ועקרא דלהון כדין נחת רוחא לאדלקא בוצינין עלאין.

כהנא וליואי יהבי יסודא ועקרא לאינון דרגין עלאין דלהון וכל דרגא יהב ליסודיה. ארבע דיוקנין בכורסייא בקדמיתא כדאמרן זינא לקבל זינא ומתקרבין אינון בקדמיתא זינא לזיניה. פני שור, כלהו פנים דמתפשטן לאינון זינין כדקאמרן כלהו מתקרבי ליסודא ועקרא דלהון. פני נשר כדאמרן. אריה כמא דאתמר. אדם דאקריב רוחיה ונשמתיה מתקריב לגבי אדם עלאה.

כהנא דמיחד שמא קדישא מתקריב לגבי כהנא עלאה ההוא דעאל לבית קדש הקדשים ואתקריב ואדליק בתקוניה בנהירו דאפין לקדמות כהנא דלתתא. ליואי דנגני בחדוא ההוא סטרא דלהון חדי ואנהיר אנפין. ישראל קיימי על קרבנא בצלותא דהא צלותא דלהון על כלא הוה, אתער גבייהו ישראל סבא חותמא קדישא ואנהיר אפין.

כל זינא לזיניה וכל מלה בתר יסודא דיליה אזלא ואתער דרגין תתאין ודרגין עלאין אע"ג דכלהו מתערי דרגין דחקיקין בכסא לגבי דרגין דארעא יסודא דלהון ואינון דרגין עלאין דמטמרן כלהו מתקרבי לסעודתא ומתערי, אבל לית [p. 611] רשו לחד מנייהו לאושטא ידא בקרבנא עד דמלכא עלאה אכיל ואתהני ויהב לון רשו. לבתר כיון דיהב לון רשו כל חד וחד אכל ומתהנון כדקא יאות והיינו דכתיב (שיר ה:1) אריתי מורי עם בשמי, אלין אינון דרגין עלאין. מורי עםבשמי, דא דרועא דימינא בירכא דשמאלא.

אכלתי יערי עם דבשי, יעקב ברחל, הא אכילנא כדקא יאות.

שתיתי ייני עם חלבי, דא דרועא דשמאלא בירכא דימינא.

הא כלהו דרגין עלאין דאתהני בהו מלכא קדישא בקדמיתא ודא מיכלא דיליה והנאה דיליה. מיכלא דמלכא עלאה בקדמיתא, מכאן ולהלא יהיב רשו לארבע דיוקנין דחקיקין בכורסייא וכל אינון דמתפשטן מנייהו לאתהני ולמיכל הה"ד אכלו רעים שתו ושכרו דודים. אכלו רעים, אלין ארבע דיוקנין דאמרן. שתו ושכרו דודים, כל אינון דמתפשטי מנייהו, וכלהו אכלי ואתהנון כדקא יאות ואנהירו אנפין ועלמין כלהו בחידו, [רמא ע"ב] וכל חד וחד בין דרגין עלאין ובין דרגין תתאין ביסודא דלהון מתקרבין ומתהנון. דא איהו רזא וסתרא דקרבנא כדקא חזי.

אתו ר' אלעזר ור' אבא וכלהו חברייא, אשתטחו קמיה. א"ר אבא אלמלא לא אתמסר אורייתא בטורא דסיני אלא דאמר קב"ה הא בר יוחאי אורייתי וסתרין דילי דיי לעלמא. ווי כד תסתלק מן עלמא, מאן ינהיר בוסינין דאורייתא, כלא אתחשך [p. 612] מההוא יומא דהא עד דייתי מלכא משיחא לא ליהוי דרא כדרא דא דר' שמעון שריא בגויה.

 

אמר ר' שמעון על רזא דא אסור ליה לב"נ לטעום כלום עד דייכול מלכא עלאה, ומאן איהו, צלותא. צלותא דב"נ כגוונא דא, בקדמיתא מזמין לדיוקנין דחקיקין בכורסייא על אינון בריין דמתפשטי רוחין כלהון דלהון, עופי ובעירי לקרבנא, בריין דרוחין דלהון יסודא בהאי עלמא מנייהו והיינו (תהלים קד:24) מה רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית וגו', דא בריין דאתחזון לקרבנא דרוחא דילהון מתפשטי עלייהו. ארבע דיוקנין מזמנן על בריין אלין, היינו דקאמרינןוהאופנים וחיות הקדש וכל אינון חיילין אחרנין דקא מתפשטי מנייהו.

ולבתר כהנא רבה דקא מייחדא שמא קדישא, היינו אהבת עולם אהבתנו וגו'. יחודא דקא מייחד היינו (דברים ו:4) שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד. ולבתר ליואי דקא מתערי לנגונא, היינו (שם יא:13) והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו', השמרו לכם פן יפתה לבבכם, דא נגונא דליואי בגין לאתערא סטרא דא לקורבנא דא. ולבתר ישראל, דא אמת ויציב, ישראל סבא דקיימא על קרבנא דא.

[p. 613] הא דרגין עלאין פנימאין דכלא קיימין על פתורא, אבל לית רשו לחד מנייהו למיכל ולאושיט ידא לקרבנא עד דמלכא עלאה אכיל והיינו שלש ראשונות ושלש אחרונות. כיון דאיהו אכיל יהיב רשו לארבע דיוקנין ולכל אינון סטרין דמתפרשן מנייהו למיכל.

כדין אדם דא דאיהו דיוקנא דכליל לכל שאר דיוקנין מאיך ונפיל על אנפוי ומסר גרמיה ורוחיה לגבי אדם דחקיק על אינון דיוקנין לאתערא ליה עליה כדקא חזי והיינו (תהלים כה:1) אליך יי' נפשיאשא. [p. 614] תלת דיוקנין אחרנין וכל אינון דמתפשטי מנייהו, תהלה לדוד והיינו יביעו, ירננו, יאמרו, ידברו. כלהו אכלי ואתהנון כל חד וחד כדקחזי ליה.

מכאן ולהלא לימא ב"נ עקוי דלביה, (שם כ:2) יענך יי' ביום צרה, עאקו כעוברתא דיתבא בעאקו דמתהפכא כלהו סניגורין עליה דב"נ. על דא כתיב (שם קמד:15) אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלהיו.

 

ר' שמעון הוה אזיל לטבריה, פגע ביה אליהו. א"ל שלמא עליה דמר, במאי קא עסיק קב"ה ברקיעא.

א"ל עסיק בקרבנות ואמר מלין חדתין משמך, זכאה אנת ואתינא לקבלך לאקדמא לך שלם. ומלה חדא בעינא מנך לאסכמא, במתיבתא דרקיעא שאלתא שאילו, עלמא דאתי לית ביה אכילה ושתיה והא כתיב (שיר ה:1) באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי עם דבשי וגו'. מאן דלית ביה אכילה ושתיה איהו אמר אכלתי יערי שתיתי ייני.

[p. 615] אמר ר' שמעון וקב"ה מה אותיב לון.

