פרשת ויהי מקץ

[p. 180] רבי יהודה פתח (איוב כ"ח:3) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר וגו'. האי קרא אתמר, קץ שם לחשך, דא איהו קץ דשמאלא דאיהו שאט בעלמא ושאט לעילא וקיימא קמיה דקב"ה ואסטי וקטריג על עלמא והא אתמר.

ולכל תכלית הוא חוקר, דהא כל עובדוי לאו אינון לטב אלא לשיצאה תדיר ולמעבד כליה בעלמא.

ארץ חשך וצלמות. ת"ח אית ארץ חיים לעילא והאי איהו ארץ חשך וצלמות. מאי ארץ חשך וצלמות, דא הוא קץ דאיהו מסטרא דחשך זוהמא דדהבא והא אתמר.

[p. 181] ת"ח כמה אית לון לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב"ה ולאשתדלא באורייתא יממא ולילי, בגין דינדע ויסתכל בפולחניה. דהא אורייתא איהי מכרזא בכל יומא קמיה דבר נש ואמרה (משלי ט':4) מי פתי יסור הנה, והא אוקימנא מלי. וכד בר נש אשתדל באורייתא ואתדבק בה זכי לאתתקפא באילנא דחיי דכתיב (שם ג':18) עץ חיים היא למחזיקים בה.

ות"ח כד בר נש אתתקף באילנא דחיי בהאי עלמא אתתקף ביה לעלמא דאתי, דהא כד נשמתין נפקין מהאי עלמא הכי אתתקנן להו דרגין לעלמא דאתי.

ת"ח אילנא דחיי איהו בכמה דרגין מתפרשן דא מן דא וכלא חד. באילנא דחיי אית דרגין אלין על אלין, ענפין ועלין קליפין גופא דאילנא שרשין וכלא איהו אילנא. כגוונא דא מאן דאשתדל באורייתא איהו אתתקן ואתתקף באילנא דחיי. וכל בני מהימנותא ישראל כולהו מתתקפין באילנא דחיי, מנהון אחידן באילנא ממש בההוא גופא דביה, מנהון אחידין בענפין, מנהון בעלין, מנהון בשרשין. אשתכחו דכלהו אחידן באילנא דחיי, ואינון דמשתדלי באורייתא [קצג ע"ב] כלהו אחידן בגופא דאילנא, ובגין כך מאן דאשתדל באורייתא איהו אחיד בכלא והא אוקמוה ואתמר.

 

ויהי מקץ. מאי מקץ. רבי שמעון אמר אתר דלית ביה זכירה ודא הוא קץ [p. 182] דשמאלא. מאי טעמא, בגין דכתיב (בראשית מ':14) כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך. וכי הכי אתחזי ליה ליוסף צדיקא דאיהו אמר כי אם זכרתני אתך, אלא כיון דאסתכל יוסף בחלמיה אמר ודאי חלמא דזכירה איהו, ואיהו טעה בהאי דהא ביה בקב"ה הוי כלא. ועל דא אתר דהוי ביה נשיו קם קמיה. מה כתיב, ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. כיון דאמר ולא זכר שר המשקים, מהו וישכחהו. אלא וישכחהו אתר דאית ביה שכחה, ודא הוא קץ דסטרא דחשך.

שנתים ימים, דתב דרגא לדרגא דאית ביה זכירה.

[p. 183] ופרעה חולם והנה עומד על היאר, דא חלמא דיוסף הוה, בגין דכל נהר דיוסף הצדיק איהו, ורזא דא האי מאן דחמי נהר בחלום חמי שלום דכתיב (ישעיה ס"ו:12) הנני נוטה אליה כנהר שלום.

 

ויהי מקץ שנתיים ימים. רבי חייא פתח (משלי כ"ט:4) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה. ת"ח כד ברא קב"ה עלמא עלאה אתקין כלא כדקא יאות ואפיק נהורין מנהרן לכל סטרין וכלא איהו חדא. וברא שמים דלעילא וארץ דלעילא לאתקנא כלהו כחדא לתועלתא דתתאי.

ת"ח מלך במשפט יעמיד ארץ. מאן מלך, דא קב"ה. במשפט, דא יעקב דאיהו קיומא דארעא. ועל דא ו' אתזן מן ה', ה' אתזן מן ו' דקיומא איהו ממשפט דהא משפט יעמיד ארץ בכל תקונוי וזן לה.

ד"א מלך, דא קב"ה. במשפט, דא יוסף. יעמיד ארץ דכתיב (בראשית מ"א:57) וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף וגו'. [p. 184] ובגין דקב"ה אתרעי ביה ביעקב עבד ליה ליוסף שליט על ארעא.

רבי יוסי אמר מלך, דא יוסף. במשפט, דא יעקב. יעמיד ארץ, דהא עד לא אתא יעקב למצרים לא הוה קיומא בארעא מגו כפנא. כיון דאתא יעקב למצרים, בזכותיה אסתלק כפנא ואתקיים ארעא.

ד"א מלך במשפט יעמיד ארץ, דא דוד מלכא דכתיב ביה (שמואל ב' ח':15) ויהי דוד עושה משפט וצדקה, ואיהו קיים ארעא ובזכותיה קיימא לבתר דנא.

ואיש תרומות יהרסנה, דא רחבעם.

ת"ח קב"ה בגיניהון דצדיקיא, אע"ג דפורענותא אתגזר על עלמא מתעכבא בגיניהון ולא שלטא על עלמא. כל יומוי דדוד מלכא אתקיימא בגיניה, לבתר דמית אתקיימא בזכותיה דכתיב (מלכים ב' כ':6) וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי. כגוונא דא כל יומוי דיעקב וכל יומוי דיוסף לא שלטא פורענותא בעלמא.

ת"ח מלך במשפט יעמיד ארץ, דא יוסף. ואיש תרומות יהרסנה, דא פרעה, דהא בגין דאקשי לביה לגבי [p. 185] קב"ה חריב ארעא דמצרים. בקדמיתא על ידא דיוסף אתקיים ארעא בההוא חלמא דחלם, דכתיב ויהי מקץ שנתים ימים וגו'.

 

ויהי מקץ שנתים ימים. ר' אלעזר פתח (תהלים י"ח:47) חי יי' וברוך צורי וירום אלוהי ישעי. אלוהי כתיב בוא"ו. האי קרא אית לאסתכלא ביה. חי יי', דא חי צדיקא יסודא דעלמא דאקרי חי דעלמין. וברוך צורי, דא הוא דכתיב (שם קמ"ד:1) ברוך יי' צורי, ודא עלמא דאתקיים עליה צדיקא דא.

וירום אלוהי ישעי. וירום, דא עלמא עלאה. אלוהי בוא"ו דא שמים כד"א (שם קט"ז:16) השמים שמים ליי'.

ת"ח (שם ס"ח:20) ברוך אדני יום יום יעמס לנו. ברוך אדני באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, והאי קרא [p. 186] רזא דחכמתא איהו. יום יום, אלין שנתים ימים כמא דכתי' [קצד ע"א] ויהי מקץ שנתים ימים.

והנה עומד על היאור. רזא איהו כמה דאתמר דא יוסף דנהר דא יוסף הצדיק.

והנה מן היאור עולות שבע פרות וגו'. והנה מן היאור, דהא מן נהר דא אתברכאן כל אינון דרגין דלתתא, בגין דההוא נהר דנגיד ונפיק איהו אשקי וזן לכלא, ויוסף איהו נהר לאתברכא כל ארעא דמצרים בגיניה.

ות"ח ההוא נהר שבע דרגין אתברכן ואתשקיין מניה ואלין אינון יפות מראה ובריאות בשר.

ותרעינה באחו, דלא אשתכח בהו פרודא וכלהו לשבחא קיימין, דהא כל הני דרגין שבע דקאמרן רזא איהו כד"א (אסתר ב':9) ואת שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך. ועל דא שבע פרות יפות מראה, ולקבל דא כתיב שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך.

רבי יצחק אמר שבע פרות הטובות דרגין אינון עלאין על אחרנין, ושבע הפרות הרעות דרגין אחרנין לתתא, אלין מסטרא דקדושה ואלין מסטרא דמסאבא.

[p. 187] שבע השבלים. רבי יהודה אמר אלין קדמאי אינון טבין בגין דאינון מסטרא דימינא דכתיב ביה כי טוב, ואלין אינון בישין מתתא מנייהו. שבע השבלים אינון מסטרא דדכיו, ואלין מסטרא דמסאבו, וכלהו דרגין קיימי אלין על אלין ואלין לקבל אלין, וכלהו קא חמא פרעה בחלמיה.

א"ר ייסא וכי לההוא חייבא דפרעה אחזיין ליה כל הני.

א"ל ר' יהודה כגוונא דלהון חמא, דכמה דרגין על דרגין אלין לקבל אלין ואלין על אלין ואיהו חמא באינון דרגין לתתא. והא תנינן דהא כמה דאיהו בר נש הכי אחזיו ליה בחלמיה והכי חמי ונשמתא הכי סלקא ואשתטחא כל חד וחד כפום דרגיה כדקא חזי ליה, ובגין כך פרעה חמא כדקא חזי ליה ולא יתיר.

 

ויהי מקץ. ר' חזקיה פתח (קהלת ג':1) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. ת"ח כל מה דעבד קב"ה לתתא לכלא שוי זמנא וזמן קצוב. זמן שוי לנהורא ולחשוכא, זמנא שוי לנהורא דשאר עמין דאינון שלטי השתא על עלמא, וזמנא שוי לחשוכא דאיהו גלותא דישראל תחות שלטנותא דלהון. זמנא שוי קב"ה לכלא, בג"כ לכל זמן [p. 188] ועת לכל חפץ. מאי עת לכל חפץ, עידן הוא לכלא, לכל ההוא רעותא דאשתכח לתתא.

ד"א ועת לכל חפץ. מאי עת, כד"א (תהלים קי"ט:126) עת לעשות ליי'. וכתיב (ויקרא ט"ז:2) ואל יבא בכל עת, ואיהו דרגא ממנא והא אוקמוה. ובגין כך עת איהו ממנא לכל חפץ תחת השמים.

ויהי מקץ שנתים ימים, מסטרא דההוא קץ דחשך חמא פרעה בחלמיה ומתמן ידע ואתגלי ליה ההוא חלמא.

 

ויהי בבקר ותפעם רוחו. מאי ותפעם רוחו. רבי יוסי אמר הא אוקמוה בפרעה כתיב ותפעם, בנבוכדנצר (דניאל ב':1) ותתפעם, ואוקמוה דהא בפרעה כתיב ותפעם בגין דהוה ידע חלמא ופשרא לא ידע, אבל נבוכדנצר חלמא חמא וחמא פושרא ואתנשי מניה כלא.

[p. 189] אבל ת"ח ותפעם רוחו כד"א (שופטים י"ג:25) לפעמו, דהוה אתי רוחא ואזיל ואתי ואזיל ולא הוה מתיישבא עמיה עדיין כדקא יאות, ועל דא כתיב (שם) ותחל רוח יי' לפעמו, כדין הוה שירותא. אוף הכא רוחיה אתער ביה ואזיל ואתער ולא הוה מתישבא למנדע. נבוכדנצר ותתפעם רוחו, הוה אתער באתערותי תרין ואזלי ותבין, ודא הוא כד"א (במדבר כ"ד:1) כפעם בפעם, פעם בהאי [קצד ע"ב] ופעם בהאי ולא אתישבא רוחיה.

וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים, אלין חרשיא. ואת כל חכמיה, אלין חכימין בטיירא. וכלהו הוו מסתכלן למנדע ולא יכילו לאדבקא.

אמר רבי יצחק אע"ג דאתמר דלא אחזיין ליה לבר נש אלא בההוא דרגא דיליה, שאני למלכין דאחזיין לון מלין עלאין משניין מבני נשא אחרנין. כמה דמלכא דרגיה עלאה על כל שאר אחרנין, הכי נמי אחזיאו ליה בדרגא עלאה על כל שאר אחרנין כד"א את אשר האלהים עושה הראה את פרעה. אבל לשאר בני נשא [p. 190] לא גלי לון קב"ה מה דאיהו עביד, בר לנביאי או לחסידי או לחכימי דרא והא אוקמוה.

ת"ח כתיב אותי השיב על כני ואותו תלה. מכאן דחלמא אזיל בתר פשרא. השיב על כני, מאן, אלא דא יוסף. ואותו תלה, בההוא פשרא דקא פשר ליה, וכתיב ויהי כאשר פתר לנו כן היה.

 

וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור וגו'. רבי אבא פתח (תהלים קמ"ז:11) רוצה יי' את יראיו את המיחלים לחסדו. כמה קב"ה אתרעי בהו בצדיקיא, בגין דצדיקיא אינון עאלין שלמא ועבדי שלמא לעילא ועבדי שלמא לתתא ואעלין כלה בבעלה. ובגין כך קב"ה אתרעי בהו באנון דדחלין ליה ועבדין רעותיה.

למיחלים לחסדו. מאן אינון מיחלים לחסדו, הוי אימא אינון דמשתדלי באורייתא בליליא ואשתתפו בהדה דשכינתא. וכד אתי צפרא אינון מחכאן לחסדו, והא אוקמוה בזמנא דבר נש אשתדל באורייתא בליליא חוטא דחסד אתמשיך עליה ביממא דכתיב (שם מ"ב:9) יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירה עמי. מאי טעמא יומם יצוה יי' חסדו, משום דבלילה שירה עמי. [p. 191] ובגין כך רוצה יי' את יראיו, מאן דרעי ברעותיה לאחרא ואתרעי ליה לאתפייסא בהדיה, ובגין כך רוצה יי' את יראיו ולא ביראיו.

