פרשת כי תצא

[נח ט"ד] [p. 683] כי תצא למלחמה על אויביך. ר' שמעון פתח (הושע ח:3) זנח ישראל טוב, אויב ירדפו. מאי זנח ישראל טוב, דא יצר הטוב, דשלמה [p. 684] מלכא קרייה טוב, דכתיב (קהלת ד:13) טוב ילד מסכן וחכם.

אויב ירדפו, דא יצר הרע דאיהו שנאיה דב"נ, דשלמה מלכא קרייה שונא. דסגיאין שמהן אית ליה, דכתיב (משלי כה:21) אם רעב שונאך האכילהו לחם. ודא היא אורייתא קדישא, כד"א (שם ט:5) לכו לחמו בלחמי. וע"ד בעי ב"נ לשוואה מלין דאורייתא עליה בגין דיהא תבירא ביה, דלית ליה קטרוגא ליצר הרע בר מלין דאורייתא. וע"ד כתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, על תרי יצריך.

[p. 685] א"ל רבי יהודה יצר הטוב, מאי בעי מלין דאורייתא.

א"ל יצר הטוב אתעטר בהו ויצר הרע אתכנע בהו. וע"ד כי תצא למלחמה על אוביך, דא איהו יצה"ר דאנן צריכין למיפק לקבליה במלין דאורייתא ולקטרגא ליה. וכדין יתמסר בידא דב"נ כמא דאתמר ונתנו יי' אלהיך בידך ושבית שביו.

א"ר שמעון ווי על דא, ווי ע"ד. (שם ל:22) תחת עבד כי ימלוך, ונבל כי ישבע לחם, דהא יצר הטוב אשתבאי בידיה ואיהו מלך עליה.

אשת יפת תאר, דא היא נשמתא, כד"א (שם לא:30) אשה יראת יי' היא תתהלל. דהא בכל יומא ויומא אינון סיען ומנהיגין דנשמתין ואינון סיען ומנהיגין דיצר הרע אינון בקטרוגא תדירא, מקטרגין אלין באלין. וכל שייפין דגופא בצערא בינייהו, בין נשמתא ובין יצה"ר.

[p. 686] והבאתה אל תוך ביתך, דאתתרכת מתמן, ושפחה כי תירש גברתה, וכבר אוקימנא מלין.

וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה, ותדכי מההוא זוהמא דאטיל בה נחש. והסירה את שמלת שביה, מאינון כסו דמסאבא וזינין בישין מחובא דעגלא. דהא בקדמיתא הוייא להו לבושי קודשא דקבילו בטורא דסיני. וכד עבדו ית עגלא, אעדו מנייהו אינון לבושי יקר, דכתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.

[p. 687] ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, דא היא ירחא דאלול דביה סליק משה לטורא למבעי רחמין קמי קב"ה בגין דישתביק לישראל על עגלא. ובגין דא את אביה ואת אמה ירח ימים, בגין דגלי ערייתא דקב"ה וערייתא דאורייתא, כד"א ערות אביך וערות אמך לא תגלה. וע"ד אמר (תהלים קיט:136) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך.

והוו ישראל רחיקין ממלכא כל ההוא זמנא עד יומא דכפורי דנחית משה [נט ט"א] מן טורא. והוו ישראל בתעניתא כל הוא יומא, וכדין אתדבק מלכא במטרוניתא, כד"א ואחר כן תבא אליה ובעלתה, והיתה לך לאשה.

וגזרו קיימא עם קב"ה דלא יפלחין עוד פולחן נוכראה, כד"א הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך וגו', וכתיב תמן אלהי מסכה לא תעשה לך. ועל דא ומכור לא תמכרנה בכסף, לא תשקר בנשמתך בגין דחלן דכסף, כד"א לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, לא תעשו לכם.

[p. 688] זכאין אינון ישראל דקב"ה גזר עליהון תעניתא ביומא דין, דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה, בגין דיתכפר להון כל חוביהון, דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יי' תטהרו.