א"ל אמר קב"ה הא בר יוחאי יימא ואתינא למשאל מנך.

אמר ר' שמעון כמה חביבו חבב קב"ה לכנסת ישראל ומסגיאו דרחימו דרחים לה שני עובדוי מכמה דהוא עביד, דאע"ג דלית אורחוי במיכלא ומשתייא בגין רחימותהא אכיל ושתה, הואיל ואתי לגבה עביד רעותה. כלה עיילת בחופה ובעת למיכל לית דין דייכול חתנא בהדה אע"ג דלאו אורחוי למיכל הכי הה"ד באתי לגני אחותי כלה, הואיל ואתינא לגבה ולמיעל בהדה לחופה [רמב ע"א]אכלתי יערי עם דבשי.

וילפינן מדוד דזמין לקב"ה ושני עובדין ממה דארחוי דקב"ה, וקב"ה קביל ועבד רעותיה, זימן למלכא ולמטרוניתא בהדיה הה"ד (תהלים קלב:8) קומה יי' למנוחתך אתה וארון עוזך, מלכא ומטרוניתא כחדא בגין דלא לאפרשא לון.

שני מאנין ושני עובדין דמלכא הה"ד (שם: 9-10) כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו בעבור דוד וגו'. כהניך ילבשו צדק, לוייך מבעי ליה דהא צדק מסטרא דליואי נינהו. וחסידיך ירננו, ולוייךירננו מבעי ליה דהא רנא וזמרה [p. 616] דליואי נינהו ואיהו שני ואמרוחסידיך דאינון מסטרא דימינא. א"ל קב"ה דוד לאו אורח דילי הכי. אמר דוד רבון עלמאבעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך, תקונא דאנא תקינית לא תשני ליה. א"ל דוד הואיל וזמינת לי אית לי למעבד רעותך ולאו רעותאי. וילפינן מהאי אורחיה דעלמא דמאן דמזמן לאחרא ההוא דאתי לגביה אית ליה למעבד רעותיה אע"ג דלאו אורחיה בכך.

כך (בראשית כח:11) ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, הואיל ואתא חתן לגבי כלה אע"ג דלאו אורחוי למשכב אלא בכרים וכסתות ואיהי יהבא ליה אבנין למשכב כלא יקבל ברעותא דלבא הה"ד וישכב במקום ההוא, על אינון אבנין אע"ג דלא אורחוי בכך.

אף נמי הכא אכלתי יערי עם דבשי, אע"ג דלאו אורחיה בכך בגין רחימו דכלה, ועכ"ד בביתא דכלה ולא באתר אחרא, באתריה לא אכיל ושתי, באתר דילה אכיל ושתי הה"ד באתי לגני אחותי כלה. [p. 617] מלאכים דשדר קב"ה לאברהם באתרייהו לא אכלו ולא שתו, בגיניה דאברהם אכלו ושתו.

א"ל ר' חייך מלה דא בעי קב"ה למימריה ובגין דלא למחזק טיבו לגרמיה קמי כנסת ישראל סליק מלה לגרמך. זכאה אנת בעלמא דמארך משתבח בך לעילא, עלך כתיב (שמואל ב כג:3) צדיק מושל יראת אלהים.

 

את קרבני לחמי לאשי. ר' יהודה אמר בקרבנא אית עשן ואית ריח ואית ניחח. עשן אינון מארי דרוגזא דכתיב (דברים כט:19) כי אז יעשן אף יי' וקאנתו, אינון אתהנון מעשן ועשן רוגזא בחוטמא איהו. ריח אינון דאקרון תפוחים.

[p. 618] אמר ר' אבא כתפוחים הה"ד (שיר ז:9) וריח אפיך כתפוחים.

 

את הכבש אחד תעשה בבקר. מאי בבקר, דא בקר דאברהם דכתיב (בראשית כב:3) וישכם אברהם בבקר. מנא לן דהאי בקר דאברהם הוא.

א"ר אלעזר מהכא (שם מד:3) הבקר אור, בקר אור לא כתיב אלא הבקר אור ודא אור קדמאה דברא קב"ה בעובדא דבראשית ועל דא תעשה בבקר, בבקר דאשתמודעא, ולקביל בקר דאברהם אתקריב קרבנא דא.

קרבן דבין הערבים דא יצחק ולקביל ערב דיצחק אתקריב. מנא לן, דכתיב (שם כד:63) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, וערב דיצחק הוא והא אוקימנא. [רמד ע"א]

[p. 619] ועשירית האיפה. אמאי, אלא עשירית האיפה לקביל כנסת ישראל דאיהי עשיראה דדרגין ואצטריכא לאתייהבא בין תרין דרועין, ואיהי סלתנהמא ובגין דאיהי נהמא לא אתפקד על נהמא דשבעה מינין אלא קב"ה בלחודוי. ובג"ד מאן דמזלזל בנהמא וזריק ליה בארעא עניותא רדיף אבתריה וחד ממנא אתפקד על דא ואיהו רדיף אבתריה למיהב ליה עניות ולא יפוק מעלמא עד דיצטריך לבריין ועליה כתיב (איוב טו:23) נודד הואללחם איה, נודד הוא ויהך מטלטל וגלי מאתר לאתר ללחם ולית[רמד ע"ב] מאן דישגח עלוי הה"ד איה, איה מאן דירחם עליה בגין דלא ישכח. [רמו ע"א]

תלת אינון דגרמין ביש לגרמייהו, תרין בהאי עלמא וחד בעלמא אחרא ואלין אינון מאן דלייט גרמיה דתנינן חד ממנא אתפקד קמיה דב"נ ובשעתא דלייט גרמיה ההוא ב"נ האי ממנא ושבעין אחרנין דממנן תחותיה נטלי ההוא מלה ואמרי אמן וסלקי לה לעילא ודיינין לה ואיהו רדיף אבתריה עד דעביד ליה ואשלים ליה ההוא מלה.

[p. 620] מאן לן רב ממשה דאמר (שמות לב:32) ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, ואמר לצורך ואע"ג דקב"ה עבד רעותיה עם כל דא לא אשתזיב מעונשא והא אתמר דלא אדכר בפרשה דמשכן ואתמחה מתמן והא אוקמוה.

מאן לן רב מדוד מלכא דאמר (תהלים לט:2) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי. מאי בעוד רשע לנגדי, ההוא ממנא דאתפקד על דא ונטיל ההוא מלה לאבאשא לבר נש.

וחד מאן דזריק נהמא או פירורין דנהמא בארעא וקא עביד ביה זלזולא כמא דאתמר. הני תרי בהאי עלמא.

חד בההוא עלמא מאן דאוקיד שרגא במוצאי שבת עד דלא מטו ישראל לקדושא דסדרא בגין דקא מחלל שבתא וגרים לנורא דגיהנם לאתוקרא בנורא עד לא מטא [רמו ע"ב] זמניה.