כגוונא דא יוסף הוה עציב בעציבו דרוחא, בעציבו דלבא הוה אסיר תמן. כיון דשדר פרעה בגיניה מה כתיב, ויריצוהו, אתפייסו ליה ואהדרו ליה מלין דחדוה, מלין למחדי לבא, בגין דהוה עציב מן בירא.

ת"ח בבירא נפל בקדמיתא, בבירא אסתלק לבתר.

רבי שמעון אמר עד לא אירע ליה ליוסף ההוא עובדא לא אתקרי צדיק, כיון דנטר ההוא ברית קיימא אתקרי צדיק וההוא דרגא דברית קדישא אתעטר ביה. ומה דהוה בבור בקדמיתא אסתלק בהדיה ואתעטר בבאר מים חיים.

[p. 192] וישלח פרעה ויקרא את יוסף. לקרא ליוסף מבעי ליה, אלא ויקרא את יוסף, דא קב"ה דכתיב (שם ק"ה:19) עד עת בא דברו אמרת יי' צרפתהו. עד עת בא דברו, הדא הוא דכתיב ויקרא את יוסף. כתיב הכא ויקרא את יוסף, וכתיב התם ויקרא אל משה.

ויגלח ויחלף שמלותיו, בגין יקרא דמלכא והא אוקמוה.

 

ר' אלעזר פתח (שם:23) ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם. ת"ח דקב"ה מגלגל גלגולין בעלמא ומקיים אסרין וקיומין בגין לקיימא קיומא וגזרה דאיהו גזיר. דהא תנן אלמלא חביבו ורחימו דרחים קב"ה לאבהן הוה אתחזי לנחתא יעקב למצרים בשלשלאי דפרזלא, וברחימו דלהון שלטיה ליוסף בריה ועבד ליה מלכא ושליטא על כל ארעא ונחתו כלהו שבטין ביקרא ויעקב כמלכא.

ת"ח מה כתיב, ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם. כיון דכתיב ויבא ישראל מצרים, לא ידענא דיעקב גר בארץ חם, אמאי אצטריך האי. אלא ויבא ישראל [p. 193] מצרים, דא קב"ה. ויעקב גר בארץ חם, דא יעקב, דהא בגיניה דיעקב ובנוי אתא שכינתא למצרים. וקב"ה גלגל גלגולין [קצה ע"א] ואחית ליה ליוסף בקדמיתא דבזכותיה אתקיים ברית בהדיה ושלטיה על כל ארעא.

מה כתיב, שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו.

רבי שמעון אמר כתיב (תהלים קמ"ו:7) יי' מתיר אסורים, והכא כתיב שלח מלך ויתירהו. אמאי מושל עמים ויפתחהו. אלא שלח מלך, דא קב"ה. מושל עמים, דא קב"ה. שלח מלך, מלך עלאה שלח ויתירהו. ומאן איהו דשלח ליה, דא מלאך הגואל, דא מושל עמים דאיהו מושל על תתאי, וכלא קב"ה איהו.

ויריצהו, חסר ו'. ומאן איהו, דא קב"ה, בגין דהא לית מאן דאסיר ופתח בר קב"ה דכתיב (איוב י"ב:14) יסגור על איש ולא יפתח, וכתיב (שם ל"ד:29) והוא ישקיט ומי ירשיע ויסתר פנים ומי ישורנו ועל [p. 194] גוי ועל אדם יחד, דהא כלא ביה, וכתיב (דניאל ד':32) וכמצביה עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא וגו'. ובגין כך ויריצהו מן הבור.

מאי ויריצהו, כד"א (איוב ל"ג:26) יעתר אל אלוה וירצהו. כגוונא דא ויריצהו מן הבור, ולבתר ויבא אל פרעה.

ד"א ויריצהו, דאמשיך עליה חוטא דחסד למיהב ליה חנא קמיה דפרעה. מה כתיב, אלהים יענה את שלום פרעה, בגין לאקדמא שלום ולמפתח בשלום.

רבי אבא אמר ת"ח בההוא רשע דפרעה דאיהו אמר (שמות ה':2) לא ידעתי את יי'. ופרעה חכים הוה מכל חרשוי. אלא ודאי שמא דאלהים הוה ידע, דהא כתיב הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. ובגין דמשה לא אתא לגביה אלא בשמא דיי' ולא בשמא דאלהים, ודא הוא קשיא קמיה מכלא, דאיהו הוה ידע דהא שמא דא שליט בארעא ובשמא דיי' לא ידע, ועל דא קשיא קמיה שמא דא, ודא הוא דכתיב (שם ט':12) ויחזק יי' את לב פרעה, דמלה דא אקשי לביה ואתקיף ליה. ועל דא משה לא אודע ליה מלה דשמא אחרא אלא שמא דיי' בלחודוי ואוקמוה.

פתח ואמר (תהלים קי"ג:5) מי כיי' אלהינו המגביהי לשבת, דאסתלק על כרסי יקריה ולא אתגלי לתתא, בשעתא [p. 195] דלא אשתכחו זכאין בעלמא הא איהו אסתלק מנייהו ולא אתגלי להו. המשפילי לראות, בשעתא דזכאין אינון דאשתכחו בעלמא קב"ה נחית בדרגוי לקבלהון דתתאי לאשגחא על עלמא לאוטבא להו. דהא כד זכאין לא אשתכחו בעלמא איהו אסתלק ואסתיר אנפין מנייהו ולא אשגח עלייהו, בגין דצדיקייא אינון יסודא וקיומא דעלמא דכתיב (משלי י':25) וצדיק יסוד עולם.

ועל דא קב"ה לא גלי שמיה קדישא בר לישראל בלחודייהו דאינון חולק עדביה ואחסנתיה, ועלמא פליג ליה קב"ה לממנן תריסין והא אתמר דכתיב (דברים ל"ב:8) בהנחל עליון גוים וגו', וכתיב כי חלק יי' עמו וגו'.

 

רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא. אמר רבי יוסי לרבי חייא תווהנא על האי דקאמר שלמה. כל מלוי מלין סתימין ולא אתידעו, דהא בקהלת סתים מלין סתימין.

פתח ואמר (קהלת א':8) כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמוע. כל הדברים יגעים, וכי כל הדברים יגעים אינון למללא דקאמר לא יוכל איש לדבר וגו', מ"ט. אלא בגין דתרין דילהון לא קיימי ברשותיה דבר נש ופומא איהו ברשותיה, וכל מה דאלין תלת לאן לא יכלין לאשלמא כלא ולאדבקא כלא.

[p. 196] אמר ר' חייא הכי הוא, דדבורא דבר נש לא יכיל למללא ועינא למחמי ואודנא למשמע. ואין כל חדש תחת השמש. ות"ח אפילו בריין וקסטורין דעבד קב"ה תחת השמש לא יכלי למללא כל מלין דעלמא ועינא לא יכיל [קצה ע"ב] למשלט למחמי ואודנא למשמע, ובגין כך שלמה דהוה ידע מלה אמר דא.

ות"ח כל עובדין דעלמא בכמה קסירין תליין, וכל בני עלמא לא ידעין ולא משגיחין על מה קיימי בעלמא. ואפילו שלמה דהוה חכים מכל בני עלמא לא יכיל לקיימא בהו.

פתח ואמר (קהלת ג':11) את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם וגו'. ת"ח זכאין אינון דמשתדלי באורייתא וידעי לאסתכלא ברוחא דחכמתא. את הכל עשה יפה בעתו. כל עובדין דעבד קב"ה בעלמא, בכל עובדא ועובדא אית דרגא ממנא על ההוא עובדא בעלמא הן לטב הן לביש, מנהון דרגין לימינא ומנהון דרגין לשמאלא. אזיל בר נש לימינא, ההוא עובדא דעביד דרגא ממנא לההוא סטרא ועביד ליה סיועא וכמה אינון דמסייעי ליה. אזיל בר נש לשמאלא ועביד עובדוי, ההוא עובדא דעביד ממנא איהו לההוא סטרא וקא מקטרג ליה ואוביל ליה לההוא סטרא ואסטי ליה.

[p. 197] ובגין כך ההוא עובדא דעביד בר נש כדקא חזי, ההוא ממנא דסטר ימינא קא מסייע ליה, ודא בעתו, יפה בעתו, דההוא עובדא מתקשרא בעתו כדקא חזי ליה.

גם את העולם נתן בלבם. כל עלמא וכל עובדוי דעלמא לאו אינון אלא ברעותא דלבא כי סליק ברעותא דבר נש. זכאין אינון צדיקיא דאמשיכו עובדין טבין לאוטבא לון ולכל עלמא. ווי לון לבני נשא דלא ידעין עת דההוא עובדא ולא משגיחין למעבד עובדיהון בעלמא על תקונא דאצטריך ליה עלמא ולאתקנא עובדא בההוא דרגא דאתחזי ליה. מאי טעמא, בגין דלא ידעין.

ועל דא אתיהיב כלא ברעותהון דבני נשא דכתיב מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים וגו'. ובגין כך דאינון עובדין לא אתעבידו לאתקנא בדרגייהו כדקא חזי דאתכליל עובדא דא בדרגא דא כלא בתקונא אלא כפום רעותיה דבר נש מה כתיב בתריה, ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו. ידעתי כי אין טוב בם, באינון עובדין דלא אתעבידו כדקא יאות, כי אם לשמוח בכל מה דייתי עלוי ולמיתן הודאה לקב"ה ולעשות טוב בחייו, דהא אי ההוא עובדא גרים ליה בישא בגין ההוא דרגא דקא ממנא עלוי, אית ליה למחדי ביה ולאודאה עליה דאיהו גרים ליה לנפשיה ואיהו אזיל בלא ידיעא כציפרא דא בגו טסירא.

וכל דא מנא לן, דכתיב (שם ט':12) כי לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום. כי לא ידע האדם [p. 198] את עתו. מאי עתו, עתו דההוא עובדא דקא עביד כמא דאיתמר את הכל עשה יפה בעתו. ובגין כך אינון כצפרים האחוזות בפח. ובגין כך זכאין אינון דמשתדלי באורייתא וידעי ארחוי ושבילוי למהך בארח קשוט.

ות"ח לעולם לא יפתח בר נש פומיה לביש, דאיהו לא ידע מאן נטיל ההוא מלה, וכד לא ידע בר נש אתכשל בה. וצדיקיא כד פתחי פומייהו כלהו שלם. ת"ח יוסף כד שרא למללא לפרעה מה כתיב, אלהים יענה את שלום פרעה.

אמר רבי יהודה הא אתמר דקב"ה הוא חש על שלמא דמלכותא כד"א (שמות ו':13) ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים [קצו ע"א] ואוקמוה.

ר' חייא אמר בעא פרעה לנסאה ליה ליוסף ואחליף ליה חלמא, ויוסף בגין דהוה ידע דרגין אסתכל במלה ואמר כך חמיתא, כל מלה ומלה כדקא חזי, הדא הוא דכתיב ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת וגו'. אחרי הודיע אלהים, אחרי היית בההיא שעתא דחלמית חלמא. ובגין כך אמר כל זאת ידעת היך הוה וידעת פושריה.

[p. 199] א"ר יצחק אי הכי יוסף אמר כלא חלמא ופושרא כדניאל דאמר חלמא ופשריה.

א"ל לאו הכי, דהא יוסף אסתכל מגו מלולא דפרעה דהוה אמר בדרגין ידיען וחמא ליה דקא טעה, אמ' ליה הכי איהו בגין דדרגין כסדרן אתיין. אבל דניאל לא אסתכל מגו מלולא דנבוכדנצר כלום וכולא קאמר ליה חלמא ופשריה. מה כתיב בדניאל, (דניאל ב':19) באדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי. בחזוא די ליליא. מאן חזוא די ליליא, דא גבריאל דאיהו חזוא חיזו מן חיזו.

ת"ח מה כתיב, (יחזקאל מ"ג:2) והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו. מה כתיב בתריה, וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבאי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי אל נהר כבר ואפול על פני. כל אלין מראות אינון שית, דאינון מראות וחיזו דחזוא, חיזו אית לאחזאה ביה גוונין דלעילא ואתחזון בההוא חיזו, וחיזו אית לחיזו וחיזו לחיזו דא על דא, וכלהו קיימין דרגין ידיען ושלטין ואיקרו חיזו דליליא ובהו מתפשטי כל חלמין דעלמא ואלין אינון כגוונא דלעילא עלייהו.

ובגין כךלדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי, ואיתמ' רזא אתגלי לא כתיב אלא רזא גלי, חד מאלין דרגין גלי ליה ההוא חלמא ופושריה. אבל יוסף מגו מלוי דפרעה אסתכל בדרגין וקאמר.

[p. 200] ובגין דא פקדיה על כל ארעא דמצרים, בגין דקב"ה מדיליה דיוסף יהב ליה. פומא דלא נשק לעבירה, כתיב ועל פיך ישק כל עמי. ידא דלא קריב לעבירה, כתיב ויתן אותה על יד יוסף. צואר דלא קריב לעבירה, כתיב וישם רביד הזהב על צוארו. גופא דלא קריב לעבירה, כתיב ויקראו לפניו אברך, וכתיב וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו. וכלא מדיליה נטל.

מה כתיב, ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים. אמר רבי חזקיה מאי טעמא ויעבור בכל ארץ מצרים. בגין לשלטאה, דמכרזי קמיה הכי, ובגין למכנש עיבור בכל אתר ואתר.

