אדרא זוטא

[רפז ע"ב] [p. 767] תאנא בההוא יומא דאתכנישו חברייא לבי ר' שמעון והוה מסדר מלוי לסלקא מעלמא, והוו קמיה ר' אלעזר בריה ור' אבא ושאר חברייא והוה מליא ביתא, זקיף עינוי ר' שמעון וחמא דאתמלי ביתא.

בכה ר' שמעון ואמר בזמנא אחרא כד הוינא בבי מרעי הוה רבי פנחס בן יאיר קמאי ועד דברירנא דוכתאי אוריכו לי עד השתא, וכד תבנא אסחר אשא מקמאי ומעלמין לא אתפסק ולא הוה עאל בר נש אלא ברשותא, והשתא חמינא דאפסק והא ביתא אתמליא.

[p. 768] עד דהוו יתבי פתח עינוי ר' שמעון וחמא מאי דחמא ואסחר אשא בביתא. נפקו כולהו ואשתארו רבי אלעזר ורבי אבא ושאר חברייא יתבו אבראי.

אמר ר' שמעון לרבי אלעזר בריה פוק חזי אי הכא רבי יצחק דאנא מערבנא ביה. אימא ליה דיסדר מלוי ויתוב לגבאי, זכאה חולקיה.

קם ר' שמעון ויתיב וחדי וחייך. אמר אן אינון חברייא. קם רבי אלעזר ואעיל לון, יתבו קמיה. זקיף ידוי ר' שמעון וצלי צלותא והוה חדי. אמר אינון חברייא דאשתכחו בבי אדרא אזדמנון הכא.

[p. 769] נפקו כלהו ואשתארו רבי אלעזר בריה ורבי אבא ורבי יהודה ורבי יוסי בר' יעקב ורבי חייא. אדהכי עאל רבי יצחק. א"ל ר' שמעון כמה יאות חולקך, כמה חידו בעי לאתוסף לך בהאי יומא. יתיב רבי אבא בתר כתפוי ורבי אלעזר קמיה.

אמר ר' שמעון הא שעתא שעתא דרעותא הוא ואנא בעינא למיעל בלא כסופא לעלמא דאתי והא מלין קדישין דלא גלינא עד השתא בעינא לגלאה קמי שכינתא עד לא יימרון דהא בגריעותא אסתלקנא. ועל האי טמירין הוו בלבאי למיעל בהו לעלמא דאתי. וכך אסדרנא לכו, רבי אבא יכתוב ורבי אלעזר ברי ילעי ושאר חברייא ירחשון בלבייהו.

קם רבי אבא מבתר כתפוי ויתיב רבי אלעזר בריה. א"ל קום ברי דהא אחרא יתיב בההוא אתר. קם רבי אלעזר. אתעטף ר' שמעון ויתיב.

[p. 770] פתח ואמר (תהלים קטו:17-18) לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה ואנחנו נברך יה וגו'. לא המתים יהללו יה, הכי הוא ודאי אינון דאקרון מתים דהא קב"ה חי אקרי והוא שארי בין אינון דאקרון חיים ולא עם אינון דאקרון מתים. וסופיה דקרא כתיב ולא כל יורדי דומה, וכל אינון דנחתין לדומה בגיהנם ישתאבון. שאני אינון דאקרון חיים דהא קב"ה בעי ביקריהון.

אמר ר' שמעון כמה שניא דא שעתא[רפח ע"א] מאדרא דבאדרא אזדמן קב"ה ורתיכוי והשתא הא קב"ה הכא ואתי עם אינון צדיקייא דבגנתא דעדן מה דלא אערעו באדרא. וקב"ה בעי ביקריהון דצדיקייא יתיר על דיליה כמה דכתיב בירבעם דהוה מקטר ופלח לע"ז וכיון דאושיט ידיה לקבליה דעדו נביאה כתיב (מלכים א יג:4) ותיבש ידו, ועל דפלח לע"ז לא כתיב אלא על דאושיט ידיה לקבליה דנביאה. והשתא קב"ה בעי ביקרא דילהון וכלהו אתיין עמיה.

[p. 771] אמר הא רב המנונא סבא הכא וסחרניה שבעים זקנים גליפין בעטרוי מנהרין כל חד מזיהרא דזיוא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין דהוא אתי למשמע בחדוותא אלין מלין דאנא אימא.

עד דהוה יתיב אמר הא רבי פנחס בן יאיר הכא, אתקינו דוכתיה. אזדעזעו חברייא דהוו תמן וקמו ויתבו בשיפולי ביתא ורבי אלעזר ורבי אבא אשתארו קמיה.

אמר ר' שמעון אילו כמה דהוינא באדרא אשתכחנא דכל חברייא הוו אמרי ואנא עמהון, והשתא אנא בלחודאי, וכלהו צייתין למלי עלאין ותתאין. זכאה חולקי יומא דא.

פתח ר' שמעון ואמר (שיר ז:11) אני לדודי ועלי תשוקתו. כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא בחד קטירא איקטרנא ביה בקב"ה ובגין כך השתא עלי תשוקתו, הוא וכל סיעתא קדישא דא למשמע בחדוא מלין סתימין ושבחא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין. פריש [p. 772] ואתפרש מכלא ולא פריש דהא כלא ביה מתדבקן והוא מתדבק בכלא. הוא הוא כלא, עתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין אתתקן ולא אתתקן. אתתקן בגין לקיימא כלא, ולא אתתקן בגין דלא שכיח.

כד אתתקן אפיק תשעה נהירין דלהטין מניה מתקונוי ואינון נהירין מתלהטין ואזלין ומתפשטין לכל עיבר, כבוצינא עילאה דמתפשטין מניה נהורין לכל עיבר, ואינון נהורין דמתפשטין כד יקרבון למנדע לון לא שכיח אלא בוצינא בלחודוי. כך הוא עתיקא קדישא בוצינא עלאה סתימאה דכל סתימין ולא שכיח בר אינון נהירין דמתפשטין דמתגליין וטמירן ואינון אקרון שמא קדישא ובגין כך כלא חד.

ומה דאמרו חברנא בספרי קדמאי דאינון דרגין דאתבריאו בעתיקא קדישא דאתגלי בהו בכל חד וחד משום דאינון תקונין דעתיקא קדישא, לאו השתא עידנא להני מילי דהא אמינא לון באדרא קדישא, וחמינא מה דלא ידענא הכי ואיסתים בלבאי מלה, והשתא אנא בלחודאי אסהידנא קמי מלכא וכל הני זכאי קשוט דאתו למשמע מלין.

 

[p. 773] גולגלתא חיורא דרישא לאו ביה שירותא וסיומא, קולטרא דקטפוי דאתפשט ואתנהיר ומניה ירתן צדיקייא ארבע מאה עלמין דכסופין לעלמא דאתי. מהאי קולטרא דקטפא דהוא גולגלתא חוורא נטיף טלא כל יומא לההוא זעיר אנפין לאתר דאקרי שמים וביה זמינין מיתייא לאחייא לזמנא דאתי דכתיב (בראשית כז:28) ויתן לך האלהים מטל השמים. ואתמלייא רישיה וכל חקל תפוחין נטיפין מההוא טלא.

[p. 774] האי עתיקא קדישא טמיר וגניז וחכמתא עלאה סתימאה בההוא גולגלתא משתכח ולא משתכח. ודאי בהאי עתיקא לא אתגלייא אלא רישא בלחודוי בגין דאיהו רישא לכל רישא. ראשיתא דההיא חכמתא עלאה ביה סתים ואקרי מוחא עלאה, מוחא סתימאה, מוחא דשכיך ושקיט, ולית דידע ליה בר איהו.

 

תלת רישין אתגלפן דא לגו מן דא, ודא לעילא מן דא. רישא חדא חכמתא סתימאה דאתכסייא ולא מתפתחא וחכמה דא סתימאה רישא לכל רישי דשאר חכמות. רישא עלאה עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין. רישא לכל רישא, [רפח ע"ב] רישא דלא רישא ולא ידיע ולא אתידע מה דהוי ברישא דא דלא אתדבק בחכמתא ולא בסוכלתנו, ועל האי אקרי (במדבר כד:11) ברח לך אל מקומך, (יחזקאל א:14) והחיות רצוא ושוב. ובגין כך עתיקא קדישא אין אקרי דביה תלייא אין.

[p. 775] כל אינון שערי וכל אינון נימין ממוחא סתימאה תליין וכלהו שעיעין בשקולא ולא אתחזי קדלא. כלא הוא בגין דהאי עתיקא קדישא בחד הוי, כלא בחידו לא שניא מרחמי לעלמין. בתלת עשר אשתכח בגין דהאי חכמתא סתימאה ביה מתפרש תלת זמנין לארבע ארבע והוא עתיקא כליל לון ושליט על כלא.

חד ארחא דנהיר בפלגותא דשערי דנפקי ממוחא הוא ארחא דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי דכתיב (משלי ד:18) וארח צדיקים כאור נוגה, ועל דא כתיב [p. 776] (ישעיה נח:14) אז תתענג על יי'. ומהאי ארחא מתנהרין כל שאר ארחין דתליין בזעיר אנפין.

האי עתיקא סבא דסבין, כתרא עלאה לעילא דמתעטרין כל עטרין וכתרין. מתנהרין בוצינין ומתלהטין והוא הוא בוצינא עלאה טמירא דלא אתידע וכל שאר בוצינין מניה מתלהטן ומתנהרן.

האי עתיקא אשתכח בתלת רישין וכלילן בחד רישא, וההוא רישא עלאה לעילא לעילא. ובגין דעתיקא קדישא אתרשים בתלת כל שאר בוצינין דנהירין בתלת.

עוד עתיקא קדישא אתרשים בתרין, כללא דעתיקא בתרין הוא, כתרא עלאה דכל עלאין רישא דכל רישין וההוא דהוי לעילא מן דא דלא אתידע. כך כל שאר בוצינין סתימין בתרין.

[p. 777] עוד עתיקא אתרשים ואסתים בחד והוא חד וכלא הוא, כך כל שאר בוצינין מתקשרן ומתהדרן בחד ואינון חד וכלא הוא.

 

מצחא דאתגלי בעתיקא קדישא רצון אקרי דהא רישא עלאה דא סתים סתים לעילא דלא אתידע פשיט חד טורנא בסימא יאה דאתכליל במצחא, ובגין דאיהו רעוא דכל רעוין אתתקן במצחא דאתגלייא בבוסיטא, וכד דא אתגלייא רעוא דרעוין משתכחין בכלהו עלמין וכל צלותין דלתתא מתקבלין ומנהרין אנפוי דזעיר אפין וכלא ברחמי אשתכח. ובגין דכל דינין אתטמרן ואתכפיין בשבתא בשעתא דצלותא דמנחה דהוא עידן דכל דינין מתערין אתגלייא האי מצחא ואתכפיין כל דינין ואשתכחו רחמין. ובגין כך אשתכח בלא דינא לא לעילא ולא לתתא ואפילו אשא דגיהנם אשתקע באתריה ונייחין חייביא.