[p. 621] חד דוכתא אית בגיהנם לאינון דקא מחללי שבתא. כיון דאיהו אוקיד שרגא עד לא מטא זימנא חד ממנא אית בגיהנם במוצאי שבת ואוקיד בקדמיתא לההוא דוכתא ואמר האי דוכתא דפלניא, וכל חייבין דגיהנם מסייעין לאוקדא ההוא דוכתא. ההוא ממנא קארי ואמר (ישעיה כב:7) הנה יי' מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה, וכלהו חייבין דגיהנם אמרי (שם:18) כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות ושמה מרכבות וגו', בגין דאיהו גרים לון לאתוקדא עד לא מטא זמנייהו. הא אלין תלתא דגרמי ביש לגרמייהו כמה דאתמר. [רמז ע"א]

 

סלת למנחה, לאעלא להאי סלת קמי מלכא עלאה למנחה בין תרין דרועין.

[p. 622] בלולה בשמן כתית, בההוא שמן דנגיד ונפיק מלעילא.

אמר ר' שמעון יאות אמרת, אבל מאי כתית. אלא רזא עלאה איהו דכיון דאיהו שמןמהו כתית, רזא שמושא בנוקבא לאנגדא לגבה שמן רבות כדקא יאות לא הוי אלא כתית, לאפקא מזיתים דאינון שייפין דגופא ולאמשכא ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא לא הוי אלא כתית.

וצדיק איהו דכתיש [רמז ע"ב]כתישא ואפיק מכל אינון שייפין עלאין דאינון זיתים קדישין משח רבו בתיאובתא שלים לגבי נוקבא, ואי לא כתיש לא יפוק לההוא משחא אלא בלא תיאובתא דשייפין וההוא נגידו לא אתהני מניה נוקבא ולא הוי כדקא יאות, ועל דא בלולה בשמן כתית, לאתהנא מניה ולאתזנא מניה.

רביעית ההין, בגין דאיהי רביעאה רגלא רביעאה לכרסייא עלאה.

דא עולת תמיד בכל יומא ויומא. בשבת על חד תרין בגין דאיתוסף נהירו ושלימו כדקא יאות והא אתמר. [רמח ע"א]

 

ובראשי חדשיכם. וכי כמה ראשין אינון לסיהרא והא לית רישא לסיהרא אלא שמשא דאיהו רישא לגבה. אלא ראשי, תרין בכל ירחא וירחא ואינון יעקב ויוסף דמתחדתי על סיהרא. [p. 623] ועל דא לחדתא לה, פרים בני בקר שנים, ואלין אינון דאמרת סיהרא דהיך ישתמשון בה כחדא ואזעירת גרמה תחותייהו.

ואיל אחד, דא איל דיצחק. וכי אברהם לאן אזיל, אלא בגין דאתער תמן עשו אתכניש דלא יחמי ליה. ומאן איהו, שעיר דראש חדש. ובגין דזמין לאתערא תמן עשו דאיהו שעיר [p. 624] אתכניש אברהם ולא אשתכח תמן. יצחק אשתכח תמן דרחימו דיליה לגביה כחמרא על דורדייה. יעקב אשתכח תמן לתברא אנפוי, יוסף דאיהו שטן דיליה לגבי רחל.

שבעה כבשים, אינון שבעה יומין דסיהרא. בני שנה, בנוי דסיהרא דאקרי שנה דאיהי חדא מאינון שנים קדמוניות.

[p. 625] שלשה עשרונים, תלת דרגין קדמאין דילה דכל חד וחד עשר כגוונא דלעילא. עשרונים, חד מעשרה.

ושעיר חטאת. אמאי אקרי חטאת, בגין דאיהו חטאת ומסטרא דחטאת.

א"ר אלעזר והא תנינן דכתיבליי'. [רמח ע"ב] אלא ליי' אתקריב ודאי דכתיב לכפר, לתברא אנפין ולא יתקריב למקדשא. יהבי דא חולקא לסמאל ואכיל ליה ולא אכיל בשאר קרבנין ודא איהו לחודיה דלא אשתתף אחרא עמיה למיכל ביה. אתהני בגו סעודתא דמלכא בחולקא דא ועל דא חדי ואתפרש מישראל ולא מקטרגא עלייהו.

ואי לא דהוה מיעוטא דסיהרא לא יהבי ליה בסעודתא דמלכא כלום. וכי במיעוטא דסיהרא מאי קא עביד. אלא בגין דקריב ויניק ונטיל חילא לעמיה מגו סטר שמאלא דסיהרא ואתתקף ביה ובשעיר דא אתפרש מכלא ואתהני בהאי. ובגין דקב"ה דאזעיר לה לסיהרא מקרבין לסמאל כי היכי דיתפרש מינה ולא יתקריב [p. 626] למקדשא, ועל דא תנינן הביאו עלי כפרה, עלי, בגיני בגין דאזעירית לה, בגין סבת דילי אתון צריכין דא.

אשכחן בספרא דחנוך דאמר כמה דבראש חדש דאתדכיאת סיהרא לקרבא בבעלה אצטריך למיהב לסטרא אחרא חולקא חדא בההוא זינא דילה, אף ה"נ אצטריכת לאתתא למיהב חולקא חדא בההוא זינא בשעתא דאתדכיאת לקרבא לבעלה. ומאן איהו ההוא חולקא, טופרהא בטנופא דלהון וזעיר מריש דשערא ולאכרכא לון דא בדא ולא יזיל אבתרה ההוא סטרא בישא לאבאשא לה ויתפרש מינה בכל סטרין. ומה תעביד מההוא שערא וטופרין, לבתר דתכריך לון כחדא אצטריך לאנחא לון באתר דלא עברין תמן בני נשא או בין חורין תתאין דחצרה ותגניז לון תמן. [רמט ע"א]

 

[p. 627] ובחדש הראשון. רבי אבא פתח (תהלים מב:2) כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים. האי קרא אוקמוה, אבל כתיב איל וכתיב אילת וכלא חד בגין דאית דכר ונוקבא. אע"ג דאית דכר ונוקבא האי איל איהו אקרי דכר ואיהו אקרי נוקבא, הה"ד כאיל תערוג ולא כתיב יערוג.

וכתיב אילת השחר. מאי אילת השחר, אלא דא איהי חיה חדא רחמנית דלית בעלמא רחמנית כוותה בגין דבשעתא דאצטריכת למזונא איהי אזלת למרחיק לארח רחיקא ואתיית מזונא ולא בעיא למיכל עד דתיתי ותהדר לאתרא. אמאי, בגין דיתכנשון לגבה שאר חיון ותחלק לון מההוא מזונא, וכד אתת מתכנשין לגבה כל שאר חיון והיא קיימא באמצעיתא ופלגת לכל חד וחד. וממה דפליגת איהי שבעה כאלו אכלת יתיר מכלא.

אימתי פליגת להון, כד צפרא בעיא למיתי בעוד דאיהו לילה וקדרותא סליקת לאנהרא. כיון דאנהיר צפרא כלהו שבעין במזונא דילה. [p. 628] כדין קלא חדא אתער באמצעיתא דרקיעא, קרא בחיל ואמר קריבין עולו לדוכתייכו, רחיקין פוקו כל חד וחד ליכנש לאתריה דאיתחזי ליה.