רבי אלעזר אמר כנש יוסף עיבור בכל אתר ואתר בגין דלא יתרקב.

ואמר רבי שמעון כל מה דעבד קב"ה כלא איהו לגלגלא גלגולין לקיימא קיים. ת"ח קב"ה כד ברא עלמא אייתי כל מה דאצטריך לעלמא בקדמיתא, ולבתר אייתי ליה לב"נ על עלמא ואשכח מזוניה.

[p. 201] ת"ח קב"ה אמר לאברהם (בראשית ט"ו:13-14) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. כד אתא יוסף לא אשתכח בה רכוש גדול, גלגל גלגולין ואייתי כפנא על עלמא וכל עלמא הוו מייתן כסף וזהב למצרים ואתמליא כל ארעא דמצרים כסף וזהב. לבתר דאתתקן כלא רכוש גדול אייתי יעקב למצרים. דהכי ארחוי דקב"ה, בקדמיתא ברי אסותא ולבתר מחי. כך בקדמיתא אתקין רכוש גדול במצרים ולבתר [קצו ע"ב] אייתי לון לגלותא. ועל דא גלגל גלגולין ואייתי על עלמא כפנא בגין דליהוו מייתן כספא ודהבא כל עלמא למצרים.

ת"ח בגין כך יוסף דאיהו צדיק איהו גרים עותרא כספא ודהבא לנטלא ישראל כד"א (תהלים ק"ה:37) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. ומן ידא דצדיק אתא דא לישראל, וכלא למזכי לון לעלמא דאתי.

פתח ואמר (קהלת ט':9) ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כל ימי חיי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש. ת"ח האי קרא ברזא עלאה איהו ואוקמוה. ראה חיים, אלין חיי דעלמא דאתי, דזכאה הוא בר נש דזכי בהו כדקא יאות.

[p. 202] עם אשה אשר אהבת, דא כנסת ישראל, בגין דבה כתיב אהבה כד"א (ירמיה ל"א:3) ואהבת עולם אהבתיך. אימתי, בשעתא דסטרא דימינא אחיד בה דכתיב (שם) על כן משכתיך חסד.

כל ימי חיי הבלך, בגין דהיא אתקשרת בחיים ואיהי עולם דחיין שריין ביה, דהא עלמא דא לא שריין ביה חיים בגין דאינון תחת השמש ולא מטון הכא אינון נהורין דההוא שמשא ואסתלקו מעלמא מיומא דאתחריב בי מקדשא דכתיב (ישעיה י"ג:10) חשך השמש וגו'. מאי חשך השמש, דסליק נהוריה ולא נהיר כד"א (שם נ"ז:1) הצדיק אבד וגו'.

כי הוא חלקך בחיים, דא הוא שמשא בסיהרא, ובעינן עם סיהרא למיעל בשמשא ושמשא בסיהרא דלא לאפרשא לון. ודא הוא חולקא דב"נ למיעל בהו לעלמא דאתי.

[p. 203] מה כתיב בתריה, (קהלת ט':10) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול וגו'. האי קרא אית לאסתכלא ביה. כל אשר תמצא ידך לעשות, וכי הותרה רצועה למעבד בר נש כל מה דבעי. אלא לעשות בכחך כתיב, דא נשמתיה דב"נ דאיהי חילא דב"נ למזכי בה בעלמא דין.

ד"א בכחך, דא היא אשה דקאמרן דאיהי חילא לאתתקפא בה בעלמא דין ובעלמא דאתי, ובעי בר נש למזכי בה בהאי עלמא בגין דיתתקף בה בההוא עלמא. מאי טעמא, בגין דלבתר דיפוק בר נש מהאי עלמא לית ביה חילא למעבד מידי ולומר השתא מכאן ולהלא אעביד. ודאי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה. אי לא זכי בר נש בהאי עלמא לא יזכי ביה לבתר בההוא עלמא, ואוקמוה מאן דלא אתקין זוודין למיהך מהאי עלמא לא ייכול בההוא עלמא. ואית עובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא דייכול מנייהו הכא ולאשתאר לעלמא דאתי ולאתזנא מנייהו.

ת"ח יוסף זכה בהאי עלמא וזכה בעלמא דאתי, בגין דבעא לאתאחדא באשה יראת יי' כד"א (בראשית ל"ט:9) וחטאתי לאלהים. ובגין כך זכה למשלט בהאי עלמא וזכה לון לישראל.

[p. 204] מה כתיב (שם מ"ז:14) וילקט יוסף את כל הכסף. והכי אתחזי דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק איהו לקיט כלא וכל עותרא ביה קיים. ודא הוא רזא דכתיב (שם א':17) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. וכלא איהו כדקא יאות, ודאי יוסף בעי למשלט על מלכותא.

ות"ח כתיב וירכב אותו במרכבת המשנה וגו'. מאן מרכבת המשנה. קב"ה עביד ליה לצדיק שליטא בגין דהא מניה אתזן עלמא ואצטריך לאתזנא, וקב"ה אית ליה רתיכא עלאה ואית ליה רתיכא תתאה. רתיכא תתאה איהי מרכבת המשנה, ויוסף הצדיק הכי אצטריך למהוי רכיב על מרכבת המשנה אשר לו לקב"ה, וכלא איהו ברזא למהוי כגוונא דלעילא.

ת"ח ויקראו לפניו אברך. מאי אברך, קשירו דאתקשר שמשא בסיהרא, וכלא כרעין לקבל דא אתר.

[p. 205] ונתון אותו, כולי עלמא אודן לגביה, [קצז ע"א] ובג"ד כלא ברזא עלאה איהו.

ת"ח קב"ה עבד מלכותא דארעא מעין מלכותא דרקיעא וכלא דא כגוונא דא. וכל מה דאתעביד בארעא קיימא קמיה דקב"ה בקדמיתא.

ת"ח מלכותא קדישא לא קביל מלכו שלימתא עד דאתחבר באבהן, בגין דקב"ה עבד למלכו עלאה לאתנהרא מרזא דאבהן. וכד יוסף הצדיק נחת למצרים בקדמיתא, איהו משיך לה לשכינתא לבתר עמיה, דהא שכינתא לא אזלא אלא בתריה דצדיק. ובגין כך אתמשך יוסף למצרים בקדמיתא ונטיל כל עותרא דעלמא כדקא יאות, ולבתר נחתת שכינתא וכלהו שבטין בהדה. ובגיני כך יוסף דנטר ליה לברית זכה לאתעטרא באתריה וזכה למלכותא דלעילא ולמלכותא דלתתא. ועל דא מאן דנטר ברית קדישא כאילו קיים אורייתא כולה דהא ברית שקיל ככל אורייתא.

 

[p. 206] וירא יעקב כי יש שבר במצרים וגו'. ר' חייא פתח (זכריה י"ב:1) משא דבר יי' על ישראל נאם יי' נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח אדם בקרבו. האי קרא אית לאסתכלא ביה. משא דבר יי', בכל הני אתר דקאמר משא משא אמאי. אלא בכל אתר דאיהו על דינא דשאר עמין ואמר משא, לטב. בכל אתר דאיהו על ישראל ואמר משא, לביש. בכל אתר דאיהו דינא על שאר עמין לטב, בגין דמשא מטולא איהו, כביכול מטולא הוה עליה דקב"ה שלוה דשאר עמין, וכד אתגזר דינא עלייהו למעבר מניה ההוא מטולא דאיהו סביל עלייהו. בכל אתר דדינא אתגזר עלייהו דישראל ואמר משא מטולא איהו כביכול עליה דקב"ה. ובגין דא משא מהאי גיסא ומהאי גיסא מטולא איהו.

נאם יי' נוטה שמים ויוסד ארץ. אמאי אצטריך ויוצר רוח אדם בקרבו, וכי לא הוינא ידעין דאיהו יוצר רוח אדם. אלא לאחזאה דרגא ידיעא דכל רוחין ונשמתין דעלמא בההוא דרגא קיימי.

ר' שמעון אמר האי קרא קשיא, אי אמר ויוצר רוח אדם ולא יתיר יאות, אבל בקרבו מהו. אלא רזא איהו בתרין סטרין, דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק מתמן נפקי ופרחי נשמתין כלהו ואתכנישו באתר חד, וההוא דרגא איהו יוצר רוח אדם בקרבו ודאי, כאתתא דא [p. 207] דמתעברא מן דכורא וההוא ולדא צרת ליה במעהא עד דאתצר כלא בצורה שלימא במעהא. כך ויוצר רוח אדם בקרבו, בקרבו קיימא עד דאתברי בר נש בעלמא ויהב ליה.

ד"א ויוצר רוח אדם בקרבו, בקרבו ממש. מ"ט, בגין דכד אתברי ב"נ וקב"ה יהב ליה נשמתיה ונפיק לאוירא דעלמא, ההוא רוחא די בגויה לא אשכח גופא לאתפשטא ביה וקיימא בסיטא חד בגויה. וכד בר נש גופיה אתפשט ההוא רוחא אתפשט ויהיב ביה חיליה, וכן כגוונא דגופא אתרבי הכי רוחא יהיב חיליה ביה לאתתקפא בר נש בהדיה. ובגין כך יוצר רוח אדם בקרבו ממש.

ואי תימא יוצר מהו, בגין דההוא רוחא אצטריך חילא דלעילא יתיר לאסתייעא בהדיה, ועל דא קב"ה איהו יוצר רוח אדם בקרבו ויהיב ליה סיועא בבר נש.

ת"ח כד ההוא רוחא אצטריך סיועא, כגוונא דאיהו ההוא בר נש וכגוונא דההוא גופא אתתקן הכי נמי ההוא רוחא מתקנין ליה ואוספי ליה רוחא לאתתקנא, ודא הוא יוצר רוח אדם בקרבו.

ות"ח כיון דאתאביד יוסף מן אבוי, יעקב אביד ההוא תוספת רוחא דהות ליה ואסתלקת מניה שכינתא. לבתר מה כתיב, (בראשית מ"ה:27) ותחי רוח יעקב אביהם. וכי עד השתא [קצז ע"ב] מית הוה, אלא ההוא תוספת רוחא אסתלק מניה ולא הוה בגויה בגין דעצבונא דהוה ביה גרמא ליה, ואי גרמא ליה הא לא הוה רוחיה בקיומא, ובגין כך ותחי רוח יעקב.

[p. 208] והכא דעד כען לא אתבשר מנין הוה ידע. אלא וירא יעקב, דחמא לכל ארעא דאזלי למצרים ומייתי עבורא. וירא יעקב.

ר' יצחק אמר ת"ח דוד מלכא זכה לאתחברא באבהן וירית דוכתא בגווייהו ההוא דאמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.

 

ר' ייסא ור' חזקיה הוו אזלי מקפוטקיא ללוד והוה עמהון חד יודאי במטול דקטפירא דחמרא. עד דהוו אזלי אמר ר' ייסא לר' חזקיה אפתח פומך ואימא [p. 209] חד מלה מעלייתא דאורייתא דאת אמר בכל יומא קמי בוצינא קדישא.

פתח ואמר (משלי ג':17) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. דרכיה דרכי נעם, אלין ארחין דאורייתא, דמאן דאזיל בארחי דאורייתא קב"ה אשרי עליה נעימותא דשכינתא דלא תעדי מניה לעלמין.

וכל נתיבותיה שלום, דכל נתיבין דאורייתא כלהו שלם, שלם ליה לעילא שלם ליה לתתא, שלם ליה בעלמא דין שלם ליה בעלמא דאתי.

אמר ההוא יודאי איסירא בקיסרא בהאי קרא אשתכח.

אמרו ליה מנין לך.

אמר לון מאבא שמענא ואוליפנא הכא בהאי קרא מלה.

פתח ואמר האי קרא בתרי גוונין איהו ובתרי סטרין, קרי ביה נעם וקרי ביה שלום, קרי ביה דרכים וקרי ביה נתיבות. מאן דרכים ומאן נתיבות, מאן נעם ומאן שלום. אלא דרכיה דרכי נעם, היינו דכתיב (ישעיה מ"ג:16) הנותן בים דרך, דהא בכל אתר דקרי באורייתא דרך הוא אורח פתיחא לכלא כההוא ארחא דאיהו פתיח לכל בר נש. כך דרכיה אלין דרכים דאינון פתיחן מאבהן דכראן בימא רבא ועיילין בגווה, ומאינון אורחין מתפתחין לכל עיבר ולכל סטרי עלמא.

[p. 210] והאי נעם ההוא נעימו דנפיק מעלמא דאתי, ומעלמא דאתי נהרין כל בוסינין ומתפרשן נהורין לכל עיבר, וההוא טיבו ונהורא דעלמא דאתי דינקין אבהן אקרי נעם.

ד"א עלמא דאתי נעם אקרי, וכד אתער עלמא דאתי כל טיבו וכל חידו וכל נהורין וכל חירו דעלמא אתער, ובגיני כך אקרי נעם. ועל דא תנינן חייבין דגיהנם בשעתא דעאל שבתא כלהו נייחין ואית להו חירו ונייחא. בשעתא דנפק שבתא אית לן לאתערא חידו עלאה עלנא דנשתזיב מההוא עונשא דחייביא דאתדנו מההיא שעתא ולהלא, ואית לן לאתערא ונימא (תהלים צ':17) ויהי נעם יי' אלהינו עלינו, דא ההוא נעם עלאה חידו דכלא, ועל דא דרכיה דרכי נעם.

