| Zohar al-Parashat Va-Yera | Genesis 18:1–22:24 |
[כו ט“ב] זמנא חדא נפק ר’ שמעון וחזא עלמא דחשיך ואפיל ואסתתם נהוריה. א“ל לר’ אלעזר תא ונחזי מה בעי קב“ה למעבד בעלמא. אזלו ואשכחו חד מלאכא דדמי לטורא רברבא ואפיק תלתין שלהיבין דנורא מפומיה. א“ל רבי שמעון מה את בעי למיעבד.
א“ל בעינא למחרביה לעלמא בגין דלא שכיחי תלתין זכאין בדרא, דהכי גזר קב“ה על אברהם. ואברהם היה יהיה, יהיה בגימטריא תלתין הוו.
א“ל רבי שמעון במטו מינך, זיל קמי קב“ה ואימא ליה בר יוחאי שכיח בארעא.
אזל ההוא מלאכא קמי קב“ה, ואמר ליה מארי דעלמא גלי קמך מה דאמר לי בר יוחאי.
[p. 512] א“ל קב“ה זיל אחרביה לעלמא ולא תשגח ביה בבר יוחאי.
כד אתא חזייה רבי שמעון למלאכא, א“ל אי לא תיזיל גזרנא עלך דלא תיעול לשמייא ותהוי באתר עזא ועזאל. וכד תיעול קמי קב“ה אימא ליה אי לית [כו ט“ג] תלתין זכאין בעלמא ליהוון עשרים, דהכי כתיב לא אעשה בעבור העשרים. ואי לית עשרים להוו עשרה, דהכי כתיב לא אשחית בעבור העשרה. אי לית עשרה להוון תרין דאינון אנא וברי, דהכי כתיב על פי שנים עדים יקום דבר, ואין דבר אלא עולם דכתיב (תהלים לג:6) בדבר יי’ שמים. ואי לית תרין אית חד ואנא הוא, דכתיב (משלי י:25) וצדיק יסוד עולם.
ביה שעתא קלא שמיא נפק ואמר זכאה חולקך רבי שמעון דקב“ה גזר למעלה ואת מבטל לתתא. עלך אתמר (תהלים קמה:19) רצון יראיו יעשה.
©2017–2020 Zohar Education Project, Inc. All rights reserved.
This document may be reproduced and distributed for educational use only. Any other use, including commercial use, is strictly prohibited without the prior written permission of Zohar Education Project, Inc.