כיון דנהיר שמשא כל חד וחד אתכניש לאתריה הה"ד (תהלים קד:22) תזרח השמש יאספון וגו'. ואיהי אזלת ביממא ואתגליית בליליא ופליגת בצפרא, ובגין כך אקרי אילת השחר. לבתר אתתקף כגיבר ואזלת ואקרי איל. לאן אתר אזלת, אזלת שתין פרסי מההוא [רמט ע"ב] אתר דנפקת ועאלת לגו טורא דחשוכא ומתמן ארחת מזונא. אזלת בגו ההוא טורא דחשוכא, ארח לרגלה חויא חדא עקימא ואזיל לרגלה, ואיהי סלקא מתמן לגבי טורא דנהורא. כיון דמטת תמן זמין לה קב"ה חויא אחרא ונפיק ומקטרג בדא ואיהי אשתזיבת, ומתמן נטלא מזונא ותבת לאתרה בפלגו ליליא. שריאת לפלגא עד דסליקת קדרותא דצפרא, כיון דאנהיר יממא אזלת ולא אתחזיאת כמא דאתמר.

ובשעתא דעלמא אצטריך למטרא מתכנשין לגבה כל שאר חוותא והיא סליקת לריש טורא רמאה ואתעטפת רישה בין ברכהא וגעת גועה בתר גועה וקב"ה שמע קלא ואתמלי רחמין וחס על עלמא והיא נחתת מריש טורא ורהטת וטמירת גרמהא וכל שאר חיותא אבתרה רהטין ולא משכחין לה הה"ד (תהלים מב:2) כאיל תערוג על אפיקי מים. מאי על אפיקימים, מהנהו דאתיבשו ועלמא צחי על מייא, כדין תערוג.

[p. 629] בשעתא דאתעברת אסתימת, כד מטא זמנא למילד געאת ורמאת קלין קלא בתר קלא עד שבעין קלין כחושבן תיבין (שם כ:2) דיענך יי' ביום צרהדאיהו שירתא דעוברתא דא וקב"ה שמע לה וזמין לגבה, כדין אפיק חד חויא רברבא מגו טורייא חשוך ואתיא בין טורין פומיה מלחכא בעפרא, מטי עד האי איל ואתי ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני.

זמנא קדמאה נפק דמא ואיהו לחיך, זמנא תניינא נפק מייא ושתו כל אינון בעירן די בטורייא ואתפתחת ואולידת וסימנך (במדבר כ:11) ויך את הסלע במטהו פעמים, וכתיב ותשת העדה ובעירם. בההוא זמנא דקב"ה חס עלה על עובדא דנחש דא מה כתיב, (תהלים כט:9) קול יי' יחולל אילות וגו'. קול יי' יחולל אילות, אינון חבלין וצירין לאתערא אינון שבעין קלין, מיד ויחשוף יערות, לאעברא ההוא נחש ולאתגלייא בינייהו למיהך. [p. 630] ובהיכלו. מאי ובהיכלו, בהיכלו דקב"ה כל אינון אכלוסין פתחין ואמרין כבוד. מאי כבוד, (יחזקאל ג:12) ברוך כבוד יי' ממקומו.

 

ובחדש הראשון. מאן חדש הראשון, דא איהו חדש דהאי חיה אתגלייא ביה ואתתקפת ביה ונפקת לעלמא.

בארבעה עשר יום. בארבעה עשר, אלין שאר חיוותא דאינון עשר עשר לכל סטר בארבע סטרין דעלמא. ובסטרא קדמאה איהו עשר וחד לכל סטרא לארבע סטרין דאינון ארבע. כיון דאינון ארבע מתחבראן ומתתקנן עם אינון עשר דבסטרא דימינא כדין ארבעה עשר בחדוא לאתתקנא חיה דא בתקונהא.

ר' אלעזר אמר ודאי הכי הוא ות"ח כתיב (שמות יב:21) משכו וקחו לכם צאןלמשפחותיכם ושחטו הפסח. משכו. מאימשכו, כמאן דמשיך מאתר אחרא לאתר דא, משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין. יומין עלאין אינון תלת מאה ושתין ושית[רנ ע"א] כחושבן משכו. יומין תתאין זמנין דאינון תלת מאה וחמשין וחמש ובזמנא דאנהירוות סיהרא באשלמותא סליקו למהוי אינון יומין תלת מאה ושתין וחמש כחושבן משכו חסר חד.

[p. 631] משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין למהוי כלהו כחדא בחבורא חדא. ומאן משיך לון, אינון עשר דלסטר ימינא דכתיב בעשור. בעשור, בעשרה מבעי ליה, מאי בעשור. אלא תשע אינון לכל סטר ונקודה חדא דאזלא באמצעיתא, וההוא נקודה אשלימת לעשר ועל דא בעשורכד"א שמור זכור ב' לשמשא בעשרה אינון יומי תשע בהאי נקודה.

לחדש הזה, יומין דלסטר ימינא בגין לאתחברא זאת בזה למהוי כלא חד.

וביומא דאינון ארבע דאתקשרו לארבע סטרין מתחבראן בהדייהו כדין אולידת ההיא חיה וחויא אזיל ליה, ובההוא זמנא מקדשין לעילא להאי חיה וקראן לה כבוד וכדין אתקדש מועדא. מה דלא הות כבוד עד הכא השתא קראן לה כבוד הה"ד (תהלים כט:9) ובהיכלו כלו אומר כבוד.

[p. 632] מאןהיכלו, דא היכלא פנימאה עלאה דתמן מקדשין כלא, תמן מקדשין למאן דחזי לאתקדשא. היך מקדשין לה בההוא היכלא, בקדמיתא אתפתחו תרעין וחד מפתחא סתימא אתתקן ופתח תרעא חד דלסטר דרום, כדין עאל כהנא רבה בההוא פתחא ואזדרז בהימנוי ותקונוי ואתעטר בעטרא דקודשא ולביש חושנא ואפודא ומעילא דשבעין זוגין ורמונין עלייהו וציץ נזרא דקודשא על מצחיה ומתקשט בתמניא לבושין וארבעין ותרין אתוון מלהטן ביה ומתנצצין עליה ונהיר כל ההוא היכלא בנהורין עלאין.

אסתחר ההוא מפתחא ופתח תרעא אחרא דלסטר צפון, כדין עאל לוי מעשרא דיעקב דאפריש לקב"ה וכנור דעשר נימין עמיה ואתעטר בעטרוי. וכדין אסתחר מפתחא ופתח בההוא היכלא חד תרעא, ההוא תרעא דקיימא באמצעיתא, עמודא דלסטר מזרח [רנ ע"ב] עאל ואתעטר בשבעין עטרין ואתעטר בארבע אתוון דאינון תריסר ואתעטר [p. 633] בגלופין דמאתן ושבעין אלף עלמין ואתעטר בעטרין דסייפי עלמא עד סייפי עלמא בכמה לבושי יקר בכמה עטרין קדישין.