וכל נתיבותיה שלום. מאן נתיבותיה, אלין אינון שבילין דנפקי מלעילא, וכלהו נקיט לון ברית יחידאי דאיהו אקרי שלום שלמא דביתא ואעיל לון לימא רבא כד איהו בתוקפיה וכדין יהיב ליה שלם הדא הוא דכתיב וכל נתיבותיה שלום.

ת"ח יוסף ברית שלום הוה והוה במצרים מלכא ושליט על ארעא, ויעקב בגין דאסתלק מניה שכינתא [p. 211] לא הוה ידע. ועם כל דא יעקב הוה ליה תברא בגין למזבן עבורא במצרים, חמא דאיהו תבירא על תבירא דיחתון בנוי למצרים.

ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, בגין דלא תחמון גופייכו אלא כרעבין כגוברין דלית לון שבעא.

אמר ר' חזקיה ודאי רזא הכא, דהא בכל זמנא דצערא איהו בעלמא לא בעי בר נש לאחזאה גרמיה בשוקא, בגין דלא יתפס בחובוי, ועל דא אמר למה תתראו והא אתמר.

ד"א וירא יעקב כי יש [קצח ע"א] שבר במצרים, עבור ממש, דהא קב"ה ע"ד שדר כפנא בעלמא בגין לנחתא יעקב ובנוי לתמן, ועל דא חמא בני ארעא דהוו מייתין מתמן עבור.

וירא יעקב כי יש שבר במצרים. ת"ח בשעתא דמית יצחק אתו יעקב ועשו למפלג, ועשו נפק מחולקא [p. 212] דארעא ויעקב דיסבול גלותא ויטול כלא. ועל דא חמא דההוא תבירא הוה ליה במצרים הוא ובנוי למסבל גלותא, ועל דא ויאמר יעקב לבניו למה תתראו מקמי דינא דלעילא דלא אשתכח עלייכו מקטרגא.

ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה. הא אוקמוה רד"ו, חושבן דא הוו ישראל במצרים.

 

ויוסף הוא השליט על הארץ. ר' יוסי פתח (תהלים כ"ז:6) ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי וגו'. ת"ח כד קב"ה אתרעי ביה בבר נש זקיף ליה על כל בני עלמא ועביד ליה רישא דכלא וכלהו אתכפיין תחותוי. דוד מלכא שנאו ליה אחוי דחו ליה מנייהו, קב"ה ארים רישיה על כל בני עלמא. אתא חמוי ערק מקמיה, קב"ה ארים ליה על מלכותיה וכלא הוו סגדין קמיה. יוסף שנאו ליה אחוי, לבתר כלהו כרעו וסגדו קמיה הדא הוא דכתיב ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה.

[p. 213]ועתה ירום ראשי. מהו ועתה, כמו ואתה.

ר' יהודה אומר הא אתמר עת דאיהו דרגא עלאה. ומאן איהו ההוא עת, דא ה"א ואתקרי עתה. ועתה, דא איהו ובי דיניה.

ירום ראשי, לארמא ליה ביקרא ומלכותא.

על אויבי סביבותי, אלין שאר מלכי ארעא.

ואזבחה באהלו, דא ירושלם. באהלו, דא אהל מועד.

זבחי תרועה, למשמע כל עלמא.

אשירה ואזמרה, מההוא סטרא דתרועה דהא מתמן אתיא שירא ותושבחתא.

[p. 214] ד"א ירום ראשי, דא כנסת ישראל.

על אויבי סביבותי, דא עשו וכל אפרכין דיליה.

ואזבחה באהלו, אלין ישראל. זבחי תרועה, דכתיב (שם נ"א:19) זבחי אלהים רוח נשברה, בגין לאעברא דינא מעלמא.

אשירה ואזמרה, לאודאה ולשבחא ליה לקב"ה בלא פסיקו לעלמין.

ועתה ירום ראשי, בכלא, יצר הטוב על יצר הרע.

על אויבי סביבותי, דא יצר הרע דאיהו סחרניה דבר נש ואיהו סנאיה בכלא.

ואזבחה באהלו זבחי תרועה, דא אורייתא דאתיהיבת מסטרא דאשא כד"א (דברים ל"ג:2) מימינו אש דת למו. בגין אורייתא ירים רישיה דבר נש ויתברו כל שנאוי קמיה כד"א (תהלים י"ח:40) תכריע קמי תחתי.

ועתה ירום ראשי, לאתכללא באבהן, דהא דוד מלכא אית ליה לאתדבקא באבהן וכדין אתרומם וסליק לעילא ואיהו בחד קשורא בהו.

על אויבי סביבותי, אלין אינון דבסטר שמאלא, כלהו מארי דינין מתכוונין לחבלא, וכדין שמשא אתחבר בסיהרא והוי כלא חד.

[p. 215] ת"ח כתיב ויוסף הוא השליט על הארץ, דא שמשא דשליט בסיהרא ונהיר לה וזן לה.

הוא המשביר לכל עם הארץ, דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק, מניה אתזנו כלהו ומתמן פרחין נשמתין לכלא. ובגין דא כולהו סגדין לגביה דההוא אתר, דהא לית לך מלה בעלמא דלא תלי במזלא בגין דמתמן מזלי כולהו טבאן בעלמא דהא כולא איהו במזלא ואוקמוה.

 

ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. ר' אלעזר פתח (תהלים מ"ט:6) למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני. ת"ח תלת אינון דדחלין ולא ידעי ממאי דחלי ואוקמוה. אבל אית מאן דדחיל ולא ידע ממה איהו דחיל בגין אינון חטאי דלא ידע דאינון חטאין ולא אשגח בהו, ואיהו דחיל מימי רע, אינון יומין דאינון אזדמנן בההוא [קצח ע"ב] רע. ומאן אינון, דא יצר הרע דאיהו אקרי רע ואית ליה יומין ידיען [p. 216] דאתיהיב ליה רשו בעלמא לאסטאה לכל אינון דמסאבין ארחייהו, דמאן דאתי לאסתאבא מסאבין ליה, ואלין אקרון ימי רע ואלין ממנן על אינון חובין דדשין בהו בני נשא ברגלייהו.

ת"ח כל אינון דמסאבי ארחייהו, כמה חבילי טהירין אזדמנן לגבייהו ומסאבי להו. בארחא דבעי בר נש למיהך, בההוא ארחא מדברין ליה ממש. אתי בר נש לאתדכאה, כמה אינון דמסייעין ליה.

הא תנינן דכד בר נש קם בצפרא בעי לאסחאה ידוי מגו נטלא דמיא, דאיהו מאנא ליטול מניה מיא, מגו מאן דאסחי ידוי בקדמיתא כמה דאוקמוה. ות"ח בגין נטלא דא אוקימנא מלה.

ותו דבעי ליה לבר נש לנטלא ידא ימינא בשמאלא בגין לשלטאה ימינא על שמאלא ויסתחי ימינא מן שמאלא ובגין כך איהו נטילא. ועל דא מאן דנטיל ידוי יטול ימינא בשמאלא בגין דלא יהיב דוכתא ליצר הרע לשלטאה כלל והא אוקימנא.

[p. 217] ת"ח בשעתא דדינא בישא שלטא לא אתיב ידיה מלאבאשא, ובשעתא דימינא שלטא על שאר עמין לתברא לון חייס קב"ה עלייהו ולא שצי להו. ובגין כך כל מאן דאיהו חטי באינון חטאין דדש בהו ברגלוי לא ידע בהו ודחיל תדירא. דוד מלכא הוה אסתמר תדיר מחובין אלין וכד הוה נפיק לקרבא הוה מפשפש לון ועל דא לא דחיל לאגחא עמהון קרבא.

ות"ח ארבע מלכין הוו, מה דשאיל דא לא שאיל דא. דוד אמר (תהלים י"ח:38) ארדפה אויבי ואשיגם וגו'. מאי טעמא, בגין דהוה אסתמר מאלין חובין ולא יהיב דוכתא לשנאוי לשלטאה, ועל דא בעי למרדף אבתרייהו תדיר ולא ירדפון אינון אבתריה למתבע חובוי ויפול בידייהו.

אסא הוה דחיל יתיר אע"ג דהוה מפשפש בחטאוי ולא כדוד מלכא. איהו בעי למרדף אבתרייהו ולא יגיח לון ויקטול לון קב"ה, וכן הוה דכתיב (ד"ה ב' י"ד:11-12) וירדפם אסא והעם אשר עמו עד לגרר וגו', וכתיב ויגוף יי' את הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינוסו הכושים. אבל דוד מה כתיב ביה, (שמואל א' ל':17) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם. אבל אסא איהו רדיף וקב"ה מחי.

[p. 218] יהושפט מלך יהודה אוף הכי נמי הוה שאיל ואמר לא יכילנא למרדף ולא לקטלא, אלא אנא אזמר ואת קטיל לון, בגין דלא הוה כל כך מפשפש כאסא, וקב"ה עבד ליה הכי דכתיב (דה"ב כ':22) ובעת החלו ברנה ותהלה נתן יי' מארבים על בני עמון ומואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו.

חזקיה מלך יהודה אוף הכי נמי אמר אנא לא יכילנא לא לזמרא ולא למרדף ולא לאגחא קרבא, בגין דדחיל מאלין חובין דקאמרן. מה כתיב, (מלכים ב' י"ט:35) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף. וחזקיה הוה יתיב בביתיה ושכיב בערסיה וקב"ה הוה קטיל לון.

ומה צדיקייא אלין הוו דחלין מאינון חובין, שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה. בגין כך אית ליה לבר נש לפשפשא באינון חובין כדקאמרן בגין דלא ישלטון עלוי אינון ימי רע דלא מרחמי עליה.

ת"ח ויכר יוסף את אחיו, בשעתא דנפלו בידיה, והם לא הכירוהו, בשעתא דנפל בידייהו. איהו רחים עלייהו בגין דאיהו שלם, והם לא הכירוהו דאינון שמעון ולוי אתו מסטרא דדינא קשיא ועל דא לא רחימו עליה דהא כל אינון מאריהון דדינא קשיא לא מרחמי עלייהו דבני נשא בשעתא דנפלי בידייהו.

ובגין כך אמר דוד (תהלים מ"ט:6) למה אירא בימי רע. יראתי לא כתיב אלא אירא דלית לי למדחל [קצט ע"א] מאינון ימי רע כדקאמרן. אלא עון עקבי יסבני. מאן עקבי, אלין אינון ברזא דכתיב (בראשית כ"ה:26) וידו אוחזת בעקב עשו, דא הוא [p. 219] עיקבא ואינון עקבין דמסתכלין תדיר בההוא חובא דדש ביה ב"נ בעקיבא.

ת"ח מה כתיב, (ישעיה ה':18) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. בחבלי השוא, דדש ביה בעקיבא ולא חייש עליה, ולבתר אתתקף ואתעביד כעבות העגלה, ואתתקף ההוא חטאה ואסטי ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

זכאין אינון צדיקייא דידעין לאסתמרא מחוביהון ואינון מפשפשין תדיר בעובדייהו בגין דלא ישתכח עלייהו מקטרגא בהאי עלמא ולא יסטון עלייהו לעלמא דאתי, דהא אורייתא מתקנא להו ארחין ושבילין למיהך בהו דכתיב (משלי ג':17) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.

 

ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם. רבי חייא פתח (שם כ"ד:17) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך. ת"ח קב"ה עבד ליה לב"נ ליקרא דיליה ולשמשא קמיה תדירא ולאשתדלא באורייתא יממא ולילי בגין דקב"ה אתרעי באורייתא תדיר. וכיון דברא ליה קב"ה לאדם יהב קמיה אורייתא ואוליף ליה בה למנדע ארחהא. מנא לן, דכתיב (איוב כ"ח:27-28) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ולבתר ויאמר לאדם הן יראת יי' היא חכמה וסור מרע בינה. כיון דאסתכל בה עבר [p. 220] על פקודא דמאריה ואתפס בחוביה, וכל אינון דעברו על מלה חדא דאורייתא אתפסו בה.

שלמה מלכא אתחכם על כל בני עלמא, עבר על מלה חדא דאורייתא וגרים לאתעברא מניה מלכותיה ולאתפלגא מלכותא מן בנוי. מאן דעבר על אורייתא עאכ"ו.

ת"ח יוסף דקב"ה יהב ליה מלכותא ואחוי נפלו בידוי, אמאי גלגל גלגולא עלייהו והא איהו ידע אורייתא דאוליף ליה אבוי. אלא ח"ו דיוסף גלגל עלייהו גלגולא לנקמא מנייהו, אלא כל דא לא עבד אלא לאייתאה לאחוי בנימן לגביה דתיאובתיה הוה לגביה, ואיהו לא שבק לאחוי למנפל דהא כתיב ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר וגו' וכל דא בגין דלא ינפלון.

[p. 221] ר' יהודה אמר קב"ה כד ברא לסיהרא הוה אסתכל בה כד"א (דברים י"א:12) תמיד עיני יי' אלהיך בה, אשגחותא דיליה בה תדיר, וכתיב אז ראה ויספרה, דהא שמשא באשגחותא דיליה בה אתנהיר. ויספרה. מהו ויספרה, כד"א (איוב כ"ח:6) מקום ספיר אבניה.

הכינה, דאיהי יתבא בתיקונהא בתריסר תחומין, מתפלגא בשבעין קסירין, אתקין לה בשבעה סמכין עלאין לאתנהרא וליתבא על שלימו.

וגם חקרה, לאשגחא בה תדיר זמנא בתר זמנא דלא פסיק לעלמין.

