פרשת צו

[מו ט"ג] ובסטר שמאלא קיימא דרגא אחרא דבסטר מסאבא דאקרי אוף הכי מחשבה. ואקרי מחשבה רעה בגין דדרגא דעלה איהו רע, ובג"כ איקרי מחשבה רעה. הכא קיימא כל רעותין בישין, וכל הרהורין בישין, וכל בישין דעלמא. ואיהי קיימא לכל רעותין אלין דיסתאב ב"נ בהו. בהאי מחשבה רעה קיימא כמה דרגין מסאבין, וכלהו קיימין לסאבא לב"נ באינון רעותין [p. 628] והרהורין דמחשבה רעה. וכדין אסתאב ב"נ בהו ואתדבק בההוא סטרא.

וע"ד בעי לקרבא עולה, לאתדכאה. וכד קריב לה בעי לאסטאה רעותיה לגבי מחשבה קדישא. סליק תננא מאינון חלבין ואמורין ומאינון איברין לההיא מחשבה רעה, סלקא בקדמיתא, וכלהו נטילת לה ומתזנא מינייהו.

ולבתר סליק תננא אחרא דקיק. וכל אינון עילאין, מינייהו מאריהון דדינא, מתכנשי ועיילי לגו לגו עד דאתכנש דא לגו דא ודא לגו דא, עד דאסתליקו כולהו לאתכללא כלא דא עם דא, ולאשלמא דע"ד, וגופא אתקשר בגופא.

כדין אעטר ההוא ב"נ רעותיה ברעותיה דההיא מחשבה טהורה. וכדין כהנא מסטרא דימינא וליואי מסטרא דשמאלא מקשרי שייפין בשייפין עד דאסתלקא האי מחשבה טהורה בין ימינא לשמאלא, ואתחברו דא עם דא, ואתקשרו דע"ד, והוו חד. וכדין אקרי ניחוח, ניחא ורעותא לאתחברא ולאעאלא דא בדא.

[p. 629] וכד כלא אתקשרו דא בדא, עלמא דאתי אפיק כל נהירו לאתנהרא כולהו כחדא, וכל חידו אשתכח, וכל אנפין נהירין, וכלא איהו בבסימו. ואתפרש ב"נ מגו מחשבה רעה ואתדבק במחשבה טהורה עד דאתדבק כלא בגו מחשבה סתימאה, עילאה דכלא, והוי כלא חד.

ומאי דאשתאר מן קרבנא בעיא לאתוקדא ולאתאכלא בליליא דלא יתהני מיניה ב"נ. מ"ט דהאי עולה, קרבנא דעלוון, לית רשו לב"נ בעלמא לאתהנאה מיניה. בגין דההוא קרבנא לא אתקריב אלא מגו דאתמשכא במחשבה רעה, סטרא דמסאבא. ודלא יתפשט ולא יסטי האי סטרא, כלא אתהדר לגו אשא לאתאכלא, ולא יתהני מההוא קרבנא ב"נ בעלמא.

בלילא אתאכל כל מאי דאשתאר, כד"א על מוקדה על המזבח כל הלילה, דכד עאל ליליא כל אינון גרדיני נימוסין משתכחין ואזלין ושלטין בכל אינון אמורין ופדרין. וכלהו מתאכלי, ומנהון אתזנון כל אינון גרדיני נמוסין. ואינון חולקא דילהון לאיתזנא בגין דלא ישלטון ולא יתקרבון לגו קודשא.

[p. 630] ויתפרש ב"נ מההוא סטרא, ויתדבק ברעותא עילאה, וכדין שביק ליה מאריה לההוא ב"נ, וכהנא מכפר עליה, דכתיב וכפר עליו הכהן מחטאתו.