אסתחר ההוא מפתחא ופתח ליה כל תרעין גניזין וכל תרעין קדישין טמירין ואתקדש בהו וקיימא תמן כמלכא, מתברך בכמה ברכאן מתעטר בכמה עטרין, כדין נפקי כלהו בחבורא חדא מתעטרן בעטרייהו כדקא יאות.

כיון דנפקי אתער לוי בקשוטוי והאי חיה אתערת ואזעירת גרמה מגו רחימו דשירתא. היך אזעירת גרמה מגו חביבו דשירתא, אזעירת גרמה זעיר זעיר עד דאתעבידת נקודה חדא. כיון דאיהי אזעירת גרמה בשירתא כדין כתיב (שמות ב:1) וילך איש מבית לוי ויקח את בתלוי, ודאי מסטרא דשמאלא. היך אחיד לה, אושיט שמאלא תחות רישה מגו חביבו.

ואי תימא כיון דאיהי נקודה חדא היך יכיל לאחדא בנקודה זעירא, אלא לגבי עילא כל מה דהוה מלה זעירא דא תושבחתא ודא עלוייא ורבו עלאה.

מיד כהנא רבה אתער ואחיד בה וחביק לה דאלו הוות רברבא לא יכלין לאחדא בה כלל אבל כיון דאזעירת גרמה ואיהי נקודה חדא כדין אחדין בה וסלקין לה לעילא. כיון דסלקין לה ויתבא בין תרין סטרין אלין כדין ההוא עמודא דקיימא באמצעיתא אתחבר בהדה בחביבו דנשיקין ברחימו דחבורא חדא כדין (בראשית כט:11) וישק יעקב לרחל, ברחימו דנשיקין מתדבקן דא בדא בלא פרודא עד דנקטא נפשה בעדונין כדקא יאות.

[p. 634] בשעתא דנקטא נפשה דענוגין כדקא יאות ובעיא לפקדא לחילהא מתכנשי כלהו וקראן לה מגו היכלא קדישא כבוד כבוד בהיכלא קדישא. אבא ואמא פתחי ואמרי מקודש. כדין ירחא אתקדש כדקא יאות, כדין כתיב ובחדש הראשון, ראשון ודאי, ועל דא משכו וגו'. ועל דא בעשור לחדש הזהדאתחברת סיהרא בשמשא ומה דהות נקודה חדא כד נחתא אתפשטת זעיר זעיר ואתמלייא ואתעבידת מלייא מכל סטרין מתקשטא כדקא יאות.

 

ר' חייא אמר אימרא דאיהו פסח אמאי, אלא בגין דכתיב (שמות ח:22) הן נזבח את תועבת מצרים. מאי תועבת מצרים, וכי על דשנאין ליה כתיב תועבת מצרים, אלא דחלא דמצראי ואלהא דילהון אקרי תועבת מצריםועל דא כתיב (דברים יח:9) כתועבת הגוים, דחלן דשאר עמין.

[p. 635] ת"ח חכמתא דיוסף דכתיב (בראשית מז:2) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים, ואוליף לון לומר רועי צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו. וכי מלכא דהוה שליט על כל ארעא ואבא למלכא עביד כדא ועביד לאחוי דישנאון [רנא ע"א] להון ולא יחשבון להון, אלא ודאי תועבת מצרים דחלא ואלהא דילהון אקרי הכי ועל דא כתיב הן נזבח את תועבת מצרים וגו'.

אמר יוסף כל מיטב הארץ היא ארץ רעמסס וההיא ארעא אפרישו מצראי לדחלן דלהון לרעיא ולמיהך בכל ענוגי דעלמא וכל מצראי חשיבו לאינון דרעאן לדחליהון כדחליהון, אעביד לאחי דירתון ההיא ארעא ויסגדון לון מצראי ויחשבון לון כדקא יאות והיינו דכתיב כי תועבת מצרים כל רועי צאן, מחשבין לון כדחליהון.

א"ר יוסי והא תנינן כמה דיתפרע קב"ה מאינון דפלחי לע"ז הכי אתפרע מע"ז ממש, וכי יוסף עביד לאחוי ע"ז.

[p. 636] א"ל לא עביד יוסף לאחוי ע"ז אלא עבד לון לשלטאה על ע"ז דילהון ולאכפיא לדחלן דילהון תחות ידייהו ולרדאה לון במקל. אמר יוסף אי ישלטון אחי על דחלן דילהון כ"ש דישלטון על גרמייהו, ובגין כך אותיב לון במיטב הארץ ואשליט לון על כל ארעא.

ועל דא אמרא דאיהו פסח אמאי. אלא דחלא דמצרים ואלהא דילהון אימרא הוה, אמר קב"ה מבעשור לחדש סיבו דחלא דילהון דמצראי ותפסו ליה ויהא אסור ותפים בתפיסה דילכון יומא חד ותרין ותלת וביומא רביעאה אפיקו ליה לדינא ואתכנשו עליה.

ובשעתא דמצראי הוו שמעין קל דחלא דילהון דתפיס בתפיסה דישראל ולא יכלין לשזבא ליה הוו בכאן וקשי עלייהו כאילו גרמייהו עקידו לקטלא. אמר קב"ה יהיה תפיס ברשותייכו יומא בתר יומא ארבעה יומין בגין דיחמון ליה תפוס וביומא רביעאה אפיקו ליה לקונפון לקטלא וייחמון ליה מצראי היך אתון עבדין ביה דינא, ודא קשי להון מכל מכתשין דעבד לון קב"ה אינון דינין דעבדו בדחליהון.

לבתר דייני ליה [רנא ע"ב] בנורא בגין דכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש. אמר קב"ה אל תאכלו ממנו נא, דלא יימרון בתיאובתא דדחלנא אכלין ליה הכי, ולא מבושל, דאלו מבושל יהא טמיר ולא יחמון ליה, אלא [p. 637] תקונא דיליה דיחמון ליה מוקדא בנורא בגין דיהא ריחיה נודף.

ותו רישיה עליה כפיף על קרסולוי דלא יימרון דחיה או מלה אחרא הוא אלא דישתמודעון ליה דאיהו דחלא דלהון. ותו דלא ייכלון ליה בתיאובתא אלא על שבעא ארח קלנא ובזיון.

ותו ועצם לא תשברו בו, אלא דיחמון גרמוי רמאן בשוקא ולא יכלי לשזבא ליה ועל דא כתיב (שמות יב:12) שפטים, דינין סגיאין.

תו ומקלכם בידכם, ולא חרבא ורומחא ושאר מאני קרבא.

אמר ר' יהודה הא אוקמוה דמצראי פלחין למזל טלה ובגין כך פלחין לאימרא.

[p. 638] א"ר יוסי אי הכי טלה יפלחון ולא אימרא.