ולבתר אזהר ליה לב"נ ואמר ויאמר לאדם הן יראת יי' היא חכמה, דהא מתעטרא על תתאי לדחלא ולמנדע ליה לקב"ה בגינה.

וסור מרע בינה, ברירו מפסלנותא דלא למקרב בהדיה, וכדין אשכחותא דבינה למנדע ולאסתכלא ביקרא דמלכא עלאה.

 

[p. 222] רבי יוסי קם בליליא לאשתדלא באורייתא והוה תמן חד יודאי דאערע ביה בההוא ביתא.

פתח ר' יוסי ואמר (משלי י':2) לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות. לא יועילו אוצרות רשע, אלין אינון דלא משתדלי באורייתא ואזלי בתר מלי דעלמא למכנש אוצרין דחיובא. מה כתיב, ואבד העושר ההוא בענין רע, בגין דאינון אוצרות רשע.

וצדקה תציל ממות, אלין אינון דמשתדלי באורייתא וידעין אורחהא לאסתכלא, דהא אורייתא עץ חיים איקרי צדקה דכתיב וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל דברי המצוה הזאת.

ד"א וצדקה תציל ממות, דא צדקה ממש, ובתרי גוונין איהו ובתרי סטרין, קרי ביה אורייתא [קצט ע"ב] וקרי ביה צדקה וכלא חד.

אמר ההוא יודאי וקרי ביה שלום.

אמר רבי יוסי הכי הוא ודאי.

קם ההוא יודאי ואשתתף בהדיה. פתח ההוא יודאי ואמר (משלי כ"ח:19) עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף רקים ישבע ריש. האי קרא קשיא, וכי שלמה מלכא דאיהו חכים מכל [p. 223] בני נשא היך אמר דישתדל בר נש למפלח ארעא ולאשתדלא אבתריה וישבוק חיי עלמא. אלא רזא איהו.

פתח ואמר (בראשית ב':15) ויקח יי' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, ואוקמוה דא רזא דקרבנין. ת"ח לעבדה, דא מלכא עלאה. ולשמרה, דא מלכא תתאה, עלמא עלאה ועלמא תתאה. לעבדה, לדכורא ברזא דזכור. ולשמרה, ברזא דשמור. ובגין כך עובד אדמתו, דא גן עדן דאצטריך למעבד ולמפלח ולאמשכא לה ברכאן מלעילא, וכד אתברכא ואתמשכא בה ברכאן מלעילא איהו נמי אתברך בהדה.

[p. 224] ת"ח כהנא דמברך מתברך כד"א (במדבר ו':27) ואני אברכם. ובגין כך עובד אדמתו ישבע לחם, דא הוא מזונא דלעילא. ומרדף רקים, מאן דאתדבק בסטרא אחרא דאיהו מרדף רקים ישבע ריש ודאי.

אמר רבי יוסי זכאה אנת דזכית למלה דא.

תו פתח קרא אבתריה (משלי כ"ח:20) איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה. איש אמונות רב ברכות, דא הוא בר נש דמהימנותא דקב"ה ביה כגון רב ייסא סבא דאע"ג דהוה ליה מיכלא ההוא יומא למיכל לא הוה מתקין ליה עד דשאיל מזוניה מקמי מלכא קדישא. לבתר דצלי צלותיה ושאיל על מזוניה כדין הוה מתקין, והוה אמר תדיר לא נתקין עד דינתנון מבי מלכא.

ואץ להעשיר לא ינקה, בגין דלא בעי לאשתדלא באורייתא דאיהו חיים לעלמא דין וחיים לעלמא דאתי. השתא דאיהו שעתא למילעי באורייתא נשתדל.

פתח ההוא גברא ברזא דחלמא ואמר ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם. וכי יוסף אמאי אדכר להו אינון חלמין דחלם להו ומה סגיא ליה. אלא לא אדכר להו דהא יוסף חכים הוה וכתיב כל ערום יעשה בדעת. אבל כיון דחמא דאינון סגדו ליה אנפין על ארעא כדין אדכר ממה [p. 225] דחלם להו כד הוה עמהון דכתיב והנה קמה אלמתי וגם נצבה [והנה תסבינה אלמותיכם ותשתחוינה לאלמתי]. בשעתא דחמא דכרעין קמיה כדין ויזכור יוסף את החלומות, דהא חמא דהוו קיימי.

תו ויזכור יוסף את החלומות, אדכר לון בגין דלית נשיו קמי קב"ה, דהא חלמא דאיהו טבא בעי ב"נ לאדכרא ליה דלא יתנשי וכדין יתקיים, דהא כמה דאתנשי קמיה דב"נ הכי אתנשי עליה.

ת"ח חלמא דלא מתפשר כאגרתא דלא מקריא. ות"ח כיון דלא אדכר כמה דלא ידע, ועל דא מאן דאתנשי מניה חלמא ולא ידע ליה לא קיימא עליה לאתקיימא. ובגין דא יוסף הוה דכיר חלמיה בגין לאתקיימא בגין דלא יתנשי מניה חלמא לעלם והוה מחכה ליה תדיר. ויאמר אליהם מרגלים אתם, איהו דכיר חלמא אבל מלה לא אמר לון אלא מרגלים אתם.

פתח ר' יוסי ואמר (קהלת ה':2) כי בא החלום ברוב ענין וגו'. הא אוקמוה דכמה אינון סמיכין בחלמא וממנן דרגין על דרגין עד דחלמין מנהון קשוט כלהו ומנהון דאית בהו קשוט וכדיבו, אבל לאינון זכאי קשוט לא אתגלי לון מלין כדיבן כלום אלא כלהו קשוט.

ת"ח דניאל מה כתיב ביה, (דניאל ב':19) באדין לדניאל בחזוא די ליליא [ר ע"א] רזא גלי, וכתיב (דניאל ז':1) דניאל [p. 226] חלם חזא וחזוי רישיה על משכביה באדין חלמא כתב. ואי אית ביה מלין כדיבן אמאי איכתוב בין כתובים. אלא לאינון זכאי קשוט בשעתא דנשמתהון סלקין לא מתחברן בהו אלא מלין קדישין ואודעין ליה מלין דקשוט מלין קיימן דלא מתעקראן לעלמין.

ואי תימא הא תנן דדוד מלכא לא חמא חלמא טבא, הא אשתמע דהוה חמי דוד מלין דלא קשוט. אלא ודאי כל יומוי הוה אשתדל לאושדא דמין ואגח קרבין, וכל חלמוי לא הוו אלא חלמין בישין חורבא ושוממותא ודמא ואושידו דמין ולא חלמא דשלם. ואי תימא לבר נש טבא אחזיאו ליה חלמא בישא, הכי הוא ודאי, כל אינון בישין דזמינין לאדבקא אינון דעברין על פתגמי אורייתא ואינון עונשין דזמינין לאתענשא בההוא עלמא. ועל דא איהו זכאה אחזיו ליה חלמא בישא כמה דאתמר.

ת"ח דהא תנינן דההוא בר נש דחמי חלמא בעי למפתח פומיה ביה קמי בני נשא דרחמין ליה בגין דיסליק רעותא דלהון לגביה לטב ויפתחון פומייהו לטב ואשתכח רעותא ומלה כלא לטב. רעותא דאיהו גו מחשבה שרותא דכלא ומלה דאיהי סיומא דכלא. ועל דא אשתכח דכלא איהו שלימו דכלא ומלה כדקא יאות ברזא דמהימנותא, ועל דא אשתכח דהא שלימו איהו ברזא עלאה ובגין כך אתקיים כלא. ובעינן רחימין דבר נש לאתקיימא ההוא פושרא טבא וכלא איהו כדקא יאות. ובגין כך קב"ה אודע ליה לבר נש כל חד וחד בההוא דרגא דיליה כמה דאיהו וכההוא גוונא דכל חד וחד.

[p. 227] אמר ההוא יודאי ודאי דחלמא לאו איהו אלא לבר נש זכאה דיהא חלמא כדקא חזי.

ות"ח דכד בר נש נאים על ערסיה נשמתיה נפקת ושטאת בעלמא לעילא ועאלת באתר דעאלת, וכמה חבילי טהירין קיימין ואזלי בעלמא ופגעין לה לההיא נשמתא. אי זכאה היא סלקא לעילא וחמאת מה דחמאת, ואי לא אתאחדת בההוא סטרא ומודיעין לה מלין כדיבן או מלין דזמינין למיתי לזמן קריב. וכד אתער, ההיא נשמתא דביה איהי מודעא ליה מה דחמאת.

ועל דא לבר נש דלאו איהו זכאה מודיעין ליה חלמא טבא דלאו איהו קשוט כלא בגין לאסטאה ליה מההוא ארח קשוט כיון דאיהו אסטי אורחיה מארח קשוט. דכל מאן דאתי לאתדכאה מדכאין ליה, ומאן דאתי לאסתאבא מסאבין ליה.

אמר ר' יוסי ודאי הא אתמר הכי.

יתבו עד דסליק צפרא. כיון דסליק צפרא אמר ר' יוסי ודאי יוסף לא זכר שמיה באינון דגלים דכתיב (במדבר ב':18) דגל מחנה אפרים, ולא כתיב דגל מחנה יוסף בגין דאתגאי על אחוי והא אתמר.

אמר ההוא יודאי ודאי שמענא דיוסף איהו דכורא וכלהו שבטין בעלמא דנוקבא אינון, ועל דא לא אתכליל יוסף דאיהו בעלמא דדכורא עמהון.

[p. 228] מה כתיב, כלנו בני איש אחד נחנו. אנחנו מיבעי ליה, אמאי חסר א'. אלא בגין דרזא דברית לא אשתכח עמהון אסתלק מתמן א', דהא א' דכורא איהו, ועל דא ב' איהו נוקבא א' דכורא. ובגין כך אסתלק מהכא א' ואשתארו אינון נוקבי לגבי שכינתא. ולבתר אמרו כנים אנחנו, אתוסף א' אמרי ולא ידעי מאי קאמרי, בגין דיוסף אשתכח תמן ואשלימו מלה ואמרו אנחנו. מנא לן, דכתיב ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו, ויוסף בחושבנא. כד עאל בחושבנא אמרו אנחנו, וכד לא עאל בחושבנא אמרו נחנו.

אמר רבי יוסי כל הני מלין דקאמרן קב"ה אתרעי בהו, דהא שכינתא [ר ע"ב] לא אעדי מהכא כד"א (מלאכי ג':16) אז נדברו יראי יי' איש אל רעהו ויקשב יי' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי יי' ולחושבי שמו.

 

[p. 229] ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים. אמר רבי אלעזר הני תלת יומין אמאי. אלא לקביל תלת יומין דשכם דכתיב (בראשית ל"ד:25) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים.

ת"ח יוסף מה כתיב ביה, זאת עשו וחיו, לאחזאה דלא עבד איהו כמה דאינון עבדו דגרמו לאנשי שכם לקבלא עלייהו האי זאת רזא דברית, ולבתר דעבדו קיימא דא קטילו לון ולא אשתאר מינייהו חד. ואיהו מה כתיב, זאת עשו וחיו, מ"ט בגין דאת האלהים אני ירא, נטיר קיימא. וכל גלגולא דא לא הוה אלא בגיניה דבנימין.

ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו. ויאמרו איש אל אחיו, דא שמעון ולוי כמה דהוה בקדמיתא דכתיב (שם ל"ז:19) ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא. מה להלן שמעון ולוי, אוף הכא שמעון ולוי.

[p. 230] ת"ח מאן איש ומאן אחיו. אלא איש דא שמעון, כתיב הכא איש, וכתיב התם (במדבר כ"ה:6) והנה איש מבני ישראל בא, מה להלן משמעון, אוף הכא שמעון. ובגין דאהדר בתשובה בהא ואתנחם על דא ואמר ללוי אבל אשמים אנחנו, על דא אתבני מזליה כגוונא דמזליה דיוסף בשור דכתיב (דברים ל"ג:17) בכור שורו הדר לו, ומזליה דשמעון שור איהו. ועל דא ויקח מאתם את שמעון, בגין דלא יקטרג בהדיה דלוי, בגין דשמעון ולוי כד מתחברן תרוייהו יכלין לקטרגא.

ויאסור אותו לעיניהם. הא אוקמוה לעיניהם אסרו, ולבתר דנפקו הוה מאכיל ליה ומשקי ליה. ואי תימא דרעותא דיוסף איהו בגין דכתיב (משלי כ"ה:21) אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, אי הכי יוסף דאיהו זכאה היכי עביד הכי, דהא כתיב (שם:22) כי גחלים אתה חותה על ראשו ויי' ישלם לך. אלא ח"ו דיוסף להכי הוא דחייש אלא [p. 231] כבר נש לאחוי הכי הוה אתנהיג עמיה באחוה ולא בגוונא אחרא, ולא עמיה

בלחודוי אלא עם כל אחוי כמה דכתיב ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר וגו', בגין לאהתנהגא עמהון באחוה.

 

רבי יוסי פתח (נחום א':12) כה אמר יי' אם שלמים וכן רבים וכן נגזו ועבר ועניתיך לא אענך עוד. האי קרא אוקמוה דכד עמא כלהו אית להו שלמא ולא אית בהו מארי דבבו קב"ה חייס עלייהו ודינא לא שלטא בהו, דאע"ג דכלהו פלחי עבודה זרה ואינון בשלם דינא לא שליט עלייהו דכתיב (הושע ד':17) חבור עצבים אפרים הנח לו.

