פרשת נזיר

[p. 304] ואיש כי יפליא לנדור נדר נזיר וגו'. רבי אלעזר פתח (ישעיה נ:2) מדוע באתי ואין איש קראת ואין עונה הקצור קצרה ידי מפדות וגו'. מדוע באתי וגו', כמה חביבין אינון ישראל קמיה דקב"ה דבכל אתר דאינון שריין קב"ה אשתכח בינייהו בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב, (שמות כה:8) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ועשו לי מקדש סתם דכל בית כנישתא בעלמא מקדש אקרי והא אוקמוה. ושכינתא אקדימת לבי כנישתא, זכאה ההוא ב"נ דאשתכח מאינון קדמאי דבי כנישתא בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא ואתמר, והא בעיא דאשתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא ולא ייתון פסקי פסקי דלא יתעכב שלימו דשייפין דהא בר נש בזמנא חד עביד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפוי הה"ד (דברים לב:6) הוא עשך ויכוננך.

[p. 305] ת"ח כיון דב"נ אשתלימו שייפוי בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות. כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא בעיין עשרה דישתכחון חמן כחדא וישתלים מה דאשתלים ולבתר דאתתקן כלא. ובמה הוא תיקונא דכלא, כד"א (משלי יד:28) ברב עם הדרת מלך, ועל דא עמא דאתייאן לבתר כן כולהו תיקונא דגופא. וכד אתא ואקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן קב"ה קארי מדוע באתי ואין איש. מאי ואין איש, דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא, דכד גופא לא אשתלים אין איש ובגין כך ואין איש דייקא.

ות"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא ואתעבד תתאה כגוונא דלעילא ממש וכדין כלא בעיין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי בקדושה עלאה זכאה חולקיהון.

איש כי יפליא לנדור נדר נזיר. מאי כי יפליא, דאתפריש משאר בני עלמא לאתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה [p. 306] מדכאין ליה, בר נש בעי לאתקדשא מקדשי ליה ופרשי עליה קדושא דלעילא קדושא דאתקדש בה קב"ה.

 

ר' אבא פתח (תהלים קג:1) לדוד ברכי נפשי את יי' וכל קרבי את שם קדשו. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר (משלי א:22) עד מתי פתאים תאהבו פתי, (ירמיה ג:22) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, ולית מאן דירכין אודניה, אורייתא קארי ומכרזא קמייהו ולית מאן דישגח.

[p. 307] תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין, עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא, עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקונפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח עליה סניגוריא הא אשתזיב מן דינא כד"א (איוב לג:23-24) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וגו'. מאן [קכו ע"ב] הוא סניגוריא, הא אלין עובדין דכשרן דקיימין עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה.

ואי לא אשתכח עליה סניגוריא הא אתחייב מן דינא לאסתלק מן עלמא. בההוא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמי דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעבד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומיה ויהיב דינא על כלא וכתבין קמיה הה"ד (עמוס ד:13) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח מגיד לאדם מה שיחו וגו', והוא אודי עלייהו. [p. 308] מאי טעמא, בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה וקיימין לאסהדא עליה וכלהו נחתין ואתרשימן קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא.

ת"ח כל אינון מלין דעביד ב"נ בהאי עלמא כלהו זמינין קמיה ולא אבדן מיניה ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן קמיה, ותלת כרוזי מכרזי, חד קמיה וחד מימיניה וחד משמאליה ואמרי דא פלנייא דמריד במאריה, מריד לעילא מריד לתתא מריד באורייתא מריד בפיקודוי, חמו עובדוי חמו מלוי טב ליה דלא אברי.

עד דמטין לגבי קברא כלהו מתין ארגזן מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדימן ועאלין לקברא וקיימין עליה דההוא גופא ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דב"נ אתטמר בבי קברי דומ"ה קדים ונפיק, תחות ידיה תלתא בי דינא דממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא, ווי על עובדוי.

[p. 309] בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגורא סנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב"נ עינוי וחמא כתלי ביתא מתלהטן באשא דזיוא מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין, לבושוי אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה.

ואי תימא הא כתיב (תהלים קד:4) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, איך יכיל לאתחזאה בארעא. אלא מלה דא הא אוקמוה דכיון דנחית אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה, ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה, כ"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה.

[p. 310] תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גופיה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתרא אחרא. כדין הוא אמר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההוא שעתא. דחיל בר נש ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה עיינין פקיחין וכדין הוא מסר גרמיה ונפשיה.

וההיא שעתא הוא עידן דדינא רבתא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא, ועם כל דא רוחא אזלא ושאט בכל שייפין ואזדעזע לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה נפיל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה ומיד מית ההוא שייפא וכן בכלהו.

כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא נשמתא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון חייבין דרחיקין מנה ולא מתדבקן בה.

[p. 311] וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא. חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא, וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי, וחד דינא כד עייל לקברא, [קכז ע"א] וחד דינא דקברא, וחד דינא דתולעתא, וחד דינא דגיהנם, וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשתכח אתר עד דאשתלימו עובדוי, ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא ממאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה.

כד אסתכל דוד מלכא בדינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא אקדים ואמר (תהלים קג:1) ברכי נפשי את יי', עד דלא תפוק מעלמא השתא דאת אשתכחת עם גופא. וכל קרבי את שם קדשו, אתון שייפי דמשתתפי ברוחא השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו.

ת"ח איש כי יפליא לנדור נדר נזיר, דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושא דמאריה.

מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וגו'. כיון דאסיר ליה חמרא ענבים למה דהא הכא אית לאסתכלא כתיב יין ושכר אל תשת אתה ובניך וגו', יכול ענבים נמי, לא בענבים שרי, הכא לנזיר מ"ט אסר ליה ענבים. [p. 312] אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא לאתפרשא מן דינא בכלא, והא ידעת ההוא אילנא דחב ביה אדם הראשון ענבים הוו ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. יין לעילא ואוקמוה, שכר לשמאלא דהא שכר מיין נפקא, ענבים דכניש כלהו לגבייהו ודא הוא אילנא דחב ביה אדם הראשון, בגין כך כלא בחד סטרא אתאחד.

ואי תימא דשביק ממהימנותא כלום לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. ת"ח רזא דא הכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא, כתיב גדל פרע שער ראשו, בעי דאתרבי שעריה ודיקניה ויתפריש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. [p. 313] יין אימא. שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי שערא, ובגין כך כד סליקו ליואי להאי בעיין לאעברא כל שערן דלהו כד"א (במדבר ח:7) והעבירו תער על כל בשרם. ענבים אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא ולאחזאה עובדא דלהון לגביה.

ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא והא דיקנא לא אשתכח בה. בג"כ הוא תלי שערא דרישא ודיקנא ורזא דמלה (שופטים יג:5) נזיר אלהים אקרי ולא נזיר יי', פריש מדינא כלא.

[p. 314] ת"ח על דא כתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. על נפשו לא כתיב אלא על הנפש, ומאי איהי, דא ענבים דאקרי נפש, ועל דא כתיב חטא בגין דסטר דילה יין ושכר הוא וגרע מניה אתר דינא. חטא, מאי חטא, אלא גרע דינא על הנפש.

אי הכי אמאי וכפר עליו, בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דהוא שדי לון לבר בקדמיתא, כיון דהשתא אתי לגבייהו בעי לאתבא לון תקונא דכפרא ויקבלון ליה ודא הוא רזא דמלה ודאי בכלא.

[p. 315] שמשון נזיר אלהים הוה, אמאי אתענש. אלא שפיר הוא מלה דבעל בת אל נכר דהוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה והוא דהוה קדיש אערב ההוא קדושא באל נכר ושביק אתריה דיתחזי לההוא קדושא ובגין כך אתענש.

ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ"ט, בגין דאמר (שופטים טז:30) תמות נפשי עם פלשתים, ומסר חולקיה בחולקא דפלשתים דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. כך [קכז ע"ב] הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב, והא אוקמוה חברייא.

[p. 316] ליואי מה כתיב בהו (במדבר ח:7) וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו. כיון דמעברן שערא ועבדי כולי האי כדין אקרי ליואה טהור ולא קדוש, אבל האי נזיר בגין דיתפרש מהאי סטרא אקרי קדוש ולא טהור, בגין כך כתיב כל ימי הזירו ליי'.

גדל פרע שער ראשו, משום הא דכתיב (דניאל ז:9) ושער ראשה כעמר נקי, דבהאי דמי לגוונא דלעילא.

אמר ר' יהודה בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב (שיר ה:11) קוצותיו תלתלים.

תנא אמר ר' שמעון אלמלא ידעין בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה אשתמודען למאריהון כמה דאיהו [p. 317] ברזא ברזין דחכמתא עלאה. עד כאן רזי דאורייתא, מכאן כתרי תורה, (ישעיה כג:18) סחרה ואתננה קדש ליי'.