א"ל כלא פלחין אלא מזל טלה נחית וסליק בטלה ואימרא ובגין כך פלחין לכלא.

א"ל הכי שמענא דכל בעירא רבא דחלא דלהון הוה ועל דא קטיל קב"ה כל בכור בהמה, והא אתמר דאלין אינון דרגין דלעילא דאקרון הכי.

 

א"ר אלעזר כתיב (שמות יב:20) כל מחמצת לא תאכלו, וכתיב (שם יג:3) ולא יאכל חמץ, אלא דא דכר ודא נוקבא.

ר' שמעון אמר אלעזר ברי בדא כתיב לא תאכלו ובדא כתיב לא יאכל, אמאי לא כתיב לא תאכלו, אלא נוקבא דאיהי אשטיאת ארחהא באזהרה ודאי, דכר דאיהו אחיד בחוטא דדכיו יתיראבבקשה.

[p. 639] אמר ר' אלעזר אבא והא כתיב (דברים טז:3) לא תאכל עליו חמץ.

א"ל אסגי תיבין יתיר ליקרא, אבל בקדמיתא בבקשה לא יאכל ולבתר באזהרה.

קשיא מתרווייהו מחמצת. מ"ט, בגין דריחא דמותא אית תמן. מחמצת כלל דכר ונוקבא, דכר חמץ, נוקבא (משלי ה:5) דרגליה יורדות מות, ברישא וסופא דתיבה תשכח לה. ובגין כך מאן דאכיל נהמא דחמץ בפסח איהי אקדימת ליה מותא ולינדע דמית איהו בעלמא דא ובעלמא דאתי ועל דא כתיב (שמות יב:19) ונכרתה הנפש ההיא.

מצה אמאי, אלא הכי תנינן שדי בגין דאמר לעלמא די, אלא בגין דקא משדד לאינון סטרין בישין. ועל דא קטטה דעביד בהו וקא מברח להו מכל משכני קדושה אקרי מצה כד"א (שם יז:7) מסה ומריבה.

 

[p. 640] רבי שמעון פתח (תהלים סח:31) גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים. גער חית קנה, דא חיה דאתאחד ביה בעשו חייבא. קנה, תנינן דביומא דנסב שלמה מלכא בת פרעה בא גבריאל ונעץ קנה בימא רבא ועליה אתבני כרך גדול של רומי. מאי קנה, דא דכורא דהאי חיה[רנב ע"א] בישא דאית ליה סטרא זעירא באחדותא דקדושה ודא איהו קנה דנעיץ בימא רבה ובגין כך איהי שלטא על עלמא ועל שולטנו דא כתיב (ישעיה יט:6) קנה וסוף קמלו. קנה, שולטנותא וראש לכל מלכוון. תו קנה, דזמין קב"ה לתברא ליה כקנה דא.

[p. 641] ת"ח במצרים איהי שלטא ומנה נפקו כמה שלטנין לזנייהו וכלא ברזא דחמץ, כיון דתבר לה קב"ה אפיק חמץ ועייל מצה. במה, בחוטא זעירא מכלא תבר ח' ואתעביד מצה אינון אתוון. אלא דתבר ח' דהאי חיה דאקרי חמץ ועל דא אקרי חית קנה דנוח לאתברא כקנה דא. במה אתבר, בחוטא זעירא כנימא תבר ח' ואתעבר מאתריה והוה מצה, ועל דא כתיב גער חית קנה, גער בה קב"ה ואתבר ח' ואתעביד ה'.

וזמין קב"ה לתברא לההוא קנה כגוונא דא, יתבר רגליה ואשתארהנההה"ד (ישעיה מ:10) הנה יי' אלהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. מאי ופעולתו לפניו, דא פעולה דההיא ק' דיתבר לה וההיא פעולה לפניו, איהו יעבר רגלה ויהא הנה, (שם מא:27) ראשון לציון הנה הנם ולירושלם מבשר אתן. [רנג ע"א]

 

[p. 642] וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשהליי' בשבועותיכם מקרא קדש יהיה לכם. רבי אבא אמריום הבכורים, מאן יום, דא נהר היוצא מעדן דאיהו יומא מאינון בכורין עלאין, ודא איהו דאורייתא תליא ביה ואיהו אפיק כל רזין דאורייתא ובגין דאיהו אילנא דחיי פרי אילנין אצטריכו לאייתאה. [רנג ע"ב]

רבי שמעון פתח קרא ואמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל שאו שערים ראשיכם, אלין אינון תרעין עלאין תרעין דסכלתנו עלאה ואינון חמשין תרעין. ראשיכם, אינון ראשין מאן אינון, אלא כל חד וחד אית ליה רישא לאתפשטא ולמיעל דא בדא ולאתכללא דא בדא.

אשכחנא בספרא דחנוך שאו שערים, אלין אינון תרעין דלתתא מאבהן ואינון תלת בתראי. ראשיכם, אלין אינון ראשי אלפי ישראל ואינון אבהן עלאי דאינון ראשין דאינון תרעין, ובגין דאלין אינון אופנים דסחרן ונטלין לון על כתפייהו אמ'שאו שערים. שאו למאן, ראשיכם דאינון רישין עלייכו ושלטנין עלייכו.

[p. 643] והנשאו פתחי עולם, אלין אינון אמהן וארבע אינון לתתא.

ויבא מלך הכבוד, דא מלכא עלאה דכלא דאיהו מלך מההוא כבוד דנהיר לסיהרא, ומאן איהו, יי' צבאות. ויבא, לאן אתר, למיעל אורייתא בארונא בחבורא חדא כדקא יאות. וכיון דהאי עאל לאתריה כדין אורייתא עאל בארונא ואתחבר חבורא חדא ואורייתא עלאה באורייתא [רנד ע"א] דבעל פה מתחבראן לאפרשא מילין סתימין.

אימתי, בשבועותיכם, למניינא דאתון מונין דבכל שעתא דישראל עבדין חושבנין לירחין וזמנין קב"ה אתקין תיבה גו אינון רקיעין ואעבר כרוזא הא בני לתתא קדשו ירחא קדשו זמנא, אתקדשו כלכו לעילא. ועביד לכל חילי דשמיא דמתקדשין כחדא בעמא קדישא וכלהו נטרין כחדא נטורא חדא, ועל דא בשבועותיכם דאתון מונים באינון שבע שבתות.

וכדין משיך קב"ה משיכו דשבע דרגין לתתא בההוא דרגא דאתאחד בהו באינון שבע. ואי תימא והא שיתא אינון ולא יתיר, אלא כדין אימא יתבא על אפרוחים ואשתכחת רביעא עלייהו ואנן פרחין לה ונטלי אינון שית בנין בהאי דרגא [p. 644] דלתתא לקיימא קרא דכתיב (דברים כב:7) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך.