וכן נגזו. מאי וכן נגזו, ונגזו מבעי ליה. אלא דא הוא רישא דקרא דאיהו שלם, אוף הכא שלם, ומאי איהו, דא צדקה בגין דצדקה דא הוא שלום, ומאן דאסגי בצדקה אסגי שלם לעילא ואסגי שלם לתתא. ובגין כך וכן נגזו, דגזזי ממונהון בצדקה.

ועבר. ועברו מבעי ליה, מהו ועבר. אלא דא הוא דינא דרוגזא כד"א (ישעיה כ"ו:20) עד יעבור זעם, ועבר דינא מעלייהו.

ד"א אם שלמים, אלין ישראל דקב"ה יהב לון ברית קיימא לנטרא ליה תדיר ולמהוי ביה בר נש שלים בכל סטרין לעילא [p. 232] ותתא. ואי לא נטיר ליה בר נש הא איהו פגים, פגים בכלא. מנא לן, דכתיב (בראשית י"ז:1) התהלך לפני והיה תמים. מאי תמים, שלים, דעד לא אתקיים ביה ברית איהו פגים. ובגין כך אם שלמים, דנטרי פקודא דא למהוי שלימים ולא יהון פגימין.

וכן רבים, יפשון [רא ע"א] ויסגון ביה בגין דנשמתין לא נפקי לעלמא אלא בהאי ברית.

וכן נגזו, האי אם שלמים דנטרי ליה תדיר. נגזו, מאן דאתגזר וקבל עליה קיימא דא.

ועבר. מאי ועבר, ההוא זוהמא דערלה דהוה ביה בקדמיתא.

ד"א כה אמר יי' אם שלמים, אלין בני יעקב, דהא כל זמנא דהוו בהדיה דיוסף אינון שלמים דקיימי בהדיה דברית. וכן נגזו, דאזלו ושבקו ליה ליוסף ולשמעון. ועבר, כדין דינא שריא בינייהו כמה דכתיב (שמות י"ב:23) ועבר יי' לנגוף את מצרים.

ת"ח אית דינא קשיא ואית דינא רפיא. דינא קשיא תקיף, דינא רפיא חלש, וכד ינקא האי דינא רפיא מדינא קשיא כדין אתתקף ואיהו תקיף. בשעתא דאתעביד דינא [p. 233] על ישראל אתעביד בהאי דינא רפיא ולא אתתקף בההוא דינא קשיא, וכד דינא אתעביד עלייהו דשאר עמין אתתקף האי דינא רפיא בדינא קשיא דלעילא בגין לאתתקפא הדא הוא דכתיב ועבר יי' לנגוף את מצרים. ועבר, דאתמלי עברה וזעמא ואתתקף בדינא קשיא, אוף הכא ועבר.

ות"ח בשעתא דמתכנשי עשרה בבי כנישתא ואשתמיט חד מנייהו כדין קב"ה ארגיז עליה.

ד"א וכן נגזו, דמתעברי מנייהו עובדין בישין, כדין ועבר. מאי ועבר.

ר' שמעון אמר בשעתא דנשמתא נפקא מהאי עלמא בכמה דינין אתדנת עד לא תיעול לאתרה. לבתר כל אינון נשמתין אית לון לאעברא בחד נהר דינור דנגיד ונפיק ולאסתחאה תמן, ומאן איהו דיקום מתמן ויעבר בלא דחילו כד"א (תהלים כ"ד:3) מי יעלה בהר יי', ונשמתא דזכאה אעבר בלא דחילו ויקום במקום קדשו. ומאן דאשתדל בצדקה בהאי עלמא ויתן מממוניה בצדקה כדין ועבר בההוא אתר ולא דחיל, וכרוזא קרי ליה לההוא נשמתא (נחום א':12) ועניתיך לא אענך עוד. מאן דזכי למעבר בהאי לית ליה דינא יתיר כלל.

ת"ח כל דא דיוסף עם אחוהי וכל הני מילי אמאי אצטריך, אלא אורייתא דקשוט איהי אורייתא וכל ארחהא ארחין קדישין ולית לך מלה באורייתא [p. 234] דלא אית בה רזין עלאין וארחין לבני נשא לאתתקפא בהו.

פתח ואמר (משלי כ':22) אל תאמר אשלמה רע קוה אל יי' ויושע לך. ת"ח קב"ה עביד ליה לבר נש לאתתקפא באורייתא ולמיהך באורחי קשוט ולסטרא דימינא ולא יהכון לסטר שמאלא. ובגין דבעי להו למיהך לסטר ימינא אית לון לאסגאה רחימו דא עם דא ולא יהא דבבו דא עם דא בגין דלא לאכחשא ימינא דאיהו אתר דישראל מתדבקי ביה.

ות"ח בג"כ איהו יצר טוב ויצר רע, וישראל בעיין לאתקפא ליצר טוב על יצר הרע באינון עובדין דכשרן. ואי סטי בר נש לשמאלא כדין אתתקף יצר הרע על יצר הטוב, ומאן דהוה פגים אשלים ליה בחטאוי, דהא לא אשתלים דא מנוולא אלא בחטאין דבני נשא. ובגין כך בעי בר נש לאזדהרא דלא ישתלים ההוא רע בחטאוי ויסתמר תדיר, דהא יצר טוב בעי לאשלמא ליה בשלימו תדיר ולא יצר הרע. ובגין כך אל תאמר אשלמה רע קוה אל יי' ויושע לך.

ד"א אל תאמר אשלמה רע כד"א (תהלים ל"ח:21) ומשלמי רעה תחת טובה, למאן דשלים ליה טובה דלא ישלים ליה רע בגין דהא כתיב (משלי י"ז:13) משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו. אפילו מאן דאשלימו ליה בישין לא אית ליה לשלמא בישא חלף ההוא בישא דשלימו ליה, אלא קוה אל יי' ויושע לך.

[p. 235] האי קרא אוקמוה ביוסף זכאה דלא בעא לשלמא בישא לאחוי בשעתא דנפלו בידיה. קוה אל יי' ויושע לך, בגין דאיהו הוה [רא ע"ב] מחכה תדיר לקב"ה.

 

ר' אבא פתח (משלי כ':5) מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה. מים עמוקים, דא קב"ה בגין דאיהו עביד עצות ואייתי טעמין לגלגלא גלגולין על ידא דיוסף לקיימא ההוא גזרה דגזר כפנא על עלמא. ואיש תבונה ידלנה, דא יוסף דגלי אינון עמיקין דגזר קב"ה על עלמא.

ת"ח יוסף לא די ליה דאיהו לא שלים ביש לאחוי אלא דעבד עמהון טיבו וקשוט, וכן ארחיהון דזכאי תדיר בגין דקב"ה חייס עלייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי.

מים עמוקים עצה בלב איש, הא אוקמוה דא יהודה בשעתא דאתקריב לגביה דיוסף על עסקא דבנימן. ואיש תבונה ידלנה, דא יוסף.

ר' אבא הוה יתיב אבבא דתרעא דלוד, חמא חד בר נש דהוה אתי ויתיב בחד קולטא דתלא דארעא והוה לאי מארחא ויתיב ונאים תמן. אדהכי חמא חד חויא דהוה אתי לגביה נפק קסטופא דגורדנא וקטיל ליה. כד [p. 236] אתער ההוא בר נש חמא ההוא חויא לקבליה דהוה מית, אזדקף ההוא בר נש ונפל ההוא קולטא לעומקא דתחותוי ואשתזיב.

אתא ר' אבא לגביה, א"ל אימא לי מה עובדך, דהא קב"ה רחיש לך אלין תרין נסין, לאו איהו למגנא.

א"ל ההוא בר נש כל יומאי לא אשלים לי בר נש בישא בעלמא דלא אתפייסנא בהדיה ומחילנא ליה. ותו אי לא יכילנא לאתפייסא בהדיה לא סליקנא לערסאי עד דמחילנא ליה ולכל אינון דצערו לי, ולא חיישנא כל יומאי להוא בישא דשלימו לי. ולא עוד אלא דמההוא יומא ולהלא אשתדלנא למעבד עמהון טבא.

בכה ר' אבא ואמר יתיר עובדוי דדין מיוסף. יוסף הוו אחוי ודאי והוה ליה לרחמא עלוי, אבל מה דעביד דא יתיר הוא מיוסף, יאות הוא דקב"ה ירחיש ליה ניסא על ניסא.

פתח ואמר (שם י':9) הולך בתום ילך בטח ומעקש דרכיו יודע. הולך בתום ילך בטח, דא הוא בר נש דאזיל בארחין דאורייתא. ילך בטח, דלא יכלין נזקין דעלמא לאבאשא ליה. ומעקש דרכיו יודע, דא הוא מאן דאסטי מארחא דקשוט ובעי גבי מחבריה. יודע, מהו יודע, אשתמודע איהו בעיניהון דכל מארי דדינא דלא [p. 237] אתאביד מנייהו דיוקניה דההוא בר נש בגין לאייתאה ליה לאתרא דינקמון מניה, ובגין כך יודע.

ות"ח ההוא דאזיל בארח קשוט קב"ה חפי עליה דלא אתידע ולא אשתמודע לגבי מאריהון דדינא, אבל מעקש דרכיו יודע ואשתמודע לגבייהו. זכאין אינון בני נשא דאזלין בארח קשוט ואזלין לרוחצן על עלמא ולא דחלין אינון בעלמא דין ולא בעלמא דאתי.

 

וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף. ר' יוסי אמר ווי לון לבני נשא דלא ידעין ולא מסתכלין בארחי דאורייתא. ווי לון בשעתא דקב"ה ייתי למתבע דינא על עובדיהון ויקום גופא ונפשא למיהב חושבנא מכל עובדיהון עד לא יתפרשון נפשא מן גופא, דההוא יומא יומא דדינא איהו, יומא דספרין פתיחן ומאריהון דדינא קיימין, בגין דההוא זמנא קיימא נחש בקיומיה לנשכא ליה וכל שייפוי מתרגשין לגביה, ונשמתא אתפרשא מן גופא ואזלא ושטיא ולא ידעא לאן ארחא תהך ולאן אתר סלקין לה.

ווי לההוא יומא, יומא דרוגזא ונאצו ההוא יומא. בג"כ בעי ליה לב"נ לארגזא יצריה כל יומא ולאדכרא לגביה ההוא יומא דייקום בדינא דמלכא ועאלין ליה תחות עפרא לאתרקבא ונשמתא אתפרשא [רב ע"א] מניה.

תנן לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע וישתדל אבתריה. אי אזיל מניה יאות, ואי לא יתעסק באורייתא, דהא לית לך מלה לתברא ליצר הרע אלא אורייתא. אי [p. 238] אזיל מוטב, ואי לא ידכר ליה יומא דמותא בגין לתברא ליה.

הכא אית לאסתכלא דהא דא הוא יצר הרע ודא הוא מלאך המות. וכי מלאך המות איתבר מקמי יומא דמיתה, והא איהו קטולא דבני נשא הוי ואשתמע דחדוה הוא דיליה, ובגין כך אסטי לון לבני נשא תדיר בגין לאמשכא לון לדא. אלא ודאי מה דאתמר דידכור ליה בר נש ההוא יומא דמיתה ודאי הכי הוא בגין דמתבר לבא דבר נש, דהא יצר הרע לא שריא אלא באתר דאשתכח חדוה דחמרא וגסותא דרוחא, וכד אשכח רוחא תבירא כדין אתפרש מניה ולא שריא בהדיה. ובגין כך בעי בר נש לאדכרא ליה יומא דמיתה ואיתבר גופא ואיהו אזיל ליה.

ת"ח יצר טוב בעי חדוה ויצר רע בעי חדוה. יצר טוב בעי חדוה דאורייתא ויצר רע בעי חדוה דחמרא וניאופין וגסותא דרוחא. ובגין כך בעי בר נש לארגזא תדיר מההוא יומא רבא, יומא דדינא, יומא דחושבנא, דלית ליה לבר נש לאגנא עליה אלא עובדוי דכשרן דאיהו עביד בהאי עלמא בגין דיגינון עליה בההיא שעתא.

ת"ח וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף. ומה כלהו הוו גוברין, כלהו הוו תקיפין, וחד עולימא דאייתי לון לביתא דיוסף דחלו, כד ייתי קב"ה למתבע ליה דינא לבר נש על אחת כמה וכמה. בגין כך בעי ליה לבר נש לאזדהרא בהאי עלמא לאתתקפא בההוא עלמא והא אוקימנא.

ת"ח בעי ליה לבר נש לאתתקף ביה בקב"ה וישוי תוקפיה ביה. אע"ג דאיהו חטי ויהדר מניה בתיובתא שלימתא הא תקיף איהו ואתתקף ביה בקב"ה כאילו לא חטי. [p. 239] דהא שבטין בגין דחטו על גניבת יוסף הוו דחלין, דאלמלא לא חטו לא הוו דחלין כלל, בגין דחובי דבר נש מתברין לביה ולית ליה חילא לאתתקפא כלל. מ"ט, דההוא יצר הטוב אתבר עמיה ולית ליה חילא לאתתקפא בההוא יצר טוב על ההוא יצר הרע. ועל דא כתיב (דברים כ':8) מי האיש הירא ורך הלבב, דירא מאינון חובין דבידוי דאינון תבירא דלבא דבר נש.

ות"ח לכמה דרין אתפרע קב"ה מההוא חובא דשבטין, דהא לא אתעביד מקמי קב"ה כלום ואתפרע מדרא לדרא ודינא קיימא קמיה תדיר עד דאתפרע ושארי דינא באתר דאצטריך.