[p. 778] ועל דא אתוסף נשמתא דחדו בשבתא ובעי בר נש למחדי בתלת סעודתי דשבתא דהא כל מהימנותא וכל כללא דמהימנותא ביה אשתכח, ובעי בר נש לסדרא ולמיכל תלת סעודתא דהימנותא ולמחדי בהו.

אמר רבי שמעון אסהידנא עלי לכל אלין דהכא דהא מן יומאי לא בטילנא אלין תלת סעודתא ובגיניהון לא אצטריכנא לתעניתא בשבתא ואפילו ביומא אוחרא לא אצטריכנא כ"ש בשבתא, דמאן דזכי בהו זכי הימנותא שלימתא. חד סעודתא דמטרוניתא וחד סעודתא דמלכא וחד סעודתא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין ובההוא עלמא יזכי להו לאלין.

[p. 779] האי רצון כד אתגלייא נהרין כל דינין ואתכפיין משלשוליהון.

 

תקונא דעתיקא קדישא אתתקן בתקונא חד כללא דכל תקונין והיא חכמה עלאה סתימאה כללא דכל שאר, והאי אקרי עדן עלאה סתימאה דכל סתימין והוא מוחא דעתיקא והאי מוחא אתפשט לכל עיבר, מניה אתפשט לעדן אחרא ומהאי עדן אתגלף.

וההוא [רפט ע"א] רישא סתימא דברישא דעתיקא דלא אתידע כד פשיט חד טורנא דהוא לאתנהרא בטש בהאי מוחא ואתגלף ואתנהיר בכמה נהירין ואפיק וארשים בבוסיטא דא בהאי מצחא ואתרשים ביה חד נהורא דאקרי רצון. והאי רצון מתפשט לתתא בדיקנא עד ההוא אתר דמתישבא בדיקנא ואקרי חסד עלאה, ובהאי רצון כד אתגלייא מסתכלין מארי דדינא ומתכפיין.

 

[p. 780] עינוי דרישא דעתיקא קדישא תרין כחד שקילין דאשגיחין תדירא ולא נאים דכתיב (תהלים קכא:4) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ישראל קדישא. בגין כך לא גבינין על עינא ולא כסותא.

ההוא מוחא אתגליף ונהיר בתלת חוורין דעינא. בחוורא דא מסתחיין עינין דזעיר אנפין דכתיב (שיר ה:12) רוחצות בחלבדהא חוורא קדמאה ושאר חוורין אסתחיין ונהרין לשאר בוצינין.

מוחא אקרי נביעא דברכתא נביעא דכל ברכאן מניה אשתכחו. ובגין דהאי מוחא להיט בתלת חוורין דעינא אקרי (משלי כב:9) טוב עין הוא יבורך, תלי ביה ברכתא דהא במוחא אתגליין חוורין דעינא.

האי עינא כד אשגח בזעיר אנפין עלמין כלהו בחדו. עינא דא הוא ימינא, עיינין דתתאה ימינא ושמאלא תרי בתרי גווני.

בצניעותא דספרא אוליפנא דהא י' עלאה י' תתאה, ה' עלאה ה' תתאה, ו' עלאה ו' תתאה. כל אלין עלאין בעתיקא תליין ותתאין [p. 781] בזעיר אנפין אינון, לאו דתליין אלא אינון ממש ובעתיקא קדישא תליין, דהא שמא דעתיקא אתכסייא מכלא ולא אשתכח, אבל אלין אתוון דתליין בעתיקא בגין דיתקיימון כלהו דלתתא, דאי לאו הכי לא יתקיימון.

ובגין כך שמא קדישא סתים וגלייא. ההוא דסתים לקבליה דעתיקא קדישא סתימא דכלא, וההוא דאתגליא בגיני ההוא דאתגליא דתליא בזעיר אפין, ובגין כך כל ברכאן בעיין סתים וגלייא.

אלין אתוון סתימן דתליין בעתיקא תליין ודאי בגולגלתא במצחא בעיינין תליין. י' אמאי תלייא, לקיימא לי' דלתתא.

 

[p. 782] חוטמא. בהאי חוטמא בנוקבא דפרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אנפין. ובהאי חוטמא בנוקבא דפרדשקא תלייא ה' לקיימא ה' אחרא דלתתא, ודא רוחא נפיק ממוחא סתימאה ואקרי רוחא דחיי ובהאי רוחא זמינין למנדע חכמתא לזמנא דמלכא משיחא דכתיב (ישעיה יא:2) ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה.

האי חוטמא חיין מכל סטרא, חדו שלימא, נחת רוח, אסוותא. חוטמא דזעיר אנפין כמה דאוקימנא דכתיב (שמואל ב כב:9) עלה עשן באפו, והכא כתיב (ישעיה מח:9) ותהלתי אחטם לך.

ובספרא דאגדתא דרב ייבא סבא אוקים ה' בפומא וה' הכא לא מתקיימא הכי ולא אצטריכנא אע"ג דבחד סלקא, אלא בה"א דינא תליא ודינא בחוטמא תליא [p. 783] וכתיבעלה עשן באפווגו', עקרא דרוגזא בחוטמא תליא.

כל תקונין דעתיקא במוחא שקיט וסתים מתתקנן וכל תקונין דזעיר אנפין במוחא תתאה מתתקנן דכתיב (תהלים קד:24) כלם בחכמה עשית, והוא כללא דכלא ודאי. מה בין ה' לה', ה' דהכא דינא אתער מניה ודהכא רחמי גו רחמי.

 

בדיקנא דעתיקא קדישא תליא כלא יקירו דכלא. מזלא דכלא אקרי. מההוא דיקנא מזלא יקירותא דכל יקירין מזלי עלאי ותתאי. כלהו משגיחין לההוא מזלא. בהאי מזלא תליין חיים דכלא, בהאי מזלא תליין שמיא וארעא גשמים דרעוא מזוני דכלא. בהאי מזלא אשגחותא דכלא. בהאי מזלא תליין כל חיילין עלאין ותתאין. [רפט ע"ב]

[p. 784] תלת עשר נביעין דמשחא דרבותא טבא תליין בדיקנא דמזלא יקירא דא וכלהו נפקי לזעירא דאנפין. לא תימא כלהו אלא תשעה מנייהו משתכחן לאתכפייא דינין.

וכד האי מזלא תלייא בשקולא עד טבורא כל קדושי קדושין דקודשייא ביה תליין. בהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עלאה, ההוא רישא דכל רישין דלא אתידע ולא אשתמודע ולא ידעין עלאין ותתאין. בגין כך כלא בהאי מזלא תלייא.

[p. 785] בדיקנא דא תלת רישין דאמינא מתפשטין וכלהו מתחברן בהאי מזלא ומשתכחי ביה, ובגין כך כל יקירו דיקירותא בהאי מזלא תלייא. אלין אתוון דתליין בהאי עתיקא כולהו תליין בהאי דיקנא ומתחברן בהאי מזלא ותליין ביה לקיימא אתוון אחרן, דאלמלא לא סליק אלין אתוון לא קיימן אלין אחרן. ובגין כך אמר משה כד אצטריך יי' יי' תרי זמני ופסיק טעמא בגווייהו דהא במזלא תלייא כלא. מהאי מזלא מתכספי עלאי ותתאי ומתכפיין קמיה. זכאה חולקיה מאן דזכי להאי.

 

האי עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין לא אדכר ולא אשתכח, ובגין דאיהו רישא עלאה דכל עלאין לא אידכר בר רישא חד בלא גופא לקיימא כלא, והאי טמיר וסתים וגניז מכלא. [p. 786] תקונוי דאתתקן בההוא מוחא סתימאה דכלא דאתפשט ואתקין כלא ונפיק חסד עלאה, וחסד עלאה אתפשט ואתקין ואתכליל כלא במוחא סתימאה דא.

כד אתתקן חוורא דא דנהירו דא בטש מאן דבטש בהאי מוחא ואתנהיר, ותלייא ממזלא יקירא מוחא אחרא דאתפשט לתלתין ותרין שבילין. כד אתנהיר נהירו ממזלא יקירא אתנהירו תלת רישין עלאין, תרין רישין וחד דכליל לון ובמזלא תליין ואתכלילן ביה. מכאן שארי לאתגלייא יקירו דדיקנא דאיהו מזלא סתימאה ואינון מתתקנן.

כמה דעתיקא קדישא תלת רישין מתעטרן ביה הכי כלא בתלת רישין, וכד אתנהרין תליין כלהו דא בדא בתלת רישין, תרין מתרין סטרין וחד דכליל לון.

ואי תימא מאן עתיקא קדישא, ת"ח לעילא אית דלא אתידע ולא אשתמודע ולא אתרשים והוא כליל כלא ותרתין רישין ביה כלילן וכדין כלא אחרא הכי אתתקן, וההוא לאו במניינא ולא בכללא ולא בחושבן דרעותא דלבא, על דא אתמר (תהלים לט:2) אשמרה דרכי מחטא בלשוני אשמרה לפי מחסום וגו'.

[p. 787] אתר דשירותא אשתכח מעתיקא דאתנהיר ממזלא הוא נהירו דחכמתא דמתפשטא לתלתין ותרתין עיבר ונפקא מההוא מוחא סתימאה מנהירו דביה. ומה דעתיקא קדישא נהיר בחכמתא דא היא שירותא ממה דאתגלייא הוי ואתעביד לתלת רישין ורישא חדא כליל לון, ואלין תלת מתפשטי בזעיר אנפין ומאלין נהרא כלא.

אתגליף האי חכמתא ואפיק חד נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גנתא ועייל ברישא דזעיר אנפין ואתעביד חד מוחא, ומתמן אתמשך ונגיד בכל גופא ואשקי כל אינון נטיעין הה"ד (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.

תו אתגליף האי חכמתא ואתמשך ועייל ברישא דזעיר אנפין ואתעביד מוחא אחרא. ההוא אחרא ההוא נהירו דאתמשכא מניה. אלין תרין אתגליפו ומתחבראן בחד רישא דעמיקא דבירא דכתיב (משלי ג:20) בדעתו תהומות נבקעו. ועייל ברישא דזעיר אנפין ואתעביד מוחא אחרא, ומתמן אתמשיך ועייל לגו בגו דגופא ומלייא כל אינון אדרין ואכסדרין דגופא הה"ד (שם כד:4) ובדעת חדרים ימלאו.

[p. 788] ואלין נהרין מנהירו דההוא מוחא עלאה סתימאה דנהיר במזלא עתיקא קדישא, וכלא דא בדא תלייא ואתקשר דא בדא ודא בדא עד דאשתמודע דכלא חד וכלא הוא עתיקא [רצ ע"א] ולא אתפרש מניה כלום.

אלין תלת נהורין נהרין לתלת אחרנין דאקרון אבהן ואלין אבהן נהרין לבנין וכלא נהיר מאתר חד. כד אתגלייא האי עתיקא רעוא דרעוין כלא נהיר וכלא אשתכח בחדו שלימתא.