רב המנונא סבא אמר בהאי יומא לא נטלי ישראל אלא חמש בנין ואינון חמשה חומשי תורה. ואי תימא שית אינון, אלא שבע אינון בחד צפרא דאשתכח בין גדפהא דאימא. וישראל ידעי למיצד צידא רב ויקירא. מה עבדי, מפקי תחות גדפהא דאימא ההוא צפרא בלחישו דפומא מלחשי לגבה לחישו בתר לחישו וההוא צפרא רחים לאינון לחישין ולאינון קלין דקא מלחשי לגבה, ואע"ג דאיהי תחות גדפי אימה זקיף רישא ואסתכלת לגבי ההוא לחישו דקלא ופרחת לגבייהו ונפקת מתחות גדפהא דאימה. כיון דישראל נטלי לה אתקיפו בה ולחשין לה וקשרין לה בקשורא דלא תפרח ותזיל. מיד נטלי ישראל בההוא קשרא ואיהי פרחת ולא יכילת למיזל לה. בעוד דההוא קשירא בידייהו אינון מלחשי בקליהון ואיהי מצפצפא בהדייהו [רנד ע"ב]ופרחא לעילא ונחתא.

[p. 645] כל אינון בנין דתחות גדפי אמהון כיון דשמעי צפצפא דאחתהון ההוא צפרא ולחישו דההוא קלא מיד נפקי מתחות גדפהא דאמהון ופרחי לגבי ההוא צפרא, וישראל נטלי לון ואחדי בהו, ואלמלא ההוא צפרא דקא אחדי בקדמיתא אינון לא פרחי לגבייהו לעלמין ולא יכלין לאחדא בהו.

היך צדין צידא דהאי צפרא קדישא, מתקנין לגבה מיכלא יקירא בחדווא וכל ענוגין ועאלין לבי כנישתא ולבי מדרשא ומצפצפין לגבה מלחשין לגבה בקל לחישותא כדקא יאות ואיהי דמתטמרא תחות גדפהא דאימה זקפת רישא וחמאת פתורין מתתקנן וצפצופין לגבה כדקא יאות,נפקת ופרחת לגבייהו כמא דאתמר ובה אחדין כל אינון בנין. ומשלחי לאימא דרביעא עלייהו ואזלת בגין דהא מן רקיעא שביעאה ולעילא באתכסי מינך אל תחקור ואל תדרוש, שדר ליה דלא תיכול לאדבקא ועל דא כתיב (דברים כב:7) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים.

מקרא קדש, דא קריאה וצפצופא דעבדין לההוא צפרא קדישא בקדמיתא, וכיון דאחדין בה שאר יומין אקרון מקראי קדש. האי צפרא אקרי קדש דכתיב (שמות לא:14) כי קדש היא לכם, ובגין דאיהי קדש איהי קרא לכולהו ואתיין לגבה, ובגין כך אקרון מקראי קדש.

[p. 646] איהי קרא וישראל מצפצפי בהדה וקראן אוף הכי, ועל דא אינון אתיין לגבייהו ואחדי בהו, ובגין כך כתיב (ויקרא כג:4) אלה מועדי יי' מקראי קדש אשר תקראואותם, בצפצופא דילכון ובההוא צפרא קדישא קדש דקרא לון. [רנח ע"ב]

 

והקרבתם עולה ליי'. ת"ח בפסח כתיב והקרבתם אשה עולה ליי', והכא לא כתיב אשהדהא ביומא דא אשה לא כתיב ביה אלא והקרבתם עולה, מ"ט. יומא דא יומא דעאלת כלה לחופה איהו והא נפקת מכל סטרי בישא ונטרת יומי דכיו כדקא חזי. ורזא דא מלכא טעם בתולה טעים, ובגין כך לא כתיב ביה אשה דהא אחרא לא קריב למשכנא והא אתרחק מתמן, ועל דא אישים לאו הכא ולא אצטריכו להכא, וישראל מרחקן אינון מסטרא בישא ומנו יומין דדכיו יומין ושבועין ואתכללו ועאלו ביומין דדכיו.

[p. 647] א"ר אבא עדיין צריכין אנו לפתחא דא למפתח.

אמר ר' שמעון ארימית ידי בצלו למאן דברא עלמא, ורזא דא אשכחן בספרי קדמאי. אישים אינון באמצעיתא ואתיין בסטרא דא ובסטרא דא, אתדבקו באילנא דדעת טוב ורע, אדבקן ברע ואדבקן בטוב, ובגין כך בשאר יומין כליל לאישים וכתיב בהו אשה עולה, אבל בהאי יומא דאילנא דחיי קיימא ולא אחרא לית אנן צריכין לאישים ולא אצטריך למהוי תמן. יומא דאילנא דחיי איהו ולא [p. 648] דדעת טוב ורע ובגין כךוהקרבתם עולה ליי', ולא אשה עולה, ועולהלשוםעולהכמא דאתמר, והא אתערנא מלי דפרים בני בקר וכל ההוא קרבן.

 

ובחדש השביעי, כמא דאתמר יומא דראש השנה ודינא דכל עלמא דינא תקיפא ודינא רפיא.

ועשיתם עולה. ועשיתם, והקרבתם מבעי ליה כשאר כל יומין, מאי ועשיתם, אלא ביומא דא (בראשית כז:4) ועשה לי מטעמים כתיב, כמה מטעמיםותבשילין עבדי ישראל בהאי יומא בעוד דמקטרגא אזיל לפשפשא בחובין דעלמא ועל דא לא כתיב והקרבתם אלא ועשיתם [p. 649] עולה ולא אשה עולה, וכן בכל שאר קרבנין לא כתיב אשה דלית לון חולקא בכל הני יומי כ"ש בהאי יומא דאנן עבדין מטעמים ותבשילין בלא דעתא דסטרא אחרא דהא יצחק משדר ליה לצוד צידה דחובין דבני עלמא ולאייתאה לגביה. ובעוד דאיהו אזל ישראל נטלי עיטא ברבקה ועבדין כל אינון פולחנין כל אינון צלותין, מזמני שופר ותקעיליה בגין לאתערא רחמי, והא אוקימנא (שם:25) ויבא לו יין וישת, דאתי מרחיק מגו אתר דחמרא עתיקא ושתי ואטעים ליה וחדי ומברך ליה בכמה ברכאן ואעבר על חובוי.

[p. 650] מה כתיב, (שם:30) ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני אביו ועשו אחיו בא מצדו, טעין מכמה טועני כמא דאתמר והא אוקימנא מלה.

ובגין כך איהו יומא דיבבא וקרבנא איהו עולה. איל אחד, כמא דאתמר בגין דאיל דיצחק. ושעיר עזים אחד, שוחד לסמאל לכפרא אנפוי בההוא בכיה דאיהו בכי בהאי יומא כיון דחמי דלא אתעבדא רעותיה והא למגנא צד צידא כמא דאתמר. כגוונא דא ביומא דכפורי והא כתיב בפ' אמור אל הכהנים.