מנא לן, מחזקיהו. חזקיהו חב ההוא חובא דגלי סתירין דקב"ה לשאר עמין דלא אצטריך לגלאה, וקב"ה שדר ליה לישעיהו ואמר ליה (ישעיה ל"ט:6) הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך וגו'.

ת"ח כמה גרים ההוא חובא בגין דגלי מה דהוה סתים, כיון דאתגלי אתייהיב דוכתא לאתר אחרא דלא אצטריך לשלטאה עליה. בגין כך לאו ברכה שריא אלא [p. 240] באתר סתים ואוקמוה. מה דאיהו סתים וברכה הוה שריא עלוי, כיון דאתגלי אתייהיב דוכתא לאתר אחרא לשלטאה עלוי.

כתיב (איכה א':8) כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה ואוקמוה, אבל כל מכבדיה, דא הוא מלכות בבל דהא מתמן אשתדר דורון לירושלם דכתיב (ישעיה ל"ט:1) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו. ומה כתיב בהו, שלם לחזקיה מלך יהודה ושלם לאלהא רבא ושלם לירושלם. כיון דנפקו פתקין מניה אהדר ללביה ואמר לא עבידנא יאות לאקדמא שלם דעבדא לשלמא דאמריה. קם מכורסיה ופסע תלת פסיען ואהדר פתקין וכתב אחרנין תחותייהו וכתב הכי, שלם לאלהא רבא ושלם לירושלם ושלם לחזקיה, ודא הוא מכבדיה. [רב ע"ב]

לבתר הזילוה. מ"ט הזילוה, בגין כי ראו ערותה, דאחזי לון חזקיה, דאלמלא כך לא הזילוה לבתר. ומגו דהוה זכאה חזקיהו יתיר אתעכב מלה לאייתאה ולא אתא ביומוי דכתיב (ישעיה ל"ט:8) כי אם יהיה שלום ואמת בימי, ולבתר פקיד ההוא חובא לבנוי אבתריה.

כגוונא דא ההוא חובא דשבטין קאים עד לבתר בגין דדינא דלעילא לא יכיל לשלטאה עלייהו עד דאשתכח שעתא לאתפרעא מינייהו. ובגין כך מאן דאית חובין בידוי דחיל תדיר כד"א (דברים כ"ח:66) ופחדת לילה ויומם, ועל דא וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף וגו'.

 

[p. 241] וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו. רבי חייא פתח (משלי י"ג:12) תוחלת ממושכה מחלת לב ועץ חיים תאוה באה. תוחלת ממושכה, דא הוא דתנינן דלית ליה לבר נש לאסתכלא בבעותיה קמי קב"ה אי אתי אי לא אתי. מאי טעמא, בגין דאי איהו אסתכל בה כמה אינון מאריהון דדינין דאתאן לאסתכלא ביה בעובדוי. ורזא איהו דהא ההוא אסתכלותא דאיהו מסתכל בההוא בעותא גרים ליה מחלת לב. מאן מחלת לב, דא איהו מאן דקאים תדיר לאסטאה לעילא ותתא.

ועץ חיים תאוה באה. תנינן מאן דבעי דקב"ה יקבל צלותיה ישתדל באורייתא דאיהו עץ חיים וכדין תאוה באה. מאן תאוה, דא הוא דרגא דכל צלותין דעלמא בידיה ואעיל לון קמי מלכא עלאה. כתיב הכא באה, וכתיב התם (אסתר ב':14) בערב היא באה וגו', ודא הוא תאוה באה, באה קמי מלכא עלאה לאשלמא רעותא דההוא בר נש.

[p. 242] ד"א תוחלת ממושכה מחלת לב ועץ חיים תאוה באה. ת"ח תוחלת ממושכה, דא הוא אתר דאתייהיב ההוא מלה באתר אחרא דלא אצטריך ואתמשכא עד דאתייהיב מידא לידא, ולזמנין דלא ייתי. מ"ט, בגין דאתפשטא ואתמשכא בכל אינון ממנן לנחתא ליה לעלמא.

ועץ חיים תאוה באה, דא הוא תוחלת דלא אתמשכא בין אינון ממנן רתיכין אלא דקב"ה יהיב לה לאלתר. בגין דכד אתמשכא בין אינון רתיכין ממנן כמה אינון מאריהון דדינא דאתייהיב לון רשותא לעיינא ולאסתכלא בדיניה עד לא ינתנון ליה, ומאן דנפיק מבי מלכא ואתייהיב ליה לבר נש בין דזכי בין דלא זכי אתייהיב מיד, ודא הוא עץ חיים תאוה באה.

ד"א תוחלת ממושכה, דא יעקב דאתמשכא ליה תוחלתא דיוסף עד זמנא אריכא.

ועץ חיים תאוה באה, דא איהו בנימן דהא מההוא זמנא דתבע ליה יוסף עד ההוא זמנא דאתא לגביה לא הוה אלא זמנא זעיר דלא אתמשכא ההוא זמנא הדא הוא דכתיב וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו. מאי בן אמו, דדיוקנא דאמיה הוה ביה והוה דמי דיוקניה לדיוקנא דרחל, ובגין כך כתיב אחיו בן אמו.

רבי יוסי אמר והא כתיב בקדמיתא וירא יוסף אתם את בנימן, והשתא כתיב וישא עיניו וירא את בנימן, מאי ראיה הכא. אלא חמא ברוח קודשא לבנימן דחולקיה הוה עמהון בארעא ובחולקיה דבנימן ויהודה תשרי שכינתא, דהא חמא ליה דיהודה ובנימן בחולקהון הוה מקדשא. ודא הוא וירא יוסף אתם את בנימן, ליה חמא עמהון ויוסף דהוה אחוה לא חמא עמהון בההוא חולקא. אוף הכא וישא עיניו וירא את בנימן. מה כתיב בתריה, וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות וגו'.

 

[p. 243] רבי חזקיה פתח (ישעיה כ"ב:1) משא גיא חזיון מה לך איפה כי עלית כלך לגגות. ת"ח הא אוקמוה בזמנא דאתחריב בי מקדשא והוו מוקדין ליה בנורא סליקו כל אינון כהני [רג ע"א] על מעליהון דמקדשא וכל מפתחן בידייהו ואמרו עד הכא הוינא גזברין דילך, מכאן ולהלא טול וכו'.

אבל ת"ח גיא חזיון דא שכינתא דהוה במקדשא וכל בני עלמא מינה הוו ינקין יניקו דנבואה, דאע"ג דכל נביאין הוו מנבאן מאתר אחרא, מגווה הוו ינקין נבואתהון, ועל דא אתקרי איהי גיא חזיון. חזיון, הא אוקמוה דאיהי חיזו דכל גוונין עלאין.

מה לך איפה כי עלית כלך לגגות, דהא כד אתחרב ירושלים סליקת שכינתא ואזלת בכל אינון אתרין דהוה מדורה בהו בקדמיתא והות בכת על בית מדורה ועל ישראל דאזלו בגלותא ועל כל אינון צדיקי וחסידי דהוו תמן ואתאבידו. ומנא לן, דכתיב (ירמיה ל"א:15) קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה והא אתמר.

[p. 244] וכדין קב"ה שאיל לה לשכינתא ואמר מה לך איפה כי עלית כלך לגגות. מהו כלך, דהא כי עלית סגיא, מהו כלך. לאכללא בהדה כל חילין וכל רתיכין אחרנין דכלהו בכו עמה על חרבן בי מקדשא, ובגין כך מה לך איפה.

אמרה קמיה וכי בני בגלותא ומקדשא אתוקדא ואנא מה לי הכא. שראת ואמרת (ישעיה כ"ב:2,4) תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה וגו' על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי וגו'. והא אוקימנא דקב"ה אמר לה (ירמיה שם:16) מנעי קולך מבכי וגו'.

ות"ח מן יומא דאתחריב בי מקדשא לא הוה יומא דלא אשתכח ביה לווטין, בגין דכד בי מקדשא הוה קיים הוו ישראל פלחין פולחנין וקרבין עלוון וקרבנין ושכינתא שריא בבי מקדשא עלייהו כאמא דרביעא על בנין, והוו כל אנפין נהירין עד דאשתכחו ברכאן לעילא ותתא, ולא הוה יומא דלא אשתכחו ביה ברכאן וחדוון והוו ישראל שריין לרחצן בארעא וכל עלמא הוה אתזן בגינייהו.

[p. 245] השתא דאתחריב בי מקדשא ושכינתא עמהון בגלותא לית לך יומא דלא אשתכח ביה לווטין ועלמא אתלטיא וחדוון לא אשתכחו לעילא ותתא. וזמין קב"ה לאקמא לה לכנסת ישראל מעפרא כמה דאתמר ולמחדי עלמא בכלא כד"א (ישעיה נ"ו:7) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וגו', וכתיב (ירמיה ל"א:9) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. כמה דבקדמיתא כתיב (איכה א':2) בכה תבכה בלילה, הכי לבתר בבכי יתהדרון דכתיב בבכי יבאו.

 

הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמוריהם. רבי אלעזר אמר הכא אית לאסתכלא, אי אינון הוו אזלי ואשתדרו מה לן למכתב באורייתא המה וחמוריהם. אלא בגין דכתיב ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו, בגין כך המה וחמוריהם, בגין דלא אשתארו אינון וחמוריהון כדקאמרו.

פתח ואמר (בראשית כ"ב:3) וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו. ההוא בקר דאברהם הוה נהיר לקיימא עלייהו בזכותיה, כדין זכותא דאברהם קיימא עלייהו ואזלו בשלם ואתשזיבו מן דינא, בגין דההוא שעתא קיימא דינא עלייהו לאתפרעא מנייהו, בר זכותא דההוא בקר דאברהם [p. 246] אגין עלייהו ואשתלחו מן דינא דלא שליט עלייהו בההוא שעתא.

רבי יהודה פתח (שמואל ב' כ"ג:4) וכאור בקר יזרח שמש בקר לא עבות מנגה ממטר דשא מארץ. וכאור בקר, דא הוא נהורא דההוא בקר דאברהם.

יזרח שמש, דא הוה שמשא דיעקב דכתיב (בראשית ל"ב:32) ויזרח לו השמש.

בקר לא עבות, דההוא בקר לאו איהו עבות כל כך אלא מנגה ממטר. נגה ממטר, דאיהו מטרא דאתי מסטרא דיצחק, דההוא מטרא אפיק דשא מארץ.

ד"א וכאור בקר, כההוא נהירו דבקר דאברהם. [רג ע"ב]

יזרח שמש, דא הוא יעקב דנהירו דיליה כנהירו דההוא בקר.

בקר לא עבות, בגין דההוא בקר לאו איהו חשוך אלא נהיר, דהא בשעתא דאתי בקר לא שלטא דינא כלל אלא כלא נהיר מסטרא דאברהם.

מנגה ממטר, דא הוא סטרא דיוסף הצדיק דאיהו אמטיר על ארעא לאפקא דשאה וכל טיבו דעלמא.

אמר ר' שמעון ת"ח בשעתא דעאל ליליא ופריש גדפהא על עלמא כמה גרדיני טהירין זמינין לנפקא ולשלטאה בעלמא, וכמה מאריהון דדינא מתערין בכמה סטרין [p. 247] לזנייהו ושלטין על עלמא. כיון דאתי צפרא ונהיר כלהו מסתלקי ולא שלטי וכל חד וחד עאל לדוכתיה ותב לאתריה.

הבקר אור, דא בקר דאברהם.

והאנשים שלחו, אלין מאריהון דדינא דהוו שלטין בליליא.

המה וחמוריהם. המה, אינון מאריהון דדינא דקאמרן. וחמוריהם, אינון גרדיני נימוסין דאתיין מסטר דרוח מסאבא דלאו אינון קדישין ולא שלטין ולא אתחזון מכי אתי צפרא ואינון מסטר אינון חמרי גרדיני נימוסין דקאמרן.

דהא לית לך דרגין עלאין דלא איתי בהו ימינא ושמאלא, רחמי ודינא, דרגין על דרגין, קדישין מסטרא דקדושה ומסאבין מסטרא דמסאבא, וכלהו דרגין על דרגין אלין על אלין. ובכל אתר דבקר דאברהם אתער בעלמא כלהו מתעברי ולא שלטי בגין דלית לון לקיימא בסטר ימינא אלא בסטר שמאלא. וקב"ה עבד יממא וליליא לאתנהגא כל חד וחד לסטריה כדקא חזי ליה. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי.

 

רבי חייא פתח (מלאכי ג':20) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. זמין קב"ה לאנהרא לון לישראל ההוא שמשא דגנז קב"ה מיומא דאתברי עלמא וגנז קב"ה מקמי רשיעיא דעלמא כמה דכתיב (איוב ל"ח:15) וימנע מרשעים אורם. וההוא נהורא גניז ליה קב"ה, דכד נפק בקדמיתא הוה נהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא, כיון דאסתכל בדריה דאנוש ובדריה דמבול ובדרא דחייביא גניז ליה לההוא נהורא.

[p. 248] כיון דאתא יעקב ואתאבק בההוא ממנא רברבא דעשו ואקיש ליה בירכא דיליה והוה נכה, כדין מה כתיב, ויזרח לו השמש. מאן שמש, דא הוא שמשא דגניז בגין דאית ביה אסותא לאתסאה ליה מארכובתיה. ולבתר אתסי בההוא שמשא דכתיב (בראשית ל"ג:18) ויבא יעקב שלם, שלם בגופיה דאתסי.

ועל דא זמין קב"ה לגלאה ההוא שמשא ולנהרא ליה לישראל דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. מאי שמש צדקה, דא שמשא דיעקב דאתסי ביה. ומרפא בכנפיה, דבההוא שמשא יתסון כלהו, בגין דהא בזמנא דיקומון ישראל מעפרא כמה חגרין וכמה סומין יהא בהון, וכדין קב"ה ינהיר לון ההוא שמשא לאתסאה ביה דכתיב ומרפא בכנפיה. וכדין יתנהיר ההוא שמשא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא, ולישראל יהא אסוותא ושאר עמין יתוקדון ביה. אבל לישראל מה [p. 249] כתיב, (ישעיה נ"ח:8) אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח.

 

אהדרנא למילי קדמאי. וליוסף יולד שני בנים וגו'. ר' יצחק פתח (מיכה ה':6) והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים. ת"ח כל יומא ויומא כד נהורא סליק אתער חד ציפרא באילנא דגנתא דעדן וקרי תלת זמנין ושרביטא יזדקף וכרוזא קרי בחיל לכון אמרין הורמני דבורייני, מאן מנכון דחמי ולא חמי, קיימי בעלמא ולא ידעי על מה קיימי, לא משגיחין ביקרא דמאריהון, [רד ע"א] אורייתא קיימא קמייהו ולא משתדלי בה, טב לון דלא איברון עד לא יקומון בלא סכלתנו. [p. 250] ווי לון כד יתערון יומי דרע עלייהו ומעלמא יטרדון לון.

מאן אינון יומי דרע. אי סלקא דעתך יומין דסיבו, לאו הכי, דהא יומין דסיבו אי זכי בבנין ובבני בנין יומין דטבאן אינון. מאן אינון יומי דרע, אלא אינון כמה דאתמר דכתיב (קהלת י"ב:1) וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה, לאו אינון יומין דסיבו, אלא רזא דמלה, כד ברא קב"ה עלמא ברא ליה באתוון דאורייתא וכל את ואת עאלו קמיה עד דאתקיימו כלהו באת בי"ת, וכל אינון אלפא ביתות דאתגלגלו אתוון כלהו קיימין למברי עלמא. כיון דאתגלגלו ואתחברו ט"ר, תרין אתוון אלין כחדא, סלקא ט' ולא אתישבא עד דגער בה קב"ה ואמר לה טי"ת טי"ת על מה את סלקא ולא אתיישבת באתרך.

אמרה קמיה וכי עבדת לי למהוי את ברירא דטוב, דהא אורייתא פתחת בי כי טוב. היך אנא מתיישבא לאתחברא באת רע.

אמר לה תוב לאתרך דהא אנת צריך ליה, דבר נש דאנא בעי למברי בכו תרווייכו יתכליל ויתברי, אבל את לימינא ואיהו לשמאלא.

[p. 251] וכדין תב ואתיישבו דא בדא. בההיא שעתא פריש לון קב"ה וברא לון לכל חד וחד יומין ושנין ידיען, אלין לימינא ואלין לשמאלא. אלין דימינא איקרון ימי הטוב, ואלין דשמאלא איקרון ימי הרעה. ועל דא אמר שלמה עד אשר לא יבאו ימי הרעה, דאלין מסחראן ליה לב"נ בחובוי דאיהו עביד.

כיון דאתברון יומין דטוב ויומין דרע כדין תבו ואתיישבו לאתכללא בהו בר נש, ובגין כך אמר דוד (תהלים מ"ט:6) למה אירא בימי רע, ימי רע ודאי.

ורזא דא אלין אקרון ימי רעב שני רעב, ואלין אקרון ימי שבע שני שבע. ורזא דמלה דלא לאפקא מבועא דברית קדישא ביומי רעב בשנת הרעב, ובגין כך יוסף דאיהו רזא דברית סתים מבועיה בשנת הרעב דלא יהא ליה דוכתא לאסגאה בעלמא. ודא בעי לב"נ דכד שלטא שנת הרעב דיסתים מבועא דברית קדישא דיליה בגין דלא יהב ליה דוכתא לאסגאה בעלמא.

רבי שמעון אמר רזא דא איהו רזא עלאה, בההיא שנת הרעב כיון דאיהי שלטא בעי לאסתמא מבועיה, בגין דאי לא סתים ליה גרים לאמשכא רוחא לההוא ולדא מההוא סטרא ויהיב דוכתא לההוא סטרא למפשי בעלמא בסטרא דקדושא.

ותו רזא דכתיב (משלי ל':21-23) תחת שלש רגזה ארץ וגו'. ובגין כך יוסף צדיקא רזא [p. 252] דברית סליק וסתים מבועיה בשנת הרעב דלא אתערבא בהדיה כלל דלא למיהב לה דוכתא. ומאן דאפתח מבועיה בההוא זמנא עליה כתיב (הושע ה':7) ביי' בגדו כי בנים זרים ילדו, דהא איקרון אלין בנים זרים ודאי, ביי' בגדו ודאי. ובגין כך זכאה חולקהון דישראל קדישין דלא יחלפון דוכתא קדישא בדוכתא מסאבא.

ועל דא כתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב, דהא מההוא זמנא דשלטא שנת הרעב אסתים מבועיה וסליק מקוריה דלא למיהב בנין לסטר מסאבא ולא לאחלפא דוכתא דקודשא בדוכתא דמסאבא. ובעי ב"נ לחכאה למאריה דקודשא כד ייתי וישלוט כד"א (ישעיה ח':17) וחכיתי ליי' המסתיר פניו מבית יעקב וגו'.

זכאין אינון צדיקיא דידעי אורחוי דקב"ה ונטרי פקודי אורייתא למזכי בהו דכתיב (הושע י"ד:10) כי ישרים דרכי יי' וגו' [וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם,] וכתיב (דברים ד':4) ואתם הדבקים ביי' וגו', וכתיב (ויקרא י"א:44) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי', דהא קב"ה בעא לקדשא להו לישראל [רד ע"ב] בכלא ולא יהא להו בסטרא דמסאבא כלום.

ת"ח כד סטרא דא שלטא בעלמא לא אצטריך ליה לב"נ דיתחזי בשוקא קמיה בגין דיכיל לנזקא ואתיהיב ליה רשו לחבלא. [p. 253] ות"ח ביעקב מה כתיב, ויאמר יעקב לבניו למה תתראו דלא בעי לאתחזאה קמיה.

ובג"ד קב"ה אזהר לישראל לאתקדשא כמה דאתמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי'. מאן אני, דא קב"ה מלכות שמים קדישא. מלכות הרשעה אקרי אחר דכתיב (שמות ל"ד:14) כי לא תשתחוה לאל אחר.

ות"ח אני שלטנו דעלמא דין ועלמא דאתי וכלא ביה תליא. אחר סטרא אחרא בסטרא דמסאבא ושולטנו דיליה בהאי עלמא ולית ליה בעלמא דאתי כלום. ובג"ד מאן דאתדבק בהאי אני אית ליה חולקא בעלמא דין ובעלמא דאתי, ומאן דאתדבק באחר אתאביד מהאי עלמא ולית ליה חולקא בעלמא דאתי, ואית ליה חולקא בהאי עלמא במסאבו בגין דההוא מלכות הרשעה כמה אינון תריסין גרדינין ממנן בה לשלטאה בהאי עלמא.

בגין כך אחר דנחת ואתדבק בהאי דרגא אתטריד מההוא עלמא דאתי ולא אתייהיב ליה רשו למהדר בתיובתא ואתטריד מההוא עלמא, ועל דא אקרי אחר.

ובגין כך בעי לאתפרשא מכל סטרין דלא לאסתאבא בההוא סטרא, [p. 254] ויתדבק באני מלכות שמים לקבלא עליה עול מלכות שמים למזכי בה בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ועל דא דא ברכה ודא קללה, דא שבע ודא רעב, כלא בהפוכא דא מן דא, והא אוקימנא. ועל דא בההוא זמנא דשנת הרעב לית ליה לב"נ לאתחזאה בגו שוקא ולא לאפתחא מבועיא לאולדא למיהב בנין לאל אחר והא אתמר.

זכאה איהו ב"נ דאסתמר למיהך בארח קשוט ולאתדבקא במאריה תדיר דכתיב (דברים י':20) ובו תדבק ובשמו תשבע. ובו תשבע לא כתיב אלא ובשמו תשבע. מאי תשבע, כמה דאוקימנא למהוי מתדבק ברזא דמהימנותא, שבעה דרגין לעילא לעילא עלאין על כלא רזא דשלימו דמהימנותא ושבעה דרגין דלתתא מנייהו דאינון חבורא חד וקשורא חד אלין באלין למהוי כלהו חד. ובגין כך כתיב (מ"א ח':65) שבעת ימים ושבעת ימים וגו', וכלא בחבורא חד, ועל דא כתיב ובשמו תשבע מלעילא ומתתא.

זכאה איהו מאן דזכי לאתדבקא ביה בקב"ה כדקא יאות. זכאה איהו בעלמא דין ובעלמא דאתי, וקב"ה פתח ליה אוצרין קדישין בשעתא דאצטריך לקבלא צלותיה דכתיב (שם כ"ח:12) יפתח יי' לך את אוצרו הטוב את השמים. את השמים, אלין אוצרין דלעילא ותתא, שבעת ימים ושבעת ימים, כלהו חד דכתיב את אוצרו הטוב, אוצרו חד ואיהו דאת השמים, (זכריה ד':2) שבעה ושבעה מוצקות ואינון חד.

 

[p. 255] רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, אדהכי חמו חד ב"נ דהוה אתי מתעטף בעטופא דמצוה וכלי זיינין קטורין תחותוי. אמר רבי חייא ב"נ דא חד מתרין אית ביה, או זכאה שלים איהו או לרמאה בני עלמא איהו.

אמר ליה רבי יוסי הא חסידי עליונין אמרו הוי דן לכל ב"נ לזכו. הא תנינן בר נש דנפיק לארחא יתכוון לתלת מלין, לדורון לקרבא ולצלותא. מנא לן, מיעקב דהא לתלת אלין אתכוון וזריז גרמיה לדורון לקרבא ולצלותא. והאי ב"נ אזיל בארחא איהו, הא ביה עטופא דמצוה לצלותא, והא ביה כלי זיינין לקרבא, כיון דתרין אלין ביה תליתאה לא למרדף אבתריה.

כד קריב לגבייהו יהבו ליה שלם, לא אתיב לון. אמר רבי חייא הא חד מאינון [רה ע"א] תרין דאתחזיין דלית ביה, דהא לא אתקין גרמיה לדורון ובדורון שלמא כליל ביה.

[p. 256] אמר ליה רבי יוסי דילמא משתדל בצלותא או מרחיש תלמודיה בגין דלא יעקר ליה.

אזלו כחדא ולא מליל ההוא בר נש בהדייהו. לבתר אשתמיטו רבי חייא ור' יוסי ואשתדלו באורייתא. כיון דחמא ההוא בר נש דהוו משתדלי באורייתא קריב לגבון ויהיב לון שלם. אמר לון רבותי במה חשדתון כד יהבתון לי שלם ולא אתיבנא לכו.

אמר ליה ר' יוסי דילמא צלותא הוית אמר או מרחיש בתלמודך.

אמר לון קב"ה ידין לכו לכף זכות. אבל אימא לכו, יומא חד הוינא אזיל בארחא והוה קא אזיל בר נש חד ואקדימנא ליה שלם, וההוא גברא הוה לסטים וקם עלי וצער לי, ואלמלא דאתתקפנא ביה אצטערנא. מההוא יומא נדרנא דלא לאקדמא שלם בר לבר נש זכאה אלא אי ידענא ביה בקדמיתא, בגין דיכיל לצערא לי ויתתקף עלי בחילא, בגין דאסיר לאקדמא שלם לבר נש חייבא דכתיב (ישעיה מ"ח:22) אין שלום אמר יי' לרשעים. וההוא שעתא דחמינא דאקדמתון לי שלם ולא אתיבנא לכו, חשידנא לכו בגין דלא חמינא בכו מצוה, והוינא כמו כן מהדר תלמודאי. אבל השתא דחמינא בכו דאתון זכאין הא ארחא מתתקנא קמאי.

פתח ואמר (תהלים ע"ג:1) מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב. ת"ח עבד קב"ה ימינא ושמאלא לאנהגא עלמא, חד אקרי טוב וחד אקרי רע, ובתרין אלין אתכליל בר נש כליל בכלא. [p. 257] וההוא רע דאיהו שמאלא אתכלילו ביה שאר עמין ואיהו סטרא דלהון בגין דאינון ערלי לבא וערלי בשרא לאסתאבא ביה. אבל לישראל מה כתיב, אך טוב לישראל אלהים.

ואי תימא לכלהו, לא, אלא לאינון דלא אסתאבו בהדי ההוא רע דכתיב לברי לבב, בגין דדא טוב ודא רע, טוב לישראל בלחודייהו ורע לשאר עמין. אך טוב לישראל, בגין לאתדבקא ביה, ובהאי אתדבקון ישראל ברזא עלאה ברזא דמהימנותא למהוי כלא חד.

אמר רבי יוסי זכאין אנן דלא שבשנא בך והא קב"ה שדרך לגבן.

אמר רבי יוסי בגין דטוב הוא לישראל אלהים אית לון חולקא בעלמא דין ובעלמא דאתי למחמי עינא בעינא זיו יקריה כד"א (ישעיה נ"ב:8) כי עין בעין יראו בשוב יי' ציון.