האי עדן אתמשיך מעדן עלאה סתימאה דכל סתימן ומהאי עדן אקרי שירותא. בעתיקא לא אקרי ולא הוי שירותא וסיומא, ובגין דלא הוי ביה שירותא וסיומא לא אקרי אתה בגין דאתכסיא ולא אתגלייא ואקרי הוא, ומאתר דשירותא אשתכח אקרי אתה ואקרי אב דכתיב (ישעיה סג:16) כי אתה אבינו.

 

באגדתא דבי רב סבא כללא דכלא זעיר אנפין אקרי אתה, עתיקא קדישא אקרי הוא. ושפיר, והשתא קרינן באתר דשירותא אשתכח אע"ג דאתכסייא, [p. 789] מניה הוי שירותא ואקרי אתה. והוא אב לאבהן, והאי אב נפיק מעתיקא קדישא דכתיב (איוב כח:12) והחכמה מאין תמצא, ובגין כך לא אשתמודע.

ת"ח (שם:23) אלהים הבין דרכה, הבין דרכה ממש, אבל והוא ידע את מקומה, מקומה ממש וכ"ש דרכה. וכ"ש ההוא חכמה דסתימאה ביה בעתיקא קדישא.

האי חכמה שירותא דכלא מניה מתפשטין תלתין ותרתין שבילין, שבילין ולא ארחין, ואורייתא בהו אתכלילת בעשרין ותרתין אתוון ועשר אמירן. האי חכמה אב לאבהן ובהאי חכמה שירותא וסיומא אשתכח ובגין כך חכמה עלאה חכמה תתאה. כד מתפשטא חכמה אקרי אב לאבהן. כלא לא אשתכלל אלא בהאי דכתיב (תהלים קד:24) כלם בחכמה עשית.

 

[p. 790] זקיף ר' שמעון ידוי וחדי. אמר ודאי עידן הוא וכלא אצטריך בשעתא דא. תא חזי בשעתא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין בעא לאתקנא כלא כעין דכר ונוקבא באתר דאתכלילו דכר ונוקבא לא אתקיימו אלא בקיומא אחרא דדכר ונוקבא. והאי חכמה כללא דכלא כד נפקא ואתנהיר מעתיקא קדישא לא אתנהיר אלא בדכר ונוקבא. האי חכמתא אתפשט ואשתכח דדכר ונוקבא הוא, חכמה אב, בינה אם. חכמה ובינה בחד מתקלא אתקלו דכר ונוקבא, ובגיניהון כלא אתקיים בדכר ונוקבא דאלמלא האי לא מתקיימין.

שירותא דא אב לכלא, אב לכלהו אבהן. אתחברו דא בדא, חכמה אב, בינה אם, וכתיב (משלי ב:3) כי אם לבינה תקרא. כד אתחברו אולידו ואתפשט מהימנותא.

[p. 791] באגדתא דבי רב ייבא סבא הכי תאנא, מהו בינה. אלא כד אתחבר דא בדא י' בה' אתעברת ואפיקת בן ואולידו ובגין כך בינה, בן י"ה, שלימותא אשתכח תרווייהו דמתחברן ובן בגווייהו. כללא דכלא בתקונייהו אשתכחו שלימותא דכלא אב ואם בן ובת.

מלין אלין לא אתייהבו בר לקדישי עליונין דעאלו ונפקו, דידעין ארחוי דקב"ה דלא סטאן בהו לימינא ושמאלא דכתיב (הושע יד:10) כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. זכאה חולקיה דמאן דזכי למנדע אורחוי ולא יטעי בהו דמלין אלין סתימין אינון וקדישי עליונין נהרין בהו כמאן דנהיר מנהירו דבוצינא. לא אתמסרו מלין אלין למאן דלא עאל ונפק, דמאן דלא עאל ונפק טב ליה דלא איברי. דהא גליא קמי עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין דמלין אלין נהרין בלבאי באשלמותא דרחימותא ודחילו דקב"ה, ואלין בני דהכא ידענא בהו דהא עאלו ונפקו באלין מלין ולא בכלהו והשתא אתנהירו בשלימותא כמא דאצטריך. זכאה חולקי עמהון בההוא עלמא.

 

[p. 792] אמר ר' שמעון כל מה דאמינא דעתיקא קדישא וכל מה דזעיר אנפין כלא חד, כלא הוא כלא חד מלה, לא [רצ ע"ב] תלייא ביה פירודא. בריך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין.

ת"ח שירותא דא דאקרי אב אתכליל בי' דתלייא ממזלא קדישא ובגין כך סתימא מכל אתוון אחרן. י' כליל אתוון אחרן, י' רישא וסופא דכלא. [p. 793] וההוא נהר דנגיד ונפיק אקרי עלמא דאתי, דאתי תדיר ולא פסיק. והאי הוא ענוגא דצדיקיא לזכאה להאי עלמא דאתי תדיר לגנתא ולא פסיק. עליה כתיב (ישעיה נח:11) וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. וההוא עלמא דאתי אברי בי' הה"ד (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. י' כליל תרין אתוון.

באגדתא דבי רב תנינן אמאי ו"ד כלולין ביו"ד. אלא נטיעה דגנתא ו"ד אקרי, גנתא ו' אקרי ואית גנתא אחרא דאיהי ד' ומהאי ו' אתשקייא ד' דאיהי ארבע והיינו רזא דכתיב ונהר יוצא מעדן. מאן הואעדן, דא חכמתא עלאה ודא י'. להשקות את הגן, דא הוא ו'. ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, דא הוא ד'. וכלא כליל ביו"ד. [p. 794] ובגין כך אב אקרי לכלא, אב לאבהן. שירותא דכלא אקרי, ביתא דכלא, מוחא, י', שירותא וסיומא דכלא דכתיב (תהלים קד:24) כלם בחכמה עשית. באתריה לא אתגלייא ולא ידיע, מדאתחבר באימא ארמיז באימא, ובגין כך אימא כללא דכלא אתידע ואתרמיז. שירותא וסיומא דכלא חכמה אתקרי וביה סתים כלל כלא, כלל שמא קדישא.

עד השתא רמיזנא ולא אמינא כל אלין יומין, והאידנא מתגלפן סטרין. י' כליל בהאי חכמה, ה' דא אימא וקרינן בינה, ו"ה אלין תרין בנין דמתעטרין מאימא. והא תנינן דבינה אתכליל מכלא, י' דמתחברא באימא ומפקין ב"ן, והיינו בינה, א"ב וא"ם י"ה, ב"ן בגווייהו. השתא אקרי תבונה דכלא כליל באלין אתוון, ב"ן ב"ת אינון ו"ה וכלא בחד כללא והיינו תבונה.

בספרא דרב המנונא סבא אמר שלמה מלכא תקונא קדמאה דגלי ואמר (שיר ד:1) הנך יפה רעיתי [p. 795] מהאי הוה, ותקונא תניינא קריכלהדאקרי נוקבא דלתתא. ואינון דאמרי תרווייהו להאי נוקבא דלתתא ואינון אתפני, לאו הכי, דה' קדמאה לא אקרי כלה, ה' בתראה אקרי כלה לזמנין ידיעין לזמנין סגיאין דהא זמנין סגיאין אינון דדכורא לא מתחבר עמה ואסתלק מינה וההוא זמנא כתיב (ויקרא יח:19) ואל אשה בנדת טומאתה וגו'. בשעתא דאתדכאה נוקבא ודכורא בעי לאתחברא עמה כדין אקרי כל"ה, כלה ממש. אבל האי אימא לא איפסיק רעותא דתרווייהו לעלמין, בחד נפקין בחד שריין, לא איפסיק דא מן דא ולא אסתלק דא מן דא, ובגין כך כתיב ונהר יצא מעדן, יוצאודאי ולא איפסיק, וכתיבוכמוצא מים אשר לאיכזבו מימיו. ובגין כך כתיב רעיתי, ברעותא באחוה שריין, באחדותא שלימותא. אבל הכא כלה, דכד אתי דכורא לאתחברא עמה היא כלה, ככלה אתייא ממש.

[p. 796] ובגין כך תרין תקונין דנוקבי פריש שלמה. תקונא דקדמיתא סתים בגין דאיהי סתימא, ותקונא דתניינא פריש יתיר ולא סתים כולי האי. ולבתר תליא כל שבחא באיהי דלעילא דכתיב (שיר ו:9) אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה, ובגין דהאי אימא מתעטרא בעטרא דכלא ורעותא די' לא איפסיק מנה לעלמין אתיהיב בה ברשותה כל חירו דעבדין, כל חירו דכלא, כל חירו דחייביא לדכאה כלא דכתיב (ויקרא טז:30) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, וכתיב (שם כח:10,12) וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור וגו' כי יובל היא קדש וגו'. מאי יובל, כד"א (ירמיה יז:8) ועל יובל ישלח שרשיו, משום ההוא נהר דאתי ונגיד ונפיק ולא פסיק.

[p. 797] כתיב [רצא ע"א] (משלי ב:3) כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך. כיון דאמר לבינה אמאי אמר לתבונה. אלא כלא כמה דאמינא. הי מנייהו עלאה, בינה עלאה מתבונה, בינה אב ואם ובן, אב י', אם ה', בן בגווייהו. תבונה כלא כללא דבנין, בן בת ו' ה', ולא אשתכח אב ואם אלא דאימא רביעא עלייהו ולא אתגלייא. אשתכח דכללא דתרין בנין אקרי תבונה, וכללא דאב ואם ובן אקרי בינה, וכד בעי לאכללא כלא בהאי אתכליל.

והאי אב ואם ובן אקרון חכמה בינה דעת. בגין דהאי בן נטיל סימנין דאבוי ואמיה אקרי דעת דהוא סהדותא דתרווייהו. והאי בן אקרי בוכרא דכתיב (שמות ד:22) בני בכורי ישראל, ובגין דאקרי בוכרא נטיל תרין חולקין, וכד אתרבי בעטרוי תלתא חולקין, ובין כך ובין כך תרין חולקין ותלת חולקין כלא חד מלה, והאי והאי הכי הוי, ירותא דאבוי ואמיה ירית.

מאי ירותא, דא עטרין דהוו גניזין בגווייהו ואתחסינו לבן דא. מסטרא דאבוי הוה [p. 798] גניז בגוויה חד עטרה דאקרי חסד, ומסטרא דאימא חד עטרה דאקרי גבורה, וכלהו מתעטרין ברישיה ואחיד לון. וכד נהירין אלין אב ואם עלייהו כלהו אקרון תפילין דרישא. וכלא ירית בן דא ונטיל כלא והאי יהיב לברתא, וברתא מניה אתזן. ועכ"פ מכאן ברא ירית לאבוי ואמיה ולא ברתא ומניה אתזן ברתא כמא דכתיב (דניאל ד:9) ומזון לכלא ביה.

ואי תימא כל האי והאי אקרון צדיק וצדק, בחד אינון וחד כלא.

הני אב ואם כלילן ומתחברן דא בדא, ואב טמיר יתיר, וכלא אחידא מעתיקא קדישא ותליא במזלא קדישא יקירו דכל יקירין. ואלין אב ואם מתקנין ביתא כמא דאמינא דכתיב (משלי כד:3-4) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים, וכתיב (שם כב:18) כי נעים כי תשמרם בבטנך. הני כללא דכלא כמא דאמינא ותליין ממזלא יקירא.

 

[p. 799] אמר ר' שמעון באדרא לא גלינא כלא וכל הני מלין טמירין הוו עד השתא ובעינא לאטמרא לון לעלמא דאתי משום דתמן שאלתא שאלינן כמה דכתיב (ישעיה לג:6) והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת יי' היא אוצרו, וחכמה בעיין מיניה. והשתא רעותא דקב"ה בהאי, הא בלא כסופא איעול קמי פלטרוי.

כתיב (שמואל א ב:3) כי אל דעותיי', הוא דעת, דעת ירית, בדעת כל פלטרוי אתמליין דכתיב ובדעת חדרים ימלאו. ובגיני כך דעת אחרא לא אתגליא דהא טמירא אזיל בגוויה ואתכליל ביה במוחא בגופא כלא, כי אל דעות.

בספרא דאגדתא תנינן כי אל דעות, אל תקרי דעות אלא עדות דהוא סהדותא דכלא סהדותא דתרין חולקין כד"א (תהלים עח:5) ויקם עדות ביעקב. ואע"ג דהאי מלה אוקמוה בספרא דצניעותא בסטרא אחרא והתם באתריה שלים, הכי כלא שפיר וכלא הוי כד אסתים מלה.

[p. 800] האי אב ואם כלילן כלא ובהו סתימאן, ואינון סתימין במזלא קדישא עתיקא דכל עתיקין, ביה סתימין ביה כלילן. כלא הוא כלא הוי, בריך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין.

כל מלין דאדרא יאות וכלהו מלין קדישין מלין דלא סטאן לימינא ולשמאלא, כלהו מלין דסתימין לאינון דעאלו ונפקו וכלא הכי הוא. ועד השתא הוו מתכסיין אלין מלין דדחילנא לגלאה והשתא אתגליין, גלי קמי עתיקא קדישא דהא לא ליקרא דידי ודבית אבא עבידנא אלא בגין דלא איעול בכסופא קמי פלטרוי עבידנא. ועוד דהא חמינא דקב"ה וכל הני זכאי קשוט דהכא מסתכמין על ידאי דהא חמינא דכלהו חדאן בהאי הלולא דידי וכלהו זמינין [רצא ע"ב] בההוא עלמא בהילולא דידי, זכאה חולקי.

 

[p. 801] א"ר אבא כד סיים מלה דא בוצינא קדישא בוצינא עלאה ארים ידוהי ובכה וחייך. בעא לגלאה מלה חדא. אמר במלה דא לאינא ואצטערנא כל יומאי והשתא לא יהבין לי רשותא. איתקיף ויתיב, רחיש בשפוותיה וסגיד תלת זמני, ולא הוה ב"נ יכיל לאסתכלא באתריה כ"ש ביה. אמר פימא פימא דזכית לכל האי לא אנגיבו מבועך, מבועך נפיק ולא פסק. עלך קרינא (בראשית ב:10) ונהר יוצא מעדן, וכתיב (ישעיה נח:11) וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו.

האידנא אסהדנא עלי דכל יומין דקאימנא תאיבנא למחמי יומא דא ולא סליק ברעותי דהא בעטרא דא מתעטר האי יומא. והשתא בעינא מלין לגלאה קמי קב"ה דהא כלהו מתעטרןברישי, והאי יומא לא אידחק למיעל לדוכתיה כיומא אחרא דהא כל יומא ברשותי קיימא, והשתא שרינא לגלאה מלין בגין דלא איעול בכסופא לעלמא דאתי, והא שרינא אימא.

כתיב (תהלים פט:15) צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. מאן חכימא יסתכל בהאי למחמי אורחוי דקדישא עלאה דינוי דקדישא עלאה דינין דקשוט דינין דמתעטרין בכתרין עלאין דהא אמינא דכלהו בוסינין דנהרין מבוסינא עלאה טמירא דכל טמירין כלהו דרגין לאנהרא, ובההוא נהורא [p. 802] דבכל דרגא ודרגא אתגלייא מה דאתגלייא, וכלהו נהורין אחידין נהורא בנהורא ונהרין דא בדא ולא מתפרשין דא מן דא.

נהורא דכל בוסינא ובוסינא דאקרון כתרי מלכא תקוני מלכא כל חד נהיר ואחיד בההוא נהורא דלגו לגו ולא מתפרש לבר, ובגין כך כלא בחד דרגא אסתלק וכלא בחד מלה אתעטר ולא מתפרש דא מן דא, הוא ושמיה חד הוא.

נהורא דאתגלייא אקרי לבושא דמלכא, נהורא דלגו לגו בההוא נהורא הוא מה דלא אתפרש ולא אתגלייא וכלהו בוסיני וכלהו נהורי נהרין מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין בוסינא עלאה. וכד מסתכלין כלהו נהורין דאתפשטו לא אשתכח בר בוסינא עלאה דאטמר ולא אתגלייא.

באינון לבושין דיקר לבושי קשוט תקוני קשוט בוסיני קשוט אשתכחו תרי בוסינין תקונא דכורסייא דמלכא ואקרון צדק ומשפט, ואינון שירותא ושלימותא ובהני מתעטרין כל דינין דלעילא ותתא, וכלא סתים במשפט, וצדק מהאי משפט אתזן. ולזמנין קרי לה (בראשית יד:18) מלכי צדק מלך שלם, וכד מתערין דינין ממשפט כלהו רחמי כלהו בשלימו דהאי מבסם להאי צדק ודינין מתתקנין וכלהו נחתין לעלמא בשלימו ברחמי, וכדין אקדיש שעתא דמתחברן דכר ונוקבא וכל עלמין כלהו ברחמי בחדוותא.

[p. 803] וכד אסגיאו חובי עלמא ואסתאבת מקדשא ודכורא אתרחק מן נוקבא וחויא תקיפא שריא לאתערא ווי לעלמא דמתזן בההוא זמנא מהאי צדק. כמה חבילי טריקין מתערין בעלמא, כמה זכאין מסתלקין מעלמא בגין דאתרחק דכורא מן נוקבא ומשפט לא קריב בצדק דא, ועל האי כתיב (משלי יג:23) ויש נספה בלא משפט, דמשפט אתרחק מצדק ולא אתבסמת וצדק ינקא מאתר אחרא.

ועל דא אמר שלמה מלכא (קהלת ז:15) את הכל ראיתי בימיהבלי. הבלי, דא הבל מהבלים דלעילא דאקרון אפי מלכא. ומה דאמר הבלי דא צדק מלכותא קדישא דכד היא מתערא בדינוי כתיב יש צדיק אובד בצדקו. מ"ט, בגין דמשפט אתרחק מינה ובגין כך ויש נספה בלא משפט.

[p. 804] ת"ח כד אשתכח זכאה עלאה בעלמא רחימא דקב"ה אפילו כד אתער צדק יכיל עלמא לאשתזבא בגיניה וקב"ה בעי ביקריה ולא מסתפי [רצב ע"א] מן דינא. וכד ההוא זכאה לא קיימא בקיומיה ומסתפי אפילו ממשפט אסתפי ולא יכיל למיקם ביה כ"ש בצדק.

דוד מלכא בקדמיתא אמר (תהלים כו:2) בחנני יי' ונסני, דהא אנא לא מסתפינא מכל דינין אפילו מהאי צדק וכ"ש דאחידנא ביה. מה כתיב, (שם יז:15) אני בצדק אחזה פניך, בצדק ודאי דהא לא מסתפינא למיקם בדינוי. בתר דחב אפילו ממשפט מסתפי דכתיב (שם קמג:2) ואל תבא במשפט את עבדך.

ת"ח כד מתבסמא האי צדק במשפט כדין אקרי צדקה ועלמא מתבסמא בחסד ואתמליא מניה דכתיב (שם לג:5) אוהב צדקה ומשפט חסד יי' מלאה הארץ.

אסהדנא עלי דכל יומאי הוינא מצטער על עלמא דלא יערע בדינא דצדק ולא יוקיד עלמא בשלהובוי כמה דכתיב (משלי ל:20) אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און. מכאן ולהלה כל חד בפום בירא עמיקא והא בדרא דא אית זכאין וזעירין אינון דיקומון לאגנא עאנא מארבע זויין.

[p. 805] עד כאן אחידן מלי דא בדא ומתפרשן מלי דסתימן בעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין והיך אחידן אלין באלין. מכאן ולהלה מלין דזעיר אפין אינון דלא אתגליין באדרא, אינון דהוו סתימין בלבאי ותמן לא אתתקנו. עד כאן סתימין מלין וברירן כלהו. זכאה חולקי ואינון דירתין ירותא דא דכתיב (תהלים קמד:15) אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלהיו.

האי דאוקימנא אב ואם בעתיקא אחידן בתיקונוי דהא ממוחא סתימאה דכל סתימין תליין ומתאחדן ביה. ואע"ג דעתיקא קדישא אתתקן בלחודוי כד יסתכלון מלי כלא הוא עתיקא בלחודוי, הוא הוי והוא יהי, וכל הני תקונין ביה אחידן ביה סתימן לא מתפרשן מניה. מוחא סתימאה לא אתגליא ולא תליא ביה, א"ב וא"ם מהאי מוחא נפקו וביה תליין וביה אחידן, זעיר אפין בעתיקא קדישא תלייא ואחיד, והא אוקימנא מלי באדרא. [p. 806] זכאה חולקיה דמאן דעאל ונפיק וינדע אורחין דלא יסטי לימינא ושמאלא, ומאן דלא עאל ונפק טב ליה דלא איברי, וכתיב (הושע יד:10) כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם וגו'.

 

אמר רבי שמעון מסתכל הוינא כל יומאי וארו האי קרא דכתיב (תהלים לד:3) ביי' תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו, והאידנא אתקיים קרא כלא. ביי' תתהלל נפשי ודאי דהא נשמתי ביה אחידא ביה להיטא ביה אתדבקת ואשתדלת ובאשתדלותא דא יסתלק לאתריה. ישמעו ענוים וישמחו, כל הני צדיקייא וזכאין דאתיין עם קב"ה כלהו שמעין וחדאן, הא השתא מתיבתא קדישא ובגיני כך (שם:4) גדלו ליי' אתי ונרוממה שמו יחדיו.

כתיב כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו, הה"ד (בראשית לו:31) ואלה המלכים אשר מלכו בארץאדום, באתר דדינין מתאחדין תמן.

[p. 807] עברו יחדיו, דכתיב וימת וימת וימלוך תחתיו.

המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו, דלא אתקיימו באתרייהו בגין דתקונין דמלכא לא אתתקנו וקרתא קדישא ושורוי לא אזדמנו הה"ד כאשר שמענו כן ראינו בעיר יי' צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד עולם סלה. דהא כלהו לא אתקיימו והאי אתקיימת השתא בסטרא דדכורא דשריא עמה הה"ד וימלוך תחתיו הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, מי זהב ודאי כמא דאוקימנא באדרא.

[p. 808] והא בספרא דאגדתא דרב המנונא אתמר וימלוך תחתיו הדר, הדר ודאי כד"א (ויקרא כג:40) פרי עץ הדר. ושם אשתו מהיטבאל, כד"א כפות תמרים, וכתיב (תהלים צב:13) צדיק כתמר יפרח, דאיהי דכר ונוקבא.

האי אקרי בת, בת מטרד בת מההוא אתר דאטרדין כלא לאתדבקא, ואקרי אב, וכתיב (איוב כח:13) לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים.

ד"א בת מאימא דמסטרהא אתאחדן דינין דטרדין [רצב ע"ב] לכלא.

בת מי זהב, דינקא בתרין אפין דנהירא בתרי גווני בחסד בדינא.

 

[p. 809] עד לא איברי עלמא לא הוו משגיחין אפין באפין ובגין כך עלמין קדמאין אתחרבו ועלמין קדמאין בלא תקונא אתעבידו. וההוא דלא הוה בתקונא אקרי זיקין נצוצין כהאי אומנא מרזפא כד אכתש אמנא דפרזלא אפיק זיקין לכל עיבר ואינון דנפקין להטין ונהירין ודעכין לאלתר. ואלין אקרון עלמין קדמאי ובגין כך אתחרבו ולא אתקיימו עד דאיתקן עתיקא קדישא ונפיק אומנא לאומנותיה.

ועל האי תנינן במתניתא דילן דניצוצא אפיק זיקין בזיקין לתלת מאה ועשרין עיבר ואינון זיקין עלמין קדמאי אתקריין ומיתו לאלתר. לבתר נפק אומנא לאומנותיה ואתתקן בדכר ונוקבא והני זיקין אתדעכון ומיתו והשתא אתקיים כלא.

מבוצינא דקרדינותא נפק ניצוצא פטישא תקיפא דבטש ואפיק זיקין עלמין קדמאי ומתערב באוירא דכיא ואתבסמו דא בדא כד אתחברו אב"א ואימ"א. [p. 810] וההוא אב הוא רוחא דגניז בעתיק יומין וביה אתגניז האי אוירא ואכליל לניצוצא דנפק מבוצינא דקרדינותא דגניז במעוי דאימא, וכד אתחברו תרווייהו ואתכליל דא בדא נפק חד גולגלתא תקיפא ואתפשט בסטרוי דא בסטרא דא ודא בסטרא דא. כמא דעתיקא קדישא תלת רישין אשתכחו בחד כך כלא אזדמן בתלת רישין כמא דאמינא.

בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חוורא ואחיד ליה וההוא טלא אתחזי בתרי גווני ומניה מתזן חקלא דתפוחין קדישין, ומהאי טלא דגולגלתא טחנין מנא לצדיקייא לעלמא דאתי וביה זמינין מתייא לאחייא. ולא אזדמן מנא דנפיק מהאי טלא בר ההוא זמנא דאזלו ישראל במדברא וזן להו עתיקא דכלא מהאי אתר מה דלא אשתכח הכי לבתר הה"ד (שמות טז:4) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. מן השמים, כד"א (בראשית כז:28) ויתן לך האלהים מטל השמים.

[p. 811] האי בההוא זמנא, בזמנא אחרא תנינן קשין מזונותיו של אדם לפני הקב"ה וכו'. והא במזלא תלייא, במזלא ודאי, ועל כל פנים בני חיי ומזוני לאו בזכותא תלייא מלתא אלא במזלא תלייא מלתא, וכלא תלייא בהאי מזלא כמה דאוקימנא.

תשעה אלפי רבוא עלמין נטלי וסמכין על האי גולגלתא והאי אוירא דכיא אתכלל בכלא. כיון דהוה כליל מכלא וכלא אתכלל ביה אתפשטו אנפוי לתרין סטרין בתרי נהורין כלילן מכלא. וכד אסתכלו אנפוי באנפין דעתיקא קדישא כלא ארך אפין אקרי. מאי ארך אפין, אסוותא דאנפין דהא לא אשתכח אסוותא בעלמא אלא בזמנא דאשגחין אנפין באנפין.

 

[p. 812] בחלליה דגולגלתא נהירין תלת נהורין. ואי תימא תלת, ארבע אינון כמה דאמינא אחסנתא דאבוי ואמיה ותרין גניזין דילהו ומתעטרין כלהו ברישיה ואינון תפלין דרישא. לבתר מתחברן בסטרוי ונהרין ועאלין בתלת חללי דגולגלתא ונפקין כל חד בסטרוי ומתפשטין בכל גופא. ואלין מתחברן בתרי מוחי ומוחא תליתאה כליל לון ואחיד בהאי סטר ובהאי סטר ומתפשט בכל גופא ואתעביד מניה תרין גווני כלילן כחדא ונהיר אנפוי ואסהיד באבא ובאימא גווני דאנפוי.

והוא אקרי דעת בדעת וכתיב (שמואל א ב:3) כי אל דעות יי' ולו נתכנו עלילות, בגין דאיהו בתרי גווני לו נתכנו עלילות. אבל לעתיקא קדישא סתימא לא נתכנו. מ"ט נתכנו להאי, בגין דירית תרי חולקין וכתיב (שם ב כב:26) עם חסיד תתחסד וגו'.

[p. 813] והא בקשוט אוקימו חברייא דכתיב (בראשית כט:12) ויגד יעקב[רצג ע"א]לרחל. ויגד, הא אוקימנא ויגד לכם את בריתו, הגדתי היום ליי' אלהיך, שאל אביך ויגדך, האספו ואגידה לכם, כלהו רמיזי בחכמתא ובגיני כך לא כתיב אמירה. אוף הכא ויגד יעקב לרחלכי אחי אביההוא וכיבן רבקה הוא. בן רבקה ולא כתיב בןיצחק וכלא רמיזא בחכמתא. ועל האי אקרי שלים בכלא וביה אתחזי מהימנותא ובגין כך כתיב ויגד יעקב ולא כתיב ויאמר.

[p. 814] הני גווני מתפשטין בכל גופא וגופא אתאחיד בהו. לעתיקא סתימא קדישאלא נתכנו ולא ייאן ליה דהא כלא אשתכח בחד חיים לכלא, לא תלייא ביה דינא, אבל בהאי לו נתכנו עלילות ודאי.

 

בגולגלתא דרישא תליין כל אינון רבוון ואלפין מקוצי דשערי דאינון אוכמין, ומסתבכין דא בדא אחידן דא בדא דאחידן בנהירו עלאה דמתעטר ברישיה מאבא וממוחא דאתנהיר מאבא. לבתר נפקין נימין על נימין מנהירו דמתעטר ברישיה מאימא ומשאר מוחי. וכלהו אחידן ומסתבכי באינון שערי דאחידן מאבא בגין דאינון מתערבין דא בדא ומסתבכין דא בדא. כלהו מוחי אחידן במוחא עלאה וכלהו משיכן דאתמשכן מתלת חללי דמוחא מתערבין דא בדא בדכיא במסאבא בכל אינון טעמין ורזין סתימין ומתגליין, [p. 815] ובגין כך כלהו מוחי רמיזי באנכי יי' אלהיךוגו' כמא דנהרין בעטרא דרישא ועאלין בחללי דגולגלתא.

כל אינון קוצין חפיין ותליין לסטרא דאודנין והא אוקימנא דבגין כך כתיב (מלכים ב יט:16) הטה יי' אזנך ושמע. מכאן אוקימנא מאן דבעא דירכין מלכא אודנוי לקבליה יסלסל ברישיה דמלכא ויפני שערי מעל אודנוי וישמע ליה מלכא בכל מה דבעי.

 

בפלגותא דשערי מתאחדא חד אורחא בארחא דעתיק יומין ומתפרשן מניה כל אורחי דפקודי אורייתא ואתמנן עלייהו כל מאריהון דיבבא ויללא ותליין בכל קוצא וקוצא ואינון מפרשין רשתא לחייביא דלא ידעין אינון ארחין הה"ד (משלי ד:19) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו, וכל אלין תליין בקוצין תקיפין ובגין כך כלהו תקיפין. [p. 816] ואוקימנא באינון שעיעין אתאחדן מאריהון דמתקלא כמא דכתיב (תהלים כה:10) כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו. וכל כך בגין דמשיכין ממוחין סתימין דרהטי מוחא ובגין כך משתכחין כל חד כפום אורחוי.

מחד מוחא באינון קוצין שעיעין אתמשכן מאריהון דמתקלא דכתיב בהו חסד ואמת דכתיב כל ארחות יי' חסד ואמת. ממוחא תניינא באינון קוצין תקיפין אתמשכן ותליין מאריהון דיבבא ויללא דכתיב בהו דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. מאי קא מיירי, אלא לא ידעו כלומר לא ידעין ולא בעאן למנדע. במה יכשלו, אל תקרי במה אלא באימא יכשלו, באינון דמתאחדן בסטרא דאימא. מאן סטרא דאימא, גבורה תקיפא ומינה מתאחדן מאריהון דיבבא ויללא.

ממוחא תליתאה באינון קוצין דאינון באמצעיתא אתמשכן ותליין מאריהון דמדין ואקרון אפין נהירין ולא נהירין, ובהני כתיב (משלי ד:26) פלס מעגל רגלך וגו'. וכלא אשתכח באינון קוצין ושערי דרישא.

 

[p. 817] מצחא דגולגלתא, מצחא לאתפקדא חייביא. וכד האי מצחא אתגלייא מתערין מאריהון דדינין לאינון דלא מתכספי בעובדיהו. האי מצחא סומקא כוורדא ובשעתא דאתגלייא מצחא דעתיקא בהאי מצחא אתחזרת חוורא כתלגא וההיא שעתא עת רצון אקרי לכלא.

בספרא דאגדתא דבי רב סבא אמר מצח, זכי מצח דעתיקא, ואי לאו אשדי חי"ת בין תרין אתוון כד"א (במדבר כד:17) ומחץ פאתי מואב.

ואוקימנא דאקרי נצח באתוון רצופין. וכמה נצחים הוו, ואע"ג דנצח אחרא באתר אחרא אסתלק ואית נצחים דמתפשטין בכל גופא. ובגין דבשבתא בשעתא דמנחה בגין דלא יתער דינין גליא עתיקא קדישא מצחא דיליה וכל דינין אתכפיין ואשתככו ולא אתעבידו.

[p. 818] בהאי מצחא תליין עשרין וארבע בתי דינין לכל אינון דחציפין בעובדיהון כמא דכתיב (תהלים עג:11) ואמרו איכה ידע אל וגו'. והא עשרין אינון, ארבע[רצג ע"ב] למה. לקבליהון דארבע מיתות דבי דינא דלתתא דתליין מעילא. ואשתארו עשרין, ובגין כך לא מענישין בדינא לעילא עד דישלים וסלקא לעשרין שנין לקבליהון דעשרין בתי דינא. במתניתא סתימאה דילן תנינן לקבליהון דעשרין וארבע ספרים דאתכלילן באורייתא.

 

עיינין דרישא, אינון עיינין דלא מסתמרי מנייהו חייביא. עיינין דניימין ולא ניימין ובגין כך אקרו (שיר ה:12) עיניו כיונים. מאי יונים, כד"א (ויקרא כה:17) לא תונו איש את עמיתו. ועל דא כתיב (תהלים צד:7) ויאמרו לא יראה י"ה ולא יבין אלהי יעקב, וכתיב (שם:9) הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט.

[p. 819] תקונא דעל עינא, שערי דמשערן בשעורא. מאינון שערי תליין אלף ושבע מאה מארי דאשגחותא לאגחא קרבא, וכדין קיימי כלהו משולשליהון ומתפקחין עיינין.

כסותא דעל עיינין, גבינין אתאחדן בהו, ואלף ורבוון מארי תריסין אתאחדן בהו ואינון אקרון כסותא דעיינין. וכל אינון דאקרון עיני יי' לא פקחין ולא אתערין בר בזמנא דאלין כסותי דגבינין מתפרשן אינון תתאי מעלאי, ובשעתא דאתפרשן גבינין תתאי מעלאי ויהבין אתר לאשגחא מתפקחין עיינין ואתחזי כמאן דאתער משינתיה. אתסחרו עיינין וחמן לעינא פקיחא ואתסחן בחוורא דיליה, וכד אתסתחן אתכפיין מאריהון דדינין לישראל ובגין כך כתיב (שם מד:24) עורה למה תישן יי' וגו'.

ארבע גוונין אתחזיין באינון עיינין. מאינון נהירין ארבע בתי דתפילין דנהרין ברהיטי מוחא. [p. 820] שבעה דאקרון עיני אשגחותא נפקין מגוון אוכמא דעינא כמא דאוקימנא דכתיב (זכריה ג:9) על אבן אחת שבעה עינים, ואינון גווני מתלהטין בסטרהא.

מסומקא נפקין אוחרנין מארי אשגחותא לדינא ואינון אקרון (ד"ה ב טז:9) עיני יי' משוטטות, משוטטות ולא משוטטים בגין דכלהו דינא.

מירוקא נפקין אוחרנין דקיימין לגלאה עובדין בין טב ובין ביש דכתיב (איוב לד:21) כי עיניו על דרכי איש וגו', ואלין אקרון (זכריה ד:10) עיני יי' משוטטים, ולא משוטטות בגין דאינון לתרי סטרי לטב ולביש.

מחוורא נפקין כל אינון רחמי כל אינון טבאן דמשתכחין בעלמא לאוטבא להו לישראל. וכדין מתסחיין כל אינון תלת גווני לרחמא עלייהו.

אלין גוונין מתערבין דא בדא, כל חד אוזיף לחבריה מגווני דיליה בר מחוורא דכלהו כלילן ביה כד אצטריך והוא חפי על כלא. כל גוונין דלתתא לא יכלין בני עלמא לאסחר לון חוור לאוכמא לסומקא ולירוקא, והכא באשגחותא חד כלהו אסתחרן ואתסחיין בחוורא.

גבינוי לא משתככין כד בעיין גוונין לאשגחא בגין דגביני יהבין אתר לאשגחא לכלהו גווני, ואי אינון לא יהבין אתר [p. 821] לא יכלין לאשגחא ולאסתכלא. גבינין לא קיימי ולא משתככין שעתא חד שלימתא אלא פקיחין וסתימין, סתימין ופקיחין משום עינא פקיחא דקאים עלייהו ועל דא כתיב (יחזקאל א:14) והחיות רצוא ושוב.

הא אוקימנא (ישעיה לג:20) עיניך תראינה ירושלם, וכתיב (דברים יא:12) תמיד עיני יי' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, דהא ירושלם בעיא כן דכתיב (ישעיה א:21) צדק ילין בה. ובגין כך ירושלם ולא ציון דכתיב (שם:27) ציון במשפט תפדה וגו' דכלא רחמי.

עיניך, עינך כתיב, דעתיקא קדישא סתימא דכלא. השתא עיני יי' אלהיך, לטב ולביש כמא דאתחזי, והתם עינך תראינה ירושלם, כלא לטב כלא ברחמי דכתיב (שם נד:7) וברחמים גדולים אקבצך.

[p. 822] תמיד עיני יי' אלהיך בהמרשית, חסר אל"ף כתיב ולא ראשית באל"ף, בגיני כך לא אתקיימא בקיומא תדיר. מאן היא, האי דלתתא. ולעילא כתיב (איכה ב:1) השליך משמים ארץ. מאי טעמא השליך משמים ארץ, משום דכתיב (ישעיה נ:3) אלביש[רצד ע"א]שמים קדרות, ועיינין בקדרותא בגוונא אוכמא אתחפו.

מרשית השנה. מאן אתר מסתכלן בירושלם אלין עיני יי'. חזר ופירש מרשית השנה דהוא דינא בלא אל"ף, ודינא אתאחד בסטרהא אע"ג דלא היא דינא ממש.

ועד אחרית שנה, אחרית שנה ודאי דינא אשתכח דהא כתיב (ישעיה א:21) צדק ילין בה, דהיא אחרית שנה.

[p. 823] ת"ח אל"ף בלחודוי אקרי ראשון דכר. באל"ף סתים וגניז מה דלא אתידע. כד אתחבר האי אל"ף באתר אחרא אקרי ראשית. ואי תימא דאתחברת, לא, אלא אתגליא ביה ונהיר ליה וכדין אקרי ראשית. ואפילו בהאי ראשית לא אשגח בירושלם דאלמלא הות בהאי אתקיימת תדירא אבל מרשית כתיב. ולעלמא דאתי כתיב (שם מא:27) ראשון לציון הנה הנם ולירושלם מבשר אתן.

 

חוטמא דזעיר אפין, תקונא דפרצופא. כל פרצופא ביה אשתמודע. חוטמא דא לא כחוטמא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין, דחוטמא דעתיקא חיים דחיים לכלא דהא מתרין נוקבי רוחי דחיים לכלא וחיים לכלא. בהאי זעיר אפין כתיב (שמואל ב כב:29) עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'.

בהאי תננא כל גווני אחידן ביה. בכל גוונא וגוונא אחידן כמה מאריהון דדינא קשיא דאחידן בההוא תננא, ובגיני כך לא מתבסמן כלהו אלא בתננא דמדבחא דלתתא, ועל דא כתיב (בראשית ח:21) וירח יי' את ריח הניחח. מהו הניחח, אתבסמותא דמארי דינא נחת רוח. וירח יי' את ריח הקרבן לא כתיב אלא את ריח הניחח, דכלהו גבוראן דאחידן בחוטמא [p. 824] וכל דאתאחדן בהו כלהו מתבסמן. וכמה גבוראן מתאחדן כחדא דכתיב (תהלים קו:2) מי ימלל גבורות יי'.

והאי חוטמא מתרין נוקבין נפיק אשא דאכלא כל שאר אשין. מחד נוקבא תננא ומחד נוקבא אשא והאי והאי משתכך במדבחא בתננא ואשא ואתגלייא האי עתיקא קדישא ואשתכך כלא, והיינו דאתמר (ישעיה מח:9) ותהלתי אחטם לך.

חוטמא דעתיקא קדישא אריך ומתפשט ואקרי ארך אפים, והאי חוטמא זעיר וכד תננא שרי נפיק בבהילו ואתעביד דינא. ומאן מעכב להאי, חוטמא דעתיקא. וכלא כמא דאמינא באדרא ואתערו חברייא.

[p. 825] בספרא דרב המנונא סבא אוקים הני תרי נוקבי, מחד תננא ואשא, ומחד נייחא ורוחא טבא, דאית ביה ימינא ושמאלא, דכתיב (הושע יד:7) וריח לו כלבנון, ובנוקבתא כתיב (שיר ז:9) וריח אפך כתפוחים. ומה בנוקבא הכי כל שכן ביה, ושפיר קאמר.

ומה דאמרנאוירח יי' את ריח הניחח, בתרי סטרי. חד נייחא דאתגלייא עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין דהאי הוא נייחא ואתבסמותא דכלא, וחד אתבסמותא דלתתא בההוא תננא ואשא דמדבחא. ובגין דאיהו מתרין סטרין כתיב ניחח וכלא בזעיר אפין אתמר.

 

תרי אודנין למשמע טב וביש ותרווייהו סלקן לחד דכתיב (מ"ב יט:16) הטה יי' אזנך ושמע. אודנא לגו בגו כוליה ברשימין עקימין בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו דכל מלה דהוי בבהילו לא הוי בחכמתא שלימתא.

[p. 826] מאודנין אלין תליין כל מאריהון דגדפין דנטלין קלא מעלמא וכלהו הכי אקרון אזני יי' דכתיב בהו (קהלת י:20) כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר. כי עוף השמים יוליך את הקול, האי קרא קשיא, מאןקול איכא הכא, דהא רישא דקרא כתיב גם במדעך מלך אל תקלל, במדעך כתיב, ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר. מאי טעמא, משוםכי עוף השמים יוליך את הקול והא ליכא. אלא ודאי כל מה דחשיב ב"נ וכל מה דאסתכל בלביה לא עביד מלה עד דאפיק בשפוותיה והוא לא אתכוון ביה. וההוא מלה דאפיק מתבקע באוירא [רצד ע"ב] ואזלא וסלקא וטאס בעלמא ואתעביד מניה קלא, וההוא קלא נטלין מארי דגדפין וסלקין ליה למלכא ועייל באודנוי הה"ד (דברים ה:25) וישמע יי' את קול דבריכם, (במדבר יא:1) וישמע יי' ויחר אפו.

ובגין כך כל צלותא וכל בעותא דבעי ב"נ מקמי קב"ה בעי לאפקא מלין בשפוותיה, דאי לא אפיק לון לאו צלותיה צלותא ולאו בעותיה בעותא. וכיון דמלין נפקין מתבקעין באוירא וסלקין וטסין ואתעבידו קלא ונטיל לון מאן דנטיל ואחיד לון לכתרא קדישא ברישא דמלכא.

 

[p. 827] מתלת חללי נטיף נטיפא לאודנין וההוא אקרי נחל כד"א (מלכים א יז:3) נחל כרית, כלומר כרותא דאודנין. וקלא עייל בההוא עקימא ואשתאבת בההוא נהרא דההוא נטיפא וכדין אתעכבת תמן ואתבחן בין טב לביש הה"ד (איוב לד:3) כי אזן מלין תבחן וחיך יטעם לאכול. מ"טאזן מלין תבחן, משום דאתעכב קלא בההוא נהרא דנטיפא בעקימותא דאודנין ולא עייל בבהילו ובגין כך אתבחין בין טב לביש.

וחיך יטעם לאכול. מ"ט חיך, בגין דאתעכב תמן ולא עייל בבהילו בגופא ועל דא יטעםויתבחין בין מתיקא למרירא.

בהאי נוקבא דאודנין תליין נוקבין אוחרנין, נוקבא דעיינין, נוקבא דפימא, נוקבא דחוטמא. מההוא קלא דעייל בנוקבא דאודנין אי אצטריך עייל לנוקבי דעיינין ונבעין דמעין. מההוא קלא אי אצטריך עייל לנוקבי דפרדשקא ומפקי תננא ואשא מההוא קלא הה"ד (במדבר יא:1) וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי'. אי אצטריך [p. 828] עייל ההוא קלא לנוקבא דפימא ומליל וגזר מלין. מההוא קלא כלא, מההוא קלא עייל בכל גופא ואתרגיש מניה. כמהתלייא בהאי אודנא. זכאה הוא מאן דנטר מלוי. ע"ד כתיב (תהלים לד:14) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.

 

האי אודנא קרי ביה שמיעה, ובשמיעה אתכלילן אינון מוחי. חכמה אתכליל ביה דכתיב (מלכים א ג:9) ונתת לעבדך לב שומע. בינה כד"א (שמואל א ג:10) דבר כי שומע עבדך, (מלכים ב יח:26) כי שומעים אנחנו. ובהני תליין כלא. דעת כד"א (משלי ד:10) שמע בני וקח אמריוגו'. הא כלא תלייא באודנין.

[p. 829] בהאי אודנא תליין צלותין ובעותין ופקיחא דעיינין הה"ד (מ"ב יט:16) הטה יי' אזנך ושמע פקח עיניך וראה. הא כלא ביה תלייא.

בהאי אודנא תליין רזין עלאין דלא נפקין לבר. בגין כך איהי עקימא לגו ורזא דרזין סתימין ביה. ווי לההוא מגלה רזין. ובגין דהאי אודנא כניש רזין ועקימותא דלגו נטיל לון לא גלי רזין לאינון עקימין בארחייהו אלא לאינון דלא עקימין הה"ד (תהלים כה:14) סוד יי'ליראיו, דנטרי ארחוי ונטרי מלין.

ואינון דעקימין בארחייהו נטלי מלין ועיילין לון בבהילו ולית בהו אתר לאתעכבא וכל נוקבין אחרנין מתפתחין ביה עד דנפקין מלין בנוקבא דפימא ואלין אקרון חייבי דרא שנואי דקב"ה. במתניתא דילן תנינן כאילו קטיל גבורין וכאילו פלח לע"ז. וכלא בחד קרא דכתיב (ויקרא יט:16) לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעיך אני יי'. מאן דעבר על דא רישא דקרא כאילו עבר על כלא.

[p. 830] זכאה חולקיהון דצדיקייא, עלייהו כתיב (משלי יא:13) ונאמן רוח מכסה דבר, נאמן רוח ודאי דהא רוחא דלהון מאתר קדישא אשתליף, ובגין כך נאמן רוח אקרון. וסימנא דא אוקימנא כל ההוא דמגלה רזין בידוע דנשמתיה לאו איהו מגופא דמלכא קדישא ובגין כך לית ביה רזא ולאו מאתר דרזא הוא, וכד יפוק נשמתיה לא אתדבקא בגופא דמלכא דהא לא אתריה הוא. ווי לההוא בר נש, ווי ליה ווי לנשמתיה. זכאה חולקיהון דצדיקייא מתכסיין רזין, כל שכן רזין עלאין דמלכא קדישא. עלייהו כתיב (תהלים לז:29) וצדיקים יירשו ארץ. [רצה ע"א]

 

אנפוי כתרין תקרובין דבוסמא כלהו סהדותא על מה דאמינא דהא סהדותא בהו תליא ובכלא תליא סהדותא, אבל הני תקרובי דבוסמא חוורי וסומקי סהדותא לאבא ואימא, סהדותא לאחסנא דירית ואחיד לון. והא במתניתא דילן אוקימנא כמה פרסי בין חוורא לסומקא ואתכלילן ביה כחדא בסטרא דחוורא. כד אתנהיר מנהירו דחוורא דעתיקא חפייא ההוא חוורא על סומקא וכלא בנהירו אשתכח, וכד תליין דינין בעלמא וחייבין סגיאין אשתכח סגירותא בכלא וסומקא אתפשט באנפין וחפיא כל חוורא, [p. 831] וכדין כלא בדינא אשתכח וכדין בגדי קנאה, כתיב (ישעיה נט:17) בגדי נקם וכלא בהאי תלייא. וכדין סהדותא הוא בכלא. כמה וכמה מארי תריסין מחכאן להני גווני מצפאן להני גווני. כד נהירין גווני כל עלמין כלהו בחדו. בזמנא דנהיר חוורא כלא אתחזר בההוא גוונא, וכד אתחזי בסומקא כלא הכי אתחזר בההוא גוונא.

באלין תקרובין דבוסמא שארי דיקנא לאתחזאה מרישא דאודנין ונחית וסליק בתקרובא דבוסמא. שערין אוכמין דדיקנא בתקונא שפיר כגיבר תקיף.

משחא דרבות דדיקנא עלאה דעתיקא בהאי דיקנא דזעיר אפין. שפירו דהאי דיקנא בתשעה תקונין אשתכח וכד משחא דרבות קדישא דדיקנא דעתיקא נהיר בהאי דיקנא אשתכחו עשרין ותרין תקונין וכדין מתברכי כלהו וישראל סתם מתברכא בהאי, וסימן (בראשית מח:20) בך יברך ישראל.

[p. 832] תקונין דדיקנא אוקימנא באדרא והכא בעינא למיעל בלא כסופא. הא כל תקונין דדיקנא אוקימנא דכלהו מתקונין דדיקנא דעתיקא, ואוקימנא באדרא קדישא שיתא אינון, תשעה אקרון. דתקונא קדמאה נפק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין ונחית מקמי פתחא דאודנין עד רישא דפימא. הא תקונא דא בעתיקא קדישא לא אשתכח אלא כד נגיד ממזלא עתיקא קדישא ותלייא מניה ההוא מבועא דחכמתא. כד אימא אתמשכא ואתכלילת אוירא דכיא ההוא חוורא נקיט אימא וניצוצא עאלת ונפקת ואתאחד דא בדא ואתעביד חד תקונא. וכד אצטריך סלקא דא על דא ואתכסיא חדא מקמי אחרא, ובגין כך כלא אצטריך חד למעבד נוקמין וחד לרחמא, ועל האי תאיב להאי דיקנא דוד מלכא כמא דאוקימנא.

[p. 833] בהאי דיקנא תשעה תקונין אשתכחו, שיתא רבוון דתליין בהו ומתפשטין בכל גופא, ואלין שיתא תליין בשערי דתחות תקרובא דבוסמין, תלת מהאי סטרא ותלת מהאי סטרא. וביקירותא דדיקנא תליין תלת אחרנין, חד לעילא בשפוון ותרין באינון שערי דתליין עד טבורא. וכל הני שיתא תלת מכאן ותלת מכאן אתמשכן ותליין כלהון באינון שערי דתליין ומתפשטן בכל גופא. ובגין דהני תלתא דאינון ביקירו דדיקנא יתיר מכלהו כתיב בהו שמא קדישא דכתיב (תהלים קיח:5-6) מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה יי' לי לא אירא. והא דאוקימנא באדרא מן המצר קראתי יה, מאתר דשרי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי אודנין שפיר הוא.

ובספרא דאגדתא דרב ייבא סבא הכי אמר ואוקים דשירותא דדיקנא מחסד עלאה דכתיב (ד"ה א כט:11) לך יי' הגדולה וגו'. [p. 834] וכלא הוא והכי שארי, ותשעה אתמשכן ותליין בדיקנא ומקמי אודנין הכי שארי, וקיומא לא מתקיימין אלא באתר אחרא כמא דאמינא.

וכד אצטריך עלמא לרחמי אתגלייא מזלא עתיקא וכל הני תקונין דבדיקנא יקירא דזעיר אנפין כלהו רחמי משתכחין בגין דעבדין נוקמין לשנאיהון דישראל לאינון דעקין להו. [רצה ע"ב] כל יקירו דדיקנא באינון שערי דתליין אינהו משום דכלא בהאי תליין.

כל הני שערי דדיקנא דזעיר אנפין כלהו קשישין תקיפין משום דכלהו אתכפיין לדינין בשעתא דמזלא קדישא אתגלי, וכד בעי לאגחא קרבא אתחזי כגיבר תקיף מארי נצחן קרביא וכדין מריט מאן דמריט ואגליש מאן דאגליש.

[p. 835] הני תשעה תקונין אמרן משה זמנא תנייא בשעתא דאצטריך לאהדר לון כלהו רחמי, ואע"ג דתליסר תקונין לא אמרן השתא בכוונא תלייא מלתא דהא עד לא ייעול בהני תקונין לאדכרא במזלא אתכוון ואדכר ליה הה"ד (במדבר יד:17) ועתה יגדל נא כחיי', ההוא דאקרי מזלא קדישא סתימא דכל סתימין, דחילא דא ונהירו דא ממזלא תלי. וכיון דאמר משה דא ואדכר דא ואתכוון בה אמר תשעה תקונין דתליין בזעיר אנפין בגין דינהירו כלהו ולא אשתכח דינא. ועל דא כלא במזלא תליא.

[p. 836] האי דיקנא כד שריין שערי לאתערא אתערא כגיבר תקיף כגיבר מארי נצח קרביא. בהאי דיקנא נגיד משח דרבות מעתיקא סתימאה כד"א (תהלים קלג:2) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וגו'.

 

אלין שערי לא חפיין על שפוון, ושפוון כלהו סומקין כוורדא דכתיב (שיר ה:13) שפתותיו שושנים, שפוון מרחשן גבורה מרחשן חכמתא. באינון שפוון תליין טב וביש חיי ומותא, מאלין שפוון תליין מאריהון דאתערותא. כד מרחשין אלין שפוון מתערין כלהו למגזר דינא בכל בתי דינין די מדוריהון בהו, ובגיני כך אקרוןעירין דכתיב (דניאל ד:14) בגזרת עירין פתגמא וגו'. מאי עיר, כד"א (שמואל א כח:16) ויהי ערך, דמתערין דינא לאינון דלא אתרחימו לעילא. בגין כך מתערין אלין דאינון מארי דבבו להו, ועכ"ד בתרי גווני ברחמי ודינא ועל דא אקרון עיר וקדיש, דינא ורחמי.

[p. 837] באלין שפוון אתחזי פימא כד אתפתח. רוחא דנפיק מן פימא ביה מתלבשן כמה אלף ורבבן וכד אתפשט מתלבשין ביה נביאי מהימני וכלהו פה יי' אקרון.

כד מלין נפקין מן פימא ומתרחשן בשפוון מתערין ומתנהרין לכלהו תמני סרי אלפין עלמין עד די מתקשרין כלהו כחדא בתריסר אורחין ושבילין דאשתמודען. וכלא מחכא דא לדא בלישן ממלל רברבן בקטירא דטיהרא בעוטרא, ועל דא כתיב (שיר ה:16) חכו ממתקים, ממתקים ודאי. מאי חכו, כד"א (איוב לד:3) וחיך יטעם לאכול. וכלו מחמדים, אש ומים, אשא ומייא מתקנן ויאן בסטרוי דהא גווני מתחברן כחדא.

חכו, באתוון רשימן דמתגלפן בעטרוי גלידין. א', דטריד מלכין (דניאל ב:21) ומהעדה מלכין ומהקם מלכין.

[p. 838] ח', דטריד ונחית וסליק ועטיר, כביש באשא גליד ברוחא.

ה', ינוקא דאימא, סטיר לנוקבא אתפשט לנוקבא רבא בתיאובתא דקרתא קדישא דמתקטרי אתרין דא בדא כד"א (שיר ד:6) הר המור וגבעת הלבונה.

ע', טיהרא דטיפסא גליפא בשיפתא, רהיטין דענפין מאחדן לסטרוי לרוחין גליפין.

והא ברזי דאתוון דשלמה מלכא אתעטרו אלין אתוון ארבע בארבע, גיכ"ק. (איוב ו:6) היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות, וכתיב (ישעיה לב:17) והיה מעשה הצדקה שלום, [p. 839] (תהלים יט:11) הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים, מתוקים ודאי. דוד מלכא אמר גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב.

אסהדנא עלי דכל יומאי אזדהרנא בהו דלא לאטעאה בהו בר יומא חד דעטירנא עטורי מלכא במערתא דמרונא וחמינא בוצינא דאשא מתלהטא אפותיא דמרונא ואזדעזענא. מההוא יומא אזדהרנא בדעתאי בהו ולא שביקנא לון כל יומאי. זכאה חולקיה מאן דאזדהר במתיקא דמלכא וטעים בהו כדקא חזי. על דא כתיב (שם לד:9) טעמו וראו כי טוב יי' אשרי הגבר יחסה בו, וכתיב (משלי ט:5) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.

 

אתפשט דכורא בדעת ואתמליין אכסדרין ואדרין. מרישא דגולגלתא שרי ואתפשט בכל גופא מחדוי ודרועוי ובכלא. [p. 840] מאחורוי אתדבק ניצוצא דבוצינא דקרדינותא ולהטא ואפיק [רצו ע"א] גלגלתא חדא סתימא מכל סטרוי ונהירו דתרי מוחי גליפן בה, ואתדבקת בסטרוי דדכורא, בגין כך אתקרי (שיר ה:2) יונתי תמתי. אל תקרי תמתי אלא תאומתי ודאי.

שערוי דנוקבא כלילן ביני גווני כמא דכתיב (שם ז:6) ודלת ראשך כארגמן.

[p. 841] אתקטר גבורה בחמש גבוראן ואתפשטת נוקבא בסטרהא ואתדבקת בסטרוי דדכורא, עד דאתפרשת מסטרוי ואתיאת לאתחברא עמיה אפין באפין. וכד מתחברן מתחזיין חד גופא ממש. ומהכא אוליפנא דכר בלחודוי אתחזי פלג גופא וכלהו רחמי דאתפלג וכך נוקבא. כד מתחברן דמי כלא חד גופא ממש, והכי הוא. אוף הכא כד דכר אתחבר בנוקבא כלא הוא חד גופא ועלמין כלהו בחדו דהא כלהו מגופא שלים מתברכן. והיינו רזא (שמות כ:11) על כן ברך יי' את יום השבת ויקדשהו, דהא אשתכח כלא בחד גופא שלים דהא מטרוניתא אתדבקת במלכא ואשתכח גופא חד, ועל כן ברכאן משתכחין בהאי יומא. ומהכא מאן דלא אשתכח דכר ונוקבא אקרי פלג גופא, ולית ברכתא שריא במלה חסרה במלה פגימא וחסירא אלא באתר שלים, במלה שלים ולא בפלגות מלה, ופלגות מלה לא אתקיים לעלמין ולא אתברכא לעלמין.

 

[p. 842] נוי דנוקבא כלא מנוי דדכורא הוא והא אוקימנא מלי ואשתמודען ביני חברייא. מהאי נוקבא מתאחדן כל אינון דלתתא, מנה ינקין ובה תבין והיא אתקרי אם להו. כמה דאחרא אם לגופא וכל גופא מנה ינקא, כך האי לכלהו אחרנין דלתתא.

כתיב (משלי ז:4) אמור לחכמה אחותי את. אית חכמה ואית חכמה, והאי נוקבא חכמה אתקרי זעירא לגבי אחרא ועל דא אתקרי (שיר ח:8) אחות לנו קטנה ושדים אין לה, דהא דא בגלותא אתמשך. אחות לנו קטנה, ודאי קטנה אתחזי, רברבא היא וסגיאה היא דהא היא שלימו דנטיל מכלא כמא דכתיב (שם:10) אני חומה ושדי כמגדלות. ושדי, דהא מליין אינון לינקא לכלא. כמגדלות, דאינון נהרין רברבין דנפקין מאימא עלאה.

 

אתפשט דכורא בימינא ושמאלא בירותא דאחסנא, וכד גווני אתחברו אקרי תפארת ואתתקן כל גופא אילנא רברבא ותקיף שפיר ויאה, (דניאל ד:9) תחותיה תטלל חיות ברא ובענפוי ידורון צפרי שמיא ומזון לכלא ביה.

[p. 843] דרועוי ימינא ושמאלא. בימינא חיים וחסד, בשמאלא מיתה וגבורה. מעוהי אתתקן בדעת ואתמליין כל אכסדרין ואדרין כמא דאמינא דכתיב (משלי כד:4) ובדעת חדרים ימלאו.

תו אתפשט גופא בתרין שוקין ומתאחדן בינייהו תרין כוליין, תרין ביעי דדכורא דכל משחא ורבותא וחילא דדכורא דכל גופא בהו אתכנשו, וכל חיילין דנפקין מנהון נפקין ושדיין כלא בפום אמה. ובגין כך אקרון צבאות ואינון נצח והוד, תפארת יי', נצח והוד צבאות, ובגין כך יי' צבאות.

אמה דדכורא סיומא דכל גופא ואקרי יסוד והוא הוא דרגא דמבסם לנוקבא, וכל תיאובתא דדכורא לגבי נוקבא בהאי יסוד עייל לנוקבא לאתר דאקרי ציון וירושלם דהתם הוא אתר כסותא דנוקבא כבית רחם לאתתא, ובגיני כך כתיב (תהלים קלב:13) כי בחר יי' בציון אוה למושב לו. כד אתפרשת מטרוניתא ואתחברת במלכא אפין באפין במעלי שבתא אתעביד כלא חד גופא וכדין יתיב קב"ה בכורסייה ואקרי כלא שמא שלים שמא קדישא, בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין.

[p. 844] כל אלין מלין סליקנא עד יומא דא דאתעטר בהו לעלמא דאתי והשתא אתגליין הכא. זכאה חולקי.

האי מטרוניתא כד אתחברת עם מלכא כל עלמין אתברכאן ואשתכחו בחדוותא דכלא. [רצו ע"ב] כמה דדכורא כליל בתלתא ושירותא בתלתא כך כלא הכי וסיומא דכל גופא הכי ומטרוניתא לא מתברכא אלא בכללא דתלתא אלין דאינון נצח הוד יסוד ומתבסמא ומתברכא באתר קדש הקדשים דלתתא דכתיב (תהלים קלג:3) כי שם צוה יי' את הברכה, דהא תרין דרגין אינון לעילא ותתא. ובגין כך לית רשותא למיעל תמן בר כהנא רבא דאתי מסטרא דחסד בדיל דלא עייל לההוא אתר דלעילא אלא ההוא דאקרי חסד ועייל בקדש הקדשים ומתבסמת נוקבא ומתברכא האי קדש הקדשים לגו בלגו באתר דאקרי ציון.

[p. 845] ציון וירושלם תרי דרגין אינון, חד רחמי וחד דינא. ציון דכתיב (ישעיה א:27) ציון במשפט תפדה, ירושלם דכתיב (שם:21) צדק ילין בה, כמא דאוקימנא. אבל תיאובתא דדכורא לגבי נוקבא הכי קרינן ליה ומכאן נפקין ברכן לכלהו עלמין וכלהו מתברכן. האי אתר אקרי קדש וכל קדשים דדכורא עיילין תמן בההוא דרגא דאמינא, וכלהו אתיין מרישא עלאה דגולגלתא דדכורא מסטרא דמוחי עלאי דשריין ביה ונגיד ההוא ברכה בכל שייפי גופא עד אינון דאקרון צבאות וכל ההוא נגידו דאתנגיד מכל גופא מתכנשי תמן ועל כך אקרון צבאות דכל צבאות דעלאין ותתאין תמן נפקין. וההוא נגידו בתר דאתכניש תמן שדיין ליה בההוא יסוד קדישא כלא חוורא, בגין כך אקרי חסד. ומההוא חסד עייל לקדש הקדשים דכתיב כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם.

[p. 846] א"ר אבא לא סיים בוצינא עילאה קדישא למימר חיים עד דאשתככו מלוי. ואנא כתבנא, סברנא למכתב יתיר ולא שמענא. לא זקיפנא רישאי דנהורא הוה סגי ולא הוה יכילנא לאסתכלא. אדהכי אזדעזענא, שמענא קלא והוה אמר (משלי ג:2) ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. שמענא קלא אחרא (תהלים כא:5) חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד.

כל ההוא יומא לא אפסיק אשא מן ביתא ולא הוה מאן דמטא גביה דלא יכילו דנהורא ואשא הוה בסוחרניה כל ההוא יומא. נפילנא על ארעא וגעינא. בתר דאזיל אשא חמינא לבוצינא עילאה קדש קדשים דאסתלק מן עלמא אתעטף שכיב על ימיניה ואנפוי חייכין.

קם רבי אלעזר בריה נטיל ידוי ונשיק לון ואנא לחיכנא עפרא דתחות רגלוי. בעו חברייא למבכי ולא יכילו למללא. שארי בכיה דחברייא ורבי אלעזר בריה נפל תלת זמנין ולא יכיל למפתח פומיה. לבתר פתח ואמר אבא אבא, תלת הוו, חד אתחזרו. השתא תנוד חיותא, צפראן טאסין משתקען בנוקבא דימא רבא וחברייא כלהו שתיין דמא.

[p. 847] קם רבי חייא על רגלוי ואמר עד השתא בוצינא קדישא מסתכל עלן, השתא לאו הוא עדן אלא לאשתדלא ביקריה.

קם רבי אלעזר ור' אבא, נטלו ליה בטיקרא דסיקלא, מאן חמא ערבוביא דחברייא, וכל ביתא הוה סלקא ריחין. סליקו ליה בפורייא ולא אשתמש ביה אלא ר' אלעזר ור' אבא. [p. 848] אתו טריקין ומארי תריסין דצפרי וטבריא והוו בני מרוניא צווחין בקטירין דחשיבו דלא אתקבר תמן.

בתר דנפק פורייה הוה סליק באוירא ואשא הוה להיט קמיה. קלא שמעו עולו ואתו, אתכנשו להילולא דרבי שמעון. (ישעיה נז:2) יבא שלום ינוחו על משכבותם.

[p. 849] כד עאל למערתא שמעו קלא במערתא זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות. כמה פטרין ברקיעא משתככין ביומא דין בגינך. דנא ר' שמעון בן יוחאי דמאריה משתבח ביה בכל יומא. זכאה חולקיה לעילא ותתא. כמה גניזין עלאין מסתמרן ליה, עליה אתמר (דניאל יב:13) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.