 

ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו'. ר' אבא פתח (בראשית ח:4) ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר לחדש על הרי אררט. ת"ח כל הני יומי אזלת אימא על בנהא בגין דלא ישלוט אחרא עלייהו ובגין לשיזבא לון. כיון דאשתזיבו בנהא והא יתבי בסכות מתנטרין בנטורא. יומא קדמאה ויומא תנינא [p. 651] פקידת לון לישראל למעבד סעודתא לממנן דשאר עמין ואיהי לא שריא תמן, מיומא תליתאה דאיהו שבעה עשר יום לחדש שריאת למשרי עלייהו הה"ד בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט, טורין דכל לווטין ומארין שריין בגווייהו.

אמר רבי אלעזר יומא קדמאה דחג לא שריא עלייהו ולא יומא תניינא, יומא תליתאה דאוסיף וגרע שריא עלייהו, אוסיף אתוון וגרע קרבן דכתיב עשתי עשר. והכי אתחזי לרע עין, בגין דיומא קמא ויומא תניינא חדוא דבנהא ואינון מפלגי עדאן לון, מיומא תליתאה ולהלא דאיהי שריא עלייהו מה כתיב, (שם:5) והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים.[רנט ע"א]והמים היו הלוך וחסור, אלין קרבנין דאזלין ומתמעטין וכמא דאינון מתמעטין הכי אתמעט טובא דלהון.

[p. 652] אמר ר' שמעון אלעזר ברי ת"ח מיומא תניינא שריאו מים לאתחזאה, כיון דשריאו מיומא תליתאה איהי שרת עלייהו. [p. 653] ואינון מים לא הוו ידעי בבלאי אמאי רשימין הכא דהא טובא דישראל לא הוי באתר דמעוטא אלא באתר דרבוייא, ובגין דאלין מים דרשימין הכא אתמעטן אתא קרא לאשמעינן דכתיב והמים, אינון דידיען ביומי דחג, אינון דרשימין גו קרבנין דאינון טורי לווטין, היו הלוך וחסור, טובא דלהון ונגידו דאנגיד עלייהו היו הלוך וחסור, ובגין דאינון מים דלהון הוא לא אתחברן אתוון דלא יתחבר טובא דלהון אלא זעיר זעיר.

אבל לישראל דאינון מקב"ה מה כתיב, (תהלים לד:11) ודורשי יי' לא יחסרו כל טוב. רישיה דקרא כפירים רשו ורעבו, אלין ממנן דשאר עמין, ודורשי יי' אלין ישראל לא יחסרוכל טובאלא אזלין ואסתלקון לעילא לעילא, ובגין כך טובא דלהון דאינון מים היו הלוך וחסור.

[p. 654] עד החדש העשירי, דא טבת דהא כדין ימי הרעה הוו ואתערת ההיא רעה ואתתקפת וכלה קדישא לא אנהירת מגו שמשא, כדין נראו ראשי ההרים, אלין אינון הרי חשוכא טורין דלווטין אתחזון ואתתקפו ועבדי בישין בעלמא ביומין אלין.

אשהבההיא עולה דהא כדין אכלי חולקהון. שבעין פרים אינון לקביל שבעין ממנן דשלטי על שבעין עמין וסלקין ביומא קדמאה ונחתי בכל יומא ויומא ואקרון פרים מנגחין ביומין דלהון.

אילםחסר. ארביסר אינון סימןי"ד יי', ידא שליטא עלייהו, תרין בכל יומא ויומא. אמרין בני שנה, מניינא דלהון ח"ץ.

[p. 655] ואי תימא אי הכי רע עין הוינן לגבייהו, אין דהא כתיב (משלי כה:22) כי גחלים אתה חותה על ראשו, אבל אנן לא יהבינן אלא בחדוה דלית ביומי שתא חדוה כאלין יומין, ובגין דאנן יהבי בטוב לבא ובחדוה דרעותא אתהפך עלייהו גחלים על רישיהון וגומרין מלהטן. חדוה דילן עביד לון ביש, י"דיי' וחץ, כך סלקין בחושבנא דילהון וכל דא אתמר.

אי תימא מאן יהיב לך לאקרבא עלייהו, דילמא אינון לא בעאן כל דא, אלא לית חדוה לכל אינון ממנן בכל אינון תורין אילים ואמרין כהאי בשעתא דישראל יהבי לון סעודתי אלין, ועם כל דא לא מתקרב כלא אלא לקב"ה בלחודוי ואינון מתקרבי תמן ואיהו פליג לון. ועל דא כתיב (שם:21) אם רעב שונאך האכילהו לחם, אלין אינון קרבנין דחג, ואם צמא השקהו מים, אלין מים דרשימין הכא ביומי דחג ביומא תניינא וביומא שתיתאה וביומא שביעאה וסימניך הה"ד (שיר ח:7) בו"ז יבוזו לו.

[p. 656] מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, אלין אינון מים דמנסכי ישראל בחג בחדוא ורחימו לקב"ה. ונהרות לא ישטפוה, אלין נהרי דאפרסמונא דכיא דכלהו דבקי ומתקשרי ברחימו דא.

אם יתן איש את כל הוןביתו, דא סמאל, באהבה דישראל למהוי ליה חולקא בהדייהו באינון מים דרשימין הכא בפרשתא, בוז יבוזו לו, סימנא דאינון מים בו"ז יבוזו לו ודאי דהא כלהו אתחשיבו לגבן חרש נשבר דלית ביה תקנה לעלמין.

מים דלהון אתפליגו ביומין בו"ז, אשתארו שאר יומין דאינון שלישי רביעי חמישי וסימניך (ישעיה מה:9)חר"ש את חרשי אדמה, ולית לון תקונא בהדן ולא לעלמין.

ואי תימא יומא קדמאה מאי עביד ליה, אלא לא אקרי ראשוןולא אחד אלא חמשה עשר סתם בלא רשומא כלל, אבל שירותא דרשימו דיומין מיום שני הוי, והכי אתחזי [p. 657] בגין דלית טוב בשני ובגין כך לא רשים ראשון ולא אחד כלל והוה בסתם ושרי רשימו דיומין ביום שני ואתפלגו מים בבו"ז ואשתארו ביומין חר"שכמא דאתמר וכלא כדקא יאות.

זכאה חולקהון דישראל דידעי [רנט ע"ב]לאעלא לגו מוחא דאגוזא ובגין למיעל לגו מוחא מתברין קליפין אלין ועאלין. מה כתיב לבתר כל האי, ביום השמיני עצרת תהיה לכם, עאלו בכל הני קליפין ותברו כמה גזיזין וכמה נחשים קטלו וכמה עקרבין דהוו לון באינון טורי דחשוכא עד דאשכחו אתר דישובא וקרתא קדישא מקפא שורין סחור סחור, כדין עאלו לגווה למעבד נייחא תמן ולמחדי בה והא אוקימנא מלה ודא איהו עצרת, כנישין אתר [p. 658] דאתכניש כלא לגבה. תהיה לכם, לכם ולא לאחרא, למחדי אתון במאריכון ואיהו בהדייכו ועל דא כתיב (תהלים לב:11) שמחו ביי' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב.